בלוג זירת ההייטק

איך מגשימים חלומות על סטארט-אפ במסגרת הקריירה? עשרות אורחים של UBS הגיעו ביום א' האחרון לקבל השראה בנושאים הללו מאנשי עסקים מובילים באירוע A Life Worth Living, שהתקיים במוזיאון תל אביב, בו נערך גם פסטיבל OFFF לעיצוב ואדריכלות.

בין המרצים בארוע, היה איש העסקים מוריס קאהן שהחל את דרכו כיזם צעיר בפתיחת מפעל לאופניים בבית שמש, היה ממייסדי דפי זהב ואמדוקס ובעשור האחרון פעיל כפילנתרופ, ייעץ לסטארט-אפיסטים כי יזמים צריכים לדעת שזה לא קל, ואין הצלחה מהירה; צריך סבלנות ועבודה קשה, אך חשוב מכל להיות כן וישיר. אם יש אמון בין אנשים- זה עובד. "רציתי לפרוש בגיל 26 כי חשבתי שכדאי לפרוש כשאתה צעיר, אבל זה לא הצליח לי".

ב-2005 קבוצת חוקרים בפרינסטון אספה תמונות פנים של מאות סנטורים אשר התמודדו בקמפיינים במהלך שלושת סבבי הבחירות שקדמו לאותו היום. החוקרים ביקשו לבדוק עד כמה המראה של המועמד משפיע על קבלת ההחלטות שלנו מאחורי פרגוד הקלפי. למעלה מ-800 סטודנטים התבקשו להעריך מי מבין המועמדים אמין יותר. במידה והסטודנט זיהה אי מי מהמועמדים תמונתו נפסלה. כך שאפשר היה לומר בוודאות שהשיפוט מתבסס על המראה בלבד.

לתדהמת החוקרים ציון האמינות שנתנו הסטודנטים למועמד, שראו בחטף תמונה שלו בשחור-לבן, ניבא מי אכן נבחר בסופו של הקמפיין. יתרה מכך הם היו מסוגלים לעשות זאת לאחר חשיפה של לא יותר מעשירית שניה לתמונה!! התגלית המרעישה פתחה תיבת פנדורה של לבטים עד כמה הבחירות שלנו מושפעות מאמונות וערכים או בעצם תוצר של השפעת הסביבה. האם הדמקורטיה היא אכן שלטון העם (דמוס-קרטוס)? או פעולה אינסטינקטיבית של ההמון?

החודש הוא חודש המודעות העולמי לסוכרת, וחשבתי שזו הזדמנות טובה לשתף בסיפור בנימה אישית יותר.

לפני מספר חודשיםֿ אובחנה אצלי סוכרת סוג 1, המכונה גם סוכרת נעורים, וחיי השתנו מקצה לקצה. רוב האנשים בסביבתי הקרובה חשבו שסוכרת היא מחלה של אנשים בגיל הזהב שאכלו הרבה ממתקים, והדרך לרפא אותה היא להפסיק לאכול ממתקים. אך למעשה, סוכרת נעורים היא מחלה אוטואימונית ונכון להיום בלתי ניתנת לריפוי, שבה הגוף תוקף את תאי הלבלב עד לכדי רמה שהוא מפסיק להפריש אינסולין – הורמון חיוני האחראי להכנסת הסוכר מהדם לתאים ויצירת אנרגיה.

אפרת שנהוד הגיע ליזמות לאחר 26 שנות ניסיון כמרפאה בעיסוק של ילדים ומבוגרים הסובלים ממוגבלות תנועה בשל מחלה, שיתוק מוחין ואף זקנה.

במשך שנים ראתה את מטופליה, כמו רבים אחרים, סובלים מהשפעות ושינויים במבנה גופם כגון עקמת, התקשחות מפרקים, פצעי לחץ ועוד הנגרמים כתוצאה מישיבה קבועה בכסא הגלגלים. הרפואה כיום יודעת להציע להם ניתוחים והתערבות פולשנית או התערבות שמרנית שמטרתה שמירה על אקטיביות ותמיכה במנחי הגוף על ידי מכשירים שונים. כל אלו הם פתרונות נקודתיים בלבד.

אומרים שכל יום לומדים משהו חדש. האם זה נכון גם ללמידת מכונה? תלוי בגישה. הקדשתי מספר פוסטים בבלוג להסבר של "למידה מונחית" (Supervised Learning) מתוך דוגמות שהתוצאה עבורן ידועה. בגישה הזו, לא נלמד שום דבר חדש כל עוד לא נאסוף דוגמות חדשות. אבל יש גם גישה אחרת שנקראת "למידה באמצעות חיזוקים" (Reinforcement Learning). בגישה הזו, המכונה לומדת באופן רציף באמצעות ניסוי וטעיה על פי משוב (פידבק) שמתקבל מה"עולם".

הדוגמה הקלאסית היא רובוט (למשל שואב רובוטי) שלומד כיצד לנוע בתוך דירה. לרובוט יש חיישנים שמדווחים לו מתי הוא מתקרב או מתנגש במכשול. אין צורך לתת לו הוראות מראש והוא גם יודע להסתגל לסביבה משתנה כמו הזזה של רהיטים בחדר. מהדוגמה הזו אפשר להבין שכדי שנוכל להשתמש בלמידה מתוך חיזוקים צריכים להתקיים שני תנאים חשובים: ראשית, צריכה להיות לנו יכולת לקבל משוב האם החלטה מסוימת היא טובה יותר מהחלטה אחרת. בדוגמה של הרובוט, להעדיף להתקדם למקום פנוי ולא למקום חסום. שנית, נדרשת יכולת לתרגם את המשוב שקיבלנו לפעולה שנרצה לבצע כדי לקדם אותנו למטרה שלנו. למשל, במידה והרובוט נתקל במכשול, הוא ינסה לפנות לכיוון פנוי או לחזור על עקביו.

היי חבר'ה, הפעם ניקח הפסקה מנושאי הקריירה שלכם, ונדבר קצת על הקריירה שלי :-)

ביום אני דוקטורנט ומרצה באוניברסיטת ת"א, ובערב כותב את הבלוג הזה. ארגון הסגל הזוטר של אוניברסיטת ת"א, בו אני חבר, הכריז על שביתה. אני מכבד את השביתה ואת פועלו של הארגון, ובפוסט זה הייתי רוצה להסביר למה.

אם הטרנד המוביל של שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 היה מנהיגות, הרי שבחמש השנים האחרונות, אולי קצת יותר, חדשנות מובילה בראש רשימת הבאזז. כמעט לא עובר יום מבלי שחברה מקומית או זרה, איגוד, מגזר או ענף, מכריזים על הקמה של מרכז חדשנות. פולקסווגן, רכבת ישראל, תגלית, איירבוס, עמותת מחשבה טובה, ויזה, הטכניון, AT&T, MindCET,  קוקפיט, מרק ואפילו מדינת ישראל - אלה רק חלק מן התוצאות שעולות בעמוד הראשון בגוגל כאשר מקישים את מילות החיפוש 'מרכז חדשנות', ורק חלק קטן מ-361 מיליון התוצאות שהחיפוש מניב בכלל.

חדשנות נהפכה למלה שכל ארגון מתהדר בה. תהליך ההקמה של מרכז חדשנות בארגון גדול הוא פשוט באופן יחסי, והאתגר הגדול טמון בניהול ובהפעלה מוצלחת של המרכז. צריך לזכור כי מטרת מרכז החדשנות איננה לשנות חברה באופן גורף, אלא להזריק לה זריקת חדשנות כמענה לכאבים שהיא חווה ולשפר באופן משמעותי את השורה התחתונה, הן באמצעות התייעלות וחיסכון והן באמצעות ערך מוסף ומוצרים חדשים. האתגר מורכב אף יותר כאשר מדובר בחברה גלובלית, לה תחומי פעילות מגוונים, קהלי יעד שונים ומפעלים באזורים שונים בעולם, שבאופן טבעי מביאים עימם תרבות ארגונית שונה.

מייסד של חברת סטארט-אפ בישראל הוא סטטוס נחשק המקנה מקום של כבוד בקבוצת השתייכות אקסקלוסיבית, שבה רוב המייסדים מגלים סולידריות כלפי אחיהם המייסדים. הם מוזמנים לאירועים מפנקים, מחוזרים על ידי מגוון ספקי שירותים וחלקם הופכים בן רגע למרואיינים מבוקשים במדורי הטכנולוגיה של ערוצי התקשורת השונים.

אבל כדי שהסטארט-אפים שלהם יצליחו, הם אינם יכולים לעשות את זה לבד. מרגע שיזם מגייס הון משמעותי, מתחיל תהליך של גיוס עובדים, בניית מבנה ארגוני ותרבות ארגונית, גם אם לא תמיד במודע. הסטארט-אפים תלויים בצורה דרמטית בעובדים השכירים שמצטרפים אליהם, חלקם בעלי שנים רבות של ניסיון ניהולי ומקצועי, אף שאותם עובדים שכירים לא תמיד זוכים כותרות.

בשבוע שעבר פורסם דו״ח בנק ישראל והתריע מפני האטה בצמיחה של ההיי-טק הישראלי. הדו"ח חשף כיווץ של 4.7% בתוצר של חברות סטארט-אפ בשנה החולפת, והצביע גם על העסקה הומוגנית בענף מבחינת דת, מין, השכלה וגיל. בבנק ישראל כתבו כך על ההיי-טק: "כדי ליצור צמיחה מכלילה, יש לפעול לשוויון הזדמנויות". זו היתה עדות נוספת לכך שחברות הסטארט-אפ הישראליות מתבססות על קבוצה מצומצמת מאוד באוכלוסייה, באופן שמסכן את יכולת הצמיחה של הענף לאורך זמן. 

באחרונה גם עלה לכותרות נושא הגיוון בקרנות ההון סיכון, ובארה״ב יותר מ-500 יזמים חתמו על הצהרה ביוזמת תנועת Founders for Change, הקוראת לשינוי מאזן הכוחות בתעשיית ההון סיכון. גם בישראל נשמעים קולות רבים של יזמים הקוראים לקרנות לשלב בתפקידי מפתח נשים וקהלים אחרים – ובצדק. אולם לעתים נדמה שכשזה מגיע לגיוון בתעשיית הסטארט-אפים הישראלית, הסנדלר הולך יחף, ואותם יזמים שקוראים לשינוי - ממשיכים לנהל צוותים הומוגניים על טהרת יוצאי יחידת 8200 ודומותיה.

מה יכול להיות יותר טוב מאשר לקבל השקעה? אם תשאלו יזמים רבים, התשובה היא - לקבל השקעה ממשקיע אסטרטגי. כל כך הרבה קסם טמון במילה אסטרטגיה, קסם שנותן לגיטימציה לדחות למועד לא מוגדר את שלב ההוכחות. תוצאות זה לאנשים טקטיים של כאן ועכשיו בעוד אסטרטגיה היא אמנות הפוטנציאל של הטווח הארוך. השילוב של אסטרטגיה וכסף נשמע כמעט חלומי, אך האם זה באמת הדבר הנכון לכל סטארט-אפ? לא בהכרח.

משקיעים אסטרטגים הם תאגידים גדולים המשקיעים בסטארט-אפים למטרת צמיחה עתידית ולא רווח פיננסי בלבד. ההנחה הרווחת היא שמשקיעים אלה מביאים עימם ערך מוסף. אבל האם באמת יש יחס ישר בין קבלת השקעה ממשקיע אסטרטגי לבין רכישה על ידי אותו תאגיד? האם בהכרח משקיע אסטרטגי יבטיח שותפות מסחרית משמעותית - שתשפיע על היכולת לייצר הכנסות? לרוב לא ממש.

נטלי רודריג וורטר סיימה בשנקר תואר בעיצוב מדיה אינטרטיבית ותואר שני בעיצוב משולב ב-HIT.

לאחר 8 שנים בתעשייה ותחושת מיצוי, הגיעה הצעה מחבר ילדות להצטרף אליו להרפתקה חדשה עליה קפצה בשתי ידיים. ניר צמח, שמכר בעבר חברה לגוגל גיבש סביבו בנוסף לנטלי עוד שני חבר'ה ולכל אחד היה תחום התמחות ואחריות מוגדר.

השבוע תיפתח במוסדות להשכלה גבוהה שנת הלימודים האקדמית עבור כ-310 אלף סטודנטים. מספר זה גדל בשנים האחרונות בשיעור מזערי ונותר כמעט ללא שינוי בין 2016-2017.

הנגישות לידע משנה את צורתה בשנים האחרונות, וכיום ישנן מגוון רחב של אופציות, פורמטים וערוצים לאנשים שרוצים לרכוש ידע או מיומנויות. שוק הלמידה המקוונת גדל בקצב ומסחרר וצפוי לעמוד ב-2023 על מעל 65 מיליארד דולר, מגמה שעשויה להוות אתגר עבור המוסדות האקדמיים המסורתיים, בעיקר במקצועות שאינם מסמיכים למקצוע.

מאז שהיתה ילדה אהבה אנסטסיה לנסות ולחוות הרבה תחומים: מדעים, ספורט וציור. אותה מולטי-דיסיפלינריות ליוותה אותה עד לטכניון, שם למדה תואר בהנדסת חשמל, הצטרפה לקבוצות דיבייט ואילתור והשתתפה עם בן זוגה טל יהב בהאקתונים רבים.

לפני שנה וחצי, לאחר שחזרה מחודש ביפן בה יצאה להמון טיולים ספונטניים, השתתפו השניים בהאקתון 3DS. שם הם פגשו את טלי בונדר, שלמדה לתואר שלישי בהנדסת אנוש, ויחד החליטו לרוץ על הרעיון של פיתוח אפליקציית טיולים ספונטניים. באמצעות אלגוריתם חכם שמנטר מקום, תאריך, שעה, מזג אוויר ופרמטרים רבים נוספים, הפתרון שלהם הציע את הטיול האולטימטיבי שמתאים לכאן ועכשיו. בסיום ההאקתון לצד משובים חיוביים צורפה גם המלצה חמה לעבור למודל B2B.

בפוסט הקודם ציינתי דוגמה אחת ליישום של ניתוח טקסטים לטובת "זיהוי מחבר" (authorship identification). קיימים עוד שימושים רבים מאוד לניתוח טקסטים. בפוסט הזה אזכיר עוד כמה דוגמות ליישומים, מכיוון שכזכור מטרת הבלוג לנסות להמחיש לקוראים ולקוראות מה אפשר (או אי אפשר) לעשות באמצעות שיטות שונות לניתוח מידע.

בפוסט בו עסקתי בשיטת האשכול ציינתי כי חלוקה של טקסטים לקבוצות מאפשרת לקבל תובנות חדשות מעצם החלוקה. לדוגמה, אם נחפש בגוגל את המילה "ברק" נקבל תשובות רבות מאוד. אם נבצע אשכול על המילים שבתשובות, הן יתחלקו לקבוצות בעלות מכנה משותף. למשל: מסמכים שעוסקים במזג אוויר, מסמכים שעוסקים בפוליטיקה (בגלל אהוד ברק), מסמכים הקשורים לעיר בני ברק, מסמכים שעוסקים בחוק ומשפט (בגלל השופט אהרון ברק), וכו'. חלוקה באמצעות אשכול תאפשר לנו להתמקד מהר יותר במה שאנחנו מחפשים.

גילי גולנדר תמיד חלמה לשלב עיצוב וטכנולוגיה. היא למדה מדעי המחשב וניהול והחלה את דרכה כמתכנתת, וכאשר ההצעות להתקדם באפיק ניהולי לא קסמו לה, היא בחרה להתפתח בצורה רוחבית ולעסוק באינטראקציית אדם מחשב.

היא למדה לתואר שני בהנדסת גורמי אנוש עם התמחות בטרנדים בעיצוב אתרי אינטרנט ועסקה בתחום מספר שנים. ב-2012, גילי כתבה בלוג אופנה ובמקביל ערכה את מדור האופנה בעיתון אינטרנטי, אך מפגש אחד עם שלושה יזמים שבאו עם רעיון שנשמע כמו התגשמות חלומה, העלה אותה על רכבת ההרים של עולם היזמות.

כניסה לתחום הרפואי

בשורה התחתונה, הבשורה הגדולה של הערב לא הגיעה מהסמארטפונים אלא דרך האפל ווטץ', שכאן גם נחשפת חטיבת החדשנות החדשה של החברה ומרמזת על השוק הבא אותו היא רוצה לכבוש. אפל נכנסת לתחום הרפואי, מנוע הכנסה חדש. השעון החדש מסוגל לבצע אק"ג ולשלוח את הדו"ח ישירות אל הרופא, לזהות קצב לב לא סדיר, ומזהה מצב בו המשתמש נפל ולהזעיק את כוחות ההצלה אם צריך. כל הפיצ'רים החדשים מוכוונים לצרכנים המבוגרים, וכולם מאושרים FDA כמובן. בכלל הורטיקל של ה-Aging נמצא בתנופה, כאשר אוכלוסיית העולם מתקדמת לכיוון ההזדקנות ובנוסף לאוכלוסייה הנ"ל יש אמצעים גבוהים יותר לרכישות. אפל הולכת לכיוון הזה וחזק.  

המיטאפ Everything you wanted to ask about start-up marketing שאורגן על ידי Samsung Next במסגרת ה-DLD שהתקיים שבוע שעבר, נועד לתת כלים והבנה רחבה יותר של שיווק סטארט-אפים ליזמים. סמסונג נקסט היא יחידת החדשנות של סמסונג העולמית. המרכז בישראל בניהולו של אייל מילר משקיע בחברות תוכנה בשלבי seed עד B.

המיטאפ נפתח בקטע וידאו מהסדרה Silicon Valley. הסצנה, בה איש שיווק תאגידי מסביר לסטארט-אפיסט את אסטרטגיית השיווק מהווה פראפרזה להבדלים העצומים שבין שיווק חברות מסורתיות לשיווק סטארט-אפים. עשרות יזמים ואנשי שיווק הגיעו כדי ללמוד מפאנל של מומחים שנתנו כלים לניצול היתרונות של שיווק בתוך סטארט-אפ כמנוע צמיחה של העסק.

עדי ואלון טטרקו הכירו במהלך טיול בתאילנד. לאחר חזרתם ארצה, עדי למדה יחסים בינלאומיים בירושלים ואלון למד מנהל עסקים בתל אביב. עוד כשהיו חברים הם הקימו יחד מיזם טכנולוגי, חברת תוכנה בשם Promise. הם נישאו, קיבלו הצעה לעבוד בחברת היי-טק אמריקאית בניו יורק, קפצו על ההזדמנות וכך נחתו באמריקה.

לאחר כשנה בניו-יורק, הם הרגישו שהעבודה שם לא מתאימה להם ואלון, שהוא טכנולוג, שיכנע את עדי לעבור לסיליקון וואלי לתקופת ניסיון למרות שהשנה היתה 2001, אחרי התפוצצות בועת הדוט קום, תקופה לא פשוטה בה אנשים בעיקר עזבו את האזור. בסופו של דבר אלון קיבל מספר הצעות ובחר באיביי, עדי למדה תכנון פיננסי והחלה לעבוד בחברת ניהול השקעות. נולד להם ילד ראשון, והם קנו בית ישן אך בעל פוטנציאל בפאלו אלטו. במהלך ההכנות לפרויקט שיפוץ ביתם, הם חוו קשיים בתיווך של רצונותיהם לבעלי המקצוע, וקיבלו לאחר שנה תוכניות שלא התאימו לטעמם ולתקציבם ונאלצו לזרוק אותן לפח ולהתחיל מחדש.

מי כתב את התורה? אלוהים יודע. את כל השאר אפשר לבדוק. מסתבר שקיימת "טביעת אצבע" אופיינית לסגנון הכתיבה של אדם, המאפשרת לזהות טקסטים שנכתבו על ידו ברמת ודאות מסוימת. זהו תחום מחקר הנקרא "זיהוי מחבר" (authorship identification) והוא מבוצע בשיטות למידת מכונה שונות לניתוח תוכן הטקסט. נבהיר שהניתוח אינו תלוי כלל בכתב ידו של המחבר, אלא רק בתוכן של הטקסט, גם כאשר הטקסט מודפס.

האם באמת אפשר להבדיל בין כתבים של אנשים שונים? בהחלט כן. לכל אדם יש סגנון, מילים וצירופים בהם הוא משתמש יותר או פחות מאחרים. הדוגמה המועדפת עליי היא סלידתו של דוד בן-גוריון ממילת היחס "את". למשל, אם הוא במקרה השאיל לכם את אחד מהספרים שלו, לא היה אומר לכם "אני מבקש את הספר בחזרה", אלא "אני מבקש הספר בחזרה". מכיוון ש"את" היא מילה נפוצה (מופיעה כאן 24 פעמים מתוך 659 מילים), היעדרה הוא סימן זיהוי מצוין לכתבי בן-גוריון. את פשוטי העם, ביחוד את אלו שאינם סולדים או מנסים להילחם במילים שונות, מעט יותר קשה לזהות. אבל כאמור אפשרי.

זה לא עוד מאמר לינקדאין בנושא, ונסכים שאין טעם לחזור על מסרים שחוקים בסגנון: לבוא רגוע, להקרין ביטחון וכולי. ולמרות שכולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את התורה – עדיין ישנן לא מעט תחושות בקרב מרואיינים שהריאיון שהתפרסם איתם חוטא לאמת כפי שהם חוו אותה במהלך הריאיון.

אז למה זה בכל זאת קורה? נשחרר את החשודים המיידיים, לפני שנעלה אלטרנטיבה: העיתונאי/ת שראיינו אתכם הם לא נגדכם. הם לא מבלים את ימיהם בהמצאת ציטוטים ולא מתעקשים מאוד להבין אתכם שלא כהלכה כדי לייצר כותרת. קחו את המדור של ניר גונטז׳ ב"הארץ" כדוגמה: אני לא בהכרח מחסידי השיטה, אבל אין עוררין על כך שמדובר בתמלול של הקלטה, ואיכשהו אף מרואיין (כמעט) לא יוצא בה טוב.