David Zonsheine

חגי אלעד יופיע בפני המועצה, יפרוס את מצב זכויות האדם כפי שהוא משתקף בעבודת בצלם, מצב חמור ועקבי, ויבקש מהחברות במועצה סעד לסיום הכיבוש והפרת זכויות האדם בגדה ובעזה. קשה לחשוב על פעולה מוסרית, אנושית ויהודית יותר.

גם אם מצבן של זכויות האדם ברגע הנוכחי של ההיסטוריה היהודית אינו מזהיר, וגם אם חלק הארי של האופוזיציה הישראלית פוחד לגעת בנושא, בין אם שהסיבה אלקטורלית ובין שהנושא לא קרוב לליבם של מרבית חברי האופוזיציה,

היא יודעת שסוף טרגדיה מוסרית כזאת להסתיים. אנחנו מתייצבים לכל משחק ובסוף ננצח.

אלה שגם כשהם בעמדת נחיתות ושהכל פועל נגדם, מופיעים ונותנים הכל, בכל מגרש. ודווקא במגרש שממשלת ישראל מנצחת בו בהליכה. דווקא במגרש הזה הקל הזה מנסה ממשלת ישראל למנוע מהיריב המשמעותי שלה להתמודד. היא יודעת למה. היא מבינה היטב כי לא לעולם חוסן.

השאלה מדוע אנחנו מדברים בפני מועצת הביטחון של האו"ם משולה לשאלת קבוצת כדורגל את הקבוצה היריבה, במקרה הזה קבוצה חלשה ממנה לאין ארוך לפחות בשלב הזה, מדוע היא טורחת להופיע למשחק. זכויות אדם הן עניין למה שקרוי בעגת הספורט שחקני נשמה.

שהתפתחה באופן אירוני להיסטוריה של שלילת זכויות אנושיות בסיסיות ממיליוני בני אדם. היסטוריה שתובעת מאתנו להפוך כל אבן ולהיאבק בכל זירה בשביל לשנות את הדרך הרעה, הבלתי מוסרית, והבלתי יהודית, שממשלות ישראל מובילות אותנו בה.

ושגירוש והריסת ח'אן אל אחמר שעומד תלוי באוויר הוא חוד החנית שלה ושל פינוי וניקוי מרחבי הגדה הפתוחים מפלסטינים. אכזריות שלציבור הישראלי אין בה עניין. זו חובה שמתעצמת כשמעל ראשנו מרחפת ההיסטוריה היהודית. היסטוריה של מאבק לשוויון אזרחי,

כל אלו אינם נכסים שמוותרים עליהם בקלות. חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, ידבר מול מועצת הביטחון באו"ם כי זו חובתנו האזרחית הראשונה במעלה כלפי ישראלים ופלסטינים כאחד. חובתו של מי שחוקר ומכיר לעומק את האכזריות השיטתית שמופעלת בגדה ומול עזה,

לשוללי הזכויות אין כל כוונה לוותר על הנכסים הכבירים ששלילת הזכויות מייצרת. קרקע לשימוש הכובש ללא זכויות לבני האדם היושבים על הקרקע. הפרדה חוקית בה ישראלים שחיים בגדה נהנים מזכויות מליאות בה בשעה ששכניהם הפלסטינים כפופים רק לחובות ומעליהן לשרירות אלימה של דיקטטורה צבאית, על המים.

אנחנו לא מכבסים כביסה. אנחנו נאבקים בכל הכלים הלא אלימים שברשותנו על עתיד בני האדם החיים ללא זכויות אנושיות בסיסיות תחת שליטתה של המדינה היחידה שיש לנו אחריות למעשיה. מדינת ישראל. וחשוב להדגיש: מאבקים על זכויות אדם היו ונותרו מאבקים קשים ואכזריים.

כלל המשתמשים באמרת השפר הזאת לא חושבים שהכביסה מלוכלכת ולכן מבחינתם אין צורך לכבס אותה, לא בפנים ולא בחוץ. לא בבית ולא במכבסה אוטומטית. אין לנו כביסה, היא לא מלוכלכת, אבל אתם, מגני זכויות אדם בעיני עצמכם, שומרי שרידי מוסר יהודי והאוניברסלי מזויפים שכמותכם, אל תכבסו אותה בחוץ.

ללא תשובה ישראלית. כזאת שמכירה את השטח, רואה אותו לאורכו ולרוחבו משך שנים ארוכות, ומכירה את התוכנית הגדולה ואת השקרים שמשמשים אותה לשם מימושה, לפני ולפנים? אחת מאמרות השפר המפורסמות והיעילות היא שלא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ. הנה החדשות:

ושוללת זכויות האדם ממיליונים, לגיטימציה למעשיהן? איזה סיבה הגיונית יש להשאיר את הנקודה בה מבצר השליט את אחיזתו בנשלט, נקיה מהטחת האמת בפרצופו? כמה מפוחדים צריכים להיות בשביל להותיר את המקום העיקרי בו דנות אומות העולם המתנגדות דה יורה אבל תומכות דה פקטו במצב הקיים,

דוד זונשין הוא יו"ר הנהלת בצלם שאלו אותי בתחילת השבוע למה ארגון בצלם ידבר בפני מועצת הביטחון בסוף השבוע. עניתי שאני לא מבין את השאלה. למה שלא נדבר מול המועצה, שאלתי. איזה מאבק בוחר להעדר מהזירה המרכזית שבה מקבלות הממשלות המנהלות דיקטטורות צבאיות אלימות,

מפקד אוגדת עזה: אנחנו ערוכים לכל תרחיש פרט לשחרור עזה מהמצור.