פוסטים אחרונים

אם ההערכה שלי לגבי משאל העם האיטלקי, שיגיד לרנצי "תודה, אבל לא תודה" נכונה, זו עשויה בהחלט להיות נפילת האבן הראשונה באפקט דומינו מתגלגל שיוביל ל"איטלקזיט" - שבתורו יוביל לסוף האיחוד, לפחות במתכונתו הנוכחית.

וכך זה עתיד להיראות:

אחרי שצחקנו ונהנינו בנובמבר עם הטראמפלציה (Trumpflation) שעוד לא הגיעה אבל כבר הספיקה לשגר את מדדי המניות לסטרטוספירה ואת תשואות האג״חים הממשלתיים לשיאים שלא יתוארו (כלומר לרמות של דצמבר 2015), הגיע הזמן לעבור לחלק האמנותי. ובחלק האמנותי אני מתכוון לדצמבר, שבו אירועים פוליטיים ומאקרו-כלכליים ירדפו אחד את השני עד לקרשנדו המבורך (סתאאאאאאם, רק עד לקריסמס).

זה התחיל בשישי בבוקר עם נתוני התעסוקה. השוק ציפה לשמוע שהכלכלה האמריקאית ייצרה 170,000 משרות חדשות בנובמבר, לאחר 161,000 באוקטובר - ותוצאות האמת אפילו עלו במעט על הציפיות (178 אלף משרות חדשות ובנוסף ירידה של שיעור האבטלה ל-4.6%). בהינתן שציפיות השוק מהפד (ראו למטה) כבר חקוקות באבן – תעלו את הריבית בדצמבר or else - זהו כנראה הנתון הכלכלי האחרון שיגיע לפני החלטת הריבית. ואולם השוק לא הגיב בשמחה לנתון החיובי, זאת משום שנתוני תעסוקה טובים מדי ״עלולים״ לשכנע את הפד להעלות ריבית לא רק פעם אחת אלא יותר בחודשים הקרובים, מה שלא בהכרח ישמח את המשקיעים בשוק המניות.

משאל העם שנערך היום (א') באיטליה עשוי להיות אחד מהצמתים החשובים ביותר בעתידו של גוש היורו לשנים הקרובות. עם זאת, נראה כי חשוב להדגיש שתי מלים ספציפיות במשפט לעיל: משאל העם שנערך היום (א') באיטליה עשוי להיות אחד מהצמתים החשובים ביותר בעתידו של גוש היורו לשנים הקרובות.

אמנם, ההדגשה הראשונה נראית כרגע מיותרת (הסקרים האחרונים נערכו לפני חודש והם נותנים יתרון של 4%-3% למצביעי ה"לא") אבל יש לזכור שלאחרונה הסקרים מזכירים יותר מדע בדיוני ממדע מדויק. ההדגשה השנייה היא אף חשובה יותר שכן בין הצבעה של "לא" במשאל העם לבין יציאה של איטליה מהגוש או קריסה של מערכת הבנקאות באיטליה יש מרחק גדול הן מבחינה הסתברותית והן מבחינת לוחות זמנים. משאל העם הוא רק השלב הראשון בתרחיש שעלול להוביל את איטליה מחוץ לגוש, תרחיש שעל מנת שיתממש צריך להתקיים תהליך שלם שבו ישנם עוד צמתים רבים שבכל אחד מהם ישנה הסתברות לא נמוכה לסיום התהליך מבלי שהתרחיש השלילי יתממש. מבחינה כרונולוגית ככה זה עשוי להראות:

המוטו ל-2017 הפך להיות "פיסקלי במקום מוניטרי". כלכלנים בכל רחבי העולם מדקלמים את זה כל הזמן. אנחנו ממשיכים לסחור ציפיות לכהונתו של טראמפ, והמהדרין בטוחים שאפילו באירופה יתחילו בצעדים פיסקליים. כך, מדדי המניות האמריקאיים שוברים שיאים ובועת האג"ח מתפוצצת לה לאטה.

איזה כיף זה ציפיות. הרבה פעמים זה יותר טוב מהדבר האמיתי. אם להשתמש בדימוי הדייט, אנחנו בשלב של להסתרק ולהתייפייף בבית מול המראה ולפנטז מי יגיע לדייט שקבענו הערב. אלה יכולים בהחלט להיות הרגעים הכי מוצלחים של הדייט. הציפיות האלו לא הולכות להשתנות עד סוף השנה, ולא עד שטראמפ יציג את תוכניתו הכלכלית המלאה; איפשהו בפברואר 2017.

בשבוע שעבר כתבתי כאן על הפער שנוצר לעתים בין הסיפורים למספרים. דרך בחינת ההתנהגות והתמחור של מניית ג'ון דיר, יצרנית הציוד החקלאי, הדגמתי איך השווקים הפיננסיים מקדימים לא פעם בשנים רבות (מדי) את התוצאות העסקיות של חברות, תוך שהם מסתמכים על סיפור עתידי שסופו אינו ברור, אך מוכנים לשלם עליו כבר כיום מראש, כאילו תוצאותיו כבר מונחות בכיס.

הניתוח התמקד בהיבט ההשקעתי של התופעה הזאת, על המסקנה שניתן ללמוד ממנה על מחירי המניות ועל חוסר ההיגיון המלווה אותם לפעמים.

ב-1994 אמר לי פרופסור בניו יורק שלאיחוד האירופי - שנוצר במתכונתו הנוכחית שנתיים קודם לכן, עם חתימת אמנת מסטריכט - אין כושר הישרדות. ההיסטוריה, הבדלי השפות והתרבויות, אלה מכשולים גדולים מדי.

ראשיתו של האיחוד בהסכם "איגוד פחם ופלדה אירופי" של אחרי מלחמת העולם השנייה. אך בעוד שהסכם זה נוצר במטרה למנוע מלחמת עולם שלישית, הרי שאמנת מסטריכט של שנות ה-90 הציבה יעד שאפתני בהרבה: להתחרות בכלכלה האמריקאית.

בפוסט ספקולטיבי לחלוטין לפני כשבועיים אמרתי שייתכן שהבחירות בארה״ב ובחירתו של טראמפ לנשיאות ארצות הברית שינו את מאזן הכוחות בתוך קרטל הנפט אופ״ק ובינו לבין היצרניות האחרות ובראשן רוסיה. הרציונל לספקולציה שלי היה שהנשיא טראמפ נתפס, לפחות בשלב הזה, כחיזוק לעמדות של רוסיה, בת-בריתה של איראן, מה שבעקיפין מחזק את איראן ומחליש את ערב הסעודית, היריבה ההיסטורית שלה מבחינה פוליטית ומבחינה כלכלית/אופ״קית.

נראה שזה בדיוק מה שקרה אתמול. סעודיה הסכימה לקצץ את תפוקת הנפט שלה בכחצי מיליון חביות ליום - קיצוץ של 4.6%. בעוד שאיראן, המתאוששת מהסנקציות שהוטלו עליה והוסרו בעקבות הסכם הגרעין, דווקא נהנית מהגדלת מכסת התפוקה שלה ב-90,000 חביות ליום (נכון אמנם שהמכסה של איראן היא תיאורטית בשלב זה מכיוון שהיא אינה מסוגלת לייצר את כל הכמות המותרת לה, וכעת היא מייצרת כ-93% מהמכסה שלה). בסך הכל הסכימו חברות אופ״ק על קיצוץ של 1.2 מיליון חביות/יום, כ-5% מתפוקת הקרטל שעמדה באוקטובר על כ-33.2 מיליון חביות/יום. בנוסף הציפייה היא שיצרניות אחרות מחוץ לאופ״ק, כדוגמת רוסיה, אזרבייג'ן, מקסיקו, וקזחסטן, יוסיפו עוד 600,000 חביות ליום לקיצוץ הכולל.

בום! לאחר כל ההספדים, אופ"ק חזר לתחיה עם הפתעה – הפחתת הייצור הראשון זה 8 שנים. לאופ"ק שליטה על 40% מהנפט הגלובלי, והוא מנסה להחזיר את המחיר ל-$60, כפול מהמחיר שאליו הגיע בתחילת השנה.

אבל האלוהים – או השטן, תלוי למי אתם סוגדים – הוא בפרטים. הפחתה של 1.2 מיליון חביות ביום יאכזב את כל אלה שהימרו על 1.4 מיליון.

החדשות הרומנטיות הגדולות של סוף השבוע היו מותו של פידל קסטרו, מנהיג המהפכה הקובנית. בדומה לישראל בעשורים הראשונים של קיומה, קסטרו הנהיג מערכת תמיכה חברתית חזקה וחינמית, ובמיוחד מערכות חינוך ובריאות ציבוריות אחידות שכיסו את כל חלקי האוכלוסיה. ‏כיום, רמת ידיעת הקרוא וכתוב בקובה קרובה למאה אחוז ותוחלת החיים גבוהה מזו של ארצות הברית. אין איפה פלא שהמהפכן הקובני המזוקן נטוע בליבם של רבים שהעריכו את עמידת הדוד-מול-גולית שלו מול הענק האמריקאי, רק תשעים מייל צפונית לחופי האי הקריבי, ואת הישגי המהפכה שלו. 

אך מה בין מותו של קסטרו למשקיע האמריקאי? זה האחרון יכול לכאורה להשקיע את כספו בקרן שנקראת The Herzfeld Caribbean Basin Fund Inc. זוהי closed-end mutual fund, קרן נאמנות שנסחרת במהלך כל יום המסחר, בדומה לתעודת סל. הקרן מחזיקה מניות אמריקאיות וגלובליות - אך הקשר שלהן לקובה הוא מקרי בהחלט.

לא יודע מה לגביכם, אבל כשאני במסע שופינג לרכישת מיטה חדשה, מדובר בעניין מייגע. זה ברור. איך אוכל, בהתבסס על בדיקה שטחית של כמה דקות, לייצר תחזית בעלת משמעות בנוגע לנכס הלא-ריאלי הכי ריאלי שיכול להיות – שנת הלילה שלי במהלך השנים הקרובות? בשביל זה צריך לשכב, להתכרבל, להסתובב, להתמתח, ואיכשהו לנסות לדמיין כשאני ער מה תהיה החוויה כשאני ישן.

מכירים את האגדה זהבה ושלושת הדובים? זהבה חיפשה את הדייסה, או את המיטה שתהיה בדיוק נכונה, לא יותר מדי ולא פחות מדי. דיויד שולמן, מסולומון בראדרס, טבע את המונח "כלכלת זהבה", שמשמעו כלכלה שהיא לא קרה מדי ולא חמה מדי, כזו שהיא בת קיימא, שניתן לצפות בה לצמיחה נמשכת ושמספקת סביבת השקעה נוחה בלי חשש למיתון או לאינפלציה.

קיבלנו מתנה. שותפויות לחיפוש גז גילו שדות גז בהיקף עצום במונחים של מדינת ישראל.

קצת מספרים: שדה תמר בגודל של כ-300 מיליארד מטרים מעוקבים (BCM), פותח ברובו ומפיק גז. שדה לוויתן בגודל של כ-500 BCM טרם פותח. שדות כריש ותנין בגודל של כ-55 BCM טרם פותחו. סה"כ היקף המאגרים כ-855 BCM שמהווים קרוב ל-0.4% מכמות הגז הידועה בעולם. צריכת האנרגיה של ישראל בשנה, כ-10 BCM אך יכולה לגדול פי 2 ויותר, אם יהיה מעבר של המשק הישראלי למשק מבוסס גז.

בשנות ה-80 רכשו יזמים ישראלים קרקעות, מספר קילומטרים מעבר לקו הירוק, לא רחוק ממודיעין ומכבים רעות. מצד אחד הכפרים הפלשתינים בילעין וחירבתא, ומצד שני הישובים היהודיים מתתיהו, כפר האורנים וחשמונאים. מאחר שהקרקעות נרכשו מפלשתינים, היה צורך להסתיר את הרכישה לזמן מה, עד שהמוכרים ייעלמו למקום אחר פן יירצחו על דבר המכירה. לכן סטטוס הקרקע הוגדר כקרקע פרטית יהודית, בניהול הממונה על הרכוש הממשלתי. ההגדרה הזו נוצרה במיוחד לטובת ניהול קרקעות שנרכשו והיה עניין של שמירה על חיי המוכרים. בדרך זו היה אפשר לעמעם את עובדת רכישת הקרקע. על הקרקעות האלה נבנתה העיר החרדית מודיעין עילית. תושבי העיר שקנו בה דירות ובתים, ידעו שהם קונים רכוש מסודר, מקרקעות פרטיות של יהודים.

עו"ד פליאה אלבק ז"ל, היתה במשך 24 שנים מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות במדינה. בתקופת ממשלות הליכוד היתה אחראית, בין השאר, על קידום הליך ההכרזה על אדמות מדינה. האדמות הללו סומנו במפות באמצעות קו כחול. ההתפתחות הטכנולוגית והשתכללות הדיגיטציה עם השנים, אפשרה שכלול ודיוק של המפות. המנהל האזרחי מינה צוות שנקרא 'צוות קו כחול', שעובר משנת 1999 על מפות יהודה ושומרון ומדייק את ההכרזה של פליאה אלבק ששורטטה שנים קודם לכן.

Looks like I picked the wrong week to quit drinking

אין ספק שזו התחושה השכיחה אצלי ואצל רוב מי שאני מדבר אתו בתקופה האחרונה. איך ניתן לסחור את השווקים כאשר הכל נראה שהולך לכיוון אחד...ואז הממזרים משנים את החוקים ולפתע הקונצנזוס הוא הפוך ב-180 מעלות?

אבק בחירתו של דונלד טראמפ מתחיל לשקוע גם בשוק ההון. התשואות הארוכות עלו באופן חד, מדד S&P כבש שיאים חדשים, הדולר התחזק ואפילו תומכי הילרי מתחילים להפנים שיש להם את הג'ינג'י הכתום כנשיא לארבע שנים לפחות.

היום הכל קורה מהר מאד בשוק ההון. מי שלא הספיק למכור אג"חים ארוכים, שיחכה להזדמנות נוספת בהמשך, רוב המהלך כאן כבר קרה. אבל, גם לאחר העליות, מניות אמריקאיות עדיפות לטעמי על מניות בכל מקום אחר בעולם, וגם לאחר ההיחלשות הדרמטית במטבעות היורו והין, אני מתקשה לראות אותם מתקנים חזרה (למרות שבמטבעות, הנבואה באמת ניתנה לשוטים).

האם ניתן למצוא משהו משותף בין איש התיאטרון והיוצר יוסי אלפי (כן, אבא של גורי) ו־וול סטריט? במחשבה ראשונה קשה למצוא משהו שמחבר ביניהם, אבל במחשבה שנייה - בכל זאת אפשר למצוא משהו. שניהם מארגנים פסטיבל מספרי סיפורים.

יש שני הבדלים מהותיים בין הפסטיבלים. האחד הוא שבפסטיבל שאותו מארגן אלפי יש פוטנציאל נזק קטן מאוד. במקרה הגרוע ביותר, אם קנית כרטיס וגילית שהסיפורים ששמעת לא ממש מוצלחים, הנזק הוא מחיר הכרטיס ושעתיים מזמנך. במקרה של וול סטריט, אם קנית מניות על סמך סיפורים שמתבררים כלא-מוצלחים, פוטנציאל הנזק גדול בהרבה. הבדל נוסף הוא שבפסטיבל מספרי סיפורים, סיפור לא חייב להיות מגובה בעובדות. לא חייבים דיוק; מספר סיפורים טוב יודע להוסיף לסיפור כהנה וכהנה אווירה, דרמה וצבע. מותר ורצוי להוסיף לסיפור הבסיסי תבלינים שישפרו אותו. אף אחד לא יכעס כל עוד הסיפור מהנה.

תקציר הפרק הקודם -  מדד הגישה לתרופות (access to medicine index) הממומן על ידי הקרן של ביל ומלינדה גייטס וממשלות בריטניה והולנד מדרג פעם בשנתיים את מאמצי 20 חברות התרופות האינובטיביות הגדולות בעולם לספק תרופות למדינות  מתפתחות. הדירוג שפורסם לפני עשרה ימים,  בודק שבע סוגיות מרכזיות כמו מדיניות תמחור, ציות והתנהלות תאגידית, הגנות פטנט, בניית יכולות מקומיותֿ ומו״פ ונותן למצב בשטח משקל מכריע מהציון (50%). מעיון באמנת ההשקעה שבאתר שלו, ניתן לראות שהוא יהווה מרכיב במערכת קבלת החלטות השקעה של כ-54 גופי השקעות בינלאומיים המייצגים כ-5.31 טריליון דולר. החתומים על האמנה, אינם מדברים על הערכיות של חברות התרופות או על שיקולי מוסר, אלא על עמדתם, לפיה נקודות אלו חשובות ליצירת ערך לבעלי המניות.

אז כיצד להשתמש בכלי הזה המספק נתונים רבים כל כך במגוון נושאים?  הצעתי הנה לנתח את המדד בשלושה רבדים: מבט כללי על התעשייה, בדיקת תזוזות גדולות לעומת הדירוג הקודם ובחירת נושא בדיקה אחד שרלוונטי במיוחד למשקיעים.

1. מדוע מנכ"ל נובל אנרג'י מספר למשקיעים שלו בשיחת ועידה מוקלטת, שהגז הישראלי הוא "גידור טבעי". כלומר שהרווחים מהגז הישראלי כל כך גבוהים, שהם מכסים הפסדים בגין ירידות מחירים בשאר העולם?

2. איך יכול להיות שבזמן שבעולם מחירי הגז יורדים בעשרות אחוזים (50%-60%), מחיר הגז הישראלי עולה ב-20%?

הבטחה אחת מאלו ששיחרר המועמד טראמפ במהלך הקמפיין דווקא נראית כבת-מימוש בטווח הקצר. היא נוגעת לתחום שנשמע יחסית ארכאי לאוזן הבלתי מורגלת בדקדוקים של חוקי המיסוי האמריקאים, אבל יש לה השפעה מרחיקת לכת על חלקים של שוק ההון. מדובר במה שנקרא Repatriation Tax Amnesty - אבל בואו, כהרגלנו, נתחיל בהתחלה ונתקדם משם הלאה.

חברות אמריקאיות חייבות בתשלום מס חברות של 35% על הכנסותיהן הגלובליות, ללא קשר למקום שבו הן הרוויחו אותן. עם זאת, החיוב בתשלום המס מתרחש רק כאשר הכסף עושה את דרכו לחופי ארצות הברית (onshore); כל עוד הכסף נשאר מחוץ לגבולות ארצות הברית (offshore), הוא לא חייב במס.

בבוקר יום שני, שוקי המניות באסיה עלו בעקבות העליות בנפט. המדד היפני, הניקיי 225, נכנס לשוק פרי.

ההגדרה המקובלת לשינוי מגמה מפרי לדובי, או במקרה דנן מדובי לפרי היא עלייה של 20%; מהמפסיד הגדול של שוקי העולם בחצי הראשון של השנה, נהפך המדד למרוויח הגדול בעולם בחצי השני. מ-ה-פ-כ-ה.

כוכב השחר הוא יישוב קטן הנמצא בין כביש 60 שמחבר את צומת תפוח, שילה, עפרה וירושלים, לבין כביש 90 בערבה, שמחבר את יפית, נעמי וישובי צפון ים המלח. יישוב קטן באמצע המלבן הזה, ארץ בנימין. כביש ארוך מוביל אליו דרך נופי בראשית. מצד אחד רכס השומרון הירוק ומצד שני, הערבה המצהיבה. עדרי צאן ועיזים משתלבים בטבעיות בנוף הקרוב, בצדי נחש האספלט המתפתל.

שלט קטן מורה אל כביש צדדי שמוביל אל כוכב השחר, ושלט נוסף אל מפעל "סבונטו". כבר מחוץ למפעל מקדם את פנינו ניחוח ארומטי בשלל טעמים וגוונים. אולי הוא בא מצמחי המרפא ששתולים מחוץ למפעל, אולי מהברזייה הארוכה ובה סדרת סבונים לניסיון, ואולי מתוך המפעל עצמו. כנראה שמכל השלושה. שלמה קשת, הבעלים, יוצא אלינו בחיוך, מכניס אותנו למפעל ומציע תה צמחים מצמחי המקום. אוטובוס עם תיירים שבאו לראות את המפעל ולשמוע את סיפורו עזב זה הרגע; לאחר שנלך יגיעו עוד תיירים, עוד מתעניינים מקומיים, בין באוטובוסים או במכוניות פרטיות.