פוסטים אחרונים

הטאגליין של הסרט ״וול סטריט״ הוא Every dream has a price. ביום שישי, המחיר האחרון של החלום הזה היה 37$, כשמשקיעי וול סטריט קיבלו את אחד הדברים שהם הכי אוהבים, סיבה לחלום. זה קרה בהנפקה הראשונית (IPO – Initial Public Offering) של חברת טכנולוגיה בשם נוטאניקס (סימול: NTNX) שצומחת מהר אבל עדיין לא רושמת רווחים. כדרכם הגיבו המשקיעים בהתלהבות, אולי אפילו התלהבות יתרה, והמניה רשמה עליה של 131%(!) ביום שישי. אותי זה אפילו טיפה מטריד.

אני סבור שבתהליך ההנפקה יש אסימטריה מובנית בין האינפורמציה שזמינה למוכר ולקונה, ומעדיף שלא להשתתף בעסקה שכזו. יתרה מזו, רבים מהקונים ביום ההנפקה מתעלמים לגמרי מהחברה ומביצועיה העסקיים וקונים מניות רק מתוך תקווה שמאוחר יותר יהיה מי שיקנה אותן מהם במחיר גבוה יותר. אני מודע לכך שמשקיעים רבים מוצאים את ההנפקות כר פורה לרווחים; אני מעדיף לשחק בארגזי חול אחרים, ולכן לא השקעתי בנוטאניקס, לא בעודה חברה פרטית, לא בהנפקה - ולא ביום שישי, ואני מתכוון לחכות לפחות רבעון אחד לפני שאשקול להשקיע בנוטאניקס.

הבטחתי בעבר להסביר בטור הזה לא רק מדוע אני קונה או מוכר נכסים פיננסיים, אלא גם מדוע אני נמנע מכך. הבוקר יש לי הזדמנות מצוינת להסביר מדוע אני נמנע, ככלל, מלהחזיק מניות ביו-טק מסביב לאירועים בעלי תוצאות בינאריות (הצלחה/כישלון).

חברת Inter-Cellular Therapies היא חברת פארמה בשלב הקליני (סימול: (ITCI), כלומר כזו שמפתחת תרופות ונמצאת בשלב אישורן אצל ה-FDA. התרופות שהיא מפתחת מטפלות במחלות של מערכת העצבים המרכזית על בסיס מחקר של זוכה פרס נובל לרפואה (2000) ד״ר פול גרינגארד. מוצר הדגל שלה נקרא ITI-007 ונועד לטיפול בסכיזופרניה תחת התוויות מסוימות.

אין קשר בין האירועים הבאים:

30 באוגוסט - האיחוד האירופי קובע שאפל חייבת לאירלנד 14 מיליארד דולר במסים. לטענת האיחוד, הסכם המסוי בין אירלנד לאפל אינו חוקי. מאחר שאירלנד חברה באיחוד, אין לה סמכות לגבות שיעורי מס מופחתים רק מחברות מסוימות. ארה"ב, שמן הסתם מעוניינת בעצמה בכספי המסים של אפל, מנסה לשכנע את האיחוד לשנות את ההחלטה, אך ללא הועיל.

אישית, אין לי שום דבר נגד פייסבוק. למעשה, אני חב למארק צוקרברג חוב שלעולם לא אוכל לשלם.

לפני בערך שש שנים וחצי חיפשתי ידידה משכבר הימים, ששמה אביבה כהן. ביצעתי בפייסבוק חיפוש לפי השם, ונפרשה בפני רשימה ארוכה של משתמשות. לאחת מהן הייתה תמונה שצודדה את עיניי - ג'ינג'ית יפה, בעלת חיוך שובה לב.

כמו שיודע כל מי שלא בילה את הבוקר מתחת לאבן, הלילה (שעון ישראל) נערך העימות הנשיאותי הראשון בין דונאלד טראמפ להילארי קלינטון. בניגוד לפרשנים הפוליטיים, שנאלצו לחכות לתוצאות הסקרים כדי לדעת מי מנצח בעימות ועל מה זה משפיע, לסוחרים הרבה יותר קל, הם יכלו לראות בלייב מה חושב השוק: שהילארי קלינטון מנצחת.

במהלך העימות זינקו החוזים העתידיים על מדד ה-SPX ממינוס 5 ועד לפלוס 13, כלומר עלייה של כמעט אחוז. נכסים אחרים, נזילים פחות ומרכזיים פחות, גם הם הושפעו. אני עקבתי במיוחד אחר שער הפזו המקסיקני מול הדולר האמריקאי. שער
ה- USD/MXN עמד בתחילת העימות על 19.92 פזו לדולר; עד לסופו התחזק הפזו לשער של 19.50.

פרטי ההסכם עם ירדן

שותפות לוויתן תספק לחברת החשמל הלאומית של ירדן 45 BCM במשך 15 שנים, כלומר ממוצע של 3 BCM לשנה. האספקה תתחיל לאחר שלוויתן יחל באספקת גז מסחרית ולאחר שתושלם ערכת הובלת הגז לירדן. ההסכם כולל מספר תנאים מתלים לקיומו, השניים החשובים שבהם - קבלת החלטה סופית על פיתוח לוויתן ע"י השותפים בלוויתן, וקבלת אישורים רגולטוריים וממשלתיים בישראל ובירדן.

סיבה ראשונה – לגיטימיות ממשלתית

מתיישבי עפרה עלו על הקרקע בשנת 1975 ונהנו מתמיכה של כל ממשלות ישראל מאז ועד היום, שמאל וימין. רכשו את הקרקע או את הבתים בהליך חוקי ובתמיכה מלאה של המדינה. הדבר נכון גם לתשעת הבתים שמיועדים להריסה. משרד השיכון השקיע בכבישים ותשתיות, חברת חשמל מתחה קווים, כל רשויות המדינה הרלוונטיות היו שותפות למהלך ההתיישבותי.

מכירים את זה שטסים לחו"ל, פותחים תוכנת ניווט והיא לא יודעת לחשב איך להגיע ליעד כי היא חושבת שאתם עדיין בישראל? ככה לפעמים מתנהגים השווקים - לא מצליחים לזהות את היעד. או אולי זה אני, שמנסה לנווט בשווקים הלא ברורים.  

בכל אופן, בשבוע שעבר הפד לא העלה (כצפוי?) את הריבית. מאידך, מההודעה שלהם היה קשה מאוד להבין למה הם לא עשו את זה. השאלה הראשונה במסיבת העיתונאים היתה של כתב CNBC שפשוט גימגם והתקשה למצוא דרך מנומסת לשאול את ג'נט ילן על מה היא מדברת והאם היא שינתה את היעדים של הפד, כי מההודעה נשמע כאילו כל היעדים הושגו או בדרך להיות מושגים. מצד אחד צחקתי, מצד שני נעצבתי; כי כפי שכתבתי בשבוע שעבר, האמינות של הפד היא מה שנפגעת מכל ההססנות הזאת. לראייה, ההחלטה בשבוע שעבר עברה בהצבעה של 7 בעד ו-3 נגד. הפעם הקודמת שהיו 3 מתנגדים להצבעה של הפד היתה ב-2011. ולפני זה רק ב- 1992(!). זה ממש לא משהו שקורה לעתים תכופות. 

מחזיקים בכיסא

ביקורת על מדיניות בנקים מרכזיים או ממשלות היא בדרך כלל לא כוס התה שלנו, לא בגלל שאנחנו לא אוהבים להתלונן, להפך, אנחנו ידועים כנודניקים מקצועיים, אבל במקצוע שלנו, על מנת שנוכל לתת תחזיות טובות יותר, המטרה היא "להיכנס לראש" של מקבלי ההחלטות גם אם נדמה לפעמים שאין שם בפנים הרבה. עם זאת, כאשר מדברים על מדיניות הפד, נדמה שאכן יש מעט מקום לביקורת - וזאת גם בגלל שהפד חשוף לביקורת עצומה בתקופה האחרונה, ביקורת שעשויה לשנות את כיוון המחשבה של חבריו בשלב כלשהו - והן בגלל שהפד הוא כנראה הגוף המשפיע ביותר על הסביבה הפיננסית העולמית.

תן לי אירי כפול, ולצדו סנדוויץ' הולנדי!

קריאה כזאת, רבים אולי מדמיינים, מופנית לברמן בפאב אפלולי שבקומת מרתף חשוכה. פעם, לפני עידן הבריאות הנוכחי, הפאב הזה היה כנראה גם אפוף עשן. משהו שקוראים עליו בסיפורים של דיימון ראניון.

אז איך מייצרים תודעה גם אם העובדות אחרות לגמרי?

שטייניץ, אתמול: "המחיר בארץ הוא המחיר הכי נמוך מכל אירופה"

אמון, נשחק האמון בבנקים המרכזיים. הם עומדים חסרי אונים מול האטה גלובלית וחוסר ישע של המנהיגים הפוליטיים.

ג'נט ילן, נגידת הבנק המרכזי האמריקאי, צפתה ארבע העלאות ריבית ב-2016, כמה היו עד עכשיו? אף לא אחת. מה, היא עבדה עלינו? בגדול, כן. אני בטוח שבתוך תוכם, חברי הפד ידעו שאין לזה סיכוי.

קודם כל התייחסות קצרה לאירועי אתמול. לגבי החלטת הריבית של הבנק אוף ג׳אפאן: הם אכן שינו את המדיניות המוניטרית שלהם בכמה מישורים (על אף שהריבית הקצרה נותרה ללא שינוי: 0.1%-). ראשית, הם הגדילו את תוכנית ההרחבה הכמותית שלהם והוסיפו תעודות סל למיקס; זה שינוי יחסית קטן, בסך הכל עדכון של מדיניות שהיתה קיימת תקופה ארוכה. השינוי היותר מהותי טמון בשארית ההודעה, שם הם עשו שני דברים שהפד, למשל, מעולם לא העז לעשות:

(1) הם הבטיחו אובר שוט בנוגע לאינפלציה, כלומר המשך המדיניות המוניטרית הסופר-מקלה - לא רק עד שיעד האינפלציה (2%) יושג, אלא מעבר לכך.

אם היה מדריך לבניית בתי מלון, הוא בטח היה נראה כך:

- בנה מלון שיתנשא על סביבתו - מבנה מנוכר שיתרום לתחושת הניתוק מההמון - עם שומר בכניסה ומאבטחים.

האם יפן באמת לא הורידה ריבית?

הבנק המרכזי של יפן השאיר על כנן את הריבית ואת ההקלה הכמותית. זאת, בניגוד לצפי שיצלול עמוק יותר אל מי תהומות הריבית ו/או ירחיב את ים הנכסים שבבעלותו.

>>>>> לקראת ההחלטות של הבנקים המרכזיים ביפן ובארה"ב - ראו כאן את התחזית המלאה של הסוחר מוול סטריט

הבית השני של האינטרנציונל הסוציאליסטי (בתרגומו של אברהם שלונסקי) מתחיל במלים ״עולם ישן עדי יסוד נחרימה״. שלונסקי כמובן היה מודע להיותו של ה״עולם הישן״ יופמיזם לאירופה, בעוד שהעולם החדש הוא אמריקה. אני לא משוכנע שהמשקיעים בשוק המניות הקשיבו דווקא לעצתו של שלונסקי והחרימו את שוקי המניות האירופיים, אבל בפועל זה פחות או יותר מה שקורה.

לפעמים בני-אדם מרגישים שמה שמצופה מהם גדול מהם בכמה מידות; מרגישים בצלו של מי שהיה שם לפניהם - ולא מצליחים למלא את נעליו. כך, לתחושתי, מרגישים עכשיו הבנקים המרכזיים בעולם - אך הצל הארוך והנעליים הגדולות הם לא של אף אחד אחר - אלא של עצמם.

הבנקים המרכזיים הפכו לבני ערובה של המדיניות שלהם.

אחת לתקופת זמן צריך לקחת צעד או שניים אחורה מהפוזיציה והמסחר השוטף ולהביט מבחוץ על השווקים ועל הנחות היסוד שמנחות אותי. את זה עשיתי שבוע שעבר ופשוט טסתי ללונדון להיפגש עם הבנקים שאני עובד עמם. רציתי לשבת עם (מי שמתיימר להיות) טובי המוחות ולשמוע מה הם חושבים.

המסקנות העיקריות שלי מהביקור הן שבעוד שאני מתעסק לאחרונה בעיקר בריביות קצרות, התחום ממש לא בפוקוס של רוב השוק. הנחת המוצא היא שהפד לא יעלה ריבית ביום רביעי הקרוב, ואז יש עוד הרבה מאוד זמן עד הפגישה של דצמבר. וגם העלאה בפגישה של דצמבר כלל אינה בטוחה בעיניהם. אני מוכרח לומר – התישו אותי הבנקאים האלה. והאמת, אחרי ששבוע שעבר הנתונים בארה"ב יצאו חלשים (חלקם. מדד המחירים שם דווקא יצא גבוה) ופה בארץ מדד המחירים יצא נמוך מאד (אבל עם הרבה השפעה של גורמים עונתיים תנודתיים, אבל את מי מעניינים הפרטים??) – אני קצת מאבד עניין במסחר בריביות הקצרות.

לא מעט אנשים סיפרו לי שברגע שהם, או מישהו קרוב להם נכנס לשוק המניות, הוא שינה כיוון. אנחנו יושבות ומסתכלות, שומעות וקוראות איך כולם מרוויחים כסף ואז כשאנחנו מצטרפות למסיבה היא נגמרת ומה שנשאר זו רק ערימה ענקית של לכלוך.

מאוד קל להסתכל על סרטים הוליוודיים ולקבל את התחושה שיש מי שמקבל הזמנה ויודע בדיוק מתי ואיפה המסיבה הבאה, בעוד שכל האחרים תמיד יגיעו מאוחר מדי.  אבל די להסתכל על מניות כמו מניית טבע שצמחה קרוב לעשרים שנה או אפל, גוגל וכו' שצמחו לאורך כעשור כדי להבין שיש מסיבות שלא צריך אליהן הזמנה רשמית, אלא רק צריך להסתכל ימינה ושמאלה, להבין מה קורה בעולם ולקחת סיכון.

בלון הניסוי שהפריח הפד, על מנת לבקש רשות משוק ההון להעלות ריבית, ממש בעיצומו. הפד שלח דוברים נציים שדיברו על ההכרח להעלות ריבית, ואז מדד S&P ירד ב-2.5% ביום אחד. מה עשה הפד? שלח כמה דוברים יוניים, שדיברו על אי-העלאה. זה באמת כבר מגוחך. בימים האחרונים הפד שולח גם את מנכ"לי הבנקים הגדולים בארה"ב לדבר בזכות העלאת הריבית. הם כמובן מדברים גם מפוזיציה; לבנקים בארה"ב העלאת ריבית היא דבר טוב – זה יגדיל להם את מרווחי האשראי. כמה דיבורים - ועד כה, השנה, אף לא העלאת ריבית אחת. פעם סין, פעם ברקזיט וכל הקשקושים עכשיו בשביל 0.25%.

בינתיים, הנתונים בארה"ב דווקא חלשים, כולל נתוני האינפלציה והשכר. האם הפד נחוש להעלות ריבית, כי הבין שהריבית הנמוכה מנפחת בועת נכסים ועושה נזק לכלכלה הריאלית? לא, לא. ההחלטה הזאת היא החלטה פוליטית לגמרי, לכן אין משמעות לנתונים הכלכליים. השיקול עכשיו הוא מה טוב להילרי המתמוטטת ולא מה טוב לכלכלה.