חברת מופת
הדרך לבנייתה של חברת מופת מתחילה בהכרה העצמית של העם, מתוך בחינת הדרך וצדקת הדרך, תיקון העוולות ובניית חברה בעלת אמות מידה מוסריות נעלות. צה"ל הוא 'המעבדה' של החברה הישראלית בדרך לבניית חברת מופת אנושית. צה"ל הוא צבא הגנה לישראל. שמו מגדיר את תפקידו. חייליו, נשבעים עם ידם על התנ"ך, להקדיש את כל כוחותיהם ואף להקריב את חייהם להגנת המולדת ולחירות ישראל.
צדקת הדרך
שבועת האמונים לצה"ל מסמלת מעבר מתקופה קודמת בחייו של האדם לתקופה מתקדמת יותר, מילד לנער "בר מצווה", מנער שקיבל הגנה מן המדינה לחייל שהגיעה תורו להגן על המולדת ואזרחיה. פקודת צבא הגנה לישראל, התש"ח-1948
"הנני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא הגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל.
בשונה מחיילי צה"ל, ישנם חיילים המשרתים בצבאות של שכירי חרב, אנשים שמתגייסים, נלחמים בעוז, מסכנים את חייהם ואף מוסרים את נפשם, ללא מניע אידאולוגי או לאומי, הם עושים זאת עבור תגמול כספי, אדרנלין, אתגר אישי, יוקרה, מעמד חברתי, סמל סטאטוס, ושלל סיבות אישיות אחרות.
צדקת הדרך – האני מאמין המוסרי, של מי שמשרת בגופים בשירות המדינה וביניהם צבא הגנה לישראל, מתבסס על מגילת העצמאות – הכרזה על הקמת מדינת ישראל – תש"ח-1948
"בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, … זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי. "
חותמי מגילת העצמאות הסתמכו על כתב : המנדט עבור פלשתינה - 1922 (מעוגן בחוק הבינלאומי, שלפיו הזכויות הלאומיות של העם היהודי בשטחי ארץ-ישראל המערבית, כמפורש בסעיף 80 של מגילת האו"ם (ועידת סן פרנסיסקו – כ"ו ביוני 1945), לא השתנה עד עצם היום הזה.)
"הממשל המנדטורי יהיה אחראי על ביצוע ההכרזה שניתנה במקור בשני לנובמבר 1917 על–ידי ממשלת הוד–מעלתו הבריטי, ואושררה על ידי יתר מעצמות הברית, לצורך הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, … הואיל ונתנה בזאת הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה, ובזכותו לכינון מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו;"
כתב המנדט עבור פלשתינה גם הוסיף את סעיף 5 לפיו "המנדטורי יהיה אחראי לוודא שלא יינתן, אם ברכישה או בחכירה, שטח משטחי פלשתינה, ומכל מקום לא יושם תחת שליטת ממשלה של מעצמה זרה כל שהיא."
והצהרת בלפור – 1917
"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל"
רוח מגילת העצמאות מעוגנת גם בחוק הישראלי –
פקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948
15(א) כל מקום בו נאמר בחוק "פלשתינה (א"י)" ייקרא מעתה ישראל.
חשוב לציין עובדה זו מיכוון שבסקר שנערך (יוני 2013) בקרב תלמידי כיתות יב' שסיימו בחינת הבגרות בהיסטוריה, חושף ש 93% אינו מכיר את השם "פלשתינה" כשמה הלועזי של ארץ ישראל. (הרחבתי על כך בשליטה באמצעות בּוּרוּת)
כמו כן המחוקק הקשיח וקבע בחוק העונשין, תשל"ז-1977 - פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה [ד/7]
97(ב) מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו – מיתה או מאסר עולם.
המטען המוסרי של חיילי צה"ל – האני מאמין של כולנו "זכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי בארץ ישראל" (גם באזורים שישראל עוד טרם מימשה את ריבונותה) הוא ערובה לצבא חזק מבחינה ערכית ומוסרית וחשוב מכך לכידות חברתית ויצירת חברת מופת.
עם ישראל, ארץ ישראל ותרבות ישראל
מי שמשרת בשירות המדינה בלי האמונה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, בלי ההכרה שהזהות היהודית היא חלק בלתי נפרד מעם ישראל , למעשה משרת בסתירה למוסר והערכים בהם הוא מאמין. קרי, על פי השקפת עולמו הוא אדם לא-מוסרי (משרת בצבא כיבוש). לנוכח הדיסוננס הקשה שאליו נקלע, צריכה להישאל השאלה :
לאן מופנית הנאמנות של החייל לערכיו ומצפונו (ישראל כובשת בשפתו) או להיותו חייל שחובתו היא הגנת המולדת ולחירות ישראל (ארץ ישראל שייכת לעם ישראל) ?.
ומאיזו סיבה הוא משרת בצה"ל (צבא הכיבוש בשפתו) ? – תגמול כספי?, אדרנלין?, אתגר אישי?, יוקרה?, מעמד חברתי?, סמל סטאטוס?.
חברת מופת מתחילה בחברה מוסרית וצודקת
דוד בן-גוריון בקונגרס הציוני בציריך 1937
"אין זו מסמכותו של שום יהודי, אין זו מסמכותו של שום גוף יהודי, אין זו אפילו מסמכותו של העם היהודי כולו החי אתנו היום – לוותר על איזה חלק שהוא בארץ. זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה, זכות שאינה ניתנת להפקעה בשום תנאי. ואילו גם היו יהודים באיזה זמן שהוא מכריזים על הסתלקותם מזכות זאת – אין בכוחם ובסמכותם להפקיע זכות זו מהדורות הבאים. שום ויתור ממין זה אינו מחייב ואינו קושר את העם היהודי. זכותנו על הארץ – על הארץ כולה, קיימת ועומדת לעד. ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה, לא נזוז מזכותנו ההיסטורית. בכל זמן ובכל שעה, נעמוד על זכות זו בכל האמצעים הכשרים והמוסריים אשר בידנו"
ראשי הציונות כמו גם החוק הבינלאומי, מבססים את הזכויות הלאומיות של העם היהודי בשטחי ארץ-ישראל המערבית, על עובדות ארכיאולוגית ותיאולוגיות הקושרות, באופן בלעדי, את העם היהודי עם ארץ ישראל.
אם נזקק את צדקת הדרך – את האני מאמין של העם היהודי, נגיע לתובנה אליה הגיעו גם חותמי מגילת העצמאות : "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי." נגיע לספר הספרים (כלשון ההכרזה) – בראשית פרק טו יח :
"ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת"
לימין כמו לשמאל אין בעלות על צה"ל, על הציונות, על היהדות, על התרבות (התנ"ך), על ארץ ישראל… אלא נכסי העם היהודי, ירושה שקיבלנו מאבותינו ובאחריותנו לשמרה ולהעביר הלאה לילדינו… ריבוי דעות, תפיסת עולם שונה ומחלוקת הם דבר מבורך, הדיון הדו-צדדי מפרה את החשיבה, ובתנאי שהדעות מבוססות על עובדות. גניבת דעת ודיסאינפורמציה מובילה לבורות, רדידות השיח, חורבן התרבות והתפוררות החברה.
"הרווחנו מדינה, הפסדנו את הכיסופים למדינה." - ד"ר ישראל אלדד
עיניין הגיוס לצ.ה.ל מבוסס על זכות מוסרית המבוססת על התנדבות של הפרט למען הכלל כהתנייה לחברה בעלת מעורבות הכוללת עשייה ללא פקפוק ומידיעה כי הצבא תפקידו להוציא לפועל מדיניות הממשלה .להיות דתי הוא סוג של הבעת דעה פרטית ומתוקף הפלוראליזם הקיים בחברה הישראלית היא מותרת אך אין היא יכולה להיות בעלת משקל כלשהוא במהלך השירות – תנאי לשירות או משקל כנגד התנהלות הצבא.( להסתמך על התנ"ך כבסיס לאופן השירות עד כדי סירוב לפעילות זו או אחרת),נושא הכשרות לבד הוא נטל אך קיים בכל הגזרות הצבאיות.הנושא של הפרדת הדת מהמדינה כאוב – אך ברור כי אסורה כל החלטה בצבא ובודאי שבקרב הפועלים בו שאינה בעלת אופי מדיני.
צדק ד"ר אלדד – הרווחנו מדינה ,הפסדנו כיסופים למדינה (מזכיר מראה על חיי נישואין) – עם זאת עתה עלינו להוציא את האנרגיה שהיתה מיועדת לכיסופים- לבנייה, שעיקריה הבטחה לאי מלחמה.
כתבתי על צה"ל ככלי ליצירת חברת מופת… כצבא מוסרי… ישראל חרטה על דגלה זהות יהודית (במגילת העצמאות, המילה "יהודית" מופיעה על הטיותיה השונות כ-20 פעמים, המילה "דמוקרטית" אינה מופיעה כלל!). אני חילוני, אבל מכיר בעובדה שטענת הבעלות היחידה שיש לנו על האדמה הזאת, היא מכוח התורה, ומסורת ישראל. אין לנו זכות על הארץ הזאת בלי ההקשר ההיסטורי והדתי. אלמלא הקשר שלנו לארץ, קשר שמהותו התנ"ך אז איבדנו את הזכות המוסרית על הארץ, אז אנו באמת כובשים קולוניאליסטים בארץ ישראל.
לאום עברי, ארץ ישראל ותרבות יהודית הם שלושה עיקרים שחברו יחדיו. טול אחד מן השלושה ושני האחרים בטלים. כמוך גם אני חילוני, נוסע בשבת, לא מקפיד על כשרות… אני עושה זאת במרחב האישי שלי… אולם, הפרדת הדת מהמדינה, קרי ניתוק הזהות היהודית מהמרחב הציבורי – שמירת השבת, כשרות, תכנים יהודים וכו'… תוביל בסופו של תהליך לטשטוש ואבדן הזהות היהודית ולהתבוללות. עדות לכך ניתן למצוא בקרב יהודי הגולה. כ 60% מיהודי ארה"ב וקנדה מתבוללים, ככל הנראה תוך 300 שנים לא יישארו יהודים בצפון אמריקה.
קיימים 2 יסודות מהותיים המבססים את זהותנו כמדינה .הן בעינינו אנו ,התושבים הקבועים ,והן בעיני העולם – לאום עברי וארץ ישראל בה אנו ישובים ,כהמשך להסטוריה של עמנו , שראשיתה בימי התנ"ך.לגבי התרבות היהודית – הכוללת גם את ציורי שאגאל , את תורת מנדלסון ועוד אנשים מקרב העם היהודי,אשר רעיונותיהם ודעותיהם נבראו וקוימו באירופה,ובקצרה תרבות היא על זמנית וקיומה מתאפשר בכל מקום .היא חלק מההסטוריה העולמית ואינה מותנית במדינה על משנתה הפוליטית.נושא אובדן הזהות היהודית כתוצר של אי קיום המצוות? – דווקא כשעמנו היה בגולה נשמרנו במיוחד עד רמה של קיום המצוות במחתרת והקמת בתי ספר לילדי היהודים (אליאנס,תרבות).לצערי בשנים האחרונות חדירת הדת לדקויות ,המקשות על התנהלות חילונית – וכי בארצנו שלנו לא יתאפשר לכל אזרח להתנהל כראות עיניו ? האם בכך הוא משבש עינייני חברו? – אותה חדירה המגיעה לנגד עינינו למחוזות הממשלה (ש"ס התנתה לא פעם את המשך קיום הממשלה על חודו של קול – תוך סחיטה לקבל תיקי משרד הפנים היוקרתי, למשל)ואת אשר יגורתי אירע – הבעת דיעות במסגרת הצבאית דרך פילטר דתי! וזה עוד לפני שנגענו בעלויות הכשרת המזון בארגונים שונים המייקרות את מוצריהם בעשרות מונים…. אסור לערבב דת ומדינה וכולי תקווה שחלק מהחוקה ,שתכתב יום אחד- תתייחס גם לזה.
מה שקושר אותנו כלאום עברי בארץ ישראל הוא תורת ישראל. גם חותמי מגילת העצמאות הבינו זאת : "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי."
במהלך ההיסטוריה אימפריות קמו ונפלו – הבבלית, האשורית, המצרית, הסלאוקית, הרומית, הביזנטית…. כולם נעלמו, הם לא הושמדו כליל במלחמות. הם נעלמו כי התערבבו באוכלוסיות אחרות, איבדו את זהותם וכעבור מספר דורות לא נותר מהם זכר. רציפות לימוד התורה במשך כל ההיסטוריה של העם היהודי, בהתמדה בכל הגלויות – מעידה ללא ספק שהדת היהודית ומסורת ישראל הן אבן היסוד לקיומו של העם היהודי. אלמלא לומדי התורה, הקונגרס הציוני היה מקים מדינה יהודית באוגנדה / ארגנטינה, בזכות לומדי התורה העם היהודי הבין שהוא יכול ללכת רק למקום אחד, להילחם רק על מקום אחד, להעפיל רק למקום אחד, לבנות ולהיבנות רק במקום אחד, בארץ-ישראל.
קיומה של המדינה היהודית אינה סותרת את אפיונה כדמוקרטיה ליברלית; תפישת עולם המייחסת חשיבות רבה לחירות האדם ולזכויותיו.
מסכימה עם כל מילה לגבי עצם הרעיון. לצערנו, הפרשנות נתונה לא פעם בידי אנשים עם תובנות הלוקחות את הגישה לכיוונים מלווים באינטרסים, הן פוליטיים והן אישיים וכך המוטו מתמוסס ואופן ביצועו – כושל. לפני 100 שנה חל צורך לשינוי דרסטי ברוסיה הצארית – הלבנה. והנה קמו להם 2 הוגי דיעות – לנין וטרוצקי – שמישנתם הפכה על פיה את אורח החיים המושחת עם המסר כי הסוציאליזם הוא העתיד. כידוע תוך שנים ספורות הרעיון לגבי חברה שיוויונית בעלת זכויות סוציאליסטיות – קיבל פרשנות אישית של המנהיגים עד שהגדיל לעשות סטאלין ברמת רצח עם.העם שלו. לפיכך – המסקנה כי המנהיגות מושתת קודם כל ע"י אנשים באשר הם – אופיים האישי הוא המיישם ומוציא לפועל את רעיון אבי השיטה ופה – נוצר כשל .הפרשנות האישית, הסובייקטיבית אינה תואמת את הקווים התאורטיים ואת כוונת הרעיון המקורי.
לצערי , קודם ביצוע קווים מדיניים יש לעבור את המנהיגות והיא כידוע ,נתונה בידי בני אדם .מעטים הם בעלי יושרה,נקיון כפיים,צניעות – תכונות בסיסיות העשויות למנוע פתיחת פערים בין הקו הרעיוני הרצוי למצוי.הדוגמאות רבות מיני ספור וההתמקדות באי היושר בלשון המעטה ,של המובילים,משאירה מעט מאוד זמן ליישום וקידום הצרכים החברתיים,כלכליים והמדיניים.
צריך לפצח את הפער ומשם – הדרך לאידיאל תתקצר. רעיון? מישהו?