השעה מאוחרת (2:38) ואני צריכה להמשיך ללמוד. אני די אבודה בכל הנוגע ללסדר את היום שלי. במיוחד משום שזה קשה לי כשאני גרה כאן עם אבא. אני אעשה ניסיון אחרון, לעבור לחדר למטה, ואם אראה שגם זה לא מסתדר לי אז מיד אעבור דירה. אין ברירה.
המצב הבריאותי שלי התדרדר אבל שמתי לב שככל שאני שומרת על תנועה כך המצב לא מתדרדר יותר. וזה קטע, כי גם ככל שאני פחות שומרת על תחביבים, על שגרה, על קשר עם אנשים, כך הגוף מגיב בהתאם, בכאב, בחולשה, בקפיצות. אני שונאת את העובדה שהמצב הנפשי משפיע ישר על המצב של הגוף. ואני עוד יותר שונאת את העובדה שהמלחמה הזו חרבנה לי את הסמסטר. מתוך שלושה קורסים רק באחד אהיה זכאית להבחן. איזו בדיחה, אה? משהו. החיים האלו בדיחה אחת שלמה. ובאמת יש דבר מצחיק באמביוולנטיות של להיות יצור חי. אתה חי בשביל לעבוד ואם תפסיק לעבוד לא תחיה יותר, אין חילוף אנרגיה אז הגוף נרקב. זהו זה! ספורט, מים. זה כל מה שאני צריכה בשביל להרגיש טוב. ספורט ומים. ותו לא. כל השאר זה בדיחה. וגם, לא לפגוע בגוף בכל מיני דרכים משונות. סמים, סיגריות, אלכוהול, אנשים רעים. לא לפגוע, להתנהג כמו שהיית רוצה שיתנהגו לילד שלך, או לאמא שלך. ואם כבר באמהות עסקינן, השיר הבא תקוע לי בראש. וכשאני שומעת אותו אני חושבת על אמא ועל אבא ועל זה שכל כך הרבה אורגניזמים בכלל לא ביקשו לבוא לעולם. חלקם זכו בחיים יפים ומלאים, חלקם זכו במספר תקופות יפות וחלקם לא זכו כלל. נניח החתולה האלימה שנולדה לנו פה בחוץ הייתה כל הזמן זועפת וכועסת. פעם אחת לא ראיתי אותה מתחככת או מגרגרת או סתם יושבת להנאתה. כל הזמן עם פרצוף כועס. את סוף חייה בילתה מתחת לאחת הסככות בגינה, ורק לאחר שהתחילה להירקב מצאנו אותה וזרקנו אותה לפח. עד אז לא שמנו לב שהיא איננה. אין זה עצוב? יש אנשים, שחייהם לא רחוקים משלה, אם לא גרועים מכך. ואני כאן, מתלוננת על מחלות, בזמן שהכל יש לי, ומה יש לי להתלונן בכלל, ומה יש לי להכנס לדכאונות כאלו קשים אם בעצם הכל בסדר? כן אוכל לא אוכל, כן כאבים לא כאבים, כן אהבה לא אהבה. אלוהים אדירים, תודה שאני לא במנהרה של חמאס עכשיו. תודה שאני לא ישנה בקור הזה בחוץ. תודה שיש לי חשמל נגיש. תודה שיש לי אבא שאוהב אותי. תודה שיש לי שפע חומרי ולא חומרי. תודה שאני בהירה במחשבתי. תודה שאני אני.

מה עוד שתפס אותי בשיר אלו השורות הבאות
Cause when love is gone
There's always justice
And when justice gone
There's always force
And when force is gone
There's always Mom. Hi Mom!

ואני רוצה להאמין שאמא שלי, באיזו תרכובת שהיא בה היא נמצאת עכשיו בעולם או ביקום, אני רוצה להאמין שהיא שומעת אותי, כשאני קוראת לה, היי אמא. שלום אמא! אני כאן.