מתוך אחת השיחות האחרונות לפני שזה קרה, 2015:
"כמה זמן אתם ביחד?"
-"עוד מעט 3 שנים"
"וואו
מבין למה היית צריכה מגע אחר"
-"זה קשה להסביר"
"אולי פשוט חסר לך ריגוש"
-"כבר הייתה בגידה, והייתה פרידה. אז זה נושא קצת רגיש…"
"בגידה עם מישהו?"
-"כן"
"מתי זה קרה לך?"
-"לפני… שנה"
"זה קרה כי נפלת לזה בטעות או שזה משהו שהיה על אש קטנה והתפוצץ כי לא יכלת עוד לחכות?"
-"זה קרה במודעות מוחלטת, היה משהו שעזר לזה לקרות, אבל זה פשוט קרה"
"זה לא א ו נ ס חס וחלילה נכון?"
-"מה פתאום!
חח חס וחלילה"
"דאגתי לך! אז מה היה? כי את נשמעת מאוד טוטאלית ונאמנה"
–
דצמבר 2022. אני חוזרת לאונס. הפעם ממש קרוב. לפני כמה ימים יצאתי לאותו המקום שיצאנו, בדיוק באותה התקופה של השנה. זה היה סוף נובמבר-תחילת דצבמר של שנת 2015, היה קר מאוד והייתי מכוסה בשכבות על גבי שכבות של בגדים. מבחוץ שום דבר לא היה נראה אלים או לא מתאים. אם הייתם מתבוננים בנו, הייתם חושבים שאנחנו בחור ובחורה שיצאו לדייט ראשון. אך אם הייתם מסתכלים במבט שני, הייתם רואים איך הוא שם לי ידיים על הירך הפנימית שלי והייתם רואים אותי אומרת לו "לא". הייתם רואים אותי מחייכת כי הוא לא מפסיק ולוקחת את כוס הבירה בהפגנתיות, מנסה לחצוץ ביני לבינו שיושב מימיני. ואז הייתי מסתכלת על האורות שעל הבר ורואה אותם בסלואו מושן זוהרים כל כך יפה. לאחר מכן הייתם רואים אותי קמה מהשולחן לכיוון השירותים, מדדה באיטיות, כמעט ולא שולטת על השרירים שלי. לא הייתי מחויכת. כשהייתם רואים אותי חוזרת מהשירותים הייתם רואים אותנו יושבים יחדיו והוא ממשיך לגעת ודי מהר הייתם רואים אותנו קמים כי ביקשתי ללכת. הייתי מסוחררת מכמה שלוקים של בירה ולא הבנתי איך. הוא שאל אם הכל בסדר ואם אני רוצה ללכת. והלכנו. מכאן והלאה לא אפרט, כי לא ראיתם. אף אחד לא ראה. ולמרות ההקלה הגדולה שהייתה לי כשיצאנו משם אל הרכב, הכל נודע לי מחדש כשהגענו לרכב שלו. הרדיפה, הקרב, הניצחון. לא אפרט, אין צורך. גם כך אף אחד לא ראה.
2018, שלוש שנים לאחר השיחה ההיא:
"מה נשמע?"
-"בסדר
מה נזכרת בי?"
"אני חושב שראיתי אותך ברחוב.
רציתי לדבר איתך אבל לא ידעתי אם זה ממש מתאים"
-"איפה?"
"בדיזנגוף"
-"טוב שלא"
"לא משנה
בכל אופן בא לי שנפתח דף חדש"
-"לי לא
אף פעם"
"למה"
-"ככה"
"את שוכחת שגם את היית יוזמת
זה לא שאני הכרחתי אותך אז לבוא
ולשתות איתי
ולנשק אותי"
-"אני לא אתווכח איתך על זה ובמידה ואתה רואה אותי עוד אל תנסה אפילו ליצור איתי קשר, ביי"
"את קצת מגזימה
זה היה לפני 3 וחצי שנים
בואי נתקדם"
–
2015-2022. שבע שנים.
לאחר האונס, חמש שנים שלמות הייתי מרוסקת. בהתחלה הכרתי מישהו שהרביץ לי כשאנחנו שוכבים. אהבתי את זה. אהבתי את העובדה שמרביצים לי כי הייתי רעה. והייתי רעה, אז זה מגיע לי, או לפחות זה מה שחשבתי. אז במשך תקופה שכבנו, חלק מהפעמים היו מעולות, אבל רובן היו אלימות עד כדי אלימות שלא הכרתי במין לפני. כמה שנים לאחר מכן מצאתי את עצמי שוכבת עם שני אנשים ביום, ושוכבת לפעמים עם מישהו עוד יותר אלים מההוא הראשון, הרבה יותר אלים. אלים עד רמה של מוות. ואהבתי את זה. אהבתי שסוף סוף יש מישהו שממש אבל ממש לא אכפת לו ממני. ששמח להכאיב לי. זה גרם לי להרגיש בשמיים. והכל בשביל מה? בשביל שאאמין שאני יכולה לעשות מין מסוכן בהסכמה? בשביל לוודא שלא משנה מה 'שום דבר לא יוכל להיחשב לאונס מעכשיו כי אני חסינה'? אז לא, אני לא חסינה, ונאנסתי עשרות פעמים. נאנסתי מספר רב מאוד של פעמים על ידי שניהם והם היו עושים ביניהם תחרות בלתי-מודעת על מי משאיר לי סימנים יותר ברורים על הציצים, הרגליים, התחת ומי תולש לי הכי הרבה שיערות מהראש. בפעם הכי גרועה שהייתה עם האלים יותר נכנסנו למיטה אחרי זה ובקושי הצלחתי לזוז. אני חושבת שבאותו לילה החום עלה לי ל39 או 40 מעלות. הייתי מותשת אחרי ארבע שעות מפרכות שעדיף שלא אפרט מה היה בהן. אפילו הוא היה מודאג למחצית השניה. עבר לו די מהר. וגם על ידי בן זוגי שהיה לי לפני כמה שנים נאנסתי. לא היה לו אכפת לו שאני משותקת לגמרי ולא מצליחה לדבר כבר מספר שעות, זה לא הפריע לו לזיין אותי בזמן שהוא שואל אותי "כן? את בטוחה שאת לא יכולה לדבר? בואי נראה עכשיו אם את לא יכולה לדבר" (לא דיברתי. מאוד רציתי להגיד לו אחרי שזה נגמר שאני שונאת אותו, אבל לא הצלחתי לדבר. בכיתי עד שנרדמתי). כשהלכתי לראות את אמא שלי בפעם האחרונה לפני שראיתי אותה מתה לי מול העיניים, הייתי צריכה למצוץ למישהו בדרך באיזו מזבלה, ולהעמיד פנים כמה שאני נהנית מזה בשביל שיגמור כבר ונגיע בזמן להורים שלי. ואז, ממש לפני שאמא שלי נפטרה, פתאום סוף סוף הצלחתי להתאהב שוב. אבל יחסי המין שלנו היו רעילים, רעילים עד כדי העתקת אונס בהסכמה, עד שאין גבול בין אהבה לרוע. לפעמים אם היה שיכור הייתי חוטפת. עד שבסוף גם אהבה זו התבררה לי כשחורה ומרה ופסעתי ממנו הלאה.
מה היא אהבה?
מילותיה של רפרפית 