מצאתי קצת זמן לכתוב. אני עייפה מהלימודים ומרוצה מהם מאוד. האצבע שלי מחלימה מהניתוח יפה. תוצאות הביופסיה מאחרות להגיע. מחר בבוקר אני אמורה להתקשר לשאול מה איתן. אני מקווה שאצליח לקום בבוקר ולהתקשר בשעה שיעדו לי.
אני עוברת תקופה מוזרה. אני חשדנית כלפי עצמי כל הזמן. עליתי במשקל המון. אני מרגישה אגואיסטית ומפונקת יתר על המידה. כזו שיש לה יותר מדי פריבילגיות. ואני לא צעירה ולא זקנה, לא גאון וממש לא טיפשה, לא שקרנית ולא כנה. אני משעממת את עצמי. אני מרחיקה את עצמי מעצמי. אני מתפלגת. בפורים ישנתי במיטה של אישה, עם אישה. זה היה לי לילה מתוק, זיכרון נחמד. בעוד כמה ימים אשן אצלו. ולבנתיים אני מחצית מימיי מבלה בלימודים ובמחצית השניה אני מבלה בלהיות חרדה ומנותקת מהמציאות. אבל אין פחד של ממש. ואין שמש חזקה מדי ומסנוורת. יש מילים ומשפטים, לחצים ואובססיות. העיקר לא הפחד.