היה היה הייתה –
פריווילגית אחת גדולה!
כל היום – התלוננה.
מתחת לערימות האוכל,
מעל לערימות הבגדים.
בכתה הפריוולגית בכתה,
בזמן מילוי טנק הדלק עד ספו.
בכתה ובכתה,
חשבה על סופים.
מי יֵדַע שם על כל הפריווילגיות?
מי ישים לב, מי ישים?

כמה שרוטה אני צריכה להיות בשביל לשמוח לראות שגדלים לי גידולים בגוף, כי הנה, אולי עוד שניה כל זה נגמר?
איזו מפגרת.

אין לי חבר יותר טוב מן השירה
וכשאני עצובה אני הולכת להתנחם
קצת אצל דליה רביקוביץ או
אצל תרצה אתר. המילים שלהן
נוצצות אליי מתוך הדף
לרגע אני מרגישה – מישהו חש בי.
אוי, כמה בודד לו לאדם
שגישתו לנהר נחסמה
שגשריו אל העולם החיצון כולם
נשרפו ונהיו לעפר.