אני אוהבת פרחים יפים רזים וארוכים
אדמדמים וורודים מסוגננים מעוצבים
עם עיניים מלוכסנות ופה סגלגל

אני אוהבת פרחים שנותנים הכל והכל חוזר לעצמם
הם נושמים פחמן דו חמצני וניושפים חמצן לכל עבר
הקהל שלהם בריא בוודאי.
בריא ושבוי

אבל עם כל האהבה שלי אל הפרחים היפייפיים האלו אני אינני זהירה בכל הקשור אליי
לא זהירה הן לא המילים המדויקות אלא, פשוט,
לפעמים אני מגיעה הביתה אפוסת כוחות
ואז רגל נתקעת שם
והראש נחבט בדלת
והידיים נשארות קפואות
ואני, אני איני טורחת להביא עצים לתנור
אפילו שיש לי אחד.

אולי העולם מסתדר לי
בצבעים
יכול להיות שדברים פה זזים
באליפסה
בניינים נבנים מגדלים גדלים
לבנים על לבנים
בטון מסביב.
יכול להיות שבניינים נבנים כאן מסביב
יכול להיות שאנו על ציר מסתובב
יכול להיות שהתמונה שקרית
יכול להיות שכל מה שאנחנו קולטים בראיה
הוא למעשה שטות אחת גמורה.
קוביה הונגרית וגבולות ברורים
גרון כאוב והרבה רוק בין השיניים
עשיתי טעות אחת
ושילמתי עליה פעמיים.