אודות

כתיבת תגובה Go to comments

רשימות, מאמרים, מחשבות, תצלומים, מסעות.

על החיים, המציאות, ההיסטוריה, התקשורת, הפוליטיקה, המרחב הציבורי.

על מה שקרה, מה שקורה ועל מה שכדאי שיקרה.

הכותב הוא היסטוריון, חוקר תקשורת, עיתונאי לשעבר.

פרופסור בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, ומורה מן החוץ במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית.

חבר מערכת כתב העת "העין השביעית" לביקורת התקשורת.

https://www.facebook.com/rafimann

תגובות (9) Trackbacks (0) כתיבת תגובה טראקבאק

ד"כ

3 בספטמבר 2011 בשעה 17:55

להגיב

רפי, מברוכ על הבלוג החדש! עושה חשק ללכת בעקבותיך…. אולי בהמשך. שומר על הזכות להתייעץ אתך.
בהצלחה וכן ירבו המבקרים והקוראים.
ד"כ
- rafimann
  
  3 בספטמבר 2011 בשעה 18:10
  
  להגיב
  
  תודה!
דוד אסף

4 בספטמבר 2011 בשעה 11:14

להגיב

מזל טוב, רפי, ואיחולי הצלחה.

מקווה שלא תשכח את מקורותיך בעונ"ש… (אפוא עוד קיבלת קרדיט של 'צלם המערכת'?)
Nitza Lowenstein

5 בספטמבר 2011 בשעה 9:52

להגיב

מזל טוב רפי ובהצלחה. אגב, אתה לא עיתונאי לשעבר, כיון שעיתונאי תמיד נשאר עיתונאי…הנה אתה עכשו שוב כותב בבלוג שלך, ומשדר לפחות פעם בשבוע. להשתמע, ניצה מסידני הרחוקה.
Walid Haj

10 בדצמבר 2011 בשעה 17:01

להגיב

רפי היקר
מאחלים לך כל הצלחה.
מי יתן ויום קרוב אחד כולם יהיו עם פתיחות מחשבה והתנהגות כמוך

ווליד ומהא
ד"ר וליד נאבולסי

15 בספטמבר 2013 בשעה 12:15

להגיב

מצער מאוד שאדם המתפאר בעשייתו העתונאית ובספרים שפירסם מפגין בורות בעברית בראש הבלוג שלו. בעמוד הראשי, מצד ימין למעלה, מתנוססת לשונית ובה כתוב: "אודות". האינך יודע, רפאל מן, שבעברית יש לומר "על אודות"??? בוש והיכלם!
- rafimann
  
  15 בספטמבר 2013 בשעה 21:03
  
  להגיב
  
  ד"ר נאבולסי הנכבד,
  מאתר האקדמיה ללשון העברית אני למד כי היו בהיסטוריה תקופות בהן נעשה שימוש במונח אודות ללא העל המקדימה.
  http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/MivharTeshuvot/Pages/20031201.aspx
  ובכלל, השפה היא גמישה, אין היא יצוקה בבטון, ובשנים האחרונות נפוץ מאוד השימוש באתרי אינטרנט בכותרת "אודות" מעל הדף המתאר את האתר או בעליו.
  אני מודה לך על תגובתך, ומקווה שיתר חלקי הבלוג צערו אותך פחות.
  בברכה,
  רפי
ד"ר וליד נאבולסי

16 בספטמבר 2013 בשעה 22:50

להגיב

הלינק שלח אותי לטקסט שרק מחזק את טענתי. אשר להסברך: גם אם "היו תקופות בהיסטוריה …" מה הקשר? היו תקופות בהיסטוריה שאכלו בידיים; אז נאכל בידיים גם אנחנו? היו תקופות בהיסטוריה שנסעו בכירכרות; שנוותר על המכונית ונרכוש עגלה רתומה לחמור? תירוצים כגון "השפה היא גמישה, אין היא יצוקה בבטון," הם בדיוק זה — תירוצים. האם תשתמש בתירוצים כאלה כדי להצדיק משפט כגון "כשאני הייתי יושנת," או "שילמתי שלוש שקל"? אתה מעלה בדעתך שבאנגלית יוותרו בשם הגמישות ואי-המוצקות הבטונית על הצורה השונה שלה הפועל בגוף שלישי (do/does)? ולבסוף, יותר משמצערת אותי השגיאה שבעטיה כתבתי אתמול, מצער אותי להיווכח — שוב — שיש אנשים שאינם מסוגלים להודות בטעות, ואתה אחד מהם. נו טוב, מן המפורסמות הוא שישראלים לעולם צודקים.
rafimann

17 בספטמבר 2013 בשעה 17:39

להגיב

אין לי שום קושי להודות בטעויות, אלא שבמקרה זה אין זו טעות.
הלשון משתנה, מתפתחת ומתאימה עצמה לנסיבות ולזירות שונות. התיבה "אודות" הפכה בשיח הנפוץ במרשתת לכותרת מקובלת. זו אולי התפתחות שאינה לרוחך, אבל לא הייתי מגדיר זאת כטעות לשונית.
ליבי ליבי למי שמנסים לשמר את הלשון כמערכת קפואה, המסרבת להתאים עצמה לנסיבות משתנות. שפה היא תהליך מתפתח, שבו מאמצים המשתמשים בלשון שינויים וחידושים, כולל ביטוים משפות אחרות או מבנים לשוניים חדשים ממקורות אחרים. אין אלה טעויות, בניגוד לאלה שהזכרת,
יתכן, אגב, שבעוד כמה עשורים או מאות שנים יאמץ מישהו את ההצעה לבטל את הזכר והנקבה במספרים ואז השגיאות המזעזעות של ההווה ייחשבו תקניות.