אמנות רחוב או סתם ונדליזם?
הקולונל מארצות הברית שנהרג במלחמת השחרור. על קיר סמוך למושבה האמריקאית בדרום תל-אביב, גבול יפו
הנוסע בנתיבי איילון בתל-אביב נחשף באחרונה יותר ויותר לכתובות גרפיטי מכוערות, המכסות את הקירות שלצידי הדרך. בעיקר כתובות, רובן בלתי מפוענחות בעליל, בעיצובים גרפיים מסולסלים ואחרים, המאפיינים את הז'אנר. קשקושי קירות כאלה כבר היו לפני עשורים רבים נפוצים סמוך לכבישים למסילות רכבת בערים גדולות בעולם. מעין מחאה אורבנית, הקוראת תגר על הסדר והנקיון של האליטות השולטות. בניו יורק מנהלות הרשויות כבר שנים מאבק נגד כתובות גרפיטי על רכבות תחתיות ומבנים הסמוכים לתחנות רכבת.
בנתיבי איילון מנסות הרשויות למחוק חלק מן הכתובות, כדי להעניק לנתיב התחבורה מראה מהוגן. בהצלחה חלקית בלבד. חבל, אגב, שאותו מאמץ לא מופנה גם להסרת שלטי הפרסום הענקיים ששבו לקשט את הנתיבים. גם הם מיותרים באותה מידה.
אבל יש אזור אחד שבו העירייה נוהגת בסובלנות רבה כלפי ציירי/מקשקשי הקירות. אזור דרום העיר, בעיקר סביב שכונת פלורנטין. ברחובות ובמרחבים תעשייתים ישנים, שעוד מעט יהרסו ויהפכו לבנייני מגורים יקרים. עד שיושלם שם תהליך הג'נטריפיקציה – חדירת בני שכבות מבוססות הדוחקים את בני המעמד הנמוך ומשנים את פני השכונה – מניחים לאמני הקירות להשתעשע, ליצר החתרני להשתחרר עם הרבה צבע ויצירתיות.
ההווה והעתיד. עד שיוקמו עוד מגדלים כאלה, מותר לצייר/לקשקש כאן.
המרחב האורבני המצויר הוא ססגוני להפליא, ומשמש באחרונה יעד לתיירות, ישראלית ואפילו זרה. נערכים שם סיורים שבהם נבחן המימד הבלשני של כתובות קיר, ואפילו מוזיאון תל אביב הקדיש לכך תערוכה וסיורים בשטח, לבחינת מגוון הסגנונות הגרפיים של סוג אמנות זה. אנחנו סיירנו שם בסוף השבוע הזה בהדרכתו המשובחת של האמן יוני כיס-לב (הנה מה שכתב עליו ידידי נינו הרמן) , השותף לחברה הנקראת גרפיטיול. יוני הציג מעט מן העבודות על קירות, קיטלג את הקבוצות השונות של "אמני רחוב" וסגנונותיהם. לדברי יוני, תל-אביב נחשבת אחת מארבע ערים שבהם אמנות זו משגשגת, והיא ממוקמת אחרי ברלין, ניו-יורק ולונדון.
מרבית הצילומים המובאים כאן צולמו במהלך הסיור בהדרכת יוני.
אמנות בפלורנטין, ששי בלילה.
העבודה הזו, על תריס חנות, בוצעה על ידי חברי קבוצת "אצבעות שבורות" Broken Fingaz, המככבים בסרטון זה, המפאר את שמה של תל-אביב ואמנות הרחוב שלה. סמוך לציור זה עבודה נוספת:
מבוא לאמנות אורבנית. יוני כיס-לב במהלך סיור
ואפילו גרפיטי בכתב ברייל, עם ציטוט מ"על העיוורון":
ועוד רצף של תצלומים מגזרת שכונת פלורנטין וסביבתה:
ולצד הציורים – גם מסרים מילוליים.
מעט מערבה משם, בואכה יפו, מבטיח גם מתחם נגה לא מעט יצירות רחוב.
וגם טקסטים על הקירות, אפילו שירה.
בקיצור: שווה ביקור.
מעניין מאד. אפילו שאני תלאביבי לא ידעתי. סך הכל, פרט לכתובות מיותרות, זו תופעה חיובית. על זה נאמר: דבר אל הקיר
ב-4 בינו 2014, בשעה 13:46, "הערות שוליים להיסטוריה" כתב/ה:
>
>
הציורים פה הם אומנות. אך מה עם הקשקושים חסרי המשמעות על כל בנין ובנין במרכז העיר? למשל ברחוב המלך ג׳ורג׳ אין בית אחד שלא רוסס בקשקושים. כ״כ באלנבי. וזה מתרבה יותר ויותר. גועל נפש. ועכשיו גם על קירות בתי מגורים, ועל כל מקום אפשרי. אם זה ארון של בזק, אם תיבת דואר, אם על מיתקני מיכלי אשפה, אם על המיכלים בעצמם ועוד ועוד. והעיריה לא עושה דבר!!
גילי, אכן בעיה, כפי שציינתי לגבי הקשקשת המכוערת בנתיבי איילון, כך גם במקומות שציינת.
נראה לי משונה שאינני מוצאת תלונות על כך באינטרנט ושהעירייה לא עושה דבר ללכידת העבריינים.