(1036 מילים)
דו"ח חדש של מרכז אדוה מספק קריאה מעניינת, כרגיל. תמיד שווה לקרוא את הדו"חות שלהם: ככל שהם לא מושלמים, ההצגה שלהם בתקשורת בדרך כלל לא מוצלחת, וכמעט תמיד יש בהם גם דברים ששווה לדעת. בכל מקרה, בדו"ח החדש, לצד דברים שקל להסכים איתם (למשל בנוגע להשפעות של עובדים זרים על הכלכלה הישראלית, וקצת על הפלסטינאית), יש כמה דברים לא כל כך ברורים. בעיקר, אחת הטענות המרכזיות בדו"ח, וזו שזכתה להכי הרבה חשיפה תקשורתית (נדמה לי לפחות שכך) היא הטענה שהפריון הנמוך בישראל נובע, סיבתית, מהשכר הנמוך. על פניה זו טענה משונה. אני מבין איך פריון נמוך גורם לשכר נמוך: אף מעסיק לא יישלם לעובד יותר מהערך שהעובד מייצר. אבל איך שכר נמוך גורם, סיבתית, לפריון נמוך? אלא שבקריאה קרובה יותר של הדו"ח, מתברר שהטיעון הוא טיעון בין-דורי:
עובדים ועובדות "זולים" אינם יכולים להשקיע בשדרוג היכולות של עצמם וגם לא באלה של ילדיהם, ובוודאי כאשר המדיניות התקציבית של ממשלות ישראל מבוססת על העברה של חלק גדול נטל המימון של השירותים החברתיים מהממשלה אל משקי הבית. כל אלה מבטיחים פריון נמוך – ואולי אף נמוך יותר גם בדור הבא.
על פניו הטיעון סביר, אבל עד כמה הוא משכנע?
