הריון, אלכוהליזם וגזענות: הסרט ששבר למוריסי את הלב

לקראת ההקרנה של "קורטוב של דבש" (טוני ריצ'רדסון, 1961) במסגרת סדרת "בלואו אפ" במוזיאון ת"א ביום חמישי הבא (26.5) בשעה 21:00, "התפוח המכני" מארח את דנה קסלר, אשר תרצה על הסרט ועל הקשר בינו לבין מוריסי ולהקת הסמיתס.

"קורטוב של דבש"/ דנה קסלר

בשנות ה-50 קיבלה קבוצה של מחזאים וסופרים בריטים צעירים את הכינוי "הגברים הצעירים הכועסים". מחזותיהם, ובראשם "הבט אחורה בזעם" מאת ג'ון אוסבורן, שהפך לסרט בבימויו של טוני ריצ'רדסון, היוו את הבסיס לגל החדש הבריטי בקולנוע שצמח בשנות ה-60 ועסק בגיבורי מעמד הפועלים. אך בעוד רבים מהגברים הצעירים הכועסים היו לונדונים – כלומר קרובים לצלחת – בצפון אנגליה, בירת מעמד הפועלים הדפוק והמדוכא, גדלה נערה בשם שילה דלייני, שכעסה לא פחות. לקראת סוף שנות החמישים כתבה דלייני את אחד המחזות המשמעותיים ביותר באנגליה באותה התקופה, והפכה לאחת מגיבורות התרבות של מוריסי שדאג לתווך אותה לדור שלו ושל מעריציו.

"קורטוב של דבש" עיצב במידה רבה את ראיית העולם של מוריסי ואת האסתטיקה שלו, והשפיע על האופן שבו הוא מוצא יופי, רומנטיקה וחיים, בשוליים האפרוריים ביותר של הקיום. הוא ציטט משפטים מהמחזה בשיריו ועיטר עטיפות בדמותה של דלייני. בשנת 1983 הקליטו הסמיתס בתכניתו של ג'ון פיל את השיר "This Night Has Opened My Eyes", שעוסק ישירות בעלילת "קורטוב של דבש" ומצטט מהסרט. השיר יצא באוספים של הסמיתס, "Hatful of Hollow" ו" Louder than Bombs".

"'קורטוב של דבש" (A Taste of Honey) – מחזה הביכורים של דלייני, אותו היא כתבה בגיל 18, אחרי הפעם הראשונה שביקרה בתיאטרון – עובד על ידי אותו ריצ'רדסון לאחד מסרטי הקולנוע המפעימים ביותר של הגל החדש הבריטי. המחזה הועלה על הבמה לראשונה ב-1958 בתיאטרון פרינג' קטן בלונדון. הוא זכה להצלחה מידית, וקיבל ביקורות מעולות, ומהר מאוד עבר מהפרינג' לווסט-אנד. בתכניה המקורית הודפסה ביוגרפיה קצרה של המחזאית הצעירה, שסומנה כהבטחה גדולה. בתכניה היה כתוב: "שילה דלייני היא נערה בת 19 מסלפורד שעובדת במפעל הנדסה. אביה עובד בחברת האוטובוסים ואחיה הוא מהנדס מתלמד. כמי שבאה מעיר בלנקשייר, שנהרסה לא על ידי המלחמה אלא על ידי התעשייה ועל ידי שנים של אבטלה לפני המלחמה, היא האנטיתזה של 'הגברים הצעירים הכועסים' של לונדון. היא יודעת על מה היא כועסת".

בסלפורד – עיר במחוז מנצ'סטר רבתי – של שנות ה-50 בהחלט היה לדלייני על מה לכעוס. היא כעסה על החברה המעמדית, על מצבו של מעמד הפועלים, על מעמד האישה ועל  היחס של החברה למיניות. ואת כל הדברים האלה היא הכניסה ל"קורטוב של דבש", מחזה המספר על ג'ו – נערה בת 17 מסלפורד, שנכנסת להריון ממלח שחור. לאחר שהמלח עוזב ואימה האלכוהוליסטית החד-הורית אף היא עוזבת עם המאהב הצעיר התורן שלה, מוצאת את עצמה ג'ו לבד, אז היא עוברת לגור עם ידידה ההומו שדואג לה ומטפל בה בעודה בהריון ומנסה לפענח מה היא הולכת לעשות הלאה. לפני שנתיים הוא הועלה מחדש על ידי התיאטרון הלאומי של אנגליה, כשהפעם הוסב הדגש במחזה לעוד אחד מנדבכיו – יחסי אם ובת.

למרות הנסיבות הקשות והסיפור העצוב, המחזה של דלייני הוא הרבה יותר קומדיה מאשר טרגדיה. "מיס דלייני מביאה אנשים אמיתיים לבמה שלה, שמתבדחים, רושפים ונאבקים, ובסופו של דבר, בזכות להט החיים שהיא נותנת להם, שורדים", כתב מבקר התיאטרון האגדי של ה"אובזרבר", קנת' טיינן, על ההצגה כשהיא הועלתה לראשונה. בהיותה אישה צעירה ובת מעמד הפועלים, דלייני היתה אנומליה בתיאטרון הבריטי, ונקודת המבט שלה הייתה יחודית ומרתקת. "כשהתיאטרון מציג אנשים עניים כטובים אנחנו קוראים לזה 'סנטימנטלי', כשהוא מציג אותם כרעים, אנחנו מושכים באף וזועקים 'שפלות'", כתב טיינן באותה הביקורת. "למרבה השמחה מיס דלייני עוד לא מכירה אותנו ואת הרגישויות שלנו, אותן אנו נוטים לייחס למוסר כשלמעשה הן קשורות להתניה חברתית. היא יותר מדי עסוקה בתיעוד הפלא של החיים שהיא חיה. יש עוד שפע של זמן בשבילה לדאוג בקשר למילים כמו 'צורה', שיש להן משמעות, וקונספטים כמו 'וולגריות', שאין להם. היא בת 19 והיא עילוי". 

"קורטוב של דבש" הועלה אינספור פעמים על הבמות ברחבי העולם (בארץ המחזה תורגם לעברית על ידי תרצה אתר תחת השם "טעם הדבש"), והעיבוד הקולנועי שלו עשה עימו לא מעט חסד. ב-1961 יצא סרטו של ריצ'רדסון המבוסס על המחזה, בכיכובה של ריטה טאשינגהם המדהימה, שזהו סרט הביכורים שלה, עליו זכתה בשלל פרסים, כולל השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן. ריצ'רדסון כבר ביים קודם לכן את "קורטוב של דבש" על הבמה, והוא עזר לדלייני לעבד את המחזה שלה לתסריט. הסרט, העוסק בנושאים בוערים לתקופתו, כמו מעמד, גזע, ג'נדר ונטייה מינית, נחשב לאחד האקזמפלרים המובילים של דרמות כיור המטבח הריאליסטיות שאיפיינו את הגל החדש בקולנוע הבריטי, והוא עשה זאת ללא זכר למאצ'ואיזם שלעיתים איפיין את "הגברים הצעירים הכועסים".

העיבוד הקולנועי של "קורטוב של דבש" יצא שנה אחרי  "Saturday Night and Sunday Morning" שריצ'רדסון הפיק וקארל רייס ביים, בו מגלם אלברט פיני בחור צעיר מנוטינגהם שעובד במפעל ונאחז בשתייה ובילויים כאלטרנטיבה היחידה לחיי העמל והנישואים המשמימים שמצפים לו. שני הסרטים מביעים את אותם סנטימנטים של התנגדות והתרסה נגד הסדר החברתי המסרס והחונק השלט באנגליה באותה התקופה. שני הסרטים עוסקים בגיבורים צעירים המנסים בכל כוחם למצוא אלטרנטיבה לחיים חסרי התוחלת שיועדו להם. שני הסרטים היו הצלחה קופתית וביקורתית ונחשבים לקלאסיקות של הקולנוע הבריטי.

לאורך השנים הונפקו לא מעט יצירות - קולנועיות, מוזיקליות, ספרותיות ואחרות - על החיים בצפון אנגליה, ואין ספק ש"קורטוב של דבש" היא אחת החשובות שבהן. הנוף התעשייתי של סלפורד, על התעלות והרחובות הצדדיים שלה, הופך לרקע רומנטי ומלנכולי לסיפור ההתבגרות הרגיש והיפהפה הזה, המלא ברפליקות שנונות ואמיתות חדות.

לכל הפרטים  על ההקרנה - לחצו כאן