"יום ירושלים" שבפתחנו, ב-6 ביוני, מעורר הפעם חששות כבדים במיוחד. האם גם הפעם, בעיצומה של טרגדיה וכשהכול כל כך נפיץ, יתחוללו חלילה פרובוקציות בהר הבית, בתוספת מפגני כוח וסגידה לאבנים קדושות ב"עיר שחוברה לה יחדיו"?

עיר הקודש, כתב מאיר שלו, היא "הזהות המזוקקת ביותר של ארצנו, תולדותיה, דימומיה וטירופה […]. היא מחזיקה את כל מרכיביה של ישראל חוץ ממים וחוץ מחקלאות. כי האדמה של ירושלים מתאימה יותר לגידול מקומות קדושים".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

למרות שכל הצדדים מתכחשים לכך, הסכסוך שלנו עם הפלסטינים נושא את אותם מוטיבים לא מבוטלים של מלחמת דת. אם תוציאו את הדת מהתמונה – את האלמנטים המשיחיסטיים של הארץ המובטחת מצדנו, ואת האלמנטים הג'יהדיסטים של דאר-אל-חרב אצל הפלסטינים – הרי שעוצמת הסכסוך ועוצמת השנאה ירדו פלאים. אותו אלוהים שולט בשני הנרטיבים, ואותו האלוהים מצווה עלינו להרוג האחד את השני.

אז איך זה שההמצאה החברתית הזו, שקידמה כל-כך את האנושות בעבר, מצליחה לשלוט בנו כיום, ולייצר לנו כל-כך הרבה שנאה וסבל?

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.