אתמול קריסטינה קירשנר שברה את הכלים בפוליטיקה הארגנטינאית, הפתיעה שוב והוכיחה שהיא כהרגלה מנהלת את העינינים, מחליטה, מכתיבה את הקצב וככל הנראה גם את התוצאות הפוליטיות בארגנטינה.
בוידאו ששיגרה לאומה, בטון מפויס ונטול פאתוס שלא כהרגלה, הכריזה הנשיאה לשעבר שלאור מצב החרום הציעה לאלברטו פרננדז להיות מועמד לנשיאות המדינה בעוד היא תתמודד כסגנית הנשיא. הלא יאומן קרה, קריסטינה שמה את האגו בצד ותתמודד כמספר שתיים של מי שהיה ״ראש ממשלה״ בזמן נשיאותו של בעלה, מי שפיטרה בבעיטה כשעלתה לשלטון, ושממנו זכתה לחרפות וגידופים אין ספור לאורך שנות שלטונה.
רעידת אדמה, שובר שיוויון, טלטלה או זעזוע. בחרו את ההגדרה שמתאימה לכם, אבל מה שקרה בארגנטינה אתמול (שבת) היתה הפתעה שאף אחד לא צפה והאחראית לה כמו תמיד היא נשיאת ארגנטינה לשעבר והאישה החזקה במדינה מזה למעלה מעשור קריסטינה פרננדז דה קירשנר.
מזה למעלה משלוש שנים נשיא ארגנטינה מאוריציו מקרי מבסס את אסטרטגיית התקשורת שלו על הפחדה, הממשלה בראשותו צועדת מכשלון כלכלי אחד לכשלון גדול ממנו. האינפלציה המשתוללת הגיעה ב 2018 כמעט ל 50%, ההאטה במשק לא נבלמת, העוני מכה ביותר משלושים אחוז מהאוכלוסיה והבטחות הבחירות מ 2015 נשמעות כמו בדיחה עלובה. הקלף היחיד שנותר למקרי הוא האיום בחזרתה של קריסטינה לנשיאות. קריסטינה, הנשיאה שקדמה לו ואשר משלה בארגנטינה במשך שמונה שנים היא דמות שנויה במחלוקת כמעט כמו אוויטה פרון בשעתה, המונים מעריצים את האדמה שכף רגלה דורכת עליה, ורבים אחרים מזדעזעים מעצם המחשבה על חזרתה לשלטון.
ב 2015 מאוריציו מקרי היה ״התקווה הלבנה״ של ארגנטינה. באנלוגיה חורקת מעט אפשר לומר שהוא היה מעין בני גנץ של ארגנטינה. אירופאי תכול עיניים שעמד בראש מפלגה חדשה שהוקמה אד הוק לצורך הורדתה מהשלטון של תנועת ״הקירשנריזם״ שהיא פלג מהמפלגה הפרוניסטית הארגנטינאית, פלג ששלט במדינה במשך 12 שנים, ארבע מהן בראשות נסטור קירשנר, ושמונה בראשות אשתו (ואחר כך אלמנתו) קריסטינה פרננדז דה קירשנר.
בני הזוג ובעיקר קריסטינה הנהיגו שלטון פופוליסטי כמיטב המסורת הפרוניסטית, נהנו מתמיכה עצומה של השכבות החלשות עימן הטיבו ויצרו פילוג ושנאה בעם עקב שימוש ברטוריקה תוקפנית של ״אנחנו והם״. המדינה חולקה לאוהבים ושונאים, פיות נסתמו, עיתונאים נרדפו, יריבים פוליטיים הושפלו, הותקפו והואשמו בבגידה. (כל דימיון לאירועים במדינה מזרח תיכונית מוכרת על אחריות הקורא בלבד)
בתקופת קריסטינה, הרטוריקה הפכה לאנטי אמריקאית קיצונית, בריתות נכרתו עם ונצואלה ועם איראן, הקשרים עם קובה התהדקו והכלכלה הפכה לסגורה וריכוזית יותר משנה לשנה.
בני גנץ (סליחה מאוריציו מקרי) עלה לשלטון ב 2015 אחרי שורת חשיפות של שערוריות שחיתות שלעומתן השחיתויות בהן מואשם בנימין נתניהו נראות כמשחק ילדים. לא מדובר במיליוני דולרים ולא בעשרות מיליונים, לפי חלק מההערכות הסכומים עלולים להכיע למאה וחמישים מיליארד דולר, והנזק הכולל לכלכלת ארגנטינה משחיתות במשך 12 שנות הקירשנריזם מוערך בתל״ג שנתי של המדינה (תל״ג שהוא כמעט כפול מזה של ישראל לדוגמא)
כמו בכל מדינות דרום אמריקה, השחיתות היא חלק בלתי נפרד מכל שלטון. כל מכרז או עבודה של חברה עבור המדינה כרוכה ב״החזר״ לכיסו של פקיד זוטר או בכיר שמשמן את המערכת, אבל אם בימים טרום קירשנר מדובר היה ב 5%-10% הסכומים האמירו ככל הנראה ל 25%-30% בימי שלטונו של הזוג, שתאוות הבצע שלו לא ידעה קץ.
בשנות שלטונו של נסטור קירשנר שעלה לנשיאות אחרי התמוטטות כלכלית מוחלטת של ארגנטינה, נערכו רפורמות כלכליות נרחבות והמדינה נהנתה משנים של צמיחה ושגשוג יחסיים, וכך השחיתות לא כל כך עינינה אף אחד, שנות שלטונה של קריסטינה היו שונות לחלוטין, ובעיקר השנים האחרונות. הכלכלה האטה, האינפלציה זינקה, מיליוני אנשים נזקקו לתמיכת סעד ממשלתית (תרופת הפלא הפרוניסטית לכל משבר) וההתמרמרות על המצב והשחיתות החלה לגאות.
הקיטוב והשנאה הגיעו לשיאם ב 2015 מה שמכונה פה La Grieta – השסע, חילק משפחות, ריסק חברויות והפך דיונים פוליטיים לבלתי אפשריים.
מאוריציו מקרי ומפלגתו שנקראת שינוי (איך לא) הבטיחו עתיד אחר, בלי עוני, בלי אינפלציה, די עם אירן וונצואלה חוזרים לעולם המערבי, ההשקעות הזרות יגיעו ואיתם השפע והשפיות. זה היה ניסיון אחרון של ״ארגנטינה של פעם״ האירופאית תכולת העיניים״ לנער את הפרוניסטים מהגב.
די לשחיתות, די לפופוליזם, די לקיטוב ולשנאה, אנחנו לוקחים את השלטון בחזרה.
התוצאות היו קשות. ״הצוות המבריק״ שהביא איתו מאוריציו מקרי, בן עשירים מפונק וחסר ניסיון פוליטי לא מצא כיוון, ההשקעות לא הגיעו, המדינה שקעה בחובות, האינפלציה דוהרת והמיתון מעמיק. כמעט ולא ניתן לזקוף לזכות השלטון הישג בשום תחום בעל השפעה ממשית על הציבור, גם ההבטחות על הורדת מיסים הופרו, לאכזבת מעמד הביניים, ולמרות שההרגשה הכללית היא שיש פחות שחיתות ושחלק מהמושחתים עומדים למשפט, את המוני המובטלים והרעבים זה לא ממש מעניין.
הקלף הפוליטי היחיד של מקרי כדי לנסות ולהבטיח זכיה בבחירות הבאות בסוף השנה הוא האיום בחזרה של קריסטינה. סקטור שלם בעם עדיין מפחד מהחזרה של האשה החזקה והמסוכנת הזאת, בעיקר כשהיא פגועה ושואפת נקם. הרבה מצביעים מאוכזבים יצביעו שוב עבור השלטון הכושל הזה רק כדי לא לראות את הסיוט שלהם מתגשם, לא לראות את ״ההיא״ בחזרה בשלטון. קריסטינה זוכה לתמיכה יציבה של כשלושים אחוז מהאוכלוסיה שיצביעו עבורה בכל סיטואציה, גם אם תואשם או תורשע בכל עבירה שלא תהיה, מבחינתם היא המושיעה, ושום עובדה לא תבלבל אותם (שוב, כל דימיון וגו׳) מצד שני יש גרעין קשה של אנשים שלא יצביעו עבורה בשום מצב, ושיהיו מוכנים להצביע שוב עבור אותו שלטון עלוב ורק לא לראות אותה שוב כנשיאה.
בחודשים האחרונים, ככל שהכלכלה ממשיכה לצלול, קריסטינה עולה בסקרים, וזאת למרות שטרם הכריזה על מועמדותה. השווקים מגיבים בעצבנות, כי המשמעות של קריסטינה נשיאה היא אפשרות ממשית של הכרזה על חדלות פרעון של החוב החיצוני. מבחינת מאוריציו מקרי במשך שלוש שנים האיום בחזרה של קריסטינה היה קלף מנצח, אבל לאט לאט החזרה שלה מתחילה להראות אפשרות ריאלית ואיום ממשי.
עד אתמול האופציות היחידות היו קריסטינה או מאוריציו מקרי. היו ניסיונות בתוך מפלגתו של מקרי לרמוז לו בעדינות שיפנה את מקומו למועמד אחר, אבל לא נראה היה שיש אפשרות כזו, המפלגה כולה מבוססת על אישיותו, כשלונו הוא כשלונה, לא ברור אם יש לו תחליף. במקרה של קריסטינה, האופציה להחלפההיתה אפילו יותר מתבקשת ועוד יותר בלתי מתקבלת על הדעת.
לקריסטינה 30% תומכים שהולכים אחריה באש ובמים, ו 60% שלא יצביעו עבורה לנשיאות בשום מקרה. תזוזה שלה למקום משני ותמיכה שלה במועמד מטעמה נראה כמו צעד הגיוני, וזה בדיוק הדבר האחרון שמישהו ציפה ממנה לעשות.
פולחן האישיות מסביבה כל כך גדול, שגעון הגדלות שלה נראה כל כך עמוק שאף אחד לא האמין שהיא מסוגלת לפנות את הבמה למישהו אחר. היא אף פעם לא עשתה את זה, היא תמיד במרכז הענינים, תמיד מכתיבה את הקצב, מחליטה לבד, ממנה מפטרת, מקרה קלאסי של הובריס.
אתמול קריסטינה שברה את הכלים, הפתיעה שוב והוכיחה שהיא כהרגלה מנהלת את העינינים, מחליטה, מכתיבה את הקצב וככל הנראה גם את התוצאות הפוליטיות בארגנטינה. בוידאו ששיגרה, בטון מפויס ונטול פאתוס, הכריזה הנשיאה לשעבר שלאור מצב החרום הציעה לאלברטו פרננדז להיות מועמד לנשיאות המדינה בעוד היא תתמודד כסגנית הנשיא. הלא יאומן קרה, קריסטינה שמה את האגו בצד ותתמודד כמספר שתיים של מי שהיה ״ראש ממשלה״ בזמן נשיאותו של בעלה, מי שפיטרה בבעיטה כשעלתה לשלטון, וממי שזכתה לחרפות וגידופים אין ספור לאורך שנות שלטונה.
אלברטו פרננדז שעד אתמול שמו אפילו לא הוזכר כמועמד אפשרי, נראה היום כמועמד מושלם. הוא ההפך המוחלט מקריסטינה. הוא שקול, רחוק מהקו הנוקשה של הפופוליזם פרו-ונצואלה, איש מעמד הביניים שמאוכזבי מאוריציו מקרי יכולים להזדהות איתו, הוא מדבר את שפתם. הוא איש בואנוס איירס, מקום בו התנועה הפרוניסטית לא זוכה לפופולאריות, שם הוא יכול לקושש קולות שקריסטינה לא יכולה לחלום אפילו להשיג. קריסטינה יודעת שהיא לא מאבדת אפילו תומך אחד בעקבות הצעד הזה, התומכים שלה איתה תמיד, יש לה רק מה להרוויח, קולות שלא יכלה לקבל בשום סיטואציה. מאוכזבי מקרי שלא רוצים לראות אותה כנשיאה, עשויים להצביע עבור אלברטו פרננדז אם תדע לשמור על מסע בחירות שקול, על הטמפרמנט שלה על אש נמוכה עם אותו טון מפויס של הוידאו שהפיצה אתמול.
תהיינה אשר תהיינה תוצאות הבחירות בארגנטינה, קריסטינה העבירה אתמול שיעור בפוליטיקה לכל המערכת הפוליטית, ולמרות כל קופת השרצים שהיא סוחבת על גבה, היא עלתה בדרגה מנשיאה למנהיגה אמיתית.
מניסיון העבר עם המפלגה הפרוניסטית תאבת השלטון, הצעד הזה יהווה זרז לאיחוד שורות של הפלגה המפוררת והמסוכסכת הזאת, הפרוניסטים מריחים נצחון בבחירות והם מסתדרים בתור כדי ליהנות מפירותיו, נאמנויות ישנות נשכחות, וכך גם השנאות העתיקות. הכח והשררה מעל הכל, ככה זה במפלגה הפרוניסטית וכך זה בארגנטינה.
שוב: פועל נפצע קשה באתר בנייה בקריית גת
פועל בשנות ה-20 לחייו נפצע נפל מגובה של כ-10 מטרים באתר בנייה בקריית גת, נפצע קשה והובהל לבית החולים ● המשטרה פתחה בחקירת נסיבות האירוע ● אתר הבנייה נסגר על ידי מפקחי הבנייה של משרד העבודה לפני שבועיים וטרם קיבל אישור לעבוד ● לקבלן המבצע נרשמו 12 עבירות בנייה ולא ננקטו נגדו הליכים ● לפני כשבועיים נהרגו ארבעה עובדים בתאונה באתר בנייה ביבנה

פועל בניין בשנות ה-20 לחייו נפצע קשה הבוקר (ג') ב-7:00 בנפילה מגובה של כ-10 מטרים באתר בנייה ברחוב נופך בקריית גת. ההערכה במשטרה היא שהפועל נפל מהמרפסת של הקומה הרביעית למרפסת של הקומה הראשונה.
הפועל הובהל לקבלת טיפול רפואי בבית החולים סורוקה בבאר שבע. המשטרה פתחה בחקירת נסיבות האירוע.
אתר הבנייה של הקבלן שביצע את העבודה – "מחמוד תאופיק חברה לפיתוח בע"מ" – נסגר לפני כשבועיים על ידי מפקחי הבטיחות עקב ליקויים. בין השאר נמצא כי שטחי העבודה לה היו מגודרים. האתר טרם קיבל אישור לחזור לעבוד ולמעשה חזר לעבודה באופן לא חוקי, אך פקחי משרד העבודה לא אכפו את סגירתו.
בארגון "'קו לעובד" מדווחים כי מדובר בקבלן שצבר בשנתיים האחרונות 12 צווי בטיחות בשמונה אתרי בנייה בגין עבירות בטיחות חמורות ועד כה לא ננקטו נגדו כל הליכי משמעת אצל רשם הקבלנים.
ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "שוב אנו עדים לרשלנות פושעת. הנחיתי את מפקח הבטיחות להגיע מיד לשטח, למסור למשטרה את הפרטים ולטפל במטרה למצות את הדין. הזלזול של הקבלנים ממשיך לגבות חיי אדם ולגרום לפציעתם של אנשים".
מארגון "קו לעובד" שהתלונן על עבירת הבנייה והביא למתן צו הבנייה נמסר: "אנחנו דורשים לשלול לאלתר את רישיונו של הקבלן שהפר את צו הפסקת העבודה ואיפשר את העבודות במקום ובכך גרם לתאונה הקשה הבוקר ולמצות את הדין עמו. התאונה הזאת היא עוד עדות מצמררת לרמת ההפקרות בענף ולהשלכותיה של מדיניות אפס ההרתעה של רשויות המדינה. הקבלנים יודעים שהם לא נדרשים כיום לתת דין וחשבון לאיש".
לפני שבוע וחצי נהרגו ארבעה פועלים בקריסת מנוף באתר בנייה ביבנה. האסון קרה באתר בנייה של חברת "נאות שמיר בע"מ" מקבוצת "רמי שבירו". שבועיים קודם לכן נסגר אתר אחר של אותה חברה ביבנה בגלל תאונת עבודה קשה שאירעה בו.
החגיגה של איווט
נתניהו צודק שניתן לפתור את משבר חוק הגיוס בדקות ספורות ● הבעיה של ראש הממשלה היא, שאביגדור ליברמן פשוט נהנה לומר לו לא ● בסוף, אלה יהיו כנראה המפלגות החרדיות שיפתרו את המשבר וימנעו את הקדמת הבחירות ל-17 בספטמבר ● פרשנות

נתניהו צודק שניתן לפתור את משבר חוק הגיוס בדקות ספורות ● הבעיה של ראש הממשלה היא, שאביגדור ליברמן פשוט נהנה לומר לו לא ● בסוף, אלה יהיו כנראה המפלגות החרדיות שיפתרו את המשבר וימנעו את הקדמת הבחירות ל-17 בספטמבר ● פרשנות
לא צריך להיות זבוב על הקיר כדי לדעת כיצד התנהלה אמש השיחה בת 22 הדקות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו״ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. האיבה ההדדית מנעה כל דיון ענייני וכל פשרה בסיפור חוק הגיוס, שאפשר לפתור אותו בשתי דקות, ובכך ראש הממשלה צודק.
נתניהו ביקש כנראה להגיע לסיכום מהיר, אבל ליברמן נהנה לומר לראש הממשלה לא, לעצבן אותו, לגרום לו להזיע, ואם הולכים לבחירות, אז הולכים. ליברמן הרי בטוח שהוא יזכה בבחירות הבאות ב-10 מנדטים.
מקורבי ליברמן הזכירו אתמול את הבדיחה על האישה שמעיפה לפתע סטירה לבעלה. כאשר מישהו מנסה לברר מה קרה, עונה הסוטרת: "תאמין לי, הוא כבר יודע למה".
אחרי 25 שנים של היכרות ועבודה משותפת ויריבות קשה, עם כל כך הרבה מריבות בדרך, נתניהו לא צריך לחפש וליברמן לא צריך למצוא סיבה למשבר הנוכחי
במלים אחרות: אחרי 25 שנים של היכרות ועבודה משותפת ויריבות קשה, עם כל כך הרבה מריבות בדרך, נתניהו לא צריך לחפש וליברמן לא צריך למצוא סיבה למשבר הנוכחי. הכל קיים ברקע היחסים בין השניים. השאלה היא, האם כל זה יוביל גם לבחירות ב-17 בספטמבר?
הייתי אתמול במסיבת העיתונאים של ליברמן. הוא לא ממש שכנע. קשה להבין מה פתאום הוא הפך את חוק הגיוס לדגל שהוא מנופף בו בגאווה ומסרב להוריד. מתי בדיוק זה התחיל לעניין אותו? ליברמן הרי לא פרש מהממשלה בנובמבר בגלל חוק הגיוס, שלא זז לקריאה שנייה ושלישית, אלא בגלל עזה. וחוץ מזה, מה אכפת לאלקטורט שלו – דהיינו, העולים הוותיקים מרוסיה – אם החרדים הולכים לצבא או לא?
הכל אישי, אם כן. הכל נקמני, ולכן כל מהלך נגדי של נתניהו – כמו למשל הכותרות ב"ישראל היום", או הניסיון של נתניהו לגנוב קולות במגזר הרוסי, או ההנחיה האחרונה מלשכת ראש הממשלה לשרי הליכוד לשחרר "אש חופשית" נגד יו״ר ישראל ביתנו – גורמים לליברמן להתבצר יותר בעמדתו.
בינתיים נתניהו מחפש פשרה. ראש הממשלה באמת לא רוצה בחירות. הוא פונה לליברמן בתחינה, אבל מקורבי ליברמן אומרים שהוא הציע כבר לחרדים להיעדר מאולם המליאה ברגע האמת, ושלום על ישראל.
דווקא כאן טמון הפתרון למשבר. הפוליטיקאים החרדים הם הכי חכמים בשטח, הם יודעים שחוק הגיוס הוא חוק אנטי גיוס והזדמנות היסטורית להוריד מעל הגב שלהם את הצבא אחת ולתמיד.
אנשים חשובים שניסו לפשר בימים האחרונים בין הצדדים מבטיחים שלא יהיו בחירות חדשות כיוון שהחרדים יתגברו בסוף על חצר בעייתית אחת, חצר האדמו"ר מגור, ויאפשרו להעביר את חוק הגיוס הנדיב.
נתניהו בינתיים מעביר את החוק לפיזור הכנסת, בעיקר כדי לכלוא את הנשיא ראובן ריבלין, שגם בו אינו מאמין. הוא מעדיף בחירות על האפשרות שבני גנץ או חבר כנסת אחר מהליכוד יקבלו את המנדט מהנשיא להקים ממשלה אלטרנטיבית, למרות שהעניין לא ריאלי בעליל.
הליך החקיקה לפיזור הכנסת יימשך עד יום רביעי בחצות, המועד האחרון להרכבת הממשלה לפי החוק. אם בינתיים יגיעו לפשרה, יגיע נתניהו לנשיא ויאמר לו, "עלה בידי להרכיב ממשלה", וכך בעצם יקבל עוד שבוע להשלים את ההסכמים עד שתוצג הממשלה החדשה בכנסת.
הסתובבתי אתמול בכנסת במשך שעות. ראיתי בעיקר את הפרצופים העצובים של חברי הכנסת החדשים, אלה שאיש עדיין לא מכיר ואולי גם לא יכיר אם נלך לבחירות חדשות. אלה שבימין עוד עלולים להידרש להצביע בעד הפיזור של עצמם. אולי זה זמן טוב לצאת לחופשה באוסטרליה – הרי בלי 61 חברי כנסת, גם חוק הבחירות לא יעבור.

פרשנות בר-און יורד מהרכבת לפני שהגיעה לתחנה
במשרדים של נת"ע הוצב לוח אלקטרוני הסופר את השניות לאחור לתאריך היעד של השקת הרכבת: אוקטובר 2021 ● אל המועד הסופי, מנכ״ל החברה יהודה בר-און - האיש שמזוהה עמה יותר מכל - כבר לא יגיע ● אתמול התפטר במפתיע, בעקבות חיכוכים עם יו״ר הדירקטוריון ● אך את האזרחים שסובלים בינתיים מכבישים סגורים, כל זה לא מעניין
מעל פעילותה של נת"ע, החברה הממשלתית שבונה את הרכבת הקלה של גוש דן, מרחף בכל רגע נתון המועד הגורלי: אוקטובר 2021, תאריך היעד לנסיעת הבכורה של הקו האדום.
עמידה בדדליין הזה הפכה לסמל, למבחן של כבוד, לתעודת הגמר בתום מירוץ של יותר משש שנים: עד כדי כך הוא נוכח בחייה של החברה, שבמשרדים של נת"ע בחולון הוצב לוח אלקטרוני ענק שסופר את השניות לאחור.
גם כשפה ושם התפרסמו ידיעות על אי עמידה בלוחות הזמנים, בנת"ע המשיכו לטעון בתוקף שתאריך היעד לא השתנה. היום ניתן לומר בזהירות, שיש הרבה פחות ודאות מאתמול שהחברה אכן תעמוד בו. התפטרות של מנכ"ל דומיננטי בעיצומו של פרויקט כל כך רגיש ומורכב היא אירוע שקשה לצפות את השלכותיו.
לכל אדם יש תחליף, ומטבע הדברים גם במקום יהודה בר-און, המנכ"ל המתפטר, ימונה מנהל אחר. שר התחבורה, ישראל כ״ץ, ניסה לשדר אתמול אווירה של יציבות ומיהר להודיע כי הנחה את הדירקטוריון לאתר מנכ"ל חדש.
פשוט זה לא יהיה: בר-און מזוהה עם פרוייקט הרכבת הקלה, ובשנים האחרונות חי ונשם אותו 24 שעות ביממה. גם מתנגדיו, כמו חבר דירקטוריון שאיתו שוחחתי, מתארים אותו כבולדוזר שידע לרתום את הכפופים לו לעבודה קשה, רחוק מהתדמית העצלה של חברה ממשלתית בנוסח הישן.
הדומיננטיות שלו הפכה מיתרון לחיסרון מהרגע שבו רם בלינקוב מונה ליו"ר הדירקטוריון.
בעוד היו"ר הקודם, יאיר שמיר, נתן לבר-און יד חופשית לחלוטין – לפי המבקרים חופשית מדי – בלינקוב דרש להיות מעורב מאוד. עד מהרה התפתחו בין היו"ר למנכ"ל חיכוכים ומאבקים על סמכויות, גבולות גיזרה, שליטה ואגו. היה ברור שזה לא יכול להימשך לאורך זמן ושאם מישהו ייאלץ לעזוב – זה יהיה המנכ"ל.
הסוגיות הפרסונליות לא אמורות להעסיק את הציבור הרחב; ההשלכות האפשריות על פרויקט התחבורה היקר והחשוב ביותר שמתרקם במטרופולין דן הם כבר עניינם הישיר של מיליוני ישראלים.
ביפו מרגישים את זה בימים אלה היטב: ההחלטה לסגור לחלוטין את שדרות ירושלים לתנועת כלי רכב פוגעת באורח אנוש בעסקים ובחופש התנועה של אלפי תושבים. בנת"ע נימקו את הסגירה המלאה בכך שחסימה של נתיב אחד לסירוגין תכפיל את משך העבודות ותדחה את השקת הרכבת בכשנתיים. עם שדרה סגורה, הבטיחו בנת"ע, נגיע מוכנים לאוקטובר 2021.
עכשיו רק נותר לתאר מה יקרה אם למרות המצור שהוטל על יפו, הרכבת לא תצא מהתחנה בזמן: תושבי יפו ירגישו, בצדק, שנפלו קורבן לתרמית, והם לעולם לא יסלחו על זה – לא לרכבת הקלה ולא לעיריית תל אביב.
הקמת רכבת קלה/תחתית בתוך המתחם האורבני הצפוף והיקר בישראל משולה למשחק מחשב שבו בכל שנייה מתרומם מולך אויב חדש: בבני ברק העירייה התנכלה וניסתה לטרפד את החפירות בגלל שבוצעו עבודות חיוניות בשבת; ברמת גן התנגדו למעבר של הרכבת על פני השטח ועתרו לבג"ץ; ברחוב ארלוזורוב בתל אביב מוחים על כריתת עצים; וביפו התושבים עוד לא אמרו את המילה האחרונה במאבק.
כולם (טוב, לא כולל בני ברק) צודקים, אבל אם רוצים רכבת מטרופולינית, יש לזה מחיר. בפועל, כולם רוצים רכבת – אבל לא מוכנים לשלם את המחיר.
במכתב הפרידה שלו מעובדי נת"ע התגאה בר-און בכך שמתחת לתל אביב כבר חפורים עשרות קילומטרים של מנהרות. רוב התחנות התת קרקעיות כמעט מוכנות. ההליכה מתחת לאדמה בתוואי הרכבת היא מחזה סוריאליסטי מעט: אתה יכול רק לנחש אם מעליך רחוב אלנבי, נחלת בנימין או אולי דווקא הרצל.
בקצה המנהרה כבר אפשר לראות את האור של הרכבת, שאמורה לצאת לדרך בעוד שנתיים ו-4 חודשים. אם זה לא יקרה בזמן, מי שיידרש לתת דין וחשבון לציבור כבר לא יהיה יהודה בר-און – אלא המנכ"ל החדש, השר הנכנס, והדירקטוריון שיחזיקו אז במושכות, ושכבר עכשיו יכולים לשמוע את השעון מתקתק לאחור.
חמישה עיוורים התבקשו לתאר פיל.
הם ניגשו אליו ומיששו אותו. זה שנגע באוזנו אמר: הפיל כמו עלה גדול. השני מישש את גב הפיל, ואמר: פיל הוא כמו גזע עץ, עבה, מחוספס ועצום ממדים. השלישי מישש את החדק ואמר: פיל הוא כמו צינור עבה וגמיש, ובעל יכולת תנועה כמו של נחש. הרביעי מישש את זנבו של הפיל, וטען שמדובר בחבל עבה כמו של ערסל. והחמישי נגע ברגלו של הפיל, ואמר: פיל דומה לבת יענה, רק הרבה יותר גדול. כלומר, נראה שצריך את התמונה הגדולה כדי לדעת מה הוא דבר.
כשאנחנו חושבים על ישראל, ואנחנו ממשים אותה מכיוונים שונים, אנחנו מוצאים בצד אחד את האירוויזיון והחוויה הפלורליסטית שהוא מעניק. בצד אחר מטקות בים. באזור אחר את ארץ המתנחלים. יש את הצד של רק ביבי. את רק לא ביבי. ויש עוד הרבה צדדים, וקשה לקבל פרספקטיבה מספיק רחבה כדי לראות את כל החיה הזו שנקראת ישראל.
כשיענקל'ה רוטבליט כתב "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום", הוא בטח לא תיאר לעצמו שיום אחד ראש ממשלה ישיר את השיר בכיכר, שמאוחר יותר תקרא על שמו. "שיר לשלום" הוא שיר המחאה הידוע ביותר בישראל, והתמונה של מילות השיר מוכתמות בדמו של יצחק רבין מסמלת יותר מכל את החלום ושברו.
מאז עברו 24 שנה. בכיכר עדיין מתקבצים המאמינים בדרך השלום, לפעמים הם מרגישים כמו אוזן של פיל, דקים וחלשים. לפעמים כמו זנב לשועלים, או כציבור שלמרות כל המכות העזות שחטף חלומו עדיין מאמין שהשמש תחדור מול הפרחים, שצריך לשיר שיר לאהבה ולא למלחמות.
מה הסיכוי ששיר מחאה יביא שלום? כנראה כמו הסיכוי של העיוורים לראות את הפיל. אבל ידוע לנו לפחות מקרה אחד של שיר מחאה שהביא תוצאות ברורות ומוכחות בעולם, "הוריקן" של בוב דילן.
שירו של בוב דילן, שמתאר את סיפורו העגום של רובין קרטר, המכונה "הוריקן" – מתאגרף שחור מצוין שהורשע ברצח המתואר למעלה, וישב בכלא במשך 20 שנה, אחרי שלושה משפטים שבסופם שוחרר.
"אל תגידי לי יום יבוא, הביאי את היום", שרה רונה קינן בשירה החדש "בואי למרפסת", ואח"כ מוסיפה: "אני רוצה לנשק אותך ולהריע לשלום / מתחתינו תנועה עצבנית / הרצפה הישנה קורסת / מה יש לנו להפסיד / בואי למרפסת".
ואני אומר: כל עוד מותר לשיר על מה שרוצים יש לנו סיכוי, אולי סיכוי קלוש, אולי חלום של תמימים. אבל באין ציפור שיר, גם קריאת העורב היא קול הזמיר.
צבא סוריה תקף מטוס קרב צה"לי, צה"ל תקף את משגר הנ"מ הסורי
צבא אסד ירה אמש (שני) פגז נ"מ על מטוס של חיל האוויר ● הפגז הסורי לא פגע ● בתקיפה נהרג חייל סורי אחד וחייל סורי נוסף נפצע ● זוהי הפעם השנייה בחודש מאי שבה מתקיימים חילופי אש בין ישראל לסוריה

מליאת הכנסת אישרה את הקדמת הבחירות בקריאה ראשונה
66 חברי כנסת הצביעו אמש (שלישי לפנות בוקר) במליאה בעד ההצעה לפיזור הכנסת, 44 התנגדו, חמישה נמנעו וחמישה נעדרו מההצבעה. מוקדם יותר אישרה ועדת הכנסת את ההצעה להקדמת הבחירות ל-17 לספטמבר

פעם יצא לי לראות סרט מרגלים מצרי "48 שעות בתל-אביב". העלילה הייתה מופרכת, הרפליקות מלאכותיות לחלוטין ועדיין הסרט הזה נראה יותר אוטנטי מכל מה שקורה עכשיו בכנסת.
ביבי שמדבר על "האינטרס הציבורי שחייב לגבור על האינטרס האישי". איווט שפתאום נזכר אחרי 20 שנים שהוא המגן של החילונים במדינת ישראל. החרדים ש"מתפשרים" אך אחרי זה יעלימו עין מכך שבמאה שערים שורפים את בובת החייל. האופוזיציה שמנסה לשכנע שהיא אופוזיציה.
הפארסה המטורפת הזאת תסתיים מתישהו, אך בנתיים אנחנו כולנו משלמים את מחיר ההצגה: פגיעה בדמוקרטיה ובשלטון החוק במדינת ישראל. קצת כמו לראות תאונת רכבת בזמן אמת ממרחק אפס.
עוד על ישראל ומזרח התיכון בעמוד שלי "מזרח התיכון על פי קסניה"
דרקאריס @jonatanu pic.twitter.com/uvi5en4P7A
— יאיר שרקי (@yaircherki) May 27, 2019
מרטין אינדיק, שגריר ארה״ב בישראל לשעבר, תוקף את התערבות טראמפ בפוליטיקה הישראלית
What is @realDonaldTrump thinking? Neither Lieberman nor the Orthodox parties will bend because of a Trump-tweet. Nevertheless Trump clearly thinks it’s legitimate to intervene in another democracy’s election. No wonder he defends Putin. https://t.co/7EhOhOEMoy
— Martin Indyk (@Martin_Indyk) May 27, 2019
המשבר הקואליציוני נתניהו: ״בגלל קוסמטיקה לא הולכים לבחירות״
ראש הממשלה מסר הצהרה לפיה לא הצליחה לשכנע את אביגדור ליברמן להתפשר על חוק הגיוס, ולהמנע מבחירות ● "אין שום סיבה בעולם לשתק את המדינה לעוד שנה וחצי ולבזבז מיליארדים, כשהפתרון מונח לפנינו״, אמר ● נתניהו סיים בעקיצה לעבר ליברמן: ״אפשר לעשות הרבה דברים ב-48 שעות״

ראיון "כולם רוצים לשמר את המחלוקת על חוק הגיוס"
לאביגדור ליברמן יש הרבה מה להפסיד מפתרון מחלוקת הגיוס, אומר פרופ' יגיל לוי בשיחה עם "זמן ישראל" ● "האסון הכי גדול שיכול לקרות לו זה שהחרדים יתקפלו" ● גם החרדים שואבים כוח מהמצב הקיים: "יש להם כושר מיקוח גדול מאוד מול התלמידים וגם מול הצבא"
"האסון הכי גדול שיכול לקרות לליברמן זה שהחרדים יאמרו, 'אוקי אנחנו מתקפלים, שיתגייסו כולם זה לא מעניין אותנו יותר. זה אסון גם לו וגם ליש עתיד ומצד שני הם לא יכולים להתקפל לגמרי", כך אומר היום פרופ' יגיל לוי, חוקר יחסי צבא-חברה באוניברסיטה הפתוחה, בשיחה עם זמן ישראל.
אביגדור ליברמן הדגיש היום את רצונו לקבע גיוס חובה לכולם בחקיקה, מבלי לקבוע מכסות גיוס שפוטרות מהשירות חלק מהציבור היהודי. כרגע ההתעקשות הזו נתפסת כאחד המכשולים העיקריים להקמת הממשלה. לדברי לוי, כלל לא בטוח שליברמן והחרדים באמת היו רוצים לפתור את הבעיה הזו אחת ולתמיד:
"בסופו של דבר יש אינטרס כללי לשימורה של המחלוקת הזו, וכדי לשמר אותה, צריך להבעיר אותה כל הזמן וזה מה שעושה ליברמן, אני מאמין לו שהוא חושב שחרדים צריכים להתגייס, אבל אני גם מאמין לעניין שלו בכך שהפער הזה בין דרישה לגיוס מלא לגיוס שאיננו מלא יישאר כמחלוקת תמידית שמשרתת את האינטרסים האלקטורליים שלו".
מה בעצם המחלוקת בין ליברמן לחרדים והפשרה שהציע ראש הממשלה?
"המחלוקת היא כזו שליברמן היה רוצה שבחוק תהיה אפשרות לסנקציות פליליות על אנשים שלא יתגייסו ואילו החרדים היו מבקשים להשאיר את זה בצורה יותר אמורפית ולהותיר את זה בידי החלטת ממשלה שבה יש להם כושר תמרון גדול יותר."
כל עוד עולם המכסות קיים, הרבנים יכולים לנהל משא ומתן עם הצבא והמדינה, וזה נותן להם כושר שליטה שאין לאף אחד אחר בישראל
"המחלוקת היא בין תפיסה שאומרת שגיוס חרדים צריך להיות כפוף לכללים של גיוס חובה, כלומר המדינה תגייס ומי שלא יציית לגיוס היא תכפה עליו גיוס לפי כללים פורמליים שיש בידיה לבין החרדים שרוצים להשאיר את המצב הנוכחי על כנו, שאומר שהגיוס הוא התנדבותי."
"כלומר, אמנם יש מכסות גיוס שאפילו קבועות בחוק אבל בסוף יש משא ומתן עם רבנים ומאכערים: היכן שישנם חרדים שנשרו מעולם הישיבות והם נקראים 'שבאב' או בשמות אחרים ונמצאים מחוץ למעגל הישיבתי, אז ניתן לגייס אותם ואת מי שבתוך הישיבה לא ניתן לגייס. המצב הזה נותן הרבה כוח לרבנים ולראשי הישיבות."
באיזה מובן ההתעקשות של ליברמן כן אמינה בעיניך?
"היא אמינה מבחינה זו שהוא רואה את עצמו כמייצג את הסקטור המובהק ביותר שמתגייס בהיקפים גדולים לצבא, כלומר יוצאי ברית המועצות. בשמם הוא תובע שוויון בנטל. דרישה דומה לכאורה היו יכולים להציג גם מפלגות מתונות, כגון מפלגתו של נפתלי בנט."
"אלא שבציונות הדתית יש בעיה להימצא בעמדה קונפליקטואלית של התנגשות עם הציבור החרדי ואילו הקבוצות החילוניות האחרות הם כלליות ולא מייצגות מובהקות של מגוייסים. זאת, למעט מפלגת יש עתיד שרואה את עצמה כמייצגת של המתגייסים ולא לחינם הגיוס היה אחד מהסמלים המרכזיים שלה. במובן הזה ליברמן מתכוון למה שהוא אומר."
באיזה מובן ההתעקשות שלו לא אמינה?
"יש לו ולאחרים עניין רב לאו דווקא בפתרון הבעיה אלא בהנצחה שלה, כלומר ביצירת מוקד מחלוקת תמידי בנושא הזה של גיוס חרדים. זאת, מתוך הנחה שבשום תסריט שהוא, לא יהיה גיוס חרדים, כלומר שיעור הפטור מקרב החרדים תמיד יהיה הרבה יותר גדול מאשר בקרוב שאר הקבוצות היהודיות. המצב הזה משרת מפלגות חילוניות להציב קו תיחום ברור בין מי שכלול בתוך הקולקטיב הישראלי האולטימטיבי למי שמחוץ לקולקטיב הזה, בין אם זה חרדים וגם ערבים, כלומר קבוצות שלא משרתות ועל ידי כך לשרטט מחדש את גבולותיה של הישראליות התקנית."
איך זה משרת את החרדים?
"הקיצוניים שבהם מצטיירים כמי שמגינים על עולם התורה, והישיבות עצמם מונעות את הגיוס של אלה שלא רוצים בכך, וכרבנים יש להם כושר מיקוח גדול מאוד מול התלמידים שלהם – 'או שתתמידו בלימודים ואם לא, אנחנו ננשיר אתכם, ותהיו חשופים לגיוס', וכמי שבזכות המחלוקת הזו, כל עוד עולם המכסות קיים, הם יכולים לנהל משא ומתן עם הצבא והמדינה, וזה נותן להם כושר שליטה שאין לאף אחד אחר בישראל. בניגוד לציבור שחייב בגיוס, פה יש גורם מתווך שבסופו של דבר הוא קובע במידה רבה מי ילך ומי לא ילך, גם ברמה הקבוצתית וגם ברמה האישית. זה ברמה של כל רב ישיבה בפני עצמו."
איך הערבים מתייחסים לוויכוח הזה?
"נבחרי הציבורי הערבים מעדיפים שהמחלוקת הזו תתנהל בלעדיהם ושהמדינה לא תתפתה להטיל חובת גיוס על ערבים. בסופו של דבר יכול להיות שהימין הקיצוני יתפתה לרגע, (או בגלל עתירה לבג"צ), לכפות גיוס או שירות אזרחי על ערבים. הערבים לא רוצים בכך, כי זה יוציא את הצעירים שלהם משליטתם ויצור חיבור הדוק יותר בינם למוסדות המדינה הקונפורמיים ואין להם עניין בכך. לא בטוח שזה גם אינטרס של המדינה מאחר ששוק העבודה מוגבל ביכולתו לקלוט משרתי גיוס אזרחי בלי ליצור עיוותים."
"יש אינטרס של הימין ואחרים כן להעמיד את הערבים למבחן הזה ואולי ליצור סרבני גיוס וזה ישרת את מי שטוענים שהם לא נאמנים למדינה. הערבים עצמם לא נוקטים עמדה אקטיבית בעניין הזה ומעדיפים שהוויכוח ימשיך להתנהל בין יהודים."
נתניהו וליברמן נפגשו בניסיון להגיע להסכמה על חוק הגיוס
ראש הממשלה ויו"ר ישראל ביתנו נפגשו היום אחר הצהריים אך לא הגיעו להסכמות על הקמת קואליציה ● ליברמן תומך בהצעת חוק לפיזור הכנסת, שעברה בקריאה טרומית ● נתניהו ימסור הצהרה לתקשורת ב-20:00

בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן נפגשו היום אחר הצהריים בניסיון לסכם על הקמת קואליציה. הפגישה נמשכה כעשרים דקות אך השניים לא הצליחו להגיע להסכמות והמכשול העיקרי הוא על חוק הגיוס. ליברמן הביע נכונות להצביע בעד חוק פיזור הכנסת שכבר עבר בקריאה טרומית.
מת לראות איזה פסל מפלצתי הם נותנים למי שהם לא מוקירים את הפעילות שלו
מירי רגב קיבלה פסל בדמותה מהפדרציה העולמית ליהדות מרוקו כהוקרה לפעילותה למען פיתוח המורשות התרבותיות בישראל pic.twitter.com/7TQehYOXmG
— מעריב אונליין (@MaarivOnline) May 27, 2019
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
























































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם