לפני מספר ימים התקיים ״פסטיבל יהודי אלטרנטיבי״ בנווה צדק. מה היה אלטרנטיבי בו? כלום.

בעלון המושקע היו הצהרות גדולות על ״פסטיבל חדש וייחודי, המציע פרספקטיבה אחרת על התרבות היהודית. במקום לריב, להדיר ולהחרים – הפסטיבל מציע אלטרנטיבה של שבט אחים גם יחד״.

הדגש הוא על ״אחים״ – כי מדובר בפסטיבל שבו התקיימו מספר אירועים נפרדים, בהם נשים עלו על הבמה להופיע בפני ״קהל נשים״. ובשם הפלורליזם והאלטרנטיביות היו גם מופעים ל״קהל מעורב״.

הדגש הוא על ״אחים״ – כי מדובר בפסטיבל שבו התקיימו מספר אירועים נפרדים, בהם נשים עלו על הבמה להופיע בפני ״קהל נשים״. ובשם הפלורליזם והאלטרנטיביות היו גם מופעים ל״קהל מעורב״

פסטיבל של הדרת נשים והפרדה מגדרית, הופעה אחר הופעה של חוזרים ומחזירים בתשובה, ועלה תאנה פיצפון של סיור בשכונת נווה צדק בהנחיית האדיוטים השימושיים של הישיבה החילונית בירושלים של ארגון בינ״ה.

לזה, חברות וחברים, קוראים היפרנורמליזציה.

פלורליזם אינו ערך בפני עצמו. הוא משמעותי רק על מצע של ליברליזם. וליברליזם גם הוא נשען על אינדיוידואליזם. ההכרה בריבונותו של הפרט מובילה להכרה בכך שכל בני האדם נולדו שווים, ולכן יש לשאוף למירב החופש למירב האנשים ללא הבדל דת, גזע ומין. בגלל שכל בני האדם שווים, על החברה להכיל את המגוון שהם מייצגים כל עוד זה שומר על מירב החופש למירב האנשים. רק על הרקע הזה יש משמעות לפלורליזם.

נשים זה חצי מהאנשים.

כאשר יש גם ספסל רק לשחורים וגם ספסל ללבנים וספסל למעורבים, זה ״גם וגם״ או אפליה?

פלורליזם אינו ערך בפני עצמו. הוא משמעותי רק על מצע של ליברליזם. וליברליזם נשען על ההכרה בריבונותו של הפרט, המובילה להכרה בכך שכל בני האדם נולדו שווים

יש פה פסטיבל שמציע אלטרנטיבה לדמוקרטיה ליברלית ומבוסס על הדרה, הפרדה ואפליה עטופה בציבור משתפי פעולה.

הצהובון הסרוג ״מקור ראשון״ הוא אחד מהמארגנים של הדבר הזה.
רק בתחילת החודש התפרסם ב״מקור ראשון״ מאמר מאת מוטי קרפל בשם ״אזעקת אמת: המתריעים על הדתה צודקים״, ובו הוא מנחם את הציבור הסרוג שהדה-לגיטימציה למשיחיות הקודחת של המחנה הלאומני דתית מהימין, מרכז ושמאל היא כלום לעומת "התהליכים האמיתיים…עמוקים ומשמעותיים לאין ערוך, שזיהה ובישר הראי״ה קוק כבר לפני כמאה שנה עם ישראל חוזר לעצמו.״

איפה התהליך הזה בדיוק מתרחש, בזמן שלאורך כל הקשת הפוליטית הציבור הישראל הזדעזע שוב ושוב מרבני עלי, מרפי פרץ מבצלאל סמוטריץ ומפורעי החוק מיידי האבנים מיצהר (שאילו היו ערבים היו מכנים אותם מחבלים)?

מוטי קרפל מסביר:

״מהטרנד של המוזיקה היהודית, שהתחיל כבר לפני למעלה מעשור וחודר בזמננו גם לאמנות, לספרות, לקולנוע, לתיאטרון ולתקשורת. …לכאורה כל העניין נראה תמים. פולקלור שכזה. 'שומרי החומות' של ההגמוניה שיודעים היטב כיצד לסמן ולתקוף כל ניצן שעלול לסכן אותה – ההתנחלות, התשובה, ההדתה, הנבואה, מדינת ההלכה – אינם חוששים ממוזיקה ומאמנות. להפך, גם הם נהנים. אבל המוזיקה אינה ניטרלית ואינה תמימה כלל…דווקא בשל תמימותה לכאורה, בכוחה של המוזיקה היהודית לפצח את מנגנוני ההגנה שיצרו 'שומרי החומות' כדי לחסום את הופעתה המתבקשת של הזהות היהודית…מכאן ועד מהפכה תרבותית, ובהמשך פוליטית…הדרך כבר לא ארוכה״.

גם ב״מקור ראשון״ פרסם היועץ האסטרטגי של נפתלי בנט, משה קלוגהפט, שיר הלל לזמר עומר אדם, והסביר כי ״לפני שנתיים החליט שהוא לא מופיע בפסטיגל בשבת. שנה אחת הפסטיגל הסתדר בלעדיו ואדם נשאר בבית, בלי למצמץ. בשנה הבאה, בפעם הראשונה בתולדותיו, הפסטיגל לא התקיים בשבת – רק כדי שאדם יוכל להופיע בו. כותב את החוקים, כבר אמרנו.״

לא ניטרלי ולא תמים.

נפתלי בנט בתפקיד שר החינוך הגדיל במאות אחוזים ומיליוני שקלים תקציב של אגף קיקיוני בשם ״האגף לתרבות יהודית״ שמזרים ממשרד החינוך כסף ל״אגפי מורשת״ ברשויות המקומיות, שמנוהלות דרך קבע על ידי אנשי הבית היהודי-איחוד לאומי, אנשי הלאומנות הדתית המשיחית.

כספי משרד החינוך הללו מממנים הופעות של מוסיקאים כמו חנן בן ארי (האחיין של איש עוצמה יהודית מיכאל בן ארי) בערבים, בחינם או מחיר נמוך, שמוגשות על ידי פוליטיקאים לאומנים דתיים במתכונת של לחם ושעשועים. גם אירועי האגף לתרבות יהודית נוטים ברובם להדיר נשים מהבמה, מלבד באירועי נשים מיוחדים ״לקהל נשים״.

בנט כשר החינוך הגדיל במיליוני שקלים תקציב של האגף הקיקיוני ״האגף לתרבות יהודית״, שמזרים ממשרד החינוך כסף לאגפי "מורשת״ ברשויות המקומיות, המנוהלים דרך קבע על ידי אנשי הלאומנות הדתית המשיחית

הקצאה חסרת תקדים ופרופורציה של כספי משרד החינוך למה שבפועל הפך למעין סוכנות סופר-סטארים לאומנים דתיים שמקדמת הופעות מסובסדות ברחבי הארץ לקהל מבוגרים, אינה כאמור ניטרלית או תמימה. היא אסטרטגיה. אסטרטגיה מחנאית, משיחית, שאנחנו משלמים עליה.

כמו מפעל התתנחלויות, כמו הגרעינים התורניים, כמו החדירה של עמותות הלאומנות הדתית לבתי ספר וגנים ממלכתיים, מדובר שוב ב״התנחלות בלבבות״, אותו אינוס משיחי מחלחל שנועד להכפיף את בעלי החלל הערכי לאליטה של כהני המוסר, מעמד האצולה של עריצות ארץ ישראל השלמה, הקומונרים והקומיסרים של מדינת בני עקיבא, בה פלורליזם משמעו כבוד והכלה אלטרנטיבית ומגניבה לכך שקול אשה ערווה.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.

בארגנטינה נבחר אתמול נשיא חדש, אלברטו פרננדז שמו, הוא גבר בפער של כשמונה אחוז (על פי התוצאות המקדמיות הלא רשמיות) על הנשיא היוצא מאוריציו מקרי, ללא צורך בסיבוב שני ומכריע.

כך הסתיים ניסיון שלישי לממשל לא פרוניסטי בארגנטינה, מאז חזרת הדמוקרטיה למדינה ב 1983.

מאחורי פרננדז, מטילה עליו צל ענק, נמצאת המועמדת לסגנית הנשיא, קריסטינה קירשנר, נשיאת ארגנטינה לשעבר והפוליטיקאית החזקה בארגנטינה בחמש עשרה השנים האחרונות. קירשנר השנואה על חלק גדול מהאוכלוסיה, באותה עוצמה כפי שהיא נערצת על חלק אחר, קראה את פרננדז לדגל כמועמד לנשיאות, בתרגיל פוליטי מבריק שזיכה את המפלגה הפרוניסטית בנצחון אתמול.

רק לפני שנתיים אף אחד לא היה מעלה על הדעת אפשרות של חזרה לחיים הפוליטיים של הנשיאה לשעבר, המסובכת במשפטים פליליים בגין שחיתות, שהשנאה אליה היתה הגורם העיקרי לעלייתו של מקרי לשלטון ב 2015.

רק לפני שנתיים אף אחד לא היה מעלה על הדעת חזרה לחיים הפוליטיים של הנשיאה לשעבר, המסובכת במשפטים פליליים בגין שחיתות, שהשנאה אליה היתה הגורם העיקרי לעלייתו של מקרי לשלטון ב 2015

כבר בבחירות המוקדמות באוגוסט התברר, שהכשלון המוחלט של הנשיא מקרי לקיים את הבטחותיו ל״ארגנטינה אחרת״, יעלה לו כפי הנראה בסיכויו להבחר מחדש, והצמד פרננדז – קירשנר הביס בהן את מפלגת השלטון ביתרון עצום של 18%. אך באופן פרדוקסלי, למרות שההתמוטטות הכלכלית רק החריפה במהירות מאז, הצליח השלטון לצמצם אתמול את הפער ולהפחיתו בכעשרה אחוזים שלמים.

התנופה שניכרה במסע הבחירות של הנשיא, עם הסיסמא השחוקה Si Se Puede שהיא וריאציה בספרדית על סיסמתו של אובמה -Yes We Can,  ומאות אלפי האנשים שיצאו לרחובות בהפגנת תמיכה עממית שכמוה לא נראתה בארגנטינה מאז 1983 לשום מועמד שאיננו מן המפלגה הפרוניסטית, מעידים שמפלגתו של מקרי לא התפוררה לחלוטין, ויש לה עתיד כמפלגת אופוזיציה משמעותית, אבל השלטון כמו תמיד בארגנטינה, חוזר לפרוניסטאס.

ארגנטינה לא מצליחה להיחלץ מהמשבר הכלכלי הממושך, ופעם אחר פעם המצביעים פונים לפתרון היחיד שהם מכירים, גם אם הוכח שוב ושוב שאין מדובר בפתרון אמיתי – המפלגה הפרוניסטית

ארגנטינה לא מצליחה למצוא את הדרך החוצה מהמשבר הכלכלי שמלווה אותה מזה עשרות שנים, ופעם אחר פעם המצביעים פונים לפתרון היחיד שהם מכירים, גם אם הוכח שוב ושוב שאין מדובר בפתרון אמיתי – המפלגה הפרוניסטית.

שלטונו של הנשיא מקרי הוא הניסיון השלישי מאז נפילת הדיקטטורה הצבאית ב-1983, לממשלה לא פרוניסטית בארגנטינה. שלושת הנסיונות הסתיימו בהתמוטטות כלכלית קולוסאלית.

שני הנשיאים הקודמים נאלצו לפנות את מקומם טרם סיום המנדט, ונותר רק לקוות שהנשיא מקרי יצליח לשרוד את תקופת המעבר בין ההפסד בבחירות אתמול עד להעברת שרביט הנשיאות באחד עשר לדצמבר, זו תהיה מעין תעודת בגרות מסוימת לדמוקרטיה הארגנטינאית.

שלטונו של הנשיא מקרי הוא הניסיון השלישי מאז נפילת הדיקטטורה הצבאית ב-1983, לממשלה לא פרוניסטית בארגנטינה. שלושת הנסיונות הסתיימו בהתמוטטות כלכלית קולוסאלית

הנצחון הפרוניסטי בבחירות משקף בעיקר את הכעס והאכזבה מהכשלון המוחלט של המדיניות הכלכלית של השלטון היוצא, אבל גם את הכח העצום שיש לפרוניזם בארגנטינה, כח שלא נס ליחו גם ארבעים וחמש שנים לאחר מותו של הגנרל. ההפתעה היחסית בבחירות של אתמול היא העובדה שמקרי הצליח להגיע לארבעים אחוז תמיכה, לאחר ארבע שנים של כשלונות כלכליים קטסטרופליים.

את התמיכה הגבוהה יחסית במפלגת השלטון אפשר אולי להסביר בסלידה שקיימת עדיין בחלק גדול מהציבור מהנשיאה לשעבר קריסטינה קירשנר, המועמדת לתפקיד סגנית הנשיא של אלברטו פרננדז, ששמה קשור בפרשות שחיתות בהיקפי ענק, שבגינן מתנהלים כנגדה לא פחות מחמישה משפטים פליליים. זאת בנוסף לגרעין קשה של בוחרים שלעולם לא יצביע עבור המפלגה הפרוניסטית.

קשה, הייתי אומר כמעט בלתי אפשרי, להסביר את מהותה של המפלגה הפרוניסטית למי שאיננו ארגנטינאי. אני חי פה כבר מעל עשרים שנה ועדיין קשה לי לפעמים להבין את התופעה על כל מורכבותה.

קשה, הייתי אומר כמעט בלתי אפשרי, להסביר את מהותה של המפלגה הפרוניסטית למי שאיננו ארגנטינאי. אני חי פה כבר מעל עשרים שנה ועדיין קשה לי לפעמים להבין את התופעה על כל מורכבותה

הגנרל חואן דומינגו פרון, שהגיע לכהן כשר בממשלה כחלק משלטון גנרלים בהפיכה צבאית, קנה את עולמו כמנהיג פופוליסטי של מעמד הפועלים עם רטוריקה שמאלנית אנטי-אוליגרכיה בשנות ה40-50 של המאה העשרים, עם נטיה ברורה לפשיזם ואפילו חיבה מסוימת לשלטון הנאצי. הוא חזר בשנות השבעים מהגלות שנכפתה עליו על ידי שלטון גנרלים אחר, ופנה לאידיאולוגיה כלכלית ליברלית יותר, תוך שהוא מגרש מהמפלגה את הפלג השמאלני שלה.

ההפכפכנות האידיאולוגית הזו היא מה שמאפיין את המפלגה הפרוניסטית מאז ועד היום. הנשיא קרלוס מנם, פרוניסט בכל רמ״ח אבריו, ביצע מהפכה נאו-ליברלית בארגנטינה בשנות התשעים, שכללה הפרטות, פיטורים והתיעלות, ואילו בני הזוג קירשנר, שמזדהים עם הפלג השמאלני של המפלגה (אותו פלג שגורש על ידי פרון בשנות השבעים), חזרו לפופוליזם שמאלני בשנות האלפיים במהלך שתים עשרה שנות שלטונם.

מאז ימי פרון ואוויטה ועד היום הפרוניסטאס הם תנועה עממית יותר ממפלגה. עם סניפים בכל רחבי המדינה המכונים ״יחידות בסיס״, פעילי שטח בכל שכונה ושכונה מקיימים קשר בלתי אמצעי עם האוכלוסיה לא רק בימי טרום בחירות אלא לאורך כל השנה. הפעילים דואגים למחסורם, פועלים עבורם אצל השלטונות העירוניים או הפרובינציאליים, משיגים עבודה או קיצבת סעד, סיוע משפטי וכלכלי בעת משבר, ומתעלים את התסכול והזעם החברתי להצבעה בקלפיות.

מאז ימי פרון ואוויטה ועד היום הפרוניסטאס הם תנועה עממית יותר ממפלגה, עם סניפים ברחבי המדינה, ופעילי שטח בכל שכונה, המקיימים קשר בלתי אמצעי עם האוכלוסיה לאורך כל השנה

למרות הכרזתו המפורסמת של גנרל פרון בשעתו שהארגנטינאים ״כולם פרוניסטים״, יש ותמיד היה בארגנטינה גרעין קשה של שונאים המכונים פה ״גורילות״. מדובר בדרך כלל בבני המעמד הבינוני הגבוה, בעלי פריבילגיות, שרואים בתנועה העממית איום על מעמדם. הגורילות ברובן ממוצא אירופאי, מתבלים את השיח האנטי פרוניסטי בלא מעט גזענות שמלווה את ההתנגדות העזה שלהם לכל מה שמסמלת התנועה הפרוניסטית.

לא מעט פרובינציות בארגנטינה נשלטות על ידי מושלים פרוניסטים כאחוזה פיאודלית, בה 70% מהאוכלוסיה מועסקים כעובדים ממשלתיים על חשבון הקופה הציבורית, ומצביעים עבור המושל ברוב עצום פעם אחר פעם מזה עשרות שנים.

כל האמצעים כשרים עבור הפרוניזם על מנת לשמר את הכח הפוליטי ואת השלטון, אבל להבדיל משלטונו היוצא של הנשיא מקרי בו הנהנים היחידים מעטיני המדינה היו חבורת מקורבים מיליונרים ספקולנטים, הפיאודלים הפרוניסטים, שגם הם כמובן עשירים כקורח, דואגים להתחלק במנעמי הכסף הציבורי עם קהל הבוחרים שלהם.

לא מעט פרובינציות בארגנטינה נשלטות על ידי מושלים פרוניסטים כאחוזה פיאודלית, בה 70% מהאוכלוסיה מועסקים כעובדים ממשלתיים על חשבון הקופה הציבורית, ומצביעים למושל ברוב עצום, פעם אחר פעם, מזה עשרות שנים

השאלה הגדולה היא איזה פרוניזם ישלוט בארגנטינה החל מ-11 בדצמבר.
המפלגה היא סופרמרקט אידיאולוגי, שהחוט המקשר בין חבריה הוא הצמא לכח והרעב לשליטה, והיא מכילה אינטלקטואלים מהשמאל ופרגמטים קפיטליסטים מקורבים לאסטבלישמנט הפיננסי.

אקסל קיצילוף, בן טיפוחיה של קריסטינה קירשנר, ומושל פרובינצית בואנוס איירס שנבחר אמש ברוב עצום, הוא אקדמאי עם נטיות מרקסיסטיות ברורות, אבל בין המושלים הפרוניסטים האחרים, אפשר למצוא לא מעט בעלי אידיאולוגיה ימנית שמרנית קתולית למהדרין, שהעמידו את קהל מצביעיהם הנאמן לרשות המועמד הפרגמטי לנשיאות.

אלברטו פרננדז הנשיא הנבחר, הוא פרגמטיסט עם נטיות קפיטליסטיות, הוא קיבל תמיכה מבסיסי הכח הפרוניסטים, שלא היו תומכים בקריסטינה קירשנר בשום פנים ואופן, אבל לקריסטינה יש את תומכיה המסורים, והם כח שאי אפשר לזלזל בו. קיצילוף מושל בואנוס איירס הוא אחד מהם, וביחד הם מתכננים להכין יורש בדמותו של מקסימו קירשנר, בנם של נסטור וקריסטינה, כמועמד לנשיאות בבחירות הבאות.

הצעד המבריק של קריסטינה קירשנר, עליו כתבתי בעבר, כאשר פינתה את המקום הראשון לאלברטו פרננדז והחליטה להתמודד כסגנית נשיא, איפשר למעשה את האיחוד של כל פלגי המפלגה הפרוניסטית סביב המועמדות של שניהם. דבר שהיה קשה להשיג אם היתה היא עצמה מתמודדת לנשיאות. עכשיו נותר לראות מי באמת יחזיק במושכות, מי ינהל את המדינה המסובכת הזאת, שנמצאת באמצע משבר כלכלי קטסטרופאלי.

אם לשפוט לפי נאומי הנצחון של קריסטינה, אלברטו ואקסל קיצילוף, ארגנטינה חוזרת לימי הפופוליזם. להבדיל מנאומו של הנשיא מקרי שהכיר בהפסדו באופן ממלכתי ובירך את הנשיא הנבחר, היו נאומיהם של המנצחים תוקפניים ושחצנים.

המנצחים גם לא שכחו לשלוח ברכות לאוו מוראלס על נצחונו בבחירות בבוליביה, ניצחון שכשרותו מוטלת בספק רב, קראו לשחרורו של איגנסיו דה לולה מהכלא בברזיל, קריאה שמין הסתם לא ערבה לאוזניו של נשיא ברזיל, השכנה החזקה והחשובה מצפון, והוכיחו שהם חוזרים ליישר קו עם המשטרים הפופוליסטיים של דרום אמריקה, בניגוד גמור למדיניות הפרו-אמריקאית של מאוריציו מקרי.

עיני הארגנטינאים נשואות לדולר

היום יום שני, עיניהם של הארגנטינאים נשואות לדולר האמריקאי, הדולר הוא המדד הפופולארי, אם כי הלא מדויק לחוסנה של הכלכלה ולמצב הרוח הלאומי.

במהלך השבוע שלפני הבחירות, ומתוך ציפיה להתרסקות האלקטוראלית של הנשיא מקרי, הארגנטינאים עשו מה שהם עושים תמיד – שמו את מבטחם בדולר. מזקן ועד טף נפטרו האזרחים מכל פסו שברשותם ורכשו את הירוק ירוק הזה, מה שגרם להתמוטטות נוספת בערך המטבע, התמוטטות שהבנק המרכזי ניסה למנוע ללא הצלחה יתרה על ידי הגבלות על המסחר במט״ח מצד אחד ומכירת דולרים בקצב מטורף וריקון הקופה מרזרבות מטבע החוץ מצד שני.

אף אחד משני המועמדים לא הציג תוכנית רצינית להתמודדות עם ההתמוטטות הכלכלית, ונראה שלאיש מהם אין תוכנית מגובשת. לא ברור גם מה תכנית הנשיא מקרי לתקופת המעבר, ואיזו ארגנטינה הוא מתכוון להשאיר ליורשו

אף אחד משני המועמדים לא הציג תוכנית רצינית להתמודדות עם ההתמוטטות הכלכלית, וההרגשה היא שלאף אחד מהם אין תוכנית מגובשת. לא ברור גם מה התוכנית של הנשיא מקרי לתקופת המעבר, ואיזו ארגנטינה הוא מתכוון להשאיר ליורשו.

אם הבנק המרכזי ימשיך למכור דולרים בקצב של השבוע שלפני הבחירות, אלברטו פרננדז יקבל לידיו מדינה ללא יתרות מטבע חוץ, עם חוב חיצוני בלתי ניתן לתשלום ועל סף היפראינפלציה.

אם לעומת זאת הבנק יפסיק למכור דולרים, הדולר צפוי לזנק ולהכפיל את ערכו תוך ימים ספורים, מה שכמובן עלול גם כן להוביל להיפראינפלציה בטווח המידי, ולהיסטריה המונית בציבור שמבחינתו שער הדולר הוא המדד העיקרי לבריאות הכלכלה.

ההגיון אומר שתהיה החמרה ניכרת בהגבלות על הסחר במט״ח, לפחות עד החלפת השלטון, על מנת לנסות ולשמור על שער הדולר יציב ככל שניתן, מבלי לרוקן את יתרות מטבע החוץ לחלוטין. כל הצעדים האלה הינם בגדר כוסות רוח למת, לדעת רוב הכלכלנים. ארגנטינה דוהרת לעבר קיר בטון במשאית שאיבדה מזמן את הבלמים.

מה שההיסטוריה לימדה אותנו הוא שכשארגנטינה מתמוטטת, ליד ההגה של המשאית, חייב לשבת נהג מהמפלגה הפרוניסטית. אין אף אחד אחר שמסוגל להנהיג את המדינה הכאוטית הזאת בשעות משבר מהסוג הזה.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

בשבוע שעבר קבע בית משפט שהקטין הנאשם ברצח משפחת דוואבשה בדומא היה חבר בארגון טרור ״ששם לו למטרה להביא לתבערה ביטחונית על רקע לאומני ובין דתי״.

חמישה חודשים אחרי פיגוע הטרור הרצחני בדומא, בו נספו בני הזוג סעד וריהאם דוואבשה ובנם הפעוט בן השנה וחצי עלי סעד דוואבשה – אלי סדן, ראש המכינה בעלי וחתן פרס ישראל אמר לתלמידיו בשיחה שפרסם העיתונאי עו״ד יאיר נהוראי את הדברים הבאים:

״יש הבדל מהותי בין הטרור של הערבים ובין מה שעשו הנערים בדומא (אם עשו)…אצל הערבים זה נובע ממקום שכולו רשע, ממקום של שנאת עם ישראל ורצון להשמיד את עם ישראל, ואצל הנערים זה נובע מקלות דעת של נערים שחושבים שבזכות זה הם מצילים את עם ישראל…״

קלות דעת של נערים…

״הנערים קלי הדעת״, כפי שמתאר אותם אלי סדן כבר שנים, תוקפים בעונת המסיק חקלאים פלסטינים, שורפים ומניפים גרזנים בעצי הזית העתיקים. לאחרונה תקפו גם יהודים שבאו לעזור לחקלאים הפלסטינים, כולל את הרב משה יהודאי בן ה-80.

״לא תשחית את עצה לנדחַ עליו גרזן כּי ממנו תאכל ואותו לא תכרת כי האדם עץ השדה״, כתוב בספר דברים, פרשת שופטים.

וגם לאחרונה ״נערים קלי דעת״ תקפו (שוב) חיילים ושוטרים.

הפעם, הגיעו גינויים על אותם ״נערים״.
כך למשל כתבה איילת שקד:

״הנערים שניסו לפגוע בחיילי צה״ל צריכים להענש. זו חרפה. אבל יש להפריד בינם ובין תושבי יצהר, ישוב מיוחד המחזיק בשיא תרומות הכליה הארצי״.

מוסר הכליות של איילת שקד, כמו של אלי סדן וחבריהם בימין, מדיף מאותו ניחוח של מכבסה. באותה שנה בה ביצעו ״נערים קלי דעת״ את הפיגוע הרצחני בדומא, שקד העבירה הצעת חוק, שכל פלסטיני שנתפס זורק אבנים יחשב מחבל, ושהעונש על ידוי אבנים יעלה ל-10 שנות מאסר.

באותה שנה בה ביצעו ״נערים קלי דעת״ את הפיגוע הרצחני בדומא, שקד העבירה הצעת חוק, שכל פלסטיני שנתפס זורק אבנים יחשב מחבל, ושהעונש על ידוי אבנים יעלה ל-10 שנות מאסר

חשוב להזכיר דבר קטן, שמרוב אקונומיקה אנחנו שוכחים: טרור זו אלימות ממניע פוליטי נגד אזרחים. לא חיילים.

כדי לסבר את האוזן, על גרימת חבלה חמורה וחברות בארגון טרור, על חלקו בהנחת שני מטעני חבלה, פיצוץ הרגליים של ראש עיר אחד וגרימת עיוורון לחבלן שניסה לפרק את המטען שנועד לראש עיר שני, חגי סגל, העורך הראשי של ״מקור ראשון״, ריצה מאסר של שנתיים.

אז איך עובדת מכבסת המילים?
מגנים שוב ושוב את ה״נערים״. כולנו יודעים שנערים יהיו נערים.
מי לא עשה שטויות, אפילו שטויות חמורות כשהיה צעיר?
אותה פעולה בדיוק בידי ערבים היתה מכונה פיגוע טרור ואותם נערים, אילו היו ערבים היו מכונים מחבלים.

איך עובדת מכבסת המילים? מגנים שוב ושוב את ה״נערים״. כולנו יודעים שנערים יהיו נערים. מי לא עשה שטויות, אפילו חמורות כשהיה צעיר? אותה פעולה בדיוק בידי ערבים היתה מכונה פיגוע טרור, והנערים – מחבלים

כנגזרת ממכבסת המילים – גם מכבסת האנשים. לטהר ״נער״ ממעשים חמורים אפשר עם מגבון לח. ראו את חגי סגל הנהנה ממעמד רם. כפי שאלי סדן הסביר לחניכי עלי, הכוונות שלהם הרי טובות כשהם מניחים מטעני חבלה, מציתים אנשים למוות, מכים קשישים עם מוטות ברזל, עוקרים עצים ואפילו מיידים אבנים על חיילים.

אבל מחבלים נשארים מחבלים נשארים מחבלים.
אותם מעשים בידי ערבים הם ״רשע טהור״.

אין שום צורך לגלח את הראש ולהתכסות בקעקועים, או להסתובב עם מצנפת לבנה על הפנים תוך כדי נשיאת לפידים כדי להיות גזענים. כל מה שצריך לעשות זה לכנות את הטרוריסטים הלאומנים דתיים ״נערים״.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.