מה מקומם בו כל כך? מה מוציא מהדעת? מה מרגיז ומהפך קרביים באיש הזה?
מה הופך אותו לבלתי נסבל בחיינו?
זו לא השחיתות. כבר היו מושחתים לפניו. לא הנהנתנות ולא השקרים ואפילו לא ההסתה. כל אלה גורמים לרגש בוז כלפיו. לדחיה לגועל. אבל מה שמעצבן, מרתיח, מעורר קבס באיש הזה זו הזחיחות.
כשכל אזרח נורמאלי בעל מוסר ונורמות מתפלץ לשמע מעלליו, הוא זחוח. חיוך מרוח על שפתיו. עיניו מצטמצמות וחזהו מתנפח וזנבו הצבעוני מהדס על רחבת המסדרים.
מתנות במאות אלפי שקלים? ארוחות גורמה על חשבון המדינה? טיסות ראווה ורכישת מיטה-מטוס-מטבח-בית חדשים במאות מיליונים? הוא תמיד יוצא אל המצלמות מחייך וזחוח.
מיליארדרים מזינים את חייו, בעל קזינו מממן לו עיתון פרטי? הוא מפגין חיוך של חתול שבע מרוצה מעצמו. לא מזיז לו את קצה המצפון
מיליארדרים מזינים את חייו, בעל קזינו מממן לו עיתון פרטי? הוא מפגין חיוך של חתול שבע מרוצה מעצמו. לא מזיז לו את קצה המצפון.
המלצות משטרה על שוחד מרמה והפרת אמונים? שורה של מקורביו הופכים לעדי מדינה? מתארים את מעשי השחיתות והוראות השחיתות ומתווה השחיתות? מיואשים מנאמנותו, מחשבים כבר את קיצם בכלא? הוא ממרק את התסרוקת, מיישר את העניבה וצועד כמו טווס לתוך המליאה, או אל הבית הלבן דרך הקונגרס, ישר לתוך העין של כל אזרח.
בגאוותנות מוחצנת. בשחצנות ללא גבולות. נושא נאום שמתעלם לחלוטין מתחושות הבטן של כל מי שחי בארץ הזאת. שקוע בעולמו היהיר, הארוגנטי כלפי כל מי שלא הוא, או לא מסכים לדעתו. הוא מנפח איומים מפלצתיים ומחייך בהנאה.
כל גופו מפגין מבעד לחליפות המבריקות את הזחיחות הבלתי אנושית. הרברבנות חסרת הפשר. זו מהפרצוף המחייך המאופר המודבק – זה מה שמוציא מהכלים. ראש ממשלה זחוח. שחצן. שויצר אזורי שברגע אחד על כורסא בבית הלבן הופך לחנפן חיוור ומתרפס לפני נשיא טווסי לא פחות ממנו.
במדינה למודת סבל וצער, עוני, שכול ופיגועים, יוקר מחיה מטורף ובעיות חברה עגומות וקשות. מדינה מסוכסכת עם עצמה, שקועה בכאוס דתי ועדתי, במלחמת אזרחים תודעתית שהוא ממוביליה הראשיים. והוא צוחק
מה שמרגיז מקומם מטריף את הדעת זו הזחיחות הזו. במדינה למודת סבל וצער, עוני, שכול ופיגועים, יוקר מחיה מטורף ובעיות חברה עגומות וקשות. מדינה מסוכסכת עם עצמה, שקועה עד צוואר בכאוס דתי ועדתי, במלחמת אזרחים תודעתית שהוא ממוביליה הראשיים. והוא צוחק.
מזלזל. משחק כמו אחרון הליצנים בקטעי וידאו עצמיים. לא מתראיין. לא עונה לשאלות עיתונאים אלא אם הם מתרפסים לרגליו כמו כלבה צייתנית. ראש ממשלת הזחיחות.
אילו היה קצת יותר צנוע. קצת מתחשב. לוקח ללב. אילו לרגע היה נשנק מדמעות על קבר מישהו שאינו אחיו. אילו היה מתכסה בבושה על מעשי בנו ודבריו המעליבים. אילו היה חש מועקה כשמתפרסמות ההקלטות של אשתו רודה בכל מי שהימרה את פיה.
אילו היה מקשיב, מרגיש את הישראלים האחרים שאינם מעריציו העיוורים. סתם אזרחים הנאבקים על חייהם במדינה קשת יום, צרובת שמש וסימני שאלה על עתידם. אילו היה אדם קצת פחות זחוח. בן אדם.
אילו היה. אולי אפשר היה לפתוח כאן את השיח הציבורי על בעיותיה האמיתיות ועתידה של המדינה. על הכיבוש וסכנת המדינה הדו לאומית. על החקיקה האנטי דמוקרטית וגבולותיה. על גירוש מבקשי המקלט. על הפטור מגיוס לדורות של מאות אלפי אזרחים חרדים החיים על חשבון שאר האזרחים. הופכים לסחטני כספים וחיים וממשכנים את עתידנו.
אפשר היה לבדוק את גבולות ההסכמה בין ימין לשמאל. לדבר על הדמוקרטיה השברירית. להפסיק להאשים בבגידה חצי מהעם, ולהפסיק לפרסם כינויים קללות והשמצות בכל שיחת רשת.
אילו היה פחות זחוח, אולי היינו פחות מושפעים ממנו ומתחילים לדבר ביננו. אולי תומכיו היו מוצאים עמדה עצמאית בלי לפחד מכיכר העיר שתקיא ותוקיע אותם
אילו היה פחות זחוח, אולי היינו פחות מושפעים ממנו ומתחילים לדבר ביננו. אולי תומכיו היו מוצאים עמדה עצמאית בלי לפחד מכיכר העיר שתקיא ותוקיע אותם. מתנגדיו היו מוצאים פחות פאשיסטים וגזענים ביננו. גווני השיח הישראלי וחלוקת הדעות היו אז שונים לחלוטין. רגועים יותר. נורמאליים במידה.
כדי להבריא את ישראל צריך להסיר את הזחיחות החולנית מפרצופו. שיתחיל לדאוג. שיפגין פחד. שנראה אותו ממצמץ, רועד, משקשק, מזיע, מגמגם, מתנצל, מצטער, מבקש הבנה כמו אחד האדם, ולא מתנהג כמו רובוט זחוח וחסר אחריות.
היום אפשר לבחון אם עדין נותרה בו זחיחות או שהתחיל להבין את המציאות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
הכותרות הראשיות עכשיו
בחירות בחודש אלול זה ארוע שדורש התייחסות רצינית, וכשתוצאות הבחירות הן כמו מה שחווינו בשבוע האחרון זה מתחדד שבעתיים. יש איזה חשבון נפש עמוק ויסודי שכולם בלי יוצא מן הכלל נדרשים לעשות.
אמנם בפוליטיקה אין זמן לעצור, אבל במצב הנוכחי היה נכון שכל אחת מהמפלגות וכל אחד ואחת מתומכי המפלגות יעצור לרגע כדי לחשוב מה קרה לנו כאן. חשבון הנפש שנדרש בימים האלו הוא כזה שבו כל אחד מכה על החזה של עצמו ולא על החזה של השני, זה מסוג החשבונות הקשים אבל זה היחיד שבאמת עובד. על "החטאים" שצריך להתוודות עליהם רצוי לקחת אחריות, כל אחד על של עצמו.
היה נכון שכל המפלגות ותומכיהן יעצרו לרגע כדי לחשוב מה קרה לנו כאן. חשבון הנפש שנדרש בימים האלו הוא כזה שבו כל אחד מכה על החזה של עצמו ולא על החזה של השני
מדהים לראות איך מתוך מערכת בחירות כל כך מפלגת, צומחת לה כמיהה עמוקה לאחדות. אני חושבת שזה אחד הדברים המופלאים בעם שלנו. אנחנו לא מסוגלים להפסיק להתווכח, זה משהו גנטי שאנחנו סוחבים אתנו כבר אלפי שנים, אבל זה ויכוח שחייב להסתיים בחיבוק, והעובדה שיותר מדי אנשים לא מסוגלים לשבת יחד, בטח לא להתחבק, מעידה על כך שהגזמנו.
מדהים לא פחות לראות איך ההצהרות הבוטות והמזלזלות שהטיחו הפוליטיקאים זה בזה במהלך הבחירות, הופכים עכשיו למכתבי אהבה כשכל צד מגשש איך ניתן לכבוש את ליבו של השני. כל כך הרבה צביעות יש שם בפוליטיקה, שקשה לעקוב ולהבין מה אמת ומה נאמר רק כדי למשוך מצביעים.
ואם מדברים כבר על מצביעים אז גם מאתנו, פשוטי העם משלשלי הפתקים נדרש לא מעט חשבון נפש. אם תעמולת הבחירות הייתה בוטה ומשסה זה רק כי זה הוכיח בסקרים שזה מה שימשוך אותנו, ואם זה באמת נכון, אז מה זה אומר עלינו?
מדהים לא פחות לראות איך ההצהרות הבוטות והמזלזלות שהטיחו הפוליטיקאים זה בזה במהלך הבחירות, הופכים עכשיו למכתבי אהבה, כשכל צד מגשש איך ניתן לכבוש את ליבו של השני
הבחירות לא היו רק על מי יוביל את מדינת ישראל, הן על מה יוביל את מדינת ישראל. באיזה עולם ערכים נבחר? מה סדר העדיפויות שלנו בחיים? ועד כמה אנחנו עסוקים במה כן ולא רק במה לא.
המה כן, זה בעיקר מה שחסר לנו היום, לראות את הדברים החיוביים והטובים שיש לנו בארץ, ויש, יש המון. בערב ראש השנה לצד הווידוי וההכאה על חטא יש גם רשימה של דברים טובים שעשינו, זה חלק מחשבון הנפש – איפה היינו טובים ואת זה ניקח ורק נוסיף עוד. זה הצד החשוב של הרשימה, עליו צריך לשים פוקוס כי כשמעצימים את הטוב הרע מתפוגג לו, זה סוג של חוק פיזיקלי כזה "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".
ערב ראש השנה והמו"מ הקואליציוני בעיצומו, גם המו"מ האישי של כל אחד מאתנו נמצא בימים אלו ברגעי השיא שלו, סוגרים שנה ופותחים שנה. מה ממי שאנחנו יצטרף אלינו לשנה הבאה ומה נעדיף להשאיר מאחור.
איך שלא נסתכל על זה, מו"מ זה ארוע לא פשוט בכלל, נדרשים לוותר בו על לא מעט דברים, אבל זה גם מה שכל כך נפלא בו – לוותר כדי להיות יותר טובים. כדי להצליח במו"מ חייבים לשים בצד את האגו ולחשוב על מה באמת חשוב בחיים ועליו לא מוכנים לוותר, מה הם הקווים האדומים שלנו ומה מכל הדברים מייצג את עולם הערכים שלנו.
ערב ראש השנה והמו"מ הקואליציוני בעיצומו, גם המו"מ האישי של כל אחד מאתנו נמצא בימים אלו ברגעי השיא שלו. מה ממי שאנחנו יצטרף אלינו לשנה הבאה ומה נעדיף להשאיר מאחור
מו"מ זו בעצם הזדמנות לבחון את הבחירות שלנו בחיים. אם אנחנו רוצים אחדות יש מחיר שכל אחד מאתנו יצטרך לשלם, זה אמנם מחיר יקר אבל לא לשבת יחד יעלה הרבה יותר. מה שיוכרע זה בידיים שלנו וזו בחירה שלנו, זו המשמעות העמוקה של יום הבוחר.
תמר אסרף, רכזת הסברה במועצה אזורית מטה בנימין. גרה ביישוב עלי שבבנימין, נשואה ואמא לחמישה ילדים. כותבת בבלוג של ה\"מתנחלות ברשת\" וטורי דעה בעיתונים.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
הנשיא ריבלין אומר שהציבור מתחלחל מעצם המחשבה על סיבוב בחירות שלישי. בני גנץ אומר שאין לו שום בעיה עם הליכוד, רק עם בנימין נתניהו. שתי האמירות מתקבלות איכשהו באדישות, אבל הן מחייבות תשובה נחרצת.
כן, שלושה סיבובי בחירות בשנה זה דבר אבסורדי, וגם שניים זה די מוזר. זה עסק יקר וזה מזיק למשילות. אבל זה הרבה פחות יקר ומזיק מהמשך שלטון הליכוד. הסיבה לכך היא שגנץ טועה: יש בעיה גדולה מאוד עם הליכוד. הבעיה תשאר גם אם המפלגה תיפטר ממנהיגה המאותגר משפטית.
שלושה סיבובי בחירות בשנה זה אבסורד, וגם שניים זה מוזר. זה יקר ומזיק למשילות. אבל הרבה פחות יקר ומזיק מהמשך שלטון הליכוד. גנץ טועה: הבעיה תשאר גם אם המפלגה תיפטר ממנהיגה המאותגר משפטית
המאזן של נתניהו מורכב. הוא עומד בפני חשדות כבדים לשחיתות ונראה שכתבי האישום בדרך. הוא מוכן לשקר, לפלג, לפגוע בדמוקרטיה ולסחור במודיעין כדי לשרת את מטרתו. ההסתה שלו נגד אזרחי ישראל הערבים היא ביזיון גדול ופיגוע חברתי.
אבל יש גם צד חיובי. כשהוא מדבר על במת העולם, הוא מעצבן רבים מהמאזינים, אבל הוא גם מביא לישראל סוג של הערצה כשהוא מקרין אינטליגנציה ממזרית ורהיטות כמעט בלתי אנושית.
הטיפול שלו בכלכלה סביר. ישראל הייתה משגשגת יותר אם היה תהליך שלום, אך בהתחשב בכך שאין הוא הצליח להפיק את המירב: האינפלציה נמוכה, יש צמיחה מסוימת, האבטלה בירידה, כמה רפורמות בוצעו ויש תחושה של יציבות. הוא לא הפריע לצמיחת סקטור ההי טק החשוב, ופה ושם טיפח אותו.
אבל יש גם צד חיובי. בנאומיו על במת העולם הוא מעצבן רבים, אך מביא לישראל הערצה, כשמקרין אינטליגנציה ממזרית ורהיטות כמעט בלתי אנושית. הטיפול שלו בכלכלה סביר. הטיפול המדיני משמר סוג של יציבות
הטיפול המדיני שלו בענייני האזור – שוב, בהתחשב בכך שאין תהליך שלום – משמר סוג של יציבות, חרף הרפתקאותיו בסוריה (לאף אחד אין פתרון לקטסטרופה שם).
לגבי ההסכם הגרעיני עם איראן, הוא צדק בכך שדחף את המעצמות ליותר, אך הימר במהלך חזיתי נגד ממשל אובמה כאשר רוב מומחי הביטחון בישראל בעצם קיבלו את ההסכם שהושג; עם זאת צריך גנרלים ברי מזל, ולביבי היה מזל כשדונלד טראמפ נבחר.
אז כן, הוא צריך ללכת, ללא כל ספק. רוב העולם ינשום לרווחה. אבל האם אז הכל בסדר? ממש, אבל ממש לא. בניגוד לדברי גנץ, הבעיה היא הליכוד, יותר מנתניהו.
למה? הנושא העיקרי הוא לא השחיתות שמוצאת בית חם בימין כולו, לא רק אצל ביבי. הבעיה היא אפילו לא הקרקס המביש שנקרא מרכז הליכוד ותרבות השוק הגסה שקנתה שם אחיזה. הבעיה היא במדיניות: המפלגה גרמה נזק ותמשיך לגרום נזק כל עוד היא בשלטון.
הליכוד עלה לראשונה בהנהגת מנחם בגין ב-1977. בגין עשה שלום עם מצרים והחזיר לה את סיני, וזה משובח. אבל גם המערך היה עושה אותו דבר – ונתקל כמובן בהתנגדות היסטרית של הליכוד.
בעקבות פרץ הרציונליות הזה הליכוד פצח בבולמוס של התנחלות בשטחים וגם, להתנקות מתווית השכל הישר, פנה למלחמה.
בניגוד לדברי גנץ, הבעיה היא הליכוד, יותר מנתניהו. למה? הנושא העיקרי הוא לא השחיתות שמוצאת בית חם בימין כולו, אפילו לא הקרקס המביש שנקרא מרכז הליכוד. הבעיה היא במדיניות
בגין ואריאל שרון סיבכו את ישראל בכיבוש מחצית מלבנון במלחמה שיזמו ב-1982. אש"פ סולק משם עד מהרה ונמלט לטוניס, וזה היה לא רע. אבל ממשלת הליכוד סירבה לסגת מהמדינה השכנה, והדבר אף חיזק את ארגון החזבאללה החדש.
בבחירות 1984 משה ארנס בז ליצחק רבין שהציע נסיגה: "האם הוא מאמין בכך?" שאל בציניות בתשדיר בחירות. "האם מישהו מאיתנו מאמין בכך?" שנה לאחר מכן הובילה ממשלת האחדות בהנהגת שמעון פרס לנסיגה מרוב השטח, ואין אדם סביר שמבכה היום את המהלך. מי התנגד? רוב שרי הליכוד.
הליכוד ניסה לשחרר את הכלכלה מכבלי הסוציאליזם העסקני, וזה היה רעיון מבורך. אבל חוסר יכולת כמעט קומית בביצוע הביאה עד מהרה לשנים ארוכות של היפר-אינפלציה שטיפסה ל-400 אחוז בשנה.
גם את זה ממשלת האחדות פתרה, אבל לא בגלל עבודה משותפת. מי התנגד לתכנית הייצוב האמיצה והחכמה של פרס ויצחק מודעי? רוב שרי הליכוד.
הליכוד ניסה לשחרר את הכלכלה מכבלי הסוציאליזם העסקני, וזה היה רעיון מבורך. אבל חוסר יכולת כמעט קומית בביצוע הביאה עד מהרה לשנים ארוכות של היפר-אינפלציה שטיפסה ל-400 אחוז בשנה
לאחר הרוטציה פרס הגיע להסכם עם המלך חוסיין, שככל הנראה היה מעביר את מרבית הגדה המערבית לירדן, פוטר את ישראל משליטה על מיליוני פלסטינים, מונע את האינתיפאדה הראשונה (ומן הסתם גם השניה), מנטרל את אש"פ, ומביא לשלום עם ירדן ואולי מדינות אחרות באזור. שמיר סיכל את המהלך בתמיכה מלאה של הליכוד.
בשלושת העשורים שחלפו הליכוד בעיקר מנסה לסכל מהלכי שלום ולהתעקש על התיישבות יהודית בגדה המערבית. פרויקט זה נעזר בעקיפין במחבלים פלסטינים שלאורך השנים בצעו פיגועים נוראיים שמטרתם הייתה להזיז בוחרים לימין ולמנוע חלוקה כדי להביא למדינה דו-לאומית שבסוף תהיה ערבית.
הליכוד מוביל בדיוק לדבר הזה, ומהמר על כך שהיהודים לנצח ישלטו בכוח הזרוע והפלסטינים לעולם לא יקבלו את זכות הבחירה. הסדרי האוטונומיה בגדה מקלים על המצב בינתיים, מבלבלים קשות את הבוחר, ומאפשרים לליכוד למסמס את הסכנה. הם ממש מהווים מתנה לימין. ואם זאת מי התנגד להם? כמובן שהליכוד.
בשלושת העשורים שחלפו הליכוד בעיקר מנסה לסכל מהלכי שלום ולהתעקש על התיישבות יהודית בגדה המערבית. פרויקט זה נעזר בעקיפין במחבלים פלסטינים שלאורך השנים בצעו פיגועים נוראיים
היציאה מעזה הייתה מהמהלכים היותר הגיוניים. שטח קטנטן ולא אסטרטגי; אוכלוסייה עויינת וגדולה. היציאה משם ב-2015 איפשרה למאזן הדמוגרפי להראות יותר סביר למרות המשך הכיבוש בגדה, וחסך חיי חיילים.
שוב, ממש מתנה לימין. אמנם שרון הצליח לבצע את הנסיגה אבל הימין עשה לו את המוות ולבסוף שרון נטש את הליכוד והקים את קדימה. היום עזה אכן מהווה בעיה בטחונית, אבל המצב עדיין עדיף על כיבוש הרצועה. אפשר להתנהל מולה יותר טוב; מי מונע זאת? ממשלת הליכוד, כמובן.
לקינוח, הליכוד גם מאפשר את השתוללות ההדתה והכפייה הדתית בישראל. בלי הדתיים אין שלטון ימין בשום תרחיש, וזהו מחיר תמיכתם. בלי שלטון ימין כבר מזמן היו כאן מסחר ותחבורה ציבורית בשבת באזורים הגיוניים, נישואים אזרחיים, גיוס חובה לצבא או לשרות לאומי, ולימודי ליבה. הרוב מעוניין בכל אלה.
לקינוח, הליכוד גם מאפשר את השתוללות ההדתה והכפייה הדתית בישראל. בלי הדתיים אין שלטון ימין בשום תרחיש, וזהו מחיר תמיכתם
המאזן המתואר לעיל הוא מקור החלחלה האמיתית.
הדבר המדהים הוא שהליכוד לא מתבייש. במקום זאת הוא מצליח איכשהו לגרום לשמאל לענווה לא מוסברת. אסור להעליב את הליכוד כדי לא לפגוע בבוחריו, וגנץ המסכן מהלך על בהונות.
זה בא לידי ביטוי במהלך שני הקמפיינים של כחול לבן, ורואים את זה גם היום בעקבות מועד ב' היחסית מוצלח. ייתכן שזה שינה את דעתם של כמה מצביעים, אבל לא רבים, ובוודאי שלא מספיק.
יש קפאון וקבעון הנובע מסוג של מלחמת תרבות שלא ייחודית לישראל, ובישראל מתקשר ליחס לדת. קשה להעביר מצביעים. קשה לשכנע אנשים. מקסימום, אפשר לגרום לצד זה או אחר להשאר בבית במספרים יותר גדולים ביום הבוחר. ובכל זאת, עם כל ההבנה והאמפטיה לכולם, צריך לבחור אם להמשיך לצעוד אלי האבדון, או לא.
אז מה עכשיו?
הצרות המשפטיות של נתניהו מעוותות את הכל ומונעות בעצם הכרעה על העיקר. הן גורמות לתומכיו להתיישר עם הליכוד, משוכנעים שיש קשר של הדיפ סטייט נגד המנהיג הנערץ. הן גם יוצרות היסטריה לא אסטטית נגד נתניהו בשמאל.
כתוצאה מכך הקמפיינים התמקדו (ומתמקדים כבר שנים) בנתניהו ולא ברקורד העגום של הליכוד. היחיד שבאמת הוביל קו אידאולוגי ממש הוא אביגדור ליברמן, שלפתע מתנגד להדתה. באופן ממש משעשע, האיש הציני הזה היום מצטייר בעיני רבים כרציני.
כתוצאה מהצרות המשפטיות של נתניהו, הקמפיינים מתמקדים כבר שנים בו ולא ברקורד העגום של הליכוד. היחיד שבאמת הוביל קו אידאולוגי ממש הוא אביגדור ליברמן, שלפתע מתנגד להדתה
השימוע של נתניהו מתוכננן לבעוד שבוע וככל הנראה בקרוב יוגשו כתבי אישום. לוחות הזמנים של הפוליטיקה והפלונטר שזורים זה בזה. עדיף לא להחליט על דבר לפני שהעניין המשפטי יוכרע.
אם יהיו כתבי אישום, הליכוד בפירוש עשוי להדיח את נתניהו. ואז, למרות טענותי שמשהו פגום במפלגה, יהיה מדובר במצב חדש.
אם כל זה יוביל לבחירות בזק, תנוח דעתו של ריבלין המודאג. מועד ג' לא לחלוטין בלתי סביר בנסיבות הזויות שכאלו. ואם זה מה שיהיה, הבוחר יזכה בבהירות לראשונה.
אם ביבי ירוץ, אז יהיה ברור שהכוונה היא לראש ממשלה העומד למשפט.
ואם זה יהיה הסיבוב הראשון בלי נתניהו, אפשר יהיה סוף-סוף לדון בסוגיות, בלי רעש הקומפרסור, כמו אנשים בוגרים. חזון אחרית הימים!
מועד ב' היווה תיקון טעות חלקי. מועד ג' עשוי להצליח ממש.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.
למקרה שפיספסת
תגובות אחרונות
בית הדין הרבני האזורי בירושלים פסק באוגוסט האחרון כי מעשי אלימות של בעל כלפי אישתו אינם מהווים הצדקה לחייבו בגירושים ובתשלום הכתובה, וזאת למרות שהבעל הורשע בבית המשפט בביצוע העבירה.
מדובר בתביעת גירושים שהגישה אישה באמצעות משרד עו"ד אורית דרור הראל ועו"ד טלי ברמן. הבעל הסכים להתגרש ולהעניק גט לאשתו מרצונו החופשי, אך מנע ממנה את תשלום הכתובה.
פסק הדין מתאר את אירועי האלימות שהתרחשו "זמן קצר אחרי הולדת הבן". האירוע מתואר כ"ויכוח בין הצדדים, שבמהלכו הבעל זרק לעבר האישה קופסה של כדורים והתבטא בביטוי שגרם לאישה חרדה: ׳על מעשה שעשית, אני צריך לחפור בשבילך בור׳. כתוצאה מהאירוע הזה האישה עזבה את הבית ויותר לא חזרה".
לאחר שהאישה יצאה מהבית הבעל שבר חפצים בבית ואף נפצע מכך, ובעקבות האירוע הזה התנהל נגדו הליך פלילי, והוא נשפט לעבודות שירות.
ואולם, בניגוד לעמדת בית המשפט האזרחי, שהרשיע את הבעל במעשי אלימות, נקט בית הדין הרבני גישה אחרת כלפי הבעל האלים, ובפסק הדין הוא הטיל על האישה את האחריות לגירושים ולפירוק הבית:
"בנידון זה לא התקיים אירוע אלים שפגע באישה פיזית, מאחר שאותה קופסה שנזרקה לעברה כלל לא פגעה בה, וגם דבריו אודות הבור, התפרשו אצלה באופן מאיים, כשהבעל טען שלא זו הייתה כוונתו… לא ניתן לחייב בגירושין על יסוד אמירה כזו מצד עצמה".
על שבירת החפצים בבית לאחר שאישה עזבה את הבית, כתב בית הדין הרבני:
"התנהלות משובשת זו של הבעל ביטאה צער עמוק על עזיבת אשתו את הבית, הגם שנעשתה בדרך שלילית, עדיין אינה מבטאת מציאות שהבעל אינו רוצה את אשתו, אלא שהאישה היא זו שעשתה מעשים המבטאים שאינה רוצה את בעלה, ומעשים אלו הביאו אותה לתביעת גירושין לאחר מספר חודשים. בנסיבות אלו המסקנה היא שאין לחייב את הבעל בתשלום הכתובה".
בית הדין ביסס את ההחלטה על עדותה של האישה במשטרה מיום 18.08.2017, יומיים לפני שעזבה את הבית, וציין כי בעבר הבעל "לא נהג אליה באלימות ולא איים עליה".
הפסיקה של בית הדין הרבני, שאינה עולה בקנה אחד עם עמדת המדינה, לא פחות ממדאיגה. בעוד הדין האזרחי לא מגלה כל סבלנות כלפי אלימות במשפחה, ולראייה ההרשעה של הבעל ועבודות השרות שנגזרו עליו, בית הדין הרבני אינו רואה זאת בחומרה.
לטענתה של ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), פסק הדין המדובר הוא רק דוגמה למערכת השיפוט הלא מאוזנת של בית הדין הרבני ביחס לנשים.
"מי ששולט היום במערכת בתי הדין הרבניים הם קומץ של גורמים קיצוניים ביהדות, ללא כל נציגות לנשים, זרמים ליברליים והציונות הדתית. כדי לשנות את השיטה צריך לעשות שינוי מלמעלה, ולשנות את הרכב הגוף שבוחר את נציגי מועצת הרבנות הראשית. המועצה היא זו שקובעת את המדיניות של הדיינים. שינוי בהרכב הגוף הבוחר יביא, לדעתי, לשינוי במדיניות ואני מתכוונת לקדם את הנושא בכנסת הנוכחית".
300 אלף איש הצביעו לש"ס בבחירות בשבוע שעבר – כ-72 אלף יותר ממה שקיבלה המפלגה בבחירות באפריל האחרון. הנה סיבה טובה למסיבה כדת וכדין באולמי שירת ירושלים בגבעת שאול אמש, עם הכוכב המרכזי, אריה דרעי.
בכנס, נטען כי מספר הקולות הסופי והמדויק הוא 300,030 – ויש אפילו שיר עם מספר הזהב החדש, שכבר מוגדר כמו נס גדול, אחרי שהיו רבים שטענו כי ש"ס לא תעבור את אחוז החסימה.
אבל על החגיגה הגדולה מעיב חשש, אפילו חשש כבד. בש"ס – כמו ביהדות התורה ואפילו בימינה – חוששים שלא יהיה להם מה לעשות עם ההישג הגדול בבחירות. בנימין נתניהו אמנם חתם איתם על הסכם נאמנות, והוא מתחייב ללכת לכל הסכם קואליציוני בראש גוש הימין – המונה 55 מנדטים, גם אחרי הודעת ועדת הבחירות הלילה, כי הליכוד עלה ל-32 מנדטים ויהדות התורה ירדה ל-7. אבל החרדים יודעים עם מי יש להם עסק.
"אם זה תלוי בהמשך הקריירה שלו – הוא מעיף אותנו. ממילא זו הקדנציה האחרונה שלו. מה אכפת לו?", אמרו הפעילים בשירת ירושלים. דברים דומים שמעתי אתמול במשך היום גם מאנשי יהדות התורה.
דרעי נשא באולם נאום של מנצחים, אבל שידר את הספקות שלו בכל שורה והעביר מסרים חדים לנתניהו וליו״ר כחול-לבן, בני גנץ. הוא פתח את דבריו בתפילה והדגיש כי "אנחנו לא כפויי טובה".
בהמשך הוא קרא לממשלת אחדות, אבל עם כ-ו-ל-ם. דרעי קשר את עצמו עם נתניהו ויהדות התורה בברית של מוחרמים, והכריז כי לא ייתכן לפסול ראש ממשלה, שהוא אחד המוצלחים בעולם, שהביא הישגים גדולים לעם למדינה.
דרעי, כמו דרעי, ידע לשמור על כל הפינות. הוא החמיא לגנץ, כמעט כמו לנתניהו. "גנץ ראוי להיות מנהיג עם ישראל", הוא הכריז, וכנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר כאשר הוסיף כי "נתניהו מסכים לרוטציה".
אופס, אבל כאן יש מכשלה. גם אם נתניהו וגנץ רוצים, יאיר לפיד מסרב לשבת דקה עם נתניהו וחצי דקה עם החרדים. לדרעי יש רעיון: לפרק את כחול-לבן ולהשאיר את לפיד ו-13 המנדטים של יש עתיד בחוץ.
"גנץ, אתה יהודי מאמין", פנה דרעי החרד בהתרגשות ליו"ר כחול-לבן. "אל תשים לב למי שלא רוצים את טובתך. אל תפנה אליהם את הגב. הם יפגעו בך!".
"גנץ, אתה יהודי מאמין", פנה אריה דרעי בהתרגשות ליו"ר כחול-לבן. "אל תשים לב למי שלא רוצים את טובתך. אל תפנה אליהם את הגב. הם יפגעו בך!"
"אפשר בלי חרם ובלי הדרה של אף אחד. יש סטטוס קוו במדינה. צריך להתפשר. מה פתאום מחרימים ציבורים שלמים", הוסיף דרעי שוב. מבחינתו, אמר, הבחירות היו משאל עם על עתיד המדינה כ"יהודית מסורתית או אשכנזית חילונית" – והעם הכריע. "העבודה גם בעד זה", הצהיר, כך שהם בכלל הרוב.
שאלתי אתמול את אריאל אטיאס, שר לשעבר והיום המוציא והמביא של ש"ס במו"מ הקואליציוני, האם הוא סומך על נתניהו. אטיאס אמר שכן, אבל רק בגלל מפת האינטרסים. ראשית, הסביר, במקרה של בגידה, כחול-לבן יעדיפו את החרדים על פני נתניהו. הם שונאים אותו יותר. שנית, נתניהו עצמו לא יוותר על השותפים הטבעיים שלו ולא יניח את ראשו בממשלה בין גנץ, לפיד ואביגדור ליברמן.
האיש הכי מקורב לנתניהו שלח אתמול הודעות ווטסאפ שנועדו לתחזק את הקשר ולשמר את הברית עם החרדים וימינה. "סיעת הימין החדשה הכוללת 55 חברי כנסת מעולם לא הייתה מחוברת ומבוטנת כמו היום", כתב המקורב. "מצחיק אותי לראות פרשנים בינוניים מנסים לעבוד על חרדים מתוחכמים ולהבהיל אותם מהליכוד. הביחד של הגוש זו זכות הקיום של כל אחד בו".
אז בתור פרשן בינוני, אני רק מזכיר כי מיד אחרי בחירות 2013, נתניהו זרק את החרדים מתחת לגלגלי האוטובוס של לפיד ונפתלי בנט. סנטימנטים לא היו אז. רק אינטרסים.
"ישראל מטיסה אזרחים ממערב אפריקה למצרים, ושם שולחים אותם לאזורים נידחים". כך טוען נוסע ישראלי שנכח כעד ראייה באירוע כזה.
"ביום רביעי, ה-17 ליולי, טסתי בטיסה רגילה מישראל למצרים", מספר לזמן ישראל צ' (השם המלא שמור במערכת). "בטיסה היה שב"ח, אזרח מאפריקה, שהיה כפות ברגליו ובידיו. קשרו לו את הידיים והרגליים והוא היה תחת שמירה.
"הוא צעק שהוא פליט מחוף השנהב ושמגרשים אותו, וביקש עזרה. המראה היה מעורר רחמים וחלק מהנוסעים, שרובם היו תיירים ערבים-ישראלים, די נלחצו.
"פניתי לצוות הטיסה כדי לברר מה הסיפור, והם אמרו לי שזה נוהל קבוע, שבו ישראל מטיסה בחברה שלהם שב"חים מאפריקה למצרים.
"הם סיפרו לי שהשב"חים מגורשים לשתי נקודות במצרים – אחת במדבר המערבי, קרוב ללוב, ואחת בדרום קרוב לגבול סודן. נותנים להם לבחור ביניהן".
מבדיקת זמן ישראל עולה כי אכן מתרחשים מקרים שבהם שוהים בלתי חוקיים חסרי אזרחות תקפה או תעודה מזהה כלשהי, מגורשים מישראל לכמה מדינות אחרות, בהן מצרים.
בארגון אמנסטי-אינטרנשיונל בישראל הביעו דאגה מהמקרה. לדברי חן בריל-אגרי, קמפיינרית של אמנסטי-אינטרנשיונל בישראל: "פרטי המקרה אינם ידועים לנו, אך ברור שאין סיבה או הצדקה לגרש אדם בכוח למדינה שלישית שאיננה מדינתו. בוודאי לאזור נידח במצרים, שהיא מדינה מסוכנת למהגרים ולמבקשי מקלט, שכולאת ומענה אותם ומגרשת למדינות מסוכנות עוד יותר".
מה הממשלה הייתה אמורה לעשות, לדעתך? אם הוא אינו פליט, אלא מהגר עבודה שמתחזה לפליט, ואין לו בכלל מסמכים מזהים, מה אמורים לעשות בו?
"קודם כל, אם הוא טוען שהוא פליט, הוא מבקש מקלט והיה על הממשלה להעביר אותו דרך מערכת מקצועית שבודקת אם טענותיו נכונות ואם הוא זכאי למקלט. בוודאי אם אין לו תעודות מזהות. כך קובעת האמנה הבינלאומית למעמד הפליטים שישראל חתומה עליה וגם הייתה מהמדינות שיזמו וניסחו אותה".
"הנסיון שלנו מלמד שלישראל אין בכלל מערכת כזאת ושפחות מפרומיל מבקשות המקלט נבדקות. מה גם שחוף השנהב היא מדינה מסוכנת מאוד שסובלת מעימותים פנימיים מזויינים והרבה פליטים נמלטים ממנה, חלקם לישראל".
ובכל זאת, במקרה שכן בדקו ומצאו שהוא לא פליט, אסור לגרש אותו?
"אם הוא לא פליט, ואין הצדקה לתת לו מקלט, למה לא לגרש אותו למדינה שלו? אין שום סיבה בשום מקרה לגרש בכפייה אדם למדינה שלישית, זה לא חוקי. בוודאי למדינה כמו מצרים".
לפי מה שאת אומרת, יכולים לבוא לישראל מיליון אנשים בלי תעודה מזהה ונצטרך לקלוט את כולם כפליטים.
"נצטרך לבדוק את כולם. זכותו של כל אדם נרדף להגיע לכל מדינה אחרת ולקבל בה מקלט. וזה תרחיש דמיוני, לא מגיעים מיליון אנשים ולא קרוב לכך, ואת האנשים שמגיעים לא בודקים. ובמקרה הזה ממילא שולחים את האדם למדינה שלישית בלא הצדקה, למקום שבו נשקפת לאנשים רבים סכנת חיים".
רשות האוכלוסין: "שולחים למצרים רק לטיסות המשך"
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "מבדיקת המקרה, עולה כי איננו מכירים את הטענות שהועלו וללא פרטים נוספים, אין ביכולתנו לענות. ישראל פועלת להרחקת שוהים בלתי חוקיים למדינותיהם ולא למדינות אחרות".
עוד נמסר: "האפשרות היחידה בה יורחק אדם למצרים, היא רק אם הוא אזרח מצרי או שממתינה לו שם טיסת המשך למולדתו. עם זאת, נבהיר כי מדינת ישראל אינה מגרשת פליטים (אשר הוכרו כפליטים) או מי שבקשתו למקלט עדיין נדונה".
גורם ברשות האוכלוסין וההגירה מציין שאזרחים מוטסים כשהם כפותים רק במקרים קיצוניים, שבהם הם מתנגדים להטסתם באלימות ופוגעים או מנסים לפגוע בצוות הטיסה, בשוטרים ובקרים או בעצמם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
רק לידיעה, חוק הכניסה לישראל והחוק הבינלאומי מאפשרים החזרת מסתנן למדינה ממנה הסתנן.
היות שרוב המסתננים מאפריקה מגיעים ממצריים, זה חוקי בהחלט להחזיר אותם לשם.
בנוגע לטענה שמצריים מסוכנת להם, איך מגיני זכויות המסתננים מסבירים שרובם חוצים את מצרים ואת סיני בדרכם אלינו?
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם