בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב.
(בראשית ג׳, י״ט)
מכל סוגי המסיבות והטקסים למיניהם שאליהם אני מוזמן מעת לעת, מסיבות וטקסים שהמציאו בני האדם לציין אירועים חגיגיים המלווים אדם בדרכו הארוכה מעפר לעפר – ברית מילה, ימי הולדת, בר מצווה, חתונה וכיוצא באלה – החביב עלי מכולם הוא אירוע הלוויה.
יש משהו דוחה בעיני בכורח להיות שמח בשאר האירועים שמניתי כאן, שכן אינני מוצא את החיים כאירוע מלא שמחה כך או כך, בוודאי איני מוצא כעליז במיוחד את היום שבו אדם נזרק מתוך גן-העדן שברחם ונולד אל תוכם – ולזה כבר הקדשתי פוסט בפני עצמו – או את היום שבו אדם מגיע לגיל שבו נאמר לו שמעכשיו נוספו על כתפיו עוד מטלות ואחריות וציפיות וגם מבשרים לו על כניסתו בעול תורה ומצוות, או את היום שבו שני בני אדם שכל רצונם היה לבלות קצת זמן איכות האחד עם השנייה וליהנות זה מחברתו של זה מגלים שהכניסו עצמם למסגרת שכולה חובות מעיקים – כולל חובות כספיים, מן הסתם – בקיצור, תמיד התקשיתי להבין על מה מצפים ממני לגלות עליצות רבה ולהפגין שמחה באירועים הקשים הללו.
בלוויות, לעומת זאת, אני מרגיש בנוח.
יש איזו רצינות נינוחה ששורה על כל האירוע, ואם אתם ממש רוצים גם לצחוק קצת, תמיד פתוחה בפניכם הדרך להצטרף למעגל החיצוני של ההתקהלות השקטה, שם מתקבצים בדרך כלל הליצנים שבחבורה וזורקים זה לזה בדיחות והלצות בקול חרישי וצחוק חנוק – בדיחות טובות בדרך-כלל, על פי ניסיוני.
ניתן כאן, בלוויה, לדבר איש עם רעהו בקול חרישי ואפילו ניתן לשמוע האחד את השני, שכן אין בנמצא מוזיקה אימתנית המזעזעת את אמות הסיפים ומחרישה כל אוזן שבנמצא, ולא פעם אתה פוגש באנשים שלא פגשת מאז ילדותך או נעוריך.
אין צורך להצטופף לאורך תורים אינסופיים עם צלחת ביד ובטן מקרקרת ולהמתין להגיע אל מיני תקרובת שונה ומשונה, וכאן המקום לציין גם בונוס נוסף, קטן אבל משמעותי – אפשר להגיע ללוויה בלי צ'ק ביד.
שלא לדבר על כך שאיש לא מתקשר אליכם שבוע לפני הלוויה לשאול האם תגיעו ואם כן כמה – בדרך כלל משום ששבוע לפני הלוויה איש עדיין לא יודע על קיומו העתידי של האירוע. כך שאינכם באמת מחויבים לכלום, מלבד למנוח שלא ממש מוטרד מהשאלה אם תגיעו או לא.
ביני לבינכם: מכל האירועים שמניתי למעלה, לוויה היא האירוע היחיד שיש בו איזושהי שמחה אמיתית למנוח עצמו, כי מדובר במישהו שנפטר מעמק הבכא הזה וסיבלותיו, ומצא לעצמו סוף-סוף באמת מנוחה נכונה. מי שנכונו לו מכאן והלאה הסבל והצער הוא מי שנשאר.
והלוא ידוע הדבר.
ואף על פי כן, ולמרות כל מה שציינתי כאן, ולכאורה בניגוד לכל מה שכתבתי למעלה, אני שונא את טקס הלוויה ומשמעויותיו וסולד ממנו סלידה רבה.
הסיבה לכך היא שהלוויה היא בעיניי אירוע וטקס פרימיטיבי לחלוטין, בזבזני, מטופש, וסופו ותוצאתו – בית עלמין כעור וצחיח מכוסה בטון ושיש – היא מהדברים הנואלים והמטופשים שמצאו בני האדם לעשות ושאותם יצרו על פני האדמה.
"נלבישך שלמת בטון ושיש".
טבעם של החיים, החל בקטן שבמיקרו אורגניזמים ועד הגדול שבין בעלי החיים, שהם מצויים ומתנהלים בזרימה מתמדת – צורת חיים אחת מתחלפת בשנייה, תהליכים כימיים הופכים לביולוגיים ולהיפך, חומר מתמזג עם חומר וחומר נפרד מחומר, התפוח נופל מהעץ ונרקב והופך חומר דשן לשורשי העץ ומזין חיים אחרים, האיילה נטרפת ע"י האריה והופכת בחלקה להשלמה לתאי גופו ולאנרגיה שבו, ובחלקה נעשית לצואה המופרשת על פני הקרקע ומדשנת חיים מסוג אחר, וכולם-כולם לוקחים חלק בחגיגת המחזוריות הזו – חוץ מבני האדם.
כי בשלב מסוים, דהיינו – השלב שבו החלטנו שהסתיימו חיי האדם כפי שאנו מכירים אותם או כפי שאנו מכירים בהם – אנו לוקחים את גופת הנפטר וזורקים אותה אל מתחת לאבן ולשיש ומוציאים אותה ממעגל הזרימה הטבעית, בבחינת – זהו, נגמר.
בתפיסתי הקבורה היא המוות האמיתי. הסופי באמת.
שלא לדבר על הבזבוז האינסופי.
עשיתם פעם חשבון כמה חומר אורגני טוב אנחנו מוציאים באמצעות הקבורה ממעגל הזרימה של הטבע?
לפי Worldometers, עומד מספר המתים בשנה בעולם על קצת יותר מ-25 מיליון. אם נניח משקל גוף ממוצע של 75 ק"ג, אנו מגיעים לסדר גודל של כמעט שני מיליון טון חומר אורגני טוב שיוצא כל שנה ממחזור הקיום בטבע והופך לדמוי-פלסטיק – למשהו שהטבע אינו יודע לעשות בו שימוש.
שמעו:
ב-20 בינואר 1917 נהרג אבשלום פיינברג בחולות צפון-סיני כשניסה לחצות את מעבר הגבול הלא ברור בין השטח העותמאני לשטח הבריטי. אבשלום פיינברג היה מייסד מחתרת ניל"י. הוא נורה בידי הטורקים ונקבר בחולות.
בעת שנורה ונקבר היו בכיסו גלעיני תמרים, ואחד מאותם גלעינים ניצל את הסביבה הפוריה שסיפק לו גופו של פיינברג ושגשג וצמח ונעשה לדקל פורח, בלב חולות המדבר. הגופה שימשה לגלעין ואחר כך לעץ הדקל מקור לדשן מזין.
בזכות הדקל הזה נמצאה גופתו של פיינברג לאחר מלחמת ששת הימים – שטח צפון-סיני עבר לשליטת ישראל, ובין שאר הדברים שקרו החלו בחיפושים למציאת גופתו.
הגם שיש איזושהי הגזמה באמירה "גופתו" – עצמותיו הן שנמצאו בין שורשי הדקל.
הייתי אז בן 13, פחות או יותר, כשנמצאו עצמותיו בין השורשים וכשהסיפור התפרסם, ואני זוכר כמה הרשים אותי סיפור הדקל שצמח מתוך כיסו וגופו של אבשלום פיינברג, ויותר מכל הציקה לי שאלה אחת – למה רק אבשלום פיינברג? למה בעצם לא לעשות כך עם כולם?
למה לא לעשות את זה עם כל מי שנפטר?
והרי זה כל כך פשוט ומתבקש – קוברים את הגופה, שכבר איננה האיש/אישה שהיה/הייתה, אלא היא חומר אורגני נטו, חומר איכותי שיכול לקבל חיים מסוג אחר לחלוטין – אבל עדיין חיים! – ומעליה שותלים עץ מכל סוג שהוא, ובתוך שנים מספר במקום מדבר צחיח של שיש ואבן עומדת במקום חורשה מדהימה ביופיה, ללא ספק. "מדהימה ביופיה" אני אומר, משום שהיא תיזון מדשן איכותי.
אפשר אפילו שתהיה זו חורשת עצי פרי, כלומר מטע מניב.
אנחנו נוהגים לבלבל בין הנפטר לבין החומר האורגני ששימש אותו בימי חייו כגוף. את הגוף הזה נהגנו לראות כאילו היה המנוח עצמו, משום שבגוף הזה פעל לב פועם ומוח מתפקד, ובמוח הזה נאצר כל מה שעשה את המנוח להוא-עצמו בימי חייו – בתוספת אי-אלו הורמונים למיניהם וכיוצא בזה הפרשה פנימית.
עקב הבלבול בין הנפטר לבין גופו, אנחנו מדברים על קדושת המת וכבוד המת ומיני מוזרויות מסוג זה המייחסות לחומר האורגני הנותר תכונות שהיו שייכות למת וכבר אינן, ואז אנחנו נסחפים לשרשרת של מעשים מוזרים ומשונים, כמו לעשות את כל המאמץ הכרוך בהבאת גופות לארץ לקבורה, כאשר בני המשפחה האומללים משוכנעים שבגופה נותר משהו מיקירם, כשהאמת חייבת להיאמר – אין בגופה המדוברת שמץ ממנו, ודאי לא יותר מאשר בכל גופה אחרת או נתח אורגני אחר מבית-המטבחיים הקרוב.
זו אינה אמירה קשה או אכזרית – זו אמת פשוטה.
ועל כן, אין כל סיבה שנמשיך לזרוק את החומר האורגני המשובח והאיכותי הזה אל מתחת לגוש אבן או שיש ונקיף אותו בבטון – שני מיליון טון בשנה!
בבית העלמין "ירקון" בשולי פתח-תקווה ישנה מצבה שעליה כתוב – "דבורה וצבי בן-עמר", ותאריכים וכו'. מתחת למצבה הזו מתבזבז חומר אורגני טוב שיכול היה לשמש במקום אחר, אבל הוא קבור שם.
החומר הזה פעם, לפני שנים, שימש את הוריי בתור גוף שבו שכן המוח שהכיל את אישיותם, יחד עם עוד כמה עזרים ביולוגיים רלוונטיים.
עכשיו כבר לא.
כשאמי נפטרה, אבי התעקש על רכישת חלקת הקבר הזו – בסכומי עתק, כי קבר זוגי נחשב כבר אז למותרות – ובה קבר את החומר האורגני שנשאר ממנה, והשביע אותי "לקבור אותו לידה".
הוא התכוון כמובן לומר "לקבור את החומר האורגני ששימש אותו בימי חייו – ליד מה שנשאר מהחומר האורגני ששימש אותה".
אז עשיתי את זה.
אין לחלקה הזו שום משמעות בעיני. היא זרה לי לחלוטין. כשאבי עדיין היה בחיים נהגנו לבקר שם מעת לעת כי אבי רצה לספר לאמי כל מיני דברים, אבל תמיד הייתה לי הרגשה מוזרה שהיא לא הקשיבה ולא ממש הייתה בעניין. כשאבי נפטר שנה אחריה, חדלתי מלבקר שם ואני לא זוכר איפה החלקה נמצאת.
לפעמים אני חושב איזה שני עצים יפהפיים יכלו לצמוח מהגופות שלהם, אבל אבא שלי לא היה אדם חדשני ופורץ-דרך והרעיון זעזע אותו.
גם הוא חשב שיש קשר בין החומר האורגני הנשאר אחרי מותו של אדם לבין האדם שהחומר האורגני הזה שימש בימי חייו.
לפעמים כשאני מביט בראי או עולה על המשקל, אני חושב לעצמי – שאני אדשן עץ אחד?? נפלתם על הראש?? אכלתי יפה בימי חיי ויש בי מספיק חומר אורגני לדשן מטע אבוקדו שלם!
אם פעולות שכמה ממכריי ואני נוקטים לאחרונה מול המוסדות הרלוונטיים – ולא ארחיב על כך את הדיבור כדי שלא להכשיל את המהלך – יישאו בסופו של דבר פרי (ואני מעריך מהיכרותי את המוסדות האמורים ואת התהליכים שמדובר בהליך בירוקרטי של עשר שנים, פחות או יותר, אם בכלל יש לו היתכנות), מאוד ייתכן שיום אחד, בעתיד הרחוק, אחזור אליכם בצורת נקטרינה או תפוח-עץ.
היה ואכן זה יקרה, אני משביע אתכם כאן ועכשיו שלא להסכים לשלם עבורי סכומים של 29.90 ש״ח לקילו, כי מדובר במחירים מטורפים ובלתי שפויים בעליל, ועדיף שתשאירו אותי להירקב על המדף עד שמי שעושק אתכם ילמד לקח ויוריד את המחירים לתחום השפיות.
ומה יהיה אתי, אם אישאר להירקב על המדף, אתם שואלים? אין לכם כל סיבה לדאוג – יזרקו אותי לאשפה האורגנית, אעבור קומפוסטציה, אמצא את עצמי מזין עץ או צמח אחר ויום אחד תעברו על פניו ותגידו: "וואו, איזה יפה העץ הזה!"
ואני אראה בזה מחמאה.
עם כל הכבוד לירושלים קוסובו מחזרת בלי הצלחה אחרי ישראל
בזמן שנתניהו מחפש בנרות מדינות שיפתחו שגרירות בירושלים, קוסובו נדחית על הסף, למרות שהיא מאוד רוצה ● "הכרזנו על עצמאות באופן חד-צדדי, וישראל לא רוצה לתת רעיונות לפלסטינים" ● בינתיים, המקומיים מנסים לשקם ולשחזר משהו מהעבר היהודי המפואר שלהם, בעזרת סיוע מוסלמי ואמריקני ● מסע נוסטלגי-אקטואלי לקוסובו
בחורף שעבר, כ-40 אנשים התאספו במלון בפריזרן, עיר השנייה בגודלה בקוסובו, להדלקת נר שישי של חנוכה. הטקס, אורגן על ידי ווטם דמירי, 72, מנהיג הקהילה היהודית הקטנטנה של קוסובו; אירפאן דולצ'יו, קרדיולוג מוסלמי; וסטיבן איילו, מייסד העמותה היהודית-ערבית Debate for Peace. שני שליש מהנוכחים היו יהודים ומוסלמים מקומיים, והיתר סטודנטים שמבקרים מישראל.
בקרוב, תוכל עיר המבצר הבלקנית מימי הביניים ש-95% מתושביה מוסלמים, להתגאות גם בבית כנסת חדש ובמוזיאון יהודי חדש – היחידים מסוגם בקוסובו.
"אני רוצה שיהיה כאן בניין דתי שיהיה פתוח לכולם", אומר דמירי. "אני צופה כי אפילו ילדי בית ספר יבואו לבקר. דרך חפצים וצילומים, נסביר את ההיסטוריה של הקהילה היהודית. אנחנו אוספים את החפצים האלו כעת".
דולצ'יו, שביקר בישראל ב-2007 לכנס רפואי, תומך גם הוא במוזיאון: "מדובר בפרויקט חשוב, משום שהיהודים הם חלק מההיסטוריה שלנו. למרבה הצער, כמעט כל הקהילה היהודית עזבה את קוסובו בתחילת מלחמת העולם השנייה".
כיום, בקוסובו דוברת האלבנית –חיים רק 56 יהודים, 14 מהם ילדים. כמעט כולם גרים בפריזרן, עיר מיושנת וקומפקטית, המבותרת על ידי נהר ביסטריצה הציורי.
בימי הביניים, פריזרן הייתה הבירה של כל האימפריה הסרבית. משלהי מלחמת העולם השנייה, ועד לפירוק יוגוסלביה בראשית שנות התשעים, סרביה הייתה הגדולה מבין 6 הרפובליקות שהרכיבו את הפדרציה היוגוסלבית.
בסרביה, ששלטה בקוסובו עד להצהרת העצמאות החד-צדדית שלה ב-2008, חיים כיום כ-3,000 יהודים בלבד, אבל בפריזרן מעדיפים להתמקד בסיפורים הרבים אודות תושבי האזור שנלחצו לעזרת שכניהם היהודים.
"יש כל כך הרבה דוגמאות של אנשים דוברי אלבנית שהצילו יהודים", אומר דמירי, ומציין את הדוגמה של ארסלן רסניקי, מוסלמי מקוסובו שהבריח רופא יהודי מקדוני ממחנה שבויים נאצי, והוכר כחסיד אומות עולם בשנת 2008.
איש העסקים המשפיע ביותר בפריזרן
דמירי, שמעשן שתי קופסאות ביום למרות אינספור ניתוחי מעקפים, מתגאה בידע הרב שלו על ההיסטוריה היהודית והבלקנית. מ-1988 עד 1992 הוא חי בפריז וייצג את לשכת הסחר היוגוסלבית בצרפת. לפני כן ניהל מפעל טקסטיל שהעסיק 2,600 עובדים, והיה איש העסקים המשפיע ביותר בפריזרן.
הסבא הגמלאי, שהשיחה איתו מופרעת תדיר על ידי חברים שעוצרים ברחוב לברך אותו לשלום, נזכר בעצב ביום ב-1963 שבו בית הכנסת היחיד בקוסובו (ששכן בבירה פרישטינה) נהרס כדי לפנות מקום לבניין הפרלמנט החדש. "הייתי בן 17 אז. אני זוכר שאמא שלי בכתה כששמענו את החדשות", הוא אומר.
דמירי מציג לנו צילום נושן מ-1929 של חברי הקהילה היהודית מחוץ לבית הכנסת שנהרס, וגם תמונות שלו עצמו, בהן הוא מארח את סגן נשיא ארצות הברית לשער ג'ו ביידן, את ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר ומכובדים נוספים ב"חדר היהודי" בביתו, המכיל ספרי תפילה בעברית, פסנתר וחנוכייה.
"בכל שבוע אנחנו עושים שבת בבית שלי, אבל לפעמים יש בעיה להשיג מניין", אומר דמירי, שבנו חי בקוסובו, בתו בניו יורק ובת נוספת מתגוררת בתל אביב.
חמש דקות הליכה מביתו של דמירי, נמצאת מסעדת אמביינט, שאירחה לאחרונה ליל סדר מפואר. 10 דקות הליכה צפויים לקום בית הכנסת והמוזיאון היהודי.
הבניין הנטוש שיאכלס אותם שימש בעבר למגורי אסירים. הוא עומד מול כנסיה שפעמוניה מצלצלים בחוזקה בזמן שקולות המואזין נשמעים ממסגד סמוך.
על פי התכניות, המוזיאון יאכלס את הקומה הראשונה. בקומה השנייה ימוקם בית הכנסת, שיהיה פתוח בשבתות ובחגים, והכניסה תהיה ללא תשלום.
כדי להפיח רוח חיים בפרויקט השאפתני, יהודים מקומיים עובדים יחד עם הרשות המקומית של פריזרן, כמו גם מול הקונגרס היהודי העולמי וארגון הג'וינט.
גם חבר הקונגרס האמריקאי אליוט אנגל, שהמחוז שלו בניו יורק כולל אוכלוסיה אלבנית גדולה, ביקר כאן בתחילת 2018 בניסיון לסייע בגיוס תרומות.
מפריזרן הקטנה והציורית, אנחנו ממשיכים במסע שלנו בעקבות יהדות קוסובו לפרישטינה הבירה, שהיא גם העיר הגדולה ביותר במדינה הצעירה.
מעניין לגלות שם כי קוסובו – הסגורה מכל צדדיה בגבולות יבשתיים, נכבשה על ידי הביזנטיים בימי הביניים ולאחר מכן נשלטה על ידי הבולגרים, הסרבים והעותמאניים – היא כיום אחת מהמדינות הכי פרו-אמריקאיות בעולם.
פסל בגובה שלושה מטר של ביל קלינטון עומד בראש שדרה הנושאת את שמו בבירה, וב-2017, הדואר שם הנפיק בול במחיר 2 אירו עם תמונה של חבר הקונגרס אנגל. כאשר קלינטון היה נשיא ארה"ב, אנגל סייע לרתום אותו לפעול נגד הרודן הסרבי סלובודאן מילושביץ, שביצע טיהור אתני בקרב הקוסוברים.
בניגוד לפריזרן, פרישטינה כמעט ולא כוללת זווית יהודית, מלבד בית קברות במורד גבעה, הכולל 75 או 80 מצבות במצבים משתנים של הזנחה.
"למען האמת, יש מעט מאוד יהודים בפרישטינה", אמר פאטוס ג'וסופי, 42, ספר מקומי שלמד עברית מאמו, אך עושה בה שימוש רק לעתים נדירות. "לא יותר מ-10 משפחות יהודיות גרות בכל קוסובו. אני יודע טוב מאוד מי יהודי ומי לא".
במתחם הפרלמנט שם נמצאת אנדרטת שיש, שמסמלת את המקום בו עמד בית הכנסת עד 1963 – אותו בית כנסת שדמירי הקשיש הראה לנו תצלום שלו.
על האנדרטה מוטבע טקסט באלבנית, סרבית, אנגלית ועברית, שמזכיר גם את 258 היהודים הקוסוברים שגירשו הנאצים לברגן-בלזן, שם נהרגו 92 מהם.
דמירי סיפר לנו קודם כי קאדרי וסלי, יו"ר הפרלמנט, הציע בהתחלה לפתוח בית כנסת חדש באותו מקום, אבל בסופו של דבר הבין כי הרעיון לא הגיוני.
"התנגדתי להקמת בית הכנסת בפרישטינה מהיום הראשון", אמר דמירי. "כמעט ואין שם יהודים, וזה לא קל עבורנו לנסוע בכל שבת להתפלל בפרישטינה. מסגד אינו מסגד, כנסיה אינה כנסיה ובית כנסת אינו בית כנסת – ללא מתפללים".
רצון להימנע מתקדימים
ב-2008, קוסובו (פרובינציה של סרביה שנהנתה ממידה מסוימת של אוטונומיה כל עוד יוגוסלביה התקיימה) הכריזה על עצמאות, במהלך שהרתיח את הסרבים. בעשור שחלף מאז, 116 אומות הכירו בקוסובו, רבות מהן באיחוד האירופי.
ישראל מתנגדת להכרה במדינה, אם כי נשיא קוסובו, האשים טאצ'י, הבטיח שאם ישראל תעשה זאת – קוסובו תקים שגרירות בירושלים. ברקע למדיניות ישראלי, עומד הרצון לשמור על יחסים טובים עם סרביה, ובעיקר – רצון להימנע מתקדימים של הכרה בהכרזת עצמאות חד-צדדית, ע"ע הסכסוך עם הפלסטינים.
טואטה סאחאטקיה, שגרירת קוסובו לאו"ם מאז 2016, אמרה לנו כי היא גאה ב"הרמוניה הדתית שקיימת בקוסובו", והוסיפה: "הישראלים מעולם לא אמרו זאת באופן ברור, אבל החשש שלהם הוא שהדבר עשוי להיות דומה מידי לפלסטין.
"אבל אין לזה קשר לפלסטין. קוסובו היא תוצר של הפירוק של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה. זו המדינה השביעית. כולם כבר מכירים בשש מדינות, אז לא ניתן להבין מדוע הם לא מכירים במדינה השביעית".
בנתיים, נראה כי קוסובו הרשמית עושה מאמץ לכבד את היהודים והיהדות. בסוף 2016, טאצ'י אסר על כל ספרות אנטישמית בקוסובו לאחר שמומחה ישראלי לגזענות וטרור ביקר במדינה ומצא בה עשרות ספרים ניאו-נאצים – לרבות שלושה תרגומים לאלבנית של "מיין קאמפף" של אדולף היטלר שנמכרו בשוק.
בחילת 2018, בית משפט בפרישטינה פסק על שמונה קוסוברים מאסר בעוון תכנון שלא התממש לתקוף את נבחרת ישראל בכדורגל במהלך משחק מוקדמות לקראת גביע העולם בכדורגל שנערך בטיראנה.
ודמירי בטוח כי כינון יחסים בין המדינות הוא רק עניין של זמן: "הן קוסובו והן ישראל הן אומות צעירות, ושתיהן מוקפות בסביבה עוינת. אבל שתיהן הצליחו להתגבר על האתגרים האלו, הודות לחברות חזקות כמו ארצות הברית.
"אני אומר לכם, זה רק עניין של זמן עד שישראל תכיר בנו".
הכותרות הראשיות עכשיו
תכנית ההתפצלות: הגיע הזמן לחלק את שטח ישראל בין המגזרים השונים
אין לי בפייסבוק חברים מהימין.
גם במציאות שמחוץ לפייסבוק, בעצם, אין לי כאלה, עכשיו כשאני חושב על זה.
הסיבה שאין לי חברים מן הימין בפייסבוק היא שאינני מאשר אותם. אני נכנס לפני כל אישור של חבר חדש לדף הבית של הפונים ומנסה להבין מתוך הסטטוסים שהם מעלים והעלו בעבר, לאן פניהם מועדות ומה מגמת הדברים, ואם אני מגלה שם שמץ מן המאפיינים שבקריטריונים הפרטיים (והבלתי מחייבים) שלי מוגדרים כ"ימין", אני מוחק את הבקשה ועובר הלאה.
בהמשך, היה ומסתבר לי לאחר אישור חברים חדשים שפה ושם הצליח מישהו עם נטיות ימניות להתגנב לחברות אתי – חברות שאיננה מציאה גדולה, אני כבר יכול לומר לכם – אזי אני מאנפרנד אותו או אותה במיידי ולא נודע כי בא אל קרבי.
ככה זה.
מכאן ניתן להבין שאינני מאמין גדול בחארטות מהסוג הקרוי "הידברות", "החלפת דעות", "שכנוע", ושאר מרעין-בישין שאנשים מפזרים באוויר כמו שמפזרים יודיד-הכסף בין העננים.
במקרה הנדון פה גשם אמיתי לא יירד מזה, רק אותו גשם חומצי חורך שאיננו נותן חיים ואינו מאפשר אותם. גשם של קלישאות וציטטות ישנות במקרה הטוב, וגשם של קללות במקרה הפחות טוב, שהוא המקרה היותר מקובל במקומותינו כיום.
מרבית הדיאלוגים בנושאים פוליטיים שפגשתי במהלך חיי היו מורכבים משני מונולוגים. כשהתחלתי להקשיב למונולוגים הללו – משני הצדדים – השתכנעתי יותר ויותר שהדברים הנאמרים אין להם קשר לעובדות המציאות הממשית – תהיינה אלה אשר תהיינה – אלא הם נאמרים מעומק ליבו ונפשו של הדובר ומהמציאות כפי שנבנתה והצטיירה במוחו.
אל מה שקורה במוח ההוא ניתן להגיע, לפי הבנתי, רק באמצעים נוירולוגיים משוכללים או פסיכיאטריים עמוקים או תרופתיים, כולל מכות חשמל ברמת וולטאז' כזו או אחרת, אבל מעט מאוד באמצעי היומיומי הכי זמין, דהיינו – באמצעות מילים.
מעט מאוד ידוע לנו על המועד בו החלה השפה להתפתח ולהפוך שימושית. אי-ידיעה זו נובעת בעיקר מכך שבין המאובנים מהם מתאפשר לנו ללמוד על התפתחותם של זני אדם קדומים כגון האוסטרלופיתקוס, ההומו-ארקטוס, ההומו האביליס וההומו-סאפיינס, לא נמצאו הקלטות מאובנות של קולות אנושיים משוחחים. אפילו לא נוהמים (מה שמעלה את התהייה אם דינוזאורים באמת השמיעו קולות דומים למה שאנחנו רואים בסרטים הוליוודיים, מאחר ואין לנו כל אינדיקציה לדעת זאת, כולל אם השמיעו קולות בכלל).
ניתן להניח עם זאת שבעת היציאה והתזוזה של ההומו-סאפיינס ממרכז אפריקה בדרכו לכבוש את כל שאר העולם, תזוזה שתחילתה מוערכת במועדים שבין לפני 70 אלף שנה לבין לפני מאה אלף, כבר היה הגזע האנושי מצויד בשפה. לפני מאה אלף שנה נחשב למועד מאוחר ביותר. גם מאתיים אלף, לצורך העניין.
עד שהתפתחה השפה המילולית, הסימבולית, התפיסה האנושית של מצבים ורגשות הייתה בעיקרה וויזואלית – תמונות במוח, בתודעה ובדמיון – ומחוברת למערכת הלימבית, הריגשית-בסיסית, שאין בינה לבין אינטליגנציה ולא כלום.
המערכת הזו עדיין פועלת גם כיום ברקע הדברים, כפי שפעלה אז, כשהיא מכתיבה רבות מפעולותינו, בעוד שהמערכת הכביכול-רציונלית, זו המבוססת על מרכז הדיבור, מרכז ברוקה שבמוח, ועל פעילות של האונה הקדם-מצחית שבמוח, היא מערכת מאוחרת מאוד יחסית בהתפתחות הגזע האנושי, והיא בדרך-כלל מייצרת את האליבי המילולי להחלטות שייצרה המערכת הלא-מילולית.
הרגשית, אם תרצו.
זה לא אני – על הגילוי שבחירות של אנשים אינן רציונליות ומבוססות על מערכת לא-מודעת קיבל פרופ' דניאל כהנמן פרס נובל לכלכלה.
ב-14.9.2014 פורסמה ב-ynet ידיעה לפיה לגנטיקה תפקיד חשוב עד מהותי בקביעת עמדתו החברתית והפוליטית של אדם במהלך חייו. הידיעה ציטטה מתוך ספר מחקרי של אנתרופולוג אמריקאי בשם אשרמן, שעקב אחר מחקרים בנושא זה שבוצעו על זוגות של תאומים זהים.
אם לתמצת את טענתו של אשרמן (המחוזקת על ידי הגנטיקאי גיל עצמון בראיון בתאריך שלמעלה לאחד מערוצי החדשות), אין שום טעם שאשב לשיחה עם מצביע ימין כלשהו ואנסה לשכנע אותו בצדקת עמדותיי בנושאים שונים – ולהפך: חבל על זמנו שיבזבז עלי.
שיחה בינינו לא תיגע במקומות הרלוונטיים במוח בהם העמדות שלנו נוצרו.
את זה, אגב, ידעתי עוד לפני שקראתי ולו מחקר אחד בנושא – סתם מ-65 שנה של שיחות עם אנשים אחרים.
וכל זה בסדר מצדי – אני חסיד גדול של רב-תרבותיות: שכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה ויאמין במה שהוא רוצה ויחיה לפי זה. שכל אחד יאמין באלוהים שבחר לעצמו ויקשיב למוזיקה המועדפת עליו ויאכל מה שנראה לו כמעדנים ויתלבש איך שהוא רוצה, רק רבאק – אל תערבבו אותנו זה בזה.
ב-1848 ידעה אירופה את "אביב העמים" – לאומים נפרדו זה מזה והגדירו עצמם על בסיס שפה, עבר משותף, דת או כל גורם אחר שנראה לבני הקבוצה המוגדרת, "העם", כרלוונטי להגדרתו העצמית והגדרתו בנפרד מעמים ולאומים אחרים.
כמעט כמו שמתחיל שוב לקרות באירופה כעת, אם כבר מדברים על זה.
אביב העמים ההוא נראה לי הגיוני לחלוטין – למה צריכים אנשים שאין להם מדורת שבט משותפת לשבת סביב המדורה הכבויה ולזרוק תפוחי אדמה אחד על השני, במקום להניח אותם על הגחלים וליהנות מזמן האיכות שלהם יחד?
או במונחים יומיומיים – על מה ולמה, לכל הרוחות, צריכים איש ימין שדעותיו מאוסות עלי ודעותיי מאוסות עליו, יחד עם חרדי שמואס בשנינו ולפחות אחד משנינו מואס בו קשות בתמורה, יחד ציוני-לאומי (לאומני?) שקורא לי "אחי" בלי שהתכוון לשמץ ממה שהמושג מגדיר – על מה ולמה אנחנו צריכים לחלוק באותה סירה ולהפליג בה בים שיכול היה להיות שקט ורגוע, ותחת זאת בזכות עוינותנו ההדדית הפך לים סוער?
הרי במדינה הזו לא חי יותר עם אחד, כמו שחלמו ודימינו אנשים שפעם היה ביניהם משהו משותף וכיום איננו עוד – כשדתיים-לאומיים מטיחים בי לפעמים שגישתי תביא למלחמת אחים, אני תמיד עונה: "אין סיכוי – אתם לא אחים שלי".
מלחמת אזרחים אולי כן.
ואיך לא? כמה זמן עוד ניתן יהיה ללחוץ קבוצות שלמות של אזרחים לחיות בדרך חיים שהיא מנוגדת לחלוטין לאמונתם? לכל מה שהם דוגלים בו?
ולמה לעשות את זה אם אפשר להיפרד?
תארו לכם שמדינה כמו ארצות הברית תחדל לחיות בשנאה תהומית בין שני מרכיביה העיקריים – דמוקרטים ורפובליקנים. דמיינו שתושביה יחדלו מהמחשבה החולנית, המעוותת, שכך נגזר ושזה המחיר של לחיות במדינה הזו.
ציירו בדמיונכם שהם מחלקים את המדינה של כ- 320 מיליון התושבים לשתי מדינות של 160 מיליון שבכל אחת מהן תיערכנה בחירות משל עצמה, ייבחר הנשיא שהתושבים רוצים בו, התושבים בשתי המדינות השכנות – USA ו-USB – יהיו מרוצים מעצמם וממה שקיבלו ולכל היותר, אם תעלה בהם קנאה ביחס לתושבי המדינה השכנה ואורח חייהם, יוכלו להכריז עליה מלחמה ולצאת להרוג באזרחיה, כמקובל בקרב חברות בני-אדם מהוגנות מאז ומתמיד.
כנ"ל אפשר לעשות זאת בישראל.
הנשיא ריבלין דיבר באחד מנאומיו על ארבעה שבטים – "שבטים" הוא ביטוי מכובס. הוא בא לגזור משניים עשר השבטים, שהיו כולם מבניו של יעקב, ועל כן יש בכך כדי לרמז על הקלישאה הקרויה "כולנו אחים".
אנחנו לא – יש כאן יותר מארבעה עמים ("שבטים") שכל אחד מהם יכול היה לחיות טוב יותר ללא האחרים – אולי למעט העם החרדי, שעלול לסבול מבעיה מסוימת של מימון, אבל זו בעיה שתיפתר מרגע שגם הוא יקבל מדינה עצמאית ויחיה מהמסים שמדינתו תגבה מאזרחיה, שצפוי שיקרה איתם כמו שקרה בקיבוצים שעברו הפרטה – פתאום כולם יצאו לעבוד.
המדינה היחידה מבין המדינות-הנגזרות-מישראל שעליהן אני מדבר, שגבולותיה די ברורים כיום, היא המדינה החילונית הרציונלית, שכנראה תתקיים בתחומי העיר תל-אביב, שכבר כיום היא סוג של נטע זר בישראל העכשווית, הכללית.
שאר העמים, או הישויות – שבהם החרדים והחילונים-רציונליים (הקרויים בטעות גם "שמאל") שכבר מניתי, וכן המתנחלים והציונות הדתית, הימין החילוני-מסורתי והערבים – יצטרכו להתקיים כמו הרשות הפלשתינית – ללא רצף טריטוריאלי אבל עם רצף רעיוני ואידאולוגי.
אם הפלשתינים מצליחים להסתדר בצורה כזו, אם הם נדרשים להסתדר בצורה כזו, לא ברור לי למה שלוש היהודיות החדשות לא תוכלנה להסתדר כך.
מה גם שעומד לרשותן הראש היהודי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
איימן עודה: "גנץ לא בשל לשיתוף פעולה"
יום המנוחה נפתח בהתקפה של אלי אבידר על אהוד ברק ("מנותק מהמציאות") ובהתנערות של רם בן ברק מהגרבוז התורן ● בערב, רינה מצליח טענה שגנץ נעלם, שמעון שיפר הציע לגנץ להיפטר מיעלון ואלדד יניב הדגיש שבלי הערבים זה לא ילך ● איימן עודה דחה את החיזור של הימין והשמאל כאחד
בראיון ששודר אמש (שישי) בכאן 11 הסופר מאיר שלו אמר כי "לנתניהו יכולת שרידה ובזאת הדברים מסתכמים. יש מקרים שבהם עמים שוגים שגיאות. נתניהו מסכן את קיומה של המדינה".
עוד אמר: "אני לא מבין איך זה שעד היום, 40 שנה אחרי שהליכוד עלה לשלטון, איך זה הם עדיין מייללים על האליטות השמאלניות? מי הפריע לכם לייצר אליטות אחרות ולממש את התזות הפוליטיות שלהם? הליכוד תמיד אמר שיהודה ושומרון הם נחלת אבותינו – מדוע הוא לא מספח אותן? אם נתניהו היה מעוניין לעשות את זה, הוא היה עושה את זה. הוא חושש ומפחד, האיש לא מסוגל לקבל החלטה גדול לא לכיוון הימני ולא לשמאלני. הוא לא בנוי להחלטות גדולות – הוא לא בן גוריון ולא דוד המלך".
ח"כ @avidareli (ישראל ביתנו) על @barak_ehud: "אין לי מושג אם זה הקנאביס או הגיל המבוגר, האיש לא מחובר למציאות. הוא עשה את הנזקים הכי גדולים בישראל באותה בריחה מלבנון, הוא גרם לחזבאללה להפוך מארגון של 800 טרוריסטים לצבא של 60 אלף". הדברים נאמרו באירוע #שבתתרבות במועצה אזורית תמר pic.twitter.com/iEge20Npm2
— חדשות 13 (@newsisrael13) June 22, 2019
ח"כ @Izhars7 (כחול לבן): "בבחירות האלו אנחנו נקבע את כללי המשחק. נתניהו ינסה לשחק במשחק שלו של הסתה, שיסוי, שנאת ערבים ושמאלנים, שנאת כל דבר שהוא לא נתניהו. גנץ מכניס את נתניהו לכיס הקטן בכל קריטריון מנהיגותי שאפשר לחשוב עליו". הדברים נאמרו באירוע #שבתתרבות במועצה אזורית תמר pic.twitter.com/2B4bKKvyq2
— חדשות 13 (@newsisrael13) June 22, 2019
ח"כ @Ram_Ben_Barak (כחול לבן) על ההתבטאות של ראש המוסד לשעבר שבתי שביט, לפיו מצביעי הליכוד הם "חסרי דעת": "דבריו מקוממים ולא נכונים. מעל מיליון הצביעו לליכוד – אני מכבד אותם, אבל אני אעשה הכול בשביל לשכנע אותם שהם טועים ושיש אלטרנטיבה". הדברים נאמרו באירוע #שבתתרבות בפתח תקווה pic.twitter.com/wylOuLys4b
— חדשות 13 (@newsisrael13) June 22, 2019
העיתונאי שמעון שיפר מציע לגנץ להיפטר מיעלון, אחרי שאמר שלפיד צריך להיפרד מהרוטציה, (מתוך פגוש את העיתונות בערוץ 12):
"אני מציע לרב אלוף גנץ להראות את הדלת ליעלון ולסלק אותו עכשיו. לדעתי הוא ניצל, אם הייתם מקימים ממשלה יעלון היה נפגע ואומר דברים נוראיים על גנץ, על כך שהוא נרפה ולא שולט בלפיד … היחיד שהביא איתו תשתית אמיתית של מפלגה שעמדה במבחנים במשך שנים זה לפיד, לכן זה חצוף לצפות ממנו לוותר על הרוטציה".
איימן עודה מדבר על האיחוד בין המפלגות הערביות ואומר שגנץ וכחול לבן עדיין לא מיישרים קו עם האג'נדה של דמוקרטיה ושלום ולכן הוא מתקשה לראות חבירה לממשלה בראשותו, (מתוך "פגוש את העיתונות" בערוץ 12):
"למדנו לקח, הציבור שלנו לימד אותנו לקח וקיבלנו את דין הציבור, זו היתה טעות להתפלג. בפעם האחרונה הצביעו פחות מחצי מהערבים, אנחנו לבד לא יכולים לבד אבל בלעדינו זה בלתי אפשרי. קראתי את מאמריו של נתן אשל. הידיים הם ידי יעקב והקול קול עשיו – נתניהו. השלום הכלכלי זו גישה שנגועה בגזענות, הוא רואה בנו נתינים, לא קונים אותנו בכסף. ניאבק כדי שהם לא יישארו בשלטון. אם יהיה כיוון של שלום, דמוקרטיה וצדק חברתי נצטרף לגנץ. ההפגנה שהיתה בת"א מסמנת כיוון חשוב, אבל גנץ עדיין לא בשל".
אלדד יניב אומר ב"פגוש את העיתונות" שקואליציה בראשות גנץ תהיה חייבת לצרף את המפלגות הערביות:
"לא תהיה הזדמנות שלישית, אתם צריכים לגרום ל-400 אלף ערבים להצביע, לא תקימו ממשלה בלי טיבי ועודה ובלי ערבים, אתם צריכים שר ערבי כדי להקים ממשלה … אני רוצה שתסיימו את משטר נתניהו ולא תשבו עם ידיים בכיסים … אולי לפיד לבד יעזור יותר להביא קולות חילונים. כמו שנתניהו מתעסק באופן אישי בתפירת כל הימין אתם צריכים להתעסק בזה".
יאיר לפיד מתייחס הערב ל"עסקת המאה" ומעריך שהמדינות הערביות לא באמת מתכוונות להעביר את הכסף:
חמש מסקנות מקריאת החלק הכלכלי של ״תכנית המאה״ של ממשל טראמפ:1. מדובר בנסיון יעיל לגרום לציבור הפלשתיני להבין שאם הם…
פורסם על ידי Yair Lapid – יאיר לפיד ב- יום שבת, 22 ביוני 2019
ימי הביניים
בעתיד יהיו הרבה פחות מכוניות במרכזי הערים הגדולות, ובראשן תל אביב ● בינתיים אנחנו חיים ב"ימי ביניים" אלימים, של התנגשות כואבת בין הולכי רגל, מכוניות - וקורקינטים חשמליים ● מרבית התאונות כלל אינן מדווחות לרשויות
בעתיד יהיו הרבה פחות מכוניות במרכזי הערים הגדולות, ובראשן תל אביב ● בינתיים אנחנו חיים ב"ימי ביניים" אלימים, של התנגשות כואבת בין הולכי רגל, מכוניות - וקורקינטים חשמליים ● מרבית התאונות כלל אינן מדווחות לרשויות
הנתונים שפרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על עלייה תלולה במספר ההרוגים והפצועים מבין רוכבי האופניים והקורקינטים החשמליים, מיטיבים לתאר את המגמה – אבל רחוקים מלשקף את כל התמונה. נתוני האמת גבוהים הרבה יותר, בוודאי לגבי כמות הפציעות.
רבות מהתאונות כלל אינן מדווחות למשטרה ועוברות מתחת לרדאר הסטטיסטי. מדובר בעיקר במפגשים כואבים, שלרוב מסתיימים בפציעה קלה עד בינונית, שמתרחשים על המדרכות בין רוכבי הכלים החשמליים להולכי הרגל. במיון של איכילוב מרגישים את זה היטב.
מצוקה של הרשויות
הסיפור האמיתי כרגע הם הקורקינטים החשמליים. הם גם ממחישים את המצוקה של הממשלה והעיריות, שתמיד מפגרות בכמה מהלכים אחרי המציאות הטכנולוגית והאופנתית.
עד שהצליחו לגבש מדיניות, כללים ואכיפה לגבי האופניים החשמליים – אמנם מעט מדי ומאוחר מדי – באו הקורקינטים וטרפו את הקלפים.
את המהפך ניתן להרגיש בחודשים האחרונים בכל יציאה מהבית בתל אביב, ותל אביב בדרך כלל מסמנת את הכיוון לשאר הערים: אם קודם האופניים פינו את מקומם במרחב הציבורי לאופניים החשמליים, עכשיו האופניים החשמליים הולכים ונסוגים מפני הקורקינטים.
לקורקינטים יש יתרונות ברורים – הם קלים, קומפקטיים ומשדרים רוח נעורים אורבנית אופנתית מהסוג שתל אביב כל כך אוהבת להתחבר אליה; כנגד זה עומדת הבעיה הגדולה שלהם – הבטיחות.
בניגוד לאופניים בעלי הגלגלים הגדולים יחסית, כשהקורקינט יורד לכביש הוא נתקל באספלט הישראלי המצוי – ישות מחורצת ועתירת גבשושיות וטלאים.
רוכבי קורקינטים שעושים סלטה אחרי שנתקלו במפגע תשתיתי הם מחזה שגרתי בחוצות תל אביב; כשהסלטה נגמרת מתחת לגלגלי מכונית, זה כבר נכנס לסטטיסטיקה של ההרוגים או הפצועים.
בכנס שנערך השבוע באוניברסיטת בר אילן, תיאר הח"כ היוצא דב חנין את מצב התחבורה בישראל. "אנחנו בזמנים בינוניים", הוא אמר בחיוך מר, "המצב היום יותר גרוע ממה שהיה, ויותר טוב ממה שיהיה".
זה תיאור מדויק גם לגבי ההשתלבות של הקורקינטים החשמליים במערך התחבורה: כרגע לקורקינטים אין מקום. על המדרכות הם מהווים סכנה ממשית להולכי הרגל – בעיקר קשישים וילדים – ובכביש הם ברווזים במטווח שכולל נהגים עצבניים ואספלט ירוד.
המרחב שייך לציבור
מהסבך הזה ניתן לצאת, אבל בשביל זה צריך לקבל החלטות כואבות שדורשות מנהיגות וחזון. על פי החזון הזה, בערים של מדינה מודרנית יש פחות ופחות מקום למכוניות פרטיות.
המרחב הציבורי הוא משאב שצריך לעמוד לרשות הולכי הרגל, רוכבי האופניים, רוכבי הכלים החשמליים למיניהם ונוסעי התחבורה הציבורית. האופניים והקורקינטים צריכים לקבל נתיבים משלהם – על חשבון המכוניות והחניות.
זה כורח המציאות, ומי שלא מבין את זה ומתעקש לדבוק בהתמכרות למכוניות הפרטיות, ימצא את עצמו עם עיר שכבישיה סתומים ועל המדרכות שלה ניטשים קרבות מדממים בין ההולכים והרוכבים.
לדברי מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב ומחזיקת תיק התחבורה בעיר, צמצום המכוניות הוא גם החזון שהיא מאמינה בו, ולשם תל אביב הולכת. רק שהיא הולכת לאט, והמציאות מתגלגלת מהר מאוד
להבי מגדירה את התקופה הנוכחית כתקופת ביניים שבה כולם צריכים להיות סבלניים ומכילים כדי לחלוק את המרחב הציבורי – תכונות שכידוע הישראלים לא מצטיינים בהן. אסטרטגית, תל אביב קיבלה החלטה שהיא רואה בקורקינטים ובשאר כלי הרכיבה פתרון – לא בעיה.
"אנשים שוכחים שהדבר הראשון שרוצח אותנו זה זיהום האוויר ממכוניות", אומרת להבי, ומזכירה שעל פי ארגון הבריאות העולמי 2,500 ישראלים מתים מדי שנה מתחלואה שנגרמת מזיהום אוויר, ושעל פי דוח של "אדם, טבע ודין", תל אביב מדורגת שנייה בין ערי ישראל בזיהום אוויר מתחבורה ליחידת שטח. במקום הראשון, אגב, בני ברק.
הפגנה מתוכננת
אז תל אביב מקדמת קורקינטים ואופניים, ועד שהמכוניות יפנו את הבמה הולכי הרגל משלמים את המחיר, ונראה שהם לא מוכנים לשתוק יותר.
לאחרונה, בכנס שיזמה עמותת "15 דקות", הטיחו כמה תושבים מבוגרים דברים קשים במיטל להבי וטענו שדמם מופקר על ידי העירייה בכל הליכה על המדרכה.
בימים הקרובים גם צפויה הפגנה של הולכי רגל מול בניין העירייה. עם כל הכבוד לסטטיסטיקה המפחידה של רוכב הקורקינטים, הם אומרים, אנחנו הקרבנות העיקריים כאן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
פרספקטיבה בנימין נתניהו, התחקיר הראשון
בדיוק היום לפני 23 שנים, התפרסם ב״כל העיר״ הפרופיל המקיף הראשון של בנימין נתניהו, אחרי שנבחר לראשות הממשלה בפעם הראשונה ● עם חוכמת הבדיעבד ובראייה לאחור, קריאה חוזרת של הכתבה היום שופכת אור על דמותו של האיש והמנהיג, אשר השפיע על המדינה יותר מכל אדם אחר בעידן המודרני ● יקרא הציבור וישפוט
פוסטים אחרונים
אנה פרנק ואני החיים הסודיים של אודרי הפבורן
הוריה היו מיודדים עם היטלר, דודה נרצח ע"י הנאצים והיא עצמה הצילה יהודים בתקופת השואה ● ביוגרפיה חדשה שופכת אור על השנים האבודות של אודרי הפבורן, כנערה הולנדית במלחמת העולם השנייה
למקרה שפיספסת
הלוואי שנצרת ידפקו אותם עכשיו וישנו את השם לנוף הגליל העליון
בגיל 97 ניצולת השואה אינגה גינסברג נותנת ברוקנרול
היא שרדה את השואה, היו לה שלושה בעלים ואינספור מאהבים ● העיתונאית לשעבר אינגה גינסברג (97) חולקת את חייה בין תל אביב לניו יורק ועושה הבי מטאל בגרמנית ● "המוזיקה מגיעה אליי מהיקום"
אינגה גינסברג, שנולדה באוסטריה, אולי גדלה בין ואלסים וינאים, אבל התשוקה הנוכחית שלה היא הבי מטאל. הסיבה לכך שגינסברג, 97, נסחפת אחרי סוג מוזיקה שהפך לפופולרי בזכות להקות כמו בלאק סבאת, דף לפרד ומטאליקה, היא פשוטה: "אני לא יכולה לשיר. אני לא יודעת איך לא לזייף. אז הבי מטאל עובד בשבילי, כי אני רק צריכה להגיד את המילים", היא אומרת.
בשיחה בדירתה במרכז תל אביב, גינסברג נראית מאוד מתשומת הלב שהיא מקבלת בעקבות ההופעה שלה כזמרת המובילה של "אינגה והטריטונקינגס".
קטעי הוידיאו של הלהקה בהופעה, יחד עם סרט תיעודי קצר של הניו יורק טיימס על גינסברג, צברו מאות אלפי צפיות ביוטיוב, וכתבות עליה חורכות את הרשת.
העולם סקרן, כך נראה, בנוגע לסבתא היהודייה הצועקת למיקרופון באנגלית ובגרמנית בזמן שהיא לובשת שרשרת פנינים ושמלת ערב.
גינסברג גם כותבת את כל השירים שלה, והם תמקדים במסרים חשובים לדעתה, כמו דאגה לסביבה ונגד הרס כדור הארץ, להישאר נאמן לעצמך והפצת אהבה.
"הדבר החשוב בהבי מטאל הוא הטקסט. הבי מטאל הוא לא ממש שירים, אלא מסרים", היא מדגישה באנגלית במבטא מרכז-אירופי שלה.
מאיפה מגיעה ההשראה?
"שום דבר לא מעורר בי השראה. זה כותב את עצמו. אי אפשר להזמין שירה, אי אפשר לייצר אותה. אני תמיד אומרת שאני פשוט הצינור שמעביר אותה. היא מגיעה מהיקום אליי ואני כותבת אותה. זה הכל".
ניסתה להתקבל לאירוויזיון
הכניסה של האישה בת ה-90 פלוס אל עולם ההבי מטאל התפתחה לאחר פגישה עם מוזיקאים צעירים לפני מספר שנים בניו יורק. ב-2016, הלהקה הרב-דורית החדשה אף ניסתה לגבש שיר שיתחרה על מקום בתחרות האירוויזיון.
מאחר שלגינסברג יש דרכון שווייצרי, היא החליטה להשתתף בתכנית הריאליטי השווייצרית שקבעה מי יהיה הנציג של המדינה באירוויזיון. כשהיא לבושה בשמלת ערב אדומה וארוכה, היא ביצעה את Trummer (חצץ). היא הדהימה את השופטים לא רק עם השיר, אלא גם עם הסיפור האישי שלה.
גינסברג נולדה ב-1922 וגדלה בווינה במשפחה יהודייה אמידה ומקושרת. כשהיא נשאלת על חייה בתור ילדה, היא לועגת "אתם רוצים שאני אזכור? זה היה לפני כל-כך הרבה זמן".
ואז היא מתחילה להיזכר.
"גדלנו בבית עשיר. היו לנו עובדים. חיינו בעיר, והייתה לנו גם וילה לסופי שבוע. הלכתי לתיכון רגיל. היינו בבית ספר למחול, שם לימדו אותנו להתנהג כמו שהתנהגו לפני המלחמה (מלחמת העולם הראשונה). הלכנו לחופשת סקי של שבוע בכל שנה עם בית הספר".
האם היא או הוריה צפו מראש את סיפוח אוסטריה על ידי הנאצים ואת השואה המתקרבת? "אף אחד לא היה יכול להאמין שדבר כזה יכול לקרות", היא אומרת.
מאחר שלגינסברג יש דרכון שווייצרי, היא השתתפה בתכנית הריאליטי השווייצרית שקבעה מי יהיה הנציג של המדינה באירוויזיון
לאחר הסיפוח, אביה יצא מאירופה על "סנט לואיס", האנייה הידועה לשמצה שהפליגה מהמבורג, גרמניה ב-13 במאי, 1939 כשהיא נושאת עליה 900 יהודים שנמלטו מהרדיפות של הנאצים. האנייה סורבה לעגינה בקובה, קנדה וארה"ב, ואולצה לחזור לאירופה. אביה היה בין הפליטים שקיבלו אישור לרדת בבריטניה. "לא ידענו שאבי היה באנגליה, ולא שמענו ממנו שבע שנים", היא אומרת.
גינסברג, אמה, אחיה הצעיר, והארוס שלה (המלחין אוטו קולמן, שהפך לבעלה הראשון ), נתקעו בווינה. אחיה וקולמן אולצו לשמש שם כחופרי קברים.
ב-1942, אמה יצרה קשר עם רוזן שהיה פעיל בתחום ההברחות. בתמורה לתכשיטים של האם, הוא הבריח אותם לשווייץ, שם הגיעו למחנה פליטים.
בשווייץ, גינסברג ניהלה וילה של המשרד האמריקאי לעניינים אסטרטגיים, ששימשה לריגול אחר הנאצים ותיאום פעולות התנגדות לגרמנים.
כמה שנים לאחר המלחמה, היא וקולמן עברו לארצות הברית. הם התמקמו בלוס אנג'לס ועבדו בהוליווד. גינסברג, שלמדה פסנתר בצעירותה, עבדה עם בעלה בהלחנת שירים לכוכבי פופ כמו דין מרטין, דוריס דיי ונאט קינג קול.
עד סוף שנות ה-50, היא התעייפה מהחיים ה"מזוייפים לחלוטין" בהוליווד. בנקודה מסוימת היא נפרדה מלוס אנג'לס, וכך גם מקולמן. הייתה להם בת יחידה.
גינסברג עברה לישראל למשך 10 שנים והתחתנה בשנית. חתונה שלישית הייתה עם גבר איתו התגוררה באקוודור. בין לבין היא גם רכשה שני בתים בניו יורק.
"התחתנתי באופן חוקי שלוש פעמים – בכל פעם ליהודי יליד-אוסטריה – והיו לי הרבה בני זוג", היא מסכמת בפשטות. "באחת התקופות, היו לי ארבעה בגברים מקביל – אחד לחיות איתו, אחד לצחוק איתו, אחד לכיף, ואחד לכסות על כל המשחק הזה עם השם שלו. אני אדם מאוד מוסרי, אבל יש לי חוקי מוסר משלי.
"לא חייבים להיות נחמדים. אתה צריך רק לא לפגוע באף אחד. אם אף אחד לא יפגע באף אחד אחר, העולם יהיה נפלא", היא מוסיפה.
בנוסף לכתיבת מאות שירים, גינסברג עבדה 20 שנה כעיתונאית. במקביל סחרה במניות, כי "אף אחד לא יכול לחיות מהכתיבה שלו"
על אף שהיא נעזרת כעת במטפלת, היא עדיין נעה בין הבתים שלה, ומבלה ארבעה חודשים בכל חורף בתל אביב, שם היא מעורה היטב (עברית היא רק אחת משבע שפות אותן היא דוברת). "אומרים שחופש הוא רק מילה אחרת ל'אין כבר מה להפסיד'. זה לא נכון. החופש באמת נמצא שם. אבל חייבים להיות חזקים. כדי להיות חופשי אתה לא יכול להאשים אף אחד בהחלטות שלך", היא אומרת.
בנוסף לכתיבת מאות שירים באנגלית ובגרמנית, גינסברג עבדה כעיתונאית, כששלחה מאמרים שבועיים לעיתון השבועי השוויצרי Die Weltwoche במשך 20 שנה. במקביל, סחרה במניות, כי "אף אחד לא יכול לחיות מהכתיבה שלו".
על פי גינסברג, הדבר הטוב ביותר בנוגע לגיל שלה הוא החיים עם יכולות קוגניטיביות מלאות, במיוחד כאשר רבים מחבריה נפטרו או לא חדים כפי שהיו.
היא אומרת שאין לה חרטות, והיא לא מטרידה את עצמה במה שאחרים חושבים על החלומות שלה – הבי מטאל או כל דבר אחר. היא לא מתכננת להותיר מורשת ולא אכפת לה איך יזכרו אותה. בהתאם, אין לה גם הרבה תמונות או מזכרות. העבר לא מעניין את חובבת המטאל. "אני מאמינה בהיום ובמחר", היא אומרת.
"כאן, עכשיו ומחר", היא יורה בקצב. "היי, זה יכול להיות שיר טוב!".
לפיד צייץ תמיכה ב"מדינת כל אזרחיה" והתחרט: "התכוונתי ללהט"בים"
כץ על דבריו של לפיד: "אמירה אנטי-ציונית חמורה ומקוממת" ● על פי סקר של 103FM אם הבחירות היו נערכות היום מצב המנדטים הוא 60 לגוש הימין חרדים מול 52 לשמאל - מרכז - ערבים ● ליברמן הוא לשון המאזניים עם 8 מנדטים
שלום ירושלמי, הפרשן הפוליטי של זמן ישראל, חושף הבוקר פרטים חדשים מאחורי הקלעים של האיחוד בין גנץ ללפיד בבחירות הקודמות, ועל הקרע המתרחב בין ראשי המפלגה לקראת הבחירות הבאות – על רקע רצונם של משה יעלון ובני גנץ לפייס את המפלגות החרדיות, בעוד שיאיר לפיד ממשיך להוות סדין אדום עבורן.
בתוכנית: להרחיק את לפיד מקבלת ההחלטות בקמפיין, ולשכנע את החרדים שהוא לא יהיה מעורב בנושאים הקשורים להם אחרי הבחירות. "אנחנו יכולים להגיד להם שלפיד יהיה שר חוץ, ולא תהיה לו שום נגיעה – לא להחלטות תקציביות ולא למאבקים דתיים", מקור המקורב לגנץ אמר לזמן ישראל. "נסביר להם שלפיד יסתובב בעולם ואת הקשר איתם יקיימו גנץ, יעלון ואשכנזי".
ראש הממשלה בנימין נתניהו ואשתו שרה השתתפו אתמול בטקס הענקת פרס ״בראשית״ למיליארדר האמריקאי רוברט קראפט, הבעלים של קבוצת הפוטבול ניו-אינגלנד פטריוטס, על ״מחויבותו לישראל ותרומתו רבת השנים לקהילה היהודית״. זו היתה הופעתו הפומבית הראשונה של קראפט, מאז הוגש נגדו כתב אישום בפלורידה לפני ארבעה חודשים, על עבירת שידול לזנות.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו הגב' שרה נתניהו השתתפו הערב בטקס הענקת פרס "בראשית", בתיאטרון ירושלים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו״ר קרן פרס ״בראשית״ סטן פולובץ, העניקו לרוברט קראפט את פרס "בראשית", על מחויבותו לישראל ותרומתו רבת השנים לקהילה היהודית.https://t.co/7eQxrAaSl2 pic.twitter.com/nIS1OTWfuP
— ראש ממשלת ישראל (@IsraeliPM_heb) June 20, 2019
פרס ״בראשית״ הערב. הקהל נעמד לכבוד נתניהו. אהוד ברק נשאר לשבת. pic.twitter.com/RcQAtYl50X
— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) June 20, 2019
על פי סקר שנערך על ידי מאגר מוחות עבור 103FM, מצביעי הליכוד מעדיפים את גדעון סער כראש המפלגה במידה ונתניהו ייאלץ לפרוש. סער זכה ל-33% תמיכה, לפני השר כץ (29%), אדלשטיין (16%) וארדן (6%). באופן מפתיע איילת שקד זוכה 10% תמיכה.
מצב המנדטים: תיקו וליברמן. אם הבחירות היו נערכות היום, הימין והחרדים היו על 60 מנדטים, המרכז- שמאל- ערבים היו מקבלים 52 מנדטים ולמפלגת ישראל ביתנו: 8 מנדטים.
הליכוד היו מקבלים 34 מנדטים וכחול-לבן 33. ש״ס ויהדות התורה מקבלות 8 כל אחת.
שתי הרשימות הערביות חד״ש – תע״ל ורע״ם בל״ד מקבלות 6 ו-4 מנדטים אך ככל הנראה מהלך האיחוד של אתמול ישנה את התמונה
איחוד הימין על 6, מרצ 5, העבודה והימין החדש של בנט 4.
גולשים חדי עין שמו לב שהמדים של החיילות שמופיעות בקמפיין האיחוד הלאומי לריצה משותפת בבחירות אינם אמיתיים. הגולש ניסים פרץ מצא את הסיבה: מדובר בדוגמניות ממאגר שאטרסטוק שעברו עיבוד.
הדוגמניות של סמוטריץ במסיבת טרום גיוס pic.twitter.com/gLW0e4Jxtg
— Nissim Perets (@PeretsNissim1) June 21, 2019
הקמפיין:
מפלגת האיחוד הלאומי יצאה בקמפיין, שמטרתו להפעיל לחץ על מפלגות ימין נוספות לריצה משותפת בבחירות. הקמפיין נושא את הסיסמה: "רצים ביחד עכשיו, מתווכחים אחר כך" @akivanovick pic.twitter.com/Nzo1h3p7lk
— חדשות 13 (@newsisrael13) June 20, 2019
ישראל ביתנו השיקו את הקמפיין שלהם תחת הכותרת ״כן למדינה יהודית, לא למדינת הלכה״ עם סרטון בו דימויים כמו חלה לשבת או טלית מול הפגנות חרדים נגד גיוס
פליטת פה ותיקון: במהלך ויכוח בטוויטר עם בצלאל סמוטריץ׳ על גיוס חרדים כתב יאיר לפיד כי מדינת ישראל צריכה להיות ״מדינת כל אזרחיה״. שר התחבורה השיב לו ״ידידי הלכת לאיבוד״ ותהה מה קרה ליהודית ודמוקרטית.
ועוד משהו סמוטריץ׳, ישראל צריכה להיות מדינת כל אזרחיה. ערכיה של הקהילה הגאה לא מעוותים ואני אשמח שהרבה יהודים יגורו בגליל. וגם בגולן ובנגב.
— יאיר לפיד Yair Lapid (@yairlapid) June 21, 2019
לאחר כ-45 דקות העלה לפיד ציוץ הבהרה:
מישהו ממש, אבל ממש לא הבין מה הוא קורא. אני נגד מדינת כל אזרחיה באופן מוחלט וכל חיי. ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית וכזו תישאר. מה שכתבתי התייחס לזכויות הלהט״בים.
— יאיר לפיד Yair Lapid (@yairlapid) June 21, 2019
שר החוץ, ישראל כץ, התייחס לדבריו של יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד: "אמירה אנטי-ציונית חמורה ומקוממת"
ליברמן תוקף מאמר בעיתון "המודיע", שמזוהה עם ליצמן: "ניחוח ותחושה של אנטישמיות כלפי כל יוצאי ברית המועצות לשעבר".
קראתי היום בעיתון של ליצמן וחבריו, מאמר עם ניחוח ותחושה אנטישמית כלפי כל יוצאי ברית המועצות לשעבר. היתכן שאתם מכנים את…
פורסם על ידי Avigdor Liberman – אביגדור ליברמן ב- יום שישי, 21 ביוני 2019
השרה מירי רגב אצל "אופירה וברקוביץ'": "איילת שקד מוזמנת להתפקד לליכוד כמו כל אחד שרוצה להיות חלק מהמפלגה". בנוסף, התייחסה רגב לסערה בכחול לבן – "הציבור רואה את האמת. אלה ארבעה אנשים שאין ביניהם דבק. הקשר היחיד ביניהם הוא השנאה לנתניהו והרצון להפיל אותו".
לפיד מתרץ את הסיבה לטעות בציוץ שלו וגורם לנו לדמיין תמונה שממש לא בא לנו לראות
הנה שתי תובנות על ״מדינת כל אזרחיה״:
1. אני נגד.
2. לא מצייץ יותר מהמקלחת לפני שאני מתנגב.— יאיר לפיד Yair Lapid (@yairlapid) June 21, 2019
כחול בלי לבן
הקרע שנגלע בין ראשי כחול-לבן רק מסמן את הפירוק שבדרך ● למעשה, התסכול והריבים החלו במפלגה כבר במערכת הבחירות הקודמת ● שלום ירושלמי חושף פרטים חדשים מאחורי הקלעים על הנסיבות שהובילו לאיחוד - ועל אלו שעלולות לתרום לפיצול הבלתי נמנע ● פרשנות
הקרע שנגלע בין ראשי כחול-לבן רק מסמן את הפירוק שבדרך ● למעשה, התסכול והריבים החלו במפלגה כבר במערכת הבחירות הקודמת ● שלום ירושלמי חושף פרטים חדשים מאחורי הקלעים על הנסיבות שהובילו לאיחוד - ועל אלו שעלולות לתרום לפיצול הבלתי נמנע ● פרשנות
הקרע הנוכחי בראש מפלגת כחול-לבן, שנחשף השבוע במלוא כיעורו, רק מסמן את הפירוק שבדרך.
בתחילת מאי חשפנו בזמן ישראל את הביקורת הקשה שהושמעה במפלגה על יאיר לפיד בעקבות המתקפות שלו על החרדים. "אני לא יודע מה עובר על לפיד", אמר אז אחד מחברי הכנסת הבולטים של הסיעה, שאינו איש יש-עתיד.
"אנחנו הרי רוצים להגיע פעם לשלטון. אנחנו חייבים את החרדים איתנו. התחלנו לבנות מולם ערוץ במהלך מערכת הבחירות. היינו נותנים להם כל מה שהם רוצים אם היינו מקבלים מהנשיא את המנדט להקים ממשלה, ולפיד יודע את זה. עכשיו לפיד מסכסך ומרחיב מולם את הקרע? בשביל מה?".
הדברים נכתבו אז בעקבות שורת התבטאויות של לפיד זמן קצר אחרי הבחירות – נגד החרדים, כושר ההשתכרות שלהם, חוק הגיוס וגם על היחס לקהילה הרפורמית. בינתיים הכנסת התפזרה, אנחנו הולכים לבחירות חדשות והביקורת הפנימית נגד לפיד בכחול-לבן מתגברת, וגם מטיחי הביקורת נחשפים. משה (בוגי) יעלון, מספר שלוש ברשימה, צוטט השבוע כמי שאומר כי "הרוטציה בין גנץ ולפיד גורמת לנו נזק. עדיף שלפיד יוותר".
המתח הולך ומצטבר, ולא החל רק לאחרונה. התסכול בכחול-לבן והמחלוקות הקשות בין המרכיבים השונים פרצו כבר בזמן מערכת הבחירות הקודמת. אז היה מי שפקפק בתועלת החיבור בין לפיד ובין גנץ ויעלון. את ההתנגדות ללפיד ביטאו בעיקר היועץ האסטרטגי הקרוב של גנץ, רונן צור, ובהמשך הצטרף אליו גם ח"כ חילי טרופר, איש אמונו של גנץ.
"אני לא יכול למכור לציבור מועמד שמקבל שלושה אחוזי תמיכה בהתאמה לראשות הממשלה", אמר צור לגנץ. צור הפעיל את מירב ההשפעה כדי להוציא את לפיד מהתכניות, ולהביא במקומו לכחול-לבן את אורלי לוי-אבוקסיס. צור גם הזמין סקר שלימד כי החיבור גנץ-יעלון-אבוקסיס-גבי אשכנזי שווה 32 מנדטים. "תנו ללפיד לרוץ לבד, הוא יזכה ב-11-10 מנדטים. אחר כך נצרף אותו לקואליציה", הציע צור.
הרעיון תפס בהתחלה. גנץ ואנשיו שוחחו עם יעלון, שהסכים לפנות את המקום השני ברשימה לטובת אבוקסיס. מי שטרפדה את כל העסק הייתה אבוקסיס עצמה, שדרשה מקומות רבים ברשימה, ונפגעה מכך שיש ליעלון יותר נציגים ממה שמציעים לה. בכחול-לבן סברו אז, ואולי בצדק, כי אבוקסיס אינה מוכנה להצטרף למפלגת מרכז-שמאל שתפיל את שלטון הליכוד, וכי השייכות והחיבור שלה היו תמיד לימין, מאז ימי ילדותה בבית שאן.
הדרך ללפיד נסללה, אבל היה צריך לסלק הרבה אבני נגף ולשפוך טונות של אספלט על הכביש בין ראש העין של גנץ ורמת אביב ג׳ של לפיד. כאן גם נולד סיפור הרוטציה הבעייתי בין גנץ ולפיד. לפיד עצמו הוא מתנגד מובהק למנהיגות דואלית בכל מפלגה וכמובן לרוטציה. הוא סבור כי מבנה כזה הרס את המחנה הציוני, את ש"ס, ובעצם כל מפלגה דו-ראשית אחרת בארץ ובעולם.
לפיד עצמו הוא מתנגד מובהק למנהיגות דואלית בכל מפלגה וכמובן לרוטציה. הוא סבור שמבנה כזה הרס את המחנה הציוני, את ש"ס, ובעצם כל מפלגה דו-ראשית בארץ ובעולם
גם אחרי האיחוד ניסה צור למתן את לפיד, ואת היחס שלו לחרדים. "אנחנו לא יכולים להשיג שלטון עם מינוס 30 מנדטים", הוא אמר לו. "אתה שם איקס על החרדים, והם עליך. עם הערבים אין לנו שום חיבור. זה לא ילך". לפיד לא השתכנע, כנראה, ולקראת הבחירות החוזרות בספטמבר, הוא זה שסלל את דרכו של היועץ צור החוצה.
בכל מקרה, בכחול-לבן קיוו, ועדיין מקווים, כי אם הנשיא יטיל את הקמת הממשלה על גנץ, הם יוכלו להתגבר על הווטו שהטילו החרדים על לפיד. "אנחנו יכולים להגיד להם שלפיד יהיה שר חוץ, ולא תהיה לו שום נגיעה – לא להחלטות תקציביות ולא למאבקים דתיים", אומר לזמן ישראל מקורב לגנץ. "נסביר להם שלפיד יסתובב בעולם ואת הקשר איתם יקיימו גנץ, יעלון ואשכנזי".
חברי הסיעה מתכנסים, לפיד נוסע לחו״ל
במהלך מערכת הבחירות הקודמת לקח לפיד לידיו את המושכות על הקמפיין והחליט להתמקד בנושאים כלכליים וחברתיים כמו המצוקה בבתי החולים. כולם התמקדו במסר השגוי לפיו המפלגה הגדולה היא שתקים את הממשלה. העניין הצליח, כחול-לבן זכתה ב-35 מנדטים – הישג שיא שאיש אינו חושב שיחזור על עצמו. אבל היכולת להקים קואליציה אינה קיימת. שוב, בגלל הווטו ההדדי של לפיד על החרדים וההיפך.
המתקפה של יעלון על לפיד אינה מפתיעה, כאמור, אבל היא עוררה אתמול (חמישי) זעם בכחול-לבן מסיבה אחת: אין הרבה סיכוי שהיא תעזור. הרוטציה לא תבוטל ולכן הטענה היא שיעלון פוגע במפלגה ללא תכלית. לקראת הבחירות עשויות לחול עוד התפתחויות שיחריפו את המשבר במפלגה. "כחול-לבן עלולה לאבד מנדטים לליברמן ואולי לעבודה", מתאר גורם במפלגה תסריט אפשרי, "ואז גם מעמדו של גנץ יהיה בסכנה ויהיה מי שידרוש להעמיד בראש הרשימה את אשכנזי".
אשכנזי, אגב, יעמוד בראש מטה יום הבחירות של כחול-לבן.
"כחול-לבן עלולה לאבד מנדטים לליברמן ואולי לעבודה", מתאר גורם במפלגה תסריט אפשרי, "ואז גם מעמדו של גנץ יהיה בסכנה ויהיה מי שידרוש להעמיד בראש הרשימה את אשכנזי"
ביום ראשון האחרון התכנסו כל חברי הכנסת של הסיעה לישיבה מרתונית בכפר הירוק. לפיד עצמו נסע לחו"ל ולא נכח באירוע. הרפיון האופוזיציוני הידוע של כחול-לבן מול נתניהו והליכוד עלה בדיון, והיו חברי כנסת שטענו כי גנץ צריך להתחיל לזוז, לרדת לשטח ולחרוך את האולפנים. גנץ השיב שהוא לא עובד בלחץ, ויחליט על האסטרטגיה והקמפיין הנכונים רק אחרי שיסיים את הסקרים והמחקרים סביב קו ההסברה הרצוי.
אחרי הישיבה ביום ראשון טסו גנץ וישראל בכר, יועץ הסקרים של כחול-לבן, לארצות הברית. גנץ נפגש שם עם יועצים אסטרטגיים שאותם הוא רוצה לייבא לקמפיין. ברביעי בערב השניים חזרו, אבל עוד לא חתמו עם איש.
ואולי הם בכלל צריכים מגשר או יועץ ליישוב סכסוכים, ולא קמפיינר אמריקני שיעלה מיליונים וירוץ קדימה בסגנון טראמפ, אבל המפלגה תישאר מאחור.
הקמפיין של כחול-לבן: אחדות, ביטחון - ופיוס עם החרדים
בשבועות הקרובים ישיקו במפלגת כחול-לבן את קמפיין הבחירות באופן רשמי, ובתוכנית הפעם: מסרים חיוביים על בטחון ואחדות ● מה לא יהיה בקמפיין כמעט בכלל? סוגיות דת ומדינה ● המטרה: שלפחות מפלגה חרדית אחת תמליץ על בני גנץ בפני ריבלין ● פרשנות
"השקט שלפני הסערה" אינה רק קלישאה, כשמדברים על מערכת הבחירות המנומנמת עד כה, ובעיקר כשדנים בכחול לבן של ימים אלה.
במפלגה לא קבעו תאריך יעד מדויק להשקת קמפיין הבחירות, אך הכוונה היא שזה יקרה בשבועיים הקרובים. על פי תכנית העבודה של המפלגה, בשבוע הבא יושלם איוש בעלי התפקידים, בעיקר בתחום ייעוץ התקשורת והפרסום.
השקת הקמפיין תכלול פרסום נרחב של הגרפיקה והמסרים העדכניים ברשתות החברתיות ובפלטפורמות נוספות. כשזה יקרה, מפלגות אחרות לא יוכלו להישאר מאחור, ומפלס הרעש יעלה משמעותית. מערכת הבחירות תיפתח רשמית.
1. ביטחון, ביטחון, ביטחון
בשיחות סגורות, ממשיכים חברי הכנסת של כחול לבן לתקוף את בנימין נתניהו במלוא העצמה, אך הקמפיין יבליט יותר מסרים חיוביים מאשר הקמפיין הקודם, בדגש על נושאים אזרחיים, המהווים מכנה משותף רחב.
הנטייה במפלגה היא לעסוק בחיזוק הדמוקרטיה ושלטון החוק, בכלכלה, בצמצום פערים בין פריפריה למרכז, ובשיפור השירותים הציבוריים.
אחד המסרים הנבחנים בימים אלה במשרדי המפלגה ברמת החייל בתל אביב הוא "להחזיר את הביטחון". ההקשר המיידי הוא המשבר עם עזה וסוגיות הביטחון הלאומי בכלל, אך המסר יורחב להקשרים נוספים: ביטחון בכלכלה (אגב הגירעון בתקציב המדינה והחשש ממשבר), ביטחון במערכות הבריאות והחינוך, וביטחון האזרחים בנוגע לדמותה ותפקודה של מדינה.
2. אחינו החרדים
מה לא יהיה בקמפיין כמעט בכלל? סוגיות דת ומדינה.
בכחול לבן רואים במפלגת העבודה ובמרצ שותפות טבעיות, מייחלים לממשלת אחדות עם הליכוד, וגם לא פוסלים את הימין החדש של נפתלי בנט.
הכל בהתאם לנסיבות. בדבר אחד מאוד בטוחים שם: יש לעשות כל מאמץ כדי שלפחות מפלגה חרדית אחת תמליץ על בני גנץ בפני הנשיא.
על הרקע הזה הגיעו ביום רביעי שעבר גנץ וחברי הכנסת יזהר שי ועומר ינקלביץ' לביקור ניחומים אצל סגן שר החינוך, מאיר פרוש, שישב שבעה על אחיו.
יום לאחר מכן התראיינו חברי הכנסת אלון שוסטר ויזהר שי באולפן תחנת הרדיו החרדית "קול ברמה", וקינחו בטשולנט עם אברהם רובינשטיין, שהוא לא רק ראש עיריית בני ברק, אלא גם מזכיר מועצת גדולי התורה של דגל התורה.
בתחילת השבוע ביקר משה (בוגי) יעלון במשרדי רשת התקשורת החרדית "קו עיתונות", ומפגשים נוספים עם גורמים חרדיים מתקיימים באופן שוטף, אם כי לא לכולם ניתן פומבי.
לא כל המפגשים הם פוליטיים במוצהר, אך בכחול לבן מאמינים שככל שההיכרות תתרחב ותעמיק, יגדלו הסיכויים לשתף פעולה. במפלגה מעודדים מאמירות של חברי כנסת חרדים, שעל פי הנטען מעדיפים אותה במובהק על פני נתניהו.
3. המצע אותו מצע, הערבים אותם ערבים
מה שלא ישתנה בקמפיין הבא הוא מצע כחול לבן, שנכתב בהובלת חילי טרופר, יועז הנדל ועפר שלח. במצע המפלגה כתוב, בין השאר, כי אחד מיעדיה הוא עיגון "עקרון השוויון" בחוק יסוד, אך לא כל שוויון אלא "שוויון בזכויות הפרט". הסייג הזה אינו מקרי, והוא אינו רק יוזמה של תל"ם הימנית. גם יאיר לפיד חתום עליו.
באוקטובר האחרון הגישו מוסי רז וכמה מחבריו למרצ את הצעת "חוק יסוד: השוויון", המצטטת את הקטע ממגילת העצמאות על "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור… בלי הבדל דת, גזע, מין… חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".
ההצעה הורדה מסדר היום עוד קודם לקריאה הטרומית, ולא רק בגלל הרוב האוטומטי של הקואליציה, אלא בגלל התנגדות יש עתיד.
לפיד הסביר אז בשיחות סגורות, כי אינו תומך בעיגון השוויון בחוק יסוד באופן גורף, בגלל חשש מפגיעה בחוק השבות. סוגיה זאת ניתנת לפתרון באמצעות שריון חוק השבות כסעיף חוקתי "נצחי", כזה שאין דרך לשנותו.
זה לא יעלים לגמרי את אפליית האזרחים הערבים, אבל הכרה בשוויון מלא, כולל בזכויות קולקטיביות, כנהוג בכל דמוקרטיה מתוקנת ולפי רוח מגילת העצמאות, יצמצם אותה לרמה נסבלת.
חברי הכנסת של כחול לבן טוענים בכל הזדמנות נגד חברי הכנסת הערבים, "שאינם מקבלים את יהדותה של המדינה", אך לא ביררו אם עיגון שוויון הזכויות הקולקטיביות יסייע להפחית את המתח.
4. החוקה תמשיך לחכות
על הרקע הזה, דיונים שהתקיימו בכחול לבן לקראת הבחירות הקודמות על קידום חוקה לישראל, לא הבשילו למהלך ממשי. סיבה נוספת הייתה ההכרח להתמקד בכמה מסרים בודדים. אבל גורמים בכחול לבין מבינים כי למפלגה צריך להיות עניין רב בקידום מהלך החוקה, וזאת מכמה סיבות:
הסיבה הראשונה היא בידול. נכון להיום אין למפלגה מסר בולט שאינו "רק לא נתניהו" ושמירה על שלטון החוק, וגורמים במפלגה מודים כי מעבר לזה, ההבדלים בינה לבין הליכוד מזעריים. אם מתעקשים, אומרים שם, אפשר לומר שההבדל נעוץ בכך שאצלנו יש יותר שמאלנים.
נתניהו הצליח לשכנע קהלים רחבים שהמצב הכלכלי במדינה טוב, ובכל הקשור לעזה, רוב הציבור מבין שהטענות נגד הכנסת הכספים לרצועה הן פופוליסטיות. להוציא בצלאל סמוטריץ' ודומיו אין גם כמעט מי שחושב שצריך לכבוש את הרצועה.
גם בתחום המדיני, שסביבו בנה נתניהו קמפיין שלם המציג אותו כעילוי בזירה הבינלאומית, קשה מאוד לכחול לבן להציע מסר חדש ומשכנע.
כל ניסיון לברר מהי תכניתה המדינית של המפלגה נתקל באמירות עמומות על יצירת הרתעה מול עזה באמצעות מכות כואבות, ומינוף ההרתעה למהלכים בגיבוי מדינות ערב המתונות והקהילה הבינלאומית.
מה הם אותם מהלכים? איש אינו מסביר. הרמז היחיד הוא התחייבות כללית במצע כחול לבן לקידום הכלכלה הפלסטינית. מה שכן ידוע הוא שהקווים האדומים של כחול לבן, כמו שמירה על ירושלים מאוחדת ועל הבקעה בריבונות ישראל, לא ימוססו את התסכול הפלסטיני. בכחול לבן מאמינים שיש לדחות את הפתרון המדיני בעשרות שנים, ושניתן לעשות זאת ועדיין להבטיח שקט ביטחוני.
סיבה שנייה היא הצורך להסדיר את יחסי הדת והמדינה ולקיים התחייבויות ממצע המפלגה, כמו הכרה בזרמים הלא-אורתודוקסיים, מימוש מתווה הכותל, החלשת מונופול הרבנות והפעלת תחבורה ציבורית בשבת בחלק מהאזורים.
במצע המפלגה נכתב כי הכרה ברפורמים ובקונסרבטיבים הכרחית לשיקום היחסים עם יהדות ארצות הברית, ולהשגת גיבוי מהמפלגה הדמוקרטית בהקשר המדיני.
סיבה שלישית לקידום חוקה היא האיומים על מערכת המשפט, החלשת שומרי הסף והשחתת הנורמות הציבוריות. דווקא משום שכחול לבן מבקרת את נתניהו בעוצמה כה גדולה על יחסו לשלטון החוק, היה אפשר לצפות שתתחייב לשריין את האיזונים והבלמים ואת עצמאות מערכת המשפט, לצד צעדים כמו הגבלת כהונות ראשי ממשלה. הסוגיות הללו הן סוגיות חוקתיות קלאסיות.
סיבה רביעית ואחרונה היא אלקטורלית. יש בישראל רוב של לפחות 70% לעיגון הדמוקרטיה הליברלית. הבטחה לקדם חוקה תגדיל את אחוזי ההצבעה של האזרחים הערבים, כלומר תקטין את משקלם של מצביעי הימין בתחשיבי המנדטים, ותעביר לכחול לבן מצביעי ימין ליברלי, המודאגים ממצב הדמוקרטיה ומהנפח שתופסת הדת במרחב הציבורי.
העניין הוא שכדי להעביר חוקה בישראל נדרש שיתוף פעולה עם הערבים, לא עם החרדים. בכחול לבן אומרים שעמדתה הרשמית של המפלגה היא בעד חוקה, אך לא מסבירים איך ניתן לקדם אותה תוך שיתוף פעולה עם המפלגות החרדיות, מעבר לאמירה כללית על כך שגם הן ייאלצו להתפשר. אלא שברור שכחול לבן היא שתיאלץ להתפשר, אם תרצה שהחרדים ימליצו על גנץ לנשיא ראובן ריבלין.
5. דווקא הצלחה עלולה לפרק את המפלגה
בכל הקשור לחיכוכים הפרסונליים, בעיקר סביב הרוטציה בין גנץ ללפיד, אין בכחול לבן אשליות. מבינים שם שהכל שאלה של אינטרסים, ושהשותפות תימשך רק כל עוד האינטרסים של שלוש המפלגות המרכיבות את הרשימה ימשיכו לחפוף אלה את אלה, בעיקר בשאלת הדחת נתניהו.
לכן, דווקא הצלחה בבחירות עלולה לקרב את התפרקות כחול לבן.
סקר הלמ"ס לא מכיר בגברים שחיים ביחד ומנהלים משק בית משותף
אין סיבה לגאווה סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנערך בימים אלה ברחבי ישראל, אינו מכיר בקיומו של משק בית להט"בי ● רפי וזאנה, שחי בזוגיות עם גבר ולהם ילד משותף: "בשביל מה הסקר הזה שכולו שקר? איפה פה האמת?" ● הלמ"ס בתגובה לפניית "זמן ישראל": "הסקר בודק את חלוקת התפקידים בין גברים לנשים בתוך משק הבית. אנו פועלים להתאמתו לכל המשתתפים ומצרים על חוסר הנעימות"
רפי וזאנה, בן 40, מתל אביב, נשואי לבן זוגו אנדריי ואב ליהונתן בן שנתיים, הופתע לגלות אמש, כי אורח חייו כאב גאה לא מוכר על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהיא הגוף הרשמי האוסף מידע על אזרחי ישראל, מידע שמשמש משרדים ממשלתיים וגופים ציבוריים לתכנון, קביעת מדיניות והקצאת תקציבים.
"אתמול בערב דפק אצלי בדלת הסוקר של הלמ"ס וביקש שאענה על כמה שאלות. בן הזוג שלי לא היה בבית והייתי לבד עם הילד, אבל כבר בשאלה הראשונה ששאל הסוקר ציינתי שאני חי בזוגיות עם גבר", מספר וזאנה ל"זמן ישראל".
"בהמשך השאלון היו שאלות סגורות שסקרו את אורח החיים שלי בזוגיות. לקראת סוף הסקר היו שאלות כמו מי אחראי על מטלות הבית? מי מבשל? מי מכבס? מי עושה קניות? ואז שמתי לב שהשאלון הזה סגור, והסוקר צריך לסמן במשבצת – אני או בת זוגתי. וכשאני עניתי שזה אני הוא סימן את המשבצת של גבר וכשעניתי שזה בן זוגי הוא סימן שזו אשתי".
בהמשך הערב העלה פוסט לרשתות החברתיות, ובו כתב: "אני פחות או יותר רוצה לקבור את עצמי מבושה. סורי אין משבצת כזו 'בן זוג', ושנייה לפני סוף הראיון אתה מספר לי על זה שנפלתי קרבן למערכת ארכאית ומטופשת שלא מכירה בי? בחיים המשותפים שיצרנו? בילד שלי שמפריע לי בראיון בלי הפסקה".
גאווה על שום מה? #2שמחתי כשהתבשרתי על כך שעליתי במדגם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקראת הסקר החברתי הגדול. ועכשיו יצא בני…
פורסם על ידי Rephael Jacob Vazana ב- יום רביעי, 19 ביוני 2019
בהמשך הערב רפי הופתע לגלות מהתגובות שקיבל ברשת החברתית, כי ההשתתפות בסקר של למ"ס היא חובה אזרחית על פי חוק ואינה וולונטרית.
"אם אתם מכניסים את התשובות האלה למערכת שסורקת את העיגולים השחורים, איך זה משקף את החברה הישראלית. בשביל מה הסקר הזה שכולו שקר? איפה פה האמת?" הוא שואל.
רפי מספר כי במהלך חייו עם בן זוג וכאב גאה למד למצות את הזכויות שלו, ותמיד ניסה לתקן את העוול של מערכות שלא הכירו במעמד שלו.
"אני עובד ציבור ואחראי על התרבות בעיריית חולון. בשנת 2011 נישאתי לאנדריי ומאותו רגע אני מחשיב את עצמי כנשואי. בטופס של המשכורת בעבודה התחלתי למלא משבצת 'נשוי' בשאלה על מעמד אישי, ובתלוש המשכורת המשיכו לרשום אותי כרווק. התעקשתי לתקן את זה ואכן היום אני רשום כנשואי. זה לא מקנה לי זכויות נוספות, אבל זה חשוב לי כי זו האמת שלי".
תגובת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נמסר בתגובה לפניית "זמן ישראל", כי "שאלוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מותאמים לכל סוגי המשפחות בישראל, ומאפשרים מענה ואיסוף נתונים גם על משפחות חד מיניות.
"מבלי לפגוע בפרטיות המשיבים על הסקרים ולהתייחס למקרה הספציפי המתואר, הסקר החברתי מספק מידע מעודכן על תנאי החיים ועל רווחת האוכלוסייה בישראל, וכן על השינויים שחלים בהם לאורך זמן. כמו כן, כולל הסקר פרק בעל נושא מתחלף מדי שנה. בשנת 2019 הנושא הנבחר הינו דיור, משפחתיות ונסיעות לחו"ל, ובמסגרת זו נבחנת חלוקת תפקידים בין גברים לנשים בתוך משק הבית.
"בימים אלה אנו פועלים להתאמת חלק זה בשאלון עבור כלל המשיבים. אנו מצרים על אי ההבנה ותחושת חוסר הנעימות, אם נגרמה שכזו, ומודים על שיתוף הפעולה.
להעיר את הדוב ניסיון אחרון להציל את שדה התעופה של ת"א
בדיון בוועדת הכספים בכנסת הסתמנה הסכמה גורפת לדחות את פינוי השדה ● היו"ר משה גפני זעם על נציגי בעלי הקרקעות שלא הגיעו: "זה פיקוח נפש, אתם הורסים את המדינה, לדחות מינימום עד ינואר" ● מיקי זהר: "אי אפשר להפקיר את תושבי אילת, גם רוה"מ חושב שפינוי מיידי לא סביר" ● נציג האוצר: "8 מיליארד שקל מהפינוי אמורים לממן את העברת צה"ל לנגב" ● הטיסות לאילת כבר נחתכו בכ-25%
ועדת הכספים של הכנסת קיימה היום (חמישי) דיון מיוחד על הפינוי הצפוי של שדה דב, והסתמנה הסכמה גורפת של כל סיעות הבית לנסות לדחות אותו. היו"ר, ח"כ משה גפני, הודיע שהוועדה תתכנס שוב בשלישי הקרוב וסיכם את הדיון בדרישה מראש הממשלה לדחות את הפינוי לפחות עד ינואר.
"זה פיקוח נפש, אתם הורסים את המדינה", אמר. שר התחבורה החדש, בצלאל סמוטריץ', כבר הודיע שינסה ליזום חקיקת בזק שתדחה את הפינוי וכי יש לכך שותפים רבים בכנסת. במקרה של דחיית הפינוי, שנקבע לעוד שבוע וחצי, הפיצוי לבעלי הקרקע יעלה למדינה מיליארדים.
במהלך הדיון יו"ר הוועדה משה גפני התעצבן על כך שמנהלי הגוש הגדול לא מגיעים, "אני רותח מזעם … הם מקבלים כסף בשביל להתייצב כאן!". ח"כ מיקי זהר מהליכוד אמר שפינוי מיידי הוא הפקרה של תושבי אילת ו"גם ראש הממשלה חושב שזה לא סביר". זהר הציע פינוי הדרגתי ופתרון קבע לתושבי אילת ביום שאחרי הפינוי, כך שיוכלו לטוס למקום קרוב לשדה דב, או לנתב"ג.
גם אורית פרקש מכחול לבן הביעה עמדה דומה: "איפה הממשלה עם ההליכה הזאת ראש בקיר? יקוב הדין את ההר, לפגוש את הכסף עכשיו ומיד בלי פתרון לטווח הקצר". מיכל שיר מהליכוד אמרה שפינוי עכשיו הוא "תכנית חלם … מנתקים את אילת מהמרכז". נציג האוצר בדיון, אמר שהכסף מפינוי השדה מסתכם ב-8 מיליארד שקל בסך הכל וחלקו אמור להיכנס בשנה הבאה, כדי לממן את העברת בסיסי צה"ל לנגב. טל רוסו מהעבודה אמר שאפשר לפנות 70% מהשדה ולשמור על מסלול הטיסה האזרחי. גפני אמר בסיכום, שהדרישה היא לדחות את הפינוי לפחות עד ינואר, או סוף השנה, לפי החלטת ראש הממשלה: "הדחייה היא קריטית, זה יהיה במשמרת שלנו … המנהלים מטעם ביה"מ יבואו לכאן בסוף, לא נשחק איתם … צריך לאפשר הפעלה של השדה עד שמתחילים לעבוד שם כמו בהרצליה".
מי מתנגד לפינוי?
הבליץ של סמוטריץ' היא ניסיון אחרון במאבק מתוקשר נגד פינוי שדה דב: ראש העיר אילת, מאיר יצחק-הלוי, התריע ממכת מוות לעירו, בעקבות הירידה הצפויה בהיקף הטיסות לעיר, ביטל את חברותו בליכוד, שבת רעב והקים והקים אוהל מחאה ליד הכנסת; ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, מציע להשהות את הפינוי, ולקדם במקביל הקמת שדה חדש בלב ים, למרות הכסף שהבנייה על הקרקע אמורה להניב לעיריית תל אביב; המלונאים באילת שכרו את הקמפיינר אבי בניהו; וגם התושבים – הן באילת והן בצפון תל אביב – מתנגדים ברובם לפינוי הצפוי.
צניחת היקף הטסים לאילת ב-40%
הגדלת העומס בכביש 90 – מתחילת השנה נהרגו 7 אנשים בכביש ואשתקד נהרגו שם 20 איש
פגיעה בתיירות הפנים לאילת בהיקף של 20%-30%, שהיא 85% מסך התיירות לעיר
סגירת מלונות ואי בניית מלונות חדשים שתוכננו באילת, 20 שנה לא נבנה מלון חדש בעיר. דוד פתאל: "זה יוריד אותנו מתחת לסף הרווחיות"
"סוגרים תשתית חיונית בעבור חופן דולרים. יש לי את כל הסיבות לתמוך בסגירת השדה … כ-5,000 יחידות דיור בשטח של השדה כבר אושרו להפקדה, אבל התכנית נעדרת ראייה אסטרטגית" (ראש העיר תל אביב)
״אפשר לבנות 8,500 יחידות דיור ולהשאיר מסלול אחד וטרמינל קטן. הממשלה מתנהגת כמו כריש נדל"ן. כביש 90 יהפוך למלכודת מוות" (ראש העיר אילת)
"זמן ההגעה יוכפל וצוותים רפואיים כבר הודיעו שיפסיקו להגיע (מנהל בי"ח יוספטל)
בשיחה עם "זמן ישראל", בניהו שולף את נשק יום הדין הביטחוני: "בכל מדינה שדה תעופה הוא נכס אסטרטגי. זה המנחת היחידי בגוש דן שמשרת אינטרס בטחוני, אם וכאשר יצטרכו להוביל פצועים או חברי קבינט או לצאת לים. הצבא רצה להישאר, אבל עובד לפי החלטת הממשלה. איך רשות שדות התעופה תומכת בסגירת השדה? רשות מקרקעי ישראל נתנו להם מאות מיליונים כ'דמי שתיקה', ואם השדה לא יפונה הם יצטרכו להחזיר את הכסף, בגלל זה הם שותקים".
ברשות אומרים שדעתם בנושא כלל לא רלוונטית, שכן הם פועלים בהתאם להחלטת ממשלה. מעבר לכך, ברשות מסבסדים את שדה דב ב-30 מיליון שקל בשנה, מאחר שאין אגרות נוסעים בטיסות פנים. בנוסף, הרשות כבר השקיעה 200 מיליון שקל בשדרוג טרמינל 1, כהכנה לקליטת הפעילות מהשדה שייסגר.
מי תומך בפינוי?
אלה שתומכים בפינוי מעטים יותר, אבל יש להם הרבה משאבים. מדובר בחלק מתושבי שכונת נופי ים, וכמובן ב-1,500 בעלי הקרקעות של מה שנקרא "הגוש הגדול". הם מעוניינים לממש את הכסף הגדול הטמון בקרקע הכל כך יקרה הזו, ולשם כך הקימו אתר אינטרנט מושקע ושכרו את משרד היח"צ שרף תקשורת.
תושבי נופי ים אף קיימו בסוף השבוע שעבר הפגנת מחאה בדרישה לקיים את החלטת הממשלה ולסגור סוף-סוף את השדה, שנושק לשכונה. "אני מדבר קודם מהלב, לא מהכיס", אומר אחד מהם. "על הדלק שאנחנו נושמים והרעש באמצע היום. לא מזמן התקיים טקס שבועות בבית ספר של הילדים שלי. באמצע הטקס המריא מטוס ולשתי דקות לא שמעת כלום ואחרי זה אתה מקבל אדי דלק".
אבל לאותו תושב, יש עוד סיבה טובה לחכות לפינוי: גם הוא יורש של שטח גדול בשדה דב. כמוהו, יש עוד 1,500 בעלי קרקעות ב״גוש הגדול״, הכלוא בין רמת אביב ממזרח, שיכון ל' מדרום, חוף תל ברוך ושדה דב במערב ואזורי חן בצפון.
בגלל שהמאבק לאורך השנים היה כל כך מיליטנטי ויצרי, רוב בעלי הקרקעות חוששים להיחשף ולכן הם מיוצגים על ידי כמה עורכי דין, אך לפי דוברת נציגי "הגוש" ממשרד שרף, "לא תמצא ביניהם את תשובה ואקירוב. אלה אנשים רגילים שהם יורשי הרוכשים של הקרקע משנות ה-40 ואילך", היא מסבירה.
הפסקת זיהום האוויר והרעש ליד גני ילדים, בתי ספר ובתי מגורים בצפון ת"א
פינוי תוואי קו הרכבת הקלה בעיר
יצירת 25,000 מקומות עבודה חדשים בגוש הגדול, פיתוח תיירותי וכלכלי
הקמת פארק חופי גדול בת"א ופתיחת הגישה לים
מנוע כלכלי וחברתי אדיר לנגב: העברת 12 מיליארד שקל מהתמורה לפרויקטים ציבוריים והעברת בסיסי צה"ל
הקמת 16 אלף יחידות דיור בגוש הגדול, מתוכן 7,000 לזוגות צעירים ודיור מוגן. חצי מהדירות בפרויקט יהיו של 2-3 חדרים
בינתיים, מי שמפנים כתף קרה לשכנים מנופי ים הם תושבי שיכון ל' הסמוך, שפעלו בעבר בהצלחה להעברת רחבת התדלוק של השדה לכיוון נופי ים – שאז עוד לא הוקמה. "מי שנכנס לגור שם ידע שהוא הולך לגור ליד שדה תעופה שקיים מלפני קום המדינה", אומר רועי מימרן, פעיל במאבק למניעת הפינוי. לדבריו, הוא מצא שותפים למאבק גם בקרב תושבי נופי ים: "הם מפוצלים. חלק מאלה שבעד אפילו נותנים לנו כסף לקמפיין, וכך הוספנו 60 אלף שקל למימון הפעילות נגד הסגירה".
בינתיים, באילת
כך או כך, את ההשלכות של סגירת שדה תעופה קטן ועירוני המשמש בעיקר לטיסות פנים, ניתן לראות כבר עכשיו באילת – היעד המרכזי לטיסות משדה דב.
עם סגירת שדה התעופה בעיר, ופתיחת נמל התעופה "רמון" במרחק 20 ק"מ משם, נחתכו טיסות הפנים לעיר השמש הנצחית ב-25% (במאי, בהשוואה לחודש המקביל ב-2018). סגירת שדה דב צפויה להוביל לירידה נוספת, שכן כל טיסות הפנים לעיר יעברו בנתב"ג, העמוס ממילא ב-25 מיליון נוסעים נוספים בשנה.
ישראלים שכבר ביקרו ב"רמון" סיפרו לנו – ולכלי תקשורת אחרים – כי הוא אינו עונה על צורכיהם, הן מבחינת המיקום והן מבחינת התכנון. נוסעת שביקשה להישאר בעילום שם, וטסה לאילת משדה דב כדי ללמד סטודנטים, אמרה לנו: "יש שם קילומטרים של שיש לא נחוץ, וזה ענק כמו נתב"ג, לעומת הצריף בשדה באילת, שתפור למידות בני אדם. אתה שואל את עצמך מה הם מתכננים שם? ווגאס באמצע המדבר? להגיע לעיר לוקח 20 דקות במונית, כשאין פקקים, ואוטובוס מגיע אחת לחצי שעה, אבל אין צל בתחנת אוטובוס, ועוד באקלים של אילת".
מה תעשי אחרי סגירת שדד דב, כשהטיסות יהיו מנתב"ג?
"הטיסות מנתב"ג לא ייצאו מטרמינל 3, אלא מטרמינל 1, אז אנשים יצטרכו לקחת אוטובוס מהבית לרכבת, ואז לרדת בטרמינל 3, ומשם לנסוע בשאטל עד לטרמינל 1. אין לי מושג איך אנשים יוכלו להגיע ככה לאילת בזמן סביר".
וכרגיל, כולם מחכים לרכבת
עו"ד נרי ירקוני, לשעבר ראש מינהל התעופה האזרחי וכיום עורך דין ויועץ לענייני תעופה, מציג חוות דעת מקצועית מורכבת יותר. לדבריו, הוא טרם ביקר במקום, אך "השדה בסדר, אלא שהוא מפוספס בגלל היעדר תחבורה קרקעית".
ירקוני: "מבחינת אילת, השדה בתמנע קצת רחוק אבל זה בסדר, לא חייבים שהשדה יהיה בתוך העיר. מבחינה בינלאומית, השדה נכה, כל עוד אין רכבת מהירה משם לאזור המרכז. המרחק לתל אביב נטו הוא בערך 300 קילומטר.
"רכבות בעולם עושות את המרחק הזה בשעתיים. אם הייתה רכבת למרכז, היה פתח לטיסות בלילה, מאחר שהעלויות והאגרות לאילת יותר נמוכות. היו מגיעות לשדה טיסות לילה וטיסות זולות יותר, הנוסעים היו באים ברכבת וטסים משם".
אבל הטסים לאילת נאלצים להגיע לשדה "רמון", ובשעות העומס הם נתקעים בפקקים מתסכלים בכניסה לאילת, במקום לנחות ישר בתוכה. לפי שר התחבורה היוצא, ישראל כ"ץ, גם זה ייפתר בעזרת רכבת קלה מהשדה לעיר.
הסיפור האמיתי, לדברי ירקוני, הוא לא הרכבת הקלה שתקום או לא תקום בין תמנע לאילת, אלא קו הרכבת תל אביב-אילת, עליו חלם דוד בן גוריון כבר בשנות ה-50, ועליו הכריז בנימין נתניהו ב-2004, בשבתו ככשר אוצר.
"טיסות הפנים בארץ הן תולדה של היעדר תשתיות קרקעיות, ובראשן הרכבת", אומר ראש מינהל התעופה האזרחי לשעבר. "בחו"ל לא טסים מרחקים כאלה, נוסעים ברכבת או ברכב. כך גם לגבי הצפון: מאז הקמת כביש 6, אין מה לטוס מתל אביב לנהריה, כי באוטו זה לוקח שעה ו-45 דקות. עד שאתה מגיע לשדה, נכנס, עובר בידוק, ממריא ונוחת, כבר עדיף לנסוע באוטו. להערכתי, אם תהיה רכבת, או תשתית יבשתית טובה, לא יהיה יותר טעם לטוס לאילת".
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם