מגוון מבעלי החיים במצרים מנויים בפסוק. כל בעל חיים – תפקידו וייחודו.
חמורים משמשים למשא. גמלים הם 'ספינות המדבר'.
הסוסים הם יוצאי הדופן, לטעמי. בעבר רק אנשים חשובים הקרובים למלכות רכבו עליו ('ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים'. בתרגום: וְיַת רִיגְלֵיהּ לְמִירְכְּוּב עַל סוּסְיָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרַיִם). הם היו חלק מהצבא ('סוס ורוכבו רמה בים'), על סמך התכונה המיוחדת של הסוסים – המרוץ המהיר.
אני אוהב מאד את הפסקה בסוף פרק חמישי של "אורות התורה", המבטאת את המיוחדות של הסוסים בהשוואה לאותיות התורה.
בספריית הרמב"ם מצוי עותק אישי של הרב אהרן אליהו מיליקובסקי מחבר ספר שאלות ותשובות "אהלי אהרן", שנדפס משנת תרס"ט (1909).
המיוחד בעותק המחבר הם ההערות המרובות בכתב ידו בשולי העמודים.
בעותק שלנו גם מצורף בנפרד דף פרסומי כולו בלשון אשכנז. בסופו מצוטטים בעברית כותרות שני סימנים בלבד מהספר.
מתוך נ"ג (53) סימני השאלות שבתוך הספר בחר המפרסם לציין את שני הסימנים הבאים:
בדין הגראמאפהאן שמשמיע שם שמים, אם יש בזה הזכרת ש"ש.
ובדין מחזיקי הפאסט שמעמידים סוסים להפקידים לנסוע בכל יום ואיך יעשו בשבת וכו'.
הבחירה בתשובה בעניין הגראמפון היא מובנת. חידוש טכנולוגי שמעורר שאלה חדשה.
קצת תמוה מדוע הפוקוס על התשובה השניה – בדין שירות הפאסט (הדואר)?
והנה הערה נפלאה בסוף סימן ג, המלמדת אותנו על רצונו של המחבר להוסיף ולשפר את התשובה.
הנידון בפיסקה: דין שליח לדבר עבירה. הרב אליהו אהרן טוען שגם אם השליח הוא שכיר או פועל חל עליו הכלל "שאין שליח לדבר עבירה".
בשורה הראשונה נכתב תאריך ומקום: ז' כסלו תרצ"ג (1933), תל אביב.
היום ז' כסלו צג פה ת"א
מצאתי כן בפ"ת חו"מ
[ס'] קפ"ב ס"ק ב'
בשם שער משפט
בשורות הבאות צויין מראה מקום. באחד ממפרשי השלחן ערוך, "פתחי תשובה", חלק חושן משפט, סימן קפ"ב סעיף קטן ב, מופיע אותה טענה בשם ספר "שער משפט".
(ב) חוץ מלדבר עבירה. כתב בספר שער משפט [סק"א], ונראה דאף אם שכר להשליח לעשות העבירה, מ"מ אמרינן אין שליח לדבר עבירה, אף דלענין תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא מהני אף בעשאו שליח, ואעפ"כ אם שכרו מהני משום דיד פועל כיד בעה"ב דמי כמ"ש הש"ך בריש סימן ק"ה, מ"מ לענין אין שליח לדבר עבירה לא אמרינן כן:
נעקוב אחרי תולדות חייו של הרב אליהו אהרן מיליקובסקי. נראה כמה שנים וטלטלות שעברו עליו עד שכתב את ההערה.
נולד בשנת תר"כ (1860), התמנה לרב בגרייבה בשנת תרנ"ב (1892) ובתקופה זו הדפיס את החלק הראשון של "אהלי אהרן" בשנת תרס"ט (1909). בשנת תרע"ב (1912) עבר לכהן בחרקוב. הרב מיליקובסקי עלה ארצה בגיל 68 בשנת תרפ"ח (1928) וכיהן ברבנות בתל אביב.
זאת אומרת: הרב גרס בתלמודו בשלחן ערוך ובאותיות הקטנות של נושאי הכלים עליו, וחזר ועידכן את העותק שבידו במה שמצא 24 שנה אחרי הדפסת הספר.
עמל של תורה!
שבת מבורכת
אבישי
———–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
צום העשירי – זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים
גמרא במסכת ראש השנה דף יח ע"ב
האם ירושלים היתה מוקפת חומה ? – ברור שכן.
האם מוקפת חומה מימות יהושע בן נון ? – ברור שכן.
לכן חוגגים בירושלים פורים דמוקפים ביום ט"ו באדר.
מדוע השאלה? כי כמו כל הנחת יסוד היא צריכה בדיקה, וכפי שתקראו בהמשך יש מי ששאל !
ברשותכם אספר כיצד התגלגלתי לזה.
בעת שסדרתי מדף נוסף במדור ארץ ישראל במחסן הספריה מצאתי קונטרס ללא שער מסודר.
הקונטרס בן 52 עמודים מכיל חוות דעת של הרב אברהם יצחק קוק, דוד ילין, י. בן-צבי, א.מ. ליפשיץ, י.ל. פישמן, א.י. בראוור, ד. די סולה פול, אלכסנדר מ. דושקין, שמואל רפאלי, אפרים רבינוביץ. לכל חוות דעת שער נפרד !
עמוד ראשון בקונטרס
מתוכן הדפים מתברר שלפנינו קונטרס הסכמות משנת תר"פ (1920) לספר ארץ ישראל ושכנותיה מאת הרב ישראל זאב הלוי איש הורוביץ.
נציין שבספריה הלאומית ישנו קונטרס חות-דעת ובו [4] עמודים בלבד הכוללים את הסכמת הרב קוק.
בסיפור חייו של הרב ישראל זאב הורוביץ שזורים חיי העוני בירושלים בימי מלחמת העולם הראשונה ולפניה. הוא נפטר בשנת תרע"ח (1918), בן שלושים ושמונה בלבד במותו.
מחד גיסא, היה מלמד בתלמוד תורה ומאידך גיסא, הוא אוטודידקט בלימודי ארץ ישראל שסובב בספריות ואוסף חומר תורני וכללי על ארצנו. את עבודת חייו אסף וכינס בספרו ארץ ישראל ושכנותיה: אנציקלופדיה גיאוגרפית-היסתורית לארץ ישראל, סוריא וחצי האי סיני. הספר נדפס אחרי פטירתו על ידי בנו בשנת תרפ"ב בוינה ללא ההסכמות !
הערך על ירושלים יצא בנפרד ע"י נכדו הרב שמואל אליעזרי בשנת תשכ"ד בירושלים, שם גם נדפסו תולדות המחבר והסכמת הראי"ה קוק הנ"ל.
על דמותו המיוחדת רבת הפנים כתב עליו הסופר ש. בן ציון בהספדו (הנדפס במוסף שי לתרבות של הארץ וגם בסוף הקונטרס הנ"ל). את הספדו חתם במילים:
"אומרים עליו שהוא מת מאינפלואנציה, אני איני רופא, ובכל זאת מעיז אני לומר שמחלה אחרת גמרי הצעידתו למות בעודו על עבודתו בקדש, היא המחלה שהסימפטומין שלהם הם "תורמוסים במקום לחם" לתלמידי חכמים…"
כשחפשתי מידע נוסף על רבי ישראל זאב איש הורוביץ, פגשתי את הקונטרס המיוחד "חילופי מכתבים" שהוציא לאור נכדו הרב זלמן מנחם קורן בשנת תש"נ (1990). הקונטרס מוקדש "בשאלה האם ירושלים היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון…":
לירושלמים – אל דאגה !
הקונטרס הוא לפלפול בדברי תורה. וכפי שכתב הרב ישראל זאב איש הורוביץ באחת מאיגרותיו:
"ומה גם בידעי נאמנה שגם אם יתכנסו כל גאוני תבל לא יוכלו לבטל את המנהג של קריאת המגלה בירושלים בט"ו באדר…"
נאום יהודה בתחילת פרשת ויגש הוא הדיבור הארוך ביותר בספר בראשית. שבעה עשר פסוקים ארכו…. כדרכם של נאומים במקרא בדרך כלל, אף נאומו של יהודה, למרות אופיו הרגשני והספוטני, הוא נאום בנוי לתלפיות. הוא מכוון להשגת מטרתו – ריכוך לב של השליט המתנכל – ברטוריקה מופלאה ובמגוון של אמצעים אומנותיים. (ר' אלחנן סמט. עיונים בפרשות השבוע. ירושלים תשס"ב).
מבקש להקדיש את רשימתי לאחד מגדולי הדרשנים צבי הירש מסליאנסקי (תרט"ז-תש"ג 1856-1943), שנדד בקהילות רבות בהן ריתק בדרשותיו קהל גדול במשך עשרות שנים. תחילה במזרח אירופה ובהמשך בארצות הברית.
בתחילת ספרו "זכרונותיו ומסעותיו; ארבעים שנות נדודים ונפתולים" (בתוך כתבי מאסילאנסקי. כרך ג. ניו יורק תרפ"ט. מצוי באוצר החכמה) הוא מתאר את תחילת דרכו כדרשן.
תיאור חי להצלחתו כדרשן מצוי בדיווח בעיתון "המליץ" בתאריך 7 מרץ 1894 מהעיר בוברויסק (בלרוס). בתיאור רואים את הצלחתו אצל הקהל הרחב וגם בקרב תלמידי החכמים, עד כדי שנכתב:
"… כי גם רוענו הנאמן הרה"ג ר' רפאל שפירא (חתנא דבי נשיאה הגאון נצי"ב זי"ע) שלא יצא מחוץ לד' אמות של הלכה ולא פסוק פומיה מגירסא אפילו שעה אחת, ישמע את דרשותיו באהבה ורצון ובפה מלא יאמר, כי למצוה תחשב זאת…"
מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית.
על חוויותיו בעת היותו בבורויסק מקדיש רצ"ה פרק בספר זכרונותיו. הוא מספר שדרש שלוש עשרה פעמים בבתי כנסת שונים ובכולם נכח הרב רפאל שפירא. ראו נא כאן !
באוצרות ספריית הרמב"ם ישנה חוברת לא מצויה שנדפסה באנגליה, בעת ששהה שם מאסליאנסקי בדרכו מיבשת אירופה לארצות הברית. בראש החוברת מכתבי המלצה מגדולי הרבנים:
א. הרב יצחק אלחנן ספקטור
ב. הרב שמואל מוהליבר
ג. רבי דוד פרידמן מקרלין.
הביטוי "מאסליאנסקי ידבר" הופיע לראשונה בעיתון העברי (כתריאל צבי שרהזאהן), 10 יולי 1896 (כאן) – ואח"כ ליווה אותו ביטוי זה במשך עשרות שנים בהן היה דורש כל שבוע בפני 'עמך' בני יורק!
כך פתח אברהם רגלסון את מסתו "אשיחה" וכמותו פתח יהודה אבן-שמואל בהספדו.
בדרשותיו צייר רצ"ה מאסליאנסקי בצבעים עזים את מצב היהודים בגלות מול חזון החיים של עם ישראל בארץ ישראל. פעמים רבות הביא את קהל השומעים לבכיות שנבעו מתוך רגש יהודי חם.
תמיהני אם יש בדור הזה מי שיכול לרתק קהל שעתיים תמימות ואם יש מי שיבוא לשמוע ויגיע להתרגשות עד בכי.
הבכיות מזכירות את דרשת יהודה בפני יוסף שגם בסופה נאמר:
בפרשת השבוע יוסף חולם חלומות. באותה עת יוסף ואחיו היו רועי צאן. אף אחד לא חלם שיבוא יום ויוסף יחזיק את כל העולם בתפקידו כשר האוצר במצרים. זה נראה חלום באספמיה. לא מציאותי בעליל. יוסף היה אחד מהם. מי חלם שכל העולם יבוא ליוסף?
גם יוסף טעה והבין את החלום על מציאות חייו הנוכחיים ולכן הלך ללא חשש אל אחיו בשדה. לזה כיוון המלאך גבריאל כשפגשו בדרך והוכיחו כי הוא תועה בשדה. השדה לא בארץ כנען ליד שכם. הוא בארץ מצרים, לפי התכנית האלוקית שיוסף יהיה ממונה על אוצרות התבואה מכל שדות ערי מצרים.
כך מבואר בספר "קיצור אלשיך על התורה", שנדפס באמשטרדם בשנת תק"ח (1748):
"וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש (לז טו). יתכן לפרש על דרך שכתבנו למעלה על פסוק והנה אנחנו מאלמים אלומים בשדה, שלפי האמת היה פתרון החלום כי יוסף יצבור בר בשבע שני השבע וכל בני ארץ מצרים וכנען ובכללם אחיו וזהו אנחנו מאלמים אלומים בשדה, כמה דאת אמרת: אוכל משדההעיר אשר סביבותיה נתן בתוכה (עיין לעיל על פסוק והנה אנחנו כו'). ויוסף חשב שהראה לו הקב"ה מאלמים אלומים בשדה שישתחוו אלומתם לאלומתו כפשוטו שילך אל השדה, כמאמר יוסף: אלכה לי אל השדה אל צאנם ושם יקדו וישתחוו לי ולמה אירא וה' אתי (ועל דרך פרקי דרבי אליעזר פרק לח). וימצאהו איש זה גבריאל, דיבר המלאך הדובר בו להסיר תועה מלבו בל יבטח בחלומו. וזה אמר הנה תועה בשדה כי אין זה פתרונו והוצרך על ידי גבריאל כי כל החלומות נמשכים ממנו. כי על כן אמרו בזוהר שנקרא החלום אחד מששים בנבואה שהיא הדרגה ששים מהדרגה נבואה כנודע ליודעי חן (זוהר בראשית קמט א קפג א) כי ממקום המתייחסאל הנבואה למעלה עד גבריאל יש ששים מדרגות ועל כן בפירוש נקרא גבריאל בעל החלום במסכת ברכות" .
שער הספר "קיצור אלשיך על התורה". אמשטרדם תק"ח (1748). עותק ספריית הרמב"ם
בשער ציור שתי כפות ידיים בברכת כהנים, שהוא דגל המדפיס של יתמי שלמה פרופס כ"ץ. בנוסף מוכתם הספר בשלל חתימות הצנזורה הרוסית.
התבוננו נא על שתי כפות הידיים ובחותמת שעליהן, אפשר לדמיין שהידיים מחזיקות בכדור הארץ?
———————————————————————————————
בחודש האחרון לימדנו בספריה קורס בשם "אחד מן המניין" על היחיד והיחד.
זאת התחושה שמלווה אותנו מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל: הביחד הוא שמוביל אותנו קדימה.
קראנו לקורס "אחד מן המניין". על פי סיפורו של אבא קובנר, ממנהיגי המרד בגטו ווילנה:
בכל משברי שפקדוני לאורך הדרך, דבר אחד לא נשבר. לא חדלתי להיות אדם מאמין. אף בגדול שבשברוני לא נתמוטטה אדמת אמונתי. אמונה – מרכזה העבודה, נשמתה – תפילה . אין שירה אמיתית, שאינה בבחינת תפילה. בשבוע הראשון להיותי בארץ עמדתי ליד הכותל המערבי. אמי ז"ל לא ציוותני דבר; שכן לא נפרדנו. עמדתי במרחק של פסיעה מהכותל, מן האבנים, והרגשתי שאיני שייך. הרגשתי שהנני נטוע בהוויה אחרת. לא פסעתי צעד נוסף,
אך מישהו משך בשרוולי, ביקש שאצטרף למניין. חבשתי כובע, הצטרפתי למניין. אמרתי תפילת מנחה, והגעתי . זהו דבר יהודי, היותר ייחודי שביהדות – להיות אחד במניין. לדעת כי התשעה זקוקים לעשירי, והאחד לתשעה. אפשר שזה הדבר המשמעותי ביותר שביהדות, ואין דבר יותר ייחודי ויהודי בתנועה זו בה חונכתי. תפילתי תמיד להיות אחד מכולם, שמילותי הטובות תצטרפנה למלים שממלמל הציבור. גם הקרוב לתיבה, הוא העובר לפני התיבה – ולא יותר. אין משמעות לחיים אם הם לעצמם. רק בזיקתם אל ההווייה, אל המלים שבאו עדיך – ובאים מרחוק לקראתך, יש משמעות לעמידה. א ח ד – אבל אחד בציבור.
יש זמנים שהפרט והיחיד עומדים בפני עצמם. כמו יוסף שנפרד מאחיו.
ויש זמנים שלהיות "אחד מן המניין" נותן את הכח, היכולת והקדושה לכולנו.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
מתוך ספרו של שמחה רז "איש צדיק היה". ירושלים תשל"ג (1973)
את ספרו של שמחה רז זכרונו לברכה "איש צדיק היה" קבלתי פעמיים מתנה לבר המצוה (בשנת תשל"ו 1976). ומאז אני הולך עם הספר ואחרי דמותו של ר' אריה לוין, הצדיק הירושלמי.
ראיתי ספרי תולדות צדיקים רבים, אך אין אחד כמוהו. המיוחד בספר זה שכל אחד יכול לקחת ממנו לימוד לחייו. הספר אינו כשאר ספרים על "גדולים" ונפלאותיהם אלא על מעשים קטנים של אדם גדול.
לפני שנים סיפר לי המנהל המיתולוגי של מחלקת הספריות התל אביבי, מר ישראל שפירא ז"ל כי הוא אחיין של ר' אריה לוין ושמורים עמו כל חליפת המכתבים בין ר' אריה להוריו. זו היתה הפתעה כי ישראל היה ממייסדי קיבוץ חצרים של התק"ם ולא שמר על אורח חיים דתי. מאידך, ישראל הצטיין ביחסו הלבבי לכל והיה איש נעים הליכות באופן יוצא מהכלל. הקירבה המשפחתית לר' אריה השלימה אצלי את ההבנה על המיוחדות הזאת שלו. בדרך כלשהיא נודע לשמחה רז על "אוצר" זה ואני נבחרתי לתפקיד הבלדר שהביא את חבילת המכתבים מתל אביב ירושלימה. כמדומני שישראל לא הסכים שיוציאו לאור את המכתבים, כי היו בהם עניינים אישיים רגישים.
משתי הגלויות המצ"ב, אף שאין בהם חידושי תורה, ניתן ללמוד על אישיותו החמה של ר' אריה.
אלי שטרן בבלוגו המצויין "נוטריקון" מצביע על הופעת סמלו המלכותי של נפוליאון בשער ספר "גרן נכון", במהדורה שיצאה לאור בדפוס קטן בעיר לינוול בצפון מזרח צרפת בשנת תקס"ז (1807).
כידוע נפוליאון שאף לכבוש את כל אירופה והגיע עד מוסקבה בראש צבאו. שם נחל מפלה בשנת 1812 ונסוג אחורה. מקובל שנחלקו צדיקי הדור באותה תקופה, אם נפוליאון ושלטונו טובים ליהודים או עדיף המצב הקיים תחת שלטון הצאר הרוסי.
ייתכן והד למחלוקת זאת נמצא בעותק נוסף בספריית הרמב"ם ובו "נעלם" סמל המלכות הנפוליאונית משער הספר. מחיקת הסמל נעשתה בכוונה תחילה וביד מקצועית, סימן לכך הטקסט שנשמר בצד האחורי של דף השער.
ספר "גרן נכון" נדפס לראשונה באיטליה בשנת שכ"ב 1562 ובמהדורות נוספות לאחריו. הספר מקבץ שלשה חיבורים ממחברים שונים. לכן כנראה נקרא "גרן נכון", כמו הגורן המאסף אליו את התבואה שנקצרה.
בתנ"ך מופיע הביטוי פעם אחת בעת הניסיון הכושל של דוד להעלות את ארון ברית ה' ירושלימה.
קשר רב שנים היה לנו בספריית הרמב"ם עם ז'אבו, זאב ח' ארליך ז"ל שנפל בלבנון. פה ושם ביקש מקור שנדרש לו ושמחנו להיענות לבקשתו.
ז'אבו היה שייך לסג"ל חבורה מיוחד של פורצי דרך בלימוד התנ"ך מתוך היכרות קרובה וממשית עם הגיאוגרפיה וההיסטוריה של ארץ ישראל הרחבה. דוגמא מצויינת לכך הוא המאמר הבא על זיהוי מקום גורן נכון:
"אֶל נכון", גורן נכון ומקום גן עוזא
שנדפס בחוברת מגדים כו בהוצאת מכון הרצוג. לקריאת המאמר כולו ראו נא כאן.
מי שמעוניין במאמר יפנה אלי.
הקדשת ז'אבו לספריית הרמב"ם בשער ספרו מזרח הירדן במבט יהודי.
"לספריית הרמב"ם, בברכת הארץ לאוהביה, ז'אבו"
יהי זכרו חקוק בקרבנו.
נ.ב. ברכותינו למר חנניה ויינברגר על הוצאה חדשה של ספר "תולדות רבינו חיים בן עטר" ו"נר למאור", שחיבר דודו, מנהלה הראשון הבלתי נשכח של ספריית הרמב"ם, הרב ראובן מרגליות זצ"ל.
מהודרת ומפוארת, עם הוספות מכתב יד, שיצאה לאור על ידי חברת אהבת שלום, ומצטרפת לספר הקודם בסדרה "תולדות אדם" (תשפ"ג).
חובה להכיר את שפע המקורות והידע האין-סופי של ר' ראובן זצ"ל.
שבת מבורכת
בברכת הארץ לאוהביה
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
לימים נחקק שיעורו זה בחוברת מיוחדת. תמציתה מובאת כאן על פי סקירה שכתב הרב יואל קטן, עורך "המעין":
משפט המפתח בגישתו של הרב קוק: "עבודת ה' לעולם אינה אמורה לדחוק את רגליו של המוסר הטבעי האמיתי של האדם, אלא להעלות את מוסרו ולהוציאו אל הפועל לאור המוסר המוחלט של בורא עולם, מתוך הכרת וידיעת האדם ירא-ה' את שמעליו"
בצקלוני שמורים ארבעה ציורי עקידה שמצאתי בספרים ישנים. עיינתי בהם לקראת רשימתי השבוע כמה פעמים כדי לראות מה אפשר ללמוד עליהם, ואז "נפל לי האסימון", שאפשר להעביר את המסר של הרב מיכאל באמצעותם.
השוו נא בין שני הציורים, זה שלמעלה וזה שלפניכם, מה יש בזה שאין בזה?
ציור העקידה בספר טורים. קראקא שס"ג (1603). עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
בשניהם אברהם אבינו מצוייר כשהוא מניף את המאכלת על בנו יצחק.
בשניהם המלאך למעלה משקיף כאומר לו "אל תשלח ידך אל הנער".
בשניהם מצוייר האייל שנאחז בסבך.
אבל…
היכן היא האש הבוערת? חסרה בתמונה הראשונה !
אם הייתי שואל אתכם בשליפה: מהו ניסיון העקידה? התשובה המקובלת, בסבירות גבוהה, שאברהם נצטווה לשחוט את בנו.
ולא היא!
אברהם אבינו נצטווה להעלות את יצחק בנו לקרבן עולה לפני ה'.
בהקרבת קרבן עולה יש סדר. תחילה שחיטה ואחר כך העלאה לגבי המזבח ושריפת הקרבן – אשה לה'-.
אין משמעות לשחיטה בפני עצמה !
הציוד שאברהם לוקח לדרך מלבד המאכלת הם: עצים ואש. כי העיקר הוא מעשה ההקרבה.
אמר זבולון לפני הקב"ה: רבונו של עולם, לאחיי נתת להם שדות וכרמים, ולי נתת הרים וגבעות. לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות. אמר לו: כולן צריכים לך, ע"י חלזון שנאמר: עמים הר יקראו ושפוני טמוני חול. רש"י: "חלזון עולה מן הים להרים, וצובעים בדמו תכלת ונמכר בדמים יקרים". [מסכת מגילה דף ו]
—————————
בע"ה. חול המועד סוכות תשפ"ה (2024)
ספר "אליאב בן אחיסמך" – עותקים שונים
תחילתה של רשימה זו בעותק הספריה של ספר "קינות לתשעה באב", שנדפס בברונא בשנת תק"כ (1760). בצמוד לכריכות הפנימיות נוספו [2] דפים בסטנסיל הלקוחים מתוך קטלוג ספרים מס' 157 של j. biegeleisen
חנות ספרי הקודש בייגלאייזן בשכונת ברוקלין אשר בכרך הניו יורקי ידועה מאד בין אוהבי הספר. היא נוסדה בשנת 1910 ע"י ר' ישראל יקיר ביגעלאייזען ז"ל מחסידי בעלזא וקיימת עד היום. (ראו נא עליה בפורום מטפחת סופרים ועיטור ספרים כאן).
עברתי על מצאי הספרים ופרטיהם ולא מצאתי בה חידוש ביבליוגראפי כלשהוא שיכול לשמש בסיס לרשימה בבלוגי. כל הספרים ידועים ואין חידוש ברשימה מעבר למקום הימצאה בתוך ספר ישן.
ברפרוף אחרון צדה את עיני שורה אחת. פריט מספר 45: [כותר] אליאב בן אחיסמך, [מחבר] ר"ס פרידנברג, [נושא] בעניני תכלת ושות [ מספר דפים] 32, [מקום הוצאה] פיעט(רקוב), [שנת הוצאה] תרעא (1911), [גודל עמוד] 8, [מחיר] 50 (דולאר).
הסתקרנתי רק משום שאני צאצא לחסידי רדז'ין, מחדשי התכלת בציצית, והספר גם הוא בעניני תכלת.
שער הספר. עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
הספר לא היה מוכר לי ורציתי גם להכיר את מחברו.
מתוך הרישום במפעל הב"ב נחשפתי לתופעה ייחודית. בספר זה "נתלשו" בראשו 2 דפים שהיו בעותקים הראשונים ובמקומם מופיעים בעותקים מאוחרים עמודים שונים.
הנה לפניכם עותק הספריה, שהוא טופס מתוקן. חדי עין יבחינו מיד בשוני בין שני העמודים שלפניכם בתפר בין חדש לישן.
למה הוצאו הדפים? מה היה בהם?
במאגר "אוצר החכמה" נמצא העותק המקורי טרם תיקונו. התשובה העובדתית היא שבשני הדפים שהוחלפו הרב אלכסנדר סנדר פרידנברג כותב בחיוב רב על התכלת בציצית, שחידש הרב חנוך גרשון ליינר האדמו"ר מראדזין. הוא נוטה לראות בו שליח ההשגחה העליונה וכו' וכו'. (לקריאת דפים אלו שיש בהם הרבה דברי פליאה ראו נא כאן. לקריאת הדפים החדשים ראו נא כאן)
הביטו בכותרת הפותחת חלק הדרוש בעותק המקורי (המצוי ב"אוצר החכמה").
אציין שהאדמו"ר מרדזין התכתב עם חכמי דורו על חידושו וביניהם עם ר' יוסף דוב סולובייציק "הבית הלוי", אביו של ר' חיים. ה"בית הלוי" הסתייג מהטלת הציצית כנגד המסורה הנוהגת בעם ישראל (על פרשנות בהסתייגתו, ראה נא במאמרו של ישראל זיידרמן על הגילוי מחדש של חלזון התכלת בימינו. "המעין" כרך לה ד, תמוז תשנ"ה, עמ' 31 ואילך)
לספר ישנן הסכמות חשובות של ר' מאיר יחיאל האדמו"ר מאוסטרובצה (שהכיר את המחבר כתושב בעירו, וכנראה מתוך הדרוש החסר שגם שוחח עמו בענייני התכלת) ושל ר' חיים סולוביייצ'יק. בטפסים המתוקנים נוספה הסכמתו של ר' חיים רפפורט ודברי שבח נוספים.
האם ר' חיים סולובייצ'יק עיין בספר בטרם נתן את הסכמתו? ולהפך, האם ההשמטה המאוחרת על דעתו?
הסכמה לספר אליאב בן אחיסמך. עותק ספריית הרמב"ם
—————————————————————————–
נ.ב.
מעניין שבספר נוסף ומוקדם של המחבר ר' אלכסנדר סנדר פרידנברג – "דברי שלום" (ורשה, תרמ"ט/תר"ן 1890/1889) – ישנה אותה תופעה ייחודית של החלפת דפים.
כך הרישום בקטלוג מפעל הב"ב :
כותר
ספר דברי שלום : … מבאר כל חומר במדרש רבה… וגם בהוראת איסור והיתר… מאת הרב ר' סענדר פרידענבערג אשר היה אב"ד בעיר פראשוויץ ועתה גר בווארשא…
מחבר/יוצר: פרידען בערג, סענדער בן ברוך
ווארשא : דפוס נתן שריפטגיסער, תרמ"ט 1889
הערות:
דף יא נתלש על ידי המחבר, כפי שמוכח מן ההוצאה השניה של הספר, שממנה נשמט בדפוס עמוד ב של הדף החסר.
—————
על הרישום הנ"ל יש להוסיף כי גם במהדורה המקורית (תרמ"ט) בוצעו שינויים.
לפניכם צילום מתוך העותק שבמאגר HEBEWBOOKS בו מצוי הדף המקורי השלם עם מחיקות!
ולאחריו העותק ב"אוצר החכמה" שבו חסרות השורות המחוקות.
מועדים לשמחה. פתקא טבא.
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
הרבה התלבטתי במה לשתף בסוף שנה כה סוערת ועם המחשבות שנדדו תחילה דרומה וכעת עולות צפונה.
דווקא מתוך הערבול המחשבתי חשתי צורך לכתוב על משהו שגרתי, מחקר זוטא, שיצליח למקד אותי בכתיבה.
תחילת המחקר בחותמת על דף במחזור "הדרת קדש", דפוס ונציה שנת ש"ס 1700, עותק ספריית הרמב"ם.
"ספרי דענט"
מי הוא דענט? מתי חי? איך הגיע הספר אלינו?
חיפוש ברשת העלה דוגמאות לא מועטות של חותמת זו ב"מכירות פומביות". הנה ארבע דוגמאות. נראה מה אפשר ללמוד מהם.
ספר "יקהל שלמה". דפוס ליוורנו שנת "אז תצליח", תקמ"ו 1786.
כתב יד "תהלת יצחק". טשרנוביץ שנת תקצ"א 1831.
כתב יד "ליקוטים נחמדים". סדיגורא תרכ"ט 1869.
ספר "שיטה מקובצת". דפוס ונציה תקכ"ב 1762.
1.
2.
3.
4.
כבר ברושם הראשוני רואים שאותו פלוני אסף גם ספרים וגם כתבי יד. (הערה: הספרים הנ"ל אינם נדירים במיוחד).
על החותמות גם מילים נוספות באנגלית ובאחת מהן גם ראשי תיבות של שמו הפרטי ומקום מגוריו: F.T. DENT London
על כתב היד הראשון ישנה חותמת "קנין כספי" של האדמו"ר נחום דובער פרידמאן מסדיגורא. (זה גם מקורו כתב היד השני שנמכר לאחרונה ב"קדם" [מכירה 92 ב פריט 167] מאוספי ביל גרוס !).
על הספר הראשון ישנה חותמת של ספריית בית יהודה, ועל האחרון ישנה חותמת של ספריית מוסד הרב קוק.
תחילה פניתי לרעי חנוך גוטליב למצוא מידע אינטרנטי על האיש. להלן ממצאיו כפי שכתב אלי:
בספר על בביליוטיקה עברית (להבנתי קטלוג מכירות פומביות) משנת 1836 – ראה כאן (השער של הספר) וכאן (רשומה 624) – כבר מוזכר האוסף של דענט – אם כי לא בהכרח זה אותו אחד.
חנוך גם מצא אדם בשם ג'ון דענט שהיה חבר במועדון אספני ספרים בלונדון (בערך בין השנים 1820-1830) ועליו מסופר (כאן המקור באנגלית, להלן תרגום):
להבדיל, ג'ון דנט היה כמעט בוודאות אספן שעיקר עניינו היה נדיר, יופי וערך כספי של ספרים ולא בחשיבותם האינטלקטואלית של הטקסטים שלהם. יש מעט הוכחות לכך שיש לו תחומי עניין ספרותיים ספציפיים מעבר לעיסוקיו הרגילים של אדם משכיל באותה תקופה, אבל תחום אחד שבו האוסף של דנט היה חזק במיוחד היה זה של כתבי יד מוארים, מה שמרמז שכנראה הייתה לו מודעות מתוחכמת ל ההיבטים החזותיים או ההיסטוריים של חלק מכרכיו, גם אם תחומי העניין הספרותיים שלו היו קלים יותר מזה של כמה חברים אחרים. אוסף הפריטים המודפסים וכתבי היד של דנט נחשב לאחת הספריות החשובות ביותר, בשל גודלה, בתקופה זו והוגדל מאוד על ידי רכישת ספריית הית'קוט, אותה קנה דנט בשלמותה בשנת 1807, עם כפילויות הנובעות מרכישה זו שנמכרו באמצעות שתי מכירות שנערכו ב-1808. כאשר האוסף של דנט נמכר ב-1827 בשתי מכירות פומביות שנערכו ב-29 במרץ וב-25 באפריל, הוא גייס רק 15,040 ליש"ט…
האם F.T. DENT קשור לג'ון דענט הנ"ל ? לא מצאנו קשר.
—————————————————————
היות ובפריטים רבים עם החותמת מצויים בספריה הלאומית פניתי לגב' יעל אוקון, מי שניהלה שנים רבות את אוסף כתבי היד בספריה הלאומית, ושאלתי מה ידוע לה על אוסף ספרי דענט ועל האיש ?
יעל השיבה לי:
אין לנו הרבה מידע על האיש בעל החותמת. לפני כמה שנים שאלתי את בנימין [ריצ'לר] והוא גם לא ידע. מה שאנחנו כן יודעים שאוסף הספרים שלו וכתבי היד נרכשו ע"י מוסד הרב קוק. כידוע לך מוסד הרב קוק מכר את כל כה"י וכנראה גם חלק גדול של ספרי הדפוס שהיו ברשותם.
ידידי שמעון קומר, מקטלג ראשי בספריה הלאומית, הוסיף לי פרטים על השתלשלות האוסף מיד ליד כדלקמן.
חלק נכבד מאוסף דענט התגלגל מבעלות האספן דענט, לאדמו"ר מסדיגורה – ר' נחום דובער פרידמאן, למוסד הרב קוק. בהמשך נסגרה ספריית המוסד ונרכשו פריטים מהאוסף ע"י מוכר ספרים מסויים. בסופו של דבר הוא נקלע לחובות כספיים ולכן הועבר האוסף למכירה בבית המסחר קסטנבאום מניו יורק.
לסיכום.
כל הידוע לנו על האיש הוא דרך ספריו. וליתר דיוק מהחותמות שעליהם.
אין לנו פרטיים אישיים ואפילו שמו הפרטי נותר חסוי.
נ.ב. נא עיינו בתגובת ר' אהרן גולומב, להמשך בירור !
————————————-
נאחל לשנה החדשה חתימה טובה לכל אחד בפרטי ולעם ישראל בכללי.
ימים גדולים לפנינו. נישאר מאוחדים ומיוחדים.
תפילות טובות
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
בע"ה, רשימה לשבת פרשת נצבים, ערב ראש השנה תשפ"ה הבעל"ט
בשולי השנה האחרונה. מידי יום ביומו אני חוצה את ככר החטופים בדרכי לתפילת מנחה בבניין בית המשפט הסמוך.
מסתכל ותוהה. מתחבט בין רגש לשכל. מכבד מרחוק.
רשימה זו נוגעת במה שמלווה אותנו-כולנו בשנה האחרונה בסוגיה זו.
פרט וציבור
שאלת היחס בין הפרט לציבור פנים רבות לה. נביא כמה דוגמאות.
בשנת תקע"ט (1819) פרשו חמש עשרה משפחות – ובהם 56 נפשות – אשר התגוררו בקהילת צפת והקימו קהילה משלהם בעיר חברון. שד"ר מיוחד נשלח מטעמם לאסוף כספים מחו"ל המיועדים רק לתושבי חברון. השאלה שנשאלה היתה כדלקמן. אנשי צפת וטבריה יש להם חובות כבדים משנים עברו. בשליחת שד"ר מטעמם של תושבי חברון הם פוגעים בהכנסות המעטות של תושבי כל ערי הקודש. היות והתושבים גרו קודם בצפת, האם רשאים להישתמט מהעול של הקהילה ולדאוג לעצמם? כנגד מהלך זה פרסם ר' משה בן צבי חיים, השד"ר של צפת וטבריה וחברון [!], קונטרס תורני בן 5 דפים אשר נשלח לרבנים ובהם בקשה לאסור הלכתית על שליחת שד"ר פרטי לחברון.
חתימת הקונטרס
2. תשובת ה"חות יאיר" העוסקת בהגירה לא חוקית ל"תחום המושב" ופוסק בה לטובת היחיד. עיקר הדיון : מתי מותר ליחיד – אשר טובת עצמו לנגד עיניו – לסכן קהילה שלמה.
3. בשנת ת"פ (1720) נשאל רבי יחזקאל קנצלבויגן, רבה של קהילת אלטונא, שאלה העוסקת במצוות פדיון שבויים.
תשובה לח
לאחר פריסת הסוגיא התלמודית בהרחבה מגיע למסקנה ששאלה זו תלויה בתנאי המקום. אם יש חשש סביר שהפדיון יעודד מקרים נוספים של חטיפה [בלשון התלמוד: "גרבי"] אזי אין לפדותו, כי זהו האינטרס הציבורי – וכך הוא במדינת פולין. אך אם אין חשש כזה יש מקום לפדותו – וכך הוא בקהילת אלטונא (אשכנז).
הקונטרס "שאלת השד"ר", שהוזכר לעיל, הוא נדיר מאד ולא סרוק במאגרים. סרקתיו כולו מעותק ספריית הרמב"ם והוא לעיונכםכאן.
סיפור הדברים בפתיחה
השד"ר השואל, שהיה תלמיד חכם מובהק, פורש יריעה רחבה ומשתמש במקורות רבים. הוא מתגלגל מעניין לעניין עד שמגיע לפרשת פדיון שבויים. האם ההלכה "שאין פודים שבוי יתר על דמיו" היא גם במקום שיש סכנת נפש לשבוי? לדעת השד"ר התשובה חיובית, והוא מסתמך על תשובת ה"כנסת יחזקאל" הנ"ל בתשובה לח.
הציטוט מדף ה עמוד א בקונטרס
שאלת היחס בין הפרט לציבור פנים רבות לה. אחת מהם היא נוגעת לשאלת פדיון שבויים.
כל מי שמתמצא בספרות שאלות ותשובות יודע כי הפסק להלכה ולמעשה מורכב מפרטים רבים.
אין מקרה דומה למשנהו. ובהשתנות הנסיבות משתנה הפסיקה.
ולכן אין כאן הבעת דעה בנוגע לשאלה הכאובה שניצבת לעת הזאת לפתחנו.
בשורות טובות
שבת מבורכת
שנה טובה. כתיבה וחתימה טובה לע"י.
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
לפרשת המלחמה עם סיחון ועוג מוקדשים פסוקים רבים בחומש דברים. יש בה חיזוק לעם ישראל ומנהיגיו לקראת הכניסה לארץ וכיבושה.
בפרק קלו בספר תהלים, המכונה "הלל הגדול", יש במכוון רק עשרים וששה שורות המסתיימות כל אחת באמירה "כי לעולם חסדו". לסיחון ועוג הוקדשו שורות כפולות! כל שבת בעת שאנו מגיעים לאמירת מזמור בתפילת שחרית תופש את לבי הכפילות בעלת המשמעות.
ר' נתן סליפקין, מייסד מוזיאון הטבע התנ"כי בבית שמש, כתב ספר מעולה על אגדות חז"ל תמוהות ופירושיהם. המיוחד בספר הוא שילוב של ידע מדעי והיסטורי עם דברי חז"ל. בפרק על "ענקים ענקיים" מביא את הדעות השונות על גודלו של עוג וגם מפנה לפירושו של רבי יחזקאל לנדא ("הנודע ביהודה") בספרו ציון לנפש חיה (צל"ח). פירוש על דרך הפשט לאגדה חז"לית.
"יצורי הפלא במדרש ובמדע", ספרי מגיד הוצאת קורן 2018. הכריכה הקדמית
אולי נוכל למצוא באגדה זו גם משמעות למלחמת חרבות ברזל.
חכמינו על דרך האגדה ספרו לנו שעוג היה ענק בעל כוחות עצומים. הוא הרים הר בגודל כל מחנה ישראל (3 פרסאות) ורצה להשליכו על מחנה ישראל ולהרוג את כולם. מחשבתו לא עלתה בידו כי הקב"ה שלח חגבים שחוררו את ההר על ראשו. (המקור מסכת ברכות דף נד עמוד ב).
במילים פשוטות. עוג תכנן להפיל עלינו פצצה שתחסל את עם ישראל. בחסדי שמים לא עלתה בידו המזימה.
על זה כתב ה"נודע ביהודה":
"… ואמנם היות דרכנו לרדוף אחר היותר פשטי האפשרי הגם כי ידענו שיש כאן רמזים עמוקים מאד לא מנענו עצמנו לפרש גם פירוש קל להבינו…
ועוג שאמר: מכדי מחנה ישראל כמה הוי ? רצונו בזה: גבורת מחנה ישראל כמה הוי? תלתא פרסא, דהיינו קדושת הארון שהוא עיקר גבורת נצחונם במלחמה. והנה רצה להרוג את נושאי הארון והארון היה אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רחבו ועם אנשים שנשאו הי' ארכו ארבע אמות וחצי ואבן כזה היה בכוחו של עוג לעקור ולהפיל עליהם. זהו הנלע"ד לקרב הדברים אל השכל ואל הטבע…" (לפסקה המלאה ראו נא כאן).
לפי פירוש הצל"ח עוג ביקש לבצע חיסול ממוקד של "הלב" של עם ישראל – "ארון הברית ונושאיו", שהוא מקור הכוח והגבורה. לביצוע משימה זו די במטען אבן בגודל של כשני מטרים רבועים בלבד.
——————————-
בשולי הדברים אוסיף דבר על מאורעות השבוע.
"מעל לכל דמיון" היתה התגובה של רבים וטובים כששמענו על "מבצע הביפרים" (ולמחרתו מכשירי הקשר) כנגד מחבלי החיזבאללה באשר הם. בחסדי ה' תוכננה ובוצעה פעולה מדהימה. "כי לעולם חסדו".
נזכרתי בפרופסור יובל נאמן ז"ל. מבכירי הפיזיקאים שלנו, איש רב זכויות (גם בהתיישבות!) וממובילי פיתוח היכולת הגרעינית של המדינה. איש רציני ורב מעש.
מעזבונו הגיע לבית אריאלה אוסף של ספרי מדע בדיוני. מסתבר שיש קשר בין מדע בדיוני והיכולת לתכנן ולבצע מה שנראה דמיוני.
אוסף יובל נאמן ב"בית אריאלה"
בשורות טובות
שבת מבורכת
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
השבוע יארצייט (יום פטירה) של הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל ושל מנהלה הראשון של ספריית הרמב"ם ר' ראובן מרגליות זצ"ל. על גדולתם אפשר לספר בלי סוף.
הרב ראובן מרגליות היה מיוחד בבקיאותו בכל חדרי התורה – נגלה ונסתר. והפנה בהערותיו מפה לשם בבקיאות מבהילה. על רקע זה ראו את הגלויה לעיל ששלח הרב צבי יהודה קוק אליו בבקשה למקור מאמר בזוהר.
אתחיל בהערה שראיתי אצל ידידי ר' שי הירש מהיישוב נריה (בספרו שירת רש, תשפ"א, חלק שני עמ' 69). הערה קצרה עם משמעות סימבולית-רוחנית: "ספרו של הרב מרגליות, ניצוצי זוהר, שהחל להיכתב שנים קודם לכן, בעידודו ובזירוזו של מרן הראי"ה קוק, יצא מהדפוס ביום ה' באייר תש"ח והיה לספר הראשון שהודפס במדינת ישראל הצעירה."
אצתי לבדוק ואכן כך מופיע בשער המהדורה הראשונה.
הלל צייטלין ברשימתו "בין שני הרים גדולים" (נדפס ב"ספרן של יחידים" תש"מ עמ' 256-258) מתאר באופן מקסים את פגישותיו עם הרב חיים זוננפלד ועם הרב קוק. ר' הלל הציג בכל מפגש את הצד השני. כדי לחדד את העמדות הרוחניות של שני אישים דגולים אלו על הציונות. הרב קוק זצ"ל השתמש בציטוט מ"תיקוני הזהר" כדי להסביר את עמדתו.
לפני כחודש נפטר הרב נפתלי בר אילן מרחובות. פגשתיו בספריה רבות. מעבר לגדלותו התורנית אציין את הארת פניו המיוחדת. איש אציל נפש. המפגש הראשון עם אישיותו היה בעת שערכתי עם אחי אריה חוברת "דבר לדור" ובה קובץ הספדים למרן הרב אברהם יצחק קוק (פדואל, תשנ"ו). בחוברת ישנם שלשה הספדים בפרסום ראשוני.
אחד מהם הגיע אלינו בהפתעה. קורא שלמדנו עמו ביסודי (ת"ת תורת אמת בחיפה) הפנה את תשומת לבי לפרק "מתוך הספד על אחד הרבנים" שנדפס בספר "שאילת יצחק" שיצא אז לאור. את ההספד נשא הרב יצחק קוסובסקי-שחור, גיסו של ר' חיים עוזר!
ההספד היה מצונזר ורק רמזים בו הוליכו את הקורא למסקנה כי מדובר ברב קוק זצ"ל.
בתיווכו של הרב יוחנן פריד קבלנו את המקור מהרב נפתלי בר-אילן, שאף הוא צאצא לאותו מספיד. הרב נפתלי תמה מאד איך הרשה לעצמו המו"ל לצנזר את ההספד! לקריאת ההספד המלא ראו נא כאן.
גם בתוך הספד ניתן לראות את המתח בין תפישת העולם החרדית לציונות החופשית, שהמספיד עמד עליו, לנוכח עמדת הרב קוק זצ"ל המקרבת מול עמדה חרדית, שעומדת מן הצד. הנה שורות אחדות:
המבט פנימה, לתהליכי עומק ואורך, מאפשר לנו לשפוט את המציאות לאור החזון.
ירושלים נוכחת בפרשה בפסוקים רבים. נוכחת ונעלמת. ברמז.
שָׁם. שָּׁמָּה.
נדמה שירושלים – שהיא סלע קיומנו הפיזי והרוחני – בפרשתינו היא כאותו הדוד ב"שיר השירים", המצפה לנו. לדרישתנו.
בסוף ספר "חדושי ממסכת קידושין" , דפוס קושטא תקי"א (1751) – עותק ספריית הרמב"ם – מצאנו הערה בכתב יד. ירושליםמופיעה שם וגם צפת.
עמלתי על פענוח הכתוב בעזרתה של ד"ר רבקה אמבון, חוקרת תולדות יהודי צפת בעת החדשה.
ב"ה שזיכני הש"י לבוא לעה"ק צפת תות"ב בשמונה ימים בח' תשרי תקסטית העבר וב"ה שזיכני הש"י לבוא לעה"ק ירושלים תובב ביום ה'
השבועות פ [פרשת] נשא תקע"ג (?) לפ"ק הק' [הקטן] ישראל [שלמה/שמחה?] ו… מעה"ק צפת תיבנה ותיכונן במהרה בימינו בהרב … המפורסם יעקב זללה"ה ברב אלעזר
לא הצלחנו לזהות את האיש ובהמלצתה של רבקה פניתי לד"ר אריה מורגנשטרן, חוקר עליית הפרושים תלמידי הגר"א, כי ייתכן שמדובר במישהו המשתייך לפרושים. מועד ההגעה מתאים לעליית תלמידי הגר"א.
וכך השיב:
שמחתי לקבל את שאלתך כי לא לכל שאלה יש תשובה, אבל לפעמים ניתן ללמוד ממנה פרטים היסטוריים חשובים. לצערי לא מצאתי ברישומים שלי מצפת או מירושלים אישיות בשם ר' ישראל שמחה.
לא ברור אם מדובר בחסיד ( הגיעו לצפת עוד לפני תלמידי הגר"א….) או במתנגד. אבל, אפשר להבין שהוא היה בצפת, ביקר בירושלים בתקע"ג כתייר כמו ר' סעדיה משקלוב תלמיד הגר"א שביקר שם באותה שנה, וחזר לצפת, כי אשכנזים לא יכלו עדיין לשבת בירושלים מפני החובות.
נ.ב. פענוח מתוקן של השורה השניה התקבל מאת ר' בועז הוטרר. יישר כוח!
ב"ה שזיכני הש"י לבוא לעה"ק צפת תות"ב בשמונה ימים בח' תשרי תקסטית העבר וב"ה שזיכני הש"י לבוא לעה"ק ירושלים תובב ביום ה'
השבועות פ [פרשת] נשא תקעגימיל לפ"ק הק' [הקטן] ישראל שור הלוי […] מעה"ק צפת תיבנה ותיכונן במהרה בימינו בהרב הגדול המפורסם יעקב זללה"ה הרב מאלעסק
לפרטים נוספים אודותיו ראו במדור תגובות.
———————————————————————————————————
כתובת בעלות בשער הספר "חדושי ממסכת קידושין" מעידה על שייכות הספר לר' עזריה די בוטון.
אינני יודע אם מדובר בחכם אלמוני, שר' שמעון ואנונו בספרו "אנציקלופדיה לחכמי טורקיה" (ירושלים תשס"ו עמ' 482) ידע להגיד עליו מילים ספורות בלבד.
או שמא קשור הוא לגביר ידוע ומפורסם בשם זה, שהיה חותנו של הרב שבתי בוחבוט, רבה של ביירות. גביר זה החזיק באוספי ספרים. הוא מוזכר, בין השאר, בספרו האחר של ר' שמעון ואנונו "תולדות רבותינו שבשאלוניקי וביוון" (ירושלים תש"פ עמ' 557), בערכו של הראשל"צ הרב יעקב מאיר, על כי פתח לו בירושלים ישיבה ובה ספרים רבים.
גלגוליו של ספר. מי קדם למי בספר זה: העולה הפלמוני מקהל חסידים או הפרושים שחתם שמו בסוף הספר או ר' עזריה די בוטון בשערו? – לא אדע.
שבת מבורכת
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך. שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום
רבי גדליה איזמן היה משגיח בישיבת "קול תורה", איש תנועת המוסר מבית המדרש של "קלם". היה בידידות קרובה עם ר' יעקב משה חרל"פ, ראש ישיבת "מרכז הרב" ותלמידו המובהק של מרן הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל. בספר על "רבי גדליה" (ירושלים, תשפ"ג) מסופר על אמירה נוקבת שנקט בה הרב חרל"פ כנגד תנועת המוסר.
"מוסר זה כוחי ועוצם ידי ברוחניות!"
עמ' 241
שער הספר על רבי גדליה
העבודה המקצועית-ייחודית שלנו כספרנים בספרייית הרמב"ם (עבדכם ועוזרי הנאמן נאור) היא לענות לפונים במייל ולאתר עבורם מקור מבוקש. לפעמים זה פשוט וקל ולפעמים זה מאתגר ומרתק.
כשאנחנו לא מצליחים למצוא, אנחנו חוזרים לפונה ושואלים "מקורך" ? כלומר תן לנו את הציטוט המקורי. מהיכן שאבת את המידע, כדי לקבל פרטים נוספים ולדייק את החיפוש.
תופעה חדשה ומפתיעה שנתקלנו בה כאן לאחרונה. פניות שלא מצאנו את המקור כי הוא לא קיים והומצא ע"י מערכת "הבינה המלאכותית" (AI ,GPT)*.
[*בינה מלאכותית (באנגלית: אינטליגנציה מלאכותית – Artificial intelligence, ובראשי תיבות: AI) היא שם מטאפורי למצב שבו מנסים לדמות את יכולות החשיבה האנושית באמצעים טכנולוגיים. להרחבה ראו נא כאן]
הבנתי שבכתב העת "מכון התורה והארץ", גליון 22, פורסם מאמרו של ר' ישראל הס,
שבו הוא טוען שפלסטינים הם עמלקים.
האם אוכל לראות את הדברים דרככם?
לאחר בדיקה נענה השואל:
בס"ד. נא לברר את המקור הביבליוגרפי. ב"אמונת עתיך" גיליון 22 לא מופיע המאמר המבוקש.
ואז הגיעה התשובה —
זה המקור שקיבלתי מבינה מלאכותית (: עכ"פ תודה!
די הופתענו, ואולי גם הקפדנו על כך וכתבנו לו:
מחילה. זה אינו מקור.
הפונה מוכר לנו. הוא משתמש וותיק בשירותי "הספריה מרחוק" שלנו. סגרנו את הפינה עם תשובתו:
תודה על הדברים. למדתי. חשבתי שאם הבינה המלאכותית אמרה זה כמו "אורים ותומים" (:
עכ"פ תודה לכם על כל הרצון התמידי לעזור ולסייע.
ב. בקשה מאישיות אקדמית נכבדה.
שלום,
האם יש לכם ספר השטר של חיים נחמן ביאליק? אני מחפש את המקור של האמירה "לשוננו נהפכה משפה שמית לשפה הודו־אירופית". לפי Chat GPT, המקור נמצא בספרו של חיים נחמן ביאליק בשם זה. בספריה הלאומית לא מצאתי ספר בשם זה של ח"נ ביאליק.
אודה לעזרתכם.
לאחר חיפוש מצאנו מקור אנונימי לאמירה המבוקשת, אך לא "לספר השטר" של ביאליק.
בע"ה
שלום
אינני יודע מה מקורך. לא מצאתי לביאליק ספר בשם זה. גם חיפוש פרוייקט בן יהודה לא העלה תוצאה.
בספר הבא מובא ציטוט זה בשם "חכם אחד"
שבוע טוב
אבישי
בסופו של דבר, אותו כותב לא התעצל והעמיד את התוכנה על טעותה!
וכך כתב לנו:
אני כעת כותב ביוגרפיה אינטלקטואלית של פרופ'… זצ"ל, ובדיוק זה הקטע שרציתי לתעד, ולא ידעתי מי זה החכם שפרופ'… מצטט. שאלתי את שאלתי ל Chat GPT וכדרכם בדברים רבים הם המציאו ספר של ביאליק שאינו קיים בכלל! ידעתי שלא ניתן לסמוך עליהם בעניינים של מידע ושוב צדקתי.
הנה התשובה המלאה של הבוט הזה:
Hayim Nahman Bialik made the comment "לשוננו נהפכה משפה שמית לשפה הודו־אירופית" ("Our language has turned from a Semitic language into an Indo-European one") in the preface to his Hebrew grammar book, "Sefer HaShetar" (The Book of Grammar), published in 1924. In this preface, Bialik expressed his concerns about the state of Hebrew language usage in contemporary Jewish society and the potential dilution of its Semitic roots under the influence of European languages. Bialik's critique reflects his broader advocacy for the preservation and development of Hebrew as a distinct and vibrant language.
שלחתי להם תיקון והודו שהם טעו (זאת אומרת המציאו ספר וציטוט).
בברכה ובתודות,
אפשר לומר, שכאן בא לידי ביטוי "כוחי ועוצם ידי" של המחשב.
אני מודע לכך שטעויות אלו ידועות לכל המשתמשים בטכנולוגיה החדשנית. יש דרכים ותובנות איך להינצל מהן.
אשמח למי שבקי בתחום, שייתן טיפים איך לא ליפול בפח!
הרמב"ם במאמר תחיית המתים עומד על כך שאפילו עניין עקרוני אינו צריך חזרות רבות. הראיה מהפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" שכתוב פעם אחת בתורה.
כי העניינים לא תוסף אמיתותם בכפול מיליהם ובשנותם פעמים רבות, ולא תחסר בשלא יכפלו ולא ישנו. ואתה יודע שזיכרון פינת הייחוד, הוא אמרו ה' אחד, לא נכפל בתורה.
אנחנו מזכירים את "ה' אלוקינו ה' אחד" פעמים רבות בתפילה וב"קריאת שמע" על המיטה. חכמים ראו צורך לחזק את האמונה באמצעות חזרות רבות.
שנה הבאה דמויות המופת בחמ"ד הם הרב יצחק אייזיק הרצוג ורעייתו הרבנית שרה זצ"ל. לקראת הכנת חוברת על הרב פנה אלי רעי הרב משה מלך, מחנך וותיק, בשאלה אודות הסיפור על הרב הרצוג ואמירת "שמע ישראל" במנזר אחרי השואה האיומה. הוא ביקש לבדוק את אמינות הסיפור .
פניתי לרב שמואל כץ, מומחה לתולדות הרבנות הראשית, ושאלתיו על כך.
הרב שמואל הכיר את הסיפור, כי נשאל על כך בעבר והשיב: ראיתי אלפי מסמכים, מאמרים וכו' מהרב הרצוג ועליו, הסיפור הזה לא נזכר בשום מקום, גם עוזריו שהיו איתו לא מספרים על כך.
לפיכך השבתי לרב משה כי אין לזה מקור ממוסמך.
לאחר זמן – וגם באמצעות הרב משה והרב שמואל הנ"ל – הגענו לשני מקורות שהם עדויות שמיעה. אלו עדויות שהתפרסמו באיחור רב שנים ולכן לא נזכרו ע"י כותבי הספרים לתולדות הרב הרצוג. עד כה. המקור הראשון הביא למקור השני.
1.
הרב חיים סבתו בספרו "שפריר חביון" (תל אביב ספרי עליית הגג, תשעד 2014 עמ' 55-59).
ואמא הוסיפה: את מה שאירע עם הרב הרצוג במסעו שמענו ממי שליווה את הרב באותם ימים, שלמה זלמן שרגאי… על הביקור במנזרים שח לנו שרגאי בביקורו במצרים…
הרב הרצוג הלך בעצמו ממנזר למנזר. למנזר אחד הגיע בשעות הצהריים. אין כאן ילדים יהודים! אמרה לו ראש המנזר בפסקנות ובפנים חמורות. הרב ביקש לראות בעיניו, מסתמך על הבטחת האפיפיור. ראש המנזר נענתה לו, יודעת שלא ימצא. אחות אחת מן המנזר, צעירה, גבוהה ושותקת, הוציאה לו בפקודת ראש המנזר שורות שורות של ילדים וילדות בסינרים אפורים של בית ספר. הרב דיבר על ליבם, מספר על חנה ושבעת בניה, מה אמרו הם לקיסר, ומה אמר לו הצעיר שבבנים, ממאן לנטוש את עמו ואת אלוקיו ולכרוע לצֶלם. מי כאן יהודי? שאלו מלוויו. הילדים עמדו בלי זיע, שום סימן לא ניכר על פניהם. שקט מוחלט, דממה. הוסיף הרב וסיפר לילדים על א־ל מסתתר, על גווילין נשרפים, על אותיות פורחות, ועל ריבי עקיבא שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל. אף ילד לא נע. האחות מן המנזר עמדה בפנים חתומות, גבוהה ושותקת, מקשיבה לכל מלה. מלווי הרב, הרב ח"י מישקובסקי, הרב גולד, יעקב בנו של הרב, שלא מָשה ידו מתוך ידו של אביו בכל ימי המסע, נמלאו אכזבה, מכינים עצמם כבר להמשיך למנזר הבא ברשימתם. מה יהיה? ואז, רגע קודם שיצאו, לחש מייג'ור יפה אל אוזנו של הרב. הרב אייזיק הרצוג הסתובב לפתע כלפי הילדים, וקרא בקול גדול בכל כוחו: כך קרא ריבי עקיבא בשעת מיתתו: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד! כף ידם הימנית של שבעה ילדים קטנים התרוממה מעצמה לכסות את העיניים. אלה יהודים! קרא הרב הרצוג בהתרגשות, כך לימדו אותם אימותיהם כשהרדימו אותם בעריסותיהם בימים שלפני החושך.
כפי שקראתם בסיפור -"לחש מייג'ור יפה אל אוזנו של הרב"- מי הוא אותו איש סוד מייג'ור יפה?
הרב ד״ר משה אברהם (מוריס) יפה (כ"א בניסן ה'תרע"ז, 13 באפריל 1917 – ב' בסיוון ה'תשמ"ו, 9 ביוני 1986), הידוע בכינויו המייג׳ור, היה הרב הצבאי הראשי של הבריגדה היהודית בתקופת מלחמת העולם השנייה. בנוסף, היה מייסד, המנהל הכללי וחבר הנהלת היכל שלמה בירושלים, ולאחר מכן ייסד את בית הכנסת הגדול בירושלים. בנוסף הקים למעלה מ-60 בתי כנסת ומרכזים קהילתיים ברחבי הארץ והעולם. (על פי ערכו בויקיפדיה כאן)
משפחתו של הרב יפה הוציאה ספר בשם זה: "המייג'ור : חייו ופועלו של הרב ד"ר משה אברהם (מוריס) יפה / [עורך – שאול מייזליש]. תשע"ב.
כך מסופר שם:
"… אבל יש לי רעיון…" משיח לפי תומו מייג'ור יפה, וממשיך: "יש ברשותנו חטיבה שלמה של חיילי הבריגדה היהודית. אין תפקיד חשוב מזה של כניסה למנזרים ולכפרים ולהשיב את הילדים הביתה… עיצה אחרת שנשא בפני הרב הראשי הרצוג התייחס כאמור לדרך בה יגלו מי מהילדים הוא יהודי. בהרבה מנזרים וכנסיות סירבו הכמרים לגלות מי מהילדים יהודי ולא היתה דרך לחשוף זאת. הציע הרב יפה שהרב יקרא את הפסוק המוכר לכל ילד יהודי באשר הוא: "שמע ישראל" ובוודאי שכל הילדים היהודים, בכל מינזר ומינזר, יענו את המשך הפסוק "ה" אלוקינו ה' אחד". וכך הי. בכל אסיפה של הילדים, בכל מינזר ומינזר, זעק הרב הרצוג את ה"סיסמה" ומי שענה – סומן מיד כיהודי והתבקש לצאת משורת הילדים הכללית. (שם עמ' 39).
פניתי לבנו עו"ד זלי יפה ובקשתי את הספר לספריית הרמב"ם ופרטים על הסיפור הנ"ל, ששונה במקצת פרטיו מהסיפור של הרב סבתו, ואולי ניכרים בו עקבות העיבוד הספרותי. וכך השיב לי בטובו:
אבא ז״ל לחש על אוזנו של הרב הראשי לאמר את הפסוק הראשון של ״שמע״ כי הבין שמתוך הרגל הילדים ינינו את כף ידם על עיניהם. וכך היה. הרב – שהיה מאוד מתוסכל מההכחשות הגורפות של אשר על המיסיון, יישם את ההצעה.
למיטב זכרוני שמעתי על הסיפור לראשונה מהרב ישראל ברויידי בהיותי מאוד צעיר, כשזה בא לביתנו – לעתים די דחופות – בהיותו רב ראשי לאנגליה.
מבלי להיכנס בשאלה על מה ואיך היה…
מה שחשוב לנו זו התשתית לסיפור. הנחת היסוד שכל יהודי קורא "קריאת שמע" בילדותו, היא מלווה אותו בחייו, וברגעי אמת צפה ועולה מאליה. לכך יש סימוכין רבים.
בע"ה, ערב שבת קודש "דברים". ד' מנחם אב תשפ"ד (2024).
כותרות ורמזים
בשנת ש"י (1560) יצא לאור לראשונה ספר ארבעה טורים (ר' יעקב בן אשר) וסביבו חיבור "בית יוסף" (ר' יוסף קארו). תחילה חלק ראשון על אורח חיים בדפוס יושטיניאן בוונציה.
במהדורה זו נוסף בראש הכרך 12 דפים עם מפתחות ספר הטור שכתב הרב יוסף קארו תחת הכותרת "פרטי רמזי טור אורח חיים". כיום במהדורות הרגילות מצויות ה"כותרות" לפני כל סימן בטור.
עמוד מעותק ספריית הרמב"ם. ונציה ש"י (1560)
במאמר שכתב ר' אריאל אפרים אהרונוב -"בעניין הכותרות שבשולחן ערוך" – הוא מוכיח מכאן שאין דרכו של ר' יוסף קארו לתת "כותרות" קצרות לסימנים אלא לרשום תוכנם בהרחבה. זאת ראיה נוספת לכך שאין הכותרות הקצרות בשו"ע מפרי עטו. (קובץ עץ חיים – באבוב – כרך לג תש"פ עמ' שלא-שנ. ראה נא כאן)
בסוף סימן תקס, שנושאו "דברים שאסרו חכמים לעשות זכר לחורבן", כתב בטור את ההלכה הבאה:
"ואסור לאדם שימלא שחוק פיו בגלות הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו"
הלכה זו, המופיעה גם בשולחן ערוך על אתר, מעוררת שאלה על גבולות המותר והרצוי של הצחוק והשחוק בעולמנו. שאלה שדנו בה האחרונים (החיד"א ועוד רבים).
מבקש להביא הנהגה מיוחדת שנהגו בה תלמידי חכמים. אשמח שתוסיפו דוגמאות נוספות.
בספר שו"ת בני בנים לרב יהודה הרצל הנקין, חלק א סימן טז, מביא הנהגת הגמו"ז [=הגאון מורי וזקני] הרב יוסף אליהו הנקין זצ"ל.
הנהגה דומה ראו על הרב חיים קנייבסקי זצ"ל.
בספר ברכת יעקב לר' יעקב דוד כהן (תשע"ט עמ' קנח) הובא מקור למנהג זה.
—————————————————————————–
בעותק שלנו יש פרט יוצא דופן. שולי העמודים תוקנו באמצעות חתיכות עמודים של ספר אחר.
לכו אישים ברו שביל אמונה / קדושים יחדו שוכן מעונה
מציאות אל ויחודו לעיניכם / בלי שנוי וגם לא בתמונה
אשר חדש עולמו למען / עשות אדם והמציא לו חנינה
הקטעים הנ"ל לקוחים מהקדמת רבי מאיר אלדבי לספרו "שבילי אמונה", מהדורה ראשונה נדפסה בעיר ריווא דה טרינטו (איטליה) בשנת שי"ט (1559), סמוך מאד להדפסת הטור.
אין קשר בין שני בתי הדפוס – בונציה ובריווא דה טרינטו – והתיקונים נעשו בידי יד בלתי ידועה.
מאוסף השמורים שלנו בא לפני השבוע ספר "אשלי רברבי" – שלחן ערוך חלק יורה דעה עם נושאי הכלים: ט"ז וש"ך – דפוס אמשטרדם שנת תע"א (1711). ספר בלוי מרוב שימוש. מלא בהערות ארוכות בכתב יד בשולי העמודים. הערות רבות חתומות יע"ק.
דפדפתי בספר והנה על גבי הכריכה האחורית אני קורא שורות שבהם האקרוסטיכון עקיבא איגר זצל.
עצרו כאן רגע וחשבו. מי לא שמע על ר' עקיבא איגר, מהיושבים ראשונה במלכות לומדי התורה, מראשי המטות?
התחלתי לעיין בכתוב. כל שורה מסתיימת באות ה ( באמציעות קווים היוצאים מכל סוף שורה).
מן השורות עולה שיש כאן הספד של בן על אביו.
הבן חתם "הק' יהודה ליב בהרב המהא"ג הגאון מה"ר אברהם עקיבא זצ"ל"
תאריך פטירת האבא מצויינת בשורה השמינית "…ביום ב' ט"ו אלול…"
רישום ע"ג הכריכה הפנימית האחורית. עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
על אלה אני בוכי' ועיני מים ירד – ה
קולי כשופר ארימה ואהימ – ה
יאות לך למספד לצרה ולבכות – ה
בכי' על התורה ועל ראשי […] – ה
אבי רכב ישראל ממני ומכ"ע אבוד – ה
אשריך ר"ע שיצאה נשמתך בטהר – ה
יהי נשמתו בצרור החיים צרור – ה
גזירתו (?) ביום ב' ט"ו אלול נגזר – ה
רעדה אחזתני שם חיל כיולד – ה
זכותו יעמוד להמליץ לנו במלאכי […] –
וצדקתו ותורתו לפרקליט לנו תהי – ה
לעסוק בתורת ד' ימים ימימ – ה
לפרט ושמת שמו אברהם ומצאתו את לבבו *
נאמן לפניך
הק' יהודא ליב בהרב המהא"ג הגאון מה"ר אברהם עקיבא זצ"ל
(* נ.ב.חשבון שנת הפרט לא הצלחתי להבין. ראו נא במדור תגובות: גלעד)
—————————————————————-
לאחר בדיקה נמצא שמדובר רבי עקיבא איגר הראשון, מחבר ספר "משנת דרבי עקיבא" (פיורדא, תקמ"א 1781). אב"ד צילץ ופרשבורג. נפטר בגיל צעיר, בתאריך טו אלול תקי"ח (1758). השאיר אחריו שני בנים ובת: יהודה ליב, בנימין וולף וגיטל.
המספיד הוא בנו בכורו רבי יהודה ליב, רב ראשי בהלברשטט. חי בין השנים תק"א-תקע"ד (1741-1814). נולדו לו שלוש בנות ובן אחד פרץ שמואל (עפ"י ספר "אגודת משפחת איגר", קיבוץ נצר-סרני תשנ"ג עמ' 12).
נחזור לעמוד השער ולשני רישומים בכתב יד המצויים בו.
בתחתית הדף. "שייך להתורני הרבני כהר"ר ליב איגר …"
2.בשולי העמוד בצד שמאל. "בזה הספר התחלתי ללמוד אצל אאמ"ו הרב הגאון [… …] חשון תקמ"? […] המעתיר בעדו…
דוגמא של שני עמודים עוקבים עמוסי הערות.
יש בכולן הפניות לדעות נוספות ובהם הערות לפסיקה.
אצלי נשארה השאלה פתוחה. של מי הערות אלו? מה הפתרון של ראשי התיבות בסופן: "יעק"?
מקוה שעיון רציף בכל ההערות ייתן רמז לכך. האתגר לפנינו.
שבת שלום ומבורכת
אבישי
יום ראשון (למחרת שבת "מטות" תשפ"ד)
חזרתי לעיין בסוגיה. חפשתי אחרי תלמידי ר' יהודא ליב איגר מהלברששט ב"אוצר החכמה". והנה עלתה תוצאה מפתיעה. הספר שלנו מוזכר כמקור לפריט במכירה פומבית בקטלוג יודאיקה ירושלים. סתיו תשמ"ט (1988).
לפי הנכתב בקטלוג, ההערות בעותק שלנו הם מכתב ידו של ר' עקיבא איגר הראשון על העותק הפרטי שלו !
בהכנת הקטלוג השתתפו טובי הביבליוגראפים, הידועים בדייקנותם.
שו"ת ר' יוסף אבן לב שייך לתקופת המשיבים הגדולים של המאה ה-16 למניינם.
בראשו נוסף דף ובו הקדמת המדפיס. טור קצר וזה לשונו:
אמר המדפיס בן לאדוני החכם
השלם בהר' יצחק בן הרב
החסיד הדורש זכרם לחיי העולם הבא קנא קנאתי
לה' אלהי ישראל בראותי כי נשרפו התלמודים אמרתי
אל לבי עת לעשות לה' הפרו תורתו אקומה נא ואבשרה
אל בית המלך ואומרה להם כי בחסד אלהים בטחתי
והשם אלהים יעזור לי כי אחר השלמתי זה הספר
שהם תשעים ניירים ואולי יותר שהם שלשים קונטריסים
ב"ה אתחיל להדפיס התלמוד אם יגזור ה' בחיים
בסיעתא דשמיא ובסיוע מי שידבנו לבו לקרבה אל
המלאכה מלאכת שמים הרחמן יזכנו להדפיסם
ושלא נצטרך לזולתינו בביאת משיחנו במהרה
בימינו אמן
דף א מדפי הספר (נדפס ללא שער). שלוניקי שי"ז (1557). עותק ספריית הרמב"ם
שריפת התלמודים אירעה בשנת שי"ד (1553/4) בעקבות סכסוך בין שני מדפיסים נוצרים בונציה בענין הדפסת משנה תורה לרמב"ם, ששניהם הוציאו לאור בשנת ש"י (1550). הלשנות הדדיות הביאו לידי שריפת התלמוד ואיסור להדפיס ספרים עבריים במשך כמה שנים. פרשה כאובה וידועה.
בכרך זה – חלק ראשון של שו"ת מהר"י בן לב – אין שער ואין קולפון. אין לנו כל רישום של תאריך ומקום ההדפסה. לכן נחלקו רושמי הספרים אם הוא דפוס קושטא או שלוניקי ומתי נדפס.
נקודת הציון היחידה בספר היא דברי המדפיס הנ"ל :
קנא קנאתי
לה' אלהי ישראל בראותי כי נשרפו התלמודים אמרתי
אל לבי עת לעשות לה' הפרו תורתו אקומה נא ואבשרה
אל בית המלך
פרופ' יוסף הקר בהערותיו למאמרו "דפוסי קושטא במאה השש עשרה" (ארשת, כרך חמישי, ירושלים תשל"ב) סבור שאין לקבל את את דעתם של גדולי ביביליוגרפים שסברו שנדפס בקושטא סביבות שנת שכ"א כשם שנדפסו שם הכרכים הבאים אחריו.
לדעה זו, הדפסת התלמוד בקושטא ע"י האחים בני יצחק יעבץ התחילה רק בשנת שמ"ג (1583), זמן רב יחסית אחרי שריפת התלמוד.
לכן פרופ' יוסף הקר מציע שהדפסת חלק זה נעשתה בשאלוניקי.
במפעל הביבליוגרפיה רשומים שמונה מסכתות שיצאו בבית הדפוס של יוסף בן יצחק יעבץ בשאלוניקי בין השנים [שי"ח]-שכ"ז (1558-1567). רעי חזקי סופר הי"ו אמר לי שיש שרידים ממסכת נוספת.
טענה זו העלה יוסף הקר כנגד המאחרים את הדפסת התלמוד: "קושי רב יש בסברה זו, כיון שמדברי המדפיס ניכר שהוא מדבר סמוך לזמן שריפת התלמוד… ואם תמצא לומר, לא נדפסו אלא מסכתות אחדות (כדברי יערי…) בדעתו היה להדפיס את כולן ולא נסתייע מילתא.."
לפניכם הקטע הרלוונטי בטיעון של הקר מול יערי, הנסמך על הרישום הנ"ל בתחילת הספר.
לצפיה בהערותיו של יוסף הקר בנידון (הערות 162, 173) ראו נא כאן.
בוויכוח הנ"ל, בין שני הרים גדולים, נדמה שהתקבלה דעתו של פרופ' יוסף הקר ("הלכה כבתראי"), וכך הוא הקיטלוג במפעל הב"ב ובספריה הלאומית.
בעקבות רשימה זו שניתי את הרישום הישן בקטלוג שלנו.
במקום: קוסטאנדינא : דפוס שלמה ויוסף יעבץ, שכ"א.
ייכתב: [שאלוניקי] : [דפוס יוסף יעבץ], שי"ז
מסכת הטיעונים בעד ונגד בוויכוח הנ"ל רחבה מעבר לטיעון הנזכר. בחרתי להתמקד בו בהקשר של פרשת השבוע "קנאת פנחס בן אלעזר הכהן".
לפיכך, הביטוי החריף של המדפיס "קנא קנאתי לה' אלהי ישראל", שיש בו חום הלב ואש הכעס, מחייב נקיטת פעולה מיידית ובטווח זמן קצר (יחסית), וזה מתאים לטובת הפרשנות של פרופ' הקר.
שבוע מבורך
אבישי
———————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
רבי יהודה הלוי, בספרו "הכוזרי", פותח בהצגת גישות שונות (פילוסוף, נוצרי ומוסלמי) לפני שפונה לחכם היהודי.
בחרתי השבוע להציג עמודים מעותק ספריית הרמב"ם של ספר הכוזרי, מהדורת ונציה שנ"ד (1594) .
מחיקת צנזורה
אמר יהודה בן שאול ז"ל
אמר המחבר
שאול שאלו אותי על מה שיש אתי מן
הטענות והתשובות על החולקי'
עלינו מן הפילוסו' ואנשי התורו' חוץ —-
ועל המינים (פי'—–)
נשלים את החסר מהצילום של הקטע בעותק הספריה הלאומית.
אמר יהודה בן שאול ז"ל
אמר המחבר
שאול שאלו אותי על מה שיש אתי מן
הטענות והתשובות על החולקי'
עלינו מן הפילוסו' ואנשי התורו' חוץ מהנצרים
ועל המינים (פי' הקראים והצדוקים והבייתוסים)
הציטוט לעיל (חוץמהנצרים) נמחק למרות שהמו"ל הוסיף את המילה חוץ לבדל את הנוצרים. "ואנשי התורות חוץמהנצרים"
נציין שבמהדורה זו נזהר המדפיס מפגעי הצנזורה, כשהגיע לקטע בו מלך כוזר פונה לנוצרי מכנה אותו "חכם מחכמי פרס"!
2. "שלא להשאיר הנייר חלק"
אחד מהתופעות שמכיר כל מי שמעיין בספרי קודש הוא ניצול מקסימאלי של שטח הנייר. כאשר נשאר עמוד בסוף הספר ריק/חלק כי נגמרו המילים, אבל לא נגמר הקונטרס, יוסיף המחבר (או המו"ל) וימלא את המקום הריק בחידושים וכד' אף שלא ממין העניין של הספר, ויתנצל תחילה "שלא להשאיר הנייר חלק…".
בעותק "הכוזרי" שלפנינו נשאר דף ריק בין המאמרים שמרכיבים את ספר הכוזרי. לכאורה תופעה לא מצויה ולא רצויה, בשים לב שהנייר של מאות השנים הראשונות לדפוס היה מיוצר בתהליך ארוך והיה מרכיב יקר בעלות הפקת הספר. בדקתי בעותקי מהדורה זו שברשת ובכולם אותם דפים חלקים זהים, לפיכך ייתכן שהיתה במהדורה זו חשיבה לכתחילה להשאיר דף חלק מסיבה לא ברורה בין מאמר למאמר.
לסיום הערה ספרנית.
מקטלגי הספרים במפעל הביבליוגרפיה ובספריה הלאומית לא מציינים את הדפים הריקים באמצע הספר. בקטלוגים הנ"ל נרשם שמספר הדפים בספר זה רצט (299). לפנינו מקרה מיוחד ומורכב. בין המאמרים שבהם הושאר דף ריק יש הבדל במיספור כדלקמן: דף נח (בין מאמר ראשון לשני), דף ריק לא ממוספר בין מאמר שני לשלישי (קלה/קלו), דף ריק לא ממוספר בין מאמר שלישי לרביעי (קצה/קצו), בין מאמר רביעי לחמישי אין דף ריק.
כלומר, יש דף ריק שהוא נמנה כחלק מהספר (דף נח) ויש דפים ריקים שלא נמנו בדפי הספר.
המפגש האחרון בסדרה הוקדש לשו"ת באינטרנט. על מעלותיו וחסרונותיו. הדגמנו עד כמה האפשרות הזאת פתוחה בפני כל אחד ואחת. הנה דוגמא אחת חמודה ומזמינה כאן.
במפגש הראשון עלתה שאלה אחת בסיסית: מה מידת האוטונומיה של האדם מול הרב. כלומר: באלו תחומים ראוי לקבל פסק מרב ובאלו האדם מחליט בעצמו?
הפניתי את השאלה לרבנים שונים באתרי השו"ת וקבלתי תשובה אחת מסבירה ושגם מצאה חן בעיני המשתתפים בסדרה.
מפני חשיבות השאלה וגם התשובה אני משתף אותכם בה:
אבישי שלום וברכה
בדרך כלל אני נמנע מלענות על שאלות מסוג אלו, אך כהכרת הטוב על שנעזרתי בשירות המופלא של כבודו בשליחת צילומים מספריית הרמב"ם אני יחרוג ממנהגי, ואני ינסה לנסח את זה בקווים כללים שאולי יביאו תועלת, ובתקוה שלא תצא מכשול.
בצורה הפרקטית ככל שאדם יכול באמת להיות בטוח שהוא מסוגל לענות לעצמו את התשובה הנכונה, הוא יכול להורות לעצמו, בתנאי שהוא מהדברים שאדם מורה לעצמו. [כמובן שאתה מכיר את הסוגיות מתי אדם יכול להורות לעצמו למשל בנגעים נאמר אין אדם רואה נגעי עצמו וכו'].
בצורה המעשית כל שהדבר הוא שאלה הנדרשת הוראה, רק אדם שהגיע להוראה יכול להורות על כך לעצמו או לאחר. את המקום המקביל לכך שיש שאלות הנדרשות מצד מהותם להוראת חכם אנחנו מוצאים בסוגיא של בהמה שהורה בה חכם, כלומר בהמה שהיתה בה שאלה ויש צורך שיורה בה חכם מה דינה.
ברכה והצלחה
הרב…(לא שאלתי רשותו, לכן בעילום שם).
פרופ' יעקב שפיגל הי"ו בספרו האחרון "תלמיד עורך" – בסדרת ספריו המונומנטלים "עמודים בתולדות הספר העברי" (תשנ"ו-תש"פ) – הקדיש פרק על המפנה בספרות השו"ת בדורנו (עמ' 469-505).
תת פרק מיוחד הקדיש לתשובות הרב חיים קנייבסקי זצ"ל.
אין ספק שר' חיים קנייבסקי זצ"ל הוא המשיב הגדול ביותר בדורנו. מספר תשובותיו עולה לאלפים רבים. אחד המאפיינים את תשובותיו – שהן קצרות ביותר. "החל ממילה אחת בלבד (אסור, מותר וכדומה) ועד לכמה מילים. תשובה מעל עשר מילים כמעט אינה מצויה".
לקריאה מעמיקה של תת פרק זה (עמ' 471-480)ראו נא כאן.
אז תשאלו…
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
ברשימתי הקודמת ("ברוטליזם") הצגתי את תמונת דף השער המשוחזר והמוזר של ספר "צרור המור", מהדורת ונציה ש"ו (1546).
הצצה אל תוך הספר גם היא מפתיעה. כך נראה העמוד הפותח את ספר ויקרא העמוס לעייפה ברישומים בכתב יד מכל הכיוונים:
וזה ממשיך לעמוד הבא… ומתחיל בעמוד הקודם !
אז מה זה? של מי כל הכתיבה הזאת?
הפיצוח הוא שושלת משפחת גירונדי האיטלקית.
הרישום הראשון (בסוף ספר שמות!) בשנת שצ"ה (1635) הוא של דוד, בנו בכורו של בן ציון בן דוד גירונדי. האחרון הוא של בן ציון משה יוסף, בנו הצעיר של מרדכי (שמואל) גירונדי, יליד שנת תקצ"ה (1835).
מרדכי שמואל גירונדי הוא דמות ידועה. מחבר ספר "תולדות גאוני ישראל וחכמי איטליה". הותיר אחריו כתבי יד רבים ובהם חילופי אגרות עם חכמי ישראל בדורו. זכה לאחרונה לחיבור מקיף אודותיו פרי עטו של ר' משה הלל נר"ו בשם מסכת תמורות: תולדות ר' מרדכי שמואל גירונדי מפאדובה, ירושלים: קהילות ישראל – המרכז למורשת העם היהודי, תשפ"ב.
בספר המקיף אודותיו מצאתי תיעוד מסודר של שושלת זאת שהותיר בכתב ידו מרדכי שמואל גירונדי, כנראה על סמך הרישום הנ"ל בספר "צרור המור". תיעוד זה נדפס מחדש בכרך יג בסדרת הפרסומים החשובה והמהודרת "מן הגנזים" של חברת אהבת שלום.
במסגרת הרשימה הזאת אתמקד בשני הרישומים האחרונים שכתב ר' מרדכי שמואל על שני בניו: אפרים רפאל ויוסף בן ציון משה. כמדומני שיש בהם חידוש במנהג קריאת השמות, כי שני הבנים נקראו גם על שם הסנדק (שלא היה סב התינוק). לא מצאתי אח למנהג זה.
1.
אודה ה' מאד בפי כי בליל ביאת ערב שבת קדש לסדר ואלה תולדות / נח איש צדיק תמים בחצי הלילה חמשה ימים לירח בול שנת צדקת / ה' עשה פקד ה' את אשתי האהובה ותלד בן זכר תמים ראשון לבטן /והכנסתיו לבריתו של אברהם אבינו בן שמונת ימים ביום שנים עשר לחודש מרחשוון / לחודש מרחשוון הנזכר על ידי המוהל המובהק כמ"ר עזריאל אריה טריאסטי על ברכי גיסי /הבחור הנכבד תם וישר כמ"ר אפרים לוצאטו יצ"ו וקראתיו בישראל שמו אפרים כשמו ורפאל כשם / מעלת החכם חמ"י כמהר"ר רפאל זלה"ה יהי רצון מלפני אלקי השמים והארץ שאזכה לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים אמן ויתקיימו בו מקראי כתיבין ישימך אלקים כאפרים וכמנשה ונחה עליך רוח ה' רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' ותחז בציון עינינו אמן כן יהי רצון
ובן חודש ימים זכיתי לקיים מצות פדייה כאשר צונו ה' אלקינו /כן יואל אלוק שאזכה לפעול על ידו מצות רבות ולראותו מעוטר / בכתר תורה וחלוקא דרבנן עינינו תראינה ירושלים נוה שאנן בבי"א
2.
ב"ה תהלה לאל יתברך היום תשעה עשר לחדש תמוז שנת התקצ"ח פקד ה' את אשתי ותלד בן [שני ?] / והכנסתיו לבריתו של א"א ע"ה ע"י הרב הרופא ידידי כמוהר"ר ישראל גדליה קזיס נר"ו מ"ץ בעיר מנטובה / על ברכי היקר המשכיל כמ"ר יוסף טירני יצ"ו וקראתי שמו בישראל בן ציון יוסף משה / הראשון על שם כמוהר"ר אבי זצקו"ל והשני על שם הסנדק והשלישי על שם הרב הקדוש ראש יחס משפחתי רבינו משה בר נחמן גירונדי זצל"ל המכונה הרמב"ן י"ר מלפני אלקי השמי' שיתדמה להצדיקים הנזכרים בחכמה ודעת ביראת ה' בימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ובא לציון גואל אמן הצ' מרדכי גירונדי ס"ט
נחתום גם אנו בברכה זו, שנזכה ובימינו תושע יהודה וישראל ובא לציון גואל אמן
בשורות טובות!
שבת מבורכת
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
במהלך השיפוץ הנרחב במבנה הספריות "בית אריאלה" שרו, בין השאר, על עמודי הבטון החשופים באולמות. בסיורי אדריכלות מסבירים שהעמודים הפשוטים, הגולמיים והחשופים הם בכוונה תחילה. האדריכלים מתכנני הבנין לכתחילה הושפעו בהשפעת זרם באדריכלות המכונה ברוטליזם.
המצדדים בברוטליזם רואים כאן הצגה והדגשה של ה"אמת" בבסיס המבנה, ולעומתם השוללים טוענים שהמבנים נראים כמכוערים, אטומים וכוחניים.
בתמונה אולם ספריית הרמב"ם לאחר השיפוץ. שימו לב לעמודי בטון לאורך הצד הימני.
האם אפשר להטיל את הדימוי של "ברוטליזם" ומאפייניו על בני אדם? על ספרים?
ב"בני אדם" אני חושב על תופעת ה"צבר" הישראלי, עם החספוס והחציפות לגווניה. מתי זה חסיפת ה"אמת" ומתי זה גולש לכיעור, אטימות וכוחניות?
ראו נא בפרשת השבוע דוגמאות של המבקשים פסח שני מול "המתאווים" ו"המתאוננים".
ב"ספרים" אני מבקש להביא דוגמא לסגנון כזה בדף השער. אדגיש שההשוואה ל"ברוטליזם" כאן היא רק צורנית בדומה לסגנון האדריכלי.
ספר "צרור המור" כתב רבי אברהם סבע, ממגורשי ספרד ופורטוגל. הספר הוא פירוש על התורה על דרך הפשט והנסתר. מהדורה ראשונה נדפסה בוונציה בשנת רפ"ג (1523) ופעם שניה שם בשנת ש"ו (1546).
עותק ספריית הרמב"ם (המהדורה השניה) חסר דף השער. הוא הושלם בכתב יד. תופעה מוכרת בספרים ישנים מאד. בדרך כלל מועתק השער המקורי בכתב נאה ולעיתים אף מעוטר במסגרת דומה. הפעם חכתה לי הפתעה. דף השער עמוס בכתיבה מפוזרת, מבולגנת וללא חן (בלשון המעטה). אינה תואמת כלל את נוסח השער המקורי ויופיו.
השוו וראו !
השער המקורי והנאה בדפוס ונציה שנת ש"ו (1546). לקוח מאגר "אוצר החכמה".
שער עותק ספריית הרמב"ם
הרישום הידני בו:
פירוש על התורה / על דרך פרדס / הנקרא צרור המור / שחבר החכם הקדוש הדיין המצויין החסיד העניו /בקי בנגלה ובנסתר לו עשר ידות בחכמת / הקבלה האלקית כמוהר"ראברהם סבע ז"ל / ספרדי זצוק"ל הרב ז"ל חיבר גם ספר צרור הכסף/ בסוד התפילות [ההמשך בהערה בכתב יד קטנטן מעל השורה] והספירות ופי' חמש מגילות ופי' התורה אחר ופי' מסכת אבות/ זי"ע אכי"ר נסו"א [ ראשי תיבות: נצח סלה ועד אמן]: מ"כ (ראשי תיבות: מצאתי כתוב) שהרב ז"ל נפטר בספינה ונקבר / בעיר וירונה יע"א תהא מנוחתו כבוד יש"י עמה"ן [ראשי תיבות: יבוא שלום ינוח על משכבו הולך נכוחו].
גם בגב השער אנחנו פוגשים את צורת כתיבה דומה למה שראינו בשער.
מי בעליו של הספר? מי כתב את דף השער?
ברשימה הבאה נפגוש רישומים מעניינים בגוף הספר ונדון בהם בהרחבה,
ומתוכם בע"ה יעלו גם התשובות לשאלות.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
שער ספר שערי דורא, דפוס לובלין של"ה (1575) ! עותק ספריית הרמב"ם.
שונה ספר "שערי דורא" (הלכות איסור והיתר ונידה) משאר ספרי ההלכה שכתבו ראשונים ושנדפסו במהדורות חוזרות. שאר ספרים נסמכו במהדורות הבאות על הנוסח שנקבע בדפוס ראשון ולעומתם ספר "שערי דורא" נדפס וחזר ונדפס על פי כתבי יד שונים ובעצם כל אחת מהמהדורות היא "מהדורא קמא". תפועה ייחודית זאת של ריבוי כתבי היד מעידה על השימוש הרב בחיבור "שערי דורא" להלכה ומעשה בקהילות ישראל.
כל זה למדתי מהמבוא של ר' דוד דבליצקי למהדורה החדשה של "שערי דורא" הוציא לאור בשנת תשע"ו (2016) ובה השקיע עמל רב בזיקוק הספר על נוסחאותיו השונות. ר' דוד מונה את כל המהדורות הראשונות אחת לאחת.
בסוף דבריו מעיר הערה צדדית, אותה סימנו בקו סגול, על שתי מהדורות מאוחרות ( יעסניץ תפ"ד, זאסלב תקס"ו) שהן העתק של מהדורה קדומה (לובלין של"ה). הערה זאת חשובה להמשך הרשימה.
בעותק ספריית הרמב"ם של מהדורת לובלין של"ה (1575) היתה חסרה קבוצת דפים בראש הספר. הדפים החסרים הושלמו בכתב יד יפהפה מעותק אחר. זה לא מפתיע. ברם כאן קרתה תקלה ! לפני המעתיק היתה מהדורת יעסניץ תפ"ד (1624) ועל פיה שיחזר את דף השער והעמודים הנלווים לו. ברם לא רק את דף השער העמוס בפרטים העתיק אלא גם את ההקדמה השניה לספר במהדורת יעסניץ. הקדמה זו כתב המביא לבית הדפוס. היא מתייחסת לתוספת במהדורה זו ואיננה רלוונטית כאן.
מהיכן באה טעותו? ניזכר בהערת ר' דוד דבליצקי לעיל. מהדורה יעסניץ היא העתק של מהדורת לובלין של"ה "ולית מגרמייהו כלום" .
שינוי אחד עשה המעתיק על דעתו. הוא נטל לעצמו חופש אומנותי באיור הממוסגר של המילה הפותחת את ההלכות: "בשר"…
בע"ה, ערב שבת קודש לסדר ואולך אתכם קוממיות (פרשת בחוקותי) כ"ג אייר תשפ"ד 38 למ"טמונים,
על זאת יתפלל כל חסיד אליך
לפעמים נפגשים בספר עם התאריך בו ביום ויש לך התרגשות מסויימת על התזמון.
כך ארע לי שלשום עם הספר "הואיל משה" לר' משה אלפלס, שנדפס בונציה בשנת שנ"ז (1597). נקדיש את הרשימה לספר נשכח זה ולפנינה נאה בהקדמתו.
בקולפון בסוף הספר נכתב:
ישתבח הבורא ויתעלה הדרו אשר זכנו ועד הלום הביאנו להשלים ספר
בא גד ביום הששי ל"ו למ"טמונים שנת ירום ונש"א וגבה לפ"ק
סדר ואולך אתכם קוממיות היא השנה
השלישית לאדוננו הדוז'י
מארין גרימאני
יר"ה
ספר "הואיל משה" עומד על המדף בחברת ספרים דומים, קטני הכמות והפורמט, שנדפסו פעם אחת בשנות השי"ן ולא יספו.
הרבה איננו יודעים על תולדות המחבר. רק מתוך ספרו "ויקהל משה", המכיל את דרשותיו במקומות שונים, אנו למדים שמוצאו ממרוקו ובימי חייו נדד בתחנות שבארצות שונות.
מאיר בניהו בספרו "היחסים בין יהודי יוון ליהודי איטליה" (תל אביב, תש"מ 1980) מסכם זאת כך.
ר' מרדכי שמואל גירונדי (בספרו "תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליה". טריאסט 1853) שם לב לפנינה נאה בהקדמת ספר "הואיל משה" ועליה עוד הוסיף מדיליה.
"… וכתב בהקדמת הספר שכל מחבר צריך שימצאו בו ג' דברים. חכ"מה. ספ"רים ישו"ב דע"תעד כאן לשונו: ואנכי הפעוט נתתי סימן לדבר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא וארז"ל לעת מצוא זו תורה כי נוטריקון חסי"ד הוא חכ"מה ספ"רים יש"וב דע"ת ועל דא ודאי יתחנן האדם לפני אלדיו בדמעות שליש כדי שיחוננו שלש מדות אלו ויוכל למצוא חלקו של תורה שניתן לו מסיני יען כל מה שמחדש היהודי במכתביו ובחיבוריו יש לנו להאמין שהם מסיני. ועל הכל צריך שיהיה חסיד במדותיו ובמעשיו…"
נאים הדברים ובפרט בימי ספירת העומר (למ"ט מונים) וכהכנה לקראת חג מתן תורה בסיני הקרב ובא.
שבת שלום
בשורות טובות לעם ישראל
אבישי
—————-
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
ספר פסקי הלכות לרבי מנחם ריקנאטי הוא אחד הספרים העתיקים בספריית הרמב"ם. דפוס בולוניה שנת יפר"ח 1538. המחבר, שחי במאה ה-13 באיטליה, קיבץ פסקי הלכות מחיבורים שקדמו לו. על החיבור ועריכתו כתב פרופ' שמחה עמנואל בכרך 25 של שנתון המשפט העברי. בעקבות מאמרו יצאה לאור מהדורה חדשה לספר זה ע"י מכון שלמה אומן בשנת תשע"ט בעריכת הרב יואל קטן וצוות חכמים עמו .
שער הספר. עותק ספריית הרמב"ם, בית אריאלה
בדף האחרון – אחר חתימת הספר בדיני מילה והקולפון שכתבו המדפיסים – נוסף רישום בכתב יד ספרדי,
במלאכת הפענוח בקשתי את עזרתה המלומדת של גב' יעל ברוך. תודתי נתונה לה.
"תקח כלי אחד שיש בו אחד ממאה ותאמר בזה הלשון
אחד ממאה שיש בכלי זה שיש בידי ועוד XX מעט יותיר
הרי הוא חולין והחלק שאמרתי עליו שהוא חולין הרי הוא
תרומה גדולה על כל מה שיש בכלים אלו והחלק שהוא. בידי-
עם תשעה חלקים כיוצא בו שהם בצפונו הרי הוא תרומת
מעשיר על הכל ואםXX שנה זו שנת מעשיר שנת מעשיר
שני הרי הוא מחולל על זה הפרוטה שיש בידי ואם שנה
זו שנת מעשיר עני הריני מפקיר כל נכס וחוזר
וזוכה בהם כאחד מעניי ישראל"
לפנינו נוסח הפרשת תרומות ומעשרות. נציין שבספר פסקי הלכות לר' מנחם ריקאנטי אין כלל דיני תרומות ומעשרות, שלא נוהגות בחוץ לארץ.
הנוסח כשלעצמו צריך זיקוק. אין כאן הבדלה בין מעשר ראשון ותרומת מעשר ואין הפרשה של מעשר שני קודם לחילולו. יבואו המומחים בנושא ויאירו את עינינו.
—————————————————
מי היו בעלי הספר?
בשער הספר הרישום עתיק ימים. ניתן לקרוא בראשו את המילים "קול ששון ושמחה". ולאחריו שלוש שורות שבהם רישומי בעלות. הדיו דהה עם השנים והכתב קשה לקריאה.
בגב השער מופיע רישום טרי:
זה הספר שייך להחסיד מוה יצחק באדהאב הי"ו
נאום הקטן גרשון לפידות
שידוך מעניין בין שני חכמים ירושלמים: ספרדי ואשכנזי. עשיר ועני.
הרב יצחק באדהב (תר"ך – תש"ז 1859-1947) תלמיד חכם ומחבר ספרים רבים. היה אספן ספרים עתיקים וכתבי יד. מאוצרותיו הוציא לאור כתבים גנוזים .
הרב גרשון לפידות (תרל"ח – תשט"ז 1878-1956). רב שכונת בית ישראל בירושלים ודיין בביה"ד של אגודת ישראל . מתמיד גדול למרות דלותו. לדמותו פורסמה כתבה מרתקת על "השקדן הירושלמי" במוסף "המבשר", יז אדר א תשע"ו (ראו נא כאן).
אפשר לשער שהרב גרשון לפידות נעזר באוצר ספריו של ר' יצחק באדהאב ושאל ממנו ספר זה. בהזדמנות זאת רשם את שם מטיבו בעל הספר.
בע"ה בשורות טובות וישועות. רפואה לפצועים..
אבישי
———————–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
לפניכם שער מהדורה ראשונה של ספר "בית יוסף" חלק יורה דעה, שחיברו ר' יוסף קארו.
הספר נדפס בונציה בשנת שי"א (1551) בחיי מרן רבי יוסף קארו. כך כתוב בשער הספר: … עם חידושי החכם השלם הגאון כמהר"ר יוסף קארו יזיי"א [ = יראה זרע יאריך ימים אמן]…
"אשר חנן אלקים לעבדו אוהב אברהם בכמה"ר יעקב אוהב הוא ברחמיו יחונני לקנות ספרים
פה שלוניקי קנתיו עם חשן המשפט עד אין מספר בתשעה ריאליש ונתתי ספרים
תחתם"
בעותק ספריית הרמב"ם בשער הספר רישומים שונים בכתב יד. אשמח לעזרתכם הקוראים בפענוח כתבי היד ובמציאת הדמויות שמעבר להם.
שימו לב לנכתב באותיות נהדרות במרכז השער.
אשר חנן אלקים לעבדו אוהב אברהם בכמה"ר יעקב אוהב הוא ברחמיו יחונני לקנות ספרים
פה שלוניקי קנתיו עם חשן המשפט עד אין מספר בתשעה ריאליש וננתי ספרים
תחתם
אפשר להוסיף תגובה באתר הבלוג או לכתוב אלי במייל בכתובת המופיעה בסוף הרשימה הנוכחית.
מצפה לחכמתכם!
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
"נפלא" – הערות הרב ברוך יצחק ליפשיץ לספר נתיבות עולם למהר"ל
נהגו ישראל לקרוא פרקי אבות בימים שבין חג פסח לחג שבועות, למטרת תיקון המידות כהכנה למתן תורה.
המהר"ל מפראג חיבר שני ספרים בענייני המידות: 1. דרך חיים על פרקי אבות 2. "נתיבות עולם" על ל"ב נתיביו.
בעת סידור אוסף הנדירים בספריית הרמב"ם הגיע לידי ספר נתיבות עולם, מהדורה ראשונה פראג שנ"ו (1596), שנדפס בחיי המחבר המהר"ל מפראג.
שער הספר מהדורת פראג שנ"ו (1596). עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה).
המחבר העלים את שמו בשער הספר.
מאחורי דף השער נדפסה הודעה קצרה, שנשמטה מדפוסי המהר"ל המצויים. ובה מבואר שחיבור "נתיבות עולם" הוא "מדרגה שלמעלה" מפירושו למסכת אבות "דרך החיים".
עותק ספריית הרמב"ם מלא הערות בכתב יד בחלק "נתיב העבודה" על עבודת התפילה. חלקם באשכנזית באותיות עבריות וחלקן בלשון הקודש. לפעמים הוא מסכם את דברי המהר"ל ולפעמים מוסיף מדיליה.
הדף העמוס בהערות ארוכות.
לצפיה בדף זה באיכות טובה ובדפים נוספים עם הערות ראו נא כאן.
של מי ההערות?
רשום בשער הספר בפינה השמאלית העליונה: ברוך יצחק ליפשיץ.
רבי ברוך יצחק היה אישיות מיוחדת עם סיפור חיים מעניין. תלמיד חכם גדול ובעל השכלה אקדמית. רחב אופקים ולוחם ברפורמה.
היה בנו ותלמידו של רבי ישראל ליפשיץ, מחבר הפירוש למשנה "תפארת ישראל".
ר' יצחק ברוך נהנה מאד מפירושו של המהר"ל ומכנה אותו במקומות שונים כנפלא.
נביא דוגמא אחת קצרה.
המהר"ל בסוף פרק י"ג עומד על ההבדל בין לשון ברכת הלבנה בלילה לברכת יוצר אור בתפילת שחרית.
בברכת הלבנה – "ששים ושמחים לעשות רצון קונם" (לשון יחיד) /ביוצר אור – "עושים באימה וביראה רצון קוניהם (לשון רבים)".
על כך משיב כי ההבדל תלוי אם עובד את ה' מתוך שמחה ואהבה ואז הוא באחדות, לעומת זאת עבודת ה' באימה וביראה היא עבודה בפירוד ולכן באה בלשון רבים.
"…ודבר זה כי הששון והשמחה הוא מצד שהוא עובד השם ית' באהבה שהרי ששים ושמחים לעשות רצון קונם, והעובד מאהבה הוא דבק בו שנאמר (דברים י"א) לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה, והרי הוא ית' אחד ועל ידי זה העובדים אל הש"י כמו המלאכים ג"כ מתאחדים ביחד מצד הש"י שהוא אחד, ולפיכך בזה שייך לומר ששים ושמחים לעשות רצון קונם. אבל היראה שהוא ירא מן הש"י בזה אין הדביקות בו ית' כי אדרבה הירא מן אחד אינו מתחבר עמו, ולכך מצד היראה אינם דביקים בעלה שהיה מקשר ומאחד הכל שהרי הוא ירא מן העלה והוא בפני עצמו, ולכך אמר עושים באימה וביראה רצון קוניהם..." (הפרק בשלמותו כאן באתר ספריא)
על זה כתב ר' ברוך יצחק בהערת שוליים:
נפלא !
שבלילה (ששים גבורים סביב לה וכו') – שמחה, וביום שבו אור השמחה – פחד, ולכאורה הי' צריך להיות בהיפוך.
———————————–
חג שמח !
בשורות טובות לעם ישראל
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
בימים אלו של ההכנות לחג הפסח והזהירות מאכילת חמץ בו, נהגו בני ישראל ובנותיו להכין כלי בישול והגשה מיוחדים לחג: מי על ידי הכשרתם ומי בהחלפתם בכלים חדשים. אחד הספרים הבסיסיים בנושא הכשרת הכלים נכתב על ידי הרב צבי כהן (תש"ד – תש"פ 1944-2020) ונקרא בשם "הגעלת כלים".
הרב צבי התפרסם בזכות ספריו ההלכתיים ובהם אסף וסידר הלכות לפי נושאים. ראשון ספריו היה על "ערב פסח שחל בשבת" (תשל"ג 1973) ולאחריו על "טבילת כלים" (מהדורה ראשונה תשל"ה 1975, שניה תשל"ח 1978). בהמשך נוספו עוד עשרות ספרים בסדרה. הרב צבי היה ממייסדי הסוגה ההלכתית הנפוצה היום מאד של כתיבת ספרים הלכתיים המיוחדים לנושא אחד ובהם איסוף וסידור של כל הפרטים הנוגעים לו.
לא כולם אהבו זאת. בקונטרס "לחושבי שמו", גל' יב בני ברק תשל"ה 1975, יצא "אחד מגדולי התורה" בחריפות כנגד חיבורים שכאלו, וכנראה כוונו דבריו כנגד ספרו של הרב צבי כהן.
צילום ממאגר "אוצר החכמה"
על ההתנגדות לדרכו בספריו למדתי מתוך ספר זכרון "מראה כהן" שהוציאו משפחתו של הרב צבי זצ"ל לקראת יום השנה הראשון לפטירתו (ט"ו שבט תשפ" 2021). לענ"ד אחד מספרי הזכרון הטובים שראו אור בשנים האחרונות.
בספר זה במדור 'מחבר הספרים' – פרק "חידוש גדול" נזכרת ההתנגדות.
"ספרי אבינו היוו בשעתו חידוש גדול מאוד ותופעה שלא הוכרה אז כלל, ומפני כך היו כאלו שביקרוה. הם טענו כי אין דורנו ראוי לחיבור ספרי הלכה חדשים.
מאמר ברוח זו פורסם בין השאר בקובץ 'לחושבי שמו' בסמוך לצאת הספר 'טבילת כלים', אם כי ללא איזכור שמות אישים או ספרים".
בסוף הפרק הנ"ל מסופר על שינוי שעשה המחבר מהמהדורה הראשונה לבאות אחריה. שינוי, שלדברי המשפחה, ייתכן ומניעיו קשורים לרשימה הנ"ל ב"לחושבי שמו".
"... גם עניין זה זכה להתקפה מרומזת בקובץ האמור. איננו יודעים אם זו הסיבה, אבל במהדורה הבאה נשמט עניין זה".
נסביר במה המדובר ונציג את ההשמטה החשובה.
הספר על "טבילת כלים" עוסק במצווה אחת! חיוב להביא למקוה ולטבול בו כלי שנעשה על ידי גוי. טעם הדבר מבואר בדברי רב ירמיה בתלמוד הירושלמי:
בפרק ב סעיף יא הרב צבי מתאר מצב בו היהודי נתן את חומר הגלם לאומן גוי ומבקש שיעשה לו את הכלי. הדיון ההלכתי עוסק בשאלות: האם זו תוצרת יהודית או לא? האם האומן הגוי בעת עשיית הכלי נעשה שותף בבעלות עליו והכלי חיב טבילה?
סוגיה זו מוכרת בתלמוד במושג "אומן קונה בשבח כלי".
בשולי הלכה זו הוסיף הרב הערה מגבילה שמקורה בדברי ה"חזון איש". הלכה זו תלויה במשפט הכללי הנוהג במדינה, ב"דינא דמלכותא דינא".
מהו המשפט הנוהג במדינת ישראל? האם המחוקק נתן דעתו על כך?
בנספחים במהדורה הראשונה הביא הרב צבי את נוסח החוק משנת תשל"א 1971.
מעיון בו עולה שיש בעלות משותפת לאומן "הגורם בעבודתו לשינוי במטלטלין של אחר".
במהדורות הבאות הושמט הערה זו ואין איזכור של סעיפי החוק הישראלי.
יבורכו עורכי הספר שהעמידו אותנו על הלכה זו למעשה !
עוד הרבה זכויות נזקפות לרב צבי בנושא טבילת כלים.
על אחת מהן ממליץ לקרוא ולהתרשם כאן בפרק על המהפך שעשה אבינו זצ"ל בדין טבילתם של כלים שנקנו בשותפות של גוי.
שנזכה להוסיף קדושה וטהרה!
שבת שלום ומבורכת
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
בספרים ישנים המדפיסים אהבו לעטר את המילה הראשונה בתחילת הספר.
בדרך עבודתי אספתי דוגמאות רבות בסגנונות שונים. מקוה לעלות אותן לצפיה באתר ספריית בית אריאלה בע"ה בהמשך.
נתמקד ב"תחילית" של חומש ויקרא במהדורת מקראות גדולות שנדפסה בונציה שכ"ח (1568) ובמהדורת בזל שע"ח (1618) המצויות באוצרותינו. יש להניח ש"תחילית" זאת נדפסה במהדורות נוספות.
ליתר דיוק נתמקד במסגרת הפנימית המקיפה את המילה "ויקרא".
למעלה – מהדורת ונציה, דפוס יואן דיגארה, שכ"ח (1568).
ב'מעין מסגרת' נרשמו אותיות הקטנות בתנ"ך בסדר א"ב על פי המסורה. תחילה פותח באות אל"ף קטנה המופיעה בתחילת ספר ויקרא הנ"ל עד האות תי"ו. (האות ת' נדפסה עם האות ר' ואחריה ש')
נעקוב אחרי הכיתוב מהפינה הימנית העליונה ונצעד בסוף כל שורה שמאלה.
אל"ף זעירא מאותיות קטנות דאינון א' ויקרא' אל משה מריש סיפרא. ב' שתי הבנות הב'. ג' לבש בשרי רמה וג'וש. ד' אדם עשק בד'ם. ה' בה'בראם. ו' בריתי שלו'ם. ו' ולא נשא לשו'א. ז' ויז'תא. ח' ח'ף אנכי. ט' אחר ט'הרתם. י' ילדך תשי'. כ' לשרה ולבכ'תה. ל' ל'וא אליכם. מ' ממ'רים הייתם. מ' על מ'וקדה. נ' נטע ארן' וגשם יגדל. נ' ונבושזבן'. ס' יס'פנני בסכה. ס' בס'ופה ובסערה. פ' דשפ'רפרא קדם. צ' וצ'חת ירושלים. ק' ק'צתי בחיי. ר' יער'י ארצם. ר' ת' פר'משת'א. ש' פרש'נדתא:
[הערה לרשימה הנ"ל. לא מצאתי את הפסוק המצוטט: ס' יס'פנני בסכה.
*ראו נא תשובות בתגובות לרשימה].
רשימת האותיות החריגות: הגדולות והקטנות בתורה הוא נושא בפני עצמו. לכאורה צריך לתת טעם מדוע הוחרגו?
דוגמא לכך, כתב ר' אברהם אבן עזרא בפירושו השני למגילת אסתר:
"ואת ויזתא – ו"ו ד"גחון" (ויקרא יא, מב) ידועה היותה ככה גדולה בעבור שהיא חצי אותיות התורה. רק ו"ו ויזתא לא ידעתי טעמה. והדרש ידוע (ראה מגילה טז, ב) ויש אומרים כי בן שש שנים היה; ויש אומרים כי היה גבוה מכל אחיו".
ה"אבן עזרא" התייחס לפרשתינו – פרשת שמיני- בה ישנה אות אחת גדולה.
אות "ואו" של גחון גדולה. על פי הגמרא במסכת קידושין דף ל, אות וא"ו של "גחון" היא אמצע התורה:
לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה שהיו אומרים וא"ו ד"גחון" (ויקרא יא, מב) חציין של אותיות של ס"ת.
הרבה קומוסים נשברו על דברי הגמרא, שאינם תואמים את ספר התורה שלפנינו במניין אותיותיה.
הרב ראובן מרגליות, גאון מופלא ומנהלה הראשון של ספריית הרמב"ם, הקדיש לסוגיה זו רשימה בספרו "המקרא והמסורה". הרב ראובן מביא את הפתרונות שהציעו לפניו ומציע דרך משלו. לרשימתו ראו כאן.
שבת שלום ומבורכת
אבישי
————-
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
בזמן האחרון אני מסדר את אוסף השמורים שלנו. בעיקר ספרים משנות השי"ן (1540-1640). מרובים בהם מהדורות ראשונות לספרי היסוד בלימוד התורה. תענוג מיוחד שקשה להעבירו אל הדף. תחשבו על כל אלו שלמדו בספרים במשך מאות שנים !
הרשימה השבוע תעסוק במהדורה ראשונה של ספר "תורת החטאת" שחברו רבי משה איסרליש (הרמ"א) ונדפסה עוד בחייו בשנת ש"ל (1570). "תורת החטאת" הוא ספר פסקים -הלכה למעשה- בדיני איסור והיתר: כשרות, מאכלות אסורות והלכות נידה.
זהו השער פנימי לחלק הלכות נידה. שימו לב שלתוארי מחבר נוסף בסופו הכינוי יצ"ו (ראשי תיבות: ישמרהו צורו ויחייהו). כינוי השמור לאנשים חיים עמנו.
מה הסיבה שבה קרא הרמ"א לספרו בשם זה?
מפני החשש שמא טעה בהוראה למעשה, כשם שקרבן חטאת בא על שגגת מעשה. כך חותם את הקדמתו:
חתימת הקדמת הרמ"א. תורת החטאת, מהדורת ירושלים, מוסד הרב קוק , תשע"ו
בעותק שלנו נוספו הערות ארוכות בכל חלקי הספר ורישום בעלות אחד כדלקמן:
לה' הארץ ומלואה נא' יהודא בר נפתלי שליט […]
לה' הארץ ומלואה נא' יהודא בר נפתלי שליט […]
פיטום הקטורת הצרי והציפורן
רישום הבעלות נכתב כניסיון הקולמוס. כלומר לבחון עם הדיו עולה יפה בקולמוס. לכן גם השורה הראשונה של רישום הבעלות נכתבה פעמיים.
הראיה לכך היא המליצה הנכתבת בשורה השלישית : פיטום הקטורת הצרי והציפורן.
נסיונות נוספים של הקלומוס מצוים בדף האחרון של עותק הספרייה.
ההערות מגוונות. חלקן קצרות וחלקן ארוכות. יש מהן מראי מקום ויש מהן שתוכנן הרחבות והשגות. שולי ההערות נחתכו בעת כריכת הספר.
לא מצאתי רמזים בתוך ההערות לזהות המחבר, שהיה בוודאי תלמיד חכם מובהק.
דוגמאות מאותן הערות לפניכם לעיונכם.
כאמור בפתיח לרשימה, אותי מרגשת הידיעה כי בספר זה למדו במהלך הדורות. זה ניכר דרך ההערות.
נ. ב. אודה לכל הארה על ההערות הנ"ל.
שבוע מבורך!
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
לעיתים קרובות אנו מחפשים המחשה תלת מימדית של המשכן וכליו או של בגדי הכהן הגדול – כדי לראות ולהבין.
תניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר, ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם…
תנא דבי רבי ישמעאל: שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים. מנורה דכתיב (במדבר ח, ד) וזהמעשה המנורה…. (מסכת מנחות דף כט עמוד א).
ומי לנו גדול כמשה רבינו.
——————————————————————-
גם לומדי הגמרא יסכימו שישנם סוגיות בהם איור או שרטוט טוב יעזור להבין את הסוגיה בקלות. ידידי אלי גנאור eli genauer חוקר את השתלשלות הציורים במהדורות השונות של התלמוד (בפרט בפירושי רש"י). את ממצאיו מפרסם באנגלית באתר THE SEFORIM BLOG. שלשה ממאמריו תרגמנו ללשון הקודש בגליונות ספרני היהדות לב, לט.
אלי עוקב אחרי הופעת המילה "כזה" בפירוש רש"י במהדורות השונות של הש"ס. "כזה" פירושו שיש כאן ציור. מעניינים המקרים בהם אין ציור מודפס אבל המדפיסים השאירו מקום ריק, כנראה להשלמה ידנית של הציור.
אינני יודע מי השלים את האיורים בכתב יד בעותק הספריה. בשער הספר ישנם רישומי בעלות כפולים ומשולשים משנת תקפ"ט (1729). הרישומים דהו וקשים לקריאה. אם ניעזר ברישום הלועזי הבולט, אולי [?] מחזיק הספר היה הרב מאיר ווייל, שהיה ראב"ד ברלין והמדינה, ש"ב של ר' עקיבא איגר, עימו עמד בקשרי מכתבים ותשובות.
שער מסכת יומא. ונציה ש"ח 1548. עותק ספריית הרמב"ם.
ההערה מימין לציור: לפי משמעות הקושי בתוס'. האם זו הסיבה להוספת ציור שני?
נ.ב. תוספת עש"ק שמיני תשפ"ד.
ראיתי השבוע דוגמא נוספת ל"כזה". במסכת בבא בתרא דפוס ונציה, במברגי הראשון, שפ"א 1521. גם שם (כמו במסכת יומא הנ"ל) מצויים חללים ריקים ליד המילה "כזה" בדפים לא מעטים. ברובם לא הושלמו הציורים בכתב יד מאוחר יותר. רק בדף אחד ראיתי במסכת זו השלמות והרי הן לפניכם.
שנזכה לראות בעינינו – "כזה" – מקדש שלם על מכונו בתפארתו.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
ספר שאלות ותשובות, שחברו רבי בצלאל בן יוסף יוזל, נדפס בביאלסטאק בשנת "ראהקראתי בשם בצלאל", שנת תקס"ז 1807. ספר דק מכיל 42 דפים.
בשער הספר חותמת וחתימת "הרב מטעם", שמעיד על שהספר נבדק ואושר על ידו. החובה להביא את הספר לביקורת הוטלה בשנת 1836, כפי שמעידה החותמת המרובעת בתחתית דף השער. פרשה שעסקנו בה בעבר בהיבטיה השונים – ראו נא מאמרי על "הרבנים מטעם כמצנזרי ספרים": בכתב העת "עלי ספר" גליון יט (תשס"א 2001) עמ' 185-194.
בעמוד האחרון נדפס פיוט הקצר וקישוט נאה המסיימים את הספר בטעם טוב.
בשבוע שעבר התקיים בבניין הספריה הלאומית החדשה כנס ספרנים מקטלגים ארצי. ניצלתי את ההזדמנות והבאתי עמי עותק של ספר סליחות ישן, שהיה חסר בו דף שער. לא ידעתי מתי נדפס והיכן.
כך נראה הדף הראשון בעותק שלנו – מלא קרעים והדבקות.
הערות לא מצויות שולבו בין הסליחות במהדורה זו. לפי תוכנן הן נועדו לעיני הצנזורה. הערות אלו עזרו לנו למצוא עותק שלם בספריה הלאומית של המחזור. דפוס וילנה, שנת תר"א 1841. המחזור הזה היה אב הטיפוס למחזורים המצונזרים שבאו אחריו (על פי קטלוג מפעל הבבליוגרפיה).
לפניכם הערה המעידה על עצמה:
*) כל הסליחות המקובצים פה מכמה גאונים. מהם נתקנו על הצרות והגזרות אשר היה בעת החורבן אשר הי' לבז ולמשיסה בין העמים אשר ישבו / בתוכם ואנו מזכירים ימי הצרות והיגון אשר עברו עלינו ושופכים שיחנו לפני ה' להיותם כפרה על עונינו. ומהם נתקנו על רוע הזמן ממיעוט הפרנסה אשר כל / איש רודף אחר מחייתו ואין משיג. ולכן במקום אשר נזכר פה שפלות, צער, ויגון, אבודים, נדחים, לחץ, ודוחק, הכוונה רק על מיעוט הפרנסה, כי דלונו / מאוד. ובמקום אשר נזכר, שמה, הנשמה, ביזה, חירוף וגידוף, והרג, הכוונה הכל על זמן העבר אחר החורבן. ולהודות לה' גם להכיר טובה להעמים אשר / אנחנו חוסים בצלם על הטובות אשר ירוונו , ובעינינו נכור ההבדל בין רע העבר לעת ההווה כי שלוה והשקט בימינו. גם בהזכר, אסוריך תתיר, רצוצים, לחוצים, / הכוונה כי אנו אסורים בחבלי עוני ובפגעי הזמן אשר כי ישרגו עלינו ומחלים אנו את פני ה' להרים קרננו ולהצליח דרכנו :
אחרי סיום חטא העגל בפרשת השבוע חוזרים לכאורה לשגרה. התוכנית היא לכבוש את ארץ ישראל, לבנות בית המקדש. לשם יעלו עם ישראל שלש רגלים בשנה.
מסכת חגיגה עוסקת במצות עליה לרגל לבית המקדש, לקיים את הפסוק: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה–יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן "…
כך הוא הפתיח ('התחילית') של המסכת בדף ב עמוד א: "הכל חייבין בראיי'…"-
ראש דף ב במסכת חגיגה. ונציה רפ"א 1521, עותק ספריית הרמב"ם
אנחנו נעסוק בפרט טכני המופיע בסוף המסכת, כפי שנדפסה במהדורה הראשונה השלמה של התלמוד הבבלי, שנדפסה בונציה בשנת רפ"א 1521.
מילות הסיום בסוף המסכת מוקדשות למבנה הספר באמצעות קונטרסים. יש במסכת ארבעה קונטרסים.
בנוסף מצויין כי "כל הקונטרסים הם שמונה דפין חוץ מקונטרס ד' שהוא ששה דפין וסך כל הדפין שלשים".
הקונטרס האחרון קצר יותר, כי המסכת מכילה שלושים דף ואין צורך בקונטרס של שמונה דפים. .
למדוני רבותי הספרנים הוותיקים שישנה חשיבות מרובה למעקב אחרי הקונטרסים בספרים ישנים ונדירים. רק הם משקפים נאמנה את סדר עמודי הספר המקוריים.
הדפסת דפי הספר היתה על גיליון גדול, בהמשך קפלו את הגיליון לפי גודל הדפים המודפסים בספר המסויים ותפרו את הקונטרסים יחדיו.
סימון הקונטרס והעמוד נמצא תמיד בתחתית העמוד.
בדוגמא לעיל במסכת חגיגה מופיעה בשולי דף ב עמוד א המילה "תקנתם" -שהיא "שומר המילה" לעמוד הבא – ולאחריה הספרות הלטיניות II Iשהם סימון העמוד והקונטרס.
משמעות הדבר שעמוד זה הוא עמוד מספר 2 מקונטרס מספר 1. כיון שכל מסכת מתחילה תמיד מדף ב, אז הדף הקודם של עמוד השער סימונו יהיה I I.
————————
אם הבנתם עד כאן, נמשיך לדוגמא קצת יוצאת דופן.
בעותק ספריית הרמב"ם יש דף ריק באמצע ספר מעשי ה' לר' אליעזר אשכנזי הרופא, דפוס ונציה שנת שמ"ג1583. מוזר !!!
הספר מכיל קצז ד'. בין דף קפא לדף קפב מופיע הדף הריק.
דף קפא צד ב' ומשמאלו צד א' של הדף הריק. עותק ספריית הרמב"ם
עיון בקונטרסי הספר מעלה שיש כאן תופעה חריגה. כל הספר מכיל קונטרסים בני ששה דפים ורק הקונטרס הזה – ההמסתיים בדף הריק – מכיל שמונה דפים.
כך הוא הסימון האחרון בקונטרס זה. בתחתית דף קעח – לד304. כלומר קונטרס מספר ל/30 דף ד/רביעי.
הכלל הוא שרק מחצית הדפים – ואלו הראשונים – בכל קונטרס הם ממוספרים ולאחריהם יבואו מספר זהה של דפים ללא מספור. לכן נספור עוד 4 דפים (קעט, קפ, קפא, דף ריק) לסיום קונטרס זה. בדף קפב מתחיל קונטרס חדש שמספרו לא 31.
ידידי המלומד שמעון ק., שהוא ספרן המקטלג ספרים נדירים בספריה הלאומית, בדק לבקשתי את עותקי הספריה הלאומית של ספר מעשי ה' הנ"ל, ובחן גם עותקים באוספים סרוקים. בכולם ישנו הדף הריק !
השערה שלי היא כי נפל פגם בעת הדפסת הקונטרס השלושים – שמא דלגו על דף – והוצרכו להוציא את הקונטרס המקורי בן ששה הדפים ולצרף קונטרס חדש מורחב של שמונה דפים, היות והקונטרסים תמיד באים בזוגות, לכן נוסף גם הדף הריק.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
כל מי שעוקב אחר מלחמת "חרבות ברזל" יכול להבין שהחמאס סימן לנו כמטרה את ירושלים ובמרכזה הר הבית.
האם אנחנו שם?
באולם הספריה אנחנו מארחים גם קוראים רבים שבאים לבית אריאלה ומחפשים מקום פנוי ללמוד. אין להם קשר לתכניה התורניים של הספריה שלנו. אחד מהם מרבה לשבת אצלנו בשבועות האחרונים. איש מבוגר ללא כיפה ותמיד בא במכנסיים קצרים. יושב עם המחשב האישי שלו שעות רבות. יום אחד ניגש אלי והסביר לי על מה הוא עובד. להפתעתי הוא סיפר לי עד כמה הוא קשור להר הבית. הוא אחראי על הצד האומנותי של סרטים איכותיים מאד בהפקת מכון מגלי"ם ללימודי ירושלים הקדומה. ממליץ מאד להתרשם מהפקות אלו. כדוגמא הציצו בסרטון בית המקדש – פאר היצירה בימי הורדוס.
—————————-
בספרון קטן בשם "הדרת קדש" מצאתי מפה מקופלת של תוכנית בית המקדש השני.
הספר נכתב על ידי הרב עזריאל ברילל, שהיה דיין ומו"צ בעיר פסט. נדפס בשנת תקפ"ז 1827.
במבוא לספר כתב על מעלות חיבורו, ובאות ( ו ) התייחס לציור:
"… מה רבה היגיעה אשר יגעתי בו לתארהו כראוי… כי הציור כאשר הוא בגמ' מדות בסוף מקולקל הוא מאד בדמותו ובצלמו, הוריד העליון והעלה התחתון, הימין השמאלי, והשמיל הימיני, ואני בעזרת ה' הכינותי את הבית הזה על מכונו…
הציור בית המקדש נדפס לראשונה בסוף מסכת מידות במהדורת התלמוד הבבלי דפוס פרנקפורט דמיין בשנת ת"פ (1720). ממנה נלקחו והועתקו כל הציורים במהדורות הבאות.
בהשוואה בין ציור בית המקדש במהדורה זו לציורו של עזריאל ברילל לא מצאתי הבדל !
האם לנגד עיניו עמדה מהדורה אחרת ?
ראו נא זה לעומת זה:
הדרת קדש. אופן תקפ"ז 1827
תמונת בית המקדש השני. תלמוד בבלי. מסכת מידות. פרנקפורט ת"פ 1720. מועתק מאתר hebrewbooks.
בשולי העמוד: "מעשה ידי אצבעתי… נלקטין… מתוך הש"ס ופירושיו ושאר ספרים… יהונתן… מראזנאי’ מדינת ליטא". הוא מחבר הספר ישועה בישראל, פרנקפורט דמיין ת"פ, שנדפס באותו הזמן באותו בית דפוס עם הש"ס. [הערת מפעל הביבליוגרפיה]. אין ספק שצייר זה היה בר סמכא.
בחיפוש אחר שרטוטים נוספים של בית המקדש בקטלוג מפעל הביבליוגרפיה מצאתי עוד שני שרטוטים במשניות שנדפסו באותו בית דפוס וקרובים זה לזה בתאריך הדפסתם, אף כי שורטטו בידי ציירים שונים!
לא הצלחתי למצוא עותק שלהם באחד האתרים.
משניות. הוראדנא וווילנא : דפוס מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, תקע"ח [1818]. בסוף חלק קדשים: [1] דף: תבנית המיקדש… ציירתי גם פתחתי אותה נאום דוב בער בלא"א מ"ו יוסף יוזפא ז"ל קופפער שטעכר מק"ק ווילנא.
משניות. וילנא והוראדנא : דפוס מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, תקצ"ב (1832). בסוף ספר קדשים: דף קנז: תבנית המקדש… פיתחתי אליעזר שלמה בלא"א מו"ה נתן נטע מץ.
בין שתי הדפסות אלו הופיעה ציורו של ר' עזריאל ברילל בשנת תקפ"ז 1827. האם נבדלו הציורים אלו מאלו ?
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
בע"ה. ערב שבת קודש "משפטים". ראש חודש אדר ראשון תשפ"ד (2024)
רשימה לזכרו המבורך של ר' זאב נוימן זצ"ל, עורך אגרות מרן הרב קוק [ועוד ספרים].
השבוע הסתלק לבית עולמו ידידי ר' זאב.
הרב זאב אסף וקיבץ אלפי אגרותיו של הרב קוק שלא יצאו עדיין לאור. הוא חי והבין את גודל האחריות שעליו. לכן חיפש בארכיונים ציבוריים ופרטיים, עקב אחרי מכירות פומביות, תר בעיתונים ישנים היכן הרב כתב ובדק אם אכן מודעה פלונית- שנדפסה בשם הרבנות הראשית – יצאה מתחת יד הרב.
האחריות שלו היתה כפולה. מצד אחד לא לפספס ולהותיר בחוץ מה הרב זצ"ל כתב ופרסם, ומאידך – כך אמר לי – מה משמעותי וראוי מאלפי האגרות לבוא אל הקודש ולהכנס לכרכי אגרות שהוציא לאור, מה הוא טכני ופרטני ולכן יישאר בחוץ והאם לפעמים רצף של אגרות טכניות הופכות למשמעותיות?
עשרות רבות של מיילים החלפנו בינינו במשך השנים. אני נעזר בידיעותיו בכתבי מרן הרב קוק זצ"ל והוא נעזר דרכי באוצרות הספריה כשחיפש אחר עוד מקור שהרב זצ"ל מוזכר בו.
בחרתי כמה הודעות ששלחתי לו וששלח לי כדי לתאר את הקשר ביננו, את טוב לבו והשקעתו האין סופית בעבודתו הספרותית. בהודעות אלו יש ערך מוסף מצד תוכנם.
א.
לפני פחות מחודש פניתי אליו בשאלה. דברים שראיתי דרך הלוכי בחוברת אחת בשם הרב קוק. המתנתי ימים ספורים – ואין תשובה. לאחר שבועיים התקשרתי לביתו, מתוך דאגה, כי דרכו היתה להשיב בהקדם. ואכן כך נודע לי אז שחולה הוא מאד. יהי זכרו ברוך.
השאלה נשארה פתוחה ולא פתורה.
בע"ה
שלום ר' זאב נר"ו
פגשתי את המצ"ב בגל' נ של בית הלל. מוכר?
בשורות טובות
שבוע טוב
אבישי
[התייעצתי עם 'בקי' נוסף בכתבי הרב. והעלה ספק אם הוא של הרב זצ"ל או של בן אחיו הרב רפאל קוק, שהיה מקורב מאד למרן הרב והשתמש בנייר מכתבים שלו.
בעקבות זאת פניתי גם לרב יהושע וייסינגר, שהוא המומחה ביותר בכתבי הרב זצ"ל שהיו בעזבונו של אחיינו הרב רפאל קוק זצ"ל. להלן תשובתו:
א. זה נכון שמצאנו מכתבים וד"ת שהרב רפאל זצ"ל כתב בעיפרון על דף בלנקו של הרב, האם זה בשם מרן הרב או מפי הרב, או סתם ד"ת של עצמו. אין לדעת. לפעמים הוא כתב בראש העמוד "שמעתי ממרן שליט"א", ואז כתוב בעיפרון. אבל אם אין עדות מובהקת כזו או אחרת, אי אפשר לדעת. מצאנו גם מכתבים לרעייתו על דפים כאלו.
ב. איני מכיר מכתב זה.
ג. אכן המשפט האחרון נראה שונה מהמוכר. אלא אם נכתב בשלב מוקדם מאוד].
ב.
דוגמא אחרת לשאלה שהגיעה אלי ואני מעביר אותה לזאב. זו הזדמנות בשבילו לשאול אם יש חומרים ממרן הרב או מבנו הרצ"י זצ"ל.
בע"ה
שלום ר' זאב.
נכנס לכאן תלמיד מרכז הרב וותיק בשם הרב אליאב ו… ובפיו שאלה.
באגרות ג אגרת תשמ"ז ישנה אגרת של מרן הרב לרד"צ הופמן. בפניה אליו הרב כותב בשבחו:
במפתח האישים בסוף הכרך מופיע בערכו: ד"ר דוד הופמן.
ושאלתו בצדו. מדוע ההתייחסות לרד"צ בתואר ד"ר ותו לא?
שלום ידידי.
הרב איזנר ז"ל ערך את המפתח לאגרות ג והוציאו בחוברת, עליה רשום: תשמ"א. לפי הצילום ששלחתם, נראה שהמפתח הוכנס במהדורה מאוחרת יותר, שאינה בידי. כנראה שמוסד הרב קוק הכניס את המפתח מהחוברת אל תוך הספר. בין כך ובין כך, אין לי ספק שרבינו הרצ"י לא עבר על המפתח. לכן הקושיה מופנית לעורך המפתח, שלצערנו הרב איננו אתנו.
שאלת אולי את השואל, הרב אליאב ו…, אם יש לו אולי אגרות של מרן הרב זצ"ל או של רבינו, או תמונות או שיעורים וכו'?
ברכה והצלחה, זאב
ג.
[לר' זאב]
חבר שאל אותי על מקור שמופיע בדברי הרב באגרות הראי"ה א אגרת קיב ומשם צוטט במקומות נוספים בשם הגר"א. הרב כותב שם שהגר"א דרש את הפסוק: ואת עשיו שנאתי – את הטפל לעשיו ולא את ראשו של עשיו. והמקור הופיע שם הוא ליקוטים לספר סערת אליהו. ברם עיון בליקוטים (ראה בהיברובוקס) מעלה שמה שמובא שם אודות עשיו הקבור במערת המכפלה אינו תואם לדברי האגרת בנקודה המרכזית שלה.
המקור לא מופיע, כנראה, בספרים אחרים בשם הגר"א. היש לך מה לחדש בנידון?
[תשובת ר' זאב]–שלום ידידי. איני יודע. זו שאלה המתאימה להפנותה לרב טאו וכו'. יתכן גם שיש ללמוד היטב את המקור, סערת אליהו, כפי שהרב זצ"ל נשאל ע"י אביו מדוע אינו מציין את המקורות בזוהר עליהם הוא מסתמך כדי לסכור פי מחרפיו, והרב ענה לאביו, שהדבר לא יועיל, כי זה לא כתוב במפורש אלא צריך ללמוד זאת בעיון והם לא יבינו.
בברכה, זאב
ד.
כאן זאב פונה אלי. על פי רוב לא היה בידי לעזור לו. תמיד חיפש דברים נדירים.
פנקס הועד הכללי לעדת יהודי פרס – שער מאויר, חתימות רבנים פנקס הכנסה והוצאה של הועד הכללי לעדת יהודי פרס. ירושלים, [תרפ"ד 1924]. פורמט גדול. שער מאויר בצבעים שונים. בדף השלישי, נוסח ארוך של המלצה ובקשה לתמיכה בעדת יהודי פרס בירושלים. עם חתימות רבני עדת הפרסים בירושלים, בתוספת המלצה בכתב-ידו וחתימתו של הראשון לציון רבי יעקב מאיר. בדף שאחריו, המלצה מאת הרב קוק, בתוספת חתימתו [בכתב רש"י] וחותמתו.
זה חשוב לי כי זה תרפ"ד, הכרך הנוכחי עליו אני עובד. אמנם יתכן שהמכתב יהיה מתרפ"ג…
תודה רבה. שלום זאב
[תשובתי]
שלום.
מכיון שלהערכתי מדובר בכתב יד הרי הוא עותק שאינו נמצא בספריות.
——————————————————
למרות שרוב הפעמים לא עלה בידי לעזור לו – הוקיר לי טובה והוסיף אותי לרשימת התודות הארוכה בראש ספריו. כשהעניק לי ולספריית הרמב"ם עותק מספריו הוסיף הקדשה אישית .
זה רק קמצוץ קטן מעבודתו של איש גדול.
מלאכתו מלאכת שמים. לא חיפש פרסום וכעורך לא הופיע שמו בשער הספרים,
כי אם מוצנע באותיות קטנות בגב השער. העורך: זאב נוימן.
עבד לעם קדוש על אדמת הקודש.
תנצבה
שבת שלום וחודש מבורך.
אבישי
מנהל ספריית הרמב"ם
בית אריאלה, תל אביב
—————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
לפעמים העבודה מספקת לי הפתעות. אחת מאלה צצה לפני השבוע. נקרא לפני ספר "אהל מועד", חיברו רבי שלמה בן אברהם מאורבינו, נדפס באחד מבתי הדפוס הגדולים בעיר ונציה – דפוס מארקו אנטוניאו יושטיניאן – בשנת ש"ח 1548.
שער הספר. עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
בעמוד האחרון של העותק שלנו מופיעה כותרת: משלי שלמה אלגאזי זלה"ה,
מתחתיה מועתק שיר בכתב יד ולאחריו פירושו שורה אחר שורה.
השורה הראשונה של השיר היא:
משה לחתנו אז קרא — יתרו באות נוסף — ויתר עש
ופירושה:
יתר א' / מן אל יתר חותנו שם יתרו הקדום / עש מן בעשות ממצרים דדיך(יחזקאל כג, כא) לש' (לשון)סחיטה וכתישה
בחינה מדוקדקת בפרשנות של כל שורה נראה שהפרשן מוצא משמעות לשונית אחרת למילה עש על פי פסוק אחר בתנ"ך.
התיעצתי עם מכובדי פרופסור יעקב שפיגל אודות המציאה הזאת. ידעתי שלפני כארבעים שנה כתב מאמר "לתולדות ר' שלמה אלגזי וסדר הדפסת ספריו" בכתב העת "עלי ספר" ד תשל"ז. אמנם עברה תקופה אבל ידעתי שהוא בור סוד שאינו מאבד טיפה. יעקב הפנה אותי להערה במבוא המקיף בספר "שמע שלמה", מהדורת "זכרון אהרן" שיצאה שנה שעברה (עמ' 19 הערה 89), ושם מוזכר שידועים לנו רק ארבעה שירים שכתב, ושיר זה אינו אחד מהם. הוא לא סיפר לי שאת המבוא הנ"ל הוא כתב…
לעת עתה נשארנו שנינו בשאלה: האם מחבר השיר הוא רבי שלמה אלגאזי, שהיה רב חשוב וממתנגדי שבתי צבי, או נכדו, שהיה רב במצרים. ואולי שלמה אלגאזי זה הוא דמות שלישית שלא ידועה לנו.
נשמח לכל הערה והארה על שיר זה: הן על מחברו והן על תוכנו .
שבת שלום
אבישי
—————–
נ.ב.
ר' יוסף אביב"י הראני כי בספר אהבת עולם לר' שלמה אלגאזי מצוי שיר זה בהקדמת הספר.
כך הוא בדפוס ראשון, קושטא ת"ב 1642, וחתום שם מחברו: שלמה ן' מובחר. הוא מחבר ספר "חזק יד" (פסקי הרמב"ם ב"יד החזקה" מיוסד בדרך שיר), נדפס באודסה תרכ"ו 1866 ע"י אברהם פירקוביץ על פי כתב יד משנת שצ"ב 1632. על מחברו נכתב בשער ספר זה :
מתנה יפה לשבת !
צילום מתוך עותק דיגיטאלי של הספריה הלאומית
אף במהדורה השניה של "אהבת עולם", דיהרנפורט תקנ"ג 1773 הופיע השיר ופירושו. לצפיה באיכות טובה ראו נא כאן.
———————————-
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
שער ספר צפיחת דבש לר' חייא פונטרימולי. אזמיר תר"ח (1848). עותק ספריית הרמב"ם
מפליאה היא תורתם של חכמי טורקיה במאות השנים האחרונות. ספרים רבים בכל מקצועות התורה הודפסו בבתי הדפוס הגדולים. ברם דא-עקא ברבים מהם לא נוח השימוש בהם כיום – גם בדפוסי צילום – עקב אי בהירות האותיות בדפוס.
לבקשת קורא שהתקשה והתייאש בפענוח הנכתב בספר "פתח הדביר" לר' חיים בנימין פונטרימולי במהדורתו הישנה (אזמיר תרט"ו – תרל"ג 1855-1873), רכשנו השבוע מהדורה מאירת עיניים (הוצאת "כתר" תשע"א) של החיבור על חמשת כרכיו. בכרך האחרון נוסף ספר "צפיחת בדבש" שחיבר הרב חייא פונטרימולי, אביו של "פתח הדביר" הנ"ל.
כתב היד של "צפיחת דבש" נשרף בשריפה הגדולה באזמיר בשנת תר"א (1841). נכתב מחדש על ידי בנו ר' חיים בנימין על פי הזיכרון כמבואר בהקדמתו. הספר הוא בן ע"ג סימנים המתפרסים על שנ"ו עמודי פוליו .
בשער עותק הספריה של המהדורה הראשונה נוספה הקדשה בכתב ידו של ר' חיים בנימין לר' יהושע רפאל פינחס די שיגורה, שהיה אב"ד באזמיר ונפטר בשנת תרי"א (1851).
(ההקדשה חתוכה במקצת בצד שמאל)
וזה נוסחה:
מנחת עני מאתי בן מע' …
המחבר ס"ט לעט"ר מורינו …
המופלא רבין חסידא קד…
כמוה"רר יאושע רפאל פ[ינחס]
די שיגורה נר"ו
ר' ישראל ביתן, מהדיר "פתח הדביר" בהוצאה החדשה, כתב "פרקי תולדות" על משפחת פונטרימולי המיוחסת ועל חבריו ותלמידיו של המחבר. בין השאר מוזכר רבי רחמים נסים יאודה די שיגורה מחבר הספר מגיד דבריו, בנו של הרב החסיד הפרד"ס. (עמוד יב, הערה 141). הרב החסיד הפרד"ס הינם ראשי התיבות של הרב פנחס די שיגורה, אליו שוגר הספר.
———————
נסיים בחתימת הקדמת בן הרב המחבר ל"צפיחת בדבש":
שמע קול תחנוני בשועי אליך / אנא ה' זכור רחמיך / לשמוח בשמחת גוייך / להתהלל עם נחלתך / ישראל עמך / שלח העז / ואספתו אל תוך ביתך / בנה לך בית בקרב היכלך / כהניך ילבשו צדק וחסידך / ישבעון ידידיך / מדשן ביתיך / יראו עינינו וישמח לבנו / בית קדשנו ותפארתנו / בנוי ומשוכלל על ארצנו ועל נחלת אבותינו / ארץ זבת חלב ודבש
שבת שלום.
ט"ו בשבט שמח
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
ארבה. שם מין אולי נקרא כן בעבור שהוא יותר רב מהמינים האחרים. וכתוב יתר הגזם אכל הארבה. ועליו כתוב חילי הגדול. וא"כ יהי' האל"ף נוסף.
באוצרות הספריה ישנן גם הפתעות. קונטרסים שהגיעו לאוסף התורני ואינם שייכים אליו. הנה דוגמא.
לפני מספר חודשים קבלתי פניה:
שלום רב, שמי מאיה כהן – מוסק ואני אוצרת תערוכה במסגרת תערוכת טבע, בנושא מכת הארבה בארץ בשנת 1915.התערוכה תוצג במוז"א – מוזיאון ארץ ישראל תל אביב, החל מחודש יוני הקרוב.
אני מחפשת את הפריט המלחמה בארבה משנת 1915 שכתב אהרן אהרונסון ושעל פי רישומי הקטלוג נמצא בספרית הרמב"ם. אני מחפשת גרסה במצב טוב עם כריכה שניתן להציגה או לסרוק אותה.
כמובן שנענו בחיוב. הפריט הוצג בתערוכה וחזר אלינו בימים אלה.
התמונה לקוחה מתוך קטלוג התערוכה במוזיאון ארץ ישראל.
עברתי על החוברת הדקיקה ובה הרצאתו של אהרן אהרונסון על הופעת הארבה והקושי בטיפול בה, (בסופה: נספח על התקנות הממשלתיות בנידון), וחשבתי מה ניתן ללמוד ממנה על מכת הארבה מעשרת המכות במצרים שבפרשתינו, מעבר לפשוט ולמובן שאין אמצעי יעיל למלחמה בארבה גם בשנת 1915?
בחרתי שתי נקודות צדדיות אך מעניינות.
בפרק על "שטח הפשטותו של מין זה"
כתובה עובדה מפליאה. הארבה אינו מצוי במצרים כמו בשכנותיה.
עובדה שמדגישה את מכת הארבה כתופעה נדירה יחסית במצרים וכמופע שמיימי. [להרחבה, ראו נא במדור תגובות]
"מפליאה היא העובדה שמצרים אינה נלקת, בדרך כלל, במכת הארבה, אף על פי שבשנת 1904 בקר הארבה גם אותה"
2. בפרק על "תולדות חיי המין"
אהרון אהרונסון פורש את הגלגול של הארבה מביצה דרך זחל ועד צורתו כבוגר. בתוך זה מספר על הנסיונות להשמיד את נחילי הארבה בשלב הראשוני – כאשר הוא בשלב הביצה.
"במצרים נסו להשמיד את הביצים על ידי השקאת האדמה בשטפי מים, אך תחת להשחית הביצים הועילו המים להקדים בכמה ימים את פריחת הזחל"
למדתי כאן על סמיכות מכת הברד למכת הארבה. דווקא מכת הברד קדמה למכת הארבה, כי השאירה את אדמת מצרים רטובה, לחה וטחובה ובכך זרזה בעקובתיה את התרבות נחילי הארבה. כפי שהסביר אהרונסון בהרצאתו, הנזק הגדול של הארבה אינו ע"י המעופפים הבוגרים אלא דווקא על ידי הזחלים שבוקעים מהבצים ואוכלים בלי סוף, ואלו מקדימים להיווצר בתנאי לחות.
שבת שלום ובשורות טובות
כי עוד אבינו חי
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
שנאת היהודים – אנטישמיות – מלווה אותנו בשבועות והחודשים האחרונים ברחבי העולם. השנאה פושטת צורה ולובשת צורה ויש לה פנים רבות. קשה לעמוד על טיבה. מדוע שונאים אותנו?
בהקשר לפרשיות השבוע מתעוררת שאלה מפתיעה: האם פרעה היה אנטישמי? האם השעבוד שלו בבני ישראל היה מטעמים כלכליים ובטחוניים גרידא – כפי שמובא בתחילת החומש: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ"? או שלפנינו שנאת יהודים לשמה, כפי שבא לידי ביטוי בסוף חומש בראשית "וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם" (בראשית, פרק מ"ג)?
אני משאיר את השאלה פתוחה ל"שלחן שבת".
———————–
במשך שנים אספתי דוגמאות של מחיקות צנזורה נוצרית. ראיתי בזה ביטוי בספרים לשנאת היהודים והיהדות.
דוגמא אחת מני רבות. אחד הספרים העתיקים שלנו הוא ספר תולדות אדם וחוה, דפוס קושטא רע"ו (1516). חיבור זה ידוע בשמו "רבינו ירוחם" על שם מחברו. וזה שער הספר:
המחיקות הם בנתיב י"ז של חלק אדם. הפסקים שבחלק זה "מועדים" לצנזורה נוצרית:
לפי חתימת הצנזור בסוף הספר המחיקות הן משנת 1609.
———————————————————————————————
נ.ב.
ממש לאחרונה התחדשה לי הבנה בשאלה שהעסיקה אותי בעבר. ברבים מן הספרים העתיקים והמצונזרים ניתן לקרוא את הכתוב המודפס מעבר למחיקות -בשונה מהדוגמא המובאת לעיל-, ותמהתי מה טעם במחיקות אלו?
זימן הקב"ה לידי מאמר מלומד וארוך מאד שכתב ד"ר מרדכי גלצר ז"ל על "מלאכת הספר של כתר ארם צובה והשלכותיה". כידוע, כתר ארם צובא הוא כתב יד של התנ"ך העתיק והמיוחס שהגיע אלינו. המאמר נדפס בכתב העת "ספונות", סדרה חדשה, ספר רביעי (יט) שמוציא מכון בן צבי.
בפרק [ה]: הדיו, צבעה ומחייתה. יש הסבר על סוגי דיו שונים. בתוך אחת ההערות יש התייחסות לתמיהה הנ"ל והסבר מדעי לתופעה. מתברר כי המצנזרים הנוצרים השתמשו בסוג דיו שלא עמיד לאורך זמן. המחיקה היתה שחורה בתחילה ובמשך הזמן היא דהתה בשל חימצון של הדיו.
שבת שלום
חודש שבט טוב לעמנו. [שבט ר"ת שנשמע בשורות טובות]
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
ר' ינאי אומר: מלמד שלא ביקש לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של שיש וקהו שניו של אותו רשע. ומה תלמוד לומר ויבכו? זה בכה על צוארו, וזה בכה על שניו.
האם נס שכזה גם סופר בדורות שלנו?
כן. יש לנו עדות ממקור ראשון אודותרבי מיוחס בן רבי שמואל, (תס"א-תקל"א 1701-1771), שד"ר וראשון לציון, מחבר ספר "פרי אדמה".
מתוך קונטרס "מגילת יוחסין" (דפו"ר ירושלים תרל"ה. באוצר החכמה מהדורה שניה, ירושלים תרע"א עמ' 14). חיבור זה הוציאו צאצאיו של רבי מיוחס בן רבי שמואל, "אשר כתב הגאון הנ"ל בכתב ידו".
סיפור מופלא בו מספר הרב מה שאירע לו כשחצה את מדבר סיני בדרכו ממצרים לארץ ישראל:
עם סיפור זה התוועדתי את עסקתי בזיהוי חתימות בעלים על עותק ספר "בני דוד" לר' דוד פאלקון, דפוס קושטא שנת תצ"ח 1738.
בשער הספר שני רישומי בעלות של "הצעיר מיוחס בכר שמואל"
זאת חנן אלקים לעבדו לעובדו ויזכני שיקויים בי
… הצעיר מיוחס בכר שמואל
אשר חנן אלקים לעבדו ויזכני שיקויים בי …
הצעיר מיוחס בכר שמואל
-אחד מקוראי הרשימה, החפץ בעילום שמו, השלים את הכתוב החסר בפענוח הנ"ל. תודה!
אשר חנן אלקים לעבדו ויזכני שיקויים בי מ"ש לימו"ז וזזא"ה כי"ר הצעיר מיוחס בכ"ר שמואל ס"ט
והפענוח המלא, בפתיחת ראשי התיבות" אשר חנן אלקים לעבדו ויזכני שיקויים בי מה שכתוב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה'כן יהי רצון. הצעיר מיוחס בכ"ר שמואל-
מיהו "מיוחס בכר שמואל"?
התלבטתי האם הוא מחבר ספר "פרי האדמה" ? התייעצתי עם תלמיד חכם מיוחד, המומחה לכתבי יד עתיקים.
כאן המקום לעשות סדר במה שרבים שואלים אודות שמו של רבינו. בספרי פוסקי דורו יש ומופיע השם 'מיוחס' כשם פרטי, ומאידך כל בני משפחתו המורחבת גם הם מכונים מיוחס. ועוד, לפעמים הוא מופיע בכינוי "בכר שמואל" ולעיתים בכ"ר שמואל מה פשר הדבר, והאם זהו שם פרטי או ראשי תיבות?
והאמת היא שבלידתו נקרא גם בשם "מיוחס" בתור שם פרטי, ועם הכינוי "בכור" כפי שהיה נהוג אז כסגולה לשמירה. לימים חלה והוסיפו לו את השם "רפאל" ומיני אז השתקע מעט השם הפרטי מיוחס. אמנם כיון ששמו היה גם "בכור" לקח רבינו כינוי זה והשתמש בו בהשמטת האות ו' לכבוד אביו רבי שמואל והיה חותם רפאל מיוחס בכ"ר (בן כבוד רבי) שמואל ולכן לעיתים השמיט את הר"ת וחתם "בכר"
———————————————————
נ.ב. בגב השער ישנו כיתוב נוסף, שהצלחתי לפענח מילים בודדות:
"מגדולי… לכל חסידיו"
אשמח לעזרה בהשלמת הכתוב.
הרישום המלא כפי שכתב מכובדנו א. בשן במדור התגובות:
האי סיפרא דבי רב מני"ר מגדולי הדור הרב המובהק המאיר כברק הדר הוא לכל חסידיו ח"ק כמהר"ר נסים שמואל בכ"ר מיוחס ס"ט
בתפילה לה' שישמור על חיילנו היקרים, הנלחמים באוייבנו ומבקשי רעתנו.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
אולי מוזר הוא שהרשימה השבוע עוסקת ביצירה איזוטרית כאשר בחוץ סערת מלחמה וטובי בנינו בקו האש.
כדברי ר' יהודה הלוי בשירו : לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב. אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב.
ספרון קטן ונדיר בן תשעה דפים מונח לפני, "שמאל ישראל" שמו, ומחכה לפרשתינו כבר כמה שבועות.
אוהב אני את דפוסי המזרח עם האיורים הפשוטים והעדינים.
כמו זה החותם את הספר:
גם תוכנו של הספר פשוט: רשימת מילים תנ"כית, שבהם האות שי"ן היא שמאלית ונקראת כמו האות סמ"ך. המחבר הוא הרופא המובהק יצחק ג'יליבי. נדפס בקושטא בשנת "מבשר טוב" (תקנ"ט 1799).
לספר ישנו מבוא ארוך ופיוטי, ובו שוזר המחבר את כל המילים ה"שמאליות" בארבעה עמודים ומחצה.
כדוגמא, שורת הפתיחה היא:
משא דבר ה' ארצה שעיר אדום הוי גוי חוטא פושק שפתיו מדבר בגאות נשקד עול חטאיו בידי השתרגו עלו על צאורו גדול עונו מנשוא נכתם לפני ושהדו במרומים.
המשכו מונח בסריקות שלפניכם:
בעמוד השמאלי לעיל (דף ה) מתחילה רשימת המילים תחת הכותרת:
למען דעת כי אמת יהגי חכי אקבץ השרשי' על סדר א"ב ואבאר קצת.
בכל ערך מובאים ציטוטים מהתנ"ך של השרש והטיותיו:
ארש וארשתיך לי הנערה המאורשה
בשם והיה תחת בשם ומשקל אחר וקנמון בשם ומ"א ארו מורם עם בשמם והקבוץ נושאים בשמים
עם ספר "שמאל ישראל" נדפס גם ספר "שפת אמת" שחיבר רבי משה אלגאזי. בספרו מנה את רשימת המילים גם של שי"ן ימנית וגם של שי"ן שמאלית.
"כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות נשיאות כפים שכל כהן שקורא לשי'ן שין או לשין שי'ן לא יעלה על דוכן לישא כפיו ולזה נתתי אל לבי לקבץ כל השרשים של ימין ושמאל בכללים למען ירוץ הקורא בו…"
ר' יצחק ג'ליבי בספרו "שמאל ישראל" מתקן טעויות שמצא בספר "שפת אמת".
לדוגמא:
יהי רצון שנזכה לראות בימים אלו את גדלותו של עמנו ויקר תפארתו.
שבת שלום ובשורות טובות
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים (תלמוד בבלי מסכת שבת דף י עמוד ב).
אני מבקש להעמיק בדבריהם. במי תלויה האשמה? ביעקב אבינו?
באותו דף בתלמוד ישנה סדרה של מימרות ש"אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב".
זאת המימרא הקודמת בשם רב: מילתא – אלבישייהו יקירא. רש"י מפרש: מעיל – דמיו יקרים למי שרגיל ללובשו.
בלשוננו היום הייתי מסביר את רש"י כך. לפעמים בגד הוא מותג. המחיר שלו נמדד ביחס אל הלובש והרגשתו. לאחד זה מעיל יוקרה והשני לא שם לב אליו כלל.
מכאן אני בא לתובנה, שהבעיה של כתונת הפסים, המעיל של יוסף, היתה שזה היה סטטוס. כך ראו זאת האחים, שקנאו בו על כך. אילו האחים היו מתנערים מהמבט החיצוני לא היו מגיעים לשנאת אחים.
גם אנחנו מסתכלים על הלבוש כסטטוס. מגדירים את אלו שעומדים מולנו לפי הלבוש, בין אם אלו החרדים או חילוניים למהדרין. התיקון שלנו הוא לראות את האנשים שבתוך הלבושים. נביט לבבות ולא ללבושים.
————————————————————————
בספריית הרמב"ם מצוי ספרון קטן ונדיר בשם "מאראלישע בריבע", ובלשון הקודש "אגרות מוסר". הספר עוסק בהתבוננות בשני מצבי חיים שונים ומנוגדים: עשיר ועני.
כהקדמת המדפיס: "אלה דברי האגרות תוכחות מוסר, תוכו רצוף אהבת איש אל אחיו, להדריכו בדרך האמת והשלום מנוקה מכל סיג וחלאה, כי ממנו תוצאות חיים לכל נפש, אם דל ואם עשיר, זה לא ירבה להתאוה וזה לא יצטער ברישו…"
הספרון מכיל 16 דף. נדפס בפרנקפורט דאודר בשנת תק"ס 1800. מחברו אינו ידוע. המדפיס בהקדמתו כותב: "מחכם אחד, ספרא רבא וגדול ומופלג בתורה, אב"ד ור"מ באחת מקהילות ישורון", החפץ בעילום שמו ומקומו*.
חיים דב פרידברג, בספרו "בית עקד ספרים" ערך א439 על "אגרות מוסר", כתב שמחברו הוא ר' יהודה ליב מרגליות. דמות מרתקת שראוי להקדיש לה מקום בפני עצמו. הרב מרגליות היה אב"ד בפרנקפורט דאודר משנת תקס"ד (1804). אין סימוכין לזיהוי מחבר זה ממקורות נוספים. נציין שפרידברג רשם מהדורה שניה: (נווידוואהר) [וילנה] חש"ד. היא לא ידועה כיום. ואולי שם מקורו.
שבת שלום
וחנוכה שמח.
בשורות טובות, כי עוד אבינו חי.
אבישי
—————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
שער "אגרת רב שרירא גאון", על סדר השתלשלות תורה שבע"פ.
מקום הדפסה: מיינץ. שנת הדפסה: תרל"ג (1873). עותק ספריית בית אריאלה.
על דף השער מופיע פעמיים רישום בעלות בכתב יד: אלטר בהרה"צ הקדוש ר' אליעזר מנחם זצ"ל.
זו חתימתו של ר' אלטר (אברהם בצלאל נתן נטע) האדמו"ר הרביעי לשושלת חסידות לֶעלוֹב, בנו של האדמו"ר אליעזר מנחם (תקפ"ז-תרמ"ג / 1827-1883. קבור בהר הזיתים).
אדמו"רי החסידות זו כונו בתואר הקדוש על שם צדקותם ופרישותם. כינוי זה חקוק על מצבות אדמו"רי הדורות הקדומים.
הרוגי הטבח במסיבת הטבע ביער רעים בחג שמחת תורה תשפ"ד נרצחו בגלל שהם יהודים. האם גם הם קדושים?
הרב אלחנן פרינץ הקדיש מאמר ארוך למשמעות כינוי הרוגי השואה "כקדושים".
השאלה שבמרכז המאמר: האם קידוש ה' הוא רק באופן אקטיבי כשהיהודי מקדיש חייו לקדש שמו יתברך או גם אם רק נהרג על קידוש שמו באופן פסיבי?
המאמר הופיע בקובץ "עץ אבות": קידוש ה' בשואה, הגות, הלכה ואגדה (ח"ב. ירושלים תשס"ט 2009). לקריאת כל המאמר ראו נא כאן.
מאמר חדש המתייחס ל"קדושי שמחת תורה תשפ"ד" פורסם בירחון האוצר גל' פה, טבת תשפ"ד, עמ' שמג-שנג. [עליו נוספה תגובתו של הרב יהושע בן מאיר בגל' פו, שבט תשפ"ד, עמ' קצד-ר]
במערכה נגד אוייבנו נפלו חללים רבים שבאו להציל. שוטרים, חיילים ואזרחים שצו ליבם היה לחוש להצלת אחיהם. מקובלים אנו מרבותינו שכלל ישראל יונק קדושה ועוצמות רוחניות מכח הקדושים שמסרו נפשם על הכלל.
בטלטלת הזמן עשיתי שינוי קל בהטעמת תפילת שמונה עשרה הפרטית שלי בברכת "רצה". הזזתי פסיק אחד המשנה משמעות.
בתפילת שמונה עשרה אנחנו מתפללים: רְצֵה ה' אלוקינו בְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְּהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
בפוסקים (משנה ברורה סימן קכ) נחלקו איך לפרש את "אשי ישראל" ומה הפיסוק הנכון?
דעת הט"ז: "אשי ישראל" – על פי המדרש, מיכאל שר הגדול מקריב נשמתן של צדיקים על המזבח של מעלה. הפיסוק יהא כך : וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן…
הגר"א מציע ללכת לפי פשוטו של פסוק. המילים אשי ישראל מחוברות למילה הקודמת והכוונה לקורבנות שמועלים אשה למזבח.
עד היום נהגתי כהגר"א. אבל נוכח מסירות הנפש שנתגלה בגיבורי כח, אמרתי לעצמי שבשעה זו הפשט הוא כדעת הט"ז. אלו נשמות הצדיקים העולות על מזבח של מעלה. יהי רצון שתעמוד לכלל ישראל זכותם בעת הזאת בע"ה.
שבת שלום
אבישי
———————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
בהשראת הפסוק הנ"ל, הלקוח מדברי יעקב אבינו ללבן הרמאי, אני מביא שני רישומי בעלות רלוונטים.
המשותף להם החשש מנטילת הספר בלי רשות. במילה אחת: גניבה.
על שער ספר פסיקתא זוטרתא. דפוס ונציה שנת ש"ח 1546.
על שער ספר ילקוט שמעוני. דפוס ונציה בשנת שכ"ו 1566.
אך למותר לציין שרישומי הבעלות מאוחרים לתאריך הדפסת הספר, ייתכן במאות שנים.
1.
זה החופץ שלי במקנת כספי אני
הדל הצעיר עואץ מוסא ברטי / [באבת ?]
הקורא בו ישמח והגונבו ימח
לפי הרושם מצורת הכתיבה ומשמו של הכותב, אני משער שהחותם הוא מארץ תימן.
2.
לה' הארץ ומלואה נאום יששכר בר […]משה נפתלי זצ"ל [מאגנצען?]
חתמתי על זה הילקוט. כדי שלא יבוא ריק ומלוקט.
ואת זה לכד ולקט. ויהא זה הספר נקט.ע"כ חתמתי
בזה […] כי אין זה לקט. שאנן ושק"ט[תט"ו 1655] לפ"ק
בפרק ארבעים ואחת שבמדרש "פרקי דרבי אליעזר" מסופר שלפני מתן תורה פנה ה' לבני עשו ובני ישמעאל והציע להם את עשרת הדברות.
בני עשו סרבו לקבל את "לא תרצח". בני ישמעאל סרבו לקבל את "לא תגנוב" (בגניבת נפשות. כלומר: חטופים!).
ר' טרפון אומ' זרח הקב"ה ובא מהר סיני ונגלה על בני עשו, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ואין שעיר אלא בני עשו, שנאמר וישב עשו בהר שעיר. אמ' להם הקב"ה: מקבלים אתם עליכם את התורה? אמרו לו: ומה כתוב בה? אמר להם: לא תרצח! אמרו לו: אין אנו יכולין לעזוב את הדבר, שבירך יצחק את עשו שאמר לו ועל חרבך תחיה. ומשם חזר ונגלה על בני ישמעאל, שנאמר הופיע מהר פארן ואין פארן אלא בני ישמעאל, שנאמר במדבר פארן. אמ' להם הקב"ה: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: ומה כתוב בה? אמר להם: לא תגנוב! אמרו לו: אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו, שגנבו את יוסף והורידוהו למצרים שנאמר כי גונוב גונבתי מארץ העברים.
לצערינו, נטלו בני ישמעאל אומנות בני עשו בידם. ועל זה נאמר "כלה שעיר וחותנו".
שבת שלום
אבישי
אנחנו מזמינים אתכם להצטרף לסדרה חדשה בספריית הרמב"ם שתעסוק בעשרת הדיברות.
הסדרה ללא עלות, מתחילה בע"ה ביום ראשון הקרוב יג כסלו תשפ"ד 26.11.23
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
השאלה מצויה גם בספר "באר רחובות", (שם הספר לקוח מפרשת השבוע), שכתב הרב אהרן אלעזר פאשקוס, רבה של גאלאנטא (סלובקיה) על אגדות התלמוד ואשר נדפס בשנת תרל"ד 1874 בלבוב.
הרב פאשקוס מחלק בתשובתו את סוגי ההנהגה האלוקית לשנים: האחד – בדרך הטבע והשני – יוצאת מגדר הטבע. נניח שיש לי שדה בין שדות אחרים. היבול שלי גדול יותר משלהם. אני אתלה זאת במעשי וביכולתי. אבל אם כל השדות מסביבו הצהיבו ורק שלי הצליחה מאד, אז יאמרו כולם שזה השגחה פרטית ונס גלוי.
בכל מצב ה' מנהיג את עולמו. אך יש שהנהגתו גלויה בהארת פנים ויש שהיא סמויה בהסתר פנים.
יעקב בורך בהנהגה השניה של הארת פנים, "יִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים". גם בארץ ציה – שכולם זורעים אך מעלים קוצים – יצליח להצמיח יבול עשיר. בדומה ליצחק אביו שזרע בארץ פלישתים – במקום קשה ובשנה קשה – ומצא מאה שערים. עשיו בורך שיקבל נחלה במקום שמן ופורה והצלחתו תהיה בדרך הטבע.
… משנתו סדורה וערוכה, המופלג בתורה, חתן תמים למעלות, כש"ת מו"ה מאיר ריי[…], נרו יאיר מאת המאיר, ישא ברכה, מאת המחבר
באחד מעותקי הספריה, בראש דף השער, כתובה הקדשה – מקוטעת בסופה – עם תאורי שבח מיוחדים. למי ניתן הספר?
בהמשך העמוד רישום הבעלות מוסיף לנו קצת אותיות ופרטים:
שייך לי לשמי, הק' מאיר בן להה"ג… יונה בן רייכה[…]
בגב השער התמונה מתבהרת:
בעה"י קבלתי לד"ד (-לדורון דרשה. מתנה לחתונתו) מאת הרב הצדיק המאוה"ג המפורסם בעל המחבר נ"י ד' ירפאו ויאמצוכבראשונה אכי"ר. אני הק' מאיר בן להה"ג מו"ה יונה רייכהארט זצלה"ה
שתי דמויות רבניות חשובות.
הראשון מחבר הספר ומעניק המתנה: הרב אהרן אליעזר פשקוס. אב"ד גאלאנטה (עיירה בסלובקיה) חי בין השנים תק"פ-תרמ"ד (1820-1884).
השני: הרב מאיר רייכהארט. רב קולטא (כפר בסלובקיה). חי בין השנים תר"ה/תר"י בערך – תרפ"ה (1845/1850- 1925).
ר' יונה, אביו של ר' מאיר, חתנו של הרב יהודה אסאד (מחבר שו"ת "יהודה יעלה"). כיהן ברבנות בקולטא. נפטר בגיל צעיר בשנת תר"כ (1860), לאחריו כיהן גיסו אהרון שמואל אסאד עד פטירת אביו בשנת תרכ"ו והוא נקרא למלא מקומו. ר' מאיר היה צעיר בעת פטירת אביו (נולד בערך בין השנים תר"ה-תר"י 1845-1850) ועלה למלא מקום אביו בשנת תרל"ו (1876).
היכן הכיר ר' אהרן אליעזר את ר' מאיר?
נעיר כי המקומות אינם סמוכים זה לזה. המרחק בין גאלאנטא לקולטא הוא 65 ק"מ.
אהרן אליעזר פשקוס נשא לאשה את מרים לבית רוסט-טרוטצר, בת הכפר קולטא. לאחר חתונתו גר ליד חמיו והמשיך בלימודיו. כמקובל כנראה אכל על שולחנו של חמיו בין השנים תרי"א – תרי"ז, שאז התמנה לרב בגאלאנטא. בשנת תרל"ג פרש מרבנותו וחזר לעיר הולדתו עקב חולשתו הגופנית שסבל ממנה כל חייו.
כך תיאר בנו את מצבו הבריאותי של אביו רוב ימיו. נדפס בתוך ספר "משמרת אלעזר" (מונקטש תרמ"ה 1885):
ההיכרות בין המשפחות פשקוס ורייכהארט התחילה, אפוא, בשנים המוקדמות שעה שהם גרו ביחד בכפר קולטא.
ולכן הוסיף ר' מאיר ברכה לרפואתו כבראשונה, שהרי הכיר את ר' אהרן אליעזר לפני שנים רבות .
בעה"י קבלתי לד"דמאת הרב הצדיק המאוה"ג המפורסם בעל המחבר נ"י ד' ירפאו ויאמצוכבראשונה אכי"ר
מקורות:
עלי זכרון. בני ברק, מכון 'זכרון' להנצחת יהודה הונגריה, גל' יג תשע"ו עמ' טז.
שפיצר שלמה. קהילות הונגריה, ירושלים, מכון ירושלים, תשסט עמ' 368
כהן יוסף. חכמי הונגריה והספרות התורנית בה. ירושלים, מכון ירושלים תשס"ט עמ' 300-301
שבת שלום
בשורות טובות
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
בימים אלו הלב והמחשבות של כולנו במקום אחר. מרבים בתפילות ובקשות לחדשות טובות בלבד.
אנחנו מגיעים לספריה מידי יום ועונים לפניות בדואר האלקטרוני. הספריה פתוחה לקהל עד השעה 18:00. בבית אריאלה ישנם מרחבים מוגנים, אך מגיעים מתי מעט. זה מובן.
בזמננו הפנוי אנחנו דולים מהמחסנים אוספים קטנים בלתי מקוטלגים. אחד מהם הוא אוסף ספרי דקדוק ולימוד עברית בין השנים 1940-1850, רובו מתפוצות עם ישראל ומיעוטו מהארץ. האוסף מלוקט ממקורות שונים. חלקו הגיע מספריית יש"י אדלר. נאור תגר, המקטלג המקצועי שלנו, רשם עד כה כמאה ועשרה פריטים מסוג זה ועוד היד נטויה.
אוריאל אופק ז"ל רשם בסוף ספרו "ספרות הילדים העברית – ההתחלה" (תל אביב תשל"ט 1979) רשימה מקיפה של פרסומים. בסך הכל מנה 199 כותרים של ספרי לימוד לבני הנעורים שנדפסו בין השנים רס"ו / 1506 – תרס"ז / 1906. הרשימה מצורפת כאן.
העיסוק האינטסיבי בהוראת העברית קשור עם ההתעוררות הלאומית. השפה העברית היא כוח מדבק ומגבש של העם אל שורשיו. לציונות שני הישגים בולטים: השיבה לארץ ישראל ותחיית העברית כשפת דיבור חיה של עמנו. עכשיו [!] מוטלת עלינו המשימה להגדיר את היעדים החדשים לציונות !
גם במקורותינו בקודש "המצוה לדבר עברית והשימוש בלשון הקודש לעניני חול" הם ערך חשוב. כתב על כך יפה הרב ד"ר ארי יצחק שבט כאן .
מתוך עבודת הקיטלוג דלינו דוגמאות להצגה ברשימה זו.
1. מ. [מרדכי] מ. [מנוס] מנסוביץ הוציא בשנת תרע"א את הספר "החבר הטוב" : חרסטומתיה. ספר למקרא, לדבור ולכתיבה.
אם תמהתם מה פירוש המילה "חרסטומתיה" – גם אנחנו לא ידענו. לאחר חיפוש מצאנו במילון לועזי-עברי של אלקלעי כי זו מילה שמקורה יווני (=ללמוד טוב) ותרגומה לעברית: מיקראה, ילקוט של דברי ספרות ללימוד.
2. אם מחבר הספר מ.מ. מנסוביץ הנ"ל בחר משום מה להשתמש במילה לועזית (חרסטומתיה) בספר ללימוד עברית, הרי בשער ספרו האחר "הדקדוק המעשי", שנדפס בשנת תרס"ט 1909, ישנה מילה שאינה מצויה בעברית בת זמננו.
כך היא כותרת הספר: "הדקדוק המעשי": עם חנוכים רבים קלים ופשוטים בפה ובכתב.
מה הם "חנוכים"?
בעברית המדוברת בימינו משתמשים ב"תרגילים" חלף המילה "חנוכים", שלא נקלטה בשפה המדוברת.
הנה שער ספר נוסף עם "… חנוכים לבחינה ונסיון". ספר שהדפיס דוב אריה פרידמן, ניו יורק תרע"ב 1912.
רוב רובם של הספרים יש בהם רק טקסטים ללא תמונות. כתובים שם כללים ופרטים בהלכות הדקדוק והשפה.
חביבים הם אלו שמיועדים לכיתות הנמוכות ולתחילת הקריאה.
בחרתי שתי דוגמאות נחמדות ובהן תמונות מהווי התלמידים הצעירים, שלומדים בבית רבם.
1. חיים אהרן קפלן. "שפת עמי". ורשה תר"ף 1920
2. פני שרגורודסקה. "אלף בית". ברלין, מוריה, תרפ"ג 1923.
נ.ב. פריט חדש שלא נרשם עד כה בספריות אחרות:
לוין, אליהו בן נחמיה. "קורס שמושי להתחלת הדקדוק": נועד למחלקות הנמוכות שבבתי הספר והחדרים ; ספר ראשון. וילנה : טוביה פונק [דפוס חברת "דפוס והוצאה"], תרע"א (1911). 103 עמודים ; 22 ס"מ.
פריט נוסף שלא נמצא בספריות בארץ:
כותר
Hebräische Fibel / von Julius Gábel.
כותר אחר: חנוך לנער, Ḥanokh le-naʿa
מוציא לאור
Budapest : Márkus
תאריך יצירה
1904
תיאור
64 pages : illustrations ; 20 cm
הערה כללית
נלוה לספר מדריך למורה בגרמנית: Leitfaden zur Gábel'schen Fibel
תקציר
שלבי הוראה ראשוניים ללימוד העברית לילדים דוברי גרמנית. עם טקסטים מסידור התפילה
בשורות טובות
כי עוד אבינו חי.
אבישי
————————–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
" … ועתה שבחסדך הגדול וברחמיך הרבים זכינו לראות את אילת השחר של שיבת בנים לגבולם,
שבנו מארצות פזורינו אל ארצות קדשך אשר נתת לנו לנחלה, בעמל כפים וזיעת אפים, בדם נפשנו ובשארית כוחותינו, נטענו את שוממותיה ובנינו את חרבותיה
שדדנו את אדמתה והפרחנו את שדותיה בעבודה ישרה וצודקת, הפכנו מדבר שממה לגן ד' והיתה למופת לכל הארצות מסביב, לא עשקנו ולא […] ולא הרעונולכל יושביה.
והנה קמו עלינו אויבינו ושונאינו ומשטינינו באכזריות רצח וחמת נקם, הרימו יד על בני ציון היקרים המסולאים בפז ושפכו דמים כמים,
קראו עלי מועד לשבור בחורי, והרגו במסתרים נער וזקן, השחיתו פרי עמלנו ומקור חיינו בזדון רשע על לא עול וחמס בכפינו. דרכי ציון אבלות מחוץ שכלה חרב וירב בבת יהודה תאניה ואניה…
…גנון נא ה' והציל את עמך ישראל המיחדים שמך בוקר וערב המיחלים לרחמיך וחסדיך בכל עת צרתם, בכל אויב ואורב מכל משטין ומקטרג, קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאך מפניך, אויבינו ילבשו בשת ועלינו תרחם, קומה ה' בעזך ונזמרה גבורתך… "
מארכיון ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
מחבר התפילה הוא הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שכיהן אז ברב ראשי לתל אביב ויפו. התפילה נדפסה בספר מכמני עוזיאל חלק שלישי (תשס"ה). בסופה הערת העורך הרב שלמה כץ: תפילה מיוחדת זו נאמרה בי"ז בתמוז תרצ"ו, היום שנקבע על ידי הרבנות הראשית למחוז יפו ותל אביב, כיום תפילה למען שקט ושלום בארץ, ולזכרון נשמות היהודים שנרצחו מאז תחילת "המאורעות" בכ"ז בניסן תרצ"ו.
בשורות טובות.
דוד מלך ישראל חי וקיים!
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
מה מקורו של ביטוי "עם ישראל חי", הנשמע ונראה כעת בכל מקום?
יצאתי לחיפוש. משתדל לחפש את המקור הראשון.
א. באתר של שעוני יוקרה (JB Jewelers) מוצג שעון חדש, מעוצב במיוחד ליום השואה הבינלאומי.
במסגרת הסבר נרחב על הסמליות של כל תג ותג בשעון, ישנה התייחסות לריקוע בצורת שלהבת "עם ישראל חי" על לוח השעון:
"מקור הביטוי "עם ישראל חי" על פי המסופר מגיע מרבי יהונתן אייבשיץ, שהציל יהודים רבים בתקופת גירוש צרפת*. כיום סמל זה הוא ביטוי של ניצחון העם היהודי ששרד את השואה, עלה לארץ ישראל, הקים מדינה, והוא חי, קיים וחזק מתמיד".
* רבי יהונתן אייבשיץ היה דמות רבנית ידועה, חשובה ומשמעותית. חי בין השנים תנ"ד-תקכ"ד (1694-1764). מתי היה תקופת גירוש צרפת בימיו ? מה עשה להציל יהודים?
ב. המקור הבא לקוח ממאגר עיתונות יהודית היסטורית. הוא מאוחר מאד. בתוך כתב עת לנוער, שנדפס בניו יורק בשנת תרפ"ה 1925.
הסופר אביגדור המאירי מספר על קמיע ההצלה של הרבי רב יהונתן.
הוא הוסיף פרטים רבים: הרב יהונתן אייבשיץ היה רב בעיר מץ (צפון צרפת), ובלכתו לרבנותו החדשה בעיר המבורג וסביבותיה, באה לפניו השמועה שההגמון הרשע גזר גירוש על יהודי מץ. הרב יהונתן שב לעיר מץ ובמהלך שיחתו עם ההגמון התחייב לכתוב על קלף בתוך שעה את הביטוי "עם ישראל חי לעולמי עד" כמספר תושבי העיר היהודים 45,760 !
מספר יהודי מץ נראה מוגזם. באתר פרוג PROG ישנו דיון סביב סיפור זה, ואחד המגיבים כתב ובצדק כי:
לא מסתבר שזה היה מספרם של יהודי מץ שלא הייתה עיר כל כך גדולה. לפי ויקיפדיה מספר היהודים במץ עשרים שנה לפני ר' יהונתן אייבשיץ היה 480 משפחות, ומספר היהודים ארבעים שנה אחריו היה 2232. גם אם המספרים האלו לא מדויקים להכפיל את מספר היהודים ביותר מפי עשרים נשמע לא כל כך הגיוני (לשם השוואה, מץ באותם ימים הייתה חלק מצרפת, וחמישים שנה לאחר המעשה הזה היו בכל צרפת בערך ארבעים אלף יהודים).Reactions:Ruty Kepler
ג. באתר מכירות פומביות "משמרת" מצאתי את המציאה הבאה. מסמך בכתב יד שהוצא למכירה לפני פחות משלש שנים (3 פברואר 2021) !
המסמך מראה שהיתה אגדה עממית, שכנראה שמע אביגדור המאירי וסיפר אותה בהרחבה.
האם כותבי התיאור הנ"ל בקטלוג "משמרת" לא שמו לב לכיתוב בתחתית הקמיע, כי המספר הוא 25760 ?
"הקמיע עם הכתב: "עם ישראל חי לעולמי עד"… הכתוב בחמשה ועשרים אלף שבע מאות וששים אופנים…"
ד. הרב נאמ"ן מאזוז שליט"א, במדורו "מגדולי ישראל", הקדיש מאמר ארוך ומתוק לתולדות הרב יהונתן אייבשיץ בחוברת "אור תורה" גליון קפד בשנת תשמ"ג (למאמר השלם ראו נא כאן). שם ישנה התייחסות לנושא רשימתנו בצירוף הסבר מפורט להבנת שיטת החישוב של מספר המופעים בקמיע (ע"פ ר' מאיר ניסים מאזוז).
בשולי גלימתו של הרב נאמ"ן שליט"א אעיר על שינוי שהכניס הרב, כנראה בלי משים, כי המספר הוא "כמניין יהודי פראג". ייתכן והרב התאים את הסיפור לידע ההיסטורי. הרב יהונתן אייבשיץ היה רב בפראג שנים רבות, ובשעת גירוש פראג בשנת 1745 – כשהיה כבר רב במץ ! – פעל לביטול גירוש היהודים ולהשבתם לעירם (על גירוש פראג ראו נא כאן).
אם עסקינן ברבי יהונתן אייבשיץ ובחכמתו הנפלאה, וכפי שכתב הרב נאמ"ן במאמרו כי היה בקי גם בחוכמות העולם, אבקש להפנות לפודקאסט עדכני ומעולה שעורך בן אחי יהונתן אלבוים "פרוייקט יארצייט" של ישיבת מחניים.
לאחרונה שוחח באריכות עם הרב יהושע מאירסון, שסיים לאחרונה עבודת דוקטורט על הרב יהונתן אייבשיץ. בפרק הפודקאסט הוקדש מקום נרחב על יחסו של ר' יהונתן אייבשיץ למדע בן זמנו. ידוע שהיה לו מגע קרוב עם כמרים (בעריכת מסכת ברכות המצונזרת בדפוס פראג) ועם מלומדים נוכרים ידועים שישבו בעיר פראג. מעניין לשמוע את ממצאיו של הרב יהושע מאירסון בשפה קולחת ורהוטה.
ה. סיכום
לצערי, לא מצאתי עד כה מקור מקור מוקדם – עתיק יומין ואמין לסיפור זה.
לפיכך אני מציע להשתמש בביטוי אחר שלנו – של עם ישראל לדורותיו. ביטוי שנאמר בברכת הלבנה מידי חודש בחודשו, וצופן בתוכו את אותה משמעות, כי עם ישראל חי וקיים ועתידו לפניו.
"דוד מלך ישראל חי וקיים".
שבת שלום
בשורות טובות
אבישי
—————–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
שני עמודי "בראשית", שלקטתי השבוע בעת סידור מדף "מדרשים" במחסן ספריית הרמב"ם.
העמודים צולמו בנייד האישי במהלך אחד הימים הבודדים שהגעתי לספריה השבוע. הספריה סגורה לקהל. בשאר הימים אני 'צפוף' עם הנכדים שהגיעו אלינו לשהות ממושכת (בת תושבת שדרות ועוד אלו שבעליהן גוייסו) ומשתדל לעזור בבית.
אחד מן אוספי המדרשים הידועים הוא "מדרש שמעוני" המיוחס לר' שמעון מפרנקפורט. הפריטים הבאים לקוחים ממהדורות שונות של ספר חשוב זה, המעידים כי למדו בספר זה מתחילתו ועד סופו.
א. מי הוא זה?
בסמוך ל"בְּרֵאשִׁית", בכתב יפה ומיוחד כתוב:
"זה הספר שייך / להנגיד והקצין / מוהר"ר חיים / מרדכי במוה"ר / שמעריל נר"ו"
להלן דף השער של הספר. "ילקוט שמעוני". מקום הדפוס: פולנאה. שנת הדפסה: תקס"ה 1805. הספר מכיל 450 דף.
שימו לב לרישום הידני, מעל המילים ילקוט שמעוני רשום חיים מרדכי — במו"ה ז"ל […]
ב. מהדורה אחרת של " ילקוט שמעוני", מרשימה ועבת כרס, למעלה מ 500 דפים – נדפסה בעיר פרנקפורט בשנת תמ"ז (1687). הכרך שלנו כרוך בכריכת עץ עתיקה עם סוגר מתכת.
גם כאן ישנו רישום בעלות ישן בדף הראשון ובסמוך למילה הפותחת "בְּרֵאשִׁית".
"ויותר מכולם למדתי בזה אנכי הצעיר ישעי' במוהר"ר צבי
הירש נר"ו [מלייפניע?] ולע"ע פה גריסהאבר […] בחודש
אני לדודי ודודי לי תק"ד".
ד"ר יעקב צ' מאיר, בספרו החדש "דפוס ראשון": מהדורת התלמוד הירושלמי ונציה רפ"ג 1523 וראשית הדפוס העברי (ירושלים, מאגנס, תשפ"ב 2022), מקדיש את הפרקים האחרונים על השפעתם של המדפיסים על דפוסי החשיבה שלנו. וכך הוא מסיים את ספרו: "בטוחני שכל אחד מהקוראים של אחרית דבר זו, חניכי 500 שנותהדפוס, מכיר את התחושה שמרגע שרכש עותק של ספר הרי החיבור מצוי בכיסו ועתה אין הוא חייב לקוראו.שמשעה שהש"ס יושב בארון, שוב אין לנו צורך לסיימו, הרי "שלנו" הוא, רכושנו הוא. את זיכרוננו הפקדנו בחפץ.אשליה זו היא חלק מאופן עיצובו המכוון של הספר הנדפס מראשיתו, כמוצר צריכה שיוקרתו באה לו בשלמשמעותו המטפיזית".
כל מי שהחזיק את אחד מעותקי ילקוט שמעוני הנ"ל,המרשימים בגודלם הפיזי, יסכים עם דבריו של יעקב מאיר. הספר כיום הפך להיות חפץ (עיין ערך: מכירות פומביות) !
הערכה גדולה למי שהתחיל מ"בראשית" והגיע בלימודו עד הסוף, מכריכה לכריכה !
שבת שלום
בשורות טובות.
"עם ישראל חי"
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
רבי חיים הירשנזון (תרי"ז-תרצ"ה 1857-1935) היה תלמיד חכם מקורי מאד וגם ציוני פעיל.
באחד מספריו – "מוצאי מים", חלק ד פרק ח עמ' 187 ואילך – מתייחס הוא לשאלה הזיקה הקלושה של יהודים לאדמת ארץ ישראל, לעומת שאר העמים ככלל והערבים בפרט.
ר' חיים רואה כאן שאלה ששורשיה עתיקים מעת הכניסה של עם ישראל לארצו, עובר לימי דוד ועד לימינו.
את ההסברו תולה בפירוש אחת מאגדות רבה בר בר חנה (רבב"ח) במסכת בבא בתרא.
ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת הלכנו במדבר, והתלווה אלינו אותו סוחר ישמעאלי שהיה לוקח עפר ומריח אותו, ואמר: "זו הדרך למקום פלוני, וזו הדרך למקום פלוני". אמרנו לו: "כמה רחוקים אנו ממים?" אמר לנו: "תנו לי עפר" נתנו לו, ואמר לנו: "מרחק שמונה פרסאות." חזרנו לו, אמר לנו: "שרחוקים אנו רק שלוש פרסאות". הפכנו את האדמה ולא יכולנו לו.
שער הספר "מוצאי מים" בודפסט תרפ"ד 1924
לטענתו, האופי הרוחני של עם ישראל הוא שגרם לדילול הקשר הטבעי של עם למולדתו.
לעילוי נשמתו של הקדוש עמיחי ישראל וייצן הי"ד , בנה של בת דודתי, שנפל בקרב גיבורים בכרם שלום בשמחת תורה תשפ"ד ולעילוי נשמות כל הקדושים.
השבוע עיינתי ב"ספר הברית", שחברו פינחס אליהו הורוויץ. ספר שיש לנו מהדורות רבות שלו, החל מהראשונות (ברין תקנ"ז 1797, ברין תקס"א 1801 [מהדורה גנובה], זולקווא תקס"ז 1807) וצפונה. ספר צפוף. מכיל המון אינפורמציה. אנציקלופדיה למדעי הטבע והרוח ופתח ללימודי הקבלה. בהצצה בעמוד השער אפשר להתרשם מעומס הפרטים.
כפי שניתן לשער, הידיעות במדעי הטבע הן בנות זמנן, וכטבעם של ספרי מדע הן מתיישנות ומאבדות מטעמן במהרה.
מה שהביא את הספר אלי היתה בקשה שקבלתי במייל שלנו לבדוק אם מהדורת תקס"ז מצויה אצלנו, כי בעותק הסרוק בספריה הלאומית חסר דף (עז/ב-עח/א). הספר מכיל כמאה תשעים דפים וקורה שדף אחד דלגו עליו בסריקה.
אבקש קצת להרהר במהות הספר ואסיים בשתי נקודות המעניינות ספרנים.
המחבר קרא לספרו בשם "ספר הברית", כי "ברית" משמעותה בתנ"ך – כלשון התרגום קְיָמָא – כרוך, קשור.
כך הוא הסברו בהקדמת הספר:
[ציטוט מתוך המהדורה החדשה בעריכת האחים לקס. ירושלים תשע"ד 2014]
מחבר הספר, ר' פנחס אליהו, היה נמנה על מתנגדי ההשכלה וראה את הסכנות שבה. הוא חשש מההפרדה בין החכמה והקודש. משום כך טבע המחבר תנאי לכל המדפיסים אחריו את ספרו, שהעמוד האחרון מהחלק הראשון (העוסק בחכמות עולמנו הזה) והעמוד הראשון מהחלק השני (שעוסק בחכמת העולם העליון) יודפסו על דף אחד, וכך לא יהיה ניתן להפרידם פיזית. כך עשה בעותק זה שדף קכב עמוד א משמש לסיום חלק ראשון וצד ב לפתיחת החלק השני:
כתב על כך בהרחבה פרופ' שמואל פיינר במאמרו "ספר הברית קורא בספרות ההשכלה: פרק בשלילת הנאורות בשלהי המאה השמונה עשרה" (בתוך ספר "בדרך אל המודרנה". ירושלים, מרכז שז"ר, תשע"ט 1919, עמ' 311-332).
השאלה שאני מהרהר בה, האם חשש זה שייך דווקא ללימוד הפילוסופיה או גם ללימודי הריאליה, בהתייחס לתקופה המודרנית בה פריחת המדעים הינה חלק מהופעת ההשכלה והחילון?
במילים אחרות, האם יש חשש ששקיעה בלימודי חכמת היצירה תשכיח את היוצר, בבחינת "גולם קם על יוצרו"?
ובשפה של ימינו זאת סוגיית לימודי הליבה במגזר החרדי.
כדוגמת בנו של רבי ישראל סלנטר, ד"ר ליפמן ליפקין, היה מומחה גדול בתורת מתימטיקה ולא הלך בתלם שחרש אביו.
שתי הערות ספרניות:
המחבר מתאר בהקדמתו איך המדפיסים הראשונים מכרו בלי ידיעתו את החלק הראשון. על כן נקט הוא משנה זהירות ובמהדורה זו חתם את שמו בסוף ההקדמה השניה כאמצעי להבטחת זכויותיו. עדכנתי את רשימתי הוותיקה "גנוב הוא מאתי", בה רשומים כל הספרים מסוג זה
[ציטוט מהמהדורה החדשה בעריכת האחים לקס, ירושלים תשע"ד]
2. ההודעה מוזרה בסוף הספר. מיועדת ל"חותמים מראש", אלו שנתנו דמי קדימה על הספר.
היום מבטיחים לנו "משלוח עד הבית"… ואז?
נשלם יום א' כ"ו אדר שני שנת התקס"ז לב"ע:
זה הספר נמצא לקנות בק"ק קראקא אצל המחבר ואדרעס שלו כשמו:
ואלה האנשים שבאו על החתום במדינת אונגרין יחקרו בעיר פעסט ביומא דשוקא:
והאנשים שבאו על החתום במדינת פולין יחקרו בעיר לעמבורג:
במונחים שלפני מאתיים שנה, כנראה אפשר היה למצוא בקלות ספר שמונח בעיר גדולה כפסט או למברג (לבוב) בלי בעיות. אז אם אתה גר במדינת פולין סע ללמברג…
שבת שלום
כתיבה וחתימה טובה לקוראינו.
שנה טובה לעם ישראל
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
בע"ה, ז אלול תשפ"ג, יום הלולא דצדיקיא של הרב ראובן מרגליות זצ"ל, מנהלה הראשון של ספריית הרמב"ם
זה ספר תולדות אדם
הפעם אחרוג ממנהגי ואסקור את התרשמותי מהמהדורה החדשה של ספרו הראשון בדפוס של הרב ראובן מרגליות זצ"ל: ספר "תולדות אדם" [ירושלים, הוצאת חברת אהבת שלום, תשפ"ג 2023]. הביאו לדפוס חנניה וויינברגר, בן אחותו של הרב ראובן ונאמן ביתו ומורשתו.
במעט עותקים מקוריים של ספר "תולדות אדם" (לבוב, תרע"ב 1912) הוסיף המחבר גם את תמונתו. עותקים אלו חולקו בקרב המשפחה. [מתוך: חנניה וויינברגר. המבוא למהדורת תשפ"ג. ]
המאפיין את המהדורה החדשה, מעבר לאיכות ההדפסה ויופיה, הן התוספות שהוסיף חנניה, מתוך עזבונו של הרב ראובן זצ"ל. הן אלו בגוף הספר (מתוך הערות שהוסיף המחבר בגיליון הספר לאחר הדפסתו) והן בתוספות שהוסיף חנניה בהקדמת הספר ובנספחיו, ובהם קשרי מכתבים בין המחבר לחכמי ישראל.
אני אציין כמה נקודות מקומיות שעלו בעיוני בספר, ואידך זיל גמור.
הרב ראובן חיבר את הספר בגיל 20. עיקרו של הספר אלו הערות שרשם בדרך לימודו על הש"ס שלו. רבות מההערות מתווכחות עם המהרש"א.
באמתחתו של הרב ראובן היו בהכנה עוד חיבורים רבים. רשימה של כעשרה חיבורים שהוזכרו בספר נוספה בנספח (עמ' קנג-קנה). לצערנו הרב ראובן השאיר את ספרייתו הענפה בלבוב עם עלייתו ארצה בשנת תרצ"ה (1935). היא אבדה יחד עם רבבות אלפי יהודי העיר הי"ד בשואה.
בסוף הספר נוספו חילופי מכתבים מעניינים. יצויין שבכולם נוסף פקסימילה של המכתב.
הרב ראובן הוסיף בראש הספר תמונת המהרש"א ובראש הספר הוסיף הקדמה על ערך תמונות חכמים. שמואל קרויס מעיר במכתבו (עמ' רכט), על "תמונת המהרש"א שנדפסה בהאניצקלופדיא האמיריקנית היהודית כרך ה' דף 36, והיא שונה מהתמונה אשר עתה עשית אותה זר תפארת לראש ספרך". הנה נגענו בשאלה של אמינות התמונות המיוחסות לחכמינו הקדמונים. (ראה גם הערת הרב הרב יוסף לוינשטיין אב"ד סערצאק בנידון בתחילת מכתבו עמ' רז)
בין מכתבי הסמיכה והערכה לרב ראובן אצטט מתוך מכתבו של ר' ברוך הלוי עפשטיין (בעל "תורה תמימה") משנת תרצ"ד (1934), המעלה שאלה שתהו בה רבים: "... ואני תמה על שלא הוכתר הדר"ג נ"י בכתר הרבנות בעיר גדולה ומכובדה, ונתן את חילו ואת זמנו היקר לעסק מו"ס [=מוכר ספרים] המיגע את הגוף ושולל את מזון הנפש".
תמיהה נוספת בפי ר' ברוך: "ומתחלה היית תמה על עצמי איך לא שמעתי ולא ראיתי עד כה מגדול ערכו ומברכות פיו המפיק נגה, אך נחמתי בזה, כי גבה טורא בינינו ובין הרבנים והחכמים אשר בגאליציון ובאונגארן וביתר ערי הפרזות אשר במדינת אוסטריא לפנים, והיום לא רק כי שמותיהם לא שמענו וספריהם לא הגיע אלינו, אך גם שמות הערים אשר ישכנו בהם לא שמענו ולא ידענו, והרבה יותר נשמע ונדע מערי מדינות הים מאשר שמות ערי המדינות הנ"ל, והדבר מופלא מאד ולא אדע פתרונו".
הרב ראובן מרגליות, בצד הערכתו הרבה לגדולי ישראל גם לא חשך בקורתו מהם. כך בחתימת הספר, כאשר עבר על כל הגהות הרש"ש על המהרש"א, טען כלפי הרש"ש שנקט במליצה שלא במקומה – "על דל שפתיו" – כלפי המהרש"א. הרב ראובן היה נחרץ עד כדי בקשתו כי "ומהראוי והנכון לכל מי שחס על כבוד רבינו הגדול, למתוח קו על השלש תיבות אלו, ומבטחני שגם הגאון רש"ש ז"ל יחזיק לו טובה בעד זה":הרב חנוך ארנטרוי, רב ואב"ד מינכן, במכתבו לרב ראובן, הנדפס בין המכתבים בסוף הספר, חלק מחמאות לרב ראובן ("כי ראיתי שעודנו בפרח שנותיו ובכל זאת יש בו טעם זקנים…"). לאידך גיסא, פרש את מליצת הרש"ש הנ"ל בדרך אחרת וסבר כי הרב ראובן טעה. לכן חתם הצעתו "ותחת אשר כתב רו"מ שראוי למתוח קו על ג' דברים אלו, לע"ד אדרבה ראוי ונכון הוא שישמיט דברים הללו מתוך ספרו במהדורא שניי' שידפיס".
להלן מכתבו המלא של הרב חנוך ארנטרוי זצ"ל. הערה הנ"ל מסומנת בחץ בצבע תכלת.
המהרש"א זכה ופירושו לגפ"ת נדפס בכל מהדורות התלמוד ונלמד בכל בתי המדרשות והישיבות.
לקט מחיבוריו על חמשה חומשי תורה והשגות המזרחי יצאו בכמה מהדורות. הנדירה שבהן היא זו שנדפסה בעיירה קופיל (אוקראינה) בשנת: חידושי מהרש"א (תקנ"ו 1796). זהו הספר היחידי, המצוי כיום, שנדפס בבית הדפוס בעיירה זו.
שער הספר
בעותק שבספריית הרמב"ם נוסף רישום בדף הקודם לדף השער. תוכנו לא ברור לי וכנראה אינו קשור לספר:
תופיע נהרה על ראשו ויגה סביב אשו ה"ה כבוד הגביר / המפורסם [… …] כש"ת מו"ה אברהם עזריאל […] / [א]יילפרין מק' […] המעטירה יצ"ו ארשת שפתי יערב לפני / כבודו הרמה אשר שטחתי בקשתי לפני כבודו מכבר לכן / באתי גם עתה לה[^]הירו על אודות […] / כהבטחתו מאז והנני לכבדו בכל לבבי ומאודי […] ובל יוסיף / עוד התל בי להשליך דברי מאחר גיוו כאשר עשה לי עד / כה דברי אוהבו […] […]
נברך את ר' חנניה, המנוע מאחורי פרסום כתבי הרב ראובן מרגליות זצ"ל, מנהלה הראשון של ספריית הרמב"ם:
יתן ה' לך כוח ובריאות להמשך עבודתך ולהצלחה בכל פועלך.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
שני תלמידי חכמים, בקיאים מופלגים, היו בתל אביב. הרב ראובן מרגליות והרב אליהו שולזינגר. חברים היו והתוועדו ביחד בספריית הרמב"ם. על הרב ראובן מרגליות זצ"ל אמר ה'חזון איש' "שלא היה יודע – כמה הוא יודע". ואילו הרב ראובן העיד על רעו הרב אליהו אותו דבר.
(מתוך הקדמת אברהם בויאר לספר "יד אליהו" על ירושלמי סדר מועד)
ששת כרכי "יד אליהו" של הרב אליהו שולזינגר יצאו בהוצאת מוסד הרב קוק בין השנים תשכ"א-תשל"ט (1961-1979) ויש בהם הערות על התלמוד הבבלי והירושלמי.
בעותק של הכרך הראשון מצויות בשולי הגיליון תוספות בכתב ידו של המחבר. אחת ההערות מתייחס למידותיו של תלמיד חכם. הגמרא במסכת יומא מביאה מימרא חריפה זאת:
אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם.
על כך הוסיף ר' אליהו פירוש המתווה את הדרך הראויה ליישום:
דף כג ע"א "כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח" עיין שבת סג א' "אם ת"ח נוקם ונוטר הוא" וכו' וכתב הק' במה שאמרו שיהי' הת"ח נוקם ונוטר כנחש נראה עפ"י מה דאמרינן בתענית ח א' וש"נ ששואלים לנחש מה הנאה יש לו בנשיכתו עפ"י מאי דאמרינן לקמן עה א' עה"פ 'ונחש עפר לחמו' שאפילו אוכל כל מעדני עולם טועם בהם טעם עפר, כן יהי' הת"ח בעת נקימתו ונטירתו יכוין אז שהוא עושה כן רק לכבוד התורה לא לכבוד עצמו, שו"ר בהגהות הגאון הרצ"ח שקדמני בזה
מעניין לראות את היישום בפועל של הדרכה זו בהערה אחרת של הרב אליהו בספרו על מסכת מועד קטן דף יז. הערה זו היא חריגה מאד בגודלה ומשתרעת על יותר מעמוד שלם. היא כתובה כנגד דברי הרצ"ח (הוא מהר"ץ חיות), שנדמה היה לרב אליהו שזלזל בכבודם של שלשה אמוראים – עליהם אמר שהיו בעלי אגדה ולא בעלי הלכה! – והוא יצא להגנתם בתקיפות והראה בבקיאותו הגדולה שלא כן הוא. זאת פסקת הסיום :
… הנה יצאתי מעט מכוונת חבורי זאת להאריך כ"כ, מפני שהיתה כאש עצורה בעצמותי איך הרהיב עוז בנפשו להוריד נצחם של הקדושים הנ"ל, ולהסיר מהם עטרת נושאי דגל התורה, ושוני הלכות, לעשות אותם קטני הארץ, לכן לא יכולתי הכיל ולשתוק …
ההערה כולה לפניכם:
שנזכה ללמוד מאורחותיהם של תלמידי חכמים אלו.
שבת שלום
אבישי
————
להלן מכתבו של חנניה וינברגר, בן אחותו של ראובן מרגליות זצ"ל, שהתקבל אחרי פרסום הרשימה.
ב"ה כ"ח במנחם אב תשפ"ג לכב' הרב אבישי אלבוים מנהל ספריית הרמב"ם
מכובדי שלום רב
שמחתי למקרא דבריך "שני תלמידי חכמים היו בעירנו" שהתייחסה לדמויות הרה"ג הרב ראובן מרגליות זצ"ל והרה"ג הרב אליהו שולזינגר זצ"ל שפרסמת ב"בלוג – עם הספר". תודה וישר כוחך. אני מודה לך על העלאת זכרו של הרב מרגליות זצ"ל מייסדה של ספריית הרמב"ם ומנהלה במשך עשרות שנים שיום פטירתו קרב ובא בז' באלול. מערכת יחסים מאד ידידותית הייתה קיימת בין שתי הדמויות ונמשכה שנים רבות. ייתכן, ותחילתה של ידידות זו נוסדה ביניהם עוד טרם עליית שניהם לארץ ישראל. ייתכן, ואם הסופר ש"י עגנון היה מכיר את מערכת היחסים האינטימית והלבבית שהייתה קיימת בין שני הרבנים מרגליות ושולזינגר – היינו מפסידים את ספרו "שני תלמידי חכמים היו בעירנו". מונח לפני הספר "יד אליהו" לתלמוד ירושלמי – {3 חלקים} סדר מועד, הוצאת מוסד הרב קוק, תשל"ט של הרב אליהו שולזינגר. אתכבד לצטט שני קטעים מההקדמה לספרו של הרה"ג שולזינגר זצ"ל "לדמותו של המחבר", שכתב ר' אברהם בויאר ז"ל מאישי המפד"ל והפו"המז וסגן ראש עיריית תל אביב, מחסידי רוז'ין-סדיגורה כדלקמן : "הגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל נוהג היה לומר, כי חסרונו האחד והיחיד של הגאון רבי אליהו שולזינגר זצ"ל הוא בכך, שאין הוא יודע גדולת עצמו ואינו מכיר בגאוניותו". ובהמשך ההקדמה "עד עלותו ארצה טרם היו גדלותו בתורה וסגולותיו האישיות ידועות רק בקרב מעטים, שידעו על המיוחד שבו. בהגיעו לכאן חל שינוי בחייו. מעונו הראשון והזמני היה במלון "אשל" בתל אביב , סמוך לספריית הרמב"ם המהווה בית ועד ומקום מפגש לחכמים. שם היה מתנצח בהלכה עם מנהל הספריה הגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל שהיה סיני ועוקר הרים מופלא. מסביבם נאספו רבנים ותלמידי חכמים מבאי הספרייה. כך נתפרסם שמו כאדם היודע הכל, שכל רז לא אניס ליה. אנשים מכל החוגים באו להתבשם מריח תורתו. בתקופה זו התחיל בעידודו של הגר"ר מרגליות להעלות בכתב את חידושי תורתו אשר היו כמוסים עמדו. ראו אצלו את דברי המדרש "וזהב הארץ ההיא טוב – אין תורה כתורת ארץ ישראל". הידידות הלבבית שבין שני הרבנים מרגליות ושולזינגר, זצ"ל, מצאה ביטויה בכך שהרב מרגליות החליט מיוזמתו האישית להיות העורך – בהתנדבות מלאה ! –של הספר "יד אליהו" של הרב שולזינגר זצ"ל. אני מאמין שהקורא המודע, ליצירתו הרבה והמגוונת מאד של הרב מרגליות זצ"ל, יידע להעריך נכונה את עומקם של יחסי
הידידות והלבביות של הרב מרגליות זצ"ל, שהקדיש ופינה זמן ניכר מזמנו האישי שהיה קודש ליצירתו שלו, על מנת ל"סגנן" ואף לטפל ארגונית ומנהלתית בהדפסת ספרו של הרב שולזינגר זצ"ל. בתוך כתבי הרב מרגליות זצ"ל מצאתי את מכתבו של הרב מרגליות זצ"ל מיום י' שבט תש"ך המדווח לר' אברהם בויאר שהיה מעורב מאד גם בהדפסת הספר, על הקשיים שהתלוו להדפסת הספר כדלקמן: "בידעי התעניינות כב' בדבר הדפסת ספרו של ידידנו הגאון ר' אליהו שולזינגר הי"ו אמרתי למסור לו על המצב כעת. אד' יודע כי הדחיה באה באמרם שהספר זקוק למסגנן – דברים קלי ערך לדעתי – מסרו הכת"י למי שהוא שהתיימר כי משקיע בזה הרבה זמן ועבודה ולפיכך נדחתה ההדפסה. זה לפני שבועיים עליתי במיוחד לישיבת הנהלת המוסד {הרב קוק – ח. ו.} ודרשתי בתוקף להתחיל בהדפסת מה שכבר הוכן ולהמשיך, הבטיחו לי שמיד יתחילו בסידור המוכן, אבל מה שלא הוכן עוד אינם יכולים לקבוע זמן, בכדי להחיש הפעולה הבטחתי להם לקבל עלי העבודה לסגנן הלאה, ובשבוע העבר קבלתי דפים מהכתב"י, ממני לא יהיה, ברצ"ה, שום עיכוב, ומקוה אני שמעתה תמשך ההדפסה בלי הפסק. בכל הכבוד וההוקרה ר"מ. הרבנים מרגליות ושולזינגר ור' בויאר כחסידי סדיגורה השתתפו ב"טיש"ים, בימי זכרון ובהתוועדויות של האדמו"ר אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה זצ"ל, מי שהיה יו"ר מועצת גדולי התורה בעת שקמה מדינת ישראל – שנערכו בשטיבל שברח' נחמני פינת רח' אחד העם. האדמו"ר הרב יצחק מאיר פלינטנשטיין שליט"א מקופיטשניץ, מירושלים, שלח לי לפני מספר שנים תמונה {איננה תחת ידי} בה נראים שני הרבנים רוקדים, ולאחר מכן קיבלתי הימנו עוד העתקים של שני מכתבים שנכתבו על ידי האדמו"ר אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה זצ"ל לגיסו האדמו"ר אברהם יהושע השיל מקופיטשניץ בארה"ב, כדלקמן : "הרה"ג ר' אליהו שולזינגר שליט"א היה על שביעי של פסח, וב"ה בבריאות ופה מפיק מרגליות, הכל עם הדף קע"ה. אחר השלחן היה יפה לראות בעת הרקידה שרקדו שלובי יד הרב אליהו שליט"א עם הרב ר' ראובן מרגליות שליט"א, והיה נדמה לי שרקדו שני ש"ס עם המפרשים. הרב מרגליות אוהב אותו מאד" {מתוך מכתב ג' אסרו חג דפסח, תש"ך}. ובהמשך "הרב ר' ראובן מרגליות שליט"א בבריאות ושלמות, בא בכל שבת קודש להתפלל, והיה בחג השבועות בהשלחן, אקוה לא בשבילי אלא בשביל הרה"ג שולזינגר שליט"א. תענוג לראות איך שהם יושבים ביחד ומדברים בבקיאות. נפלא. {מתוך מכתב ב' בהעלותך, י"א סיון תש"ך}.
חז"ל קבעו במסכת שבת {ס"ג ע"א} "שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקב"ה שומע לקולן". ואולי, גם בזכות תכונת ה"הקשבה", זכה הרה"ג מרגליות זצ"ל שתורתו, "ניצוציו" ו"מרגליותיו" נשמעים בקרב חוגים נרחבים ביותר בישראל, בהיותו קשוב לכל בקשה או שאלה של כל מי ומי שפקדו את ספריית הרמב"ם, יהיה זה תלמיד חכם, רב, ראש ישיבה, חוקר, מפרופ. מוכר וידוע, ועד סטודנט ואף לתלמיד בית ספר, יהא זה גבר או אשה, שבא/ה לעשות עבודה שהוטלה עליו/ה על ידי המחנך או המורה. יהיו דברי אלומת אור לזכרם של שני התלמידי חכמים המובהקים – הרבנים ראובן מרגליות ואליהו שולזינגר ושל המסיעם ר' אברהם בויאר – זצ"ל.
בכבוד רב חנניה וינברגר
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
שני ספרים ברשימתי. שניהם מסוגת ספרי המוסר, שהיתה נפוצה בעבר וכיום נדחקה לקרן זווית. משניהם נדפסו עשרות מהדורות.
פגשתי אותם במהלך סידור הספרים של מדור "מוסר" בין מדפי הספרים הרבים המחכים לכך במחסן. בעותקים אלו של הספריה ישנו 'חידוש', המצדיק העלתם לבלוג.
א. מעלפת ספירים. המחבר: רבי שלמה אלגאזי. דפוס לבוב תק"נ? (1790?).
ספרון דק.
מה תפס אותי? בעליו של הספר. איש פשוט (לכאורה) שגר על יד בית הרב במאה שערים (ואחר כך עבר לתל אביב, רחוב אלנבי 89).
"מסגר" עושה מפתחות
יצחק לדר מאה שערים
ע"י בית הרב יוסף גרשון הורביץ
כל זה התחבר לאירוע מיוחד שהייתי שותף וצופה בו בהשתאות לפני כשבוע בבית הקברות בעיר אריאל. הלוויתו של טוני (אלחנן) שטיין, הטבח המיתולוגי של ישיבת/מכינת "ארץ הצבי" בפדואל. בשעת לילה מאוחרת לקראת חצות נקבצו ובאו מאות מלווים ובהם בוגרי הישיבה רבים בחשכת לילה בבית הקברות בהרי השומרון. הספידו אותו במילים חמות ובתארים מופלגים הרבנים: מנשה יששכר, יצחק זאגה, מאיר כץ (ראש הישיבה) ואבישלום מלכא.
הכרתי אותו שנים רבות. איש פשוט וישר דרך. סיפור חייו המופלא הביא אותו מעשירות לעניות עקב חתימתו בתום לב לערבות הלוואות בשוק האפור. כל ימיו אהב את הארץ ואת המדינה ולא חטא בשפתיו והתחרט על עלייתו לכאן מדרום אפריקה. תלמידיו בישיבה כינוהו "טוני הנמר". תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים
ב. מעלת המדות. המחבר: רבי יחיאל בן יקותיאל הרופא. דפוס אוביבאך (אופיבאך) תע"ו (1716)
בשער הספר רואים שהספר הגיע אלינו מספרייתו של הרב שלמה פרידמן, הרבי מטשורטקוב, שהתגורר ברחוב אחד העם בתל אביב.
קדם לו חותמת בעלות של הרב נחום אורי געלליס, אב"ד סאלאטוונא, הסמוכה לסטאניסלאב.
להרב נחום אורי מוקדש ערך באנציקלופדיה לחכמי גליציה (כרך ו עמודה 345) של מאיר וונדר הי"ו. נדד לוינה בזמן מלחמת העולם הראשונה, ואולי משם הספר התגלגל לספרייתו של הרבי מטשורטקוב. נפטר בשנת תרצ"ד (1934).
מה שמשך אותי בספר הוא הדף האחרון.
חיתוך העץ המקסים ובו מתואר רב הדורש בפני קהלו היושב לפניו. שימו לב לכובעים היהודיים בני התקופה.
ורישום בכתב יד מתחתיו ממוצאי תשעה באב בשנת תרמ"ו (1886. שנת משו"ש):
סיימתי היום מוצאי ת"ב (=תשעה באב) משוש לפ"ק (=לפרט קטן) ובאותו מעמד סיימנו מסכת פסחים [השם ילמדנו] ברבים.
בשורות טובות
אבישי
————————————–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
ספר "ראשית חכמה" לחכם המקובל רבי אליהו די וידאש הינו ספר מוסרי המבוסס על אדני הקבלה.
כפי שנכתב בשער הספר:
לתת הכנה וטהרה לבאים לחקור … מיוסדים על אדני פז מדרשי ותקוני האלהי רשב"י זצ"ל
עותק ספריית הרמב"ם של ספר זה (מהדורת אמשטרדם תס"ח 1708) עבר בעלות בין תלמידי חכמים יוצאי יהדות גרמניה, שכהנו ברבנות בקהילות בשוויץ ואשכנז. יש כאן לענ"ד מפגש של שילוב בין חכמה ויראה.
בני הלומד בישיבת הר המור אמר לי בשם רבו (הרב שלמה דרייפוס נר"ו) כי ישנם ספרי מוסר שלא התפשטו בציבור מפני מדרגתם הגבוהה, שבהם המחברים "דברו את עצמם". הוא הזכיר, בצד ה"ראשית חכמה", את "שער האותיות" לשל"ה ועוד.
נעקוב אחרי רשימות הבעלות על הספר ונתמקד בחכם האחרון בשרשרת: ר' שלמה מנחם במברגר, נצר למשפחת רבנים ורבה של הנאו.
בדף האחרון בספר מצאתי רישום כדלקמן:
מצאתי קשה גדולה בספר הזה / אבל לא ידעתי התירץ / הק' רפאל בן מו"ה אברהם ריס.
הרב אברהם ובנו רפאל ריס היו רבנים במדינת שוויץ.
פניתי לעזרתו של הרב ראובן ברים, מחבר ספר למעלה בקודש, בני ברק תשע"ט, המתמחה בתולדות יהודי שוויץ.
ספרו הנ"ל עוסק גם בתולדות הרב ריס וייחוס משפחתו.
אני מודה לרב ראובן על עזרתו הרבה הן בפענוח והן בהבנת ההקשרים בין החכמים.
לפניכם הרישום בדף לפני עמוד השער:
כך הוא הפענוח משולב עם הערותיו של הרב ראובן ברים:
הקטן געטש בן מהר"ם מק"ק ענדינגן, אחד ממנהיגי הקהילה, מופיע במסמכי הקהילה בראש החותמים געטש ב"מ גוגנהיים (השם מהר"ם נפוץ באותו איזור/תקופה לא כר"ת אלא כשם בפני עצמו, לעיתים ככינוי לשם מאיר, ובפרט אצל צאצאי מהר"ם מרוטנבורג, כמופיע בספרי שמות גיטין).
מופע נדיר (נדמה לי) של חתימה מאת רבה של לנגנוי, הכפרים ענדינגן ולנגנוי (לענגלויא בניב היהודי) בעמק הסורב (סורבטאל) היו מרכז היישוב היהודי בשווייץ של אז, לאחר פטירת רבי רפאל ריס זצ"ל בתקע"ג התמנה בנו אחריו רבי אברהם, לעומת זאת היו כאלו שביכרו את בן המקום, הדיין רבי וואלף בנו של הפו"מ לייב, הנושא הפך לפולמוס ונזכר בשו"ת חת"ס חו"מ סי' כ"א, לאחר פשרה חילקו את הרבנות לשניהם כל אחד בכפר אחר ע"פ רוטציה, ועל כן נזכר ר' וואלף "לע"ע בלנעגלויא", הוכתר לרב בשנת 1824 עד פטירתו ב 1860 (ט' סיון תר"כ). בהמשך חתום בלועזית וו. דרייפוס ראבינער.
רישומי בעלות נוסף מצוי על הכריכה הפנימית:
נתמקד תחילה בשורות בראש העמוד.
ספר היקר הזה ניתן לי למתנה גמורה מאת אהובי אחי הנחמד מהור"ר אריה הלוי נרו יאיר
הק' זעקל בלאאמ"ו הגאב"ד כש"ת מ"ה יצחק […] זצ"ל
באמבערגער
הרב יצחק זליגמן בער במברגר, רבה של ווירצבורג, היה מחשובי רבני גרמניה. בר פלוגתא של רש"ר הירש בפולמוס הפרדת הקהילות. היו לו תשעה בנים. כולם היו תלמידי חכמים ורבני קהילות.
בהקדשה זו מוזכרים שניים:
ר' משה אריה במברגר, לימים רבה של באד קיסינגן וחתנו של ה"ערוך לנר".
ר' (יצחק) זעקל במברגר.
כעת נחבר את שני רישומי הבעלות. זה הראשון מרבני שוויץ והשני של בניו של ר' יצחק זליגמן במברגר.
לשם כך ניעזר בידיעה על בן נוסף למשפחת במברגר ובהשערתו של הרב ראובן ברים.
לר' משה אריה במברגר ואחיו ר' זעקל, אח נוסף בשם ר' שלמה בעל הלמוד ערוך, שכיהן הוא עצמו כרב בסורבטאל (בשוויץ) משם עבר להאגנטאל, ומשם לזענהיים, ה"זענהיימער רב",
מכאן והלאה אפשר לנחש את הפרוצס הבא, המנהיג ר' געטש מעניק את הספר לרב הקהילה ר' וואלף דרייפוס, ומשם הגיע לממשיך דרכו ברבנות רבי שלמה במברגר, ומשם לאחיו ר' משה אריה, לאחיו ר' זעקל, ומשם לבנו ר' שלמה מנחם מהאנאו.
על הכריכה הפנימית מצויה גם המדבקה הבאה:
הרב שלמה מנחם במברגר, נולד בפרנקפורט דמיין בשנת 1869.עבודת הדיסרטציה שלו באוניברסיטת לייפציג עסקה בפירוש הרמב"ם למסכת כלאים. מקור ערבי ותרגום עברי עם הערות. עבודת דוקטורט זו נדפסה בברלין בשנת תרנ"א (1891). נתמנה כרב בהנאו בשנת תר"ס (1900). השלים הוצאת ספר "דורות ראשונים" (חלק ראשון, כרך חמישי. לאחר החורבן עד חתימת המשנה לרי"א הלוי) והדפיסו בברלין תרע"ח (1918). היה רב צבאי במלחמת העולם הראשונה. נפטר בגיל 51 בשנת תרפ"א (1920). אין בידי פרטים על ספרייתו הגדולה, שלצערנו הושמדה עם השמדת הקהילה ע"י הנאצים ימ"ש כעבור כשני עשורי שנים. מהמעט שהגיעו אלינו לספריית הרמב"ם מצטיירת דמות של תלמיד חכם וחוקר.
והנה בספרייה זו, שהכילה מגוון ספרים, מצוי היה ספר "ראשית חכמה" לרבי אליהו וידאש. ספר שעבר בין רבני אשכנז בדורות שלפניו ולמדו בו בעיון (ראה הערת הרב ריס לעיל).
הרי לפנינו דוגמא על חכמה ויראת ה' טהורה הדרים בכפיפה אחת.
שבת שלום
אבישי
——————-
בשולי הדברים. אודות חכמה ויראה.
סיפור שמספר ר' שלמה קרליבך כעדות אישית:
תקשיבו ידידים:
בסופו של דבר, הוכח שאפשר להיות יהודים נאמנים, דבקים בלב ונפש בתורה ובמצוות, ויחד עם זה לדעת מדעים, ולהיות בקי במיטב התרבות הכללית.
ואני נזכר ברבה האחרון של פרשבורג, בשנות השלושים: היה לו חתן שגר בבאדן שליד וינה, שם גרנו גם אנחנו לפני המלחמה. לבאדן עברנו מגרמניה, כשאבי נבחר לרב העיר. פעם בא הרב מפרשבורג לבקר את חתנו, והוא נכנס אלינו להיפגש עם אבי.
אני זוכר כמה אבי התפעל ממנו: 'הגרמנית שלכם מושלמת!', אמר לאורח.
הם דיברו ביניהם בדברי תורה, כמובן, אך שוחחו גם על תרבות וספרות. הרב מפרעשבורג היה בקי בחיבוריהם של גדולי הסופרים והמשוררים בגרמניה: גתה, שילר…
אמר לו אבי: על גדולתכם בתורה שמעתי, אך לא ידעתי שיש לכם יד גם ב'יפיפותו של יפת' !
[סיפורי נשמה כרך שני עמודים 129-130]
מי היה רבה האחרון של פרשבורג?
הרב עקיבא סופר, בעל "דעת סופר", דור אחר דור ברבנות פרשבורג מאז "החתם סופר". לאחר עלייתו ארצה היה חבר מועצת גדולי התורה. האם תיאור שכזה מתאים לו?
המעיין אודותיו בספר "רבי עקיבא ותורתו" ( ירושלים, ישיבת פרשבורג שבט סופר, תשל"ח) רואה דמות אחרת לגמרי. תורה ויראה ותו לא.
מאידך, מצרף הודעה שנדפסה בעיתון "דבר", ג כסלו תש"כ, 4 דצמבר 1959, אודות מסע הלוייתו של הרב מפרשבורג.
ושם כתוב:
… שם נשמעו דברי הספד מפי רבנים, שהעלו את דמותו ומידותיו האישיות וגאוניותו בחכמת היהדות ובתרבות כללית…
צריך עיון.
אשמח לתגובה.
(ראו נא את שכתב ר' יהודה אהרון הלוי הורוויץ במדור התגובות)
באותו עניין. פגשתי השבוע את תוכנית הלימודים של הרב עזריאל הילדסהיימר.
הציוטו לקוח מרשימתו של פרופ' מאיר הילדסהיימר " קוים לדמותו של רבי עזריאל הילדסהיימר". נדפס בחוברת "סיני" כרך נד תשכ"ד (1964).
שימו לב מה למדו בין השעות 10-12.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
סביב דמותו המיוחדת של הרב אריה לייב בן אשר, מחבר ספר "שאגת אריה", נרקמו אגדות. הוא נודע בחריפותו וביושרו. היטיב לתארו משה מאיר ישר בסוף "שאגת אריה", מהדורת מכון חתם סופר (ירושלים תשל"א עמ' 336-347).
דפוס ראשון של "שאגת אריה" נדפס בעיר פרנקפורט דאודר בשנת תקט"ז (1756) ואחריו בעשרות מהדורות.
באחד מעותקי ספריית הרמב"ם מצויות הערות למדניות ארוכות בשולי העמודים.
הנה דוגמא אחת להערה ארוכה בנושא "עשה דוחה לא תעשה" (סוף סימן לג בשאגת אריה). הערה המתחילה בדף הקודם וגולשת לדף הבא. בסיומה מחבר ההגהה מפנה לעיין בחידושיו.
בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי צולל לתוך ספרות ההשכלה. לפני כעשור הגיש פרופ' שמואל פיינר דין וחשבון על אוסף ספרי השכלה בספריית בית אריאלה בכלל ובאוספי ספריית הרמב"ם בפרט. כעת לקראת העלאת אתר חדש לבית אריאלה התבקשתי להשלים את הטיפול באוסף ולהמליץ על הפריטים שיעלו לאתר.
לאחר לימוד וקריאה של מחקרים ומאמרים בנושא נסיתי למפות את הערכים שהדגישה תנועת ההשכלה ונכנסו לתוך היהדות הדתית החרדית בדלת האחורית. כנגד אלו שהשתלבו בתוכה בטבעיות (ותתפלאו ישנם רבים…) ישנם כמובן ערכים שנדחו .
אחד מן הערכים שנטמעו הוא לימוד היסטוריה של עם ישראל. כיום מצויים על המדף החרדי ספרי היסטוריה של עם ישראל והעיסוק בנושא מצוי בבתי הספר, בעיתונות ובמחקר התורני.
לא כך היה לפני מאה חמישים שנה. ולא לחינם. אנחנו עם שיש לו זיכרון ארוך. אבל זיכרון סלקטיבי.
על ההבדל בין זיכרון להיסטוריה כתב הרב יונתן זקס זצ"ל מסה ובה הגדיר כך:
"יש הבדל תהומי בין היסטוריה לזיכרון. היסטוריה היא סיפור של אירוע שקרה בזמן אחר למישהו אחר. זיכרון הוא סיפור של אירוע שקרה לי והוא חלק ממי שהנני. היסטוריה היא מידע. זיכרון, לעומת זאת, הוא חלק מזהות" (הגדה של פסח, "פסח על שום מה"? עמ' 156).
הרב זקס המליץ בחום על מה שכתב פרופסור חיים יוסף ירושלמי, פרופסור להיסטוריה יהודית באוניברסיטת קולומביה, על הנושא בספרו זכור: היסטוריה יהודית וזיכרון יהודי (תל אביב, עם עובד, תשמ"ח). מעוניין להתעמק ולקרוא את המאמר הרביעי "דילמות מודרניות (היסטוריוגרפיה בלא נחת)" עמ' 101-132, העוסק בליבת העניין? – ראה נא כאן.
לא נעסוק כאן בדמותו ובפועלו בתווך של תנועת ההשכלה. נציין שחלק גדול מחיבוריו עסקו בהיסטוריה יהודית.
באוסף ההשכלה בבית אריאלה מצאתי שני חיבורים שלו כרוכים יחדיו בסדר הזה:
א. נדחי ישראל: כל קורות בני ישראל וחכמיו, מיום גלותם מעל אדמתם עד ימי הדור הזה, בכל מקומות נדחיהם. וילנא תרי"א (1850)
ב. שנות דר ודר: לזכור ימות הקורות הכתובות בכתבי הקודש בכל דר ודר. קניגסברג תר"ז (1847).
ספר זה מיועד לתלמידים והוא רשימה כרונולוגית של הקורות בתנ"ך מסודרים בטבלה.
לפניכם שני עמודים. הראשון כי בו מוזכרת פרשת בלק, והשני בגלל שגיאה שיש שם.
שני ספרים אלו של שמואל יוסף פין התגלגלו לחנות ספרים בעיר קהיר של A. POLONSKI , כפי שמופיע בחותמת בשער "נדחי ישראל" הנ"ל. שמו מעיד שהיה חלק מהקהילה האשכנזית בקהיר. חותמת נוספת מצויה בסוף ספר "שנות דר ודר" המעידה כי הספר היה רכוש "בית הכנסת האשכנזים, קהיר מצרים".
גם זה חלק ממפת ההיסטוריה היהודית. ספרים שנדפסו במזרח אירופה על ידי חכם משכיל מגיעים לבית הכנסת בקהילה אשכנזית בקהיר אשר במצרים.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
בע"ה. ערב שבת קדש פרשת בהעלותך. סיון תשפ"ג (2023).
זהו את העמוד המוצפן
בבית הדפוס של רפאל חיים אליהו פארדו, אשר בעיר קושטא, נדפסו בסך הכל ששה ספרים בין השנים תקנ"ט-תקס"ח (1799-1808).
אחד מהם הוא דפוס ראשון – על פי כתב יד – של ספר הפרדס המיוחס לרש"י שנדפס בשנת תקס"ב (1802)
בעותק הספריה בכריכה האחורית של הספר ניתן להבחין בעמוד מוסתר, שהוא חלק מהכריכה.
שימוש משני בדפים מיותרים לעיבוי הכריכה זו תופעה מוכרת, אם כי די נדירה.
הנייר המכסה את הפינה העליונה של העמוד נפתח בקצהו מעט והתאפשר לי לקרוא מספר מילים. הדפוס גרוע מאד. לקח לי זמן לצרף אותיות למילים ועדיין לא בטוח שזהיתי נכונה. ייתכן וזו הסיבה שהעמוד נפסל ויצא משימוש כעמוד בספר שנמכר.
כאשר שמענו כן ראינו..
במחברת…
ששבח מתוך שבחו…
וכל שעשה…
נעזרתי בכלי החיפוש הממוחשבים לאתר את מקור הדף, אך כל מאמצי עד כה לא העלו תוצאה. כלומר, לא זוהה עמוד מספר מודפס המכילים מילים אלו.
על פניו כמה אפשרויות:
שהעמוד נדפס באותו בית דפוס. לעניות דעתי, לא מתאים לאחד משלושת הספרים שקדמו לו. אך אולי זה הדפסה לא ידועה?
2. לפי אברהם יערי, בספרו הדפוס העברי בקושטא (ירושלים תשכ"ז עמ' 53), קנה אברהם רפאל חיים פארדו את כלי הדפוס מבני בניו של המדפיס ר' יונה בן יעקב. יש להניח שגם חומר מודפס שהצטבר באותו דפוס עבר אליו. בבית דפוס זה נדפסו ספרים רבים אבל יש להתמקד בתקופה האחרונה לקיומו.
אשמח לעזרתכם.
שבת שלום
אבישי
כתב לי מכובדי הרב מאיר ב. עוד באותו ערב בו העליתי את הרשימה לאתר:
תעלומת העמוד – מתוך הספר עצמו.
השבתי לו:
נהדר. איך לא חשבתי על זה. אני מכיר דוגמאות נוספות של דפי הגהה של אותו ספר, (שנפסלו כמובן), שנמצאו בכריכות הספרים.
יישר כוח גדול. אין שמחה כהתרת הספקות לספרנים.
ברשותך אעלה את הפתרון לרשימתי.
לילה מבורך.
אבישי
——————-
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
ילקוט שמעוני נדפס במהדורה מפוארת בעיר פרנקפורט דאודר בשנת תס"ט (1709). כרך גדול ממדים המכיל למעלה מחמש מאות דפים.
שער הספר מלווה בדמויות תנ"כיות של משה ואהרן. ניתן למצוא כמותן בשערי ספרים ישנים רבים.
בעותק שלפניכם מאן דהו הכתים את פניהם של הדמויות, כנראה כדי לא לעבור על הציווי "לא תעשו לך… וכל תמונה". מחיקות כאלו אינן דבר שגרתי והייתי נוטה לומר על מחזיק הספר שהגזים…
בעמוד הבא מופיעה הקדשה של הספר מאב לבנו. וכאן חיכתה לי הפתעה.
"מנחה שלוחה לבני הרב ד"ר אהרן קאמינקא שליט"א פראגה
מעקד הספרים של דודי המנוח הגביר המפורסם ר' יוסף לייב קאמינקא זצ"ל
ברדיטשוב זאב קאמינקא"
ישראל יעקב דינסטאג בראשית מאמרו על "ד"ר אהרן קמינקא כחוקר הרמב"ם" (ארשת כרך ששי עמ' 54 ואילך) מתאר את ילדותו של אהרן קאמינקא ואת חינוכו והשכלתו הרחבה.
בערכו בויקיפדיה מצויין כי בין השנים 1893–1897 כיהן כרב ומטיף ה-Tempelgemeinde בפראג.
כל הנתונים מראים שהמחיקות בספר הנ"ל לא יצאו מתחת דיו.
ספרייתו של אהרן קמינקא הגיעה לספריית שער ציון (בית אריאלה).
יש להניח שהספר הגיע כך לידיו. האם זו מורשת אבותיו? אתמהה.
הקדשה זו, בשער ספר "עמק הארזים" (ורשה, תרנ"ג 1893), אינני יודע מי כתבה ולמי יועדה. מתאימה ליום זה, שבו אנחנו טועמים את מר הגלות בסיפורי שואה.
ידידי !
התשורה הקטנטנה הזאת תהיה לך לסמל / ידידותינו. כי בספר מתואר איך סבלו אבותינו / בגולה גם בעת טיילו בעמק ארזים. ואיך האהבה / הכללית והיחדותית לדתנו ולספרותנו ולארצנו מאחדת / ומקשרת בקשר אמיץ עד דור ודור. גם אנחנו שנינו / סבלנו פה תמיד בעד אותה האידיאה המאחדת את החלק / היותר טוב שבעמנו ורק אתה מאושר ממני, כי זכית / לעזוב את העמק הגלותי לבוא לא רק לחזות / כי אם גם לחיות בנעם ה' בארצינו ובארצו / היא. והוא יצליח דרכך לעולם ועד כאות נפש / ידידך מקירות לב / מאיר היהודי / אסרו חג פסח תרפ"ה / בשעה אחד עשר שחרית
השבוע נפטר ד"ר אמנון שפירא, חבר קיבוץ הדתי טירת צבי, ואידיאולוג חריף של התנועה.
בקטע קצר ששודר מאחד מהופעותיו הציבוריות הוא סיפר אנקדוטה (ששמע מפרופ' אביעזר רביצקי). הנושא היה תחיית השפה העברית כשפת דיבור.
אמנון ציטט מה שאמר פרופסור תיאודור נלדקה, מומחה לשפות שמיות במאה התשעה עשרה בגרמניה, על כך:
"היהודים חושבים לשחזר את שפתם הקדומה. זה בלתי אפשרי ! לא קרה מעולם דבר כזה, שעם אחרי אלפיים שנה מחיה את שפתו, זה בלתי אפשרי, כשם שזה בלתי אפשרי שהיהודים יחזרו לכנען מולדתם". סיים אמנון ז"ל ואמר "מי יגלה עפר מעיניו ויראה…" (להקלטה המלאה ראו נא כאן מדקה 02:18)
במסגרת הכנת קטלוג של אוסף ספרי לימוד ישנים של השפה העברית ודקדוקה (מחצית שניה של המאה התשעה עשרה ואילך) "נתקלתי" בספרון ששערו הוצג לפניכם. "שפה ברורה": חקירה בענין מבטאי השפה היהודית או ככנויה בעת הנוכחית העברית וצלצול הברותיה בעת התחיה… מאתי ישראל יוסף ורנשברג. ורשה (סביבות שנת תר"ף 1920). הספר הדק מונה 58 עמודים.
ראשית נקדים ונאמר את שידוע. השפה העברית נשמרה כל השנים בספרות הקודש. ובזכות תורה שבכתב היתה לנו אפשרות לתחיית השפה כשפה יום-יומית. אפשר היה למצוא אוצר מילים ולהבין את התחביר, שממנו נגזור מילים והטיות חדשות.
כך התבטא המחבר, ישראל יוסף ורנשברג, בהקדמת הספר:
"אולם מאז לכתנו בגולה וטלטלנו בין עמים שונים והחלנו לשרת בלשונות שונות והשפה היהודית חדלה מהיות שפה מדברת נשכחה כלה מאתנו, ולולא התיר לנו ה' שריד כמעט בכ"ד הספרים, לא נשאר לנו ממנה מאומה; ומה' היתה זאת לשים לנו שארית לפליטת שפתנו, כבוד אמתנו, להחיותה באחרית הימים ולא תלך לאבדון, כשאר השפות, אשר נגזרו מארץ החיים".
פיזורנו בין הגלויות וההשפעתן של השפות מסביב עלינו שבשו את המבטא הנכון. אז איך משחזרים את ההגיה הנכונה של כל האותיות? האם אנחנו יודעים להבחין בין חי"ת לכ"ף? בין אות כשהיא דגושה לשאינה דגושה? וכיוצא באלו השאלות.
המחבר בנה סט כללים לשוניים ועל פיהם בדק והציע מה המבטא המדוייק. בסוף הספר תימצת המחבר את מסקנותיו:
מאמר שעוסק בנושא מנקודת מבט שונה הוא של יעקב לויפר: מבטא התנועות. נדפס בכרכי "ירושתנו", ספר שני תשס"ח (2008) עמ' קנה-קעה. המאמר עוסק בנכונות ההגיה הספרדית, הליטאית והחסידית. בניגוד למקובל כי ההשפעות השפות המדוברות בעמים השפיעה לרעה על המבטא היהודי בכל אתר (כפי שנקט גם ישראל יוסף ורנשברג), יעקב מציע בסוף מאמרו השערה מקורית והפוכה, לפיה דווקא הפיזור בגלויות השונות שימרה את ההגיה המקורית:
נ.ב. מציג שער של ספרון נוסף שמצאתי באוספינו ועוסק בשאלות ההגיה הנכונה.
ראש חודש ניסן, שנת ה' תשפ"ג לבריאה, שנת 2334 למניין השטרות.
"באחד בניסן – ראש השנה למלכים".
למלכים – רוצה בו למלכי ישראל. וזאת התועלת היא לעניין השטרות, לפי שכיון שיכנס יום אחד מניסן נחשוב לו שנה יתירה על מניינם. [פירוש הרמב"ם למסכת ראש השנה פרק ראשון, משנה א]
בעולם הקדום היה נהוג לציין לכל מלך את מניין שנות מלכותו בכתיבת השטרות האזרחיים והדתיים. כלומר בכל שטר ציינו את התאריך: בשנה פלונית למלך פלוני, ביום ובחודש כזה וכזה.
מניין השטרות הוא המניין הראשון בעולם שהוא רציף, שלא משתנה על פי עליית מלך חדש לשלטון. תחילתו בשנת 311 לפני הספירה למניינם ברחבי האימפריה הסלווקית.
[להרחבה: ראו כאן ערכו בויקיפדיה. מאמרים שנכתבו במוסף התורני של עיתון המבשר על ידי יוסף ויכלדר (גיליון 42), מנחם מענדיל רוזנבוים (גיליון 471)]
המניין היה נפוץ בקהילות ישראל, ובפרט בארץ ישראל ובמזרח מאות שנים. אך יותר מכולם השתמר בקרב יהודי תימן והם השתמשו בו לציון תאריכים עד הדור האחרון. לאחרונה הרב יצחק רצאבי יצ"ו בנוסח כתובה חדש הציע להוסיף בכתובה התימנית בת זמננו גם את מניין השטרות.
לפניכם שני עמודים מתוך כתב יד המצוי בספריית הרמב"ם של העתקת שולחן ערוך חלק אורח חיים, שנכתב בתימן בשנת תנ"ד (1694) בקהילה נידחת ולא ידועה במחוז ד'מאר בשם פרז מקלט. בסביבה זו חי הסופר סעדיה בן שלמה קיסי וממנו ידועים כמה כתבי יד.
העמוד הפותח והעמוד הסוגר.
בעמוד החותם – סוף הלכות פורים בשלחן ערוך – מצוי הקולפון ובו פרטי המעתיק ושנת ההעתקה.
נשלם זה הטור הא' בעזרת השם ב"ה שהוא אורח חיים בשני בשבת בשמונה
עשר לחדש אדר בשנת אלפים וחמש שנים לשטרות במקום פרז מקלט
והכותב קל הקלים סעדיה בא"מ שלמה ביר' סעדיה ביר' דויד ביר' מעודד ביר' סעדיה
ב[…] יוסף הידוע אלקיסי …
בריך את רחמנא די עלך אתרחיצנא
[ = ברוך אתה ה', שעליך אנחנו סומכים]
בתחתית העמוד נכתב בכתב זעיר הערה שלא עמדתי על טיבה ואודה לעזרת הקוראים בקריאה נכונה ובהבנתה.
נייר ארצ"א
/ ע"ג כתב.
שבת שלום וחודש טוב ושמח
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
כל שנה אני אוהב את הפסוקים במגילת אסתר על השליחים היוצאים בהולים בשליחות המלך להפיץ אגרות ברחבי הממלכה הפרסית. מאה ועשרים ושבע מדינה.
הידעתם, ששירות דואר שליחים מהיר הוא חידוש עולמי של האימפריה הפרסית?
המגילה מעודכנת…
ואם בדואר עסקינן… מצאתי אצלנו ספר שלם – לא כרוך – נשלח בדואר כמות שהוא. אנחנו מכירים שכך שולחים עיתונים וכתבי עת כשהם מבויילים, אבל ספר שנשלח מבוייל ובלי מעטפה הוא פריט יוצא דופן, לטעמי.
זה הוא ספר "לבנון נטע", שחיבר הרב נתן נטע לנדא, שהיה ראב"ד בעיר אושפצין. הספר נדפס בפאדגורזע אצל קראקא בשנת תרס"א (1901).
מי השולח?
בשער הספר חותמת של בן המחבר וממלא מקומו הרב אליעזר לנדא. מכיון שבחותמת (קצת מטושטש) מופיע שהוא גם רב באושפצין, הרי מדובר אחרי שנת תרס"ז (1907), בה נפטר אביו והוא מילא את מקומו. סביר אם כך שהוא השולח.
ומי המקבל?
הנה בהגדלה כתובת הנמען:
והפיענוח:
Ysaak Nissim Rachmim יצחק נסים רחמים
Rohama רוחמה
yerisalem ירישלם
.pales פלס.[טין]
הספר נשלח למי שיהיה ראשון לציון, הרב יצחק נסים (בן רחמים), שעלה ארצה מעיראק בשנת תרפ"ה (1925) ובנה את ביתו בשכונת רוחמה הירושלמית.
נציין שהבול הפולני (בשווי 15 [GR[oszy) מוחתם בעיר aswiecim, שהיא העיר אושפצין הנ"ל, הידועה לדיראון עולם בתולדות עמנו. עיר זו שכנה ליד צומת רכבות מרכזי ומשום כך נבחרה להיות מחנה רצח בני עמנו בידי זרעו של עמלק בדורנו ימ"ש.
שבת שלום
וחגפוריםשמח!
אבישי
————————————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
חותמות מוזרות מצויות בעותק ספריית הרמב"ם של ספר "כפתור ופרח", דפוס אמשטרדם שנת תס"ט (1709), שחיברו ר' יעקב לוצטו על כוונות האגדות.
חפשתי אחרי ליב שווארצבאך תושב סקאלא? מה המשמעות של חותמת זו?
מצאתי בכמה אתרי מכירות פומביות (ירושלים של זהב, מורשת, ווינרס) שהדפס יצירה שלו על תכנית בית המקדש נמכרה בהם לפני כחמש שנים. היצירה מתוארכת לתחילת המאה ועשרים למניינם.
מהדפס זה והכיתוב סביבו אנחנו למדים על תשוקת בניין בית המקדש שבערה בלב האמן ליב שווארצבאך.
בתחתית היצירה כתוב שמדובר בהדפס מגילוף עץ שעבד עליו תשע שנים !
בקטלוג "ירושלים של זהב" הוסיפו הסבר רחב. אמנם טעות אחת קטנה נפלה שם. העיירה סקאלא, הסמוכה לנהר זברוטש, אינה באוסטריה כי אם באוקראינה.
מה טיבה של יצירה מוזרה זו? האם היא מכוונת על פי מקורות כלשהם?
בספריה הלאומית מצוי ספרון קטן שיכול לשפוך אור על כך. 16 עמודים של תיאור מפורט של המקדשים בירושלים, שכתב מיודענו ליאון (ליב) שווארצבאך. מקוה שבע"ה עוד נגיע אליו ונשלים מידע.
רעי חנוך גוטליב נר"ו הוסיף מידע רב ערך, כשהפנה תשומת לבי לכתבה על התערוכה הניידת של היצירה "תבנית הבית", שערך ליב שווארצבאך בקהילות יהודיות שונות וביקורי האדמו"רים בה. הכתבה פורסמה בעיתון "קול מחזיקי הדת" בלבוב בתאריך כא אדר א תרס"ב, 28 לפברואר 1902. הנה היא לפניכם.
שאלני השבוע אחד ממבקרי הספריה, שלא נמנה על הקהל הדתי. מה טעם בכל ההכנות לבניין בית המקדש במציאות ימינו?
אינני יודע, השבתי לו, אך עלינו לזכור שיהודים התפללו על כך דורי דורות וקשטו את קירות ביתם בציורי מקדש ובתבניתם.
שבת שלום
אבישי
———————-
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
בזמן חורף אנחנו מקיימים בספריית הרמב"ם סדרה של עשרה מפגשים בהנחיה משותפת שלי ושל רעות גלוזמן. הסדרה נקראת "חכימא ברמיזא" ובכל מפגש אני עוסקים בסיפור תלמודי אחד. הסדרה שווקה באמצעות דיגיטל ולשמחתנו נחלה הצלחה גדולה.
במפגש האחרון עסקנו ב"תנורו של עכנאי" כפי שמופיע במסכת בבא מציעא דף נט. אני מבקש לשתף אתכם בחידוש שצמח אצלי מתוך הדיון הסוער בקבוצת הלימוד.
תורף הסיפור היא מחלוקת הלכתית בכשרות תנור חרס לעניין טומאה וטהרה. הויכוח התלקח ל"מלחמת עולם". בו כל צד משתמש באמצעים חריגים. התנא רבי אליעזר הגדול קורא לעזרתו מופתים נגד הטבע ובת קול להוכחת צדקתו. כנגדו רבי יהושע טוען "לא בשמים היא" וכבר ניתנה תורה בסיני ובה כתוב "אחרי רבים להטות". הנשיא רבן גמליאל (גיסו של ר' אליעזר) מנדה את רבי אליעזר, שלא מקבל הכרעת הרוב, על כל המשמעויות הטרגיות שבצעד זה.
כדי להבין על מה סערו הרוחות, הבאתי בפניהם את דברי הירושלמי במסכת מועד קטן פרק שלישי. שם נשאלה השאלה האם רבי אליעזר לא יודע את הפסוק בפרשתינו "אחרי רבים להטות"?
ופריך ולית ר"א ידע. האי קרא דכתיב אחרי רבים להטות ולמה חלק עליהם ועשה מעשה כדבריו עד שנידוהו?
ומשני: לא הקפיד ר"א אלא ע"י שטהרותיו שטיהר שנגעו בתנור שנחלקו בה כדמסיק שרפו בפניו. וחשב ר"א שמעשיהם שלא לשם שמים רק להכעיסו שהיה להם לחוש לכבודו שהוא זקן ולשרפו שלא בפניו לכך לא חשש למנינם:
כלומר שהמחלוקת סטתה מויכוח הלכתי גרידא לטענות כלפי הצד השני שמטרותיו אינן לשם שמים ובירור האמת. גם המהרש"א בחידושי אגדות נוטה לבאר בדרך דומה את המופתים שעשה רבי אליעזר ( החרוב, אמת המים וכותלי בית המדרש).
אמונים אנו על כבוד חכמינו ויחסינו אליהם כגמדים מול ענקים, לכן יש מקום בלב לשאול על מה ולמה פרצה מחלוקת זו במלוא עוזה וסטתה מכללי הוויכוח?
אני מבקש להציע הסבר נוסף.
מדוע נקרא התנור "תנורו של עכנאי" ? בירושלמי מסביר שכך שמו של האיש שבנה את התנור ובתלמוד הבבלי מצאו בכך רמז לתסבוכת בויכוח, שהקיפו אותו בטענות כמו נחש (=עכנאי).
המחלוקת על תנורו של עכנאי מצויה במשנה בסדר טהרות מסכת כלים פרק חמישי:
"חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין.
זה תנורו של עכנאי".
בפירוש תפארת ישראל למשנה הוסיף ביאור קצר: עכנאי הוא שם אדם שעשה תנורים כאלה כדי שיהיו טהורין אליבא דר"א.
כלומר, אם הבנו עד כה שעכנאי נכנס לסוגיה בדרך אגב, כמי שיצר תנור כזה מסיבותיו שלו, הרי כאן מתבאר שעכנאי פעל בשליחותו של רבי אליעזר.
ייתכן שרבי אליעזר סבר שאפשר לייצר לכתחילה תנור חרס באופן תעשייתי -המיועד לשיווק המוני- בלי חשש שייטמא אם יפול לתוכו שרץ מת וכדומה. זה שינוי מערכתי!
על הפטנט הזה לא הסכימו לו חכמים.
נזכור נא שהלכות הטהרות (שאינו נוהג היום) היה מרכזי מאד בתקופת המקדש ולאחריו.
[על היחס המיוחד לטהרות נשארו לנו עקבות בחז"ל. ראו נא המעשה -הקשה לצפיה- שעליו נאמר: "ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים" (יומא דף כג), וכן רואים במשנה האחרונה במסכת פסחים, שנזהרו בטומאת טהרות יותר מאיסור כרת].
לולא דמסתפינא הייתי הולך צעד קדימה. ראינו בירושלמי ששריפת הטהרות בפני רבי אליעזר גרמה לו ל"שבירת כלים" בויכוח. אם צדקנו בדרכנו עד כה, אפשר שחכמים אסרו שימוש גורף בתנורים אלו וגזרו טומאה על כל מה שנאפה בתנור שייצר עכנאי, גם כשהוא חדש ועומד בטהרה.
———————————————————-
בספר החינוך (מצוה תצג) עומד על המסר העיקרי של פרשה כואבת זאת.
"טוב לסבול טעות אחת ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי".
השבוע נפטרה סבתא של חתני, יהודית אודט רחמונה בת דיאמנטה, למשפחת מועטי. בת 92 היתה. ילידת אלג'יר שעלתה ארצה עם בעלה וילדיה בשנת 56. מאז התגוררה בדירה צנועה בעכו. נסענו לניחום אבלים אני ורעייתי. הבית המה מבקרים, חברים מילדות, שכנים ומכרים. מֶמֶה (כפי שנקראה בפי כל צאצאיה) היתה מרכז השכונה ומרכז המשפחה. על קירות סלון הדירה ראינו תמונות רבניות רבות. מעין מקדש מעט. במרכז תמונה גדולה של חכמי העיר קצונטינה (היא העיר קונסטנטין), ובצידיה תמונות אבות ואמהות המשפחה בדורות עברו.
התמונה הוותיקה והמרשימה ביותר היתה של הרב אליהו טוביאנא, הבבא זיזי, שהיה אב בית דין באלג'יריה. הוא הסבא רבה של סבתא.
כשחזרתי לספריה התחקתי על עקבותיו. מצאתי בחוברת מהות כד (לוד, הוצאת מכון הברמן, תשס"ג 2003), שהרב אליהו חיבר שיר מיוחד במינו.
שיר שהוקדש לכבוד הבחור אליהו בן דוד קדוש הי"ו, בן עשרים ואחד, שבא לעבוד עבודת צבא ונכנס בשלום ויצא בשלום.
השיר מופיע בספרון קטן בשם "שפתי רננות" שנדפס באלג'יר בשנת תרח"ם (1888). ייתכן שפיוט זה נדפס כאן בגלל אופיו החינוכי של הספרון, שיצא לאור על ידי חברת עץ חיים בקצונטינא.
לשמחתי מצאתי עותק של הספר במחסננו.
שגור על לשוני שמצוה רבה בדור שלנו ללכת לניחום אבלים. משום שכשואלים שם על אודות מקום לידתם של הנפטרים/ות, על פי רוב תשמע איך זה עלה ממזרח וזאת ממערב, אלו מארצות הצפון ואלו מארץ חבש.
כך אנחנו נפגשים ומתוודעים לנס קיבוץ גלויות שבדורנו.
זה אירוע חד פעמי ! לא היה בדורות שעברו ולא יהיה בדורות הבאים (שכן רובנו 'צברים' ילידי הארץ ב"ה).
"תניא: אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר: הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם! – אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו"
[מסכת ברכות דף יב]
אשרינו זכינו.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
הרב שבתי הכהן – הש"ך – ידוע כאיש הלכה. הערותיו על שולחן ערוך יורה דעה נדפסו בהיותו בן 24 בלבד בשנת ת"ו (1646) ומאז מלוות הם את כל מהדורות ה"שלחן ערוך". הש"ך כתב שיר ארוך שנדפס בכמה ממהדורות השלחן ערוך. השיר מיוסד על סדר הלכות חלק יורה דעה. אנחנו נתמקד בשורה אחת מן השיר.
צוה למול גרים / הכה בסנורים / פרעה עם המצרים / כי שמו ביאורים / בנינו זכורינו
בספר "בית היין (קרית ספר תשע"ה) שואל מחברו, יעקב ישראל יונגרמן, לפשר שורה הזאת. מה הקשר בין מילת גרים להכאת פרעה בסנורים?
המקור בתנ"ך לביטוי "הכה בסנורים" הוא בפרשת וירא, בבוא המלאכים לסדום להציל את לוט.
ישנן מהדורות של "שלחן ערוך" בפורמט קטן. כאלו שיש בהם רק פירושים קצרים כדוגמת באר היטב ובאר הגולה לר' יהודה אשכנזי מטיקטין.
לסוג זה שייכת מהדורת אמשטרדם תקכ"ח (1768) חלק אורח חיים. עותק ספריית הרמב"ם מצבו לא משהו. בדף אחרון נדפס שיר יפה על הספר. בחרתי להביאו בפניכם. בחתימתו יש בקשת הגאולה.
דף אחרון צד א
פתיחת ההקדמה: נודה לאדונינו. נודה למלכנו. וכי חסדו גבר עלינו…
סיום ההקדמה: והשיר הזה אשר יסד הקטן שבחברתנו. מיוסד מד' תנועות ויתד וד' תנועות בכל בתינו. והתיבות שלחן ערוך אורח חיים חתום בראשי חרוזותינו. ויהיה נא עתירתנו. שהאל אשר הוציא את אבותינו ממצרים ומשאר גליותינו. ירחם גם כן עלינו. וימהר קצינו. לשלוח גואלנו. במהרה בימינו. אמן כי"ר.
דף אחרון צד ב. בצד ימין חותמת הקשורה לצנזורה הרוסית משנת 1837
שמעו בנים בני אב הרחמים
לי הקשיבו זמירות בנעימים
חדשתי לי בתוך איזה ימים
נפשי חשקה לזמר בלאמים
עושה נסים לעושי מצותיו
רצה בנו לקבל תורותיו
ויצו ויעבירו קולותיו
כל רב למד לאנשי דורותיו
אחר שגמרו הראשונים
ויורו האמת אב לבנים
רבו הפוסקים האחרונים
חכמי כל דור לפי רוב השנים
חקי הדת להורות לילך בה
יש שכר לפעולתם לבא
יה שלח לזכותם כי רבה
מלכי צדק ואליו נשובה
אמן. כן יהי רצון.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
בימים אלו מלאו שלושים יום לפטירת מורי הרב מרדכי (מוטי) שטרנברג זצ"ל, איש מופלא, שלמדתי אצלו גמרא בעיון בישיבת מרכז הרב. העמיד תלמידים הרבה. למדנו ממנו אהבת תורה מה היא.
תמונות רבות מלוות את חוברת "אל ההר" שהוציאה ישיבת הר המור לפני כשנה לכבוד גיוס המונים לישיבה. התמונות מלוות את הישיבה מיסודה בשנת תשנ"ח (1998). שמתי לב כי בכל התמונות בהם מצולם הרב מרדכי (מוטי) שטרנברג הוא מחזיק בידו ספר. בבחינת "באהבתה ישגה תמיד".
————————————————————————————————————————————-
באחד מספרי הספריה על גבי הכריכה האחרונה מופיע רישום בעפרון, ובו חסיד וי'זניץ נפרד מרבו האהוב האדמו"ר ר' ישראל הגר, בעל "אהבת ישראל". האדמו"ר נפטר בשנת תרצ"ו (1936) – שנת צרו"ת.
בעזהי"ת פה […] יצ"ו שנת צרו"ת לפ"ק / עיני עיני יורדה מים על פטירת כ"ק אדמו"ר הרב הגאון / הק' המפורסם בכל העולם ציס"ע ראש גולת אריאל / חו"צ ע"ה פ"ח איש אלוקים אספלקריא המאירה / שר התורה שר בית הזהר אור שבעת הימים עמוד / האש רכב ישראל ופרשיו כל רז לא אניס ליה / בית ישראל נשען עליו רבשכבה"ג כקש"ת אדמו"ר מרן / תפארת ישראל זצללה"ה מויזניצע זי"ע […] / נפטר בליל ש"ק / ב' סיון לס' ראש עדת בנ"י / בשנת בחצרו"ת לפ"ק / וקבורתו במוש"ק ברוב הדרת עם אשר באין / מקרוב ומרחוק לחלוק לו כבוד אחרון
כתבתי אני הק' יודא ל"ש בן לאאמו"רי / הרב מוה"ר חיים זצלה"ה מ[…] יצ"ו בן / הרה"ק כקש"ת […] שליט"א שהיה אב"ד בעטלען.
פניתי לרב ח"מ אוביץ ממוסדות ויזניץ ובקשתי את עזרתו לזהות את הכותב והחותם.
להלן תשובתו :
הכותב הוא רבי יודא ליכטנשטיין זצ"ל לימים אבד"ק בעטלאהן שהתגורר אז בצעירותו בגרוו"ד.
כתבתי עליו לפני כמה שבועות ב"קול מצהלות" כדלקמן:
הגה"צ רבי יהודה ליכטנשטיין זצ"ל אבד"ק בעטלאהן
הגה"צ אב"ד באטלאן זצ"ל היה מחשובי רבני אנ"ש באמריקה, רבות בשנים הרביץ תורה וחינוך לצאן קדשים, הן בניהול ת"ת ויזניץ בוויליאמסבורג, והן אח"כ בהקמת מוסדות חינוך לבנים ולבנות שע"י ק"ק בעטלאהן.
נולד בשנת תרפ"א לאביו הגה"צ רבי חיים יעקב זצ"ל אב"ד יועד, שנלב"ע בצעירותו בשנת תרצ"ה בגרויסוורדיין, בן הגה"צ רבי יהודה זצ"ל אב"ד בעטלאן, בן הגה"צ רבי יעקב קאפיל זצ"ל אב"ד בעטלאן וראדאוויץ. הרב היה מגזע היחס, כ"ו דורות ישבו אבותיו על כס ההוראה, והוא המשיך את דרכם לתפארה.
מילדותו בגרויסוורדיין הסתופף בצל מרן הסב"ק זי"ע, ואח"כ בצל רביה"ק ה'אמרי חיים' אליו נקשר בכל נר"נ. כילד וכבחור יתום קרבוהו רבוה"ק מאוד, ועד אחרית ימיו היה דבוק ומקושר בלב ונפש ברבוה"ק זי"ע. דרכם בקודש היתה תמיד למאור עיניו.
לאחר שעבר את מוראות השואה הקים בשנת תש"ו את ביתו עם הרבנית ע"ה, אח"כ עברו לאמריקה והתיישבו בוומסב"ג. לימים הקים שם את בית מדרשו, בו התפללו רבים מאנ"ש. תפילתו היתה בלהט קודש, ורבים מתושבי האזור נהנו להתפלל בבית מדרשו ולהתחמם בנוסח ויזניץ. כשרביה"ק ה'ישועות משה' זי"ע שבת בוומסב"ג, הלך לפעמים לטבול במקוה שבבית מדרשו. גם כמה מכינוסי אנ"ש בוומסב"ג, וכן כינוסי בחורי 'צעירי ויזניץ' בראשות רבנו זי"ע, התקיימו בביהמ"ד בעטלאהן.
רבות בשנים עמד לימין הרה"ק ה'תורת מרדכי' זי"ע בניהול ת"ת ויזניץ בוומסב"ג, כשהוא עמל לגדל את התלמידים בדרכי התורה והחסידות לתפארת. לימים הקים ת"ת ובית חינוך לבנות בבנין ביהמ"ד בעטלאהן, ורבים ראו זכות לעצמם לחנך את ילדיהם במוסדות חינוך אלה. לימינו עמד בנו יחידו הגה"ח רבי חיים יעקב ליכטשנטיין זצ"ל, אשר היה קשור בלו"נ לכ"ק רבנו זי"ע והיה ממקורבי יבלחט"א מרן רבנו שליט"א. הגרח"י נלב"ע בדמי ימיו בשנת תשנ"ט.
הרב מבעטלאהן היה מנאמני רביה"ק ה'אמרי חיים' זי"ע בארה"ב, היה מאנשי סודו, והוא ביצע עבור רבנו ה'אמרי חיים' שליחויות עלומות בענייני צדקה. כן סמך עליו רבנו בענייני כשרות המאכלים.
כשהגיע לארה"ק למועדי תשרי תשכ"ט, לאחר קיץ תשכ"ח בו נחלש רבנו מאוד, מרוב התרגשות בירך הרב 'שהחיינו' בשם ומלכות, ותוך כדי דיבור המשיך שיזכה גם לשנה הבעל"ט לבקר בהיכלו של רבנו. ענהו רבנו א-מ-ן. לאחר שהגיע לחגי תשרי תש"ל, אמר רבנו: 'איך האב געהאלטען ווארט!' [שמרתי על אמרתי!].
בהיותו פעם ביוהכ"פ בצל רבנו ה'אמרי חיים', בשעת אמירת הזוה"ק לפני 'כל נדרי', התרומם רבנו והצביע לעבר הרב שישב בקרבת מקום, ואמר את הכתוב שם: 'אית דפרע בממונא'. הרב נבהל מאוד, ולאחר הרהור קל חשב בלבו: אדרבה, שכל הצרות העלולות לבוא עליו, יומרו וייפדו בהפסד ממון. באותו יוכ"פ פרצו לכמה חדרים במלון בו התאכסן, וגנבו ממנו את כספו. במוצאי יוהכ"פ הוזמן הרב אל רבנו לסעודה, אגב כך שאלו מרן כמה כסף נגנב ממנו, ורצה לפצותו ולהשיב לו את נזקו, אך הרב סרב לקבל.
מרן רבנו שליט"א מספר, שכשהיה רבנו ה'אמרי חיים' בארה"ב, טייל עם הרב מבעטלאן על הגשר בברוקלין, בתוך הדברים שוחח רבנו אודות ענין שעבר עליו והיה לו עגמ"נ ממנו, וסיים רבנו את דבריו: 'ברוך ה' שיש לי שני יהלומים' – ה"ה שני בניו הק' רבנו זי"ע וה'תורת מרדכי' זי"ע.
מפעם לפעם היה עולה לארה"ק להסתופף בצל רביה"ק ה'ישועות משה' זי"ע, אשר חיבבו וקירבו מאוד.
נלב"ע בשם טוב לפני 20 שנה בשנת הפ"א לחייו, ביום כ' באדר תשס"ב, ונטמן בבית החיים במאנסי.
כפרידת בן מאב כן הוא פרידת תלמיד מרבותיו. גם בקשר רוחני אפשר להרגיש בחוש את צער הפרידה.
"עיני עיני יורדה מים"
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
רש"י: ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא [עומד] על נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ.
תחילתו של סיפור. נגש אלי בספרייה מר עופר רגבי, גמלאי וסטודנט לתואר שני בבר אילן, וביקש לראות את ספר שו"ת "ומצור דבש" (ירושלים, שנת תער"ב 1912), שחיבר רבי רפאל אהרן בן שמעון, רבה של קהיר. כשהצעתי לו לראות את הספר במאגרים הממוחשבים, ענה לי שהוא מחפש תרשים שנדפס בתוך הספר ולא מצוי בעותקים שנסרקו למאגרים. כהוכחה לכך שלח אותי לכריכת ספרו של ד"ר צבי זוהר "מסורת ותמורה", ובו מופיע התרשים.
שלפתי את הספר ממעמקי המחסן. הספר בפורמט גדול מאד (40 ס"מ אורכו) עם שער צבעוני מרשים.
בחלק יורה דעה, סימן ד: קונטרס מקוה טהרה, המחבר דן באריכות ברעיון יצירתי: כיצד לפתור את בעיית זלזול בטבילת הנשים במצרים על ידי בניית מקוואות פרטיים בבתים. לצורך כך למד ר' רפאל אהרן את מבנה המכונה החדשה והמודרנית שבנו הצרפתיים בקהיר לשאיבה של מי הנילוס ודחיפתם לבתים.
לא נאריך בפרטי ההיתר (בחיתום תשובתו כותב המחבר, שכל זה להלכה ולא למעשה עד שיסכים הראשון לציון ה"יש"א ברכה", ובסימן הבא מובאת תשובתו של ה"ישא ברכה" שמסכים עם כל הטיעונים ההלכתיים אך על סמך התבוננות בתרשים מכונת השאיבה מפקפק בהיתר למעשה).
הקונטרס ארוך ומשתרע מדף לח צד ב ועד דף נב צד א.
לשמחתי ראיתי בין דף לח לדף לט נוסף דף כפול. הדף אותו אנחנו מחפשים. דף שלא נסרק במאגרים בכלל (אוצר החכמה, hebrewbooks) או נסרק באופן מקוטע ובאיכות גרועה (אוצר השו"ת). הנה הוא לפניכם במלוא הדרו.
אחד הדיונים המעניינים בתשובה – וקצת מן התמוהים לנו כיום – הוא בשאלה מאין הנילוס מקבל את מימיו?
בהגדרה ההלכתית יש לכך חשיבות מרובה להכשרת המקוואות: האם לנילוס דין מעין או דין מי גשמים. שאלה זו נכונה לנהרות רבים (בגמרא דנים בה בנוגע לטבילה בנהר פרת). האם הנילוס שונה?
בהקשר הזה נדונה בתשובה תופעה ייחודית לנילוס, המוכרת מדורי דורות, שבסוף הקיץ הוא עולה על גדותיו ומציף שדות.
תופעה מוזרה לכאורה!
שהרי אם ניזון הוא מגשמי החורף ומשלגים בהרים הרחוקים היה צריך הנילוס לעלות על גדותיו בחציו הראשון של הקיץ, עת הפסקת הגשמים והפשרת השלגים?
מכאן יש שהסיקו שיש לנילוס מעיין עצמי וכך סידר הקב"ה בבריאה. המצרים הקדמונים היו חוגגים את מועד עליית הנילוס, ועל כך כתבו רשימה ותיקה בבלוגנו "טיפת הנילוס" כאן.
היום אנחנו יודעים שמשטר הגשמים בהרי אתיופיה – מקור הנילוס – הוא כזה שדווקא בסוף הקיץ יורדים גשמים מרובים.
בתוך הדיון המרתק המחבר, רבי רפאל אהרן, מביא דעה שעליית הנילוס החלה רק עם ברכתו של יעקב אבינו לפרעה. הוא תמה מאד על דעה זו המנוגדת למדרשי חז"ל שעליית הנילוס היתה ידועה כבר מקודם.
אז מה היא ברכת יעקב לפרעה?
שיזכה הוא לראות במפלס הנילוס בעלייתו הצפויה אחרי סיום שנות הרעב והבצורת בעולם, שבהם התמעטו הגשמים והנילוס ירד לשפל עמוק.
נ.ב. בתשובה הנ"ל המחבר ר' אהרון רפאל מביא את דעת הרדב"ז, שהנילוס הינו מי גשמים, הוא כותב שחפץ מאד לראות את התשובה ("נכספא וגם כלתה נפשי לראו את הדברים במקורם". ומצור דבש דף נ), כי דעת הרדב"ז משמעותית. אך לצערו לא מצא אותה בשו"ת הרדב"ז הנדפס. בשנת תשל"ה יצא כרך שמיני של שו"ת הרדב"ז מכתב יד! (בני ברק , הוצאת "עט סופר", מהדיר יצחק צב"י סופר), ושם נמצאו התשובות במילואם (סימנים קלט-קמא). דעתו הברורה של הרדב"ז אינה כמסקנת הרב אהרון רפאל בספרו "ומצור דבש" הנז' לעיל. דפים של התשובה נמצאו גם בגניזה הקהירית ופורסמו ע"י פרופ' שמואל גליק בספרו "שרידי תשובות מחכמי האימפריה העות'מאנית. ירושלים תשע"ג, כרך ב ' עמ' 548-557 .
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
כרך זה מסדרת"שולחן ערוך" חלק יורה דעה נדפס בפורמט קטן. בשולי העמוד הראשון מופיעה חותמת גדולה.
לא שייכת. מגושמת ומכתימה. באותיות קריליות ענקיות. כיצד הגיעה לספר קודש זה?
כדי לנסות ולפענח את החותמת פניתי לעזרת חברי המומחים, החברים עמי בקבוצת ווטסאפ מקצועית. כמה טוב שיש חברים… להלן מה שהשיבו לי:
שלום לאבישי ולכולם, סביר שמדובר בחותמת של איזה מוסד יהודי, ועל כן יתכן ששתי האותיות
הראשונות הן Комитет еврейской , כלומר הוועד היהודי, והאות השלישית מתארת את ההגדרה
של אותו ועד. בהצלחה. נתן שיפריס
———————————–
האותיות פה ברורות: КЕБ, ככל הנראה ראשי תיבות ברוסית.
סביר להניח ששתיים האחרונות הן еврейская библиотека, כלומר ספרייה יהודית,
והראשונה מבטאת את שם המקום כגון Киевская (של קייב).
אולי נתן צודק וזה Комитет еврейской бедноты – ועד האביונים היהודים.
היה גוף כזה בשנות ה-20 וה-30, עזר למחפשי עבודה.
עקרונית אפשר שהיתה להם גם ספרייה. אלכסנדר גולדין.
————————————
מה היו נדודי הספר ? כיצד הגיע לאן שהגיע?
על גבי הכריכה הפנימית נרשם:
זאת נדב ר' משה צבי בהרב הגאון חנוך זונדל זצ"ל ראפפאפארט, ביום שבנו אהרן אריה הגיע לבר מצוה. יום ד' י"ג מנחם אב שנת תרנ"ד לפ"ק.
יש לנו כאן שלשה דורות. הסב הרב הגאון חנוך זונדל, הבן משה צבי, והנכד אהרן אריה למשפחת רפפורט.
נצא למסע קצר בעקבות הרישום הנ"ל.
את הסבא מצאתי ב"יהדות ליטא" (תל אביב תשכ"ז 1967) חלק שלישי עמ' 306. היה מרבני העיירה וילקי בפלך קובנה בשנת תרל"ב (1872). העיירה שכנה 30 ק"מ מקובנה על גדות נהר הניימן. גרו בה סוחרי עצים גדולים, שהיו משיטים ממנה על גבי הנהר עצים לפרוסיה המזרחית.
גייסתי לעזרתי את רעי החוקר חנוך גוטליב לנסות לאתר את הבן והנכד.
הוא מצא במפקדי אוכלוסין של ליטא את שלשת הדורות כדלקמן:
במפקד של שנת 1863 חנוך זונדל היה בן 46 ובנו משה הירש בן 9.
במפקד של שנת 1874 חנוך זונדל בן 56 ובנו משה צבי בן 19.
במפקד בשנת 1899 משה צבי בן 45 ועל בנו אריה לייבא כתוב שנולד בשנת 1881.
לפי ההקדשה לעיל בר המצוה של אהרון אריה היתה בשנת תרנ"ד (1894), שלש עשרה שנה אחרי הולדתו בשנת 1881.
כפי שחנוך העיר, כנראה התאריך בהקדשה מאוחר בשבועות מספר לתאריך המדוייק של בר המצוה.
לסיכום:
תחנות נדודי כרך בודד של "שולחן ערוך" אינן ידועות. ניתן לשער שחלק זה של שלחן ערוך נידב לבית כנסת כלשהוא בליטא (במחוז קובנה?) כמתנת בר המצוה, ומשם התגלל בדרך לא דרך לספריה במוסד יהודי כלשהוא ושם הוחתמה בחותמת המוסד, כהצעת חברי המלומדים.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
בפרשת חיי שרה: "אברהם זקן בא בימים". לפי המפרשים זאת היתה הסיבה מדוע שולח את אליעזר עבדו למצוא שידוך ליצחק.
בפרשת תולדות: "ויהי כי זקןיצחק ותכהינה עיניו מראת". זאת הסיבה להחלפה של עשו ביעקב אבינו.
מאידך גיסא, זקנה היא גם נסיון חיים. על אליעזר עבד אברהם נאמר תכף יציאתו בשליחות כי הוא היה "זקן ביתו" של אבינו אברהם.
משום כך התורה ציוותה "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".
בן ציון כץ, בספרו "מזקנים אתבונן", (ורשה תרנ"ד 1894) הציע – להלכה ולא למעשה – לחפש הקלות במקומות שבהם אי אפשר למכור טרפות לנכרי.
הביטוי הקלות אינו מדוייק. הוא הציע להעמיד הלכה על מקורה, על סמך שיטות בראשונים ועל סמך הפסיקה של גדולי האחרונים (- "מזקנים אתבונן") שנהגו כך בעת הצורך.
לאחר הדפסת הספר הנ"ל והפצתו ברבים, הוסיף המחבר קונטרס עם תשובות שקיבל מרבנים ידועי שם . הקונטרס "טעם זקנים" מכיל ארבעה עמודים בלבד.
המחבר כותב בהקדמתו שהרבנים הסכימו לפרסם את דעתם זאת ברבים.
הקונטרס נדיר ולא נמצא במאגרים.
ר' חיים ליב זקש מכפר חב"ד הוציא בשנת תשכ"ד (1964) מהדורה חדשה של "מזקנים אתבונן" (נמצאת באוצר החכמה). בהקדמתו כותב על "טעם זקנים" :
ישנו מכתב רביעי מר' יצחק ניסנבוים בשם רבי שמואל מוהליבר. (לא נמצא בעותק שלנו).
היתה מהדורה שניה של "טעם זקנים" ובה מכתב נוסף מרד"צ הופמן. (לא מצאתי רישום למהדורה זו).
"טעם זקנים" סרוק לפניכם מעותק ספריית הרמב"ם.
נ.ב.
נכתב בד' כסלו תשפ"ג, בחסד ה' עלי הגעתי היום לגיל 60.
[לא ציינתי בדברי הקצרים האלו, שיש העושים סעודה ביום הולדת ששים והיא נקראת "סעודת כרת". אני נסמך על מה שכתב ר' נריה גוטל במאמרו ב"אור המזרח" על ימי הולדת. שלמעט ה"תרומת הדשן", כמעט לא נזכר ולא צויין גיל זה בראשונים ובאחרונים והפנה לדברי ר' ראובן מרגליות זצ"ל. כך שאם שני בקיאים כתבו זאת הוא תימא. בשבילי הוא גם הודאה גדולה לה' על הנס המיוחד שלי לפני כשנתיים ממיתה לחיים וכסברת ר' נריה בסופו]
יום נעים וטוב
אבישי
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
בספר "שביבי אש" על התורה, לרב שמואל אליעזר שטרן, יש פרק מיוחד בפרשתנו אם חיוב כתובה הוא מהתורה או מדרבנן.
ברש"י לעיל משמע שהוא מן התורה והרמב"ן במקום חולק על כך. הרב שטרן נר"ו מבאר את השיטות השונות עד להלכה למעשה ודן בשאלה, מה דינה של כתובה אשכנזית שלא כתבו בטופס הכתובה "דחזי לך מדאורייתא" (שמגיע לך מהתורה).
בסוף דבריו מביא את הפנינה הבאה:
233
הכתובה איננה רק מסמך משפטי. לעיתים רבות היא מקושטת ומאויירת להפליא ותלויה ממוסגרת על קירות בתי זוגות רבים.
דוגמא מוחשית הזדמנה לפני השבוע בספרו של חוקר הפולקלור הנודע משה גסטר שנדפס בברלין בשנת 1924.
שם הספר: די כתובה אין איר געשיכטליכער אנטוויקלונג (הכתובה בהתפתחותה ההיסטורית).
המהדורה המקורית הופיעה בית דפוס זה באנגלית שנה קודם (1923). בשער הספר מצוין "מיט אכט בילדער, פון זיי פיר אין פארבן" (עם שמונה תמונות, מהם ארבע בצבע). שמחתי לראות שהתמונות נשמרו בעותק הספריה ובחרתי לשתף את הקוראים בשתים.
כתובה מגיברלטר משנת 1811. מספריית גסטר.
2. קטע (פרגמנט) מתוך כתובה בעיר רומא משנת 1818. מספריית גסטר.
קידושין עם כתובה, כדת משה וישראל, נועדו לרתק את הזוג יחדיו ושלא יוכל לשלחה על פניו כמו פילגש.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
מבית דינו של הרב יוסף צבי הלוי בתל אביב יפו נשמרו לנו בדפוס שני קונטרסים "לתקנת עגון עלוב", בשני מקרים שונים.
הראשון בשנת תרפ"א (1921). כנספח לגירוש יהודי יפו במלחמת העולם הראשונה. סיפור עצוב על אשה ששרכה דרכה בבתי בושת ונעלמה אי שם בין טבריה לחלב. והשני בשנת תרצ"ד (1934) על אשה שנשטתה ואושפזה בבית חולים לחולי רוח.
כל קונטרס מכיל תחילה את פרטי המקרה ואת הדיון ההלכתי בעקבותיו.
הקונטרס הראשון, משנת תרפ"א (1921) מכיל 3 עמודים בלבד ושמור בספריה הלאומית. תודתי לרעי המלומד ר' יוסף לייכטר איש הספריה הלאומית, ששלח אלי העתק.
הקונטרס השני משנת תרצ"ד (1934) מכיל 13 עמודים, והוא מונח בגנזי ספריית הרמב"ם. עותק זה נסרק במיוחד לרשימה שלפניכם. הוא ניתן לצפיה בשלמותו כאן.
בסוף כל קונטרס מצוי דף שכותרתו "מעשה ב"ד (בית דין)" ובו מתבקש מקבל הקונטרס להצטרף לפסק כאחד מ"מאה הרבנים".
לתקנת עגון עלוב. יפו. תרפ"א (1921). עמוד אחרון
עמוד אחרון מחוברת "לתקנת עגון עלוב". תל אביב תרצ"ד (1934). שימו לב להערה הכתובה אנכית בצד ימין. המקבל מתבקש לתלוש את העמוד (בצידו המקווקו) ולהחזירו חתום בכתב ידו.
יש פוסקים שהסבירו כי הדרישה לאסוף מאה רבנים מארצות שונות נועדה להקשות על התהליך. בימים עברו כדי לאסוף את החתימות היה על הבעל (או שלוחו) לכתת רגליו שבועות וחודשים בדרכים. אולם כיום משוכה זו הונמכה משמעותית באמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותינו. משום כך ישנה זילות בשימוש בהיתר זה.
"היתר מאה רבנים", שניתן בחופזה בארה"ב, התגלגל לפתחו של בית הדין הרבני בירושלים עיר קדשנו, לפיכך ניתן פסק הדין המבטל את "היתר מאה רבנים" שנעשה שם.
הרב יוסף אפרתי, נאמן ביתו של הרב אלישיב זצ"ל, מביא בספרו שו"ת ישא יוסף חלק אה"ע סי' ח (ירושלים תשע"ז 2017) שעקב הישנות המקרים בהם היתה היד קלה על ההדק, פורסמו ברבים התנאים הנדרשים להיתר זה בכרוז מיוחד ועליו חתמו גדולי הרבנים בארה"ב. וזה לשונו:
וזה לשון הכרוז: היות ובתקופה האחרונה עדים אנו לפירצה גדולה בענין "חרם דרבינו גרשום" ובקלות יתר אפשרלהשיג "היתר מאה רבנים" ופשה הנגע ונתרבו המקרים בהם הותר לאיש לישא אשה על אשתו במספרים אשר לאשערום אבותינו חוששים אנו כי מצב זה עלול ח"ו לזעזע את יסודות השלום בבית היהודי
לכן החלטנו אנו החתומים מטה לעמוד בפרץ ההיתר את ולתקן תקנות כדי להגביל ולהעמיד הדבר כפי שהיה בימים מקדם ש"היתר מאה רבנים" ניתן במתינות ובכובד ראש כראוי לענין כזה אשר שלום בין איש לאשתו תלוי בו ואלה התקנות:
א. רק בית דין חשוב ומוסמך ידון בענין היתר חרם דרבנו גרשום.
ב. הרבנים וראשי הישיבות החותמים ומצטרפים להיתר יהיו אך ורק רבנים מוסמכים או ראשי ישיבות, ומכהנים במשרות רבניות או בישיבות מפורסמות.
ג. על הרבנים החותמים לציין מקום כהונתם כתובתם ומספר הטלפון שלהם.
ד. אין רב רשאי לחתום על ההיתר אלא לאחר שעיין היטב בנמוקי ההיתר.
ה. בית דין המתיר יעביר את נימוקי ההיתר לדיון בבית דין נוסף במדינה אחרת.
ו. על הבעל להשליש גט בידי בית דין נאמן כדי שהאשה תוכל לקבל את גיטה בכל עת שתרצה בלא שום קושי ומניעות יהיה מי שיהיה. "היתר" הניתן לבעל ללא השלשת גט כאמור, יחשב לחסר ערך לחלוטין".
והערה אחת מתבקשת לסיום. החוברת נקראת "לתקנת עגון עלוב". לא שכחנו שישנן גם עגונות עלובותרבות, שפתרון זה של "היתר מאה רבנים" לא קביל הלכתית לגביהן.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
כספרן אני עד בשנים האחרונות לריבוי של ספרים העוסקים בדיני ממונות על פי התורה, כפי שנכתבו בשלחן ערוך חלק "חושן משפט". אולי סימן חיים הוא להשבת המשפט למקורו.
אחד מהספרים הישנים בתחום זה הוא ספר "עין משפט" נדפס בלבוב בשנת תרמ"ג 1882. המחבר, הרב ישראל רבינוביץ, מסכם את דברי האחרונים על סדר שלחן ערוך. רק חלק ראשון נדפס, אף שלדברי המחבר גם חלק שני (החשוב יותר) מוכן היה לדפוס, אך הפרוטה לא היתה מצויה בידו.
מה שמיוחד בטופס של ספריית הרמב"ם הוא שער כפול, שנוסף בעקבות הסכמות חדשות שהגיעו. הסכמות אלו נוספו רק בחלק מהעותקים. תופעה זו של הוספת הסכמות לאחר גמר הדפוס יש לה דוגמאות נוספות. כאן משום מה בחרו להדפיס את השער עצמו עוד פעם ולאחריו עמוד ההסכמות החדש.
כך הוא סדר חמשת העמודים הראשונים בעותק הספריה:
המחבר באחד מספריו האחרונים, (ישמח ישראל. ורשה תרס"ט 1909), מסביר את סדר חלוקת ההסכמות. קבוצה אחת אלו הסכמות מרבני רוסיה באיזור מגוריו וקבוצה שניה אלו הסכמות חדשות מגדולי הרבנים בעיר לבוב מקום ההדפסה.
בצמוד לשער ועל גבי הכריכה הפנימית נכתבו רישומי בעלות מעניינים וכדלהלן:
זה הספר שייך להעדה דבהמ"ד מה"ה המפורסם
והחשוב מו"ה אברהם יצחק טיפערמאס בביאליסטאק
חותמת בית המדרש מצויה בספר בכמה מקומות:
על גבי הכריכה הפנימית של הספר הודבק פתק. ולפי הנכתב בו הספר נודב אחרי פטירת אברהם יצחק טיפערמאס ע"י מתפללי בית המדרש בן יחיד.
לא מצאתי פרטים על בית המדרש בן יחיד.
זה הספר עין המשפט
נדבו המתפללים מבהמ"ד בן יחיד
עבור נשמת המנח ר'
אברהם יצחק טיפערמאס זצ"ל
מ [?] ביאליסטאק רחוב זאמענהאף
[…] הקדושה
בפנקס ביאליסטוק (ניו יורק תש"ט 1949, עמ' 280) נזכר "טיפערמאס בית – מדרש" ברשימת בתי הכנסת שבביאליסטוק לפני השואה.
מצויין שתפילות מתקיימות במקום רק בשבת וביום טוב.
וכדי לא להשאיר אותנו רק בעטיפת הספר, לפניכם עמוד ראשון מתוכן הספר.
שבת שלום
אבישי
————————–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
“למה אין כתיב בשני כי טוב?" רבי חנינא אומר: שבו נבראת מחלוקת, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים. אמר רבי טביומי: אם מחלוקת, שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה! “
מדרש רבה פרשה ד.
—————————
בעת סדור המחסן שלנו מיינתי ספר זה כשבצדו גם מעטפה ובה כרוז (בגודל A5) מקופל.
הספר מכיל טז עמודים בלבד. נדפס בעיר לבוב בשנת תרצ"ו (1936) בבית הדפוס של יחזקאל זייף.
ספר "בירור דברים" זה לא מצאתי רישום שלו בקטלוג המאוחד (ULI) ובמפעל הב"ב !
המחלוקת, שבעטיה נגרר הרב וולפסברג לחיבור זה, ידועה ומוכרת. אך יש לה יש סוף מפתיע.
בקיצור אומר, הרב מאיר מאירזאהן (מאירסון) שימש כדיין ומורה צדק שנים רבות בקהילת וינה.
דברים לשבחו פורסמו בעיתון קול מחזיקי הדת הלבובי בתאריך י"ט אדר תרס"ט 1909. ראו נא כאן.
בשנת תרצ"ד (1934) מינתה הקהילה בוינה את הרב יוסף באב"ד לראב"ד. לכאורה במקומו של הרב מאירזאהן. יש אומרים מפאת זקנותו של הרב מאירזאהן ובשל החוק המקומי. הרב מאירזאהן לא הסכים עם החלטה זו ותבע את ראשי הקהילה לדין תורה. מכיון שראשי הקהילה התעלמו מדרישתו הוא תבע את הרב באב"ד על השגת גבולו. הוקם הרכב רבני מיוחד לדיון במקרה זה בשיטת זבל"א (=זה בורר לו אחד). כלומר. כל צד בווחר דיין ושניהם מסכימים על דיין שלישי, שהוא ראש ההרכב. הרב ישראל יהודה ליב וואלפסבערג היה נציגו של הרב באב"ד. נציגו של הרב מאירזאהן היה הרב מדוקלא וראש ההרכב היה רבה של סלונים הרב יהודה ליב פיין.
כפי שמתואר בספר זה (לפי מחברו, שהוא מצד של הרב באב"ד), כשראה הצד שכנגד שהולך להפסיד בדיון הסתלק הדיין מדוקלא מן הדין ובכך תקע את התהליך.
בשנת תרצ"ו (1936) הופתע הרב וואלפסבערג לשמוע על פסק דין לזכותו של הרב מאירזאהן.
כל זאת אחרי כשנתיים ימים שבהם ברור לו שאין עילה לתביעה ואלו גם המסרים שקיבל מאב בית הדין.
הוא לא הבין את התפנית של אב בית הדין, הרב פיין, ולא קיבל ממנו הסבר ונימוק כלשהוא. לכן הדפיס את הספר "בירור דברים והעמדה על האמת" ובו שטח את כל השתלשלות העניינים ואת טענותיו ההלכתיות.
לחיזוק עמדתו צירף מכתבים של שלשה רבנים ידועים: הרב דוד מנחם מאניש באב"ד מטארנאפאל, הרב אברהם יעקב הלוי הורוויץ מפראבוזנא והרב דוב בעריש וויידענפעלד מטשעבין, אותם גם הדפיס בכרוז הנ"ל תחת הכותרת "פס"ד שאין בו ממש".
במהלך חיפוש חומר על פרשיה זו נחשפתי למידע חדש המסביר את התנהגותו של אב בית הדין, רבה של סלונים, על דרך הנסתר, מדוע לא הכריע את הדין בזמנו ? מי פעל מאחורי הפרגוד ?
מדובר בהעתק מכתבו של הרב מסלונים, שפורסם בספרו של אריה בנקרוט "מדברנא דאומתיה": תולדות חייו ופועלו של האדמו"ר ר' ישראל מטשורטקוב (ירושלים תשס"א 2001).
הדברים כל כך הדהימו אותי ולמרות אריכותם אני מצרף אותם כאן:
בסופו של יום:
הרב מאיר מאירזאהן שבק חיים לכל חי בשנת תרצ"ו (1936).
הרב יוסף באב"ד שימש כרב הקהילה בוינה עד ימי הכיבוש הנאצי ימ"ש את אוסטריה, שנה לאחריה היגר לבריטניה.
בברכת שנה טובה.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
מטבעם של דברים אני מצוי בתוך השגרה: עבודות במחסן הספריה. שם ראשי נמצא ושם ה"מציאות" שאני משתף אתכם בהן.
באחת ממהדורות שלחן ערוך, דפוס וילנה תר"מ 1880, ישנן הערות למדניות מרובות.
וגם דברים קצת מוזרים שכתובים בשער החלק הראשון וברישום בעלות בכרך אחר מאותה מהדורה.
נתחיל…
הנה שער הספר ומיד לאחריו בהגדלה את שנכתב בתוך העיגול המסומן .
זכור את יום צאתך ממצרים
גם אותי לא תשכח צבי הירש פאלטען
בכרך אחר מאותה מהדורה בגב השער מצאתי את הרישום הבא.
זה היורה דעה חלק שני שייך להרבני מו"ה גדלי' ישי בן מרדכי מזאלשין הנפקד אצל הרבני מו"ה מרדכי יהודא בן מאיר הכהן חתן הרבני מו"ה שמואל מיאדאווניק בקאלשין ולא במשכון אצל ר' מרדכי יהודא רק בפקדון
233
הערות רבות מפוזרות בספר. נדגים אחת מהם. בהלכות שחיטה בדין מי הוא מומר הפסול לשחיטה הובאו ב"באר היטב" דעות שונות. הנה הדף לפניכם ולאחריו ההערה הכתובה בצדו.
עיין ע"ז ו' ע"ב תוס' שם ד"ה מנין וברא"ש ובר"ן שם
ורי"ש מס' שבת בתוס' ג' ע"א ד"ה בבא ורא"ש ור"ן שם
ביו"ד סי' קנ"א בש"ך סק"ו ודגול מרבבה שבפ"ת סק"ג בשם
תש' חו"י. – ולענין אי הוי מומר לשחיטה אם מכר
באיסור או רק כמומר לדבר אחד (לפני עור) עיין
תוס' רע"א בפירוש המשניות למס' שבת פרק א
אות ד.
233
לסט הערות ארוכות בהלכות נדה, הפרושות על ארבעה דפי השו"ע, (ואחת שהתחרט עליה) – ראה נא קובץ מצורף כאן.
נדמה לי שהאותיות דומות לכתב ידו של צבי הירש פלאטען בשער הכרך הראשון. לא מצאתי פרטים על אודותיו (ולא על גדלי' ישי מקאלשין). מה משמעות הנכתב על ידו בעמוד השער?
אשמח לשמוע דעתכם.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל.
שבת שלום
אבישי
נ.ב. לאחר פרסום הרשימה, שמחתי לקבל את התגובה הבאה מעופר מנלה. היא מובאת כאן במילואה.
שלום אבישי,
מצאתי מידע רלוונטי במאגרים של JRI-POLAND:
בעיר קאלושין (Kaluszyn) קיים רישום נישואים משנת 1887 של החתן מרדכי לייב (יהודה) רפפורט עם הכלה ליבא לבית מידווניק (MIODOWNIK). סריקה של הרישום מצורפת.
אבי החתן הוא מאיר, וכמובן שהם כוהנים כמו כל משפחת רפפורט. את שם אם החתן אני מתקשה לפענח.
עפ"י הרישום הורי הכלה הם שמואל מידווניק ובשה לבית פרבה (FARBA). (עפ"י רישומי נישואים נוספים יש לי גם מידע על 3 דורות נוספים אחורה, כולם חיו בקאלושין).
בעיר Ozorkow יש שני רישומי פטירה משנת 1900 של שתי תאומות שנולדו למרדכי לייב וליבא שנפטרו כחודש לאחר לידתן: לייבה נפטרה בגיל 4 שבועות (9 באפריל 1900), וצירל נפטרה בגיל 5 שבועות ב-12 באפריל.
תוספות:
1. זה הפרופיל של ליבה באתר geni – תוכל למצוא שם עוד פרטים על קרובי משפחה.
2. אשתו של מאיר רפפורט היא גליקה לבית גסטל. אביו של מאיר הור רבי מרדכי יהודה (מרקוס לייב) רפפורט (1802 – 1861)
לצערי על גדליה לא הצלחתי בינתיים למצוא מידע.
שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה,
עופר מנלה
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
ספריית הרמב"ם קלטה לתוכה אוספים פרטיים של רבנים ותלמידי חכמים. מטבע הדברים באוספים אלו ישנן מהדורות שונות של ספרי היסוד: תלמודים, "שולחן ערוך" ונושאי כליהם ועוד. מפני הביקוש, ספרים אלו נדפסו במהדורות רבות לאורך השנים. יש והמדפיסים הוסיפו פירושים וחיבורים בהדפסות חדשות כדי לשבח מקחן.
באחת ממהדורות "שולחן ערוך" פגשתי את ההודעה הבאה:
אזהרה
ארבע אבות אלה (הרשומים מעבר לדף) שלמתי
במיטב. והזר הקרב אחריתו לא ייטיב. עפ"י דת
תוה"ק ועפ"י תקוני המדינות
אזהרה זאת נוגעת לגזל "זכויות יוצרים" (הנובעים מדיני קניין) במשפט התורה ובחוקי המדינה.
הכותב שוזר בדבריו ביטויים ממסכת בבא קמא העוסקת בדיני נזיקין. כך לשון המשנה הראשונה במסכת זו:
לשם כך עלינו לחזור לעמוד הקודם הוא עמוד השער של אותו ספר. מדובר במהדורת "שלחן ערוך" שנדפסה בלמברג (לבוב) בשנת תרס"ד (1904) בבית הדפוס של משפחת באלאבאן.
שם מונה המדפיס בשבח מהדורתו ארבע מעלות:
הגהות רבי עקיבא איגר.
כתב יד של רבי אברהם דוד מבוטשאטש.
כתב יד מהגאון רבי שלמה קלוגר מבראדי.
הגהות כתב יד מהרב הגאון המפורסם חתם סופר ובנו.
על הוספות אלו שילם המדפיס ליורשי הרבנים / למחזיקי כתבי היד ממון רב ("שלמתי במיטב").
חידושים אלו נדפסו גם במהדורות קודמות מאותו בית דפוס.
אנחנו בעת בחודש אלול, הוא חודש התשובה, הבה נלמד פסקה של מרן הרב קוק זצ"ל בספרו "אורות התשובה". הפסקה עוסקת בקשר ההדוק בין דיני ממונות לתשובה.
וכך פותח הרב את הפסקה:
"דרך התשובה היותר מקורית וטובה, הנובעת מאור התורה בעולם, היא השנון בחלק דיני ממונות וכל המשפטים שבין אדם לחברו הכלולים אצלנו בלמוד "חשן משפט", בכל הבקיאות הגירסאית היותר בהירה וכל החריפות הישרה והרחבה היותר אפשרית…" (פרק יג, ה)
שבת שלום
וסליחות טובות.
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
שמעיה אומר, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתודע לרשות. [אבות פרק א משנה י]
בשער ספר "שערי דורא", דפוס יעסניץ בשנת תפ"ד 1724, מופיעה חותמתו של המלבי"ם, בעת כהונתו כרב בבוקרשט. המלבי"ם (תקס"ט-תר"מ 1809-1880) היה פוסק, למדן ומדקדק, אך עיקר רישומו הוא בפירושו הידוע לתנ"ך.
המיוחד בחותמת זאת היא הסמל המלכותי, דמות נשר, המוטבע בתוכה. במעט חותמות רבניות ראיתי נשר. משמעות החותמת היא שהמלבי"ם היה רב רשמי גם מטעם השלטונות.
כמה אירוני, שדווקא כהונתו של המלבי"ם נסתיימה בגירושו המביש על ידי השלטונות כפי שיסופר להלן.
סיפור רבנותו של המלבי"ם בבוקרשט התחיל ברגל ימין. בכתבה הבאה, שפירסם ר' נח זבולני בעיתון "חירות", תמצאו פרטים על החוזה שנחתם בין מרכיבי הקהילה (הרומניים והרוסיים) בבוקרשט למלבי"ם. חוזה סטנדרטי.
ד"ר יעקב גלר ז"ל (נפ' שבט תשפ"ב!) הקדיש את חייו לחקר יהדות רומניה. ספר מיוחד כתב על רבנותו של המלבי"ם בבוקרשט, ובה חשף מסמכים אוטונטיים רבים הקשורים לפרשת רבנות כאובה זו במשך ארבע שנים בבוקרשט.
הרבה נכתב ופורסם שם, אך עולה על כולנה עדותו של המלבים עצמו אחרי גירושו בשנת תרכ"ד (1864), בפנייתו למנהלי חברת "כל ישראל חברים" בפריז בבקשת עזרה.
"…בעש"ק פ' ויקרא, באו אל ביתי שלוחי הפאליצייא (המשטרה) בפקודת המניסטר ואנשי חייל מזויינים… ויבואני בליל ש"ק לעיר גיורגיו שם השליכוני אל הבור אשר הגנבים אסורים, וביום השבת הובילוני על ספינת דוגה, ואלפים יוונים מלוים אותי בלעג ובוז על ישראל ודתם, וינחו אותי מעבר לגבול טורקייא…"
נמצינו למדים כמה חשיבות יש לשמירת העצמאות הרבנית בפני כל שררה.
שבת שלום
אבישי
נ.ב.
סוגיה זו של יחסי רבנות-שלטון רלוונטית גם לימינו ואף במדינתנו.
הרב משה לוונטהל, בצמד ספריו "שררה שהיא עבדות": סוגיות ברבנות קהילה, מצטט את דברי הרב יוסף דב סולובייציק בספרו "חמש דרשות" עמ' 122 בנידון זה.
ובהערה שם חוזר ומדגיש:
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
מחר יחול יום הזכרון לפטירת הרב ראובן מרגליות זצ"ל, מנהלה הראשון של ספריית הרמב"ם, שנפטר בז' אלול תשל"א. לפיכך זהו נושאה של הרשימה השבועית שלנו.
עברתי על הקבצים השמורים עמי במחשב תיקיית "הרב מרגליות" ומצאתי שם הסכמות לספר הזהר שהוציא לאור הרב מרגליות עם הערותיו. ההסכמות מועתקות בכתב ידו של רבי ראובן זצ"ל.
כידוע היקף מראי המקומות אליהם מפנה הרב בהערות "ניצוצי זהר" לספר הזהר הוא עצום. אין אח ורע לחיבור כזה. אלפי – אלפים ציונים. אין ספק שחיבור זה הינו גולת הכותרת של עבודתו הספרותית-תורנית.
כך כתב ר' ראובן בחתימת סדרת הספרים: ספר הזהר – שלשה חלקים, תקוני זהר, זהר חדש וספר הבהיר:
… הרבה רבבות ציונים הארות והערות אשר עם כל היגיעה והשקידה לא היה בכחי הנפשי והגופני לערוך אותם, רק עזרת ה' מקודש האירה עיני והבריקה מחשבותי…"
העתקת ההסכמות בכתב ידו מעידה על הכנתם לדפוס. להפתעתי הרבה לא נדפסו ההסכמות במהדורות השונות שהוציא הרב בחייו בהוצאת "מוסד הרב קוק". לא מצאתי תיעוד להסכמות אלו במקום אחר. אני פונה בבקשה לכל מוקיריו ומעריציו שיתקנו אותי, אם טעיתי.
ההסכמות הן של הרבנים: צבי פסח פרנק, מרדכי הלוי וולקובסקי, צבי יהודה קוק וש.י. זוין.
בחרתי הפעם בהסכמה של הרב צבי פסח פרנק זצ"ל, רבה של ירושלים. הסכמה נפלאה מתלמיד חכם גדול.
עוד חזון למועד להסכמות הנוספות.
ב"ה ירושלים ת"ו, יום ו' לחדש שבט תש"א.
כבוד ידידי הרב הגאון רב פעלים לתורה ולתעודה
מוה"ר ראובן מרגליות שליט"א
… עיינתי בהגהותיו "ניצוצי זהר" שעל הזוה"ק ואך למותר
היא האריכות בהערכת עבודתו עבודת הקודש זו. הפעולה
עצמה מכרזת ואומרת, והיא העדות היותר נאמנה על טובה
הודה והדרה. כל עין רואה את גודל התועלת הצפון בהגהותיו,
הנפוצים ככוכבי אור מסביב לספר הקדוש, וכשם כן הם
באמת נצוצי זהר. ומפיקים נגה גם על הרבה מאמרי חז"ל
בשני התלמודים, מן שמיא היא דקא זכו ליה להוסיף ספיר ויהלום
שיהיו למאורות למטיילים בפרדס ולסלול דרך ליכנס בטרקלין,
ומאת ה' ישא ברכה להגדיל תורה ולהאדירה.
כעתירת הבע"ח יום ב' לסדר תמכו בידיו מזה אחד
ומזה אחד שנת תש"א לפ"ק, פה עיה"ק.
צבי פסח פראנק
לאור בקשה שקבלתי, מוסיף את הסכמת הרב צבי יהודה קוק זצ"ל
מקור מים חיים של רזי אמונת ישראל הקדושה והטהורה" (אגרות הראיה),
רובי מראי-המקומות על השוואותיהם והקבלותיהם, שכ"ת עטר בהם
את סביבות מדרש-הסתרים הנשגב, הם מפיצים אור בהיר בשחקי
הפלאים הללו, כדרך דברי תורה שהם דודים וערבים זה לזה ומשלימים
זה את זה, ומישרים נתיבה לבירורי עניניהם והזרחת נגהותיהם
הערותיו הנלוות עליהם ומסתעפות מהם לשאר דברי תורה, גם הן
מוסיפות רב דעה להבנת טהר אמרותיהם וקיום צדקם של חז"ל
ורבותינו הקדמונים.
זר התפארה אשר שת לראש כל אלה בסדור מנין המצות
של הרעיא מהימנא, עם הערותיו החשובות המצטרפות לזה, אף הוא
קובע ברכה לעצמו בהבלטתו הנאה את צורתם המיוחדת של דברי
קודש אלה, אשר תכנם הפנימי מופיע על ידה.
ומה יקר ונפלא יתרון זכותו זאת אשר על כל התקשרותו
הרוחנית מאז רבות בשנים אל אאמו"ר הרב זצ"ל, והחבה וההוקרה
המיוחדת שנודעה ממנו זצ"ל למעכ"ת ולפרי תנובת רוחו ועבודת
…. [עד כאן בידינו. מכאן ואילך הצילום חסר. וחבל על דאבדין. לע"ע]
נ.ב.
בעקבות פרסום הסכמתו של הרב צבי יהודה והערה על כך שצילום ההסכמה חסרה בסופה, שלח אלי ידידי הראל כהן, מהדיר כתבי הרב הראי"ה ותלמידיו, את הנוסח המלא של ההסכמה. תודתי הגדולה נתונה לו.
ב"ה עיקו"ת ירושת"ו ה' מרחשון תש"א
מע"כ הרב הגאון המפואר והדגול אביר החקר והפעלים בתורה וספרותה איש האשכולות והחמודות אוצר תו"י מו"ה ראובן מרגליות שליט"א, רב שלום וברכה.
הרהיבני כ"ת בשפע ניצוצי זהרו, אשר הגדיל לעשות בהם אזנים לסודות התורה, הנובעים מני ים הזוהר, "שהם קדש קדשים ומקורם מקור מים חיים של רזי אמונת ישראל הקדושה והטהורה" (אגרות הראיה). רובי מראי-המקומות, על השוואותיהם והקבלותיהם, שכ"ת עטר בהם את סביבות מדרש-הסתרים הנשגב, הם מפיצים אור בהיר בשחקי הפלאים הללו, כדרך דברי תורה שהם דודים וערבים זה לזה ומשלימים זה את זה, ומיַשרים נתיבה לבירורי עניניהם והזרחות נגהותיהם. הערותיו, הנלוות עליהם ומסתעפות מהם לשאר דברי תורה, גם הן מוסיפות רב דעה להבנת טוהר אמרותיהם וקיום צדקם של חז"ל ורבותינו הקדמונים. זר התפארה אשר שת לראש כל אלה בסדור מנין המצות של הרעיא מהימנא, עם הערותיו החשובות המצורפות לזה, אף הוא קובע ברכה לעצמו בהבלטתו הנאה את צורתם המיוחדת של דברי קודש אלה, אשר תכנם הפנימי מופיע על ידה.
[ומה יקר ונפלא יתרון זכותו זאת, אשר על כל התקשרותו הרוחנית, מאז רבות בשנים, אל אאמו"ר הרב זצ"ל, והחבה וההוקרה המיוחדת שנודעה ממנו זצ"ל למעכ"ת ולפרי תנובת רוחו ועבודת תורתו בספריו הנכבדים, הנה עתה, אחרי הגנז אור ארון האלהים, כהנא רבא דארעא קדישא, זכותו עלינו ועל כל בית ישראל, עלה בגורלו דמר, ב"ה, לקיים בפעל את משאת חפצו וגילוי דעת קדשו של הארי החי נבג"מ, אשר זמן מתן תורתנו, האחרון להיותו פה אתנו עלי אדמות, בשיח ספוניו את מעכ"ת עודדהו ואמצהו להשלים את מלאכת-הקודש זאת, על ספר הזֹהר. והרי זה מכוון ומותאם לעומת הדברים אשר נשא אאמו"ר הרב זצ"ל בראשית הופעתו על אדמת הקודש, בפנותו להתרוממות ערכם של תלמידי-חכמים שבארץ ישראל, על "מרום אוצר המחשבה והרגש אשר לישראל, וכו' וכו' וכו' – עד בהכשר של פרנסות הדור ההוה" (אדר היקר, מעט צרי).]
על כולם יתברך כ"ת בזכות הנאצלה, שלא לחנם גלגלוה על ידו מן השמים לעת כזאת: לעת אשר הגיענו ד' אל השתכללות הגדלתה והאדרתה של תורתנו הקדושה בהתרכזותה בחמדת ארץ חיינו, מתוך פליטת שבי הגולה ומדורת כבשן אש פרעניותיה האיומות של הימים האלה, בלמודן וקיומן של המצות התלויות בארץ, בקדשי הגבול והמקדש; אשר הראנו גם את הוד החזיון הממשי של תחית לשוננו, דבורה ושמושה, על ידי פזורי עמנו החוזרים ומתכנסים לבית מכורתם; ואשר נתן לנו את הכח להתרחבות חילנו בחבל נחלתנו והתרבות קבוצנו בתוכה, בעלית שארית יעקב, אשר היה למשסת בוזזים טמאי הגוים, כי אכלוהו וישמוהו, ובהם לא ירגיע ולא ימצא מנח לכף רגלו, אך הֵנה דרך בקשתו ותשובתו אל ד' אלהיו, בכל לבבו ובכל נפשו, כי ימצֵא לו ויחיש לו נעם ישעו, – – ולעומת כל זה מה רב טובו לבית ישראל בהתכונן והִגלות עליו הארת פנימיות התורה, ממכמני חסן חכמת אמונתה, אשר ישיבו לבצרון עוזו את אסירי תקותו, כי ירבה וימהר לשלוח פדותו בקרוב.
כה יזכנו ד' לגמור את אשר החל במפעלו הנהדר הזה, וכה יוסיף להעשיר בעושר תבונתו ובמרצו הכביר את אוצרות ספרותנו התורנית ומחקריה, בהפקת מרגליותיו להצדיק רבים ולהזהיר משכילים בדרישת אלהי אמת ורוממות עם סגולתו בגאולת עולמים.
למלוא רצונו היקר, פניתי אחרי החגים להסתכל בד"ק אלה, והנני מצרף לו בזה העתקי הערותי מהרשום אצלי בצדי הספר מדי עברי עליהם, עד פ' לך, לע"ע, וגם מהרשום אצלי מכבר בצדי הזוה"ק, לס' בראשית, לע"ע, אולי ימצא בהם איזה ערך תועלת להוספת בירורי הדברים, ואשר יבחר יקרב.
בעת עבודתי בסידור מחדש של אוסף הספרים הנדירים בספריית הרמב"ם נחשפתי לפנינה נאה זו. על הכריכה הפנימית של של מקראות גדולות חלק ג: נביאים אחרונים, שנדפס בונציה בשנת שע"ז (1617) הודבק דף שיר מעוטר. דף זה מצוי פעמיים: הן על הכריכה הפנימית הקידמית והן על האחורית. שימוש משני בדפים לכריכה של ספר אחר מכונה "גניזת הכריכות".
דף זה נדיר הוא ונמכר באחת המכירות הראשונות בבית הוצאה "קדם". שם נמכרו 2 עותקים ממנו. לפי מצבם הפיזי נראה שגם הם הוצאו מתוך כריכת ספר.
מה הסיפור מאחורי דף זה?
שיר לכבוד הכנסת ספר תורה על ידי יעקב בכמ"ר ידידיה ליאון לבית כנסת של קק"י איטאליאני.
השיר מהלל את יעקב:
עוסק / בחשק רב/ בדברי כושר
עומד / וטוב לומד/ בתורתנו
שוקד/ יצור פוקד / בחצרותינו
עם גוף / וגם נפש / והון ועושר
כותב השיר החתום בסופו הוא דניאל נחמו. מחכמי קהילת יהודי אנקונה אשר באיטליה במאה השמונה עשרה. ידוע גם בזכות נכדו, שגדל על ברכיו, ר' דניאל טירני, מחבר הפירוש ההלכתי לשו"ע "עקרי הד"ט".
אין לנו תאריך מדוייק להדפסת דף שיר זה.
עותק הספריה של מקראות גדולות כרוך בכריכת קלף, מה שלכאורה מעיד על עושרו של בעליו. מאידך גיסא חותמת הבעלים בתוך הספר היא של "תלמוד תורה יר"ה מעיר אנקונא יע"א". מתלמוד תורה נשמרו לנו תקנות משנת ת"ד (1644) והוא התקיים עוד בתחילת המאה העשרים למניינם.
(נ.ב. יח אייר תשפ"ג. חותמת נוספת נמצאה בשער ספר חקקי לב ח"א. שלוניקי ת"ר 1840)
קהילת אנקונה היתה קהילה עשירה. העיר היא עיר נמל ומטבע הדברים אספה אליה אנשי עסקים.
הקהילה סבלה קשות מגזירות נגדה במאה השש עשרה, שבשיאם נשרפו למוות 24 יהודים בככר העיר. בעקבותיה הטילו יהודי העולם חרם על הנמל הידוע כ"חרם אנקונה"
בית הכנסת האיטלקי של העיר, שהיה מהבניינים העתיקים בעיר, נחרב על ידי השלטונות בשנת 1932 ותכולתו הוצאה ממנו והועברה לבית הכנסת המזרחי (ליבאנטינה) . לפי עדות המבקרים שמורים שם ספרי תורה העתיקים של בית הכנסת האיטלקי עד היום. מי יודע אולי ביניהם גם ספר התורה זו שתרם יעקב בן ידידיה ליאון.
שער ספר מכילתא, עם פירוש "זה ינחמנו" לר' משה פרנקפורט, דפוס אמשטרדם תע"ב (1712).
עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה).
איך בודקים מיתה?
אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים…
(משנה. תענית. פרק ד). רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר.
רש"י:
שכלו מתי מדבר – דתניא: כל ארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היה הכרוז יוצא ואומר: צאו לחפור! והיה כל אחד ואחד יוצא וחופר לו קבר וישן בו, שמא ימות קודם שיחפור. ולמחר הכרוז יוצא וקורא: יבדלו חיים מן המתים! וכל שהיה בו נפש חיים היה עומד ויוצא.
וכל שנה היו עושין כן, ובשנת ארבעים שנה עשו ולמחר עמדו כולן חיים. וכיון שראו כך תמהו ואמרו: שמא טעינו בחשבון החדש, חזרו ושכבו בקבריהן בלילות עד ליל חמשה עשר. וכיון שראו שנתמלאה הלבנה בט"ו ולא מת אחד מהם, ידעו שחשבון חדש מכוון וכבר מ' שנה של גזרה נשלמו. קבעו אותו הדור לאותו היום יו"ט.
———————————————
בשנת תקל"ב (1772) פקד הדוכס ממקלנבורג על הקהילה היהודית שלא לקבור את מתיה עד שיעברו שלשה ימים, שמא המת לא מת רק התעלף. פקודה שעמדה בסתירה להלכה שאין מלינים את המת ללא צורך. בשווערין – בירת המחוז – כיהן אז הרב מרדכי יפה. הרב ופרנסי הקהילה הריצו מכתבים לרב יעקב עמדין (היעב"ץ) ולמשה מנדלסון ובקשו את התערבותם.
מכתב פרנסי ורבני קהילת שווערין למשה מנדלסון. פורסם בכתב העת "בכורי העתים" תקפ"ד 1824. עותק ספריית בית אריאלה
חלופי המכתבים בין היעב"ץ למשה מנדלסון וביניהם לפרנסי העיר שווערין התפרסמו בשו"ת שאילת יעבץ (חלק שלישי, סימן מד-מז. מהדורה חדשה, תשע"ו 2016) ובכרך כתב העת של המשכילים "בכורי העתים" (משנת תקפ"ד 1824).
פרשה זו יש בה ממשק למפגש בין רפואה והלכה והיא תוארה בהרחבה, על ספיחיה והשתלשלותה ההיסטורית, במאמרו של משה סמט בכרך השלישי של "אסופות" של יד הרב נסים. פרק מהמאמר ראו נא כאן.
ממאמר זה למדתי שמנדלסון במכתבו לדוכס תמך בעמדה המסורתית ללא סייג, ובמכתב שכתב לרבני שווערין טען שיש לקבל את דרישת הדוכס.
אין בידינו פרטים רבים על הרב מרדכי יפה, ויש להניח שאלמלי אותו פולמוס משמעותי לא היה שמו נודע ברבים.
מקור התמונה: ספר "אבות ומידות". המחבר: אליעזר לוי. תל אביב תשכ"ג 1963.
באחד מעותקי ספר "זה ינחמנו" המונח בגנזי ספריית הרמב"ם ישנה הקדשה (שצויינה בחץ אדום בראש הרשימה), ולפיה ספר זה ניתן במתנה לחתונתו של יעקב בנו של הרב מרדכי יפה משווערין.
מתנה לדורן דרשה לש"ב (=לשאר בשרי) הב"ח (=הבחור החשוב) המופלא כהר"ר יאקב בהרב המופלא מה"ו (=מורנו הרב) מרדכי יפה נר"ו אב"ד דק"ק שווערין במדינתמעקלין ברג ממני הק' שלום סג"ל מ[…]
בסופו של פולמוס התקבלה עמדתו של הרב מרדכי יפה משווערין, שהיא העמדה המסורת מקדמת דנא בהלכה היהודית, ולפיה בדיקת המוות ניתנת לידיעה ולהבחנה בזמן אמת/המת ואין להלין את המת ימים נוספים.
שאלת קביעת רגע המוות היא רלוונטית מאד גם כיום ונוגעת להשתלות לב.
טו באב שמח.
שבת שלום
אבישי
הורים המעוניינים לשחק ב"אתגר הכתר" (חינמי!) עם ילדיהם או בקיטנות הורים בחופשת הקיץ נא הזמינו מקום מראש.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
תחילתו של סיפור במדבקה שמצאתי על כריכה פנימית באחד הספרים. מדבקה שמעידה על כותבה ועל שאיפותיו.
לא ידעתי מיהו "יוחנן בן דוד" החתום בסופה.
באתר הספריה הלאומית מצאתי את אותה המדבקה על פריט מעניין.
תיאורו בקטלוג הספריה: אלבום בכריכת עץ זית ובו עשרים וששה דפים, שעל חלק מהם הודבקו הדפסי חלבון מקוריים מתצלומי ארץ ישראל שנעשו בידי פליקס בונפיס (Bonfils). בשער האלבום ציין יוצרו, יוחנן בן דוד, את השנה 1926. בין התצלומים שילב יוחנן בן דוד כתב יד של חיבור תיאולוגי באנגלית, שכנראה נכתב בידי יוחנן בן דוד עצמו.
הסקרנות עוררה אותי להמשיך ולתהות על דמותו. מי הוא? היכן חי?
בספריית העיצוב ב"בית אריאלה" נמצאת חוברת דקיקה. קטלוג תערוכה "חדרו של אספן", שהוצגה במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד בשנת 2007. בדברי הפתיחה לקטלוג מוצגת דמותו האספן יוחנא מירזא בן דוד דאוד, שחי בשנים 1969-1885.
קראתי ונדהמתי.
הכרתי אספנים שמרוב הצפיפות של הפריטים שאחסנו בביתם לא נותר להם מקום לעצמם, אך סיפור כזה מוזר לא פגשתי.
יוחנן בן דוד היה אספן שהוריש מתנה ששווה מיליונים למוזיאון ישראל!
הסופר אהרון מגד הקדיש כתבה מרתקת לאופיו המיסתורי של יוחנן בן דוד והמגלגל את סיפור התרומה בשנת 1969. באותה עת שירת אהרון כנספח התרבות בשגרירות ישראל בלונדון.
התלבטתי אם ראוי לתת במה בבלוג ספריית הרמב"ם ליוחנן בן דוד?
משום שאהרון מגד מספר אודותיו: "אין הוא רשום בפנקסי הקהילה (הספרדית-פורטוגזית) במקום מגוריו, בבית הכנסת לא ביקר מעולם ואין לו כל קשר עם הקהילה היהודית". זאת ועוד, במקורות אחרים מופיע שהיה בן הכת הבהאית בצעירותו.
נדמה שסופו מעיד על האיש והיכן מונח היה לבבו. וכמו שכתב במדבקה שצירף לספריו:
לראות בטובת בחיריך
לשמוח בשמחת גויך
להתהלל עם נחלתך
שבת שלום
צום תשעה באב קל ומועיל.
אבישי
הורים המעוניינים לשחק ב"אתגר הכתר" (חינמי!) עם ילדיהם או בקיטנות הורים בחופשת הקיץ נא הזמינו מקום מראש.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
חלק יורה דעה בחיבור "שלחן ערוך" עוסק בחלקו הראשון בהלכות כשרות המטבח: על האסור ועל המותר.
בתווך של הלכות אלו עומדת השאלה על כלים שבישלו בהם דבר אסור: מה דינו של המאכל שבושל בו אחר כך ומה דרך הכשרת הכלים.
המושג ההלכתי שסביבו סובב כל הדיון הוא: טעם כעיקר. כלומר כשם שאסור לאכות דבר איסור כמות שהוא כך גם חל איסור על טעם היוצא ממנו דרך בישול (בתנאים מסויימים) ולכן הכלים שבלעו איסור צריכים הכשרה.
אחד המקורות להלכה זו נמצא בפרשת השבוע שקראנו השבת (פרשת מטות). לאחר מלחמת מדיין הובאו למחנה ישראל שלל כלים של המדיינים ונצווינו לעשות להם הכשרה.
הרב גדליה צימבליסט זצ"ל היה שכן של הספריה. מקום מגוריו ובית הכנסת שבו כיהן הם במרחק הליכה מכאן (סמוך לתחנת רכבת סבידור מרכז). בשל כך הרב פקד את הספריה רבות.
לימים התפרסם הרב כדיין השלישי במסגרת הבוררות (זבל"א) לבקשתו של הרב אלישיב בסכסוך המתמשך בישיבת פוניבז' . הרבה מרורים סבל מכך. פסק הדין שהוציא לא היה מקובל על הצד המפסיד. באותם ימים קבלתי בחשאי את פסק הדין ובצירוף אזהרה שלא לפרסמו.
הרוצה לעמוד על למדנותו ילך נא אל החיבור בן ששת הכרכים של "תורת הבית לרשב"א", שההדיר בהתמדה ובעיון רב. ספר זה, שכתב אחד מגדולי הראשונים, הינו ספר היסוד בהלכות יורה דעה!
הרב צימבליסט בעבודה יסודית (המאפיינת את אישיותו) בדק את כל הנוסחים הקדומים, אסף את כל הדעות וסידרם בהערות ובנספחים מורחבים.
זכור לי כי לצורך עבודתו על הספר מצאנו במחסני הספריה אוצר, שהיה מונח כאן להערכתי משנות החמישים ונשכח: צילומים של אוסף כל האינקונבולים (דפוסי עריסה) בספריית JEWISH THEOLOGICAL SEMINARY בניו יורק.
ספריה עשירה זו החזיקה בזמנו את האוסף הגדול ביותר של ספרי אינקונבולים מהשנים הראשונות של הדפוס העברי (עד שנות 1500 למניינם!). 88 פריטים באוסף. אנחנו רכשנו את האוסף על מיקרופילמים בתוספת מכונת הקרנה מיוחדת. האוסף זמין לציבור כיום אצלנו גם באופן דיגיטאלי.
המעבר מכתבי יד אל הדפוס היו לו תוצאות רבות. כידוע בכתבי היד ישנן נוסחאות שונות לאותו ספר. כך שלפני המדפיסים הראשונים עמדו כתבי היד שונים ומתוכם בחרו את זה שנחקק עלי דפוס.
דוגמא אחת מתוך האוסף המיוחד. שאלות ותשובות הרשב"א (רבי שלמה בן אדרת) דפוס רומא שנת ר"ל 1470. אחד מעשרת הספרים העבריים הראשונים שנדפסו באיטליה.
בראשית הדפוס לא נהגו להוסיף דף שער כפי שרגיל היום. לפניכם הדף הראשון בספר.
תשובה פ עוסקת בהלכות המובאות בשלחן ערוך חלק "יורה דעה" סימן פ"ח: שלא להעלות בשר על שלחן שאוכלין גבינה.
פ עוד השיב שאסור לאכול גבינה על
מפה שאכלו בה בשר כי יש
במפה טיפי תבשיל ולכלוכי בשר נגעי הדדי
ואסור וצריך הדחה כדאית' בפרק כל הבשר גם
צורר אדם וכולי ועוד שזה חמור כי הרבה
פעמים ידבקו לכלוכי הבשר עצמו בגבנה וכן אסור
לחתוך פת בסכין שחתכו בה בשר ולאכלו עם הגבנ'
מהדורת פקסימילה ממוספרת מדפוס זה נדפסה בשנת תשל"ו 1976 בצירוף מבוא מאת פרופ' שלמה זלמן הבלין.
פרופסור שמחה עמנואל עוסק רבות בקבצי תשובות הרשב"א. נציין למאמר אחד ומיוחד, המעיד על הקשר בין הרשב"א, ממקום מושבו בספרד, לקהילות היהודיות ברחבי העולם.
"ממזרח שמש ועד מבואו" תשובות הרשב"א לחכמי עכו. פורסם בחוברת "תרביץ", כרך פג, ג (ניסן-סיון תשע"ה 2015) עמ' 465-489. לקריאת המאמר ראו נא כאן.
שבוע טוב
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
משה רבינו ידע את שליחותו. כך נאמר לו במעמד הסנה: וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. וכשנאסף אל עמיו ידע כי עשה את שליחותו בעולם הזה.
מה איתנו ?
איור מתוך הפרק על "רבי טרפוןואמו" בספר "כה עשו חכמינו", חלק ראשון. מורשת, תל אביב תשל"ו 1976. ציורים: אריה מ.
המפתח נמצא בסיפור על רבי טרפוןואמוובפרשנות המקורית שניתנה לו בדורות האחרונים.
לסיפור שני חלקים. אחד בתלמוד הירושלמי והשני בבבלי.
א. תלמוד בבלי. מסכת קידושין דף לא:
רבי טרפון הוה ליה ההיא אמא, דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא – גחין וסליק לה, וכל אימת דהות נחית – נחתת עלויה, אתא וקא משתבח בי מדרשא, אמרי ליה : עדיין לא הגעת לחצי כיבוד, כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה?
תרגום:
ר' טרפון היתה לו אמא, שכל אימת שהיתה רוצה לעלות למיטתה היה גוחן ומעלה אותה, וכל אימת שהיתה יורדת, היתה יורדת עליו. בא והיה משתבח בבית המדרש, אמרו לו: עדיין לא הגעת לחצי כיבוד, כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה?
ב. תלמוד ירושלמי מסכת פיאה פרק א הלכה א.
אמו של ר' טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת והלך ר' טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו. אמרה להן: התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי. אמרו לה מה עביד ליך? ותניית להון עובדא. אמרו לה: אפילו עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה התורה לא הגיע.
המפרשים מתלבטים מה היתה תשובת החכמים? מדוע לא שבחו את ר' טרפון?
בדור שלפנינו ניתנה תשובה זהה בשני אגפים שונים של לימוד התורה: חסידי וליטאי.
כנראה שההשגחה כיוונה לכך, מפני שדורות שלנו נצרכים לסגנון זה.
תורף ההסבר הוא: חכמים, שראו את השתדלותו של רבי טרפון בכיבוד אמו, הבינו ששליחותו של ר' טרפון בעולם היתה כיבוד הורים. ועתה משנשלמה שליחותו יסתלק מן העולם. לכן המעיטו מערך מעשיו – עד כדי מחצית – כדי להאריך ימיו עד שישלים שליחותו.
לפניכם שני מקורות: אחד ליטאי והשני חסידי.
א. בשם ר' ישראל מראדין, ה"חפץ חיים".
ב. הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, הרבי מצאנז, בספר "שפע חיים".
הרב יוסף דב סולובייציק הקדיש מסה מרתקת לשאלת שליחותו של אדם בעולם. בתוך דבריו מביא גם הוא את המעשה בר' טרפון ושוברו בצידו הפירוש הנ"ל. אך מוסיף הוא שחכמים ידעו שלר' טרפון ישנה שליחות אחרת, חשובה ונכבדה מזו, והיא לימוד תורה ברבים. מסה זו פורסמה ע"י תלמידיו בספר "בשם אומרם" ראו נא כאן.
נשארתי עם שאלות:
האם יש לכל אדם שליחות בעולמו?
האם אדם יודע מה שליחותו?
האם היא חד פעמית או מתמשכת?
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
השבוע הסתלק לבית עולמו פרופסור דוד הלבני. עילוי תלמודי בילדותו ופרופסור לתלמוד בבגרותו. בין שנות ילדותו לבגרותו הבדילו שנות השואה, בהן הוא התגלגל והתייסר בין מחנות עבודה נאציים. ספרון זכרונותיו שווה קריאה. אך יותר מכל נצרב אצלי בזכרון, מקריאת הספר לפני שנים, הסיפור על הדף משלחן ערוך שמצא במחנה העבודה. סיפור של אהבת התורה.
כריכת הספר. הוצאת הקיבוץ המאוחד 1999
ולהבדיל בין חושך לאור. בין ישראל לעמים.
במחסני הספריה שמורים מהדורות רבות של "שלחן ערוך": ספר הפסיקה שכתב מרן ר' יוסף קארו ופרס עליו מפה ר' משה איסרלש. סביב ספר זה, שהתקבל בכל קהילות עם ישראל, נאספו ליקוטי הלכות על ידי מחברים שונים ברבות השנים. השבוע קבלתי בקשה לצלם מספר עמודים מעותק של מהדורת שולחן ערוך דפוס פרנקפורט באמשטרדם בשנת תק"ו (1746). עמודים שלא נסרקו במיטבם בעותק המוצג באתר הספריה הלאומית. הכרך קטן במידותיו, ושלנו אף משומש כהוגן.
מלווה אותי תמיד התרגשות לאחוז בספר ולדעת שבספר זה למדו יהודים מדור לדור. אנחנו אחוזים במורשת שלנו כעלה לא נידף.
מעותק עתיק זה של שלחן ערוך שנדפס בשנת תק"ו (1746) מוצגים לפניכם דף השער, דף תיכון והדף האחרון.
בקבץ "התורה והמדינה", כרך רביעי אלול תשי"ב (1952), הופיעה הברכה הבאה מטעם רבני הפועל מזרחי.
הברכה לרב מרדכי דוידוביץ להתמונתו לרב במושב ההר-האדום(ראס אל אחמר) צדה את עיני.
אינני מכיר מושב בשם זה. היכן הוא?
באטלס שמות היישובים והמקומות בישראל (ירושלים, משרד ראש הממשלה, תשס"ד 2004. עורכת: חנה ביתן) מצאתי את התשובה. ההר האדום הוא שמו הקודם של מושב "כרם בן זמרה" במרומי הגליל.
מושב כרם בן זמרה מזוהה עם מקום רבנותו של הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל. בספר "רב הכותל", שנכתב על קורות חייו של הרב גץ, ישנו תיאור נרחב על עלייתו למושב והנהגתו את הקהילה שם בשנותיו הראשונות והקשות. גם זיהוי קברו של ר' יוסי בן ר' זמרא והסבת שם המושב על שמו נזקפים לזכותו.
פניתי אל אשתו של מרא דאתרא במקום בו אני גר (פדואל בהרי השומרון) הרבנית מרים יששכר שגדלה במושב דלתון, הסמוך לכרם בן זמרא, ושאלתיה אם ידוע לה שם המושב מלכתחילה "ההר האדום" ואם דמותו של הרב דוידוביץ מוכרת לה?
באדיבותה אמרה לי כי זכור לה שהוריה כינו את המושב בשמו הערבי "ראס אל אחמר", דהיינו ההר האדום. בגינתה יש אבנים שהובאו מאותו הר ומונחים בה לקישוט. אך שמו של הרב דוידוביץ לא היה מוכר לה. היא התקשרה לדודתה המבוגרת (למעלה משמונים שנה כ"י) הגרה בכרם בן זמרה, ואף לה לא היה מוכר שם זה.
אם כן, מיהו הרב מרדכי דוידוביץ, שזכה לברכת הדרך מרבני הפועל המזרחי?
מאיר וונדר בספרו "עיניך רואות" (ירושלים תשס"ט 2009) כותב:
פרטי המידע הבאים מספרים כי היה תלמיד ר' יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר !
בספר זכרון לקהילת מאמארויש (תלאביב תשמ"ג 1983) מופיע הפסקה הבאה:
בעיתון המודיע נדפסו דברי זכרון במלאת שנה לפטירתו. ראו את המסופר על ביקורו אצל האדמור מסאטמר בניו יורק:
תמונתו מופיעה בספר אסיפת מכתבים אל ה"אמרי סופר" (האדמו"ר מערלוי) המצוי במאגר "אוצר החכמה".
נראה לנו היום מוזר שרב חסידי, תלמיד האדמו"ר מסאטמר, זוכה לברכת הדרך מרבני הפועל המזרחי.
אולי זו מזכרת מימים ראשונים – אחרי השואה ובעת קיבוץ הגלויות הגדול ?
עם זאת, כנראה שמינוי הרב דוידוביץ לרב מושב ההר האדום לא האריך ימים, אם בכלל יצא לפועל.
שבת שלום
אבישי
——–
מנחם אב תשפ"ב. תוספת.
התגלגל לידי ספר "הנביא מסן-ניקנדרו". המחבר: פנחס לפיד. ירושלים, הוצאת ראובן מס תשי"ב 1952. הספר מתאר את פרשת התגיירותם של קבוצת מקומיים מכפר נידח בדרום איטליה עד עלייתם ארצה והשתקעותם במושב עלמא בגליל העליון, "ראס אל אחמר" ! מושב עלמא ומושב כרם בן זמרא הם שכנים.
הורים המעוניינים לשחק ב"אתגר הכתר" (חינמי!) עם ילדיהם או בקיטנות הורים בחופשת הקיץ נא הזמינו מקום מראש.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
בפרשת השבוע אנחנו פוגשים את המרגלים – ראשי בני ישראל – שנשלחו לארץ ישראל מן המדבר. כשחזרו מתור הארץ הטובה הם הוציאו דיבת הארץ רעה.
פרשנות ענפה יש לסיבות לכשלון שהותיר את בני ישראל במדבר עוד דור שלם. במבט לאחור, התבונה בשליחת המרגלים היתה שגויה והנכון היה לא להיכנס כלל לסיטואציה הזאת, שבה בוחנים מראש את טיב הארץ.
הגמרא במסכת שבת (דף לב) מביאה דוגמאות של מצבים "גרועים" המזמינים צרות נוספות.
הדברים נסובים על דברי המשנה:
על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר.
באחת הדוגמאות מביא רבא אמרה עממית: נפל תורא – חדדו לסכינא. (= נפל השור, חדדו את סכין השחיטה)
פירש רש"י: נפל תורא – לארץ שהוא עומד לשחיטה, הכל אומרים חדדו לסכינא עד שלא יקום ויהא טורח להשליכו. כך הואיל ואיתרע מזלה מזומנת פורענותה לבא.
השבוע ישבתי לשעה של חסד עם ד"ר פינחס מנדל, שהגיע במיוחד מירושלים כדי לעיין בטופס ספריית הרמב"ם דפוס ראשון [!] של חיבור "עין יעקב" לרבי יעקב אבן חביב, ראש ישיבה, ממגורשי ספרד ורב הקהילה שלהם בשלוניקי.
ספר "עין יעקב", לקט אגדות חז"ל שבתלמודים עם ביאור, נדפס במהדורות רבות. אך המהדורה הראשונה היא יוצאת דופן. חלקה הראשון נדפס בידי המחבר בשנת רע"ו 1516 (חלקה השני בידי בנו הרלב"ח בשנת רפ"ב 1522) והיא נמכרה קונטרסים קונטרסים. תופעה זו מוכרת מספרים בודדים נוספים באותה תקופה וכתב עליה אברהם יערי בספרו "הדפוס העברי בקושטא" (עמ' 13-15). ישנם שינויים בין הטפסים השונים הידועים כיום כתוצאה מתוספות ותיקונים שהכניס המחבר בהדפסות חוזרות של קונטרסים מסויימים.
ד"ר פינחס מנדל חוקר את השינויים בכל טפסי "עין יעקב" שבעולם ועושה סדר בתהליכי הפקת הספר והוצאתו לאור בידי המחבר. לא רבים העותקים שהודפסו וששרדו עד ימינו. ידועים כחמשה עשר עותקים והערכה היא שנדפסו רק כמאה חמישים.
נחכה בסבלנות להשלמת המחקר ופרסומו. ברשותו של ד"ר פינחס אני מבקש לעמוד על "אנקדוטה" אחת, שהוא מצא בעותק ספריית הרמב"ם, השייך לענף המאוחר מהדפסה זו.
באחד הגיליונות שנדפס מחדש, ובו ראינו שיפורים בנוי הדף ובנוסח הפירוש, נפלה טעות חדשה בידי מסדר אותיות הדפוס. הטעות היא בפירוש ר' יעקב אבן חביב לאגדה במסכת שבת שהבאנו לעיל.
הנה לפניכם הקטע מתוך ההדפסה ראשונה.
שימו לב לשורה האחרונה: "נפל תורא… "
א. עותק הספריה הלאומית
ב. עותק ספריית הרמב"ם
התחלף לו -לסדר בבית הדפוס- תורא (= שור בארמית בחילוף אותיות ש/ת המקובל) בתורה !
כמובן שלא התורה נפלה אלא השור.
שבת שלום
אבישי
הורים המעוניינים לשחק ב"אתגר הכתר" (חינמי!) עם ילדיהם או בקיטנות הורים בחופשת הקיץ נא הזמינו מקום מראש.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
הרשימה השבועית איננה מהרשימות הרגילות, שעוסקות בסיפור מן העבר או בספר ישן. היא נחצבה מתוך מציאות חיינו כאן: דתיים וחילוניים.
השאלה שמעסיקה אותי האם החילוני – שאינו מסורתי – חווה (או יכול לחוות) את המטען הרגשי שיש לי בשעה שאני מתפלל, לומד תורה או מקיים מצוה.
האם "תיקון ליל שבועות" הוא חויה רוחנית שיש בה קדושה וטהרה או רק ערב תרבותי – חגיגי הנמשך לתוך הלילה, כמו שנעשה לפני שבוע כאן בספריית "בית אריאלה"?
דוגמא מופתית להתנסות עמוקה חילונית בעולמו של הדתי חווה יונתן שתיל כפי שתיאר בספרו "פסיכולוג בישיבת ברסלב: מיסטיקה יהודית – הלכה למעשה" (תל אביב, פפירוס, 1993).
כדי שנסתכל במשקפיים של אדם חילוני אני מבקש להציג רשימה שכתב הסופר צבי לוז, איש קיבוץ דגניה, מתוך חוויותיו הדתיות האישיות.
תחילה מספר מילים על האיש היקר הזה. צבי נולד וחי כל ימיו בקיבוץ דגניה, שאביו קדיש לוז (שהיה שר החקלאות ויו"ר הכנסת) היה ממקימיו. היה סופר פורה ומרצה לספרות.
באחד הויכוחים ביניהם אמר צבי לאביו, כי התנועה הקיבוצית כשלה מפני שהעמידה את תיקון החברה לפני תיקון האדם, וזה בלא זה אינו יכול לעמוד.
כחלק מהתמודדתו האישית עם זהותו היהודית פנה צבי לבחון את היהדות המעשית-הדתית.
האם צלח הניסיון? (תשובה בסוף הרשימה…)
בתור התחלה קראו את הפסקה הבאה:
כדי לעבור עם צבי את כל ה"ניסוי כלים" שערך, ממליץ להוריד את הפרק כדלקמן למחשב שלכם ולקרוא את כולו.
הפרק לקוח מספרו "בעקבות חילופי משמרות: מסות ממבט חוזר", הוצאת הקיבוץ המאוחד תשע"ו 2016. כותרתו: אור חוזר על נסיון "תשובה".
סיכום.
כפי שכתב צבי הניסיון כשל. נשארו אצלו מעט ממצוות התורה. אלו ש"דיברו אליו". הוא לא קיבל על עצמו את עול המצוות ונשאר מסוייג מתועלתם.
רשימה זו נכתבה כשבוע אחרי פטירתו של אורי זוהר, שבמסע חייו חצה את הרוביקון.
נער הייתי וצפיתי באורי זוהר בדמותו הראשונה – החילונית במלוא מובנה – ובאותם ימים שחל בו שינוי עד שהפך לדתי חרדי. מאז עומם זהרו ולא הצליח לבנות את הגשר על נהר הרוביקון שכל כך חפץ בו. יהי זכרו מבורך.
שבת שלום
אבישי
——————
הורים המעוניינים לשחק ב"אתגר הכתר" (חינמי!) עם ילדיהם או בקיטנות הורים בחופשת הקיץ נא הזמינו מקום מראש.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
מנהג ישראל לקשט בתי הכנסת בענפים ופרחים בחג השבועות.
תורה נאה בכלים נאים.
שריג של עץ הגפן, עיטור עדין ויפה, נתפש במצלמתי בשיטוטי במחסן ספריית הרמב"ם. הוא מופיע בגב דף השער של ספר "תורת כהנים" שנדפס בלבוב בשנת "והגית בו יומם ולילה" [ = תר"ט, 1848 ].
עיטור זה נסמך לאזהרת האדמו"ר מקומארנא, רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין, שהוציא לאור את ספר "תורת כהנים" (מדרש הלכה לחומש ויקרא) הנ"ל בצירוף פירושו בשם "עשירית האיפה".
וכה נכתב:
ליהוי ידוע שיש ת"י (= תחת ידי) הסכמות וחרמות שלא לדפוס הספר תורת כהנים משך ששה שנים ובודאי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ישיגו גבולי למיקם עליו בארור ובשמתא חלילה וחלילה. ואיסור זה חל גם על האופילעגירס (=המהדירים). ואסור לקנות ספר זה בכל ימי משך שנים הנ"ל אם לא ממני או מבאי כוחי ורשותי.
דברי העבד שפל ונבזה יצחק אייזק ספרין מקמארנא
מצרף תמונות מקישוטי הפרחים של גיסתי רחל אלבוים בחגי השבועות את בית הכנסת "דורות אברהם" בשוהם.
שבת שלום
וחג מתן תורה שמח
אבישי
הורים המעוניינים לשחק ב"אתגר הכתר" (חינמי!) עם ילדיהם או בקיטנות הורים בחופשת הקיץ נא הזמינו מקום מראש.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
יצאנו לדרך בעקבות ההקדשה בכתב נאה ונקי, המופיעה בשער היפה של ספר "תמורת תודה" שחיברו "הרב מאדא", ר' מרדכי אליעזר וועבר, ונדפס בירושלים בשנת זמר"ת 1887.
… [מילים קטועות בשורה הראשונה ] … המפורסם בתורה
יראת ה' טהורה ה"ה החריף ובקי אור הברקי משנתו
קב ונקי וכו' מוהר"ר גדליהו צבי רובינשטיין שליט"א אבד"ק
זבאראז והגליל יע"א
ממני אחיך הדו"ש
נאום הק' יהודא רובינשטיין חופ"ק ירושלים ת"ו
נקודה מעניינת היא הפרש השנים הגדול מאד בין שני האחים. שניהם ילידי גליציה.
הרב גדליהו צבי רובינשטיין נולד בזולקוב בשנת תרכ"ה (1865) נפטר בשנת תרפ"ו (1926) בזבאראז.
ואחיו יהודא נולד בשנת תרנ"ט (1899) בקראקא ונפטר בניו יורק בשנת תשל"ז (1977).
בשנת תשל"ב (1972) הדפיס מחדש יהודא את ספר "דורש לפרקים" של אביו ר' מרדכי על פרקי אבות ועליו הוסיף קונטרס "נחלת אבות", רשימת כל הפירושים שנדפסו על מסכת אבות.
חשוב לציין שיהודא היה ביבליוגרף נחשב ובעל זכרון נהדר. בור סוד שאינו מאבד טיפה. (בערכו בויקיפדיה נפלו שתי טעויות: שם אביו מרדכי – ולא דוד צבי , שהיה אחיו! – ושנת פטירתו אינה תשל"ג).
בתחילת הספר הקדיש פרק מיוחד לתולדות אביו ובתוכו שוזר גם פרטים על בני המשפחה.
יהודא נולד בשנת תרנ"ט (1899). כשהיה בן שבע אביו על עם אביו ארצה. לאחר פטירת אביו, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה בירושלים, נשאר יהודא לבד. הוא התחתן בשנת תרע"ח (1918) והיגר לארה"ב בתחילת שנת תרפ"ג (1922).
העולה מכאן: יהודא חי בארץ מגיל שבע עד גיל עשרים ושלוש כשבתווך מלחמת העולם הראשונה, שאחריה נשאר יתום. איננו יודעים את הנסיבות שהביאו אותו לשלוח מירושלים את הספר לאחיו הבכור גדליהו צבי, החי אי-שם בגליציה (ולהוסיף חתימה רבנית מסולסלת…).
—————————————————–
ראוי לציין, גם בשנות גלותו הארוכות בארה"ב יהודא נשאר ירושלמי.
בשו"ת אבני שהם לר' משה בנימין טומשוב, הנדפס בניו יורק בשנת תש"ז (1947) נרשם:
הנה חד מיקירי ירושלים ה"ה ידידי הרה"ג בעל
זכרן נפלא כמהו"ר יהודא רובינשטיין שליט"א
ובסוף ימיו, עת הדפיס את קונטרס נחלת אבות בשנת תשל"ב (1972) נכתב בשער:
מאת הרב יהודה רובינשטיין, איש ירושלים.
פינת הפרסומת.
אנחנו פותחים ביום מראשון הקרוב סדרת מפגשים שבהם נלמד סיפורים חסידיים!
סיפורי מעשיות – קריאה מודרכת בסיפור החסידי.
סדרה בת 8 מפגשים בהנחיית אבישי אלבוים ורעות גלזמן בספריית הרמב"ם. עלות: 100 ש"ח לכל הסדרה.
פרשת השבוע מצטיינת באחוה גדולה במצוות שבין אדם לחבירו. משום כך ניכר מאד מספר מופעים רב של המילה "אחיך" בפרשה.
ברשימתי השבוע נתמקד בהקדשה בשער ספר פסקי הלכות מ"רבינו אשר" (דפוס פיורדא, שנת תק"ה 1745) המצויה בעותק ספריית הרמב"ם. ההקדשה פותחת במילים "מתנה לידידי כאח לי".
מתנה
לידידי כאח לי ה"ה הרב המאה"ג המפורסם
[בנש"ק?] מו"ה מנחם מענדיל לעוונשטאם אב"ד ור"מ
דק"ק [פ"ש?] מאתי […] במהר"ר […] אפראיים
פה […] יום א' טו סיון [ת...?]
Ephraim
מי הוא מקבל הספר, המוזכר כאן בכינויי כבוד, ושמו "מנחם מענדיל לעווענשטאם" ?
עסקתי בסוגיה זו עם רעי חנוך גוטליב.
מצאנו שני רבנים מצויינים בשם זה.
מנחם מנדל בן חיים לוונשטם, שהיה רב ברוטרדם ונפטר בשנת תר"ה (1845) בגיל 38. היה דמות נערצת. תמונתו המיוחדת מונחת באוסף שבדרון בספריה הלאומית כאן, והספד מרגש עליו נדפס סמוך לפטירתו ונגיש גם הוא באתר הספריה הלאומית כאן.
2. מנחם מנדל בן אברהם לוונשטם. היה רב שלושים שנה בפרוישטאט בין השנים תקפ"ו-תרט"ז (1826-1856) ואחר כך היה ראב"ד בעיר פוזנא עד פטירתו באמצע דרשת שבת הגדול בשנת תרכ"ח (1868).
חנוך מצא כי שני רבנים אלו היו בני דודים. שניהם נכדיו של ר' אריה ליב, מחבר ספר שאלות ותשובות "פני אריה".
למי מהשניים נמסר הספר כאות ידידות: "ידידי כאח לי"?
ייתכן והתשובה נמצאת ברישום קצר נוסף בצד שמאל של דף השער הנ"ל, בסמוך לחותמת הצנזורה הרוסית.
אברהם לעווענשטאם
יש להניח שמדובר באחד מיוצא חלציו של רבי מנחם מנדל בן אברהם מפרוישטאט.
אם כך הוא ייתכן ונוכל לחזור לכתובת ההקדשה ולפענח ראשי תיבות שהתקשינו בהם.
מכובדנו היה אב"ד ור"מ דק"ק (דקהילת קודש) פ"ש.
אם אכן הוא ר' מנחם מנדל בן אברהם מפרוישטאט, ייתכן והכוונה לעיירה פרוישטאט, שנכתבה בקיצור פ"ש.
תופעה זו של קיצור שמות מוכרת לי ממקומות נוספים כדוגמת: פרשבורג בקיצור היא פ"ב, בא"ד היא בארדיטשב וכיוצא בזה.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
משחק "אתגר הכתר" פתוח. מחכים לכם. להשתתפות כתבו אלינו:
שבוע לפני חג פסח נפתח בית קפה בבניין ספריית "בית אריאלה".
בית הקפה פתוח בשבת ואינו כשר !
לפני כשנתיים נודע לנו על כוונה לתוח את בית הקפה החדש בשבתות. לבקשתינו קיימנו שיחה עם מנהלת מחלקת הספריות דאז גב' מרים פוזנר ושטחנו לפניה את הנימוקים לדעתנו בעד הסגירה בשבת.
בין השאר עוזרי הנאמן בחר לקרוא בפניה את הסיפור הבא מתוך ספרו של יונה עמנואל. מטרת הסיפור להראות כמה יקרה השבת במסורת היהודית ואיזה מחירים היו מוכנים לשלם למענה.
לצערי, לא שכנענו את הנהלת הספריה והאגף.
הפיסקה הבאה לקוחה מתוך פירוש"משך חכמה" לר' שמחה מדווינסק, מענקי הרוח והתורה בדור שלפני השואה. הוא כבר נפגש בתופעה רחבה של חילולי השבת.
חידוש גדול בדבריו -שסמוכים על דברי חכמינו ז"ל – שהסכנה העומדת לפתחנו הם דווקא המחלוקות בתוכנו ושחיתות מוסרית ולא על חילולי השבת.
בערב יום העצמאות הבעל"ט ברצוני להדגיש את ערך האחדות בעם ישראל.
לגאולה שלמה !
עצמאות שמח.
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
רבי יוסף תאומים, בחיבורו הגדול פרי מגדים: במבוא על כללים בהוראת איסור והיתר, מצטט מספר "מעריך המערכות":
בעותק ספריית הרמב"ם בעמוד הפותח את ספר "מעריך המערכות", דפוס פריס שנת 1629, מופיעה אזהרה בכתב יד.
מודעת לכל קורא שמחבר ספר זה
הי' נוצרי, לכן אל יתמה למצוא איזה
דבר אשר לא כדת אמונתינו הקדושה והטהורה אמונת ישראל
סריקה של כל הספר ניתנת לצפיה דרך קטלוג הספריה הלאומית כאן.
הספר מתעסק בהסברת ערכים בקצרה ובפענוח ראשי תיבות (ראה ערך אבד. אב בית דין: אין בית דין). בספר קרוב לשש מאות עמודים ונדפס בפורמט ענק.
בדבריו של פרופסור יעקב שמואל שפיגל הי"ו מצאתי דיון על היחס הנכון לספר זה. באחת מהערותיו למאמרו על "השימוש בקיצורים ובראשי תיבות שאינם שכיחים" (ישורון כרך עשירי, עמ' תתיח) התייחס לספר זה באריכות:
מה ידוע לנו על המחבר? היה יהודי מומר, בעל ידע תורני רחב, בין חיבוריו תרגום לצרפתית את פרקי אבות וספר בחינת עולם לר' ידעיה הבדרשי וכתב חיבור על י"ג מידות שהתורה נדרשת.
born at Carpentras about 1578; died at Paris in 1650. Early in life he left his native town and went to Aquino, where he became converted to Christianity and changed his name Mordecai or Mardochée to Philippe d'Aquin. In 1610 he went to Paris, and was appointed by Louis XIII. professor of the Hebrew language. He is mentioned among the accusers in the proceedings for "the crime of Judaism," instituted in 1617 against Concini, Marquis d'Ancre, and his wife Leonora Galigai, in whose household he had occupied some subordinate position (Léon Kahn, "Les Juifs à Paris," p. 40)
תרגום:
נולד ב-Carpentras ב-1578 בערך; מת בפריז בשנת 1650. בתחילת חייו עזב את עיר הולדתו והלך לאקווינו, שם התנצר ושינה את שמו מרדכי לפיליפ ד'אקין. בשנת 1610 הוא נסע לפריז, ומונה על ידי לואי ה-13 כפרופסור לשפה העברית. הוא מוזכר בין המאשימים בהליך בגין "פשע היהדות", שנערך ב-1617 נגד קונסיני, מרקיז ד'אנקר, ואשתו ליאונורה גליגאי, שבמשק ביתה הוא מילא תפקיד כפוף כלשהו (ליאון קאהן, "Les Juifs". à Paris", עמ' 40).
לאור המידע הנ"ל, שאלה שצריכה עיון:
האם ר' יוסף תאומים, מחבר ספר פרי מגדים, היה מודע לזהותו של מחבר הספר?
שבוע טוב
אבישי
נ.ב.
פרופ' שפיגל הפנה גם לאגרות הפמ"ג (נדפסו בראש מהדורת שו"ע מכון ירושלים) ובו ממליץ הפמ"ג ללמד את בני הנעורים רשימת ספרים ובהם ערוך עם מוסף מעריך המערכות והוא זיהה זאת עם הספר הנז'.
יש להעיר שמעריך המערכות איננו מוסף ואיננו נדפס על ספר הערוך.
ייתכן שכאן כיוון הפמ"ג לספר הערוך עם מוסף לר' בנימין מוספיא ומעריך מהרב ר' מנחם די לונזאנו.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
אחת החוויות השמורות עמי בעבודתי בספריה היא הדפדוף בסדורים העתיקים, "סדורי שליח הציבור" הגדולים והכבדים, עם הידיעה שמאות שנים יהודים התפללו בבתי כנסת מתוך סידור שכזה.
אחד מהסידורים האלו הוא מחזור שנדפס בעיר הוֹמבוּרג פר דער ה"א הסמוכה לפרנקפורט דמיין בשנת תצ"ז (1737).
השער מקושט במסגרת ועליה עיטורים וציורים המוסיפים רושם רב.
בשיטוט במחזור תפש את עיני תוספות בברכות השחר, שאיננה מופיעה בסידורים שלנו.
פולין ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם מגביה שפלים.
פולין ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם סומך נופלים.
פולין – מציין שאמירת הברכה היא מנהג ליהודי פולין.
בפירוש הנלווה למחזור מבוארת ברכת "מגביה שפלים" :
על שם שבשפלנו זכר לנו תהלים קל"ו. ובאה כאן על שהיה שפל ושוכב ועתה הוא קם וגבוה.
המקור לברכה הוא פסוק בפרק קל"ו בתהלים, המכונה בתלמוד "הלל הגדול" ונאמר בהגדה של ליל הסדר.
פרופ' משה חלמיש הקדיש כמה מאמרים לברכות השחר. הוא ערך בדיקה מדוקדקת בעשרות רבות של סידורים בכתבי יד ובדפוסים ישנים. בספרו "הקבלה – בהלכה, בתפילה ובמנהג" (הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תש"ס) מופיעים שני פרקים העוסקים בנידון שלנו:
המסקנה אליה מגיע במחקרו היא שהופעת הברכות הנדירות התקיימה עד המאות הט"ו-ט"ז. לאחריה אנו רואים שינוי מגמה והיעלמות הברכות הנדירות מהסידורים. פרופ' חלמיש מעלה השערות שונות לכך, טכניות ומהותיות: החל מהופעת הסדורים המודפסים שקבלו את מרות חכמי ההלכה ועד השפעת האר"י והקבלה.
וכך הוא מסכם בסוף מאמרו הראשון:
יש לציין שהופעת הברכות הנ"ל בתוך המחזור שנדפס בהומבורג בשנת תצ"ז (1737) היא מאוחרת ויוצאת מן הכלל.
המעוניין לעיין באחד מהמאמרים הנ"ל נא יפנה אלי בכתובת המופיעה בסוף הרשימה.
חג שמח
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
לא שפר חלקו של הבן "שאינו יודע לשאול", המוצג בהגדות כילד קטן וחסר בינה. לפנינו התייחסות שונה.
סריקה מתוך פקסימיל של שני דפים שנשמרו מהגדה עתיקה של פסח / על פי א. יערי (ביבליוגרפיה של הגדות פסח, פריט 5) שנת ההוצאה של המקור רע"ה 1515 בערך. על פי י. יודלוב (אוצר ההגדות, פריט 9) נדפס המקור בקושטא או בסלוניקי בין רפ"ז ל-רצ"ה (1535-1527) / Berlin : מוציא לאור לא ידוע, תרפ"ז 1926 / עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה).
רבינו חיים יוסף דוד אזולאי באחד מפירושיו להגדה (גאולת עולם, ליוורנו תקנ"ד 1794) מביא את שכתב ר' שלמה אלקבץ (כ"י / כתב יד ) בזכות אותו הבן שהוא "ירא וחרד לדבר ה' ואינו שואל מפני היראה מהשגיאה".
ושאינו יודע לשאל וכו' כתב הרב הגדול עיר וקדיש / מהר"ש הלוי בן אלקבץ זלה"ה בפירושו כ"י / וז"ל לאו בשופטני עסקינן אבל הוא ירד וחרד לדבר ה' ואינו / שואל מפני היראה מהשגיאה ואינו יודע לסדר שאלתו על כל / ענין וענין ככל אחיו ולכן פתח לו שתלהיבהו לשאול / ותמשיכהו בדברים עד שמתוך זה יפתח פיו ויאירו דבריו / וזהו והגדת לבנך לשון המשכה שתמשיכהו בדברים עד יסיר / החסום מפיו וימהר לדבר צחות עכ"ל לעניננו. וכדבריו / דייק אומרו ושאינו יודע לשאל דהו"ל לומר ושאינו יודע ותו / לא אבל דקדק ושאינו יודע לשאל כי יודע הוא ומבין רק שאינו / יודע לסדר שאלה כאחיו אחד חכם אחד תם.
אחד מגדולי מפרשי התנ"ך והתלמוד הוא ר' שלמה יצחקי (רש"י). אין צורך להכביר במילים על כך.
רש"י הצטיין במידה אחת שאינה מצויה בשאר הפרשנים והחכמים. פעמים רבות כתב "איני יודע".
חכמי הדורות אספו מקורות רבים בהם רש"י התבטא באופן שכזה. ראשון להם ר' יאיר בכרך בספרו שו"ת חוט השני (פרנקפורט תל"ט 1679 סימן יט). שנה אחריו ר' עקיבא איגר בגיליון הש"ס ( נדפס בש"סים במסכת ברכות דף כה ע"ב) ועוד.
כמאמר בסיסי למי שמתעניין בנושא אני ממליץ על ר' יונה בעמנואל במאמרו:"לא ידעתי" בפירוש רש"י לש"ס. פורסם ב"המעין" (שנה לא, גיליון א, תשנ"א). שם יש סיכום טוב של ההיבטים השונים והפניה למקורות נוספים.
ר' שמואל אשכנזי, כשלעצמו "בור סוד שאינו מאבד טיפה", כתב:
("אור תורה", גליון צט תשל"ו )
בגליונות "נחלת יעקב יהושע" בשנה זו (פרשיות תולדות ואילך) עסקו בפענוח רשימה של "איני יודע" בפירוש רש"י, המופיעה בשולי גמרתו של הרב חים קנייבסקי. שם הופיע הסיפור הבא על כוחו של "איני יודע" בגאולן של ישראל:
שנזכה להיות במעלת "שאינו יודע".
לא נבוש לשאול: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות"?
כי בשאלה סוד הגאולה.
חג פסח כשר ושמח.
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
מסורת מוטעית מציינת שהרמ"א (רבי משה איסרליש, בעל ה"מפה"), נפטר בל"ג בעומר שנת של"ג (1573) בגיל ל"ג (33). איננו יודעים את שנת לידתו המדוייקת של הרמ"א אך בצירוף מקורות שונים אנחנו יודעים שחי יותר שנים (בין 40-50) ולא נפטר בגיל כה צעיר.
אחת ההוכחות מצאתי בהערתו של מוכר הספרים הידוע ליפא שווגר על עותק ספרו של הרמ"א "תורת העולה".
ספר זה נדפס לראשונה בפרג שנת ש"ל (1570) בחיי המחבר. ההערה מצויה סמוך לדף השער בעותק מהדפסה שניה של הספר המצוי בספריית הרמב"ם (יאהניסבורג, תרי"ד 1854). מפליא לראות את מוכר הספרים ליפא שווגר המתמצא בתוכנם של הספרים.
וזו לשונה של ההערה:
ח"ג דף קלח שורה ב
לאבא מורי ש"נ (שיחי נצח)
הרמ"א כתב זה קודם שנת
שכ"ד ומזה ראיה שהיה שניו
יותר מל"ג כי לפי חשבון היה פחות
מבן ט' שנים וזה רחוק מן המציאות
בדף קלח מבאר הרמ"א את מעשהו של שלמה המלך, שהקריב בעת חנוכת המקדש סכום אסטרונומי של קרבנות: עשרים ושניים אלף (22,000) בקר ומאה ועשרים אלף (120,000) צאן. כך מתואר בספר מלכים א פרק ח פסוק סג.
הרמ"א שואל: האם לא היו מטרות טובות יותר לשימוש בכסף כמו לפרנס עניים ולתלמוד תורה? מה היו כוונותיו של שלמה המלך?
בהקשר זה כותב הרמ"א:
והנה זה לי נגד ט"ו שנה, שאל גוי אחד לאבא מוריש"ן מה היה
כוונת שלמה בענין רבוי קרבנות אלו ואמר דרך הלעג שבוודאי כל ארץ ישראל היה
מסריח מריח הבשר ששרף שלמ' על המזב', ובאמת שגם בעיני יפלא...
במקום אחר בספר אנחנו למדים שרמ"א סיים כתיבתו עוד לפני שנת שכ"ד (1564). כך מובא בראש השיר שצורף לספר כש"נ במהדורתו הראשונה.
בוא ונעשה חשבון. אם רמ"א נפטר בשנת של"ג (1573)* בגיל 33 שנים ואת ספרו סיים תשע שנים קודם בשנת שכ"ד (1564), ובספר מעיד על מפגש של אביו עם גוי אחד 15 (ט"ו) שנים קודם. הרי הרמ"א מעיד על מעשה שהיה 24 שנה קודם לפטירתו. כלומר שהיה אז בגיל תשע. על זה כתב ליפא שווגר:
וזה רחוק מן המציאות
*על מצבת הרמ"א היה כתוב שנת של"ב (1572)
נציין שבספר עצמו, בסוף החלק השני, מדפיס הספר עם ביאור נרחב , ישראל בן ידידיה יפה ש"ץ, מתלפמס עם גישה זו – המקצרת את שנות חייו של הרמ"א – ודוחה אותה ממקור אחר.
סוף דבר. כמו במקרים רבים יודעים אנחנו את תאריך פטירתו של אדם ולא עת יום הולדתו.
תמונה של הרמן באדט משחק שח צולמה בתוך טיסת הצ'פלין מעל שמי ארץ ישראל בימי חג הפורים בשנת 1929 בחברת מכובדים גרמנים. בעת הטיסה קרא מגילת אסתר. הרמן כתב על סיפור המסע בצ'פלין, שהוא יזם, בעיתון יהודי-גרמני שנדפס בהמבורג ומשם התמונה. המקור: ארכיון הספריה הלאומית כאן.
במהלך הסגרים הארוכים של הקורונה סרקתי קטעי עיתונות ישנים שהיו מסודרים לפי אישים ומקובצים על ידי מנהלה הראשון של הספריה, הרב ראובן מרגליות זצ"ל. נתקלתי בשמות רבים שלא היו מוכרים לי. אחד מהם היה הרמן באדט. קטעי העיתון סיפרו על דמות רבגונית. פקיד גבוה מאד במיניסטריון הפנים בפרוסיה בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, יהודי שומר מצוות וציוני. (לקריאת כל קטעי העיתון הסרוקים ראו נא כאן).
אני אתמקד כאן בנקודת זמן אחת בקריירה העשירה שלו, שיש לה היבט רלוונטי גם לימים אלה.
בתחילה נתקלתי בזה כבדרך אגב. כך קראתי באחד הכתבות עליו:
"וידועה שאלתו לרבני גרמניה בדבר הופעתו במשפט הידוע של מיניסטריון הפנים שהתקיים ביום הכיפורים"
מה היתה הסיטואציה שאליה נדרש הרמן באדט ומה הורו לו רבני גרמניה?
פניתי לעזרתו של רעי חנוך גוטליב הי"ו. ברכות יחולו על ראשו.
נתחיל בהסברת הרקע ונבין במבט לאחור עד כמה היה יכול להיות האירוע ההוא משמעותי היסטורית.
גרמניה שאחרי התבוסה של במלחמת העולם הראשונה, והנפילה הכלכלי בעקבותיה, סבלה מחוסר יציבות פנימי. בשנת 1932 במהלך מנוול העלה נשיא גרמניה הידנבורג לשלטון קנצלר חדש, שהכשיר את התנועה הנאצית -על כנופיות הבריונים הרצחניות שלה- לבוא בקהל. בפרוסיה, מדינת-מחוז מרכזית בגרמניה, שלטה אז המפלגה הסוציאל דמוקראטית. הקנצלר החדש (פון פאפן) פיטר את ממשלתה החוקית של פרוסיה והעמיד עצמו במקומה.
הממשלה בפרוסיה עתרה כנגד המהלך לבית הדין העליון החוקתי שמקום מושבו בדנציג. הרמן באדט נקרא לייצג את הממשלה בתור מומחה לדין חוקתי. בית המשפט דחה את העתירה. מי יכול לכלכל את גלגלי ההיסטוריה אחורה ולשער מה היה קורה לו בית המשפט היה פוסק אחרת?
בעיתון "היינטיגע נייעס" (חדשות היום) שנדפס בוורשא, בתאריך 21 יולי 1932, התפרסמה הידיעה תחת הכותרת: מען קלאגט אן היטלערן צום "ונתנה תוקף"
תרגום: היטלר נתבע על "ונתנה תוקף"
בגוף הידיעה מסופר כי העו"ד היהודי ד"ר באדט נשלח על ידי ממשלת פרוסיה לשעבר ללייפציג כדי להעמיד את פון פאפן לדין על ידי בית המשפט העליון בגין "הפרת החוקה".
ניבא ולא ידע מה ניבא. השימוש המליצי כאן בתביעה בגין "נתנה תוקף" – כלומר שאין למעשה תוקף – ואכן המשפט נפל בסופו של דבר ביום "ונתנה תוקף" !
מועד המשפט נקבע ל 10 אוקטובר 1932 החל ביום כיפור שלנו. ד"ר הרמן באדט, שהקפיד ברבים על שמירת שבת ומועד, התלבט אם מותר לו להופיע במשפט.
מצאנו הדים רבים בעיתונות התקופה לפסק ההלכה המתיר שקיבל.
העיתונות היהודית עסקה בכך בארץ ובחו"ל. זאת הידיעה ב"הארץ" בעמודו הראשון בגיליון ערב יום כיפור!
בעיתונים הגדולים בפולין: "היינט", "דער מאמענט" הופיעו ידיעות רחבות.
ד"ר באדט איז ערלוביט געווערן צו פערטיידיגען די געוו. פרייסישע רעגירונג אום יום כיפור
תרגום: ד"ר באדט הורשה להגן על הממשלה הפרוסית לשעבר ביום כיפור.
מה היו הנימוקים בעד ונגד ? מי היו הרבנים עימם התייעץ ד"ר באדט ?
לא הצלחתי למצוא תיעוד מסודר ורציני. בדיווחים העתונאים ישנם אמירות כלליות על הנימוקים.
בידיעה בעיתון "מאמענט" נכתב באופן מעורפל:
וייל עס געהט אין דעם פאל וועגען העכערע עפענטליכע אינטערעסען און וועגען אנזעהען פון יודענטום.
תרגום גוגל: כי במקרה הזה מדובר באינטרסים ציבוריים גבוהים יותר ובהשקפה על היהדות.
בעיתון JEWISH DAILY BULLETIN היוצא בניו יורק התפרסמה למחרת יום כיפור הודעה על ההיתר בזו הלשון:
תרגום: מנהיגי הקהילה היהודית האורתודוכסית בברלין העניקו היתר לד"ר הרמן באדט, לשעבר מנהל השרים של ממשלת פרוסיה המודחת וחבר המועצה הפדרלית, שמתיר לו להתייצב ביום כיפור בפני בית הדין בלייפציג כדי לנהל את תיק בראון-סוורינג נגד הקנצלר פרנץ פון פאפן בגין הדחה בלתי חוקתית. ד"ר בדט, יהודי שומר מצוות, שתמיד שמר את השבת ואת ימי החג היהודיים, הועמד בדילמה קשה. בעוד שקבוצת בראון-סוורינג התעקשה על נוכחותו בבית המשפט כתיאורטיקן המוסמך ביותר בנושא חוקת הבית.
אמונותיו הדתיות של ד"ר באדט קראו לו לשמור את יום כיפור, היום הקדוש ביותר בלוח השנה הדתי היהודי. מנהיגים יהודים אורתודוכסים הסכימו להעניק לו את ההיתר בטענה כי העניין הקורא לנוכחותו בבית המשפט הוא בעל האינטרס הציבורי הגבוה ביותר וכן באינטרס של יוקרה יהודית.
הערת אזהרה ! כידוע אין ללמוד הוראה ממעשה, שהרי לא כל הפרטים ידועים ולא כל השיקולים פרושים לפנינו. וגם היקף ההיתר לא ידוע, כנראה לא הותרו כאן מלאכות מן התורה וכו'.
ובכל זאת, יש כאן מראה מקום לעיון בסוגיות הקשורות לפיקוח נפש של רבים ולהנהגה ציבורית בפוליטיקה עולמית.
שבת שלום
אבישי
נספח:
קצרנו בתיאור המורכבות של נציג יהודי שומר שבת בעמדה בכירה בשילטון נוכרי. כפי שמסופר במקומות שונים באדט הקפיד בפרהסיה על שמירת שבת, גם במחיר ציבורי.
באותו עניין מרתקת התמודדתו של סנטור ג'ו ליברמן בנושאים דומים. להתרשמותכם צרפתי כאן קובץ של עמודים מספרו החדש "זמן שבת".
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
המיוחד במעשה הכיור שהיה מצופה מראות שתרמו הנשים משלהן.
מפרשי המקרא (רש"י, אבן עזרא) טורחים לבאר מדוע השתמשו דווקא בהן.
המראה ביהדות מיוחד לשימוש הנשים בדווקא. נציין לתשובה שכתב הרב יצחק זילברשטיין נר"ו בספרו "טובך יביעו" על העמדת מראה בחדר מדרגות כאן.
מראות הצובאות הוא גם השם שבחר הרב משה אלשיך לפירושו לספרי הנביאים.
האלשיך הקדוש היה מחכמי צפת בתפארתה, תלמיד מרן ר' יוסף קארו ורבו של רבי חיים ויטאל. היה דיין, ראש ישיבה ודרשן. איש אשכולות. ידועים פירושיו לכל ספרי התנ"ך, שנדפסו במהדורות רבות.
שער מהדורת זולקווא תקטו 1755. עותק ספריית הרמב"ם
שער מהדורת אופיבך תע"ט 1711. עותק ספריית הרמב"ם
רבי משה אלשיך השתמש בשמות שונים לספריו. בספר "ירים משה", פירושו של האלשיך לפרקי אבות, דפוס פיורדא תקכ"ד 1764, המביא לבית הדפוס טרח ומצא שאפשר להקביל 12 שמותיו של משה רבינו לשמות הספרים.
שער מהדורת פיורדא תקכ"ד 1764. עותק ספריית הרמב"ם
הנה הם לפניכם:
משה / תורת משה. נתנאל / שושנת העמקים. שמעיה / עיני משה. אבי סוכו / דברים נחומים. אבי זנוח / הדברים טובים. חבר / משאת משה. יקותיאל / מראות הצובאות. טוביה / רוממות אל. ירד / רב פנינים. אבי גרר / חלקת מחוקק. בן בתיה / חבצלת השרון. בן עמרם / ירים משה.
לכל צמד הוצמד פירוש כפי שתראו בדף המצולם. נצטט את שכתב על "מראות הצובאות".
יקותיאל נקרא מרע"ה (משה רבינו עליו השלום) על שקוו ישראל לאל בנדבת המשכן ומכל הנדבה חיבב ה' מראות הצובאות.
למדנו שדווקא תרומת הנשים היתה חביבה ביותר לפני ה' ורק היא זכתה לציון מפורש בפרשת "ויקהל".
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
"מנהגי ישרון", ספרו של אברהם אליעזר הירשוביץ "איש קאוונא", נדפס לראשונה בוילנה בשנת תרנ"ב 1892 ואחריו עוד כמה פעמים. בכל פעם בתוספת מנהגים וטעמיהם. המחבר הוסיף את תמונתו בשתי מהדורות מאוחרות. זו באידיש של וילנה תרע"ד 1914 וזו שלאחריה, כשכבר היגר המחבר לאמריקה, ונדפסה בסט. לואיס תרע"ז 1917.
בתמונה המאוחרת המחבר כבר עבר לגור מקובנה (קאוונא) אשר בליטא לארה"ב וכעת גר בעיר פיטסבורג בפנסילבניה. הכתובת (Address) החדשה שלו מצויינת באחורי השער תחת הכיתוב: תוי ונוי.
בדקתי ב"אוצר החכמה" ומצאתי ספרים מועטים בהם מוזכר ביטוי מיוחד זה: תוי ונוי.
הנה שתי דוגמאות:
מתוך ספר "תולדות חכמי ישראל" (גרינוולד). תרפ"ד 1924
2. מתוך ספר "תפלות ישראל" (ברוין). תרס"ו 1906
בתחילה חשבתי שצריך לקרוא את "תוי ונוי" בחולם (כמו Toy Noy). נוי במובן של יופי.
אבל אחר כך מצאתי מי שהעיר שיש לקרוא זאת "תוי ונוי" בחיריק (כמו Tavi Navi). תוי הוא סימן שלי ונוי הוא דירתי.
באתר האקדמיה ללשון העברית נשאלו חכמיה :
"השם הפרטי נָוֶה רווח למדי בשנים האחרונות, ואנו נשאלים הרבה על משמעו ועל הכתיב שלו".
מקריאת תשובתם כאן למדתי כי יסודו של שם זה במילה מן המקורות. למילה נָוֶה שתי משמעויות:
(א) 'יפה', 'נאה'. כדוגמת "הַנָּוָה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי בַּת צִיּוֹן" (ירמיהו ו, ב).
(ב) 'מקום'. כדוגמת "נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ" (שמות טו, יג).
מצינו בדברי חכמינו, שבית המקדש (והמשכן) הולם את שתי המשמעויות. גם דירה לשכינה בעולמנו וגם יפה ונאה עד שנקרא "נויו של עולם".
אז "תוי ונוי" הוא מקום דירתי הפרטי, ובו אני מניח את חפצי.
להבדיל ממקום המשכן והמקדש שהוא "דירה בתחתונים" של השכינה.
שבת שלום
אבישי
נ. ב.
רעי חנוך שלח לי "תוי ונוי" מנוקד.
"דברי חכמים וחידותם" (וויסמאן-חיות). תרנ"ב 1892
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
פרשת השבוע עוסקת בדיני ממונות בין אדם לחברו ולסביבתו.
מצוות "דינים" היא אחת משבע מצוות שבני נח חייבים.
שאלה מעניינת: האם אומות העולם מצווים באותם פרטי הלכות בתחומים אלו כמו אלו הכתובים ב"שלחן ערוך" שלנו ?
"כתאב אלאחכאם אלשרעיה פי לאחואל אלשח’ציה ללאסראילין"
["חוקי ההלכה היהודיים בדיני המעמד האישי"]
שער הספר. עותק ספריית בית אריאלה.
"שערי משפט" הוא חיבור מיוחד בשפה ערבית, חיבר אותו ר' מסעוד חי ן' שמעון, אב"ד קהיר וראש הרבנים במצרים. החיבור נדפס בקהיר בין השנים תרע"ד-תר"פ (1914-1920) ולו שלשה חלקים.
עמודים מהספר
בערכו של מחבר הספר באתר mytzadik נכתב כי ספריו זכו לאישור של משרד המשפטים המצרי !
אמנם ידעתי. כי חכמים יתמהו. הלנו אתה. ותחבק חיק נכריה. לא יעשה כן. לתת הצעירה. לפני הבכירה… בארץ נכריה. אויבנו פלילים. נתנו בשער קולם. אבדה עצה. תורה ותושיה. אין סדר למקרא. תעו במדבר. אורח לא סלולה. ערבה וציה. על כן חפרתי את הבאר באר לחי…
על נסיבות כתיבת הספר (דרישת השלטונות), על תוכנו ועל השפעתו על הערבים במצרים כתב אברהם אלמליח (מזרח ומערב, כרך ראשון תר"פ 1920, עמ' 278). הובאו דבריו בספרו של שלמה דיין, חכמי המערב בירושלים (ירושלים, תשנ"ב 1992). חלקים ממנו נצטט לקמן:
הספר החשוב הזה העושה רושם נעים מאד גם בתכנו וגם בחיצוניותו, גם בסדור כל פרקיו, וגם בשטתו המדעית, נתקבל בשמחה במצרים, וכל העתונות המצרית בכללותה הרבתה לספר בשבחו. חצר המלכות והוזירים המצרים וראשי הדתות השונות ופרופסורי המכללות והשופטים ועורכי הדין הודו למחבר הנכבד על המתנה היפה שבה העשיר את עולם המשפטים, הרב מ. חי בן שמעון, בספרו זה, הרים את קרן המשפט העברי בעיני העולם הנאור. עבודתו החשובה הזאת שמשכה אליה את תשומת לב כל העולם המשפטי במצרים מתחלקת כאמור לשלשה חלקים הכוללים הערות, ציונים ומראי מקומות והכל מוצע בהרצאה יפה וקלה, יפה עשה הרב המחבר שהוסיף גם את חוות דעת אחדים מרבנינו הגדולים בשאלותיהם ותשובותיהם. ונחזיק נא לו טיבותא על העבודה הענקית שעבד בסדור הספר הגדול הזה. השלחן ערוך שהיה עד כה כספר חתום לפני לא יהודים, נעשה כעת על ידי חבורו של הרב בן שמעון, לספר השוה לכל נפש וע״ז יודו לו כל מוקירי שפתנו.
הגאון רבי יוסף ארוואץ זצ״ל, ראב״ד לעדת הספרדים בעיה״ק יפו ת׳׳ו, ביקר במצרים בראשית שנת תער״ב (1912). והוא התפעל רבות מהסדר והמשטר הנפלא, שמצא בבתי הדין של רבי מסעוד ואחיו רבי רפאל אהרן, וכה הוא מתאר את רישומיו בהקדמה לס׳ שערי משפט.
״אנכי בדרך נחני ה׳ בשליחותייהו דרבנן קדישי דעיה״ק ירושלים תוב״ב, פה קריה עליזה ברוך עמי מצרים. שמח לבי ויגל כבודי, ראיתי כי כל העדה כולם קדושים, אנשי חכמה ומדע ויראת חטא רודפי צדקות ואוהבי תורה. ראיתי בית דין הגדול והמפואר אשר תחת ממשלת המאור הגדול, מר ניהו רבא הגאון המפורסם ר״מ ור״מ דפה עוב״י מצרים ואגפי׳ה כקש״ת כמוהר״ר רפאל אהרן בן שמעון נ״י, ומשנהו כסף מר אחיו הרב הגדול המפורסם לשם טוב ולתהלה, רב ספרא ויקירא, ראש אב בית דין מקודש כמוהר״ר מסעוד חי בן שמעון נ״י. ראיתיו כי הוא הבית דין המיוחד במינו לתפארת דתינו ולאומינו. הרבנים הנז׳ יצ״ו לא חשכו נפשם מכל עמל ותלאה להגדיל את כבוד דת ישראל ולהאדיר את כבוד האומה הישראלית במלוא מובן המלה. ראיתי כי מזה שנים אחדות נוסד בתוך ב״ד הצדק בית משפט טריבונאל ראביניק עפ״י נימוס ותכסיסי הטריבונאלים המפורסמים אשר לשאר העמים, ובהם ישפטו את העם משפט צדק. הכל על צד היותר מנומס בעורכי דין (אדווקאטוס). סופרי הדיינים כותבים הטענות ועל פיהם יצא דבר הדין הלכה פסוקה על פי דת ודין תוה״ק".
פתחנו את רשימתנו בשאלה:
האם אומות העולם מצווים באותם פרטי הלכות בתחומים אלו כמו אלו הכתובים ב"שלחן ערוך" שלנו ?
למרבה הפליאה (שלי…), התשובה היא כן!
כך פסק הרמ"א (תשובה י' בשו"ת שלו) בסכסוך שהסעיר את העולם היהודי בשעתו וגרם בעקיפין לשריפת התלמוד. שני מדפיסים נוכריים הדפיסו את ספר "משנה תורה" לרמב"ם בוונציה בשנת ש"י (1560). הרמ"א הכריע שהיתה כאן השגת גבול של אחד המדפיסים על חברו והטיל חרם על מהדורה זו. בתשובתו הרמ"א מוכיח שבני נוח מצווים בפרטי הדינים כבני ישראל.
לאחרונה התאגדו כל בתי הדין לממונות במדינת ישראל במסגרת "לכתחילה". כתבה על כך מופיעה השבוע בערוץ "שבע" כאן.
שבוע טוב
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
לימוד התורה כמצווה מרכזית בחייו של כל יהודי. האם בלימוד "שור שנגח את הפרה" – כדוגמא לסוגיה הלכתית – מושגת הדביקות בה'?
בהקשר זה ניתן למצוא את המושג הקבלי, "קב"ה ואורייתא – חד הם", בשני קצוות: מיוחס לבעל שם טוב מחד ולר' חיים מוולוז'ין מאידך.
נפתח בסיפור המובא בפירושו לפרקי אבות של ר' חיים מוולוז'ין, תלמידו הגדול של הגאון מווילנה.
"קב"ה ואורייתא חד הוא והדבוק בתורתו דבוק בו ית"ש.
וסופר מאדונינו דוד הגאון בעל הט"ז,
שאשה אחת צעקה אליו אהה אדוני והנה בני נחלש למות.
ויאמר לה התחת אלקים אני.
ותאמר אל התורה שבאדוני אני צועקת כי קב"ה ואורייתא חד הוא.
ויאמר לה הלא זאת אעשה לך הדברי תורה שאני עוסק כעת עם תלמידי אני נותן במתנה להילד אולי בזכותו יחי' כי בדבר הזה תאריכו ימים כתי'.
ובאותה שעה חלצתו חמה."
[המקור: רוח חיים. פירוש לפרקי אבות מאת ר' חיים מוולוז'ין. פרק א, משנה א. ד"ה: הם אמרו שלשה דברים.]
רבי יצחק מניסכיז, תלמידו של החוזה מלובלין, מביא שמועה נאה ממרן הבעש"ט על המאמר בגמרא: "לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שתוך כך זוכרהו". ישנה תורה חסידית המיוחסת לבעש"ט. ממנה עולה כי אע"פ שאסור לנו להיפרד מהחבור לקב"ה בכל שעה – לימוד הההלכה הוא חריג, שנראה כפירוד והוא דביקות.
שער ספר תולדות יצחק (ורשה תרכ"ח 1868) לר יצחק מניסכיז. עותק סרוק מונח באתר הספריה הלאומית כאן .
"הגם שע"י עומק העיון בלימוד הוא נפרד מדביקותו, אבל… ע"י ההלכה נמי זוכרו להשי"ת כי בתוה"ק מלובש רצון הבורא ית', וקוב"ה ואורייתא כולהו חד, ואין זה פירוד אלא דביקות גמורה".
להרחבה בנושא, ראו בספרו של נחום לאם. תורה לשמה. ירושלים, מוסד הרב קוק, תשל"ב 1982.
למקור המיוחס לבעש"ט הגעתי באופן עקיף. לפני עשרות שנים נכנסה למשרדי אשה מבוגרת, גב' בת שבע דנמרק, והפקידה בידי שני צילומים של מכתבים שקיבל אביה, חנוך העניך קופרמן הי"ד, ובקשה את עזרתי בפענוחם. המכתבים נשלחו מהעיר וורשה לאלכסנדר (עיירה ליד לודז') בשנת תרס"ו (שלהי 1905). לא הצלחתי לפענח את שם הכותב במלואו ולזהותו. מתוכן המכתבים ברור שהיה תלמיד חכם וכנראה חסידי.
גב' בת שבע דנמרק איננה בין החיים. יצרתי קשר עם בנה חנוך, שסיפר לי שסבו (שעל שמו נקרא) היה חסיד גור ושעסק בלימוד הלכה. במכתבים ישנם דברי תורה קצרים וארוכים וגם הד להתרחשויות בעולם היהודי והכללי.
להלן מצורפים המכתבים ופענוחם.
כתמיד אשמח לקבל תיקונים והשלמות.
תודתי לרעי חנוך גוטליב שעמל עמי בפרשה זו.
חורף בריא וטוב
אבישי
1.
ב"ה אור ליום וא"ו לסדר וישלח תרס"ו לפ"ק פה ווארשא
שוכט"ס לכבוד אהובי ידידי מחמד נפשי ה"ה
הב' המופלג כש"ת מו"ה חנוך העניך קופערמאנן נ"י
אחדשה"ט ,לעולם הוי דן אדם לכף זכות" מקדם דנתי אותך
אחד מנוסחי ההתנצלות בפני הגויים (עליהם כתבתי כאן) ומהיפים שבהם נדפס בראש ספר פירוש ר' אליהו מזרחי על פירוש רש"י לתורה, דפוס פיורדא תקכ"ג 1763.
צילום מעותק ספריית הרמב"ם
ההוכחה למוסר היהודי הנאצל כלפי הגויים שאנו חוסים בצילם מגיע מפרשיות השבוע שלנו.
ציטוט מנוסח ההתנצלות לעיל (שורות 4-6):
"... והלוא הדברים קל וחומר, מה המצריים שהעבידו את בני ישראל בפרך וגזרו עליהם כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו נצטווינו שלא לתעב אותם, מפני שהיו אכסניא לאבותינו, אומות הללו המה מלכיהם ושריהם יר"ה שהם שומרים אותנו ואת ממונינו והיו אכסניא לאבותינו והם כמו כן אכסניא לנו עא"כי. וזה ק"ו שאיו עליו תשובה…"
כמובן שהפירכא והתשובה לק"ו נתונים בידי הגויים, עת שייהפכו את עורם ויגרשו את היהודים מארצם וממונם יוקח מהם… וד"ל.
לטעמי עדיין זו שאלה פתוחה: האם כותבי כתב ההתנצלות באמת סברו כך? או שמא אלו דברים שנכתבו כי הם ערבים לאוזן הנוכרית בלבד?
——————————–
ובאותו עניין…
בחג סוכות האחרון נלקח לבית עולמו מכובדנו ידיד הספריה הרב ד"ר שאול הירשוביץ. עשרות פעמים התכתבנו במייל והשתדלנו למלא את בקשותיו. הנה פנינה שכתב אלינו משנת תשע"ב (חודש שבט, ינואר 2012)
גם נפגשנו רבות בספריה ובהם השמיע לאוזנינו את תמיהותיו בפשטי הכתובים בטוב טעם ודעת. בני משפחתו הוציאו מתורותיו חוברות "שאלתי מעמו". באחד הפרקים "שלשת ההטעיות" עוסק בכל אותן "רמאויות" שרימה משה את פרעה בדרכו להוציא את בני ישראל ממצרים על פי דבר ה'.
1. בקשתו מפרעה לצאת לחוג שלושה ימים בלבד.
2. שאילת כלי כסף וזהב לצורך אותה חגיגה.
3. הציווי בפרשת השבוע "וישבו ויחנו לפני פי החירת…", אז יאמר פרעה "נבכים הם בארץ" ויצא לרדוף אחרי בני ישראל. בסוף של דבר טבע בים סוף הוא וכל חילו.
ר' שאול פורס במאמרו את כל הנימוקים וההכשרים למעשה הרמאות. אחד מהם הוא "מידה כנגד מידה". כדברי דוד המלך בספר תהלים: עִם-חָסִיד תִּתְחַסָּד, עִם-גְּבַר תָּמִים, תִּתַּמָּם.עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר, וְעִם-עִקֵּשׁ, תִּתְפַּתָּל.
וכך גם דברי "אור החיים" הקדוש:
"כי ה' מודד מדה כנגד מדה, ואמרו ז"ל (סוטה י"א ב) כי המצריים נתחכמו על ישראל לשעבדם בתחלה בפה רך ואחר כך בפרך, והשופט בצדק מדד במדה עצמה, כי מתחלה בפה רך נלכה ג' ימים השאילונו כספיכם שמלותיכם וגו' ואחר כך בפרך"
שבת שלום
אבישי
נ. ב.
* בסוף ספר הנ"ל ישנה עדות מעניינת על "חנות הספרים" של המו"ל איצק בן ליב ב"ב.
**
פרסום מיוחד מצוי בספריית הרמב"ם על מסכת ברכות : הארות וביאורים לפרקים א-ג שנרשמו תוך כדי לימוד בחברותא בשנים תשמ"א-תשמ"ה /מאיר צבי גרוזמן, שאול הירשוביץ. תשפ"א. 7 עמודים לא ממוספרים, קעח עמודים.
————————————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה. (מכת ברד, סוף פרשת וארא)
לפני שלשה שבועות קיימנו מפגש מחזור של בוגרי ישיבת בנ"ע "נתיב מאיר" בשנת תש"ם (1980). עברו למעלה מארבעים שנה וזה לנו מפגש ראשון מאז. כחלק מתוכנית ערב המפגש האזנו להרצאות TED של ארבעה בוגרים, "מובילים" בתחומם. אחד מהם ד"ר דוד בונפיל, מומחה לגידול חיטה, הרצה על על הממשק בין תורה ומדע במחקריו על חמץ בפסח והוברת שדות בשביעית.
בראיון שנתן לעיתון "משפחה" (כא כסלו תשפ"ב, 25 נוב' 21) "מרפא החיטים" סיפר דוד על פרוייקט השבת זנים קדומים של חיטה לגידול מסחרי*.
מה המטרה של המחקר ומה תועלת בזה?
* עמית מחקר: פרופ שחל עבו, האוניברסיטה העברית,הפקולטה לחקלאות.
נצלתי את קשרי החברות מתקופת התיכון ופניתי אליו בבקשה מוזרה: לזהות את מין הדגן בדגל המדפיס של משפחת מאירהאפער, שפעלה בעיר זולקוב (זאלקווא, באוקראינה) בין השנים תקנ"ב – תקע"א (1792-1811).
דוד שלח את ה"דגל" לעמית וממנו התקבלה התשובה הבאה:
הסמל מאד מעניין.
לדעתי אתה צודק שזהו איור לדגן כללי, אבל לקבוצה של דגני הקיץ הקרויים בעברית במקובץ דוחן.
בודאי שמת לב שהשיבלית האמצעית בכל ״קומה״ היא לא באותו ״מפלס״ כמו שתי הצדדיות, ולכן להערכתי לא מתאים לשעורה.
גם מספר המלענים המרובה ברקע, יותר מידי צפוף לשעורה.
אם תעשה חיפוש גוגל למינים הבאים, תמצא דברים שיכולים להוות השראה למי שהכין את התחריט המקורי בזמנו
Setaria italica
Pennisetum glaucum
הראשון מבין השניים יותר מתאים מבחינת המכבד ומספרי המלענים, וגם היה ידוע כגידול בכל אירופה בזמנו. כיום רק גידול שרידי באזורים נידחים של אירופה, וחשוב יותר באזורי עולם אחרים.
בהתבוננות נוספת מעבר על התשובה לעיל, למיטב הבנתי הצייר ראה מול עיניו מספר צמחים וצרפם יחד באיור. יש מרכיבים מ: חיטת דורום, שעורה שש-טורית, דוחן, ומי יודע מה עוד. כלומר דגן כלאיים. או כלאי דגן.
מידי יום ראשון בשעה 18:00 מתכנסת קבוצה בספריית הרמב"ם לחוג "צימעס – לומדים חסידות". מוזמנים להצטרף כאן.
שבוע שעבר למדנו שם את דברי ר' צדוק הכהן מלובלין ואת שאלתו "אשר אנחנו בעקבתא דמשיחא ובכל דור הנפשות מתקטנים ואיך נזכה לגאולה"?
ר' צדוק מביא, מה ששמע מפי רבו ה"מי השילוח", בשם רבי שמחה בונים מפשיסחא: "ושמעתי בשם הרה"ק מפרשיסחא זצ"ל שאף הנפשות מתקטנים בכל דור, מ"מ הנקודה שבלב נטהר בכל דור ודור יותר".
המקור: "פרי צדיק" לפרשת ויחי ולפרשת כי תבוא.
החסידות ראתה לעומק הנשמה.
שמואל אבא הורודצקי היה אחד הסופרים שכתב הרבה על חסידות. הוא עצמו היה צאצא לאדמו"רים.
ספר "החסידות והחסידים" יצא בכמה מהדורות והיה נפוץ למדי. באחד העותקים של "בית אריאלה" צלמתי לפני שנים רישום בעלות שעורר את סקרנותי.
לא מצאתי כעת את העותק המקורי לצילום חדש. נסתפק בצילום המטושטש הישן. מה שנרשם הוא:
מוניה גבת
האם גבת הוא הקיבוץ גבת בעמק יזרעאל? האם היה שם מוניה?
בארכיון קיבוץ גבת ישנה התמונה הבאה. בצידה תיאור הפריט ובו מוזכר שמו של מוניה (וגם קשר לחסידות דרך שכנו איש הזמר החסידי…)
יצאנו לחפש מידע על הרב משה מנחם יוסף סגל הלוי, ראב"ד העיר לודז', שחותמתו, חתימתו ורישום שושלת משפחתו מצויים על עותק ספר "דקדוקי סופרים" בספריית הרמב"ם.
מצאנו אותו באחת התמונות הידועות בזמן השואה, כשכבשו הנאצים ימ"ש את פולין והתחילו להתעלל ביהודים וראש להם הרבנים תחילה.
תמונה זו פורסמה בספר "זכרון בספר" (ירושלים, ר. מס, תשס"ח 2008) עמ' 297. בהערות צויין פרסום קודם בספר "שנות ראינו רעה": פרקים בתולדות היהדות הדתית בתקופת השואה, הוצאת יד ושם תשס"ג (2003). ושם צויין כי מקור התמונה: ארכיון יד ושם.
חיפוש נוסף ברשת מצא תמונה זו בארכיון "בית לוחמי הגיטאות", אך שם הרב המובל בעגלה הוא יוסלה פיינר ואינו הרב סגל !
אז מה האמת? מי הרב המובל בביזיון?
חפשנו תמונות של שני הרבנים. ולהפתעתנו נראה כי אף אחד מהם אינו הדמות על העגלה!
שניהם היו בגיל מבוגר וזקנם לבן. הדמות על העגלה גם צעיר וגם עטור פיאות ארוכות (כנראה חסידי).
1.
תמונת הרב סגל, כפי שגזרתי מסרטון על נכדתו "מינה ברויר – בת 90" בהפקת אולפני אתרוג.
שימו לב לבניין שברקע של שתי התמונות הנ"ל, שמעיד ששתי התמונות צולמו באותו מקום.
המסקנה שלי היא: הנאצים ימ"ש הושיבו על העגלה לסירוגין רבנים שונים. כנראה גם הרבנים סגל ופיינר הושבו בביזיון שם. זהות הרבנים בתמונות הנ"ל לא ידועה, .
עדות נוספת על התעללות קשה ומזעזעת של הנאצים ימ"ש ברב סגל ורבנים נוספים בלודז', דווח בעיתון "הבוקר" (ח' תשרי תש"ה, 26 ספטמבר 1944) תחת הכותרת: הימים הנוראים הראשונים תחת שלטון הנאצים". ראו נא כאן.
שושלת היוחסין של הרב משה מנחם סגל הי"ד.
הרב משה מנחם סגל היה נכדו של הרב אליהו חיים מייזל, רבה המפורסם של לודז', וממשפחת רבנים מיוחסת.
בצילום הדף הפותח את רשימתי כתובה בכתב ידו של הרב סגל רשימת יוחסין .
חלקה כתוב בטורים מאונכים וחלקה בשורות מאוזנות.
הרשימה דורשת פענוח.
שלחתי רשימה זו לאחד המומחים בגניאולגיה רבנית. אשמח בהמשך לשתף אתכם במידע שיתקבל על רשימה זו.
המומחה שאליו פניתי הוא ר' בנימין פנטליאט הי"ו. ממליץ בחום על בלוגו המעניין מאד "תולדות ושורשים – עצי משפחה". אני מודה לו על המענה המהיר.
להלן תשובתו לפנייתי אליו:
ישר כח על הרשימה המעניינת, הרשימה די פשוטה למתבונן הרגיל ברשימות יוחסין.
משה מנחם הלוי, הוא חתן ר' נחום מאיר הלוי, [פיש]
ר' נחום מאיר הלוי, הוא בנו של ר' צבי הלוי וחתנו של ר' שמחה יאיר [רוזנפלד].
ר' שמחה יאיר הוא בנו של ר' פנחס וחתנו של ר' אלי' בער[?] [שם זה לא הכרתי קודם.
הלאה,
ר' גבריאל, חתן ר' אליהו חיים מייזל,
ר' אליהו חיים מייזל הוא בנו של ר' משה, וחתן של אחיו ר' נחום.
ר' נחום הוא בנו של ר' משה וחתנו של ר' שמואל.
ר' שמואל הוא חתנו של ר' חיים
ר' חיים הוא בנו של ר' ישעי' וחתנו של ר' יעקב.
הלאה,
ר' יהושע הוא חתנו של ר' בנימין דוד .
ר' בנימין דוד הוא בן ר' יצחק וחתן ר' יהודא
ר' יהודא הוא חתן החסיד ר' שמואל הקטן.
הלאה,
על ר' יחזקאל לא נמסר מי חותנו.
על ר' שמואל כתוב שהוא חתן ר' יחזקאל.
אחרי ר' בנימין.
הוא פתאום חוזר לכתוב על ח"ז דהיינו חותנו זקינו ר' צבי הלוי, הוא אביו של ר' נחום מאיר הלוי חותנו.
אבל, הוא לא ממשיך את היחוס.
[במקורות אחרים נמסר שהוא חתן ר' דוב בער הלוי פלעשער בן אחותו של ר' שרגא פייבל דנציגר מגריצא.]
בסוף ספר אבות עטרה לבנים, שנדפס לפני תשעים וחמש שנה, בווארשא תרפ"ז,
הוסיף המדפיס מספר שלשלות יוחסין, "נסדר על פי סופרים וספרים ומגלות יוחסין שונים".
בין היתר מופיע שם מעמוד 233 דיגיטלי בהיברו בוקס ואילך, יחוסו המלא של ר' משה מנחם סגל,
הטור הימני האנכי הוא בן אחר בן. השורות האופקיות הן יחוס כל אחד דרך חתנות.
ידיד ותיק וקורא נאמן שלח אלי דף יוחסין של ר' אליהו חיים מייזל, המתחבר לרשימה הנ"ל.
וכך כתב לי ר' דוד נחמן רוטנר הי"ו:
מצ"ב צילום של הדפס של המשך שושלת היוחסין, שהרממ"י סגל הדפיסו בעצמו. לפני שנים הוציאו צאצאיו בארץ, ספר מדברי תורתו (זו לא היתה 'הוצאה לאור' אלא משהו 'פנימי', אני לא זוכר את שם הספר ולא ראיתי את הספר יותר) ושם הופיע ההדפס הזה.
נשמח לקבל פרטים על ספר זה (שנראה נדפס סביבות שנת תש"מ 1980), האם צאצאי ר' מנחם משה סג"ל מכירים ספר זה?
שבת שלום
אבישי אלבוים
נ. ב. תודה מיוחדת לחנוך גוטליב על עזרתו באיסוף החומר ובניתוחו.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
ניתן לקרוא את המשפט גם מהסוף להתחלה. כלומר מפני שאין לנו רשות להשתמש בהם – הנרות הללו קודש הם. קדושה תלויה בהבדלה ובמגבלות שהאדם שם על עצמו. "קדושים תהיו – פרושים תהיו".
בספריית הרמב"ם נתלה לאחרונה ציור קיר שכולו מוקדש לשמות ארבעה עשר חלקי ספר "משנה תורה" שכתב הרמב"ם. היצירה נוצרה בסטודיו של דוב אברמסון והיא בנויה מארבעה עשר פלחים מצויירים במעגל. אני עדיין מנסה להבין את כוונת היוצר בכל פלח מהציור.
אחת הלשוניות עוסקת בחלק "קדושה" שבספר "משנה תורה". שאלתי את דוב "מה כוונת המשורר כאן ?" קבלתי הסבר כדלקמן: האיש נמצא בתוך קירות זכוכית, המבטאות שהקדושה נמצאת בגבולות ובהגבלות שאדם שם לעצמו.
ר' יהודה רוזאניס חיבר את פירוש "משנה למלך" על "משנה תורה" לרמב"ם. תחילה נדפס בקושטא כספר עצמאי בשנת תצ"א (1731) ואחר כך שולב על הדף במהדורות השונות של "משנה תורה" עד ימינו.
שער הספר. עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
במהדורה הראשונה – זו של קושטא – הוסיף המסדר שמות לכל אחד מארבעה עשר חלקי ספרי הרמב"ם, בבחינת "סימן יפה לבנים" וכדי שיעזרו לזכירה. השמות המוצעים הם "תנ"כיים" והם על דרך הרמז.
רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ הדפיס במגנצא בין השנים תרכ"ח-תרמ"ו (1867-1886) חמשה עשר כרכים מסדרת הספרים "דקדוקי סופרים". בספרים אלו בירר את נוסחת התלמוד על פי כתב יד מינכן ועליו הוסיף הערות רבות מאירות עיניים.
כך תיאר את עבודתו בשערי ספרי דקדוקי סופרים :
כולל נוסחאות וגירסאות הנמצאות בתלמוד כתב יד משנת ק"ג לאלף הששי, המונח בעיר מינכען בעקד הספרים אשר לממלכת בייערן, השונות מנוסחאות התלמוד המצוי בידינו בדפוס, עם הגהות נקראות דברי סופרים, כוללים נוסחאות שונות מגמרא, כתב יד הנמצא בעקד ספרי הקיסר בפאריז ומדפוסים הראשונים מגמרא משניות ועין יעקב, והערות לברר את הנוסחא הישרה על פי דברי הראשונים וע"פ שקול הדעת הישר.
שער ספר דקדוקי סופרים על מסכת סנהדרין. מגנצא תרל"ח 1878. עותק ספריית הרמב"ם
ספר זה זכה לתפוצה רבה עקב חשיבותו. הרי בסיס לכל עיון הוא העמדת הנוסחא הישרה, כלשון הגמרא במסכת בבא בתרא דף קמה: הכל צריכין למרי חיטיא (= כולם צריכים לבעל החיטים).
בספריה עותקים רבים ממקומות ומבעלים שונים. המיוחד בעותק, ששערו הוצג לעיל, שהוא "הורד מצרימה".
בתחתית דף השער מוצגת החותמת:
משה רצאבי מוכר ספרים נ"א אמון
נא אמון הוא שמה של העיר אלכסנדריה בפי היהודים. כתבתי על כך ברשימה ותיקה: נא אמון, איפה זה?
מוכר ספרים זה פרסם בשער עיתון "הצבי" (גיליון מתאריך כ"ב סיון תרס"ט [א'תת"ם לחורבן], 11/6/1909) מודעה זו:
כנראה גם שלח ידו בהוצאת ספרים והדרתם מכתב יד.
שער ספר שולחן ערוך / שתילי זיתים. דפוס נא אמון, תרס"א 1901.
——————————————————————————–
בספריית הרמב"ם שמורה גלויה ובה דיוקנו של רבי נתן נטע רבינוביץ בתוספת הערה בשוליה.
תמונת הרב הגאון הבקי הנפלא מו"ה רפאל נטע ראבינאוויטץ זצ"ל מווילקאמיר במינכען
בעה"מח דקדוקי סופרים על הש"ס
מנחה היא שלוחה מאלמנת הגאון זצ"ל. יצחק יוסף חזן בלאאמו"ה צבי הירש שליט"א ני"ו
חי' עלם נטע בש"ס לפ"ק
חי' עלם נטע בש"ס לפ"ק = שנת תרמ"ט
ר' נתן נטע רבינוביץ נפטר בתאריך כ"ד כסלו תרמ"ט 1889. החותם של הצייר על התמונה משנה 1889.
תמונה זו ניתנה, אפוא, סמוך לפטירתו !
ר' נתן נטע רבינוביץ נצרך לצורך חיבורו לעיין בספרים ישנים ונדירים ובכתבי יד.
ר' יוסף יצחק חזן היה תלמיד חכם, מחבר ספרי "שיח יצחק" (פולטובה, תרס"ז-תרע"ד 1907-1914) ועל דמותו ראוי לבוא פרסום נפרד. לעניינו חשוב שהיה גם אספן ספרים. יש לשער שעל רקע משותף זה נוצרו קשרים אישיים בין שניהם.
הנה עדות אחת לאוסף ספריו של ר' יוסף יצחק. בהקדמה לספר "אלה המצוות" שחיבר ר' חיים משולם קויפמן אטרמן, דפוס פיוטרקוב תרס"ו 1906:
תודה לרעי היקר חנוך גוטליב, שיד רב לו בהכנת רשימה זו.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
לפני כשבועיים הגיע אלי עותק ספר "תורה אור" על תורה, תהלים ושיר השירים מאדמ"ור הזקן ר' שניאור זלמן מלאדי.
הספר נדפס בלבוב (לעמבערג) בשנת תרי"א 1851.
לבוב. דפוס מיחאל [!] פארעמבא. תרי"א 1851
בעותק זה ישנם תיקוני טעויות מועטים בכתב יד.
בגב השער מופיעה חותמת צנועה כמעט נעלמת. בעקבותיה צעדתי.
תורהודרךארץ
מוסדות חינוך תיכוניים בשם "תורה ודרך ארץ" היו פרוסים בריגה וסביבותיה בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה.
מוסדות אלו הוקמו כקונטרה לבתי ספר שהיו בשליטת ה"בונד" ו "צעירי ציון". המוסדות היו שייכים ל"אגודת ישראל" ובין מנהליה נמנה הרב חדקוב, מי שהיה לימים יד ימינם ומזכירם האישי של אדמו"רי חב"ד: הרב יוסף יצחק שניאורסון וחתנו הרב מנחם מנדל שניאורסון זכרונם של צדיקים לברכה.
בגלל השיוך האגודאי-חב"די של בית הספר ישנה לגביו התייחסות מעניינת של האדמו"ר ר' יוסף יצחק, כפי שאמרה בהתוועדות י"ט כסלו תרפ"ח 1928 ונכתבה על ידו באגרותיו. מחד אהדה למוסד, ומאידך בקורת נוקבת בסכינא חריפא.
נדפס בתוך "אגרות קודש מאת כ"ק אדמו"ר מוהרי"יץ", כרך ב תרפ"ח-תרצ"ג. עמודים קנב-קנג.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
עמוד בודד זה מהוה תעלומה עבורי. אינני יודע מאיזה ספר לקוח ומי מחברו.
המאפיין של הכתיבה הוא מאסף דברי פוסקים אחרונים סביב שלחן ערוך חלק יורה דעה.
כותרת הדף שלפנינו: הלכות בשר בחלב. הדף מודפס רק מצדו האחד.
על הדף שני סוגי הערות בכתב יד: קצרות בגוף הטקסט ובשוליו וארוכות בתחתית העמוד.
בגוף הטקסט ובשוליו ישנם תיקוני טעויות של ההדפסה, בכתב יד של המחבר. כלומר זו הדפסה ראשונית לצורך הגהה.
בשולי העמוד תכתובת הנוגעת לתהליך הדפסת הספר. מוזכרים גליונות (הבויגענס) מספר 6-8. גיליון מודפס יכול הכיל מספר עמודים. גודל סטנדרטי של ספרים תורניים הוא תבנית 4 ובו ישנם 8 עמודים בגיליון. עמוד זה מספרו לה (35). האם זה מספר העמוד או הדף? אם זה מספור של דפים אז הוא עמוד 70. האם היו עוד עמודים בספר וכמה?
מוזכר חוק הצענזורה המחייב לשלוח עמודים מהספר לבקורת ואישור. גם תמורה עבור הדפסת המעטפה ותשלום לכורך (הבוכבינדער).
נוסח הכיתוב בשולי הדף:
נכון הגיעו לו הבויגענס ו' ז' אך ה ח' שלחתי אך בדפוס שכחו להניחו ג"כ ע"כ / הנני שולח לו עכשיו עם ה 5 עמודים, אם יש לו וברצונו לשלוח השמטה על / שלשה עמודים ויהי' נקיים נגד חוק הצענ' ויחיש לשלוח תכף למען יהי' לו הספר / שלם על חג הפסח כי אחכה על תשובתו ויחיש כעת ג"כ לשלוח כל התמורה כפי / החשבון המגיע כידוע לו וכן גם בעד הדפסת (הנאקלאדקע) המעטפה / העולה 6 רו"כ לבד הנייר … אך … … לשלוח וכמה אשר יעלה / להבוכבינדער בעד … הספר וכמה ברצונו צו בנדען כנהוג —
—————————————————————————
חפשתי ולא מצאתי עד כה מהיכן לקוח עמוד זה. ואני מהרהר בקול ואולי …
מעולם לא יצא לאור ספר זה ?
שבת שלום
אבישי
תשובה קבלתי מדוד אורן. הוא מצא ספר בשם זה במכירה באתר ebay !
ספר זה נעלם ממני, אף שעותקים ממנו רשומים בקטלוג הספריה הלאומית.
אין ספק שזה הספר הנדרש על פי מספור העמודים בקטלוג הסה"ל:
תודה דוד שהעמדתני על "מציאה" זו.
לבקשתי רעי הנכבד ספרן הספריה הלאומית הוותיק ר' יוסף לייכטר שלח אלי את העמוד שלנו. אפשר לראות שרוב ההגהות תוקנו.
. בספר ישנה הסכמה של אח סבתו של המחבר, הרב גרשון מענדיל זיוו אב"ד דטויראגען, לה מצרף הערה "אך בתנאי אשר ידפיס ברשיון הצענזוריא כפי חוקי הקיר"ה". כפי שנראה מהדף שמצאנו גם בקשה זו מולאה על ידי המחבר.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
בעותק ספריית הרמב"ם של ספר "קרן יהושע", דפוס פיוטרקוב תרס"ו 1906, מצאתי את החותמת הבאה בשנים מדפי הספר. וכך הוא נוסח החותמת:
חותם בה"מ הגדול הסמוך לאייזינבאהן ביאליסטאק
ביאליסטוק היא עיר ידועה ובה קהילה יהודית גדולה. אך מה הוא "אייזינבאהן" שבית המדרש הגדול סמוך ובטל אליו?
מכיון ש"אייזין" ביידיש הוא ברזל, אני מניח שהכוונה לכלי תחבורה שעשוי מברזל, כלומר הרכבת.
נראה שבית המדרש הנ"ל היה סמוך לתחנת הרכבת של ביאליסטוק. הופעת הרכבת במחצית הראשונה של המאה ה-19 (למניינם) היתה חידוש עצום והשפעתה על חיי הכלכלה היו ניכרים. מקומות שבהם עברה הרכבת התפתחו מאד ולעומתם כאלו שלא זכו לכך דעכו. בביאליסטוק היתה צומת של מסילות ברזל. [ראה על כך "בין שתי ערים (טיקטין וביאליסטוק) ולאן נעלמה הרכבת" מאת בנימין זאב וכסלר].
—————————————————————————————————-
שני הפוסקים המובהקים הבאים מזכירים את האייזנבאהן – רכבת באופן עקיף ומעניין ותוך כדי דיון הלכתי בנושאים שעל הפרק.
הרב שלמה קלוגר (תקמ"ו-תרכ"ט 1785-1869) היה מהתנגדים למעבר ממצות יד למצות מכונה בפסח. היו לו נימוקים רבים וביניהם גם נימוק סוציאלי, שעניים רבים מתפרנסים לפני החג מהאפיה הידנית. מבצבצת מדבריו אחת הטענות כנגדו והיא שהוא לא מעודכן בחידושי הטכנולוגיה ו'כי העולם התקדם' וכדומה. הדוגמא לכך היא האייזינבאהן-הרכבת. בספרו "שאלות ותשובות האלף לך שלמה" מגיב על טענה זו:
"ותמה אני על כבודו איך הביא ראיה מן האייזינבאהן למאשין ומה ענין שמיטה אצל הר סיני, בדבר הרשות יכול אדם לעשות כרצונו איזה מלבוש שייטב לו אבל בדבר מצוה אין לנו רק מנהג הראשונים ואבותינו הקדושים"
2. הרב יוסף שאול נתנזון (תק"ע-תרל"ה 1810-1875) עוסק באריכות בהטעמת החיוב ליום טוב שני בחגים השונים. כידוע יום זה נקבע מספק בעת שקדשו על פי הראיה של הירח ולא כעת שיש בידינו לוח שנה מסודר. הרב נתנזון כותב בספרו "שואל ומשיב" כי עם המצאת הטלגרף והרכבת קצב החיים השתנה, ולכן עוד יום חג הוא הפסד משמעותי של יום חול.
"שעכשיו שמשתמשים בהטעליגראף ובאייזינבאהן ביום אחד נוכל לבוא למקום רחוק ואם כן תרבה ההפסד".
לבסוף אוסיף כאנקדוטה מה שכתב בספר "קרן יהושע" בסוף רשימת הפרענומעראנטן (=המנויים מראש) הקצרה בסוף ספרו:
"ואתנפל ואתחנן לפני אלופי הנרשמים שנתנו לי פראנומעראנטען על ספרי ולא הדפסתי את שמם מטעם שלא הבנתי חתימתם…"
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
למדתי לפניו בישיבת "מרכז הרב" לפני כארבעים שנה. אספר הנהגה אחת של הרב יהושע בבחינת מועט המחזיק את המרובה.
הרב לא היה שם ידיים בכיסי מעילו אף פעם. גם לא בימי החורף הקרים מאד בירושלים. מדוע? כי יהודי צריך להיות מוכן לעשיה כל רגע !
הרב יהושע העביר אלפי שיעורים, אך כדרכם של מעמיקי מחשבה מיעט לכתוב. יוצאת דופן היתה הקדמתו הארוכה למהדורת פקסימילה של "הגדה של פסח ממחנה גירס", שנכתבה על ידי אביו מן הזכרון בימי השואה בשנת תש"א 1941, ויצאה לאור על ידי "יד ושם" בשנת תשנ"ט 1999.
מבקש לשתף בשני ספרים בהם מוזכר יסוד האמונה של "שויתי ה' לנגדי תמיד". וודאי קיימים נוספים ואלו אינם אלא דוגמאות.
1.
שער הספר. ברין תקס"א 1801. עותק ספריית הרמב"ם
ספר הברית הוא מעין אנציקלופדיה יהודית למדעי הטבע, נדפס לראשונה בשנת תקנ"ז (1797).
המחבר ר' פנחס אליהו הורביץ הוסיף בראש ספרו את הפסקה הבאה:
שויתי י"י לנגדי תמיד
אני פחות ונבזה חברתי ספר זה אבל לאל יתברך
השבח והודיה בחננו נמלה מקטני ארץ ישע
רב ודעת ותבונה ישתבח לנצח נצחים אמן.
2.
הרב רחמים נסים יצחק פלאג'י (תקע"ג-תרס"ז 1813-1907) היה רב באזמיר. חיבר ספרים רבים וביניהם סדרת "יפה ללב" בעלת תשעה כרכים.
הצילומים הבאים לקוחים מהחלק התשיעי והאחרון שהדפיס בשנת תרס"ו (1906).
בעותק ספריית הרמב"ם ישנה הקדשה בכתב יד, כנראה של המחבר.
בע"ה
לחברה כל ישראל חברים וגדול שבהם
הגביר השר נרסיס ליוין נר"ו העי"א (ה' עליהם יחיו אמן)
כדרכן של חכמי הספרדים יש בספריו של הרב יצחק פלאג'י ליקוט רב ערך מספרים קודמים.
בגב השער מופיעה הבקשה הבאה:
עין הקורא
תכתב זאת על לוח לבי דברים היוצאים מפ"ק הרב ליקוטי
עצות וז"ל יש עכשיו ספרים הרבה וגם עתידים
להיות עוד ספרים הרבה ואסור להלעיג על שום א' מהם כי כולם
צריכים לעולם א"ד ז"ל. ואשריו למי שמוציאם לאורה לאדפוסי הדרה
למען יגדיל תורה ומצות
הופתעתי למצוא ציטוט מתורת חסידות ברסלב המופיע בספר "ליקוטי עצות". בחיפוש שערכתי במאגר "אוצר החכמה" בכל ספריו, ראיתי שספר זה מצוטט פעמים הרבה אצלו.
מיוחד ה"שויתי" של ר' רחמים נסים יצחק פלאג'י המופיע בראש ספרו. צפונים בו סתרי שמות בגימטריות.
התורה מייחדת מקום לשחיטת הקורבנות קדשי קודשים במקדש בצד צפון. כלשון הפסוק "צפנהלפני ה'" ולכן זה המקום המכובד והעיקרי במקדש (משנה סוכה דף נו ע"א וברש"י).
צפנה בגימטריה עולה 172. כמו כן זו הגימטריה המשותפת לראשי התיבות של השמות הקדושים (ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן) .
שנזכה להיות מייחדי שמו יתברך בכל עת.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
בשנת תרפ"ה (1925) נדפסו לראשונה חדושי האדמו"ר ה"שפת אמת" מגור על סדר קודשים.
עותק הספריה היה שייך לר' חנוך העניך מרדכי ליטמנוביץ בנו של רבי אליעזר ליפמן מרדומסק שהיה חתנו של ה"תפארת שלמה". רבי אליעזר ליפמן נחשב לאישיות מיוחדת בין החסידים. בצעירותו היה מרואי פניו של הרבי מקוצק. צאצאיו השתדכו עם בית סוכצ'וב וגור. מעיון בערכו של אביו כאן -בבלוג תולדות ושרשים- עולה שגיסיו של ר' חנוך העניך מרדכי היו ר' שלמה אלטר, אח ה"שפת אמת" והאדמו"ר "שם משמואל" מסוכצ'וב.
כך הוא חתימת הבעלים בראש השער:
חנני השי"ת בזה הספר הקדוש מאת אדומו"ר זצללה"ה זי"ע
חנוך העניך מרדכי בהמנוח החסיד ר' ליפמאן ז"ל מרדאמסק
ליטמאנאוויטץ לאדז זאוואדשקא 39
בשולי השער הוסיף ר' חנוך העניך מרדכי הערה, כנראה לכבודו של האדמו"ר ה"שפת אמת", כי:
בדפוס ראשון נדפס
כבוד הרב הגאון
המפורסם קדוש ישראל
ותפארתו מרן" כו'
הערה זו תמוהה:
א. בשער הספר שלנו נכתב התואר הבא:
מאת כבוד קדושת אדונינו מורינו ורבינו קדוש ישראל ותפארתו, רשכבה"ג מרן יהודא ארי' ליב זצללה"ה מגור.
האם הנוסח שהובא בהערה "כבוד הרב הגאון המפורסם קדוש ישראל ותפארתו מרן" מכובד יותר?
ב. עד כמה שידי משגת זהה הנוסח בכל המהדורות השונות של חידושי השפת אמת לנוסח שלפנינו.
כך הוא ב"שפת אמת" על התורה (פיוטרקוב תרס"ה 1905) ולאחריו.
השער בקטלוג בית המכירות "קדם"
וכן ראו נא דוגמא נוספת את שער "שפת אמת", דפוס ורשא, עותק ספריית הרמב"ם.
לא מצאתי מהו "בדפוס הראשון" שציין אליו הכותב הנכבד.
שבוע טוב
אבישי
תוספת.
גב' אראלה דיכטר שלחה לי את תמונת ציון האהל הריק של ה"חידושי הרי"ם" וה"שפת אמת" בבית הקברות ההרוס בעיירה גורא הסמוכה לורשה.
בסוף כל מצבה נרשם: התארים נכתבו כפי שנדפס בשער הספר חדושי הרי"ם / שפת אמת
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
זה נכון בכל דבר ומפעל. אפשר להקים ספריה גדולה ועשירה אבל אם לא יהיה מי שיהיה אחראי, שכל ספר יחזור למקומו, הכל יתבלגן וההשקעה הראשונית תלך לאיבוד
אינני יודע מה עלה כיום בגורלה של ספריית ישיבת פוניבז'. ספריה שמייסד הישיבה, הרב כהנמן זצ"ל, טרח בעבורה. ספריה גדולה ובעלת אוסף יפה.
בין ספריית הרמב"ם לספריית ישיבת פוניבז' היו חילופי ספרים (כנראה עודפים). כך הגיעו אלינו ספרי "פני יהושע" שדרכם התוועדנו לאחראים על סידור הספריה ב"זמנים" שונים.
ביאורי "פני יהושע" הם למסכתות קידושין (זמן קיץ) וגיטין (זמן חורף) מדפוסי פולין במחצית השניה של המאה ה-19 למניינם.
א. הרב אברהם קסלר. כיום מראשי ישיבת "תפארת ציון" בבני ברק. ממונה לזמן קיץ בשנת תשי"ז (1957)
כאן ניתן לצפות ברב קסלר כשהוא מספיד הוא את הרב אהרן יהודה ליב שטיינמן זצ"ל.
ב. הרב ירחמיאל בויאר. איש ציבור. כיהן כראש עיריית בני ברק. הוא החליף את הבחור אברהם קסלר ככממונה על סדור הספריה בזמן חורף תשי"ח (1958).
גם לשיחותיו לפרשת שבוע אפשר להאזין ב"ערוץ בינינו" .
לפני שנים ראיינתי את ר' מאיר וונדר הי"ו, שהיה הספרן הראשון של ישיבת פוניבז'.
תמללתי את הראיון, ולפניכם קטע קצר הנוגע לעניינו:
ימים ראשונים
ש. את עבודתך כספרן התחלת בישיבת פוניבז'. ספר לנו על אותם ימים ראשונים.
ת. באותם ימים שלמדתי בישיבה, בתחילת שנות החמישים, היה מנהג שבכל שנה היו ממנים שלשה גבאים חדשים של 'אוצר הספרים'. בישיבה היה חדר אחד ובו היו כאלף ספרים בלי סדר. הרב כהנמן – הרב מפונביז'- בטביעת עין שלו הוא ראה שבשנה שאני הייתי אחד מהשלושה, ה'אוצר' קיבל צורה, היה נעים להיכנס ולהסתכל. אז הוא קרא לי ואמר שהוא רוצה להפסיק עם הסדור הזה, והוא רוצה לקחת בשכר חלקי אדם אחד, שהוא יטפח את אוצר הספרים. אחרי שמונה שנים כשעזבתי זו היתה קומה שלמה עם עשרים וכמה אלף ספרים מסודרים…
[…] סיון תרא בדקתי כל המזוזות שבביתי ובחנות והאוצר
חוץ ממזוזת החנות העומדת ברחוב הקבועה באבן לא יכלתי
להוציאה כי הרב […] נרו אמר לי שאין להחמיר בה
כל כך כי דעת הרמב"ם זל שהחנות פטורה ממזוזה
הק' משה בן לאא"מ ליב בן הירץ בן ליב בן מאיר* בן שמואל […]
בן ליב בן זעליגמאן שנת תרב
ובעפרון נכתבו השורות הנוספות:
[…]חשון תריב לפ"ק
קבעתי מזוזת חדשות בפתח הבית לרחוב
העיר ולפתח החצר
Moses Lob Muinz
———————————
מי הוא אותו משה בן ליב ?
אמנם שער הספר פגום אך נשמר בספריה עותק של חומש במדבר ושם מופיעה בתחתית הספר הכיתוב המלא (השוו נא לשער הספר הנ"ל).
משה בן כ"ה (כבוד הרב) ליב מענץ
נציין שהשער צולם על ידי בעל מקצוע במסגרת תערוכה שעשינו בעבר בספריה. אף כתבנו לפני זמן רב על שער זה בבלוגנו, ראו נא כאן.
רעי חנוך גוטליב מצא ב GENI את שושלת המשפחה ואת תמונת "איש המזוזות", משה בן ליב מענץ. (על דמותו המיוחדת ומרכזיותה בחיי היהודים בגרמניה – ראו נא את תגובתו של הרב יהודה אהרן הורוויץ בסוף הרשימה)
——————————————————————————————————–
*
יש להבדיל בין הרב לייב מענץ (בן מאיר) לרב לייב מענץ (בן שמעון), שהיה גם רב וגם רופא, וכיהן ברבנות בעיר מינץ (מענץ, מגנצא). שניהם בני אותו גיל ובני אותו חבל ארץ.
תשובה מעניינת של הרב הרופא משנת ת"ע (1710) נמצאת בשו"ת שב יעקב. הוא נשאל האם אפשר לסמוך על חוות דעת רפואית להלכה.
שאלה זו אקטואלית גם כיום. האם הרפואה היא מדע מדוייק או נשענת על הסתברות וסברות?
מעניין שהרב ליב סבר שהרפואה אינה מבוססת דיה להסתמך עליה.
הרב יוסף שאול נתנזון, מגדולי המשיבים, בספרו יד שאול-יוסף דעת דן בשאלה זו והסתמך גם על דברי הרב הרופא לייב מענץ.
לדבריו יש לסמוך על דברי הרופאים רק בשאלות של פיקוח נפש מחמת הספק. אך בשאלות שנוגעות להלכות טהרת אשה לבעלה וכד' אין להם נאמנות כנגד חזקה.
———————————————-
בדיקת מזוזה בשנת שמיטה
שנת שמיטה בפתחנו.
חוץ מהלכות הקשורות לארץ ולעבודת האדמה – ישנה נקודה צדדית המוזכרת בהלכה והיא דווקא מהמצוות שאינן תלויות בארץ: מצוות מזוזה.
בשלחן ערוך (יורה דעה, סימן רצ"א, א) מובאת ההלכה הנוגעת לבדיקת המזוזות. על החובה לפתוח את בית המזוזה ולעיין בה, לראות שלא דהה הכתב ולא נפסלה המזוזה מחמת רטיבות, בפרט במזוזה חיצונית בבפתח הבית.
מזוזה ביתית צריכה בדיקה פעמיים בשבע שנים.
מזוזה המותקנת במבני ציבור נבדקת רק פעמיים ביובל – חמישים שנה.
קראתי פעם שראוי לסמוך מועד הבדיקה אל קריאת פרשת ביעור מעשרות בחג פסח של השנה השלישית והשביעית – שנת השמיטה.
מי שלא עשה זאת בשש השנים האחרונות , מוזמן בשנה השביעית להזדרז ולבדוק !
חתימה טובה.
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
לפני שנים קראתי בזכרונותיו של רופא, שחי בירושלים לפני מאה וחמישים שנה, על זקן ירושלמי שצם ששה ימים רצופים – מראשון עד ששי – והתפעלתי מאד.
מתוך: ד"ר ברנהרד נוימן. עיר הקודש ויושבי בה. ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ט 1949 עמ' מ-מא.
לאחרונה הגיעה לספריה חוברת זכרון לר' שלמה פנחס חפוטא זצ"ל, בנו בכורו של הרב אברהם חפוטא שליט"א ראש ישיבת הרמב"ם.
והנה בהספדו של האבא על קברו של בנו מופיעים דברים דומים, פלאי פלאות.
"… פעם אחת הוא לא אוכל. מה יש לך? מתברר שהוא קיבל על עצמו תענית של שבוע, ממוצאי שבת עד ערב שבת, לא אכל ולא שתה. אני פחדתי עליו שהוא לא יחזיק מעמד, תענית שבוע ימים, היה בעל כוחות אדירים".
ובדבריו בסוף השבעה עוד הוסיף על כך:
"… והתחילו לספר עליו, ואני נדהם. מה… אבא לא יודע? – לא ידעתי כלום מזה, דוגמא שאני תפסתי אותו פעם בבחרותו, שהוא צם ממוצאי שבת עד כניסת השבת, זה צום ידוע לצדיקים, אבל צריך לזה כוחות אדירים, לא לאכול ולא לשתות שבוע ימים, זה היה באמצע שבוע והבן שלי הוא חלוש, אמרתי לו מה אתה עושה? הוא אומר אני סתם קבלתי עלי את השבוע הזה אני לא יכול להפר את זה, אני השבוע בצום. אתה שבוע שלם בצום?! זה סכנת נפשות, הוא סיים את הצום, בשבת, אבל אני חשבתי זהו, יותר לא תפסתי אותו עוד, בא תלמיד שלמד אצלי אדם נאמן, שלמד אצלי בישיבה, והוא היה איתו בקשרים, אז הוא אמר לי שהוא יודע שבכל חודש אלול היה עושה את התענית הזאת והוא הרגיש בו, והיה מבקש אותו אל תגלה לאף אחד, אני מבקש ממך שאף אחד לא ידע. אמרתי לו עשה את זה עוד פעמים? אמר לי כן, בחודש אלול היה עושה פעם אחת".
אמרתי, נחזר אחר מקור צומות מיוחדים אלו ומי נהגו בצומות אלו?
בשו"ת אדרת תפארת חלק ששי (ירושלים תשע"ג 2013), שחברו ר' אברהם דורי, מצאתי את שחפשתי. רשימת מקורות עניפה על צומות ארוכים כאלו. מהם עולה כי המקור לצום זה הוא בספר הידוע "חמדת ימים" (חמ"י), ספר המכיל הנהגות קבליות.
אנחנו חלושי הכח נאזור חיילים לצום יום אחד, בראותנו את גבורי הכח, הצמים שבוע שלם!
זכרון ילדות. ב"מחזור רבא" הישן הוסיפו פירוש לנאמר בצעקה בסוף תפילת "ונתנה תוקף": "תשובה ותפילה וצדקה- מעבירין את רוע הגזרה". מעל כל מילה נכתב פירושה: תשובה=צום, תפילה=קול, צדקה=ממון.
סכום האותיות (גימטריה) של צום/קול/ממון שווה. בכל מילה סכומה הוא 136.
וסכומם של שלשת המילים ביחד = (136*3) 408, שהיא הגימטריה של המילה זאת. "בזאת יבא אהרן אל הקודש", נקרא בתורה ביום הכיפורים, עת הכהן הגדול נכנס פעם בשנה אל קודש הקודשים.
גם אנחנו מתכוננים בזאת: בצום, בקול, ובנתינת ממון לצדקה.
יהי רצון מלפני אדון כל, שיקבלו צומותינו ותפילותינו וצדקותינו לרצון בעשרת ימי התשובה הבאים עלינו לטובה, לבשר טוב על עמנו וארצנו בשנת תשפ"ב הבאה עלינו לטובה.
כתיבה וחתימה טובה
אבישי
—————————————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
שער מסכת ברכות, דפוס פרג בשנת תק"ץ (1830). מקושט בעץ תאנה נושא פירות בתוך עציץ. עליהם נלוה פסוק ומאמר חכמינו ז"ל.
"נוצר תאנה יאכל פריה" [משלי כ"ז]
"מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים
אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם" [עירובין נ"ד]
בעותק ספריית הרמב"ם – חותמת בעלות עגולה. חותמת זו מופיעה גם באחד מדפי הספר.
הכיתוב מסביב: בית המדרש תינוקות של בית רבן. ובאמצע: ת"ת.
רעי חנוך גוטליב מצא בעיתון "הצפירה" משנת תרמ"ח (1888) פרטים על ת"ת (=תלמוד תורה) "תינוקות של בית רבן", שנוסד שנה קודם בוורשה. בשנתו השניה למדו בו כשלש מאות תלמידים.
ידועות הדפסות של כרכים בודדים מהש"ס לשימוש התלמידים.
אין זה המקרה שלפנינו. כל הש"ס נדפס בפרג, וכל כרך הוא בפורמט גדול מאד וכבד-משקל.
יד המקרה -או תורם אלמוני- שדווקא פריט מסדרה זו היה מונח בבית מדרש 'תינוקות של בית רבן'.
נזכור את מאמר חכמינו הנזכר בשער הגמרא, כי דברי תורה משולים לעצי התאנה, שפירותיהן מתוקים ומצויים למי שמעיין בהן.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
יום פטירתו של מנהלה הראשון של הספריה הרב ראובן מרגליות חל בתאריך ז' אלול. ר' ראובן זצ"ל היה בקי נפלא בנגלה ובנסתר ומחבר ספרים מעוררי פליאה בהיקפם.
הספריה שלנו קיבלה את התהודה והתהילה שלה הודות לר' ראובן. "הספריה של רב' ראובן מרגוליס" בפי הוותיקים.
לפניכם הקדשה שקיבל ובה תמצית אישיותו הספרנית.
כותב ההקדשה דוצנט חיים ליפשיץ, היה אסיר ציון, ממייסדי "חוג הראי"ה", ומפקח ארצי לתרבות תורנית.
ב"ה לספריית הרמב"ם
ולנשר הגדול המרחף עפ"נ אוצר הספרים,
צנא דמלא ספרא (=סל מלא ספרים)
הגאון מוה"ר ראובן מרגליות שליט"א
בהדרת כבוד ויקר
חיים ליפשיץ
ת"א-יפו
אור לכז בשבט תש"ך
ב.
השבוע מלאו 50 שנה לפטירתו של רבי ראובן זצ"ל. ידוע הפולמוס שהיה לו בשנת תש"א (1941) עם פרופ' גרשם שלום לאחר שהאחרון פרסם על "שבתאותו" של ר' יהונתן אייבשיץ. נאמתי וכתבתי על כך בעבר כאן.
לפניכם שתי טיוטות של רשימות בכתב ידו של ר' ראובן מאותם ימים ובהן ביטויים בחריפות יתירה ובזלזול רב כנגד פרופסור גרשם שלום. לא קל היה לי לפרסם זאת, ואולי אני טועה.
מר' חנניה ויינברגר, בן אחותו של ר' ראובן, שמעתי כי השניים השלימו ביניהם וג"ש אף ביקר בביתו של רא"מ.
בטיוטא הראשונה הרב מרגליות מראה את חוסר הידע של גרשם שלום במקורות והסתמכותו על ספרי עזר.
עמוד 1.
הפרופיסור לקבלה ופעולתו המדעית
יושב לו פרופיסור בהר הצופים ומגיד בכל סמסטר אי אלה דפים "זוהר" לפני חצי תריסר בחורים ובחורות שנרשמו ללמוד "קאבאלא", חוק הוא באוניברסיטה כי כל מתלמד מוכרח להרשם בכמה מחלקות למען קבל תעודת גמר ומגיסטר, בחרו אחדים מהסטודנטים-ות את הרע במיעוטו ונרשמו במקצוע שאין מתעניין בו, והפרופיסור ושומעיו משתעמים. זה שנים שהוא מחפש נושא לקנות בו עולמו בספרות, נוהג שבעולם כל בוגר באוניברסיטה כותב איזה דיסרטציה מחקר על איזה נושא לשם קבלת התואר, אבל פרופיסור כבר ילך לפניו שמו שרכש ע"י עבודות מקיפות במקצועו, ספרים רבי הערך נכס לדורות. הפרופיסור שלנו עודנו מתכונן לכך, כבר הכין אפילו כרטיסיה מילולית להזוהר, למען יוכל למצוא מאמר הנצרך לו ע"י המון פתקאות שהוכנו, אבל עוד לא הומצא המפתח להפתקאות עצמן, וביחוד הלוא אי אפשר לאכול נהמא בנהמא נחוצה קונקורדנציה תלמודית ומדרשית אז אפשר שימצא איזה הקבלה, בלעדה איך אפשר לנסות לכתוב איזה דבר, אחרי שהלב יודע מרת נפשו כי אינו לא במקרא ולא בתלמוד. ספרי עזר מצויים אמנם למדי בספרייתו אבל כמו להכעיס… להפרופיסור אינו מוצא אשר יבקש, פתגמי התלמוד נרשמו בלשון זר לו עד אשר אינו יודע איך לחפש אותם, וגם במעט שיעלה אחרי חפש מחופש גם בו אינו בוטח, מפחד הוא מעין רואים, יודע הוא נפש קוראיו כי בקבלה הוא יכול להגיד להם ככל העולה על רוחו בבטחון גמור שאיש לא יבקר אחריו, תלמידי חכמים שיודעים פרק בקבלה הן לא יטפלו בדבריו, חבריו באוניברסיטה מפחדים להכנס לעולם המסתורין ואינם מתעניינים בתגליותיו, אבל כשינסה כוחו בעבודה הזקוקה להשוואות מתלמוד ומדרש מפחד הוא כי יראו עד היכן אי ידיעתו מגעת וידינו קל וחומר בעצמם, אם בנגלה כך בנסתר לא כל שכן–
ובכן סבב לו הפרופיסור בספריות העולם והעתיק אי-אלה קטעים מכתבי יד, שברובם לא היה חסרון כלל לספרות ולמדע היהדות אלמלי נשארו גם הלאה בגניזות, כבוד מחברי הקקטעים במקומם מונח אבל כמותם רבים הם בספרי קבלה מודפסים, הסיכום המחודש על יסוד הקטעים שפרסם הוא קטן ודל, וההערות המועטות שהואיל לצרף להטכסטים [המשך בעמוד 2] על פי ספרי עזר המה מלאים שבושים גסים ומגוחכים…
ב.
ומקוצר יד לתת עבודה יסודית בקבלה פנה – ובצדק – לפרשה אחרת, לתנועת "שבתי צבי", ובאמת מעט מאד אשר אנחנו יודעים על מהות הכת ההיא והשקפת עולמה, הקרובים אליה בזמן השתדלו להכיח אותה ולא הרבו לדבר על יסודיה והלך נפשה רק על תעלוליהם ומשיבותיהם, ובכן החומר בכת"י אשר בספריות הוא מעניין, אבל מי שאיננו חושב להיות רק מו"ל כי אם שהפרסום מכת"י יחשב כעבודה מדעית הרי צריך להיות בקי קצת בספרות שממנה נשאבו הציטטות שבכת"י. והנה הדפיס הפרופ. בקובץ על יד ב (סדרה חדשה, ירושלים תרצ"ז) אגרת מגן אברהם מארץ המערב שחוברה כנראה [?] בידי אברהם מיכאל קרדוזו, בהקדמתו הקצרה הוא אומר מכיון שהספר נכתב בטעם יפה ובבהירות רבה לא הארכתי בביאורים והסתפקתי בציון מקורותיו בדברי רז"ל, כדאי לבחון שנים שלשה עמודים ולראות איך נעשתה המלאכה. בעמ' מ: כאשר זה מפורסם באמרם ז"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליה מלמעלה, ומציין הפרופ. "חולין צ"ז ב" והנה בחולין צ"ז מדובר בהלכות רבות בענין ביטול בששים, מין במינו, כבוש כמבושל ועוד, אבל אין שם זכר למאמר אגדי זה, אין זאת אומרת שאין מאמר כזה בתלמוד, ישנו וישנו במסכת זו אלא בדף ז' ע"ב, אבל כיצד בא הפרופיסור לציון זה "חולין צ"ז ע"ב" [?] פתחתי הספר אוצר לשון חכמים של פערלא ע' 29 והנה במספר 351 מצויין לנכון חולין צ"ז: ובכן נפתרה חידת הבקיאות. לעומת זה באותו עמוד: דהא קיימא לן דלא עביד קוב"ה ניסא לשקרא, פה אין כבר כל ציון, יכולים אנו לתאר לנו יגיעת המו"ל בחפשו בספרי עזר ערך "קיימא לן" "לא" "דלא" וכמוהם, יגע ולא מצא, אלא שלא עלתה על דעתו שבמקור הדברים נאמרים בלשון תמיה "עביד הקב"ה ניסא לשקרא?" ברכות נ"ח ע"א…
בטיוטא השניה, בדפים הבאים, נפגש עםהמשך הפולמוס סביב השבתאות. ג"ש טען שרבי יהונתן אייבשיץ היה שבתאי נסתר. כנגדו כתב רא"מ קונטרס שהפריך את ראיותיו. בעקבות זאת פורסם ע"י ג"ש קונטרס תגובה חריף בשם "לקט מרגליות". בטיוטא זאת ישנה תגובה ל"לקט מרגליות" של ג"ש.
משום מה, טיוטא זאת, בכתב ידו של ר' ראובן מרגליות, נכתבה בגוף שלישי.
קטעים מתוך טיוטא ראשונה מצאתי בחבור "לפולמוס המחודש על שבתאותו של רבי יונתן אייבשיץ" (ירושלים תש"ב 1942) מאת א. השילוני, הוא יצחק רפאל. החיבור הנ"ל מצדד ברב מרגליות וכנגד גרשם שלום. ברור שיצחק רפאל ראה טיוטות אלו ואף העתיק מהם. וצריך עוד להתיישב ולהתבונן בדבר.
דוגמא לדבר מסוף חבורו של יצחק רפאל מצולם הדף הבא, שזהה לנוסח בעמ' 3 בקונטרס כתב היד לעיל.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
לפניכם שער ספר תלמוד ירושלמי על סדר נזיקין עם פירוש פני משה. מהדורה ראשונה.
בשער הספר מופיע שתאריך השלמתו היה השבועלפני 251 שנה בדיוק.
ותהי השלמת מלאכתו ביום ג' שהוכפל בו כי טוב לחודש מנחם
לסדר ולפרט ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה לפ"ק.
אני 'אספן' של מודעות התנצלות בפני הגויים המצויות בספרים עתיקים וישנים.
אחת יפה ומיוחדת נדפסה בספר הנ"ל, שנדפס בליוורנו בשנת תק"ל 1770.
מודעא
כל מקום שנזכר בחיבור הזה גוי או עכו"ם אין הכוונה כי אם על אותן אשר מלפנים היו. אבל אלו שבזמנינו אינם בכלל
וכאשר הבאתי בריש מסכת ע"ז* דברי רבי יוחנן דחולין הנוכרים בזמן הזה לאו עובדי ע"ז אלא מנהג אבותיהן בידיהן.
ומצווים אנו להתפלל בשלומה של מלכות כאשר אנחנו עושים בשבתות וימים טובים מברכים ומתפללים בעד אריכות ימיו
ושנותיו ושלומו וטובותיו של אדונינו S. A. R. […]Archiduque PEDRO LEUPOLDO Primero
Gran Duque de Toscana ובימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח ובא לציון גואל וכן יהי רצון ונאמר אמן.
—————————————————————–
[ Sua/Sua Altezza Reale הוד מעלתו המלכותית = .S. A. R]
[ארכידוכס = Archiduque]
[הראשון =Primero]
[הנסיך הגדול של טוסקנה=Gran Duque de Toscana]
פדרו ליאופולד*היה הנסיך הגדול של דוכסות טוסקנה [ Gran Duque de Toscana ] בין השנים 1765-1790. נסיכות זו במרכז איטליה היתה עצמאית מאות בשנים ובה נמצאת העיר ליוורנו. בעיר זו פעלה קהילה יהודית אמידה. היא גם היתה מרכז חשוב ומפורסם של הדפסת ספרי קודש ובה נדפס ספרנו זה.
זכה פדרו ליאופולד, להיזכר לטובה בספר זה, שנדפס בליוורנו בשנת 1770 למניינם בעת כהונתו .
שבת שלום
אבישי
*
פני משה מסכת עבודה זרה פרק א הלכה א
והאידנא נהוג עלמא היתר אפי' ביום אידם משום דקים להו לרבנן בגוייהו דלא אזלי ומודו דכל הני דאיתסר בזו המסכת מיירי בעובדי עכו"ם וע"ז ממש. וכדאמרינן בפ"ק דחולין דעכו"ם שבחוצה לארץ לאו עובדי עכו"ם הן אלא מנהג אבותיהם בידיהם.
[תוספת]
פדרו ליאופולד היה בנו של פרנציס שהיה ראשון משושלת בסבורג-לוריין ששלטה בטוסקנה (אחרי שושלת מדיצי). הוא היה דוכס טוסקנה בין השנים 1765 – 1790. הוא היה רפורמיסט, היה חסיד מתון של אבסולוטיזם נאור , התנגד לעונשים קיבוציים והרשאון שביטל את עונש גזר דין מוות. לאופולד פיתח ותמך ברפורמות חברתיות וכלכליות רבות. חיסון לאבעבועות שחורות הופך לזמין באופן שיטתי, ונוסד מוסד מוקדם לשיקום עברייני נוער. ליאופולד גם הציג רפורמות קיצוניות במערכת ההזנחה והטיפול הבלתי אנושי באנשים הנחשבים לחולי נפש.
בימיו זכו היהודים ליחס מתקדם ולזכויות שלא ניתנו להם קודם (יש מאמר על זה, נגיש בחלקו וגם כאן עמ' 319-320)
מ 1790-1792 הפך לקיסר רומא הקדושה, מלך הונגריה ובוהמיה, ודוכס אוסטריה. אז העביר את השלטון בטוסקנה לבנו, פרדיננד השלישי, הדוכס הגדול של טוסקנה, לאופולד עצמו מת שנתיים מאוחר יותר.
מקורות עליו ותמונות: כאן, ציור שלו, פסל שלו עם עיטורים מפוסלים של השגיו כאן.
תודה לרעי חנוך גוטליב על עזרתו בהכנת הרשימה ובכתיבת תוספת זו.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
בתוך מרחב ספריית הרמב"ם מותקנות עמדות בהן מוצפנים חלקי פאזל של "כתר ארם צובא". על מנת להצליח במשימה ולפתור את סודו של ה"כתר" – נדרשים שיתוף פעולה וחשיבה מחוץ לקופסא.
למי מיועד המשחק ?
לבני הנעורים, למי שצעיר ברוחו. בין גילים 90-9.
מתאים לקייטנות הורים, למשפחות, לבני/בנות בר מצווה, לחברה' שמחפשים אתגר.
פרשת מי מריבה, שבעטיה לא נכנס משה לארץ ישראל, זכתה לפירושים רבים.
רבי אפרים מלונטשיץ בפירושו "כלי יקר" על אתר מוצא מקום למשנה חינוכית היפה לשעה ולדורות. כשמדובר בנוער בוגר אז טוב להגיד מוסר מאשר להכות. שכנוע עדיף על איום.
בספריית הרמב"ם בשער עותק ספר "נועם ירושלמי", וילנא תרכ"ו 1866, מופיע חותמת עגולה מיוחדת.
מפני שייכותה העקיפה למייסד תנועת המוסר היא מובאת כאן.
וכך נוסח הכיתוב בה:
בעיגול החיצוני.
שייך לרב ומ"ץ מיכל פיינשטיין ולבהמ"ד שלו
בעיגול הפנימי.
הס' לבה"כ שזכה בדין
במרכז החותמת.
בזארעצי בווילנא
חותמת זו הופיעה גם בקטלוג בית המכירות "אור הגנוז" כאן.
בחותמת זו מידע על דמות רבנית ועל בית מדרש ובית כנסת מיוחדים.
על הרב מיכל פיינשטין.
ר' מיכל פיינשטיין שימש כמורה צדק (מו"ץ) בוילנה במשך כעשרים שנה, לאחר מכן היגר לארה"ב, שם שימש ברבנות עד פטירתו בשנת תרפ"א (1921). כך הוא נוסח מצבתו:
2. על בית הכנסת בזארעצי בווילנא
באתר www.uzupiorespublika.com מופיעה תמונת בית הכנסת בזארעצי (כיום) וסיפור המקום. הרי הם לפניכם:
זרצ'ה הוא אחד הפרברים העתיקים ביותר של וילנה, שמופיע במקורות הכתובים כבר במאה ה-15. על פי מפקד הבתים משנת 1887 היו בזרצ'ה 80 בניינים בבעלות היהודים. בשל הצפיפות בבית הקברות היהודי הישן בשניפישוק בשנת 1829 נרכשה חלקת אדמה לבית העלמין היהודי החדש בפאתי זרצ'ה. במקום זה (ברחוב אוז'ופיו 36 ו-38) על המדרון של נחל וילניה עד 1840 היה בית הכנסת מעץ וממול בכיכר היה שוק של זרצ'ה. באותו המקום בשנת 1841 נבנה בית הכנסת החדש מאבן בעל קומה אחת. בשנת 1915 בו הותקן חשמל. לבית הכנסת זה הייתה חשיבות מיוחדת ליהודי וילנה.
כאן הרב המפורסם ישראל סלנטר (1883-1810), מייסד תנועת המוסר, הקים את הישיבה בווילנה ובין השנים 1849-1840 היה מנחה הישיבה. המונח מוסר פירושו לחיות וללמוד באופן חרוץ ביותר על פי הכללים והחוקים של היהדות. תנועת המוסר יצרה שיטות חינוכיות להשתלמות האדם הרוחנית.
בשנת 1846 בזמן שהותו בווילנה ביקר בבית הכנסת זה סר מוזס (משה) מונטפיורי, ברון ובנקאי אנגלי, הנדבן והשדלן הגדול שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בכל העולם.
הדרך מהרובע היהודי של וילנה לבית העלמין של זרצ'ה היה לאורך רחובות אוז'ופיו וקריביו הנוכחיים, אותו היו מכנים כ"דרך המתים". תהלוכות הלוויה היו עוצרות ליד בית הכנסת זה כדי לכבד את זכרו הנפטר. מכאן את בני הקהילה המכובדים ביותר היו נושאים על הידיים. משנת הקמת בית הקברות של זרצ'ה ב-1830 ועד 1939 נקברו בו על פי הערכה מעל 70 אלף איש.
בית הכנסת של זרצ'ה הוא מקום התרחשות העלילה העיקרי של רומן "העגונה" של חיים גראדה, סופר האידיש, יליד וילנה, אחד מגדולי סופרי היידיש של המאה העשרים.
בזמן כיבוש ליטא הנאצי בשנת 1941 בית הכנסת נסגר וב-1942 נהרס קשות. אחרי המלחמה בתקופה הסובייטית המבנה שוחזר אבל כבר כבית דירות. ב-2012 נערכו חפירות ארכיאולוגיות של המקום, ולאחר מכן שינו את המבנה לבית פרטי. בפנים נשמרו כמה שרידים של עיטור קירות בית הכנסת. רוב היהודים של זרצ'ה נספו בשואה.
הזיכרון ההיסטורי של בית הכנסת של זרצ'ה נתמך ונשמר על ידי קהילת אוז'ופיס וממשלת רפובליקת 2020 (C)ליטא.
אף כיום נשמר בזארעצי אשר בווילנא כבוד ליהודי המקום. ובשלטים בכניסה למקום מופיעה גם שפת האידיש.
עדיין נשארו לי שאלות פתוחות.
1.האם בית הכנסת, שבו החלה פעילותו הפומבית של הרב ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר – הוא אותו מקום המופיע בחותמת ושבו כיהן הרב מיכל פיינשטין זצ"ל ?
2. "הס' [=הסמוך?] לבה"כ שזכה בדין". מה הכוונה שזכה בדין ?
שבת שלום
אבישי
נ.ב. תודה לרעי חנוך גוטליב על השותפות בבלוגי.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
יאיר שרקי שידר סדרת כתבות מעניינות (בערוץ 2) בשם "ברוקלין של קודש": מסע בקהילות החרדיות באמריקה. הסדרה גם ניתנת לצפיה באתר המיועד לציבור החרדי "ככר השבת".
הפרק השני הוא על קרית יואל / "מסע בעיר הענייה ביותר בארצות הברית".
קטע 1 (דקה 10:15) :
יאיר מתארח בביתו של אחד מפרנסי העיר. בכניסתו לבית מוזג המארח כוס חלב ואז מופיע הדיאלוג הקצר הבא.
המארח: ארץ זבת חלב ודבש ! (-אמריקה).
יאיר: אבל ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש ?
המארח: האדמו"ר מסאטמר אמר שלקרית יואל יש קדושה מארץ ישראל.
קטע 2 (דקה 11:27):
תושבי המחוז מצביעים בעד הפרדה מוניציפאלית של קרית יואל מהמחוז. ושם חדש יינתן לה: Palm Tree – עץ התמר.
על שום מה ? כי שם משפחת שושלת אדמו"רי סאטמר הוא טייטלבוים = עץ תמר.
בספריית הרמב"ם ישנו ספר "דבש תמר", שחיבר בן לאותה משפחה מפוארה – משפחת טייטלבוים מהונגריה.
מחבר הספר, ר' דוד בן שלמה טייטלבוים, מסביר בהקדמתו את סיבת בחירת שם הספר:
"והנה קראתי לספרי בשם דבש תמר על שמי דודושם אבי ר' שלמה ושם משפחתי לבית טייטילבוים."
דבש – ראשי תיבות דוד בן שלמה.
תמר – טייטילבוים.
שער הספר. המחבר: דוד טייטלבוים. דפוס ורשה תרנ"ז 1897. עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
עותק הספר "דבש תמר" המונח בגנזי הספריה היה שייך לרב יעקב וויזענפעלד.
בקובץ "עץ חיים" של חסידות באבוב פורסמו הגהותיו בגליונות כמה ספרים, ובראשם תיאור קצר של תולדות המחבר.
בספר זה נוספו כמה הערות קצרות שלו. אחת מהם קשורה לשם הספר.
על דברי מחבר הספר בהקדמתו –
והנה קראתי לספרי בשםדבש תמרעל שמידוד ושם אבי ר'שלמהושם משפחתי לביתטייטילבוים.
באה כאן הערת ר' יעקב ויזנפלד בכתב ידו –
עיין שו"ת ח"ס או"ח ס'קצז בתשו' להגה"ק הר"מ טייטלבוים מאוהעל שכינה אותו וקראו שם תמר פילפול ארוך בזה.
ההערה מפנה אותנו לספר שאלות ותשובות חתם סופר (לר' משה סופר), חלק או"ח (אורח חיים) תשובה קצז.
התשובה שם מופנית לרב משה טייטלבוים, מייסד "חסידות סאטמר". החתם סופר נשאל ממנו על שינוי נוסחי התפילה. בפתח דבריו ה"חתם סופר" משנה את שם הכותב – המפורסם לכל בשמו הרבמשה טייטלבוים– לרב משה תמר.
החתם סופר בפתח דבריו קושר את שינוי השם לשאלה שהעסיקה אותו:
"בקראי שם תמר ועניינו מה שצריך לי עיון, מאי דפשיטא לחז"ל דדבש דכתיב בשבחי א"י בשבעת המינים שהוא דבש תמרים…?" והוא מאריך בתשובתו על דרך הפשט ועל דרך תורת הקבלה.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
רש"י: הוא היה הפסולת של ארץ ישראל שכן דרך התגרים מראין את הפסולת תחלה ואח"כ מראין את השבח.
הסבר: משה מתווה את דרך המרגלים. תחילה יעלו דרך הנגב, איזור לא פורה, ואחר כך יגיעו אל איזור ההר ויתרשמו מטוב הארץ. כדרך הסוחרים המראים תחילה את הסחורה הפשוטה ואחרי זה משביחים את מקחם ומראים את הסחורה המשובחת.
המקור לדברי רש"י הוא במדרש תנחומא. המדרש דורש את שם ארץ כנען. כנען בתנ"ך היא מילה מקבילה לסוחר. דוגמא לדבר, במזמור אשת חיל בספר משלי: "סדין עשתה ותמכור / וחגור נתנה לכנעני".
סוגיה תלמודית מעניינת וקשה ללימוד בפרק הזהב (פרק רביעי במסכת בבא מציעא) נקראת סוגיית "תגרי לוד". הסוגיה דנה בהלכות אונאה. מה דינה של סחורה שנמכרה במחיר גבוה ממחיר השוק. הגמרא דנה בשני מרכיבים: 1. מה ההפרש הכספי המצדיק ביטול העסקה: ששית מעל המחיר או יותר (שליש לדעת ר' טרפון). 2. מה טווח הזמן שבו הלקוח יכול להתחרט: עד זמן שיראה לקרובו / לתגר ויתייעץ עמם או כל היום כולו.
תגרי לוד העדיפו – זמן חרטה קצר על פני הפרש כספי מורחב עד לשליש מחיר השוק. סגירת העסקה בזמן קצר היא קריטית לקיומה. זו ראיה מפוקחת של סוחרים !
כך הוא לשון המשנה.
האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע – שתות למקח. עד מתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו.
הורה רבי טרפון בלוד: האונאה שמונה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע – שליש למקח, ושמחו תגרי לוד.אמר להם: כל היום מותר לחזור. אמרו לו :יניח לנו רבי טרפון במקומינו וחזרו לדברי חכמים.
אחרי הקדמה זו, בואו ונתבונן בשער היפהפה של הספר עם השם המיוחד "הלכה אדם מישראל".
בספריה שני עותקים מהספר שונדפס בשנת תצ"ט (1739) בעיר זולקווא. הספר עוסק בחידושים על מסכתות מהתלמוד הבבלי שלימד הרב ישראל בן יעקב מזלוזיץ' ונלקטו על ידי תלמידי הרב המחבר אחרי פטירתו בגיל צעיר (47 שנים).
בשער מצויין "שהצגנו בחיבור זה הרבה דברים חריפים גדולים ונוראים על כמה מסכתות, וזה יוצא מן הכלל ללמד דעת את העם פלפול ארוך עמוק מי ימצאנו בשיטת תגרי לוד…
בדף ך' מדפי הספר, בתוך הדיון בסוגיית "תגרי לוד" ובדיני אונאה מופיע הפסקה הבאה:
ואמר המעתיק יוסף יאסקא בן הרב המחבר. נהירא כד הוינא טליא (= זכור לי בבירור כשהייתי ילד קטן) על ברכי אבי ז"ל בהיות עדיין שבת אבי בק"ק זלאזיץ למד הלכה סוגיא הנ"ל עם החריפו' הנ"ל משך ארבעה שבועות בקיבוץ תלמידי' חשוביןאשר נאספו עליו ממרחקי' כמפורסם לכל והעלה אבי ז"ל השגה על ביאור אביו זקינו ברש"י ראשוני' דסוגיא הנ"ל וזה דבריו…
שנזכה להיות –
סוחרים מעולים בלימוד התורה ופלפולה.
תגרנים טובים בקדושת הארץ ויישובה.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
מתוך שער ספר "אמרי שהם". המחבר: ר' משה בן דן שהם, תלמיד הבעש"ט. נדפס בקולומיי בשנת תר"מ (1880).
בעותק הספריה חותמות עגולות בדף השער —
חבורה משניות דק"ק קרעטשיניב
ואזהרה בצידן —
אסור חמור להוציא ספר מביהמ"ד
דחבורה משניות הישינה דק"ק קרעטשיניף
מי שלקח ספר מהארגז יחזירו למקומו
היום אצלנו הספרים מונחים בארונות. אז בקרעטשיניף הם היו מונחים בארגז.
מה בין ארון לארגז ? בגודל ? בצורה ? בעיצוב ? בניידות ? או בייעוד ?
האם יש שינויי בין רובדי לשון הקודש לדורותיה?
אשמח לקבל תשובות והפניות במייל הרשום בסוף כל רשימה בבלוגי.
————————————————————————-
בבית המקדש בקודש הקודשים היו ארון וארגז !
תניא: משנגנז ארון, נגנז שמן המשחה וצנצנת המן ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לישראל, שנאמר (שמואל א ו, ח) ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך. [מסכת הוריות דף יב].
בצד ארון הברית עמדו עוד ארבעה פריטים. בוודאי כל אחד מספר לנו מסר משמעותי לדורות. שלושה מתקופת משה רבנו והמשכן במדבר סיני: שמן המשחה, צנצנת המן, מקלו של אהרון. הרביעי – ארגזמימי מלחמות ישראל והפלישתים בארץ ישראל.
סיפור חזרת ארון ברית ה' מידי הפלישתים הוא סיפור ניסי. פרשה הראויה לעיון כמסופר בספר שמואל פרק ה ופרק ו. בתחילה עת נשבה ארון ה' נאמר "כי גלה כבוד מישראל". לאחר המכות שהוכו ערי פלישתים ואלוהיהם, חזר הארון לבדו ועמו ארגז ובו הניחו סרני פלישתים חמשה טחורי זהב וחמשה עכברי זהב. אז נאמר "ונתתם כבוד לא-להי ישראל".
קוים להשוואה בין המסופר על הפלישתים בספר הנביאים לימינו – ראו נא את שלימד הרב צב"י טאו בספרו "לאמונת עתנו" חלק ראשון כאן.
שבת שלום
אבישי
נ.ב. הספרן בספריית הרמב"ם נאור נ"י הראה לי את שכתב פרופסור מנחם צבי קדרי מאונ' בר אילן בספרו " מילון העברית המקראית" בהגדרת ארגז.
אליעזר לצרוס גולדשמידט (תרל"ב-תש"י 1871-1950) היה דמות יוצאת דופן. כשרוני ומלומד, שזכה להערכה רבה על תרגום התלמוד לגרמנית. אך בד בבד עם עבודתו המדעית היה גם איש פולמוס ומחלוקת.
דף השער של "פלישתים עליך". 23 דפים. ברלין 1927. בראש הדף הקדשת המחבר למאיר הילדסהיימר (?)
במחסן הספריה מונח לו חיבור שכותרתו ! Philister uber Dich. אינני קורא בשפה הגרמנית ומה שמשך אותי לעיין בקונטרס היו מילים ספורות בעברית בעמוד השער: ארי שאמרת נעשה שועל (מסכת בבא קמא דף קיז עמוד א).
מחבר הקונטרס לצרוס גולדשמידט היה מוכר לי ממקום אחר. מהסיפור על חיבור קדום שכביכול מצא ובו טקסט קבלי קדם ספר הזוהר. לימים הודה שזייף זאת כמהתלה על חשבון המדע. (כעדות אלימלך רימלט. מעשה נערות של ר' אליעזר גולדשמידט. ארשת שנה א עמ' 480 ואילך) .
בזכרונותיו ישנו תיאור בל ייאמן על הפולמוסים שעברו עליו במשך קורות חייו הספרותיים הסוערים. בתוך דבריו מצאתי את החוברת שלנו… כאשר שמעון ברנפלד ביטל את עבודת התרגום של גולדשמידט בראשיתו בא הוא חשבון עמו במחברת שכותרתה "פלישתים עליך"
ביטוי זה "פלישתים עליך" לקוח מסיפור שמשון והפלישתים בספר שופטים פרק טז . מתחבר הוא למאורעות ימים אלו.
———————————————————————————————————————
ביום הולדתו השבעים של גולדשמידט נערכה לכבודו חגיגה גדולה באולם האקדמיה המלכותית בלונדון. עותק ממנשר ברכה שנמסר לו נמצא מקופל בגנזי הספריה. חתומים עליו פרופסורים לתיאולוגיה. בזכרונותיו הנ"ל, שנדפסו בקובץ ארשת שנה ב, מובא תרגום של המנשר. אך עמוד אחרון נעדר. דווקא עמוד זה מעניין במיוחד. הוא מכיל חרוזים באקרוסטיכון שמו – בארמית!
בעותק ישן ודי מרופט של ספר "בת עיני" המצוי במחסן שלנו ראיתי חתימת בעלים. זו תופעה שכיחה. בספרים רבים מצויה חתימת בעלים.
שער ספר "בת עיני". מחבר: ישכר דוב בער מגזע צבי. מקום הדפסה: דובנה. שנת הדפסה: תקנ"ח 1798. עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
רישום קצר של זהות הבעלים מופיעה בסוף הספר :
הצעיר יעקב צבי באב"ד בלאאמו"ר הגאון מוהר"ר שמחה באב"ד.
אך ראו זה פלא, איך תפחה לה חתימה נוספת בראש הספר לרשימת יוחסין קלאסית של ענף למשפחת באב"ד.
במשפחת באב"ד שושלות רבנים ארוכות. באב"ד הוא ראשי תיבות : בן – אב בית דין. כלומר בן וממשיך מסורת אבותיו ברבנות ודיינות.
כדרכם של רשימות יוחסין, הרשימה מתחילה מדור אחרון ופונה אחורה כלפי מעלה. לכן ישנו רצף דורות קרובים מדוייק ואחר כך רק הזכרה בדילוגים של אבות המשפחה המפורסמים.
ברשימה הבאה תראו שישנם חמשה דורות רצופים מיעקב צבי (-שמחה-שמואל-אברהם אריה-יהושע העשיל מחבר ספר שו"ת יהושע) עד יצחק באב"ד ראבד"ק לבוב. מיצחק ישנו דילוג ארבע דורות למעלה עד הנשר הגדול ר' העשיל אבד"ק קראקא, שהיה נכדו של ר' יצחק מפוזנן, רבו של הרמ"א.
זאת הרשימה:
חתמתי את שמי כאן. ויעזור ויגין ויושיע לכל / החותם בו. הק' יעקב צבי באב"ד בלא"א מוהר"ש / באב"ד ז"ל אבד"ק טרעמבוולא בהגא' מו"ץ דק' בראד / מוהר"ר שמואל אב"ד בראד בהג' מוהר"ר אברהם ארי' / באב"ד אבד"ק מיקולניץ בהגאון הגדול רשכב"ה מוה"ר / יהושע העשיל באב"ד אבד"ק טארניפאל בעהמח"ס יהושע שו"ת / בהגאון הגדול רשכב"ה מוהר"ר יצחק באב"ד ראבד"ק / לבוב דור רביעי לרבינו הנשר הגדול הרב רבי / ר' העשיל זצ"ל אבד"ק קראקא נכד הגאון מוהר"ר יצחק / מפוזנן זצ"ל רבו של הרמ"א. ואבי הרב הנ"ל הי' בן הרב / מו"ה הרב שמואל הנ"ל הי' חתן הגאון הגביר המפורסם מוהר"ר / יצחק הלוי איש הרוויטץ דור שלישי מרבינו הגאון מוהר"ר / יצחק הלוי איש הרוויטץ זצ"ל אבדק"ק אה"ו ודק"ק בראד זכר / כולם לברכה לחיי העולם הבא /
שתי הערות בצד:
1. ר' יצחק מכונה ראבד"ק לבוב. אך כותבי תולדות המשפחה (ראה כאן מתוך ספר הנעים בעריכת גדליה שמואל באב"ד. ירושלים תש"נ 1990) מציינים שהיה רק מנכבדי העיר בראד.
2. בספרו של מאיר וונדר על חכמי גליציה מופיעה מפה המתארת ענף אחר של משפחת באב"ד. דרך מפה זו אפשר למצוא חלק מהרבנים שברשימה שלנו ולהשלים את החוליות החסרות מר' יצחק באב"ד -שהוא דור רביעי- עד להרבי ר' העשיל.
שבת שלום
חג שבועות שמח
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
תארו את הצפיפות והדוחק. סמטאות העיר העתיקה יכילו את הבאים?
השיב לי: עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש…עומדים צפופים ומשתחוים רווחים… ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים. [מסכת אבות פרק ה משנה ]
אמרתי לו: אין סומכים על הנס. [ירושלמי יומא פרק ראשון הלכה ד]
ספורי נסים
נס 1
ספר התשב"ץ. מחבר: ר' שמעון בן צמח דוראן. נפטר באלגיר בשנת ר"ד 1444.
ואומרים כי עדיין נשאר מהניסים שהיו בירושלים, שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום, כי בבית הכנסת שבירושלים הם צריכים לאנשי המקום כל השנה, ומתמלאת פה על פה בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים יותר משלוש מאות איש, כולם הם נכנסים שם ויושבים רווחים, כי עדיין היא בקדושתה, וזה סימן גאולה שלישית. [ספר התשבץ חלק שלישי סימן רא]
נס 2
חתם סופר. מחבר ר' משה סופר. נפטר בפרשבורג (סלובקיה) בשנת ת"ר 1839.
… יובן דלמ"ש (דלפי מה שכתב) בתשבץ ח"ג סס"י ר"א דגם בזמנו נראה נס בזה בבה"כ (בבית הכנסת) שבירושלים בבואם שם בחג השבועות כל סביבותיהם ולא צר להם, וה' יודע כי עיני ראו בח"ל (בחוץ לארץ) דבר זה ולא אוכל לפרש מפני פריצי עמנו, וא"כ (ואם כן) מאי רבותא דעשרה נסים נעשו בבהמ"ק (בבית המקדש) ?…
הערת המהדיר:
הג"ר (הגאון רבי) שלמן זלמן עהרנרייך אב"ד (אב בית דין) שאמלוי… ציין שמפורסם בעולם מתלמידיו הגאונים הקדושים, שזה היה בבית מדרשו של מרן בפ"ב(בפרשבורג) שהיה קטן מאד מהכיל וכו' והיה שם מועט מחזיק את המרובה. (תשובות חת"ם סופר. ירושלים, מהדורת מכון חתם סופר, תשס"ח 2008)
יהי רצון בעזרת ה' שלא נזקק לנסים !!!
בשורות טובות
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
בשנת תרצ"ה (1935) קיבל הרב בן ציון עוזיאל מכתב זועם מא. פנחסי על הופעת הכנר אמיל האוזר ב"אוהל שם". פנחסי טען כי אמיל הוא מומר ומסיונר ונשוי לנוצרית. המכתב נסרק בקטלוג הספריה וניתן לצפיה. בעקבות מכתבו פנה הרב עוזיאל להנהלת "אהל שם" וביקש לבדוק את הטענות*. ובמידה שאכן כך הוא ביקש למנוע הופעתו.
[*נ.ב. נראה שאינו אמת. האוזר היה נשוי לד"ר הלנה כגן. ראו ערכו כאן.]
מאוספי ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
שאלת מעמדו של המומר העסיקה את חכמי ישראל במשך דורות.
מי שהמיר דתו והתנצר האם הוא יהודי? האם קידושיו קידושין והוא דורש חליצה? הוא יורש את הוריו? האם מותר ללוותו וללוות ממנו בריבית? ועוד שאלות כיוצא בזה.
שאלה זו עלתה במלוא חריפותא בפרשת "האח דניאל". יהודי שהמיר דתו בטרגדיית השואה וחפץ לעלות לארץ בכוח חוק השבות.
בפסק דין שניתן בבית הדין העליון בשנת תשי"ח 1958 ונכתב ע"י השופט על ידי משה זילברג, מוצגת העמדה ההלכתית כי יהודי מומר – יהודי הוא! אך למרות זאת נפסק כי אין הוא זכאי לעלות ארצה בכוח חוק השבות.
עמדת היהדות מורכבת ואינה חד משמעית. בעקבות אותו מעשה כתב הרב שמואל היבנר בכתב עת "הדרום" (חוברת ז, תשי"ח 1958) מאמר מקיף על "ישראל שהמיר את דתו – מהו?". המאמר בוחן את סוגיית המומר בהלכה בדינים השונים ושורת הסיכום בסופו היא "מכל התרכובת הנ"ל יצא לנו המומר בעל דו פרצופין".
אחד המקורות החשובים בסוגיה זו היא המחלוקת בגמרא (מסכת קידושין דף לו.) בין רבי יהודה לרבי מאיר בשאלה: מי קרוי בנים.
תניא: "בנים אתם לה' אלהיכם" – בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים – אתם קרוים בנים. אין אתם נוהגים מנהג בנים – אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה.
רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר (ירמיהו ד, כב) בנים סכלים המה ואומר (דברים לב, כ) בנים לא אמון בם ואומר (ישעיהו א, ד) זרע מרעים בנים משחיתים ואומר (הושע ב, א) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי.
בני יצחק נ"י הראה לי בספר פסקיו של הרב הרצוג דיון ארוך בשאלת קבורת יהודי שלקח לו אשה נוכרית ומת ללא הבעת חרטה ותשובה (חלק יורה דעה סימן קכא: בדין קבורת מומר). בתוך דבריו כותב הרב הרצוג שרבי שמעון בר יוחאי סבר כרבי מאיר. זאת על פי דבריו ב"ילקוט שמעוני" דברים (רמז תתצא).
א"ר שמעון בן יוחאי: ראה בכמה לשונות חיבבן הקב"ה, קרא אותן בנים וחזר וקרא אותם עם קדוש בפרשה זו, ושלשה פעמים יחד שמו עליהן בפרשה זו: בנים אתם לה' אלהיכם,כי עם קדוש אתה לה',ובך בחר ה' אלהיך…
לאור המדרש מסיק הרב הרצוג: "ואומר אני שרבי שמעון סובר כרבי מאיר שהרי לרבי יהודה "בנים אתם" הוא לא לשון חיבה, אלא למעט בא כשאינן נוהגים מנהג בנים, ואין זה לשון חיבה כלל".
לקראת ל"ג בעומר, יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי לגנזי מרומים, נאה לצרף יחדיו את רבי מאיר וחברו רבי שמעון בר יוחאי לדעה אחת.
ל"ג שמח
שבת שלום
אבישי.
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
הקמת המדינה הביאה בכנפיה שאלות הלכתיות חדשות עם מוטת כנפיים רחבה, שאלות ללא תקדימים. מציאות חדשה בשטח. גדולי ההוראה שבדורנו נדרשים לחוות את דעתם הרחבה.
חקוק בי זכרון ילדות. מלחמת יום הכיפורים בשנת תשל"ד 1973. הייתי אז בן 11 בכיתה ו. ההפתעה, הדאגה, בן של ידיד ההורים שהיה בין הנופלים. לאחר שנים של לימוד בישיבת מרכז הרב התגייסתי לצבא כתצפיתן במוצב החרמון ועשיתי שנות מילואים ארוכות בתפקיד זה. בשנותי האחרונות בצבא המילואים עברתי הסבה ליק"פ [=יחידת קבורה פיקודית]. אולי משום הרקע שלי אני מתרגש כל פעם מהסיפור הבא.
הסיפור מופיע בשני פרקים. סיפור על רב תלמיד חכם גדול בתפקיד רב צבאי במלחמה. סיפור על שימוש תלמידי חכמים שלו. המספר הוא הרב יהושע בן מאיר. במלחמת יום הכיפורים היה רב אוגדה שלחמה ברמת הגולן. ביום הראשון של חג סוכות עמד בפני דילמה הלכתית שלא הכרנו עד כה: האם לפנות גופות חללים משדה הקרב בעיצומו של קדושת החג. בהעדר תקשורת היה עליו לקבל את החלטה לבד. באותה שעה נדר שלא ילך לביתו לפני שיפנה להרב שלמה זלמן אוירבך וישאל לדעתו. ואם טעה – קיבל על עצמו שלא יפסוק יותר הלכה לעולם.
אחרי שבועות רבים של לחימה יצא לחופשה ראשונה וקיים את נדרו. חלק ראשון של הסיפור פורסם על ידו בקובץ הציונות הדתית בעריכת שמחה רז, תשס"ב 2002. פסקאות מהסיפור לפניכם. ממליץ לקרוא את המקור המלא והמפורט כאן.
לסיפור חלק נוסף. מה עוד עשה הרב יהושע בן מאיר באותו לילה. לאחר הבירור ההלכתי בביתו של רבי שלמן זלמן אויערבך פסע הרב לביתו של הרב צבי יהודה קוק לבירור אמוני. השעה 2:00 לפנות בוקר!
סיפר הרב יהושע בן מאיר: במלחמת יום כיפור שימשתי כרב צבאי באוגדה ברמת הגולן. זו היתה מלחמה נוראה… בישיבת מרכז הרב חונכנו שהגאולה הולכת ומתקדמת… ואילו במלחמה זו היתה תחושה של נסיגה, המכה היתה נוראית והכאב עז. חשתתי באותם ימים צורך עז בבירור אמוני עמוק… לאחר חודשיים של לחימה בשטח בתנאים קשים קבלתי שחרור קצר. הגעתי לירושלים. השעה היתה מאוחרת מאד, שתיים בלילה. אולם חשתי צורך עז לדבר עם הרצי"ה…. נקשתי בהיסוס על דלת הבית ברחוב עובדיה.
הספר הראשון שהוציא הרב צבי יהודה היה פירוש רבינו בחיי על התורה, שבסוף פרשת שמות מפרש את דברי משה "למה הרעותה לעם הזה…" שם הוא מציין במפורש שבגאולה העתידה יהיו קשיים רבים. הרב הוציא מהר"ל וכוזרי ומדרש… לאחר שעתיים של שיחה חשתי שאני יוצא מחוזק, חמוש בכוחות להמשך הדרך. (מתוך "הוא היה אומר". ירושלים תשע"ב עמ' 118)
איזו עוצמה. הלכתית. אמונית.
עצמאות שמח.
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
לאחרונה קבלנו לספריית הרמב"ם את אוסף ההגדות הגדול של"בית אריאלה" שהיה מונח בספריית אחד העם. להבדיל מהאוסף שלנו, שבו הגדות עם פירושים, באוסף זה שלל הגדות מאויירות, הגדות עם תרגום לשפות זרות וגם הגדות שונות ומשונות. על אחת מהן "הגדת אפיקומן" שעיצב יגאל תאנה, אני מבקש להתעכב.
המיוחד בהגדה זו שעל העמוד האחרון (המודבק על פנים המעטפת האחורית) צורף "חלון" שקוף המכיל פרוסה קטנה של מצת מכונה. כל הדפים שלפניו, כולל המעטפת הקדמית, נחתכו במרכזם, כך שבחלל שנוצר בכל דף ניתן לראות את המצה .
יגאל יצר שלשה טיפוסים של הגדה שכזאת: הגדת אפיקומן, הגדת כוס של אליהו והגדת הים.
בהגדת אפיקומן משולבת מצה אמיתית תוצרת מצות אביב. בהגדת כוס של אליהו יש צורה של גביע ממולא ביין אדום מיקבי ראשון לציון ובהגדת הים – אלמנט של גל ים ובו טובעים חיל פרעה. שתי ההגדות הראשונות מצויות באוסף שלנו. ההגדה השלישית – הגדת הים – לא מצאתי רישום שלה בשום מקום (אתגר לאספני ההגדות…).
נשוב להגדת אפיקומן. כולנו קראנו את ההגדה בליל הסדר. בכל הגדה משולבות הוראות פעולה. בכל המקומות כשאנחנו מרימים את הכוס, מופיעה ההוראה: "מכסים את המצות, מגביהים את הכוס". כך הוא כאשר אומרים "והיא שעמדה" וכן ב"ברכת השיר" סמוך לסעודה.
טעם הדבר "כדי שלא יראה הפת בושתו" (משנה ברורה, סימן תע"ד אות עח). כלומר, הלחם חשוב יותר מן היין ולכן קודם לו בברכתו, ואם אנחנו מעדיפים את היין מן הראוי שהלחם יהיה מכוסה, כדי שלא יתבייש.
תמהתי לעצמי, מה יעשה מי שמשתמש ב"הגדת אפיקומן"? האם החלון השקוף נחשב כיסוי של המצה?
שאלה זו נידונה בפוסקים בהלכות שבת כאשר מכסים את החלות קודם הקידוש. האם חלה העטופה בשקית ניילון שקופה תחשב מכוסה? לדעת רוב הפוסקים התשובה חיובית. ראו נא את הפסקה הבאה הלקוחה מגליון "אליבא דהלכתא" (אדר תשע"א 2011) של חברת אהבת שלום. בטוב טעם כתוב הסבר יפה: שאין הטעם "כלפי הפת" אלא "כלפינו", שלא ננהג באופן של "מביישים" וכשאנחנו עושים "פעולת כיסוי" סגי (-מספיק).
להסבר זה ישנה השלכה מעשית-מוסרית בהלכות "דרך ארץ". כך מסופר בגיליון הבא של "אליבא דהלכתא".
"סיפר לי הרה"ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, שהיה מעשה באיזה שמחה שנערכה בשבת באולם, ועל הלחמניות של כל המוזמנים לא היה כיסוי, וכשבעל השמחה רצה להתחיל לקדש קם אחד וצעק לו: איך אתה מתחיל לעשות קידוש, האם אינך יודע דצריך קודם לכסות את החלות? ולא השכיל דבעצם כל מה שאנו נוהגים לכסות את החלות לפני הקידוש הוא שנשריש בנו לא לבייש את הזולת".
אם בבני אדם עסקינן, הביטוי "שקופים" בשיח הציבורי מתייחס לאלו שאנחנו פוגשים אותם בתפקידים זוטרים ולא נותנים להם את היחס הראוי. במובן מסויים אלו "עבדים" מודרנים. אלו המצויים בתחתית הסולם החברתי-כלכלי.
הרב ליאור אנגלמן כינס סיפורים קצרים בספרו "שקופים" (ירושלים, הוצאת בית אל תשע"ה 2015). הסיפור, הנושא את שם הספר -שקופים- בקובץ המצויין, קולע בדיוק למסר הנ"ל – "לא לבייש את הזולת".
חג כשר ושמח
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה בהקדם.
במחסן הספריה נחשפתי השבוע לפריט מיוחד: דף כפול המכיל את פרק צ"ב בספר תהלים באותיות נאות.
התמקדתי בטבעיות בפסוקים המודגשים בצבע אדום. מתי נדפס דף זה ? מה הסיפור שלו ?
בדף האחורי נרשמה הודעה בשפה הגרמנית, כי דף זה נדפס בברלין על ידי חברת שונצינו (Soncino) למשתתפים בערב החגיגי לכבוד גיאורג ליפשיץ בתאריך 9 לאפריל 1932. האם הוא חגג יום הולדת 70 או אולי 80?
מי הוא גיאורג ליפשיץ?
מעט פרטים מצאתי עליו באוסף שבדרון בספריה הלאומית. תמונה וקורות חיים בקצרה שהדפיסה אשתו ג'ני.
גיאורג היה תעשיין בתחום הכימיה, שפעל בהתנדבות בפרוייקט הלבשה לטובת עניי הקהילה. הוא גם היה ביבליופיל וחבר באגודת שונצינו (Soncino).
מה שהפתיע אותי היה תאריך לידתו: 30 ביוני 1875. כלומר בשנת 1932 הוא היה בן 57. היכן הוא "עוד ינובון בשיבה"? אולי קפצה עליו הזקנה?
נושא הגיל הביולוגי אינו בהכרח גם הגיל המנטלי. אחד הדברים שעושים אנשים זקנים לאנשים צעירים הוא המשחק עם הילדים הקטנים (כמו בסדרה על גן 80 וארבע). יש על כך מדרש פלאי ששמעתי מהרב מתניה אריאל, ראש ישיבת דרך חיים, בשבת הורים לתלמידי שיעור א'.
לפי המדרש על הפסוק "עוד ינובון בשיבה", בשונה מכל אדם ששיניו נושרות בזקנותו הרי כאן צומחות לזקן ניבים (=שיניים) חדשות וזה משמעות הכתוב "עוד ינובון בשיבה". צמיחת שיניים מחדש מסמלת את השיבה לילדות.
למדרש זה שתי נוסחאות. אחת עוסקת באברהם אבינו והיא מובאת במדרש לקח טוב על תהלים וחוזרת ונשנית בילקוט שמעוני. והשניה מקוצרת על התנא רבי יהושע בן קרחה. בספר "ערכי תנאים ואמוראים" לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס ב"ר מאיר משפירא, מבעלי התוספות באשכנז.
נציג את המדרש תחילה ואחר כך את הנוסח בערכי תנאים ואמוראים:
ר' יהושע בן קרחה אמר העלה ניבין בן מאה שנה, והוליד בן למאה שנה. מעשה באחד שהיה עושה דייתיקי (צוואה) ואמר לא יהא בני יורש מאומה משלי עד שיעשה שוטה, הלך ר' יוסי בר יהודה ורבי לשאול את המעשה הזה לר' יהושע בן קרחה והוציאו מחוץ, וראה אותו מרגיע על ידיו ועל רגליו, ונמה נתון לתוך פיהו, והוא נמשך אחר בנו, וכיון שראו אותו הטמינו עצמן, והכניסו אצלו, שאלו אותו המעשה התחיל משחק ואמר להם חייכם זה המעשה ששאלתם עכשיו הגיעני, אמר להם מכאן שאדם רואה בנים כאילו משתטה הוא.
עוד ינובון בשיבה רבי יהושע בן קרחה העלה ניבין. פירוש ניבין, שן דחלב. בן מאה ושמונה עשרה שנה, והוליד בן כשהיה בן מאה ושלשים שנה
ליל הסדר הוא חג משפחתי רב-דורי. מתכנסים יחדיו כדי לספר ביציאת מצרים. עיקר המצוה היא לספר לבן/לבת הקטנים. להעביר את המסרים מותאמים לגיל ולהבנה של הילדים. חשוב לדבר "בגובה העיניים" של הילדים ולשתף אותם בחוויות של ליל הסדר.
זה האתגר ושכרו בצדו. נשארים רעננים וצעירים.
שבת שלום
וחג פסח כשר ושמח.
אבישי
נ.ב. תודה ליעל דינר, אחראית ארכיון תיאטרון בבית אריאלה, על עזרתה בתרגום משפת לוע"ז.
—————
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
פסוק זה שהוא פתיח לחנוכת בית המקדש בימי שלמה המלך, פותח את הפטרת פרשת פקודי. אך השנה לא נקרא הפטרה זו עקב הפטרת "פרשת החודש".
שער הספר. עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
ספר" אשר לשלמה" נדפס לראשונה בירושלים בשנת תרס"ו (1906), וחזר ונדפס במהדורה מפוארת על ידי ר' יעקב תורג'מן בשנת תשע"ו (2015). המחבר של הספר, ר' שלמה אבן דנאן, שימש כראב"ד בעיר פאס במרוקו.
כתובת המחבר בעיר פאס כפי שמופיעה במהדורה ראשונה בסוף ההקדמה
כדרכם של מהדורות חדשות הוסיף המהדיר מבוא מקיף על המחבר ושיטתו וממנה גם פינה לחיי היהודים במרוקו.
אני מבקש להעיר בקצרה על השמטה אחת קטנה במהדורה החדשה.
בסוף סימן כג בספר "אשר לשלמה" מופיע תאריך כתיבת התשובה:
"דברי החו"פ (החונה פה) כיבראלטאר (גיברלטר)… דהאי שתא (בזאת השנה) תרנ"ז (1897)הישר בעיני ה' לפ"ק (לפרט קטן)".
מקובל בספרות הרבנית לרשום את השנה גם בגימטריה. "הישר בעיני" עולה בחישוב ערכם המספרי של האותיות ל 657 = שנת תרנ"ז.
האם זו דרך כבוד להשתמש בפסוק ובו שם ה' לצורך מידע כגון לציון השנה?
בשאלה זו דן ר' שמואל לנדא, בנו של ה"נודע ביהודה", ותשובתו היתה שבדיעבד זה כשר. התשובה נדפסה בשו"ת נודע ביהודה תניינא יו"ד סי' קפא. רבו החולקים עליו ומתירים זאת לכתחילה. (על סוגיה זו כתב פרופסור יעקב שפיגל בספרו עמודים בתולדות הדפוס העברי: בשערי הדפוס. ראה נא כאן).
ר' חזקיה מדיני מחברון, בעל ספר "שדי חמד", כתב הסכמה שנדפסה בראש הספר. בסופה מתייחס לחתימת סימן כ"ג בספר, ורואה בה פסק בשאלה הלכתית זו. הערה זו נשמטה במהדורה החדשה.
וכך כתב ר' חזקיה מדיני בסוף הסכמתו:
"בתכשיטין שבפנים ראתה עיני בסוס"י (בסוף סימן) כ"ג והוא פסק דינו של רב משרשיא רח"מ רחמתיים הרה"ג ן' נאים יחיה כימי השמים מטמין ברמ"ז פרט השנה הישר בעיני ה', חפץ חיים למען דעת טעמיה דרב אי משום דלא חייש מר לחומרת הגאון מוהרש"ל (מורנו הרב שמואל לנדא) שבנו"ב (שבנודע ביהודה) תניינא יו"ד סי' קפ"א כלל או משום דשניא דא (ששונה זו) דאין השם מן המניין ובדדמי לדמוהרש"ל חיישי לה רבנן (ובדומה לדברי מוהרש"ל חוששים לו חכמים)? ואני הדל כתבתי בספרי (העומד עתה במכבש הדפוס) במערכת ה' סוף אות ל"ה דמוכח מכמה ספרי דבי רב דרבנן קשישאי לא חיישי לה ומשתמשים בשמות הקדושים לרמז פרט השנה. ואולי גם כן דעת הרב הפוסק יפרח כמו ששונה לפ"ק. דברי פי חח"מ הי"ו".
נפלא לראות איך ר' חזקיה מדיני כ"מסכים" עבר על הספר ומצא לנכון להתייחס לחתימת אחת התשובות, ובה מצא מקום לשאלה שדן בה בספרו ההולך ונדפס "שדי חמד" בעת כתיבת הסכמתו בשנת תרס"א 1901.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
המילה פאה מופיעה בפרשת השבוע בשני מקומות. פעם ראשונה במעשה השולחן ופעם שניה בחצר המשכן.
האם באותה משמעות?
במילון אבן שושן בערך "פאה" כותב שאלו שתי הבנות:
קצה, פינה, זוית: "ארבע הפאות אשר לארבע רגליו" (מעשה השולחן).
צד, עבר: "ורוחב החצר לפאת…" (מעשה החצר).
ספר "פאת נגב" נדפס בשלוניקי בשנת תקנ"ז (1797).
מדוע נקרא הספר בשם מיוחד זה?
שער הספר. עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
מחבר הספר הוא ר' נסים גבאי, מרבני קושטא, שחי סביבות השנים תפ"ד-תקנ"ד (1724-1794). לאחר פטירתו יצאו לאור ספרו שו"ת פאת נגב. המו"ל בהקדמתו מבאר כי נגב רומז לשם המחבר: נסים גבאי, וזאת היא פאת תורתו וכטיפה מן הים מכל אשר עשה ופעל בחייו.
שם הספר נקרא על פי המשמעות הראשונה של פאה כקצה. אנחנו נוסיף ונאמר שבעותק ספריית הרמב"ם אחת מפאותיו (=צדדיו) של הספר פגומה כפי שרואים בתמונה שצרפנו.
פתחנו בפאות אשר לשולחן לחם הפנים. לפנינו התמונה הקלאסית של השלחן, כפי שמופיעה בכל התמונות בספרים ובאתרים. שימו לב למיקום הטבעות הנושאות את המוטות (הבדים) בקצוות השולחן.
מעטפת ספר אוצר המשכן. קרית גת תשס"ז. מחבר: הרב מנחם מקובר. הטבעות בקצה.
הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), בפירושו "העמק דבר" על התורה, שונה במעשה השולחן מכל המקובל על שאר המפרשים.
לפי פירושו ישנו הבדל משמעותי במיקום הטבעות ובמספר האנשים הנושאים את השולחן. הטבעות ממוקמות במרכז השולחן, בכלצד של השולחן היתה טבעת אחת ומוט אחד, ולכן נדרשו שמונה אנשים לשאת את השולחן !
כנראה הנצי"ב יסביר באותה משמעות את כל הפאותבפרשת תרומה, והיא המשמעות השניה מלשוןצד ועבר.
הרמב"ם ידוע בסידור המדוייק של ההלכות המופיעות בספרו "משנה תורה" על פי חלוקה ראשית לארבעה עשר ספרים וחלוקה פנימית לנושאי משנה.
הלכות אבידה מופיעות בספר נזיקין של "משנה תורה". לפניכם עמוד השער הפותח את ספר נזיקין כפי שנדפס בונציה, דפוס יושטיניאן, שנת ש"י (1550). שימו לב לחלוקה לנושאי המשנה.
משנה תורה לרמב"ם. ונציה, דפוס יושטיניאן, שנת ש"י (1550). עמוד השער הפותח את ספר נזיקין. המקור כאן.
צירוף של "הלכות גניבה" ולאחריה "הלכות גזילה ואבידה" תמוה. האם לא היה נכון יותר לאחד בכותרת אחת את "הלכות גניבה וגזילה" ולהשאיר את "הלכות אבידה" בנפרד?
שאלה זו שאל הרב יעקב ניסן רוזנטל, אב"ד חיפה, בספרו "משנת יעקב" על הרמב"ם.
בתשובתו הרב רוזנטל מחלק עקרונית בין איסור גניבה שבו המעשה אסור לבין איסור גזילה שתוצאותיו אסורות.
מה המשמעות של חלוקה זו ומה טעמה?
נראה לי ההסבר הבא:
הגוזל את חבירו, כמי שלוקח לעצמו את אבדת חבירו, פוגע בממון של אחר ועליו להשיבו. אבל הגונב מחברו מוסיף פשע על חטאו, כי מחנך עצמו לחיים כפולים. פעם גנב – תמיד גנב (כסיפור המאלף של נחמה ליבוביץ). כאן האדם הולך לאיבוד.
החלוקה הנזכרת בין גניבה לגזילה מצויה גם בספר בנין אפרים לרב אפרים בורודיאנסקי סימן כ"ו, בו מוזכרים גם נפקותות מעניינות כדלקמן.
דברי בג בג אומר: אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלךשלא ברשות שמא תראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל.
2. הדרשה בתלמוד על צדקותו של איוב מהפסוק (איוב כט, יג) ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין. ברכת אובד עלי –תבא מלמד שהיה גוזל שדה מיתומים ומשביחה ומחזירה להן.
אל המקורות הנ"ל הגעתי דרך בני הלומד בישיבת "דרך חיים" בשעלבים והובאו בשיעורו של הרב מאיר ברקוביץ שליט"א בישיבה.
להרחבה:
ראו משנת יעקב על משנה תורה ספר נזיקין, הלכות גניבה כאן, בנין אפרים סימן כ"ו כאן.
——————————————————–
בימים אלו נכנס ד"ר אורי אליס לתפקידו כמ"מ מנהל מחלקת הספריות של תל אביב. נאחל לו הצלחה בתפקידו. אורי כתב דוקטורט על "הליכה לאיבוד". בהרצאה קצרה ומקסימה של שבע דקות אורי מציג כאן את נושא עבודתו, ומסביר כיצד ספרי הילדים ומשחקי המחבואים הם אב טיפוס להבנה של הצורך האנושי ללכת לאיבוד ולהימצא מחדש.
במישור אחר, הרב אייל ורד, בספרו עד שמצאה: מסע של חיפוש ומציאה פנימה והחוצה, מוצא עומק במשחק המחבואים ליחס בין האדם לאלוקיו. קראו ותהנו.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
במסגרת עבודתי במגבלות הקורונה בביתי (במקביל נאור, עוזרי הנאמן, מגיע לספריה ונותן שירותי סריקה מדהימים) אני סורק כרטיסיות אישים מאוספי ר' ראובן מרגליות.
בצמוד לאחת הכרטיסיות, זו של הרב אברהם צבי פרלמוטר, מצאתי תמונה ישנה בעיתון, שהדהדה את אירועי השבוע בישראל.
כן… תמונה של רחוב עמוס באנשים המלווים את הרב בדרכו האחרונה !
תופעה זו, בצל מגפת הקורונה, היא עצב רגיש בחברה הישראלית ומעוררת תמיהה. במילים אלו אני מבקש לסגור כאן את הדיון האקטואלי.
מי היה הרב אברהם צבי פרלמוטר, ובמה זכה להלוויה גדולה שכזאת?
הרב היה זקן רבני וורשה וחבר הסים -הפרלמנט- הפולני. חיבר ספר שאלות ותשובות "דמשק אליעזר" (פיוטרקוב תרס"ה 1905). על עותק ספר זה בספריית הרמב"ם נשמרה חותמתו.
בשער ספרו ובחותמתו חוזר מוטיב שכנראה ליווה את הרב אברהם צבי פרלמוטר כל ימי חייו. מוטיב זה גם חקוק במצבה על קברו.
"עבד נרצה לעדת ישראל".
בתחילת פרשת השבוע הבאה נפגש עם פרשת עבד נרצע, שעובד עבודת עולם. אך כאן, להבדיל, הרב נרצה מרצונו.
כלשון הגמרא: שררה אני נותן לכם ? — עבדות אני נותן לכם ! (הוריות דף י).
מצוות לווית המת חשובה במסורת היהודית. כך נפסק בהלכות הלווית המת:
מת בעיר, כל בני העיר אסורין במלאכה, שכל הרואה מת ואינו מלווהו עד שיהא לו כל צרכו, בר נידוי הוא. (שו"ע, יו"ד סי' שמג סעיף א)
זה נכון לכל אדם ועל אחת כמה וכמה למלמד תורה ברבים, שאין לו שיעור.
מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת.למאן דמתני לאחרים(=מי שלימד לאחרים)— אין לו שיעור, אפילו יש עמו כמה אלפים מתבטל בשבילו. (שו"ע, יו"ד סי' שסא סעיף א)
ובגמרא מובא טעמו בשם רבי יוחנן: נטילתה -כנתינתה. מה נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא. (כתובות דף יז.)
על תולדות ר' אברהם צבי הדפיס בנו משה פרלמוטר ספר כשלש שנים אחר פטירתו (אנטורפן תרצ"ג 1933). הספר כתוב באידיש. בספר מופיעות הודעות שפורסמו מייד לאחר פטירת ר' אברהם צבי. מודעות אלו מתארות את הנפטר והקוראות לקהל המקומי להשתתף בהלוויתו.
בקשה שנתמלאה כפי שמעיד הצילום הנ"ל.
מפני שתמונתו של הרב היא ייצוגית ומרשימה, ובנוסף באחד מקטלוגי המכירות הפומביות נכתב שתמונותיו של הרב נדירות הן, אני מצרף כאן תמונות נוספות וקישוריות לתמונות ברשת.
מלחמת עמלק היתה מתוך שנאה. מלחמה 'על כל הקופה'. אין לאן לברוח. מלחמת "אין ברירה". האויב לא ירפה. לעומתה מלחמת כיבוש הארץ מיד הכנעני אינה הכרחית. אפשר לשוב מצרימה.
לענ"ד, יש קוי דמיון למלחמה בעמלק ומלחמת דוד בגוליית. כדברי דוד על גוליית: "כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱ-לֹהִים חַיִּים?". זו מלחמה אידיאולוגית. אין על מה להתפשר. אין לאן לברוח. עוצמות החיים והאמונה מתגלים לעת הזאת.
שכני ורעי פרי פויירשטיין העמידני על אי סדר בדברי רש"י בפרשתינו. תופעה שהזכרנו ברשימה בשבוע שעבר – חוזרת שוב !
בראותם – מלחמת וירד העמלקי והכנעני וגו׳ (במדבר י״ד:מ״ה), אם הלכו דרך ישר היו חוזרין. אם כשהקיפו דרך מעוקם, אמרו: נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר י״ד:ד׳), אם הוליכן בפשוטה, על אחת כמה וכמה. פן ינחם – יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב.
שימו לב לדבורי המתחיל של רש"י. מקדים את המאוחר (בראותם) למוקדם (פן ינחם).
גם כאן מפרשי רש"י, המזרחי והמהר"ל, עומדים על כך שיש סיבה לחילוף סדר דבורי המתחיל ברש"י.
כותב המהר"ל:
… הפך הפירוש כדי שיהיה דבוק פן ינחם אצל ושבו מצרימה, כאלו כתוב בראותם מלחמה פן ינחם ושבו מצרימה, כי פי' ינחם – יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב.
הדגש בפסוק הוא ההתחרטות על עצם היציאה והמחשבה לשוב מצרימה. עקרון ששב ועולה בהמשך הפרשה, ומתאים לדברי הרמב"ן שהבאנו לעיל.
שבוע טוב
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
הספר הראשון בו מופיע תאריך ולכן ידוע מתי נדפס הוא פירוש רש"י לתורה, שנדפס ברג'ו די קלבריה שבאיטליה בשנת רל"ה 1475. ייתכן וקדמו לו ספרים בעילום התאריך שנים ספורות קודם. מדובר על כעשרים שנה מאוחר לתחילת הדפוס בהדפסת הספר הראשון על ידי יוהאן גוטנברג בשנת 1455 באותיות לטיניות.
הביבליוגרף ישעיהו וינוגרד ושותפו משה רוזנפלד בכרכי "אוצר הספר העברי" תעדו את כל הספרים מראשית הדפוס בשנת רכ"ט (1469) והלאה. בעקבות תגלית מעניינת מאד ביקש וינגרוד ז"ל לעדכן את תוכנת "אוצר הספר העברי" ובמקום התאריך הקודם הידוע שנת רכ"ט (1469) נכתב כעת שנת ר"ד (1444).
צילום שלשה עמודים מגליון הדפוס. באמצעי שבהם כתוב: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם ב'י'ל'א'ו'. הסריקות באדיבות משה רוזנפלד
מתוך כריכות ספר עתיק הוצאו שני גליונות דפוס המכילים 32 עמודים קטנים ובהם פיוטים וסליחות. בעקבות סימני מים ותיעוד ארכיוני תוארכו עמודים אלו לשנה משוערת ר"ד (1444) ומקום ההדפסה באביניון (צרפת).
כלומר לפנינו עדות לספר עברי כעשר שנים לפני גוטנברג !
כתבה מפורטת על כך פורסמה ב"ידיעות אחרונות". המעוניינים לקבלה נא לפנות אלי בכתובת הספריה.
על חשיבות המהדורות הראשונות, כמו פירוש רש"י על התורה, נוכחתי שבת שעברה במהלך שיעור קצר שהעברתי באחד ממנייני החצרות בשכונתי.
במה דברים אמורים ?
המהר"ל ב"גור אריה" מעיד על שינוי מוזר בסדר דבורי המתחיל בפירוש רש"י על הפסוק: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְ-הוָה לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.(פרק ו פסוק יב).
כך הוא נראה במהדורה הראשונה בדפוס רג'ו די קלבריה שבאיטליה בשנת רל"ה 1475:
רש"י מקדים לפרש את סוף הפסוק – ואני ערל שפתים – לתחילתו – ואיך ישמעני פרעה!
המהר"ל מסביר זאת על פי ביאורו של ר' אליהו מזרחי אודות ה'קל וחומר' שישנו בפסוק: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה. הלוא בני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה? עונה על כך המזרחי, שהתורה היא זו שמעידה שבני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה, אך משה רבינו סבר שהבעיה היתה רק בכך שהוא ערל שפתים. סוף הפסוק "אני ערל שפתים" מאשש את הקל וחומר.
על כך כתב המהר"ל:
"לפיכך הפך רש"י הפירוש ואני ערל שפתיים קודם איך ישמעני פרעה, מפני שעל ידי זה הוי קל וחומר שפיר".
להפתעתי בחומש שהבאתי עמי לשיעור – הוצאת בלום. ירושלים תשמ"ג 1983 – סדרו את רש"י מחדש, כפי סדר הפסוק וכך הוא גם באתרי אינטרנט שונים (ראו כאן וכאן).
צילום ממהדורת א. בלום. ירושלים תשמ"ג (1983)
לפעמים המדפיסים רצו לתקן ונמצאו מקלקלים.
כדאי הוא לחזור לדפוסים קדומים ולראות שאין זו טעות. "חדש מפני ישן תוציאו"
שבת שלום
אבישי
————–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
איננו יודעים כיצד פעלו חרטומי מצרים: אם מעשה כשפים (הטעיה) או מעשה שדים. כך או אחרת, המצריים ייחסו להם כוחות על טבעיים.
באחת משנותי הראשונות כמנהל הספריה פגשתי את התופעה של "גניזת הכריכות". דפים אבודים שהוטמנו בתוך כריכות כשימוש משני בהם.
שער הספר. עותק ספריית הרמב"ם
אחת מהמיוחדות שב"מציאות" שגיליתי בספריית הרמב"ם היו דפים שהוטמנו בתוך כריכת ספר "ישמח משה" שנדפס באזמיר בשנת תל"ה (1675).
בדפים אלו היו איורים צבעוניים מעשה ידי אומן. שרשרת של בנות הים עם שברי אותיות עבריות.
מצד שמאל למטה קצה זנבה של בת הים. מצד ימין אותיות: גדו[ל?].
בנות הים הן דמויות מיתולוגיות בדמות חצי דג וחצי אשה. יורדי הים האמינו כי הופעתן הוא סימן לסערה או לאסון מתקרב.
אף כי פה ושם במקורות היהודיים הוזכרו בנות הים ("הסירנה"), ברור שאינן מוטיב יהודי ושאלת המצאותן על אותם דפים נותרה בלתי פתורה.
[למעוניינים בהרחבה, כתבתי על כך מאמר בספר "אשה חכמת לב", ספר הזכרון לד"ר שרה פרנקל, ירושלים תשע"א עמ' 95-102. ראו נא כאן]
סיון תשפ"ג
דוגמאות נוספות לגניזת הכריכות מופיעות במאמר הנ"ל.
למציאה נוספת. ספר הפרדס. קושטא, דפוס רפאל חיים אליהו פארדו. תקס"ב 1802. בכריכה השתמשו בדפי הקדמה של אותו הספר, שנפסלו מחמת הדפסה גרועה. ראו נא כאן.
——————————————————-
בשבוע זה נלב"ע עזרא גורודצקי. ממנו למדתי פרק בהלכות פירוק כריכות.
עזרא היה אספן ונדבן. מאוספיו תרם לספריה הלאומית. לפני כשתים עשרה שנה בא במיוחד מירושלים לתל אביב והדגים לי כיצד הוא מפרק כריכות. בבלוג הספריה הישן הופיעה הרשימה הבאה ובסופה מעשה הפירוק בתמונות. יהי זכרו ברוך.
Posted on יוני 3, 2010 כ"א סיון תש"ע by beitariela
מאת אבישי אלבוים \ מנהל ספריית רמב”ם
במהלך שנות עבודתי כמנהל ספריית הרמב"ם בבית אריאלה, הספרייה התורנית-מדעית של תל אביב, נחשפתי לתופעה מיוחדת: ספרים שבתוך כריכתם טמונים "אוצרות" הממתינים לחשיפתם מאות בשנים. כורכי ספרים השתמשו בדפים כתובים ומצויירים לרפד כריכות ספרים חדשים, ובזכותם נשמרו לנו פיסות וקטעים מיצירות בני זמנם, שחלקם הם ייחודיים ונדירים. תופעה זו חוצה יבשות וגבולות. אין לה כללים. זה סוד יופיה. ככל מציאה הבאה בהיסח הדעת.
מלאכת פירוק הכריכות מחייבת מומחיות רבה. יש להפריד בין הדפים הדבוקים בעדינות רבה. תחילה מטבילים את הכריכה בתמיסה של מים ואלכוהול, בשלב הבא 'מקלפים' את הדפים הדבוקים ומניחים לייבוש. לבסוף, יש לצרף את פיסות הנייר אחת לאחת ולזהות את הממצאים.
לאחרונה זכינו לארח את מר עזרא גורודצקי, אספן ונדבן ירושלמי, שלמעלה מששים שנה הוא מפרק כריכות ספרים ומחפש אחר דפים אבודים. עזרא הדגים לנו, הלכה למעשה, פירוק כריכה של ספר מאוצרות הספרייה.
בתוך כריכת ספר "פרי מגדים" שנדפס בזולקווה בשנת תקנ"ו (1796) נמצאו דפים מן התלמוד הבבלי וקטעים ממחזור תפלה. קטעים אלו כוללים פיוטים לשבתות מיוחדות ולחגים, הגדה של פסח, תהלים, מגילת אסתר ועוד
צפו נא בתמונות המתארות את התהליך כפי שנתפשו במצלמתו של עמיתי הספרן דודי בן נעים.
שבת שלום וחודש מבורך
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
המעבר בין חומש בראשית לשמות הוא מעבר מאד משמעותי באמונה בה'.
בכל חומש בראשית אלוקים נוכח כדבר טבעי ופשוט אף אצל מלכי אומות העולם. כך יוסף אומר לפרעה: "בלעדי, אלוקיםיענה את שלום פרעה". ובאותה מטבע לשון משיב לו פרעה: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו". (עפ"י שיעורי חומש לר"ש וולבה).
בחומש שמות צריכים לניסים כדי להוכיח את מציאות אלוקים. אלוקים לא נוכח דרך הטבע (בשם ש-די). פרעה לא מכיר אותו.
בסוף רשימתי נעסוק בהתבוננות בעניינים עמוקים אלו.
נפתח בשער ספר "דברי יוסף" וממנו נשתלשל הלאה.
שער ספר שאלות ותשובות "דברי יוסף". המחבר: הרב יוסף אירגאס. דפוס ליורנו תק"ב (1742). עותק ספריית הרמב"ם
בשולי דף השער מופיע:
זה הספר להרב
המופלא כמהר"ר
יוסף אירגאס
זלה"ה
הכותב אבי"ע
ס"ט
מי הוא אבי"ע ?
כל המצוי בספרות ראשי התיבות יודע שאבי"ע אלו ראשי תיבות של ארבע העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. על פי סדר השתלשלות העולמות בעולמה של ספרות הקבלה.
אך כאן אין פענוח זה מתאים. אנחנו מחפשים אחר חכם מסויים שכתב את שמו באופן זה.
אלו ראשי התיבות של הרב אברהם בן יצחק ענתיבי (תקכ"ה-תרי"ח 1765-1858). רבה של חלב במשך ארבעים שנה עד פטירתו.
כך עולה מחתימה מפורשת בדף השער:
הצעיר אברהם
ענתיבי
ס"ט
ובחתימה נוספת בראש הדף שבה אפשר לזהות את שם המשפחה בבירור "ענתיבי"
מי הוא אותו הרב המופלא רבי יוסף אירגאס?
הרב יוסף אירגאס היה מקובל שחי באיטליה בין השנים תמ"ה-ת"ץ (1683-1730). התפרסם בשל ספרו הקבלי החשוב שומר אמונים, בו הוא מתווכח עם רבי עמנואל חי ריקי שהיה ממצדדי ה"צמצום כפשוטו". ספרו של אירגאס נחשב ספר יסוד בקבלה ולמייצג הבולט ביותר של מצדדי ה"צמצום שלא כפשוטו" (ע"פ ערכו באתר ויקיפדיה)
בתפיסתו הקבלית הסביר את תורת הצמצום בכתבי האר"י כמשל היוצא מידי פשוטו, והיה בר פלוגתא של בן דודו, בן עירו, החכם המקובל עמנואל חי ריקי, מחבר 'משנת חסידים'. (ע"פ ערכו באתר החכם היומי).
שער פנימי בספר "שומר אמונים". מהדורה ראשונה. אמשטרדם תצ"ו (1736).
לקריאת דברי ר' יוסף אירגאס בספרו "שומר אמונים", ראו נא כאן.
הצמצום הוא מושג העוסק בתהליך שקדם לבריאה, אשר במהלכו צמצמה האלוקות את עצמה ובכך פינתה מקום על מנת לאפשר קיום של מציאות מחוצה להּ, כפי שכתב רבי חיים ויטאל: "וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים… והנה אז צמצם את עצמו אין סוף…"
האם הצמצום הוא כפשוטו או לא כפשוטו?
ישנן שתי אסכולות בין חכמי המקובלים בהבנת הצמצום. ישנם האומרים כי כאשר המקובלים, ובראשם האר"י דברו על הצמצום, הם התכוונו כי הצמצום הוא כפשוטו, כלומר שבאמת אור אין סוף הסתלק מאותם עולמות ואיננו נמצא בהם, וישנם כאלה הסוברים כי אינו כפשוטו, היינו שהוא עדיין נמצא בתוך העולמות מצדו, אולם מצד העולמות הוא אינו נמצא בהם, כלומר, אינו מתגלה בהם.
צמצום כפשוטו
ככל הנראה הראשון שכתב בפירוש כי הצמצום המוזכר בכתבי האר"י הינו כפשוטו היה רבי עמנואל חי ריקי, מגדולי מקובלי איטליה. בספרו "יושר לבב" הוא כותב: "החס על כבוד קונו צרך להעלות על לבו מחשבת צמצום זה כפשוטו" משום שלא יתכן לומר שהבורא מצוי גם בדברים "הגשמיים, השפלים, הבלתי נכבדים ואף הנבזים". כך גם סבר רבי יהונתן אייבשיץ בספרו "שם עולם"[3].
צמצום לא כפשוטו
לאבי שיטה זו נחשב רבי יוסף אירגאס (תלמידו של רבי עמנואל חי ריקי) אשר בספרו "שומר אמונים" (הקדמון) מתפלמס המפרשים את הצמצום כפשוטו, ומכריע "כי כל הרוצה להבין ענין הצמצום בפשוטו ממש הרי הוא נופל בכמה שבושים וסתירות של רוב עיקרי האמונה". הוא מונה עשר הוכחות לכך. גם רבי אברהם אירירא (תלמיד רבי ישראל סרוג תלמיד האר"י) כותב כך.
תורת החסידות צידדה באופן מובהק ומוחלט בפרשנות זו, שכן לשיטתה האלוקות נמצאת בכל דבר ו"לית אתר פנוי מיניה". במיוחד, ידועה שיטה אשר הצמצום אינו כפשוטו בתורת חסידות חב"ד והתנגדות חזקה נגד הבנה של צמצום כפשוטו. רבי שניאור זלמן מלאדי כתב בצורה חריפה וקשה מאוד על אלו שהבינו שהצמצום כפשוטו: "שגגת מקצת חכמים בעיניהם, ה' יכפר בעדם, ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום הנזכר שם כפשוטו… לא בדעת ידברו…". כמו כן, גם רבי נחמן מברסלב בספרו ליקוטי מוהר"ן.
————————————————————–
לפרשנויות השונות של "הצמצום" יש נגיעה לסוגיית המפגש האישי עם אלוקים בתוך הטבע ומחוצה לו. סוגיה שעומדת בלב לימוד התורה בחומשי בראשית ושמות.
שבת שלום
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
יוסף, שיצא מבור האסורים ועלה למלוכה, משמש קרן אור ותקווה למי שמצוי בתנאים קשים.
זהו המוטיב המרכזי בבלדה שכתב הרב יואב מלכה על יהונתן פולארד אחרי 18 שנים בבית כלא פדרלי בתנאים מחמירים וקשים. הבלדה פורסמה בחוברת שיצאה מטעם מכון התורה והארץ (כפר דרום, תשס"ו 2006)
כך הפזמון החוזר:
מי שהעלה את יוסף מן הבור
יעלה את יהונתן אל האור.
שער ערכת הדרכה בנושא יהונתן פולארד. הוצאת "מכון התורה והארץ. כפר דרום. תשס"ו 2006
במהלך שנות ישיבתו הארוכה של יהונתן פולארד בבתי כלא בארה"ב "אימץ" אותו הרב מרדכי אליהו זצ"ל. הרב פעל למענו ב"חלונות הגבוהים" ונסע לבקר אותו 7 פעמים בבית הסוהר.
אחת הפעמים האלו הולידה סיפור מדהים על הרב מרדכי אליהו.
אני באופן בסיסי מפקפק באמינות סיפורי מופתים, אבל סיפור זה נאמן עלי משתי סיבות.
משום מספר הסיפור, הרב שמואל זעפרני שהיה הרל"ש של הרב מרדכי אליהו, ומשום שמספר זאת לפרטי פרטיו במבט אישי.
משום שסיפור זה נכתב ופורסם בחיי הרב מרדכי אליהו בספר "דורש טוב לעמו" שחיבר הרב זעפרני. הספר יצא בירושלים בשנת תשס"ח (2008). הרב אליהו הסתלק לבית עולמו בשנת תש"ע (2010).
לאחר האירוע הלבבי שקרה לי וההחייאה המוצלחת ב"ה, אני חש שנעשה לי נס. אך מה הוא נס? זו שאלה במישור המחשבתי ובמישור ההלכתי. מנעד המקרים הוא רחב ומחייב התבוננות. מהקצה האחד, אנחנו בתפילה מודים "על נסיך שבכל יום עמנו", ומהקצה השני, עומדת ברכת "שעשה לי נס במקום הזה".
אין כמו חג החנוכה כדי להבין זאת. אנו חוגגים יחדיו את נס פך השמן ונס הנצחון במלחמה – מעטים מול רבים.
בחיים שלנו – ביום יום – הגבולות וההגדרות שבין נס וטבע אינם מוחלטים.
דוגמא אחת מעולם הספר לשימוש קליל במטבע לשון זה.
בשנת ת"ש (1940) נדפס בירושלים קונטרס "אוצר לשון המדרש": ספר המתאימות (קורקונדאציא) למדרש רבה.
המחבר: אברהם מרדכי הורוויץ*.
הקונטרס מכיל כתשעים עמודים. הוא כולל רק את אות א', כרך א. ומגיע עד אמצעיתו של ערך "לאולם" ולא נשלם.
בעותק ספריית הרמב"ם נוסף דף "קול קורא" מטעם הועד להוצאת הספר, לבקשת תמיכה כספית למחבר ולמפעלו.
והנה השורות המבקשות את הנס:
בראותינו כי עבודת קודש זו נזנחת מחוסר אמצעים מינימלים ומנוחת הנפש הדרושים להרב הנז' להמשכת העבודה, מלאה לבנו דאגה וחרדה לגורל העבודה, שהיא עבודה ענקית לכל הדורות, לטובת המדע ודורשיו. לא יאומן כי יסופר בדור אחרון, כי אכן יד איש אחד עשתה את כלם. ועוזר על ידו בנו המשכיל כבן 14 15 שנה. כידוע לחבר את הקונקורדנציא הראשונה לתנ"ך עסקו לפי המסופר חמש מאות איש, ובהביננו כי לא בכל דור יתרחש נס, ובשבות עבודה זו, תהיה האבידה אבידה לדורות !
ואנו פונים לכל אלה אשר לב להם להבין כי לא בכל דור יתרחש לנו נס, שיתנו ידם לביסוס מפעליו של הרב הורוויץ, ובראש ובראשונה להוציא לאור את "אוצר לשון המדרש על מדרש רבה".
הספר זכה להסכמות מכל חוגי הרבנים (וביניהם הרב קוק והרב דושינסקי) ומפרופסורים ידועי שם (דוד ילין, שמואל קליין).
אך הנס לא התרחש, ולמפעלו של הרב הורוויץ לא היה המשך.
*כך כתב הרב אברהם מרדכי על עצמו בשער ספר "הגט מתל אביב" (ירושלים, תשכ"ג 1963):
חנוכה שמח !
אבישי
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
ברשימה מופלאה המופיעה ב"שמועות הראיה" להרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, חורז הרב את מחלוקת יוסף ואחיו כמחלוקת אידיאולוגית שראשיתה בימי השבטים, עוברת לימי החנוכה ואחריתה בתקופה המשיחית.
"ותמת דבורה" – מה ענין דבורה בבית יעקב? אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב ושלחתי ולקחתיך משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם ומתה בדרך. מדברי רבי משה הדרשן למדתיה. [רש"י]
הביטוי מינקת דבורה מתייחס לתפקיד האומנת, המגדלת את התינוק ומחנכתו לאורך ימים ושנים (על פי תרגום יונתן).
אני מבקש ברשימתי השבוע לעסוק במינקת מסוג אחר, זו המניקה את תינוק שאינו שלה. בדורות קודמים נשים שאינן יכולות להניק מסיבות שונות השתמשו בשירותי הנקה.
אמנם מתוך דאגה לחייו של תינוק, גזרו חכמים שאשה לא תנשא במשך 24 חודשים לאחר שהתאלמנה או התגרשה, אם היא אם לתינוק שאך נולד.
החשש הוא שהיא תכנס להריון מנישואיה השניים, חלבה יתמעט והתינוק יהיה בסכנת חיים. חכמים לא חילקו דבריהם ("לא פלוג") ואסרו גם אם התינוק נמסר למינקת והאם לא מניקה אותו. כך נפסק להלכה בשולחן ערוך, אבן העזר סימן יג סעיף יא.
זו סוגיה הלכתית -"מינקת חבירו"- המעסיקה את בתי הדין ונכתבו עליה תשובות רבות. ישנם פרטים רבים בסוגיה זאת. על שולחנם של הדיינים בבתי הדין מגיעות שאלות ובהם בקשות להיתר בנסיבות כאלו ואחרות.
אחד הדיינים המצויינים העוסק בסוגיה זאת זמן ממושך הוא הרב אבירן יצחק הלוי שליט"א, המכהן בבית הדין האיזורי בבתל אביב. כבוד הרב פנה אלי כספרן וביקש שאשתמש במאגר העיתונות "הארכיון היהודי" המצוי בספריית הרמב"ם לאתר עבורו כתבות ישנות על מינקת והנקה.
חיפוש במאגר העלה מאות תוצאות, ולכן בקשתי הסבר נוסף למבוקש כדי שאוכל להתמקד בתוצאות הרצויות.
אקדים ואומר שכל המובא לקמן אינו הבסיס לדיון ההלכתי, אלא נקודת מבט על הלך מחשבתו המקורי של הדיין.
וכך כתב המבקש בחילופי המכתבים בינינו:
… יתכן כי ניתן לקבוע, ויש פוסקים שהעלו סברא זו, שיש חילוק גדול בין דורות ראשונים שלא היו כל תחליפים לחלב אשה, לדורינו בו ניתן להשיג בכ2000 ₪ מזון תינוקות לכל תקופת הינקות. ויש למצוא פתח להתיר את נישואי המניקות…
תודות מרובות על החומר בעניין הנקה.
אכן הכתבות העיתונאיות הללו מלמדות עד כמה היתה מסוכנת מסירת התינוק למינקת.
בכתבות עדות מפורשת על מינקת גויה שחנקה למות תינוק, כאשר לא שולם לה שכרה.
זה חשוב מאד, כי הדברים הללו כמעט לא מצאו ביטויים בספרות השו"ת, אף שכנראה עובדות אלו השפיעו הרבה על הרבנים המשיבים, לפחות אלו שנטו להחמיר.
עיתון "הצפירה" 15 בדצמבר 1899, עמ' 1165
באשר לדוגמא מ"הצפירה", היא חשובה. וזה שהמינקת גויה זה תוספת חשיבות. מהמאמר למדים על "הסחר בחלב אשה והסחר בהנקה", מה שהתחדש רק באירופה ובמאה הי"ח, והפך למקור פרנסה ומקצוע ממש. בעבר היתה זו עלפי רוב עזרה וולנטרית מצד בנות משפחה שכנות ומכרות, וכך היה למעשה בדרך כלל בארצות המזרח ובזמן חז"ל. מקצוע זה התבטל רק בראשית המאה הכ'.
מהמאמר למדים עד כמה היתה הנקה באמצעות אשה זרה, ולא נמנעו ממינקת גויה מסוכנת לתינוק, עד כדי סכנת נפשות. שהרי העולל נשלח למרחקים והתנתק מאמו הטבעית לתקופה ארוכה. כמובן, אשה זרה וכל שכן גויה ולעיתים אנטישמית, לא גילתה איכפתיות מקסימלית לחיי התינוק, וזאת בלשון נקיה.
עיתון "קול מחזיקי הדת" 42. 14 02 1902
לא רחוק לומר, שמסירה למינקת היה לעיתים – ויש אומרים על פי רוב – גזר דין מוות על התינוק. אבל מוות עקיף, ובזאת הקלה האם על מצפונה. היה זה בבחינת כי אמרה אל אראה במות הילד … ותשלך את הילד תחת אחד השיחים.
יש בזה להסביר מדוע היו מרבני אשכנז הונגריה פולין ועוד, שהתנגדו כל כך והחמירו מאד מאד בכל דין מינקת חבירו.
לא עלינו המלאכה לגמור. גם אם יהיה בידינו מדגם חשוב חדש ומקורי, זה יהיה תועלת גדולה להבנת המציאות, וממילא להכרעת ההלכה.
אציין שבהכרעת הדין, ששלח אלי הדיין, לא הוזכר ההיבט ההיסטורי הנ"ל. לפסק הדין ראו נא כאן.
הצדדים להיתר היו כולם מבוססים על מקורות הלכתיים קדומים.
שבת שלום
אבישי
—————–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום. משתדלים לענות לכל פונה תוך 24 שעות.
אם היינו מדמיינים היום, מהי יציאת צדיק שעושה רושם? כנראה היינו מציירים המון אנשים מלווים אישיות רמת דרג, הלבושה בגדי הוד והדר ונוסעת בשיירת רכבים.
לא כן היתה יציאת יעקב מבאר שבע…
הנה לפניכם תאור המראה את דמותו של הצדיק בפשטותו, מתהלך כאחד האדם בשיחו ושיגו עמהם.
תיאור מקסים זה נכתב על דמותו המיוחדת של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, ה"חפץ חיים", משולב בהספד על ר' לוי לוין-אפשטיין, איש תנועת המזרחי. (ראה ערכו באנצקלופדיה תדהר כאן)
קטע זה זה מצאתי באוסף קטעי עתונות של הרב ראובן מרגליות זצ"ל.
ההספד המלא של שמחה בונים פלדמן על ר' לוי לוין-אפשטיין. עיתון הצופה. תמוז תרצ"ח 1938
הנה הקטע הלקוח מתוך ההספד:
כפי המתואר בקטע הנ"ל ה"חפץ חיים" היה ידידו של ר' שמואל לוין, אביו של ר' לוי לוין-אפשטיין, מייסד הוצאת הספרים הידועה "לוין-אפשטיין".
אני משער שידידותם של השניים קשורה לימי נעוריהם המשותפים בווילנה.
ר' שמואל נפטר בשנת תרמ"ו (1885) בגיל 47. ה"חפץ חיים", כידוע, האריך ימים ונפטר בשנת תרצ"ג (1933).
מיוחדת היא מצבתו של ר' שמואל בוורשה.
בראש המצבה כתוב:
ושמואל שוכב בהיכל ה'
הרב ר' שמואל בהרב הצדיק מ' אליהו זאב הלוי לבית לעווין
ר' שמואל הוציא לאור בשנת תרל"ח (1878) את ספרו של אחיו "דבר בעתו". אחיו זה ידוע בחיבורו "עליות אליהו" על הגאון ווילנא.
ר' לוי המשיך בעסק המשפחתי ואף העלה אותו לארץ ישראל וקבעו בירושלים.
על מצבתו בעיר רחובות נחקק:
פ.נ.
ר' לוי
בהרב ר' שמואל הלוי
לוין-אפשטין
מוציא לאור ומדפיס
דור תשיעי למהרש"א
בן אחר בן
לא הצלחתי לברר מתי ומדוע נוסף השם עפשטיין לשם המשפחה המקורי לוין והאם יש קשר למשפחת עפשטיין המיוחסת מגולי ספרד?
נ.ב. תשובה ניתנה בתגובה שכתב אריאל -ראה לקמן במדור תגובות – והפנה למאמר שהתפרסם בישורון ה על ידי הרב אליעזר כצמן. מצד האם הם היו מיוחסים למשפחת עפשטיין המיוחסת ליוצאי גולת ספרד. ושם בהערה 6 מסופר מתי נוסף שם זה ומדוע:
אני מבקש להקדיש כמה שורות להוצאת הספרים "לוין-אפשטיין" הוורשאית, הוצאה ספרים פופלארית וידועה.
מיוחדת במינה הייתה הוצאת הספרים של "אחים לוין-אפשטיין ושותפיהם", שהדפיסה (החל משנת 1880) בעיקר ספרי-קודש, חיבורים מן הספרות העברית הישנה וספרי-רומ"ל (רבנים ומלומדים), אשר היו נפוצים במספר טפסים עצום. מלבד ספרות דתית הדפיסה הוצאת-הספרים בשנים האחרונות גם ספרות יפה בעברית ואידיש. הוצאת ספרי-רומ"ל נמשכת על-ידי יורשי הפירמה בארץ-ישראל, וגם כאן הוסיפו עליה שטחים חדשים בשטח הוצאת הספרים.
באחד מאתרי המכירות הפומביות נמכר קטלוג ספרים רשמי של הוצאה זו שנדפס בשנת תרס"ח (1908), ובו רשומים 400 פריטים שראו אור בהוצאה זו. שנת ההתחלה המופיעה בשער היא שנת תרכ"ה (1865).
לעומת זאת, חיפוש בקטלוג מפעל הביבליוגרפיה מעלה, שלמעט ספר אחד "בן המלך והנזיר", שיזם ר' שמואל את הוצאתו ומימנו בשנת תרמ"ד (1884), כל שאר הפרסומים רשומים רק בשם "האלמנה לעווין-עפשטיין ובניה", כלומר אחרי פטירתו של ר' שמואל הנ"ל, וגם הם מועטים במספרם.
תודה לרעי חנוך גוטליב על עזרתו בהכנת הרשימה.
עיריית תל אביב יצאה בסרטון בו עובדים ועובדות בעירייה קוראים לדבר איש לרעהו תוך כבוד הדדי.
רבי לוי אמר: משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה, וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו. כך כלי"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים.
א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה. מיכן ואילך צריך שיאמר: ברוך שפטרני מעונשו של זה.(מדרש בראשית רבה פרשה סג)
גיל 13 הוא גיל משמעותי ביהדות. אנחנו מצפים מכל נער ונערה שייקחו אחריות אישית לדרכם.
דוגמא יוצאת דופן מצאתי בספר הבא.
שער הספר. דפוס אלטונא תצ"ח 1738. עותק ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
ספר "מקום שמואל" עוסק בשאלות ותשובות וחידושים על הש"ס. חברו ר' שמואל בן אלקנה, תלמיד חכם מילידי אלטונא-המבורג. חיבור זה מוזכר בספרי הפוסקים אחריו בכמה מקומות – בהלכות מלחמת הרשות (סי' ח), בדין יהודי מומר שהוא גוי לכל דבר (סי' יז) במנהגי סעודת ברית מילה (סימן פ) ועוד.
הספר מכיל למעלה ממאתיים דפים עמוסים בכתב רש"י.
בדף האחרון מופיעה התנצלות המגיה, החתומה על ידי "נאם פסח בן לא"א המנוח מוהר"ר אלקנה", אחי המחבר.
אני מבקש להתמקד בריבוע המופיע בחלק התחתון של עמוד זה.
מתברר כי היה שותף לעבודת ההגהה. נער צעיר שאך זה מלאו לו י"ג שנים!
זכרה לי אלהא לטובה אנכי הפעוט / כי היום נכנסתי לבר מצוה רהיט /לכבוד דודי הרב המחבר אני עט / ואיקץ משנתי ואירא הרבה מאוד ולא מעט / ואומר יש ה' במקו"ם הזה ואנכי לא ידעתי וע"ס ידעתי לא ישנתי ולא נתתי תנומה לעיני ולילה כיום יאיר לי /להעביר בחיפ'שי מהטעיות ממקו"ם הזה /… ועשיתי גם לוח הטעיות בעברי שנית ידי מריש' לסיפא ומסיפא לרישא דרשתי וחקרתי / … זכותו יעמוד לי בנעורי / מזקנן אתבונן אמרי / להגדל בתורה אתפלל לאלקי צורי /נאם כתינוק הבורח מבית הספר / לעשות מלאכת הקודש הנותן אמרי שפר / אלקנה בלא"א מוהר"ר פסח שליט"א
איזה יופי. נער צעיר כבן 13 עם מסירות ואחריות לעבודת הגהה סזיפית ומתישה ביום ובלילה.
נ.ב.
בעותק הספריה מצויה חתימת בעלים יפה בשולי סימן א.
אני מצליח לקרוא את תחילת החתימה: אשר חנן לי….
אשמח לעזרה בזיהוי המשך הכתוב ושם החותם.
(נ.ב. ראו נא במדור תגובות)
שבת שלום
אבישי
———————–
ספריית הרמב"ם מתקוונת אליך.
שירותי סריקה ומשלוח חומר תורני מספרים וכתבי עת ישנים וחדשים ללא תשלום.
במפתח האישים בסוף הכרך מופיע בערכו: ד"ר דוד הופמן.
צילום מתוך עותק דיגיטאלי של הספריה הלאומית
ההיכרות בין המשפחות פשקוס ורייכהארט התחילה, אפוא, בשנים המוקדמות שעה שהם גרו ביחד בכפר קולטא.
הרב 
גייסתי לעזרתי את רעי החוקר חנוך גוטליב לנסות לאתר את הבן והנכד. 
המקור
לפני שנים ראיינתי את ר' מאיר וונדר הי"ו, שהיה הספרן הראשון של ישיבת פוניבז'. 
פדרו ליאופולד
עם הספר 
