זוגיות

אני יושב מולם בשעת ערב מאוחרת. למרות הרוח הקרירה שנושבת בחוץ האויר בחדר דחוס. “החלטתי שאנחנו מתגרשים.” הוא אומר בדרמטיות, “זהו, נמאס לי.” “זהו?” שאלתי. לא מבין מה קורה פה. הסתכלתי עליה בשאלה. היא השפילה את מבטה, “אני… אני מבינה שאין הרבה מה לעשות בעניין. כשעמית נעול על משהו, הוא נעול. אתה עוד לא מכיר …

מזבח מוריד דמעות | סיפורי זוגיות, רן ובר לקריאה »

היא הגיעה כמה דקות לפניו. ״יש לנו שני רכבים״ היא הסבירה כשהתיישבה בכורסה. ״למעשה, יש לנו שניים מכל דבר. שני חדרים, שני חשבונות בנק״ היא נאנחה ואמרה, ״שני חיים״. דפיקה קלה בדלת והוא נכנס. מתישב בכורסה השניה ומהנהן לשלום. שתיקה קלה והוא פתח ״האמת שאני לא לגמרי יודע מה קורה עם שרה. היא ביקשה ממני להגיע לפה אז הגעתי. אני מבין שמשהו עובר עליה כבר כמה שבועות מאז השבעה. אבל לא יודע בדיוק מה״. הוא הביט בה ממתין שתתחיל לדבר. ״כן זה נכון, מתי צודק.״ היא עצרה לרגע, מחפשת את המילים הנכונות ״זה התחיל בשבעה של דוד שלי, משה. אני בת יחידה, ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת חמש. אבא התחתן מחדש ולא ראיתי אותו הרבה. אמא עבדה קשה כדי להחזיק את המעט שהיה לה. גרנו בחולון ורוב הילדות שלי עברה מול הטלוויזיה, מחכה שאמא תחזור מהעבודה.״ שוב עצירה קטנה והיא המשיכה ״נקודת האור בחיי היתה הדוד משה. הדוד משה גר במושב, הוא היה אח של אמא. שונה ממנה בכל צורה אפשרית. היא היתה דכאונית, הוא היה איש שמח ומצחיק. היא היתה בודדה, משה היה אבא למשפחה מרובת ילדים. בית שתמיד יש בו רעש וצחוק. אני חושבת שבזכותו חזרתי בתשובה בסופו של דבר.״ היא מיששה לרגע את המטפחת לראשה, ״אשתו מזל, היתה אישה חמה ומתוקתקת, שגידלה עשרה ילדים בעשר אצבעות כמו שאומרים.״ ״ואז?״ שאלתי ״לפני שלושה שבועות הוא נפטר. הרבה זמן לא היינו בקשר כי החיים, טוב אתה יודע איך זה. ואז קיבלתי טלפון ממזל. היא בכתה כמו תינוקת ואמרה לי, משה נפטר. הוא הרגיש לא טוב, קצת קשיים בנשימה, ואז אשפזו אותו. תוך כמה ימים כל המערכות שלו קרסו. זאת היתה המגפה הזאת.. אבל מה שטלטל אותי באמת היתה השבעה.״ עיניה התמלאו דמעות והיא דיברה בקושי ״מצד אחד כולם שם בכו כל הזמן. ומצד שני התגלגלו מצחוק עד שכאבה להם הבטן. ראיתי שם כזאת אהבה וחיבור. הילדים דיברו עליו בכזה כבוד ואהבה, ומזל.. מזל רק סיפרה עוד ועוד סיפורים על איך הם אהבו, ואיך הוא היה משמח אותה.״ דמעות התגלגלו מעיניה של שרה והיא שלפה טישו מהקופסה על השולחן מולה. ״הייתי שם כמה ימים, מתאבלת עליו כאילו הוא היה אבא שלי. ואז חזרתי הביתה. לשקט שלנו. תבין, אני ומתי כבר שנים גרים בחדרים נפרדים. זה התחיל מזה שהתינוקת היתה ישנה לידי בחדר ומעירה אותו בלילה. אבל שנינו ידענו שזה רק תירוץ. כבר הרבה לפני כן חיינו אחד ליד השני כמו שתי קולגות בבנק. לאט לאט השיגרה שלנו התפרדה לשני חלקים. הוא עם הזמנים שלו, אני עם שלי. משאירים לוח תורנות על המקרר. מי לוקח את מי, מי אחראי על הקניות.״ ״למה לא נפרדתם, אם אפשר לשאול?״ ״חשבנו על זה, אבל הגענו למסקנה שעם ארבעה ילדים אין לנו סיכוי להסתדר לא מבחינה כלכלית ולא מבחינת משמורת על הילדים. לצערי אני גם לא רואה את עצמי בונה חיים חדשים עם מישהו אחר. אני מניחה שגם אם הינו מתגרשים לא הייתי מתחתנת מחדש.״ היא נענענה בראשה ״אני די מיואשת״. מתי נראה המום, ״הכל בסדר?״ שאלתי אותו. ״כ.. כן.. אני פשוט שומע את הכל בפעם הראשונה כאן. אני לא ידעתי ש..״ ״הרגשתי שעדיף שתשמע את זה כאן. בסביבה בטוחה. במרחב מוגן.״ היא אמרה ושילבה את ידיה. ״סליחה?״ הוא שאל והטון שלו עלה, ״מה הכוונה?״ ״זה.״ היא אמרה והשפילה את עיניה, ״מתי מכיר שני מצבים – שתיקה או כעס מתפרץ. זאת אחת הסיבות שלקחנו מרחק. שהדברים לא יתפוצצו.״ מתי היישיר את מבטו אלי, ״היינו פעם ביעוץ זוגי והיועץ אמר שעדיף שנתפוס קצת מרחק..״ ״לכמה זמן?״ שאלתי. ״מה?״ ״לכמה זמן הוא הציע שתתפסו מרחק?״ ״אני לא יודע.״ אמר מתי, ״אבל הפסקנו את הטיפול. את העצה שלו דרך אגב כן לקחנו לחיים וזה באמת פתר את ה..״ הנהנתי. ״ואתה מרגיש שזה טוב לך?״ ״מה? המצב הזה של הריחוק וכל זה?״ ״כן.״ ״אני לא יודע.״ הוא ענה, ״אבל אני יודע שזה מאפשר לנו לחיות ביחד בלי פיצוצים ובלי שאני ארגיש שהיא איזה מעמסה עלי..״ ״איזה יופי שבאתם שניכם.״ אמרתי. ״למה?״ היא שאלה. ״זאת אחת הסיבות שטיפול זוגי יותר קל מבחינה מסוימת מפרטני. אם מגיע אלי מישהו ומספר את הסיפור שלו אני תמיד יודע שיש גם סיפור הפוך או שונה אצל בן או בת הזוג. אם מישהו מספר לי שהסיבה שיש שקט לדוגמא בבית היא רק כדי לנטרל כעסים והתפרצויות – אני צריך את החלק השני בזוג כדי לשמוע סיפור מלא יותר..״ ״לגמרי.״ היא אמרה, ״מתי מספר רק קטע מהסיפור. כמובן, כפי שאמרת. מתי הוא בן זקונים, היהלום של אמא שלו. ההורים שלו עושים כל מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. אפשר להגיד שהוא מפונק. מאוד מפונק.״ ״עכשיו את מתלוננת אבל כשאני קונה לך רכב חדש אז את לא..״ ״זה לא אתה קנית. זה ההורים שלך!״ היא אמרה ופנתה אלי בחזרה, ״זאת דוגמא טובה. אני יכולה לדבר עכשיו?”, היא פנתה לרגע אליו לקבל אישור. הוא הרים את ידיו באויר בחוסר סבלנות, ״דברי. את הרי הולכת להטות את השיחה לכיוון שלך כמו תמיד..״ ״בקיצור הוא מפונק, מלא בעצמו, לא עוזר בכלום. בשלב מסויים הבנתי – עדיף לי שהוא יקח את המרחק שלו, אני את המרחק שלי. במילא הוא לא עוזר לי..״ הוא שילב את ידיו. ״ועכשיו?״ שאלתי, ״מה השתנה פתאום?״ ״הסברתי לך. השבעה של דוד משה.״ ״נכון. הסברת. אבל אני עדיין מנסה להבין – איך המאורע הזה, שהוא בוודאי מאורע דרמטי ועוצמתי גרם לך להגיע לכאן, ועוד לסחוב איתך את מתי..״ ״אני גם מנסה להבין.״ אמר מתי, ״אני גם לא מבין איך השתכנעתי.״ היא נאנחה, ״החלטתי להפסיק להלחם, להפסיק לנסות לשנות אותו.״ היא נאנחה שוב, ״הבנתי שאם אני רוצה בית שמח, בית של תקשורת טובה.״ היא עצרה לרגע, ״בית כמו שלדוד משה היה. אני צריכה להשתנות. הבנתי שאתה לא נפגש עם נשים אלא רק עם זוגות או גברים אז החלטתי לסחוב את מתי לכאן.״ ״כיף לשמוע.״ הוא אמר, ״אתה קולט איזה אישה מניפולטיבית יש לי?״ ״נראה לי שזאת אישה שאוהבת אותך.״ שניהם הביטו בי בתדהמה. ״אני לא אמרתי דבר כזה..״ היא חייכה. ״ואני לא שמעתי..״ ״את אומרת שבאת בגלל שרצית להשתנות וזה יפה אבל אני מאמין שמתי לא סתם כאן.…״ ״מה זאת אומרת?״ שאל מתי. ״אני מבין משרה שהיא קלטה בשבעה כמה החיים שבירים וכמה זה יכול להגמר בבת אחת, בלי שום התראה. ושאם היא אוהבת אותך באמת, כמו שזה נראה שהיא אוהבת אותך – היא חייבת לשבור את מחיצת הזכוכית הבידודית ביניכם. והדרך היחידה לעשות את זה היא להגיד לך מה היא באמת מרגישה אבל היא לא יכולה לעשות את זה..״ ״כי?״ ״כי ככה אתם חיים מתי.״ אמרתי ושרה מחתה דמעה, ״כי ככה התרגלתם לדבר ולתקשר – או לא לדבר ולא לתקשר ועכשיו היא על איזה מיגדל שן דמיוני שהיא מפחדת שאם היא תגיד לך בפשטות שהיא אוהבת אותך וצריכה אותך אתה תדחה אותה או לא תתייחס אליה או אולי אפילו תגיד משהו שנון או סרקסטי. אז היא משתמשת בי ובמרחב הזה כאן כדי להעביר לך את מה שהיא רוצה להגיד..״ ״אני לא התכוונתי ל..״ היא אמרה. ״זה ממש בסדר. זה אחד הדברים שהמרחב הזה נועד לו – לתת לך מקום להתבטא ולשתף גם דברים קשים וגם דברים טובים שאתם כרגע לא מסוגלים להגיד אחד לשנייה ולהפך..״ …

בית בלי מילים | טובים השניים, סיפורי זוגיות לקריאה »