בת של מלך

את בת של מלך ! נשמע נדוש קצת, נכון?
את האמת, גם אני לא ממש התחברתי למשפט הזה, שמשום מה התחבר לי תמיד רק לנושא אחד: מה מותר ללבוש ובעיקר  - מה אסור ללבוש.
עד אתמול.
ומעשה שהיה , כך היה:
לא פחות מארבע פעמים קיבלתי מתחילת השבוע תשובה מתחמקת ממורתי. בד"כ על ידי שליחות נאמנות. "אני עסוקה בימים אלו" [למה זכרתי שהיא הבטיחה לענות לי בכל רגע ?...], "לא מקבלת קהל היום" [גם מחר ... הבנתי...השלט לא משאיר מקום להבנה אחרת],  "המנוי אינו זמין כעת" [לפני רגע שמעתי ממתינה...]. "היא כבר תיצור אתך קשר..." [תודה באמת...]
החלטתי. אגיע אליה אחר ארוחת שבת.
החיוך לו זכיתי ממנה, הבהיר לי שהיא אכן חיכתה  שאעשה את הצעד.
"שבת שלום !" היא ברכה אותי וישר עברה לתכל'ס "מקווה שהבנת את המסר, את התשובה לשאלתך"
" את בת של מלך . את קובעת עם מי לדבר, ועם מי לא. את קובעת למי מותר לראות אותך או מי יישאר הרחק. את קובעת למי מותר להשאיר לך הודעות או להגיב ומי יחסם. את קובעת למי את רוצה לענות ישירות או מי יקבל תשובה דרך צד שלישי, ולמי לא מגיע התייחסות בכלל ..."
" את בת של מלך . אינך חייבת חשבון לאף אחד . החשבון שלך הוא פרטי ...."
" 'כל כבודה בת מלך – פנימה', את יודעת. הכבוד מגיע מבפנים, מתוכך, מהחלטה שלך . ועוד משהו - הכבוד מגיע מכך שאת יודעת שמקומך הוא בפנים הארמון, ליד המלך . ורק לאלו שמגיע בלבד, יש את הרשות להכנס..."
אז זהו. החלטתי גם אני לשים שלט בכניסה: " אני בת של מלך, לא מדברת עם בנים בש"א ".
ובלי קשר, היום אני עסוקה. יש לי שיחה עם אבא, מלך מלכי המלכים . לו תמיד יש זמן בשבילי.
*****
הטקסט אינו שלי. תגובות יתקבלו בשמחה. גם שיתופים...

לעולם אין הבורא מביא את האדם לידי ניסיון אשר אינו יכול לעמוד בו.

יקרה מפנינים
חייה מעולם לא היו סוגה בשושנים. אם לאמר את האמת, השושנים כמעט ולא נראו באזור שלה. קוצים דווקא כן, והרבה.
הם תמיד הגיעו גלים גלים, המשברים. זה הולך וזה בא.
מקשיי פרנסה ["קשה, אבל ב"ה , אין תלונות. ישועת ה' כהרף עין..."] ועד גידול ילדים [מכת בכורות , כל אחד מבקש את הבכורה לעצמו...]  מסביבה קרובה לא ממש אוהדת [חמתה שתחיה, הגם שגרה הרחק... לא שוכחת לשלוח זרועותיה] ועד הסביבה הרחוקה, תרתי משמע  [עדיף כבר שכנים קרובים ממשפחה כה מרוחקת...]
אבל למדה היא לשחות בינות לגלים, לנווט בין המשברים. בין משבר לידה לשבר בצינור הראשי בדירה...
ואז הוא הגיע. השתחל לו בינות לסדק הצר שנוצר בה ברבות הימים. הדבר הקטן הזה, שביקש להשמיד אותה מבפנים .
או אז השתמשה היא בכל הכוחות שצברה עם השנים, ביכולות שהצמיחו לה המשברים. עטפה היא  אותו בכל דרך אפשרית. נתנה את כולה. כמו תמיד. כל מה שעברה, הכין אותה למעשה, ליום זה, ליום פקודה.
והנה, כשאך היה נדמה שהיא נשברת כליל, זכתה היא באוצר.ידעה היא תמיד, כך נוצרת ה - פנינה . כמו השם שלה.
"כי יש שכר לפעולתה".
בדיוק כמו מילותיו של מרן זצ"ל על אשתו הרבנית מרגלית ע"ה :
"כשמה כן היא, בכל מקום בו היא נמצאת, מרגלית שם "

**
מועתק מתוך העמוד של +הודיה ל-השם 

החיים הם מתנה - חיו  אותם !
היום, לפני שאתם אומרים מילה רעה, חשבו על מי שלא יכול לדבר.
לפני שאתם מתלוננים על טעם המזון, חשבו על מי שאין לו מה לאכול.
לפני שאת מתלוננת על בעלך ואתה צועק על אשתך,
חשבו על מי שישן לבד בלילה ומתפלל לאהבה.
היום, לפני שאתם מתלוננים על החיים, חשבו על מי שהלך בטרם עת.
לפני שאתם כועסים שהבית מלוכלך, חשבו על האנשים שחיים ברחובות.
לפני שאתם מתעצבנים על המרחק שאתם צריכים לנהוג,
חשבו על מי שמשלים את אותו המרחק ברגל.
וכאשר אתם עייפים ומתלוננים על העומס בעבודה,
חשבו על המובטלים, הנכים ומי שרוצה אך לא מסוגל לעבוד.
לפני שאתם חושבים להפנות אצבע מאשימה או לגנות אדם אחר,
זכרו שאף אחד מאיתנו לא מושלם, וכולנו בני אדם.
ובמקום שמחשבה מדכאת תוריד את מצב הרוח,
לבשו חיוך על הפנים ואמרו תודה שאתם חיים.
החיים הם מתנה - מבורא עולם, אז אל תשכחו להודות לו

אבא 

למדני לעשות רצוני כרצונך
ולא רק רצון אחרים כרצוני

אני אומר "רק לצעוק אל ה' "
וברגע של מעידה אני שוכח להתפלל
ולתשועת מעשיי המרובים מייחל.

אני אומר "הכל שטויות, לא מתייחס"
וברגע שפוגעים בי ולא מתייחסים יפה
אני מהרהר, חלילה, אולי אתה בי  כלל לא צופה.

אני אומר "אין עוד מלבדו"
אך מרגיש , חלילה, שאין עוד מלבדי,
וגם אתה עמדי...

אני אומר "זה לא אני, זה הבורא"
אך כשמשהו מצליח לי
אני מיד מתגאה "זה שלי!"

אני אומר "לא מגיע לי כלום"
אך כששוכחים אותי לרגע,
מהר  - אינני נרגע...

אני אומר "חייכו, הכל לטובה"
אך נשבר מכל מהמורה,
ומכל דבר שלרוחי אינו כשורה.

אבא,
למדני לעשות רצוני כרצונך, 
וברך אותנו הילדים. את עמך !