התעוררתי היום ב 10 למרות שנרדמתי רק בסביבות 4 לפנות בוקר.
לא יכולתי לישון כי הרגשתי כל כך רע עם עצמי, קניתי עד שנפלתי ממחשבי כאילו הורדתי איזה בקבוק וודקה לבד.
כל מה שקניתי החודש היה ספיירים למה שכבר יש כי פחדתי שכשאחזור לא יהיה לי ואני מפחדת לדמיין מה הולך בארון בארץ. הייתי זקוקה ללחיצה הזו על הכפתור, זה הפך פתולוגי, עכשיו אני בעיקר מרגישה מטומטמת.
אני לא רציתי לכתוב את זה אבל אני מרגישה שאם לא אראה את זה כתוב ואבין מה גודל הטירוף לא אצליח להרגע.
בזבזתי החודש 700 יורו (!!!) על טיפוח וקוסמטיקה שכבר יש לי, כשתרגמתי את זה לשקלים חשכו עיני.
הימים האחרונים עברו עלי בכיסוח הציפורניים, קניה והרגשת אובססיה של חסר, הא וניקיון כל הזמן הכל הרגיש לי מלוכלך. אני חושבת שבנקודת הזמן הזו ברור לי שדברים חייבים להשתנות, שהרילוקיישן הזה צריך לקבל תפנית ושאני
חייבת למצוא לעצמי תעסוקה מחוץ לבית.
ספורט תופס לי אולי שעתיים ביום סה"כ ועם כמה שזה נפלא זה פשוט לא מספיק.
אני חייבת להתאפס, כי לגמרי זלגתי מהפסים.
אני לא מאמינה שכבר שנה עברה, בתקופה הזו בשנה שעברה היינו בארץ והתכוננו בהתרגשות שיא לחג.
היינו כבר אחרי הבדיקות וידענו שיש לנו עוברצ'יק בריא בבטן וחיכינו בקוצר רוח לבשר את החדשות המדהימות בשולחן החג.
האמת שממש לפני החג חשבתי לעצמי, אולי עדיף שלא נספר? ואם משהו יקרה? ואז החלטתי שזה בכלל לא משנה.
כולם מאוד מאוד שמחו, בכל זאת אנחנו כבר יחד כמעט 9 שנים ומתוכן נשואים שלוש וחצי ומתוכן מנסים כבר שנה...
היה שולחן מלא! כל המשפחה הגיעה ואני חילקתי מתנות וחיוכים כאילו אין מחר :)
Little did I know אני שונאת את המשפט הזה מהספרים, תמיד שנאתי כי כל מה שיבוא אחריו תמיד גרוע.
לנוביי גוד מתלוות המון ציפיות ואמונות וחוקים למשל "כמו שתחגוג ככה תראה השנה", "משאלות שתביע יתגשמו"...
אז השנה שלי לא נראתה כמו החג הזה, מה לעשות.
זאת הייתה שנה שממבט ראשון בא לי להגיד עליה שהייתה נוראית, ממבט שני יש גם דברים טובים.
אבל כן הבעתי משאלה, ביקשתי ילד בריא ומדהים ואולי היא בעצם כן התגשמה כי האלטרנטיבה יכלה להיות שלא תתגשם ועל כך אני מודה.
במהלך השנה הזאת עברתי הרבה שלבים, היפה שבהם היה שעזתי והתחלתי טיפול שבאמת שינה לי המון ועדיין ממשיך.
טסנו לחופשה מדהימה בספרד וגילינו מהו שקט ויופי.
ביקרנו משפחה והם ביקרו וחיבקו אותנו חזק חזק שנדע שלא משנה מה, אנחנו אהובים.
גילינו את הזוגיות שלנו, בעיקר אחרי שהפסקנו לנסות להרות שוב והתחלנו להקשיב אחד לשני ולדבר.
החלטנו להפסיק את הניסיונות בינתיים ולתת לעצמינו זמן שכמובן שזו החלטה לא פשוטה כי מבחינת גיל אנחנו אולי
צריכים למהר אבל מבחינת הנפש זה היה צעד הכרחי.
אני חיפשתי את עצמי השנה, חיפשתי וחיפשתי, ניסיתי דברים אבל פחדתי ועודני לצאת מהבית ולכן חיפשתי בפנים.
חשבתי שזה יספק אותי וזה עשה, תקופה.
עכשיו אחרי שמיציתי את הבית אני בדלת ומפחדת לצאת.
זאת הייתה שנה קשה וארורה מהרבה בחינות, איבדנו הרבה אהובים, אבל גם למדנו הרבה על החיים ועל עצמינו.
היום אנחנו נפגשים עם זוג חברים שרוצים לחגוג את החג המשפחתי והאהוב שלנו בנוסח גרמני.
זה אומר ששום דבר ממה שאנחנו מכירים לא יהיה, ההיפך הגמור מהשנה שעברה.
אני מקווה שאולי גם השנה החדשה בהתאם תהיה הפוכה ותביא שינויים ותעצומות נפש, מוטיבציות ומטרות ברות ביצוע, תוציא אותי מהבית באומץ ותביא שינויים חיוביים לחייינו.
אני גאה בנו שהצלחנו לעבור את השנה שחולפת ובמקום להאשים את עצמי שהיא עברה מהר מדי בלי יותר מדי התקדמויות בשום תחום כמעט, גאה על שנשברנו וקמנו פעם אחר פעם ועל שאנחנו מסתכלים בעיניים חדשות על הכל, עיניים אמיתיות ומפוקחות יותר.
בשנה החדשה שאני מקווה שבאה עלינו לטובה אני מקווה לפגוש הרבה תקווה, הרבה התחדשויות טובות בכל התחומים, אומץ להעיז וגם מזל שיאיר את הדרך.
אני מאחלת לנו לגדול כזוג וכאינדוידואלים, למצוא כמה שיותר תחומים מעניינים לעסוק בהם ביחד ולחוד,
תחומי התפתחות חדשים ובעיקר הרבה שמחה וחוויות טובות.
אני מקווה השנה שנעשה את הטיול המדהים שחלמנו עליו, שנחזור לארץ כדי להמשיך את החיים שלנו, שנמצא את עבודות חלומותינו, שנצליח להיכנס להיריון בריא ותקין בידיים מלאות ובהמון בריאות, שנמצא הנאות וסיפוק במה שנעשה ושהשנה הזו תהיה מדהימה.
אני באמת מאמינה שדברים יכולים להשתפר, להשתנות ומקווה שיש לי מספיק כלים כדי לעזור לזה לקרות.
לחיי התקווה, המזל והכוחות הגדולים שלנו שעוזרים להכל להיות טוב יותר.
שתהיה שנה נפלאה לכולם!
