ביום רביעי רם ואני היינו בכפר עזה, בפרוייקט ״שיפוץ שכונת הרצפות הירוקות״ של ׳אחים לנשק׳.
שכונת הרצפות הירוקות היא אחת השכונות בכפר עזה שנחרבה ורבים מתושביה נפגעו בשבעה באוקטובר. ״אחים לנשק״ יזמו את שיקום השכונה על ידי תרומות ומתנדבים. דרך הרשמה באתר ייעודי אפשר לבחור אם לתרום כסף, או להתנדב פיזית – יש מקום למתנדבים אנשי מקצוע ולמתנדבים כמונו – שעוזרים בעבודה, בבנייה או במטבח (יום עבודה מ8:00-16:00 וכלל ארוחת צהריים).
מדובר בשכונה המונה 16 דירות צמודות קרקע, כמו ״רכבות״ של ארבע דירות כל אחת. דירה קטנטנה של סלון קטן, מטבחון בכניסה, חדר שינה/ממ״ד, וחדר רחצה. רם ואני היינו בצוות השפכטל. איש מקצוע מתנדב (זאבי) לימד אותנו איך להשתמש ולמרוח נכון את השפכטל, וביחד הצוות שלנו תיקן והשלים עבודה בשתיים וחצי דירות ביום הזה.
קיבלנו את הלו״ז לוואטסאפ הקבוצתי יום קודם ולשמחתי גיליתי שהוכנס לסדר היום גם סיור בקיבוץ. קראתי על כפר עזה אבל לא הייתי בו קודם מעולם. בשל״ת הראשון שלי- לפני הגיוס גרתי חצי שנה בקיבוץ גברעם השוכן כמה קילומטרים מכפר עזה, ומאז אני מכירה ואוהבת את הנוף. אבל כפר עזה של 2024 הוא לא נוף נעורי. הנסיעה מצומת שער הנגב עד לקיבוץ היא נסיעה רועדת ורועשת על כביש שנחרץ לכל אורכו מכובד הטנקים שנסעו עליו. מימין – ממזרח, מיתמר עשן העולה מעזה הנראית במרחק קילומטרים ספורים. הקיבוץ עצמו הוא שטח צבאי סגור. בקיבוץ יש חיילים, ויש תושבים מעטים. יש אינסוף כיסאות צהובים, דגלים, סרטים וכרזות הקוראים להחזרת חמשת החטופים של הקיבוץ שנשארו בעזה: קית׳ סיגל, אמילי דמארי, דורון שטיינברכר, גלי ברמן וזיו ברמן.
את הסיור ערכה לנו איילת, בת הקיבוץ שלקחה אותנו להשקיף על הגדר המקיפה את הקיבוץ והעצים שהצבא יזם את נטיעתם מעבר לגדר כדי להקשות על תושבי רצועת עזה להשקיף על הקיבוץ. מעבר לגדר ולעצים הספורים, ומעבר לשדות החקלאיים של הקיבוץ, במרחק של כשלושה-ארבעה קילומטר אפשר לראות את ג׳בליה. הגדר במרחק שני קילומטר, מעבר לה שטח גדול שהצבא שיטח, ואז בניינים אפורים של ג׳בליה או מה שנשאר ממנה. בכל כמה דקות נשמע ״בום״ חזק מאוד, לפעמים רעש מטוסים, לפעמים צרור יריות מרוחק. איילת לא לקחה אותנו לשום מקום נוסף. בנקודה הזו שבה רואים את ג׳בליה מרחוק ראינו בזווית העין את שכונת הצעירים ממנה נחטפו ארבעה מתוך חמשת החטופים של כפר עזה שעדיין לא הוחזרו. הכניסה לשכונה סגורה בסרט צהוב ותושבי הקיבוץ ביקשו שלא נסתובב בה. בדרך חזרה לחדר האוכל עברנו ליד שכונת צעירים נוספת, הרוסה, חלק מבתיה שרופים, וגם שם התבקשנו לא להסתובב, חוץ מבדירתה של סיון אלקבץ*, וקצת בכניסה לשכונה הזו. בטבח בכפר עזה בשבעה באוקטובר 2023 נרצחו ונהרגו 64 תושבים, ונחטפו 19 מתושבי הקיבוץ. איילת סיפרה לנו את הסיפור הפרטי שלה ושל הקיבוץ שלה – כפר עזה. איילת ובעלה הסתתרו 30 שעות בממ״ד ביתם, בזמן שמעל 140 מחבלים הסתובבו, רצחו והציתו את תושבי ובתי הקיבוץ. איילת סיפרה את סיפורה וחזרה והדגישה את גבורת החיילים המעטים שהגיעו והגנו באומץ לב על הקיבוץ. חלקם נהרגו ורבים מהם נפצעו, מעטים מול מחבלים כה רבים. ששה מחברי כיתת הכוננות נהרגו בקרב.
מאז השבעה באוקטובר, שמבחינתי התחיל ב20:30 ביום שישי בוונקובר, והתדהמה, והפחד הנוראי, והתחושה שנכנסו מחבלים אלי הביתה (למרות שהייתי בבית שלי בוונקובר) הרגשתי שאני צריכה לעשות ״משהו״. אז תרמתי כסף וקניתי ציורים, וקניתי חולצות וסיכות וכובעים ודגלים בכיכר החטופים בכל ארבע הפעמים שהגעתי לארץ אחרי השבעה באוקטובר, ורם נסע לארץ להתנדב שבועיים במד״א, אבל כל הזמן הזה שהסתובבתי עם רצון לעשות ״משהו״ לא היה לי מה. לא הייתי פה. כשבאתי ארצה לשבוע בכל פעם לא הצלחתי להביא את עצמי להתנדב, וסופסוף מצאתי את האפשרות הזאת!
הפרוייקט הזה של ״אחים לנשק״ הוא כולו בהתנדבות ומכספי תרומות. מאירגון ימי ההתנדבות, קניית חומרי הבניין, גיוס אנשי מקצוע, גיוס מתנדבים, התנדבות בבניין ובמטבח, ועד קניית מוצרי הגלם לבניין ולהכנת האוכל. לשמחתינו השף שאול בן אדרת התנדב בדיוק ביום בו אנחנו הגענו בהכנת ארוחת הצהריים, ובשיא הכנות – היא היתה אחת הארוחות הטעימות שאכלתי. הוא אפילו הכריח אותי לקחת מהטחינת-עמבה שסירבתי לגעת בה, ותכלס – היא היתה מעולה.
היה יום טוב, למרות המראות הקשים והצמרמורת בזמן שאיילת סיפרה את איך שהיא עברה את השבעה באוקטובר. הרגשתי שאני סופסוף ״עושה״. לא מגיע לי שום ״כל-הכבוד״, אני מודעת לזה שאני הרווחתי היום הרבה יותר ממה שנתתי. הדירות שעשיתי בהן שפכטל לא מספיק חלק הן משהו קטן. מה שחשוב לי הוא שתושבי הקיבוץ יודעים שאנשים באים מכל הארץ (והיו שם גם כמה מחו״ל) להתנדב ולעזור להם לשקם את הקיבוץ, ואת החיים שלהם. שהם ידעו שאכפת לאזרחים. שהם לא לבד כמו שהרגישו בשבעה באוקטובר. שגם אם המדינה עוד לא העבירה להם כסף לשיקום הבית, יש המון אנשים שרוצים לעזור.
פרוייקט ״שיקום שכונת הרצפות הירוקות״ בכפר עזה מאוד מבוקש, ולכן כרגע מותר להתנדב בו רק פעם אחת, חוץ מלאנשי מקצוע בתחום הבניין שהם מאוד נחוצים. בשיחה עם האחראים במקום הבנתי שבקרוב יתחיל עוד פרוייקט שיקום של ״אחים לנשק״ בקיבוץ אחר, ואולי עכשיו עם הפסקת האש – יוכלו להתחיל לשקם גם את ישובי הצפון.
״שכונת הרצפות הירוקות״ בכפר עזה היא אחת משכונות הצעירים שנחרבו בשבעה באוקטובר. איילת סיפרה שיש עוד כמאה בתים שזקוקים להריסה ובניה מחדש בקיבוץ, ומאה נוספים שזקוקים לשיפוץ מאסיבי. מעט מתושבי הקיבוץ חזרו. לרבים אין בית לחזור אליו. חלקם לא מסוגלים לחזור. בנתיים הם עוברים השבוע לגור בקיבוץ רוחמה שהמדינה בנתה בו שכונה לתושבי כפר עזה.
ואלה התמונות מהסיור:
נספחים:
* סיון אלקבץ ובן זוגה נאור חסידים נרצחו בדירתה של סיון בכפר עזה. הוריה ביקשו להפוך את ביתה של סיון למיצב זיכרון והנצחה ומזמינים את המבקרים להכנס אליו. הדירה נשארה הפוכה ומחוררת חורי ירי, ויש בה תמונות של של חפצים שהוצאו והתכתובת וואטסאפ האחרונה של סיון עם הוריה. כאן אפשר לקרוא על סיון
לאתר החטופים של כפר עזה לחצו כאן
לקריאה על הטבח בכפר עזה כאן,
לקריאה על קיבוץ כפר עזה כאן
לתרומה לפרוייקט ״הרצפות הירוקות״ לחצו כאן
לפרוייקט הזה הגעתי דרך האינסטגרם של ״אחים לנשק״
וידאו על ״בונים מחדש״ בפייסבוק כאן
MyTrueColors גלית לוינסקי 