
על השעון: עזה

- משמאל: היום האחד עשר לטבח (עוד בהקשר זה)

מתינים לפולשים

על המסך רצים מספרי הרוגים ופצועים

חיסלנו אותה מהאוויר, עכשיו תורכם (פורסם בתחילת הפעולה הקרקעית).

מימין: מלחמת יוני 2006 (לבנון II), משמאל: מלחמת עזה 2008. (עיתון אלנהאר הלבנוני).

עזה משוועת. הקריאות על הדלת: ערבים, איפה אתם?

על הסכין החותך בלב עזה כתוב "הפעולה היבשתית"

הטלביזיה: עזה בלי חשמל. הצופה: אוף! אני הולך לשלם חשבון חשמל, עדיף לי!

עם המעבר לחדשות על עזה, על בעלי מחלות לחץ דם וסוכר ועל ילדים - להתרחק מיד מן הטלביזיה

התקפה על עזה מהים האוויר והיבשה. האו"ם: אם בוש מסיים את תפקידו, וגם אולמרט מסיים את תפקידו וכך גם עבאס (אבו מאזן) וחמאס היא ממשלה מפוטרת ולמועצת הביטחון יש סמכות מוגבלת - אז עם מי נדבר?

מכוונים אל ילדי עזה (המחסור בחלב)

הפסל: ידידי, שאזוז אני?!

הקריאות להפסקת אש. האמריקאי: מספייייק. אולמרט: עדיין לאאאאאא

הפסקת אש של שלוש שעות. הפסקה וממשיכים (הכיתוב הוא בגופן של רשתות השידור, וגם הצבע. מרמע על כתובית פרסומות "כבר חוזרים").


משחק מילים. בשתי אותיות הופך הטנק את "רצועת עזה" ("גזרת עזה" בערבית) לגזירת/ניתוק עזה (בקטן: מהעולם).
עוד קריקטורות שתרגמתי במלחמה.


אהבתי, איך בעזה אין ארגוני טרור. איך בכל קריקטורה, אין ולא מוזכר ארגון חמאס שטבח בעשרות פלסתינאים ממתנגדיו. שירה מאות רקטות אל בתים בישראל. איך ארגון הטרור שמוכר כך ע"י האיחוד האירופאי, הקוורטט ורצות הברית, נעלם מן הקריקטורה, ומופיעים רק אזרחים תמימים. הרי ברורו לכולנו שאולמרט לבני וברק נורא שונאים פלסתיאנים ונורא רוצים לרצוח ילדים. איזו פשטנות מגמתית.
איך זה שאף קריקטורה לא שואלת למה חמאס הכניס את העם. איך חמאס נלחם מתוך הערים תוך ידיעה שהוא מסכן את חיי עמו. כאילו שחכנו שגם לחמאס יש אחריות לעם עליו הוא שולט, לכולם זה מובן מאליו שחמאס לא ינסה למגן ולגונן על האוכלוסיה האזרחית ושזהו תפקידה של ישראל. עצוב איך העולם מטיל את מלוא האחריות על ישראל, גם בפעולות שלה וגם בתגובות הפלסתיאנים. כאילו אין הם בני אדם עם מטרות ורצונות. הם רק מגיבים.
כנראה אכן יש פער תרבותי , בין חברה שמתנהלת ע"י מוקדי שליטה חיצוניים. מול חברה שמוצאת אשמה בעצמה בכל דבר שתעשה.
חמאס אחראיים לזוועה בעזה, בעצם היותם שולטים באיזור, בעצם הידיעה שלהם מה תהיה התגוה של ישראל, מהתעקשול שלהם לירות טילים, ומהתעקשות הפאנטית שלהם לרצות בארץ פלסתין השלמה והשמדת היהודים (אמנת חמאס). אי אפשר לפטור ערבים פשסיטים בביטול ולהאבק נגד כהנא ושאר הפשיסטים היהודיים.
אתה יכול לאהוב את זה או לא, אבל אלו הקריקטורות שהם מפרסמים. בינינו, אני לא חושב שהקריקטורות בארץ, ברובן, עוסקות בסבל של הצד השני, או במשמעות של לחיות תחת מצור/כיבוש, שהיא בוודאי לא קלה יותר מהחיים תחת איומי רקטות.
מצאתי כמה מהם משעשעים.
איך מעלים לכאן קובץ תמונה? יש קריקטורה שאני רוצה לשתף…
אהבתי, איך בעזה אין ארגוני טרור. איך בכל קריקטורה, אין ולא מוזכר ארגון חמאס שטבח בעשרות פלסתינאים ממתנגדיו. שירה מאות רקטות אל בתים בישראל. איך ארגון הטרור שמוכר כך ע"י האיחוד האירופאי, הקוורטט ורצות הברית, נעלם מן הקריקטורה, ומופיעים רק אזרחים תמימים. הרי ברורו לכולנו שאולמרט לבני וברק נורא שונאים פלסתיאנים ונורא רוצים לרצוח ילדים. איזו פשטנות מגמתית.
איך זה שאף קריקטורה לא שואלת למה חמאס הכניס את העם. איך חמאס נלחם מתוך הערים תוך ידיעה שהוא מסכן את חיי עמו. כאילו שחכנו שגם לחמאס יש אחריות לעם עליו הוא שולט, לכולם זה מובן מאליו שחמאס לא ינסה למגן ולגונן על האוכלוסיה האזרחית ושזהו תפקידה של ישראל. עצוב איך העולם מטיל את מלוא האחריות על ישראל, גם בפעולות שלה וגם בתגובות הפלסתיאנים. כאילו אין הם בני אדם עם מטרות ורצונות. הם רק מגיבים.
כנראה אכן יש פער תרבותי , בין חברה שמתנהלת ע"י מוקדי שליטה חיצוניים. מול חברה שמוצאת אשמה בעצמה בכל דבר שתעשה.
חמאס אחראיים לזוועה בעזה, בעצם היותם שולטים באיזור, בעצם הידיעה שלהם מה תהיה התגוה של ישראל, מהתעקשול שלהם לירות טילים, ומהתעקשות הפאנטית שלהם לרצות בארץ פלסתין השלמה והשמדת היהודים (אמנת חמאס). אי אפשר לפטור ערבים פשסיטים בביטול ולהאבק נגד כהנא ושאר הפשיסטים היהודיים.