מורין דרנן היא צלמת אמריקאית. הרבה פרויקטים שלה מתחילים בזה שהיא מגיעה לקהילה מסוימת כאאוטסיידרית ולאט לאט נכנסת פנימה והופכת לחלק מהקהילה ומתעדת אותה. אבל אז דרנן נקלעה לפרויקט קצת אחר: למקום שהיא מכירה היטב, שהיא חלק ממנו – אבל בפועל היא סוג של אאוטסיידר.
בעלה של מורין, פול, התחיל לסבול מדיכאון חמור. זה קרה די פתאום ודרנן לא לגמרי הבינה מה לעשות ואיך להתנהג עם בעלה. הם נהיו מרוחקים. תוך כדי ההתמודדות עם המצב החדש, היא הבינה שהיא צריכה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: לצלם.
דרנן לקחה את המצלמה ואת בעלה לבלוק איילנד ברוד איילנד, מקום מבודד עם נופים די מרשימים – מתוך כוונה לתעד את הדיכאון שלו וככה, אולי, להתקרב אליו. בסופו של דבר, הרעיון שלה הצליח. "האינטימיות של הצילום המשותף בתקופה קשה הייתה משקמת" סיפרה הצלמת. היא הסבירה שבמקום שבו המילים נכשלו, הצילום מילא את החסר.
לסדרת הצילומים שיצאה מהתקופה הזאת קוראים "הים שמקיף אותנו", זה ציטוט משיר של פבלו נרודה, אבל גם תיאור של מה שקורה בתמונות. חצי מהן של פול, הבעל, והחצי האחר תמונות של בלוק איילנד, המקום בו דרנן גדלה.
לסיפור הזה יש סוף טוב: היחסים בין הזוג הנשוי חזרו להיות טובים והתקופה הקשה, הם מספרים, חיזקה אותם וחלפה לה. ואת השינוי החיובי הזה הם חייבים, בין היתר, גם למצלמה.
מקור: huffington post
