מ'נגע' ל'ענג'
"כמה צער, כמה קושי, כמה רוע חווים
הם בני ישראל, בניו יחידיו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בגלותם הקשה",
אמר פעם בכאב לב הצדיק רבי לוי יצחק
מברדיצ'ב. "לו היה בורא העולם נותן לי לכמה דקות לנהל את העולם, הייתי לוקח
את כל האושר והעושר, הטוב והשמחה ומעניק ליהודים, ואת היתר מפזר שוה בשוה בין שאר
אומות העולם... כלום ראוי הוא שבנו של מלך יתהלך ללא מטבע בכיסו?!".
"כן, רבי לוי יצחק", השיב לו
ידידו ורעו הטוב, רבי שניאור זלמן בעל ה'תניא', מיסד חסידות חב"ד "מבין
אני היטב לכאבך, אף אני חש את צערם ומצוקתם של ישראל קדושים. אך לו היה מוסר לי
בורא העולם את מפתחות ניהול העולם, הייתי נוהג בחכמה גדולה יותר ממך – הייתי משיבם
לו, לבורא, שינהל הוא את עולמו בדרכיו שלו...".
-
פרשת השבוע עוסקת בדיני צרעת. אחד הפסוקים
בפרשה מפתיע כשהוא מכריז בקול שיש בו צליל של צהלה: "כי תבאו אל ארץ כנען אשר
אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם". חכמינו שמו לב
למוזריות שבפסוק, המכריז על נגע צרעת כעל מתנה ("ונתתי") שתינתן רק
כשיזכו לבוא ל"ארץ אחוזתכם", ומסרו לנו פירוש מרתק, כפי שרש"י
כותב: "בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב
בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן".
הבה ונדמיין לרגע כיצד היה נראה יהודי
שנכנס לביתו ולפתע שוד ושבר! "כנגע נראה לו בבית", צרעת על הקיר! ההלכה,
המפורטת בהרחבה בפרשה, קובעת כי אחרי ביקור של כהן, ובדיקות הלכתיות כאלו ואחרות,
יש פשוט לנתץ את הקיר.
יהודי, שההלכה איננה עבורו רק קודקס של
הלכתיות-מעשיות, אלא נשמה וחיים, אמונה ורוח (מה שמכונה "חסיד"), יודע
שקיום צו התורה, גם אם נראה כנזק במבט השטחי, אינו במהותו אלא אושר גדול: הזכות
לעשות את רצון בורא העולם!
זוהי הכוונה: גם אם במבט חיצוני יש כאן
נגע, במבט הפנימי יש כאן עונג. ולעיתים אף זוכים לראות זאת בעיניים, כפי שזכו באי
הארץ למצוא את המטמוניות שחיכו רק עבורם מעבר לקיר.
במבט רחב יותר אפשר להכליל
ב"נגע" את כל הבעיות והקשיים בהם אנו נתקלים בחיים, את כל ה'פאשלות'
וה'פדיחות' שנראים כאילו הם עומדים לתקוע אותנו. במבט שטחי זהו נגע, אך המאמין
יודע כי בורא העולם ומנהיגו הוא גם אדון כל המעשים, הוא שעשה, הוא שעושה והוא יודע
היטב גם מדוע. אין מה לחשוש, ואין מה לדאוג. וכמו שכבר נאמר: מי שמאמין לא מפחד.
