כולם לעשות ליקיים

📖 עיון בתפילה -תפילת שמונה עשרה

שבלי הלקט כתב בשם גאון שאסור להוסיף על שלש פסיעות שלאחר העמידה משום יוהרא וכ"כ הכלבו וכך פסק השו"ע.

שליח הציבור כאשר מסיים את תפילת הלחש שלו פוסע שלוש פסיעות לאחוריו, אבל אינו צריך לפסוע לאחוריו בסיום החזרה, תרומת הדשן (סימן יג) מסביר את החילוק, ש"ץ אינו פוסע לאחוריו לאחר תפילתו שמתפלל בקול רם אלא ממתין הוא עד סוף הקדיש שלם שתקנו חכמים לש"ץ אחר כל תפילה, אבינו מלכנו , קריאת ספר תורה, סדר קדושה (ובא לציון) והלל וכה"ג כולם שייכים לסדר התפילה של הש"ץ שלאחריהם חוזר בעיקר על התפילה הי"ח שבקול רם (כלומר והקדיש הפסיעות שלאחר הקדיש חוזרים על סוף חזרת הש"ץ), וכך נראה שדעת הרמב"ם.

ה"ר דוד אבודרהם חולק על הטעם של תרומת הדשן כך כתב שלאחר שמסיים ש"ץ חזרת התפילה, אינו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו אם התפלל בלחש עם הציבור, אבל אם לא התפלל בלחש פוסע שלש פסיעות לאחוריו. הרמ"א פסק לפי האבודרהם.

לכן יש להחמיר שלא ידבר הש"ץ אחר תפילת החזרה קודם שיאמר קדיש תתקבל (הלכה ברורה בס' יז ).

📖 מתוך תפילת יעקב

📖 עיון בתפילה - תפילת שמונה עשרה

עושה שלום במרומיו

כתב הטור בס' קכג שבסיום התפילה כורע ופוסע שלש
לאחוריו בכריעה אחת, ובעודו כורע קודם שיזקוף יטה ראשו לצד שמאל כמי שבא להיפטר מרבו, ואחר כן לימינו, כדאמר ביומא(נג:) רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסע שלש פסיעות לאחוריו ואח"כ ייתן שלום ואם לא עשה כן כאילו לא התפלל. ומשום רבי שמעיה אמרו נותן שלום בימינו ואח"כ בשמאלו פירוש בימינה של השכינה שהיא כנגדו שהוא בשמאלו, שנאמר "מימינו אש דת למו" (דברים לג ,ג) (פרש"י אלמא ימין עדיף). הכוונה נותן שלום בשמאלו תחילה שהוא ימין של השכינה שנמצאת ממולו .

השו"ע כתב שכורע ופוסע שלש פסיעות בכריעה אחת , ואחר שפסע בעודו כורע קודם יזקוף כשיאמר עושה שלום במרומיו הופך פניו לצד שמאלו וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו הופך פניו לצד ימינו ואח"כ ישתחווה לפניו כעבד הנפטר מרבו. ואין לומר עושה שלום בעודו פוסע שלש פסיעות, אלא אחר שסיים לפסוע שלש פסיעות. וכן הדין בעושה שלום בקדיש (משנה ברורה בס"ק ג).

המגן אברהם בס' קכב בס א ' הביא טעם לשלש פסיעות שמכיוון שבזכות ג' פסיעות זכה נבוכדנצר להחריב את בית המקדש ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה בית המקדש .

📖 מתוך ספר תפילת יעקב

📖 עיון בתפילה - תפילת שמונה עשרה

ברכה שבע עשרה - רצה

הנוסח הוא "והשב העבודה לדביר ביתך, ואשי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון".

מדוע בנוסח מופיעות המילים "אשי ישראל , " הרי אין לנו היום קורבנות ?

תירוץ ראשון שאע"פ שאין עתה עבודה (קורבנות) מתפללין על התפילה שהיא במקום הקורבן שתתקבל לפני השי"ת.
ובמדרש ישנו הסבר אחר שמיכאל שר הגדול ברצון
מקריב נשמתן של צדיקים על המזבח של מעלה ועל זה תקנו ואשי ישראל. ויש מפרשים שאשי ישראל מתייחס על מה שלפניו והכי פירושא והשב העבודה לדביר ביתך (וגם) ואשי ישראל. ותפילתם תקבל ברצון תחילת דבר הוא (טור בס' קכ) .

בימים שבהם יש קרבן מוסף כגון: ר"ח , חול המועד מוסיפים בהם מעין המאורע ב"יעלה ויבוא" מפני שברכה זו עוסקת בעבודת הקרבנות (טור בס' תכב) .

📖 מתוך ספר תפילת יעקב

📖 עיון בתפילת - תפילת שמונה עשרה

ברכה שש עשרה - שמע קולנו

אמר רב יהודה אמר שמואל שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר. אמר רב חייא בר אשי אמר רב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים.
אמר רבי יהושע בן לוי אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכיפורים אומר (ע"ז ח.) .

רבנו יונה (ברכות כב ) למד מהגמרא בע"ז שאין מחלוקת בין האמוראים אלא ישנם ארבעה דינים חלוקים :

א. בברכת שומע תפילה- יכול לשאול כל צרכיו. הברכה כוללת את כל הצרכים ולכך היא נתקנה .

ב. צרכי רבים (כל ישראל) - יכול לבקש דווקא בסוף כל ברכה (דכיון שהשלים כבר מה שתקנו החכמים בברכה ולכן מותר להוסיף) מעין הברכה בלשון רבים בלבד, אבל לא באמצע של הברכה (שאז נראה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים) .

ג. צרכי יחיד- יאמר בלשון יחיד ואפילו באמצע הברכה (דכיון שאומר בלשון יחיד לא נראה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים ) ודווקא מעין הברכה .

ד. בסוף התפילה- בין קודם יהיו לרצון (השני) ובין לאחריו יכול להאריך ולומר כרצונו בין בלשון יחיד ובין בלשון רבים.

הרא" ש לא הזכיר דבר מכל אלו החילוקים, משמע שהוא מפרש דאין חילוק בין שואל באמצע הברכה לשואל בסוף, בכל מקום יכול לשאול בין בלשון רבים, בין בלשון יחיד, אלא בשומע תפילה שואל כל צרכיו מאיזה מין שיהיה ובשאר הברכות אינו שואל בכל ברכה אלא מעין אותה ברכה וכ"כ הרמב"ם.

הבית יוסף בס' קיט פסק כשיטתו לפי הרא"ש והרמב"ם וכתב שמ"מ טוב לחוש לדברי רבנו (כך פסק גם בשו"ע) . כתב המגן אברהם בס"ק א' שבשומע תפילה טוב לומר חטאתי, עוויתי, פשעתי ולשאול מזונותיו אפילו הוא עשיר.
והמבקש רחמים על חברו א"צ להזכיר שמו כאשר נמצא לפניו, אבל כשמתפלל שלא בפניו צריך להזכיר שמו .

📖 מתוך ספר תפילת יעקב

📖 עיון בתפילה - חזרת הש"ץ

מדוע בחזרת הש"ץ הקהל אומרים "מודים דרבנן"
( נקרא מודים דרבנן לפי שהוא תיקון של הרבה חכמים) ששונה ממה שאומר הש"ץ ?

איתא בסוטה (מ.) בשעה ששליח ציבור אומר מודים, העם מה הם אומרים ?
אמר רב מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך (פרש"י על שנתת בלבנו להיות דבוקים בך ומודים לך),
ושמואל אמר אלהי כל בשר על שאנו מודים לך,
רבי סימאי אומר יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך.
נהרדעי אמרי משמיה דרבי סימאי ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו על שאנו מודים לך, רב אחא בר יעקב מסיים כן תחיינו ותחוננו וכו' , אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו (טור ס' קכז ).

כלומר בשעה שהש"ץ אומר מודים, הקהל אומרים מודים דרבנן, שפירושו הוא הודאה לה' על זה שהקהל זכאי/יכול להודות לה'.

התוס' כתב שההודאה (מודים דרבנן) שאמרנו היא בנוסף להודעה שאומר הש"ץ ועליה אנחנו אומרים אמן (פרישה סק"ד).

הירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) חולק על התלמוד הבבלי ואומר שחותם בה ברוך אתה ה' אל ההודאות.

הרשב"א כתב שבמודים דרבנן לא ראיתי מי חותם בו (בשם), והודאה בלבד היא. והרמב"ם כתבה
בלא חתימה וכנוסחת התלמוד הבבלי.

מחלוקת דומה ישנה בחתימה ברכת בורא נפשות בין הבבלי (ברכות לז.) שאינו חותם בה, לירושלמי שחותם בה (ברוך אתה ה' חי העולמים).

כתבו תלמידי רבינו יונה בשמו שברכת בורא נפשות היא מטבע קצר, ומכיוון שלא הוזכר בבלי חתימה, לא נחתום מספק. והבית יוסף מדמה את מודים דרבנן לבורא נפשות שבשתיהם לא יחתום בשם.

📖 מתוך ספר תפילת יעקב

📖 עיון בתפילה - חזרת הש"ץ

קדושה

כתב הרא"ש בתשובה שאין לומר קדיש עם החזן, כי אין אומרים קדיש אלא בעשרה וצריך להבין לחזן ולענות אמן אחריו, כמו כן בקדושה אומר החזן נקדישך ונעריצך וכו' עד שמגיע לקדוש ואז עונין הציבור קדוש עכ"ל.

הבית יוסף בס' קכ"ה הבין מדברי הרא"ש שאין הציבור אומרים נקדישך אלא שותקין ומכוונין למה שהש"ץ אומר וכשמגיע לקדוש, אז יענו ויאמרו קדוש וכו', שכאשר החזן אומר לעומתם משבחים וכו' שותקים עד שמגיע לברוך כבוד ה' ממקומו ואז הם עונין וכו'. וכ"כ בשו"ע (ראה עטרת זקנים).

המשנה ברורה (ס"ק ב') כתב שהמנהג בימינו שאומרים הקהל ג"כ נקדש. וכ"כ ילקוט יוסף שנוהגים שכל הקהל אומרים בקול רם ובניגון את נוסח הקדושה "נקדישך ונעריצך", ועונים קדוש אח הש"ץ, יש למנהג זה על מה לסמוך, וכן פשט המנהג בכל המקומות.

📖 מתוך ספר תפילת יעקב

קטע מהמם ומרגש!!!!
באמת שחובה לראות!!!זה קטע מחזק מאד!!!
שימו לב איך כל הצדיקים הגדולים ביותר גדלו בסמוך לרשעים גדולים , יוסף גדל בבית פרעה , רבקה גדלה בביתו של בתואל הרשע , רחל ולאה גדלו בבית לבן הרמאי , למה? כי למרות כל הניסיונות והקשיים , הם ידעו להתמודד ולעלות מעלה מעלה , וכי יש גדול מיוסף הצדיק? מאבותינו הקדושים? מאמותינו הקדושות? אין ! אין דבר כזה אדם מושלם , נולדנו דווקא למשפחה הזאת דווקא להורים האלה , דווקא עם הבעיות האלה כדי שנצליח לתקן בצורה הטובה ביותר את המידות שלנו בעולם הזה.!!!!

📖 עיון בתפילה - תפילת שמונה עשרה

המתנה כאשר מתפלל במניין

הרי"ף כתב שמיבעי ליה למיקם התם עד דפתח ש"ץ וכד(וכאשר) פתח ש"ץ (הוא יכול) הדר לדוכתיה. ואיכא מאן דאמר עד דמטי ש"ץ לקדושה. הרא"ש והרמב"ם" (פ"ט ה"ד) כתבו כדעה השנייה ברי"ף שימתין במקומו עד שיגיע הש"ץ לקדושה. השו"ע בס' ב' כתב שלא יחזור למקומו עד שיגיע ש"ץ לקדושה ולפחות עד שיתחיל ש"ץ להתפלל בקול רם. משנה ברורה בסק"ז מסביר שאז נראה שהוא חוזר בשביל הקדושה ולכוון למה שיאמר הש"ץ . ובסק"ט מוסיף שהם המתפלל האריך בתפילתו, ובעת שפסע לאחוריו הגיע הש"ץ לקדושה, יכול לחזור תכף למקומו לומר קדושה. הרמ"א כתב שהש"ץ יעמוד כדי הילוך ארבע אמות קודם שיחזור למקומו להתפלל בקול רם .

כתב שבלי הלקט ס' כה בשם הגאונים שבני אדם שמסיימים תפילתם קודם הציבור, אין להם רשות להחזיר פניהם לציבור (לצד מערב) עד שיסיים ש"ץ תפילתו וכ"כ הרמ"א בס' ב' . המשנה ברורה בסק"יב מסביר כי בזה יגרום ביטול כוונה למתפללים וגם יחשדוהו שדילג בתפילתו. ולעניין אם רוצה לחזור למקומו, צריך להמתין לכתחילה עד שיגיע ש"ץ לקדושה או על כל פנים עד שיתחיל הש"ץ.


המתנה כאשר מתפלל ביחידות


ה"ר דוד אבודרהם כתב בשם הראב"ד שיחיד ממתין כדי שיעור זמן שהיה ממתין אם היה מתפלל בציבור (שהש"ץ יגיע לקדושה), אבל רבנו ירוחם חולק ואומר שישהה מעט וכן נראה מברכות ל: שכתוב שישהה בין תפילה לתפילה (כשמתפלל תפילת תשלומים) כדי שתתחולל דעתו עליו ומפרש בירושלמי דהיינו כדי הילוך ד' אמות.

הרמ"א בס ' ב' פסק כמו רבנו ירוחם וכפרוש של הירושלמי. כתב בעל הלכה ברורה בס' יא' שמי שהתפלל יחיד, טוב להחמיר לשיטת אבודרהם ומעיקר הדין די בכך שישהה כדי שיעור של הילוך ד' אמות.

📖 מתוך ספר תפילת יעקב

📖 עיון בתפילה - תפילת שמונה עשרה

במקום שכלו שלש הפסיעות יעמוד

איתמר ביומא (נג:) משמיה דרב מרדכי כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו, התם מיבעי ליה למיקם (לעמוד), משל לתלמיד שנפטר מרבו שאם חוזר מיד דומה לכלב ששב על קיאו, שסופו הוכיח על תחילתו שלא פסע לאחוריו כדי להיפטר מרבו כיון שחוזר אליו מיד .

רבנו הגדול מהר"י אבוהב מסביר בשם המנהיג שמאחר שהוא פוסע אלו הפסיעות לאחוריו וחוזר מיד, נראה שמה שחזר לאחוריו לא היה מצד שסיים תפילתו והוא נפטר מרבו, כי א"כ זאת התנועה שעשה היא תנועה משובשת ודומה בזה לכלב ששב על קיאו, שהנה בשעה שהוא משליך את הקיא נראה שהוא משליך אותו מצד שאין לו תועלת בו ואח"כ כשחוזר ואוכלו נראה שאין הדבר כן, א"כ דבר מגונה הוא במה שהקיאו.

כתב המגן אברהם בסק"ה שיעמוד וחייב לכוון את רגליו כמו בתפילה. המשנה ברורה בסק"ו מסביר כשאומר עושה שלום ומטה עצמו לצד השכינה אזי הוא כמו בתפילה .

📖 מתוך ספר תפילת יעקב

📖 עיון בתפילה - תפילת שמונה עשרה

באיזה רגל מתחיל לפסוע לאחוריו ?

כתוב בהגהות מימוניות (הלכות תפילה פ"ה אות ס) שכאשר הוא פוסע לאחוריו, יפסע תחילה ברגל שמאל כמו שכתוב במדרש שוחר טוב וכ"כ ספר אוהל מועד ובעל שבלי הלקט. ורבנו מהר"י אבוהב בשם אורחות חיים חולק ואומר שרגל ימין יפסע תחילה כמו שאמרו חז"ל כל הפניות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין (יומא נח:) ואמרינו גם במנחות (לד.) כי עקר אינש כרעא דימינא עקר ברישא, וכ"כ בעל המפתח. הבית יוסף בס' קכג פסק לפי המדרש שרגל שמאל תחילה (ולא לפי כל הפניות לצד ימין מכיוון שהוא פוסע לאחוריו ואינו פונה לשום צד) .

המגן אברהם בס"ק י' מביא טעם נוסף שהעקירה ברגל שמאל תחילה, כי בד"כ אדם עוקר רגל ימין בתחילה ולכן כאן יעקור רגל שמאל תחילה להראות שקשה לו להיפטר מלפני המקום, ומסתפק בדין של איטר מכיוון שלפי הטעם שכתב אזי איטר צריך לעקור רגל ימין אבל לפי הטעם שצריך לפסוע לימין השכינה תחלה (שהיא רגל שמאל שלו שהשכינה נמצאת ממולו) אזי גם איטר צריך לעקור רגל שמאל תחילה
.

שבוע טוב

📖 מתוך ספר תפילת יעקב

📖 עיון בתפילה - תפילת שמונה עשרה

אלהי נצור

הרשב"א (בתשובה בח"א סי' תה) כתב שהמתפלל צריך לומר י"ח ברכות ואח"כ "יהיו לרצון אמרי פי", כמו שאמר דוד ע"ה (בתהילים יט, טו) אחרי ח"י מזמורים (כאשר שני המזמורים הראשונים מחוברים) והוא מכלל התפילה. ולכן תקנו אדני שפתי תפתח בתחילה ויהיו לרצון אמרי פי בסוף ולכן צריך לאומרו מיד אחר יח' ברכות בלי הפסק תחנונים, אבל אחר יהיו לרצון אומר אפילו כסדר יום הכיפורים.

ורבנו יונה (ברכות כ. ד"ה לא אמרן) הוסיף שאם ירצה לחזור ולאמרו (יהיו לרצון) פעם אחרת הרשות בידו, ונראה שאפילו אם יאמר יהיו לרצון אחר התחנונים אין בזה איסור שהרי בברכות עצמן אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין הברכה אומר, ולא עדיף יהיו לרצון מהברכות עצמן (בית יוסף בס' קכב וכך פסק בשו"ע) . דרכי משה אומר שהמנהג לומר יהיו לרצון אחר התחנונים ולא לאומרו מיד אחר ח"י ברכות (לא נוקט כהרשב"א).

הכי איתמר בהגדה אמר שמואל כל הזריז לומר ארבעה דברים הללו זוכה ומקבל פני שכינה: עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך (טור בס' קכב) .

הנוהגים לומר בסיום התפילה, אחרי "אלהי נצור" פסוק מהתנ"ך, רשאים לאומרו שפותח ומסיים באות ראשונה ואחרונה של שמם קודם פסוק יהיו לרצון האחרון (ילקוט יוסף בס' ה') .

המקור נמצא בפרש"י על הפסוק "קול ה' לעיר יקרא ותושייה יראה שמך" (מיכה ו,ט) מכאן שכל מי שאומר מקרא המתחיל ומסיים באותיות שמתחיל ומסיים שמו, התורה מצילתו מגיהינום. וכ"כ הא"ר ובקיצור השל"ה (דף קטו.) הביא בשם ספר הכוונות בעניין חיבוט הקבר, שהרשעים שוכחים את שמם בקבר, ומלאכים חובטים בהם במכות נמרצות, ומי שאומר בכל יום פסוק המתחיל ומסיים באותיות שמו בראשי תיבות וסופי תיבות, סגולה היא שלא ישכח את שמו וכו'.
ספר מאורי אור חולק ואומר שמכיוון שלא נזכר דבר זה בש"ס ובזוהר ובספרי קדמונים, נראה דהווה הפסק שלא מעניין התפילה, ולכן מוטב לאומרו אחר עקירת רגליו. ובשו"ת צפיחית בדבש כתב שגם אמירת פסוק כנ"ל אין זה מועיל לעניין חיבוט הקבר.

ובספר מעבר יבוק בשם גורי האר"י כתב שאין איש ניצול מחיבוט הקבר. ועל זה כתב ילקוט יוסף שאין כל האנשים שווים, כי הצדיקים ותלמידי חכמים שעושים מעשים טובים בחייהם וחובטים עצמם על דברי תורה והמצוות, מתפרדת מאליה הקליפה מעליהם ע"י צער והייסורין שסבלו וע"י התורה שמתשת כוחו של האדם. ומ"מ אמירת הפסוק יכולה להואיל קצת.

פורים שמח🎭

📖 מתוך ספר תפילת יעקב

📖 עיון בתפילה - תפילת שמונה עשרה

ברכה תשיעית - השנים

באשכנז אין משנים את נוסח הברכה אלא אומרים בימות הגשמים "ותן טל ומטר לברכה" ובימות החמה "ותן ברכה" (כלומר שאין שואלין בימות החמה לא טל ולא מטר) והכי משמע לישנא דגמרא "שאלה בברכת השנים" אלמא אין לשנות אותה אלא ששואלין בה מטר. ובספרד נוהגין בימות החמה לומר "ברכנו" ובימות הגשמים "ברך עלינו" ונוהגין לשאול טל בימות החמה (בית יוסף בס' קיז ).


ברכה אחת עשרה - השיבה שופטינו כבראשונה

כתב ה"ר יחיאל (אחיו של הטור) מעולם תמהתי על חתימת ברכה זו, למה נשנית מכל חתימות ברכות שמונה עשרה לעניין מלכות (מלך אוהב צדקה ומשפט), הרי קיימא לן ברכה הסמוכה לחברתה אין בה מלכות?!
כתוב במחזור ויטרי שלגבי משפט שייך לומר מלכות יותר משאר הברכות דכתיב "מלך במשפט יעמיד ארץ".

📖 מתוך ספר תפילת יעקב