האהבה המלכדת - משל העץ

היה היה פעם עץ, עץ גדול ויפה.
על העץ היו פירות רעננים ועסיסיים, פרחים יפים וריחניים ועלים שנשאו על ענפים ירוקים.

הפרות התגאו בטעמם, הפרחים בריחם והעלים והענפים בצבעם ויופיים
ואילו לעומתם הגזע החום והמחוספס הרגיש קצת עצוב,
הוא חש מכוער וחסר תועלת,
אין לו טעם, לא ריח, הוא אינו יפה במיוחד וצבעו אינו מרהיב עיניים,
כך הגזע הממורמר חש עצבות רבה.

ביום חורף אחד באה רוח חזקה ונשבה אל העץ,
ביקשה הרוח להשחית את פרותיו, פרחיו, עליו וענפיו.
הפרחים החלו להיתלש ולהתעופף ברוח, הפירות חלו ליפול על הארץ
והענפים החלו להרגיש ערומים ללא עלים ולהישבר.
רק הגזע היה אדיש לרוח.

כשהבחין הגזע שידידיו במצוקה מיהר לאחוז בחוזקה בכל עלה, פרי, פרח וענף.
כשהרוח ראתה את אהבת הגזע וכוחותיה העצומים ממנה היא נשבה והלכה לה לעץ אחר.


כל אחד מאתנו הוא עלה, פרח, פרי או ענף בעולם אחד ששייך לכולנו,
האהבה בנינו היא הגזע המקשר בין כולם

אז... דווקא עכשיו בתקופה כל כך לא קלה ואולי אפילו סבוכה, קשה, ומבלבלת
זה בדיוק הזמן לוותר על השנאה והכעס ולשכוח הכל ופשוט... לאהוב.

מי יתן ונהיה עץ אחד גדול ויציב .