חיות נוכחות ונעדרות
יותר מכל סופר מערבי אחר, הרבה קפקא לייצג בעלי-חיים בסיפוריו, כגון: "תנים וערבים", "יוזפינה הזמרת ועם העכברים", "חקירות של כלב", "יציר כלאיים", "החולד הענק", "המאורה", "הגלגול", "דין-וחשבון לאקדמיה" ועוד. הביקורת התעלמה כמעט לחלוטין מהיבט זה ביצירתו, וייצוג בעלי-החיים בכתביו נתפס כאלגורי לתכנים אנושיים, כגון: יחסי הורים ובנים, ניכור בחברה המודרנית, יהדות והתבוללות ועוד. תכנים אלה אכן העסיקו את קפקא, כפי שמצטייר מיומניו וממכתביו, אולם מן הביוגרפיה שלו (ומהסיפורים עצמם, כמובן) ניכר גם עניין רב בבעלי-חיים. הדבר עולה בין היתר ממכתב שכתב לפליצה, ארוסתו, בשנת 1917:
האני כחיה
בריאותו הרופפת, הניכור שחש ממשפחתו ומרוב חברת בני-האדם, תחושת היותו כלוא, חוסר-האונים שלו ועוד, הביאו את פרנץ קפקא, החולה והמיוסר, להזדהות עם ה"אחרוּת" של בעלי-החיים ועם פגיעותם. יומניו ומכתביו מלאים דימויים והזיות, שבהם הוא מתאר את עצמו כבעל-חיים, לרוב במצבי ניצול ומצוקה. למשל:
(מחברות האוקטבו, עמ' 133)
(יומנים 1923-1914, עמ' 82, 128)
צמחונותו של קפקא ויחסו לבשר
קפקא היה צמחוני, ככל הנראה עוד מגיל ההתבגרות, והסיבות לכך היו הן בריאותיות והן מוסריות, כפי שמעידים הביוגרפים שלו:
(פייטרו צ'טאטי, עמ' 12-13)
(רונלד היימן, עמ' 38)
חברים מספרים על יחסו לבעלי-חיים ולאכילת בשר
מקס ברוד, שהיה חבר קרוב של קפקא, סיפר כי כשביקר בחברת ידידה באקוואריום של ברלין, הישיר קפקא מבט לעבר הדגים ואמר להם: "עתה כבר ניתן לי להביט בכם בשקט כי חדלתי לאכול אתכם". עוד מספר ברוד כי כאשר נפגש קפקא לראשונה עם דורה, מי שהייתה אהובתו בשנה האחרונה לחייו, ראה אותה מנקה דגים מתים במטבח. תגובתו הייתה: "ידיים כה ענוגות, וכה מגואלות בדם". גוסטב יאנוך, אף הוא מידידיו של קפקא, סיפר כי בתגובה לשם הספר "רצח של הנורית" אמר קפקא: "כמה זה מצלצל מוזר, כשלוקחים מושג יומיומי מתחום תרבות אוכלי הבשר ומקשרים אותו עם שמו של פרח עדין".
שבירת מחסום המינים בסיפוריו של קפקא
הגבול שבין בני-אדם לבעלי-חיים מעולם לא היה נזיל יותר מאשר בסיפוריו של קפקא: גריגור סמסא - גיבור "הגלגול", שהוא אחד מסיפוריו הידועים ביותר של קפקא - מתעורר בוקר אחד ומגלה שהפך לשרץ ענקי, ואילו רוטפטר - גיבור "דין-וחשבון לאקדמיה" - הוא קוף שנשבה והופך מרצונו לאדם. בסיפור "עורך-הדין החדש" נאמר כבדרך-אגב על הגיבור, כי "חזותו מזכירה אך במעט את התקופה שבה עוד שימש כסוס-קרבות של אלכסנדר מוקדון" -ההשתנות מסוס לאדם אינה "ביג דיל" אלא מוצגת כדבר טבעי ושגרתי. בדרך-כלל מהפכים בין-מיניים אלה אינם מושלמים: היצור נשאר היברידי, אדם למחצה וחיה למחצה, מה שקורא תיגר על ההבחנות הביולוגיות הנוקשות שייצרה התרבות האנושית.
פרגמנט: אמפתיה לעכבר נלכד
לצד הסיפורים הפנטסטיים, שבהם לבעלי-החיים מוענקים שפה ומאפיינים אחרים שאינם הולמים את המציאות הביולוגית, כמו היכולת להחליף את המין הביולוגי, ניתן למצוא אצל קפקא גם ייצוגים אותנטיים יותר, כגון בפרגמנט שלהלן, ששורבט ביומנו של קפקא:
(מחברות האוקטבו, עמ' 111)
אילו יכלו החיות לדבר...
אולם גם התרחשויות פנטסטיות יכולות לייצג מציאות. הפילוסוף החברתי תיאודור אדורנו הכתיר את קפקא כריאליסט הגדול מכולם, דווקא בשל ההתרחשויות הפנטסטיות, המעמיקות לחדור לטבעה המוסתר של המציאות ומהותה. העדות המצמררת של רוטפטר ("דין-וחשבון לאקדמיה") הקוף שנשבה באפריקה וכדי להינצל מגורלו כקוף שבוי הפך לאדם, מאפשרת הצצה, שרק הבדיון יכול לאפשר, לאכזריות היחס לבעלי-חיים:
(בתוך: סיפורים ופרוזה קטנה, עמ' 141-143)
מקורות
מקס ברוד, פרנץ קפקא: ביוגרפיה, תרגום מגרמנית: עדנה קורנפלד (תל-אביב: שוקן, 1972). רונלד היימן, קפקא: ביוגרפיה, תרגום מאנגלית: נעמי כרמל (תל-אביב: שוקן, 1986). גוסטב יאנוך, שיחות עם קפקא, תרגום מגרמנית: שלמה טנאי (תל-אביב: ספריית פועלים, 1987). פייטרו צ'יטאטי, קפקא, תרגום מאיטלקית: דנה מילאנו (תל-אביב: דביר, 1992). פרנץ קפקא, המשפט, תרגום מגרמנית: ישורון קשת (תל-אביב: שוקן, 1960). פרנץ קפקא, יומנים 1923-1914, תרגום מגרמנית: חיים אייזק (תל-אביב, שוקן, 1979). פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, תרגום מגרמנית: שמעון זנדבק (תל-אביב: עם עובד, 1998). פרנץ קפקא, מכתבים אל פליצה, תרגום מגרמנית: אילנה המרמן (תל-אביב: עם עובד, 2003). פרנץ קפקא, סיפורים ופרוזה קטנה, תרגום מגרמנית: אברהם כרמל (תל-אביב: שוקן, 1993). פרנץ קפקא, תיאור של מאבק, תרגום מגרמנית: שמעון זנדבק (תל-אביב: שוקן, 1971).
