מדוע הן מנקרות?

נקירות צפופות

תרנגולות בתעשיית הביצים ובתעשיית הבשר כלואות בצפיפות רבה. אחת מן התופעות המוכרות בלולים צפופים, בעיקר בתעשיית הביצים, היא נטיית התרנגולות לנקר זו את זו. הניקור אינו סתם מציק. התרנגולות תולשות את נוצות שכנותיהן, חושפות את הבשר ופוצעות זו את זו, לעתים עד מוות. הניקור מתרחש בין תרנגולות בכלובים, אולם הוא עלול להיות חמור עוד יותר בלולים צפופים ללא כלובים. בהיעדר כלובים, יש לתרנגולות מרחב התקפה גדול יותר - ואמנם גם מרחב בריחה. אולם במקרה שיש תרנגולת תוקפנית, היא יכולה לתקוף תרנגולות רבות, וחמור מכך: ניקור הנוצות הוא התנהגות נלמדת, שעלולה להפוך למגיפה בלול.

המחקר

חוקרי בעלי-חיים מנסים זה שנים לבודד ולפענח את הסיבות לניקור הנוצות. מחקרים אלה נחשבים כמחקרי רווחת בעלי-חיים, כי הניקור מהווה בעיית רווחה חמורה, אולם באופן טיפוסי למחקרים כאלה, החוקרים מבקשים למצוא פתרון לבעיה כי היא גורמת ללולנים נזק כלכלי. אמנם, הפתרון המתבקש - הקטנה דרסטית של הצפיפות בלולים - אינו כלכלי ולכן אינו עומד למחקר. לאחרונה פרסמה קבוצה של שמונה חוקרים הולנדיים מתחומים מדעיים שונים מחקר המנסה להתחקות אחר הסיבות לניקור הנוצות. המחקר כולל ניסויים הגורמים למצוקה ובדיקות פולשניות - היבט בעייתי נוסף ונפוץ בתחום מחקר זה. מתוך עמדה ביקורתית כלפי הפרויקט כולו, נסקור כמה מתוצאות המחקר.

התרנגולת האינדיבידואלית

המחקרים המוקדמים על ניקור נוצות, נטו להתרכז בקבוצות שלמות של תרנגולות כלואות. הניקור נתפס כתופעה להקתית. בשנים האחרונות החלו לעקוב אחר תרנגולות בודדות לאחר שהסתבר, שרק מעטות מבין התרנגולות שבלהקה יוזמות ניקור משמעותי. אם כן, הנטייה לנקר אינה תכונה של תרנגולות בכלל, אלא היא, אולי, תכונה של תרנגולות מסוימות, עם היסטוריה אישית מסוימת, מטען תורשתי מסוים ובתגובה לתנאים מסוימים.

ניקורים שונים

בהדרגה גם הסתבר, שניקור אינו תופעה אחת, אלא מדובר במספר תופעות שונות. ראשית כל, יש תרנגולות התוקפות זו את זו ישירות. כאן לא מדובר כלל בניקור נוצות. שנית, תרנגולות תוקפות לעתים את אזור הביב (פתח ההפרשות, המין וההטלה) של שכנותיהן, וגם כאן מדובר בעיקר בהתקפה. ויש גם ניקור רקמות חשופות - לעתים לאחר שנתלשו מהן נוצות - וגם זו תופעה נבדלת. אולם הבעיות המרכזיות שמפתחות התרנגולות הן שני סוגי נקירות:

• "ניקור קשה" - תפיסת הנוצה במקור ותלישתה ממקומה. זוהי הסיבה לפציעות.
  
• "ניקור עדין" - ניקור בנוצות מבלי לתלוש אותן. יש תרנגולות המנקרות רק פה ושם, ויש החוזרות על כך שוב ושוב, בעיקר בקצה הזנב של תרנגולת שכנה ובאופן טיפוסי ליד אמבט חול. בחזרה על פעולה זו, שאין לה תכלית ברורה, יש ממד של "התנהגות סטריאוטיפית" - התנהגות שמפתחים בעלי-חיים בתנאי מצוקה, שעמום וחוסר אונים.
  

האם ניקור עדין נוטה להתפתח לניקור קשה? זוהי השאלה שמטרידה את החוקרים, כי אם כך הדבר, ניתן לצפות להופעתו של ניקור קשה - ולנקוט צעדים (הרחקת התרנגולות התוקפניות או ברירה מלאכותית נגד התופעה). אמנם, ניקור קשה, לפחות באפרוחות צעירות, מופיע לרוב עם ניקור עדין. אך הניסיון למצוא "פרופיל של מנקרת" הסתבך לאחר שמספר מחקרים הראו, שנטייה לבצע ניקור עדין בגיל צעיר אינה מעידה על כך, שהנטייה תמשיך או תהפוך לניקור קשה בגיל מאוחר יותר.

עניין חברתי

ניקור נוצות מזכיר במקצת פעילות של חיפוש מזון, כשבמקום לנקר בקרקע, למטה, מנקרים גבוה יותר, ומדגישים פעולת המשיכה ולא דקירה. הניקור גם מזכיר פעולות שמבצעת התרנגולת כשהיא עורכת אמבט אבק - מנהג שתרנגולות כרוכות אחריו. הדמיון בין הפעולות הביא להנחה הרווחת, שניקור הנוצות התפתח מתוך נקירה מסוג אחר, שהיעד שלה השתבש - אולי כתוצאה מהיעדר מצע עשיר לחפש בו מזון או להתפלש בו. אולם במחקר החדש נראו אפרוחות המנקרות נוצות כבר ביום שלאחר הבקיעה - כאשר ניקור הקרקע לא מפותח ואמבט האבק לא קיים עדיין. מצד אחר, נמצא שהאפרוחות נטו לנקר יותר כאשר כפו עליהן חברה של אפרוחות לא מוכרות. מכאן הגיעו החוקרים למסקנה, שניקור עדין איננו ניקור שיעדו השתבש, אלא צורה ייחודית של בדיקה חברתית. הנחה זו גם מסבירה את העובדה, שבקבוצות גדולות, כשהעופות לא מוכרים, ניקור הנוצות נפוץ יותר.

טיפוסי תרנגולות

אחד ממצאי המחקר החדש, שהושג בעקבות לא מעט מדידות מפחידות ומכאיבות, משרטט את המנקרות כטיפוס עם מקבץ של מאפיינים הקשורים זה בזה. התרנגולות הנוטות לנקר, נהגו להיאבק יותר כשהחוקרים הצמידו אותן לקרקע (מבחן אלים, שנועד לבדוק איך הן מגיבות למצוקה); באופן כללי, קצב פעימות הלב שלהן היה נמוך יותר ותפקודים מסוימים במערכת העצבים שלהן היו פחות פעילים. החוקרים אפיינו תרנגולות אלה כאינדיבידואלים עם נטייה חזקה לפעילות אינסטינקטיבית, תוך אדישות יחסית לסביבה ועם נטייה לפתח הרגלים ולדבוק בהם. תרנגולות אלה נוטות להתנקות יותר מאחרות וככל הנראה גם לפתח התנהגות סטריאוטיפית, שהיא מעין שגרה של פעולות. כל זאת לעומת התרנגולות שאינן נוטות לניקור נוצות, אשר מגיבות לסביבתן ביתר גמישות ונוטות יותר לחפש מזון - עדות לפתיחות שלהן לסביבה.

ניקור בגנים

לנטייה לנקר נוצות יש רקע תורשתי: הברירה המלאכותית יצרה זנים שונים, הנבדלים ביניהם בתכונה זו ובתגובות חברתיות אחרות. החוקרים ההולנדיים ביקשו לשכלל את המחקר ולזהות את הגן האחראי לניקור הנוצות. לאחר מיפוי רצפים גנטיים של תרנגולות שונות, נמצאה התאמה בין גנים מסוימים לבין נטייה לניקור עדין. אולם ההתאמה שהתגלתה מורכבת: גן אחד קשור בניקור בגיל צעיר (6 שבועות) ואילו גן אחר קשור בניקור בגיל מבוגר יותר (30 שבועות). אלה הם, כמובן, הגילאים שנבדקו, וייתכן שהתופעה מורכבת עוד יותר. גם לא נאמר דבר על הקשר בין ניקור עדין לניקור קשה.

מסקנות

עבור המדענים, גילוי הקשר בין הגנום לבין ניקור הנוצות מתווה את הדרך לפתרון בעיית ניקור הנוצות, בתקווה שיתאפשר לבודד את הגנים ה"אשמים" ולהביא לעולם תרנגולות שאינן מנקרות נוצות. אם משימה זו תצליח, תטען תעשיית הביצים ששיפרה את רווחת התרנגולות. אולם שימוש צפוי ל"פתרון" זה הוא דווקא ציפוף נוסף של התרנגולות. התעשייה החקלאית וחוקריה אינם מתעניינים בשינוי התנאים, אשר מעוררים את מימוש פוטנציאל הנקירות שטמון באותם גנים. הקטנה משמעותית של הצפיפות ופתיחת הלול לחצר מהווים ודאי "פתרון" יסודי יותר, אך הוא פחות משתלם כלכלית, ולכן מתעלמים ממנו.