זכורה ההתבטאות של ראש הממשלה לגבי תיקיי האלף שלו, בקבעו כי "אין כלום כי לא היה כלום". ואם אכן את כול ההאשמות נגדו הוא הופך למסע סרק אישי נגדו מדוע הוא עמל לדחות את העדות שלו. שכן אם אין כלום ולא היה כלום- גם לא יהיה כלום. הסיבה הידועה היא כי כול האמצעים ,המתוכננים והמאולתרים, כשרים בעיניו כדי לשמור על כיסאו לנצח.מילים הם הכלים הפלסטיים השמישים שלו שלאחר השימוש בהן הוא משליך אותם, ומהווים לעצמם מטרד סביבתי, ובמקומם יש מילים אחרות. הכול לפי נסיבות וצרכים האישיים .
ברוח זאת יש לראות את ההתקפה שלוחת הרסן של לשכתו, ו"לשכתו" זה הוא, נגד אוכפי החוק שעצרו קבוצה מאנשיו מחשש של שימוש בחומר ביטחוני רגיש ביותר ופרסומו שתכליתו לשרת את המדיניות שלו. וככה אנו שומעים את הדמוקראט הגדול שמתלונן כי " במדינה דמוקראטית לא עוצרים אנשים בגלל הדלפה ל-20 יום במרתפים – תוך מניעת מפגש עם עו"ד במשך ימים רבים – רק כדי לחלץ מהם אמירות שווא נגד ראש הממשלה"
עוד הוסיפו: "התעללות זו מקוממת עוד יותר משום שלא התבצעה אפילו חקירה אחת על שיטפון ההדלפות הפליליות מהקבינט ומצוות המשא-ומתן במשך כל שנת המלחמה. הדלפות פליליות אלה חשפו בפני איראן, חיזבאללה וחמאס מידע ביטחוני רגיש, וגרמו נזק גדול לביטחון ישראל . למאמץ לשחרור החטופים"
כל מילה היא שקרית וזדונית וצרור של "פצצות סירחון" . שכן מעבר לעניין שמדובר באלוף ההדלפות שמדביק את התואר הזה למתנגדיו, הרי כל טיעוני הסרק הם נטולי כל בסיס חוקי ומערכתי. שכן חזקה על שירותי הביטחון שלנו שלא ילבישו אשמה כה כבדה על כול אדם ובייחוד לא על אנשים המקורבים לראש הממשלה מבלי שתהא בידיהם עדות על עבירות ביטחון ,ובית מעצר בישראל הוא עדיין לא "לוביאנקה" , בעידן הסטליניסטי,המטה ותאיי העינויים של ה- ק.ג.ב , כיום שרות הביטחון הפדראלי של רוסיה, היורש של ה-קג.ב
ראש הממשלה שלנו לא זו בלבד שאינו מכיר בשומרי הסף כאשר זה נוגע לו אלא הוא לא מכיר בסף. הסף הזה לא רק מונע סחף מן החוץ פנימה אלא גורם לכל הצחנה והרפש בפנים לזרום החוצה ולהרעיל את האווירה הציבורית. לכן לדידו בכול הקשור בו – אין סף.
שיכחה היא אם הבורות, ואי הפקת לקחים לתיקון מציאות מעוותת.
האמירה של חז"ל( מסכת סנהדרין) "חבל על דאבדין ולא משתככין" כוחה יפה לגבי אלה שנפטרו. גם זאת בערבון מאוד מוגבל. לגבי אלה שחיים סיפור השיכחה הוא אחר לגמרי. אני נזכר כי במסגרת המאמצים להקמת העמותה "עופות החול" שתכליתה היה לתעד חזותית את תרומתם של שורדי השואה להקמת המדינה ולביסוסה, היינו זקוקים לתרומות. שכן הממשלה ומוסדות ציבוריים אחרים לא הכירו ,ועדיין לא מכירים, בהיבט חשוב זה של אותם שורדי השואה. ההיבט של בשורת החיים- התקומה . צריך היה לגייס כספים ממקורות פרטיים כדי לממן את הפקת הסרטים. ידענו כי יש מקרב הדור השני של שורדי השואה אנשים שממלאים תפקידים מרכזיים בתחומי הבנקאות, התעשייה, הטכנולוגיה ועוד. כשמדובר היה בקרנות של אותם מוסדות שנועדו למטרה זאת- די הצלחנו לקבל תרומות. כאשר אותם מנהלים עשירים צריכים היו להכניס את היד לכיס שלהם אז מה שקרה הוא או שהם חשו כי התרומות של הוריהם למדינה מכסות גם אותם או במקרה הרגיל הם שכחו.
השיכחה במודע או שלא במודע היא כלי לגרוש כל מיני הרהורים לא נעימים או להצדיק מעשים או מחדלים. נושא השכחה עלה בתודעה שלי לנוכח אחד ההיבטים של תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב והניצחון של דונאלד טרמאפ- הבדלני, הגזעני והמטרולל. זה בא לידי ביטוי בולט בבחירות במדינת טקסאס.
אורך הגבול בין טקסאס, המדינה השנייה בגודלה של ארה"ב ,לבין מקסיקו הוא קרוב לאלף וחמש מאות ק"מ והוא הקוץ הגדול בישבנו של הנשיא האמריקאני הנבחר דונאלד טראמפ.הוא הנמסיס שהיה לאחד הנושאים המרכזיים בבחירות משום היותו מעבר למאות אלפי פליטים מאמריקה הלטינית.פליטים מסכנים אלה נחשבים בעיני טראמפ כחלאת המין האנושי ועוד כנוייי גנאי במילון של גס רוח זה.רבים מתושבי האזור הזה שליד הגבול הם "לאטינוס", כלומר מוצאם מדרום אמריקה , וקרוב לוודאי שהוריהם או סביהם נמנו עם פליטים אלה.בסקר של העיתון "טקסאס טריביון" 55% של המצביעים בקרב ה"לאטינוס" ניתנו לדונאלד טראמפ. הם, שמצבם שופר, אינם רוצים פליטים אף שהם צאצאים לאותם פליטים שחצו את הגבול בטקסאס והיה מצופה מהם לגלות סולידריות לגבי אחיהם במצוקה, אך הם אלה שהתנכרו להם . ללמדכם שיכחה מהי.
ואם אנו שומעים מכוכבי קולנוע או אנשי אליטות שמזכירים את עברם הקשה, זה לא אומר שהם מזדהים עם אלה שסובלים מאותם קשיים. זה אומר שהם מתפארים שהגיעו לאן שהגיעו בזכות נחישות, התמדה ותושייה בכל אמצעי מזדמן או מזומן- כָּשֵר או מוכשר.עכשיו הם במקום אחר.
בהקשר הרחב יותר ,בשבילי -השיכחה ,במודע או בתת מודע, היא אֵם הבּוֹרוּת ,העדר מעש וחדלות אשים , שכן הזיכרון הוא ערך מכונן בהפקת לקחים ולמידה מן המעשים או המחדלים בעבר. ככה למשל שכחנו את הסבל שסבל העם היהודי באלפיים שנות גלות ואנו פוגעים באחרים כפי שפגעו בנו. אנו לא הפקנו לקחים מן השואה שעברה על העם היהודי כי גם זאת שכחנו . או, תוך כדי זילותה , משתמשים בה לצרכים פוליטיים . יותר מזה. שיבת ציון לא הייתה מתגשמת אלמלא " על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון". אך בהיותנו בציון שכחנו כי "עבדים היינו בארץ מצרים "
לכן מי ששוכח את העבר -העתיד יזכיר לו זאת, לעתים בצורה אכזרית מאוד.
אפשר ודווקא טראמפ הוא שיביא את השינוי המיוחל באזור.
אין לי ספק כי תשומת לב רבה ניתנה לקטע בנאום הניצחון שבו דונאלד טראמפ מצא לנכון שלא להזכיר לא את ישראל ולא את יהודי ארה"ב , שהם תומכים מסורתיים של המפלגה הדמוקרטית. אך הוא ראה לנכון לציין את התמיכה שקיבל מהקהל המוסלמי והערבי. אם טראמפ הזכיר את הקולות הערביים והמוסלמים, אז אין אדם כמוהו שלא ירגיש מחויבות כלפיהם. ואין כל ספק שהם בשלב זה או אחר יבקשו לפדות את האשראי. והנושא הוא הפלשתינאים.מה גם שטראמפ אם הוא רוכש טינה, כמו זאת לביבי, על שברך את הנשיא בידן עם היבחרו, הוא אינו שוכח אף שלכאורה הכול הסתדר. בריון כמו טראמפ, never forgives,never forgets לא שוכח ולא סולח, כמו קלינט איסטווד בסרט "הטוב הרע והמכוער". מכל מקום לא "ציוני" כמו ביידן , יכול ללמד את ביבי לקח. ככה שאפשר מאוד כי "הניצחון" של ביבי עם היבחרו של טראמפ לנשיא עשוי להיות "ניצחון פירוס".
מלבד זאת הייתה עוד אמירה שראויה לתשומת לב. הוא אמר :"במשך ארבע שנים לא היו מלחמות, רק הבסנו את דאעש בזמן שיא, אבל לא היו מלחמות. אני אפסיק מלחמות". בכך הוא ללא ספק התכוון למלחמה באוקראינה והסכם עם פוטין, אבל לא אופתע אם יש כאן רמז גם למלחמות עזה ולבנון.
וכפי שהזכרתי לא פעם בפוסטים שלי, המלחמה בעזה ובלבנון, מזמן פסקה להיות עניין בינינו לבין הפלשתינאים והלבנונים, והיא עניין בינלאומי מובהק. לכן הפתרון כמתבקש גם הוא יהיה מן החוץ. ביבי יכול היה גיבור כלפי ביידן הסבלני והסובלני אבל לא כלפי נשיא כמו טרמפ, וטראמפ לא אוהב להיות משקיף. לכן רצינות הגורל, או צחוק הגורל , יהיה כאשר הנשיא "הפרו ישראלי" ,לאמור פרו טראמפ, הוא זה שיכפה פיתרון על ראש ממשלת ישראל "פרו ביבי".
אחת התופעות שאני עוקב אחריהן גם כאן וגם באמריקה- שתיהן בחדשות עכשיו, היא כיצד הפרשנים ,בכול אמצעי המדיה, מפרשים דברים שמושמעים על ידי פוליטיקאים ביניהם ליצנים, בורים ועמי ארצות, כסילים או סתם רשעים לשמם בכל צורה של ביטוי מחלקי גופם השונים.
"פופוליטיקה" משדר קולני סאטירי בטלוויזיה הישראלית בהפקת אהרון גולדפינגר.
דומני שהבולט בתופעות אלה הוא ההתייחסות הפומבית לגודל אבר המין של מישהו שדונלד טרמאפ, שרץ לנשיאות ארה"ב, הבליט באחד מנאומי מערכת הבחירות שלו. דונאלד טראפ הוא הסמל האולטימטיבי של פר הרבעה, גס וחולה רוח, כסיל מדופלם, שהיהירות נושפת מאפו כמו של ה"טורו" כשסמרטוט אדום מולו ושונא את כול העולם מלבד את עצמו.
נדהמתי כשקראתי בכלי תקשורת רציניים בארה"ב את שלל הפרשנויות להתבטאות מקוממת,בזוייה ועלובה זאת של מי שחושב שהנשיאות שייכת לו וכל מי שטוען אחרת הוא בן או בת זונה.בסך הכול התבקשה הגדרה אחת לדבר הזה " הבגדים החדשים- ישנים של דונאלד טרמאפ". לחלופין כול הגדרה אחרת שמתאימה לסוציופאת נרקיסיסטי זה. העובדה שכמחצית מן המצביעים האמריקאניים מצדדים בו, זאת הנקודה. זה ה -issue . אינני יודע אם זה בחזקת גילוי אמריקה, אבל ראוי גם ראוי להרבה מאוד פרשנויות.שלא לדבר על המפלגה הרפובליקנית בעלת העבר העשיר שלה, היא גם זאת שתומכת ביצור הזה ששמו טראמפ כנשיא המדינה המפותחת ביותר והמתקדמת ביותר טכנית, אף שלא ערכית ובמידה רבה מושחתת.
זה אמור במידה זאת או אחרת לגבי ישראל והמציאות שבה היא נתונה כאשר ראש הממשלה בתפקיד של קוסם שולף את השפן משרוול זה או אחר ומעיף כדורים לגבהים שונים והוא קורא לזה "אסטרטגיה".ואגב, גדי שמני אלוף פיקוד מרכז ומפקד אוגדת עזה בעבר, שהתראיין ב- 29 באוטובר לערוץ 103 אמר בפתח הראיון כי האסטרטגיה של נתניהו היא להמשיך להילחם בלי סוף. והוא הוסיף שאם לישראל הייתה אסטרטגיה סדורה, היא הייתה קובעת מהם סדרי העדיפויות והתוכניות להשגת המטרות. יש המון מטרות. רוצים להכריע את חמאס ולהשיב את התושבים בצפון ובדרום, להשיב את החטופים ולמנוע מאיראן פצצה גרעינית.
לדעתי האסטרטגיה של ביבי דומה לזאת של דונלד טאמפ בשני הבדלים. אחד. טראמפ הוא טיפש וביבי הוא פיקח.חכם הוא לא. שניים. טראמפ רוצה לשוב לכס הנשיאות וביבי רוצה להמשיך בכס ראש הממשלה עד שייאסף אל עמו. זאת האסטרטגיה שלו ואפילו לא "ארץ ישראל השלמה". הוא קונה ומוכר הכול כמשווק וותיק מנוסה למען מטרה אחת ויחידה -השרדותו שלו. בן גביר וסמוטריץ' הם מוצרים בבסטה שלו. גם נסראללה וסינואר הם סחורה עובר לסוחר. אלא שאם היו מגיעים למסקנה הזאת היינו נוטלים את הפרנסה של צבא הפרשנים והרייטינג הטלויזיוני. חשבו על זה. פרנסה של רבבות. כמובן שיש למוצר סינטטי זה קהל גדול של צרכנים- של מאזינים וצופים והם קונים את ה"מציאות" של ה " בלק פראידיי" הנצחי של ביבי נתניהו. קריקטוריסט "הארץ"- עמוס בידרמן, מצליח איכשהו לשקף את הקרקס שבה המדינה והחברה צופים בו.
זאת הסיבה הדומיננטית בהתמשכות של מלחמה ארורה זאת שבינתיים אין לה סוף. אלא אם כן יבוא השינוי המדיני בצפון והוא זה אשר אולי אולי בהמשך יביא לשינוי גם בדרום. אבל אם זה יבוא – לא מביבי זה יבוא אלא ממערכת הביטחון. ועם כול הביקורת על צה"ל בפרט ומערכת הביטחון בכלל- הם אלה שניהלו את המלחמה והם יהיו אלה שככה או אחרת יכפו פתרון. שכן ביבי לא יוצר פתרונות הוא יוצר בעיות והסיבה כאמור היא בלבדית – הישרדות אישית כראש הממשלה.
להלן כרוניקה של יממה כפי שפורסמה על ידי "כאן 11 " בלא להוסיף או לגרוע מאומה. זאת משום שעיניך פתוחות ואוזניך כרויות למתרחש כאן- בניגוד לאחרים בזירה המדינית.
יום שלישי, 22.10.2024
17:16 הכטב"ם ששוגר לקיסריה פגע בבית משפחת נתניהו וגרם לנזקלידיעה >
16:56 דובר צה"ל בערבית לעיתונאים שסיירו בבית חולים בדאחייה: "לפי המידע שלנו, אחת הכניסות לבונקר של נסראללה נמצאת בסמוך"לידיעה >
זרקור 