אני מכיר גבר אחד שהולך כל הזמן עם ג'קט ג'ינס, ומגפי בוקרים וזה הקטע שלו. כך הוא הולך לעבודה, כך הולך למסיבות, לישיבות עסקיות וגם כך בא לעליה לתורה בבר המצווה של הבן שלו.
בראש שלו הוא בטוח שהוא מגניב לגמרי ושיש לו חופש עליו הוא נלחם ובו הוא גאה.
כשמבררים יותר לעומק את פשר העניין מגלים שהוא נמצא בריאקציה לאימא שלו, שלאורך כל הילדות אמרה לו איך להתלבש,
וזיכרון חזק שיש לו שפעם היא לא הרשתה לו לעלות על המתקנים בגן המשחקים כדי שהבגדים לא יתלכלכו.
היום הוא לא מוכן שאף אחד יגיד לו מה... מותר או מה אסור לו ללבוש. עכשיו כשהוא כבר בוגר הוא טוען שיש לו את הזכות להתלבש באופן חופשי איך שהוא רוצה, והשאלה היא האם זה חופש אמיתי?
אם תשימו מים בכלי עגול הם נהיים עגולים, ואם תשימו בכלי מרובע, הם יהיו מרובעים. למים יש את החופש לקבל כל צורה, בניגוד לאבן נוקשה שלא תהיה עגולה בכלי עגול או מרובעת בקופסה.
חופש משמעו להרגיש נינוח בים עם בגד ים, בבית עם טרנינג, בעסקים עם חליפה ובבית הכנסת עם טלית.
סלע חושב שיש לו חופש, אבל במציאות הוא תמיד תקוע בדיוק באותה הצורה.
להיות כמו מים זה להיות גמיש, זורם עם המציאות ומתאים את עצמך לסביבה.