חינוך אחר

נפעם, אני משתף את לידתו של ספרי "ארגז החול". זה עתה קיבלתי את הקישור לאתר ספרי "ניב": https://tinyurl.com/32d9nr62

למי הספר הזה מיועד?

אם אתם/ן

מורים/ות שמרגישים/ות שמשהו לא הגיוני בעולמכם?

מורים/ות שרואים/ות בחינוך שליחות ותקווה?

תלמידים/ות שמצליחים/ות בקושי (או לא)? תלמידים/ות שמצליחים מאד? תלמידים/ות בין לבין?

הורים/ות של תלמידים/ות שמצליחים/ות בקושי (או לא)? שמצליחים/ות מאד? שבין לבין?

מנהלי/ות בית ספר שמוכן/ה להקשיב? שמאמין/ה שאפשר גם אחרת?

אתם/ן יזמים/ות שרוצים/ות לשבש מערכות מקובעות?

אתם/ות אנשי/נשות אקדמיה שרואים/ות את מקומם/ן גם בשטח?

הערה: את הפוסט הזה פרסמתי לפני ימים ספורים תחת השם "chatGPT – בינה או אי-בינה מלאכותית?". הפוסט היה בפורמט PDF והיה צריך להוריד את ומסובך מידי בכדי לקרוא. לאור התנועה הרבה שמעוררים הפוסטים האחרונים בנושא בינה מלאכותית בבלוג שלי, ולאור המדריך למורה שפורסם אתמול בקבוצה "בינה מלאכותית בחינוך" בפייסבוק, ולאור האכזבה שביטאתי בתגובתי לפרסום: "קראתי בעיון ואני יכול לבשר באכזבה שסביבת הלמידה העיקרית אליה מכוון המדריך היא קונבנציונאלית: מורה, תוכנית לימודים, מבחנים וכד'. לאור זאת, אני מתחיל לכתוב מדריך למורה ולתלמידים של שימוש בבינה מלאכותית ללמידה בסביבת PBL. נראה מה יצא. מבטיח לשתף." החלטתי לערוך ולשתף את הפוסט שוב, במקום הקודם שנקרא: "chatGPT – בינה או אי-בינה מלאכותית?"

לפני שנים רבות, הנחיתי ילדים שימוש במחשב למטרות למידה. אלה היו ילדי כיתות ה' ו' בבית ספר "מבואות" בבאר טוביה, ולמעשה זה היה המפגש הראשון שלי עם ילדים כמורה. עברתי בכיתות, הסברתי להם קצת מהו מחשב ושאלתי מה מחשבים לא יוכלו אף פעם לעשות. 

קמה ילדה קטנה ואמרה שהם לא יוכלו אף פעם לאהוב… שאלתי למה? 

והיא ענתה: "כי לא נדע ללמד אותם איך לאהוב" 

מעניין, זה היה ב-1984. 

בימים אלה, כשאנו פוגשים מופעים חדשים ומלהיבים של אינטליגנציה מלאכותית – במיוחד את E – Dall ואת ChatGPT ,רציתי לראות מה יקרה אם אשאל: How to love? 

זאת היתה התשובה:

Loving someone is a complex and personal experience, and the way to love someone will vary from person to person. However, here are some general tips on how to love someone: 

1. Be present: One of the most important things in any relationship is to be present and fully

 engaged with the other person. Take the time to listen to them, to understand their thoughts and feelings, and to be there for them emotionally. 

2. Communicate: Good communication is key to any relationship. Make sure to express your own thoughts and feelings clearly and honestly, and listen actively when the other person speaks. 

3. Show kindness: Small acts of kindness and thoughtfulness can go a long way in building and maintaining a loving relationship. Show the other person that you care by doing things that make them happy or make their life easier. 

4. Be supportive: Being supportive of the other person's goals and dreams is important. Encourage them and be there for them when they need you. 

5. Be patient: Love takes time to grow and flourish. Be patient with the other person and with the relationship, and remember that everyone is different. 

6. Be yourself: Be true to yourself and let the other person know the real you. Don't try to be someone you're not, and don't expect the other person to be anyone other than who they are. 

7. Show appreciation: Show the other person that you appreciate them and all that they do for you. Acknowledge and thank them for their efforts and contributions to the relationship. 

8. Forgive: Forgiveness is an important part of any relationship. Learn to forgive and let go of past mistakes and hurts. 

9. Work on yourself: Love starts with self-love, so it's important to work on yourself, to grow and develop as a person. The more you understand and accept yourself, the more you will be able to understand and accept others. 

10. Practice empathy: Try to understand and feel the other person's emotions, this will help you to connect with them at a deeper level and build a stronger bond. Remember that love is a journey, not a destination. It requires time, effort, and commitment to build and maintain. It's important to be patient and to always strive to be the best version of yourself, but also remember that loving someone is not always easy, but it is always worth it. 

אז ניסיתי עוד כיוון:

 Write a essay on how exciting it is to eat honey 

Eating honey is a truly exciting experience. Not only is it delicious, but it also offers a wide range of health benefits. One of the most exciting things about honey is its versatility. It can be used in a variety of ways, from sweetening tea or coffee to being used as a natural sweetener in baking. It can also be used as a spread on toast or as a glaze for meats and vegetables. This versatility makes it a great ingredient to have on hand in the kitchen. 

Honey is also a great source of antioxidants and has anti-inflammatory properties. This means that it can help to boost the immune system and protect against illnesses such as colds and flu. 

It also has been known to help with wound healing and soothe sore throats. 

Another exciting thing about honey is that it is a natural product, made by bees from the nectar of flowers. This means that it is free from artificial additives and preservatives, making it a healthier option than refined sugar. 

Finally, honey is a unique and delicious treat that can be enjoyed by people of all ages. It is a perfect way to add a touch of sweetness to any meal or snack. 

In conclusion, eating honey is an exciting experience that offers a wide range of benefits. Its versatility, health benefits, and natural origins make it a delicious and healthy addition to any diet. 

מאוכזב ביקשתי: 

Write a poem on how exciting it is to eat honey

זאת התגובה: 

Honey, oh sweet nectar of the bees, 

A treat for both young and old with ease. 

It drips and flows like liquid gold, 

A taste that never seems to grow old. 

Exciting, the way it sweetens my tea, 

The way it glazes my grilled cheese, 

A spread on toast, a marinade too, 

Honey, there's nothing it cannot do. 

The buzz of the bees, the flowers they see, 

All come together perfectly, 

To create this elixir of the earth, 

A treasure of immeasurable worth. 

The antioxidants, the anti-inflammatory, 

Honey, your health benefits are plenty, 

A boost for the immune, a soothing balm, 

You are a natural healer, calm. 

So let us raise a jar or two, 

And savor the taste, the color, the hue, 

For honey, you are an exciting treat, 

A joy that can never be beat. 

אז ביקשתי:

Write a poem on how exciting it is to eat 

Eating, a pleasure, a delight, 

A moment to savor, day or night. 

Exciting, the way flavors blend, 

A symphony for the taste buds to attend. 

From spicy to sweet, sour to salty, 

Each bite a new adventure, hearty. 

The crunch of a salad, the softness of bread, 

Eating, a journey for the senses to be led. 

Exciting, the way a dish is prepared, 

The sizzle of a pan, the aroma that's shared. 

The colors, the textures, the presentation too, 

Eating, a feast for the eyes as well as the chew. 

The company we keep, the stories we tell, 

Eating, a bonding experience, as well. 

A celebration, a comfort, a joy, 

Eating, a gift, a true treasure to enjoy. 

So let us raise a fork or chopsticks, 

And savor each bite, each sip, each lick, 

For eating, is an exciting treat, A pleasure that can never be beat.

 חיכיתי שהמחשב "יבין" את הרמז ויזכיר את: "כשאתה קם בבוקר, פו," אמר חזרזיר לבסוף, "מה הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?" "מה אוכלים הבוקר?" אמר פו. "מה אתה אומר, חזרזיר?" "אני אומר, ׳אני תוהה איזה דבר מרגש עשוי לקרות היום׳?" אמר חזרזיר. פו נד בראשו מהורהר. "זה אותו הדבר," הוא אמר. זה כמובן מה-TAO של פו (בנג'מין הוף) אבל מופיע גם במקור אצל א.א. מילן:

 "When you wake up in the morning, Pooh," said Piglet at last, "what's the first thing you say to yourself?" "What's for breakfast?" said Pooh. "What do you say, Piglet?" "I say, I wonder what's going to happen exciting today?" said Piglet. Pooh nodded thoughtfully. "It's the same thing," he said 

נתתי לו עוד צ'אנס – שאלתי (מתוך תקווה שיזהה גם את האמירה המפורסמת של סנט אקזופרי):

How to build a boat? 

Building a boat can be a challenging but rewarding project, and the process will vary depending on the type of boat you plan to build. Here is a general outline of the steps involved in building a boat:

1. Planning: Start by deciding on the type of boat you want to build and gather the necessary plans and materials. You will also need to consider the size of the boat, the intended use, and the skill level required to build it. 

2. Gather materials: Based on the type of boat you plan to build, you will need to gather the appropriate materials. This may include wood, fiberglass, epoxy, and other materials depending on the type of boat. 

3. Build the frame: The first step in building a boat is to create the frame, or the skeleton of the boat. This may involve cutting and shaping the wood or other materials, and attaching them together to form the shape of the boat.

4. Add the decking: Once the frame is complete, you will need to add the decking. This can be made from wood or other materials and will form the floor of the boat. 

5. Apply fiberglass: After the decking is in place, you will need to apply fiberglass to the exterior of the boat. This will provide strength and durability to the boat and protect it from water damage. 

6. Install hardware: Once the fiberglass is in place, you will need to install the hardware, such as the steering wheel, seats, and other features.

7. Finishing touches: Finally, you will need to add any finishing touches to the boat, such as paint or varnish. Building a boat can be a complex and time-consuming process, and it's important to have a good set of plans and the right materials. It is also important to have all the necessary tools and equipment to complete the project. If you are new to boat building, you may want to start with a smaller and simpler project before moving on to more complex designs.

שהרי במקור כותב אקזופרי: איך בונים ספינה? אוספים אנשים ונוטעים בהם את האהבה והכמיהה לים הגדול, הרחב והאינסופי. ולא מקבצים אנשים ואומרים להם להכין תוכניות, לאסוף חומרים ולבנות ספינה לא עזר… מה אני מנסה להגיד בעצם? שעד עכשיו (ואני מודה, לא חקרתי מספיק), הילדה צודקת… אז לסיכום נתתי לו תמונה, וביקשתי שיתן לי אותה עם פו הדוב, אוכלים דבש.

אתמול פרסמתי את הפוסט "בינה מלאכותית בבית הספר? מחשבים מסלול מחדש". מבין התגובות שקיבלתי מהשיתוף בפייסבוק היתה אחת שהביאה אותי לכתוב את הפוסט הזה (ואם כתבתי שם על התקווה לפתח אצל ילדים את מיומנות "ההקשבה", הנה הקשבתי, ואני מתייחס).

אבל לפני שאני מתייחס להערותיהם של חברי פרופ' אמנון גלסנר, חובה קדושה היא לי להתייחס למה שקראתי "מיומנות ההקשבה" ולהרחיב מעט.

זוכרים את "המורה לאנגלית" של שייקה אופיר? יש שם משפט שהפך למטבע לשון לרבים מאיתנו מלפני שנים (בתרגום חופשי מאנגלית) – דיאלוג זה כמו מונולוג: מונלוג – אדם אחד מדבר לעצמו, דיאלוג: שני אנשים מדברים לעצמם.

כשהייתי יועץ לוועדת המחשוב של הכנסת (שהיתה בראשותו של צ'אטו – ח"כ יואש צידון ז"ל), גיליתי תופעה אנושית מדהימה – גיליתי שיש אנשים שאפילו כשאתה מקיים איתם דיאלוג הם מקשיבים רק לעצמם. הם פשוט עסוקים מידי בענייניהם מכדי להיות פנויים להקשיב לאחרים, בעניינים שאינם תופשים מקום של כיבוי שריפות או עניין אישי. מאז (וזה היה מזמן), הפכתי להיות מודע יותר למידת ההקשבה שלי בשיחותי עם אחרים, ומקפיד על כך הקפדה יתרה, למרות שיש לפעמים שאני חוטא בעניין (במצבים, למשל, שסטודנטים רבים פונים אלי בבת אחת, או שאני מרוכז בעיסוקי בסלולרי, וכד').

אין לי ספק שהסלולרי ובני אחיו המסכיים, הפכו לאויבי ההקשבה לאחר. ניסית פעם לדבר עם ילד שעסוק בסלולרי שלו?

העניין עם משיחי דעת למיניהם, עלה כבר כשכתבתי על "רעש לבן" (במסגרת שיטת ההתמודדות שפיתחתי לעצמי בכדי להיות מסוגל לקרוא טקסטים משעממים, כאן: "ספרות זולה" או כיצד ספרי הלימוד בהיסטוריה מסרסים את הנשמה…

הערה: על הקטע הבא (רקע ירקרק) אפשר לדלג. צירפתי אותו כחלק משעשועי בלהכיר את רובי-בוט (מנוע חיפוש מבוסס בינה מלאכותית). נחוץ רק המשפט הבא: "אנשים משתמשים לפעמים ברעש לבן כדי לעזור להם לישון או להתרכז מכיוון שהוא יכול להרגיע ולחסום צלילים אחרים שמסיחים את הדעת."

בכדי להיות מדויק מספיק בהגדרת המונח, פניתי לרובי-בוט (מנוע חיפוש מבוסס בינה מלאכותית) ושאלתי אותו:

מהו רעש לבן?

רעש לבן הוא סוג של רעש בעל ספקטרום תדר שטוח, כלומר הוא מכיל כמויות שוות של אנרגיה בכל תדר בטווח מסוים. הוא נקרא רעש "לבן" מכיוון שהוא מקביל לאור לבן, המכיל את כל צבעי הספקטרום הנראה בכמויות שוות. במונחי אודיו, רעש לבן נשמע כמו צליל שושן או ממהר, בדומה לצליל של רדיו המכוון לתדר שאינו בשימוש. רעש לבן משמש לעתים קרובות בהנדסת שמע, אקוסטיקה ומחקר מדעי המוח.

ספקטרום תדר שטוח… כמויות שוות של אנרגיה בכל תדר בטווח מסויים… מעניין (סתאם).

אז ביקשתי מרובי-בוט:

כתוב הגדרה לרעש לבן שגם ילד בכיתה ו יוכל להבין.

רעש לבן הוא סוג של צליל שיש לו אותה כמות אנרגיה בכל גובה או תדר. זה נשמע כמו צליל שריקה או ממהר, כמו צליל של טלוויזיה או רדיו שאינם מכוונים לערוץ. זה נקרא "לבן" כי זה כמו אור לבן, המורכב מכל צבעי הקשת. אנשים משתמשים לפעמים ברעש לבן כדי לעזור להם לישון או להתרכז מכיוון שהוא יכול להרגיע ולחסום צלילים אחרים שמסיחים את הדעת.

יותר טוב, לא? נכון, עדיין יש פה מונחים כמו אנרגיה ותדר, אבל את היתר אפשר בהחלט להבין ולי חשוב בעיקר למה הוא משמש.

אז ניסיתי את זה:

למה משמש רעש לבן

לרעש לבן יש מגוון שימושים. הנה כמה דוגמאות: 1. סיוע בשינה: רעש לבן יכול לעזור לאנשים להירדם ולהישאר לישון על ידי מיסוך צלילים אחרים שעלולים לשמור אותם ערים. זה יכול גם ליצור סביבה מרגיעה המקדמת הרפיה. 2. סיוע בריכוז: רעש לבן יכול לעזור לאנשים להתרכז על ידי חסימת צלילים מסיחים ויצירת רעשי רקע עקביים. 3. הקלה בטינטון: טינטון הוא מצב הגורם לצלצולים באוזניים. רעש לבן יכול לספק הקלה על ידי מיסוך צליל הצלצול. 4. הנדסת אודיו: רעש לבן משמש לעתים קרובות בהנדסת אודיו לבדיקה וכיול ציוד, כמו גם ליצירת אפקטים מיוחדים במוזיקה ובסרטים. 5. מחקר מדעי: רעש לבן משמש במחקר מדעי לחקר שמיעה, תפקוד קוגניטיבי ותחומים אחרים של מדעי המוח. בסך הכל, רעש לבן יכול להיות כלי שימושי ליצירת סביבה שלווה וממוקדת.

למען האמת, המאמר הזה הוא לא על רעש לבן ולא על רובי-בוט (החבר החדש שלי), אבל לא יכולתי להתאפק, אני עדיין עסוק בלהתלהב ממנו.

אם נחזור לעניינינו,

בואו רגע נתמקד בילד המרוכז במסך, ברוב המקרים מרוכז כולו. תקרא לו והוא כאילו חירש. הוא כולו ממוקד בדיאלוג עם חברים בצ'אטים למיניהן, רואה סרטוני יוטיוב או טיק-טוק, משחק משחקים לבד

זוכרים את עופרי?

כמה פעמים, לדעתכם, נצטרך לקרוא לה לפני שתגיב? כמה פעמים נצטרך לחזור על דברינו לפני שתצליח להשתחרר מעיסוק מחשבתי בסרטון בו היא צופה, גם אחרי שהגיבה?

חשיבותו של המאמר הזה, לדעתי, היא מיקודו במתן ההזדמנות לפיתוח מיומנויות חברתית וקוגניטבית חשובה מאין כמוה – הוא מציג מודל אפשרי לפיתוח עצמי של תרבות ההקשבה.

בתגובה למאמרי הקודם בבלוג "בינה מלאכותית בבית הספר? מחשבים מסלול מחדש", כותב חברי המלומד פרופ' אמנון גלסנר:

"… נכון מאוד…רק לא בטוח שהמורה צריכה להטיל משימות….היא צריכה לעורר סקרנות ולעודד שאלת שאלות וחשיבה ביקורתית על התשובות."

ובכן, אמנון, למה שאתה קורא ל"עורר סקרנות" אני מוסיף: "אצל כל ילד וילדה, ולפתות אותם לרצות לדעת יותר". לגבי "לעודד שאלת שאלות וחשיבה ביקרותית על התשובות" – זה כבר מחייב מנגנון אחר. למנגנון הראשון אני קורא "חכה של אלף פתיונות", ולמנגנון השני אני קורא "למידה מבוססת ראיון".

אז איך מפתים ילדים לרצות לדעת יותר?

"חכה של אלף פתיונות"

העולם מלא דברים מופלאים עבור ילדים. קחו למשל יש שרואה בפעם הראשונה קשת בענן של רקע שמיים אפורים, ריח הגשם…

Image by macrovector on Freepik

ברור, הרי, שלא מעט ילדים ישאלו אבא או את אמא, מה זה?

ברור גם שיש אין ספור הבטים מהם אפשר להתחיל את המסע אל הקשת: אפשר להסתכל על היופי שבה, על הסיפור התנ"כי שמאחוריה, את התופעה הפיזיקלית שגורמת לקשת להתהוות, אפשר לנסות וליצור קשת בגינה עם צינור ההשקייה, אפשר אפילו לנסות ולרדוף אחרי אחת הרגליים של הקשת, כמו שעשיתי פעם באצבע הגליל, ולגלות שהיא בורחת ממך (כמו האופק)…

אפשר גם ללכת ליוטיוב ולחפש שם תמונות של קשתות, אפשר גם לצייר קשתות, אפשר גם לחפש סיפורי עמים על קשת בענן – הרי ברור שהתופעה הזאת ריתקה אנשים עוד כשהיו דומים יותר לקופים…

אבל…

מה קורה אם אין לאבא או לאמא זמן? מה קורה אם הם לא כ"כ יודעים על הקשת ואת הילד מעניין במיוחד ההיבט המדעי?

הנה המצב:

אנחנו בטיול לגליל, מופיעה קשת מאופק עד אופק, הילד נפעם… הוא שואל מה זה?

אבא או אמא עונים – זו קשת בענן.

הילד שואל זה אלוהים עשה?

האבא או האמא עונים שכן, אפילו כתוב בתורה שאלוהים הראה את הקשת לנוח כעדות לכך שלא יהיה יותר אף פעם מבול.

הילד שואל: מתי רואים את הקשת?

אבא או אמא עונים – כשיש גשם ושמש ביחד…

הילד שואל: למה?

וכאן המצב מתחיל להסתבך… אם אבא ואמא יחזרו לסיפור התנ"כי ונח וישארו שם, יכול להיות שנחמיץ הזדמנות אותנטית לעניין את הילד בשאלות מדעיות. נכון, יש להניח שבשלב מסוים ילמדו על הקשת בענן בשיעור מדעים, אבל אז הקסם שברגע הזה, ברגע הגילוי, ילך לאיבוד.

אז הלכתי לרובי-בוט ושאלתי אותו (או אותה):

מה אתה יודע על קשת בענן?

קשתות בענן הן תופעה מטאורולוגית המתרחשת כאשר אור השמש נשבר, או מכופף, דרך טיפות מים באוויר. האור מתפצל לצבעיו השונים, ויוצר ספקטרום של צבעים בשמים. צבעי הקשת הם תמיד באותו סדר: אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו וסגול. קשתות נראות בדרך כלל כאשר השמש זורחת ויש גשם או טיפות מים באוויר. ניתן לראות אותם גם סביב מפלים, מזרקות או כל מקור אחר של ערפל או רסס. קשתות בענן היו סמל לתקווה ומזל טוב בתרבויות רבות לאורך ההיסטוריה. במיתולוגיה היוונית, הקשת הייתה גשר בין כדור הארץ לשמים, בעוד שבנצרות היא הייתה סמל להבטחתו של אלוהים לעולם לא להציף שוב את כדור הארץ. קשתות משמשות גם במדע ובטכנולוגיה, כגון ביצירת מנסרות וסיבים אופטיים. הם תופעת טבע יפה ומרתקת ששבה את דמיונם של אנשים במשך מאות שנים.

עכשיו, אם הייתי אב השנה יש להניח שהייתי פורש את המפה המושגית הבאה:

ואם הייתי אב השנה הייתי מציג לבני את האפשרויות השונות ואם הוא היה מראה שמץ של עניין באחד מההקשרים, הייתי מראה לו את רובי-בוט ומראה לו איך לשאול את רובי את השאלה הבאה (למשל בעניין המיתולוגיה היוונית):

ספר לי על הקשת בענן במיתולוגיה היונית

במיתולוגיה היוונית, הקשת נחשבה לגשר בין כדור הארץ לשמים. על פי המיתוס, הקשת נוצרה על ידי אלת השליח איריס, שהייתה האנשה של הקשת ושליחת האלים. נאמר שאיריס תיסע מהשמים לארץ לאורך הקשת, ומביא הודעות מהאלים לבני תמותה. האמינו כי הקשת היא גם נתיב לנשמות המתים לנסוע מהאדמה אל החיים שלאחר המוות. בנוסף, הקשת הייתה קשורה לאלה הרה, שהייתה מלכת האלים ואלת הנישואין והלידה. נאמר כי כס המלכות של הרה ממוקם בקצה הקשת, ושהיא השתמשה בקשת כאמצעי למעבר בין הארץ לשמים. הקשת נחשבה לסמל של תקווה ומזל טוב במיתולוגיה היוונית, ולעתים קרובות הוצגה באמנות ובספרות כמראה יפהפה ומעורר יראה. היוונים האמינו שראיית קשת בענן היא סימן למזל טוב, ושהיא תזכורת לקשר בין עולם התמותה לתחום האלוהי של האלים.

עכשיו, בהנחה שהילד מראה עוד שמץ של עניין, הייתי מציע לו למצוא משהו בתשובה שיכול לעניין אותו לדעת קצת יותר…

ונגיד שהילד בחר את האלה הרה, אז היינו שואלים את רובי, מי היתה האלה הרה:

מי היתה האלה הרה

הרה הייתה אחת משנים עשר האלים והאלות האולימפיים במיתולוגיה היוונית. היא הייתה מלכת האלים, אשתו של זאוס, ואלת הנישואין, הלידה והמשפחה. הרה הוצגה לעתים קרובות כדמות מלכותית ועוצמתית, עונדת כתר ואוחזת שרביט או רימון, שהיו סמל לפוריות ולשפע. היא הייתה קשורה גם לטווס, שהיה החיה הקדושה שלה. במיתולוגיה היוונית, הרה הייתה ידועה בקנאתה ובזעמה כלפי אוהביו וילדיו הרבים של זאוס. היא הוצגה לעתים קרובות כאלילה נקמנית ובלתי סלחנית, שתעשה מאמצים רבים כדי להעניש את אלה שחצו אותה. למרות המוניטין שלה כקשוחה וחסרת פשרות, הרה הייתה גם מגוננת של נשים וילדים, ולעתים קרובות נקראה לעזרה במהלך הלידה. סגדו לה ברחבי יוון העתיקה, ומקדשים ומקדשים רבים הוקדשו לה. בסך הכל, הרה הייתה אלה מורכבת וחזקה במיתולוגיה היוונית, שמילאה תפקיד חשוב בחיי היוונים הקדמונים.

תמצא לי תמונה של האלה הרה

אני מצטער, אבל בתור מודל לשפת AI (בינה מלאכותית), אין לי את היכולת לגלוש באינטרנט או להציג תמונות. עם זאת, אתה יכול למצוא בקלות תמונות של האלה הרה על ידי חיפוש מהיר בכל מנוע חיפוש או מסד נתונים של תמונות.

אופס… אז הלכנו ל-Bing. זהו מנוע החיפוש של מיקרוסופט. בינג החדש כולל גם chatGPT (כמו רובי-בוט) בחובו.

תמצא לי תמונה של האלה הרה

Bing, 12:29

בוויקיפדיה יש תמונות של האלה הרה

אז הנה הקישור של הערך על האלה הרה בויקיפדיה: האלה הרה

והשמיים, עצמת העניין של בני ורמת הסבלבנות שלו הם הגבול.

ברור, הרי, שאפשר היה לחפש תמונה של האלה הרה גם ישירות בגוגל, אבל זה היה מוציא אותנו מהקונטקסט של דיאלוג עם רובי-בוט או עם בינג (שיש להניח שבקרוב יוכלו גם להציג תמונות).

אז מה בשורה התחתונה?

מנגנוני הבינה המלאכותית, כמו שהם באים לידי ביטוי ב-chatGPT, רובי-בוט, בינג ואחרים, מאפשרים לנו להציע לילדים כלי למידה שנוגעים לא רק בידע שלהם אלא, חשוב יותר (לדעתי) במיומנויות החברתיות והחשיבתיות שלהם. המעבר ממצב של כתיבת "עבודה" למצב של תיעוד "ראיון" משלב תהליך של מיקוד הולך ונבנה על פי תחומי העניין של הלומד ועוזר לו לסגל הרגלים כמו להקשיב לאחר (אפילו אם הוא בוט).

מהי חכה של אלף פתיונות?

זוהי סביבת למידה שמציפה את עולמו של הילד בגירויים רבים ומגוונים, בעולם שבתוך בית הספר, בעולם שמחוץ לו, בבית ובמציאויות אחרות (בעולם הדיגיטלי בד"כ).

בית ספר שלא ישכיל להציף את קירותיו, חלליו וחצרותיו בגירויים ולא יתן בידי הילדים את הכלים והמיומנויות לגעת בהם יחמיץ את ההזדמנות המשמעותית ביותר שמונחת לפיתחינו היום להעשיר את ילדינו בחוויות של למידה לאורך החיים.

סיפור ראשון:

זה התחיל כשחברי אבי ב. בא לבקש שארכיב לו סט מדפים שקנה באיקאה. מסתבר שזוגתו לא מרשה לו לנסות לבד. ההרכבה לקחה כחצי שעה (10 דקות ממנה לקריאת ההוראות). קרה לכם פעם שניסיתם להרכיב רהיט של איקאה בלי לקרוא את ההוראות? כשאני ניסיתי (ואני מאלה שבד"כ לא קוראים הוראות מראש), היו בד"כ שני סוגים של תוצאות – האחד (הפחות גרוע) היה נגמר בכך שנשארו לי חלקים "מיותרים" בסוף, והשני – נזק בלתי הפיך לרהיט. לקח לי קצת זמן להסתגל, אבל, בסופו של דבר, הסתגלתי – התחלתי לקרוא את ההוראות והרהיטים מחזיקים הרבה יותר זמן.

סיפור שני:

לפני ימים מספר, ביקשתי מילדים בכתה ח' לשחק במשחק הרפתקאות בסגנון זיהוי פלילי שאני מפתח עבור מכללת "אפקה" להנדסה. זהו משחק מורכב למדי, בו הילדים אמורים לפענח ממצאים בזירת פשע, ולזהות את החשוד העיקרי מבין 4 חשודים.

לרשותם של הילדים מאגרי מידע כמעט כמו שיש לחוקרי הזיהוי הפלילי ומיקרוסקופ אמיתי שאיתו הם אמורים לפענח ממצאים שקיבלו עם ערכת המשחק (אבקנים של פרח, סיבי בד כותנה, טבק של מקטרת, פירורי עוגיה, חול מחוף נהריה), בעוד שיש גם ממצאים דיגיטליים שאותם הם אמורים לפענח באמצעות כלים דיגיטליים כמו מעבדה לזיהוי סוג דם, גוגל Lens, וכד'.

מהלך המשחק ההגיוני הוא לזהות את הממצאים, ממצא אחרי ממצא, לנתח את הנתונים שאפשר, לגייס כל מקור מידע זמין, לעבור על החשודים, חשוד אחרי חשוד ולנסות לזהות קשר בין כל אחד מהחשודים לכל אחד מהממצאים, להצליב עם המניעים של כל חשוד (אם ניתן לשער) ולבחור את החשוד העיקרי.

לרשות המשחקים עומדת טבלה עליה מציבים את הממצאים אל מול החשודים הרלוונטיים ובכך מנסים לזהות את החשוד שנגדו מצביעים מירב הממצאים.

מתברר שלמרות שמנגנוני העזרה במשחק יכולים לסייע, הילדים לא קראו אותם, לא ניסו להתוות דרך להתמודדות עם המשחק, וברוב הזמן ששיחקו, ניסו להציב ממצאים על הטבלה, בלי לבדוק בהכרח את ההגיון שמקשר בין חשוד לממצא.

למרות זאת, הפגינו הילדים הנאה רבה ורצו לחזור ולשחק ואפילו, כשנשאלו, הביעו רצון לנסות ולפתח תעולמה בלשית כזאת בעצמם.

כשהתחתי להבין מה שהסיפורים האלה עושים לי (עקב הצמרמורת של תחושת גילוי משמעותי שאני חש כשנופל לי אסימון ואני מבין שהוא משמעותי), התחלתי לקרוא מה שאני יכול על "חשיבה אסטרטגית" בלמידה ומצאתי מעט מאד בעברית. המקור המשמעותי ביותר שמצאתי מתורגם הוא בעיקר שני פרקים מתוך הספר "הכיתה החושבת" של טישמן, פרקינס וג'יי ב-2019 שתורגם והוצא לאור ע"י ברנקו וייס (תודה). עוד תרומה חשובה לתחום תורמת ד"ר ילנה פורטנוב – נאמן שהפיקה לא מעט סרטוני יוטיוב על חשיבה ובעיקר חשיבה מתמטית (שכוייח, ילנה). ד"ר ליהיא תלם, חברתי הנצחית, האירה את עיני כשכוונה אותה למונח "הכוונה עצמית בלמידה" או Self Regulated Learning, אבל העמקה אל הספרות שבתחום יצרה בי התנגדות ספונטנית – כאן מתייחסים לתהליך מובנה שמתחיל בשלב ",תכנון או/ו הגדרת מטרות" – וכשאני שומע את זה אני בזיעה קרה.

בחיפוש פשוט גיליתי המוני מודלים של "הכוונה עצמית בלמידה" ובחרתי לא להתייחס אליהם, למרות שיש להניח שנמצא תובנות משותפות לתהליך הלמידה שאני עובר עם עצמי בתחום ולחלק מהמודלים האלה, אבל נר חשוב לרגלי הבלוג הזה, שהוא לא מנסה להיות "אקדמי". הבלוג הזה כתוב באופן שיהיה לי נעים ומעניין לכתוב אותו (ואני מקווה שלכם לקרוא אותו).

סיפור שלישי:

שאלתי את אורי, נכדי החתולי בן ה-11, אם הוא קורא הוראות כשהוא מתחיל לשחק במשחק חדש (אורי הוא ילד דיגיטלי, ומשחק הרבה). אורי ענה שלא, שהוא מתחיל לשחק, אבל במשך המשחק, כשהוא נתקל במצבים בהם הוא מרגיש תקוע, הוא יעזר בהוראות בכדי להתגבר ולהמשיך לשחק. את המידע הנחוץ לו אורי מאתר בטיפים ברשת, סרטוני "איך" ביוטיוב, התייעצות עם חברים…

סיפור רביעי:

אור, נכדי החתולי השני (גם הוא בן 11, אבל להורים אחרים), הרכיב מכונית לגו עם אלפי (טוב, אולי מאות, אבל נראה כמו אלפי) חלקים. כשאני ניסיתי להרכיב מכונית כזאת, נשברתי אחרי כ-80 חלקים – זו עבודה סזיפית של להסתכל במדריך, לעקוב אחרי כל שלב, לבחון דקויות של הבדלים בין חלקים… לאור לקח שלושה ימים והמכונית מורכבת לתפארת.

אני מניח שאפשר לקרוא לתהליך הזה: להתחיל לשחק, לשחק עד שנתקעים, לחפש מידע לעזרה, להחלץ ולהמשיך לשחק:

האם אורי ניסח לעצמו את התהליך? האם תכנן, זיהה מטרות וכד'? כמובן שלא. הוא עשה את זה רק ששאלתי אותו איך הוא משחק. הטענה אותה אני טוען היא שזהו תהליך אינטואיטיבי, מאד אותנטי, ואגדיר בהמשך אילו תנאים נחוצים להתפתחותו.

כמובן שמיד עולה השאלה האם אפשר לזהות כבר עכשיו תכונות אישיות (ו שרוקה) אצל ילדים בהתבוננות על האסטרטגיות שהם מגייסים בכדי להתמודד עם אתגר מורכב? בינתיים, אולי, מוקדם מידי, אבל פותח פתח לתקווה – אולי אנרגיות ההתמדה והדייקנות שבהם אור הרכיב את המכונית (ורוצה עוד כאלה, עם יותר חלקים), יכולות להצביע על כוח רצון (והרי אנחנו יודעים כמה משמעותי כוח רצון כמנבא הצלחה בלימודים)… אולי אורי מראה כבר תכונות של לומד עצמאי?

שאלות אלה מחייבות סקר ספרותי נרחב שהוא מעבר ליומרות של המאמר הזה, אבל אתם מוזמנים לשתף אם חקרתם.

התחלתי לרפלקט בנבכי עברי ועלו הסיפורים הבאים:

סיפורים רביעי וחמישי:

כשהייתי בקורס קצינים, מעבר לאימוני השדה, למדנו לא מעט תיאוריה, רובה בשיעורים פרונטאליים. המדריך היה מדבר והחניכים רושמים. אני לא רשמתי כלום. המדריכים היו שואלים – למה אתה לא כותב? אני עניתי שזה מפריע לי ללמוד. חברי לצוות הזהירוני – השתגעת? הם ידיחו אותך מפה… או, מסתבר שלא הדיחו.

למען האמת, למדתי עוד באונברסיטה, שהכי מתאים לי להקשיב בדריכות מרובה ולרשום רק תובנות בתמציתיות. זה אפילו הביא את חברי לכיתה האמריקאים (זה היה בניו יורק) לבקש ממני את מחברותי. מסתבר שגם להם התובנות שלי עזרו יותר מרישומים של דברי המרצה – מילה במילה.

כבר כאן, אנו מזהים שתי תבניות ללמידה בשיעור פרונטלי – יש הקוראים (או כמו שהגששים אומרים "מכנים") לתבניות האלה "אסרטגיות למידה", אני אנסה לשמור את המונח "אסטרטגיות" לפסקה הבאה.

המאמר הזה, אם כן, הוא מאמר על "חשיבה אסטרטגית".

חשיבה אסטרטגית, על פי טענתי, היא היא נטייה אינטואיטיבית לנסות ולשפר יעילות ואיכות הלמידה (או התוצאה) בהתמודדות עם אתגרים מורכבים. בהצבת המונח "אינטואיטיבית" אני טוען שמודלים מקובעים כמו רבים מאלה בהם נתקלתי בספרות על "מכוונות עצמית ללמידה", אינם איטואיטיביים, הם מחייבים תהליכים מקדימים להתמודדות עם אתגר כמו תכנון והגדרת מטרות ואולי, אפילו, מחבלים בתהליך האינטואיטיבי האותנטי.

בכדי להעמיק בהבנת המונח "תבנית אסטרטגית" חשוב לעקוב אחרי הסיפור הבא:

כבר בימי ילדותי הבנתי שאני לא מסוגל לקרוא טקסטים משעממים. לא מסוגל כלשונו. למרות שהבנתי את ההשלכות (כישלון במבחן, אי הכנת שעורי בית, כעס מורים, כעס הורים, עונשים למיניהם…) לא הצלחתי. הייתי לוקח את ספר ההסטוריה, שם בתוכו חוברת בלשית או טרזן וכאילו לומד.

לימים, כשהחיים לקחו אותי ללמוד באוניברסיטה, כשהבנתי שהמסלול המקצועי שהחיים בחרו לי מוביל אותי לצורך רצוף בקריאת טקסטים משעממים, סיגלתי לעצמי תבנית אסטרטגית של קריאת טקסט.

זה התחיל בתקופה בה נסעתי רבות בכבישי הארץ והייתי מקשיב לספרים מדובבים ברדיו המכונית. אז, עוד לא היה טלפון חכם, אבל כבר אז היו מחשבים ניידים. ממש באקראי, נתקלתי אז בתוכנה (עוד לא קראו לזה אפליקציות) שאפשרה להמיר טקסט דיגיטלי לקול. אפשר היה להצביע על שם הקובץ והמחשב היה מקריא, בקולו המחשבי, המונוטוני, את הטקסטים (אז עוד באנגלית בלבד, תוכנות בעברית היו אם אני זוכר נכון, אבל עלו כסף).

תשאלו – טקסט שמקשיבים לו, פחות משעמם?

כמובן שלא, אבל הוא זורם ואתה נסחף איתו. אם במחשב קטיעת רצף הקריאה הייתה פשוט לאבד את המקום עם העיניים (וזה קורא לי כבר אחרי שתי שורות בד"כ), הרי שכאן הסיכוי לניתוק מגע אצלי, כשאני מקשיב לטקסט, הרבה יותר קטן (אולי בגלל שיש המון מסיחים ויזואליים מסביבי והרבה פחות אודיולוגיים במיוחד כשאני מרכיב אוזניות).

השלב הבא, ולא בנהיגה, היה שיחרור הידיים והעיניים ממשימת הקריאה.

ואז.. ופה ההתגלות האמיתית, אני משחק, במקביל לקריאה, משחקים שאינם משיחים את הדעת (למשל סוליטייר).

הסיבה לשיפור המשמעותי שהפעילות המקבילה לקריאה, אך בכדי להדגיש, שאיננה מסיחה את הדעת, היא פיזיולוגית. זהו סוג של "רעש לבן" שמוריד את סף הגירוי הנחוץ בשביל הנורונים להגיב (אני לא מרחיב פה, זה לא מאמר אקדמי, זוכרים).

כך רבותי, תוך התפתחות תבנית אסטרטגית לקריאת טקסט משעמם, אני יכול לבחור באורח חיים שחלק נכבד ממנו הוא קריאת טקסטים משעממים (במסלול האקדמי).

נשמע מבטיח? גייסתי את חברותי ד"ר בטי שרייבר וד"ר גלית אשכנזי מסמינר הקיבוצים ויצאנו לחקור.

גייסנו סטודנטים מאובחנים בהפרעות קשב וריכוז, הפעלנו עליהם את התבנית, אבל נתנו להם לבחור את הפעילות המקבילה שיעשו. חלקם בחרו לשרבט על נייר, חלקם לשחק, והתוצאות היו מבטיחות. ראוי כמובן היה להמשיך ולחקור – כמה בהם אימצו את התבנית האסטרטגית הזאת ואמנם הפכו אותה לאורח חיים? לבושתי, לא המשכנו במחקרים נוספים – זה לא היה תחום המחקר העיקרי שלי, אבל עכשיו, לאור תוכנות חדשות שיש לי על משמעות טיפוח חשיבה אסטרטגית כמיומנות נחוצה ללומדים עצמאיים, אני בטוח שאמשיך לחקור.

השאלה שמעסיקה אותי בימים אלה, אם כן, היא כמה זכות יש לנו, המחנכים, לכוון ילדים לחשיבה אסטרטגית – לתכנן, ללקט נתונים, להתוות תהליך, להבין את המציאות, בבואם להמודד עם משימה מורכבת. האם בכך לא נגזול מהם את הזכות להתפחות אותנטית של תבניות עצמיות?

האם מה שאני בוחר לזהות כ"חשיבה אסטרטגית" היא מיומנות חשובה לחיים?

האם אין ב"חשיבה אסטרטגית" סוג של הצבת גבולות לחשיבה פרועה, ספונטנית, אסוציאטיבית, יצירתית?

נחזור, להרף עין, לדוגמת איקאה. האם עצם העובדה שסיגלתי לעצמי דרכי התמודדות עם הרכבת רהיט פוגעת ביכולת שלי לחשוב יצירתית נוכח כל אתגר מורכב העומד בפני?

איך מסגלים, בכלל, מיומנות של חשיבה אסטרטגית? איך עוזרים לילדים לגייס כל מידע העומד לרשותם להתוות תהליך התמודדות עם בעיות מסוגים שונים?

ניסיתי לדמות משימה מורכבת שאוכל לתת לילדים ודרכה להפגיש אותם עם המשמעות שיש לקריאת הוראות לפני הניסיון להתמודד עימה. בחרתי קובץ תוכניות של קיט (ערכה להרכבה עצמית) לחיתוך באמצעות חותך לייזר (רובוט דוחף עגלה).

https://www.instructables.com/member/LanceMakes

*כמה מילים על המקור (Instructables) – זהו אתר חינמי, שמציע פרויקטים רבים עם תוכניות, תיאור מפורט של מהלך הפרויקט, החומרים והכלים הנחוצים, תמונות וכד'.

חתכתי 8 קיטים מעץ צפצפה ונתתי אותם לתלמידותי (תואר שני בטכנולוגיה חינוכית) במכללת ויצו בחיפה ללא הוראות וללא תיאור התוצר אותו הם אמורים ליצור, וכמובן שללא התמונה – כאלה, אך ללא המנוע ובית הסוללות:

את ההתנסות הראשונה העברתי ל-4 בנות בכיתה ח' (מיוחדת) בתיכון עירוני ט'. הבנות עסקו במשימה כשעתיים ולא קמו. בתום הזמן שהוקצה לנו, שאלתי אם ירצו להמשיך וענו שכן ("בטח"). הן הצליחו להרכיב את גוף הרובוט למרות פוטנציאל התיסכול הרב הטמון בו (היום נמשיך).

הקבוצה הבאה שנחשפה לאתגר היו בנות מסלול התואר השני בעיצוב סביבה וחינוך בויצו חיפה. במסגרת הקורס "פדגוגיה דיגיטלית" ביקשתי מהןלהרכיב את הערכה בזוגות, לתמיכה הדדית, ועזרתי במידה מועטה ככל שאפשר לסטודנטיות.

הבנות עמלו ללא לאות, כך:

הן הצליחו להרכיב את הרובוט, אך בשיחה שקיימנו לאחר מכן שיתפו שלמרות ההתלהבות הראשונית לאתגר, רמת התיסכול היתה גבוהה מידי. ניתוח הגורם העיקרי לתיסכול היה חלק קטן, מפוצל לשניים, כזה (בערכה יש 7 זוגות כאלה):

את החלקים הללו יש להצמיד אחד לשני ליצירת צלב – כזה:

לקבוצה הבאה שתתנסה אני מתכוון לחסוך את התיסכול ולהצמיד אותם מראש.

אבל…

ישנה אפשרות נוספת.

למנוסים בינינו בהרכבת ערכות בחיתוך לייזר, מוכרת שיטת החיבור הזאת. לכן, אפשר גם לתת למשתמשים בלתי מנוסים, ערכה פשוטה יותר ודרכה להקנות להם תובנה והתנסות בטכניקות חיבור מקובלות בסוג כזה של ערכות (קיטים) להרכבה עצמית.

ומה עם הרכיבים האלקטרוניים?

מאחר שהרכיבים מסין טרם הגיעו, הכנתי חלק חלופי למנוע (פס מלבני שמחבר את הרגליים במקום צירי המנוע) והרכבנו את הערכה ללא המנגנון המניע. אפשר יהיה להמשיך בעתיד.

איך כל זה משתלב עם טיפוח חשיבה אסטרטגית?

המשימה הבאה שעומדת בפני הבנות היא הכנת מדריך למרכיב. אלה אמורות להיות הוראות הרכבה מפורטות שיעזרו למרכיב להרכיב את הרובוט. הן יכולות לבחור בכל פורמט (סרטוני הדגמה, תיאור בתמונות, מספור החלקים, מציאות רבודה, טקסט וטקסט דבור או כל רעיון אחר שעולה במוחן).

הנחת היסוד שלי אומרת שכאשר יכינו את ההוראות ויראו את חברותיהן לקבוצה משתמשות בהוראות שלהן לבחינת יעילותן, הרי שאז יבינו יותר כמה משמעותיות ההוראות ליעול מהלך ההרכבה, ויפתחו לעצמן, כמו אורי, תבניות אסטרטגיות משלהן.

תעירו, חנן, אבל כתבת שאתה מאמין בתהתפחות אינטואיטיבית של תבניות אסטרטגיות, אתה לא מבנה אותן מידי? העניין שכאן אני מחפש דרכים לעורר מודעות אצל לומדים בפיתוח חשיבה אסטרטגית (ולכן פירוט היתר בהתפתחות המודל שתיארתי בהרכבת הרובוט – זו הרי גישה הפוכה, קודם להרכיב ללא הוראות ואח"כ לכתוב הוראות הרכבה)…

האם זו דרך לפיתוח חשיבה אסטרטגית? מהי בכלל "חשיבה אסטרטגית" ולמה היא (לדעתי) מיומנות חיים נחוצה.

כמו שכתבתי כבר, החקר של של נבכי ההתפחות של אדם עם "רוח אסטרטגית" הוא בתחילת הדרך. אני ממשיך בהתלהבות ומבטיח לשתף.