<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?><rss xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/" xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/" xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom" version="2.0"><channel><title><![CDATA[Bat Kol Center]]></title><description><![CDATA[Bat Kol Center]]></description><link>https://www.your-way.info/הספריההמקוונת</link><generator>RSS for Node</generator><lastBuildDate>Mon, 30 Dec 2024 10:35:57 GMT</lastBuildDate><atom:link href="https://www.your-way.info/blog-feed.xml" rel="self" type="application/rss+xml"/><item><title><![CDATA[האימהות שלה וזהו ]]></title><description><![CDATA[ב-2015 ורד ואריאלה רשף עשו היסטוריה קטנה, כשלמרות התנגדות המדינה, הן קיבלו צו הורות מיידי על בתן, שי, לראשונה בבית המשפט בירושלים. מאז...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%94%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%96%D7%94%D7%95</link><guid isPermaLink="false">664ca000989ff02ee7c479e2</guid><category><![CDATA[סיפורי נשים]]></category><pubDate>Tue, 21 May 2024 13:38:57 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/8ecd97_f5ea3a7d5f214957856a6eb11cbf3f36~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_768,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>רבקי רוזנר</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<p><span style="color: rgb(0, 0, 0);"><span style="background-color: rgb(255, 255, 255);">ב-2015 ורד ואריאלה רשף עשו היסטוריה קטנה, כשלמרות התנגדות המדינה, הן קיבלו</span></span><span style="color: rgb(0, 0, 0);"><span style="background-color: rgb(255, 255, 255);"><strong> צו הורות</strong></span></span><span style="color: rgb(0, 0, 0);"><span style="background-color: rgb(255, 255, 255);"> מיידי על בתן, שי, לראשונה בבית המשפט בירושלים. מאז הדרך נסללה לאימהות רבות נוספות. למה </span></span><span style="color: rgb(0, 0, 0);"><span style="background-color: rgb(255, 255, 255);"><strong>צו הורות</strong></span></span><span style="color: rgb(0, 0, 0);"><span style="background-color: rgb(255, 255, 255);"> ולא אימוץ? ואיך הן עשו את זה? הינה הסיפור </span></span></p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/8ecd97_f5ea3a7d5f214957856a6eb11cbf3f36~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_768,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p>ורד ואריאלה ישבו ליד שולחן קטן בפאב בברצלונה. זה היה דצמבר 2012.  הן היו כבר שנה וחצי ביחד, או רק שנה וחצי ביחד, תלוי את מי שואלות, עוד מעט תבינו למה. מבחינתן, בכל אופן, הן כבר היו שנה וחצי ביחד והגיע הזמן. זאת אומרת, הגיע הרצון. לילדות ולילדים. להפוך למשפחה. &quot;את בטוחה?&quot;, ורד שאלה, &quot;בטוחה&quot;, אמרה אריאלה, הן השיקו כוסות בהתרגשות. כמה דקות אחר כך הגיעה שיחת טלפון. אבא של אריאלה נפטר.  </p>
<p style="text-align: right;"> </p>
<p style="text-align: right;">ההיריון עבר בשלום. קרו בו דברים חצי מצחיקים חצי מטרידים שקורים כמעט לכל זוג נשים לאורך הדרך, לפחות בירושלים. כמו למשל אחות בבדיקה בשערי צדק שחייכה אליהן ושאלה, &quot;אז מה אתן, אחיות?&quot;, וכשהן ענו, &quot;בנות זוג&quot;, קצת ירד לה החיוך וקצת נגמר לה האוויר אבל היא הצליחה לומר, &quot;אה, יפה&quot;. אבל חוץ מזה היה ממש בסדר. הלידה, בהדסה עין כרם, הייתה ידידותית להפליא, נתנו לשתיהן מקום, יחס, כמו שהיינו מקוות ורוצות שיהיה תמיד בכל מקום.  </p>
<p style="text-align: right;"> </p>
<p style="text-align: right;">שי נולדה ביולי 2014, שנה וחצי אחרי הערב ההוא בברצלונה. ורד ואריאלה בחרו לקרוא לה שי. שי, כי היא הייתה המתנה שלהן. ושי – כי לאבא של אריאלה קראו ישראל יוסף שפירא, וזאת הייתה דרך להנציח אותו.  </p>
<p style="text-align: right;"> </p>
<p style="text-align: right;">אחרי כמה חודשים של הלם מילדה ראשונה - כמו שכל מי שיש לה ילדות.ים יודעת: חוסר שינה, כאבים, חרדות חדשות -  הן החליטו שהגיע הזמן להוציא צו הורות, כדי שגם אריאלה, האם שלא ילדה את שי, תוכר רשמית כאמא שלה. </p>
<p style="text-align: right;">וכאן התחיל המאבק.  

</p>
<p style="text-align: right;"> </p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(0, 0, 0);"><span style="background-color: rgb(255, 255, 255);"><strong>קביעת הורות במדינת ישראל  </strong></span></span></p>
<p style="text-align: right;"> </p>
<p style="text-align: right;">אבל קודם, כמה מילים משפטיות קצרות כדי לעשות סדר: בישראל, יש שתי דרכים להפוך להורים. הדרך האחת, ללדת ילדים – דרך המכונה במשפט &quot;הורות ביולוגית&quot; או &quot;הורות טבעית&quot;. הדרך השנייה – צו משפטי הקובע את ההורות, דרך המכונה &quot;הורות משפטית&quot;. <span style="color: rgb(47, 47, 47);">במשפט הישראלי מצויים שני סוגים של צווים משפטיים כאלו. הראשון, והוותיק מביניהם, הוא צו האימוץ, והשני הוא צו ההורות. יודגש</span><span style="color: rgb(47, 47, 47);"><strong>:</strong></span><span style="color: rgb(47, 47, 47);"> לאחר כינון ההורות אין במשפט הישראלי (לפחות להלכה) כל הבדל בין הורות &quot;טבעית&quot; להורות &quot;משפטית&quot; - כל הורות כוללת את מלוא הזכויות והחיובים שבין הורה לילד. כך גם אין כמעט הבדל בין אימוץ לבין צו הורות לבד מאופי ההליך, מהפן ההצהרתי שבדבר ומהבדלים דקים במקרים מיוחדים (להרחבה בעניין ההבדלים, ההיסטוריה, היתרונות והחסרונות בשני סוגי הצווים, ראו מאמרה של זיוה אופק –</span><u><a href="https://www.your-way.info/post/%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A5-%D7%95%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%A6%D7%9C-%D7%96%D7%95%D7%92%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%93-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D" rel="noreferrer" target="_blank"><span style="color: rgb(var(--post-titleColor, var(--wix-color-5)));">צווי אימוץ וצווי הורות אצל זוגות חד מיניים</span></a></u><span style="color: rgb(47, 47, 47);">. </span>
</p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/8ecd97_06790f84e07e4abf9db7431d1326f717~mv2.jpeg/v1/fit/w_970,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><span style="color: rgb(47, 47, 47);">ורד ואריאלה בחרו בצו הורות, בחירה עקרונית, כי הן לא מאמצות את שי! אין לה הורים אחרים, לא היו לה ולא יהיו לה. הן ההורות שלה: הן רצו אותה ביחד, הן חלמו אותה ביחד, הן עברו את ההיריון ביחד והן האימהות שלה, מלכתחילה, וביחד. המסר הזה היה חשוב להן כלפי פנים וכלפי חוץ. לצורך כך הן שכרו את שירותיה של עו&quot;ד (מבת קול!) ואספו את כל ההוכחות הנדרשות: הסכם חיים משותפים, צוואה, חשבונות משותפים, וגם... תמונות מהחתונה, חתונה שורד לא רצתה, אריאלה רצתה מאוד, ובסופו של דבר הן עשו אירוע קטן ואינטימי, ומזל שהייתה צלמת (מבת קול!). </span></p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);"> </span></p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);"><strong>הליך לבקשת צו ההורות  </strong></span>
</p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);">הדיון נקבע בבית המשפט בירושלים. עוה&quot;ד מטעם המדינה התנגדה לבקשתן לצו הורות ודרשה שיפנו להליך אימוץ, אך ורד ואריאלה רצו שיכריזו על כך שהן האימהות שלה וזהו. הן הרי לא מאמצות אותה, כאמור. עוה&quot;ד מטעם המדינה טענה שהן &quot;לא עומדות בקריטריונים לצו הורות&quot;. בין הקריטריונים: שלא יחלפו יותר מ-90 יום מיום הלידה ועד הגשת הבקשה. אצלן חלפו - ילדה ראשונה, הלם, לקח להן חצי שנה. אז מה? קריטריון נוסף שהן לא עמדו בו: המדינה קבעה שבין תחילת הקשר הזוגי </span>לבין חתימה על הסכם חיים משותפים צריכים לעבור 18 חודשים ואצלן חלפו 15 חודשים. כבר שנה וחצי ביחד או רק שנה וחצי ביחד, זוכרות? זאת אומרת, העובדה שהן הפכו את הקשר שלהן לרציני ומחייב במהירות עמדה לרעתן במקום לטובתן. אפילו שעורכת הדין מטעם המדינה בעצמה אמרה שהתקנה הזאת נועדה למנוע סחר בילדים ובמקרה זה אין חשש כזה, בכל זאת היא התעקשה עליה. למה? ככה.  </p>
<p style="text-align: right;"> </p>
<p style="text-align: right;">השופטת הבחינה בחוסר ההיגיון שבקריטריונים, ועוד יותר, בחוסר ההיגיון בהתעקשות עליהם, וחיפשה מוצא. היא שאלה את עוה&quot;ד מטעם המדינה: מתי בעצם פורסמו הקריטריונים?  </p>
<p style="text-align: right;">התשובה הייתה: פברואר 2015.  </p>
<p style="text-align: right;">שי נולדה ביולי 2014, אמרה השופטת, איך הן היו אמורות להגיש בקשה מיום הלידה, כשביום הלידה עוד לא היו קריטריונים כאלה?! </p>
<p style="text-align: right;">בכך היא חשפה את האיוולת בעמדתה המתנגדת האוטומטית של המדינה ובהתעקשות העיוורת על &apos;קריטריונים&apos;, מבלי אפילו לבדוק את תקפותם. בהמשך לכך, ורד ואריאלה ביקשו שלא תחול עליהן עוד החלטה שהיא איוולת - תסקיר של עו&quot;ס כדי לאשר את מסוגלותן ההורית – תסקיר שאין לו חיוב ואין לו סיבה. עוה&quot;ד מטעם המדינה שוב התנגדה אוטומטית. למה? ככה.  </p>
<p style="text-align: right;">ורד ביקשה את רשות הדיבור, ובקול רועד אמרה:  </p>
<p style="text-align: right;">&quot;אני בעצמי עובדת סוציאלית, אריאלה היא מחנכת בבית ספר תיכון. בחיים המקצועיים שלנו אנחנו אחראיות לכל כך הרבה אנשים וסומכים עלינו שנעשה זאת, ואילו בחיים הפרטיים שלנו מישהו דורש תסקיר חיצוני האם אנחנו מתאימות להיות האימהות לילדה שלנו? איך זה נשמע למישהו הגיוני?&quot; </p>
<p style="text-align: right;"> </p>
<p style="text-align: right;">לשופטת זה אכן לא נשמע הגיוני, והיא ביטלה את הצורך בתסקיר. זאת הייתה הפעם הראשונה שבבית המשפט בירושלים ניתן צו הורות ללא תסקיר. בבתי משפט במקומות אחרים בארץ הדבר היה מקובל עוד קודם לכן. כך, ורד ואריאלה סללו את הדרך לירושלמיות רבות נוספות שמאז הגישו וקיבלו צווי הורות, גם ללא תסקיר (ולפעמים עם). עם זאת, סיפורן הוא גם דוגמה להתנגדות האוטומטית של המדינה בנושאים רבים הנוגעים להורות להט&quot;בקית, ולמכשולים שיש לעבור בדרך, מכשולים שבהם לא נתקלים זוגות סטרייטים ונובעים מדעות קדומות, מהיצמדות לפרוטוקולים ומרצונם של גופים במדינה להקשות על הורות כזאת. שימוש בעו&quot;ד המבינ.ה בנושא יכול להיות לעזר במהלך הדרך, אם כי ניתן להגיש את הבקשה לצווי ההורות גם לבד, כל עוד מקפידים לעקוב אחר כל ההנחיות.   </p>
<p style="text-align: right;"> </p>
<p style="text-align: right;">לשי נולדו מאז שני אחים, רואי ועומר. לשניהם הוצא צו הורות בלי בעיות. ורד ואריאלה הן אימהות גאות, ויש להן על מה.  
</p>
<p>
</p>
<p><span style="background-color: var(--clrCommentsHighlightHovered,rgba(229,195,233,.5)) !important;">למי שרוצות להוציא צו הורות, הינה ההנחיות כפי שכתבה עו&quot;ד זיוה אופק: </span></p>
<p style="text-align: right;"> <span style="color: rgb(47, 47, 47);"> </span></p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);">לבקשה לצו הורות אין טופס מובנה. פשוט צריך לכתוב לבית המשפט לענייני משפחה את כל הפרטים שלכן, המבקשות (שם, ת&quot;ז, מען, מייל, טל&apos; וכמובן לצרף צילום ת&quot;ז עם ספח) שמוגשת כנגד היועץ המשפטי לממשלה הוא המשיב. ולכתוב בכותרת שאתן מבקשות צו הורות פסיקתי. </span></p>
<p style="text-align: right;"> <span style="color: rgb(47, 47, 47);"> </span></p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);">לאחר מכן צריך לכתוב את כל העובדות שבזכותן (או בגללן) אתן מעוניינות בצו ההורות ולצרף מסמכים שמעידים שכך הוא. על מנת שהבקשה תתאים לנהלים של היועץ המשפטי לממשלה כך שהוא לא יתנגד חשוב שהעובדות בבקשה יכללו את הנתונים הבאים: </span></p>
<p style="text-align: right;"> <span style="color: rgb(47, 47, 47);"> </span></p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);">1. מועד תחילת הזוגיות (ושהיא קודמת לפחות ב-9 חודשים להריון) כולל מסמכים שמעידים שאכן כבר הייתן אז בנות זוג (למשל: תעודת נישואין, הסכם משותף להשכרת דירה או אפילו תמונות ווטסאפ / פייסבוק נושאות תאריך מתאים). </span></p>
<p style="text-align: right;"> <span style="color: rgb(47, 47, 47);"> </span></p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);">2. שפניתן יחד לבנק הזרע ועשיתן את התהליך בשותפות. רצוי מאוד לצרף הסכם משותף לפתיחת התיק בבנק הזרע. </span></p>
<p style="text-align: right;"> <span style="color: rgb(47, 47, 47);"> </span></p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);">3. שהילד/ה נולדו מתרומת זרע אנונימית. כאמור זה קריטי להתקבלות הבקשה. לכן חשוב לצרף מסמכים שיוכיחו זאת. בעיקר אישור מבנק הזרע על &quot;שיחרור המנה&quot; ואישור רופא הפוריות על הזרעה של זרע מתורם אנונימי. כמובן שקריטי שהתאריכים יתאימו. </span></p>
<p style="text-align: right;"> <span style="color: rgb(47, 47, 47);"> </span></p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);">מי שעברה תהליכי IVF ולכן יש פער זמנים בין &quot;שחרור&quot; מנת הזרע להפריה, צריכה להביא מסמך ממרפאת הפוריות שהם שמרו את מנת הזרע והשתמשו לצורך הפריית הביצית בזרע תורם אנונימי. </span></p>
<p style="text-align: right;"> <span style="color: rgb(47, 47, 47);"> </span></p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);">4. שערכתן הסכם זוגיות וממון. כמובן לצרף את ההסכם. יש להניח שתקבלו את הצו גם ללא הסכם אולם מבחינת היועץ המשפטי זה מנוגד להנחיותיו. </span></p>
<p style="text-align: right;"> <span style="color: rgb(47, 47, 47);"> </span></p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);">5. שאין לכן הרשעות קודמות בשל עבירות מין ואלימות. אם תתנגדו להצהיר על כך היועץ המשפטי פשוט יבדוק את מרשמכן הפלילי ובית המשפט לא יחייב אתכן, אולם, כאמור, כדי לעמוד בהנחיות היועמ&quot;ש ולקבל את הצו ללא עימותים אלו חלק מהעובדות הנדרשות. </span></p>
<p style="text-align: right;"> <span style="color: rgb(47, 47, 47);"> </span></p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);">עליכן לתצהיר בפני עורך/כת דין או בפני מזכיר בית המשפט שכל העובדות בבקשה הן אמת בנוסח דומה לנוסח התצהיר שבתחתית טופס בקשת האימוץ, ולהגיש את הבקשה ב3 עותקים (אחד חוזר אליכן) במזכירות ביהמ&quot;ש לענייני משפחה שבאזור מגוריכן. </span></p>
<p style="text-align: right;"> <span style="color: rgb(47, 47, 47);"> </span></p>
<p style="text-align: right;"><span style="color: rgb(47, 47, 47);">משם בית המשפט ועורכת הדין של משרד הרווחה (לשכת היועמ&quot;ש) ינחו אתכן בהמשך. </span></p>
<p style="text-align: right;"> 

</p>
<p>
</p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[אפשר להתחיל מחדש]]></title><description><![CDATA[ניקול הייתה חב"דניקית עם ארבעה ילדים, שחיה על אוטומט ועברה משברים נפשיים, עד שהתגרשה ופגשה את אביגיל, שגילתה לה מהי אהבה טובה. ביחד הן...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C-%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%A9</link><guid isPermaLink="false">65a8f84a47c49758df65a41e</guid><category><![CDATA[סיפורי נשים]]></category><pubDate>Thu, 18 Jan 2024 10:11:14 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_8ad98b56f6a844a28012a1dadc720222~mv2.jpg/v1/fit/w_960,h_640,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>רבקי רוזנר</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<p>ניקול הייתה חב&quot;דניקית עם ארבעה ילדים, שחיה על אוטומט ועברה משברים נפשיים, עד שהתגרשה ופגשה את אביגיל, שגילתה לה מהי אהבה טובה. ביחד הן בנו משפחה חדשה ובית, והיום הן כבר סבתות לנכד.</p>
<p>מונולוג מעורר תקווה על היכולת להשתנות ועל כוחה של אהבה.</p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_8ad98b56f6a844a28012a1dadc720222~mv2.jpg/v1/fit/w_960,h_640,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p>א. ככה הפכתי לחב&quot;דניקית</p>
<p>נולדתי וגדלתי בקרית מלאכי, עיירת פיתוח די שכוחת אל. ההנחה הפשוטה שלי הייתה שאנחנו חיים בחור. המשפחה שלי מרוקאית, שורשית, גדולה, חמה עד כדי שורף, ויש לי שני הורים וארבע אחיות, בית נטול בנים.</p>
<p>אבא שלי היה איש מועצה, כזה שכולם הכירו בעיירה. כשהייתי עוד ילדה הגיע לקרית מלאכי גרעין גדול של חב&quot;ד, שהקים בו בית ספר יסודי לבנות,  בשם בית חנה, והם עשו נפשות בניסיון למצוא בנות שילמדו בו. לאבא שלי היה &apos;מלאי&apos; של בנות בבית, אז הרב ניגש אליו והסביר לו כמה כדאי לו לרשום אותנו לבית הספר הזה. אנחנו אמנם בית מסורתי, אבל מה בינינו לבין חב&quot;ד? הוא לא ציפה שיהיה לו כל כך קל עם אבא שלי, אבל הוא הצליח. אבא שלי חשב שטוב שנלמד בלי בנים, כי &apos;אם יהיו בנים בסביבה, נהיה עסוקות בהם והראש שלנו לא יעבוד&apos;… הוא אמר.  חוצמזה, זה גם היה בחינם כמובן. כך שיצא לו win win - גם לא יהיו בנים וגם זה יהיה בחינם.</p>
<p>ככה התגלגלנו ארבעתנו ללמוד בחב&quot;ד. אותי ואת אחותי הגדולה זה מאוד תפס. זה היה כמו סוכריה שלא נגמרת, כי זה פתח בפנינו אפשרות לחיים שונים. במקום שבו גדלתי, האפשרויות לחוויות ולמה לעשות בשעות הפנאי היו מצומצמות, ופתאום חב&quot;ד ידעו להכניס תבליני חיים שממלאים בחדווה וייעוד – לצאת לשליחויות ולמבצעים, וזה פותח את הראש. מצאתי את עצמי מתחברת לזה והבנתי שאני רוצה להיות חב&quot;דניקית ואשת העולם הגדול. בשנים הבאות מצאתי את עצמי טסה בכל חודש תשרי אל הרבי, לברוקלין, והיה לי ברור שלסוג החיים הזה פניי מועדות.</p>
<p>רק דבר אחד העיב על התכניות האלה: כל הזמן התאהבתי בחברות שלי, והן התאהבו בי בחזרה. העניין הוא שלא הרגשתי מוזרה או חריגה כי תמיד היו סביבי עוד זוגות כאלה -  שרה וציפורה, פייגי ורחל – ואם הן בזוג, אז גם אני רציתי להיות בזוג.</p>
<p>ובאמת הייתי. רק היה מאוד ברור שאנחנו לא מדברות על זה, זה פשוט שם. וכן, זה כולל גם קשר פיזי, אבל תמיד &apos;מעל החגורה&apos; - עדינות תהומית של רגש עוצמתי ממש. מבחינתי, זה לא היה אסור, יכולתי לומר לעצמי &apos;מה כבר עשינו&apos;, בסך הכל התחבקנו או התנשקנו, הכל בסדר. וזה עבד, האמנתי לעצמי.</p>
<p>וככה עברו עליי שנות העשרה, כשכל הזמן גם יש לי פידבק מסביבי שאני לא לבד בזה, שזה ככה, רק חשוב להסתיר את זה.
</p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_b89c9ba4d31a4c688d7cc6eb62ba7e47~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p>ב. חתונה לא מאושרת</p>
<p>גיל שמונה עשרה בישר שהגיע הזמן להשתדך. בת הזוג שלי באותם ימים, מינדי, התחתנה עם שליח של חב&quot;ד, ונפרדנו. דיברנו על זה לפני החתונה שלה, והיה ברור שכל אחת הולכת לדרכה, כי אנחנו רוצות להתחתן, ללדת ילדים, להקים משפחה. זה היעוד וככה יהיה.</p>
<p>אני חושבת שכשנפרדנו, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שכאב לי ממש.</p>
<p> לא ידעתי להסביר לעצמי מה עובר עליי, רק ידעתי שהחתונה שלה גרמה לי עצב נוראי ותהומי, סבלתי ברמות שאי אפשר לתאר, היה רגע שהרגשתי שטוב לי מותי מחיי. וביום שלפני החתונה שלה וביום שאחריה לא הפסקתי לבכות. הגעתי לחתונה והצטרפתי למעגלי הרוקדות והלב שלי שותת דם.</p>
<p> ידעתי איפה מתקיים ירח הדבש שלהם, והלכתי מאוחר בלילה אל מסתור קטן ליד חלון חדרם ועמדתי שם עד שראיתי שהאור בחדר שלהם כבה. איתו הלב שלי כמו הפסיק לפעום.</p>
<p>עם כל הכאב, המשכנו להיפגש אחרי החתונה, וניסיתי להבין ממנה איך היא, ומה שלומה, והיא, שקלטה מה בדיוק מפריע לי, אמרה:  &apos;די, ניקול, מה שהיה היה, מעבירים דף, ממשיכים קדימה, זה התאים לאותו זמן ולא מתאים יותר&apos;. הבנתי אותה.</p>
<p>כך מצאתי את עצמי חיה בשני עולמות. מצד אחד, המשכתי להיות חסידה צייתנית של הרבי,  השתתפתי בהתוועדויות ובעשייה בלתי נגמרת, ומן הצד השני הרגשתי מבפנים קמילה של הגוף ושל הנפש.</p>
<p>ידעתי מה לעשות: גם אני אשתדך וזהו.</p>
<p>התחלתי &apos;לשמוע&apos; שידוכים. בהתחלה שמעתי על יצחק, רופא מאורגוואי, אבל שלושה שבועות לפני החתונה עזבתי את השידוך כי לא הרגשתי כלפיו שום דבר ממה שהרגשתי כלפי מינדי. בשלב הזה כבר ידעתי שיש מילה שמסביר את מה  שאני מרגישה, אני &apos;לסבית&apos;, שיננתי את זה, גלגלתי על הלשון,  אבל הכל רק ביני לבין עצמי. כששאלו אותי למה ביטלתי את החתונה ליצחק עניתי שהוא מאורגוואי,  ולמרות שעשה עליה, ירצה לחזור לשם ולי אין כוונה לגור שם, בטח לא איתו.</p>
<p>המשפחה שלי לא התערבה כי גם ככה כל מה שעבר עליי זר להם: שידוכים זרים להם, חרדים זרים להם, רבנים זרים להם הסתפקתי במחשבה שהם היו גאים בי כי עבורם בת שחזרה בתשובה היא מקור לגאווה.</p>
<p>אחרי יצחק, שידכו לי את חיים, בן של שליח מירושלים. יצאנו שבוע, וקבענו להתחתן. הבנתי שהוא מאוד חכם ונבון וסיפרתי לו שפעם הייתה לי &apos;חברה&apos; ממש קרובה... הוא הגיב לזה ממש בשוויון נפש, אז אמרתי לעצמי - זה הבנאדם. הסיפור שלי נסבל לו, סימן שהוא הבנאדם הנכון לי.</p>
<p>קצת לפני החתונה הלכתי לדבר עם הרבעצן שלי, לאה, וסיפרתי לה איך אני מרגישה. היא אמרה לי: &apos;אוי, מאמינקע, את יודעת כמה בנות עוברות את מה שאת עוברת? זה טבעי, וזה עובר, אני יכולה להבטיח לך את זה..&apos;  היא נתנה לי דוגמאות על זאת ועל ההיא, שהיו זוג, ועל עוד זאת ועוד ההיא שהיו זוג, ועכשיו הן מאושרות עם בני הזוג שלהן. אז אני מבינה ממנה שכולן ככה, וסבבה, ככה זה יהיה גם אצלי. </p>
<p>התחתנו בתאריך מאוד חב&quot;די, י&apos; בשבט, הנישואין של הרבי.</p>
<p>בהתחלה גרנו בצפת, ובשבת הראשונה שאחרי השבע ברכות הזמנתי אליי את אחת מבנות הזוג שהיו לי בעבר. חיים כבר הלך לישון ואנחנו ישבנו על הספה, אחת ליד השנייה. הרגליים שלי נגעו בה וצמרמורת עזה ולופתת אחזה בי בכל הגוף. באותו רגע משהו בי נכבה. כל האמונה שניסיתי לגייס שהדבר הזה יצליח, נעלמה ממני. ראיתי מה מגע קל שבקלים מאישה עושה לי בגוף, והבנתי:</p>
<p>&apos;מעוות אשר לא יוכל לתקון&apos;. אני לסבית.</p>
<p>בעקבות האירוע עם המגע ברגל, הבנתי שאני חייבת להעביר את עצמי למצב אוטומט, כי אם אני איגרר למחשבות האלה, הלך עליי.</p>
<p> עברתי לאוטומט פאה, אוטומט בגדים, אוטומט שיעורי תורה, אוטומט מקווה, אוטומט. אוטומט.</p>
<p> וזה עבד לי יופי, ככה חשבתי.</p>
<p> שנה אחרי החתונה נולד לנו מנחם מנדל ונראה היה שהחיים זורמים בנחת.</p>
<p>אבל טעיתי.</p>
<p>שנה אחרי לידת בני בכורי נכנסתי לחרדה עמוקה: חרדה לישון, חרדה לקום. חרדה לחיות.</p>
<p>אמא שלי ניסתה לקחת אותי לכל מיני מטפלים, ממכשפים ועד פסיכולוגים, אבל שום דבר לא עזר, אני רק רציתי לחזור הביתה – כשהביתה מבחינתי זה בית ההורים.</p>
<p> ובאמת, אחרי תקופה ללא שינה, חזרתי לגור אצלם. אף אחד לא הבין מה קורה לי, חיים התחנן שאחזור הביתה, כולם שאלו מה לא בסדר אבל אפילו לעצמי לא הצלחתי לענות שזה פשוט לא המקום שלי. חיים התחיל לשלוח לי פרחים ועשה כל מה שהציעו לו על מנת להחזיר אותי הביתה. התחלתי לקבל טלפונים מרבנים – &apos;מה קרה לך? מה יהיה על הבית שלך?&apos; –</p>
<p>אחרי שלושה חודשים  נכנעתי ללחץ וחזרתי הביתה, ושוב מצאתי את עצמי נכנסת למצב אוטומט, כשהפעם הוא נמשך עשר שנים רצופות: גרנו בלוד ונולדו לנו יוסף יצחק, יהודה לייב ושמואל. אבל זה נגמר כשחיים החליט שזה נגמר - באיזשהו שלב חיים אמר &apos;אני לא מאושר איתך, לא טוב לי&apos;, ופשוט רצה לעזוב ואי אפשר היה להחזיר אותו. אני עוד הייתי ממשיכה ככה.</p>
<p>חיים עשה בשבילי את מה שלא יכולתי לעשות בשביל עצמי.

</p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_0762d8e27b1d412a98b13449109459bb~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p>
</p>
<p>ג.  חיים כפולים</p>
<p>נשארתי אישה בת 28 עם ארבעה ילדים קטנטנים, שבורה עד העצמות וגרושה. הגירושים היו קשים מאוד, הם לווו גם בפיטורים מבית הספר, שמבחינתו היותי גרושה היווה הוכחה לכך שאני לא מתאימה לחנך תלמידות שצריכות להיות נשים טובות לבעליהן - כי אני בעצמי לא כזאת. המנהלים שלי הבטיחו שהם יתנו לי משכורת של ארבעה חודשים מראש, וזהו, שאני אלך!</p>
<p>נבלעתי לתוך כלום, ממש נעלמתי. מהר מאוד הבנתי שאני לא יכולה להישאר עוד בלוד וחזרתי לקרית מלאכי, כשכל הזמן עדיין מלווה אותי השאלה של האהבה הזאת לנשים, התשוקה הזאת, ואני מבינה ואומרת לעצמי שזה הזמן לברר אותה.</p>
<p>אבל בקרית מלאכי קרה בדיוק ההפך ממה שתכננתי. במקום לברר את האהבה הזאת, חיפשתי מישהו להיות איתו. מישהו, גבר.  כמובן שגבר. יצאתי עם מישהו, ושכבתי איתו, ואז הבנתי סופית שזהו, אני לסבית. הפעם  זה היה לי ברור. היו לי תשובות.</p>
<p> עברתי משלב החיים באוטומט לשלב של חיים כפולים, בחוץ ובפנים.</p>
<p>מצד אחד,  חזרתי ללמד בבתי ספר שהם לא חב&quot;ד אלא  ממלכתיים דתיים, וגידלתי את ארבעת הילדים שלי בעזרת ההורים, בחינוך דתי, הכל בתלם, ומצד שני, חיפשתי זוגיות עם אישה, בלי שאף אחד יודע. עשיתי את זה באינטרנט, בלילה, בחושך, כי התחושה הייתה שזה דבר שהצנעה יפה לו,  זו אהבה מקלקלת ומקוללת, שטוב להסתיר אותה.</p>
<p>אז הסתרתי.</p>
<p>בלילות, בצ&apos;אט של תפוז הכרתי שתי נשים: אחת הייתה דבורה, חרדית שנשואה באושר לבעלה והשנייה, רננה, בחורה מסורתית  ורווקה מהדרום. לאורך הקשר עם רננה היא הייתה בעיצומו של חיפוש זוגיות עם גבר. זה הגיע למקומות כל כך הזויים, שזה היה טבעי למצוא אותה גולשת באתרי היכרויות בזמן שאנחנו ביחד במיטה ואני עזרתי לה לחפש ולהגיד מי כן ומי לא. וכשהיא חזרה שבורה מעוד דייט שלא הצליח, הייתי שם כדי לנחם אותה, וכשהיא התכוננה לדייט, אני הייתי זאת שאיפרה אותה.</p>
<p>בדיעבד אני מבינה כמה הנפש שלי נפצעה ונשברה מכך שעבור שתיהן, גם דבורה וגם רננה, לא הייתי ראויה מספיק כדי להיות היחידה.</p>
<p>והייתי בטוחה שככה החיים שלי ייגמרו, עם הסבל הזה, עם הלב הנשבר הזה. הקשר מול דבורה נגמר בשלב מסוים כי בעלה גילה, ונבהלנו מספיק כדי שזה ייגמר, אבל עם רננה  זה נמשך ארבע שנים תמימות וארוכות. אלה היו ארבע שנים של קשר אינטנסיבי, סוער, כשכל הזמן היא גם אוהבת אותי  וגם מחפשת גבר להתחתן איתו.</p>
<p> אני הייתי אמורה לקבל את זה שככה זה, חלק מהחיים.</p>
<p> בקשר עם אישה שלא סגורה על הזהות שלה, יש סבל מאוד גדול, בלתי נתפס, כי את יודעת שהיא תבגוד בך, כל הזמן. היום אני לא מבינה איך הסכמתי להיות שם. הנשים האלה עברו דרך המיטה שלי כדי לפגוש מישהו. וההרגשה הייתה שזה חלק מהעולם, כי זאת תאווה ותשוקה שצריך להסתיר, ואחר כך יש את החיים עצמם. </p>
<p>ד. עת לאהוב</p>
<p>תוך כדי כל זה גם הגעתי ל&apos;בת קול&apos;, כמו רוב הנשים אז, גם זה דרך האינטרנט, בלילה. ואז היה מפגש של בנות שלושים פלוס בעיר רחובות, ונסעתי אליו. מי שהסיעה אותי אליו וחיכתה לי מחוץ לו, הייתה רננה, ששמה אותי במפגש והלכה להסתובב בקניון. במפגש הזה ראיתי את אביגיל, וברגע שראיתי אותה משהו בלב שלי אמר לי, איתה זה יכול להיות נכון, ולמה שלא תחפשי אישה שרוצה להיות איתך, באמת להיות איתך.</p>
<p>כמה ימים אחר כך פניתי אליה במייל.</p>
<p>באותו זמן  אביגיל הייתה מורה שמכינה תלמידות יב לבגרות באמנות באולפנא. בחודשים מאי-יוני היא לא הגיבה לי כי היא הייתה שקועה בענייניה. באיזשהו שלב היא ענתה לי ואמרה, &apos;אני זוכרת אותך&apos;, והתחלנו להתכתב, וככה התכתבנו במשך תקופה ארוכה, עד שאני, כמו חב&quot;דניקית טובה, הזמנתי אותה אליי לשבת. זה היה הדייט הראשון שלנו. וכבר במהלך השבת הזאת הבנתי שהיא האישה של החיים שלי, ומהר מאוד התפתחה בינינו אהבה מאוד גדולה. ובכל זאת, בזמן הזה, אני מוצאת שאני לא מסוגלת להיפרד מרננה והיא עדיין בתמונה.</p>
<p> התרגלתי  לעשות גם וגם כל כך הרבה שנים, זה קטן עליי .</p>
<p> אביגיל קלטה את זה, והודיעה לי שהיא עוזבת, ובאמת עזבה.</p>
<p>הגיע הרגע שלי לקבל החלטה.</p>
<p> עזבתי את רננה, באתי אל אביגיל וביקשתי סליחה, ומאותו יום התמסרתי לקשר איתה באופן מוחלט.</p>
<p>ה. כוחה של עדינות</p>
<p>זו הייתה תחילתו של מסע חדש.</p>
<p>עד לנקודה הזאת, חשבנו שעברנו כל כך הרבה, אבל בעצם רק התחלנו. ובזמנו, כשהבטנו ימינה ושמאלה, לא ראינו עוד זוגות כמונו. אני לא מכירה עוד נשים בנות גילנו שבאו מהעולמות שאנחנו באנו, עם ילדים בגילאים שיש לנו. היום יש לנשים כל כך הרבה מודלים להביט בהם,  אבל לנו לא היה.</p>
<p>חוץ מהאהבה זו לזו, שום דבר לא היה פשוט. היינו צריכות לבנות משפחה משתי משפחות – לי יש ארבעה בנים דוסים, ולה יש שתי בנות ובן, גם הם דתיים. קיבלנו החלטה אסטרטגית - אין סודות, אבל גם אין דגלים: &apos;אמא, למה אנחנו נוסעים לניקול?&apos; &apos;אנחנו נוסעים אליה כי אני אוהבת אותה&apos;;  &apos;אמא, תגידי, אבא פוגש נשים ורוצה להתחתן איתן, את חושבת שגם את תרצי להתחתן?&apos;  &apos;לא אני לא מחפשת כי לי יש את ניקול&apos;, וכדומה אבל בשום שלב לא הייתה הודעה רשמית. בילינו את כל השבתות והחגים ביחד ותפקדנו כמו משפחה אחת. ודי מהר החלטנו לעבור לגור ביחד, בפרדס חנה, כי ילדיה של אביגיל במשמורת משותפת ואצלי לא.</p>
<p>העובדה שאביגיל היא מטפלת רגשית ואני מחנכת, אִפְשֵרה לנו כל הזמן לשים את הילדים באמצע.</p>
<p>מבחינת הילדים, הבית שלנו היה בית דתי לגיטימי נורמטיבי, ילדים עם פאות וציציות שמביאים חברים הביתה, אם כי צריך לומר את האמת, לא כולם. היו כאלה שזה היה קשה להם, ולקח להם הרבה זמן –  ממש שנים – להביא חברים. לא היה לנו דגל גאווה, אבל האהבה שלנו הייתה נוכחת במלוא עוצמתה. אביגיל הייתה האישה שלימדה אותי שהאהבה שלי לגיטימית ושאפשר לחיות ביחד. התהומות הנפשיות שהייתי בהן בעבר, התרככו. משהו בי נרגע.

</p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_9ed4e65c1d9346b7937cd177b05d469b~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p>
</p>
<p> גם היום יש קשיים ולא הכל קל, אבל אני אדם מאושר, ולרוב השאלות יש לי תשובות.</p>
<p>מבחינה משפחתית, צמחנו וגדלנו והיום אנחנו כבר סבתות, יש לנו נכד מילד אחד נשוי.</p>
<p>אצלי, עבור הילדים שלי, אביגיל היא ממש אמא נוספת, ולילדים של אביגיל יש ארבעה הורים – אבא שלהם התחתן שוב, אמא שלהם התחתנה שוב, אז הם זכו לארבעה מבוגרים קרובים שאוהבים אותם ודואגים להם, ואמנם מאוד קשה לתפוס מקום, ובכל זאת יש לי מקום חשוב אצלם, אני יודעת שכשהם צריכים עצה או שיחה, הם יבואו לדבר דווקא איתי ושהפכתי להיות האדם השלישי, אחרי אביגיל ואבא שלהם, שחשוב להם.</p>
<p>מבחינת ההתמקמות שלנו כבית, כל הילדים רואים את הבית שלנו כמרכז החיים שלהם, פה הם יישפכו מעייפות, פה הם יחגגו את החגיגות שלהם, לכאן הם יביאו חברים. אבל אני מזכירה לעצמי שהיו גם תקופות אחרות והיו כאלה שלקח להם זמן. בבית של זוגיות פרק ב&apos; התחושה היא שבנית אותו על ביצים: היחס מול האבות עדין, והקשר בין הילדים מהמשפחות השונות עדין.</p>
<p>לשמחתי, למדנו לעשות את זה יחד. ובעיקר, באהבה.</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA["נדרשת כל הזמן נדיבות של כמה יש לי לתת ומה אני צריכה" (רוית, יועצת זוגית)]]></title><description><![CDATA[תקופת מלחמה מכניסה את המתח בחוץ גם לתוך הבית. בשיחה עם רוית צור וייסלברג, מטפלת פרטנית ויועצת משפחתית זוגית, היא נותנת כלים רעיוניים...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%AA</link><guid isPermaLink="false">654759dd4196805aaf6accef</guid><category><![CDATA[סיפורי נשים]]></category><pubDate>Sun, 05 Nov 2023 09:18:18 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/e6d9e8_718d1216d33c4547a7b150e916228d80~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_683,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>רבקי רוזנר</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<p>תקופת מלחמה מכניסה את המתח בחוץ גם לתוך הבית. בשיחה עם רוית צור וייסלברג, מטפלת פרטנית ויועצת משפחתית זוגית, היא נותנת כלים רעיוניים ומעשיים איך לצלוח את התקופה מבחינה אישית וזוגית.
</p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/e6d9e8_718d1216d33c4547a7b150e916228d80~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_683,al_c,q_80/file.png"alt="אחווה זוגית"></figure>
<p>

אלה ימים מתוחים. החדשות הרעות, אי הודאות ביחס לעתיד, אובדן תחושת הביטחון האישי – כל אלה מחלחלים לתוך כל אחת ואחת מאיתנו ומייצרים דאגה, עצב, קושי, תפקוד ירוד, ונוסף על כל אלה, גם רגשי אשמה עליהם:&quot;יש כאלה שקשה להן יותר, אז למה אני ככה?&quot; / &quot;לא איבדתי אף אחד קרוב אז מה יגידו כאלה שכן איבדו?&quot;/ &quot;לפחות יש לי קורת גג, אסור לי להתלונן&quot;. בליל הרגשות הקשים האלה נכנסים גם לתוך הזוגיות, שמצד אחד, מהווה או אמורה להוות עוגן במים סוערים, אבל מצד שני, היא מערכת עדינה בין שתי נפשות המצויות לרוב באותו מרחב קטן, הבית, וכשכל אחת מתוחה בפני עצמה, הדרך להתנגשות, להתאכזבות, לכעס, עלולה להיות מהירה. אז כדי לעזור לנו לעזור לעצמנו ולבת הזוג שלנו לעבור את הימים האלה באופן מיטיבי, שוחחתי עם רוית צור וייסלברג, <span style="color: #333232;">מטפלת פרטנית ויועצת משפחתית-זוגית ומטפלת אינטגרטיבית בטיפול קוגטניבי התנהגותי/ גל שלישי מיינדפולנס , act, mbct , cft ,</span> בעלת תואר שני בהצטיינות יתרה בלימודי משפחה ובייעוץ זוגי. רוית היא גם בת הזוג של אורלי, ואמא לשני ילדיהן, מורי ואסי. ביקשתי ממנה מחשבות, תובנות ועצות מעשיות על התקופה הזאת בפן הזוגי, ורוית פתחה בפניי גם דרכים חומלות לחשוב על המצב וגם כלים פרקטיים לצלוח אותו.  
</p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/e6d9e8_e516747588e04857ab71ef53a180113d~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"title="קרדיט צילום: מירית קרמן"alt="מטפלת זוגית"></figure>
<p><strong>מה מאפיין תקופת מלחמה מבחינה זוגית ומה האתגרים שהיא מביאה? </strong></p>
<p>קודם כל, עצם השאלה של מה מאפיין תקופת מלחמה זה משהו שקשה לענות עליו, כי אנחנו מתמודדות עם משהו שאף אחת מאיתנו לא פגשה עד היום. זאת אומרת, אי אפשר למצוא את המקרה שלפנינו בספרים או בפרקטיקה או בקליניקה של עיתות משבר. זה לא דומה לשום דבר שהיה. אנחנו לומדות ולומדים את הכל תוך כדי תנועה.</p>
<p>שנית, אגיד שבינתיים מה שאני פוגשת מולי מלמד אותי שמידות החוסן והקרבה שהיו לזוגות בימים כתיקונם, מנבאות במידה רבה איך הם יהיו גם בעת משבר, וזה נכון על כל משבר: מחלה, איבוד עבודה, אובדן בן משפחה, אז בטח גם משבר כמו שאנחנו חוות היום. </p>
<p>עם זאת, למשבר הפעם נוספים עוד שני אתגרים, שלא נמצאים בכל משבר. האחד הוא ממש ברמה הפיזיולוגית: התקפי חרדה, קוצר נשימה, חוסר 
שינה, והשני הוא אידיאולוגי, כאשר יש פערים בין בני הזוג איך להגיב למצב: האם צריך לנסוע לחו&quot;ל או דווקא להישאר? האם לשלוח את הילדים למסגרת או להשאיר אותם בבית? כמה חדשות לצרוך? ועוד. הדברים האלה מוסיפים מתח בתוך הזוגיות על המתח שגם ככה קיים בחוץ. 
</p>
<p><strong>האם חוסר הסכמה כזה מעיד על בעיה?</strong></p>
<p>לגמרי לא. בתוך צמד של שני אנשים, כל אחד פועל באופן אחר. במנגנון flight או fight – התגובה הפיזיולוגית האוטומטית של הגוף לנוכח איום כלשהו - אפשר לראות תגובות מנוגדות: יש כאלה שנכנסו לתוך עשייה, הלכו לחמ&quot;לים, אפו עוגות, ויש כאלה שרק רצו להישאר בבית עם המשפחה ולהתגונן. לכל אחד ואחת יש קצב אחר וכל אחד ואחת מגיב אחרת למצבים שהם כל כך דרמטיים.</p>
<p><strong>אז כאן באמת יכול להיווצר עימות. </strong></p>
<p>לכן העבודה החשובה היא להחזיק בתודעה שכל תגובה היא נורמלית במצב לא נורמלי, ומתוך כך באמת לתת את המקום לכל התנהגות שלא תהיה: היא עושה לה טוב לפתוח חמ&quot;ל, ולי עושה טוב להיות רק עם הילדים - להכל יש מקום. צריך לכבד מאוד את הקצב אחת של השנייה. אספר עלינו, על אורלי ועליי: בימים הראשונים למלחמה, אני הייתי במקום של לפתוח מרחבי שיתוף, שיבואו אלינו נשים ואנשים ונדבר,  ואורלי בכלל לא הייתה שם, היא לא רצתה להכניס אלינו אנשים זרים הביתה, רגע אחרי פלישות לתוך הבתים. אז איך למצוא את מקום האמצע בין שני אנשים בתוך הבית במצב שהוא מאוד קיצוני? נדרש המון כבוד לקצב של בת הזוג, לרגישויות שלה, לאיפה שהיא נמצאת בתוך הדבר הזה. זה לא קל. ראיתי הרבה זוגות שאחד הצדדים הרגיש מעין &apos;הפרת חוזה&apos;. זאת אומרת, הצד שתמיד היה אמון על החוסן, פתאום נשבר והתפרק, והצד השני אמר לעצמו, רגע, לא על זה חתמתי, היא תמיד העוגן שלי ופתאום אני צריכה לאסוף את השברים? זאת הרגשה קשה, לשני הצדדים, ולכן חשוב מאוד לזכור כל הזמן שמה שעובר עלינו עכשיו הוא מאוד קיצוני, הוא לא משהו שנתקלנו בו ולא הכרנו שום דבר שדומה לזה. </p>
<p><strong>חוץ מלזכור את זה, מה עוד אפשר לעשות, פרקטית? </strong></p>
<p>מערכת העצבים שלנו מורכבת משלוש מערכות ויסות, אחת מהן היא מערכת האיום שעובדת ביתר שאת לאור המצב, לכן אנחנו צריכות להגביר תנועה של מערכת ההרגעה וההתחברות. ברמה הזוגית, אני עובדת עם שלושה כללי אצבע:  </p>
<p>1. נגישות- אני פה בשבילך. </p>
<p>2. תגובה - אני לא רק פה אני גם מגיבה לצרכים שלך. </p>
<p>3. תגובה הולמת לצרכים - מתן מענה מדויק לצרכים שעלו בתוך הזוגיות. למשל, אם היא צריכה מגע אני לא אשב ואטיף לה עכשיו אידיאולוגיות אלא אתן מענה מותאם למה שהיא צריכה.</p>
<p>המשולש הזה דורש מאיתנו להפחית ביקורת - לא לדבר על למה <strong>את</strong> כך ולא אחרת, אלא לדבר יותר מה <strong>אני</strong> צריכה. לשקף את הצרכים שלך באופן הכי מדוייק שאת יכולה כדי לקבל עליהם מענה. </p>
<p>צריך לזכור, אנחנו מחזיקות כרגע במשאבים נפשיים מוגבלים, הבטריה של כולנו היא על אפס עד עשרה אחוז, אז צריך ממש לבחור את המלחמות שלנו. צריך לדעת להבליג על עוד כוס בכיור או כביסה שמונחת יותר זמן ממה שציפינו. זה לא חשוב עכשיו. כשהבית הארצי והרוחני שלנו הוא בזעזוע כל כך עמוק, אנחנו רוצים לאפשר עד כמה שיותר שהבית הזוגי, המשפחתי יצליחו להוות עוגן בטוח.</p>
<p><strong>נגישות, תגובה, ולא סתם תגובה אלא תגובה הולמת, הפחתת ביקורת. רשמתי, עוד משהו? </strong></p>
<p>העיקרון שאני עובדת איתו הוא &quot;לא לעשות לבדוּת&quot;, זה תרגום מאנגלית של Undoing aloneness. זאת אומרת, להחזיק את הענף הזוגי, ולחשוב ולדבר כל הזמן בהיבט שהוא זוגי. אני לא משאירה את האדם שאיתי לבד, לא עם רגשות קשים, לא עם מחשבות קשות, ולא עם תחושות קשות. צריך לזכור גם שלהרבה אנשים נשמטה גם הקרקע האידיאולוגית מתחת לרגליים, ומי שזה קרה לה צריכה לדעת שיש עבורה מקום להרגיש את כל הרגשות שהיא מרגישה כרגע – גם אם אלה רגשות קשים מאוד של &quot;להרוג את כולם&quot; או של &quot;אני לא רוצה לחיות פה&quot;. היא צריכה לדעת שיש לה מקום בטוח להרגיש את הרגשות האלה, כמה זמן שיידרש, בלא שיפוטיות, ובהמשך היא תרגיש רגשות אחרים. חשוב שלא תיפתח בתוך הבית גם זירה של מאבק על מה לגיטימי להרגיש ומה לא לגיטימי, בתקופה שבה גם ככה הכל מאבק. אנחנו נאבקות ונאבקים לעבור את היום, את השעה הקרובה, עוד לוויה, עוד שבעה שצריך ללכת אליה, עוד דאגה כללית, עוד חדשות רעות. אסור להישאר בזה לבד. </p>
<p>עיקרון נוסף הוא להישאר בעכשיו. צריך כל הזמן להצליח לדבר: &quot;מה אני צריכה עכשיו&quot;. ושוב ושוב להחזיר לכאן ועכשיו. כל פעם שמישהי רצה לחרדה קיומית, למחשבות על העתיד של הילדים שלנו כאן, לשאלות על פרנסה, בת הזוג צריכה כל הזמן לעזור לחזור לכאן ועכשיו: עכשיו יש לנו משפחה סביבנו, עכשיו יש לנו ממ&quot;ד, עכשיו יש לך אותי. נשימה היא כלי שעוזר לזה כי נשימה תמיד יש לנו כאן ועכשיו אז קל לחזור להיות איתה. </p>
<p><strong>את יכולה להרחיב, איך לנשום? כי כמו שאמרת זאת פעולה אוטומטית, אבל יש דרך לנשום כדי להירגע, נכון? </strong></p>
<p>המאמץ שלנו צריך להיות לווסת את מערכת האיום. השיטה היא נשימות וגאליות, שזה אומר, שאיפה עמוקה עמוקה בספירה של 8, החזקה ואז שאיפה איטית איטית החוצה. לעשות את זה לפחות 3 פעמים 2 דק כל פעם. זה מאותת לגוף שהוא לא בסכנה יותר. ומעבר לויסות מערכת האיום, כדי להגביר את מערכת ההרגעה וההתחברות, חשוב להיות במגע כדי להעלות את רמת האוקסיטוצין בגוף. אם לדקדק אז רצוי חיבוקים 8 פעמים ביום של לפחות 40 שניות. </p>
<p><strong>אבל, למשל, זוג שהיה בקונפליקט ובתקופה מאתגרת עם פרוץ המלחמה. איך הן אמורות להרבות עכשיו במגע, להתחבק כל כך הרבה?  </strong></p>
<p>אי אפשר לעבור מאפס למאה, זה מאוד קשה, אבל זה מחזיר אותנו לעיקרון של &quot;לא לעשות לבדיות&quot;. אז להתחבק ולהתקרב כמה שאפשר. באופן כללי מול בת הזוג, צריך לעשות כמו ברומטר, מה הסוללה של בת הזוג שלי היום, ומה שלי, כי זאת סוללה משותפת. אם אני רואה שלה יש 50% ולי יש 60%, אז מה האקסטרה שאני יכולה לעשות היום כדי להיטיב עם הבית, עם הזוגיות, ומנגד, אם אני מרגישה שהיום לי אין בטריה, ואני צריכה לשכב או אמבטיה ארוכה לעצמי, להגיד את זה ולקחת את הזמן הזה לעצמי כדי שהבטריה המשותפת לא תיגמר. נדרשת כל הזמן נדיבות של כמה יש לי לתת ומה אני צריכה, ותשומת לא לגמור את הבטריה – שהיא בטריה זוגית, יחידה אחת.</p>
<p><strong>מעבר לחיבוקים ולמגע, מה עוד עוזר למערכת ההרגעה וההתגברות?</strong></p>
<p>לשמוע מוזיקה מרגיעה, להתקלח ולהיות במים, מסאז&apos;ים, נשימות, חיוך לעצמי במראה, מאור פנים, נרות, אוכל מנחם ומרגיע. וכמובן שחשוב להקפיד על תזונה בריאה ושעות שינה. חשוב לייצר עוגנים קבועים, גם אם הם של כמה דקות. אם את רגילה לעשות ספורט שעה ביום, אז אפילו תעשי עשר דקות, חמש דקות, אבל תעשי. אותו דבר לגבי לבשל, גם אם לא כמו שאת רגילה, לבשל משהו, להיות בעשייה הקבועה הזאת. חשוב גם לתרגל הודיה לפני השינה או בבוקר. </p>
<p><strong>את יכולה להסביר איך מתרגלות הודיה?</strong></p>
<p>בלילה לפני השינה או בבוקר להחזיק מחברת קטנה ליד המיטה ולכתוב או לשתף את בת הזוג בשלושה עד חמישה דברים שאני מודה עליהם היום: יש מים בברז, שתיתי קפה ברצף, כולם בריאים ומוגנים וכד&apos;. אלה יכולים להיות רגעים קטנים כגדולים, לשמוח בהם, שכן נמצא שתרגול של הודיה והכרת הטוב מאוד עוזר להרים את הראש בימים כאלו. גם ברמה הזוגית אפשר לעשות את אותו דבר: תודה שהכנסת מדיח, תודה שקילחת אותם כשראית שכבר אין לי כוחות, תודה שהכנת מרק מזין. </p>
<p><strong>את מוצאת משהו ייחודי לזוגות נשים בכל המצב הזה וההתמודדות איתו? </strong></p>
<p>יש נושא שהוא לא פוליטיקלי קורקט: הרבה זוגות הטרו סביבנו דיברו על הצטיידות בנשק, ולאט לאט לכולם סביבנו נהיה נשק. ואורלי ואני חשבנו: אנחנו בדירת קרקע, אנחנו זוג נשים, אין מי שיגן עלינו. סביב הרבה חברות שלי אין מקום לחרדה הזאת או למחשבה הזאת: מה פתאום אנחנו זקוקות לגבר? אז לא די בפחד, עכשיו נוספות עליו בושה ואשמה, על כך שאנחנו מרגישות רגשות שהם מאוד הישרדותיים וראשוניים. </p>
<p>כמו ביחס לשאר הרגשות שציינתי, הייתי רוצה שלפחות בתוך הבית יהיה מקום להגיד גם את הרגש הזה ולהרגיש אותו: להרגיש פחד שאני לא אהיה מסוגלת לשמור על הבית שלי, הילדים שלי, אשתי, כי אני אישה. ולהיות עם זה ביחד. </p>
<p><strong>חוץ מתחזוק הזוגיות כפי שתיארת והרגעת מערכת העצבים בעזרת הכלים שתיארת, מה עוד יכול לעזור בזמן הזה? </strong></p>
<p>חשוב לומר שההיתלות לא צריכה להיות רק ברמה הזוגית. צריך לזכור שלקהילה שלנו יש כוח משמעותי, וזה בסדר לרצות להיתמך לא רק על ידי בת הזוג אלא גם על ידי החברות, המשפחה, הקהילה. הדברים האלה עוזרים לנו לגייס חוסן. יש זוגות שנוטים להיסגר פנימה, אבל לחלקנו טוב להיות במעגלי שיח, להתחבק, לדבר. אם יש מצב שאחת יותר זקוקה לזה והשנייה לא, אז לתת מקום לרצון הזה ולצורך הזה. </p>
<p><strong>מה לגבי זוגות עם ילדים?</strong></p>
<p>מאוד חשוב לשמר את המסורות המשפחתיות ואת הדברים שהמשפחה אוהבת לעשות ביחד – אם זה לשחק משחקי קופסה, לטייל, לשבת לשתות שוקו חם, לעשות קידוש, ליצור יחד. כל הרגל משפחתי שיש - להמשיך אותו, כי זה מחזק את החוויה של חוסן משפחתי וחוסן זוגי. כדאי גם לנסות להיזכר בהתמודדות עם משברים קודמים, למשל משבר הקורונה שהיה לא כל כך מזמן – מה עזר לכן אז? איזה משאבים גיליתן כזוג? כמשפחה? ולחזור ולמצוא את המשאבים האלה. </p>
<p><strong>יש כאן זוגות של קוראות שחוות בדידות קהילתית ומשפחתית, במובן של משפחה מורחבת, בשל הבחירה שלהן לחיות בזוגיות נשית. האם יש לך עצה טובה בשבילן? </strong></p>
<p>קודם כל חשוב לי לומר שזאת חוויה לא פשוטה, ולתת מקום לקושי הזה. שנית, במקרה כזה, הייתי מזמינה לפרו אקטיביות. זאת אומרת, אם אין סביבכן קבוצת שוות לכן, אז הייתי מקימה את הקבוצה הזאת, ואם אין שכנים שאני מכירה בבניין אז לגשת, ממש פיזית לדלת, להכיר את השכנים, ואם מישהי מבנות הזוג צריכה מעגל שיתוף, אז ליזום אותו. הצורך בסביבה תומכת רחבה משמעותי בימים האלה, כי אני מדברת ומספרת על מחשבה שהייתה לי, נגיד על פחד מחדירת מחבלים בלילה ומחשבות איך אגן על הילדים, ואז עוד מישהי משתפת ומספרת שהיא בודקת עשר פעמים את החלון, ועוד מישהי מספרת מה היא עושה, ויש בזה משהו שמנרמל את כל התחושות והמעשים האלה, וזה מרגיע את מערכת העצבים שלנו. הצורך בקהילה תומכת נוסף על הזוגיות לא מעיד על חולשה של הזוגיות, להפך, הוא מעיד על היכולת שלה לראות מכלול צרכים. מפגשים קהילתיים מייצרים חיבוק, חיבוק מייצר אוקסיטוצין, שנוצר מרגעים של נדיבות וחסד, ואם זה לא מגיע אליכן, אז תתחילו אתן את התנועה, תניעו את הגלגל.</p>
<p><strong>עוד משהו?</strong></p>
<p>לנסות לשמור על חוש הומור. זה מאוד עוזר. גם לרקוד כמה דקות, להיות בתנועה, להזכיר לעצמנו שהכל חולף ולהמשיך להחזיק בתקווה ביחד שהדברים יעברו וימים טובים לפנינו.
</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p>ליצירת קשר עם רוית: </p>
<p style="text-align: center;"><strong>רוית צור וייסלברג</strong>
<a href="tel:052-8821561" target="_blank">052-8821561</a>
<a href="mailto:ravitzur1@gmail.com" target="_blank"><span style="color: #0000ff;">ravitzur1@gmail.com</span></a>
</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[זכויות אמא "ידועה בציבור"]]></title><description><![CDATA["משפחות שבראשן הורה עצמאי" הוא הכינוי למה שהיה ידוע כ"משפחות חד הוריות". בהקשר הנוכחי הדבר מתייחס לאימהות שהביאו לעולם ילד/ים ללא בן/בת...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%9E%D7%90-%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8</link><guid isPermaLink="false">651a7da6c24f329585d57931</guid><category><![CDATA[חוק ומשפט]]></category><pubDate>Mon, 02 Oct 2023 08:26:43 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_4f3abc2bf5ff49a2b141d12227a255cf~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p style="text-align: justify;">&quot;משפחות שבראשן הורה עצמאי&quot; הוא הכינוי למה שהיה ידוע כ&quot;משפחות חד הוריות&quot;. בהקשר הנוכחי הדבר מתייחס לאימהות שהביאו לעולם ילד/ים ללא בן/בת זוג או שהן גרושות והילדים מתגוררים אצלן או בעיקר אצלן. (למעשה הדין זהה גם ביחס לגברים. כך שניתן לראות את האמור בטור זה ככתוב בלשון נקבה אולם מתייחס לשני המינים). במקרה של פירוד בין מי שהיא ידועה בציבור, בעקרון אמורים לחול אותם דינים אולם התקנות והנהלים בעניינן מורכבים יותר ויש להניח כי הן תזדקקנה לסיוע משפטי על מנת למצות את זכויותיהן או חלק מהן. למען הנוחות אכנה אימהות אלו &quot;אימהות עצמאיות&quot; (גם אם הן עובדות כשכירות או לא עובדות.).
</p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_4f3abc2bf5ff49a2b141d12227a255cf~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"title="אמא ידועה בציבור"alt="אמא ידועה בציבור"></figure>
<p>הטור הנוכחי הינו בעיקרו טכני, ועוסק בהטבות כלכליות שונות המיועדות למשפחות שבראשן אם עצמאית. אולם כידוע, כפי שלימדה אותנו חוה אלברשטיין, &quot;אהבה וכסף מניעים עולם. אהבה לרגע והכסף לעולם...&quot; אז הנה רשימת ההטבות המרכזיות:</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: left;"><strong>הטבות במס הכנסה:</strong> לכל הורה עצמאית מגיעה נקודת זיכוי נוספת במס הכנסה. משמעות ההטבה היא שמפחיתים מחיוביה במס סכום מסויים בהתאם לנקודות הזיכוי. כך למשל, לכל תושב ישראלי יש חצי נקודת זיכוי. לנשים ולאימהות יש נקודות זיכוי נוספות. ואם מדובר בהורה עצמאית אז לכל אלו מתווספת נקודת זיכוי נוספת שמשמעה כיום 235 ₪ נוספים לחודש.</p>
<p>
<u><strong>להיות אמא ידועה בציבור</strong></u>
 אימהות שאינן עובדות או ששכרן נמוך זכאיות כידוע לדמי אבטלה או הבטחת הכנסה (אימהות עצמאיות זכאיות להבטחת הכנסה, נכון להיום עד שכר של קרוב ל8,000 ₪ לחודש ברוטו במקרה של ילד אחד וקרוב ל-9,000 ברוטו במקרה של שני ילדים או יותר). פחות ידוע הוא שאימהות ששכרן לא גבוה (נכון להיום מדובר על שכר חודשי ממוצע ברוטו שבין 1,380 ₪ ל10,230 ₪) זכאיות (בלי קשר לזכות להבטחת הכנסה) ל&quot;מענק עבודה&quot; המכונה גם &quot;מס הכנסה שלילי&quot;. דהיינו גם אם אינך חייבת בכלל במס הכנסה כי משכורתך נמוכה מדי, מס הכנסה ישלם לך כסף כמעין &quot;השלמת הכנסה&quot;. הסכום יכול להגיע לעד 4,000 ₪ בשנה ולשם כך צריך להגיש בקשה לרשות המיסים. חשוב לדעת שזו זכות שקיימת גם לעובדות שכירות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>ימי מחלה: </strong>אחד הנושאים הקשים להורים בכלל וקל וחומר במקרים של משפחות שבראשן אמהות עצמאיות שכל הנטל נופל על כתפיהן, במיוחד כשהילדים קטנים הוא הג&apos;נגלינג הבלתי נגמר בין המחוייבות לעבודה לבין מחלות הילדים. כל הורה זכאי לעד 8 ימי מחלה בשנה בגין מחלת ילדים אולם אימהות עצמיות זכאיות ל-16 ימי מחלה. במקרה שמדובר באם לילד עם מוגבלות או חולה בסרטן או בטיפולי דיאליזה הזכאויות הן רחבות בהרבה. כדאי לדעת גם שבמקרה של ילד החולה במחלה קשה שצרכיו הרפואיים יקרים, ניתן למשוך כסף מהתוכנית &quot;חיסכון לכל ילד&quot; של ביטוח לאומי על מנת לממן את צרכיו הרפואיים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>חינוך: </strong>אימהות עצמאיות זכאיות לסבסוד מוגדל באופן ניכר במעונות יום ומשפחתונים. גובה הסיבסוד תלוי בהכנסה ובמספר הילדים והאם נכון להיום תצטרך לשלם בין כ-950 ₪ לילד לקצת פחות מ-1,900 ₪ לילד. נכון להיום במקרה שבו יש ילד אחד אימהות עצמאיות יהיו זכאיות לסיבסוד עד משכורת של כ-12,600 ₪ ברוטו ואם מדובר ביותר מילד אחד אז גם במקרה של משכורות גבוהות יותר. (למתעניינות בחישובים: גובה הסיבסוד מחושב כהכנסה לנפש במשפחה. במקרה של אם עצמאית מחשבים 50% מהכנסתה ברוטו, מחלקים אותם במספר בני המשפחה + 1, וכך נקבעת גובה ההכנסה לנפש ואיתה רמת הסיבסוד. לעומת זאת במקרה של משפחה שבה שני הורים גובה ההכנסה המלא של שניהם מחולק במספר בני המשפחה.)</p>
<p style="text-align: justify;">בנוסף, הדין מבקש לעודד אימהות להגביר את היקף עבודתן או לימודיהן. לצורך כך יש הסדר מיוחד לאימהות שעבדו או למדו לפחות 20 שעות בשבוע והוסיפו על עבודתן או לימודיהן לפחות 10 שעות בשבוע. אימהות כאלו מכונות &quot;מגבירות עבודה&quot; ובאופן זמני הן זכאיות לסיבסוד במעונות ומשפחתונים כך שתצטרכנה לשלם סכום מופחת בהרבה למעונות (נכון להיום: רק 250 ₪ לחודש לילד ו-375 ₪ לשני ילדים).  בנוסף הן זכאיות לסיוע בצהרונים, קייטנות ושירותי מטפל/ת ואפילו שיעורי עזר לילדים עד כיתה ד&apos; כולל).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בשלב בו הילדים מגיעים לביה&quot;ס, ללא קשר להכנסות האם, היא זכאית כל שנה, ל&quot;מענק לימודים&quot; מביטוח לאומי. המענק אמור להינתן אוטומטית לילדים מגיל 6-18 (או שזה יהיה גילם במהלך שנת הלימודים) אולם ניתן לבקש אותו לכל ילד מכתה א&apos;-י&quot;ב. במקרה בו יש לבקש את המענק (למשל כי את פרודה שנתיים אבל ביטוח לאומי לא יודע את זה, או כי גיל הילדים אינו תואם במדוייק לשנתון לימודיהם או סתם בגלל תקלה טכנית בביטוח הלאומי) ניתן להגיש את הבקשה לביטוח לאומי עד שנה וחצי לאחר מועד הזכאות. (למשל אם רוצים לבקש על אוגוסט 22&apos; ניתן להגיש את הבקשה עד מרץ 23&apos; כולל.) נכון להיום המענק הוא כ-1,100 ₪ לכל ילד והוא ניתן באוגוסט שלפני תחילת שנת הלימודים. מטרתו של המענק הוא לסייע ברכישת ציוד וספרי לימוד אולם הוא אינו מותנה בשימוש בכסף למטרה מסויימת.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>דיור וחשבונות:</strong> מי שמתגוררת בשכירות ואין בבעלותה דירה, והיא משתכרת (נכון להיום) עד סכום של כ-11,000 ₪ לחודש ברוטו, זכאית לסיוע בשכר דירה. בעניין זה יש לפנות למשרד השיכון. ההליך הוא קצת ארוך ומסורבל ודורש סבלנות אבל בסופו של דבר מקבלים סיוע חודשי. אימהות ל-3 ילדים ומעלה עשויות להיות זכאיות גם לדיור ציבורי.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בנוסף, ובלי קשר לסיוע בשכירות, זכאיות אימהות עצמאיות גם להנחה בארנונה, של עד 20%. בעניין זה יש לפנות בבקשת הנחה לרשות המקומית.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הנחה נוספת, ופחות ידועה רלוונטית גם היא לאימהות עצמאיות להן 3 ילדים ומעלה והיא הנחה ניכרת בחשבון החשמל. לצורך כך יש לפנות כמובן לחברת החשמל.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>בשורה התחתונה:</strong> למעשה ישנן הטבות שונות, שחלקן תלויות במספר הילדים, בהכנסות וברכוש שישנו או שהיה. גובה ההטבות כמו גם תנאי הזכאות (למשל גובה המשכורת) מתעדכנים מדי שנה. בנוסף, כפי שניתן היה לראות אפילו בטור זה, הגורמים מהם ניתנות ההטבות הם שונים. בשל כך אני ממליצה מאוד על האתר &quot;כל זכות&quot; שמרכז את ההטבות ומעדכן אותן מדי שנה, במדריך למיצוי זכויות למשפחות שבראשן הורה עצמאי:</p>
<p style="text-align: justify;"><a href="https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A_%D7%9E%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%99_%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%9F_%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%99_(%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%93_%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA)" target="_blank"><span style="color: #0000ff;">https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A_%D7%9E%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%99_%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%9F_%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%99_(%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%93_%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA)</span></a></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בנוסף, ישנם ארגונים שונים המסייעים במיצוי זכויות לאימהות עצמאיות: כמובן שירותי הרווחה, ויצ&quot;ו, נעמת, שי&quot;ל – שירותי ייעוץ לאזרח, ועוד ארגונים מקומיים יותר או פחות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ולסיום סיום: אזהרה – כפי שכתבתי בפתיחה אמא שהיא &quot;ידועה בציבור&quot; לא זכאיות להטבות הללו. במקרה של לסביות, לעיתים הרשויות אינן יודעות שיש לכן &quot;ידועה בציבור&quot; ולפעמים אפילו לא יודעות שהילדים הם של שתיכן. כך ייתכן מצב בו תקבלו אוטומטית מענק לימודים לילדים מהביטוח הלאומי, ובמקרי קיצון אפילו מצב בו שתי האימהות יקבלו את המענק על אותם ילדים. עד כאן – כייף. אלא שאם הביטוח הלאומי / מס הכנסה יגלו את הדבר הם ידרשו החזר של התשלומים כשהם צמודים למדד ובריבית של 4% לשנה. פחות כייף.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לתשומת לבכן.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בברכת, &quot;ילדים זה שמחה&quot;</p>
<p style="text-align: justify;">זיוה אופק, עו&quot;ד</p>
<p>




</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[התרת נישואים חד מיניים]]></title><description><![CDATA[המאמר הנוכחי עוסק בשאלה, הפחות נעימה אבל המאוד מאוד חשובה, איך "מתגרשים"? המאמר אינו רלוונטי לידועים בציבור שכן, כפי שהסברתי במאמר על...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%AA-%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%93-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D</link><guid isPermaLink="false">64f6ef0deb7afd0747639632</guid><category><![CDATA[חוק ומשפט]]></category><pubDate>Mon, 04 Sep 2023 21:00:00 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_4610fcb3a0be4e469a6a84c4a7d73fac~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p style="text-align: justify;">המאמר הנוכחי עוסק בשאלה, הפחות נעימה אבל המאוד מאוד חשובה, איך &quot;מתגרשים&quot;? המאמר אינו רלוונטי לידועים בציבור שכן, כפי שהסברתי במאמר על ידועים בציבור, &quot;ידועים בציבור&quot; אינו סטטוס משפטי אלא חזקה עובדתית וממילא כשהעובדות משתנות ובני הזוג חיים בנפרד, הם אינם ידועים בציבור יותר (לעיתים בשל מחלוקות שונות או לצורך שינויים ברישומי הביטוח הלאומי נדרשת הצהרה בעניין או קביעה משפטית אבל אין בכך סטטוס וזה אינו סעד העומד בפני עצמו אלא רק קביעה עובדתית לצורך חישוב של חובות וזכויות שונות). לכן השאלה &quot;איך מתגרשים&quot; רלוונטית רק לאנשים שנישאו, והם מבקשים לשנות את הסטטוס שלהם לגרושים, בין אם כדי שיוכלו להינשא לאחרים ובין אם מעצם העובדה שהסטטוס הקושר אותם לבן או בת זוג אליו אינם מעוניינים עוד להיות קשורים הינו שיקרי.  
</p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_4610fcb3a0be4e469a6a84c4a7d73fac~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"alt="נישואים חד מיניים"></figure>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לפי החוק בישראל רק בתי הדין הדתיים בישראל מוסמכים לעסוק בנישואין וגירושין. כל בית דין דתי, מוסמך לגבי בני דתו. אולם מה קורה אם בני הזוג אינם בני אותה דת? ומה קורה במקרה של נישואים חד מיניים, שבתי הדין הדתיים כלל אינם מכירים בנישואיהם? יתר על כן, כיוון שבני זוג מאותו מין שנישאו, לא עשו זאת בישראל ולא על פי הדין בישראל, שאינו מאפשר נישואין לבני זוג מאותו מין, עולה השאלה האם בכלל בית המשפט בישראל מוסמך לדון בנישואיהן ולפי איזה דין.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כיוון שיש בישראל אנשים שאינם &quot;בני דת מוכרת&quot; וגם אנשים שנישאו עם מי שאינו בן דתם, (כאמור מחוץ לישראל, כי בישראל זה בלתי אפשרי) נחקק חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ&quot;ט – 1969, המקנה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לדון בהתרת נישואיהם של אלו שאינם יכולים להתגרש לפי הדין הדתי שלהם. כמובן שבשנת 1969 איש לא חשב על בני זוג מאותו מין אבל למעשה החוק יצר הליך פשוט ויעיל להתרת הנישואין לבני זוג מאותו מין, וכמו כל הליך הוא פשוט בעיקר כששני בני הזוג מעוניינים בכך במשותף.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">למען האמת, ההליך להתרת נישואין בבית המשפט לענייני משפחה אפילו פשוט יותר לבני זוג מאותו מין, שכן במקרה של סטרייטים, לפני שבית המשפט דן בעניינם, הוא חייב לבדוק עם בתי הדין הדתיים של כל אחד מהצדדים האם הם חייבים בגירושין לפי הדין הדתי שלהם והאם הם יכולים להתגרש לפי הדין הדתי שלהם ורק אם התשובה של בתי הדין הדתיים היא שלילית קמה לו סמכות לעסוק בעניין. לעומת זאת, במקרה של נישואים חד מיניים בתי המשפט יודעים כעובדה שהדתות המוכרות בישראל אינן מכירות בנישואים חד מיניים ולכן הם רואים עצמם בעלי סמכות לדון בכך באופן מיידי.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">גם העובדה שהנישואין בוצעו מחוץ לישראל נפתרת באופן פשוט למדי בחוק, ובלבד שבני הזוג בפועל חיו בישראל שכן, סמכות בית המשפט לדון מוקנית לו אפילו אם אחד הצדדים הינו תושב ישראל מספיק זמן (תלוי בנסיבות אבל לפחות בין שנה לשנתיים) ואם שני הצדדים חיים בישראל או לפחות שהם חיו בישראל טרם פרידתם יחול גם הדין הישראלי.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">במקרה שהדין הישראלי לא חל, הרי מי שהגיש את הבקשה להתרת נישואין צריך להגיש חוות דעת של עורך דין מוסמך לפי הדין הזר לפיו שתקבע שלפי אותו דין ניתן להתיר את נישואיהם . כך למשל, אם זוג חי בצרפת. לאחר הפרידה אחד מבני הזוג עבר לישראל, הוא גר בישראל שנתיים, הוא יכול להגיש תביעה להתרת נישואין כנגד בן זוגו הצרפתי אבל הוא יצטרך למצוא עורך דין צרפתי שיכין עבורו חוות דעת המנוסחת כראיה לבית משפט (בעברית או באנגלית. ולעיתים בית המשפט יחייב אותו לתרגם מאנגלית לעברית בתרגום מאושר נוטריונית), שתקבע שאכן לפי הדין הצרפתי ניתן להתיר את נישואי בני הזוג.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בכל מקרה של מחלוקת בין בני הזוג הייתי ממליצה מאוד לא להגיש את ההליך עצמאית אלא לפנות לעו&quot;ד/ית הבקיא/ה בתחום, אולם כשהבקשה מוגשת ע&quot;י שני הצדדים בהסכמה, החוק להתרת נישואין קובע מפורשות בסע&apos; 5(ג) &quot;הסכמת בני הזוג תשמש לעולם עילה לגירושןי.&quot;. במקרה כזה יהיו שופטים שאף יפטרו את הצדדים מלהמתין לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ומדיון ופשוט יקבעו מיידית לאור הוראת סעיף 5(ג) לחוק כי הם קובעים בפסק דין הצהרתי שנישואיהם של הצדדים מותרים. יש לפנות למזכירות בית המשפט לענייני משפחה, להחתים אותה שפסק הדין הוא מקורי ועם פסק הדין ניתן לפנות למשרד הפנים ולשנות את תעודת הזהות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">חשוב מאוד: בני זוג שרשומים כנשואים במדינה נוספת בעולם, או שיש להם או למי מהם אזרחות במדינה נוספת והם מבקשים לוודא שלא ייחשבו נשואים באותה מדינה חייבים לוודא עם עורך דין מוסמך באותה מדינה כי פסק הדין הישראלי יוכר שם, באילו תנאים, ואם לא, איך ניתן לבצע את ההליך שם.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כפי שראינו, כשהדברים נעשים בהסכמה, ההליך הוא פשוט. אבל דורש קצת התעסקות עם בירוקרטיה. אז עבור מי שמעוניינת בהליך כזה ומוכנה להתעסק עצמאית בקצת בירוקרטיה הסבר קצר כיצד מגישים בפועל את ההליך: ראשית כל אחד מבני הזוג פונה למשרד הפנים בבקשה לתמצית רישום. (ניתן במקוון. בד&quot;כ מתקבל תוך חודש-חודשיים.)  בה מסמנים שמבקשים את כל פרטי המען שדווחו למשרד הפנים ואת כל פרטי הדת (כולל המרות דת אם היו, ודת ההורים והסבים והסבתות). יצויין שלפי התקנות יש חובה להמציא את המסמכים הללו, אולם בפועל בתי המשפט אינם נזקקים להם במקרה של זוג חד מיני, שכן לא משנה דתם בית המשפט יסכים להתיר את נישואיהם. אז אפשר לנסות להגיש בלי, ולציין בבקשה שלא הגשתם זאת שכן על אף דתכם ידוע לבית המשפט שבית הדין הדתי אינו מכיר בנישואיכם. מכל מקום בבקשה חובה לכתוב את כל הפרטים של שני הצדדים: שם מלא, מס&apos; תעודת זהות, כתובת, מייל, טלפון ודת. כמובן שיש לצרף תעודת זהות וספח. חובה לציין את האזרחויות שלכם וגם את המקום בו אתם גרים בפועל. יש לציין מתי איך ואיפה נישאתם ולצרף תעודת נישואין מאושרת (רצוי באישור אפוסטיל או נוטריון ולעיתים ידרוש מכם ביהמ&quot;ש גם תרגום לעברית). בד&quot;כ אותו עתק שהגשתם למשרד הפנים לרישום הנישואין מצויין גם לבקשה הזו. יש לרשום את הנימוק לבקשה. למשל: &quot;התגלעו בינינו מחלוקת ואנחנו איננו מעוניינים יותר להיות נשואים זה לזה&quot;. הייתי ממליצה גם להוסיף שלפי סע&apos; 5(ג) לחוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ&quot;ט – 1969 עצם הסכמתכם המשותפת היא עילה להתרת נישואיכם. כדאי לציין אם יש או אין ביניכם מחלוקות אחרות (רכוש / ילדים / מזונות). אם יש כדאי לציין במפורש שאתם מבקשים להתיר את הנישואין ללא קשר למחלוקות אלו. לאחר ניסוח הבקשה יש לכתוב &quot;אנחנו [שמות ומספרי ת&quot;ז] לאחר שהוזהרנו לומר את האמת שאם לא כן נהיה צפויים לעונשים הקבועים בחוק מצהירים בזאת שכל העובדות האמורות בבקשה הינן אמת&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">על הבקשה חיתמו רק בפני עו&quot;דית או מזכיר/ת בימ&quot;ש שיאשרו את חתימתכם ושיזהירו אתכם שזה פלילי לשקר בבית משפט. את הבקשה מגישים לבית המשפט בשלושה עותקים ומשלמים שם (או בבנק הדואר הסמוך) את האגרה. וזהו בעצם. מאותו רגע פועלים לפי הוראות בית המשפט.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בברכת הצלחה ובשמחות</p>
<p style="text-align: justify;">זיוה אופק, עו&quot;ד</p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[גירושין מגבר תוך כדי זוגיות לסבית]]></title><description><![CDATA[טור זה עוסק במצב בו ברקע גירושין בין גבר לאשה המוכרים כנשואים בישראל ושניהם יהודים נמצאת בזוגיות לסבית של האשה. טור זה נכתב בזהירות יתירה ו]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%92%D7%91%D7%A8-%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%9B%D7%93%D7%99-%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%AA</link><guid isPermaLink="false">64cf7bf76ef8271cce8d7452</guid><category><![CDATA[חוק ומשפט]]></category><pubDate>Sun, 06 Aug 2023 10:58:40 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_a98b5b5dd8b448dc9fe941fc622b74e4~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p>
</p>
<p style="text-align: justify;">טור זה עוסק במצב בו ברקע גירושין בין גבר לאשה המוכרים כנשואים בישראל ושניהם יהודים נמצאת בזוגיות לסבית של האשה. טור זה נכתב בזהירות יתירה ובכל מקרה חשוב להיוועץ בעו&quot;ד עוד טרם עולה עניין הגירושין וככל הניתן עוד טרם ידיעת הבעל (וקל וחומר הילדים, ככל שישנם) על הקשר הזוגי הלסבי.

</p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_a98b5b5dd8b448dc9fe941fc622b74e4~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>בית המשפט ובית הדין הרבני</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בישראל, רשאי רק בית הדין הרבני לעסוק בגירושין שבין יהודים. עם זאת, העיסוק בגירושין אינו זהה לעיסוק בחלוקת המשאבים שבין בני הזוג, לזכויות מי מהם או ילדיהם למזונות, או להסדרי השהות של הילדים. בכל הנושאים הללו ישנה סמכות מקבילה הן לבית הדין הרבני והן לבית המשפט לענייני משפחה (בענייני מזונות סמכות בית הדין הרבני היא מוגבלת ולמעשה עוסקת רק בהשבת הוצאות אולם בפועל בתי הדין רואים עצמם לעיתים כמוסמכים לדון גם בפסיקת מזונות בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון.)</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בעבר, היה כמעט &quot;ברור מאליו&quot; (למעט מקרים חריגים) שנשים מעדיפות דיון בבית המשפט לענייני משפחה ואילו גברים בבית הדין הרבני, בעיקר בשל כך שפסיקת המזונות בבתי המשפט היתה, בממוצע גבוהה יותר. אולם מדיניות פסיקת המזונות בבתי המשפט השתנתה מהותית וכיום לעיתים קרובות דווקא פסיקת בתי הדין הרבניים בנושא זה גבוהה יותר.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בלי קשר לכל זאת לעניות דעתי בגירושין בהם האשה מעורבת בזוגיות לסבית ישנה חשיבות מבחינתה שהעניין יידון בפני בית המשפט לענייני משפחה משני טעמים עיקריים:</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אחד ההבדלים המרכזיים בין בית הדין הרבני (להלן: בית הדין) לבית המשפט לענייני משפחה  (להלן: בית המשפט) הוא, שבית הדין נוטה להתחשב בהתנהגות הצדדים ו&quot;באשמתם&quot; בגרימת הגירושין לצורך הערכה של חלוקת הרכוש ושיתוף בו בעוד שנדיר שבית המשפט בכלל מוכן לקבל ראיות בנושא. באשם זה, ניאוף הינו מרכיב מרכזי. חשיבותו של מרכיב זה גוברת אם הרכוש אינו רשום על שם שני הצדדים. במילים אחרות, אשה שמנהלת מערכת יחסים זוגית טרם גירושיה עלולה לסבול מכך בחלוקת הרכוש בינה לבין בעלה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הבדל מרכזי שני הוא, שבתי הדין במיוחד בעבר, (בפסיקות משנות ה-2000 אולם לא רק) נוטים לראות בחשיפה של ילד לזוגיות לסבית כמנוגדת אינהרנטית לטובת הילד. בפסיקות בתי הדין כבר קרו מקרים שבתי דין קבעו שבמקרים כאלו הילדים יהיו במשמורת האב עם הסדרי ראיה מוגבלים לאם, או קבעו שהילדים לא יישנו אצל האם, או למצער (בפסיקות &quot;מתקדמות&quot; יותר) קבעו שהילדים לא ישהו עם בת הזוג של האם. מעבר לקושי בעצם פסיקה שכזו הדבר משפיעה גם על זכאותן / חיובן של האימהות במזונות בעבור הילדים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לעומת זאת, בבתי המשפט הרטוריקה היא שוויונית. כמו שכולנו יודעות שופטים ועו&quot;סים הם בני אדם, וככאלו הם מושפעים מדעותיהם הקדומות ככל שיש להם. דעות קדומות כאלו עלולות להשפיע גם על תפיסת היחסים הרכושיים ועוד יותר על הערכת הכישורים ההוריים. אולם הדבר הינו חריג, ואינו מובנה בתוך התפיסה המשפטית. נהפוך הוא, הוא מנוגד לתפיסה המשפטית העקרונית. </p>
<p><br /></p>
<h2><u><strong>מה עושים בפועל כשאת רוצה להתרגש ומנהלת זוגיות לסבית במקביל</strong></u>?</h2>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הדרך הבטוחה ביותר להתגרש מבלי שהזוגיות הלסבית תשפיע על זכויותייך וחובותייך במהלך הגירושין היא כמובן שהבעל ובהתאמה המעורבים בהליך המשפטי לא ידעו על כך או לפחות שזהות זו לא תמומש בתקופת הגירושין. כמובן שלא תמיד זה מעשי או תואם את היושרה הנוהגת במערכות היחסים המעורבות בכך. בפרט יש לשים לב שבמהלך ההליכים המשפטיים, במיוחד כשאלו מתנהלים בבית הדין, לעיתים, הצדדים או מי מהם שוכרים חוקרים פרטיים למעקב אחרי ההתנהלות של הצד השני, שכן להתנהלות זו יכולות להיות השלכות על הזכויות והחובות של הצדדים כפי שהסברתי לעיל.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לכן כדאי מאוד לדאוג לכך שההליכים ינוהלו בבית המשפט ולא בבית הדין. הקביעה באיזה בית משפט ינוהלו ההליכים בהם יש סמכות מקבילה נתונה בידיו של הצד שיזם את ההליכים. לכן, ככל שעולה הרצון לפתוח בהליכים כאלו ישנה חשיבות לעשות זאת בהקדם האפשרי, ולעיתים לפני שיתוף של הבעל בהחלטה הסופית על מנת שאת תוכלי לקבוע היכן ההליכים יתנהלו. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אמת, שלעיתים עצם הגשת ההליך עלולה להסלים את הסכסוך כשאת עוד לא בטוחה מה רצונך לעשות אולם הדבר קל יותר מאשר להילחם אחר כך על הקשר עם הילדים ועל זכויות אחרות, בסביבה משפטית שבאופן מוצהר אינה שוויונית. עם זאת, כיום &quot;העוקץ&quot; מהחשש להסלמה הוקהה במידה מרובה בשל ההליך של &quot;יישוב סכסוכים&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>יישוב סכסוכים</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כיום, בכל מצב בו יש סכסוך בין בני זוג (למעט בעניין של אלימות), בטרם מגישים כתב תביעה לבית משפט או לבית הדין, חובה להגיש בקשה ליישוב הסכסוך. מדובר על טופס סטנדרטי, באגרה נמוכה במיוחד (כיום כ-100 ₪), בו אינך מפרטת שום טענה או עובדה ביחס לסכסוך. את נדרשת למלא את פרטייך ואת פרטי בן הזוג ולבקש מבית המשפט עזרה ביישוב הסכסוך. הבקשה מופנית אוטומטית ליחידת הסיוע שיש ליד כל בית משפט ובית דין. הצדדים יזומנו לפגישה עם עובדת סוציאלית ביחידת הסיוע שם היא תקשיב לטענות ההדדיות ותציע להם מפגש גישור עם עורכי דין ביחידת הסיוע. חובה להגיע לפגישה ראשונית זו, אולם אין חובה להמשיך בהליך הגישור, והוא יימשך רק אם שני הצדדים יסכימו לכך. ככל שהצדדים מגיעים להסכמות בגישור ההסכם יוגש לאישור בית המשפט ויקבל תוקף של פסק דין. אם הצדדים כשלו מלהגיע להסכמות או שאחד מהצדדים אינו מעוניין להמשיך בהליך הרי יחידת הסיוע תודיע על כך לבית המשפט. לאחר הודעה זו, יש לצד שביקש את יישוב הסכסוך שבועיים להגיש כתבי תביעה ורק אם הוא לא הגיש, רשאי הצד השני להגיש כתבי תביעה. המשמעות המעשית היא שמי שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך קובע באיזו ערכאה יתנהל ההליך - האם בבית הדין או בבית המשפט. מנגד, הבקשה עצמה פחות מסלימה את הסכסוך שכן היא אינה מפרטת טענות ועובדות שאולי לא יהיו נעימות לצד השני, כשהמפגש הראשוני מתווך ע&quot;י עובדת סוציאלית.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">למען האמת, הפניה ליישוב סכסוך חשובה גם מטעם נוסף. גירושין הם משבר משפחתי כבד, המשפיע עמוקות על כל בני המשפחה. הניסיון מלמד שהשפעה זו חריפה וקשה במיוחד בתקופת ניהול הסכסוך בבית המשפט, במיוחד אם הסכסוך בין ההורים הוא קשה, ובכלל בתקופה הראשונה שלאחר הפרידה. (בד&quot;כ השנה הראשונה קשה במיוחד). ככל ששני ההורים מצליחים לנהל את הסכסוך באמצעות גישור, בהליכים מהירים ככל הניתן, מבלי לחשוף את ילדיהם לסכסוך ותוך שמירת קשר מיטבי בין הילדים לבין שני ההורים, כך המשבר שיעבור על הילדים צפוי להיות קל יותר. בעיני זוהי מוטיבציה עמוקה עבור שני הצדדים, לפנות לגישור, לשתף פעולה איתו, ולנסות להקל מעל הילדים את המשבר. בסופו של יום, כל אחד מהצדדים צריך להחליט כמה &quot;שווה&quot; לו הנזק לילדיו, ומה הוא מקבל בתמורה: כסף? נקמה? מה הבחירות שלנו אומרות על זהותנו כהורים ועל מחוייבותנו כלפיהם. נדמה לי שסוג חשיבה כזה היה יכול להנמיך חלק לא מבוטל מהלהבות, שברגיל מלוות סכסוכי גירושין.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">וטיפ אחרון: לעולם, אבל לעולם, אל תפני לעו&quot;ד/ית שאתם מרגישים שהוא/היא מסלימים את הסכסוך, יותר ממה שאת היית רוצה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בברכת התחלות חדשות ומשמחות</p>
<p style="text-align: justify;">זיוה אופק, עו&quot;ד</p>
<p>



</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[יפוי כח מתמשך לבנות זוג]]></title><description><![CDATA[2.2.23 מבוא נתחיל בקצת היסטוריה שתקל להבין מה זה בכלל ייפוי כח מתמשך. עד שנת 2016, אם חלילה מי מאיתנו לא היתה יכולה לדאוג לעצמה (אובדן...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%99-%D7%9B%D7%97-%D7%9E%D7%AA%D7%9E%D7%A9%D7%9A-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%96%D7%95%D7%92</link><guid isPermaLink="false">64cba5de2a28bf40d2dc606b</guid><category><![CDATA[חוק ומשפט]]></category><pubDate>Wed, 02 Aug 2023 21:00:00 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_cc2d76bda85d40ec88c4c5c88644ac2f~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p style="text-align: center;">                                                                                                                                  2.2.23</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>מבוא</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">נתחיל בקצת היסטוריה שתקל להבין מה זה בכלל ייפוי כח מתמשך. עד שנת 2016, אם חלילה מי מאיתנו לא היתה יכולה לדאוג לעצמה (אובדן הכרה ממושך, דמנציה, אי – כשירות על רקע נפשי וכל כיוצ&quot;ב), היו מופנים בני משפחתה אל בית המשפט כדי למנות לה אפוטרופוס/ית והחולה היתה מוגדרת חסויה. לצורך כך היה נערך הליך משפטי, בו היתה מתבקשת חוות דעת של עו&quot;ס בדבר מצבה של החולה ומי כדאי שיהיה או יהיו האפוטרופסים. במקביל היתה מתבקשת עמדת האפוטרופוס הכללי. לאחר מינוי האפוטרופסות היה על הממונה להגיש דו&quot;ח של מצבה הכספי המלא של החסויה ועל צרכיה. האפוטרופוס הכללי היה מגיב על הדו&quot;ח ומעביר לבית המשפט את עמדתו ובהתאם ביהמ&quot;ש היה קובע בכמה כסף מותר לאפוטרופסים להשתמש לצרכיה השוטפים של החסויה. כל הוצאה חריגה או שינוי בצרכים השוטפים דרשו אישור של ביהמ&quot;ש, שכלל שוב הליך מול האפוטרופוס הכללי. בכל שנה היה על האפוטרופסים לשלם אגרה ולהגיש דו&quot;ח מפורט על מצבה הכלכלי של החסויה. במקרה שלחסויה היה רכוש משמעותי דו&quot;ח זה היה צריך להיערך ע&quot;י רו&quot;ח. בקיצור, המשפחה שגם כך נקלעה למשבר ועומס בשל הצורך לטפל בבת המשפחה החולה, נקלעה גם להוצאות כבדות ובירוקרטיה מתישה. 

</p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_cc2d76bda85d40ec88c4c5c88644ac2f~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">מטבע הדברים, החסויה עצמה לא יכולה היתה להגיד דבר וחצי דבר בשאלה מי היא רוצה שיהיו האפוטרופסים שלה, איך היא מבקשת שינהלו את רכושה, ואת חייה בכלל. באילו טיפולים רפואיים היא היתה מעוניינת ובאילו לא, איפה היא היה מעוניינת לגור? האם יש מוסד שמועדף אליה, האם היא רוצה טיפול בבית? באילו תנאים? – עמדתה לא נשמעה מהטעם הפשוט שבעת שהדיון נערך היא כבר לא היתה מסוגלת (בד&quot;כ) להגיד מה עמדתה...</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">באיזשהו שלב הבין המחוקק שרוב המשפחות דואגות לבני משפחתם החולים לא פחות טוב ואולי קצת יותר טוב מהאפוטרופוס הכללי. יתר על כן, הובן שההליך במתכונתו זו נוטל מהחסויה את האוטונומיה שלה ופגע בזכויות יסוד על הגוף והקניין.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כתוצאה מכל אלו נולדה האפשרות לערוך ייפוי כח מתמשך (זהו המסמך הנפוץ ביותר. יש גם אפשרויות נוספות.) הרעיון הוא שמדובר במסמך אותו עורכים אנשים שכשירים לומר מה הם רוצים. המסמך הוא מסמך מפורט וניתן למעשה לפרט אותו עוד הרבה יותר. באופן כללי המסמך מאפשר לנו לקבוע מי ומה יחליט עבורנו דברים בשעה שאנו לא נוכל להחליט על עצמנו. הוא מאפשר לקבוע כיצד יוחלט מתי איננו כשירים לנהל את ענייננו בעצמנו. הוא מאפשר לקבוע &quot;אפוטרופסים&quot; שונים לעניינים שונים. אלא שביפוי כח מתמשך הם אינם נקראים יותר אפוטרופסים אלא מיופי כח. אנו יכולים לקבוע תנאים שונים לעצם כשירותם של מיופי הכח למלא את תפקידם. אנחנו יכולים לקבוע האם יהיה מיופה כח אחד או יותר. אנחנו יכולים לתת להם הוראות נרחבות בכל אחד מהתחומים, מה אנו מבקשים או אפילו מורים להם לעשות במצבים שונים. מה כולל ייפוי הכח ומה איננו כולל. אנחנו אפילו יכולים להורות שצד שלישי או אפילו האפוטרופוס הכללי עצמו יפקח על מיופי הכח שלנו, ויהיה להם חובות דיווח כלפיהם במועדים או בעניינים שנקבע, ועוד ועוד. במילים אחרות, בעריכת המסמך אנחנו שומרים על האוטונומיה שלנו וחוסכים לבני המשפחה שחלילה יצטרכו לטפל בנו בעת צרה המון כסף ובירוקרטיה. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>הגנה על צדדים שלישיים </strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">חשיבות מיוחדת בעריכת ייפוי כח יש לאנשים שתומכים בבני משפחה או בגופים אחרים. כך למשל הורים לילדים קטינים. כך גם הורים מבוגרים שתומכים בילדיהם או בנכדיהם או בבן משפחה אחר שזקוק לעזרה, או אנשים שנותנים תרומה קבועה למוסדות או ארגונים שחשובים בעיניהם. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אחד מעקרונות האפוטרופסות הוא שאסור להשתמש ברכושו של החסוי אלא לטובתו האישית. במקרים של הורים חסויים לילדים קטינים בתי משפט פסקו מזונות מתוך הרכוש של החסוי/ה אולם זה רק בקטינותם ורק בסיפוק הצרכים הקיומיים. לא ניתן היה להשתמש בכספי חסוי לסייע לילדים במימון חתונה, או ברכישת השכלה גבוהה, או אפילו לא ברכישת רשיון נהיגה וקל וחומר לא בעזרה ברכישת דירה. לילדים בגירים ולאנשים או ארגונים אחרים, שלחסויה לא היתה חובת מזונות כלפיהם לא ניתן היה להמשיך ולסייע אף אם היה ידוע שבמשך שנים רבות ובקביעות החסויה, כשהיתה במלוא  כושרה סייעה להם. האפוטרופסים היו חייבים להשתמש בכסף אך ורק לטובת החסויה. לעומת זאת, בייפוי הכח המתמשך אנחנו יכולים לתת הוראות מפורטות, למי אנחנו מבקשים לתרום, לסייע, להלוות, באילו מקרים ו/או סכומים או על פי אילו עקרונות תיקבע היקף העזרה. כך אנחנו מגנים על אנשים ומוסדות שיקרים ללבנו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">חשיבות מיוחדת נוספת בעריכת יפוי הכח המתמשך, שמדי פעם נתקלים בה למרבה הצער אצל להטב&quot;ים בכלל ואצל להטב&quot;ים דתיים יותר, היא עריכת יפוי כח כזה במקרה של סכסוך משפחתי. כך למשל אם את מבקשת שבת זוגך תהיה מיופת הכח אולם הורייך ו/או אחייך מתנגדים לזוגיות וירצו לנהל בעצמם את רכושך ואת הטיפול בגופך (אולי תוך נישול בת הזוג בהזדמנות זו), או בניגוד לאופן שבו את היית בוחרת בו, (למשל תוך ניתוק בת הזוג). ישנו צורך בעריכת יפוי הכח. אם לא ינוסח יפוי הכח המתמשך הרי בית המשפט יצטרך לקבוע מי יהיה האפוטרופוס עליך ומה הוא/היא יעשו. קשה לדעת מה בית המשפט יקבע במצב כזה. ולעיתים קרובות, במצבים של סכסוך משפחתי חריף בשאלת זהות האפוטרופוס בית המשפט ממנה אפוטרופוס חיצוני (באמצעות עמותה), ואז במקום טיפול משפחתי כזה או אחר את מקבלת טיפול מוסדי.  </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>מגבלות</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עם זאת, יפוי הכח המתמשך מוגבל על פי חוק. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ראשית, מיופה הכח חייב להיות כשיר בעת מימוש ייפוי הכח. וזה כולל את העובדה שהוא אינו יכול להיות בהליכי חדלות פרעון ולהיות מיופה כח בענייני רכוש בד בבד. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">שנית, מיופי הכח אינם יכולים לערוך עסקאות בהיקפים כספיים גדולים, לשנות קרנות פנסיה, וכמובן שלא לערוך עסקאות במקרקעין ללא אישור בית המשפט. המחוקק עדיין רצה לוודא שהבסיס הכלכלי של מי שאיבד את כשירותו, &quot;בגדול&quot; נשמר.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">שלישית, יפוי כח מתמשך, גם אם הוא יפוי כח רפואי, אינו חל במצבים בהם מוגדר האדם מבחינה רפואית כ&quot;חולה נוטה למות&quot;. מי שרוצה לשמור על האוטונומיה שלה גם במצבים הללו צריכה למלא מסמכים נוספים (יפוי כח או הנחיות מקדימות לפי חוק החולה הנוטה למות) ולהפקידם במשרד הבריאות.+ </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>להיות מיופת כח</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">להיות מיופת כח זהו תפקיד וולונטרי. גם אם חתמת על הסכמה לשמש מיופת כח של מישהו לעולם לא ניתן יהיה לחייב אותך למלא תפקיד זה. בכל שלב, לפני או אחרי הצורך במימוש יפוי הכח, רשאית מיופת כח להודיע שהיא אינה מוכנה יותר לשמש כמיופת כח. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">שנית, יפוי הכח לעולם מוגבל בהיקפו. חלק מהמגבלות נובעות מהוראות החוק שאת חלקם הזכרתי לעיל. החוק גם מגביל מיופי כח מלבצע דברים שמטבעם הם אישיים. למשל: אי אפשר להמיר דתו של אדם או להצביע במקומו בבחירות מתוקף ייפוי הכח... חלק מהמגבלות נובעות מההוראות שהממנה, דהיינו מי שערכה את ייפוי הכח ניסחה (ככל שהיא ניסחה הוראות כאלו), שכן חובת מיופי הכח לפעול ממש בהתאם להוראות של ייפוי הכח המתמשך. לכן חשוב שבשעת עריכת יפוי הכח המתמשך מיופי הכח יקראו את יפוי הכח ויוודאו שהם מבינים על מה הם חותמים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>מי צריכה לערוך יפוי כח מתמשך ומתי</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בד&quot;כ רוב האנשים והנשים שעורכים יפויי כח מתמשכים הם בגיל העמידה ומעלה. בד&quot;כ הדבר קורה לאחר שהם אובחנו כחולים, או לאחר שהם נדרשו להתמנות אפוטרופסים להוריהם הקשישים, והם ראו עד כמה זה מסורבל ולא נוח ולא רצו שילדיהם יעברו דבר דומה, אצל אחרים המניע הוא חשיפה לאנשים אחרים שחלו או נדרשו לטפל בבני משפחה חולים וכך הם נחשפו לקשיים הכרוכים באפוטרופסות. <strong>אני סבורה שהמועד הנכון לערוך יפוי כח מתמשך הוא לכל המאוחר בעת ההריון בילד הראשון וגם אצל בנות זוג</strong>, אכן סביר להניח שלא יהיה צורך בשימוש במסמך וכך סתם &quot;זרקתן כסף&quot; על עריכתו. אולם אם חס וחלילה קורה משהו שמצריך את המסמך הזה, דווקא אז אין ערוך לחשיבותו. דווקא במקרים בהן בת זוג (או בן זוג, או הורים מבוגרים) נדרשים לטפל באשה צעירה שחלתה כשבמקביל הם צריכים לטפל בעצם המשבר שנוצר בתא המשפחתי, הדבר האחרון שהם צריכים זה את הבירוקרטיה והעלויות שבאפוטרופסות... בד&quot;כ המשמעות של הצורך להפעיל ייפוי כח מתמשך בגיל צעיר היא שהתא המשפחתי איבד הורה ובת זוג מתפקדים – במישור הכלכלי, במישור של אחזקת הבית והטיפול בילדים וכמובן במישור הריגשי. דווקא במצב משברי כזה, יש לנו אינטרס עליון להקל עליהם את ההתמודדות עם המשבר.</p>
<p><br /></p>
<h2><strong>האפשרויות המעשיות לבנות זוג</strong></h2>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">מבחינה מעשית יפוי כח מתמשך נערך בפני עו&quot;ד/ית שעברו הכשרה מתאימה וקיבלו הסמכה לערוך אותו. המסמך הוא מסמך מקוון שאף מופקד באופן מקוון. ההסמכה מאפשרת לעורכי הדין להיכנס לאתר האפוטרופוס הכללי לערוך בו את המסמך ובסופו של דבר להפקיד אותו. במהלך עריכת יפוי הכח חובה על העו&quot;דית להסביר לכם את כל מה שהסברתי עד כה ועוד כמה דברים. כמו למשל אפשרויות חלופיות לייפוי הכח המתמשך שפותחו במקביל. האפשרויות הללו מיועדות לאנשים שהינם אפוטרופסים על אחרים, או שמעוניינים שתיקבע עליהם אפוטרופסות (למשל כדי להבטיח פיקוח של בית המשפט והאפוטרופוס הכללי) אולם במקביל הם מעוניינים לתת הוראות או כדי לשמור על האוטונומיה שלהם או כדי להבטיח שהניסיון שצברו יבוא לידי ביטוי בהליכי האפוטרופסות. אפשרות נוספת היא לערוך מעין &quot;אפוטרופסות חלקית&quot; המכונה בחוק &quot;תומך בקבלת החלטות&quot;. אפשרות זו מיועדת למצבי ביניים, בהם האדם חושש שיינצלו את חולשותיו אולם אינו מעוניין שמישהו אחר יחליט עבורו בלעדיו. על העו&quot;דית לסייע לך לבחור במסמך המתאים ביותר לרצונותייך, להסביר לך את אפשרויותייך בניסוח, לנסח את ההוראות שאת מעוניינת לתת, להסביר את משמעותן מבחינת תפקודו של מיופה הכח בפועל, וכו&apos;. לאחר ניסוח יפוי הכח עליך לחתום עליו בפני העו&quot;דית וכך גם מיופי הכח (אלא שהם יכולים לחתום גם בפני עו&quot;ד אחר). כמובן שבאחריות עוה&quot;ד המתחים להסביר למיופי הכח את תפקידם, את ההוראות המרכזיות ביפוי הכח, את מגבלותיהם, זכויותיהם וחובותיהם כדי להבטיח שהם אכן מבינים על מה הם חותמים ומה משמעות הדברים. בד&quot;כ ימים ספורים לאחר ההפקדה האפוטרופוס הכללי מאשר שהטופס הופקד.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אם חלילה צריך להשתמש ביפוי הכח (מה שנקרא בחוק &quot;להכניס את יפוי הכח לתוקפו&quot;) פונים שוב לאפוטרופוס הכללי (הפעם מיופי הכח עושים זאת אישית בעצמם, ללא עו&quot;ד, במשרדי האפוטרופוס הכללי או באמצעות מערכת ההזדהות הממשלתית באופן מקוון), מראים לו שהתמלאו התנאים למימוש יפוי הכח ושוב, בד&quot;כ תוך כמה ימים, יפוי הכח נכנס לתוקף וניתן לנהל את רוב שיגרת חייו של מיופה הכח במחלתו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">באיחולי בריאות טובה</p>
<p style="text-align: justify;">זיוה אופק, עו&quot;ד</p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[צווי אימוץ וצווי הורות אצל זוגות חד מיניים]]></title><description><![CDATA[על הורות טבעית ומשפטית בעקרון יש שתי דרכים להפוך להורים, האחת היא ללדת/להוליד ילדים. דרך זו מכונה במשפט "הורות טבעית" או "הורות...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A5-%D7%95%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%A6%D7%9C-%D7%96%D7%95%D7%92%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%93-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D</link><guid isPermaLink="false">649d6e1be768eebd7ca3a455</guid><category><![CDATA[חוק ומשפט]]></category><pubDate>Wed, 28 Jun 2023 21:00:00 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_4817223f39f44ed49563ea7a79f82f3e~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>על הורות טבעית ומשפטית</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בעקרון יש שתי דרכים להפוך להורים, האחת היא ללדת/להוליד ילדים. דרך זו מכונה במשפט &quot;הורות טבעית&quot; או &quot;הורות ביולוגית&quot;. ההורות הזו, גם היא לפעמים פיקציה משפטית. כך למשל, זוג הטרוסקסואלי נשוי שהשתמש בטיפולי פוריות, ואחד מבני הזוג או שניהם אינם הוריו הביולוגיים של הילד (אולם כשהאם היתה בהריון) ייחשבו לצורך העניין הורים ביולוגיים. יתר על כן, לפי המשפט הישראלי, זוג כזה, כשהוא נשוי, גם אם הוא פרוד, כשהאם הרתה לגבר אחר, אפילו אם האם והאב הביולוגיים יצהירו כי הם הוריו &quot;הטבעיים&quot; של הילד, הוריו הטבעיים ייחשבו בני הזוג הנשואים זה לזו. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הדרך השניה להפוך להורים היא באמצעות צו משפטי הקובע את ההורות. לכן ההורות הזו מכונה &quot;הורות משפטית&quot;. במשפט הישראלי מצויים שני סוגים של צווים כאלו. האחד, והוותיק מביניהם הוא צו האימוץ, והשני הוא צו ההורות. יודגש: <strong>לאחר כינון ההורות אין במשפט הישראלי (לפחות להלכה) כל הבדל בין הורות &quot;טבעית&quot; להורות &quot;משפטית&quot;</strong>. אין במשפט הישראלי &quot;חצי הורות&quot;. כל הורות כוללת את מלוא הזכויות והחיובים שבין הורה לילד. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כיוון זוגות חד מיניים, מטבע הדברים, לפחות אחד ההורים אינו ההורה הביולוגי של הילד, הרי זוג חד-מיני המעוניין להביא ילדים לעולם, יזדקק להליכי ההורות המשפטית.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>יודגש שכל הדיון בדבר צווי הורות וצווי אימוץ רלוונטי רק כשיש לילד הורה &quot;טבעי&quot; </strong><u><strong>אחד</strong></u><strong> (או בהעדר הורה &quot;טבעי&quot;). לפי הפסיקה כיום אין בישראל מעמד של שלושה הורים במשפחה ולכן אם ישנם שני הורים הכשירים לטפל בילד, לא ניתן לבקש הליכי הורות משפטיים.</strong>

</p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_4817223f39f44ed49563ea7a79f82f3e~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>צווי אימוץ</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עד שנת 97&apos; אנשים חשוכי ילדים, שביקשו תרומת זרע אנונימית פנו לבנקי הזרע. שם, לפי הוראות משרד הבריאות, היו שני &quot;מסלולים&quot;. אם היה מדובר בזוג הטרוסקסואלי, הם פשוט היו מקבלים טיפול, ממש כפי שנהוג היום. אולם אם היה מדובר באשה פנויה, היא היתה נדרשת לעבור וועדה מקצועית, הכוללת אנשי מקצוע מתחום הטיפול בנפש ובמשפחה כמו גם לפחות איש דת אחד, ורק לפי אישורה של הוועדה היתה הפונה מקבלת אישור לטיפול. מספר נשים פנו לבג&quot;ץ בטענה לאפליה. המפורסמת שבהן (למעשה היחידה שעתרה בשמה הגלוי היתה ד&quot;ר ירוס-חקק). לוז הטענה היה שאו שמדינת ישראל מחלקת &quot;רישיונות להורות&quot; ואז יש לבחון את כשירותם ההורית של כל הפונים לבנקי הזרע, או שאין רישיונות להורות ואז בחינתן רק של נשים שאינן נשואות היא אפליה פסולה. הרעיון שהמדינה מחלקת &quot;רישיונות להורות&quot; יכול לעיתים לקסום לאנשים העוסקים בילדים ונוער בסיכון. אולם כאז כן עתה היה ברור שזהו רעיון מסוכן וקשה מאוד לקבלו במדינה דמוקרטית. מכאן שטענת האפליה לא רק היתה גלויה ופשוטה, אלא שהיה ברור שבהוראת מנכ&quot;ל משרד הבריאות, ללא שום הליך חקיקה, ובחינה נרחבת של הנושא, &quot;דה פקטו&quot; המדינה החליטה על &quot;רישיונות להורות&quot;. בלחץ בית המשפט העליון הוסכם על ביטול ההוראה ולמעשה מאז מתן פסק הדין (הקצרצר והלא מנומק) בוטלו הוועדות ובנקי הזרע נפתחו לכל המעוניינת בהם. עד לאותו רגע, נשים לסביות נמנעו מלהגיע לוועדות הללו, ואם הן הגיעו הרי שהן בד&quot;כ הסתירו את עובדת היותן לסביות וביקשו תרומת זרע כאימהות יחידניות. ממילא כמעט ולא היו ילדים לבנות זוג לסביות. מאותו רגע, החלו נשים לסביות לפנות לבנקי הזרע ואכן נוצר &quot;גל&quot; של משפחות לסביות שילדיהן נולדו מזרע של תורם אנונימי. היום זה נראה כמעט מובן מאליו, אבל הילדים הראשונים שנולדו כתוצאה מפסק הדין המהפכני הזה הם היום בסה&quot;כ בשנות העשרים לחייהם. אולם הילדים הללו, מבחינה משפטית, לא היו ילדים לאמהות לסביות אלא ילדים לאם יחידנית, אותה אם שילדה אותם, כ&quot;הורה טבעית&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ד&quot;ר ירוס חקק ובת זוגה, השתמשו בשירותי בנק הזרע, עוד לפני המהפכה שהן חוללו וילדו 3 ילדים. בתחילת שנות ה-2000 הן ביקשו לאמץ זו את ילדיה של זו. חוק אימוץ ילדים, תשמ&quot;א -1981 (להלן: חוק האימוץ) קובע שככלל רשאים לאמץ ילדים רק &quot;איש ואשתו יחדיו&quot;. אולם החוק קובע מספר חריגם שמאפשרים אימוץ גם ע&quot;י מאמץ יחיד. או בשל כך שהוא בן או בת הזוג של הורה הילד או משום טובת הקטין. בתחילת שנות האלפיים סברו המערערות שבית המשפט יתקשה לקבוע כי המשפט הישראלי מכיר בבנות זוג מאותו מין כבנות זוג ולכן ביקשו להכיר בכך שזו טובת הקטין. ההליך נמשך כ-5 שנים ובסופו קבע בית המשפט העליון כי ככל שיוכח שזו טובת הקטין יוכלו בנות זוג לסביות לאמץ זו את ילדיה של זו (לא כבנות זוג, אלא משום טובת הילדים). </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בנימה אישית אעיד, כשפסק הדין ניתן ילדיי שלי ושל בת זוגי  היו כבני 3. אני חושבת שלעולם לא אשכח את היום. היינו אז חלק מקבוצה באינטרנט של זוגות חד מיניים. חגגנו בבכי של התרגשות מול המקלדת, על מנת לחלוק את התרגשותנו. באופן ספונטני נקבע מפגש עוד באותו יום. קשה לשכוח את שימחת אותו מפגש. אולם המציאות בפועל עדיין היתה קשה ומסורבלת.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">על פי חוק האימוץ חובה לקבל תסקיר של פקיד/ת סעד בטרם ההחלטה על אימוץ. חובה גם להוכיח שהילד הוא בר אימוץ, דהיינו שאין לו אב. בנקי הזרע טרם היו מיומנים בסיפוק האישורים הללו, פקידות הסעד הגיעו מכל מיני רקעים, רובן לא פגשו מעולם משפחות חד-מיניות, לחלקן היו דעות קדומות כנגד משפחות כאלו, ו/או כנגד להט&quot;בים בכלל. אולם בסופו של דבר, פקידות הסעד השופטים והשופטות (וגם בנקי הזרע) &quot;הסתגלו&quot; להליכים, וגם אם אלו לקחו חודשים ארוכים ולעיתים שנה ויותר, הילדים אומצו. לאט לאט, נתקלו המאמצות בפחות הומופוביה, וביותר הבנה וקבלה של אורח חייהן. לאט לאט, הרעיון המובן מאליו, שטובת הילדים היא שהוריהם מבחינה ריגשית כלכלית וחברתית יהיו גם הוריהם מבחינה משפטית, חילחל גם כלפי זוגות של לסביות. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אולם הקהילה הלהט&quot;בית חיפשה הליך מהיר פשוט וזול יותר. למעשה, בעולם מתוקן גם המדינה היתה אמורה לרצות בהליך כזה. בד&quot;כ פקידות הסעד לענייני אימוץ עוסקות בילדים שנמצאים בסיכון גבוה, ילדים שעליהן להוציא אותם ממשפחותיהם פן יבולע להם. ילדים שחיים במוסדות בהעדר משפחה מאמצת ופתרון ביתי. מהר מאוד, בקשות האימוץ של לסביות הפכו לאלפי בקשות, וכח האדם המצומצם ממילא של משרד הרווחה, שלא פעם כשל, מלהוציא ילדים מביתם במועד, או למצוא להם משפחה מאמצת בתוך זמן סביר, פשוט מרוב עומס, היה צריך להשקיע מאות שעות עבודה בילדים מטופלים ומטופחים שלא נשקף להם כל סיכון. למרות זאת, המדינה התנגדה שוב ושוב לכל הליך פשוט יותר. אבל בסופו של דבר הליך כזה נוצר...</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>צווי הורות</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בשנת 1996 נחקק בישראל חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ&quot;ו – 1996. הידוע בתור &quot;חוק הפונדקאות&quot;. החוק כוון אז לתת מענה כמובן רק לזוגות הטרוסקסואלים נשואים, ומשמעותו היתה שזוג נשוי כזה יכול להתקשר עם פונדקאית כך שהיא תישא את ההיריון עבורו. כזכור אשה יולדת כתוצאה מהיריון שלה נחשבת במשפט הישראלי להורה &quot;טבעית&quot;. על מנת שהילד ייחשב כבנם של בני הזוג שהתקשרו עם הפונדקאית, היה צורך בהליך משפטי. לפי חוק הפונדקאות, הליך זה כונה צו הורות, ומטרתו הייתה לנתק את קשר ההורות הטבעית בין הפונדקאית לילד ולהכריז שהורי הילד הם בני הזוג שביקשו את הבאתו לעולם. ההליך הזה אמנם היה מיוחד לפונדקאות, והסתמך על תהליכים שכבר נבחנו בעין משפטית עוד טרם ההריון, אולם היה בראציונאל שלו דבר שהתאים עד מאוד למשפחות של לסביות. ככלל באימוץ, ילד נולד לתא משפחתי אחד, ובשל משבר באותו תא משפחתי הוא גדל בתא משפחתי שונה. זהו הבסיס המרכזי לאימוץ. כמובן שבמשפחות של לסביות בד&quot;כ שתי בנות הזוג מחליטות יחד על הבאת הילד לעולם באמצעות אחת מהן, והילד גדל באותו תא משפחתי בו תוכנן לכתחילה שהוא יגדל. לעומת זאת, בפונדקאות, הילד גדל אצל הורים שלעיתים קרובות אחד מהם אינו הורהו הביולוגי (בפונדקאות בישראל, עד היום, לפחות אחד ההורים חייב להיות ההורה הביולוגי של הילד) אולם גדל במשפחה בה הוא תוכנן לגדול מלכתחילה. למעשה זה בדיוק המצב אצל מרבית הזוגות החד מיניים שפנו לבנק הזרע. אחת האימהות היא אם ביולוגית והילד גדל איתה ועם בת זוגה באותו תא משפחתי אליו הן התכוונו לכתחילה. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בשנת 2012 ניתן צו ההורות הראשון לבנות זוג לסביות, במקרה ששונה מהותית מצווי ההורות הניתנים כיום כדבר שבשיגרה, אבל היווה פתח לכינון ההורות המקובלת היום. מדובר על בנות זוג שרצו להביא לעולם ילד מתרומת זרע אנונימית, אולם בשל קשיי פוריות של האם שניסתה להיכנס להיריון היא נזקקה לתרומת ביצית. בהסכמת קופת החולים ומשרד הבריאות (הסכמה שלא היתה יכולה להינתן כיום, כי כיום לפי הדין לא ניתן לקבל תרומת ביצית שאינה אנונימית.) תרמה בת הזוג את הביצית לבת זוגה, זו אכן הופרתה בתרומת זרע אנונימית, הרתה וילדה. כזכור, אם שיולדת בסיומו של היריון נחשבת במשפט הישראלי לאם &quot;טבעית&quot; אולם מה מעמדה של האם הביולוגית??? לדעת מדינת ישראל על האם הביולוגית היה לפנות להליך של אימוץ בנה הביולוגי, שכן לפי המשפט הישראלי יש רק שתי דרכים להיות אם, או ללדת את הילד או לאמץ אותו. אמנם קיים הליך משפטי של צו הורות, אולם הוא מיוחד לילדים שנולדו בהליכי פונדקאות, ומנתק את הקשר בין הילד לאם שנשאה אותו ברחמה. שני דברים שלא התקיימו במקרה שלפנינו. בנות הזוג טענו שזה פשוט לא סביר באופן קיצוני שאם תצטרך לאמץ את בנה הביולוגי וביקשו מבית המשפט &quot;צו הורות פסיקתי&quot;. ההליך לקח 5 שנים, בית המשפט סבר שיש צורך בתסקיר פקידת סעד בדומה לחוק האימוץ, אולם שאב השראה מחוק הפונדקאות ובסופו של דבר קבע שהאם הביולוגית היא אמו של הקטין. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">יצויין שבמקביל, באותה תקופה, נדרש בית המשפט גם לצווי הורות יצירי פסיקתו עבור הורותם של אנשים שעברו הליכי פונדקאות מחוץ לישראל, בהם גם זוגות גברים ואנשים אחרים שלא רצו או לא יכלו לעבור את ההליך בישראל. ממילא בית המשפט נדרש לתת מענים לתאים משפחתיים שנוסדו &quot;לכתחילה&quot; אולם החוק הישראלי לא נתן להם כל מענה. בית המשפט הבין, שככל שלא יינתן מענה למשפחות הללו, יוותרו מאות ואולי אלפי ילדים ללא הסדרה של הקשר בינם לבין מי שהם חוויים כהוריהם. וכך צעד אחר צעד התרחב ההליך של הסדרת ההורות במשפחות לסביות באמצעות צווי הורות פסיקתיים. בתחילה נדרשו בנות הזוג לפנות לתסקירי פקידות סעד וההליך עדיין היה ארוך. למעשה הוא היה כמעט זהה להליך אימוץ ורק הראציונאל שלו היה שונה. אולם, בהעדר הכבלים של חוק האימוץ, די מהר ויתרו בתי המשפט על תסקירים, לעיתים הם אפילו ויתרו על דיונים, ההליך נעשה יותר ויותר מהיר, ומאז שנת 2021 ניתן להגיש את הבקשה לצווי הורות כחודשיים טרם הלידה ועד תשעה חודשים אחריה (כדי להנות מההליך המהיר. כשמדובר בבנות זוג אזרחיות ותושבות ישראל, שהחליטו במשותף על הבאת הילד לעולם והיו בנות זוג לפחות 9 חודשים לפני ההיריון בד&quot;כ לא יידרש תסקיר אולם יידרש דיון בבית משפט. בנסיבות מיוחדות כגון אישפוז רפואי של הילד או אחת האימהות, או אפילו בשל קושי בטיפול בתאומים, או ילד נוסף לאותה משפחה שכבר קיבלה צו הורות בעבר, ייטו בתי המשפט לוותר אפילו על הדיון). במילים אחרות, בנות זוג שהגישו את הבקשה טרם הלידה, בד&quot;כ יקבלו צו הורות בתוך כחודש-חודשיים ממועד הלידה לכל היותר ובאופן כללי, במקרים &quot;הסטנדרטיים&quot; ההליך נמשך חודשים ספורים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>בין צו הורות לצו אימוץ באופן מעשי אצל זוגות חד מיניים</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כיום מרבית האימהות הלסביות פונות להליך של צו הורות וזה ההליך השכיח. עם זאת, יש מקרים שבהם נדרש או רצוי לפנות להליכי אימוץ למשל, כשהאם הלא ביולוגית הינה אזרחית זרה והיא מעוניינת כי גם בנה יהיה אזרח של אותה מדינה. כיוון שצווי ההורות הם פיתוח של הפסיקה הישראלית, לעומת מוסד האימוץ הידוע בכל העולם, ישנן מדינות שלא מכירות בצווי ההורות. במקרים כאלה מומלץ לפנות לצו אימוץ. גם במצבים בהם בנות הזוג לא הגישו את הבקשה במועד או כשההריון החל סמוך מאוד למועד תחילת הזוגיות ייתכן וייאלצו לפנות להליך האימוץ. ישנם שופטים שבמקרים כגון אלו יוותרו אפילו על תסקיר פקידת סעד על אף לשונו המפורשת של חוק האימוץ. מנגד, ישנם מקרים שדווקא הליך האימוץ בהם יכול להיות מורכב יותר מהליך של צו הורות, למשל כשהמאמצת והמאומץ אינם בני אותה דת, או כשהאם המאמצת מבוגרת מגיל 40. בכל מקרה שהעובדות בו אינן השכיחות ביותר מומלץ מאוד להתייעץ עם עו&quot;ד/ית לשקילת האפשרות המתאימה ביותר.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">למעשה מרבית ההליכים מוגשים באמצעות עורכי דין גם כשמדובר בהליכים &quot;סטנדרטיים&quot;, גם כי אנחנו מיומנים בבירוקרטיה הזו ובעיקר כי מאוד שכיח שיש ויכוחים עם עורכי הדין של היועמ&quot;ש בדבר האישורים הנדרשים או דרך הוכחת העובדות. עבור מי שאינו מכיר את ההליך זה יכול להיות מלחיץ מאוד ולפעמים גם מכשיל. עם זאת אין מניעה - במקרים שבאמת מדובר בזוגיות יציבה וארוכת טווח, כששתי בנות הזוג פחות או יותר בריאות ומתפקדות וללא עבר פלילי, כששתי בנות הזוג תושבות ישראל, וכשכל ההליך נעשה יחד - להגיש את הבקשות באופן עצמאי.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>איך מגישים בפועל בקשה לצו אימוץ</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">יש למלא טופס בנוסח המובא בזאת, לחתום עליו בפני עו&quot;ד או בפני מזכיר בית המשפט ולהגיש לבית המשפט לענייני משפחה. חובה לברר קודם לאיזה בית משפט עליכן לפנות כי לא כל בתי המשפט לענייני משפחה עוסקים באימוץ בפועל.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כפי שניתן לשים לב חלקים מהטופס (למשל סעיפים 20-24) לא רלוונטיים לאימוץ בין בנות זוג. אז פשוט כותבים שם שלא רלוונטיים ואם צריך מוסיפים מה כן רלוונטי. חשוב למלא את כל הסעיפים. לסעיף 25 הוא סעיף נימוקי הבקשה אפשר למלא בהפניה לדף מצורף ובדף המצורף להסביר מדוע האם הלא ביולוגית רוצה לאמץ את הילד של בת זוגה. <strong>הדבר הכי חשוב בסעיף זה הוא להדגיש שלילד אין אב ידוע ולהביא לכך הוכחות</strong> (למשל אישור בנק הזרע ורופא הפוריות). באופן כללי כדאי לצרף מסמכים התומכים בנימוקים שלכן.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הטופס יועבר לשופט ולמשרד הרווחה (לשירות למען הילד) ומשם תונחו כיצד ההליך ממשיך. לפעמים כדאי לנג&apos;ז טלפונית לשירות למען הילד, כאמור הילדים שלכן אינם בראש סדר העדיפויות. פשוט כי אינם בסיכון...</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>איך מגישים בפועל בקשה לצו הורות</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לבקשה לצו הורות אין טופס מובנה. פשוט צריך לכתוב לבית המשפט לענייני משפחה את כל הפרטים שלכן, המבקשות (שם, ת&quot;ז, מען, מייל, טל&apos; וכמובן לצרף צילום ת&quot;ז עם ספח) שמוגשת כנגד היועץ המשפטי לממשלה הוא המשיב. ולכתוב בכותרת שאתן מבקשות צו הורות פסיקתי.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לאחר מכן צריך לכתוב את כל העובדות שבזכותן (או בגללן) אתן מעוניינות בצו ההורות ולצרף מסמכים שמעידים שכך הוא. על מנת שהבקשה תתאים לנהלים של היועץ המשפטי לממשלה כך שהוא לא יתנגד חשוב שהעובדות בבקשה יכללו את הנתונים הבאים:</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">1. מועד תחילת הזוגיות (ושהיא קודמת לפחות ב-9 חודשים להריון) כולל מסמכים שמעידים שאכן כבר הייתן אז בנות זוג (למשל: תעודת נישואין, הסכם משותף להשכרת דירה או אפילו תמונות ווטסאפ / פייסבוק נושאות תאריך מתאים).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">2. שפניתן יחד לבנק הזרע ועשיתן את התהליך בשותפות. רצוי מאוד לצרף הסכם משותף לפתיחת התיק בבנק הזרע.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">3. שהילד/ה נולדו מתרומת זרע אנונימית. כאמור זה קריטי להתקבלות הבקשה. לכן חשוב לצרף מסמכים שיוכיחו זאת. בעיקר אישור מבנק הזרע על &quot;שיחרור המנה&quot; ואישור רופא הפוריות על הזרעה של זרע מתורם אנונימי. כמובן שקריטי שהתאריכים יתאימו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">מי שעברה תהליכי IVF ולכן יש פער זמנים בין &quot;שחרור&quot; מנת הזרע להפריה, צריכה להביא מסמך ממרפאת הפוריות שהם שמרו את מנת הזרע והשתמשו לצורך הפריית הביצית בזרע תורם אנונימי.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">4. שערכתן הסכם זוגיות וממון. כמובן לצרף את ההסכם. יש להניח שתקבלו את הצו גם ללא הסכם אולם מבחינת היועץ המשפטי זה מנוגד להנחיותיו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">5. שאין לכן הרשעות קודמות בשל עבירות מין ואלימות. אם תתנגדו להצהיר על כך היועץ המשפטי פשוט יבדוק את מרשמכן הפלילי ובית המשפט לא יחייב אתכן, אולם, כאמור, כדי לעמוד בהנחיות היועמ&quot;ש ולקבל את הצו ללא עימותים אלו חלק מהעובדות הנדרשות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עליכן לתצהיר בפני עורך/כת דין או בפני מזכיר בית המשפט שכל העובדות בבקשה הן אמת בנוסח דומה לנוסח התצהיר שבתחתית טופס בקשת האימוץ, ולהגיש את הבקשה ב3 עותקים (אחד חוזר אליכן) במזכירות ביהמ&quot;ש לענייני משפחה שבאזור מגוריכן.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">משם בית המשפט ועורכת הדין של משרד הרווחה (לשכת היועמ&quot;ש) ינחו אתכן בהמשך.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בהצלחה רבה </p>
<p style="text-align: justify;">זיוה אופק, עו&quot;ד</p>
<p>


</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[הסכמי הורות לידועים בציבור ]]></title><description><![CDATA[הסכמי הורות הינם הסכמים בהם מתקשרים הורים שאינם בני זוג במטרה להביא לעולם ילדים משותפים. הסכם לצורך עצם הבאת הילד לעולם למעשה, ככל שגבר...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8-1</link><guid isPermaLink="false">649c6c650b2132bda6b39cc4</guid><category><![CDATA[חוק ומשפט]]></category><pubDate>Tue, 27 Jun 2023 21:00:00 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/e6d9e8_86c679745ed34487aaf2f8c271938a1f~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הסכמי הורות הינם הסכמים בהם מתקשרים הורים שאינם בני זוג במטרה להביא לעולם ילדים משותפים. </p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>הסכם לצורך עצם הבאת הילד לעולם</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">למעשה, ככל שגבר ואשה (שאינם נשואים לבני זוג אחרים) מתקשרים ביניהם להבאת ילד לעולם ללא מעורבות רפואית הרי הם אינם חייבים משפטית לערוך הסכם הורות. עצם הבאת הילד לעולם מחייבת את שניהם בדאגה לשלומו, לרווחתו ולכלכלתו, ועצם הקשר הביולוגי מזכה את שניהם בזכות להירשם כהוריו של הילד ולהיות עמו בקשר. במקרה כזה על ההורים להצהיר במהלך הלידה כי הם הורי הילד וכך הילד יירשם. כמובן שההמלצה החד משמעית היא לערוך הסכם הורות גם במקרה זה, שכן הניסיון מלמד שאי עריכת הסכם כזה עלול ליצור מחלוקות רבות, שייפגעו בשני ההורים (הן ריגשית והן כלכלית) וכתוצאה ישירה מכך כמובן גם בילד. בכל מקרה, במקרה בו האב מסרב להירשם או האם מסרבת לרשום אותו ניתן לפנות לבית המשפט ולאחר בירור האבהות בד&quot;כ יחייב בית המשפט את רישום שני ההורים, כהוריו של הילד.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לעומת זאת, אם ההורים יבקשו להביא את הילד לעולם באמצעות טיפולי פוריות (ואפילו הזרעה) הרי לכל הפחות הם יצטרכו, לפי דרישת המרפאה, לערוך הסכם, על פי סע&apos; 31 לחוזר מנכ&quot;ל משרד הבריאות 20/07 שיתייחס לחמשת הנושאים הבאים:</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">1. הסכמת האב לטיפולי הפוריות והצהרה כי הוא מודע לחובותיו כלפי היילוד, ללא כל קשר להסכם כלשהו. מעצם החובה בדין לדאוג לשלומם, רווחתם וכלכלתם של ילדינו.</p>
<p style="text-align: justify;">2. התייחסות לשאלת האפשרות של הצדדים להסכם לחזור בהם והשימוש שייעשה בחומר הגנטי במקרה זה (או במקרה מוות של אחד הצדדים). במילים &quot;חומר גנטי&quot; הכוונה היא לזרע של האב שנשמר במרפאה, ובעיקר לביציות של האם המופרות בזרע האב (הידועות בשם &quot;עוברים מוקפאים&quot;). (במקרים נדירים הכוונה גם לביציות של האם אולם הן בד&quot;כ מופרות בסמוך לאחר שאיבתן). ההסכם בעניין זה חייב להכיל את הצהרת ההורים כי הקביעה בדבר החומר הגנטי תהא כפופה לכל דין.</p>
<p style="text-align: justify;">3. הצהרת האם כי אינה &quot;אם נושאת&quot; במשמע חוק ההסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד), תשנ&quot;ז – 1996, ובמילים אחרות כי אינה משמשת פונדקאית עבור האב או עבור כל אחד אחר.</p>
<p style="text-align: justify;">4. הצהרת שני הצדדים כי ההסכם לא נעשה כנגד תמורה כספית או אחרת וכי הם נכנסים אליו מרצונם החופשי.</p>
<p style="text-align: justify;">5. הצהרת שני הצדדים כי אינם נשואים לבני זוג אחרים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">על פי הדין מרפאות אינן רשאיות להעניק טיפולי פוריות לאנשים שאינם בני זוג ללא הסכם כזה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עם זאת ההסכם הזה רחוק מאוד מלבטא את המכלול המורכב אליו צריכים להתייחס הורים כשהם שוקלים להביא לעולם ילד או ילדים במשותף, ולכך נתייחס בפרק הבא.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>הסכם של גבר ואשה להבאת ילד לעולם</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כשאנו מביאים לעולם ילד עם אדם נוסף, אנו למעשה מפקידים בידיו ובאחריותו את הדבר היקר ביותר ללבנו (ובד&quot;כ גם לכיסנו) שיש או שיהיה לנו במהלך החיים. כשבן או בת זוג נוהגים בילדינו (שהם גם ילדיהם) שלא לפי ערכינו או הרגלנו הדבר יכול לעורר כעס רב ומחלוקות רבות. הדברים הינם מציאות ידועה ויומיומית. אולם ברוב המקרים, כשהקשר הזוגי תקין או לפחות סביר, הכעס והמחלוקות ייפתרו באמצעות האהבה, הקשר הזוגי וההרגל של בני הזוג לנהל משאים ומתנים זה עם זו בשיגרת החיים. כל המנגנונים הללו לא קיימים כשמדובר בהורות משותפת עם גבר או אשה שאינם בני זוגנו. לכן הניסיון מלמד, שרבים מהפונים לעורכי דין לצורך הבאת ילדים משותפת לעולם כלל לא יגיעו ביניהם להסכם ולהבאת ילד לעולם. כשהם יבררו את כוונותיהם ביחס לעיקרי פרטי החיים של הילדים העתידים, פעמים רבות הם יגיעו למסקנה שהם אינם רואים עין בעין את גידולו, חינוכו וכלכלתו של הילד. מנסיוני האישי, מדובר בעשרות אחוזים מכלל ההסכמים. דווקא משום כך כל כך חיוני לפנות לעורך/כת דין הבקיאים בתחום טרם תחילת טיפולי הפוריות. אי הסכמה מהותית טרם הבאת הילד לעולם כוללת בתוכה אך את האכזבה שבדחיית חלום הילד ומשאבים מצומצמים יחסית שהושקעו בכך. אותה אי הסכמה שמתעוררת לאחר שהילד כבר חי יכולה להביא לערעור כל מירקם החיים של כל המעורבים, ולעיתים למשך שנים ארוכות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הבעיה הזו נמצאת במוקד החובה להביא הסכם כזה (ככל הסכם הנוגע לקטינים) לאישור בית המשפט לענייני משפחה. המשפט הישראלי כיום אינו מוכן לתת תוקף להסכמים לגבי ילדים שטרם נולדו וניתן להגיש את ההסכם לאישור בית המשפט רק לאחר לידת הילד. לגישת המדינה בית המשפט כלל לא מוסמך לדון בהסכמים כאלה טרם הלידה שכן זהו דיון בזכויותיו של אדם שטרם בא לעולם ולפי החוק מי שטרם נולד אינו כשיר לזכויות וחובות משפטיות. טענה אחרת הינה שטובת הילד היא עקרון העל של דיני המשפחה ולא ניתן להעריך ברצינות את טובתו של ילד באופן &quot;תיאורטי&quot;. כיום שאלה זו מתבררת בפני בית המשפט המחוזי, אולם מכל מקום בסיטואציה המשפטית כעת ניתן ליתן להסכם תוקף של פסק דין רק לאחר לידת הילד. כשאין מדובר סתם בהליך פורמלי. ההורים נדרשים לאשר מחדש את הסכמותיהם בפני בית המשפט ואם אחד מהם חוזר בו מהסכמותיו בד&quot;כ ביהמ&quot;ש יסרב לאשר את ההסכם. ושוב חזרנו לנקודה שבחסות המשפט הישראלי יעלו המחלוקות לאחר שהילד כבר קיים על כל המחירים הכרוכים בכך, במקום למנוע בדיוק את הסיטואציה הזו מראש.  אותה מניעה שדווקא בשבילה ערכנו את ההסכם המדוקדק בניסיון לפתור מראש את המחלוקות האפשריות ולוודא שאנו רואים את גידול הילד, חובותינו וזכויותינו עין בעין בכל מהלך חיי היום-יום הצפויים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>תוכן ההסכם</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">מדובר על אחד ההסכמים המורכבים ביותר הקיימים בתחום דיני המשפחה. ההסכם צריך להתייחס לילד שטרם נולד, עורכים אותו בני זוג שבדרך כלל מעולם לא חוו את חוויית ההורות, הוא צריך להתייחס לשנים ארוכות בעתיד, וכאמור, לפחות בתחילת הדרך מעמדו המשפטי של ההסכם בעייתי. על מנת להעניק הכוונה ראשונית להסכם כזה כדאי שהוא יכלול התייחסות לעניינים שלהלן. אני ערה לכך שהסעיפים הבאים ייקראו כסעיפים &quot;טכניים&quot;, שאינם מאוד מעניינים עבור המתעניינים בהסכמי הורות באופן תיאורטי (אלו יכולים לעבור לראש הפרק הבא), אולם עבור אלו המתעניינים בהם באופן מעשי לפרטי הסעיפים הללו יש חשיבות אקוטית.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">1. כל העניינים שקשורים לטיפולי הפוריות – אילו בדיקות מתחייב כל אחד מהצדדים לערוך, מי מממן את הטיפולים, איפה הם נערכים, מה קורה אם במשך תקופה ארוכה הטיפולים לא צולחים, מה קורה במקרה של רצון או צורך בהפלה? מה קורה אם במהלך הטיפולים אחד מהצדדים כבר אינו מעוניין יותר בהסכם וכיוצ&quot;ב.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">2. כל העניינים הקשורים להריון וללידה – עד כמה זכאי / חייב האב להיות מעורב בתהליך ההריון? בלידה עצמה? אילו בדיקות מתחייבת האם לעבור? מי מממן את הדברים שאינם ממומנים על ידי שירותי הבריאות? מי בוחר בהם? (רופא פרטי / דולה / רפואה משלימה וכיוצ&quot;ב)?</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>חשוב לשים לב שמעמד האב והאם בשני הסעיפים הללו אינו זהה! </strong>מרבית טיפולי הפוריות ובוודאי תהליך ההריון והלידה קורים בגופה של האם. העקרון המקודש בשיטת המשפט שלנו, לפיה לאדם יש אוטונומיה על גופו אינם מאפשרים לאכוף התחייבויות הנוגעות לגופו של אדם, כגון חיוב לבצע בדיקות רפואיות, חיוב להמשיך או להפסיק הריון, חיוב לקבל טיפולים רפואיים וכד&apos;. להערכתי, לא חשוב מה יהיה כתוב בהסכם בין הצדדים, אם האם תבקש שהאב לא יהיה נוכח בעת שהיא מקבלת טיפולים רפואיים, או בשעת הלידה לא ייפגעו בזכות לפרטיותה ולחסיונה הרפואי. לכן הסכמים בעניינים הללו יכולים להיערך באחת משתי דרכים, או להבין שמדובר בהצהרת כוונות בלבד אולם בסופו של דבר לאדם שבגופו מתבצע הטיפול (כאמור בד&quot;כ האם) שמורה &quot;זכות המילה האחרונה&quot;, או ליצור בהסכם סעיפים שאמנם לא יאפשרו את אכיפת ההסכם אבל יחייבו את הצד המפר בפיצויים בשל ההפרה (כשגם זה אינו נקי מספקות).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">3. כל העניינים הקשורים לגידול התינוק בתחילה – התייחסות לחופשת הלידה, לאפשרות לקחת חל&quot;ת לאחריה (ומי מממן חל&quot;ת כזה), התייחסות להסדרי השהות עם התינוק בתקופת החיים הראשונה ובפרט אם התינוק יונק וכל עוד הוא יונק. התייחסות לרכישת הציוד הדרוש (מחדר לתינוק ועד חיתולים וכיוצ&quot;ב), התייחסות להוצאות שישנן בבית שני ההורים לעומת הוצאות יעודיות לילד (למשל, אצל שני ההורים ילד צריך מיטה, אולם בד&quot;כ לא דרוש לו יותר מזוג נעליים אחד...), התייחסות לפערים בהוצאות אצל שני ההורים כשזמני השהות של הילד אצל שניהם אינם שווים (בד&quot;כ בתקופה הראשונה הילד שוהה בבית האם באופן בלעדי או לפחות רוב הזמן). התייחסות לקשר עם המשפחה המורחבת, התייחסות לחיסונים וטיפולים מוסכמים ושאינם מוסכמים בתינוק (התייחסות שכפופה כמובן להוראות הדין) וכיוצ&quot;ב.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">4. התייחסות להסדרי השהות ומימון הוצאות הילד עד הגיעו לגיל 18 (או 21 ולעיתים ההסכמות כוללות התייחסות לדברים מאוחרים יותר כגון מימון לימודים אקדמיים). צריך לשים לב שאם התינוק שהה בעיקר בבית האם, בד&quot;כ ימליצו אנשי המקצוע מתחום הטיפול במשפחה שהמעבר להסדרי שהות שוויוניים יותר (מה שהיה ידוע בעבר כ&quot;משמורת משותפת&quot;) – הסדרי שהות שרבים מההורים בהורות משותפת מעוניינים בהם אם כי זו כמובן אינה חובה – צריך להיות הדרגתי. צריך גם לשים לב שילדים קטנים עלולים להתקשות לשהות בלי אחד ההורים לזמן ממושך של יותר מיום-יומיים ואילו עבור ילדים גדולים יותר דווקא מעבר יומיומי בין שני הבתים יכול להיות מעמסה גדולה. במסגרת הנושא הזה יש להתייחס גם לחגים ולשבתות. לשאלה מה קורה בימי חופשה ממסגרות, או ימי מחלה של הילד, להתמודדות עם רצונותיהם של ילדים מתבגרים, להתייחס לאופי ועלות מסגרות החינוך שההורים מכוונים אליהם הן במישור החינוכי והן במישור הכלכלי (חינוך פרטי או ציבורי / חינוך ממלכתי או ממלכתי דתי או דמוקרטי וכיוצ&quot;ב, האם יהיו לילד צהרונים? חוגים? קייטנות? שיעורים פרטיים? וכיוצ&quot;ב). צריך גם לשים לב מה קורה עם מימון ההוצאות הרגילות (בי&quot;ס, ביטוח שירותי בריאות סטנדרטי) ומה קורה עם הוצאות מיוחדות (טיפולי רפואה משלימה, אבחונים ועוד ועוד).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>חשוב מאוד שהסעיפים הללו יהיו מפורטים ככל האפשר ופרגמטיים ככל האפשר.</strong> למשל: אין שום ערך להסכם בו ההורים מתחייבים לגדל את הילד ברמת חיים שאינם יכולים לעמוד בה. קשה מאוד ליישם הסכם בו כל קניה של חולצה לילד תידרוש את הסכמת שני ההורים. קשה מאוד ליישם הסכם להסדרי שהות שוויוניים אם ההורים אינם מתחייבים לגור בסמיכות זה לזו. בהקשרים הללו כמובן ההסכם צריך להתייחס גם לשינויי נסיבות במצבם הכלכלי והבריאותי של ההורים ובמקומות מגוריהם. קשה מאוד להשלים במציאות החיים עם הסכם בו כל אחד מההורים אינו יכול לצאת לחופשה עם ילדיו או לקחת אותם לאירועי משפחתו כי הסדרי השהות נוקשים מדי, שלא לדבר על מצב בו ביקור אצל סבא וסבתא משמעו &quot;קפיצה לחו&quot;ל.&quot; כל הדברים הללו דורשים התייחסות ואלו כמובן רק דוגמאות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">5. כדאי שההסכם יכלול התייחסות לזכויות סוציאליות הנלוות לגידול ילד בכלל ולגידול ילד בנפרד בפרט. כמו למשל הטבות בנקודות מס, קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, הנחות בארנונה וכיוצ&quot;ב. מי מההורים זכאי? כיצד מממשים את הזכאויות באופן מקסימלי? בנוסף, כדאי שההסכם יכלול התייחסות לביטוח חיים / ביטוח אבדן כושר עבודה  להבטחת מזונותיהם של הילדים. ההורים הסתמכו זה על זו בהבאת הילד לעולם, וכדאי ליצור כלים מעשיים לממש את ההסתמכות הזו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">6. התייחסויות לנושאים ערכיים חינוכיים ומשפחתיים. בדרך כלל אני ממליצה להורים שלא להתערב האחד בנעשה בביתו של השני כי השליטה האפשרית בדבר היא קטנה והמחלוקות הנולדות מכך הן גדולות. ובכל זאת, אם חשוב להורים להגיע להסכמות בנושאים הללו חשוב מאוד שהן &quot;יעלו על השלחן&quot; ויסוכמו כבר בשלב זה: מעמדם של בני זוג של ההורים, אורחות חיים אידיאולוגיים כגון דת או טבעונות, התאמת הבית למסגרות חינוכיות ייחודיות (למשל חינוך אנתרופוסופי או דתי) וכל כיוצ&quot;ב.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">7. התייחסות לפער בין מועד עריכת ההסכם למועד אישורו בבית המשפט. אני נוהגת להחיל בתוך ההסכם סעיפים שמכונים בשפה משפטית &quot;דיני ההשתק והמניעות&quot; אלו סעיפים בהם ההורים מתחייבים לא להעלות טענות בבית משפט כנגד ההסכם בשל כך שהוא לא אושר בבית משפט, גם אם מבחינת הדין זו טענה שהם זכאים לטעון אותה בפני השופט/ת.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">8. פרק מפורט וברור ככל הניתן לפתרון מחלוקות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>החלק החשוב ביותר בהסכם לטעמי, הוא הפרק הדן באופן בו ההורים פותרים מחלוקות ביניהם.</strong> כל מי שקרא/ה את ההמלצות עד כה בוודאי הבחין/נה שמדובר בהסכם מורכב מאוד. הורים רבים כלל אינם מסוגלים להתייחס לכל הנושאים האמורים בשלב כל כך ראשוני. יתר על כן, המציאות לעיתים חזקה מכל הסכם, ואפילו עורך/כת הדין המיומנים ביותר אינם מסוגלים לחזות כל תרחיש אפשרי ובוודאי שלא לתת לו מענה. סעיפים מפורטים הכוללים התייחסות מפורטת לשאלה למי פונים במקרי מחלוקת לפי סוגיהם (מתי לרופא/ה? מתי למטפל/ת המשפחתי/ת? מתי ליועץ/צת ביה&quot;ס? מתי לעו&quot;ד?) איך מממנים את הפניות הללו? מה מידת שיתוף הפעולה אליה מחוייב כל אחד מהצדדים כלפי אנשי המקצוע הללו? מה תוקף המלצותיהם? כל אלו הינם נושאים חיוניים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">יש לומר את האמת, אם אחד ההורים מעוניין לריב, לערער את יציבות ושיגרת חייו של ההורה השני, לנקום בו, או כל דבר דומה הוא יוכל לעשות זאת. אין הסכם בעולם שימנע זאת. אולם המחיר הנלווה לכך, הוא תמיד, אבל תמיד, ערעור היציבות והשיגרה עבור ילדו, ובמקרים רבים מדובר בפגיעה קשה בנפשם של הילדים בבחינת &quot;מעוות לא יוכל לתקון&quot;. אכן, לעיתים אין מנוס מפניה לרשויות ולבית המשפט. אם חלילה מסתבר שאחד מההורים הוא הורה מתעלל באופן קשה, בוודאי שלא נאמר שעל פי ההסכם יש לפנות לטיפול משפחתי. ברי כי בראש ובראשונה יש לפנות למשטרה, לרווחה ולבית המשפט. אולם במרביתם המוחלטת של המקרים פניה להליכים משפטיים פורמליים, ובכלל לרשויות פוגעת במירקם המשפחתי, העלויות שלה גבוהות והיא פוגעת מאוד בילדים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בברכת חיי משפחה טובים ומשמחים</p>
<p style="text-align: justify;">זיוה אופק, עו&quot;ד</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[צוואות בין בנות זוג]]></title><description><![CDATA[כשאני פוגשת אנשים לצורכי הסדרה של ענייני משפחה (הסכמי זוגיות, הסכמי הורות, הסכמי ממון וכל כיוצ"ב) אני תמיד עומדת על כך שכחלק מהסדרת...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%96%D7%95%D7%92-%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%9E%D7%99%D7%9F</link><guid isPermaLink="false">6437b3b7d1485a8707c8a726</guid><category><![CDATA[חוק ומשפט]]></category><pubDate>Thu, 13 Apr 2023 08:36:27 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_7cd1a50bb4a0473caafdb0725ca25f01~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p style="text-align: justify;">
כשאני פוגשת אנשים לצורכי הסדרה של ענייני משפחה (הסכמי זוגיות, הסכמי הורות, הסכמי ממון וכל כיוצ&quot;ב) אני תמיד עומדת על כך שכחלק מהסדרת העניינים המשפטיים נערוך גם צוואות. כשמדובר על אנשים בני שישים ומטה הם בדרך כלל מסתכלים עלי כאילו כרגע הודעתי שאני מייחלת למותם חלילה... </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">השאלות השכיחות ביותר שאני נשאלת היא מדוע בכלל שאדם צעיר יערוך צוואות ואיך ניתן לערוך צוואה אם סביר שהמצווה בכלל לא יודעת מה יהיה רכושה בעת מותה, בעוד עשרות שנים (כמקווה).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ברשימה הזו אני מבקשת לענות בדיוק על השאלות הללו. להסביר את הראציונאל הבסיסי בעריכת צוואה ואת הצורך המיוחד בעריכת צוואות אצל בני זוג מאותו המין.

</p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_7cd1a50bb4a0473caafdb0725ca25f01~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>פטירה של אדם שלא ערך צוואה</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">חוק הירושה, התשכ&quot;ה – 1965 (להלן: חוק הירושה), קובע מי הם יורשיו של נפטר/ת שלא ערכו צוואה. אם לנפטר/ת אין בני זוג ו/או ילדים הרי שהיורשים הם ההורים האחים או הסבים והסבתות וצאצאיהם. אם לנפטר/ת יש בן / בת זוג וילדים הרי בני הזוג יורשים חצי והילדים יורשים חצי. אם לנפטר/ת יש בן/בת זוג אולם אין ילדים הרי שבן/בת הזוג יורשים שליש והיורשים ממשפחת המוצא יורשים שני שליש. א-ב-ל אם בני הזוג היו <strong>נשואים </strong>לפחות 3 שנים וחלק מהעזבון (או כולו) הוא דירת המגורים המשותפת הרי שבן/בת הזוג יורש את כל דירת המגורים. במקרה שיש ילדים ללא בן / בת זוג הרי שאלו יורשים את מלוא העזבון בחלקים שווים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עקרון נוסף שיש להבין בענייני ירושה הוא שאם אדם לא ציווה במפורש אחרת הרי שכל יורשיו יורשים יחד את כל רכושו (ובשפה משפטית: לכל אחד מהיורשים יש חלק בלתי מסויים בכל נכסי העזבון). המשמעות היא שאם לנפטר היה למשל חשבון בנק על שמו הרי כל היורשים יירשמו כבעלים באותו חשבון. אם היתה לו דירה כל היורשים יירשמו כבעליה במקומו (לפי חלקם בעזבון) וכן הלאה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">מי שההוראות הללו מתאימות לרצונו אכן לא צריך לערוך צוואה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אלא שלרוב האנשים ההוראות הללו לא מתאימות. ואתן רק שתי דוגמאות:</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">נניח שלנפטרת יש בת זוג ו2 ילדים משותפים עם בת הזוג. כאמור לפי החוק, בת הזוג יורשת חצי והילדים יורשים יחד חצי. בדוגמה שלנו כל אחד מהילדים יורש 25%. נניח שחלילה הלכה הנפטרת לעולמה בגיל צעיר בעוד הילדים קטינים. היא הותירה אחריה בת זוג עם שני ילדים קטנים שעכשיו עליה לגדלם ולפרנסם לבד. ברור שמדובר במשבר משפחתי כבד. ייתכן שבת הזוג הנותרת בחיים תרצה להשתמש בחסכונות שהשתיים צברו עד להתארגנות מחדש. אולי היא תרצה למכור את דירת מגורי המשפחה על מנת להתגורר ליד הוריה או במקום אחר בו תהיה לה יותר עזרה בגידול הילדים הקטנים. בהרבה מהמקרים התוכניות הקודמות שתיכננו בנות הזוג כבר לא רלוונטיות וצריך &quot;לחשב מסלול מחדש&quot;. הבעיה היא שלפי חוקי הירושה כל הנכסים עכשיו שייכים גם לילדים קטינים. בת הזוג שנותרה לא תוכל להשתמש באף אחד מהם ללא אישור בית המשפט. היא לא תוכל להוציא כסף מהבנק (אפילו אם היא אחת מבעלי החשבון המשותף) לא למכור את הדירה, לא את הרכב ולא כל דבר אחר ללא הליך משפטי. בית המשפט יבקש להבטיח שהזכויות של הילדים הקטינים נשמרים. ייתכן שהוא ייתן לה להשתמש ברכוש או בחלקו לצורך מזונותיהם, תוך פיקוח שלו או של האפוטרופוס הכללי. ייתכן שהוא יחייב אותה להפקיד את חלקם של הילדים בחשבונות על שמם כך שיוכלו להנות מהרכוש בבגרותם. בכל מקרה התארגנות מהירה יעילה ועצמאית לא תתאפשר.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">גם בדוגמה השניה שאני מבקשת לתת יש לנו בנות זוג עם שני ילדים משותפים, שחיות יחד עשרות שנים. בדוגמה הזו הנפטרת הלכה לעולמה בשיבה טובה. בת הזוג שנותרה היא בשנות ה-80 לחייה ואילו הילדים הם בגילאי 50 לערך. גם במצב דברים זה, שהוא המצב השכיח ביותר, לא בטוח שתרצו ירושה בהתאם לחוק. במקרה הזה, בת הזוג היא כבר עמוק בגיל הפנסיה. היא אינה מסוגלת לפרנס את עצמה, וסביר שהיא הסתמכה כלכלית על מה ששתי בנות הזוג חסכו יחד בכל תקופת חייהן המשותפים. לעומת זאת, הילדים הם בגיל העבודה, בד&quot;כ עצמאים כלכלית, ולא הסתמכו על ירושת ההורים. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בשתי הדוגמאות הללו רבים מאיתנו מעדיפים לדאוג בצוואה בראש ובראשונה לבן / בת הזוג מתוך הנחה שהם, בשעתם, ידאגו לילדים (ניתן גם להבטיח בצוואה בדרכים כאלו ואחרות ובמידת סבירות ראויה שכך אכן יקרה).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כמובן שבסיבוכי החיים יש דוגמאות מורכבות יותר: כשהילדים אינם משותפים לבן / בת הזוג, כשאדם יודע שיורשיו הפוטנציאליים מסוכסכים ביניהם או עלולים להסתכסך והוא אינו רוצה שהם ימצאו את עצמם בעלים במשותף של כל הנכסים, כשאחד מיורשיו של אדם הוא &quot;חסוי&quot; ועוד ועוד.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עבור כל המקרים הללו כדאי מאוד לערוך צוואה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>עריכת צוואה</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כבר מהדוגמאות שהבאתי לעיל, ברור מדוע כל כך הרבה אנשים עורכים צוואות אפילו בגיל צעיר. צוואה מאפשרת להחליט באופן חופשי לגמרי <strong>מי </strong>יהיו היורשים (למשל: הצוואות הנפוצות ביותר מורישות הכל לבני הזוג ואחרי מותם לילדים המשותפים), <strong>מה</strong> יהיה חלקו של כל אחד מהיורשים (בשפה משפטית מדוייקת: &quot;הנהנים&quot; מהצוואה) ולא פחות חשוב, <strong>מה יירש</strong> כל אחד מהם. (למשל אפשר לצוות דירה שנקנתה להשקעה רק לילדים או למי שסייע ברכישתה ואילו את דירת המגורים לבן / בת הזוג להבטחת זיקנתו.). </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הצוואות מאפשרות להגביל את השימוש בירושה, לחייב שימוש מסויים בירושה, להבטיח למשל שתיוותר ירושה לילדים, שהירושה לא &quot;תזלוג&quot; לבני זוג עתידיים של בני זוגנו הנוכחיים ועוד ועוד. הצוואה מקנה לנו שליטה מה ייעשה ברכושנו, מקטינה את הסיכון בסכסוך (במיוחד אם היא נערכת ברגישות ונכתבת באופן מקצועי וברור.) ומאפשרת לנו לדאוג ליורשינו על פי צרכיהם האמיתיים בכל טווח זמן. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>צוואות בין בנות זוג</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כמו שאמרנו, לפי חוק הירושה בני זוג רשאים לרשת את בני זוגם. אלא שבני זוג לעניין חוק הירושה פורשו כאנשים ש<strong>נישאו</strong> זה לזו וזו לזה (שאלה משפטית נפרדת היא מה מעמדם של בני זוג מאותו מין שנישאו זה לזה. שאלה שעד כה אין לה תשובה חד משמעית בדין.). אחת הסיבות לכך היא שחוק הירושה מתייחס מפורשות ל&quot;ידועים בציבור&quot; (בסע&apos; 55 לחוק) וקובע ש&quot;איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם, ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו את מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין, אילו היו נשואים זה לזה&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בשפה של בני אדם – איש ואשה שהם ידועים בציבור יורשים זה את זו כאילו היו בני זוג נשואים. אבל מה דינם של איש ואיש או אשה ואשה? במהלך השנים ניתנו פסיקות סותרות בעניין הזה. גם שופטים רבים שלצרכים אחרים נתנו פרשנות מרחיבה למושג בני זוג, לא החילו את הפרשנות הזו על דיני הירושה בשל לשונו המפורשת של החוק.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בשנת 2004 יצא פסק דין בבית המשפט המחוזי בנצרת (ע&quot;א 3245/03) שקבע ברוב דעות שכוונת החוק היתה להכיר גם בבני זוג מאותו המין, אלא שהמחוקק לא העלה מציאות זו על דעתו בשנות ה-60&apos;. לכן כיום נוטה הפסיקה להחיל את חוק הירושה גם על בני זוג מאותו מין. אלא שיש בכך סיכון משמעותי – אין המדובר בחוק, ואפילו לא בפסיקה של בית המשפט העליון. מדובר בפסיקה של בית משפט מחוזי, שכיום היועץ המשפטי אינו מתנגד לה. ככל שגישת היועץ המשפטי לממשלה תשתנה, או ככל שישתנו המגמות בבית המשפט העליון (נכון להיום, הפסיקה, במיוחד בבית המשפט העליון, נוטה להכיר בזכויות וחובות כלכליים של בני זוג מכל הסוגים באורח שוויוני למדי.) הרי שייתכן שהעמדה תשתנה. כשמדובר על צוואה, שמטרתה לצפות עשרות שנים קדימה, קשה מאוד להסתמך על פסיקה חד פעמית של בית המשפט המחוזי גם אם בינתיים נפסק כך גם בפסק דין נוסף בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (בשנת 2020). </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אבל הבעיה החריפה ביותר היא סמכות בית הדין הרבני בענייני צוואות וירושות. בית הדין הרבני מוסמך לתת צו ירושה אם כל &quot;הנוגעים דבר&quot; מסכימים לסמכותו. מוסכם שה&quot;נוגעים בדבר&quot; במקרה בו אין צוואה הם היורשים על פי הדין. בשנת 2011 הגיע לבית הדין הרבני בחיפה תיק, בו אמו של נפטר ביקשה מבית הדין ליתן צו ירושה שכן לנפטר לא היו ילדים או יורשים אחרים מלבדה. בן הזוג של הנפטר טען שלא ניתן לתת צו לפיו האם היא היורשת היחידה שכן הוא בן זוגו של הנפטר, והוא כלל אינו מסכים לסמכות בית הדין הרבני. בית הדין קבע שהוא אינו יורש על פי דין שכן לפי סע&apos; ה&quot;ידועים בציבור&quot; הוא אינו נחשב בן זוג ולכן כלל אין לו מעמד בתיק, הסכמתו או התנגדותו אינם משפיעים על סמכות בית הדין וודאי שהוא אינו זכאי לרשת. במילים אחרות, באמצעות בתי הדין הרבניים, יכולות משפחות המוצא של נפטרים להט&quot;בים &quot;לעקוף&quot; את זכויות בני הזוג של ילדיהם ולנשל אותם כליל מהירושה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הבעיה המרכזית והמצויה ביותר היא בנושא הראיות. כשאדם מגיש בקשה לצו ירושה בו הוא טוען שהוא ידוע בציבור של מאן דהו הוא חייב לספק לכך ראיות. עצם העובדה הזו, גם אם איש לא מתנגד לזכויותיו ברכוש הנפטר/ת מסרבלת ומקשה על ההליך.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">צוואה פותרת את כל הללו באופן פשוט, ומבטיחה הליך קל &quot;טכני&quot; וזול במקרה של פטירה (כמובן כשאין התנגדויות וסכסוכים). הליך שלוקח לכל היותר כמה חודשים ולא כמה שנים... </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>צורת הצוואה ותוכנה</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בעקרון יש שלוש דרכים בהן אדם בריא יכול לערוך צוואה – האחת בפני נוטריון, השניה בפני שני עדים שיחתמו שהוא חתם על הצוואה בפניהם, שהם ראו שהיא נעשתה מרצונו ושהוא צלול בדעתו וכשיר בנפשו לערוך צוואה, והשלישית כשהאדם כותב את הצוואה ממש בכתב ידו (ולא במחשב!) וחותם עליה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בשתי הדרכים האחרונות לא נדרש עורך דין אלא שלא פעם ולא פעמיים מתגלה כי אדם התכוון להורות דבר אחד ומשום חוסר נסיונו המשפטי הורה משהו אחר לגמרי. לכן אני מאוד ממליצה לערוך צוואה בעזרת עורך דין. מכל מקום, הדרך הכי פחות מומלצת היא עריכת צוואה בכתב יד. ממש לא בא לכן שהיורשים שלכן &quot;יבלו&quot; בבית המשפט שנים, ויוציאו אלפי ₪ על מומחים רק כדי להוכיח שהצוואה שלכן היא אכן הצוואה שלכן...</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בנוסף, כפי שאמרתי קודם, צוואה יכולה לכלול הוראות מורכבות מאוד ולא רק את זהות היורשים אלא גם מה עליהם לעשות עם הירושה שלהם, או מה אסור להם לעשות, במה תלויה הירושה או זהות היורש, מה קורה אם אחד היורשים נפטר ועוד ועוד. לעיתים קרובות ההוראות הללו קריטיות. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לצורך רשימה זו אתן רק דוגמה אחת: אם אנחנו עורכות צוואה בגיל צעיר ואנחנו מורישות חלק ניכר מרכושנו או את כולו לבני הזוג שלנו. לאחר שנים של זוגיות נפרדנו ושנים לאחר הפרידה הלכה מי מאיתנו לעולמה. אם כתבנו צוואה פשוטה ולא תיקנו אותה אחר כך אכן בת הזוג שאנחנו כבר ממש לא מעוניינות לדאוג לה כלכלית תירש אותנו... לצורך כך צריך להתנות את הצוואה בקיום הזוגיות מצד אחד, ומצד שני להבטיח שמימוש הצוואה יהיה קל ופשוט ובת זוגנו לא תצטרך לנהל הליכים מורכבים כדי להוכיח שאכן היא בת הזוג שלנו. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כאמור תוכן הצוואה הוא נושא מורכב ביותר. אני מבקשת להתייחס רק לעוד נקודה אחת – כפי שהבטחתי בתחילה: איך עורכים צוואה כשאין לי מושג מה יהיה רכושי בעוד עשרות שנים (או אפילו בעוד חודשים ספורים)? התשובה היא שאין שום חובה להתייחס לרכוש ספציפי בעת עריכת צוואה. אפשר לחלק צוואה כך שכל אחד מהיורשים מקבל חלק מסויים (נניח 1/2 או 1/4 או 50% או 30% וכו&apos;) מכלל הרכוש ולא חשוב מה יהיה הרכוש הזה. אפשר להתייחס לסוגים של רכוש: להבטיח דירת מגורים לפלונית, מיטלטלין לאלמוני ורכוש עיסקי (כגון מניות או חנות) לפלמונית. ניתן להוריש לאנשים שטרם נולדו ובלבד שהם קיימים במועד מימוש הצוואה (כך למשל ניתן לנסח הוראה לפיה ילדיי או נכדיי ירשו אותי אם יהיו לי כאלה במועד מימוש הצוואה ואם לא אז אחיי ירשו אותי) הצוואה מאפשרת לנו חופש פעולה גדול והיערכות לעשרות שנים קדימה, במצבי חיים משתנים. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>הפקדת צוואות</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עריכת צוואה שנערכה כדין (בפני נוטריון, גורם שיפוטי, בפני שני עדים או בכתב יד), כשהמצווה היה כשיר מנטלית לערוך אותה היא צוואה תקפה, ואין צורך בכל פעולה נוספת על מנת שהיא תהיה ברת מימוש לאחר פטירת המצווה. עם זאת, על מנת לשמור את הצוואה ולהבטיח את מימושה, ניתן להפקיד אותה אצל &quot;הרשם לענייני ירושה&quot; באזור מגורינו. על מנת לעשות זאת יש להגיע אישית לרשם לענייני ירושה (לאחר זימון תור) עם צוואה מקורית, ותעודה מזהה ולשלם אגרה או לעשות זאת באופן מקוון באמצעות מערכת ההזדהות הממשלתית עם צוואה סרוקה בצבע. כאמור ההפקדה אינה מתקפת את הצוואה אבל היא מבטיחה שגם אם איבדנו אותה, או שיורשינו בכלל לא יודעים על קיומה, הרי שאם מישהו יגיש לאחר מותנו בקשה לצו ירושה, הצוואה &quot;תקפוץ&quot; מהמחשב וכך יובטח מימושה. כך למעשה ישנו הליך בירוקרטי פשוט וזול יחסית שמבטיח את שמירת הצוואות שלנו גם למשך עשרות שנים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בברכת אריכות ימים</p>
<p style="text-align: justify;">זיוה אופק, עו&quot;ד</p>
<p>



</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[הסכמי זוגיות וממון לבנות זוג ]]></title><description><![CDATA[17.11.22 למה צריך את זה לו הייתי צריכה לתת עצה משפטית אחת לאנשים שמתחילים זוגיות או נמצאים בזוגיות, בין אם הם מתכוונים להינשא ובין אם...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%99-%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%96%D7%95%D7%92</link><guid isPermaLink="false">63fc727e66ee614a2c786e3e</guid><category><![CDATA[חוק ומשפט]]></category><pubDate>Wed, 01 Mar 2023 06:11:02 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_92a12a5dcaed431384c2b3d1712057a7~mv2.png/v1/fit/w_940,h_788,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p>17.11.22</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>למה צריך את זה</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לו הייתי צריכה לתת עצה משפטית אחת לאנשים שמתחילים זוגיות או נמצאים בזוגיות, בין אם הם מתכוונים להינשא ובין אם לאו, בין אם הם סטרייטים ובין אם הם להטב&quot;קים, הייתי אומרת להם: &quot;ערכו הסכם&quot;. עוד טרם המעבר למשק בית משותף או טרם הנישואין (לפי המוקדם מביניהם). למעשה אני אומרת להם... שוב ושוב... כבר כמעט עשרים שנה... אבל רובם לא מקשיבים לי  מנסיוני אני יודעת שרוב האנשים מרגישים שהם רוצים לבסס זוגיות על רומנטיקה. לערוך הסכמים שעוסקים בפרידה ומוות, קובעים חלוקת רכוש, מתנהלים תוך מו&quot;מ וחושפים אינטרסים של כל אחד מהצדדים, נראה להם דרך מכוערת להתחיל. הם נוטים להימנע מזה. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">למעשה ההימנעות הזו היא אחד הדברים הכי פחות רומנטיים שיש. בעומקה היא הימנעות מדאגה לבן / בת הזוג ולילדים העתידיים. היא הסתרה (גם מעצמי וגם מבת זוגי) של התפיסות האמיתיות והפרגמטיות של הזוגיות. ובעיקר, היא מותירה אותנו לחשוף את כוונותינו ולהסדיר את חיינו וחיי ילדינו דווקא בזמן של משבר ומחלוקת, בעת שההידברות קשה, החשדנות קיצונית, ואנו חשופים ליצרים אפלים שנובעים מעלבון וכעס. 
</p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_92a12a5dcaed431384c2b3d1712057a7~mv2.png/v1/fit/w_940,h_788,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">רובנו מקימים משפחה בשנות העשרים – שלושים לחיינו. בד&quot;כ בשלב הזה אין לנו רכוש רב (אם בכלל) ואנו רגילים לנהל את הכנסותינו השוטפות, שבד&quot;כ בשלב הזה בחיינו הן הכנסות צנועות יחסית. בסיטואציה הזו אנו נכנסים לשותפות של עשרות שנים, בה ננהל כספים ורכוש שאצל משפחה ממוצעת משמעה כמה מיליונים. רק כדי לסבר את האזן: לרובנו, (נכון לשנת 2021 ל67% מאיתנו) יש לנו או תהיה לנו במהלך חיינו דירה. נניח שמדובר בדירה קטנה ו<strong>צנועה</strong> (בישראל של היום משמעה בממוצע כמיליון וחצי ₪). נניח שיש לנו רק שני ילדים (פחות מהממוצע בישראל). לפי נתוני הלמ&quot;ס עלות גידול ילד עד גיל 21 במשפחה בת המעמד הבינוני היא כמיליון ₪ לילד. (במרבית משקי הבית העלות נעה בין 750,000-1,500,000 ₪) במילים אחרות, בנתונים האלה, אנחנו נכנסים לשותפות של כ-3.5 מיליון ₪(!) לפחות, למשך עשרות שנים, מבלי שדנו, ולו פעם אחת, באופן רציני, באופן שבו תתנהל השותפות הזו. כל זה מבלי שדיברנו על כך שבאמצעות השותפות הזו ננהל יחד את הדבר המשמעותי והיקר ביותר לרובנו – הילדים שלנו. נדמה לי שלא יכולה להיות מחלוקת לגבי חוסר הסבירות הקיצונית של גישה כזו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אם נדמה לך שבזוגיות שמתחילה בגיל מבוגר יותר או בפרק ב&apos; הצורך בהסכם קטן יותר הרי שאין טעות גדולה מזו. בשלב הזה בחיינו פעמים רבות כבר צברנו רכוש טרם הזוגיות, לעיתים יש לנו התחייבויות וחובות שלא קשורים למשק הבית המשותף (הלוואות, חובות, ילדים, מזונות...). כיצד הללו משליכים על הזוגיות שנקים? </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אכן במשך כאלפיים – אלפיים חמש מאות שנה הייתה הכתובה מרכזו של טקס הנישואין היהודי. היום אנחנו תופסים אותה בד&quot;כ כעניין טקסי (על אף שלעיתים היא יוצרת חיוב משפטי ממשי, בלי שחלקנו מודעים לכך, במיוחד בבתי הדין הרבניים אבל לא רק בהם). הכתובה במקורה היא הסכם זוגיות וממון לכל דבר, הקובעת את חובות וזכויות הצדדים הן במהלך הנישואין והן במקרה של פרידה. הראציונאל שלה הוא בדיוק הראציונאל לעריכת הסכם כזה כאז כן היום.</p>
<p style="text-align: justify;"> </p>
<p style="text-align: justify;">אם נוסיף לכל הללו את העובדה שהדין בישראל &quot;מעומעם&quot; מכל מיני סיבות. פעמים רבות קשה להעריך, מה יהיו זכויותינו וחובותינו במקרה של פרידה, אצל מי יהיו הילדים ומתי? איך נכלכל שני משקי בית כשבקושי &quot;גמרנו את החודש&quot; במשק בית אחד? נבין שלמעשה אנחנו נמצאים בסיטואציה &quot;נפיצה&quot; שמזמנת מחלוקות יקרות וטעונות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">במקרה של ידועים בציבור בכלל וידועים בציבור מאותו המין בפרט הסיטואציה עוד יותר מורכבת. האם בית המשפט יראה אותנו כזוג לכל דבר ועניין (להלכה כן. למעשה, הרבה פעמים הדבר תלוי בשופט/ת ובעו&quot;סית המעורבים...)? ממתי? האם בית המשפט יתפוס את ההורות שלנו כשוויונית (להלכה כן. למעשה הרבה פעמים הדבר תלוי בשופט/ת ובעו&quot;סית המעורבים...)? </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בנוסף לכל הללו, אם אנחנו מביאות ילדים יחד, ונרצה להוציא &quot;צווי הורות&quot; שמשמעם ששתינו האמהות של הילדים, היועץ המשפטי לממשלה יבקש לראות שערכנו הסכם זוגיות או לפחות הסכם ממון (= הסכם שמתייחס רק לרכוש של בנות הזוג) עוד טרם ההריון.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הסכם טוב מתייחס לכל הבעיות הללו, ואולי הכי חשוב, מתייחס לאופן שבו נפתור מחלוקות עתידיות שלא חשבנו עליהן כעת או לא ידענו איך לפתור אותן בשלב הזה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>למה כדאי שהסכם יתייחס</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לטעמי הסכם זוגיות צריך להתייחס לפחות לחמישה נושאים מרכזיים:</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">1. הצהרה על הזוגיות. האם נישאנו או אנחנו מתכוונות להינשא? האם אנחנו ידועות בציבור? ממתי? מה ייחשב בעינינו &quot;פרידה&quot;? האם נישואין ישנו את את הסכמותינו? בהקשר זה חשוב לשים לב שבשנים האחרונות נקבעו במספר פסקי דין בבתי משפט לענייני משפחה, שהסכמי ממון שעליהם חתמו ידועים בציבור טרם נישאו, ובמועד שבו לא התכוונו להינשא, אינם תקפים לאחר נישואיהם. לאור הפסיקה הזו כדאי להתייחס בהסכם מפורשות לאפשרות הנישואין ולהחליט האם במקרה כזה ההסכם יחול אם לאו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">2. הרכוש של בנות הזוג. מה משותף? מה נפרד? מה קורה במקרה של פרידה לאחר תקופה קצרה? לאחר תקופה ארוכה? כשיש ילדים? כשאין ילדים? כשהפרידה מתרחשת בשלב הזקנה?</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">3. הצהרות לגבי הילדים. האם אתן מתכוונות להיות הורות משותפות של הילדים שייוולדו בתקופת החיים המשותפים, או שכל אחת תהיה האם של ילדיה הביולוגיים? כיצד תתנהלו כדי שההחלטה הזו תוגשם? מה יהיה מעמדם של האחים / האחאים שגדלו יחד וכיצד אתן רואות את טובתן? איך תבטיחו זאת? איזה חינוך הייתן רוצות שהילדים יקבלו? איפה ואיך הם יגדלו במקרה של פרידה?</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">4. כלכלת הילדים. איך אתן מתכוונות להבטיח את כלכלת הילדים - בעיקר במקרה של פרידה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">5. פתרון מחלוקות – זהו הנושא החשוב ביותר ועליו אני מבקשת להרחיב מעט בפסקה הבאה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אם קראת עד לפה ייתכן שהשתכנעת שאת לא מסוגלת לערוך הסכם כזה... פעמים רבות אני נשאלת: כיצד אדע איך אפרנס ילדים שטרם נולדו כשאני רק בתחילת הקריירה שלי? כיצד אדע איך נחלוק את זמני השהות של הילדים במקרה של פרידה כשאין לי מושג מה נעשה במקרה כזה? איפה כל אחת תגור? איזה קשר יהיה בין כל אחת מאיתנו לבין הילדים? מה יהיו שעות העבודה של כל אחת מאיתנו? מה יקרה אם נשנה את דרכינו ונרצה להחליף מערכת חינוך לילדים? האם חייבים להחליט על הכל עכשיו???</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בעיה אחרת היא בעיה משפטית שנובעת בדיוק מהשאלות הללו – באופן רגיל, לאחר שעורכים הסכם מביאים אותו לאישור בית המשפט על מנת לתת לו תוקף של פסק דין, שיחייב את הצדדים ככל פסק דין, ולא סתם כחוזה רגיל. בתי המשפט אינם נותנים תוקף להסדרים שנוגעים לילדים שטרם נולדו, והם רואים אותם כ&quot;הצהרת כוונות&quot;.  הן בשל כך שלא חשוב מה נסכים עליו או מה ייפסק &quot;טובת הילד&quot; תמיד תגבר, ובעיקר בשל הטענה (הפטרנליסטית משהו לטעמי), שקשה להתחייב לגבי ילדים שטרם נולדו מתוך עמדה הורית &quot;תיאורטית&quot;. (יש גם בעיה עם כך שמי שטרם נולד אינו ישות משפטית אולם זה פחות רלוונטי לענייננו).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אם כך, איך נעשה הסכם??? בשל כל אלו, החלק החשוב ביותר בהסכם הוא החלק העוסק ב&quot;פתרון מחלוקות&quot;. ייתכן שההסכם יהיה דל מאוד בקביעת הסדרים פוזיטיביים. למשל (באמת רק לשם הדוגמה), הוא רק יכלול הצהרה שאנחנו בנות זוג וממתי. במישור הרכושי, אולי הוא רק יכלול הצהרה שאנו מקבלות עלינו את המשטר הרכושי שחל עלינו ממילא בדין הישראלי (עבור נשואות – חוק יחסי ממון. עבור ידועות בציבור &quot;חזקת השיתוף&quot; – ועל כך בהזדמנות אחרת). מבחינת הילדים הוא רק יכלול הצהרה שאנו מתחייבות לדאוג להם ולפרנס אותם ולשמור על קשר בין כל ילד להוריו ואחיו. וכמעט זהו. נניח שבמקרה הקיצוני זה כל מה שאנחנו יכולות להסכים עליו בשלב זה (למען האמת, במשך כמעט עשרים השנים בהם אני עורכת הסכמי זוגיות וממון, תמיד הצלחנו להגיע עם קצת מחשבה להסכם קצת יותר מפורט מזה אבל כרגע אנחנו בדוגמה תיאורטית). מה יועיל לנו הסכם כזה???</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">למען האמת, אפילו ההסכם המפורט ביותר והטוב ביותר, אינו יכול להתייחס לכל שאלה שיכולה לעלות שנים ארוכות לאחר שהוא נחתם.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אבל אפילו ההסכם הדל ביותר, יכול להועיל, ואפילו מאוד, אם השקענו מחשבה באופן בו נפתור מחלוקות אם הן חלילה יתעוררו. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">האם אנחנו מתחייבות ללכת לטיפול זוגי / משפחתי לפני כל פניה לבית המשפט? למשך כמה זמן? לכמה פגישות? איך נממן זאת? מה תהיה זהות המטפל/ת או איך היא תיקבע? מה יקרה אם אחת מאיתנו תפר את ההסכמה?</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לאיזה איש מקצוע פונים במחלוקת לגבי החלטות חינוכיות / רפואיות / רגשיות / לימודיות / פרא-רפואיות הנוגעות לילדים? איך קובעים זאת? מי קובע זאת? מי יממן את ההתייעצות? </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">האם אנחנו רוצות להתחייב שלפני שנגיע לבית משפט נלך לגישור? למשך כמה זמן? לכמה פגישות? איך נממן זאת? מה תהיה זהות המגשר/ת או איך היא תיקבע? מה יקרה אם אחת מאיתנו תפר את ההסכמה?</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ובמקרה הקיצוני ביותר, האם אנחנו רוצות להתחייב להימנע מבירור מחלוקת בבית משפט (לגבי ילדים התוקף של התחייבות כזו חלקי בלבד)? אם כך אנחנו צריכות להסכים על בורר/ת (או על דרך לקביעת בורר/ת) שבידיו/ה נפקיד את הסמכות לפסוק במחלוקת בינינו. פסק שיחייב אותנו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בעיני, אפילו ההסכם המינימלי ביותר מתייחס לכל הללו.</p>
<p><br /></p>
<h2><u><strong>הסתייגויות ותוספות בהסכם לבנות זוג</strong></u></h2>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ראשית, בעיני כל הסכם חייב להיות מלווה באנשי מקצוע מיומנים. בראש ובראשונה עו&quot;ד אולם פעמים רבות בני זוג פונים להתייעצות עם איש מקצוע מתחום הטיפול בילד ובמשפחה על מנת להעריך את &quot;טובת הילד&quot; ואת הפרקטיקה של ההתנהלות אותה הם מתכננים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">שנית, בעיני לכל הסכם צריכות להתווסף צוואות (ועל כך אי&quot;ה בפוסט נפרד). </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">שלישית, הנושאים שהעליתי אינם מתייחסים ליחסים בין בנות הזוג במקרה שאחת מהן חלילה לא כשירה לנהל את ענייניה (וקל וחומר לא כשירה חלילה להיות הורה). אצל בנות זוג הסדרה של הנושאים הללו היא חשובה במיוחד, בעיקר כשיש בני משפחה מדרגה ראשונה שמתנגדים לזוגיות ו/או לא מכירים בה. מאז 2016 ישנו הליך נפרד שמסדיר את הנושא הזה בשם &quot;ייפוי כח מתמשך&quot; (ועל כך אי&quot;ה בפוסט נפרד). אולם עבור בנות זוג שאינן מעוניינות לערוך ייפוי כח כזה אני ממליצה להתייחס בהסכם גם לסיטואציה הזו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">רביעית, בני זוג שנישאים (במיוחד סטרייטים) צריכים לטעמי להתייחס גם לדרכי התרת הקשר הזוגי (בית המשפט המוסמך, מניעת עיגון וכיוצ&quot;ב).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>אישור ההסכם</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">זוגות נשואים, או שעורכים הסכם לקראת נישואיהן חייבים לאשר את ההסכם בבית משפט שייתן לו תוקף של פסק דין או לאשר אותו (לקראת נישואין) אצל נוטריון. לידועים בציבור אין חובה כזו. עבור ידועים בציבור &quot;סטרייטים&quot; ישנו פסק דין של בית המשפט העליון שמאפשר לאשר את ההסכמים בבית משפט וכך נהוג בפרקטיקה המשפטית. לעומת זאת, עבור ידועים בציבור מאותו מין, אין פסק דין כזה. רק בעשור האחרון החלו בני זוג מאותו מין לפנות לבתי המשפט בבקשה לאישור הסכמי זוגיות וממון. בתחילה הייתה מחלוקת משפטית האם מדובר ב&quot;בני זוג&quot;, ולפיכך האם בכלל בית המשפט מוסמך לאשר הסכם כזה אולם כיום הסכמים אלו מאושרים בבתי משפט לענייני משפחה כדבר שבשיגרה. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">רוב עורכי הדין ממליצים לבני זוג מאותו המין לאשר את ההסכם בבית המשפט הן משום עוצמת התוקף של פסק דין, הן בשל כך שהסכם הנוגע לקטינים חייב באישור בית משפט, הן בשל כך שמועיל ששופט מקצועי יקרא את ההסכם, ובהתאם לצורך ידרוש מבני הזוג להבהיר אותו על מנת למנוע מחלוקות בעתיד, והן מטעמים פוליטיים – על מנת להנכיח את הזוגיות הלהטב&quot;קית. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עם זאת, אני סבורה שיש מקום לשקול את הפרקטיקה הנוהגת מכמה טעמים. ראשית, לא מובן מאליו בעיני, שיש צורך לערב את המדינה ואת מערכת המשפט בביסוסו של התא המשפחתי (או בהפסקתו). אלא כמובן במקרה של מחלוקת שאז יש צורך במערכת משפטית שתכריע בה. בעיני, ממש כמו שאיננו מבקשים מבית המשפט לאשר לנו חוזים עסקיים, חוזי מקרקעין וכל חוזה אחר, יש לבחון מדוע לאשר חוזים בעניין האישי ביותר שלנו – חיי המשפחה שלנו? מדוע בכל התחומים אנו והמדינה כאחד מתנהלים כאנשים אוטונומיים ומניחים כמובן מאליו (בד&quot;כ) שמה שהסכמנו עליו מחייב אותנו אולם בעניינינו המשפחתיים המדינה ואנחנו סבורים שעליה להתערב??? אני ערה מאוד לכך שאופן ההתחייבות שלנו בתוך המשפחה שונה מהותית מהקשרים אחרים אבל אני סבורה שהפטרנליזם הזה, ראוי למחשבה נוספת.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">שנית, כפי שציינתי לעיל, בתי המשפט אינם מאשרים בתחילת הזוגיות את כל חלקי ההסכם. כאמור הם אינם מאשרים הסכם הנוגע לילדים שטרם נולדו. דווקא משום כך יש בעיני חשיבות לתקף את ההסכם גם בלי קשר לאישורו בבית המשפט.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">שלישית, פסקי דין הנוגעים לקטינים אינם בעלי אותה עוצמה סופית כמו פסקי דין רגילים. אם יש לנו סכסוך משפטי עם השכנים ובית המשפט פסק בו משהו, איננו יכולים להגיש שוב תביעה. לעומת זאת, לגבי נושאים הנוגעים לטובתם של קטינים תמיד נוכל לטעון שהשתנו הנסיבות. אם כך, הטעם הפרגמטי המרכזי ביותר לאישורו של ההסכם – דהיינו מתן תוקף של פסק דין הוא חלקי ביותר במקרים של הסכמי זוגיות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בעיני, בין אם מגישים את ההסכם לאישור בית משפט ובין אם לאו ראוי שבני הזוג יתחייבו לא להעלות טענות כנגד תוקפו של הסכם שהם ניסחו בעזרת אנשי מקצוע. (לעיתים במהלך עריכת ההסכם פונים בני הזוג גם לייעוץ עם מטפלים מתחום הטיפול בילד ובמשפחה על מנת לבחון את טובת הקטינים) ולהחיל על עצמם את ההסכם מיום חתימתו. (בשפה משפטית קוראים לכך &quot;שימוש בדיני השתק ומניעות&quot; דהיינו שאני מתחייבת להיות מושתקת ולהימנע מלהעלות טענות מסוימות גם אם הן נכונות.)</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><u><strong>משהו על הניסיון המצטבר</strong></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כאמור, כבר כמעט עשרים שנה אני עוסקת בעריכת הסכמי זוגיות וממון. ברי כי בטווח כזה של זמן, פנו אלי גם זוגות שערכו את ההסכם ולאחר זמן הזוגיות לא צלחה והם החליטו להיפרד. אומר ביושר לב, נדיר שההסכם סיפק את כל צרכיהם. בד&quot;כ הם נזקקו להסכם משלים ולו כדי להחיל את העקרונות שהסכם הזוגיות סיפק על הסיטואציה הקונקרטית שנוצרה ו/או כדי לנסח את הפתרונות אליהם הגיעו על פי הוראות ההסכם לפתרון מחלוקות. אבל אני יכולה לומר בגאווה גדולה, שנדיר הרבה יותר שהם הגיעו להליכים יקרים ומורכבים בבתי המשפט. במשך קרוב לעשרים שנה, נתקלתי רק בזוג אחד שערך הסכם כזה והפרידה נוהלה בהליך משפטי יקר וקשה, ובעוד שני מקרים שבני הזוג נזקקו רק לגישור אולם לא החילו את עקרונות ההסכם על הסכם הפרידה. בד&quot;כ בני הזוג ידעו מה זכויותיהם וחובותיהם במקרה של פרידה ואלו הנחו את דרכם גם בעת המשבר. אני חייבת לומר שלא מצאתי מחקר על חשיבותם של הסכמי זוגיות וממון למתן את משברי הפרידה כשחלילה היא מתרחשת, אולם במהלך השנים נוכחתי לדעת שהעובדה שהסכמים אלו מוכיחים את עצמם פעם אחר פעם כממתנים משברי פרידה אינה רק פרי תחושתי האישית אלא גם של חבריי למקצוע העוסקים בעריכת הסכמים כאלו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">במהלך השנים הללו, קרו שלש – ארבע פעמים שזוגות נפרדו בעת עריכת ההסכם. פעמיים הם אמרו לי מפורשות שהצורך להגיע להסכמות חשף עבורם שקיימות ביניהם מחלוקות שהם אינם יכולים או רוצים לגשר עליהם. אני מודה שעד היום אלו ההסכמים שאני גאה בהם במיוחד, על אף שאלו לא נחתמו. בעיני התפקיד הראשון במעלה של ההסכמים הוא להכריח את בני הזוג לדבר על השותפות אותה הם מנהלים, לראות שהם מסכימים על עיקריה, להבטיח שיש להם דרכים, בין בהדברות ישירה ובין באמצעות עזרה חיצונית לגשר ולהתפשר על המחלוקות הקיימות ביניהם.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לו הייתי צריכה לתת עצה משפטית אחת לאנשים שמתחילים זוגיות או נמצאים בזוגיות, בין אם הם מתכוונים להינשא ובין אם לאו, בין אם הם סטרייטים ובין אם הם להטב&quot;קים, הייתי אומרת להם: &quot;ערכו הסכם&quot;. אני מקווה שעכשיו אתן מבינות למה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בברכת זוגיות מוסדרת בטוחה ומצמיחה </p>
<p style="text-align: justify;">זיוה אופק, עו&quot;ד</p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[ידועות בציבור - זכויות זוגות חד מיניים]]></title><description><![CDATA[05.02.23 מה זה בכלל? במשפט הישראלי כמו במדינות רבות ישנם ארבעה סוגים של "מעמד אישי" – רווק/ה, נשוי/אה, אלמן/נה וגרוש/ה. בעיני ראוי להרהר...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8</link><guid isPermaLink="false">63df8b5065142a9d2a881b02</guid><category><![CDATA[חוק ומשפט]]></category><pubDate>Sun, 05 Feb 2023 11:11:51 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/d4e44c_bb2214af2ee74ce48b7b70ac6f197636~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p style="text-align: right;">05.02.23</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<h2>מה זה בכלל?</h2>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">במשפט הישראלי כמו במדינות רבות ישנם ארבעה סוגים של &quot;מעמד אישי&quot; – רווק/ה, נשוי/אה, אלמן/נה וגרוש/ה. בעיני ראוי להרהר בשאלה מדוע במדינה דמוקרטית ישנו לאזרח &quot;מעמד אישי&quot; מעבר למעמדו כאזרח / תושב וכיוצ&quot;ב אולם זה לפעם אחרת. מכל מקום, בניגוד למרבית מדינות העולם המערבי, בישראל ישנם מאות אלפי אזרחים שחיים כנשואים אולם אינם יכולים להינשא על פי הדין הישראלי. זה נכון למשל למי שהדת שלו אינה מוכרת כדת רישמית במדינת ישראל, זה נכון לחסרי דת, לאנשים המבקשים להינשא למי שאינו בן דתם, לאנשים שעל פי דינם הדתי אינם יכולים להינשא (למשל ממזרים במשפט העברי) וכמובן גם לזוגות חד מיניים. הערכות מדברות על כך שכ-700,000 איש במדינת ישראל אינם יכולים להינשא על פי המשפט הישראלי (לא כולל אנשים החפצים להינשא למי שאינו בן דתם!). </p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a4257b_9fb606ebb13747c9a7d59c7779539f6f~mv2.jpg/v1/fit/w_900,h_900,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לעומת הנישואין שהינם &quot;מעמד משפטי&quot; להיות &quot;ידועה בציבור&quot; היא עובדה. על אף שלעובדה זו ישנה משמעות משפטית רחבת היקף, במיוחד בישראל. מוסדות המדינה בכללם ומערכת בתי המשפט לענייני משפחה בפרט הוצרכו להתמודד עם יותר ויותר משפחות שאינן מבוססות על נישואין. ישנו קושי רחב להעריך את כמות הידועים בציבור בישראל, שכן רבים מהם מוכרים כידועים בציבור רק אם הקשר ביניהם כשל והם נזקקים למערכת המשפט. הנתונים העדכניים ביותר שהצלחתי למצוא בנושא הינם מ-2016. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כ-6% מכלל הזוגות בישראל הם ידועים בציבור ועוד 4% נישאו בנישואין אזרחיים בחו&quot;ל. האחרונים אמנם רשומים כנשואים ברישום האוכלוסין אולם מבחינה משפטית מעמדם סבוך. במילים אחרות, כ10% לפחות מכלל הזוגות בישראל לא נישאו על פי הדין הישראלי. בהשוואת הנתונים לאורך השנים בולט שמגמה זו רק הולכת ומתרחבת. מה קורה כשמשפחה כזו נקלעת לקשיים ונזקקת לבית המשפט לצורך פתרון המחלוקת? ולהבדיל: מה קורה כשמשפחה כזו מעוניינת במשכנתא לרכישת דירה? מבקשת למצות את זכויותיה במוסד לביטוח לאומי? כדי להתמודד עם השאלות הללו התפתח בדין הישראלי המושג &quot;ידועים בציבור&quot;. כך למשל, כבר ב-1959(!) נזקק המחוקק למושג הזה כדי להשוות זכויות בת זוג של נכה צה&quot;ל לזכויותיה של אשתו &quot;החוקית&quot;. ב-1966 דחה בג&quot;ץ עתירה של אשה להירשם בשם משפחתו של בן זוגה, שכן לטעמו דאז, מעמד של ידועה בציבור נועד כדי להגן על זכויותיה החומריות של האשה אולם חלילה לו מלעקוף את מוסד הנישואין כדרך ליצירת זוגיות. בכך קיבל בית המשפט את עמדת שר הפנים שסבר ששינוי שם המשפחה עלול להטעות את הציבור כאילו האשה נישאה לבן זוגה...</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">מים רבים זרמו וקולמוסים של דיו נשתברו במשפט הישראלי וכיום ניתן לומר שהמגמה המרכזית היא להשוות ככל הניתן את זכויותיהם של ידועים בציבור לאלו של זוגות נשואים. ברבים מהחוקים נזכרים הידועים בציבור מתוך מטרה להשוות את זכויותיהם וחובותיהם לאלו של בני זוג נשואים ובמקרים רבים אחרים בתי המשפט פירשו את המונחים בני זוג ככוללים &quot;ידועים בציבור&quot;. ואז הגיעה הקהילה הלהטב&quot;קית... (למעשה לענייננו רלוונטיים לתחילת המהפך רק ההומואים, הלסביות והבי-סקסואלים).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">למושג ה&quot;ידועים בציבור&quot;  היו שני יתרונות מרכזיים עבור הקהילה. ראשית, הוא אינו נסמך על דין דתי כלשהו. שנית, מדובר על הגדרה גמישה ביותר. כאמור, למעשה לא מדובר על מעמד משפטי אלא עובדתי. לכן באופן עקרוני הוא עשוי, ולמען האמת במערכת שוויונית אמור, לחול על כל זוגיות שמבחינה עובדתית מקיימת קשר משפחתי המקביל לנישואין. לכן התאימה ההגדרה הזו ככפפה ליד למאבק הלהטב&quot;קי ורבים מאוד מזכויות הקהילה הושגו באמצעות המאבק להכיר בבני זוג חד מיניים כידועים בציבור. משנות ה-90&apos; החלו להגיע לבתי המשפט תביעות להכרה בבני זוג חד מיניים לצורך זכויות בעבודה, זכויות בצבא, זכויות ירושה, לצורך אכיפת מערכת בתי המשפט לענייני משפחה על משפחותיהם, בין אם לצורך אישור הסכמי זוגיות וממון ובין אם לצורך ניהול הליכים בשעת פרידה ועוד ועוד. בתחילה בתי המשפט היססו. ניתנו פסקי דין סותרים בשאלה האם זוגות חד מיניים הינם ידועים בציבור בכלל והאם הם זכאים לכל אחת מהזכויות שנתבעה בפרט. אבל העובדה שכיום ישנם בישראל עשרות אלפי משפחות להטב&quot;קיות, עם השינויים החברתיים ביחס לכך, הפכו את זכויותיהם של בני זוג חד מיניים לזהות למעשה (כמעט) לחלוטין לכלל בני הזוג הידועים בציבור וקרובות מאוד לזכויותיהם וחובותיהם של בני זוג נשואים. בשנות ה-2000 החלו משרדי ממשלה שונים להתאים את הזכויות גם בנושאים לא משפטיים - כך בזכויות ללקיחת משכנתא ולפרוייקטים הקשורים לדיור במשרד הבינוי והשיכון. כך במוסד לביטוח לאומי ועוד ועוד.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אולם דווקא בגלל גמישות המושג &quot;ידועים בציבור&quot;, ידועים בציבור נתקלים בשתי בעיות מרכזיות: האחת, ממתי נחשבים ידועים בציבור? האם שנה יחד מספיקה? האם מגורים משותפים? מה קורה אם הכרנו כסתם שותפות לדירה והפכנו לזוג? הבעיה השניה היא כיצד מוכיחים שאנחנו ידועים בציבור?</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">חשוב לשים לב, להיות ידועה בציבור אין משמעו רק זכויות אלא גם חובות. נניח שהזמנתי את בת הזוג שלי לגור איתי בדירתי ולאחר מכן החלטנו להיפרד. משמעות המגורים המשותפים עלולה להיות שהיא זכאית למחצית מדירת המגורים (או לחלק קטן יותר לשיקול דעת בית המשפט). בנסיבות חריגות אנשים מוכרים כידועים בציבור אפילו אם לא גרו ביחד ושוב משמעות הדבר היא שיתוף כזה או אחר ברכוש. האם לכך התכוונו? ממתי? </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לעיתים יש זכויות סוציאליות שניתנות דווקא לאנשים שאין להם בני זוג, דהיינו שאינם נשואים ואין להם ידועים בציבור. האם הזוגיות שלי משמעה שאאבד זכויות סוציאליות כאלה? את כל הדברים הללו יש להביא בחשבון כשאנו נוהגות כבנות זוג לכל דבר ועניין. כאמור &quot;ידועים בציבור&quot; משקף (בעקרון) מצב עובדתי. לכן, לעיתים אני לא רוצה להיחשב כידועה בציבור אולם הבירוקרטיה תכריע שאני ידועה בציבור בהתאם לעובדות. </p>
<p>לצורך כך יש להסדיר את מערכת היחסים ולהבהיר אותה. </p>
<p><br /></p>
<h2>אז תכלס איך נעשים &quot;ידועה בציבור&quot;?</h2>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הדרך הפשוטה האפקטיבית והזולה ביותר להוכיח שאת ידועה בציבור וממתי, היא באמצעות תצהיר משותף שנערך בפני עו&quot;ד/ית בו בנות הזוג מצהירות שהן רואות עצמן כידועות בציבור, מנהלות משק בית משותף (ואם לא אז מדוע) וממתי עובדות אלו מתקיימות. תצהירים כאלו משמשים כראיה כמעט בכל מקום, מבתי משפט, דרך מקומות עבודה ועד הקאנטרי קלאב השכונתי בו ביקשתן מנוי משפחתי.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כדי לבסס את המעמד המשפטי ולהסדיר אותו רצוי גם להוסיף לתצהיר הסכם זוגיות אולם דבר זה חורג מתחומו של טור זה. שימי לב שאם ברצונך <strong>לא</strong> להיות מוכרת כידועה בציבור הדבר מורכב יותר ובמצב זה בוודאי שנדרש הסכם ממון ברור, והתייעצות פרטנית עם עו&quot;ד/ית לבחון האם המצב העובדתי תואם לטענה כי אינך ידועה בציבור.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">מכל מקום, כדי להיות מוכרת כידועה בציבור ישנה חשיבות מיוחדת להסדרת מעמד זה במוסד לביטוח לאומי. להכרת המוסד לביטוח לאומי ישנה לא רק חשיבות ראייתית אלא גם חשיבות מהותית לשתי זכויות מרכזיות. הזכות האחת, היא זכותה של אשה נשואה / ידועה בציבור שאינה עובדת להיות מוכרת כ&quot;עקרת בית&quot; ולהיות פטורה מדמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות. לפי נהלי המוסד לביטוח לאומי הארכאיים (שלא לומר השערורייתיים) כשמדובר בזוג &quot;סטרייטי&quot; רק האשה יכולה להנות מהזכות הזו. על מנת להשוות את מעמדם של זוגות חד מיניים לזוגות סטרייטים על בני הזוג להחליט מי מהם הוא/היא &quot;האשה&quot; ומי &quot;הגבר&quot;. הזכויות והחובות ייקבעו בהתאם להחלטה זו שאינה ניתנת לשינוי במהלך הזוגיות. הזכות השניה ובד&quot;כ היא אפילו החשובה יותר היא הזכות לקיצבת שארים במקרה מוות של אחת מבנות הזוג. גם במקרה זה זכויותיה של מי שהוגדרה &quot;אשה&quot; טובות יותר מזכויותיה של מי שהוגדרה &quot;גבר&quot; שכן לפי האפליה הנהוגה בביטוח לאומי בין גברים לנשים זכאותו של גבר לקצבת שארים תלויה בהכנסתו ואילו זכויותיה של אשה הן &quot;אוטומטיות&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ככל הידועים בציבור, על בנות זוג שמבקשות להיות מוכרות כידועות בציבור בביטוח לאומי למלא טופס שאלון מפורט לידועים בציבור הידוע כטופס 107 וניתן להורידו בקישור הזה:</p>
<p style="text-align: justify;"><u><a href="https://www.btl.gov.il/%D7%98%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/Documents/t107.pdf" target="_blank">https://www.btl.gov.il/%D7%98%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/Documents/t107.pdf</a></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בנות זוג חד מיניים צריכות למלא גם הצהרה לבנות זוג מאותו מין הידועה כטופס 673 וניתן להורידה בקישור הזה:</p>
<p style="text-align: justify;"><u><a href="https://www.btl.gov.il/%D7%98%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/Documents/t673.pdf" target="_blank">https://www.btl.gov.il/%D7%98%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/Documents/t673.pdf</a></u></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">שימו לב שעל הטפסים צריך לחתום בפני עו&quot;ד או מזכיר ראשי בבית משפט המוסמך להחתים על תצהירים. (בשאלון צריכים לחתום בפניהם שני מצהירים המשמשים עדים לזוגיות. קרובי משפחה ואפילו ילדים בוגרים הם מצהירים קבילים לגמרי.)</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הפניה לביטוח לאומי מאוד מאוד מומלצת, הן ברמה האידיאולוגית, כדי לספר למדינה כמה משקי בית חד מיניים יש והן כדי להבטיח את זכויותיכן. במיוחד כדי להבטיח את זיקנתכן (נראה רחוק אבל מגיע בסוף). זאת, למעט במקרים מיוחדים בהן מי מבנות הזוג זכאית להטבות מיוחדות מביטוח לאומי ואז כדאי להתייעץ לפני כן עם עו&quot;ד/ית.</p>
<p><br /></p>
<h2>להינשא או להיות ידועה בציבור. מה כדאי?</h2>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אז בתכלס, מה ההבדל בין להיות נשואה ללהיות ידועה בציבור ומה עדיף?</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">מנקודת מבט משפטית טהורה ככל שהיחסים בין בני הזוג מעוגנים בהסכמים צוואות ותצהירים מתאימים אין כמעט שום סיבה (למעט במקרים חריגים) להינשא. משמעות הנישואין במקרים אלו מהבחינה המשפטית היא לערב את המדינה במשפחה כך שבמקרה של פרידה נדרש הליך משפטי (ואצל רוב הזוגות הסטרייטים ההליך מתנהל בבית דין דתי) כדי להתיר את קשר הנישואין. לעומת זאת ידועים בציבור מתירים את הקשר בתצהיר עצמאי ופשוט אפילו של אחד מהם. אלא שאנשים אינם נוטים להינשא מסיבות משפטיות אלא מסיבות רגשיות וחברתיות... במקרה של זוגות חד מיניים, פעמים רבות הנישואין מבטאים גם חלק ממאבק אידיאולוגי להשוואת מעמדם לאלו של משפחות &quot;נורמטיביות&quot; - עדיין כ-90% מהמשפחות בישראל מבוססות על נישואין. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ההבדל המרכזי בין בני זוג נשואים לידועים בציבור הוא שבמקרה של נישואין הרשומים בתעודת הזהות (דהיינו ברשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים) הזכויות והחובות הנובעות מהזוגיות יוחלו אוטומטית ואילו ידועים בציבור יצטרכו להוכיח את זוגיותם בתצהיר כמוסבר לעיל.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הבדל נוסף הוא כמובן בפן הכלכלי. על מנת להיות ידועות בציבור נדרש תצהיר פשוט שעולה לכל היותר מאות בודדות של ₪. על מנת להינשא יש לטוס לחו&quot;ל ולהסדיר את הנישואין שם על כל ההוצאות הכרוכות בכך (נכון להיום נישואין בחו&quot;ל באמצעות הליך מקוון טרם הוכרו בארץ).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ישנם הבדלים מסויימים במס הכנסה בין בני זוג נשואים לידועים בציבור. מאז שנת 2016 מס הכנסה פועל להשוואת התנאים אולם אלו אינם זהים. בחלק מהמקרים עדיף להיחשב ידועים בציבור ובחלק מהמקרים עדיף דווקא להיחשב נשואים. בעניין זה כדאי להתייעץ עם יועץ/ת מס או רו&quot;ח. בהקשר זה שימי לב שדיווח לפיו את לא ידועה בציבור כשהמצב העובדתי שונה (במיוחד לגבי בנות זוג שחיות יחד במשק בית משותף תקופה ארוכה וקל וחומר כשיש ילדים משותפים) הוא דיווח שיקרי, המהווה עבירה פלילית ועלול להיות כרוך בסנקציות פליליות אם יתגלה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ידועים בציבור המעוניינים להוציא דרכון לילדם הקטין צריכים להוכיח הסכמה של שני בני הזוג לכך (אצל נשואים כל אחד מההורים יכול לעשות זאת לבד).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">במקרה שנדרש אימוץ (הכוונה לכך שבנות הזוג מעוניינות לאמץ ילד שלא נולד לאף אחת משתיהן) ניתן לפנות לאימוץ רק לאחר שנתיים של זוגיות. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כאמור לעיל, עשויים להיות הבדלים מסויימים במימוש הזכויות (בשל הצורך להוכיח זוגיות) או במקרים של זכאות לזכויות סוציאליות שונות (שנישואין יכולים לבטלם או להקטינם &quot;אוטומטית&quot;). במקרים כאלה כדאי להתייעץ פרטנית.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לנשואות ולידועות בציבור, מאחלת זוגיות אוהבת פורה ומצמיחה.</p>
<p style="text-align: justify;">זיוה אופק, עו&quot;ד</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[סיפורן של לסביות דתיות]]></title><description><![CDATA[איפשהו לקראת סוף שנות ה-80 בתחילת השביעית הצטרפתי לאולפנא בכפר פינס. אני זוכרת את דברת ביום הראשון, יורדת במדרגות בנין הפנימיה יחפה....]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%9C%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA</link><guid isPermaLink="false">636b6a1b5cfa22b505736e1a</guid><category><![CDATA[סיפורי נשים]]></category><pubDate>Wed, 09 Nov 2022 09:02:08 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/d4e44c_08aace3bc07542a9842739f45feb4315~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p style="text-align: justify;">איפשהו לקראת סוף שנות ה-80 בתחילת השביעית הצטרפתי לאולפנא בכפר פינס. אני זוכרת את דברת ביום הראשון, יורדת במדרגות בנין הפנימיה יחפה. נעליה בידיה כאילו היא החליטה לשעוט החוצה ממש באמצע ההתארגנות. שרה איזה שיר &quot;עם ישראל תורת ארץ ישראל ארץ ישראל&quot; ופונה לברך בלבביות ובחום את 3 החדשות שהצטרפו לשכבה. היינו חברות באולפנא ואני הערכתי את האוירה הטובה שהשרתה סביבה ובזתי לחייה החברתיים העשירים מדי לטעמי שנתפסו לי שטחיים. גרנו יחד בשירות לאומי ואני הערכתי את מסירותה לעבודה (ואת האוירה הטובה שהשרתה סביבה) והתעצבנתי על שלא הקפידה על תורנויותיה בנקיון הדירה. שנה לאחר מכן שתינו בחרנו בשירות ש&quot;סימן&quot; אותנו במושגי האולפנא. אני התגייסתי תחת הסימון &quot;מורדת&quot;. היא המשיכה לשנת שירות שניה כמדריכה באולפנא בכפר פינס מה שסימן אותה כ&quot;הצלחה חינוכית מצטיינת&quot;. </p>
<p style="text-align: justify;"><strong> </strong></p>
<p style="text-align: justify;">לאחר השירות הגענו לבר אילן. דברת חלמה להתחתן עם בחור טוב לב ושמח שציציותיו מתנופפות. לגור בקרוואן בשומרון ולהיות אמא ל-8 ילדים. אני חלמתי שיעזבו אותי בשקט מכל הדייטים ובכלל מהצורך להתבגר. חלמתי שאיכשהו לא אמצא את עצמי חיה בבדידות או באונס. ושאם אחיה כך שלפחות יהיו לי מספיק כוחות נפש להתאבד. אופטימיות יתירה לא היתה הצד החזק שלי באותם ימים. החברות בינינו התהדקה ואז עוד יותר והרבה יותר. שנה ומשהו לתוך הלימודים באוניברסיטה אני כבר הייתי מאוהבת מעל הראש. הבחורה הנחמדה ש&quot;השרתה אוירה טובה סביבה&quot; הפכה להיות נסיכה. ואם הייתי יודעת אז שיש דבר כזה ניתוחים לשינוי מין ושזה יתן לי סיכוי להתחתן איתה הייתי עושה אותם ללא הינד עפעף. למען האמת, בטלפון, בלילה ארוך מאוד, ועילג להפליא, זה בערך מה שאמרתי לה. ידעתי שהידידות בינינו באה לקיצה. דברת ממש לא הבינה למה היא צריכה לוותר על החברות בינינו בגלל הבעיות הנפשיות שלי... לקח עוד כמה חודשים עד שהיא הודתה שגם היא היתה בעניין. ועוד כמה חודשים עד שהעזנו להתנשק לראשונה. מבחינתי העולם בו האמנתי ואליו השתייכתי נחרב. אבל אני זכיתי בחלום הכי גדול שהיה לי אי פעם עד אז ומאז.</p>
<p style="text-align: justify;"><strong> </strong></p>
<p style="text-align: justify;">למרות שהיינו כבר בשנות ה-90&apos; בכלל לא ידענו שיש קהילה להט&quot;בית פועלת בישראל (איכשהו זה לא פורסם ב&quot;הצפה&quot; גם לא בשידורי הערוץ הראשון. ואפילו לא בשידורי הערוץ השני שקם ממש אז). לא ידענו דבר על תרבותה ולא על הישגיה המשפטיים שהיו אז בחיתולים. חשבנו שכדי לחיות כלסביות כדאי שנהיה שחקניות הוליוודיות. מבט חטוף במראה הראה שזה די חסר סיכוי. ולי אפילו כישורי משחק לא היו. 3 שנים חיינו יחד כשאנחנו ממשיכות לצאת לדייטים עם בוגרי הסדר ולעיתים אפילו בני ישיבות גבוהות. עוזרות זו לזו להתכונן לדייט מקוות זו בשביל זו שזה ילך ומפחדות בה במידה. חוזרות זו אל זו בסוף הערב. 3 וחצי שנים שכללו טיפולים פסיכולוגיים אינטנסיביים (בתקוה &quot;לצאת מזה&quot;) ו3 נסיונות פרידה. הראשון נמשך חצי שנה. האחרון שבוע. עד שהבנו שאנחנו כנראה לא נצליח להיפרד. </p>
<p style="text-align: justify;">כשדברת הבהירה שזהו, נשארות יחד, היא אמרה לי שהיא כבר התרחקה ממשפחתה וחברותיה בהאמינה שהם ממילא לא יקבלו אותה (טעות!) היא ויתרה מבחינתה על כל חלומותיה לגבי חייה והיא בוחרת בנו על פני הכל. למעט ילדים. היא ממש לא מתכוונת לוותר על ילדים. היא הודיעה שהיא תעדיף ילדים על פני. הבטחתי שנעשה. לא היה לי מושג איך. התוכניות לעתיד נראו מסובכות ובלתי אפשריות. </p>
<p style="text-align: justify;">החלטנו שאתייעץ עם אמא שלי בשל יחסינו הקרובים, העובדה שהיא היתה הכי פחות דתיה מכל הורינו וגם רחבת האופקים מביניהם. בתגובה הועפתי מהבית. היא באמת פשוט לא היתה מסוגלת לראות אותי או לדבר איתי. זה לא היה עניין אידיאולוגי. אני ניפצתי את חלומותיה בחדות ובכאב. את דימויה העצמי, גאוותה, דימויה החברתי. שנים אחר כך הרסיסים עוד יעמדו בינינו וימשיכו לשרוט ולפצוע. </p>
<p style="text-align: justify;"><strong> </strong></p>
<p style="text-align: justify;">קשה להסביר את עוצמת האבל והעלבון למי שלא חווה ניכור מהוריו. אין צורך להסביר אותם למי שכן... אם הקשר עם דברת ערער את זהותי כאדם דתי (וממילא כאדם ערכי) הרי התגובה של אמא שלי ערערה ערך עמוק בהרבה. כל כך עמוק שאפילו לא הייתי מודעת לעוצמתו. את ערך המשפחתיות. את תחושת האמונה במשפחה. את תחושת השייכות. אם אמי יולדתי אינה משפחה שאפשר לסמוך עליה אז על מי אפשר לסמוך?! כמה מבחנים עשיתי לדברת... אני מודה לאלהים ולדברת שהיא עמדה בכולם. זה לא היה קל וערער הרבה. אבל הסתבר שהברית בינינו היתה חזקה יותר משבר ספקנותי. באותה תקופה התחלנו להזמין לשבתות גם אורחים שנוסעים בשבת. הבדידות היתה קשה מדי. אבל אחרי שאלו הלכו, אני זוכרת את עצמי מביטה מחלון דירתנו בודדה ומתגעגעת. אני זוכרת רגעים של דמעות בלתי נשלטות, אפילו באמצע פגישות עבודה. ואיך כדי להסתיר אותן אני מבקשת לרגע הפסקת שירותים או סיגריה. &quot;מתאפסת על עצמי&quot; וחוזרת לתפקידיי. בקושי. עם זאת לאמא שלי אני חייבת את יציאתי מהארון. ואת חיי הגלויים והמשפחתיים דהיום. לא הצלחתי להכיל את האבל מבלי לשתף מישהו... כך יצאתי מהארון. אומרים שהזמן מרפא. זה נכון חלקית. הילדים ריפאו הרבה יותר אבל אני מקדימה את המאוחר.</p>
<p style="text-align: justify;"><strong> </strong></p>
<p style="text-align: justify;">איפשהו לקראת סוף שנות ה-90 פורסם בעתון שלסביות יכולות להשתמש בשירותי בנק הזרע ולהרות. לא הכרנו אף אחת שעשתה את זה. פנינו לרופאת המשפחה, יצאנו מהארון ושאלנו מה עושים. היא לא ידעה אבל היא ביררה עבורנו והתחלנו בטיפולי פוריות. בהתחלה אני, אבל בשל קשיים שונים והפלה מכאיבה גם דברת התחילה. נכנסנו להריון בהפרש של שבועיים וב2002 ילדנו בהפרש של 3 שבועות את שני בנינו. באותן שנים האינטרנט נכנס לחיינו ואיתו הפורומים הראשונים. עד אז הכרנו קבוצה קטנה מאוד של לסביות. רובן מבוגרות מאיתנו. חלקן נשואות לגברים ובארון. חלקן עריריות. כמעט לאף אחת מהן לא היתה זוגיות ארוכת שנים ויציבה עם אשה. האינטרנט חשף אותנו לעולם הלהט&quot;בי (בשמו דאז) ואיפשר לחפש ולאט לאט גם למצוא דתיים כמונו. חודשים ארוכים דברת חיפשה בפורומים לסביות דתיות עם ילדים. עד שמישהי ענתה: אני. בערך. הסתברשהיא חזרה בשאלה כדי לממש את הורותה. כי ברור שאי אפשר להיות גם דתיה וגם אמא לסבית. לימים היא חזרה לשמור תורה ומצוות. היא מעולם לא נשמעה חילונית משכנעת...</p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/d4e44c_a65cfa2c4d094a808880e18e54fa965b~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"title="זיוה אופק, זוגתה וילדיהם לפני 17 שנה"></figure>
<p style="text-align: justify;">כשבת קול החלה להתארגן אנחנו היינו אמהות צעירות ובעיקר מאוד מאוד מאוד עייפות לשני תינוקות שהאחד לא הפסיק לצרוח מהצהריים עד הערב והשני סירב לישון. למרות תנאי הפתיחה הללו, ולמרות שבאמת לא היה לנו זמן וכוח להתארגנויות חברתיות חדשות, הבית הפך פתאום מוקד עליה לרגל. איך שהילדים נולדו היציאה מהארון הפכה פומבית מאוד מאוד ובאופן די תמוה חיינו הפרטיים לא הפסיקו לעניין אחרים. לסביות דתיות צעירות (למעשה, בד&quot;כ צעירות מאיתנו בשנים ספורות) הופנו אלינו כדי לראות משפחה לסבית וילדים עם כיפה &quot;במציאות&quot;. סטודנטים ובעיקר סטודנטיות לתואר ראשון שני ושלישי במגוון תחומי מדעי החברה באו לראיין אותנו לעבודות סמינריוניות, עבודות תזה ואפילו דוקטורט אחד או שניים. הרגשתי שאנו נוטלות חלק בשינוי שהוא חשוב באופן כללי וחיוני לאפשרות שלנו לגדל את ילדינו בבטחה. אבל לפעמים התלוצצנו בינינו לבין עצמנו שהיה ראוי שיביאו לנו בננות. או עדיף בוטנים. לידת הילדים סימנה גם תהליך ארוך והדרגתי של פיוס עם ההורים. עבורי, רצונה של אמי בקשר עם ילדינו או לפחות עם הבן שאני ילדתי היווה נחמה עמוקה. אני פירשתי זאת כסוג של הבנה שלא משנה כמה היא ניתקה איתי קשר בחיי היומיום, הרי שהיא הרגישה כי הקשר בינינו ממשיך למרות זאת. לעומת זאת, היא הבינה שללא קשר ממשי בחיי היומיום עם ילדיי, לא יהיה ביניהם שום קשר. הסתבר לי, שלמרות הכל, היא עדיין רצתה בקשר. </p>
<p style="text-align: justify;"><strong> </strong></p>
<p style="text-align: justify;">לא תמיד היה פשוט להתנהל כמשפחה בתוך העולם הדתי. אכן בסופו של דבר עזבנו אותו, לפחות במופעו האורתודוקסי. אבל ב27 השנים שחלפו ראינו איך מתחוללת בו מהפיכה במו עינינו. כמו לראות גאולה מתרחשת לך מול העיניים. טקסי כלולות, עשרות או מאות ילדים, הופעות טריויאליות לגמרי של להטב&quot;קים, כולל דתיים, בכל אמצעי התקשורת, נוטלים חלק פעיל בחלק לא מבוטל מהקהילות, שולחים ילדים לממ&quot;דים. יותר ויותר פעמים מצאתי את עצמי ממלמלת &quot;בשוב ה&apos;... היינו כחולמים&quot;</p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/d4e44c_57c9e5a9300f4514a6e6d8b25bf9e2cf~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"title="זיוה אופק ואחד מבניה במצעד הגאווה בירושלים"></figure>
<p style="text-align: justify;">לפני כשנתיים וחצי חגגנו 25 שנות זוגיות. ערכנו חגיגה גדולה במרפסת בית הכנסת בו אנחנו חברות. הרגשנו שמגיע לנו, לראשונה בחיינו המשותפים, טקס. אחרי 25 שנה, שני ילדים, כלבה ומשכנתא, לראשונה בחיינו אמרנו זו לזו מילות אהבה בפומבי. אני מגיעה ממשפחה של כהנים. בחרנו לסיים את הטקס בברכת כהנים מול כל הקהל. ביקשתי מראש מאבא שלי שיביא עוד טלית או שתיים (מעבר לטלית אותה הוא קנה לי במתנה כמה שנים קודם לכן, כדי שאוכל להעביר את המסורת לילדיי). הזמנתי את הוריי, אחיי, דודיי ובני דודיי לעמוד איתנו מתחת לטליתות ולסיים את הטקס בברכת כהנים לכל הקהל שהגיע לחגוג איתנו. מהבנים שהיו אז בני 17 ביקשתי להיות שליחי הציבור של הברכה.</p>
<p style="text-align: justify;"><strong> </strong></p>
<p style="text-align: justify;">אני שומעת עד היום באוזניי את הילדים שרים &quot;יברכך&quot; &quot;ה&apos;&quot; &quot;וישמרך&quot;. רואה אותי בעיני רוחי עומדת מתחת לטלית, ידי פשוטות קדימה לברכת כהנים ולצידי הוריי ובני משפחתי, עומדים לצידי ומסביבי. מתעטפים איתי בדבוקות אנושיות תחת טליתות. פורשים ידיהם וחוזרים במנגינת ילדותי. &quot;יברכך&quot; &quot;ה&apos;&quot; &quot;וישמרך&quot;. </p>
<p style="text-align: justify;"><strong> </strong></p>
<p style="text-align: justify;">אלהים בירך אותנו במאוד מאוד.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[על הצעקה האנושית והמענה האלוקי]]></title><description><![CDATA[כל כך הרבה התמודדויות יש בעולם, וכל קושי מיוחד במינו. ובתוך הסבל יש כמיהה ליד מחבקת, כזו שמבינה באמת, לא רק מגלה אמפתיה. שינוי המצב אינו...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A6%D7%A2%D7%A7%D7%94-%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%99</link><guid isPermaLink="false">62792c65fc1a0981b479367f</guid><category><![CDATA[לסביות והלכה]]></category><pubDate>Mon, 09 May 2022 15:29:47 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/9c2d7f_06c98223967b4aeea1af9ef3df40f104~mv2.png/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>הרב אביעד יחיאל הולנדר</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p style="text-align: justify;">
כל כך הרבה התמודדויות יש בעולם, וכל קושי מיוחד במינו. ובתוך הסבל יש כמיהה ליד מחבקת, כזו שמבינה באמת, לא רק מגלה אמפתיה. שינוי המצב אינו אפשרי, ואולי גם אינו רצוי. מה שמבוקש הוא שותף לצרה. אני זוכר ששירה פנתה אלי וסיפרה שרוצה &quot;לצאת מהארון&quot;. מאוד קשה לה, במיוחד כמי שבאה ממשפחה דתית, מהאיזור החרדי על הספקטרום. הרבה חששות היו לה, כמו מה יגידו ההורים, מה יקרה לאחים, אבל לא פחות חמור, ואולי אף יותר: האם אלוקים אוהב אותי? כך היא שאלה. היו לנו שיחות ותכתובות ארוכות, וכאן ברצוני לשתף בכמה מהדברים עליהם שוחחנו, ולכל הפחות היו ברקע שיחותינו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">התנ&quot;ך מכיר את המצוקה האנושית, ומכיר בה. הוא אינו תובע מאיש ומאשה להתעלם מצרותיהם. הוא אינו דורש להתכחש להן, משום שהתכחשות לקשיים כמוה כהתכחשות לאדם, ולא התנ&quot;ך, הרואה באדם את מי שחסר רק מעט מאלוקים יתכחש לעולמו הפנימי. </p>
<p style="text-align: justify;">במקום ההתכחשות, אנו מוצאים דווקא הזדהות עם הכאב האנושי, וכך אנו קוראים (תהלים, פרק צא, פסוק טו):	יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ.</p>
<p style="text-align: justify;">אלוקים נמצא עם האדם בצרתו, ואינו מסתפק בחילוצו מהצרה, הוא גם מבטיח לו כבוד. אלא שסוף הכבוד לבוא בתנאי שהאדם יקרא לאלוקיו. רק אז יזכה למענה.</p>
<p style="text-align: justify;">ברם, האם בחינת חיי האדם מלמדים על מנגנון מכני כה פשוט? האמנם הקוראים לאלוקים נענים? וכי הם באמת נפדים מצרה? וכי כבוד מצוי לכל מי שקרא אל ה&apos;? מעבר לכך שעינינו הן הרואות רבים הקוראים ואינם נענים, בכל דור ודור, הרי זו גם זעקתו של הנביא חבקוק בפתח ספרו (פרק א, פסוקים א-ג):</p>
<blockquote><p style="text-align: justify;">	(א) הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא: (ב) עַד אָנָה ה&apos; שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ: (ג) לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא.</p></blockquote>
<p style="text-align: justify;">נראה שמשהו בהבנה שלנו את המשמעות של המענה האלוקי זוקק בירור. כנראה שאנו שוגים באופן בו אנו תופסים את המשמעות של החילוץ האלוקי ואת הכבוד שהוא מנחיל את הקוראים אליו. </p>
<p style="text-align: justify;">אחד הסובלים הגדולים של התנ&quot;ך הוא דוד המלך; מי שהושפל על ידי משפחתו, נרדף ונבגד על ידי המלך שאול, אותו שירת ולמענו לחם; הוא שראה במות חברו הטוב, שכה היה אהוב עליו; הוא, ששכל כמה מבניו, אחד במחלה גזרת אל, השני בנקמת אח את אונס אחותו, ואת השלישי, שהפנה לו עורף בבקשת מלוכה לעצמו ודוד זעק לאחר לכתו </p>
<blockquote><p style="text-align: justify;">&quot;בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי&quot; (שמואל ב, פרק יט, פסוק א). דווקא בפי דוד אנו מוצאים את המילים המבטיחות (תהלים, פרק כ, פסוקים א-ג): (א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) יַעַנְךָ ה&apos; בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב: (ג) יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ.</p></blockquote>
<p style="text-align: justify;">כל כך הרבה פעמים דוד קרא אל ה&apos;, והוא, בעל התשובה, הזדקן וכל הבגדים שבהם הולבש לא חממו אותו. מה פשר דיבורו על כך שה&apos; עונה ביום צרה? למה הכוונה בהבטחה שאלוקים שולח עזרה?</p>
<p style="text-align: justify;">דומה בעיני, שעל קושי זה, או מעין זה, מבקש לענות בעל הדרשה הבאה (מדרש תהלים, שוחר טוב):</p>
<p style="text-align: justify;">למנצח מזמור לדוד, יענך ה&apos; ביום צרה. זהו שאמר הכתוב &quot;יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה&quot; (תהלים צא טו), אמר הקדוש ברוך הוא: בשעה שמגעת צרה לישראל, והם מבקשין אותי, יהיו משתתפין כבודי עמהן, ומיד אני עונה אותם, שנאמר &quot;יקראני ואענהו&quot;. ומה טעם &quot;עמו אנכי בצרה&quot;? אמר ר&apos; יודן: משל לאשה מעוברת שהיתה בכעס עם אמה, ובשעת לידתה עלתה אמה למעלה, והיא צווחת למטה, והיתה אמה שומעת קולה מלמעלה, וצווחת גם היא מלמעלה, והיו שכינותיה אומרות לה: &quot;מה טיבך שאת צועקת? וכי את יולדת עמה?!&quot;. אמרה להן: &quot;וכי בתי אינה בצער? ואיך יכולה אני לסבול צעקתה?! אלא הריני צווחת עמה, שצרת בתי שלי היא!&quot; כך כשחרב בית המקדש ניתן קול בכיה ויללה בכל העולם, שנאמר &quot;ויקרא אדני ה&apos; צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד&quot; (ישעיה כב, יב), אמרו לפניו מלאכי השרת: &quot;וכי יש לפניך דברים הללו, והא כתיב &apos;הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו&apos;&quot; (דברי הימים א, פרק טז, פסוק כז)? אמר להם: וכי ביתי אינו חרב, ובניי מסורין בקולרין, ואיני מיצר? לא כך כתיב &quot;עמו אנכי בצרה&quot; (תהלים צא, טו), וכתיב &quot;ועתה מה לי פה [וגו&apos; כל היום שמי מנואץ]&quot; (ישעיה נב, ה).</p>
<p style="text-align: justify;">בין האם ובתה יש כעסים, ואין שלום, ולכן הבת כורעת ללדת ואמה אינה איתה. אולם, צעקות הכאב של הבת בלידתה מגיעות אל האם, ומה תעשה האם? הדרשן מניח לפנינו כמה טענות מרחיקות לכת: ראשית, האם לא עוזרת לבתה, ולא ברור לנו מדוע אינה מתעלה מעל לחומות הכעס. בכלל, לא ברור מה שורש הכעס ומי כעסה על מי? מדוע הן ברוגז? חלף העזרה המעשית, היא מסתפקת בצעקה מקבילה, בהשתתפות בהבעת הכאב. זאת ועוד, הדרשן סבור שמצב זה הוא אותו מצב שהיה בימי חורבן בית המקדש, וגם עליו הוא קורא את הפסוק &quot;יקראני ואענהו&quot;! המענה האלוקי אינו מתבטא בהצלה ובשינוי המצב לטוב. אך, אם אכן כן, מה כן משמעות המענה השמימי?</p>
<p style="text-align: justify;">כמו במדרש, כך גם בחיים, אנו איננו יודעים מה הטריז שחוצץ בינינו לבין המציאות הרגועה אליה אנו שואפים, בין סער חיינו למי המנוחות שאנו מבקשים שה&apos; ינהל אותנו בהם. והדרשן, כך דומה בעיני, מבקש להזיז את תשומת הלב מהמצב האובייקטיבי, מהסיטואציה והמענה המעשי שלה, אל עבר האופן בו אנו חווים את העולם. במקום לשנות את המציאות, ניתן לשנות את האופן בו אנו חווים אותה. במקום לחוות את העולם בבדידות, הדרשן קורא לנו לקרוא אל ה&apos;, לשתף אותו בצרתנו, וגם אם המצב לא ישתנה, לפחות תחושת הבדידות תיחלש, ולעומתה תוכל להתחזק תחושת המובנות. האם לא לכך מכוונות המילים שרגילים לשיר בלב חושק ובנפש כמהה (תהלים, פרק כג, פסוקים א-ה): </p>
<blockquote><p style="text-align: justify;">(א) מִזְמוֹר לְדָוִד ה&apos; רֹעִי לֹא אֶחְסָר: (ב) בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי: (ג) נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: (ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.</p></blockquote>
<p style="text-align: justify;">מדוע דוד לא ירא רע בלכתו בגיא צלמות? לא משום שהוא בטוח שאלוקים יוציא אותו משם, אלא משום שהוא תופס את המציאות, אם לשבט ואם לחסד, כמעשה אלוקי. בכך נחמתו. הוא לא יודע מה טעם הסבל, ואינו שואל מה התכלית. ההמייה הפנימית שמבקשת מרגוע חשה שרק אלוקים, בכבודו ובעצמו, יכול לתת מזור, וזה אינו נמצא ברובד של שינוי המציאות החיצונית. רבים חיים בעושר אך אינם יודעים שלווה, ואילו יש מי שחי בצרה ומצוק אך מצוי בנחמה הכרוכה בחוויה של אל מחבק, שעונה בצעקה כשהאדם זועק. </p>
<p style="text-align: justify;">אכן, חבקוק מחה בפתח ספרו על כך שהאל אינו מכופף את המציאות בהתאם לרצונו, אך הוא לא זנח את אלוקים, וליהפך, בחתימת הספר גילה שדווקא בו מצא את מקור האושר של חייו (חבקוק, פרק ג, פסוקים יח-יט):</p>
<blockquote><p style="text-align: justify;">(יח) וַאֲנִי בַּה&apos; אֶעְלוֹזָה אָגִילָה בֵּא-לֹהֵי יִשְׁעִי: (יט) ה&apos; אֲ-דֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי.</p></blockquote>
<p style="text-align: justify;">תליית האושר במציאות החיצונית היא כניעה של רוח האדם לעולם החומרי, לכאן ולעכשיו, לכאב והרוע. אלוקים לא מוכן שניכנע, הוא מצטרף אלינו במלחמה על כבוד האדם. לא העולם יתכופף בפנינו, אלא אנו נתעלה מעליו. אנו נמצא נחת גם בימי סבל, ואנו נדע נחמה אפילו בימי רדיפה ואימה. </p>
<p style="text-align: justify;">התנ&quot;ך, כאמור בפתיחת הדברים, אינו מתכחש למצוקת האדם, אך הוא גם לא מוותר לאדם על החובה להתמודד עם מצוקותיו. הישועה הנעימה היא זו שבה האתגרים נמוגים, ולפעמים אנו מקווים שאם נתעלם מהמציאות ונעמיד פנים כאילו ההתמודדות איננה – היא באמת לא תהיה. אולם, כנגד אמונה זו, שפעמים רבות מתגלה כאשליה, הגאולה הסבירה והמצויה היא שבה האדם עובר בין בתרי המציאות יחד עם אלוקים. שניהם בצרה, וכשהם כרוכים זה בזה, הם מתנחמים.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[על הנודרת]]></title><description><![CDATA[במאמר קצר זה אני מבקשת לספר על שאלה הלכתית שנשאלתי. לא על מנת לפסוק הלכה, אלא על מנת לנתח את היחס המורכב בין להטב"קים הפונים לרבנים בסיוע...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%AA</link><guid isPermaLink="false">61e3c98677ed0c00165099e7</guid><category><![CDATA[לסביות והלכה]]></category><pubDate>Sun, 16 Jan 2022 07:37:36 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/8cd37d_de47daa301864b689083a5ceabdd1851~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_897,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/8cd37d_de47daa301864b689083a5ceabdd1851~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_897,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">במאמר קצר זה אני מבקשת לספר על שאלה הלכתית שנשאלתי. לא על מנת לפסוק הלכה, אלא על מנת לנתח את היחס המורכב בין להטב&quot;קים הפונים לרבנים בסיוע למצוקתם, ולנסות לבחון את ההקשר שבו שיח כזה מתקיים. האם בכלל אנחנו יכולים לסמוך על רבנינו? האם הם דנים אותנו מתוך אמפתיה למקומנו?</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">מעשה שהיה כך היה: יום אחד התקשרה אלי לסבית (נקרא לה חוה) וסיפרה כי שיתפה את הרב שלה בנטיותיה המיניות מתוך מצוקתה. במהלך השיחה הוא ביקש ממנה שוב ושוב להישבע לו כי לא תקיים יחסים אינטימיים לסביים והיא אכן נשבעה, תוך בכי ולאחר התנגדות. מאז עבר זמן ארוך וכיום יש לה בת זוג ושבועתה דאז כמובן הרסנית ביותר ליחסיהן ולה עצמה. שאלתה היתה האם היא יכולה להתיר את נדרה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כאמור לא התשובה היא עיקר ענייננו אלא עמדת הרב ביחסו לשואלת במצוקה. לצורך המאמר אניח שהרב הוא אכן אישיות תורנית ומכיר את הלכות שבועות ונדרים ואף את ההלכה בנוגע ליחסי מין לסביים. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ההלכה קובעת שמי שנשבע על איסור תורה כאילו לא נשבע (ראה רמב&quot;ם, משנה תורה, הלכות שבועות, ה&apos; יא ושלחן ערוך, יורה דעה רלט ד&apos;) ולגבי נדר הדבר שנוי במחלוקת. לדעת הרמב&quot;ם הנדר חל ויש להתיר (משנה תורה, הלכות נדרים, פרק ג&apos; הלכה ו&apos;-ז&apos;) ולדעת השלחן ערוך גם כאן הדבר לא חל, בפרט אם מדובר במצוות &quot;לא תעשה&quot;. (יורה דעה רט&quot;ו ה&apos;-ו&apos;). במילים אחרות, אם הרב אכן סבור שיחסי מין לסביים הם אסורים הרי בפשטות הוא הונה את חוה, שהרי גרם לה להישבע שבועה בטלה מבלי שהיא יודעת בכלל שהשבועה בטלה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לעומת זאת אם סבר הרב שיחסי מין לסביים הם מותרים, מדוע הביא את חוה להישבע מלכתחילה? גם במקרה הזה הוא השתמש בסמכותו כדי לגרום לחוה להימנע ממעשה, מבלי לספר לה כלל שהמעשה הוא מותר. יתר על כן, אם יחסי מין לסביים מותרים, הרי הרב בעצמו, הפך את חוה לזו שהיחסים שתקיים יהוו עבירה (על נדר). ובכך הכשיל אותה אם לא תעמוד בנדר. במצב כה הרב גרם לחוה לעבור עבירה!</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">יתר על כן, ישנו עיקרון חשוב בדיני שבועה ונדרים (הרמב&quot;ם במיוחד חוזר עליו שוב ושוב) ששבועה ונדר חלים רק כשפיו ולבו של הנודר / הנשבע שווים. לכן נדר או שבועה שנערכו בלחץ של הזולת או מתוך מצוקה או אפילו למען הזולת (משום כבודו או כדי לא להטריחו) ככלל לא נעשה דבר. אם כך מדוע לחץ הרב על חוה להישבע? ואם כבר הרי שהוא שוב הונה אותה שכן לא גילה לה כי שבועה כזו ספק אם היא בכלל חלה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בכלל עצם הלחץ להישבע ו/או לנדור נוגד את השלחן ערוך הקובע בפתח הלכות נדרים (יורה דעה סימן רג א&apos; ג&apos;: &quot;כל הנודר, אף על פי שמקיימו נקרא רשע ונקרא חוטא... הנודר כאילו בנה במה בשעת אסור הבמות, והמקימו כאילו הקריב עליה קרבן&quot;. ולכן השו&quot;ע מעדיף להתיר נדרים מלקיימם!</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כאמור, שאלות בענייני שבועה ונדרים הן מורכבות. יש להבין בדיוק מה נאמר ובאיזה הקשר ומה היתה הכוונה וידיעת הנודר באותו זמן ועוד. אבל מה שחשוב לענייננו הוא התשתית של שאלת רב. כשאדם פונה לרבו, בין לצורך התייעצות וקל וחומר בענייני הלכה ישנן הנחות יסוד שעל בסיסן נשענת הפניה אל הרב ובכלל המושג &quot;דעת תורה&quot;. הנחת היסוד הראשונה היא שהרב יגלה נאמנות להלכה ולתורה בכללותה, וישיב לשואל על פי נאמנות זו. יתר על כן, הנחה לא פחות חשובה היא שהרב יגלה נאמנות לשואל/ת. שהוא לא יכשיל אותו חלילה. שיגלה את העובדות המרכזיות הנוגעות לעניין. במקרה הזה, עצם הלחץ להישבע הוא הכשלת הפונה בשבועה ונדר בניגוד לעמדת השלחן ערוך. אם יחסי מין לסביים מותרים, הרי הרב בעצמו, הפך את חוה לזו שהיחסים שתקיים יהוו עבירה (על נדר) ובכך הכשיל אותה אם לא תעמוד בנדר. אם יחסי המין הם אסורים, או אם זיהה הרב את הנסיבות בהן חוה היתה שרויה הרי שהוא גרם לה לנדר או שבועה שאין בהם תוקף כלל. בהונאה ממש.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">האם חוה יכולה כעת לסמוך על הרב? על רבנים בכלל?</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">חשוב לי לציין שאין המדובר בדוגמה יחידה (גם אם קיצונית). מנסיוני, כשלהטבק&quot;ים שואלים שאלות רב, פעמים רבות, הם נענים בהתייחסות, המעמידה על כרעי תרנגולת, או אפילו סותרת באופן בסיסי את כל המוסד ששמו &quot;שאלת רב&quot; או &quot;דעת תורה&quot;. לעיתים הדעות הקדומות של רבנים כנגד להטב&quot;קים, גם של רבנים גדולים, גורמות להם להכשיל את השואל/ת וממש מנוגדים לעמדת התורה. תשובה של רב חייבת תמיד להיעשות מתוך דאגה כנה לשלומו הרוחני והפיסי של השואל/ת. לחזק את קיום התורה של הפונה כמו גם להיטיב איתו באופן כללי. כשרב מתייחס לפונה או למעשיו באופן דמוני (שטני) הרי הדבר מעוות את שיקול דעתו ומחויבותו. למרבה הצער, כשאנחנו פונים אל רבנים אנחנו צריכים לוודא, שלא קיבלנו &quot;דעה קדומה&quot; במקום &quot;דעת תורה&quot;.</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[לסביות וקדושה]]></title><description><![CDATA[מאת: זיוה אופק הקדושה נוכחת בחיים הדתיים – בזמנים המקודשים, במקומות המקודשים, בטקסי קידוש היום, בקידושין שבין איש לאשתו ובשאיפה הכללית...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/%D7%9C%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%94</link><guid isPermaLink="false">61a793a97a7181001609d982</guid><category><![CDATA[לסביות והלכה]]></category><pubDate>Wed, 01 Dec 2021 15:29:43 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_535d2ecf66f546e5a4c046852c6521cd~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p style="text-align: justify;">מאת: זיוה אופק</p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_0965a9699fc14a1699ecc8f8ba3744c2~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p>הקדושה נוכחת בחיים הדתיים – בזמנים המקודשים, במקומות המקודשים, בטקסי קידוש היום, בקידושין שבין איש לאשתו ובשאיפה הכללית לזכות לחיים של קדושה. מנקודת מבט אחת ניתן להבין את הקדושה כעניין מהותני. דהיינו ישנה מציאות אימננטית בא-להות או ביחסי הא-להות והעולם ומציאות זו היא קדושה. מנקודת מבט זו מה שמשתתף בכינון המציאות האימננטית הקדושה הינו קדוש. עיוננו בהבנת הקדושה שבזוגיות ויחסה האפשרי לזוגיות לסבית בהתאם לתפיסה האימננטית יוזן מרעיונותיו של הראי&quot;ה וממפעלה של פרופ&apos; תמר רוס בפירוש רעיונות אלו ואריגתם לתיאולוגיה משמעותית בעבור אשה פמיניסטית.
מנקודת מבט אחרת הקדושה תלויה במעשים: בקיום ההלכה,  במוסר ובדרך שבה בני האדם מתייחסים למקודש. על פי תפיסה זו משמעות הקדושה היא נבדלות והגבלה, עם דגש מיוחד על הגבלות בתחום המיני. עיוננו בקדושת הזוגיות מנקודת מבט זו יינק מתפיסתו של הרב סולובייצ&apos;יק את קדושת הנישואין והקשרה למושג הקדושה בכללותו כפי שהדבר משתקף בספרו &quot;אדם וביתו&quot;.</p>
<p><br /></p>
<h2>
<strong>קדושה – ההיבט האימננטי והתקדשות השפה</strong></h2>
<p><br /></p>
<p>
קדושתו של הא-ל והתייחסותו המקדשת לעולם רוויים כולם בציורים הטרוסקסואליים של יחסי זכר ונקבה. הא-ל עצמו בנוי מפן זכרי ונקבי. כל הקמת משפחה הטרוסקסואלית, בעצם כל מפגש של גבר ואשה, אמורים לבטא את ייעודם המקודש וחלקם, באותו היבט מיתי של היקום הפיזי והמטאפיזי כולו. כשזוג מברך לפני זיווגו &quot;לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה למען ההוא טמיר ונעלם…&quot; הוא מבטא בכך את שיתוף זוגיותו ומיניותו בא-להות האימננטית. האדם שותף כך בקדושה כמייצג פעילות המתרחשת בעולם הא-להות ואף יותר מכך, כיוצר פעילות מקבילה המתרחשת בעולם ההוא.</p>
<p>
בירושלמי (ברכות ס&quot;ב ב&apos;) מובאת בשם רבי שמלאי אמירה על ההכרח האימננטי שבזוגיות ההטרוסקסואלית ועל הנוכחות הא-להית האימננטית בתוך הזוגיות הזו: &quot;אי אפשר לאיש בלא אשה ואי אפשר לאשה בלא איש. אי אפשר לשניהן בלא שכינה&quot;. הקבלה מפתחת רעיון זה שבו השלמות של האדם מושגת והקדושה שורה באדם באמצעות הזיווג בין זכר ונקבה, ואולי רק באמצעותו.</p>
<p>
במסורת מיוחסת קדושה לעצם השפה שבה משתמשת המסורת. אין חולק כי אחד המוטיבים המרכזיים במקרא ובמדרש הוא תיאור יחסי האדם או עם ישראל והקב&quot;ה, כבני זוג/נאהבים. כשבני הזוג הם הטרוסקסואלים כשבדרך כלל הא-ל הוא הגבר ובני האדם הם האשה.  בהנחה שעולם הדימויים הדתי, ומה שהתקדש בהיסטוריה היהודית אינם מקריים אלא משקפים ערכים של קדושה כל דימוי שאינו הטרוסקסואלי פורץ את הקדושה הזו. במילים אחרות, לפי גישה זו, אף אם לא מקבלים את הרעיון של אימננציה א-להית בדמות זכר ונקבה הרי שיש קדושה בעצם השפה הדתית המסמלת אותה כך.
ממילא עולה התחושה הדתית כי זוגיות שאינה הטרוסקסואלית לא יכול להיות לה חלק בקדושה והיא אף סותרת את הקדושה כפי שהיא קיימת בעולם. וכאן עולה השאלה: האם אכן לקדושה יש ייצוג ריאלי אחד ויחיד במבנה זכרי ונקבי? האם הקדושה יכולה להיות מיוצגת רק בדימוי ההטרוסקסואלי, ומבנה אחר – של נקבה ונקבה – הוא חילון ואף חילול הקודש?</p>
<p>
ודוק&apos; אין בכוונתנו להכחיש כי התורה, בפשט כמו בדרש ברמז ובסוד, כמו בעצם כמעט כל יצירות התרבות המוכרות לנו, נוסחו רובן ככולן באופן הטרוסקסואלי. נהפוך הוא, זהו לב טענתנו. יצירות אלו נכתבו בידי הטרוסקסואלים שהיו מין הסתם מאז ומעולם הרוב והקול המכריע. השאלה היא האם התובנה שעולם דימוייהם הוא הטרוסקסואלי מכחיש רק את מוחלטות ההסמלה, כדרך אפשרית יחידה, או שהוא פוגע גם במסומל.</p>
<p>
שאלות אלו על הכרחיותם של הסמלים אינן חדשות בעולמה של תורה. פעמים רבות בהיסטוריה של היהדות נמצא פשט תפיסת הא-להות שהופיע בכתובים מעורר ביקורת. כך עוררה ביקורת דמותו המואנשת של הא-ל בימי הביניים, וכך עוררה ביקורת דמותו הזכרית של הא-ל בעיני פמיניסטיות דתיות במאות ה-19-20.  שאלות ביקורתיות אינן בהכרח ערעור על האמונה אלא מהוות שלב חשוב בזיקוקה של האמונה מבחינה מחשבתית ומוסרית בכור ההיסטוריה וייעודה. יד ה&apos;, כמו כסא ה&apos;, כמו זכריותו, וכמו ההטרוסקסואליות שלו הם חלק מציוריו הגשמיים של הא-ל. זיקוק האמונה במהלך הדורות כולל את הסרת הציורים האלה כפי שכותב הרב קוק (שמונה קבצים א&apos; נ&apos;):
הציור של הא-להות שהאדם מצייר בדעתו, הוא תמיד מעורב עם סיגי דמיונות כוזבים, ומתוך כך מכשיל הוא את חיי האדם והחברה… ואין האדם ניצל ממחלה זו אלא אם כן ירגיל את שכלו להיות עסוק בארחות החיים הטובים, ודרכי החכמה והמוסר,  והרעיון על דבר א-להים יהיה לו ליסוד כל שאיפותיו, אבל בלא שום ציור פרטי.&quot;</p>
<p>
לפי התפיסה הזו בירורה של האמונה, מהיבטיה ההטרוסקסואליים, הינם ייעוד דתי ואמוני הנעלה על שאלת הלגיטימציה לאורח חיים כזה או אחר.</p>
<p>
למעשה, בהיבט זה נפגשת התובנה הלסבית עם התובנה הפמיניסטית הוותיקה ממנה, ונזונה הימנה. ברגע שהא-ל אינו רק זכר, ואישה אינה בהכרח רק כלי, ברגע שברור שמשמעות הסמלים אינה מחייבת אך ורק יחסי גומלין שכאלה בין גברים ונשים – הדימוי ההטרוסקסואלי נשאר דימוי תפיסתי ויצוג אחד מיני רבים ולא דימוי המקבע את הא-להות או את יחסיה עם העולם.</p>
<p>
גם בהיבט התקדשות השפה הדתית ניתן למצוא רמזים לקריאות עם פחות נוקשות מגדרית ביחס לאימננטיות הא-להית כבר בטקסטים הקיימים. כיוון ראשוני לזיקוק אמוני מסוג זה יכולה להיות הסתכלות מחודשת על השניות המגדרית של הספירות הקבליות. הספירות מחולקות לספירות נקביות וזכריות אולם ספירות נקביות כמו מלכות ובינה הינן זכריות ביחס למערך שמתחתיהן. בינה משפיעה על כל מערכת הספירות שמתחתיה. מלכות משפיעה על העולמות שמתחתיה. בהתאמה ספירות זכריות מתפקדות כנקביות בכך שהן משמשות ככלי לספירות שמעליהן. על אף שניות ברורה זו ההסתכלות המגדרית וההטרוסקסואלית הנוקשה אליה אנו רגילים לא מאפשרת לנו למצות את מלוא המשמעויות הגלומות בהיבט זה של עולם הספירות.</p>
<p><br /></p>
<h2>
<strong>קדושה – נבדלות ואיפוק</strong></h2>
<p><br /></p>
<p>
על פי התפיסה שהקדושה קשורה למעשי האדם וליצירה של נבדלות ואיפוק בעולם גם קדושת הנישואין והזיווג תלויה אך ורק במעשי האדם. ביטוי מובהק לכך מופיע בכתבי הרב סולובייצ&apos;יק:
היהדות קובעת שאין צורך לרומם את הנישואין על ידי פעולה פולחנית… על פי נקודת המבט היהודית, אין שום צורך במעשה על-טבעי של החסד הא-לוהי כדי לרפא או לגאול את פעילותו המינית של האדם. הטבעי נעשה לאישי, החומר הגס מזדכך והחול מתקדש – לא על ידי התערבות א-לוהית, אלא במעשה האדם. הא-לוהים קרא לאדם לטהר ולגאול את עצמו ולהעלות את האינסטינקטיבי והטבעי לדרגת האישי והמשמעותי.</p>
<p>
הרב מסביר שאופי קהילת הנישואין הראויה נובע משישה דברים: הקרבה – ויתור על ניאוף ומחוייבות לטהרת המשפחה,  תענוג מיני הדדי, הולדה, שיתוף כלכלי, חיבה והערכה הדדיים, ומחויבות לחינוך הילדים.
יסוד הקדושה צומח ממעשה ההקרבה הנעשה בידי השותפים בנישואין, על ידי פרישה בשעה של שכרון גופני ותאווה. ההקרבה והקדושה הן מושגים נרדפים ביהדות…האדם השולט על תשוקותיו ומקבל על עצמו נדר של נאמנות ושל רוגע בתחום שבינו לבינה, מי שהוא ממושמע מבלי לקבל עליו גישה נזירית ומדכאת כלפי יחסי האישות – אדם כזה מנהל חיים של קדושה.</p>
<p>
באותו מאמר גם הרב סולובייציק מדבר על הנישואין כאקט של הליכה בדרכי הבורא, אך הוא מתייחס לא לזיווג אלא לכוח הבריאה:
הוא ברא עולם כדי לטפל, לתמוך ולאהוב….באופן דומה, שני בני האדם הבודדים, אשר כמיהתם לתת ולהעניק אהבה דוחפת אותם למעשה של בריאה, מקריבים מעצמם ונותנים את היקר להם למען החבר חדש המצטרף אליהם; הם הולכים בדרכיו של הקב&quot;ה בזה שהם פורשים מרומנטיקה המתמקדת בעצמה ונסוגים אל קהילה שהחסד עומד במרכזה, קהילה המחויבת לחיים שטרם נולדו. במישור זה הפעילות המינית נגאלת משנוצק לתוכה הרעיון המטפיזי הטמיר – דהיינו, שאיפתו של אדם להעניק מאהבתו. על האדם לאהוב לא רק את הממשי, אלא גם את מה שאין בו עדיין ממש…
העובדה שבשנים האחרונות לסביות יכולות ללדת ולהקים משפחות ללא פריצות בעזרת בנקי הזרע (ואפשרויות תרומה אחרות ללא בעילה) היא שינוי עצום במציאות שלמיטב ידיעתנו כלל לא נדון עד כה.   </p>
<p><br /></p>
<p>כיום, ניתן ללדת ילדים לתוך זוגיות לסבית  וכך גם זוגיות לסבית יכולה לכלול את הנתינה והמחויבות לדור הבא. אמנם בזוגיות לסבית החיבור בין המיניות להולדה אינו טבעי-אוטומטי, וניתן לטעון שבשל כך המעשה המיני אינו יכול לקבל את המשמעות עליה מדבר הרב. מאידך נראה לי, שדווקא היעדר האוטומטיות נותן משמעות יתרה לבחירה של זוגות לסביים להפוך את הזוגיות שלהם להורות, והמעשה המיני הוא חלק מזוגיות שבחרה במודע לעבור מקהילה זוגית רומנטית לקהילת ההורים – לקהילה שהרב קורא לה קהילת החסד. כלומר, גם זוגיות לסבית יכולה לא רק להיות חלק מקהילת הרעות אלא גם חלק מקהילת החסד. גם הזוגיות הלסבית יכולה היום להכיל את השאיפה לתת לאדם שעוד לא קיים – ובכך להיגאל.</p>
<p>
אם כך, כל היסודות שעליהם דיבר הרב יכולים להימצא בתוך זוגיות לסבית – מחוייבות הדדית והגבלת מימוש המיניות למסגרת הזוגית, נתינה, שיתוף ותמיכה בין בנות הזוג, ושאיפה משותפת להולדה ונתינה לדורות הבאים. לפי תפיסה זו ניתן לצקת קדושה ומשמעות לתוך זוגיות לסבית בדיוק כמו לתוך זוגיות הטרוסקסואלית, ואין הדבר תלוי אלא במעשינו ובדרך שבה אנו בונים את הזוגיות.</p>
<p><br /></p>
<h2>
<strong>הקדושה – אידיאל הצניעות</strong></h2>
<p><br /></p>
<p>
בין מנקודת המבט שהודגמה בגישתו של הרב סולובייצ&apos;יק ובין מנקודת המבט שהודגמה בגישתו של הר&apos; קוק הרי שאין חולק כי ברמה המעשית קדושה מחייבת התרחקות מפריצות וערווה.  ברמה האישית וברמה החברתית טענתנו הינה חד משמעית: במקום שלסביות אסורה וגוררת נידוי חברתי, נשים מקיימות קשרים זוגיים בסתר. חיים בסתר הם בהכרח חיים של פריצות, חיים שבהם המיניות מופרדת משאר הביטויים של אחריות ושותפות בין אישית. למעשה היחס החברתי קובע לא את עצם ביצוע המעשה הלסבי, אלא את אופן ביצועו ואת תפיסתו והקשרו.</p>
<p>
הגמרא אינה אוסרת על המעשה המיני הלסבי אלא רואה בו פריצות,  דהיינו התנהגות העומדת בניגוד לאידיאל הצניעות. אמנם במאמרנו זה קצרה היריעה מבירור הלכתי אולם העובדה שהתנהגות כזו מוגדרת כ&quot;פריצות בעלמא&quot; מחייבת בירור קצר של המושג שכן כבר עמדנו על כך שפריצות הינה היפוכה של הקדושה.</p>
<p>
בשתי סוגיות מתייחסת הגמרא לנושא של &quot;פריצותא בעלמא&quot; באחת מדובר במגע מיני ללא חדירה,  ואילו בשניה מדובר ב&quot;אכלה בשוק, גירגרה בשוק, הניקה בשוק&quot;  במילים אחרות, מדובר על התנהגויות שכלל אינן מיניות והקשרן כפריצות הוא שאלה תלויית זמן ומקום. מהבחינה ההלכתית, לצורך השאלה אם יש לגנות פעילות לסבית בימינו צריך לבדוק האם פעילות לסבית מתאימה לדוגמה הראשונה או לדוגמה השניה. ברור שמבחינת האופי המיני הברור של הפעילות, הרי שלסביות מתאימה יותר לדוגמה הראשונה. אולם מבחינת העובדה שמדובר על פעילות שהלגיטימציה שלה בכל מהלך ההיסטוריה היא תלוית זמן ומקום, הרי שהדבר דומה יותר לדוגמה השניה.</p>
<p>
אולם בהיבט הקדושה נטען כי כיום באופן חד משמעי לגיטימציה לפעילות לסבית הינה מלחמה בפריצות ולא התרתה. בתקופת התלמוד והראשונים לא ניתן היה לממש את המיניות הלסבית במסגרת משפחתית יציבה ועצמאית, היום זה לא רק ניתן באופן תיאורטי אלא גם ממומש באופן מעשי.</p>
<p>
מקובלנו שהיהדות היא דת של חיים, ואין בה התנגדות לעולם הזה.   לגבי הטרוסקסואלים מוסכם ומקובל כי לא סביר שציבור רחב יחיה בפרישות.  אידיאל של פרישות כשהוא חל על ציבור שלם  מוליד בהכרח פריצות ומנוגד לדרכה של תורה. בדת היהודית אין נזירות מינית, והדרך המומלצת להתמודדות עם היצר הרע ולהימנעות מעבירה אינה הדחקתו אלא מימוש של היצר במסגרת של נישואין. &quot;&apos;אל תחלל את בתך להזנותה&apos;…ר&apos; עקיבא אומר: &quot;זה המשהה את בתו בוגרת&quot; (סנהדרין, עו, ע&quot;א). התפיסה העומדת מאחורי דבריו של ר&apos; עקיבא היא שהיעדר אפיק לגיטימי לביטוי המיניות מוביל לעברה ולזנות, והאחריות על כך מוטלת לא רק על הבת אלא גם על זה שלא דאג לספק לה את אותה מסגרת לגיטימית.</p>
<p>
כך הוא הדבר גם לגבי לסביות. פיתרון של פרישות לנשים שאין ולא יהיה להן לעולם &quot;פת בסלן&quot;  אינו פיתרון לציבור. הוא פיתרון שמוליד פריצות והעולם הדתי שלמיטב ידיעתי נוקט בפיתרון הזה מקצה לקצה חייב לקחת אחריות בגילוי לב על המשמעות הזו של התייחסות ללסביות מחוץ לעולם המיניות והקשרים הזוגיים הלגיטימיים.</p>
<p>
וזאת עוד מבלי לדון בבן לווייתה הקבוע של הפריצות, השקר. לעתים קרובות חיים בסתר מולידים רמיה של הבעל &quot;החוקי&quot; שמנוצל למטרות נורמליזציה וילודה אולם לא זוכה בבית ובזוגיות אמיתיים וראויים. כך אפשר אגב גם להבין את הרמב&quot;ם המתייחס במפורש לאישה &quot;מסוללת&quot; נשואה ומצווה על בעלה למנוע זאת ממנה. עבור הרמב&quot;ם מלחמה בלסביות היא מלחמה בניאוף. ויובהר: מניעת האפשרות לבנות חיים לגיטימיים עם בני אותו המין היא שדוחפת אנשים שמודעים לנטייתם המינית השונה להתחתן, כיוון שהמחיר של חיים לבד ובעריריות הוא גבוה מדי עבורם. את המחיר משלמים לאחר מכן, הם, בני/בנות זוגם וחמור מכך, ילדיהם.
טענתנו היא כי רק מוצא של חיים גלויים בפועל במישור החברתי יעמוד לשירות ערך הצניעות והיושר. אם כך, אזי השאיפה לעם קדוש צריכה להוביל ללגיטימציה חברתית של זוגיות לסבית גלויה.</p>
<p>
חשוב לשים לב כי הראי&quot;ה עומד על הקשר שבין תפיסת א-להות מוגשמת לתפיסה מוסרית,  לטענתנו זהו הקשר הגורדי שעומד בבסיס ההגשמה ההטרוסקסואלית של האל ובין דחיפת לסביות לחיי פריצות ושקר. קשר המהווה דוגמה מוחשית לגישת הראי&quot;ה.</p>
<p><br /></p>
<h2>
<strong>סוף דבר</strong></h2>
<p><br /></p>
<p>
משום כל האמור אנו נטען כי נכון יהיה מצד הציבור האמוני ורבניו, משיקולים של קדושה וצניעות לפרש באופן שונה מבעבר את משמעות הקשר הלסבי, ולהשתמש באפשרויות ההלכתיות להתרתו ולהתקדשותו. במסגרת זו נדרש תהליך של זיקוקה של האמונה מדימוייה ההטרוסקסואלים, ושל הבניה של חיים של קדושה ומשמעות גם בעבור מי שקשר זוגי הטרוסקסואלי אינו מתאים בעבורה.</p>
<p>
במקום להוציא את הלסביות &quot;דה יורה&quot; או לפחות &quot;דה פקטו&quot; מכלל הציבור שומר התורה והמצוות, אנו טוענות כי יש לראות בלסביות חלק מהחברה הדתית המאפשר לכולנו לבחון מחדש את אמונותינו והתייחסותנו לקדושת המשפחה כמו לקדושה שבחיינו בכלל. לטענתנו אין לכוון לסביות באופן ישיר או בשתיקה לחיות בפריצות ובשקר אלא להורות חיים מוסריים של משמעות אמונית ודתית גם למי שנבראה לסבית לפי רצון ה&apos;. כפי שהבהרנו לעיל הדבר אינו רק אפשרי במסורת היהודית אלא יכול לגלם אפשרויות אמוניות מזוקקות יותר היכולות לשמש לסביות והטרוסקסואלים כאחד.</p>
<p>
קיימות אין ספור דוגמאות שבהם שיקולים מטא הלכתיים, כגון &quot;כבוד הבריות&quot;, &quot;מצטער&quot; או &quot;צורך גדול&quot;, הכריעו לצד היתר ואף יצרו שינוי הלכתי (ואגב רבים מעקרונות אלו רלוונטיים גם לענייננו).</p>
<p>
ישנם, בעינינו, טעמים חשובים נוספים למתן לגיטימציה לחיים לסביים בחברה הדתית, הנוגעים לדמותה של החברה הדתית ולאחריותה כלפי שלומם הנפשי והפיסי של לסביות החיות בתוכה ובני משפחותיהן. טעמים המשקפים את אחריות החברה הדתית לכך שלסביות ימשיכו לקיים חיים של תורה ומצוות ולהעניק לילדיהן חינוך שלא ינתק אותם ממסורת ישראל. טעמים אלו הינם כבדי משקל ורחבים וקצרה היריעה מלפרטם במסגרת זו. כמובן שבפסיקת הלכה לא ניתן להתעלם מכל השאלות החשובות הללו.</p>
<p>
איננו מבקשות לבטל את האופן שבו כתובה כל מסורתנו ותרבותנו, אנו מבקשות להרחיבה. אנו מבקשות להפנות את תשומת הלב לכך שאותה מסורת מאששת את החלקים, אולי המשמעותיים ביותר בחייהם של סטרייטים מאמינים: את היותם בני זוג והורים אבל בשם אותה מסורת מדירים אותנו. אנו מחפשות דרך שבה נוכל, בדרכנו שלנו, במסגרת האפשרויות העומדות בפנינו להיות רעיות ואמהות. לחיות באהבה אחווה שלום ורעות. לחיות באחריות משותפת ליצירתו וחינוכו של הדור הבא. לחיות חיים של קדושה.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<h2></h2>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[לסביות והלכה]]></title><description><![CDATA[מאת: זיוה אופק "אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו" (חולין ז ע"א) חלק א': מבוא חלק ב': ההתייחסות בהלכה ללסביות חלק ג': אנוס חלק ד':...]]></description><link>https://www.your-way.info/post/manage-your-blog-from-your-live-site</link><guid isPermaLink="false">61a78e2543257e001621b7ee</guid><category><![CDATA[לסביות והלכה]]></category><pubDate>Wed, 01 Dec 2021 15:00:53 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_535d2ecf66f546e5a4c046852c6521cd~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator>זיוה אופק</dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p style="text-align: justify;">מאת: זיוה אופק</p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_0965a9699fc14a1699ecc8f8ba3744c2~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">&quot;אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו&quot; (חולין ז ע&quot;א)</p>
<p style="text-align: justify;">חלק א&apos;: מבוא
חלק ב&apos;: ההתייחסות בהלכה ללסביות
חלק ג&apos;: אנוס
חלק ד&apos;: שיקולים ערכיים בהקמת משפחה לסבית
חלק ה&apos;: בשל כל האמור לעיל</p>
<p><br /></p>
<h2><strong>חלק א&apos;: מבוא</strong></h2>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">
לפני כשלוש שנים סיפרה לי חברתי &quot;אור&quot; שכמנהלת <u><a href="http://www.agenda.co.il/266/forum" target="_blank">http://www.agenda.co.il/266/forum</a></u> פורום דתיות גאות היא מבקשת ליצור מאמר/ים שיתייחס/ו לקונפליקט של להיות לסבית ודתייה, ובכלל היא אוספת מאמרים בנושא. הבעתי את דעתי כי לא ייתכן שיהיה פורום של דתיות בנושא שלא תהיה בו התייחסות הלכתית והיא החזירה אלי את הכפפה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">התחלתי ללמוד את הנושא. לא היו אז (ולמעשה עדיין אין) מאמרים ו/או תשובות הלכתיות מפורטים העוסקים בנושא ברצינות. חשתי שלמרות קוצר דעתי וצרות ידיעותיי בתורה אני עוסקת בתחום חלוצי כמעט בלימוד ההלכה ובעולם בית המדרש.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בשנים שחלפו מאז העמיק הלימוד תוך ויכוחים, מחלוקות והתנצחויות בפורומים שונים. נחשפתי למקורות רבים ונוספים. גיליתי כי מה שכתבתי אז לעתים הובן לא נכון, לפעמים במזיד, ולפעמים משום שלא הסברתי כראוי. בשנים שחלפו מאז הפכו גם עמדותיי לרדיקליות יותר. שוב איני מסתפקת בחיפוש מקורות להיתר הלכתי לאורח חיי על מנת שלא אנודה מעולם התורה שבו גדלתי ושאותו אני מבקשת לחיות. כיום אני מבקשת למצוא גם משמעות וערך לחיי שלי וחיי משפחתי בתוך עולם התורה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ועם זאת, כאז כן עתה, לא באתי חלילה ללמד ו/או להורות ו/או לפסוק הלכה בישראל ו/או לעקור הלכה מישראל. כל שבאתי הוא להציע אוסף מקורות הלכתיים ואפשרויות קריאה, שאם בעזרת ה&apos; יתקבלו בצורה זו או אחרת בידי גדולי ישראל ושומרי אמוני ישראל, יוכלו להוות פתח ולסלול נתיב למציאת מקומי בתוך קהילת עם ישראל, ואף למציאת משמעות יהודית לחיי ולמשפחה שהקמתי.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בהזדמנות זו אני מבקשת להודות ליעל אוריין על יוזמותיה והערותיה גם לגבי הגרסה הראשונה של מאמר זה וגם על גרסתו הנוכחית, שעדיין היא גרסה ראשונית וטיוטה לתלמידי ותלמידות חכמים גדולים ממני שיבואו ויעסקו בנושא. עוד אני מבקשת להודות לע&quot;ב על הגהותיה, עריכתה, הערותיה, המקורות שהפנתה אותי אליהם, וויכוחיה הרבים שתרמו רבות להבהרת רעיונותיי, להצגתם ביושר, וגם לשינויים. מי ייתן ובעתיד תבואנה על הברכה כולן, בשמן המלא ובגאווה על היותן עוסקות בלימוד תורה לשם שמיים.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<h2><strong>חלק ב&apos;: ההתייחסות בהלכה ללסביות</strong></h2>
<p style="text-align: justify;">
<strong>על לסביות בתלמוד או למה מותר להיות לסבית</strong></p>
<p style="text-align: justify;">
כידוע אין בתורה שבכתב כל איסור על לסביות. ניתוח של פרשות הקדושה בספר ויקרא מלמד שחוסר האיסור אינו מקרי (ראי למשל המקור בסוטה כו ע&quot;ב המוזכר להלן בסעיף על &quot;פריצותא בעלמא&quot; לגבי התפיסה מהם &quot;יחסי מין&quot; מבחינה הלכתית. תפיסה מסוג זה מיסודה לא רלוונטית למעשים מיניים בין נשים. כמו כן ניתן לראות בנוסח הכתובים שאשה אינה נתפסת כאחראית ליחסי המין האסורים, דהיינו כנשוא אליו מכוונן הציווי ההלכתי, גם אם היא נענשת בגינם למעט לגבי האיסור של &quot;משכב בהמה&quot; ואכמ&quot;ל). אולם איננו קראים ולא לפשט המקרא באנו, ולפיכך אעבור ישר לתלמוד.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">יודגש כי גם הגמרא אינה אוסרת פעילות לסבית, וכך קובעת הגמרא במסכת יבמות עו ע&quot;א (קיימת מקבילה לסוגיה במסכת שבת סה ע&quot;א):
אמר רבא: לית הלכתא לא כברא ולא כאבא [ההלכה אינה לא כבן ולא כאב]. ברא, הא דאמרן [הבן, כפי שאמרנו, קודם (לפני כן הובאה הלכה בנושא אחר משמו של בנו של ר&apos; הונא).]. אבא, דאמר ר&apos; הונא: נשים המסוללות זו בזו – פסולות לכהונה; ואפילו לרבי אלעזר, דאמר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, הני מילי [דברים אלה] איש, אבל אשה – פריצותא בעלמא.</p>
<p style="text-align: justify;">
במילים אחרות: לשיטת רב הונא נשים מסוללות (הכינוי התלמודי למעשה מיני לסבי) פסולות מלהינשא לכהן (המפרשים חלוקים האם לכל כהן או רק לכהן גדול). בכך אין כדי לקבוע איסור על המעשה – זה המקום להזכיר כי גם גרושה ואלמנה פסולות לכהונה. אולם גם עמדה זו נדחית להלכה מפני עמדתו של רבא שקובע שנשים מסוללות אינן פסולות לכהונה שכן אין בכך איסור אלא &quot;פריצותא בעלמא&quot;.</p>
<p style="text-align: justify;">במקבילה במסכת שבת (סה ע&quot;א) מוזכרת אימרתו של ר&apos; הונא בהקשר להנהגה של ר&apos; שמואל שלא התיר לבנותיו לישון יחד. אלא שהגמרא במקום דוחה את הסברה שהטעם לאיסור הוא החשש למיניות לסבית בין האחיות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ואכן על פי פשט הגמרא פסק הרי&quot;ף (יבמות כד ע&quot;ב):
דאמר רב הונא נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה ולא היא. אפילו לר&apos; אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה הני מילי איש אבל אשה פריצותא בעלמא היא, וכל שכן שאין הלכה כרבי אלעזר.</p>
<p style="text-align: justify;">
נראה שזו גם עמדתו של הרא&quot;ש (יבמות ח&apos; ע&quot;ב) המצטט את הגמרא כלשונה. בשו&quot;ת אבני נזר (חלק אה&quot;ע סימן קלט ד&quot;ה ז) נקבע במפורש שאין איסור: הא לא שייך בנשים להדדי איסור משכב כלל ונשים המסוללות זו בזו פריצותא בעלמא.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<h2><strong>פריצותא בעלמא</strong></h2>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">
גם אם הגמרא אינה אוסרת מיניות לסבית, היא מכתירה אותה בכינוי הלא מחמיא – פריצות בעלמא, סתם. מההקשר נראה שפריצותא בעלמא, הינו מעשה שאינו אסור ע&quot;פ דין ובכל זאת הוא מבטא פריצות, כביטוי הופכי לביטוי &apos;צניעות&apos; ובד&quot;כ, כמו בענייננו, הקשרו מיני במובהק אולם לא תמיד (ממש כתמונת ראי למושג צניעות). נושא זה הוא סבוך ומורכב וראוי לדיון נפרד, הוא מעלה שאלות הלכתיות ומטא הלכתיות משמעותיות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לא נדון במלוא מובנו של המושג. אולם, כיוון שעינינו הרואות כי לפי שיטת הגמרא זו הקטגוריה הרלוונטית ללסביות (ושוב יודגש, ללסביות ככינוי לפעילות מינית ולא ללסביות כתיאור זהות אישית או קבוצתית),
הרי כדאי להביא את מקבילותיו של המושג בתלמוד כדי שנוכל לגזור לפחות כיוונים ראשוניים להתייחסות ערכית ומעשית למושג זה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בשתי סוגיות מתייחסת הגמרא לנושא של &quot;פריצותא בעלמא&quot;:
בתלמוד הבבלי מסכת סוטה כו ע&quot;ב:
אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה.
אמר ליה רבא: שלא כדרכה? &quot;משכבי אשה&quot; (ויקרא יח) כתיב.
אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים.
אמר לו אביי: פריצותא בעלמא היא. ופריצותא מי [=האם] אסר רחמנא???
אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה, בנשיקה. הניחא למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה, אבל נשיקה ולא כלום היא.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בסוגיה זו הגמרא דנה בהלכות קינוי. והשאלה היא איזה מעשה ניאוף רלוונטי למצב של קינוי. בענייננו מבהירה הגמרא כי מעשה מיני, אף לדעת המחמירים ביותר, הוא לכל הפחות החדרת העטרה (ולא איבר המין עצמו כנדרש לפי שיטות אחרות) אולם לכל השיטות אם היה מגע של איברי המין ללא חדירה הרי זה &quot;לא כלום&quot; אלא &quot;פריצותא בעלמא&quot; והתורה לא אסרה על פריצות בעלמא.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">יש לשים לב כי מדובר בהתנהגות שהיא מינית בבירור בכל זמן ובכל מקום. היא אינה אסורה לצורכי קינוי וסתירה אולם איננו יכולים להעלות על הדעת בהיסטוריה היהודית חברה יהודית ששיבחה התנהגות כזו של אשת איש עם גבר אחר או אפילו שהיתה יכולה להיות אדישה להתנהגות כזאת ללא גינוי, ואפילו גינוי אפקטיבי של ההתנהגות כדי לנסות למנוע אותה לאו דווקא בכלים הלכתיים (במובן דיני איסור והיתר) וכאמור על פי הגמרא שלא בשל ההלכה הלכות איסור והיתר.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">דוגמה שניה לשימוש במונח פריצותא בעלמא מופיע במקור אחר במסכת גיטין פט ע&quot;א:
&quot;אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה מאי טעמא פריצותא בעלמא הוא דחזו לה כתנאי אכלה בשוק גירגרה בשוק הניקה בשוק בכולן רבי מאיר אומר תצא רבי עקיבא אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אמר לו רבי יוחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה.&quot;</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הגמרא דנה בשאלה בשל אילו שמועות על אישה יש לנקוט כנגדה בצעדים מעשיים. לשיטת רבא גם אם יצאה שמועה שהיא מזנה אין חוששים לה (ולכן, למשל, אין צורך לאסור אותה על בעלה) כיוון שההנחה היא שלא באמת ראו אותה מזנה אלא עוסקת במשהו שהוא &quot;פריצותא בעלמא&quot;. בעצם, מסבירה הגמרא, מתייחס רבא למחלוקת תנאים לגבי אשה שמסתובבות עליה שמועות שזנתה. האם יש לגרש אותה מבעלה או לא. ומה ראו אותה עושה? &quot;אכלה בשוק, גירגרה בשוק, הניקה בשוק&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">במילים אחרות, במחלוקת התנאים מדגימה לנו הגמרא מהי אותה פריצות בעלמא שיכולה להוות מקור לשמועות. כשיש הסוברים כי אשה שמתנהגת כך אכן זו סיבה מספקת לאוסרה על בעלה (ראויה לציון הנמקתו של רבי יוחנן בן נורי, החשש מאבדן מוחלט של נאמנות נשים לבעליהן והרס יסודי של חיי המשפחה. דהיינו הטעם אינו שמדובר באיסור הלכתי כשלעצמו אלא יסודו של הטעם במדיניות ציבורית וחברתית אקוטית), ואילו להלכה נפסק שאין זה כך. מכל מקום, לענייננו חשובה מאוד העובדה שהדוגמאות לפריצות בעלמא כלל אינן מיניות. מדובר על התנהגויות שהקשרן כפריצות הוא שאלה תלויית זמן ומקום. ז&quot;א שברור שגם לשיטתו של רבי מאיר, כיום לא היינו פוסקים כי אשה שנהגה כך תאסר על בעלה וגם המדקדקים ביותר בהלכה לא היו מוכנים לגנות כיום אשה (גם שלא להלכה, אלא בהיבט המוסרי ו/או החברתי) כיוון שאכלה בשוק או במסעדה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לאור האמור, לצורך השאלה אם בכלל יש לגנות פעילות לסבית בימינו צריך לבדוק האם פעילות לסבית מתאימה לדוגמה הראשונה או לדוגמה השניה. ברור שמבחינת האופי המיני הברור של הפעילות, הרי שלסביות מתאימה יותר לדוגמה הראשונה. אולם מבחינת העובדה שמדובר על פעילות שהלגיטימציה שלה בכל מהלך ההיסטוריה היא תלוית זמן ומקום, הרי שהדבר דומה יותר לדוגמה השניה. כמובן שאין בכך כדי לאסור או להתיר פעילות לסבית, כיוון שניתן להכריע כי משיקולים שונים נתפוס זאת גם היום כפריצות בעלמא ואז זו פעילות מגונה. אולם הדבר איננו במישור ההלכתי.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<h2><strong>לסביות ונישואין</strong></h2>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">
אלא שחלק מפוסקי ההלכה פסקו שלא על פי הגמרא בעקבות הספרא.
בספרא (תורת כהנים) לויקרא יח ג נאמר:
&quot;כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושאה אשה…&quot;
מקור זה מצוטט רבות בהלכה, ומעמיד את האיסור על הנישואין.</p>
<p style="text-align: justify;">מן הראוי להעיר כי http://he.wikipedia.org/wiki/ טקס הנישואין, בכל הדתות ובכל התרבויות, הינו טקס בעל משמעות חברתית פומבית (ולא רק התחייבות או מעשה בין בני הזוג לבין עצמם) המשנה את המעמד האישי של החוגגים אותו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">דיוק במקור זה, שלא נקט לשון קידושין אלא השתמש במושג &quot;נישואין&quot; ועוד מתייחס ל&quot;כמעשה ארץ מצרים&quot; דהיינו מדובר במעשה שאינו ייחודי לעם ישראל אלא משותף לכל האומות והתרבויות, מלמד שהאיסור הוא על הנישואין – המשקפים שינוי המעמד האישי במובן הנורמטיבי והמשפטי. נראה לענ&quot;ד שזהו האיסור ולא המעשה או המעשים המיניים עצמם.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">וכך כותב הרמב&quot;ם (ספר קדושה הלכות איסורי ביאה כ&quot;א ח&apos;-ט&apos;):
נשים המסוללות זו בזו–אסור, וממעשה מצריים הוא שהוזהרנו עליו: שנאמר &quot;כמעשה ארץ מצריים…לא תעשו&quot;; ואמרו חכמים, מה היו עושים–איש נושא איש, ואישה נושאה אישה, ואישה נישאת לשני אנשים.
אף על פי שמעשה זה אסור, אין מלקין עליו–שאין לו לאו מיוחד, והרי אין שם ביאה כלל; לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות, ולא תיאסר אישה על בעלה בזה–שאין כאן זנות. וראוי להכותן מכת מרדות, הואיל ועשו איסור. ויש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה, ולמנוע הנשים הידועות בכך מלהיכנס לה ומלצאת היא אליהן.
אני מפנה את תשומת לבך לעובדה שהרמב&quot;ם מניח שמדובר באשה הנשואה לבעל: &quot;ויש לאיש להקפיד על אשתו&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בדומה לרמב&quot;ם פסק גם השולחן ערוך (אבן העזר כ&apos; י&apos;).
בעל שו&quot;ת תורה תמימה מפרש את הרמב&quot;ם בדומה להצעתנו שהאיסור הוא על נישואין, וכך הוא כותב בשו&quot;ת תורה תמימה (תקד ד&quot;ה &quot;תשובת הרמב&quot;ם&quot;):
אבל אשה פריצותא בעלמא [= פריצות סתם ואין איסור מין הדין] עיין שם והרמב&quot;ם ז&quot;ל לא איירי [עסק] אלא בדין דנקט בתורת כהנים, שהם עושים כמעשה ארץ מצרים דהיינו שעושים כן בקביעות ותמידות דדמי (שדומה) למעשה מצרים ומשום חוקת ארץ מצרים הוא שאסור.</p>
<p style="text-align: justify;">
אמנם ה&quot;תורה תמימה&quot; לא דיבר על נישואין כתנאי לאיסור אלא על &quot;קביעות ותמידות&quot; אולם נראה לעניות דעתי כי מובן שכוונתו לנישואין מארבעה טעמים: האחד, שכך הוא מפרש את דברי הרמב&quot;ם בצטטו את הספרא שנוקטת במפורש בלשון נישואין. השני, שאיש ואשה שנישאו, מן הסתם, אפילו בלילם הראשון נתפסים יחסיהם כיחסים שהם &quot;בקביעות ותמידות&quot; ואילו זוג שבחר לא להינשא הרי שיש מחלוקת פוסקים מהו בכלל מעמד יחסי האישות ביניהם גם לאורך זמן ולפיכך נראה לי שזהו פשט כוונתו של &quot;התורה תמימה&quot;. השלישי, שאם נפרש את הספרא אחרת נצטרך לשאול ממתי היחסים נחשבים &quot;בקביעות ותמידות&quot; כעבור שבוע? חודש? שנה? עשור? נראה לי פשוט שלא לכך התכוון הספרא. והרביעי, הקשור בטעמו לקודם הינו, שלא עולה בדעתי כי הספרא התכוון לאסור יחסים שמתנהלים בקביעות ותמידות ולהתיר יחסים שאינם בקביעות ותמידות (&quot;סטוצים&quot;) שכן זו ממש העדפת פריצות וניתוק יחסי המין מקשר ממשי ומחייב המנוגד לדרכה והגיונה של ההלכה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בקיצור, ניתן לפרש שנישואין אסורים במובן הזכויות והחובות המשפטיות של הזוג כזוג (אלו הקשורות למעמד האישי) אולם אין איסור על המיניות עצמה.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>עוד על לסביות בספרא או מה בעצם אסור בלהיות לסבית</strong></p>
<p style="text-align: justify;">
אולם לא כך סברו כל פוסקי ההלכה. להלן נסקור עמדות שונות של איסור (כאמור בניגוד לעמדת הגמרא). ראוי לציין בהקשר זה כי הרמב&quot;ם ו&quot;השלחן ערוך&quot; שהבאתי לעיל, מתפרשים בדרך כלל באופן מחמיר יותר מפרשנות ה&quot;תורה תמימה&quot; (וראי למשל &quot;מגיד משנה&quot;, הלכות איסורי ביאה כא ח).</p>
<p style="text-align: justify;">רש&quot;י במסכת יבמות אגב פירושו לדבריו של ר&apos; הונא קובע, ש&quot;מסוללות&quot; פירושו &quot;דרך תשמיש זכר ונקבה משפשפות נקבתן זו לזו…&quot;, ובמסכת שבת קובע רש&quot;י ש&quot;דרך זנות חשיב [= נחשב] לה&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הטור (אבן העזר כ&apos;) מפרש מסוללות &quot;מתחברות זו בזו דרך תשמיש – אסור וזה מעשה ארץ מצרים שאמרו חכמין מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושאת אשה&quot;. ניתן להבין שלפי הטור המעשה המיני עצמו הוא האיסור, או שדרושים תנאים מצטברים – גם המעשה המיני וגם &quot;נישואין&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">המאירי ביבמות קובע: &quot;שבאין זו על זו… שאין עניינם אלא פריצות בעלמא. ולשון מסוללות כאדם שדורך במסילה ואינו בוקע בעפרה כלום&quot;. מכאן שאין איסור, אולם ייתכן שראוי לדייק מדברי המאירי שאין איסור כל עוד אין חדירה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">הריב&quot;ן פירש מסוללות כעוסקות בשעשוע מיני זו עם זו באמצעות הטלת/פליטת זרע בעליהן. מכאן שאולי האיסור הוא אפילו על התנהגות מינית כלשהי. תשומת לבך מופנית לכך שגם במקור זה בולטת העובדה שמדובר בנשים נשואות. בכל מקרה פרשנותו של הריב&quot;ן נדחתה בידי התוספות ואחרים כפרשנות בלתי סבירה.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>סיכום ביניים</strong>

העיון במקורות ההלכתיים מוכיח שישנן כל מיני תשובות לגבי השאלה האם מותר לחיות כלסבית. ההלכה כוללת עמדות שונות בנושא, החל מעמדות הקובעות שאין איסור, ועד לעמדה שכל &quot;שעשוע&quot; מיני אסור, דרך עמדות ביניים המציבות תנאים שונים. כמובן שניתן להתייחס לתנאים השונים כתנאים חלופיים (כל אחד לשיטתו) או כתנאים מצטברים (לצאת ידי חובת כולם).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">גם אם לדעת פוסקי ההלכה לא ניתן, או לא רצוי, או לא רצוי בשלב זה, להתיר את המעשה, ההלכה מכירה מושג משפטי רחב היקף שלפיו המעשה נשאר אסור אולם העושה פטור מן הדין, ובמילים אחרות: ההלכה משיקולי מדיניות משפטית שונים לא מכפיפה את העושה לאיסור. המושג הוא &quot;אנוס&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<h2><strong>חלק ג&apos;: אנוס</strong></h2>
<p style="text-align: justify;"><strong>מושג האנוס – כלי להתפתחות הלכתית</strong></p>
<p style="text-align: justify;">
הרב פרופ&apos; נורמן לאם והרב דוד בלייך כבר הציעו בעבר (דבריהם מופיעים במאמרו של הרב לוביץ בדעות 11 http://toravoda.org.il/files/deot_11.pdf) להכיר בהומוסקסואלים כ&quot;אנוסים&quot; מבחינת הדין לפחות, בתנאים מסויימים שברור בהם שלא ניתן לשנות את הנטיה המינית. שניהם הטעימו כי אין בפטור להתיר את המעשה אלא לפטור מעונש. שניהם התייחסו לגברים, אף שההלכה מתייחסת במפורש לאפשרות להכיר בפעילות מינית של גבר כ&quot;אונס&quot; ואכמ&quot;ל. מכאן שאם ניתן להכיר בהומוסקסואליות כ&quot;אונס&quot; הרי קל וחומר שניתן יהיה להחיל זאת ביחס ללסביות ולמיניות נשית.</p>
<p><br /></p>
<p>להלן אבחן דוגמאות לשימושים רחבי ההיקף שעושה ההלכה במושג &quot;אנוס&quot;.</p>
<p>במסכת בבא בתרא (נז ע&quot;ב) נאמר בשם רבי חייא בר אבא:
&quot;ועוצם עיניו מראות ברע&apos; זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה.&quot;</p>
<p>
הגמרא קובעת שמדובר במצב שאין שם דרך אחרת אלא היכן שהנשים עומדות על הכביסה, שאם לא כן העובר במקום הוא רשע כיוון שעבר והסתכל. הגמרא מסבירה שלמרות שאין שם דרך אחרת והוא אנוס בכל זאת הוא נתבע לא להסתכל. זאת אומרת, שהגמרא מבינה כי על אף שיש אפשרות ריאלית לא להסתכל, להלכה מדובר באנוס! וכך מפרשים במקום רש&quot;י ורשב&quot;ם.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">יש לשים לב שמדובר בכל דרך שאדם הולך בה, ואין הגבלות הלכתיות לאיזה צורך האדם יצא לדרך. האם בשביל להגיע לבית כנסת? סתם כדי לעשות עסקים? אולי כדי לעסוק בתחביב? זה לחלוטין אינו רלוונטי – בכל המקרים הללו להלכה בגמרא וגם בפוסקים מאוחרים יותר מדובר באנוס. הגמרא מבינה כאן &quot;אנוס&quot; לא כמי שמנוע מלעשות משהו במובן של חוסר יכולת פיזית, אלא במובן שטבעו האנושי מקשה עליו מאוד ולכן לפי הדין הוא אנוס. רק על פי מידת החסידות, אם להשתמש בלשונו של רש&quot;י במקום, נתבע האדם להתגבר על טבעו האנושי. הגמרא לא אומרת שאם זה טבע האדם אז עליו להימנע מלעבור שם לכל צרכיו ולהימנע מלחיות חיים מלאים. הגמרא אומרת שאם זה הטבע אז הוא אנוס. למען היושר מן הראוי להזכיר שלדעת הרמב&quot;ם והשו&quot;ע האיסור הוא להלכה אבל זה כבר נושא לדיון נפרד על התפתחות ההלכה. ברור שזה איננו פשט הגמרא וכאמור פוסקים רבים לא כך הבינו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בכלל בחייהם של גברים סטרייטים ההלכה לא מכירה במגבלות מוחלטות. די בעניין זה להזכיר את הפרשנויות המקובלות המתייחסות ל&quot;אשת יפת תואר&quot; או למאמרו של רבי אלעאי הזקן &quot;אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא&quot; (קידושין מ ע&quot;א) התורה מכירה ביצרם של גברים סטרייטים כמשתלב בשרטוט גבולות ההלכה. באופן מפתיע התורה לעולם אינה דורשת מגברים סטרייטים &quot;לעקוד&quot; את עצמם על מזבח אמונתם, אם כי כמובן היא מחייבת אותם, כמו את כולנו, להגביל את עצמם ולקדש עצמם. לעתים ההלכה מפנה אותם לאפשרות כזאת לפנים משורת הדין או כדרך ליחידי סגולה (פרישות, חסידות וכד&apos;).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בנוסף לכך מכירה ההלכה במושג &quot;ליביה אנסיה&quot;, ואודה ולא אבוש שלא מצאתי את המקור ההלכתי, ואין לי אלא להפנות לתשובה שנתן באתר מורשת http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=52815 הרב שרלו. השאלה עוסקת באדם שסובל מהפרעת OCD ומתוך הפרעה זו נודר נדרים באופן כפייתי. הרב פסק כי נדריו אינם חלים שכן לבו אנסו (וגם יעץ לו להתיר אותם מראש). במילים אחרות, מסתבר שבמקום שבו ההלכה מכירה בעוצמה של הקושי הפסיכולוגי – האישיותי האדם מוכר כ&quot;אנוס&quot;. וראי בעניין זה גם את יחס ההלכה למי ששלח יד בנפשו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עוד על מורכבותו של המושג אנוס ניתן ללמוד ממסכת מכות ח ע&quot;ב שם האנוס הוא מי שמידת כוונתו הפלילית אינה עולה כדי רשלנות. הדיון שם הוא באדם שהרג אדם אחר. בכל מקרה בהקשרנו מעניינת דעת הגמרא ש&quot;אנוס&quot; יכול להיות אדם שפשוט לא מחייבים אותו בדין, שכן לא דורשים ממנו לבדוק מקרה לא מצוי (שהיה אפשר לבדוק ומדובר במצב של סכנת חיים לאדם אחר!). בדומה לכך במסכת בבא קמא נב ע&quot;א נידונים עניינים נזיקיים (כיסוי בור) וגם שם האנוס מוגדר לא כמי שלא היה יכול לכסות את הבור כראוי אלא כמי שלא חלה עליו החובה לצפות נזק לא מצוי. במילים אחרות ה&quot;אנוס&quot; בשני המקרים הוא פונקציה של מדיניות משפטית הקובעת את גבולות חובתו של אדם להיזהר.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עוד במסכת מכות ט ע&quot;א מופיע אנוס כמי שטעה בדין ו/או בעובדה. נדונה שם מחלוקת על אדם שהרג אדם אחר, מתוך כך שחשב שמותר לו להרוג אותו דהיינו טעה בדין ו/או בזהות הנרצח (מתוך המשך הגמרא נראה כי הכוונה דווקא לטעות בזהות הנרצח). חכמים נחלקים: לדעת רבא מדובר ב&quot;אנוס&quot; ולדעת אביי הדבר הוא &quot;קרוב למזיד&quot;. במסכת שבועות יח ע&quot;א מופיע במפורש אונס כטעות בדין, ושם נדון מצב של בעילת נידה בסיטואציה מסוימת בה פטור אדם שלא ידע את הדין (הגמרא מבחינה מפורשות בין ת&quot;ח לעם הארץ והפרשנים מוסיפים &quot;תלמיד חכם&quot; ו&quot;עם הארץ&quot; לענין זה!). לענייננו, בשני המקרים מעניינת העובדה שהתודעה של האדם היא ההופכת אותו ל&quot;אנוס&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">במסכת יבמות צט ע&quot;ב, אנו מוצאים מצב של אונס יחסי. הגמרא דנה בחלוקת תרומה (אחת ממתנות כהונה), וקובעת שלכהן ערל שולחים תרומה כיוון שהוא לא נימול באונס רב &quot;נפיש אונסיה&quot; (משמעות המילה נפיש הוא &quot;הרבה&quot; ומובנה המילולי הוא נפש) – רש&quot;י מפרש שזהו אדם שלא נימול כי אחיו מתו בשעת המילה. לעומת זאת, לכהן טמא לא שולחים תרומה על אף שהוא אנוס כי אין אונסו רב – שטיינזלץ מסביר שהיה יכול להיזהר מלהיטמא. גם בדוגמה זו אנו מוצאים שהטמא מוגדר אנוס, אלא שהאונס אינו מתאר את גבולות יכולתו של הטמא שכן היה יכול להיזהר מלהיטמא, אלא את גבולות האחריות המוטלים על אדם.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לא מיציתי בכך את כל השימושים ל&quot;אנוס&quot; הנמצאים בהלכה אולם נראה לי שדוגמאות אלו מספיקות כדי להוכיח עד כמה המושג יכול לשמש מדיניות הלכתית גמישה ואפילו מהפכנית לעתים. בעניין זה מעניין להשוות למאמרו של הרב לוביץ בדעות http://toravoda.org.il/he/node/2913#_ftnref5, לגבי היחס להומוסקסואליות. הרב לוביץ שם דוחה כל אפשרות הלכתית להכיר בדחף פנימי כ&quot;אונס&quot;. לענ&quot;ד לאור המקורות הנ&quot;ל, כדאי לחשוב שוב על משמעות המושג &quot;אנוס&quot; בהלכה, ובהתאם לתפיסה שניתן להכיר בדחף פנימי כ&quot;אונס&quot; יש מקום לכלול בו גם הומואים ולסביות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ראוי לציון כי בשאלות שנשאלו רבנים באינטרנט לגבי הומוסקסואליות ולסביות, כמו גם במאמרים שונים, קבעו התשובות, בדרך כלל ללא כל הסבר, כי אין להכיר בכך כ&quot;אונס&quot;. כפי שראינו, למעשה התשובה אינה נסמכת בהכרח על המושג &quot;אונס&quot; בהלכה. לענ&quot;ד התשובה הסטנדרטית הזו נסמכת על שיקולים מטא – הלכתיים. להלן אגע בשיקולים אלו כפי שראוי להביאם בחשבון למיטב הבנתי.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<h2><strong>חלק ד&apos;: שיקולים ערכיים בהקמת משפחה לסבית</strong></h2>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p>מבין ההתמודדויות ההלכתיות והרעיוניות שניתנו לשואלים על הומוסקסואליות ולסביות ישנן תשובות המשקפות לדעתי &quot;שיח ביבים&quot; שבו אנשי תורה מבטאים גועל מאנשים ורגשות אישיים אחרים באצטלא דתית. לא אתייחס לגישות כאלה כאן אולם חשוב לי להזכיר כי הן קיימות, גם אצל רבנים שאין מחלוקת כי מבחינה הלכתית ומבחינות נוספות הם גדולי ישראל. קיומם המוכח של גישות כאלה מחייב כל איש הלכה וכל אדם תורני הבא להתמודד עם סוגיה זו לבחון עצמו שוב ושוב ביושר לב כדי לבדוק האם אינו מושפע מהלכי רוח כאלה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">שיקול לגיטימי וחשוב שהעלה הר&apos; שרלו הוא שאלת ערכה של המשפחה, חשיבותו של התא המשפחתי ומבנהו הראוי. אכן, המסורת היהודית אינה מכירה בתא משפחתי חד מיני, ויש הסוברים שיש בכך לשלול ממנו את הלגיטימיות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בעניין זה נראה כי הסוברים שוכחים שבמהלך רוב ההיסטוריה היהודית התא המשפחתי היהודי לא היה מונוגמי ולא בוסס על גבר ואשה המתחייבים בלעדית זה לזו, אלא על אשה המתחייבת בלעדית לגבר מסוים ותו לא (מבלי לגרוע מחובות שונות של הגבר כלפי אשתו, בלעדיות אינה אחת מהן). יתר על כן בתפוצות רבות לאורך חלק ניכר משנות ההיסטוריה היהודית הותר להלכה ולמעשה, לעתים אף ללא גינוי, בניית משפחה על יסוד פדופילי מובהק תוך מימוש נישואין מלא בין מבוגר לקטינה- ואפילו בת 6 או בת 9. ניתן לקרוא על כך בספר המצוין &quot;חסידות ומורדות – נשים יהודיות באירופה בימי-הביניים&quot; של פרופ&apos; אברהם גרוסמן (ירושלים תשס&quot;א).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">כלומר, זוגיות חד מינית מעולם לא הוכרה כתא משפחתי לגיטימי ביהדות אך כאמור הבנתנו מהו תא משפחתי נכון וראוי (הלכתית ובעיקר מטא-הלכתית) עברה שינוי כה רדיקלי שלהוסיף לו זוגיות מונוגמית חד מינית הוא באמת לא הצעד הכי גדול שניתן לדמיין.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עם זאת מוסכם כי גם לצעדים קטנים צריך להיות טעם חזק כדי ליצור שינוי בעולם של הלכה אורתודוקסית. נדמה לי שבתוך השיח הדתי (כמו גם החילוני) הטיעונים של צניעות משפחתיות ויישובו של עולם שהיו צריכים להיות עיקר אפילו לא אוזכרו.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>צניעות ויושר</strong></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">
מן הראוי לחזור על מושכלות יסוד: במקום שהומוסקסואליות ולסביות אסורים וגוררים נידוי חברתי, אנשים חיים בסתר. חיים בסתר הם בהכרח חיים של פריצות, חיים שבהם המיניות מופרדת משאר הביטויים של אחריות ושותפות בין אישית. גרוע מכך לעתים קרובות חיים בסתר מולידים רמיה של הבעל /האשה &quot;החוקיים&quot; שמנוצלים למטרות נורמליזציה וילודה אולם לא זוכים בבית ובזוגיות אמיתיים וראויים. כך אפשר להבין גם את הרמב&quot;ם המתייחס במפורש לאישה &quot;מסוללת&quot; נשואה ומצווה על בעלה למנוע זאת ממנה. עבור הרמב&quot;ם מלחמה בלסביות היא מלחמה בניאוף. אולם כיום, כשנשים (וגברים) מתחתנים מרצונם הרי שלסביות (והומואים) שמתחתנים בניגוד לנטייתם קרוב לוודאי שיגיעו בסוף לידי ניאוף. נמצא שבזמננו המלחמה בניאוף מחייבת לצאת כנגד נישואין שיובילו לניאוף, ולעודד קשרים ובניית בתים על בסיס של יושר וצניעות, גם אם מדובר בבתים חד מיניים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ויובהר: מניעת האפשרות לבנות חיים לגיטימיים עם בני אותו המין היא שדוחפת אנשים שמודעים לנטייתם המינית השונה להתחתן, כיוון שהמחיר של חיים לבד ועריריות הוא גבוה מדי עבורם. את המחיר משלמים לאחר מכן, הם, בני/בנות זוגם וחמור מכך ילדיהם.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>גילוי עריות</strong></p>
<p style="text-align: justify;">
עיוות רעיוני נוסף הרווח ביחס להומוסקסואליות (וגם, אם כי במידה פחותה ללסביות) היא הגישה שלא מבדילה בין מיניות זו לבין עברייני מין אחרים ובעיקר בהקשר של איסורי עריות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">איסורי עריות בדרך כלל נעשים במצב שבו הפושע אונס אחר (באופן ממשי ומעשי ביותר) ולכן ההכרה בפושע כ&quot;אנוס&quot; מפקירה את הקרבן. לעומת זאת אנו עוסקים כאן ביחסים הומוסקסואליים ולסביים הנעשים בהסכמה. אין פוגע ונפגע, אלא שני בני אדם שיכולים לבטא אהבה ומיניות תוך שותפות, אחריות, וזוגיות גם מחוץ למיטה. איסור גורף על יחסים כאלה פירושו המעשי מניעת שני השותפים למעשה (שני האנוסים) מיכולתם להגשים עצמם כבני אדם אוהבים וכבני זוג במובן הרחב של המושג. לענ&quot;ד טרם נידון באופן מספק המחיר המוסרי הקשה של מניעה כזו וראי המקורות שלהלן בדבר המצווה &quot;לשבת יצרה&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;"><strong>&quot;לשבת יצרה&quot;</strong></p>
<p style="text-align: justify;">
חיים הומוסקסואליים ולסביים בתוך החברה מתוך קבלה הכרה ושוויון מביאים זוגות חד מיניים, בדרך הטבע, לרצות להביא ילדים ולגדלם. אורח חיים כזה מעודד מחויבות מוסרית לתא המשפחתי, מונוגמיות, המשכיות ומחויבות כלפי הדור הבא (הביולוגי או הלא ביולוגי) – חיים של אחריות חברתית ומשפחתיות. יצוין כי העובדה שלסביות יכולות ללדת ולהקים משפחות ללא פריצות בעזרת בנקי הזרע (ואפשרויות תרומה אחרות ללא בעילה) היא שינוי עצום במציאות שלמיטב הבנתי כלל לא נדון בהלכה עד כה. יצוין כי בזמן הספרא, הרמב&quot;ם ולמעשה כל נושאי כליו האוסרים על &quot;נשים המסוללות&quot; בהכרח לא דובר על בניית בית משותף ואחריות לדור הבא אלא על ניאוף.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לענ&quot;ד האפשרות של הקמת משפחה כולל הולדת ילדים וגידולם המשותף משנה את הדיון שינוי מהותי, ובפרט שכבר כיום היבטים ביולוגיים שונים יכולים להיות משותפים לשתי בנות הזוג (כגון במקרה של http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3300881,00.html האשה שהרתה ילד מתרומת ביצית של זוגתה) נראה לי כי חשוב לדון במשמעות היהודית וההלכתית של זוגיות וקל וחומר של הולדת ילדים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">המשנה במסכת גיטין מב ע&quot;א (ובדומה לה מדרשים רבים) קובעת:
לא נברא העולם אלא בשביל פריה ורביה שנאמר &quot;לא לתהו בראה, לשבת יצרה&quot; (ישעיהו מה יח).
לעקרון זה השלכות הלכתיות לא מבוטלות. כך בשם עקרון זה כופים על אדם לשחרר עבד שחציו כבר בן חורין משום &apos;לשבת יצרה&apos; (שם, וכן בע&quot;ב) וכן מוכרים ספר תורה על מנת לשאת אשה משום &apos;לשבת יצרה&apos; (מגילה כז ע&quot;א).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">במסכת גיטין (מב ע&quot;ב) קובע התוספות &quot;אשה נמי [=גם כן] לא תהו בראה&quot; או במילים אחרות מצווה זו שייכת גם באשה. פוסקים רבים, ובעיקר האחרונים דנו רבות במשמעותה ובהיקפה של מצווה זו, במיוחד לגבי אשה.</p>
<p style="text-align: justify;">מיעוט מקרב הפוסקים (ובמיוחד מדובר במיעוט בין האחרונים) סובר שמצווה זו לא חלה על נשים (למשל: שו&quot;ת הריטב&quot;א סימן מג דיבור המתחיל &quot;עוד אני&quot; וכן נראה שבסופו של דיון זו גם דעתו של הבית שמואל, אבן העזר א&apos; ב&apos; וכן ה&quot;פני יהושע&quot; בסוגיה בגיטין). אולם רוב הפוסקים מחילים מצווה זו על נשים וכך נפסק להלכה כי אשה חייבת במצות &apos;לשבת יצרה&apos; ב&quot;משנה ברורה&quot; (קנ&quot;ג כ&quot;ד) וכך גם ב&quot;מגן אברהם&quot; (קנ&quot;ג ט), ב&quot;ערוך השלחן&quot;, (אורח חיים, קנ&quot;ג ט&quot;ו) בשו&quot;ת הרד&quot;ך (ל&quot;ב דיבור המתחיל &quot;ואף אם&quot;) ועוד רבים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">חלק מהפוסקים קבעו כי אמנם לא מדובר במצוות עשה שאשה חייבת בה ונענשת אם אינה מקיימת אותה, אלא רק שאשה מקבלת שכר על עשייתה (למשל: שו&quot;ת קול מבשר חלק א סימן כה דיבור המתחיל &quot;גם בגוף&quot;), או שהמצווה שייכת בנשים אם כי אינה ממש חיוב (למשל: שו&quot;ת חוות יאיר סימן לא דיבור המתחיל &quot;ועל דבר&quot;), או שהמצווה שייכת בנשים אולם זו מצווה על כלל הנשים ואינה מחייבת כל אשה פרטית בהקמת משפחה. (כך למשל מסביר שו&quot;ת ציץ אליעזר חלק ד סימן טז פרק יב דיבור המתחיל &quot;ולעצם קושית&quot;). אולם נראה כי ניתן לסכם באופן חד משמעי למדי לשיטת הרוב המוחלט של הפוסקים כי יש בעצם הקמת משפחה ועיסוק בפריה ורביה קיום מעשה של מצווה אף לאשה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עוד חשובה מאוד לענייננו דעתו של הר&apos; מבראד, שעצם החיים בזוגיות אף ללא פריה ורביה יש בהם משום מצוות &quot;לשבת יצרה&quot; (וראי ה&quot;נודע ביהודה&quot; אבן העזר סימן ו דיבור המתחיל &quot;והנה במה&quot; המביא את גישתו וחולק עליו). כך גם פוסק הרב עובדיה יוסף, שאף ללא פרייה ורבייה, עצם החיים בזוגיות, גם אם עקרה (מהבחינה הביולוגית), יש משום קיום מצוות &quot;לשבת יצרה&quot; אצל אשה! וכך הוא כותב (יביע אומר חלק ג – אבן העזר סימן כ דיבור המתחיל (לג) &quot;ולכאורה&quot;):
הרי ש&quot;שבת&quot; פירושו שהעולם יתיישב על ידו בתולדות בנים. … אך … דהני מילי [=שדברים אלה] באיש דמפקד [=שמצווה] אפריה ורביה, אבל אשה כל שנישאת קיימה מצות שבת&quot;.</p>
<p style="text-align: justify;">
ה&quot;יביע אומר&quot; נותן את המשמעות הגדולה והרדיקלית ביותר לתחולתה של מצוות &quot;לשבת יצרה&quot; על אשה והוא קובע (בחלק ח – יורה דעה סימן כב דיבור המתחיל: &quot;ובהיותי&quot;):
&quot;…שהואיל והבת מצווה על לשבת יצרה, אין לה לשמוע לאביה המצוה עליה שלא תנשא&quot;</p>
<p style="text-align: justify;">אכן כל המקורות מדברים על נישואין לגבר אולם ברור שלא עמדה בפניהם כל אפשרות מציאותית למשפחה של שתי נשים. אם &quot;תהו בראה&quot; אלו החיים בבדידות ללא זוגיות וללא ילדים, אם עיקרו של העולם ותכלית בריאתו הוא &quot;לשבת יצרה&quot; מדוע לא יהיה ערך להשתתפותנו כלסביות ביישובו של עולם? מדוע יבקש מאן דהוא להעמיד את חיינו במצב אותו מגדירה ההלכה &quot;תהו&quot;?!</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">נראה לענ&quot;ד, ואני מודה כי אכן מדובר בעמדה רדיקלית שרחוקה מרחק רב מההלכה הקיימת כיום, כי בעצם, כשמסירים את העיקרון ההומופובי ביסודו, כי &quot;זוגיותנו שונה&quot;, קשה להעלות טיעון מדוע לא יהא העקרון זהה גם לגבי הקמת משפחותינו. מדוע לא יהיה ערך ל&apos;לשבת יצרה&apos; כפי שאנו יכולות לקיימו? ואפילו להמרות בכך את פיות הורינו ואפילו ללא ילדים! (בעקבות שו&quot;ת &quot;יביע אומר&quot;).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">בעניין זה אני מבקשת להוסיף וידוי אישי קצר: יפתיע אולי לגלות עד כמה משפחה חד מינית דומה לכל משפחה אחרת שאת מכירה. גדלתי במשפחה דתית מודרנית. ההורים שלי בעלי מקצועות חופשיים, גדלו בבני עקיבא ילדו וגידלו ב&quot;ה ארבעה ילדים. לפעמים אני מסתכלת על הזוגיות והמשפחה החד מינית שהקמתי (עד כה שני ילדים כ&quot;י) ואני המומה מכמה הבית שלי דומה לשלהם גם בדברים שחשבתי שיהיו אחרת…</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">לעניות דעתי המאבק בפריצות והערך החשוב של הקמת תא משפחתי מחויב הינם טעמים שאין חזקים מהם ליצור שינוי בגישה ההלכתית הרווחת. קיימות אין ספור דוגמאות שבהם שיקולים מטא הלכתיים, כגון &quot;כבוד הבריות&quot;, &quot;מצטער&quot; או &quot;צורך גדול&quot;, הכריעו לצד היתר ואף יצרו שינוי הלכתי (ואגב רבים מעקרונות אלו רלוונטיים גם לענייננו).</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">ישנם בעיני עוד טעמים חשובים הנוגעים לדמותה של החברה הדתית ולאחריותה כלפי שלומם הנפשי והפיסי של הומוסקסואלים ולסביות החיים בתוכה. טעמים המשקפים את אחריות החברה הדתית לכך שהומוסקסואלים ולסביות ימשיכו לקיים חיים של תורה ומצוות ולהעניק לילדיהם חינוך שלא ינתק אותם ממסורת ישראל.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">טעמים אלו הינם כבדי משקל ורחבים בהרבה מהשאלות ההלכתיות ואפילו המטא-הלכתיות בהן עסקתי. כמובן שבפסיקת הלכה לא ניתן להתעלם מכל השאלות החשובות הללו אולם לא כאן המקום להאריך. (בעניין זה הרחבתי במאמר תגובה באקדמות וראי http://www.bat-kol.org/files/brit_yeud.pdfשם).</p>
<p><br /></p>
<h2>חלק ה&apos;: בשל כל האמור לעיל</h2>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">
אני מאמינה שהעמדה ההלכתית בסופו של דבר צריכה להיות עמדה של היתר. אודה על האמת שאיני בטוחה שבעולם אורתודוקסי ולו המתקדם ביותר יש מקום עכשיו (או סיכוי) לפסיקת הלכה כזו. אני מאמינה גדולה שלשימור ערכינו תרבותנו ותורתנו השינויים צריכים לבוא צעד צעד. בכל מקרה, בעיני זו חובה מוסרית וקדושה שפרשנות הלכתית מתירה כזו או אחרת תהיה התוואי, למען לא תהיה ההלכה כלי לדיכוי בני אדם אלא כלי לצמיחתם.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אני מאמינה שהדרך לשינוי הלכתי בתוואי כזה היא לשאול הרבה שאלות קשות הרבה רבנים. כשרבנים יצטרכו להסתכל לנו &quot;בלבן של העיניים&quot; פעם אחר פעם ולהגיד במילים אלו או אחרות: &quot;אני מקריב אותך, את עתידך, את מיניותך, את יכולתך להקים משפחה וללדת ילדים ו/או את בעלך שתבחרי לך בדרכי רמיה גלויות או סמויות ו/או את ילדייך&quot; אני בטוחה שהתשובות תהיינה פחות ופחות נחרצות ולאט לאט ישתנו מאוד…</p>
<p style="text-align: justify;">אני מאמינה שחלק מהמקורות הנ&quot;ל יוכל להיות להם לכלי בשינוי זה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אני גם מאמינה שזכותנו האנושית הבסיסית היא לצעוק, לזעוק ולהתריע בפני רבנים כמו בפני הציבור כי אנו מבקשות פתרונות. לצעוק לזעוק ולהתריע במילים אלו או אחרות: &quot;אני לא בת יפתח&quot;.</p>
<p style="text-align: justify;">ובשלב יותר מאוחר לזעוק את אמת חיינו: אנו משתתפות ביישובו של עולם. בדרכנו ועל פי יכולתנו כפי שברא אותנו הקב&quot;ה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">אל נא נהפוך להיות שמרנים עד אין קץ וצרי אופקים על חשבון הקרבתם של בני אדם, אחינו ואחיותינו, שאנו מחויבים בכבודם ובאהבתם.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item></channel></rss>