ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת שתתכנס ביום רביעי הקרוב (15.1), מיועדת לעסוק בשישה חוקים פרטיים שונים שמאחוריהם עומד שר המשפטים שלמה קרעי וכוונתו לפגוע בעיתונות החופשית בישראל.

ההצעות שיעלו לדיון הן הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי - דיווח שנתי לוועדת הכלכלה (ח"כ אריאל קלנר); שני "חוקי הרדיו" – האחד של ח"כ אלי דלל (הרחבת המגוון בשידורי הרדיו), והשנייה של ח"כ אחמד טיבי (הנגשת רדיו בשפה הערבית בכל הארץ); הצעת חוק חובת הצגה של נתוני צפייה לצופה (ח"כ שלום דנינו); הצעת חוק תקציב תאגיד השידור הישראלי (ח"כ אביחי בוארון) והצעת חוק הפרטת תאגיד השידור הציבורי הישראלי (ח"כ טלי גוטליב).

הישיבה נקבעה לשעה 9:00 ולא תוכל להימשך מעבר לשעה 11:00 לאור תחילת ישיבת מליאת הכנסת בימי רביעי. ריבוי החוקים המועלים לדיון מצביע על אפשרות כי אין מדובר בישיבה בה יתקיים דיון מהותי אלא בישיבה בה יעדכן יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ דוד ביטן, מהי עמדתו בנוגע לחוקים השונים ולאופן בו הוא מתכוון לקדמם בהמשך.

מאז קמה לפני שנתיים מנסה הקואליציה לעצב מחדש את אסדרת התקשורת בישראל בכיוון מובהק: החלשת מוקדי כוח עצמאיים וריכוז השליטה בידי הממשלה או אילי הון הנאמנים לה.

הצעות החוק המונחות כעת על שולחן ועדת הכלכלה של הכנסת מיועדות לפגוע או לחסל כליל את השידור הציבורי ולייצר מנופי לחץ על התקשורת המסחרית.

ח"כ טלי גוטליב (צילום: חיים גולדברג)

שלוש מהצעות החוק מכוונות לתאגיד השידור הישראלי, הגוף המפעיל את השידור הציבורי (מלבד גלי צה"ל, לו מוקדשת הצעת חוק נפרדת). מבין שלוש הצעות החוק, זו של ח"כ גוטליב היא הדרמטית ביותר, אולם בעלת ההיתכנות הקלושה יותר. לפי הצעה זו, ייסגר תאגיד השידור, אחד המפעלים הציבוריים המצליחים היחידים שנוסדו בשנים האחרונות (אם לא היחיד). נכסיו יופרטו או יימסרו בחינם לגופים מסחריים ותקציבי ההפקה שלו יעברו לשליטה פוליטית ממשלתית.

הצעת חוק זניחה יותר, שמיועדת להציק לראשי התאגיד, היא של ח"כ קלנר המעוניין לבצע להם מעין "זובור" שנתי. הצעה זו הינה כמעט חסרת משמעות מאחר שניתן לזמן אותם לדין וחשבון גם כעת, ללא חוק מיוחד.

הצעת חוק שלישית, של ח"כ בוארון, מיועדת לפגוע בעצמאות התקציבית של התאגיד. היא אולי הצעת החוק המסוכנת מכולם. כשקם תאגיד השידור, כחלק מלקחי רשות השידור הכושלת, הוחלט לנתק ככל האפשר את ההתערבות הפוליטית הבלתי פוסקת שהשחיתה את הרשות. לצורך זה נבנה מנגנון ועדת האיתור בגזרת המינויים ברשות ומנגנון שיבטיח עצמאות תקציבית. קואליציית נתניהו מעוניינת להרוס את מנגנון העצמאות התקציבית ולהחזיר שליטה פוליטית בתקציב התאגיד.

שתי הצעות חוק אחרות מכווונות לשינוי בתחום הרדיו. כיום אין רדיו ארצי מסחרי בישראל, תחנות הרדיו הארציות הן ציבוריות והרדיו המסחרי הוא מקומי. חוק הרדיו, שייטיב במיוחד עם טייקוני התקשורת אלי עזור ויצחק מירילשווילי (הבעלים של ערוץ 14), נועד על מנת לחסל את הרדיו הציבורי ואת התחנות המקומיות, ולעצב במקומן שוק רדיו ארצי ומסחרי שיישלט על ידי קומץ טייקונים שיקבלו רישיונות משר התקשורת, ללא מכרז.

ח"כ שלום דנינו (צילום: יונתן זינדל)

לבסוף, הצעת החוק של ח"כ דנינו, המקודמת ככל הנראה ישירות ממשרד ראש הממשלה (דנינו הוכיח בורות מוחלטת בפרטי ההצעה כשנדרש להסביר אותה), מיועדת להלאים את תחום מדידת הרייטינג. כיום נמדד הרייטינג על ידי חברה בינלאומית בעלת מוניטין, המופעלת על ידי ועדת המדרוג בה חברים ערוצי הטלוויזיה, המפרסמים והפרסומאים.

נתניהו וקרעי מעוניינים לחסל את הוועדה ולהשתלט על הגוף המודד את הרייטינג, שיוקם על ידם. לנתוני הרייטינג חשיבות גדולה מאחר שעל פיהם נקבעים תעריפי הפרסום.

כמו הצעת החוק לסגירת התאגיד של גוטליב, גם להצעת החוק של דנינו סיכויי היתכנות קלושים. חוק כזה קיים רק ברוסיה ובסין. נראה כי מטרת שתי הצעות החוק הללו, ואחרות, היא בעיקר כאיום, שוט המרחף מעל גופי התקשורת, על מנת שיסכינו עם שינויי רגולציה אחרים שיעמיקו את השליטה הממשלתית בתקשורת.