אחמד א-שרע, הידוע יותר בשמו המחתרתי אבו מוחמד אל-ג'ולאני, התפרסם לפני כעשר שנים כאחד ממנהיגי תנועת הג'יהאד בצפון סוריה. כיום, לאחר שהכוחות שהוביל הפילו את משטר הרודנות של משפחת אל-אסד, הוא עומד בראשה של המדינה. מה ניתן ללמוד על א-שרע מהראיונות שהעניק לפני עשור לאל-ג'זירה ואלו שהעניק כעת לתקשורת המערבית?

א-שרע נולד בריאד ב-1982 לאב כלכלן ולאם מורה לגאוגרפיה. אביו חוסין א-שרע נולד בכפר פיק ברמת הגולן למשפחה אמידה, והשתייך בצעירותו לתומכי האחדות הערבית. הוא השתתף בהפגנות נגד פירוק האיחוד הסורי-מצרי ("הרפובליקה הערבית המאוחדת"), ואף נעצר למספר ימים. מאוחר יותר נסע לסעודיה, ועבד שם בתעשיית הנפט, ואף חיבר מספר ספרים בנושא נפט ופיתוח כלכלי בעולם הערבי. אביו וכמה מקרובי משפחתו של חוסין א-שרע השתתפו ב"מרד א-זאויה" נגד השלטון הצרפתי בין 1920–1927, ואחד מקרובי משפחתו הוא שר החוץ לשעבר במשטר אסד, פארוק א-שרע.

לאחר סיום בית הספר התיכון החל א-שרע ללמוד רפואה, ובמקביל לכך נהה אחר הטפות דתיות ברוח הג'יהאד של השיח' "אבו אל-קעקאע א-סורי". אלה דחפו אותו להתנדב בשנת 2003 למלחמה בעיראק במסגרת אל-קאעידה. שם התקרב לאבו מוסעב א-זרקאווי – לימים מנהיג ארגון דאעש.

ב-2006 נכלא א-שרע בכלא אל-בוקא למשך כשנתיים, שם קשר קשרים עם אנשים דומים לו: ערבים סונים שהתנגדו לפלישה האמריקאית לעיראק והיו מושפעים מהגות אסלאמית זו או אחרת. כלא אל-בוקא היה למעשה חממה להפצת האסלאם הג'יהאדי, וממנו יצאו רבים מפעילי וממפקדי אל-קאעידה ודאעש, המפורסם שבהם היה אבו בכר אל-בגדאדי, לימים ראש הארגון.

כאשר פרצה מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011 חזר א-שרע למולדתו והקים בה את ארגון "חזית הניצחון", היא "ג'בהת א-נוסרה", כזרוע של אל-קאעידה למאבק כנגד משטר אסד. בסוף מאי ותחילת יוני 2015 הוא נפגש לשתי שיחות ארוכות עם העיתונאי אחמד מנסור מרשת אל-ג'זירה לריאיון בתוכנית "ללא גבולות".

הראיונות נערכו לאחר ש"צבא הניצחון" (ג'יש אל-פתח), שא-נוסרה היה חלק מרכזי בו, הצליח לכבוש את העיר אדליב שבסוריה ולהשתלט עליה, מה שהציב את א-שרע לראשונה גם כמושל של אזור שאוכלוסייה אזרחית נתונה למרותו ולא רק כמורד וכמנהיג תנועה ג'יהאדית.

בראיונות באל-ג'זירה הוא הזדהה בשם המחתרתי אבו מוחמד אל-ג'ולאני, וצולם מאחור כאשר הוא עטוי כיסוי ראש. הראיונות התקיימו בחדר מפואר למראה עם ריהוט מעוטר בערבסקות מוזהבות, ועל השולחן הוצב דגל הג'יהאד העולמי.

בראיונות שקיים א-שרע בתחילת דצמבר 2024 ובמחציתו, כבר התגלתה דמות שונה. הריאיון ל-CNN התקיים מייד לאחר כיבוש חמה, וכאשר נראה היה שארגון שחרור סוריה בדרכו לנצח את המשטר ולכבוש את דמשק. יומיים מאוחר יותר נכנסו כוחות המורדים לדמשק, בשאר אסד נמלט מהמדינה, והגיע קץ לשלטון בן למעלה מ-50 שנה.

א-שרע כנראה העריך שנפילת המשטר קרובה כי התראיין בפנים גלויות ובשמו האמיתי, כאשר הוא לבוש מדים. הריאיון התקיים בחדר בעל מראה מודרני כאשר מאחורי א-שרע הוצבו שני דגלים: דגל סוריה החדש-ישן, המייצג את הרפובליקה הסורית שלפני משטר מפלגת הבעת', ודגל אפגניסטן. הריאיון התקיים בערבית. את הריאיון ל-BBC כבר קיים בארמון הנשיאות בדמשק, כאשר א-שרע ישוב בבגדים אזרחיים על אותן כורסאות שאסד נהג לשבת עליהן כאשר אירח מנהיגים זרים ועיתונאים.

ב-22 בדצמבר, שבועיים לאחר נפילת משטר אסד וכיבוש דמשק, קיבל א-שרע בארמון הנשיאות משלחת של אנשי דת דרוזים מלבנון ובראשם וליד ג'ונבלאט. לפגישה הוא כבר הופיע בחליפה ועניבה, וכך הושלם המעבר ממנהיג מחתרתי של ארגון המסונף לאל-קאעידה למנהיג מדיני.

ניתוח ארבעת הראיונות בשתי נקודות הזמן המרוחקות ולאחר הצלחתו של א-שרע להפיל את משטר אסד, מאפשר לנו לעמוד על השינוי שחל בדמותו בכמה סוגיות ולנסות להעריך בזהירות לאן פניו.

דת ומדינה

בשנת 2015 היה אחמד א-שרע (אז, כאמור, אבו מוחמד אל-ג'ולאני) ברור מאוד בכוונתו לכונן מדינת הלכה. בשיח שלו ניכרו אז מוטיבים דתיים ואמוניים חזקים, ונראה שהם עיצבו את יחסו ליריבים ולידידים כאחד. הוא אמנם הגדיר את מטרת המלחמה ככיבוש דמשק והפלת משטר אסד, אך גם קרא לעלאווים לנטוש את משטר אסד ולהצטרף לכוחות המורדים נגדו: "כל כופר שיפרוש ממחנה אסד, יניח את הנשק ויחזור אל האסלאם, הרי שהם אחינו".

בתשובה ליחס המערב אליו ואל א-נוסרה כבעלי זהות אסלאמית ענה: "לא מעניין אותנו מה המערב חושב, אלא איך להשליט את חוק האל".

א-שרע נשאל על תנועת "האחים המוסלמים" ועל ההבדל בינו לבינם, וענה כי הוא והם "שותים מאותו מעין" שממנו שתה מייסד התנועה חסן אל-בנא, אולם "האחים" סטו מהדרך, הלכו לבחירות ונכנסו לפרלמנט. בניגוד אליהם, "המחשבה שלנו נובעת מהקוראן ומהסונה... לנו יש את דרך האסלאם".

כדוגמה לכישלון דרכה של תנועת האחים המוסלמים הוא הביא את שיתוף הפעולה של ממשלת מוחמד מורסי במצרים עם המערב: הממשלה נלחמה בג'יהאדיסטים בסיני, כיבדה את הבחירות הדמוקרטיות במצרים ואת הסכמי קמפ דיוויד, ולבסוף מי שבגד במורסי הוא לא א-סיסי אלא האמריקאים. לכן על האחים לחזור למקורותיהם ולדרך הג'יהאד, כמו שאנחנו עושים – "הג'יהאד הוא דרכנו".

אל-ג'ולאני הוסיף כי מטרת ארגונו איננה לשלוט בכל מחיר, אלא הקמת שלטון אסאלמי ישר-דרך בסוריה שהם יהיו חייליו. "איננו רוצים לשלוט בארץ אלא בשלטון השריעה בארץ", הוא הזכיר את הגותו של איימן א-זוויהירי, מראשי אל-קאעדה. מאפייני השלטון לדבריו: עשיית צדק, הסרת העושק, תמיכה ביתומים, נשים ועניים וריבוי צדקה ("זכאת").

לפי אל-ג'ולאני, א-נוסרה ירשה את דרך הג'יהאד של אל-קאעדה. הג'יהאד התחיל באפגניסטן, ומשם התפשט לעיראק, תימן, סומליה, מאלי, אלג'יריה ומשם לסוריה. הוא התגאה בבתי הספר של א-נוסרה באזורים שעליהם השתלטה בסוריה, "אשר לומדים את דרך הג'יהאד". בכך התייחס כנראה לרשת של בתי ספר ללימודים ברוח האסלאם שזכתה לחסות ולתמיכה של המשטר של א-שרע כאשר שלט במחוז אדליב.

ואולם בראיונות שהעניק א-שרע ב-2024 לא נשאר כמעט דבר מכל ההגות האסלאמית הנחושה הזו. הרטוריקה האסלאמיסטית התחלפה ברטוריקה חוקתית, המדגישה את הצורך לנהוג לפי כללים שייקבעו על ידי מוסדות נבחרים וממונים בדרך מוסכמת.

השריד היחיד לשיח האסלאמי הוא הכינוי שהעניק א-שרע לגוף שיוביל את בנייתה של סוריה החדשה ואת מוסדותיה. בריאיון ל-CNN הבהיר את הדרך שהוא רואה כנכונה עבור סוריה החדשה: כינון "מועצה מייעצת", כתיבת חוקה והקמת מוסדות שלטון חדשים לאור אותה חוקה. דרך שמצביעה על כוונות דמוקרטיות לחלוטין, כמו דבריו של א-שרע על הצורך לשמור על זכויות האזרחים ועל זכויות המיעוטים ועל הצורך לפעול בהתאם לחוק - דברים שחזר עליהם כמה פעמים ובכמה הזדמנויות.

"מועצה מייעצת" (מג'לס א-שורא, مجلس الشورى) היא מונח המקובל בשיח האסלאמי: בחברה השבטית ובעולם האסלאם הקלסי הייתה זו מועצה של נכבדים וזקנים שקיבלה החלטות בדרך של שיחה ושל הסכמה כללית ולא בדרך של התנצחות והצבעת רוב.

גם כיום רבים מהגופים המחוקקים במדינות ערב נקראים "מועצת השורא", למשל מועצת החוקה הסעודית, הבית העליון של הפרלמנט המצרי ועוד. נראה שזו דרכו של א-שרע ליישב בין אמונותיו לבין רצונו לבנות את סוריה מחדש באופן שיענה על רצון העם הסורי, על העדות והדתות השונות המרכיבות אותו.

יחסו לארגוני הג'יהאד – דאעש ואל-קאעידה

הריאיון ב-2015 התקיים זמן קצר לאחר שאחמד א-שרע התנתק למעשה מדאעש והקים את חזית הניצחון כמעין זרוע של אל-קאעידה בסוריה. בריאיון זה הדגים אל-ג'ולאני את מחויבותו לארגון ובמיוחד למנהיגותו של איימן א-זוואהרי לעומת העוינות המוצהרת שלו כלפי דאעש.

הוא תיאר את ארגון המדינה האסלאמית כארגון של "סוטים" שיצאו מגדרי האסלאם, וטען כי קיימים פסקי הלכה שמאשרים את דבריו. א-שרע השתמש במילה "ח'ווארג'", שפירושה החורגים או היוצאים החוצה – כינוי לחבורה שיצאה מחוץ לאסלאם הסוני בימי ראשית האסלאם והקימה מעין זרם דתי נפרד. הוא הזכיר את העובדה שדאעש הרג יותר מ-700 לוחמי א-נוסרה, כולל עריפת ראשים של לוחמים באזור דיר א-זור, והרג את אחד מאנשי החזית באדליב עם אשתו ועם ילדיו.

א-שרע הסביר כי בעבר הוא נמנה עם תומכיו של אל-בגדאדי מנהיג דאעש, משום שבעבר אל-בגדאדי נשמע לאיימן א-זוואהרי, המנהיג הרוחני של אל-קאעדה. לדבריו "כאשר אל-בגדאדי התנכר לא-זוואהרי, עזבתי את הארגון והלכתי לדרך עצמאית. דאעש כיום [2015] הוא ארגון לא לגיטימי, לפי חכמי הדת... אני מקווה שדאעש יחזרו לדרך הישר של האסלאם הסוני, אחרת אין בינינו לבינם אלא מלחמה".

על אף התמיכה הבלתי-מסויגת באל-קאעדה ובמנהיגה הרוחני, כבר ביולי 2016 התנתק א-שרע גם מארגון אל-קאעדה כאשר הקים את "החזית לכיבוש סוריה" (ג'בהת פתח א-שאם), שהחזיק מעמד שנה בלבד, ולאחריו הקים את "ארגון שחרור סוריה".

בריאיון ב-2024 נשאל א-שרע על עברו כאיש ארגוני הג'יהאד וענה "כל אחד עובר שלבים בחייו, אדם בשנות ה-20 הוא לא אותו דבר בשנות ה-30 ולא בשנות ה-40 שלו. צורת הדיבור בזמן מלחמה שונה מצורת הדיבור בזמן שלום. זהו הכרח, וצריך להכיר בגיוון הזה בהשקפות, ולא להתבייש בו. אדם צריך להתקדם ולהתפתח בדעות שלו בהתאם למציאות. מי שנשאר מקובע בעמדותיו ובעקרונותיו, לא יוכל לנהל מדינה מורכבת כמו סוריה".

בריאיון ל-BBC הוא נשאל לגבי הגדרת הארגונים בראשותו על ידי האו"ם והמערב כארגון טרור וענה כי חדלו זה שנים מביצוע מעשי טרור ותקיפת אזרחים, נשים וילדים. לדבריו זהו סיווג פוליטי שאינו תואם את המציאות, כי משטר אסד תקף אזרחים, ושהוא וארגונו היו קורבן לתקיפות אלה.

יחסו למשטר אסד

הפלתו של משטר אסד הייתה המטרה הראשית של אחמד א-שרע בכל פעולותיו ב-15 השנים האחרונות, אם לא לפני כן. זו הסיבה שעזב את עיראק להילחם בסוריה, הקים את "חזית הניצחון" (ג'בהת א-נוסרה), ולאחר מכן את "ארגון שחרור סוריה" (היאת תחריר א-שאם). רעיון שחרורה של סוריה ממשטר אסד הופיע כבר בריאיון ב-2015, כאשר אמר: "הג'יהאד יסתיים בדמשק", כלומר בהפלת משטר אסד.

לשאלה האם סוריה תהיה זירה למערכה רחבה יותר בין א-נוסרה לבין המערב, ענה א-שרע שמטרת ארגונו היא הפלת המשטר הסורי ובעלי בריתו והקמת משטר אסלאמי ישר דרך. לא-נוסרה אין כוונה להשתמש בסוריה כמקפצה למלחמה נגד המערב. אומנם ארגון אל-קאעדה פועל כך, אבל ארגונו של ג'ולאני אינו מתכוון לפעול כך בסוריה. הוא הביע את דעתו שלפיה משטר אסד נתמך גם על ידי ארה"ב, ולראיה – הכוחות האמריקאים הפציצו אזורים של המורדים שנלחמו נגד אסד.

בריאיון ל-CNN ב-2024 גילה א-שרע גישה תוקפנית עוד יותר כלפי המשטר, ונראה שהיא נבעה מהערכתו שסופו קרוב. כדבריו: "משטר אסד אינו מדינה במובן הרגיל, שיש לה צבא, כלכלה חזקה, מנגנון אזרחי וכו'. המשטר שייך למשפחה אחת שכבשה את המדינה ומשתמשת בה לצרכיה. הצבא אינו מגן על המדינה ועל האזרחים אלא על המשפחה, והשחיתות פשתה בכל מקום".

א-שרע הסביר כי הצבא הסורי בנוי על בסיס עדתי וכיתתי כאשר כל היחידות תלויות בשלמות המשטר כדי לשמור על עצמן ועל העדות שהן מייצגות. מציאות זו נחשפה כבר בשנים 2012–2013. לדבריו, המשטר נשאר על כנו בזכות ההתערבות של איראן ושל רוסיה, אולם זהו משטר מת. הוא השווה את כיבוש חלב וחמה בידי המורדים שנעשה בלי פגיעה באוכלוסייה - לכיבושן על ידי המשטר, שהשתמש בחביות נפץ, החריב תשתיות, וגרם להרס רב ולהגירה נרחבת של אוכלוסייה.

בהמשך לכך תיאר א-שרע את הניסיונות הבין-לאומיים והבין-ערביים הרבים שנעשו כדי לפתור את בעיית סוריה ולמצוא לה פתרון דיפלומטי, אולם המשטר סירב לכל פתרון פוליטי, וביסס את כוחו על מיליציות זרות ועל מכירת סם קפטגון. לדבריו, לאחר הפלת המשטר המטרה תהיה לבנות את סוריה מחדש ולהחזיר לה את מקומה המוביל ולא כ"יצואנית" של משברים אל המדינות השכנות או כבסיס איראני.

בדבריו אלה גילה א-שרע עקביות רבה יחסית לריאיון ב-2015. אז היתה על הפרק ועידה בין-לאומית שעמדה להתכנס בווינה במטרה למצוא פתרון פוליטי מוסכם ולסיים את מלחמת האזרחים בסוריה. א-שרע הביע את דעתו כי הוועידה צפויה להיכשל. את סירובו אז לקבל פתרון חיצוני למלחמת האזרחים הוא נימק במילים: "עלינו מקובל רק מה שמקובל על אזרחי סוריה המוסלמים, שתומכים בלוחמי הקודש".

יחסו לאיראן ולבעלות בריתה באזור

אחד הנושאים הבולטים בריאיון שנתן א-שרע לאל-ג'זירה ב-2015 היה התייחסותו לאיראן ולפעולותיה בסוריה, נושא שתפס כרבע מהשיחה השנייה (3.6.2015). לשיטתו של א-שרע, מטרת העל של איראן באיזור היא שיבה אל ימיה של האימפריה הפרסית, ששלטה על כל הסהר הפורה (עיראק, סוריה, לבנון, ישראל וירדן של היום) ועל תימן בתקופה של ערב עליית האסלאם.

זו, לדעתו, הסיבה שאיראן טיפחה כוחות שונים באזור כמו המיליציות השיעיות בעיראק, החיזבאללה והחות'ים, וזו הסיבה שאיראן גייסה את חיזבאללה לטובתו של אסד, עד כי גורלם נכרך זה בזה. לשיטתו, סופו של בשאר הוא סופו של חיזבאללה. הוא קרא לכוחות בלבנון להצטרף ולהפיל את משטר אסד, שסבלו ממנו גם הם, והזכיר בהקשר זה את חיסול ראש ממשלת לבנון חרירי.

לפי הניתוח של א-שרע, יציאתם של האמריקאים מעיראק הותירה חלל, והאיראנים ניצלו את ההזדמנות ומילאו אותו. ארה"ב מסרה למעשה את עיראק לאיראן, והיא מצפה שאיראן תילחם נגד אל-קאעידה ונגד המוג'אהדין.

בראיונות ב-2024 א-שרע כבר הופיע כמנצח שניצל את חולשתם של חיזבאללה, איראן ומשטר אסד כדי להפיל אותו, והביע את דעתו שייתכנו יחסים תקינים בין איראן לבין סוריה, כדבריו: "על איראן למשוך את ידיה מסוריה וליישר קו עם רצון העם. איראן תוכל לייסד יחסים דיפלומטיים תקינים עם סוריה".

עתידה של סוריה

נושא זה לא עלה כמעט בשתי השיחות שקיים א-שרע עם רשת אל-ג'זירה ב-2015, שהרי אז הוא עוד היה בגדר מורד ומתנגד משטר. בריאיון הופיעו רק אמירות עמומות על רצונו לייסד משטר אסלאמי בסוריה ולהשליט את חוקת האסלאם – השריעה.

בראיונות האחרונים כמנהיג ארגון שחרור סוריה והמשטר הסורי החדש, התווה א-שרע דרך לבנייתה של סוריה כמדינה המבוססת על חוקה ועל מוסדות לגיטימיים. הוא חזר על עמדתו זו גם בריאיון ל-BBC וגם בפגישה שקיים עם וליד ג'ונבלאט. התפתחויות שחלו לאחרונה כמו הסכם להתפרקות מרבית הפלגים החמושים מנשקם ולאיחודם תחת משרד ההגנה החדש ומהלכים להקמת מועצה מייעצת בראשות שר החוץ וסגן הנשיא לשעבר פארוק א-שרע, מראות שאחמד א-שרע עומד במילתו. כמו כן, בחינת שלטונו על מחוז אדליב בצפון-מערב סוריה, שנמשך קרוב ל-10 שנים, מראה מידה גדולה של סובלנות כלפי העדות והדתות השונות והיעדר כוונה לכפייה של חוקי דת האסלאם.

סוריה בראשותו של א-שרע הודיעה כי היא מבקשת לחדש את מחויבויותיה במסגרת הסכם הפרדת הכוחות ברמת הגולן מ-1974 ולערוב לביטחונם של פקחי האו"ם שיחזרו לשטח ההפרדה, בקשה שעולה בקנה אחד עם מדיניות האו"ם. מהלך זה מבטא פרגמטיות מדינית ואיתות לכך שהמשטר החדש אינו מתכוון להמשיך ב"מהפכה" חמושה כלפי שכנותיה של סוריה. גם כאן נראה שא-שרע נאמן להצהרתו מ-2015 שלפיה "הג'יהאד ייגמר בדמשק".

המסע שעושה אחמד א-שרע מהיותו מנהיג קבוצה המסונפת לאל-קאעדה ומחזיק באידאולוגיה סלפית-ג'יהאדית ועד הפיכתו למנהיג לאומי שמוביל את סוריה לדרך חדשה, מלמדת על התהפוכות של האזור בעשורים האחרונים. בתחילת המאה נהו רבים, ובהם א-שרע, אחרי האידאולוגיה הסלפית. זאת כתוצאה מהיחלשות המעמד הבינוני והבינוני-נמוך, וגם בעקבות מה שנתפס בעיניהם כתוקפנות מערבית לאחר פלישת ארה"ב לאפגניסטן ולעיראק.

כיום, כאשר נראה שהמעורבות האמריקאית, הרוסית והאיראנית באזור נחלשת, והאידאולוגיה הג'יהאדית בירידה, ייתכן שתנועת המטוטלת נעה בחזרה לכיוון ליברלי ומכיל יותר, גם כאשר הוא מנוסח במונחים אסלאמיים.

אחמד א-שרע והמשטר החדש בסוריה ייבחנו על פי מעשיהם ולא על פי הצהרות ישנות או תוויות שהודבקו להם בידי אחרים. כרגע, נראה שפניו של א-שרע לפיתוח ארצו וליצירת הסכמה לאומית רחבה. הוא אינו מתכחש לעברו כלוחם ג'יהאדי ולאמונתו באסלאם הסוני המסורתי, אך מחפש דרכים ליישב את השקפתו עם המציאות ולא לכפות את חוקי האסלאם על חברה רב-עדתית ורב-דתית שאינה מעוניינת בכך. הוא רואה את סוריה כמדינה מרכזית במזה"ת שעליה לכונן יחסים אסטרטגיים עם סביבותיה תוך דחיית המעורבות הזרה ובעיקר המעורבות האיראנית.

לאור זאת ולאור דבריו בעניין יישום מחודש של הסכם הפרדת הכוחות בגולן, מוטב לישראל להיענות לבקשתה של סוריה ולדון עימה על חידוש ההסכם ולא להתבצר מאחורי כוחה הצבאי העדיף. מוטב למערב, ובעיקר לארה"ב, להסיר את הסנקציות על סוריה שהוטלו בימי משטר אסד ולסייע לה לבנות את עצמה כמדינה שוחרת שלום.

ד"ר יניב רונן הוא עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית שליד מכון ון ליר