יום העדות השני של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ונאשם מס' 1 במשפט המו"לים, סימן את הנקודה שבה הפסיק לנאום עבור התקשורת והבייס ועבר להתגונן מפני האישומים – ובראשם האישום בלקיחת שוחד. מה שרק לפני יממה נתפס כמאורע היסטורי הפך במהירות לשגרה: מחוץ להיכל המשפט לא התגודדו מפגינים, האולם לא התפקע מתומכים ועיתונאים, וחגורת האבטחה הכבדה – שוטרים, מג"בניקים, אנשי שב"כ ומשמר בתי המשפט – היתה רפויה ומשועממת.

הפעם הגיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב רק פוליטיקאי אחד, שר החינוך יואב קיש. הוא דאג לנופף לנתניהו כדי לוודא שהבחין בו, אך זמן קצר לאחר תחילת הדיון יצא מהאולם התת קרקעי לבלי שוב. נתניהו נשאר לבד עם צוות סנגוריו, הדוברים עופר גולן וטופז לוק והמאבטחים הצמודים.

כמה מהטיעונים שהציג נתניהו אתמול (11.12) אולי ממחישים מדוע העדיף לשמור הפעם על פרופיל נמוך: הוא התאמץ להרחיק את עצמו מפעולות שביצעה רעייתו שרה, ואפילו ממנה אישית, וגם הדביק שמות תואר מעליבים לחבר ותיק של המשפחה שנטל חלק בפרשת השוחד, במה שנראה כמו ניסיון להטיל דופי בגרסתו. במקרה אחד, כשזה התאים לקו ההגנה שלו, התברר ששיקר לפני עשור כשנדרש לחשוף מידע על קשריו עם עיתון הבית שלו דאז, "ישראל היום", והבעלים שלדון אדלסון.

הסנגור עמית חדד הציב במרכז הדיון אירוע המתואר בכתב האישום כרגע שבו נולד "תיק 4000", התיק הפלילי של נתניהו ובעלי קבוצת בזק לשעבר שאול ואיריס אלוביץ': ארוחת ערב שהתקיימה במעון הרשמי ב-27 בדצמבר 2012, בעיצומה של מערכת בחירות. זה הרגע שבו לכאורה סוכם ששרה ובנימין נתניהו יוכלו להפנות לאלוביצ'ים "דרישות הנוגעות לאופן הסיקור התקשורתי שלהם באתר 'וואלה'". זה גם הרגע שבו ההיכרות הרחוקה ביניהם הפכה לחברות אישית, באופן שלימים הוביל לאיסור שהוטל על נתניהו לטפל בענייני בזק מחמת ניגוד עניינים.

נתניהו הכחיש בתוקף את האפשרות שהוא והאלוביצ'ים הגיעו לסיכום פלילי מהסוג שמתואר בכתב האישום. הוא ניסה לצייר את המפגש האינטימי כ"ארוחת ערב נחמדה, חסרת משמעות", פגישת היכרות שבה שוחחו שני הזוגות על משפחותיהם ועל העסקים שהיו לאלוביץ' ביפן. בשום שלב, התעקש נתניהו, הם לא שוחחו על בזק, yes ושאר החברות בקבוצת התקשורת שבה שלטו האלוביצ'ים – לא בארוחה ההיא, ולא בפגישות הבאות.

שני כתבי משפט, ביני אשכנזי מ"וואלה" ואביעד גליקמן מחדשות 13, ביקשו לאתגר את הקביעה הזאת. הם צייצו תוך כדי הדיון קטע מתוך מסמך שלפיו נתניהו כביכול אמר לחוקרי המשטרה שהוא רצה לדבר עם שאול אלוביץ' "לא מעט" על בזק ו-yes, ואף העלה את הנושא ביוזמתו. המשמעות, לכאורה: שני הנאשמים כרכו באופן מפורש בין הסיקור ב"וואלה" וההטבות הרגולטוריות יקרות הערך שנתניהו העניק בהמשך לקבוצת בזק.

דברים שיוחסו לנתניהו בהודעה שנוסחה על-ידי חוקריו על בסיס חקירתו מ-2.3.2018. נתניהו וסנגורו התעקשו שהוא לא התבטא כך, ובפרקליטות אישרו זאת (לחצו להגדלה)

נתניהו וצוות ההגנה שלו ניצלו את הציוצים כדי להחצין תחושת רדיפה. בשלב כלשהו, נתניהו עצמו אף האשים את גליקמן בהפצת שקרים, וברפרור לפרשת דרייפוס אמר בקול רם לשופטים: "יש לי J'Accuse קטן!".

ואכן, המסמך שציטטו העיתונאים אינו תמליל חקירה המשקף במדויק את דברי נתניהו, אלא הודעה שניסחו החוקרים על בסיס דבריו. נתניהו לא חתם עליה ולא אישר את תוכנה, והקביעה כלל לא מופיעה בכתב האישום. גם אלוביץ', כשנחקר במשטרה, טען שלא שוחח עם נתניהו על עסקי הטלקומוניקציה שלו. אפילו בפרקליטות לא טענו אחרת.

ואולם, נתניהו וגם אלוביץ' אישרו שבאותה סעודה לילית אכן דובר על האג'נדה של "וואלה". לדברי נתניהו, הוא התלונן על הקו השמאלני מדי לטעמו של התקשורת הישראלית, ואלוביץ' אמר לו משהו בסגנון "אם יש לך טענות על הסיקור אתה יכול לפנות אלי". לטענת נתניהו, זה לא היה חריג: כל המו"לים שאיתם נפגש נהגו להציע לו לפנות אליו בענייני סיקור. "אבל אני לא הייתי פונה", מיהר לומר.

אלא שבהמשך דווקא אישר נתניהו שניסה להתערב בקו המערכתי של "וואלה". לפי עדותו של נתניהו, בניגוד לשיח עם מו"לים אחרים – במקרה של אלוביץ' הוא זיהה הזדמנות. אלוביץ', טען נתניהו, אוחז בדעות פוליטיות ימניות, ולכן היה סיכוי שהוא ישנה את הקו המערכתי של "וואלה" בהתאם.

"אמרתי לו: 'אתה בעל דעות ימניות, תבנה את האתר בדמותך. אתר של אלוביץ', או אתר של ימין, שמשקף את השקפת עולמך המדינית והכלכלית'. אמרתי לו גם שלדעתי יש כאן הזדמנות כלכלית, שהוכחה לימים, עם ערוץ 14", העיד. "עִצבן אותי שסוף-סוף יש מו"ל ימני שמחזיק ביד כלי תקשורת ויכול לבטא באמצעותו את ההשקפה שלו – אז לעזאזל, תעשה את זה. גם אם תחטוף קצת ביקורת".

שאול, תחליף את האנשים

לכל אורך המשפט, צוות ההגנה של נתניהו מנסה לתאר את ההתערבויות האגרסיביות של ראש הממשלה בענף התקשורת כמהלך אידיאולוגי שנועד בסך הכל "לאזן" את העיתונות ולתת ביטוי לקולות מושתקים. לפי חומר הראיות, התמונה אחרת: נתניהו לא ניסה להפוך את העיתונות לימנית או מגוונת יותר – אלא לגרום לה לשרת אותו באופן אישי, לעתים קרובות תוך פגיעה בפוליטיקאים יריבים מהימין. שתי הדוגמאות שהזכיר אתמול, של ערוץ 14 ו"ישראל היום", ממחישות זאת באופן מובהק.

חלק מהלחצים המיוחסים לנתניהו נוגעים לליבה של עבודת המערכת: איוש התפקידים המרכזיים בעורכים וכתבים נוחים עבורו, כאלה שישמשו כשופרות שלו. אתמול, בניסיון להרחיק את עצמו מהמשא ומתן הבוטה מול בכירי "וואלה", נתניהו אישר שביקש מאלוביץ' לשנות את הרכב כוח האדם באתר החדשות. לא כהודאה, אלא כמעין רציונליזציה.

"יש משהו שזיהיתי אצל אנשי ימין שהיו בעמדות משפיעות, או יכולים היו להיות בעמדות כאלה – הם היו מבוהלים", טען נתניהו. "כמו אנוסי ספרד כאלה. מפחדים לצאת ולהתעמת, כי ברור שהם יקבלו מיד Blow Back חזק מהארגונים שלהם ומהתקשורת בכלל. אלוביץ' כבר אז עשה עלי רושם של ימין מפוחד, ימין מבוהל. לכן הבקשה שלי היתה 'תשנה את הגוף הזה'. Personnel is Policy".

בנימין נתניהו, אתמול בפתח יום עדותו השני (צילום: הדס פרוש)

כיצד השיב אלוביץ'? "הוא אמר לי בערך ככה: 'אתה צודק, אבל זה לא כל-כך פשוט, כי ב'וואלה' יש כבר אנשים'. בכל פעם שטענה כזאת היתה עולה הייתי אומר לו: 'תחליף את האנשים'", טען נתניהו.

ראש הממשלה ניסה להרחיק את עצמו מעיסוק אופרטיבי באיוש התפקידים. "זו לא הכתבה או פקודה – זו בקשה. בקשה של דמוקרט. אדם שמאמין שצריך להיות שוק תקשורת מגוון", טען. "היו שואלים אותי לפעמים 'את מי אתה מציע', ואני הייתי אומר: 'אתם יכולים למצוא לבד'. לפעמים היו סוחטים ממני איזה שם". בהמשך טען שהשיח ממילא לא נשא פירות. "כנראה לא הצלחתי לשכנע את אלוביץ'".

כשהתפוצצו הפרשות התברר שמדובר בהרבה יותר משם אחד או שניים. חומר החקירה ב"תיק 4000" מעלה שב"וואלה" ניסו לאייש שורה של תפקידים בכירים בתיאום עם סביבת נתניהו – עורכים ראשיים, כתב מדיני ועוד – ולהרחיק מתפקידי מפתח כתבים שנתפסו כעוינים לו.

ינון מגל (צילום: אורן פרסיקו)

נתניהו וצוות ההגנה שלו התעלמו משרשרת המקרים, שחזרו על עצמם בעדויות של עובדי "וואלה", ואפילו לא טרחו להסבירם. ובכל זאת, הנאשם מצא לנכון להזכיר מקרה אחד שלשיטתו מפריך את ההאשמות. הבחירה שלו היתה עזת מצח: ינון מגל, כוכב ערוץ 14 שכיום כבר מצהיר בגאווה שאינו עיתונאי אלא איש תקשורת שמייצג את דף המסרים של נתניהו, כולל קונספירציית תפירת התיקים.

ב-2013, חודש וחצי אחרי ארוחת הערב במעון ראש הממשלה, אלוביץ' מינה את מגל לעורך הראשי של "וואלה" אף שלא היה לו ניסיון משמעותי בעריכה או בניהול גופי תקשורת. העיתונאים שעבדו תחת מגל תפסו את המינוי כאחד השלבים המרכזיים בתהליך רתימת האתר לשירותו של נתניהו. גם מגל אישר שהוא לרוב לא מנע את ההתערבויות למען ראש הממשלה, שהגיעו אליו מלשכת המנכ"ל, אילן ישועה. לדבריו, ההתערבויות האלה אף היו אחת הסיבות להחלטתו לעזוב את "וואלה" בהמשך.

איך ייתכן שמבחינת נתניהו המינוי של מגל הוא ראיה מזכה? לטענתו, מגל היה איש של בנט – ולראיה, ב-2015 הוא אף נבחר לכנסת ברשימה של בנט (כעבור שמונה חודשים נפלט מגל מהחיים הפוליטיים בעקבות עדויות שלפיהן הטריד מינית עובדות ב"וואלה"). את הפיתול הנוכחי בקריירה של מגל, שכולל גם עדות נוחה במיוחד במשפט המו"לים, ראש הממשלה חסך מהשופטים. איש לא הזכיר שבמהלך עדותו מגל אף הצהיר שגם כשעבד ב"וואלה" הוא תפס את עצמו כתומך של נתניהו.

נתניהו חושף שקר מן העבר

העדות של נתניהו מתעתעת. ניכר שהוא מנסה לשכנע את השופטים שהיחסים שלו עם העיתונות אינם חריגים. מעל המאמצים הללו מרחפת המוסכמה הציבורית על כך שלאורך שנים, מאז הקדנציה הראשונה שלו בשנות התשעים, נתניהו נודע כפוליטיקאי שמשקיע משאבים עצומים בניסיון לעצב את דמותו התקשורתית. חומרי החקירה תומכים בכך, ומציבים את דפוס הפעולה הזה בהקשר פלילי.

אתמול בדיון ניסה נתניהו למחוק מורשת של עשורים. בניגוד לכל מה שמספרים עליו קרוביו, בניגוד לדברים שהוא עצמו אמר לחוקרים ובניגוד לכל מה שהתגלה בחקירות – כעת טען שהוא משקיע בתקשורת אחוזים זניחים בלבד מזמנו. נתניהו חזר על הטענה שתפקידיו הציבוריים מאלצים אותו לעבוד 17 או 18 שעות ביממה, וטען שמתוך זה הוא מקדיש לתקשורת במצטבר רק כמה דקות.

האמירה היתה כה תלושה מהמציאות, שהסנגור שלו כלל לא ניסה להתאים לה את המידע שהציג לו בהמשך. אפילו נתניהו עצמו, רגע לאחר מכן, חזר ותיאר את המאמצים הכבירים שהפעיל כדי לעצב מחדש את מפת התקשורת הישראלית. למשל, השיח שקיים עם מיליארדר הקזינו האמריקאי שלדון אדלסון, שהיה פטרונו הפוליטי והקים למענו ב-2007 את עיתון התעמולה "ישראל היום".

בנימין נתניהו עם בני הזוג שלדון ומרים אדלסון שבועיים לאחר השקת "ישראל היום". ירושלים, 12.8.2007 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

במהלך הדיון, בניסיון להציג את יחסיו עם אלוביץ' כבלתי חריגים, נתניהו שלף את שמו של אדלסון המנוח. בלי שאף אחד לחץ עליו, נתניהו אישר ש"ישראל היום" הוקם בעקבות בקשה שלו. "גם עם שלדון אדלסון דיברתי בזמנו", אמר נתניהו, "אמרתי לו, 'תקנה או תבנה' אתר או כלי תקשורת. הוא בסוף החליט שהוא עושה את זה על-ידי הקמת עיתון 'ישראל היום'".

בעשור הקודם, העיתונאי רביב דרוקר ניהל מאבק משפטי ממושך בניסיון לקבל את מועדי השיחות שקיים נתניהו עם אדלסון ועם עורך "ישראל היום" דאז, עמוס רגב. מקורות מתוך העיתון של אדלסון טענו בתוקף שרגב משוחח בקביעות עם גורם עלום לקראת שעת סגירת הגיליון – ולאחר מכן מכניס בשער ובעמודי החדשות שינויים שתואמים את האינטרסים של נתניהו. עד המדינה ניר חפץ, דוברו לשעבר של נתניהו, אישר זאת לימים בעדותו.

עמוס רגב, עורך "ישראל היום" לשעבר (צילום: רועי אלומה)

ראש הממשלה נתניהו, שבחלק מהתקופה הרלבנטית היה גם שר התקשורת, סירב למסור את המידע. הוא טען שמדובר ב"שיחות פרטיות" עם "חברים אישיים", שאינן קשורות לתפקידיו הציבוריים. אדלסון ורגב התנגדו גם הם לחשיפה, וטענו שבסך הכל שוחחו איתו על נושאים כמו היסטוריה, ספרות וארכיאולוגיה. אתמול נתניהו חשף אותם – ואת עצמו – כמי ששיקרו לבית המשפט בהליך ההוא.

עו"ד חדד הציג את רשימת השיחות שקיים נתניהו עם אדלסון ורגב בתקופת בחירות 2013 – ובה עשרות שיחות עם כל אחד מהם – וציין שעם אלוביץ', לעומת זאת, הוא לא שוחח כלל בטלפון. נתניהו השיב שלא שוחח עם אלוביץ' משום שלא האמין שיוכל להשפיע על הקו המערכתי של "וואלה". בתוך כך אישר לראשונה שהשיחות עם אדלסון ורגב עסקו באופי הסיקור של "ישראל היום". "יש עיתון שמבטא את העמדות של בעליו, ואז יש טעם לפנות", אמר נתניהו על "ישראל היום". "איזה טעם יש לפנות ל'וואלה'? כאן יש מקום לפנות, אז אני פונה. כמו שעושים פוליטיקאים".

השופט משה בר-עם שאל אותו ישירות אם הכוונה לפניות שנוגעות לסיקור. "בוודאי", השיב נתניהו, "תוך כדי הקמפיין – אני זוכר שפניתי, ובדין פניתי".

שמו של אדלסון עלה גם כשהתבקש נתניהו להתייחס לנסיונותיו לשדך בין אלוביץ' לבעלי הון זרים שירכשו ממנו את "וואלה", שנקלע להפסדים אחרי תקופה ממושכת של רווחיות. בכתב האישום נטען שאלוביץ' אמר למנכ"ל שלו, ישועה, שעליו להסתיר את המעורבות של נתניהו במגעים למציאת רוכש – מעשה שבגינו הוא נאשם בשיבוש הליכי משפט.

נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות" ונאשם מס' 4 במשפט המו"לים, בבית המשפט ביום עדותו הראשון של נתניהו (צילום: ראובן קסטרו)

נתניהו, בבית המשפט, לא הסתיר את מעורבותו אך ביקש לתת לה הקשר הפוך: לטענתו, לא מדובר בעוד דוגמה לסיוע שהעניק לאלוביץ' – אלא בהמחשה לכך שמעולם היתה ביניהם עסקת שוחד. לפי ההיגיון של נתניהו, אם אלוביץ' הבטיח לשרת אותו בעסקה סודית – אין לו שום אינטרס להחליף אותו בבעלים אחר. "למה שאני אוותר על הנכס הנפלא הזה?", אמר נתניהו בסרקזם.

אחד הרוכשים הפוטנציאליים היה שלדון אדלסון. "אמרתי לשלדון, 'יש לך פרינט, אבל הפרינט עומד להיעלם מהעולם, או להצטמק, והנה יש לך הזדמנות לרכוש אתר'", העיד נתניהו. "דיברתי איתו גם על אפשרות שירכוש את ynet ו'ידיעות אחרונות', ונדמה לי שגם את 'מעריב'. במקרה של אלוביץ' זה היה מתבקש, כי היה ברור שאין סיכוי גדול שהוא יעשה שינוי ב'וואלה'".

יש לי חבר שקרן, ואני אומר את זה בחיבה

הרגע המפתיע ביותר בדיון היה זה שבו נתניהו הרחיק את עצמו מאשתו, שרה, בניסיון להמחיש שהפניות שלה ל"וואלה" לא מייצגות אותו. זה קרה כשעו"ד חדד שאל אותו מתי יוצא לו לפגוש את רעייתו. "מעט מדי ולא מספיק, בדרך כלל אחרי חצות. יש לנו זמן קצר, אני מגיע הביתה – יש שיחה על הילדים, ויש ויכוח עם מה נרדמים, Nat Geo Wild או 'המטבח המנצח', לרבע שעה – פשרה מאוד בינונית", השיב נתניהו.

"שרה היא אשה עצמאית, יש לה חיים משלה, יש לה ידידים – מעבודתה באל-על, מהלימודים, מהעבודה שלה כפסיכולוגית ילדים – ויש לנו חברים משותפים, ארנון מילצ'ן, זאב רובינשטיין. הם חברים של שנינו, אבל לה יש זמן. לא כמו לי. לכן היא עשויה לדבר איתם במשך שעות. יש לה את הקשר שלה, אבל אין לנו זמן לדון בזה", העיד נתניהו. "הרבה פעמים לא ידעתי שהיא דיברה איתם". מילצ'ן, ראוי לציין, אישר בעדותו שהוא נהג לשוחח באופן תכוף עם ראש הממשלה.

עו"ד חדד הציג לנתניהו כמה כתבות מתקופת קמפיין הבחירות של 2013, שבו – לפי כתב האישום – החל שיתוף הפעולה הסודי עם "וואלה". כל הכתבות שהציג הסנגור היו שליליות כלפי נתניהו, או חיוביות כלפי יריביו באותה מערכת בחירות. נתניהו, כצפוי, אמר שמקבץ הכתבות משקף את היחס שקיבל מ"וואלה".

שרה נתניהו, אשת ראש הממשלה (צילום: נעם ריבקין-פנטון)

כתב האישום כולל גם טענות על דרישות מפורשות שהוצגו ל"וואלה" מטעמו של ראש הממשלה: בקשות לשתילת אייטמים חיוביים על מסע הבחירות שלו ועל שרה – ומנגד אייטמים שנועדו לפגוע בנפתלי בנט, איש הציונות הדתית, באמצעות הצגתו כמועמד שזוכה לאהדת השמאל ואייטמים על כך שאשתו עבדה במסעדה לא כשרה ואביו הפגין נגד יצחק רבין.

לפי כתב האישום, חלק ניכר מהדרישות מאותה עת נעשו בהוראה אישית של נתניהו, ואחרות בהוראת אשתו – ובכולן המתווך שפנה בשמם לשאול אלוביץ' היה זאב רובינשטיין, חברם המשותף. אתמול בדיון טען נתניהו שלא ידע על הפניות של רובינשטיין, והוסיף שכלל לא צריך להאמין לו: "רובינשטיין זה טיפוס שאוהב לעזור, איש ססגוני, גוזמאי, במובן החיובי. הוא סוג של סטנדאפיסט, מאוד מבדר, ואני אומר את זה בחיבה". לאחר מכן שב והטיל דופי בחברו: "הוא תמיד מגזים", אמר, "הוא נוטה להפרזה".

לדברי נתניהו, לו היה רוצה להתערב בסיקור של "וואלה" – היה פונה לאלוביץ' בעצמו. "רובינשטיין בכלל לא היה בקשר איתי. הוא לא היה צינור שלי – בכלל אין צינור כזה", טען. הוא שב והרחיק את עצמו באמצעות אשתו: לדבריו, שרה נהגה לדבר עם רובינשטיין במשך שעות ומצאה אצלו אוזן קשבת. "אני לא שוחחתי איתו הרבה, ואם שוחחתי – זה לא היה על 'וואלה'. אולי אמרתי לו באופן כללי שזה אתר חסר ערך, ואם פעם או פעמיים דיברתי איתו על כתבה כלשהי – זה לא כי ביקשתי ממנו לטפל בה או לפנות לשאול".

לנתניהו היתה תשובה ניצחת לעובדה שרובינשטיין הציג את עצמו בפני אלוביץ' כשליח של ראש הממשלה: כך עושים כולם. חברי כנסת, שרים, פוליטיקאים מקומיים – כולם, לטענתו, מנסים לקדם את ענייניהם באמצעות אמירות מומצאות על כך שהם נהנים מתמיכתו של ראש הממשלה.

הנאשם בנימין נתניהו עם סנגורו, עו"ד עמית חדד, אתמול בפתח הדיון (צילום: עמית שאבי)

עו"ד חדד שלף דוגמה כתובה: הודעת אימייל מלשכתה של שרה נתניהו, שבה מתבקש רובינשטיין לדאוג שב"וואלה" יפרסמו תמונות שלה מפגישה עם קנצלרית גרמניה דאז, אנגלה מרקל. המזכירה של שרה, דקלה שמש, כתבה לו ש"הגברת תשמח" אם יעשה זאת. רובינשטיין, מצדו, העביר את הבקשה לאלוביץ' ולמנכ"ל "וואלה" אילן ישועה, וכתב: "ביקשו".

מבחינת חדד ונתניהו, זאת היתה הדרך של רובינשטיין לומר שהבקשה הגיעה ישירות מראש הממשלה. נתניהו עט על ההזדמנות: "זה רובינשטיין מזוקק שחור על גבי אימייל!", הכריז, "יש לכם בריל-טיים מה שאמרתי. הוא פנה בשמו או בשם רעייתי, והפך את זה ל'הם'. ועל זה האשימו ראש ממשלה בשוחד! על זה טִרללו מדינה שלמה במשך שנים!".

רובינשטיין, תושב ארצות-הברית, נחקר כחשוד בפרשה אך לבסוף לא הועמד לדין. נציגי המדינה ניסו לשכנע אותו להגיע ארצה ולהעיד במשפט ואף העניקו לו חסינות מפני הפללה עצמית – אך הוא סירב, והפרקליטות נאלצה לוותר על עדותו.

ההדחה של ארדן והאינטרס של אלוביץ'

בחלק אחר של הדיון התבקש נתניהו להסביר כמה מהפעולות הרגולטוריות שעשה למען אלוביץ'. סנגורו הזכיר את "רפורמת השוק הסיטונאי", שנועדה לאלץ את בזק לפתוח את תשתיות התקשורת שלה לשימוש המתחרים. הרפורמה איימה לשבור את המונופול של בזק ולפגוע בהכנסותיה. האלוביצ'ים השקיעו מאמצים גדולים כדי לעכב ולרכך אותה – ולהאריך את המצב הקיים, שהניב להם הון. האיש המסוכן ביותר מבחינתם היה שר התקשורת דאז, גלעד ארדן, שקידם את הרפורמה.

"בין החודשים מרץ 2013 לנובמבר 2014", גורס כתב האישום, "בעת שארדן כיהן כשר התקשורת בממשלתו של הנאשם נתניהו, ובמהלך פגישה ביניהם בעניין אחר, שאל הנאשם נתניהו את ארדן האם בזק מקבלת את יומה בפניו והאם טענותיה בכל הנוגע לקידום רפורמת השוק הסיטונאי נשמעות".

איריס ושאול אלוביץ'. בית המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

עו"ד חדד ביקש מנתניהו להגיב על התיאור הזה. נתניהו טען שאולי משתמע מכך שהוא ביקש מארדן לסייע לבזק – אבל ההפך הוא הנכון. "לא הפעלתי שום השפעה על שר התקשורת, נתתי לו גיבוי מלא כדי לפרק את המונופול", טען נתניהו. "אני יש לי נוהג, כשאתה עושה רפורמה על סקטור מסוים, כשאתה הולך להכתיב שינוי מאוד גדול – אם תדבר מראש עם הצד שנפגע, זה יטייב את ההחלטה וגם יזרז את זה".

כשארדן נשאל על כך בבית המשפט הוא לא אמר שהבין את הבקשה של נתניהו כניסיון לייעל את התהליך, אלא כהיענות לאינטרסים של בזק. "חשבתי ששאול ואנשי בזק מסתובבים ובוכים כמו שנקרא לכולם", העיד ארדן. אתמול בדיון נתניהו מצא לנכון להדגיש שאלוביץ' מעולם לא שוחח איתו על כך. השופט משה בר-עם, שמתואר לא פעם כשופט הנוח ביותר מבחינת נתניהו, הצביע על כך שראש הממשלה למעשה מאשר את העובדות המתוארות בכתב האישום – ורק שולל את הפרשנות.

גלעד ארדן, 2013 (צילום: פלאש 90)

כתב האישום כולל עוד אפיזודה שבה מעורב ארדן, שגם בה לכאורה שירת נתניהו את האינטרסים של אלוביץ'. בנובמבר 2014 החליט נתניהו להעביר את ארדן מתפקידו כשר התקשורת ולמנות אותו לשר הפנים. "ארדן ביקש מהנאשם נתניהו להישאר בתפקיד שר התקשורת לתקופה של מספר חודשים עד להשלמתן של רפורמות בהן החל בתקופת כהונתו, בין היתר רפורמות הקשורות לבזק. חרף בקשתו החליט הנאשם נתניהו להאריך את כהונתו של ארדן בשבועיים בלבד", נטען בכתב האישום. נתניהו תפס את מקומו של ארדן, ובתוך פחות משנה העביר כמה החלטות שהיטיבו עם עסקיו של אלוביץ'.

כיצד הוא מסביר זאת? סנגורו של נתניהו לא הציג לו את ההשתלשלות המלאה, אבל כן שאל אותו מדוע החליט להזיז את ארדן מתפקידו. נתניהו סיפק הסבר טכני: השר הבכיר של הליכוד, גדעון סער, פרש במפתיע מהחיים הפוליטיים – וארדן היה מדורג אחריו ברשימה. אך טבעי, לטענתו, שארדן יקבל את התיק הבכיר שהתפנה. "ההעברה של ארדן לתפקיד שר הפנים לא קשורה לאלוביץ' בכלל", טען נתניהו.

ארדן, מנגד, העיד שההחלטה של נתניהו הכעיסה אותו, ושהוא אכן ביקש להמשיך בתפקידו כשר התקשורת כדי להשלים את הרפורמות שקידם. הוא אף אישר שבזמן אמת הוא חש שהזזתו מהתפקיד בניגוד לרצונו קשורה בדרך כלשהי לאינטרסים של אלוביץ'.

ד"ש ממוזי ורטהיים

לכל אורך יום העדות השני שלו ניכר שנתניהו מדבר על העולם של אתמול: העולם שבו לעיתונים מודפסים עדיין היה כוח ציבורי, ובריתות בין פוליטיקאים לאנשי תקשורת הן עדיין דבר שיש להסתיר. אדלסון מת, "ישראל היום" התרחק מנתניהו, "וואלה" החליף ידיים והאלוביצ'ים ירדו ממעמדם. אבל לרגע אחד, הסיפורים הישנים של נתניהו התחככו גם עם ההווה.

זה קרה כשראש הממשלה ביקש לשתף עם השופטים מקרה מלפני עשור וחצי שעליו סיפר גם לחוקריו: שיחה שקיים עם בעל השליטה בחברת קשת לשעבר, בעל ההון המנוח מוזי ורטהיים, שבה דובר על מינוי המנכ"ל הבא של חברת החדשות של ערוץ 2.

מנכ"ל חדשות 12, אבי וייס (צילום: יונתן זינדל)

ורטהיים ונתניהו נפגשו בבית קפה במרכז תל-אביב. בעל ההון, שחוץ מלהיות בעל מניות מרכזי בערוץ הטלוויזיה החזק במדינה החזיק בזיכיון הישראלי של חברת קוקה-קולה, ביקש לשתף את ראש הממשלה בהתלבטות שלו לגבי מינוי המנכ"ל והעורך הראשי של חברת החדשות. לדברי נתניהו, ורטהיים סיפר שהוא שוקל לתת את הג'וב לאיש התקשורת נסים משעל.

"אמרתי לו: 'אתה מבין מה שאתה עושה? משעל הוא איש של נוני מוזס. אתה הופך את הערוץ לשלוחה של 'ידיעות אחרונות' ו-ynet'", העיד נתניהו. בשלב הזה, טען נתניהו, ורטהיים העיר כמעט באגביות שיש עוד מועמד, איש בשם אבי וייס. נתניהו, לטענתו, אמר שהוא לא מכיר את וייס – אבל שברור שעדיף למנות אותו על פני מועמד שישרת את מוזס. מוזי ורטהיים השתכנע, והעניק את התפקיד לאבי וייס, שמכהן עד היום כמנכ"ל והעורך הראשי של חדשות 12.

לדברי נתניהו, בדיוק כפי שלא היתה לו שום עסקה עם ורטהיים – לא היתה לו שום עסקה עם אלוביץ'. כמו במקרה של אדלסון, ניכר שלנתניהו נוח לשלוף דוגמאות על בעלי הון מתים.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.38MB)