קשה להפריז בכוחה של מילה בעידן הדיגיטלי – כפי שלמדנו בימים האחרונים מהתקרית המזעזעת, במסגרתה אדם המכונה בטיקטוק "הצל 7000" פרסם סרטונים שבהם טען למבצע חילוץ הרואי ברצועת עזה, ובכך שבר את הלב של משפחות החטופים ושל כולנו פעם נוספת.

רשתות חברתיות הפכו למוקד מרכזי למבצעי השפעה אשר מבקשים לפגוע במרקם החברתי הפנימי במדינת ישראל כמו גם בלגיטימציה הבינלאומית שלה. איראן היא כנראה השחקן המשמעותי ביותר בזירה זו, ולאחרונה נראה כי הגענו לרגע שיא במערכה עם הניסיון לייצר קיטוב ביחס לנושאי היום – השבת החטופים, הסיוע ההומניטארי לרצועת עזה, המשך הלחימה בחזיתות השונות וכמובן היום שאחרי מלחמת חרבות ברזל.

איראן מזהה את התהליכים החברתיים שעוברים על אזרחי ישראל, ומנסה להחריף את התוצאות השליליות שלהם, למשל באמצעות פרופילים מזויפים דרכם קודמו מסרים מקטבים ברשתות חברתיות, הפעלת ערוץ טלגרם שביקש להשפיע על השיח הפוליטי-חברתי ועל סוגיות הנוגעות למאבק מול אויבי ישראל.

מטרתה המרכזית של איראן בקמפיין ההשפעה היא לקדם אי-יציבות חברתית באמצעות הגדלת הקיטוב בשיח הפוליטי הפנים-ישראלי, לאיים ולערער על תחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל ולנסות ולפגוע בתמיכה הבינלאומית בישראל במסגרת המלחמה.

מבצעי השפעה לא מהווים תופעה חדשה, כפי שלמדנו למשל במסגרת המלחמה הקרה. ועדיין, היכולת לקדם מבצעי השפעה בעידן הדיגיטלי, ללא תלות בנגישות פיזית, בפלטפורמות אשר מאפשרות היקף, עצימות ויכולת הדהוד שלא היינו יכולים לדמיין בעבר, הופכים את התופעה הזו למסוכנת הרבה יותר.

בנוסף, הרשתות החברתיות מאפשרות להפעיל מבצעי השפעה מקבילים כנגד אוכלוסיות שונות באופן שממקד פעולה בזירה בה הן נמצאות (למשל, בני נוער בטיקטוק), מפעיל את מנופי הלחץ הרלוונטיים על כל קבוצה (למשל, מתחבר לפחד פנימי של הקבוצה – כמו התחרדות עבור חילונים או יציאה בשאלה עבור מאמינים), ומנצל חולשה ייחודית המאפיינת אותה (למשל, אוריינות דיגיטלית נמוכה בקרב בני הגיל השלישי).

התמודדות עם האתגר דורשת זיהוי ומיפוי, מסגרת רגולטורית חזקה, מערכות הגנת סייבר, קמפיינים למודעות וחיזוק אוריינות דיגיטלית של האוכלוסייה, והכל תוך שיתוף פעולה בין גורמי מדינה, חברות פרטיות, אקדמיה וחברה אזרחית. בפרט, ניתן וחשוב לקדם ארבעה מהלכים.

ראשית, אין כרגע גורם המרכז את המאבק בתופעה זו בישראל, והדבר מקשה על התמודדות עמה. בכדי לייצר מדיניות ברורה ולהוציאה לפועל, יש צורך בגורם מתכלל, שיפתח מומחיות ויעקוב אחר התפתחויות טכנולוגיות, ואשר יוביל שיתוף פעולה פונקציונלי ורב ממדי בין כלל השחקנים הרלוונטיים.

שנית, חלק מרכזי מהתמודדות עם מבצעי השפעה הוא חיזוק האמון במוסדות השלטון וגם בתקשורת הממוסדת. מצב של חוסר אמון כלפי השלטון, כמו שאנו עומדים בפניו בימינו בישראל, מהווה הזמנה למבצעי השפעה שינצלו את החולשה החברתית והאישית של האוכלוסייה.

שלישית, חשוב לשפר את הידע והאוריינות הדיגיטלית, בכדי לצמצם את האפשרות לנצל "באג" במערכת ההפעלה של החברה הישראלית (למשל - לנצל את חוסר ההיכרות של קבוצות מסוימות עם המרחב המקוון, או את העובדה שבני מיעוטים צורכים חדשות דרך רשתות חברתיות בשל חוסר אמון בגופי מדיה מסורתיים). חשוב לזכור כי אוריינות דיגיטלית הפכה, במיוחד בישראל, לצורך יסודי להגשמה אישית ומקצועית, ומכאן שמדובר בצעד חשוב גם במבט רחב יותר.

לבסוף, צעד רביעי הוא לקדם אסדרה של זירת הרשתות החברתיות, שמאפשרות העצמה של קיטוב פוליטי, הסתה ופגיעה בתדמיתה של ישראל. אנו במכון תכלית ממליצים על מודל אשר יגביר את האחריות של רשתות חברתיות ואת השקיפות לגבי אופן ניטור התוכן שלהן, באופן אשר ישמור מצד אחד על חופש הביטוי של אזרחי ישראל אך ישמור, מן הצד האחר, על סביבת גלישה בטוחה.

ד"ר טל מימרן הוא ראש התוכנית "אמנה חברתית בעידן הדיגיטלי" במכון תכלית ומרצה למשפט וטכנולוגיה באוניברסיטה העברית