באינסטגרם שלי אני מקבלת כל כך הרבה הודעות בנושא, והחלטתי שהגיע הזמן לעשות סדר.

אז מה עושים ומאיפה מתחילים?

מוודאים שהילד מצליח למיין לפי צבעים, למשל, לסדר את המגנטים בערימות עפ"י צבעים, או להרכיב פאזל התאמת צבעים וכדומה.

אחרי שווידאנו שהילד רואה שמדובר בצבעים שונים, מתקדמים לשיום הצבעים.

מתחילים בצבע שלילדים הכי קל לזהות והכי קל להם לבטא: אדום. הצבע האדום בולט ומשמעותי, וילדים רבים מתחילים דווקא בו. אם הילד צעיר, עד גיל 3, מספיק שנקרא לצבע אדום "אדום" אבל אם הוא עבר את גיל 3 ועדיין לא משיים את הצבע, אני אצמיד לצבע "תומך זיכרון".

תומך זיכרון הוא מילה שאותה אנחנו מצמידים למושג על מנת שיהיה קל יותר לזכור מה הוא מייצג חזותית.

את המילה אדום אני אוהבת לייצג באמצעות התומך "תות" וזה אומר שנפסיק לקרוא לצבע הזה "אדום" ומעכשיו נקרא לו רק "אדום-תות".

בנוסף חשוב לזכור שכרגע אנחנו שמים את כל שאר הצבעים בצד, כלומר, אין יותר צהוב, כחול וכו', אלא יש "לא-אדום". כאשר הילד יצביע על חפץ בצבע אחר ויגיד "אדום", אני אגיד "לא אדום" ולא אבלבל אותו עם צבע נוסף.

כאשר הילד מצליח לשיים את האדום ב-80% מהמקרים, ניתן להוסיף צבע חדש, למשל: "צהוב-שמש".

מהסיבה הזו הכנתי כמה משחקים להטמעת הצבע האדום:

בהתחלה מיום לפי "אדום" ו"לא אדום" ולאחר מכן משחק להטמעת התומך "אדום תות".

מוזמנים לשחק ולכתוב לי האם הצלחתי לעזור לכם.

בהצלחה,

חן קלימיאן,

קלינאית תקשורת

משחק התאמת צבעים לבדיקת האבחנה בין הצבעים עוד לפני שמתחילים להקנות את הצבע האדום. שימו לב שלא להגיד לילדכם את שמות הצבעים כי יש פה צבעים רבים והם עלולים להתבלבל. המטרה היא התאמה חזותית בלבד ולא שיום, האם זה בצבע הזה, או בצבע הזה?

ועכשיו נתחיל עם הצבע האדום:

משחק המיון:

חידון, לחצו על התיבה וקבעו "אדום" או "לא אדום"

משחק הטמעת תומך הזיכרון "אדום תות" (ניתן להפעיל מהמחשב/טאבלט ולא מהנייד)

תהנו!

1. עליכם להתחבר לאתר עם שם המשתמש והסיסמה שלכם (אם מעולם לא התחברתם לחצו על היכנס בפינה השמאלית העליונה של האתר)

2. לאחר ההתחברות עליכם ללחוץ על הפינה השמאלית העליונה שנים והפעם ללחוץ על "כבר רשומים"

3. לאחר מכן יפתח בפינה זו תפריט ובו החומרים להורדה כמו בתמונה:

ניתן גם לפעול עפ"י ההנחיות בסרטון:

בהצלחה,

חן קלימיאן, קלינאית תקשורת

כשהתחלתי בתהליכי הגמילה עם שלושת בניי, עשיתי זאת בליוויה של קרין ריס, גננת בגן תקשורת, מנחת הורים ויועצת גמילה. אהבתי מאוד את הגישה שלה לילדים בכלל ובתהליכי גמילה בפרט. בתקופת הפרידה מהחיתול של אפק בני השלישי שקרתה במקביל לתחילתה של תוכנית הליווי שלי להורים לילדים על הרצף, החלטתי לעזור גם להורים שבתוכנית בתהליך.

בילדים על הרצף התהליך לא שונה במיוחד מגמילה אצל ילדים בהתפתחות טיפיקלית (טיפוסית, כלומר ללא אוטיזם). ובלייב שקיימנו אני וקרין בקבוצת הפייסבוק "הורים מדברים על הרצף", היא הסבירה את התהליך בצורה מנומקת ומרתקת.

מתי לגמול?

בעיניי הקריטריון החשוב ביותר להתחלת גמילה הוא כמה ההורה מוכן לתהליך. ההורה צריך לדעת שהוא הולך לנקות פיפי מהרצפה ולכבס בגדים במשך תקופה של מעל שבוע ולפעמים גם הרבה יותר וגם לעשות את כל אלו מבלי לכעוס, אלא בנחת ובהבנה שכל פספוס הוא הזדמנות ללמידה. כאשר ההורה מגיב בכעס או בגועל זה עלול לגרום לילד להתנגדות ולהימנע מלשחרר את הצרכים שלו בכלל ובשירותים בפרט.

סימנים מוקדמים?

תמיד שמעתי שצריכים לחכות לסימנים ובאמת אצל דניאל הבן הבכור שלי היו סימנים, הוא הלך לשירותים בגיל שנה וחצי וביקש להוריד את החיתול, לפעמים כשיצא לו פיפי באמבטיה הוא אמר "פיפי" וממש הבנתי שהגיע הזמן. בגיל הזה עם עדן ואפק לא היו שום סימנים וכששוחחתי עם קרין היא אכן ניפצה לי כמה מיתוסים שחיזקו את האינטואיציה שלי בניגוד לכל מה ששמעתי עד כה. למשל, קרין הציעה לא לחכות לסימנים מוקדמים, להוריד עוד לפני הסימנים, אך להוריד בהדרגה, מכמה דקות לכמה שעות בכל יום ולבסוף ליום שלם. המודעות תתפתח מתוך החשיפה שלנו ההורים, מתוך ההסברים שלנו ותחת מדיניות "דלת פתוחה" בשירותים.

אז איך מתחילים?

את תהליך הגמילה של אפק תיעדתי בעמוד האינסטגרם שלי ושמרתי תחת ההיילייט "גמילה מחיתולים", שם תוכלו לקרוא על כל העקרונות שלי לתהליך. למעבר לתיעוד לחצו כאן

בנוסף, במקום לכתוב לכם על התהליך פסקאות ארוכות, אני מצרפת לכם כאן את הקלטת הלייב שלי ושל קרין, צפייה מהנה!

נתחיל בכך שאילו הייתי מספרת להורים שלילדם יש קושי בתקשורת, ככל הנראה שהם היו מקבלים את זה הרבה יותר קל מאשר כשאני אומרת שמדובר ככל הנראה ב"אוטיזם", והרי אוטיזם זה קושי בתקשורת, אז שווה לדעת שילד עם אוטיזם לא חייב להיות ילד שצועק, משתולל או ילד שלא ישתלב בחברה.

מדובר ב-רצף. רצף של תפקודים, מילדים שלא מדברים למשל, ועד לילדים שלא הייתם יודעים לעולם שהם מאובחנים עם אוטיזם, כי הם בדיוק כמו כולם, אלא עם קשיים קלים בכמה תחומים והרי לכל ילד יש קשיים בתחומים מסויימים, ולכן ניתן לעבוד על הקשיים ולחזק את החוזקות ובכך לסייע לילד להשתלב ולהנות מחברתם של אחרים, לתקשר, לדבר ולשחק עימם, וכאן אני נכנסת לתמונה. בתכנית לקידום ילדים על הרצף, אני נפגשת עם הורים וילדים ומסייעת בחיזוק השפה, התקשורת והמשחק כך שהם יוכלו להשתלב בצורה המיטבית.

אבל קודם בואו נעשה סדר ונבין מה זה בכלל.

אוטיזם זו הפרעה נוירו-התפתחותית המופיעה ב-1 מכל 100 ילדים ומתבטאת בקשיים התפתחותיים ביצירת קשרים חברתיים, יחד עם נטייה להתנהגות חזרתית ונוקשה ורגישות תחושתית.

יש ילדים שמאובחנים בגיל הגן ויש שכבר בינקות, אבל יש גם בוגרים שמעולם לא אובחנו על הרצף והם מבינים את זה בעצמם אחרי שהם מנתחים את הקשיים שלהם.

הסיבה היא שהספקטרום, הרצף הוא רחב. לכולם יהיו קשיים בתחום החברתי-תקשורתי במידה כזו או אחרת.

רבים מהמאובחנים, מגיעים תחילה אל קלינאית התקשורת לצורך טיפול בעיכוב השפתי שמופיע באחוז גבוה מהמקרים, הרי שאם יש קושי בתקשורת, לרוב גם השפה תאחר או תתפתח שלא לפי אבני הדרך הצפויות התפתחות הטיפוסית.

ילדים על הרצף יכולים להיות בעלי יכולות קוגניטיביות ושפתיות תקינות ותואמות גיל והתפקוד שלהם יהיה גבוה יותר והם יוכלו להשתלב בחברה יותר בקלות ואף להשתלב במסגרות חינוך רגילות והסביבה לעתים בכלל לא תבחין בהתנהגות יוצאת דופן.

יש ילדים בתפקוד בינוני מבחינת התקשורת, והם פעמים רבות יתבודדו, יתקשו לשחק עם אחרים, אך כאשר משחקים בדרכם או כשמשחקים עימם במשחקים ראשוניים כמו דגדוגים או תופסת, הם יהנו מאוד מהאינטראקציה וגם ידברו ויבקשו עוד, הם עשויים לשתף באירועים שהם רואים או שקרו להם קודם אך פעמים רבות הם לא יעשו זאת ולעתים גם לא יגיבו לקריאה בשמם ויתקשו ביצירת קשר עין.

יש ילדים על הרצף להם קשיים משמעותיים יותר, ולא רק בתחומי התקשורת, השפה והמשחק, אלא גם קשיים קוגניטיביים ותחושתיים, למשל צורך בגרייה מכל סוג, צורך במגע או הרתעות ממנו, הצורך לסובב חפצים או לנופף בידיים כדי להפגין התרגשות, צורך להתעטף, לסדר פריטים בשורה, להתרחק מרעשים, בררנות באכילה, לקפוץ וייתכן גם כי יפעלו על-פי טקסים חזרתיים - כמו ללכת לגן תמיד מאותו הרחוב ולגעת בדיוק באותו העץ ועוד. כל אלו עלולים לגרום לריחוק חברתי ולקשיים בתפקוד בחיי היום-יום. בילדים אלו הסימנים עשויים לבלוט יותר והם לרוב יאובחנו בגיל צעיר יותר.

לאחרונה המודעות לאוטיזם והידע עליו גבוהים יותר ולכן ישנה עלייה בשכיחות הפעוטות והילדים המאובחנים.

אז אני מקווה שעשיתי קצת סדר.

אם אתם הורים לילד על הרצף ואתם מנסים ורוצים לעזור לילדכם, אבל לא ממש יודעים איך לעשות את זה ומרגישים קצת תקועים, אתם מוזמנים לתוכנית הליווי שלי לקידום ילדים על הרצף בלחיצה כאן.

בגילאים אלו ילדכם כבר מבין ומבצע רצף של 3 הוראות, הוא מדבר בשפה עשירה ומשתמש באוצר מילים מגוון שהולך ומתרחב עם הזמן וההתנסות. הוא מכיר את רוב הצבעים כבר בתחילת השלב, מתמצא בימות השבוע ומכיר את שמו המלא וכתובתו.

מבחינה דקדוקית מגיל 4 הוא מרחיב את משפטיו למשפטים בני 8 מילים ובגיל 5 הוא מרחיב את מבעיו עוד יותר בתוך המשפט אך גם מעבר למשפט. כלומר, בתוך המשפט הם יוסיפו תארים לשם העצם או תארים לפועל, סמני שייכות, צייני זמן ומסוגלים לתאר במשפט אחד רצף כרונולוגי של פעולות הקשורות זו לזו באופן סיבתי (למשל: "אתמול עדן אחי הקטן רץ במהירות עד שהוא השיג אותי"). כשאני כותבת שהוא מרחיב את מבעיו מעבר למשפט אני מתכוונת לכך שהוא מחבר משפטים לכדי רצף של אירועים בצורה הגיונית גם מבחינה כרונולוגית (סדר האירועים) וגם מבחינה סיבתית ובכך הקוהרנטיות שלו משתפרת (למשל: "אתמול עדן אחי השיג אותי. אני כמעט כל הזמן משיג אותו כי אני יותר מהיר ממנו אבל אתמול כאבה לי הרגל אז רצתי לאט").

היגוי

כפי שתיארתי בשלב הקודם, כבר בגיל 4 שנים ילדכם אמור להפיק היטב את כל ההגאים, בגיל 5.5 שנים ההגה צ צריך להישמע כמו צ ולא כמו ס ובגיל 6 ההגה ש צריך גם הוא להישמע בצורה תקינה. כאמור, כאשר ההגאים השורקים לא נשמעים כמו ס אלא נשמעים כמו משהו אחר, ייתכן שיש לטפל כבר קודם ואין צורך להמתין לגילאים שציינתי.

הכנה לכיתה א'

בשלב הקודם תיארתי את תחילת הליך ההכנה לכיתה א', שמתחיל במידה מסוימת כבר בגיל 3 שנים. כעת מגיל 4 שנים המודעות הפונולוגית, הכרת האותיות וקשר אות-צליל הולכים ומתקדמים במהירות.

המודעות הפונולוגית מתקדמת כך שבתחילת השלב ילדכם חורז חרוזים ומחלק מילים להברות ובהמשך הוא יזהה הברה פותחת, הברה סוגרת, צליל (עיצור) פותח, צליל (עיצור) סוגר וחלוקה לצלילים. גם בתוך כל אחד מהשלבים קיימת הירארכיה ברצף ההתפתחותי אך על כך תלמדו כאן.

הכרת האותיות גם היא מתפתחת בהדרגה וכתלות בחשיפה וביכולות שליפה. בתחילה ילדכם יזהה את האותיות ורק לאחר מכן ישיים אותן (ידע לומר את שמן). ממחקרים עולה כי ילדים שהתקשו ברכישת מושגים כמו מושגי מרחב, מספרים או צבעים, מתקשים לרוב גם ברכישת שמות האותיות.

כשילדכם יכיר את כל שמות האותיות ויגיע לרמה האחרונה של המודעות הפונולוגית – חלוקה לצלילים, אז הוא יוכל להתחיל ולהבין קשר אות-צליל ולהגיע מזיהוי הצליל שאותו "משמיעה" האות עד לכתיבת מילים ללא אותיות אהו"י. כל זאת ועוד צריך להתבסס לפני כיתה א'.

מוכנות לכיתה א' תלויה בעוד גורמים רבים כמו בשלות רגשית, בשלות קוגניטיבית, שפתית ומוטורית. על כך ניתן ללמוד בתוכנית הליווי לקראת כיתה א'.

טיפים לעידוד שפה ותקשורת בשנות החיים החמישית והשישית (גילאי 4-6 שנים)

1. ספרו לילדכם סיפורים על עצמכם – ילדים בגילאים אלו מרותקים מסיפורים על אנשים מחייהם, על ילדותם, על הצלחות וקשיים שהם עוברים בחייהם (במידה הנכונה לשיתוף עם ילדכם). באמצעות שיח שיתופי הוא עשוי לשתף גם אתכם או לשאול שאלות נוספות ובכך ללמוד על העולם יותר ויותר.

2. שאלו שאלות מעוררות מחשבה – שאלו בשביל מה השלם צריך את החלק, למשל: "בשביל מה יש לכסא משענת? בשביל מה יש בדלת עינית? בשביל מה יש מדרגות בבניין שיש בו מעלית? בשביל מה לאמבולנס יש סירנה?

3. שאלות מהסוג הזה גורמות לילד לחשוב על העולם ומפתחות אצלו סקרנות. סקרנות מביאה ילדים לשאול שאלות נבונות וללמוד. יתרה מזאת שאלות אלה מאתגרות את הילד בהתארגנות להבעה מורכבת או "ארגון מסר" בזמן שעליו לחשוב האם התשובה שלו מדויקת. אפשר לשדרג את הפעילות ולהוסיף לשאלות לאחר השאלה הראשונה, שאלה משלימה כמו: "מה יקרה אם לא תהיה לאמבולנס סירנה?"

4. משחק "הגדרות בתורות" – בשלב הקודם ציינתי שילדים יתקשו במתן הגדרה בעצמם ואת החידות יחוד המבוגר, אך כעת גם ילדכם יכול להשתתף במשחק, פעם אחת הוא שואל ופעם אחת אתם. הקפידו לציין את שם הקטגוריה שאליה הפריט משתייך מאחר שזה מסייע בארגון הלקסיקון הסמנטי ומסייע בהמשך בגילאי ביה"ס במשימות הדורשות חשיבה מופשטת, מיון, הכללה, הנמקה ותיאור דמיון ושוני.

5. שחקו "מה יוצא דופן" (תת-קטגוריות) – שימו לב, בשלב הקודם הצעתי לשחק במשחק יוצאי דופן כשאנו מציינים את קטגוריית העל ולא את תתי הקטגוריה. כאן אנחנו לא מבחינים בפריט יוצא דופן בולט כמו בשנה הרביעית בה הבדלנו בין כלי תחבורה מבין כל החיות. כעת אנו מבדילים בין פריטים שכולם בתוך קטגוריית כלי התחבורה.

6. למשל: "מה יוצא דופן – סירה, אונייה או מסוק?" ילדכם עשוי לנמק כי המסוק יוצא דופן מכיוון שהוא לא במים, אך אתם תגידו "נכון, המסוק הוא כלי טיס וכל השאר כלי שיט". אפשר להרחיב ולשאול אם הוא יודע מדוע הם נקראים "כלי שיט", עצם השאלה תסייע לו להטמיע באוצר המילים את הקטגוריה החדשה שציינתם ולהשתמש בה בעצמו לאחר מכן.

7. תרגלו עם ילדכם מודעות פונולוגית ואת שמות האותיות באמצעות משחק - לקבלת הדרכת וידאו חינם בנושא לחצו כאן.

כדי לראות איך ילדים אחרים עושים את זה לחצו כאן.

אוצר המילים של ילדכם ממשיך לגדול כל הזמן ולאחר שכבר למד לשחזר חוויות, אירועים וסיפורים ולהפיק משפטים מורכבים הוא משכלל את היכולות האלה.

כלומר, נשמע משפטים ארוכים יותר, אוצר מילים מגוון יותר עם מילים שלא ידענו שהם מכירים, שימוש במילות יחס ותארי גודל כמו "שמן", "גבוה" ולא רק "גדול" ו-"קטן". כעת הוא מפיק מילות יחס כמו "ליד", "על", "מתחת". הוא סופר מעל 10 ובסוף השלב מסוגל לספור לרוב גם עד 20,

עד כה הוא למד את המילים בעל פה, לדוגמה- הוא ידע שביצים זו ביצה ברבים, אך כעת כשהוא רוכש את כללי הדקדוק הוא מתחיל לבצע שגיאות מורפולוגיות (צורניות) "חכמות" ותואמות גיל ולכן ייתכן שתשמעו את ילדכם אומר לפתע "ביצות" במקום ביצים – שכן ביצה היא נקבה ולכן הוא "צודק", הוא עלול להגיד "ali" במקום עליי, מכיוון ש"על" + "אני" זה "ali" כמו ש "של" + "אני" זה "שלי". הוא מתחיל לדייק במורפולוגיה ומכאן שמתקשה בזיהוי ההרכבים המורפולוגיים שאינם מתאימים לחוקי השפה. לקראת סוף השלב ילדכם לומד מחדש את יוצאי הדופן והשגיאות מהסוג הזה פוחתות.

היגוי

מובנות הדיבור של ילדכם כעת טובה מאוד, הוא ככל הנראה כבר רכש את הפקת העיצור ר' בעקביות ובכל המיקומים במילה וזה תקין אם הוא עדיין משבש את ההגאים השורקים ומחליף צ ו-ש ב-ס. חשוב לציין כי ישנם שיבושים של השורקות שכדאי לטפל בהם כבר משלב זה, למשל כאשר הלשון מבצבצת בין השיניים או כאשר נשמע כאילו אוויר בורח מהפה בזמן הפקתם (מה שנקרא בשפה המקצועית הפקה לטרלית).

הכנה לכיתה א'

כן, כבר בגיל הזה ילדכם מתחיל ב"הכנה" ועוסק בזה בגו. מגיל 3 נוכל להגביר אצל ילדנו את המודעות הפונולוגית – מודעות לכך שמילה מורכבת ממספר הברות שהן שילוב של תנועות ועיצורים. בגיל 3 ילדים צריכים לדעת לחלק מילים להברות (ולא לצלילים) למשל את המילה עגבנייה יחלקו כך: "עג-בנ-יה" או "עג-ב-נייה" (שתי הצורות תקינות). הם יכולים לבצע את החלוקה ע"י הפקת המילה המחולקת או מחיאת כף או קפיצה עבור כל הברה.

במהלך השנה הרביעית (גילאי 3-4 שנים) הוא לומד ועוסק בחריזה, הוא ממציא חרוזים ומסוגל להתחיל להמציא "שטוזים" כמו – "פעם קוף תופף בתוף".

בנוסף לכך מתחילה היכרות עם שמות האותיות ובעיקר האותיות של שמו הפרטי, הוא מזהה את שמו ויכול לזהות עד סוף השנה שמות נוספים, לרוב של ילדי הגן. מלבד ההיכרות עם האותיות והמודעות הפונולוגית הוא מתחיל לשרבט על דף איורים דמויי כתב כמשחק והתנסות.

עוד על הכנה לכיתה א' תוכלו לקרוא כאן

טיפים לעידוד שפה ותקשורת בשנת החיים הרביעית (גילאי 3-4 שנים)

1) הקריאו לילדכם ספרים עם עלילה מורכבת יותר, עם שפה עשירה וגבוהה מהרמה השפתית שלהם. ללמידה מיטבית הקריאו את אותו הסיפור מספר פעמים בשבוע. להמלצות על ספרים לפי גיל לחצו כאן

2) שחקו עם ילדכם במשחקי תפקידים – משחק סוציו-דרמטי הוא משחק שמאפשר לילדכם למידה וחשיפה לשפה אם רק תשחקו עימו ותחשפו אותו. למשל אם תשחקו במסעדה, תוכלו להכיר לו את התפקידים "טבח" ו-"מלצר", את הפעלים להגיש, למזוג, לפרוס, למרוח, לרדד, לאפות ולתרגל מילים חברתיות כמו "בבקשה", "תודה", "בתאבון" וכו'.

משחק זה גם יכול לסייע לו לשתף בעקיפין בדברים המעסיקים אותו, שכן לא הוא זה ששיתף אלא הדמות שהוא בחר לשחק. אפשר לשחק כאילו שאתם בגן, או משחק במשפחה. משחק אהוב הוא שוטרים וגנבים, אפשר גם לשחק במשחקי תפקידים דמיוניים כמו בפיות או דינוזאורים, אפשר לשחק גם ביום-הולדת או בקבלת שבת.

משחקי תפקידים אפשר לשחק כך שאתם עצמכם לוקחים את התפקידים או דמויות שאתם אוחזים בידיכם כמו דמויות פליימוביל וכו'.

3) שתפו את ילדכם במטלות הבית – שתי ציפורים במכה! חינוך לפעול יחד עם ההורה ולקיחת אחריות על מטלות כבר מגיל צעיר (ולפני שיהיה מאוחר מדי ) וגם – העשרת שפה.

4) חודו חידות "מי אני?" בזמן נסיעה/הליכה – ילדכם יכול בשלב הזה לזהות מילה מתוך הגדרה, למשל אם תשאלו אותו "אני כלי תחבורה שנוסע בכביש כדי לכבות שריפות, מי אני?" ילדכם יזהה שמדובר בכבאית. אפשר להעלות בהדרגה את רמת החידות, למשל: "אני כלי תחבורה שיש בו מטף וסירנה, מי אני?" ובהדרגה הוא ילמד את המילים החדשות. שימו לב שהוא עלול להתקשות בשלב הזה לחוד חידות בעצמו.

5) שחקו "מה יוצא דופן" (קטגוריות על) – נשאל את ילדנו בעל פה או שנצייר מספר פריטים, שלושה עד ארבעה כשכולם משתייכים לקבוצה אחת מלבד פריט אחד, למשל: "מטוס, פיל וכלב, מה יוצא דופן?" בשלב זה ילדכם אמור לזהות את יוצא הדופן ולהתחיל ללמוד לנמק כשעד גיל 4 הוא ילמד לנמק לפי שם הקטגוריה. בהתחלה הוא עשוי לומר: "מטוס, כי הוא בשמיים", אך לקרא גיל 4 הוא יוכל להגיד: "מטוס, כי כולם חיות והוא כלי תחבורה" או רק "מטוס כי הוא לא חיה" וכו'

שפה

בשלב זה ילדכם כבר מדבר באופן חופשי, הוא מבין המון והרבה יותר ממה שהוא מסוגל להגיד. בגיל זה קיימת יכולת לבצע הוראות דו-שלביות ואף יותר למשל – "לך לסלון ותביא לדניאל את הכדור".

אוצר המילים שלו כולל בגיל שנתיים כ-300 מילים בממוצע, הוא מצרף מילים לצירופי מילים ומשפטים ולקראת אמצע השלב מפיק משפטים שלמים ותקינים תחבירית הכוללים פועל, למשל: "אמא אוכלת תות". לקראת גיל 3 הוא מפיק גם משפטים מורכבים: "בכיתי היום בגן כי הוא לקח לי את המכונית האדומה". הוא יכול גם לנהל שיחות פשוטות, לתאר אירועים וחוויות שקרו לו ולשאול שאלות "למה?" ו"מי זה?" לאחר שכבר רכש "איפה?" ו"מה זה?" בשלב הקודם.

בגיל זה ילד המכיר סיפורים יוכל לספר סיפור מוכר בעצמו במילים שלו תוך התייחסות לתמונות ולאירועים המרכזיים שבסיפור בזמן דפדוף (ולא בעל-פה).

בשלב זה מתחיל גם השימוש בשמות בכינויי גוף וקיימת שליטה טובה בהם עד גיל שלוש – אני, אתה, שלנו, שלי, אותו, ממך.

הוא מכיר גם את שם משפחתו ובשלב זה מתחיל את השליטה בזיהוי ושיום צבעים ולרוב בגיל 3 שנים נראה שהשליטה בצבעים מלאה. כעת הוא מתחיל לבצע הטיות לפעלים ושמות עצם לפי מין ומספר ומתחיל בהטיית פעלים גם לפי זמן.

בגיל זה מרבית ההורים מחליטים להיפרד מהמוצץ ומהחיתול, זהו זמן טוב להיפרד מהמוצץ ומומלץ להיפרד ממנו לפני גיל 4 שנים מבחינת השינויים המבניים שהוא עשוי לגרום בחלל הפה ומכאן להשפיע על הדיבור ועל המראה החיצוני.

בשלב זה נפוצה גם התופעה של -חוסר שטף התפתחותי שאינו גמגום, שעליה תוכלו ללמוד עוד כאן

היגוי

בשלב זה דיבורו של ילדכם הופך להיות מובן יותר ויותר בהדרגה. בתחילת השלב בעיקר אתם ההורים תבינו אותו, אך במהלך השנה דיבורו יהפוך להיות מובן לסביבה לחלוטין והוא ירכוש את ההגאים שעד כה התקשה להפיק כמו ל' ו-ג'. יתכנו עדיין שיבושים או השמטות של העיצור ר' ושיבושי שורקות (ש, ס, ז, צ) אך הם לא ישפיעו על מובנות הדיבור באופן משמעותי. אם ההגייה של ילדכם לא תואמת את מה שתיארתי בפסקה זו כדאי להתחיל בתהליך של אבחון שעליו תוכלו לקרוא כאן

בנוסף על כך בגיל זה ואפילו עוד קודם, אני ממליצה להתחיל בתהליך פרידה מהחיתול שעליו תוכלו לקרוא לעומק בלחיצה כאן

טיפים לעידוד שפה ותקשורת בשנת החיים השלישית (גילאי 2-3 שנים)

1) שאלו את ילדכם שאלות ספציפיות – שאלו אותו שאלות שאינן כלליות. במקום "איך היה בגן" נשאל "על מה למדת היום במפגש" , במקום לשאול "עם מי שיחקת?" נשאל "במה הכי אהבת לשחק היום?" וכשישיב נשאל "למה אהבת את זה?".

2) הקריאו לילדכם סיפורים שהם גבוהים ברמה אחת מהרמה השפתית שלו, שכן ההבנה טובה מההפקה לאורך השנים ובאמצעות הספרים יש לנו הזדמנות לחשוף את ילדינו לשפה במשלב גבוה יותר, להעשיר את ידע העולם שלהם, לחשוף אותם לתכנים רגשיים מגוונים ובכך גם לעורר שיח סביב הנושא. להמלצות על ספרים לפי גיל לחצו כאן

3) שחקו עם ילדכם – אף על פי שהוא כבר יודע להעסיק את עצמו ו"מסתדר" לבד, כשהוא משחק עם עצמו הוא לא יכול להעשיר את ידע העולם שלו ואת השפה. כשאנחנו משחקים עם ילדנו יש לנו הזדמנות להעשיר אותו, לתת ערף מוסף למשחק, ללמוד את היכולות שלו ואת הקשיים שלו, להכיר אותו ולהנות מהאינטראקציה עימו.

אם אתם מרגישים שאתם משחקים עם ילדיכם ומנסים לקדם את היכולות שלהם אבל אתם לא יודעים בדיוק איך לעשות את זה והילדים שלכם תקועים ולא יכולים להגיד את כל מה שיש להם להגיד ואולי הם אפילו כבר מתוסכלים מכך, אני מזמינה אתכם לתכנית לקידום שפה בפעוטות, תכנית בה נאיץ יחד את ההתקדמות שלהם ונעזור להם לדבר ולשתף במה שירצו. לחצו כאן לפרטים נוספים.

לפני הכל, אם אתם מרגישים שאתם משחקים עם ילדיכם ומנסים לקדם את היכולות שלהם אבל אתם לא יודעים בדיוק איך לעשות את זה והילדים שלכם תקועים ולא יכולים להגיד את כל מה שיש להם להגיד ואולי הם אפילו כבר מתוסכלים מכך, אני מזמינה אתכם לתכנית לקידום שפה בפעוטות, תכנית בה נאיץ יחד את ההתקדמות שלהם ונעזור להם לדבר ולשתף במה שירצו. לחצו כאן לפרטים נוספים.

בינתיים אתם תוכלו גם לקרוא את המאמר הבא ולהבין האם בכלל ילדכם מתעכב ברכישת השפה והדיבור והאם כדאי להתחיל באבחון או בטיפול, וכמובן לנסות וליישם כבר עכשיו את הטיפים הכתובים כאן:

12-18 חודשים השלב החד מילי

מעבר לכל מה שנכתב בשנה הראשונה, עכשיו תינוקכם מתחיל לרכוש יכולות חדשות בתחום השפה והתקשורת.

הוא מפנה את ראשו לקריאה בשם, הוא מבין הוראות דו-שלביות לדוגמה – "קום ותן לי את השלט", מצביע על חפצים, משתתף – רוקד ומנסה לשיר שירים מוכרים, משתמש במילים קבועות אך לא ברורות לצורך הפקה (למשל abu לבקבוק, nene למוצץ).

עד גיל 18 חודשים אנו צריכים לשמוע לפחות 15 מילים קבועות ויש המחמירים וטוענים כי כדאי להתחיל בתהליך אבחוני כשישנן פחות מ-25 מילים קבועות בגיל זה מאחר שהתהליך עשוי להיות ממושך בשל תורים ארוכים, צורך בבדיקה שמיעה לפני אבחון וכו', כדאי להתחיל בזמן ואם ילדכם מצמצם את הפערים ניתן לבטל.

18-24 חודשים – שלב הצירופים

15 מילים לפחות כבר ציינתי? אני מזכירה שמילה היא הפקה קבועה של עיצורים לצורך הבעת מילה מסויימת. למשל amam לאוכל ו-mu לפרה ואפילו buladidu לחיתול. העיקר שזו אותה הפקה קבועה ואז היא נספרת כמילה.

בשלב זה ילדכם מתחיל לשאול שאלות: "איפה?" ו-"מה זה?". נצפה לקצב מהיר של רכישת מילים. ישנם ילדים שרוכשים את המילים בתהליך מהיר - תופעה שנקראת "פרץ לקסיקלי" וישנם ילדים שירכשו את המילים בקצב מדורג יותר.

הפרץ הלקסיקלי יגיע לאחר רכישת 50 המילים הראשונות, לאחריהן ילדכם כבר 'לומד כיצד ללמוד', ופתאום בתקופה של שבועיים-שלושה, ירכוש הילד כ-30 מילים חדשות בשבוע. פתאום תשמעו מילים שלא ידעתם שהוא יודע להגיד. והאמת? גם הוא לא ידע להגיד אותן עד לרגע זה. לפתע הוא משתמש במילים חדשות כך שיש לכם נושאי שיחה חדשים, ומכך הוא ממשיך ללמוד עוד ועוד מילים. לאחר הפרץ הלקסיקלי, קצב רכישת המילים שוב מואט, וילדכם לומד להגיד בערך מילה אחת חדשה ביום.

אני מזכירה שחלק מהילדים מדלגים על הפרץ הלקסיקלי, ואצלם לאחר רכישת 50-100 מילים או לאחר גיל 18 חודשים נראה עלייה בקצב רכישת המילים וגם זה תקין.

צירופי מילים לרוב עדיין לא נשמע בגיל שנה וחצי, אבל כבר בגיל שנה ו-9 חודשים ולפעמים לפני נוכל לשמוע שתי מילים מצורפות יחד לצירוף שהוא עדיין לא משפט (כי במשפט כבר יש פועל, והמילים הראשונות לרוב לא כוללות פעלים מלבד "בוא", "רוצה", "קח" ועוד). ואז נתחיל לשמוע צירופים שיכולים להביע מגוון של רעיונות למשל- "אמא am" הוא צירוף שמשמעותו יכולה להשתנות בהתאם להקשר - אמא אוכלת או אמא תאכילי אותי או הנה המעדן של אמא או נשכתי את אמא ועוד.

היגוי - בגיל הזה הדיבור לא חייב להיות ברור וייתכן שנשמע רק הברה אחת למילה כמו למשל du לכדור. בגיל הזה זה בסדר אם נשמע החלפות והשמטות של עיצורים למשל tati לקקי, asa לסבתא וכו'. לקראת סוף השלב, בגיל שנתיים ילדכם צריך להיות מובן לכם לרוב, אך ייתכן שהסביבה עדיין לא תבין את כל מה שהוא אומר.

תקשורת - מגיל שנה וחצי נצפה לראות פעוט עירני לסביבה, משתף את קרוביו באירועים מיוחדים שהתרחשו, מסתכל לעברם ומצביע על חפץ (קשב משותף, שיתוף, בקשה לפעולה ובקשת חפץ), נצפה שהפעוט יירתע מזרים ויעדיף אנשים קרובים ומוכרים, נצפה לראות הבעות פנים מגוונות- צחוק, חיוך, עצב, כעס. נצפה לראות פעוט מרדן לעתים שעושה "דווקא", למשל, זורק חפץ כדי לראות את תגובת המבוגר.

נראה אותו מנסה להשיג דברים בעצמו אך גם מצביע ומושיט יד תוך הסתכלות על המבוגר כדי לוודא שמבינים אותו וכדי שיעזרו לו להגיע לדברים שאינם בהישג ידו, נצפה לראות קשר עין איכותי וממושך.

משחק - בגיל זה הפעוט מעדיף לשחק בחברת ילדים מאשר לבדו והוא מעדיף אנשים על פני חפצים. הוא ילד חברותי שנהנה ממגוון משחקים פונקציונאליים כמו משחק במגנטים, מכוניות ולגו אך גם ממשחק סימבולי דמיוני כמו טיפול בבובה, הכנת אוכל "בכאילו" והגשתו לבני המשפחה. המשחק בגיל זה מגוון מאוד.

אם אתם רואים קושי באחד מהתחומים כדאי להתחיל בתהליך של אבחון.

יכול להיות שיש איחור קל שלא דורש שום התערבות, הרי לכל ילד יש את הקצב שלו, אבל אין שום סיבה שלא לבדוק ואפילו לטפל כבר בגיל הזה. ממחקרים עולה כי טיפול בגיל צעיר הוא אפקטיבי ומסייע לצמצום הפערים בהקדם, מה שמסייע בהמשך להפחתת קשיים שפתיים, רגשיים, חברתיים, קשיים ברכישת קריאה וכתיבה ועוד.

אז בעצם, למה לחכות?

כמו כן בגיל זה אני ממליצה להתחיל בתהליך פרידה מהחיתול שעליו תוכלו לקרוא לעומק בלחיצה כאן

טיפים לעידוד שפה ותקשורת בשנת החיים השנייה

1. שירו שירי משחק – תינוקות וילדים אוהבים שירי משחק, שירים המלווים בתנועות ידיים ודגדוגים, הם לומדים מהם המון- מתקשורת ומשחק ראשוניים ועד לאוצר מילים חדש.

2. הקריאו לילדיכם ספרים - הקראת ספרים מסייעת בהעשרת אוצר המילים וידע העולם, משפרת יכולות של חשיבה גבוהה – הבנת רצפים, ניבוי, הסקת מסקנות, מסייעת בהבנה של מצבים חברתיים, מזמנת שיח חברתי ורגשי, מפתחת דמיון ויצירתיות. לרשימת ספרים מומלצים לתינוק וטיפים להקראה לחצו כאן

3. תארו את פעולות ילדכם – כשילדכם עושה משהו או מגיב למשהו, תוכלו לתאר במילים את מה שקרה – "אתה אוהב לקפוץ גבוה, קפצת גבוה ואז רצת לסולם! אתה אוהב להיות בגינה? גם אני אוהבת" מחקרים מוכיחים כי ככל שאנשים בסביבת הילד משוחחים עימו והחשיפה לשפה אינטנסיבית יותר כך השפה מתפתחת מהר וטוב יותר.

4. התייחסו לתחומי העניין של ילדכם – שימו לב לאן הוא מסתכל, מה מעניין אותו והרחיבו את השיח על הנושא. המלילו והרחיבו את תגובתו, למשל כאשר הוא מצביע על מכונית, אמרו: ״אן-אן-אן האוטו נוסע מהר בכביש״ כאשר הם עצובים אמרו: ״אוי אתה עצוב, קיבלת מכה, אחחח קיבלת מכה וזה כואב לך״.

5. שחקו עם ילדיכם - פשוט שחקו. כל משחק, העיקר שגם אתם וגם הם יהנו מהמשחק. כאשר יש צחוק משותף, הנאה, חוויה וכיף – המוטיבציה ללמידה טובה יותר.

0-6 שבועות

תינוקות בעודם ברחם, בערך מאמצע ההרייון, יכולים לשמוע. כשהם נולדים הם אפילו יכולים לזהות שיר או דקלום שחזרנו עליו פעמים רבות כשהם היו רק עוברים. יש להם העדפה הולכת וגוברת לקול אנושי בהשוואה לקולות סביבה אחרים והעדפה למראה אנושי וכך הם הופכים למכווננים ליצירת תקשורת וללמידת השפה.

בחודש וחצי הראשון לחייו של התינוק הוא יתקשר באמצעות בכי, למעשה הוא לא יודע שכך הוא מתקשר. בזכות התגובה של ההורה לבכי של התינוק, הוא יבין בהדרגה שהבכי שלו מביא לתגובה ולכן הוא יבין שכך ניתן לתקשר.

כבר בגיל זה אפשר יהיה להתחיל לפענח את קולותיו של התינוק ולזהות בכי של גזים, בכי של רעב, בכי של חיבוק ופינוק וכו'. אם נהיה קשובים ונזהה את סוגי הבכי ונטפל בתינוק לפי הבכי שהוא בכה, אנחנו נחזק אצל התינוק את היכולת לשמור על סוגים שונים של בכי ובכך לשפר את הקשר ואת יכולות התינוק להביע את עצמו כבר בגיל הזה.

אם נפספס את זיהוי סוגי הבכי, הבכי יהפוך להיות בכי "כללי", כלומר, התינוק יבכה באופן זהה להבעה של כל הצרכים השונים.

התינוק משמיע קולות גרוניים (גררר, קחחח) וקולות המיה וגרגורים ומשמיע קולות בזמן האכלה.

6-12 שבועות

עד גיל 3 חודשים התינוק ממשיך עם קולות הגרגור והמלמול. הוא יוצר קשר עין איכותי ומסוגל לעקוב אחר דמות עם עיניו לכל הכיוונים. התינוק ממשיך להשמיע בכי שונה למצבים שונים אך עלול להפחית את השימוש בסוגי בכי שונים אם המטפל יתקשה בזיהוי הצרכים של התינוק.

התינוק מחזיר קולות כשמופנים אליו קולות מוכרים והוא מחייך חיוך לא רפלקסיבי (חיוך חברתי) כבר מתחילת תקופה זו.

3-6 חודשים

התינוק מתחיל להפיק קולות מגוונים, משנה את גובה הקול ועוצמתו, הוא צוחק בקול, מפיק הברות חדשות וכבר לא רק גרוניות אלא גם דו-שפתיות כמו ma, ba, pa, ka. הוא מגיב באופן שונה לקולות זרים ולקולות מוכרים ומזהה את קולותיהם של המטפלים המרכזיים שלו (ההורים, סבתא, מטפל/ת).

6-9 חודשים

התינוק מתחיל לחקות הברות שאותן שומע, אם נגיד לו: "מה, מה, מה" הוא מסוגל להגיד לנו בחזרה "מה-מה". התינוק משמיע צלילים והברות מגוונים, בעוצמות קול ואינטונציות משתנות עם מקצבים משתנים, הוא ממלמל לעצמו ומתחיל גם להפיק את ההברות "בה, דה" בנוסף לאלה שרכש כבר קודם. המלמול הופך בהדרגה לחזרתי (מלמול קנוני) והוא מסוגל יהיה להפיק רצף ארוך של הברות למשל: "בה-דה-דה-דה-בה-בה".

הוא מתחיל להסתובב לקריאה בשמו, למחוא כפיים, להצביע למעלה כשנשאל "איפה אור?", הוא מגיב לשירי משחק כמו "עשר אצבעות לי יש", "איפה הידיים?" וכדומה.

9-12 חודשים

תקשורת והבנת שפה: התינוק מבין אותנו יותר; מחפש כששואלים "איפה?", נותן כשאומרים "תן לי", לוקח כשאומרים לו "קח", בוכה כשאומרים לו "אסור" או "לא", עושה שלום ו-"ביי-ביי" עם היד, מזהה ומחפש "אמא" ו-"אבא", מזהה שמות של חלקי גוף מרכזיים – ראש, ידיים, אף, מזהה חפצים שבשימוש מרכזי בבית – כדור, כפית, נותן נשיקה באוויר או עם הפה כשמתבקש.

עד גיל 12 ח' התינוקות שלנו יבינו מילים בטווחה שבין 10 ל-150 מילים (וממוצע של כ-30 מילים).

לחלק זה קראתי "תקשורת והבנת שפה" מכיוון שבגיל הזה כשתינוק לא עושה את המצופה ממנו, יש קושי לעתים לדעת האם יש עיכוב בהבנת השפה או אולי אפילו שמיעה לא תקינה (בשל נוזלים באוזניים למשל), או שמא מדובר בקושי תקשורתי כאשר התינוק לא מגיב וקשוב לקריאה בשמו, להוראות שלנו או לא יוצר קשר עין איכותי.

במצבים אלו כדאי לגשת לבדיקת שמיעה ולאבחון של קלינאית תקשורת.

הבעת שפה:

התינוק מחקה את קולותינו תוך שימוש במגוון הצלילים שכבר למד להפיק והמלמול מתארך. לעתים בשלב זה נשמעות כבר המילים הראשונות. לרוב המילים הראשונות הן צירוף קבוע של הברות (גם אם זה לא נשמע בדיוק כמו המילה, אך מופק כך באופן עקבי) למשל: ma-ma לאמא, am-am לאוכל ba לאבא, du לכדור וכדומה.

התינוק מסוגל גם לחקות קולות של חיות או להפיק את הקול כתשובה לשאלה "איפה החיה?" למשל אם נשאל איפה כלב, התינוק יחקה נביחה.

בשלב זה התינוק יכול גם לחקות תנועות של שירי משחק מוכרים, להרים ידיים, לשים ידיים על הראש, לטייל עם האצבע על כף היד ב"סבתא בישלה דייסה" ועוד.

טיפים לעידוד שפה ותקשורת בשנת החיים הראשונה

1) תארו לו מה אתם עושים כבר מהלידה – "אני הולך להביא לך מוצץ", "אמא הולכת לעבודה, אני אתן לך חיבוק ונשיקה", "עכשיו אנחנו מתלבשים והולכים לאוטו ואז נסע לסבתא".

2) התאימו את האינטונציה לתוכן – תינוקות אמנם מבינים מעט, אך הם מבינים טוב את האינטונציה ושפת הגוף שלנו. למשל: "אסור" היא מילה שהתינוק לא מבין אם היא תיאמר בצורה שקטה, אך הוא יבין את האינטונציה הנלווית למילה כבר בגיל 8 ח' ועשוי להיעלב, לבכות או להפסיק פעולה שעשו לאחר ששמע את המילה.

3) הקריאו לילדיכם ספרים כבר מהיותם תינוקות - הקראת ספרים מסייעת בהעשרת אוצר המילים וידע העולם, משפרת יכולות של חשיבה גבוהה – הבנת רצפים, ניבוי, הסקת מסקנות, מסייעת בהבנה של מצבים חברתיים, מזמנת שיח חברתי ורגשי, מפתחת דמיון ויצירתיות. לרשימת ספרים מומלצים לתינוק וטיפים להקראה לחצו כאן.

4) דברו עם הידיים - מחקרים נמצא ששימוש בג'סטות (תנועות ידיים) - מוסכמות או לא, מסייע לילדינו בהבנת השפה וככל שהבנת השפה מתפתחת מהר יותר, כך הבעת השפה תתקדם.

5) שחקו, שירו ודקלמו – בעיקר שירי ידיים כמו עשר אצבעות, סבתא בישלה דייסה, ידיים למעלה ועוד דקלומים רבים וחדשים שתוכלו למצוא ביוטיוב. ילדים נהנים מאותו דקלום שוב ושוב וכמעט אף פעם לא נמאס להם, לכן אל תחששו לחזור שוב ושוב על אותו הדבר. הצחיקו את תינוקכם במשחקי קוקו, דגדוגים ומשחק "תופסת".

6) חקו את הקולות והצלילים שמשמיע התינוק – כך תלמדו אותו תורות, תעוררו אצלו את הצורך בשיח ובאינטראקציה משותפת, המתינו להפקה קולית של ילדכם לפני שתעשו זאת פעם נוספת, כך שילדכם יבין שתקשורת מילולית היא מועילה ומהנה.

7) תנו פרשנות להפקותיו – אם ילדכם אמר בטעות "קה" אמרו לו "קה- אני אתן לך נשיקה", אם הוא מצביע למעלה - הרימו אותו אל המדף העליון "אתה רוצה בובה? בוא תבחר" תנו פרשנות תקשורתית להפקות שלא בהכרח מפורשות על מנת לעודד יותר ויותר הפקות.

8) דיבור מכוון לילד (CDS)- הכוונה כאן היא לדיבור ה"מעצבן" הזה של הורים - הדיבור הזה מצוין, גורם להפניית הקשב של תינוקכם אליכם ומעודד תקשורת הדדית ביניכם. דבר המעודד התפתחות מלמול ואיתה שפה ותקשורת.

ממחקרים עולה כי ככל שנדבר אל התינוק יותר, אך לא כמו אל מבוגרים אלא כמו שמדברים לתינוקות – משפטים קצרים, אינטונציה משתנה, הנגנה של הקול, עוצמות קול משתנות וכו', כך ההתפתחות השפתית שלו תהיה מהירה יותר ובכך אנו עשויים למנוע עיכוב שפתי.

דמיינו אתכם במקום תינוקכם. אם תגיעו לארץ זרה שבה אתם לא מבינים את השפה, ירימו אתכם ויכניסו אתכם למכונית ואין לכם מושג לאן נוסעים, איך תרגישו? לעומת זאת אם הנהג הזר ייגש אליכם, יחייך, יגיד לכם משהו בקול רגוע לפני הנסיעה ואז יוביל אתכם אל המכונית - אתם תרגישו אחרת לגמרי.

לאחרונה – אני מרגישה קצת כמו פאנל "שאל את המומחה". כולם רוצים לדעת אם הילד שלהם מתקדם בקצב הנכון, והאם ומתי צריך לטפל. שאלות נפוצות הן לדוגמה: "מה הוא אמור לעשות בגיל הזה?", "זה בסדר שהוא לא אומר משפטים עדיין?", "הוא אומר "סלום" במקום "שלום" – זה תקין?", "איך אני אדע אם הוא מוכן לכיתה א'?"

את הפוסט הנוכחי אני כותבת בשבילכם, אבל גם קצת בשבילי. את הקישור הזה אני אשמור במועדפים ואעביר לכל מי שרק יפנה אליי בשאלה, כך שאוכל לחזור ולהנות מהאירוע שחיכיתי לו כל כך

לפני שתקראו חשוב לזכור כי טווח הנורמה הוא רחב וייתכן כי ילדכם לא ממוקם במדויק בשלב המתואר וזה לעתים בסדר, אך אם יש לכם ספק או אם הגננת הפנתה או כל סיבה אחרת שגורמת לכם לחשוש – פנו לאבחון של קלינאית תקשורת

שימו לב, בסוף כל שנת התפתחות שתיארתי, הוספתי כמה דגשים להורים – מה תפקידכם, מה יעודד את הילדים להתקדם וטיפים חשובים נוספים.

לחצו על הגיל המתאים כדי לקרוא יותר.

השנה הראשונה (0-12 חודשים)

השנה השנייה (12-24 חודשים)

השנה השלישית (2-3 שנים)

השנה הרביעית (3-4 שנים)

גילאי חובה (4-6 שנים)

לחצו על התכנית המתאימה על מנת להבין איך אני יכולה לעזור לכם לקדם את הילד שלכם:

התכנית לקידום שפה בפעוטות

התכנית לקידום ילדים על הרצף

תכנית הכנה לכיתה א' ולגן חובה

הם חזרו לארץ כדי להתחתן ושבו לביתם במעבר לים. לפני שמונה שנים נולדה ביתם הבכורה ליאם. שלוש שנים לאחר מכן נולד אחיה דילן. הם העלו תמונות לפייסבוק, לאינסטגרם והכל נראה ורוד ומרגש כמו שרק הרשתות החברתיות יודעות להראות.

בביקורם האחרון בארץ קבענו ונפגשנו, הם עם ילדיהם ואנחנו עם ילדינו. הילדים בגילאים דומים וידענו שנהנה מכל רגע. אז נפגשנו לפיקניק בפארק ואז שמעתי את האבא אומר במבטא ישראלי חזק: "Dylan come meet our friends". חשבתי שאולי הם מערבבים קצת עברית ואנגלית כדי להשוויץ, אולי כדי לגרום לילדים להרגיש קצת יותר בנוח שהרי הם זכו והם תלת-לשוניים – עם האמא הם בוודאי מדברים רוסית, עם האבא בעברית ועם הסביבה והמסגרת ככל הנראה – אנגלית, אלא שאז שמתי לב שההורים מדברים איתם רק באנגלית וזו לא שפת האם שלהם! ואז ניסיתי לפנות אל ביתו הגדולה בעברית אבל היא נרתעה והיה ברור שהיא לא מבינה את מה שאני אומרת לה, הם דיברו רק באנגלית. אז שאלתי ואז הם סיפרו לי שהם פשוט לא ידעו.

הם לא ידעו שילדיהם ילמדו אנגלית משהותם עם המטפלת ובגן הילדים, גם אם אמא תדבר ברוסית ואבא ידבר באנגלית.

הם לא ידעו שאם ידברו איתם בשפה "המארחת" שלהם, הילדים לא יוכלו לתקשר עם סבא וסבתא בביקורים בישראל וגם לא בשיחות וידאו.

הם לא ידעו שאילו היו מדברים איתם ביותר משפה אחת, ילדיהם היו זוכים ליתרון ביכולות הלמידה, הגמישות המחשבתית ופתרון הבעיות.

הם לא ידעו שכשילדים שומעים את הוריהם מדברים איתם בשפה שהיא לא שפת האם שלהם, זה מותיר אותם עם התחושה שההורים שלהם מתביישים בתרבות שלהם, מה שגורם לילדים לפתח התנגדות גם הם לתרבות של הוריהם.

הם לא ידעו שהורה שמדבר עם ילדיו על תחושות ורגשות שלא בשפת האם שלו, עשוי להעביר את המסר שלא במכוון בצורה קרה יותר ושאינה טבעית לו ושקשיים עלולים להיווצר גם בתחום הרגשי.

הם לא ידעו שיש להם שגיאות תחביריות ושהם לא הדוגמה הכי נכונה לילדיהם לרכישת שפה ראשונה וגם לא שדיבור עם הילד בשפה שאינה שפת האם של ההורה עשויה להביא לקשיים שפתיים בשתי השפות הנלמדות.

הם לא ידעו על כל היתרונות ברב או דו-לשוניות והם גם לא ידעו שבמידת מה, זה הפיך. בהדרגה, אפשר להחזיר את שפת האם שלנו לילדינו. אפשר להתחיל בדברים קצרים ומובנים – להקריא סיפור בשפת האם שלנו, לצפות יחד בתוכנית טלוויזיה ואפשר גם ממש ללמד. לאט לאט נוכל להתחיל ולדבר עם ילדינו בשפת האם שלנו ברוב שעות היום והם יוכלו לדבר בשפה הזו ברמה טובה מאוד, בדומה לאופן שבו עולים חדשים רוכשים את השפה ובכלל בנם הצעיר יוכל לרכוש את השפה גם ברמת שפת אם וגם ביתם הבכורה אם היא רק תרצה (יכולת המוח לקליטת שתי שפות היא הטובה ביותר לפני גיל 7 שנים אך אפשרית גם לאחר מכן).

דברו עם ילדיכם בשפת האם שלכם, בשפה שאינה מאולצת עבורכם.

הכי טבעי לכם בעברית? המשיכו כך! השפה האוטומטית, השפה שבה אתם חושבים וחולמים, זו שבה אתם שולטים בצורה הטובה ביותר- היא השפה שכדאי לילדיכם לשמוע גם כשאתם במדינה זרה, ואפילו בעיקר כשאתם במדינה זרה!

מתלבטים איך לעשות את זה? מתקשים? רוצים לשתף בכמה שפות הילדים שלכם מדברים ואיך הצלחתם?

עשו זאת בתגובות ושלחו את הפוסט למשפחות ברילוקיישן

גוד לאק

חן

ואז המבטים הופנו אליי והייתי צריכה לספק את התשובות.

באינסטינקט אמרתי שהדר די צודקת, אבל מה שעדי ואלין החליטו – לתת קצת אינפוט באנגלית בטח לא יזיק, אלא שכדאי לתאם ציפיות בכל אחד מהמקרים.

יש סיכוי גדול שביתה של עדי, בת השנתיים שתהיה בגן עם מטפלת דוברת אנגלית, בגיל שבו המוח גמיש ומסוגל ללמוד מגוון של שפות (לקריאה על התפתחות השפה בגיל שנתיים לחצו כאן), באמת תדע להגיד כמה מילים באנגלית, אולי כמה צירופים וככל הנראה גם שירים. היא תבין משפטים בשפה וזו אכן תרומה מצוינת להתפתחותה. אך מה יקרה בגיל 3 כשהיא תעבור לגן אחר ולא תשמע יותר אנגלית? האנגלית לא תשמר. היא תשכח כלא הייתה, אלא עם הוריה יחליטו להמשיך ולחזק את היכרותה עם השפה, על האפשרות הזו תוכלו לקרוא בפוסט על "דו-לשוניות"

בתה של אלין שתהיה בחוג אנגלית, ככל הנראה תלמד מושגים באנגלית, אוצר מילים מסוים של קטגוריות ספציפיות, אך היא לא תוכל לדבר, ואוצר המילים לא ישמר בלי שיסייעו לה לשמר אותו לפחות עד לגיל שבו היא תלמד אנגלית בביה"ס. התדירות של החוג נמוכה מדי מכדי לצפות שתוך מספר חודשים היא תוכל לדבר בטבעיות בשפה הנלמדת אך היא כן תוכל לומר משפטים ספציפיים שאותם היא למדה.

אז סיכמתי להן את מה שכתבתי כאן והרסתי את המסיבה, הורדתי את הרוח מהמפרשים ו... עוד ביטוי בסגנון.

ואז אלין אמרה: "זה לא יכול להיות שזה לא ייתן להן שום דבר" וצדקה.

אז מה זה בכל זאת נותן?

• יכולת המוח לקליטת שתי שפות היא הטובה ביותר לפני גיל 7 שנים אך אפשרית גם לאחר מכן ולכן הזמן הוא זמן טוב להקניה של שפה נוספת

• אם נצליח לשמר את הידע שילדנו למד בחוג – הרי שהיתרון המרכזי ברור ויהיה לו קל יותר להמשיך ולהרחיב את אוצר המילים שלו בגיל ביה"ס

• ההבנה של הילד לעובדה כי מילה אחת יכולה להיאמר בכמה אופנים ויכולת להפקת מילים בשתי השפות מסייעת בפיתוח גמישות מחשבתית

• גמישות מחשבתית תורמת ליכולת פתרון בעיות

אז אם לסכם, חשיפה לשפה נוספת לרוב לא מזיקה, אך יש להפחית ציפיות מהרמה שבה הילד ידבר לאחר ההרשמה עצמה לחוג או לגן ולהבין שכדי להפיק תועלת מכך לאורך זמן יש לנו כהורים אחריות גדולה. אחרת, כל מה שהם למדו עשוי להישכח בקלות בלי תחזוקה מתמדת של השפה החדשה.

אבל איך בכל זאת נלמד או נתחזק את שפה שנייה?

• נבחר זמן קבוע בסדר היום שבו אנחנו נספר לילדים שלנו ש"עכשיו נדבר בשפה ___" כדי שהם לא יחשבו שהשתגענו.

• נבחר סיטואציה קבועה לכך - למשל בזמן הארוחה, הקראת סיפור או משחק בבובות, כך אוצר המילים יהיה חזרתי ונשיג יותר הבנה וניסיונות להפקה של הילד שלנו

• נתרגם לילד שלנו מילים מסוימות בזמן האינטראקציה, למשל: "ice-cream באנגלית זה "גלידה" בעברית"

• נשתמש בהמון תנועות ידיים (ג'סטות) בזמן הדיבור, למשל כשנגיד big, נפרוש שתי דיים לצדדים ובעוצמת קול גבוהה נגיד "biiiiiiiggggg"

אני מזמינה אתכם לכתוב ולהתייעץ בתגובות כאן למטה ובהצלחה,

חן

אז ביררתי קצת יותר על השימוש בשפות בבית. אימה שדוברת רוסית בלבד, מטפלת בבנה חמישה ימים בשבוע. ביתר הזמן ההורים מדברים זה עם זה ועם בנם ברוסית ובעברית יחד. ההורים מרגישים נוח לערבב בין השפות, זה קורה באופן טבעי ולא מאולץ ולכן הם בחרו להמשיך כך. כלומר, אם לחשב חישוב גס, כ-60% מזמן הערות שלו הוא שומע רוסית בלבד ובשאר הזמן שילוב בין שתי השפות, אם כך הרי זה הגיוני שהחיבור הרגשי שלו לשפה הרוסית חזק יותר ושהרמה השפתית תהיה טובה יותר. הבהרתי לה גם שהעובדה שהוא מפיק צירופים ומשפטים ברוסית מעידה על יכולות תפיסה טובות של השפה, וזה תואם למצופה לגילו.

אם כך מה אפשר לעשות כדי שהוא בכל זאת יגיע עם יכולות שפתיות טובות יותר לגן עירייה? האם נדרש טיפול של קלינאית תקשורת?

ובכן, כל מקרה לגופו. במצב כמו זה של בן, נשמע שמדובר בעיכוב ברכישת השפה בשל חשיפה מועטה. בשלב זה נראה על פניו שאין צורך בטיפול של קלינאית, ואפשר להסתפק בהדרכה של קלינאית וקביעת פגישת מעקב כמה שבועות או חודשים לאחר ההדרכה ועל-פי צורך.

אם קיים עיכוב בשתי השפות, ודאי שמומלץ להגיע לאבחון של קלינאית תקשורת באחת השפות או בשתיהן, ולקבל תמונה רחבה יותר של העיכוב או לקות השפה ולאחר האבחון ניתן יהיה לקבוע תור לטיפול חד או דו-שבועי.

אם אף על פי שההורים פעלו לפי הנחיות הקלינאית המדריכה, נמצא בפגישת המעקב כי לא היה שיפור כמצופה, כדאי לקבוע תור לאבחון של קלינאית תקשורת.

אז נכון, לתינוקות ולילדים צעירים יש יכולת מדהימה לרכישת מספר שפות במקביל. אבל איך נעשה את זה?

אספתי לכם טיפים פרקטיים לעשות את זה בצורה הנכונה:

• שאלו את עצמכם – האם אתם שולטים בשפה ברמת שפת אם? אם זו לא שפה שבה אתם שולטים או שפה שהתחלתם להשתמש בה מגיל צעיר ולמעשה רכשתם את השפה בגיל מאוחר יותר - לרוב לא מומלץ לדבר עם הילד בשפה זו. שליטה טובה בשפה היא לא מספקת ועשויה להשפיע על ילדיכם במגוון היבטים (תוכלו לקרוא על דוגמה כזו בפוסט על רילוקיישן).

• דברו עם ילדיכם בטבעיות גם אם זה אומר שתשלבו בין שתי השפות – תיאוריית "הורה אחד – שפה אחת" כבר לא רלוונטית. כל הורה צריך להשתמש בשפה באופן טבעי שאינו מרגיש לו מאולץ.

• השתדלו לא לערבב את שתי השפות במשפט אחד – נרצה שהילדים ישמעו משפטים שלמים תקינים בשפה שבה מדברים וכאשר מערבבים בין השפות במשפט אחד, הדקדוק עשוי להיפגע בלי שנרגיש.

• הקדישו זמן "למידה" לשפה שאליה ילדכם פחות חשוף (כמו במקרה של ילנה ובן):

-הקדישו לכך כחצי שעה בכל יום

-הזמינו בייביסיטר דובר/ת שפת המטרה לשחק ולשוחח עם ילדכם

-ארחו משפחה שדוברת רק את שפת המטרה לאחר הצהריים משותף

-בגילאי הגן הלמידה המיטבית לשפה היא ע"י אינטראקציה משותפת ומהנה - הקריאו סיפור או שחקו במשחק משותף בשפה אליה אתם רוצים לחשוף

אפשרו צפייה בתוכנית טלוויזיה המוכרת לילדכם בשפת המטרה

כדאי להעשיר את השפה של ילדיכם בשתי השפות על-ידי הקראת ספרים. אם עיקר הספרים שבביתכם הוא בשפה מסוימת בגלל המדינה בה אתם חיים – אתם יכולים לעצור מדי פעם במהלך הקראת הסיפור (קישור) וללמד את ילדיכם איך אומרים את המילים בשפה השנייה. תוכלו אפילו לנסות לתרגם איתם עמודים שלמים בהתאם לגיל וליכולות שלהם.

אם לילדכם יש קשיים שפתיים או תקשורתיים ייתכן שקלינאי/ת התקשורת תמליץ לכם לבחור ולהשתמש רק בשפה אחת או אפשרות אחרת, אך לעתים אפשר ורצוי להמשיך ולהשתמש בשתי השפות, כלומר אין המלצה גורפת במצבים אלו.

אז התקשרתי לילנה לא מזמן, כדי לבקש את אישורה לשתף אתכם וכדי שאוכל להתעדכן בנוגע לבן, שהיום כבר בכיתה א'. היא סיפרה שכחצי שנה מרגע כניסתו לגן העירייה הוא דיבר כמו שאר הילדים. היום הוא כתב כותב וקורא בהתאם למצופה. מאז שיחתנו היא שמה לב שעליה להקדיש זמן נפרד לשפה המעוכבת, ולהרגשתה זה עזר לו להסתגל טוב יותר לגן ולהנות מהתכנים השונים שנחשף אליהם לראשונה.

איזה יופי לשמוע!

הורים, אם אתם מרגישים שאתם עושים בשפות שימוש שלא נכון לכם או לילדיכם, אני ממליצה להתייעץ עם קלינאית תקשורת.

אני מזמינה אתכם לכתוב על ההתנהלות הרב-לשונית בביתכם ולהתייעץ בתגובות כאן למטה

חן

"ומה עשית בגן?"

"שי... שי... שי...שיחקתי עם...ם...ם הודיה".

מה? מה קרה פה עכשיו? הוא היה בסדר בבוקר!

זה בטח חוסר שטף התפתחותי. הרי אני קלינאית תקשורת, אני מכירה את זה, אני תמיד אומרת להורים שזה טבעי וזה יעבור, אז הכל בסדר, לא?

אז זהו... שלא.

אף על פי שידעתי שבקרב ילדים צעירים בגיל הגן התיאוריה המרכזית היא תיאוריית דרישות ויכולות: חוסר השטף נובע מחוסר התאמה ופער בין היכולות השפתיות ליכולות המוטוריות. לילד יש הרבה מה לומר ובגלל הקושי בקואורדינציה המוטורית הוא לא מצליח ו"נתקע". זה לא עודד אותי.

לא היה לי מנוח מאותו היום. לא הצלחתי להקשיב למה שדניאל אמר לי, הקשבתי רק לאיך הוא מדבר, שמעתי רק את חוסר השטף ולא הצלחתי להתגבר על הפחד שהילד שלי הולך להתמודד עם קשיים כל חייו, כי הרי לא קל לגדול עם גמגום ובטח לא כאשר אמא שלך לא מצליחה להקשיב לך.

אז שוחחתי עם קלינאי תקשורת נהדר, הרי אני לא יכולה לטפל בילדיי ובטח לא כשהנושא רגיש, והוא הצליח להרגיע אותי ולחכות בסבלנות. "הסטטיסטיקה לצדכם" הוא אמר.

אז הנה כמה עובדות:

• כ30% מילדים עד גיל 6 מדברים בתקופה קצרה בחייהם עם דיבור לא שוטף (חוסר שטף התפתחותי), במקרים כאלו חוסר השטף מופיע בפחות מ-10% מהדיבור של הילד ולכן הוא לא מאוד מורגש.

• כ5% מהילדים מגמגמים גמגום של מעל ל-10% מהדיבור עם סימנים נוספים המעידים על גמגום "אמיתי", לעומת 1% מהאוכלוסייה הבוגרת. כלומר, ברוב המקרים הגמגום יחלוף מעצמו.

• גמגום שנמשך מעל 3 שנים, לרוב לא יוכל להיכחד ומי שירצה לטפל יידרש לשנות את אופן הדיבור על מנת להפחית את רגעי הגמגום.

• ישנם פי 4 יותר בנים מגמגמים מבנות

• חוסר שטף וגמגום בגיל הצעיר יחלפו לרוב תוך מספר שבועות או חודשים.

אז שאלתי אותו מה אפשר לעשות בינתיים, קראתי עוד מאמרים, חקרתי את התכנים באתר אמב"י כי הרי אני לא יכולה לחכות בידיים שלובות. אז מכל עבודת החקר שעשיתי, אספתי לכם את 7 הטיפים המוצלחים ביותר בעיניי:

1. אל תתעלמו מהקושי – אם ילדכם יחוש מתוסכל מחוסר השטף, אפשר לדבר איתו על זה ולהעביר את המסר הבא: "אני רואה שלפעמים המילים לא רוצות לצאת. יש הרבה ילדים שזה קורה להם, גם לי זה קורה לפעמים. זה בסדר, זה בד"כ חולף, כמו שפעם כשהתחלת ללכת נפלת לפעמים והיום לא. אתה לומד לדבר יפה ויש לך רעיונות, אז גם זה ישתפר, בכל מקרה חשוב לי לשמוע מה שיש לך להגיד ואני מקשיבה".

2. אל תקשיבו לאופן שבו הוא מדבר. הקשיבו למה שהוא אומר – שמרו על קשר עין כשהוא מדבר, עשו מאמץ ואל תעזרו לו לדבר, הקשיבו לו עד הסוף והשרו אווירה רגועה בביתכם עם תרבות שיח למניעת הפרעות והתפרצויות.

3. דברו לאט – מאחר שקשה לשנות את קצב הדיבור, ניתן להקריא לילד סיפור לפחות ארבע פעמים בשבוע במשך רבע שעה, בקצב איטי יותר מהרגיל (הילד יתעניין בסיפור ולא יחוש שזה לאט מדי). דברו לאט רך מחובר וזורם ולא בדיבור "מעושה".

4. הימנעו ממתן עצות – אל תבקשו ממנו לנשום, להאט או מלתכנן מראש את מה שהוא אומר מכיוון שזה עלול ליצור מתח ולהעביר לו מסר שהדיבור שלו לא טוב ושקשה לכם לשמוע את הדיבור שלו כמו שהוא.

5. שאלו שאלות סגורות, שאלות כן/לא או שאלות ברירה – שאלות פתוחות דורשות להיזכר, להתארגן מבחינה שפתית ולהתבטא בשטף. שאלות סגורות הן שאלות שלהן תשובה קצרה וברורה, למשל: "היום בגן ציירת או רקדת?", "ציירת חיה?", "איזו חיה ציירת?", "אתה רוצה שנצייר בבית פיל או חתול?".

6. יימנעו מדיבור בזמן סערת רגשות – במצב כזה יש סיכוי שלילד לא יהיה דיבור שוטף. נרגיע אותו, ניתן לו כוס מים ואז נבקש ממנו לספר. אם אנחנו כועסים עליו, גם אז נחכה שיירגע.

7. חזקו את הביטחון העצמי – חזקו הצלחות ספציפיות ואל תאמרו: "היית מקסים", אלא תארו לו בדיוק מה עשה. למשל: "סידרת את הקוביות בחדר יפה", "פינית את השולחן כמו ילד גדול". עזרו לילדכם לחוות יותר הצלחות ע"י חלוקת מטלות קטנות שבהן הוא יכול להצליח. ילד עם ביטחון עצמי, הוא ילד שממשיך להיות תקשורתי.

אז לקחתי על עצמי שינוי גישה. הטיפים שהיו הכי רלוונטיים בשבילנו היו 2, 4 ו-5 ובהם התמקדתי וכך עברו להם שלושה חודשים נוספים, האוזן קצת התרגלה ובבוקר בהיר אחד, הגמגום חלף כלא היה.

אם אתם מרגישים שהגמגום מאוד "תוקע" את ילדכם, שילדכם שם לב לכך, או שחוסר השטף לא חולף תוך זמן קצר, חשוב להגיע לקלינאי תקשורת המתמחה בגמגום לצורך הערכה וקבלת החלטה לטיפול או הדרכת הורים.

זכרו כי הפוסט אינו מהווה תחליף לאבחון, טיפול או הדרכה ואם יש ספק – אין ספק.

בהצלחה,

חן

הגיעה העת, מהר משציפיתי. דניאל שלי הגיע לגן חובה (כיום הוא בכיתה ג') וכשהחלה השנה בגן חובה, אמרה הגננת באסיפת ההורים שבמהלך השנה יתקיימו שיחות פרטניות עם ההורים על כל ילד והיא תעביר דגשים למוכנות לכיתה א' בהתאם ליכולותיו ולהתקדמותו של כל ילד לאורך השנה.

לא דאגתי, הרי דניאל הוא ילד נבון וסקרן, הוא החל את השנה בגיל 5 והייתי די בטוחה שהקראת הסיפורים הקבועה שלנו יחד מגיל לידה, השיח הרב שלנו והעשרת השפה שעליה אני שמה דגש במודע או שלא, יספיקו לו כדי שיוכל לעלות לכיתה א' וללמוד את כל השאר בבית הספר, הרי הוא מכיר כבר חלק מהאותיות.

הגננת חשבה אחרת והרגישה שדניאל צריך חיזוק מהבית, הוא לא יושב לאורך זמן לפתור חוברות עבודה והוא למעשה אפילו די שונא את זה.

(בתמונה עדן, אחיו הקטן של דניאל שכעת הוא עצמו בכיתה א')

בזכות הגננת הבנתי שיש פער בין ההתנהלות שלי מול המטופלים שלי לבין מול הבן הפרטי שלי. כן כן גם אצלי הסנדלר הלך יחף! הרי למטופלים שלי בדיוק כמו לדניאל יש קושי לשבת לאורך זמן ולפתור חוברת, לחלקם יש קושי שפתי, לחלקם ביטחון עצמי נמוך וקשיים רגשיים, לחלקם יש קושי לזכור את שמות האותיות ואת כולם אני מכינה לגן חובה ולכיתה א' כי אני יודעת שהקושי הכי קטן עלול לגרום להם לחוסר ביטחון ולקושי ברכישת הקריאה ולכן למדנו את האותיות, צלילים (מודעות פונולוגית), כתיב פונטי וקריאה ראשונית (זיהוי מילים בעל פה, על-פי אורכן או על-פי האות הפותחת) במפגשים בקליניקה שלי.

דניאל היה צריך את הכל באופן יותר תנועתי ויותר משחקי ואם אפשר עם מסכים - אז בכלל טוב וכך הוא התמסר לתהליך. יצרתי עבורו משחקים שעם הזמן ולימודיי בתחום הקריאה, הכתיבה והמשחקולוגיה החלו להשתכלל ובהדרגה יצאו אל העולם והפכו לתכנית דיגיטלית שבה משתתפים כיום מעל 1400 ילדים בארץ (ובכמה מדינות בעולם).

גננות ומחנכות כיתות א' שאני מדריכה במשרד החינוך משתמשות ב-3 השנים האחרונות בכלים שלי ובערכות הלימוד שלי וכך אני מגיעה לעוד אלפי ילדים שמצליחים להתקדם ולהגיע לכיתה א' מוכנים.

(על התהליך אפשר ללמוד בהדרכה החינמית להורים - איך להכין את ילדכם לכיתה א' בקלות ובלי חוברות עבודה).

מאז החלטתי לקחת את נושא המוכנות לכיתה א' של דניאל ושל מטופליי בשתי ידיים, ולהשיג את המטרות המומלצות ע"י משרד החינוך באמצעים מקוריים שילדים אוהבים.

תכנית הלימודים של משרד החינוך לבניית התשתית לקראת קריאה וכתיבה עוסקת ב-3 תחומים מרכזיים:

א. הקניית מיומנויות אלפביתיות וראשית קריאה וכתיבה - הכרת האותיות, מודעות פונולוגית וקשר אות-צליל כתשתית לרכישת יכולות פענוח וכתיב.

ב. קידום הכשירות לשונית - היכולת לשלוט בשפה על כל גווניה, להשתמש בה שימוש הולם בהקשרים מגוונים וכן לנתח את מרכיביה באופן מודע.

ג. מכוונות לספר – שימוש בספרים ככלי ללמידה, להעשרת שפה, להיכרות עם שפה ספרותית ולהקניית מיומנויות קריאה וכתיבה ראשוניות.

אם לסכם אך גם להרחיב ולהדגים במילים פשוטות יותר, לפני כיתה א' ילדכם צריך לדעת לשיים את כל אותיות הא-ב, לחלק מילים לצלילים ואף לכתוב מגוון מילים בכתיב פונטי, כתיב שבו כותבים את מה ששומעים, למשל את המילה "שמיכה" ילדכם צריך לדעת לכתוב כך: "סמח" מה שנחשב תקין לחלוטין בגן חובה.

ילדכם צריך לדעת לבצע משימות של השוואה בין פריטים (דמיון ושוני), לדעת לבצע הכללה של פריטים לפי שם הקבוצה או תכונה משותפת, עליו להכיר ולהשתמש במגוון של מושגים כמו מושגי גודל ומרחב ולהבין מילים במשלב לשוני גבוה בתוך הקשר של סיפור.

ילדכם צריך להגיע לכיתה א' גם עם היכולת לספר סיפור שלם במבנה תקין והגיוני, עם יכולת הבנת והסקת מסקנות פשוטות מסיפורים קצרים בעל-פה או מסיפורים המלווים בתמונות ולהשיב נכון לשאלות הנוגעות לתוכן הסיפור ולסיבתיות שבו.

לכל מטרה כזו ישנו סולם נפרד של יעדים אותם צריך להשיג לפני ההגעה לראש הסולם.

אם ניסיתם לפעול עפ"י ההמלצות בהדרכת הווידאו החינמית (16 דקות בלבד) אז אתם בדרך הנכונה! אם אתם רוצים לבדוק האם התכנית שלי מתאימה לכם, השאירו לי פרטים בדף המידע על התכנית.

למידע על תוכנית ההכנה לכיתה א' לחצו כאן

בתכנית "הכנה לכיתה א' " הילדים לומדים באמצעים שהם אוהבים, עם ערכה שמגיעה עד הבית, משחקים למחשב, לטאבלט ולטלפון, הדרכות להורים ולפי הצורך גם עם מפגשים אחד על אחד אצלי בקליניקה או בזום כך שהם יגיעו לכיתה א' ביתרון שיאפשר להם לאהוב ללכת לבית הספר.

בהצלחה בכיתה א'!

חן

הייתי קלינאית צעירה, עדיין לא אמא. הגעתי לשם כי רציתי להתחיל כבר לעבוד, לא היה אכפת לי באיזה תחום, רק להתחיל לטפל. לא הכרתי מקרוב מהי מוגבלות שכלית התפתחותית ומהו אוטיזם ודווקא לשנה הזאת בגן הגיעה קבוצה של ילדים צעירים, בני 3 שנים, רובם גם עם מוגבלות שכלית וגם עם אוטיזם.

נבהלתי. לא ידעתי איך להתמודד ופחדתי שאני לא האדם שיעניק להם את הטיפול הטוב ביותר. לשמחתי בגן הזה הייתי עטופה בצוות מקצועי ובהדרכתה של עדי, קלינאית וותיקה יותר עם זיקה לתחום האוטיזם.

הפעילויות ששיחקתי עם הילדים בחדר הטיפולים היו ראשוניות כל כך. סובבנו יחד גלגלים של מכוניות, שרנו שירי ידיים, החבאנו חפצים בתוך קופסאות, שיחקנו במשחקי "קוקו" וגלגלנו כדורי בצק.

עבדנו עם כרטיסיות pecs על מנת שהילדים ילמדו לבקש חפץ או פעולה. הייתה הצלחה, חלקם כבר אמרו מילים, חלקם הצליחו לבחור בסמל ולהגיש אותו למבוגר על מנת לבקש חפץ אהוב, חלקם כבר בחרו סמל באייפד. אבל ברוב הזמן הייתה שתיקה. הרגשתי צורך להרחיב את מגוון הדברים שניתן לעשות סביב חפץ אחד, להרחיב את אוצר המילים וליצור יותר הזדמנויות לדיבור. גם אם הוא לא עם הפה.

אז עדי הראתה לי לוח תקשורת ובו דברים שאפשר לעשות במשחק בחיות והציעה לי להדפיס אותו, לניילן ולשים בתוך קופסת החיות על מנת שבהזדמנות הבאה שתיווצר, אוכל לשלוף את הלוח ולהציג אפשרויות נוספות למשחק, אוצר מילים חדש של פעלים, שמות עצם ותארים חדשים ולייצג מילים חברתיות בסמלים, שהרי ידוע כי היכולת החזותית בילדים על הרצף טובה ועשויה לסייע בלמידה.

מאותה השנה הגישה הטיפולית שלי השתנתה והבנתי שתקשורת תומכת וחליפית יכולה להיות קסם ולא רק לילדים עם אוטיזם או מוגבלות שכלית אלא גם לילדים עם עיכוב שפתי או לקות שפה, ילדים עם הפרעת קשב ואפילו בוגרים. אז לקחתי את זה כמה צעדים קדימה ויצרתי מגוון רחב של לוחות שאותם אפשר להדפיס, לניילן ולפזר ברחבי החדר' הגן והבית.

שיפרתי את המראה של הלוחות, ארגנתי אותם בצורה אחידה, השתמשתי בצבעים בהירים הנעימים לעין וידידותיים למדפסת ומאז ניתן למצוא את הלוחות במאות קליניקות, גנים וכיתות.

כשאנחנו מלווים את האינטראקציה בהצבעה על הסמלים אנחנו מסייעים לילד להיות קשוב אלינו, להבין את המילים החדשות, ליזום ולהיענות לפעילויות חדשות, לשחק באופנים מגוונים במשחקים המוכרים, להשמיע את קולו, להיות מובן לסביבה ומסייעים לו בלמידה. השימוש שלנו בלוח מאפשר לילד להבין שזוהי דרך תקשורתית לגיטימית וכך אנחנו מהווים דוגמה לשימוש בלוח ומדרבנים אותו להשתמש בעצמו ובשל כך לקדם את הפקת הדיבור שלו.

ממחקרים עולה ששימוש בתת"ח מסייע להפקת דיבור. שימוש בתת"ח עם פלט קולי (כמו אייפד) מסייע אפילו עוד יותר (Millar et. Al, 2006).

אז בעצם, למה לא להנגיש אוצר מילים בסמלים לכל ילד עם עיכוב שפתי, לכל ילד שמתקשה לעקוב אחר הנושא?

פשוט להדפיס, לניילן ולהשתמש!

לקבלת פרטים על סדנאות תת"ח ו-touchChat לקלינאי תקשורת, לגננות ולמורות לחצו כאן

לקבלת פרטים על סדנאות תת"ח ו-TouchChat לקלינאי תקשורת, לגננות ולמורות לחצו כאן

לקבלת הלוחות כקבציי תמונה להדפסה וכקבציי ce. הרשמו לאתר כחברים וקבלו גישה לדף הורדות חינמי.

להצטרפות כחברים לאתר לחצו בתפריט העליון על "היכנס" או על האיש הקטן אם כבר נכנסתם.

חן קלימיאן,

קלינאית תקשורת

הוא היה אז בן שלושה חודשים והסיפור הראשון שקניתי לו היה "תירס חם" של הסופרת מרים רות. הגעתי נטולת ציפיות אך חדורת מטרה. הייתי בקיאה במחקרים שהוכיחו כי תינוקות שמקריאים להם ספרים נהנים מכך ונתרמים רבות במגוון היבטים.

אז התחלנו.

בהתחלה, הוא לא ממש הבין מה אני רוצה ממנו ומה זו חתיכת הקרטון שבידיי. אבל כשהרמתי אותו ומשכתי את הספר מהשידה שליד מיטתו בכל אחה"צ, בערך באותה השעה והלכנו את הסלון והתיישבנו על המזרן בסלון, הבנתי – שהוא מתחיל להתרגש. הוא הבין את הסיטואציה, הוא חיכה לה, הוא צחק ממנה ובעצם התחיל ללמוד.

מה הוא למד? הוא למד שכיף לקרוא ספרים, הוא למד להישאר קשוב עד לסוף הסיפור ובכך כבר אז הוארך משך הקשב שלו. הצלחנו לבנות יחד קשב משותף (joint attention) ובגיל כל כך צעיר הצלחנו להתייחס שנינו לחפץ או פעילות משותפת ולחזק את הקשר בין שנינו.

היום, במבט לאחור אני מבינה כמה ההחלטה הזאת הייתה נכונה. לגדל ילד חושב, ילד סקרן וילד שאוהב ספרים – זה יתרון. זה יתרון שילווה אותו לאורך כל חייו ואני אחראית לכך. אנחנו ההורים אחראים לכך.

בתחתית העמוד – רשימת הספרים המומלצים לפי גיל.

תינוקות וילדים לומדים בכל יום מילים רבות, קודם הם מבינים את המילה ולאחר מכן הם אומרים אותה. ממחקרים עולה כי הקראת סיפורים לתינוק כבר מגיל לידה, יכולה רק לתרום בלמידה של השפה, בהבנה של רצף, הבנה שיש התחלה וסוף, הבנה של רגשות וגם יצירת עניין בספרים כבר מגיל מוקדם, על מנת לעודד עניין בספר בגילאי הגן וביה"ס.

אז... איך עושים את זה? קונים ספר אחד או שניים ומתחילים:

• זוכרים שהתינוק שלנו בדרך כלל לא יחזיק מעמד למשך יותר מ-5 דקות ואפילו פחות

• בוחרים סיפור קצר יחסית

• סיפור שבו יש ביטוי חזרתי שיכול לעורר עניין בקרב התינוק

• ספר שבו האיורים ברורים ולא עמוסים יחסית, רצוי על גבי רקע חלק ולבן

• סיפור שבו העלילה פשוטה

• מקצרים את הסיפור גם אם הוא מלכתחילה קצר - אם יש 4 משפטים בעמוד, נקריא רק משפט אחד עיקרי ששומר על הרצף של הסיפור כולו – אפשר להאריך עם הזמן.

• נקריא את הסיפור עם אינטונציה (הנגנה) מוגזמת שתמשוך את אוזנו של התינוק

• נקריא את הסיפור בעוצמות קול משתנות – לחישות וקול חזק לסירוגין

• נחזור על אותו הסיפור למשך תקופות ארוכות - חודש-שלושה חודשים ויותר בהם נקריא את אותו הספר, או שני ספרים לסירוגין ולא הם לא משתעממים אלא להיפך, מהקראה להקראה העניין והציפייה הולכים וגוברים

• נהנה!!! אם אנחנו נהנים, הילדים שלנו נהנים לעשות את הפעילות יחד איתנו!

בסרטון – אני ודניאל קוראים סיפור בגיל 5 חודשים

אז קדימה לעבודה!

חן