באזורים הכפריים של רומניה הזמן עצר מלכת, לעומת המערב שנכנס בכוח בערים המרכזיות ולא שמר על המסורת העממית, הצבעוניות המורכבת מעוני, צוענים, שלטון קומניסטי ומרחבי טבע פראיים עם חקלאות מסורתית ועוד. בטיול האחרון שלי ברומניה, ריתקו אותי המפגשים בין המרחבים האין סופיים של הטבע, לבין הכפרים ומאידך ההתפתחות המואצת של המערב בעיר והבינה המלאכותית. מוצגות פה תמונות שצילמתי במהלך השהות שלי ברומניה בעיקר במרחבי החיטה, טרק בהרים ובכפרים אל מול פיתוח באנתיטזה לחדשנות הבינה המלאכותית המספקת את היכולת לשמר את המסורת עם היתוך לעתיד.

Visual creation in Midjourney AI, a combination of innovative fashion design with the preservation of the rural gypsy tradition in Romania

Visual creation in Midjourney AI: A huge modern environmental sculpture using nature and a technological combination inspired by Romania as colorful as the gypsies

All the AI works are based on photographs by Natali Tamir on the iPhone Pro 12

Visual creation in AI Midjourney: home design and shoes inspired by the fabrics, the gypsies and the colors found in the Romanian villages

Visual creation in AI Midjourney: Designing a facility for children with ADHD in nature from innovative and ecological materials, inspired by the sunflower field photographed in Romania

Visual creation in AI Midjourney: home design and shoes inspired by the fabrics, the gypsies and the colors found in the Romanian villages

Visual creation in AI Midjourney: Artistic Stationery and Craft Supplies: Design a line of artistic stationery and craft supplies that inspire creativity, including unique pens, specialty papers, DIY kits, or innovative crafting tools.

Visual creation in AI Midjourney, a combination of interior design, from a lobby to an innovative hotel located in a forest in Romania to a retreat with the preservation of rural nature in Romania, inspired by the photos of the forest, a butterfly and a feather found there

Visual creation in AI Midjourney, a combination of interior design, from a lobby to an innovative hotel located in a forest in Romania to a retreat with the preservation of rural nature in Romania, inspired by the photos of the forest, a butterfly and a feather found there

Visual creation in AI Midjourney, a combination of interior design, from a lobby to an innovative hotel located in a forest in Romania to a retreat with the preservation of rural nature in Romania, inspired by the photos of the forest, a butterfly and a feather found there

Visual creation in AI Midjourney, a Sustainable Home Goods: Create a line of eco-friendly and sustainable products for the home, such as reusable kitchenware, compostable cleaning supplies, or energy-efficient appliances.

Visual creation in AI Midjourney, a Sustainable Home Goods: Create a line of eco-friendly and sustainable products for the home, such as reusable kitchenware, compostable cleaning supplies, or energy-efficient appliances.

Visual creation in AI Midjourney, a Sustainable Home Goods: Create a line of eco-friendly and sustainable products for the home, such as reusable kitchenware, compostable cleaning supplies, or energy-efficient appliances.

Visual creation in Midjourney AI, a combination of innovative fashion design with the preservation of the rural gypsy tradition in Romania

Visual creation in Midjourney AI, a combination of innovative fashion design with the preservation of the rural gypsy tradition in Romania

Visual creation in Midjourney AI Interactive Educational Toys: Design a series of toys that are not only fun to play with but also help children learn and develop new skills.

Visual creation in Midjourney AI Interactive Educational Toys: Design a series of toys that are not only fun to play with but also help children learn and develop new skills.

Visual creation in Midjourney AI Interactive Educational Toys: Design a series of toys that are not only fun to play with but also help children learn and develop new skills.

Climbing wall design in AI Midjourney based on photographs from the forests in Romania

Bedroom design and home styling combining materials from the forest and its inspiration, a connection to the Romanian and traditional villages with a connection to home innovation in 2030

B AI Midjourney based on photos from the forests in Romania

Visual creation in Midjourney AI, a combination of innovative fashion design with the preservation of the rural gypsy tradition in Romania

Visual creation in Midjourney AI, a combination of innovative fashion design with the preservation of the rural gypsy tradition in Romania

Visual creation in Midjourney AI, a combination of innovative fashion design with the preservation of the rural gypsy tradition in Romania

רוצים להצטרף לקבוצת וואטסאפ שקטה בה אני מעלה את תהליך היצירה שלי בבינה מלאכותית

אשמח לתגובתכם האישית על היצירה שלי.

שלכם,

נתלי

כל האימג׳ים שנוצרו פה, צולמו על ידי נתלי תמיר באייפון 12 פרו ועל בסיס הצילומים המקוריים שלה נוצרו העבודות ב Midjourney פלטפורמה קוד פתוח בבינה מלאכותית ליצירת וויז׳ואל.

סימביוזה‭ ‬היא‭ ‬מונח‭ ‬המתאר‭ ‬את‭ ‬היחס‭ ‬הקרוב‭ ‬ולעיתים‭ ‬ארוך‭-‬טווח‭ ‬בין‭ ‬מינים‭ ‬ביולוגיים‭ ‬שונים‭ ,‬בו‭ ‬שני‭ ‬הצדדים‭ ‬נהנים‭ ‬מהיחס.

בהקשר‭ ‬של‭ ‬המחקר‭ ‬המוצג‭ ‬פה, המונח‭ ‬סימביוזה‭ ‬מורחב‭ ‬באופן‭ ‬מטאפורי‭ ‬מעבר‭ ‬לתחום‭ ‬הביולוגי‭ ‬ומתייחס‭ ‬ליחס‭ ‬בין‭ ‬האמנות‭ ‬הדיגיטלית‭ ‬והעולם‭ ‬הטבעי‭.‬

יצירות‭ ‬האמנות‭ ‬שמוצגות‭ ‬מציגות‭ ‬את‭ ‬המראה‭ ‬הקוסם‭ ‬של‭ ‬שושנות‭ ‬הים‭ ‬האדומות‭ ‬מתחת‭ ‬בים‭ ‬התיכון, הנסתרות‭ ‬מתחת‭ ‬לסלעי‭ ‬השונית, ורק‭ ‬אם‭ ‬מכניסים‭ ‬את‭ ‬הסמארטפון‭ ‬במצב‭ ‬מצלמה‭ ‬למטה‭ ‬בין‭ ‬הסדקים‭ ‬הקטנים‭ ‬נחשפים‭ ‬ליופיים‭ ‬של‮"‬‭ ‬העיניים‭ ‬האדומות‮"‬‭ ‬או‭ ‬‮"‬עגבניות‭ ‬הים‮"‬‭. ‬

נוצר‭ ‬פה‭ ‬באמצעות‭ ‬התיעוד‭ ‬והתהליך‭ ‬הדיגיטלי‭ ‬המתקדם‭ ‬יחס‭ ‬סימביוטי‭ ‬בכך‭ ‬ששני‭ ‬האלמנטים‭ ‬הנראים‭ ‬כאילו‭ ‬הם‭ ‬שונים‭ ‬נמצאים‭ ‬בקשר‭ ‬כדי‭ ‬ליצור‭ ‬משהו‭ ‬גדול‭ ‬מסך‭ ‬חלקי‭ ‬החלקים‭.‬

צילום: נתלי תמיר ב iphone 12 // בחוף תל ברוך //ים התיכון // TLV

התהליך‭ ‬מתחיל‭ ‬עם‭ ‬הגילוי‭ ‬והתיעוד‭ ‬של‭ ‬שושנות‭ ‬הים‭ ‬האדומות‭ ‬מתחת‭ ‬לאף‭ ‬בחוף‭ ‬תל‭ ‬ברוך. דרך‭ ‬עדשת‭ ‬הנייד, הפלאים‭ ‬הטבעיים‭ ‬אלו‭ ‬מופעלים‭ ‬באמצעים‭ ‬אמנותיים‭ ‬וחדשניים, שמדגישים‭ ‬את‭ ‬יופיים‭ ‬וייחודיותם‭. ‬

התמונות‭ ‬עוברות‭ ‬תהליך‭ ‬של‭ ‬שינוי‭ ‬דרך‭ ‬היישום‭ ‬של‭ ‬טכניקות‭ ‬דיגיטליות‭ ‬מתקדמות, המצטרפות‭ ‬ליצירת‭ ‬מעבר‭ ‬אמנותית‭ ‬דיגיטלית‭ ‬דינמית‭ ‬בבינה‭ ‬המלאכותית‭.‬

היחס‭ ‬הסימביוטי‭ ‬בין‭ ‬היופי‭ ‬הטבעי‭ ‬של‭ ‬שושנות‭ ‬הים‭ ‬האדומות לבין‭ ‬כשרונות‭ ‬הטכנולוגיה‭ ‬הדיגיטלית‭ ‬משמש‭ ‬חקר‭ ‬מטאפורי‭ ‬של‭ ‬הקשרים‭ ‬הפנימיים‭ ‬שביניהם‭. ‬

המחקר‭ ‬היצירתי‭ ‬מזמין‭ ‬את‭ ‬הצופים‭ ‬לחוות‭ ‬דעתם‭ ‬על‭ ‬היכולת‭ ‬לשיתוף‭ ‬פעולה‭ ‬והרמוניה‭ ‬בין‭ ‬אלמנטים‭ ‬הנראים‭ ‬מנוגדים. הוא‭ ‬חושף‭ ‬את‭ ‬הרעיון‭ ‬שחדשנות‭ ‬ויצירתיות‭ ‬יכולות‭ ‬לזרום‭ ‬גם‭ ‬עם‭ ‬דעות‭ ‬חלוקות‭ ‬ושונות‭ ‬בנושא, ולהעלות‭ ‬נקודות‭ ‬מבט‭ ‬ותובנות‭ ‬חדשות‭ ‬שמעשירות‭ ‬את‭ ‬התפיסה‭ ‬שלנו‭ ‬הן‭ ‬של‭ ‬אמנות‭ ‬והן‭ ‬של‭ ‬טבע‭.‬

צילום: נתלי תמיר ב iphone 12 // בחוף תל ברוך //ים התיכון // TLV

צילום: נתלי תמיר ב iphone 12 // בחוף תל ברוך //ים התיכון // TLV

ניגון בפסנתר של נתלי תמיר לשיר Massive Attack - Teardrop

פרומפטים‭ ‬מובילים‭: ‬ A fashion Collection at AI Fashion Week that took place in New York in April 2030‭ ‬This collection is inspired by fRed sea lily in the Mediterranean and symbiosis‭. ‬I challenged Midjourney with a mix of materials like plastic‭, ‬3D silicone part‭, ‬and thick cotton‭. ‬Job ID‭: ‬e5867386-2045-4428-826e-58360befd600‭ ‬seed 1471046019

‭/‬imagine prompt:Designing Physical Spaces in a Symbiotic Style‭: ‬Creating a public garden where various aspects of nature seamlessly blend and interact with technological elements‭, ‬forming an innovative experience of symbolism and symbiosis within the physical space‭. ‬

In the distant realm of creativity‭, ‬symbiosis offers a wide array of design possibilities within the realm of artificial intelligence‭:‬

4‭. **‬Designing Physical Spaces in a Symbiotic Style‭**: ‬Creating a public garden where various aspects of nature seamlessly blend‭ ‬and interact with technological elements‭, ‬forming an innovative experience of symbolism and symbiosis within the physical space‭.‬

6‭. **‬Generative Art through Symbiotic Processes‭**: ‬Developing an algorithm that automatically generates three-dimensional digital art‭, ‬utilizing real-time inputs such as environmental data‭, ‬creating artworks that dynamically change based on the relationships between different components‭.‬

‭**‬Art Installations in Public Transportation‭**: ‬Displaying art pieces within public transportation walls‭ (‬such as buses or train‭ ‬stations‭) ‬that integrate artistic design with the transparency of passengers‭' ‬movement‭, ‬forming a synthesis between artistic design essence and passengers‭' ‬visibility en route to their destinations‭.‬

https‭://‬media.discordapp.net/attachments/1114912197328523268/1136661952559587348‭/‬Screen_Shot_2023-08-03_at_17.07.37‭.‬png?width=2008&height=886‭ ‬

11‭. **‬Designing Educational Interfaces with Symbiosis Themes‭**: ‬Developing an application or online platform that allows students to interactively experience symbiotic relationships and learn about positive interactions between different species in nature‭,‬‭ ‬enhancing efficient and sustainable learning experiences over time‭.‬

5‭. **‬Non-Movement Art and Influence‭**: ‬Creating an art installation project in public spaces where images or sculptures subtly and non-movably transform in response to changing currents or influences in their surroundings‭, ‬providing a personal and immersive experience‭.‬

Design an open store in the mall in the 2030s innovative branding with eco products from nature and sea waste inspired by red sea lily and symbiosis

Designing crazy fashion and sports shoes inspired by the symbiosis of a red sea lily

רוצים להצטרף לקבוצת וואטסאפ שקטה בה אני מעלה את תהליך היצירה שלי בבינה מלאכותית

אשמח לתגובתכם האישית על היצירה שלי.

שלכם,

נתלי

כל האימג׳ים שנוצרו פה, צולמו על ידי נתלי תמיר באייפון 12 פרו ועל בסיס הצילומים המקוריים שלה נוצרו העבודות ב Midjourney פלטפורמה קוד פתוח בבינה מלאכותית ליצירת וויז׳ואל.

Stratum Unleashed‭

עיצוב‭ ‬ויצירתיות‭ ‬אקספרסיוניסטית‭ ‬בהשפעת‭ ‬השכבות

מתעמקת‭ ‬בכוחם‭ ‬של‭ ‬השכבות‭ ‬השונות‭ ‬בנוף‭, ‬ומתמקדת‭ ‬בצד‭ ‬הפראי‭ ‬והמפתיע‭ ‬האמיתי‭ ‬של‭ ‬הבינה‭ ‬המלאכותית‭ ‬על‭ ‬בסיס‭ ‬צילומים‭ ‬שלי‭ ‬בים‭ ‬המלח‭ ‬וארץ‭ ‬הבולענים‭. ‬

כותבת‭ ‬prompt‭ ‬ליצירת‭ ‬עיצובים‭ ‬אקספרסיוניסטיים‭ ‬שמתרחשים‭ ‬במרחב‭ ‬ומפתיעים‭ ‬בטקסטורות‭ ‬וגוונים‭ ‬מהמינרלים‭ ‬של‭ ‬השכבות‭ ‬הגיאולוגיות‭. ‬

ביצירה‭ ‬שלי‭ ‬שמה‭ ‬דגש‭ ‬על‭ ‬שימוש‭ ‬בטכנולוגיות‭ ‬חדשות‭ ‬וחיבור‭ ‬לשבטים‭ ‬נידחים‭ ‬בעולם‭, ‬כשהמטרה‭ ‬המרכזית‭ ‬היא‭ ‬לשמור‭ ‬על‭ ‬הקשר‭ ‬החם‭ ‬והאחראי‭ ‬עם‭ ‬הסביבה‭.‬

ציטוט‭ ‬להשראה‭:

״‬‮‬מסע‭ ‬תגליות‭ ‬אמיתי‭ ‬אינו‭ ‬מורכב‭ ‬ממציאת‭ ‬נופים‭ ‬חדשים‭, ‬אלא‭ ‬מהתבוננות‭ ‬דרך‭ ‬עיניים‭ ‬חדשות‭.‬‮"‬‭ ‬

מרסל‭ ‬פרוסטה

צילום: נתלי תמיר ב iphone 12 פרו בארץ הבולענים

שִׁכְבָה‭: ‬רֹבֶד‭, ‬מִשְׁטָח‭, ‬חֹמֶר‭ ‬הַמִּשְׂתָּרֵעַ‭ ‬וּמוּנָח‭ ‬עַל‭ ‬מַשֶּׁהוּ‭ ‬בְּעֹבִי‭ ‬מְסֻיָּם‭, ‬רובד‭ ‬של סלע או קרקע בעל‭ ‬אופי‭ ‬אחיד‭ ‬ושונה‭ ‬מהרבדים‭ ‬המצויים‭ ‬מעליו‭ ‬או‭ ‬תחתיו‭ ‬לעיתים, השכבות‭ ‬נוטות‭ ‬ממצבם‭ ‬האופקי‭ ‬בשל‭ ‬כוחות‭ ‬טבעיים‭ ‬כמו‭ ‬תוצאה‭ ‬של‭ ‬פעולות טקטוניקת‭ ‬הלוחות‭. ‬

צילום: נתלי תמיר iphone 12 פרו // בארץ הבולענים

צילום: נתלי תמיר iphone 12 פרו // בארץ הבולענים

צילום: נתלי תמיר iphone 12 פרו // בארץ הבולענים

מוזיקה‭ ‬להשראה

פרומפטים‭ ‬מובילים‭: ‬ Artistic Stationery and Craft Supplies‭: ‬Design a line of artistic stationery and craft supplies that inspire creativity‭, ‬including unique pens‭, ‬specialty papers‭, ‬DIY kits‭, ‬or innovative crafting tools‭. ‬https‭://‬s.mj.run/yOM-gJrA2zg A combination of embroidery‭, ‬threads and fabrics with colorful and innovative layers‭ --‬v 5

https‭://‬s.mj.run/bxMF4ZkFBjc https‭://‬s.mj.run/muIHm9b2T-s Sustainable Fashion‭: ‬Develop a collection of sustainable and ethically‭ ‬made clothing items‭, ‬using eco-friendly materials‭, ‬fair trade practices‭, ‬and supporting local artisans‭. --‬v 5‭ -‬

white wall with A combination of embroidery‭, ‬threads and fabrics with layers that comes out of the painting https‭://‬s.mj.run/I1iP_IR9zy0‭ ‬https‭://‬s.mj.run/k4Lc3f68q7U An avant-garde painting on display at MoMA in New York‭, ‬expression with layers of materiality‭, ‬textures and colors with innovative technologies‭, ‬people watching it‭ --‬v 5

Designing a cute and crazy imaginary little animal in colors‭, ‬and layers of different colors and materials https‭://‬s.mj.run/gDwa8Y-izII Job ID‭: ‬a06e3324-a59b-4a70-8c85-a26e0867763f seed 3425240635‭ --‬v 5‭ - ‬@Upsiderit‭ (‬fast‭)‬

https‭://‬s.mj.run/aTW6-qFN_ys https‭://‬s.mj.run/lrN5jlQr8fQ Design avant-garde ceramic ware for food and hospitality using colorful texture layers‭ --‬v 5

https‭://‬s.mj.run/LXWhubjpRvY https‭://‬s.mj.run/hSmJgDuWwag https‭://‬s.mj.run/G2zD1G-oIMc https‭://‬s.mj.run/xLYd0vBfPrc https‭://‬s.mj‭.‬run/YOUfmNDoS20‭ ‬https‭://‬s.mj.run/zr9fDWp8L3E https‭://‬s.mj.run/lSTAFvCVWus https‭://‬s.mj.run/zrw_LbchExg https‭://‬s.mj.run/TGcbpJ66ScY Avant-garde pouch design using colorful fabric layers‭ --‬v 5‭ - ‬Image‭ #‬4

https‭://‬s.mj.run/muIHm9b2T-s https‭://‬s.mj.run/a0UN7APUXls Meditation Compilation‭ #‬25‭ | ‬55‭ ‬minutes handpan music‭ | ‬Malte Marten‭ "‬Create an innovative‭, ‬vibrant‭, ‬and surprising visual inspired by this music‭." --‬v 5

https‭://‬s.mj.run/lSTAFvCVWus https‭://‬s.mj.run/ZSKi-N9XEdQ https‭://‬s.mj.run/lUeJ1Ju-iFU https‭://‬s.mj.run/XDS4p_uXK_I https‭://‬s.mj‭.‬run/ZsBFvWIjoEM https‭://‬s.mj.run/ta739_MIfHE https‭://‬s.mj.run/KYctZn8Pfdw https‭://‬s.mj.run/adY8n5De6XQ‭ ‬‏Crazy designed couture dress with a woman from remote and endangered tribes for the cover of Vogue magazine

razy designed couture dress with a woman from remote and endangered tribes for the cover of Vogue magazine Fusion of Cultures‭: ‬Incorporate the essence and authentic elements of diverse remote tribes from different continents‭. ‬The women modeling these designs should exude grace‭, ‬strength‭, ‬and cultural richness‭, ‬celebrating the beauty of human diversity full hd‭--‬v 5‭ - ‬Image‭ #‬3

‭**‬Job ID‭: ‬d3f3401d-09dd-4acf-b8bf-2da42edd6630‭ ‬seed 1829252586‭ ‬‏A huge colorful modern environmental sculpture using nature and a technological combination on dead sea area‭ --‬v 5‭** - ‬Image‭ #‬4

רוצים להצטרף לקבוצת וואטסאפ שקטה בה אני מעלה את תהליך היצירה שלי בבינה מלאכותית

אשמח לתגובתכם האישית על היצירה שלי.

שלכם,

נתלי

כל האימג׳ים שנוצרו פה, צולמו על ידי נתלי תמיר באייפון 12 פרו ועל בסיס הצילומים המקוריים שלה נוצרו העבודות ב Midjourney פלטפורמה קוד פתוח בבינה מלאכותית ליצירת וויז׳ואל.

מופשט(ת)

השילי מעלייך כמו עץ המשיל את עורו, עירום כיום היוולדו.

השכבות רבות, מקופלות, מסתירות, עמוקות כצלקות.

העצים לא בוכים, על קליפות שנופלות, הם מצמיחים חדשות.

השילי והצמיחי.

התחילי בתוכך, עורך יתפשט ויתרכך.

יד לך תושט לחדש ולהתפשט.

-נתלי-

עמדתי על המשקל, בעיניים מושפלות למטה, ואוזניים שמסרבות לשמוע "לא יכול להיות שבחורה בגילך, צעירה, תהיה כ"כ שמנה". היא אמרה לי את זה בצורה ישירה, שבאה ממקום של דאגה, בצעקה חזקה מתוכי ומתוכה, מאחת שיודעת וחוותה זאת על בשרה.

מעלית

השנה האחרונה מסתמנת בסגירת דלתות ופתיחת חדשות.

ברוב המישורים סגרתי קצוות מפוצלים, כל כך הרבה שכבות ופיתולים, אך באחת מרכזית, ניצבת לה חומה אשר מסרבת להשבר, לרדת ולתת לה לעבור.

אני יורדת במשקל ועולה בחזרה, כמו מעלית עולה ויורדת עולה ויורדת, ואז המעלית שוב נתקעת ולא מצליחה לרדת רק לעלות ולעלות, בטח לא לגן עדן ולא למקום מבטחים.

לפני כחודשיים סבלתי מאיבוד קול לכמה ימים שהתרבו, מכרה שהיא גם 'מכשפה טובה', אמרה לי ״כי עליי להשיל מעליי״.

בתחילה חשבתי שהכוונה מטאפורית, להוריד מעליי מעמסות והתחייבויות שלקחתי על עצמי יתר על המידה.

אבל משהו שהיא כתבה לי, תפס אותי ולא עזב עד עצם היום הזה: "כמו עץ המשיל את עורו ומצמיח עלים חדשים"

צוברת

קראתי רבות על צבירת אנרגיות, מהשואה ומתקופות פרה היסטוריות, בהם בני האדם בתת מודע מפתחים מנגנון של אגירת שומן לעת צרה. איפה זה עומד עם תרבות השפע והבזבוז של היום? בשביל לשמור על גוזליי, אני צריכה לצבור שכבות על גבי שכבות?!

עם כל ההבנה המעמיקה בתחום, שמירתה בהארד דיסק ועיבודה, שום דבר לא הצליח להשיל ממני ולפשט את התהליך.

אני אוהבת אוכל טוב ולעיתים גם ג'אנק פוד. פה נכנסת הדואליות הכי גדולה בנושא, כמה אני מטיפה לילדיי, "פן הזאב ירצה לאכול אותם גם."

בשנייה שהם הולכים לישון, אני עטה על הטרף (הג'אנק) כאילו אין מחר.

אני לא מכורה לשום דבר ממכר (מזיק) לא שותה קפה, לא מעשנת, לא שותה אלכוהול, ובטח לא זקוקה לחיזוק בשביל לקפוץ ולרקד שעות, אבל אוכל זה כבר סיפור אחר.

מפשטת

עכשיו כשעברתי לעיר הגדולה, הפיתויים גדלו מאוד, אני אוהבת לאכול טוב, פלצני וטרי, לצאת למסעדות חדשות, לאכול בלי לחשוב, לארח, לבשל, לאפות ולהמתיק את הארוחות.

כל זה עומד כנגד מלהיות שלמה עם מה שאני, אבל עם רצון להיות במיטבי, חטובה, בכושר וכן כן, באושר.

כמה קלישאי זה יכול להשמע, זהו רצון ולא תרנגולת.

אני לא חולמת על רזון ודקיקות, אני רק רוצה להרגיש בריאה, לפשוט את בגדיי בלי להשפיל את עיניי.

ללכת עם גב זקוף, ראש מורם, להסתכל לעדשה ולא רק להיות מאחוריה, לחייך ולחבק את עצמי מאהבה גדולה.

לאהוב את מה שאני רואה, להצמיח קליפות חדשות, מתוחות, נקיות מדאגות ואחסון שממזמן לא קיים.

ניסיתי כל כך הרבה דרכים, מעולם לא נמצאו המילים והמעשים הנכונים, שמחזיקים לימים רבים.

אולי עכשיו כשסוף סוף ירדו אל הדף, ומילאו את המרווחים בין השורות, יתחילו לראות ניצנים של התחלות, אמצע וסוף לעליות, ירידות, איזון, והגעה לקו הזהב של פישוט המצב.

להצמיח

ההבנה שיש לי בעיה, נטייה גדולה להשמנה ואם לא אשתלב במסגרת לכל החיים של משטר מוקפד על מה שנכנס לגופי, ופעילות גופנית מואצת ומאזנת. היא לעולם לא תפתר מעצמה.

עברתי שלב לראשונה, בהודאה על האמת, והשלב השני שבעייני הכי חשוב, הוא מדיבורים למעשים.

להתחיל לנוע בכל דרך אפשרית, להצמיח קליפות וצבעים חדשים.

תודה לך על העליות והמורדות ביחד איתי.

יש לך תובנות וטיפים נוספים להפשטת הנושא, אשמח לקרוא בתגובת למטה.

רוצה לקבל פוסטים חדשים וטיפים ישירות למייל, מוזמנת להרשם.

שלך

נתלי

הפוסט יצא מהמגירה, בהשראת קולגה וחברה נועם צור אלמוג, אשר מצאה דרך ריפוי לדימוי העצמי, ממליצה בחום להכנס ולקרוא בפוסט שלה ׳שמנה ומכוערת׳.

התמונות למעלה, צולמו על ידי באייפון s5, בעצים שונים ברחבי העיר תל אביב, רובם מתחת לאף, כה יפים וחשופים, נחשקים ומיוחדים.

כליל החורש, צולם בקיבוץ הזורע

על מנת להכנס למקצב המילים והמנגינה, מומלץ להקשיב לוידאו בזמן קריאת הטקסטים*

מקצה לקצה זה תמיד מתמצה"

באותה נקודה

הכתמים מופשטים

הלילות מתקצרים לקו לבן

בין רקה לרקה נקמה מתוקה

מנועים שקטים

רכבות של מילים חולפות

"כמו צללים מעלי

-מתוך השיר של אסף אמדורסקי ״15 דקות״-

צרימה

אני מנסה לרענן את זכרוני ולהבין את המקצב בילדותי: לא מוגדר, מופנם, ניסה תמיד להיות מותאם למקצב של אחרים ובעיקר לאחיי הגדולים.

הם היו המודל שלי לטמפרמנט עם כוחות על, אשר כללו בין השאר: פעיליות ספורט, נבחרות, תחרויות, ״קרבי זה הכי אחי״, מעשי קונדס וקילמוטרז׳ של שנים רבות עליי.

אף פעם לא הצלחתי לעמוד בקצב שלהם, לא הבנתי מדוע הגנים שלהם פסחו עליי בצורה כה מוחצנת ולא מוסברת.

כיצד הם יכולים לעסוק בריבוי פעולות ופעלים, ואני רק רוצה לצייר ולנגן ולהיות במקום אחד.

עם השנים נטשתי את הנגינה, וגם המקצב שלי נעלם ודי נדם.

הרמוניה

כאשר התאהבתי קשות באישי היקר, פעימות הלב שלי שוב גברו והחלו לפרפר בהתרגשות כזאת שמרגישים כנראה רק כמה פעמים בחיים. עד שהשתלבו בהרמוניה לקולות הכוס השבורה וההתרגשות הרבה.

תנודה

שמעתי את הדופק שלהם מחובר אליי במוניטור כ9 חודשים, עד לצרחת הצליל הראשון מחוץ לרחם, וההבנה שלאותה התאהבות שהחשבתי לשיא בחיי, נולדו שיאים חדשים. עוצמת הקול והאור יצרו אצלי תנודה שונה לגמרי בחיים. תמצית החיים עבורי באותם רגעים היו הילדים, ואיתם באה ההחלטה, לעזוב את מקצועי שלמדתי במשך כ-4 שנים (תקשורת חזותית), ולהיות אמא במשרה מלאה לפני שמלאו לי 30 שנים. לא עניין אותי שום דבר, רק הילדים. לאחר כמה חודשים בהם חייתי והקשבתי באופן טוטאלי למקצב הילדים, התחיל להרגיש לי, כי הדופק שלי מתחיל לזגזג ולא מוצא מנוח וסדר, קול מגומגם, כואב, צליל לא מכוון, קורא ולוחש לי: ״אולי אני לא מתאימה להיות אמא במשרה מלאה, ועלי למצוא את הצליל שלי מהתחלה.״

פירפורים

התחלתי לאסוף את כל התנודות, הסימנים, האותות והבהובים של פעימות ליבי, למצוא איך לחשוק בחיים, מעבר לילדים.

דפיקות מואצות, חלק ועוד חלק מתחיל להתחבר, ומצאתי את עצמי מקימה עסק עם נישה מאוד ייחודית ושונה שטרם נראתה אז בסביבה.

התחלתי לרגש אנשים - להעניק להם מתנות בהתאמה אישית, לא לגלות למזמין ומקבל המתנה, מה היא מכילה ואיך היא הולכת להיות בסיומה ואף בתחילתה, עד לרגע פתיחתה.

ההתרגשות של האחרים האיצו את דפיקות ליבי והאדרנלין שלי המריא אל על.

אך עם הזמן שוב התחלתי לפקפק באי סדירות הדופק שלי, לחזור למסלול המוכר לכולם כולל לי, ולעסוק במקצועי: להבין את הפנטזיה של הלקוחות ולרגש אותם בפרזנטציות מסחררות (שלא מסחררות אותי)

לקלוע למטרה, כיצד החזות והשפה המיתוגית של העסק שלהם אמורה להראות, לפצח ולפתור בעיות ״הרות גורל״.

להיות כלכלית מבחינתי, היה לייצר כמו משוגעת באפס זמן, קונספטים, לפצח בריפים, למצוא את הלוגו המנצח... לא תמיד הצלחתי לעמוד בקצב.

אוקטבה

הדופק שלי הוא כמו חיישן, לפעמים אני מקדימה אותו ומרבית חיי הוא הקדים אותי, הייתי נכנסת למיטה עם הרגשה שאני לא רוצה לצאת ממנה שוב, משהו בי דאב, והבין כי גם עם האוקטבה הזאת סיימתי בחיי, וצריכים לעשות כיוון צלילים לכל המערכות, ולהקשיב למה שהלב אומר. לסנן את גלי המוח, את גלי הבחוץ, ״מה יגידו״ ולהקשיב היטב היטב לקול פעימות הלב, לדיוק שבהן ולמנגינה. להרגיש אותן מתגברות כאשר אני מזהה דברים שעושים לי טוב, דברים שאני טובה בהם, באים לי בקלות, באושר ושמחה ושונה במקצב שלהם מאחרים.

"כל קול הסתיר מגוון צורות ביטוי,

ואותו הדבר היה נכון גם לפעימת הלב.

גם אם הפעימות הללו מעולם לא היו זהות,

הפעימות חשפו רבות על גוף ונפש.

והשתנו עם הזמן או לפי המצב."

אמנות ההקשבה לפעימות הלב / יאן-פיליפ סנדקר

טמפו

כאשר עלתה המחשבה לעבור לעיר, הלב שלי היה בשיאו, והמוח היה בהתנגדות מוחלטת, ממש סבלתי ממלחמה פנימית בעד ונגד. למזלי הטוב, התחתנתי עם בעל טמפו שונה לחלוטין ממני, שאחד מיתרונותיו כאשר הוא חש באותה פעימה ומחשבה, הוא מבצע בלי להתחשב בפעימות ובקצב של אף אחד, סוחב אותי אחריו, וקובע לי עובדות, ״עכשיו אנחנו עוברים לעיר הגדולה, וכל השאר יסתדר מעצמו״. עם השנים הוא הדביק אותי בפעימות המוגברות שלו, ויצר אצלי איזון שהיה חסר לי כמעט כל חיי. הבנתי שאני בעשייה מוגברת, וחיה את ההווה, לא את העבר ובטח לא את העתיד, מדייקת את הפעימות שלי, ולא מנסה להגביר את הקצב בשביל לעמוד בקצב של אנשים אחרים, פתאום הכול מסתדר בדיוק במשבצות הנכונות.

תנודת הלב

החיים שלי בעיר מאוד מוגברים, לעיתים אני לא עומדת בקצב של עצמי, יודעת להגיד גם מתי אני מגזימה ולא משאירה מרווח בין השורות לנשימה, לפעמים גם מפספסת ומוצאת את עצמי במיטה עם מיגרנה נוראית של 24 שעות, אשר מחייבת אותי להכנס למאורה חשוכה עד שפגה תוקפה. לראשונה בחיי, הפעימות המוגברות מרגישות לי מאוד נכונות ומדוייקות, אני מתרגשת ומרגשת מידי יום ביומו, עובדת בעבודה שמסקרנת ומרגשת אותי, הבלוג מפגיש אותי עם אנשים שהמקצב שלהם תואם או שונה משלי, ומעניין אותי לחקור ולהתבונן, ללמוד ולקבל מהם השראה על המנגינה שלהם. המשימה היומיומית שעומדת בפני היא להצליח לדומם מנוע ל 15 דקות ביום, את הזמזומים, את הפעימות שאני שומעת אצל אנשים מסביבי, ובעיקר של הטבע אשר עומד בדרכי ממש מתחת לאף, להתמכרות שלי להגברת המקצב. ליצור הדממה מוחלטת, של שקט, בשביל לאפשר ללב להתאזן ולהתרקון, כמו פינוי אחסון בנייד.

תודה שהקשבת לפעימות ליבי.

אשמח שתכתבי לי בתגובות למטה, מה הטמפו שלך?

רוצה לקבל פוסטים חדשים וטיפים ישירות למייל, מוזמנת להרשם.

המשך יום מפעים במיוחד.

שלך

נתלי

כל הצילומים צולמו באייפון SE, עריכת הוידאו והקלטת סאונדים, עיצוב ועריכה נעשו על ידי.

הפוסט נכתב בהשראת הרצאתה של פאולה רוזנברג, אשר הפעימה את ליבי בטמפו האישי שלה, וסיפור חייה.

בנוסף בזמן שכתבתי את הפוסט שלי, איילת שירי בלוגרית וקולגה יקרה, העלתה פוסט יפהפה על המקצב שלה, מוזמנים לקרוא.

מכשפה שנה א׳

יש בי חלק גדול שאתם לא מכירים, הוא נמצא במימד אחר. הרוב קוראים לו רוחני, אני קוראת לו אדמתי. כשהחלטתי להצטרף ללימודי תקשור בהנחיית צביה מניס, זאת היתה החלטה אינטואטיבית (כמו עוד רבות מההחלטות שלי) ובעיקר רצון לבלות זמן איכות עם חברת השורש שלי טל. לא הקדשתי לכך מחשבה מעמיקה והגעתי לשיעור הראשון. הייתי בחודש שני להריון שלווה בחרדות גדולות. בסיום השיעור אמרתי לצביה בבהלה: "אני חסרת אחריות, אני פורשת, לא יכולה לערבב עולמות עם עולם שלם שגדל ברגעים אילו ברחמי". היא מיד לקחה את ידי, הניחה אותה על ליבי ואמרה לי: "תקשיבי לפעימות הלב, את שומעת אותן? את תשמעי ותראי רק מה שתזמני לך, אני אלמד אותך לעשות הגנות, ולא תתקשרי עם מה שלא תרצי לדעת". חזרתי ללימודי תיקשור בטוחה וסקרנית, ומהר מאוד הבנתי שאושיות אור ומלאכי עליון לא ממש מדברים אליי, גם לא גלגול נשמות או חוצנים כאלו ואחרים. התחברתי לממלכה התחתונה השייכת לטבע. התחלתי להבחין שיש לי מפגשים ממש 'הזויים' עם חיות והן מלוות אותי לא מעט שנים. לדוגמא: אנטילופה מקפצת באמצע היום בשדה ליד הרצליה פיתוח, אוח ענק באמצע היום פורס כנפיו מעליי, ארנב במדבר שמוביל אותי כמו עליסה בארץ הפלאות ועוד.

#הפוךעלהפוך אישי היקר קופץ בים האדום צילום בסמארטפון: נתלי תמיר

אני ״כריש״

בשנת 1998, שכבנו בהר יללת התנים, אחד ליד השניה, מולנו מיליוני כוכבים ותנים מייללים בהמוניהם. המנחה הוביל אותנו בדמיון מודרך לשאלת השאלת: "איזו חיה אתה?" דמיינתי את עצמי רצה עם זאב שחור לידי, ביער שממש היה ליד ביתי בציפורי. נבהלתי קצת מהמחשבה שזה זאב שחור, ויחד עם זאת נמשכתי אליו כמו אל מגנט - אל השחור, הקסום, הלילה, האפל. עברנו, אחד-אחד, במעגל, וכל אחד סיפר על החיה שלו: "עיט, עכביש, סוס, כלב ועוד..." עד שהגענו לנעם (אישי היקר) שסיפר שהוא "כריש", פצחנו בצחוק ושכחנו מהסדנה וממה שקרה בה...

#הפוךעלהפוך צולם בציפורי צילום בסמארטפון: נתלי תמיר

חוזה עתידות

עברו 17 שנים עד שראיתי שוב את הזאב השחור. כמה שהייתי מחוברת לקרקע, ריאלסטית ומעשית, פעם בשנה מאז אותה סדנה אהבתי ללכת ל"חוזה עתידות" שכזה, אחד שיפרוס בפניי: "מי אני ומה אהיה כשאהיה גדולה".

למרות הטלת הספק בדבר, נמשכתי לכך כמו עש אל האור - לניבוי, לכישוף ולקסם. הייתי על פרשת דרכים בקריירה שלי, הרגשתי שעוד שנייה אני משתגעת מהתלבטות, הראש אומר לפרוש, הלב אומר להכנס להריון. לא דיברתי, רק חשבתי על ההתלבטות שלי, ונתתי למתקשרת להגיד את דבריה. "אני רואה זאב שחור שעומד על פרשת דרכים ומורה לי בפירוש ללכת עם הלב", היא אמרה. הסתכלתי עליה בשוק, לא מאמינה. אולי סיפרתי לה?! אבל איך זה יכול להיות? לא סיפרנו על זה לאף אחד, על המעגל 'המצחיק' הזה שהיה שם בהר.

'מאיפה היא שלפה לי עכשיו זאב שחור'? למחרת טסתי לברלין, ועולם חדש התחיל להיווצר בעולמי.

לאחר אותו תקשור, התחלתי בלימודי תיקשור ו כל המפגשים ההזויים בחיי עם חיות התחילו להתחבר למשהו הרבה יותר עמוק ובעל משמעות.

צילום בסמארטפון: נתלי תמיר

ציפור טרף

בחודש החמישי להריון, עדיין רצתי בשטח, בהרים ובגבעות עם מוקה ושוקי, הלהקה שלי.

הכי אהבתי את שבת בבוקר, בה היינו יוצאים לאחד הסינגלים, ומגלים דרכים חדשות - שוקי המוביל, מוקה המאספת ואני מהנהנת לשוקי לאיפה לפנות. לא פעם ולא פעמיים הייתי בטוחה שאנחנו להקת זאבים מורי דרך שרצה כמשפחה.

מצאתי סינגל חדש ומרגש ליד היישוב הושעיה, מתחת לעתיקות ציפורי הגלילית. הר מסולע מאוד, עם נוף מרשים ושומם מנפש אדם. התיישבתי על ספסל שבנו במיוחד לתצפית, מתחברת לטבע, להוויה, ולמה שגדל מיום ליום בעולמי הפנימי שלי. שמעתי צווחה חזקה של ציפור טרף שחגה מעליי, ומיד רשמתי לי ברשומות, לקרוא בספר חיות הטוטם מה המשמעות. הודיתי לאמא אדמה על הסימן והמשכתי בדרכי. כל הירידה ירדתי בזהירות עד שהחלטתי שהיא הסתיימה. חזרתי לריצה כבדה, ולפתע הרגשתי שאני מאבדת שליטה, עפתי מאבן שפגשו רגליי, ומתוך אינסטינקט אימהי, שמתי ידיים על הבטן במקום על הקרקע, נחבטתי בפנים מסלע גדול. הייתי בטוחה ששברתי כל איבר בפנים. במיון סירבו להאמין לי שאישה שנחשבת ל'נורמלית' בנפשה חודש 5.5 בהריון רצה בשטח לבדה, ונפלה. למזלי הרב, לא נשבר לי כלום, והמשכתי לחוש את הפעימה של העולם בתוכי גדלה.

צילום בסמארטפון: נתלי תמיר

סבא רבא

לאחר כשבוע, עמדתי מהורהרת מול החלון במרפסת ביתי. הבחנתי שיורד גשם ולא שומעים אותו. יצאתי החוצה לבדוק אולי אני שוב 'הוזה', שמתי את ידיי והן התמלאו בפתיתי שלג לבנים. לראשונה חוויתי את הקסם קורה בציפורי. חשבתי על כל מה שקרה לי באותו השבוע, מרגע הנפילה ועד לפתיתי השלג שירדו. בעודי עומדת בהודייה גדולה בחוץ בשלג, איתי הצטרף אליי בהתרגשות ואמר לי שהוא יודע איך ניצלתי בנפילה: "סבא רבא שלך 'משה', שמר עליך". הסתכלתי עליו, הוא היה בן 9 וקצת, ולא האמנתי למשמע אוזניי. "מאיפה אתה יודע איך קוראים לסבא רבא שלי? אני אפילו לא זוכרת." איתי המשיך בשלו: "כן, הם מבקרים אותי המון, משה ונתן (סבא מצד אמא על שמו אני קרויה גם), ואני יודע איך משה נהרג, הוא רכב עם סוס ועגלה והתהפך איתה ליד פוריה ומת במקום. הוא בא לשמור עלייך, לסמן לך לעצור, להפסיק לדהור, ולהגיד לך שהכול יהיה בסדר אם רק תקשיבי לסימנים ולא תפחדי מהם". אם נעם לא היה לידנו, הייתי בטוחה שדמיינתי את כל השיחה. נעם נבהל יותר ממני והסיט את השיחה מאיתי. אני נותרתי עם פה פעור ולא יכלתי לעצום עין כל הלילה.

הבנתי שלמעשה זימנתי עבורי את לימודי התקשור, בשביל להבין איך אני יכולה לראות את העולם סביבי ובתוכי לעומק האדמה ולרוחב השדה, להתפקס ולראות את הלך הדברים, לכתוב ולצלם אותם בנייד מנקודת מבט שבאה מן השטח, מסתקרנת איך הדברים נוצרים ומתחברים בין עולמות שונים לרקמה אחת חיה ונושמת.

תודה שהיית איתי במימד אחר לכמה רגעים. אשמח שתכתבי לי אם התחברת?

שיהיה שבוע במימד אחר.

שלך

נתלי

צילום בסמארטפון: נתלי תמיר מוקה ושוקי הלהקה שלי בציפורי

פינת המוזות והתודות

הפוסט נולד במהלך קורס כתיבה שיווקית של גלית ברש כאשר התבקשתי לכתוב דבר אחד שלא יודעים עליי, מיד כתבתי: מכשפה שנה א׳ :)

צביה מניס - מורה רוחנית מעשית להגשמה עצמית ותקשור ואני מכנה אותה ׳עיניי הלב שלי׳ מעבר להיותה המנטורית שלי, נוצרה ביננו חברות שורש, שצמחה לה במרפסת המכושפת בציפורי, בה אנו מצליחות לגנוב כמה שעות איכות של סיפורים, תקשורים ובעיקר מה שבענייני הלב.

טל אילון חברת הנפש שלי משנה א׳ בלימודי תקשורת חזותית, היא יצאה למסע עם משפחתה מסביב לעולם, ואני יצאתי למסע מן הכפר אל העיר הגדולה, דרכינו תמיד מתחברות גם אם מפריד ביננו אוקיינוס.

מעל גשר הירקון בפארק, צילום: נתלי תמיר

היא אמרה לי:

״תמצמצי בעיניים חזק

יתגלו לך החללים בין האותיות

שחוריםולבנים

נכנס יותר מידי אור

חשוך מידי

במרווחים בין האותיות״

מתחת לגשר הירקון בפארק, צילום: נתלי תמיר

טיפו- מה?

אני דיסלקטית בדיבור של מילים ארוכות, ועכשיו לימודים של 4 שנים, להבין מה משמעות האות וכיצד אני יכולה לעזור לה, או ליתר דיוק היא לי ולשאר העולם?!

שנה א' לימודי תקשורת חזותית, לא הצלחתי להבין מילה, אות, מרווח, סריף, סאן סריף, קוץ לא קוץ, אותיות אהו"י, חללים, אולי בכלל מהחלל החיצון, ובעיקר עננים של סימני שאלה?!

מה אני עושה פה, איך הסתבכתי עם דויד ופרנקריהל, הדסה וחיים?

בעתיד המרכאות יהפכו לחברות הכי טובות, סימני פיסוק, נקודותיים, ומספרים קופצים, יזיזו לי את המרווחים בעיניים.

מתחת לגשר הירקון בפארק | צילום: נתלי תמיר

גריד מודולרי

שנה ב' ללימודי התואר - רוני דרין המרצה והמאסטרית לטיפוגרפיה, מפחידה ולא ממש נחמדה. כך זה נראה בתור התחלה (היום אני מעריצה גדולה).

ניגשים לעבודת הקודש בהעתקת אותיות, צריכים לשים כפפות, אסור להביע התנגדות ו/או לסטות.

היא נתנה לנו תרגיל מסכם לסמסטר א' שנה ב': לצלם גריד מודלורי, וליצור קולאז' ממנו, במבנה של 6 פסקאות.

תגידו את האמת, הבנתם מה אני אמורה לעשות?

לא רק שלא הבנתי את המילה טיפוגרפיה, עכשיו נכנסו למערכה עוד שתי מילים עלומות: גריד ומודולרי.

התמזל מזלי, והחלטנו על הפוגה קצרה מהמהומה והתעלומה, טיסה זוגית לשיר שחלמתי על פראג.

התחלתי לצלם ללא הרף בנסיון נואש להבין מה הוא גריד (מדברת על לפני יותר מ17 שנים, גוגל או ויקפדיה עוד לא נולדו, האינטרנט היה בחיתולים והיו רק ספרים).

אישי היקר, מהנדס אזרחי במקצועו, הסביר לי כי גריד הוא מושג אשר מתאר פריסה על פני העיר כרשת של רחובות המצטלבים בזוויות היוצרים שתי וערב כמתווה לתכנון ערים.

גלינג גלינג, התחיל ליפול שם אסימון, ברחובות העיר פראג, המלאה בשתי וערב, מדרכות אבנים, קוביות, קוביות, באמצע מכסים של ביובים, מסותתים ועתיקים. כתובות בכל מקום. וזוויות שונות של חומרים נפגשים היוצרים מתווה מאוד ברור לעין ומסודר לעילה.

מתחת לגשר הירקון בפארק | צילום: נתלי תמיר

בחירת גופן

שם לראשונה היתה לי ההבנה, כי מעבר לאסתטיקה וועדות הקישוט שהצטרפתי בהתנדבות, יש משמעות לעיצוב. לבחירה ולמהות. כיצד אני בוחרת גופן, צורה של אות להעביר עולם ומלואו? וכמה כלים יש לנו בידיים בשביל להצליח לעשות זאת?

פעמים רבות, סידור האותיות והמילים בראשי, חתם גורלות של אנשים בליבי.

הוא סריפי עם קוצים "יתקע לך סכין בגב". היא ללא צורה ברורה עם מרווחים לא קבועים "חסרת אופי ויופי", הם לא נותנים אוויר אחד לשני "לא יחזיקו מעמד בכלל".

עולמי התמלא באותיות ומרווחים שונים, ובעיקר מילים אשר נקבעו ולא יכלו לזוז עוד לשום מקום.

המרווחים התחילו להתבלבל לאחר שהתגלו כמרמים בעין, אם מצמצמים ידנית את הריווח בין האותיות, אולי זה זיוף, או כיוון לשינוי חיובי.

האם הוא טבעי או מלאכותי, איך אדע מה המרווח הנכון לאותו מסר, נשימה, בן אדם ועולם. האם בסידור האותיות ועיצובן אני חותמת על גורלן?

צילום וידאו, עריכה, ועיצוב על ידי נתלי תמיר

חללי אותיות

כל כך הרבה שאלות ותהיות התחילו לעלות מן החללים בין לבין, וסידור האותיות, תחושה שאין לסמוך עליה שוב על המילה והאינטואציה הכל כך ברורה ויש שם חסימה גדולה.

שנים, לא שיניתי את דעתי על אנשים, בעיקר אם זה היה שלילי וחסר מרווחים עבורי.

היא "עירונית" לא מבינה מה זה לגור בקהילה במושב, לתרום מעצמה, להתערבב, לרכל ולהיות כמו כולם.

הוא "סנוב" לא אומר אפילו בוקר טוב.

הם "זרוקים" לא מקלחים את הילדים, והולכים יחפים כל החיים.

לכל בן אדם חדש/ישן הודבקה באוטמטית תגית מעוצבת מותאמת לגופן ולמה שהוא מעביר כלפי חוץ. ומרגע ההדבקה חתמתי את המרווח שלו בליבי.

הזאטוט הטיפוגרף שלי | צילום: נתלי תמיר

ריווח מאוזן

שנים לקח לי לקבל אנשים ששונים ממני. ממקום מושבי, בקהילה סגורה ודי קטנה, כולם בלי יוצא מן הכלל באו מאותו רקע ואותה שכבה.

כך היה גם בשיעורי טיפוגרפיה, גופנים שהם מחוץ לחוק, כתב יד, אריאל, וקטיפה. לעומת החברים הכי טובים שלי כדוגמת: אורון המנהיג, ולאחריו הוחלף באלף החברתי.

היתה לנו בכיתה סטודנטית שעלתה מרוסיה, מוכשרת על, ללא עוררין.

כאשר היו נותנים תרגילים טיפוגרפיים עם יד חופשית, היא בחרה בכל ה׳לא חוקיים׳, ויצאו לה עיצובים הכי מיוחדים. איך היא עושה את זה? לא הצלחתי להבין.

סיימתי את הלימודים, בהבנה חלקית על הגופן הנכון, ואיך החלל של האות משחק תפקיד בבחירתו.

שנים של חוסר הבנה, כי חשבתי שיש לי אינטואיציה גבוהה, תייגתי אנשים באוטמט. וחתמתי את המרווח.

כמה הפסדתי, נבגדתי, נדפקתי, והתאכזבתי. אך עדיין לא הצלחתי להבין את מהות העיצוב והמרווח בין האותיות והמילים.

כאשר הבנתי שהאינטואציה שלי משובשת, ולא משרתת, התחלתי לעשות עבודה עם עצמי, להפסיק לסמוך עליה בעיניים עצומות, ולהתחיל לפתוח את המרווח לדעות שונות.

התחלתי לחפש רק טוב באנשים, לפעמים אפילו בכוח, וכך גם באותיות ובגופנים השונים.

היא יש לה "חללים גדולים ומכילים" הוא "חד, וחכם מאוד" הם "שונים ומגניבים"

אני אוהבת עד היום, למצוא את המרווח הנכון והחיובי אצל כל אחת ואחד, לרדת למהות, ולא רק על פי חזות.

למצוא את הגופן הנכון, והאיזון בין האותיות והמילים.

תודה שהיית איתי במרווחים בין האותיות, אשמח שתכתבי לי בתגובות למטה, מהו המרווח הנכון עבורך?

רוצה לקבל פוסטים חדשים וטיפים ישירות למייל, מוזמנת להרשם.

המשך יום מרווח במיוחד.

שלך

נתלי

פינת התודות:

טובה מאיו, בלוגרית, נושמת במרווחים את ניו יורק, חברתי משכבר, מלמדת אותי כל פעם מחדש להשתמש במילה טובה מאוד. ולהתרחק ממילים גדולות ומיותרות, וביננו, בלעדיה כנראה שלא הייתם קוראים אותי במרווחים הנכונים.

דפנה דוד שמש, יזמית ובעלת המותג מיידלה, בלוגרית, חברה טובה וחדת קרן, נוצר לנו חיבור ראשוני בפרלמנט ולאחריו התעמק בין המרווחים המשותפים, אהבה אחת גדולה לטיפוגרפיה. העשירה את עולמי במושגים מעולמה כגון, כיסי אוויר, ומרווחי נשימה ועוד.

יעל רוזנוולד-יניב כותבת תוכן, סופרת, וסופר מוכשרת, אינדקס מהלך של מילים ואותיות, תחושות וצלילים.

העשירה את עולמי בספרות על טיפוגרפיה, וסאונד אשר מנוגן פה בסרטון המתאר מרווחים עבורה וכמובן עבורי.

לקליפ המלא: https://www.youtube.com/watch?v=bn1hbNwLWhE&feature=youtu.be

עיצוב טיפוגרפי ועריכת הוידאו נעשו על ידי.

כל הצילומים צולמו על ידי באייפון se.

לקבלת פרטים על סדנת צילום בנייד, התבוננות על היופי סביבנו ובעיקר #מתחת לאף , שלחי לי פרטי קשר, ואחזור בהקדם :)

*כל התמונות צולמו על ידי באייפון SE במסע ׳בדרך לעצמי׳ בחאן בארותיים - עזוז

אפשרי לעינייך להיעצם לנוח

בהפוגות שתקבעי לעצמך

במרווחים בין השורות

להאפיל ולהחשיך רגע

לפני שתצאי איתן לאור

-שרית חביב-

את המרווחיםשלי אני מוצאת בצבעים ומרקמים, בשכבות של אור וצל, בקומפוזיציה, בשתי וערב, בפוקוס וערפול.

אבל הכי מושך אותי המרווח הזה שבי שחור לבן ומה שבניהם

הניגודיות נוכחת בי - כמו טיפוס על גבעות, עולה ויורדת בלי סוף, עד שעפה או נופלת (עפתי על עצמי תרתי משמע- לקריאה בפוסט). ומתרגשת מהנוכחות שלה בי, עד כדי הצפה מוחלטת של כל האיברים בגוף.

המרווח שבין העיר לכפר

החיים בכפר מצטיירים כה שלווים, ירוקים ופסטורליים. קמים לקול קריאת התרנגול (שבא לחנוק אותו כי השעה שלוש ולא שבע) וממשיכים לקול ציוץ הציפורים.

שוכחים לספר, שב"מרווח" בין הפסטורליה, לישיבת עבודה בעיר הגדולה: צריכים לצאת לפנות בוקר

ולבזבז זמן יקר של המתנה, עם כל אלה שבחרו כפר ועובדים בעיר.

אז לא רואים את הילדים מספיק ובטח לא חוזרים נינוחים, ובאופן כללי לא רואים את החיים

כמו שדימיינו אותם.

חאן בארותיים, עזוז- בזריחה

ניסינו תקופה ממושכת לגדל כסף על העצים ולהיות מושבניקים אמיתיים- אבל כמו רבים וטובים אחרים, לא הצלחנו.

והחיים הפכו להיות שחור ולבן. עם מרווחים גדולים גדולים.

אז לקחנו החלטה.

בניגוד למצופה בגיל הזה, בשלב הזה, מהמשפחה הזאת - החלטנו כי את שאר חיינו (כמובן שאין לנו מושג מה יביא המחר) אנחנו לא מבלים יותר בהמתנה על הכבישים.

אנחנו עוברים לחפש את המרווחים לנשימה כאן בעיר הגדולה תל אביב.

סיגל עברי הר ציון האינדינית

״איך יכול להיות?״ שאלו ועדיין שואלים אותי כולם ואז עונים בבת אחת במקומי ״את מושבניקית מלידה לא תסתדרי שם אפילו רגע. את תראי, זה לא ורוד כמו שנראה לך. זה יותר בכיוון של אפור-שחור, עם הפיח וכל הג׳יפה, והאנשים שם, איזה טיפוסים, לא קהילתיים, חומרניים, כל היום יושבים בבתי קפה חסרי מעש, והמחירים מטורפים. וכל זה בשביל מה?! כולה מרווח נשימה."

ואז מתחילות לעלות להן מכל מיני כיוונים, כל מיני הצעות מעניינות, משונות, מוזרות ולעתים אף מצחיקות:

״מתרגלים. 80% מהמדינה על הכבישים כל יום, אז מה- כולם עוברים לגור בתל אביב?!״

״אי אפשר לעזוב בית, מה יהיה עם הילדים? אתם תעשו להם נזק לכל החיים״

״ אי אפשר לעזוב קהילה שכזאת- לא תמצאו כמוה בשום מקום״ (אולי יש מן האמת)

״אני בחיים לא הייתי משלם כל כך הרבה כסף בשביל שכירות״

הניגוד הזה שבי

אני אוהבת אותו, הוא יוצר אצלי ריגושים, עליות וירידות, דרמות (אני דרמה קווין), תחושות חזקות, סערות, חיות ובעיקר שינויים במרווח צפוף של אוויר.

ציורים מלפני 1500 שנה יעלים וחזירי בר, בעזוז

המעבר הגדול

אני מושבניקית מלידה, והיום אני גרה בבניין עם מעלית, קניון במרחק 5 דק׳ הליכה, בתי קפה מלפני מאחורי ומצדדי, ובעיקר הרבה אנשים שעוברים אותי במדרחוב ביום יום, חלקם הקטן אומרים שלום וחלקם חוצים אותי כאוויר.

אני רוכבת לעבודה עם אופניים כמו בקיבוץ על המדרכות ונושמת במרווחים צפופים מאוד את החיים, אבל הצפיפות הזאת - היא ממש לא מה שאתם חושבים.

הצפיפות הזאת נובעת כי אני ממלאת את חיי, מכירה כל תערוכה/אירוע/או הרצאה מעניינת שיש בעיר, לומדת, מתחדשת, מתפתחת וצומחת. לא רוצה לפספס שום דבר, רוצה עוד ועוד ועוד ועוד, להספיק הכול כי עכשיו זה עכשיו ומחר יום חדש.

אבל לפעמים עולה גם קול אחר שאומר לי ״שום דבר לא יברח, הכול יחכה לך למחר, יהיה עוד פעם, מה את דואגת.״ היא דואגת שיהיה איזון, שיהיה לי באמת מרווח לנשימה.

תודה לשרית חביב- שהראתה לי בדמותה המגוונת כמה מרתק להיות אדם עם מרווח צפוף וססגוני, עם כל יופייה הייחודי - כחלק מסדנת כתיבה וצילום שהעבירה ׳בדרך אל עצמי׳ בהפקת לירון אלעד- אישה נדירה- שעליה עוד אכתוב רבות, באירוע מפעים ובלתי נשכח, בחאן בארותיים, עזוז. נוב׳ 2016

לכל אחד ואחת יש את המרווח של עצמו, לפעמים הוא סגור, ולעיתים פתוח מידי, או שמדלגים על שתי שורות בלי לשים לב בכלל.

הכל מותר, במרחב הנייר

שבינך לבינך, הכל מותר

גם הצמצום, גם הפריקה

הדף יכיל

כל מועקה, קול צעקה, שתיקה

ואת ואני ואנחנו נקשור קשר.

- שרית חביב-

ואם הגעת עד למרווח הזה- קודם כל תודה לך! והכי לא מובן לי מאליו.

אשמח לשמוע מה המרווח שלך?

שלכם

נתלי

טיפ השבוע: יצירת קונטרסט ושחור לבן בצילום

1. יש לבחור תמונה שרואים שיש לה פוטנציאל לקונטרסט טוב ומעניין.

אני בחרתי תמונה- שיש לה גוונים די מצומצמים, אך אין זה אומר שאם אבחר תמונה צבעונית- תהיה לזה תוצאה לא טובה, זה עניין של טעם ובעיקר ניסוי ותהייה.

2. הפעם החלטתי לעשות זאת בצורה הכי מהירה באפליקציית אינסטגרם- העלתי תמונה, ובמקום לערוך אותה בפילטרים, נכנסתי ללשונית שליד הfilter שנקראת edit

3. נכנסתי לאופציית saturation האהובה עליי, ומשכתי לכיוון המינוס עד הסוף, למעשה פיצ׳ר זה של סאטריישן הוא רווית הצבע. ככל שארצה יותר רוויה בצבע- אמשוך לכיוון ה+ וככל שארצה פחות צבע כמו הפיכת התמונה לשחור לבן או ספייה אמשוך לכיוון ה- מינוס.

4. לאחר שהפכתי את התמונה לשחור לבן- רציתי להגביר את הקונטרסט בתמונה- ליצור עוד יותר עומק ודרמה בתמונה, נכנסתי לאופציית הcontrast

וגם פה גררתי כמה שיותר לכיוון ה+, אפשר תמיד לשחק עם זה לשני הכיוונים עד שמגיעים לתוצאה הרצויה.

זאת התוצאה הסופית

צילום #מתחת_לאף בנייד: נתלי תמיר

הר געש

בתקופה האחרונה אני קצת התעייפתי מעצמי, הראש לא מפסיק לעבוד ולייצר, כל החושים עובדים ללא הפסקה. מתייצבת אל משימת חלל "חייבת את הכול כאן ועכשיו״ וממריאה מכל מה שמבעבע מבפנים.

כשאני נוחתת חזרה מן החלל, אני חווה נחיתה כל כך קשה וכואבת, איפה אני ואיפה העולם.

אחרי שהרגשתי במאדים, מכל דבר שקרה שם בחוץ, והעיף אותי למעלה באדרנלין. עם הנחיתה בבית, עולים הצרכים הבסיסיים ביותר שיש לאדם הראשון: "אין מה לאכול", "אין לי חולצת בה"ס מכובסת", הפח גולש כמו לבה חמה לכל עבר, והכלים בכיור עוד שנייה הופכים למאובנים. נכנסת למערבולת רגשות, והר הגעש פורץ במלוא כוחו, כל מי שעובר לידי, חווה רעידת אדמה או התמוטטות אבנים והרים עד ליצירת מכתשים ורבים.

כל מה שנאמר אתמול, עכשיו פתאום נשבר עף אל החלל ונעלם חלליות רודפות אחריך... -רמי פורטיס-

צילום #מתחת_לאף בנייד: נתלי תמיר

סדקים

עד לכתיבת הפוסט הנוכחי, הייתי בטוחה שאימפולסיביות היא תכונה מאוד שלילית אצל בני האדם, ובעיקר אצלי.

לא הבנתי מה הקטע שלי באי יכולת לסיים דברים וישר לרוץ לבאים בתור. מיצוי מהיר והתפזרות.

תמיד הערצתי אנשים שמבצעים, שיש להם את היכולת ובעיקר את הסבלנות לעבור תהליכים ארוכים וממושכים, מתמידים ויהי מה.

מסודרים במחשבה ובפעולה, בעלי תבנית מאוד ברורה, מנהגים שחוזרים על עצמם, דרך חיים של הרגלים קבועים ובטוחים.

עושה רשימות, קובעת עם יועצים אסטרטגיים, מאמנים ואנשים שונים שילוו אותי, יתוו לי דרך ויכתבו לי תכנית עבודה לחיים נכונים ומוצלחים. הוצאתי מאות שקלים בחודש ושכנעתי את עצמי שרק אם אקשיב ואעשה אחד לאחד את מה שמבקשים, זה יקרה. ואכן התוצאות בטווח הקצר התחילו לצוץ כסימנים להצלחה. אך עם כל צעד קדימה, התחיל להווצר סדק במחשבה ובעשייה, התחלתי לזייף ולהמשיך לספר לכולם ובעיקר לעצמי, שרק סבלנות, התמדה וביצוע קפדני יביאו את התוצאה הרצויה

צילום #מתחת_לאף בנייד: נתלי תמיר

השבר הסורי אפריקאי

בשלבים מתקדמים, הייתי נשברת, ומספרת לכולם: למה אותו יועץ/מלווה/תכנית וואט אבר, לא יכולים לעבוד אצלי, עם רשימת תירוצים מפה עד למאדים. כיצד שוב פעם נכשלתי במשימה ולא הצלחתי להמריא אל החלל- תחושת כשלון אישית, עם שבר פנימי ומדמם. איך שוב לא הגעתי לקו הגמר והצלחתי להמריא לחלל. הצטברו בי שכבות רבות של משקעים שעם השנים התאבנו סביב תחושתי.

ניגון, צילום ועריכה: נתלי תמיר

שינוי פני השטח הייתי בוכה ימים ולילות על מר גורלי, שוב אני לא מצליחה למצוא את ייעודי, והכול כי אני לא מסוגלת להתחיל ולסיים, בתהליכים מובנים, צעד אחרי צעד אל הירח. הסדקים היו רחבים כל כך, שנהרות של בכי היו מחלחלים בין שכבות הצבע ומשנות את פני השטח.

אחרי ימים של נהרות שעברו בתוכי ויצאו החוצה, ראשי היה מתנקה מתחושות, ומתחיל להתמלא שוב ברעיונות, יזמויות ועוד.

חילחלה בי משמעותה של המילה ->'אימפולסיביות' שמקורה מהמילה 'אימפולס' = דחף.

גיליתי בעצמי דחף עצום, שרק רוצה לטרוף את העולם, לשייט קדימה במהירות האור, להוציא לפועל תוכניות גדולות, ולא להרגיש את הפחד, המהלך, השינוי, כי למי בכלל יש זמן לקלוט משהו אי שם בחלל.

מנסחת, מתכננת, מארגנת, מעצבת, ומפיצה לכל עבר בשמש. כמו שכוכב נופל במהירות, ותמיד יש פחד שלא נספיק לבקש את המשאלה, כך אני טסה לי ממשימה למשימה.

הדחף מלווה בתשוקה גדולה של אהבה לחיים, לחצי הכוס המלאה, ואדרנלין גבוהה עם פעימה מוגברת.

מתחילה למלא את יומי בעוד ובעוד דברים והכול קורה ממש #מתחת_לאף.

צילום #מתחת_לאף בנייד: נתלי תמיר

נחיתה ממאדים

לפני כמה חודשים, ישבתי עם חברת ילדות טובה מאוד, בהרצאה של אשת שיווק ידועה, חברתי כתבה: "אתם האימפולסיביים כאלו יצירתיים" ורק אז נחתתי לראשונה ממאדים, הבנתי שמרוב שהדחף חזק ממני כמעט בכל המקרים, הוא מקדם אותי ולא עוצר אותי, הוא מפקס אותי, ומארגן לי כמפת כוכבים את הדרך בה עליי לפעול. אני יודעת שאני לא פועלת על פי המקובל, בתבניות ותהליכים ממושכים. אבל בתחושתי, אני מגיעה למקומות חדשים על המאדים, שכף רגלו של אף אחד לא דרכה עליו.

ברור שיש נפילות, סדקים וכשלונות, אך בגלל מהירות הדברים שקורים, לעיתים קרובות אין זמן לדומם מנועים של חללית.

אחרי שטיילתי לי במאדים ובפלנטות אחרות, חזרתי שוב הביתה והבאתי את הממצאים.

לעיתים הנחיתה קשה, ורק אחרי שאני עושה סריקה לאחור ופעילות גופנית ממריצה כגון: ריצה או חתירה בסאפ. אני מתיישבת לי בנחת על הספה, ומדמיינת שוב איך הכול התחיל מפיצוץ הבועה בהר געש, שברים, סדקים, נהרות, והיווצרות דברים חדשים ומופלאים.

כן, לעיתים קרובות זה מעייף, הנחיתות קשות ומלוות בחבולות כואבות. יחד עם זאת לא יכולה לוותר על הטיסות לחלל כל פעם מחדש. מן דחף כזה, מוכר?!

צילום #מתחת_לאף בנייד: נתלי תמיר

תודה שהיית איתי בטיסה ובנחיתה מן החלל. אשמח שתכתבי לי בתגובות למטה, האם את אימפולסיבית או מאילו שצריכות לעבור תהליכים?

רוצה לקבל פוסטים חדשים ישירות למייל, עדכון על סדנאות ופעילויות #מתחת_לאף מוזמנת להרשם.

המשך יום מן החלל :)

שלך

נתלי

פינת המוזות והתודות:

דולב תמיר הזאטוט שלי, נולד לדור הסמארטפונים, חטף לי בגינה את הנייד והתחיל לצלם את עצמו בסלפי, בין השאר גם היה בחלל.

צילום #מתחת_לאף בנייד: דולב תמיר

ציפי לוין בלוגרית ״מה יש לך גברת לוין?״ כותבת, מצלמת, מעצבת ורב תחומית. מסקרת ומסקרנת, כותבת על העיר הגדולה, מהווה לי השראה גדולה ליום יום בתל אביב. נתנה כותרות לצילומים שלי מן הים: מכתש, לוע ועוד. ושלחה אותי שוב אל החלל :)

חלק ממשתתפות הסדנה שלי #מתחת _לאף: רוית גולן, עינת ארז קובילר, שרון ריגבי לוין, מיקי זיו, טל בר, אורית דהן דורפמן, שרון רונאי בן ארויה, סיגל מורדך, דני בר און, נורית לבנה, נורית פרוכטמן, אביגייל פרי, חן בר און.

חוו מנקודת מבט אישית את המילים והצילומים הבאים מן החלל:

קרדיטים:

טייסים של הטרקטורון המעופף (מבחינתי החללית): זהר דרורי ושרון גבריאל- תודה לכם שאתם מאפשרים לי כל פעם מחדש לטוס אל החלל. צילום וידאו ועריכה: נתלי תמיר צילום הוידאו והתמונות נעשו באייפון SE: נתלי תמיר עיצוב ועריכת הצילומים: נתלי תמיר ניתן לראות צילומים נוספים בסדרת החלל באינסטגרם תחת ההאשטג #מתחת_לאף יש לכם צילום שנעשה #מתחת_לאף, תייגו אותי בפייס או באינסטגרם

צילום בסמארטפון: נתלי תמיר צולם בחוות הורן- מושב ציפורי

בכיתה ב', כשהצטרפתי לחוג סוסים אצל יוסי בסין בכפר יחזקאל, פעמיים בשבוע היינו נוסעים, חבורה של בנים ובת אחת לחווה.

אהבתי לטפס לבד לארכובה, ולהתיישב באוכף האנגלי, להתמקם, ולדרבן את הסוס ליציאה. את תחושת הגובה והראייה שהשתנתה בבת אחת, היכולת לראות מלמעלה, למטה וכל הצדדים ולנוע באחד, להרגיש כל מהמורה בדרך, מן האדמה ועד לשמיים.

הרגישות של הסוסים ידועה ביכולת שלהם לחוש בכל דבר מן הקטן ועד הגדול, החושים שלהם מאוד מפותחים: הם מודעים לסביבתם בכל עת, יש להם טווח ראיה של יותר מ- 360 מעלות, חוש הריח מפותח, והוא ממקומם מתחת לחלל האף, שמיעתם טובה, בגלל היכולת שלהם לסובב את האוזן ב180 מעלות, סוגים מסויימים של רעש תורמים ללחץ ועצבנות של הסוס. לסוסים יש תחושה טובה של איזון וחוש מישוש מפותח, הם מסוגלים לחוש מגע עדין, כמו נחיתת חרקים בכל מקום בגוף, ולהבחין על ידי חוש הטעם מהם צמחים ראויים ולא לאכול צמחים רעילים.

אני בתחרות קפיצות וראווה באליפות הארץ בכנות

לקפוץ מעל המשוכות

בתחרות קפיצות ראווה הראשונה (הייתי בת 9), באו מערוץ הראשון לצלם את התחרות. למדתי את המסלול בעל פה, אני וקשת הסוסה התרגשנו בהתרגשות שיא שהיתה מהולה בפחד גדול מאוד, יצאנו בדהרה לכיוון המשוכה הראשונה, מרוב אדרנלין באנו מהר מידי, לא מפוקסות ולא מוכנות, הפחד עצר בבת אחת לפני המשוכה. אני עפתי בצורת קשת מעבר למשוכה, וקשת הסוסה בלמה את עצמה במלוא הכוח בשביל לא להכנס במשוכה, הצליח לה (: הכול תועד וצולם על ידי צוות ערוץ 1 (ונגנז אצלי בזכרון). התחרויות הבאות היו חלקן מוצלחות יותר וחלקן ממש לא. אלא שזכיתי בהן במקומות הראשונים היו כל כך מהירות, ממש כמו סחרחורת חושים. פעימות הלב המהירות שלי ושל קֶסֶם הסוס השחור (עליו התחריתי לרוב) התחברו ונהיו לדהירה מהירה ביותר, המשולה למסלול משוכות וריצה כאחד. לא הספקתי 'להגיד ג'ק', וכבר הייתי על דוכן הפרסים, מקבלת רוזטה, אך זה לא קרה הרבה, התחרויות התחילו להעמיס עליי משא גדול שהפיל את ההנאה שבדבר. בכיתה ח' החלטתי שאני פורשת ממקצה התחרויות, והחלפתי את הרכיבה על סוסים, לרכיבה על הטרקטורון (בזמנים של אז- במושב היה מקובל לנסוע ללא רשיון).

אני והסוס (הטרקטורון) הכחול שלי

התרסקות

הוא היה בין ההתאהבויות החזקות הראשונות שלי, הייתי מרוסקת עליו, שנה מעליי, קיבוצניק, חכם, גבוה, ומקובל מאוד. כשהוא התחיל איתי, לא האמנתי בכלל שזה אמיתי. כמובן שהדבר הראשון שידעתי שאוכל להרשים אותו, זה להראות לו כמה אני "אמיצה" ולא "רגילה", ההורים היו בסופ"ש והבית היה לרשותנו, הזמנתי אותו אליי, והשווצתי בפניו על הסוס (הטרקטורון) הכחול שלי. הוא רכוב מאחוריי, מחבק אותי, ואני דוהרת בשדות, במלוא השוויץ והגאווה עם מטרה אחת ברורה: לגרום לו עכשיו לא לשכוח אותי בחיים...כנראה שזה הצליח לי :( היתה עלייה חדה מאוד למאגר המים של המושב, עם הרבה מהמורות עליה, ידעתי שאם לא אלחץ על פול גז, יש סיכויי שניפול אחורה, נשבעת בכל היקר לי שלחצתי בפול גז, אבל כנראה שכובד המשקל שלו אחורה, ניצח את המאזן, והתהפכנו עם הטרקטורון, בדייט ראשון ואמיתי. האהבה לא החזיקה הרבה זמן מעמד, והוא עזב אותי לאחר כמה שבועות והשאיר אותי מרוסקת על הקרקע.

כשנתלי בשטח כולם במתח

בשנה ב' ללימודי תקשורת חזותית, המרצה לפרסום יורם כהן, נתן לנו משימת בית ראשונה: ׳להעביר לו בכל דרך אפשרית מה הייחוד שלנו.׳ הדבר היחידי שעלה לי באותו רגע שבידל אותי משאר 20 הסטודנטיות בכיתתי, הוא שאני באה מהשטח, מן המושב, בת אחרי 3 בנים, עם רכב 4 על 4 מגיעה ללימודים.

עיצבתי הזמנה עם הטיזר "כשנתלי בשטח כולם במתח" והזמנתי את המרצה שלי באותו יום של הגשת המשימה לסיבוב בשטח בו עלינו למאגר מים. מזל שהזכרון שלי הוא קצר טווח, ולא זכרתי איך התרסקתי כשניסיתי ל"השוויץ" שוב פעם עם יותר מידי מאמץ. הפעם הצליח לי :)

מן הכפר אל העיר

עם השנים הרכיבה על הסוסים עברה לטרקטרון שהתחלף לטנדר 4 על 4 שהפך לריצה בשטח משולבת ברכיבת שטח על אופני הרים, ועוד כל מיני ספורט אקסטרים. הדגש היה על השטח, על היכולת שלי לחוש בירוק מסביבי, באדמה מתחת לרגליי ולנוע במרחב, בין הרים ובין גבעות... עליות ומורדות. כשעברנו לפני כשנה וחצי מן הכפר אל העיר, נתקלתי בבעיה משמעותית, איך אחוש את השטח והירוק תחתיי, הכל פקקים, שטוח ואורבני, פיח ואפור. הפתרון המיידי היה להיפטר מהרכב שלי, ולעבור לאופני שטח, בימי הקיץ החמים והבלתי ניתנים לתזוזה בלחות, הגעתי לעבודה רטובה מזיעה מרכיבה של 15 דקות, נכנעתי לאופניים החשמליות, אפשר לומר שהתמכרתי בשנייה. היכולת שלי להגיע לכל מקום של ריאה ירוקה בעיר בכלום זמן ומאמץ, להנות ממשב הרוח, והנופים הניכרים בפניי ממש מתחת לאף, אפשרו לי לצלם טבע אורבני ולהתאמן על הצילום בסמארטפון יותר מאי פעם. מצאתי את עצמי שעות שלמות מבלה בפארק, בים, בגינה, בנמל, ברחובות הנסתרים מעין התיירים, ולהגיע לכל מקום אליו חשק ליבי. חובשת את הקסדה, מסובבת את המפתח ויוצאת לדהירה ברחבי העיר הגדולה.

צילום בסמארטפון: נתלי תמיר מתחת לאף של מגדלי יו בתל אביב

דהירה התחלתי קורס כתיבה שיווקית השבוע אצל גלית ברש, וחלק משיעורי הבית היה לכתוב ערכים (ניתן לקרוא בהרחבה בפוסט של גלית) שאלתי, תחקרתי אנשים שלמדו אצלי וחוו סדנאות/ הרצאות/ ועוד, מה מייחד אותי מכל השאר? באחת התשובות עלה הערך- ׳דהירה׳, נעצרתי בחיוך גדול והרגשתי איך אני מתחברת לדהירה שבי דרך הרכיבה על הסוסים עד לאופניים החשמליות בעיר. מאפשרת לעצמי על ידי הדהירה, להכנס לזכרונות והשבילים בהם דהרתי וראיתי את הכול ב360 מעלות. בשבילים אני מובילה אחרים להשתמש בכל החושים שלהם, אני חשה שוב דוהרת על הסוס, מגלה חמלה כלפי הסביבה, אכפתיות, ואיך הסוס מלמד אותי לאהוב, ולחלוק את המתנות של החיים. איך אפשר בו זמנית להיות במעוף ולחוש את הרגליים על הקרקע. להריח את מה שמתחת לאף, ולהבחין בראוי ולחבר בין שמיים לארץ.

תודה שדהרת איתי בין שמיים לארץ, אשמח שתכתבי לי בתגובות למטה, איזה ערך מייחד אותך?

שיהיה חג פורים מקפץ ומבדח :)

שלך

נתלי

פינת המוזות והתודות

קוריוז קטן: הקראתי להוריי את הפוסט לפני שפורסם, הם גילו כמה פרטים שלא ידעו מעולם, ואבא שלי טיפה ׳נעלב׳ שלא הזכרתי איך קיבלתי טרקטורון. כשמאסתי בפסנתר בכיתה ח׳, באתי לאבא שלי בבקשה שיקנה לי במקומו טרקטורון, ולפני שהספיק להתחמק בתשובות שונות ״למה לא...״ איימתי בקול רם: ״שאם הוא לא יקנה לי...אקרא לו ׳שובניסט׳, לשלושת האחים שלי קנה אופנעים ושאר כלים, אז אין שום סיבה בעולם שלא יוכל לקנות לי טרקטורון, הצליח לי :).

גלית ברש - מנחה סדנאות כתיבה שיווקית ואני מכנה אותה ׳מכוונת צלילים גבוה׳ היא זורקת לנו נושאים, מפרה אותנו בשיח, זכרונות וסיפורי חיים, וכל פעם אוספת אותנו בחזרה איך הגענו לעסוק במה שאנחנו עוסקות כיום.

מוצאות את הטון האישי שלנו, ומספרות איתו את הסיפור של העסק, שלנו ועוד...

Horen Ranch אחרי שכתבתי את הפוסט, לא הסתפקתי בזכרונות, ורציתי לשחזר את הסוס השחור עליו רכבתי, איך קפצתי ודהרתי איתו, ידעתי שאמצא אותו בחוות הורן בבעלותם של רעות ורועי הורן במושב ציפורי, חוות סוסים לא מהעולם הזה, יש להם סוסים קווטרים וסגנון הרכיבה הינו מערבי, דיגמן לי בנאמנות רבה הסוס השחור ׳עמוס׳ תודו שהוא כובש...

כל הצילומים צולמו בסמארטפון על ידי נתלי תמיר בחוות הורן- מושב ציפורי

השעון מצלצל- ב5:15 לפנות בוקר, קר בחוץ, אני במיטה בשמיכת פוך. בניגוד לכל מה שההגיון אומר, אני קמה אחרי לילה כמעט לבן, עם השכמות בלי סוף מהמחשבות המטרידות, ומוצאת את עצמי יוצאת לריצה בחוף ים, רוחות, חשיכה וערפל חושי. אני מרגישה כוח אדיר שמושך לכיוון של התפתחות ושינוי. הכל מבעבע מבפנים (זוכרים את הפוסט נחיתה ממאדים?), ועוד שנייה אני מתפוצצת מהתרגשות. באותה מידה יש כוחות שמושכים אותי למטה, לתקיעות ולהליכה אחרת. פחד מהשינוי, מהקפיצה הקוונטית, רעשים סביבתיים של קנאה, חוסר פרגון, רכלנות, וניסיון לבחוש מאחורי גבי. זה גורם לי להימשך עוד יותר למטה, לרדידות המים, לשטחיות של העולם, לחוסר ביטחון שמחלחל בי, עד שהוא סותם כל מחשבה הגיונית וכל כוח מנוגד שיכול להכנס ולאזן אותי. אני נכנסת לביטול כל המאזנים, לתקיעות מחשבתית ולחוסר יכולת לפעול.

התדרדרות הכוחות

אני מודעת לאיזו רדידות ושטחיות הכוחות שלי סחבו אותי, ועדיין נתקעת במקום.

לא מסוגלת לזוז, וממשיכה למלא את עצמי בשטויות, שמזינות את התדרדרות המצב שלא נדבר על הפחדים ועל הגן הפולני שנכנס בכוחות על אל החלל.

"פתחו עלייך עיניים" "את מצליחה מדי" "את לא חברה" "את לא נאמנה" "הרמת את האף" (עאלק קוראת לעצמך #מתחת_לאף) "מה חשבת לעצמך?" "חוסר מקצועיות" "חוסר יצירתיות" "את לא מקורית" "גם ככה את תיכשלי"

ועוד ועוד כינויים והלקאות אישיות שיכולות למלא את הפוסט הזה ב-2000 מילים לפחות.

חוק ניוטון- היוצא מן הכלל

כל מערכת בעולם עובדת בהתנגדות של שני כוחות: פלוס ומינוס ביניהם נמצא מנגנון מכני, חשמלי או אחר, ועל בסיס הכוחות של שניהם אנחנו מצליחים להתקיים. הם פחות או יותר מאוזנים, כמו בכל רמות הטבע. כל מערכת בעולם, חוץ מאובייקט אחד ומזיק, שמפר את כל האיזון בין הכוחות המנוגדים - האגו שלנו. האגו שמתמקד רק בצרכים רחמיים עצמיים של עצמי. אני.

חוסר מאזן כוחות

כחלק מחוסר מאזן הכוחות והרדידות שאליה אני נכנסת, אני מרגישה שאם לא אעצור את המשיכה שלי למטה, עוד שניה, אשבר לחלקיקים. וכמעיין מגננה ויצר השרדות של טבע האדם, כולי נכנסת לקפאון, עמידה במקום. העמידה מאפשרת לי התכנסות פנימה, לשקט, לניתוק מגע עם כל ברייה. לקחת אֵת חפירה ולחפור בכל איבריי גופי מהם הכוחות שעוצרים אותי. מתחילה מהקרקע היציבה, המוכרת לי - כפות רגליי, היא מאפשרת לי תבנית ומסגרת של בטחון, עולה טיפה למעלה, ונתקעת בברכיים, איפה שכאב לי כל כך בילדות כשגבהתי וגבהתי ללא הפסקה, למרות שכל הזמן אמרתי, ביקשתי והתחננתי, להפסיק לגדול, לא לעבור את כולם בראש, לא לבלוט, כל כך פחדתי מההתבלטות על פני השטח.

כאבי גדילה

הבנתי שהקפיצה הקוונטית בכוחות המנוגדים שלי, שאחד אומר פלוס והשני אומר מינוס יכולה להיות מאוד כואבת, אך אין זה אומר שהכאב הוא לא חלק מהתהליך, ואי אפשר להפיק ממנו משהו טוב. כן, הגדילה שלי לגובה באותן שנים הייתה מאוד מפחידה לילדה בת 10 שלא מפסיקה לגבוה ולגבוה, לעבור את אמא שלי בגובה, ושלא נדבר על החברות הכי טובות שלי, שבקושי הגיעו לקו החזה שלי.

בדיוק כמו אותה גדילה שקרתה לי בשנה האחרונה עם המעבר מן הכפר אל העיר הגדולה: מבדידות מוחלטת ואנונימיות, חשפתי והסתרתי, נמכתי וגבהתי, התחלתי וסיימתי, התפזרתי והתפקסתי, נסגרתי ונפתחתי, קלטתי ופלטתי, שברתי והשלמתי. יצאתי והרווחתי - ללא התנגדות.

בריצה בים, בניגוד לכל הכוחות והקולות של להישאר במיטה בשעה 5:15 בבוקר, נפגשתי עם עוד כמה כוחות נשיים: מאזנות את המחשבה, הופכות את נקודת המבט ממינוס לפלוס. חבורת נשים של וונדרומנס שמצליחות לנצח את העייפות, את הקור, ואת האגו. נזכרתי בשיר שאני כל כך אוהבת ומלווה אותי לאורך כל השנה, מהרגע שעברתי מן הכפר אל העיר בניגוד מוחלט למה שמקובל.

כשבדידות אינה פחד / נתן זך כְּשֶׁבְּדִידוּת אֵינָהּ פַּחַד נוֹלֶדֶת שִׁירָה כְּשֶׁהַיָּד אֵינָהּ רוֹעֶדֶת כְּשֶׁהַגָּרוֹן אֵינוֹ מִתְכַּוֵּוץ לַמַּחְשָׁבָה שִׁירָה כְּשֶׁעֲנָנִים עֲבֻתִּים בַּחוּץ בַּכָּחֹל הַנּוֹרָא וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת הַיְלָדִים גּוֹעִים בְּמִשְׂחָקָם כְּמוֹ דֶרֶך מָסַכִּים, יָם וְאֵינְךָ מִתְעַוֵּות אֵינְךָ כּוֹרֵעַ אֶל שָׁרְשֵׁי רַגְלֶיךָ לְחַזֵּק לִלְפֹּת כְּמוֹ שָׁתִיל (שֶׁהָרוּחַ לֹא תַפִּיל) אֶלָּא יוֹשֵׁב וְנִבָּט בַּתֹּהוּ, בַּסְּרָק - רַק אָז

רק אז הכוחות המנוגדים חזרו לפעול ולעבוד ביחד, לאזן אחד את השני, להרגיע את הרוחות, המצפון והאגו שהשתולל לו שם בלי סוף. לקבל חיבוק גדול מבחוץ ובעיקר מבפנים, לעסות את שרירי הלב, לאהוב אותם וללטף את הפצע שנוצר. להודות על הקיים בהודייה אמיתית אל התודעה.

לפני כשבוע הייתי בסדנת כתיבה שיווקית חגיגית ואמיתית של גלית ברש באופן ואלי בקיסריה. בסוף המפגש היא ביקשה מכל אחת ואחד לכתוב: מה אתם בוחרים לשחרר? ומה אתם בוחרים לאמץ? בחרתי לשחרר: את הקולות והרעש מבפנים ומבחוץ של "מה יגידו" ובחרתי לאמץ: ׳כאבי גדילה׳ עם כל המשתמע מכך.

תודה שהיית איתי בכוחות מנוגדים, אשמח שתכתבי לי בתגובות למטה: מה את בוחרת לשחרר מהשנה שחלפה? ומה לאמץ לשנה הבאה?

ולסיום סיומת לכבוד השנה החדשה - אני רוצה להזמין אתכם להצטרף ולקרוא על האתגר החדש שלי #הפוךעלהפוך לעקוב אחריי בפייסבוק מידי יום, ולהעניק מתנה לקוראיי הנאמנים, וגם לחדשים. בהרשמה לבלוג בדף הורדות, תקבלו גלויה/ רקע למובייל במתנה לשימושכם הפרטי.

שתהיה שנה של וונדרוומן :)

שלך

נתלי

פינת המוזות והתודות

אני רוצה להודות לבנות הים בהנהגת עידית תמיר, בניגוד לכל הכוחות והקולות אני מוצאת את עצמי לפחות פעמיים בשבוע נפגשת עם החבורה בים, ולמרות שאני לרוב רצה כאגואיסטית מוחלטת, שמה אוזניות ולא מקשיבה לדיבורים של החברות, אני מרגישה אותן מעסות לי את הלב מבפנים, מפשירות את הקפאון, כי אחרי הכול אנחנו בתזוזה אין סופית.

שירה לוי - אינדיאנה שלי בחיפוש אחר האוצר יחדיו, האוצר הכי גבוהה שאני מכירה בחיי, בד"כ כמעט לא מדברות מרוב שיש לנו כוחות ותדרים משותפים. ובכוחות המניעים אותנו עפים ניצוצות מרוב הפרייה הדדית.

חיה שדלצקי גזית מאמנת מקצואישית ומנחת קבוצות עצמאיות. יש לה קבוצה בפייסבוק שנחשפתי אליה ממש לאחרונה "לפגוש את עצמך בטוב", הקבוצה מניעה כוחות משותפים לחשוב חיובי וטוב, וכל בוקר חיה מעלה סוגיות ושאלות, שמרתקות אותי התשובות והתגובות של המשתתפות.

הבלוג שלה "חיה ובועטת" מומלץ בחום.

השב-רות

מחקרים רבים מצאו כי נשים בגילי 38-44 בדרך כלל עוברות שינוי, אם זה שינוי מקצועי, אישי, או סינרגיה של כל התחומים.

הרבה אוהבים לקרוא לזה ״משבר גיל הארבעים״. אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות, אך לסכם זאת במשבר, זהו הדבר האחרון שאפשר לומר עליו, ׳משבר׳ משורש שבר, משהו שנשבר וצריך לאחות. לא לזה התכוון המשורר.

הווצ-רות

אוק' 2016 - העלאת הבלוג שלי לאוויר.

אני לא יכולה לומר במדויק, שעד אותה נקודה נמנמתי או ניקרתי בשמירה. הרגיש לי יותר, שחלמתי וחזרתי לישון. עם ההתעוררות, התחילו להווצר ולהתממש חלומות שאפילו לא ידעתי שהם קיימים. עקצוצים ברגליים שעברו לידיים, התחילו בעשייה וביצירה בלתי סופית שלי עם עצמי, ולהפיצה בכל דרך אפשרית.

השתחר-רות

עצמתי את עייני ודמיינתי איך יהיה אחרי שאצליח להשתחרר ממחסומים כבדים בכתיבה, התחלתי לאהוב את התחושה של לכתוב את אשר על ליבי. (ניתן לקרוא בהרחבה בפוסט מגלה עולם).

מאחת שבעיקר אהבה את החשיפה של המשפחה, הגאווה בפרי יצירתה. הפסקתי לחלוטין להעלות תמונות של הילדים ושל אישי, ולהתמקד בעצמי. להעלות #צילומים_ללא אנשים_ובניינים, ללא ציון אירועים ומפגשים חברתיים, היכן הייתי ומה עשיתי. עשיתי הפרדה מוחלטת בין מה שאני רוצה להעביר בו מסר, ליצור שינוי, ובעיקר לפקוח עיניים עצומות, ולהעצים את היופי שמסביבנו וממש #מתחת_לאף. שחררתי את הקול המבקר שאולי זה לא מספיק טוב ויפה. והחלפתי בקול הפעימות אשר הניעו אותי קדימה.

התגב-רות

שוב חזרה השאלה, הפעם יותר מחודדת טיפה: "מאיפה כל האנרגיות האלו? תמיד היית ככה? נולדת ככה? איך את כזאת ערנית?"

ישר עניתי: "מעולם לא הייתי ככה. " ושוב: ובכל זאת, איך זה יכול להיות?"

מכירים את ההרגשה כאשר מצליחים להתגבר על פחד גדול, שסוחבים אותו מהילדות המאוד רחוקה, אך לרגע לא שוכחים איך הפחד נוצר ומתי הוא גדל.

אותה שנייה בה הוא טיפס לי בשרוול ויצא מן הכתף, העכבר הקטן, שבסה"כ נבהל יותר ממני, כנראה נצרבה לי בזיכרון ואיתה נוצר בתודעתי הפחד הגדול "מעכבר נולד פיל".

אפילו בכתיבת הפחד הגדול, עוברת בי צמרמורת נוראית, ואם רק יעיז לעבור מולי עכבר, הוא כנראה ימות מעוצמת הצווחה שלי.

עכברים זה בקטנה, כל שאר ההתגברויות שלי השנה העניקו לי כמויות של אדרנלין בלתי נגמרות. (ניתן לקרוא בפוסט תרמיקה את ההתגברות שלי על פחד גבהים.)

התחב-רות בשנייה שהצלחתי להתחבר אל עצמי, התחלתי להתחבר לעוד ועוד נשים.

"מעולם לא הייתי ככה" כבר עונה באוטומט.

לא הייתי מהמבוקשות, ובטח לא מהמובילות, בד"כ עומדת מאחורה בולטת בגובה שלי, אבל לא מעבר לכך.

נסעתי למדבר, עם חברה שרק הכרתי אותה במהלך הנסיעה, ושם נוצרו לי חברויות חדשות, ועוד מעגל חברות, ועוד, ועוד, דרך הרשת, דרך הבלוג, דרך המפגש הזה, ודרך הטיול, דרך הלימודים, העבודה, והשכנה של השכנה, חברויות מן העבר התעוררו מחדש, ונפתחתי לעצמי ולאחרים. האמנתי בקורטוב של חברות, ולא ידעתי עד אותו רגע, שאפשר להכיר כל כך הרבה חברות חדשות מידי יום ויום. (ניתן לקרוא בהרחבה בפוסט המרשם לחברות). את רות הכרתי במדבר, והיא סיפרה לנו שהיא מוציאה טיולי בוטיק לרומניה, ישר ביטלתי אותה, ואמרתי לה ״שרומניה לא באה בחשבון״, בסוף הסדנה אמרתי לה: ״אני אחרייך לכל מקום אשר תחליטי לקחת אותי.״

השתכ-רות

11 נשים במצב ערות גבוהה, עם ליקר שזיפים ואחוז אלכוהול גבוהה, נהג עם גומות חן, חזיה שנעלמה, וצנצנת של חמותה.

קודים שנחרתו ביננו לבין עצמנו, והחלטה אחת מאוחדת, שמה שקרה ברומניה נשאר ברומניה.

שיכורה מן החיים, מהתגליות ואלוהי הפרטים הקטנים.

התמס-רות

התמסרתי לעצמי ועפתי חזק, להנות מהרגע, לא לסבול מהפחד, לשים לו מחסום, לא לאפשר לו לחצות ולשתק אותי שוב, לא לחזור לישון בעמידה, ולהתמסר לרגע ולהוויה.

אמרתי לה: "כן, תמיד הייתי כזאת. מחליטה בשנייה, והולכת אל הלא נודע.״

היקש-רות

ניתוק מן היום יום, להסיר כל מגבלה, חשש, ובעיה. להשתחרר לחלוטין, לזרום עם מי הנהר או לשחות נגד הזרם, ולהנות מלהיות נטולת זמן.

לא לקנות סים, להיות קשובה לאחרות, לעצמך, להנות ולצחוק כמו שלא צחקת כל כך הרבה זמן.

לרצות לחוות כל שנייה ורגע, ללא מושג מה השעה ומה יביא לנו המחר.

עם נשים שלא הכרתי, אך היום הן מכירות אותי יותר טוב ממני.

שמחה, עליזות, צחוק בריא ושריר תפוס של חיוך.

התמסרות טוטלית לאחת והיחידה רות, אשר יזמה והפיקה את כל הטיול התעור-רות לרומניה ולכל מקום אשר תקח אותי בעולם.

תודה שהתעוררת ביחד איתי.

אשמח שתכתבי לי בתגובות למטה, אם חווית את ״התעוררות גיל הארבעים״.

רוצה לקבל פוסטים חדשים וטיפים ישירות למייל, מוזמנת להרשם.

המשך יום מעורר במיוחד.

שלך

נתלי

כל הצילומים צולמו באייפון SE עריכת הוידאו והקלטת סאונדים, עיצוב ועריכה נעשו על ידי צולמו במהלך הטיול בוטיק ברומניה בהפקת רות רונן:

לפרטים נוספים על טיולי בוטיק ניתן לראות כאן

תיאור המסלול: נחתנו ביאש וטיילנו באיזור בוקובינה, האגם קוליביצה, וסיימנו בקלוז' נאפוקה משם המראנו בחזרה ארצה.

וגילוי נאות, מרוב שהתמסרתי לטיול, לנשים הנפלאות וליום נטול זמן, לא היה לי מושג איפה אני נמצאת:).

את המושג ״נטולת זמן״ רכשתי וקיבלתי בהשראת הפוסט של רבקה קופלר ״לא יום ולא לילה״, בעלת הבלוג ״אוספת אוצרות״.

בריכת הקשתות ברמלה

כשהציעו לי לבוא להכיר את רמלה, את השוק המקורי ואת ההסטוריה שעומדת מאחורי העיר האמיתית, הרב תרבותית קפצתי על האוצר. טעמתי במסגד, כנסייה, בבריכת הקשתות, בעתיקות, אצל אומנים, קהילות שונות, וכמובן שבשוק רמלה העשיר.

עיר עם כל כך הרבה שכבות של טעמים, וסיפורים, שהביקור רק פתח אצלי את כל החושים והחשקים להגיע לשם עוד ועוד, ולהכיר אותה מבפנים. כל פיסה שם מכוסה בעוד פיסה, כמו עוגת רבת שכבות שלא נגמרת, ואת רוחב הידיים באירוח, הרגשתי כמו שהגעתי. ארחו אותי כיד המלכה, והזכירו לי את השינוי בטעמים שעברתי, במסע הקולינרי של חיי. ועד כמה אני מכורה עכשיו, לקפוץ בכל הזדמנות על השווקים שמסיירים אצלי בין כל החושים. מוזמנים לצאת איתי למסע חושים וטעימות בציר הזמן.

סיור ברמלה

שניים סינים עם כינור בעפולה בירת העמק היתה מסעדה סינית אחת ויחידה. אליה יצאנו לחגוג את יום הולדתי פעם בשנה. אהבתי להזמין אורז עם חביתה, אגרול עם רוטב בטעם מיץ פטל, ובננה מטוגנת לקינוח. זהו הטעם הקולינרי הכי רחוק שיכלתי לחוות, במהלך הילדות והנעורים. אחר כך זה התקדם ל'צרפתייה הקטנה', שם אכלתי בדרך כלל פרנצ׳ טוסט, ובזה הסתיימה לה הטעימה מהמטבח הצרפתי. וכך טעמי הקולינרי הסתכם בסינית אחת, צרפתייה קטנה, ואיטלקייה העונה לשם "פיצרייה רימיני", שחברה לצרפתייה וישבה מולה בעיר הבירה של העמק. נשבעת לכם זאת לא התחלה של בדיחה.

במסגד הגדול - רמלה

שכבות של שומן טראנס טעמי האישי היה מורכב משכבות על גבי שכבות של ביקורת וחוסר פתיחות לעדות ותרבויות ששונות מעולמי הצר כנמלה.

עם השנים והתבגרותי, אני חושבת שהשינוי נעשה, בהסרת שכבה אחרי שכבה, יציאה מהקן המשפחתי והמעבר לגור עם אישיהיקר במושב אחר. אומנם אישי הפרטי משוייך לעדה התימנית, אבל הוריו נולדו בארץ ועברו למושב של רומנים (ציפורי), וגם הוא גדל בסביבה אותה הכרתי. וביננו, ג'חנון ומלאווח, הם בצקים מלאי שומן מאוד אהובים על כולם בלי יוצא מן הכלל. אפשר לומר שמי שגדל מחוץ לאיזור הטעמים שהכרתי, לא הצליח לעבור את השכבות שלי. הייתי מנומסת, אבל רוב הזמן לא מקולפת. קוצנית, אטומה ועטופה בשכבות שומן שמסרבות לסור ממני.

במסגד הגדול- רמלה

דג מלוח עם ריבת תות

הטמעת הטעמים השונים אצלי התחילה לא מתוך חינוך, או שינוי תפיסתי אליו הייתי מודעת. הוא החל בטיפין טיפין, כל שנה עוד ניסוי של טעם אחר, כמו תינוק שמתחיל לאכול ומטעימים אותו כל פעם בטעם חדש אחר, שירכוש אותו. כשגיסתי אנינת הטעם הגיעה עם משפחתה לאחד הביקורים בארץ (גרים בחו״ל), היא החליטה להזמין אותנו למסעדת סושי הכי נחשבת בארץ (בזמנו), בהרצליה פיתוח. היא הזמינה בקפדנות את המנות הכי טעימות, סושי עם שכבות שונות, קונוסים, סוגי דגים שונים, אצות ומה לא. הכול קסם לי, צורת ההגשה האסתטית והמבוקרת, האנשים שישבו מסביבנו, המלצריות שהיו לבושות כגיישות ביפן, עד הכנסת הביס הראשון של הסוש לפי...

נזרקתי ישירות לפרוסת הבוקר של הוריי, עם ריח דג מלוח והריבה לידו. תחושת קבס עלתה בפי, וחוץ מחור בכיס נחרצה דעתי על עוד ניסיון כושל ברכישת טעמים חדשים.

סיור חושים ברמלה

אבקת מרק עוף אם מישהו היה אומר לי בגיל 20, שאחת האהבות הגדולות שלי בגיל 40, תהיה "סיור שווקים", הייתי צוחקת עד שבטני היתה מתעלפת מכאבים. הייתה צרכנייה אחת במושב, שבה היו עושים את כל הקניות, גבינות, ממרחים ושאר ירקות ופירות שבד״כ היו מהשדות. הטוויסט בתפריט קרה כשהבנתי שהטעמים הם הסיפורים עליהם גדלתי, ממקום מאוד קטן ומצומצם של מושב עם צרכנייה אחת, שהכילה את כל ׳חומרי הגלם׳ האפשריים לבישולים וטעמים. הם הזכירו לי מרק מאבקת מרק עוף בלבד.

היום אני מאוהבת בסושי וסוגי דגים שונים (טרם הגעתי לרמת דג מלוח אבל עדיין התקדמות מטאורית)

טעמים מגוונים או אחרים וחיבורים שמדליקים אותי. להגיע למקומות חדשים בזכות החשקים ולנסות לחוות ובעיקר לשמוע את הסיפורים מאחורי החושים.

בכנסייה הפרנצסקית ובשוק רמלה

לסיום, אניח פה טיזר, שבקרוב יהיה מדור חושי חדש, בו אצא מידי פעם עם אורחים בבלוג למסע חושי. ונתחיל עם אורחת כבוד רבת שכבות ויכולות. תודה שטיילת איתי בין השכבות והטעמים, אשמח שתכתבי לי בתגובות למטה, איך טעמך האישי נרכש?

שלך

נתלי

פרטים על סדנת צילום בנייד מתחת לאף בשוק רמלה+טעימות ב 20.12.18

***כל הצילומים בפוסט צולמו על ידי נתלי תמיר בנייד #מתחת_לאף

פינת התודות ומידע נוסף על רמלה גלית קידר המנצחת על המקהלה בעלת הבלוג שעמום הוא בחירה בחופש הגדול ובכלל ניתן למצוא בו שלל פעיליות עם הילדים וגם לנו המבוגרים מהנות ויצירתיות. בנוסף גלית בהתנדבות ומסירות גדולה מנהלת קהילה ביחד עם גיל דרורי בפייסבוק ומחוצה לה בלוגרים ישראלים- שת״פ תמיכה ומוטיבציה ובזכות הארגון שלה סיור הבלוגרים הרב שכבתי יצא לפועל.

אורנה שומרון ממרכז המבקרים של רמלה, על ארגון ואירוח המפגש, והדרכת סיור טעימות בשוק רמלה

ניתן להזמין סיורים וסיורי טעימות דרך האתר או בטלפון 08-9292650. (אל תשכחו להזמין אותי להצטרף, מכורה כבר ציינתי...) רון פלד מנהל התיירות ומוזאון רמלה החדש הדריך אותנו בסיור חושי ורב תרבותי בצורה מקצועית ומעוררת השראה.

כל המידע על האטרקציות, שעות הפתיחה והמחירים ניתן למצוא באתר www.goramla.com המחירים סימליים.

לו ידעה הילדה לעשות מדמיונה צמח לשתלו באדמת החיים. לעדרו במעדר השאיפה ולהשקותו במימי האמונה. ~ אלכסנדר אהרונסון

יצאתי למסע חושי עם צהלה ברוש לגלות את הסודות של זכרון יעקוב. וזכרון צהלה ושמחה לקראתנו במלוא חושיה ותשוקתה בטעמים, צלילים, צבעים ודמויות מהתמונות הרומנטיות, התעוררו לחיים עם כובעים, כפפות, ותחרות וחשפו סיפורים וסודות מההיסטוריה. כשבארץ היתה אדמת טרשים, גורמים עוינים ומלריה שהורגת אנשים כמו זבובים אנשי העליה הראשונה, נלחמו בעזרת החלום והחזון והצליחו להקים למרגלות ההר ומול נוף הים, מושבה מיוחדת בניחוח אירופאי. גם אתם מדמיינים את מה שאני ראיתי? מוזמנים לצאת לשאלון חושים עם צהלה ברוש.

מימין: ביתה של שרה אהרנסון משמאל: אושרה פחימה מדגמנת במוזאון העליה הראשונה בזכרון יעקב

מאין באתי ולאן אלך?

צהלה: נולדתי בחדרה לאמא בנימינית ואבא חדרתי וגדלתי בשכונה קטנה מזרחית מחדרה טבולה בין פרדסים, ניחוח ההדרים, בריכות הדגים של קיבוץ גן שמואל במרחק הליכה עם שפע של ציפורים וטבע. את ביתי קבעתי בזכרון יעקב שנראתה לי כמו גלויה, סיפור וחלום. כאן גרה עם בעלי ומגדלת את ארבעת ילדינו.

מלון אלמא - אומנות ותרבות בזכרון יעקב

מהו חוש הראייה עבורך?

"אני רוצה תמיד עיניים, כדי לראות את יפי העולם, ולהלל את היופי הזה שאין בו דופי..."

צהלה: כתב נתן זך והשיר הזה מתנגן בי עם כל מראה מפעים וכל פיסה של טבע, זריחה, שקיעה, ציפור ופרפר בטבע. בטיולים שאני מדריכה אני מרגישה שהיעוד שלי הוא להיות העיניים של המטיילים ולהראות להם את מה שנמצא כאן במרחק נגיעה ולא תמיד זוכה למבט.

שדירת עצים שנשתלה בימיה הראשונים של המושבה | ציפי לוין נראית כעליסה בארץ הפלאות

מהו חוש השמיעה עבורך?

צהלה: חוש השמיעה הוא מתנה עבורי. עד גיל ארבע לא שמעתי ולכן גם לא דיברתי. כשטופלה בעיית השמיעה למדתי לדבר. את קליטת השפה הספונטנית המתרחשת עד גיל שלוש כבר פיספסתי ולכן למדתי אצל קלינאית תקשורת לדבר מאד נכון. הדיבור שרכשתי מאד מתודי, זהו כלי נפלא להדרכה שלי היום.

מהו חוש המישוש שלך?

ללטף קטלב שסיים להתקלף מקליפתו המחוספסת, לחוש את העשב הרטוב בנחל ציפורי, להעביר את היד בין שיבולי חיטה מצהיבות בשדה, להעביר גרגרי חול ים בין אצבעותי... חוש המישוש הוא התמונה המלאה בה אני חווה את הטבע סביבי.

מימין: גלידת לה גופרה במדרחוב משמאל: מרימים כוסית סינגריה במסעדת גרינגוס

מהו חוש הריח והטעם?

צהלה: לבקר במאפיית בורקין בבנימינה ולהתמלא בריח של לחם ואז לעבור אל "ניחוח קפה" בזכרון יעקב כשאריה קולה את פולי הקפה והריחו חודר דרך כל נקבובית בעור... הריח והטעם מתערבבים וממלאים אותי בפשטות ותחושה של בית.

משחק טעימות בגלידת לה גופרה

מהו החוש השישי שלך? צהלה: אינטואיציה נשית מעיין חיבור נשי כזה.. כשאני מדברת עם אישה ובמפגש עם נשים, הדרכת נשים, אפילו חברות שמגיעות לטיול יומולדת קצר בזכרון יעקב זה קורה. החיבור הנשי הזה כאילו אנחנו מכירות מעולם. בסוף הטיול גם נשים שמכירות אותי בדיוק שעתיים מחבקות חיבוק עז ונשארות חברות שלי שנים ארוכות.

עפר קידר ואושרה פחימה מדגמנים לנו במוזאון העלייה הראשונה במושבה זכרון יעקב

סיכום חושי

״בזכרון תפנה ימינה אל תמשיך לחיפה סע לאט ברחוב הראשי יש אנשים יפים״

צהלה הפיחה בי את אהבתי לספרי רומן היסטוריים ארץישראליים (את אות מאבשלום של נאוה מקמל-עתיר), ואת הסוד היפה ביותר שנחשף לי בזכות הבלוג, החיבור לאנשים דרך הסיפורים, דרך הטיולים המשותפים.

תודה לצהלה ולך שהיית איתי בסיור חושים, ואשמח שתכתבי לי למטה מהו חוש הטעם עבורך?

שלך,

נתלי

תודות והמלצות:

הסיור נעשה ביוזמת הקהילה: בלוגרים ישראלים: תמיכה, שת״פ ומוטיבציה, בניהול גלית קידר וגיל דרורי (רק בזכות הסיורים המעלפים האילו שווה להיות בלוגרית).

לבלוגרים שהשתתפו בסיור: שולי השלי, אושרה פחימה, גלית קידר, דנה סתוי, הילה פלס, ויקי גורשטיין, עפר קידר, ציפי לוין, עינבר שחק.

בהדרכתה של צהלה ברוש, ניתן לתאם מולה סיורים מודרכים וחוויתיים

באתר אינטרנט http://www.ecotour.co.il/ או דרך הנייד: 052-3509529

לגזור ולשמור! במדרחוב היו לנו טעימות/סיורים/סדנאות:

סיור בקהילת בית אל- המורכבת מנוצרים-ציוניים, אוהבי ישראל. חברי הקהילה שואבים את כוחם מאמונתם המוחלטת בהתגשמות כל הכתוב בתנ"ך ובברית החדשה, ובראש ובראשונה בבחירת העם היהודי כעם הנבחר. מתוך אמונה מוחלטת זו, הגיעה הקהילה לישראל, וכל פועלה ומעשיה הינם מתוך רצון לסייע לעם היהודי היושב בציון. חברי הקהילה מקיימים אורח חיים צנוע ופשוט, מתמקדים בלימוד תנ"ך, עבודה, חיי משפחה ואהבת הארץ. מרכזה התרבותי, הדתי והחינוכי של הקהילה, כמו גם המפעל הראשי ומושב המטה הינו בזכרון יעקב. ניתן ללמוד על הקהילה והעשייה העניפה שלהם בסיור בתיאום מראש פרטים ליצירת קשר לצורך תיאום סיור של קבוצות בלבד: מרים פרגר - 04-6299950

קישור לאתר - www.be-outlet.co.il

מוזאון העלייה הראשונה - בבניין היסטורי, יפה ומיוחד הנמצא במושבה הציורית זכרון יעקב, שוכן מוזיאון העלייה הראשונה ע"ש משה ושרה אריזון. המוזיאון מספר את סיפורם של אנשי העלייה הראשונה אשר באו לארץ- ישראל בשנת 1882. בקומה התחתונה של המוזאון ישנם בגדים מתקופת העלייה הראשונה, אותם ניתן ללבוש ולהצטלם ברוח התקופה, חוויה יוצאת דופן.

בגלידריית לה גופרה

טעמים ביתיים, מגוונים ומיוחדים במדרחוב

המייסדים 56, זכרון יעקב 04-6396469

במסעדת גרינגוס מסעדה לטינית גריל בר במידרחוב להזמנת מקום מראש 04-655-573

במסעדת המייסדים 16 מסעדת בשרים כשרה טלפון להזמנת מקום מראש 04-8580555

סדנה בלבידו Lavido, חברה המתמחה בטיפוח טבעי ואקולוגי בסדנה הכנת קרם לטיפוח טבעי: במהלך הסדנא למדנו ממה מורכב קרם טבעי, את יתרונותיו הרבים על פני מוצר שאינו טבעי ויצרנו יחד קרם אישי, בהתאם לעור לניחוח מועדף. לתיאום סדנה וביקור בחנות המותג מתאים לקבוצות ולפרטיים

זכרון יעקב - חנות מותג ומרכז מבקרים המייסדים 41, מדרחוב זכרון יעקב טלפון: 04-6899406

סיור במלון אלמא מציעים סיורים מודרכים באלמא מלון ומרכז אומנויות. מחיר הסיור הינו 35 ש"ח למשתתף וללא תשלום לאורחי המלון. לתאום סיור: 077-7356363 או בכתובת מייל: guestrelations@elmahotel.co.il משך הסיור כ- 45 דקות. הסיור מתחיל בהסבר על ההיסטוריה של המבנה וההווה של אלמא. במהלך הסיור נבקר בחללים ובגנים הציבוריים של המרכז, תוך התחשבות בפעילות המתקיימת במרכז באותו יום.

כל הצילומים בפוסט והזכויות שמורות לנתלי תמיר. צולם בנייד ממש #מתחת_לאף והיפוך נקודת המבט לצפייה בתמונות נוספות מהסיור:

ארץ // אחד המשחקים האהובים עלינו כמשפחה בנסיעות הארוכות פה בצ׳ילה.

ארץ

אין ספק ולפי דעתי אין על זה גם עוררין, מבחינה קולינרית פרו היא מספר אחת פה ביבשת. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתיישבנו לאכול במסעדה פרואנית. זה היה ממש כשהגענו, עוד לא ממש הכרנו את האוכל הפרואני רק שמענו שהוא ממש טעים. לילדים הזמנו מנה רגילה של עוף ואילו אנחנו לקחנו לנו מנות של דגים. כל מנה הייתה שונה מהשנייה והוכנה ברוטב אחר וכל אחת מהן הייתה יותר טעימה מהשנייה. אז הבנו שיש פה מטבח אחר שהוא ממש טעים ומאוד שונה בטעמים שלו ממה שאנחנו רגילים אליו. כשהתחלתי ללמוד על המטבח הפרואני הבנתי מה הופך אותו לכל כך מיוחד. האוכל הפרואני מושפע מהעמים שהגיעו והתיישבו בפרו וביחד עם התוצרת המקומית הפרואנית יצרו מטבחים מרתקים וטעימים. המטבח הפרואני הושפע בעיקר מהמטבחים האסייתים (יפן וסין) והאירופיים (צרפת, איטליה, ספרד). המטבח הזה כל כך עשיר ומגוון שאין בכלל פלא שבסדנאות שאני מעבירה יש הרבה מנות פרואניות.

עיר // בואנוס איירס היא העיר בשבילי

עיר

זה כל כך ברור לי שבואנוס איירס היא העיר בשבילי. אומנם, שלוש שנים גרתי בסנטיאגו אבל בואנוס איירס נכנסה לי ללב. לא פספסתי אף הזדמנות להגיע אליה, עם הילדים או סופי שבוע זוגיים. יש בה מהכל: ישן מעורבב עם חדש, מדרחובים, שכונות מגניבות, חנויות בוטיק, חנויות ספרים, קפה מעולה (וכן גם גלידות), שווקי יד שניה גדולים ועוד מכל טוב. שמורה לי פינה חמה בלב לבואנוס איירס מכיוון ששם במסעדה מעולה בשם Tegui, החלטתי לפתוח את בלוג האוכל שלי ומאז הכל היסטוריה. המסעדה הזאת מדורגת ברשימת 50 המסעדות הטובות ביותר בעולם ובצדק. אכלנו שם ארוחת טעימות מהמושקעות והטעימות ביותר שאכלתי. חוויה ממש מומלצת למי שמגיע לבואנוס איירס.

כפר // בדרום אמריקה באמת יש משמעות למילה כפר

כפר בדרום אמריקה ההבדל הוא כל כך משמעותי כאשר עוברים מהעיר לכפר. שם באמת יש משמעות למילה כפר. זה פשוט מעבר חד מעולם ראשון לעולם שלישי! יש אומנם עיירות קטנות שהן מאוד מפותחות היום כמו: פוקון ופוארטו ואראס. אבל, רוב הכפרים הם קטנים ושוממים. תמיד נדהמתי מהגודל של הבתים שלהם, קטנטנים ממש, לפעמים ממש הזכירו לי בתים מקופסאות גפרורים. כמובן, ככל שמתרחקים מהערים הגדולות ההבדלים הופכים להיות משמעותיים יותר. רואים יותר אנשים פשוטים שעוסקים במלאכות עתיקות. אני מאוד אהבתי את הנסיעות והעצירות במקומות האלה, נותן קצת פרספקטיבה אחרת לחיים שלנו. החוויה הקולינרית שהכי זכורה לי מהכפרים הייתה דווקא מהטיול הגדול של אחרי הצבא. טיילנו באי צ׳ילואה שבצ׳ילה והגענו לכפר דייגים קטנטן ושם אכלנו אמפנדס במילוי פירות ים. אני זוכרת שלא ידענו למה לצפות אז הזמנו אמפנדס אחד לשנינו ואז עוד אמפנדס ועוד אחד עד שסיימנו למוכרת את כל האמפנדסים. כמה שניסיתי למצוא ולאכול עוד אמפנדס כזה כאשר התגוררנו וטיילנו שם, לא צלח בידי. לא אכלתי עוד אמפנדס טעים כזה ונותר לי רק לתהות האם הוא אכן היה כזה טעים או שזה הזיכרון שמתעתע בי.

חי // התמזל מזלי ויצא לי לגור ביבשת ששמחה היא חלק מה DNA שלה.

חי מה אגיד, התמזל מזלי ויצא לי לגור ביבשת ששמחה היא חלק מה DNA שלה. כמובן שאי אפשר להכליל את זה על כל המדינות אבל זה ממש מאפיין את האנשים שגרים שם ושיצא לי להכיר. אנשים רגילים עם הרבה שמחת חיים שאוהבים לבלות, לרקוד, לשיר, לאכול ולשתות. זה היה מאפיין מאוד חזק בכל המפגשים שהיו לי עם אנשים שנולדו וחיו ביבשת הזו. בכל אירוע שהוזמנתי, תמיד יהיה מישהו שייקח את המיקרופון ויפליא בקולו. ריקודים - כמה רקדתי בשלוש השנים האלה, כבר שכחתי כמה אני אוהבת מוזיקה ולרקוד עד שהגעתי לשם ותמיד תהיה שם איזה מישהי שתלמד אותי איזה צעד או שניים. יש לי חברה מקולומביה שסיפרה לי שלבחורים שלא יודעים לרקוד אין בכלל סיכוי למצוא ולהכיר בחורה. אז בשבילי חי זה לשמוח ולהינות וזה מה שעשיתי שם בדיוק בשלוש השנים האלה.

צומח // זה פשוט לא להאמין שאפשר למצוא כל כך הרבה סוגים שונים של תפוחי אדמה

צומח

האמת שבכל היבשת הזאת הזאת אפשר למצוא כל כך הרבה סוגים של גידולים. אני בוחרת בתפוח אדמה. זה פשוט לא להאמין שאפשר למצוא כל כך הרבה סוגים שונים של תפוחי אדמה. מגדלים בעולם מעל 5000 סוגים שונים של תפוחי אדמה ובפרו עצמה מגדלים מעל 3000 סוגים שונים. וכיאה למספר כל כך רב של תפוחי אדמה אפשר למצוא גם המון מתכונים. לכל מדינה יש לפחות מתכון אחד שאופייני לה שבו מככב תפוח האדמה. בסדנה שאני מעבירה יש מתכון אחד שאני מאוד אוהבת שנקרא Causa limeña אפשר להכין ולהגיש אותו בצורות שונות, רבות ומגוונות וגם עם מילויים שונים והוא כל כך טעים! אחת הדרכים שאני מגישה אותו היא בצורת סושי כמו שאפשר לראות בתמונות שפה.

דומם // מדבר אטקמה הוא המדבר הצחיח ביותר בעולם, יורדים בו הכי פחות משקעים מבכל המדבריות בעולם

דומם

המילה דומם מזכירה לי את המילה דממה והיא מאוד מתחברת אצלי למדבר. יש משהו בצהוב/חום המדברי שמשרה עלי רוגע, שקט ודממה. הייתי חיילת בשבטה (סוף העולם שמאלה) המדבר והשירות הצבאי זכורים לי לטובה למרות הפודרה והמרחק מהבית. במהלך השהות שלנו בצ׳ילה טסנו לטייל במדבר אטקמה שבצפון צ׳ילה, חוויה מאוד שונה מכל הטיולים שלנו עד כה. זה היה אחד מהטיולים היותר מוצלחים שלנו, חוויה מיוחדת במינה. מדבר אטקמה הוא המדבר הצחיח ביותר בעולם, יורדים בו הכי פחות משקעים מבכל המדבריות בעולם. העיירה שישנו בה נקראת סאן פדרו דה אטקמה, היא עיירה מדברית טיפוסית עם מבנים שנראים כאילו יצאו מסרטי המערבונים של מקסיקו. יש המון אפשרויות לבילוי במדבר הזה, לא הספקנו הכל כמובן אבל ממה שהספקנו היה שווה ביותר.

קצת על...ויקי גורשטיין

שמי ויקי וב - 4 מתוך 6 השנים האחרונות התגוררתי מחוץ לישראל. בשנים האלה התבגרתי ולמדתי המון דברים על עצמי ובכלל. בין שאר הדברים שעשיתי היה לפתוח את הבלוג שלי: ״טעמים מקצה העולם״. למרות שהיום המטבח מהווה חלק מרכזי בחיי, בצעירותי לא הייתי אכלנית גדולה והאהבה שלי לאוכל ולבישול צמחה וגדלה ביחד איתי. היום אני ממשיכה לטפח את הבלוג שלי ובנוסף אני מעבירה סדנאות בישול לטיני בביתי.

את ויקי הכרתי תחילה במושב ציפורי בו התגוררתי במשך כ 20 שנה, אבל מעבר לשלום, שלום, לא היה ביננו כלום, עד שהיא נכנסה לעולם הבלוגינג בתור בלוגרית טעמים מקצה העולם ולעולם הבישול והאפייה עוד כשהייתה בצ׳ילה.

באחד הביקורים שלה בציפורי, שאלתי אותה חצי ברצינות וחצי בצחוק אם היא רוצה לעשות סדנה 1:1, היא תלמד אותי להכין אמפנדוס, ואני אלמד אותה לצלם בנייד, זה היה לפני כשנתיים שבכלל עוד לא היה לי בחלומות להיות בלוגרית ומנחת צילום בנייד, ומתארת לעצמי שגם לויקי טרם היו חלומות רחוקים והיום אנחנו בקשר, ונפגשנו שוב בסדנת בישול לטינית שויקי העבירה לנו במושב ציפורי, עבורי זוהי סגירת מעגל משמחת וטעימה במיוחד.

שלך,

נתלי

כל הצילומים בפוסט, צולמו על ידי בנייד, בסדנת בישול הלטינית של ויקי גורשטיין בביתה בציפורי, למועדי הסדנאות ופרטים נוספים של ויקי

ארץ // רציתי לחיות בארץ אחרת

ארץ

כל חיי גרתי בארץ ישראל. נולדתי כאן ותמיד מאז שהייתי ילדה קטנה שבילתה את אחרי הצהריים שלה (והערבים והלילות) בקריאת ספרים רציתי לחיות בארץ אחרת. להרגיש איך זה לחיות בשפה אחרת, ללכת ברחובות אחרים... אין מקום שאני לא נוסעת אליו שאני לא מדמיינת איך זה יהיה לגור בו-אפוא אגור, איך יראה הבית שלי, מה אלבש, אפוא אעבוד, מי יהיו החברים שלי...למרות שהיו לנו לא מעט הזדמנויות לנסוע לתקופות של רלוקיישן (הפוסט דוקטוראט שלי, הזדמנויות מהעבודה של האיש) אכשהוא זה לא יצא. אני לא מתחרטת על זה אבל גם לא מוותרת על החלום הזה. יש מצב שכשנהייה שני זקנים נגור לנו כל שנה במקום אחר שאנחנו רוצים-ככה גם לא ניפול על אף אחד וגם נעשה חיים משוגעים.

עיר // האפשרויות הבלתי מוגבלות

עיר

אני אוהבת ערים. הגודל, הקצב, האפשרויות הבלתי מוגבלות. גרתי 23 שנים בתל אביב ועד היום אני מרגישה תל אביבית למרות שאני כבר יותר שנים מזה גרה ברחובות. כשהגעתי לרחובות היא בכלל נראתה לי כפר שבטעות קוראים לו עיר. בימי שלישי אחר הצהריים כל החנויות היו נסגרות והעיר היתה שוקעת לסוג של שנת צהריים ממושכת. בכל מוצאי שבת היינו עולים על אוטובוס (!) ונוסעים לבלות בתל אביב. אני אוהבת לעשות גיחות לערים גדולות-לונדון, פאריז, ברצלונה, והרבה פעמים גם תל אביב. זה מטעין אותי באנרגיה וגורם לי להרגיש ... יותר... יותר חכמה, יותר מוצלחת, יותר כשרונית אפילו יותר יפה. ויש מקום אחד שנקרא עיר אבל אני חושבת שזאת בכלל פלאנטה-ירושליים. לפעמים אני מאוהבת בה, לפעמים לא יכולה לסבול אותה. כך או כך אני חושבת שאין מקום כזה בעולם וזאת כנראה הסיבה שכולם רוצים אותה לעצמם.

כפר // אנשים ערבים זה לזה

כפר שנה אחת גרתי בכפר. האנשים שגרים שם בטח ממש יכעסו אם הם ידעו שאני קוראת לו כפר אבל זה מה שהוא היה בעניי. בהסתכלות אחורה אני מבינה שבעצם ביליתי 10 שנים מחיי בכפר. כפר מיוחד ונהדר שנקרא מכון וייצמן. יש לו כל המאפיינים של כפר-קטן, סגור, ירוק, כולם מכירים את כולם, אנשים ערבים זה לזה....ברוב השנים נכנסתי אליו ברגל. שער אחד מאופיין בשדירת פיקוסים מפוארת מוצלת וקרירה כל ימות השנה. השער השני מקדם אותך במרחבי דשא מושקי ממטרות וצבעי עלווה המשתנים לפי עונות השנה-ניחוח הדרים, סגול הסיגלונים (ז'קרנדה) ולהבות הצאלונים. ובכפר כמו בכפר-מה שהיה פעם זה תמיד יותר טוב ממה שעכשיו, והוותק מקנה לך "זכות" להתבדח על חשבון ה"חדשים" אבל גם להתגאות בכל אחד שמצליח ופורץ דרך כאילו אתה לפחות אבא שלו.

חי // דילמה

חי מעולם לא היתה לי חיית מחמד .עד גיל די מבוגר פחדתי מכלבים ולא אהבתי אותם. פחדתי ברמה שאם הייתי רואה מולי כלב הייתי עוברת למדרכה השנייה גם אם הוא היה מובל ברצועה. לאורך כל הקריירה המדעית שלי היתה לי דילמה גדולה בכל מה שקשור לחיות מעבדה. מצד אחד ידעתי בשכל ובהיגיון שאי אפשר לעשות מדע בלי שימוש בחיות מצד שני לא הייתי מסוגלת לעבוד איתם וגם היום אני מקווה שמישהו ימציא יום אחד מערכת שתאפשר לאנושות לפתח ולחקור ולגלות תגליות חשובות מבלי להשתמש בחיות מעבדה.

צומח // נוסחה מדוייקת לניקוי ראש

צומח

כל מה שצומח משמח אותי. אוהבת שיש לי עצים מול החלון, שאני גרה בשדרה, את העציצים שלי בבית ומפנטזת על גינת גג. מקומות ירוקים מרחיבים לי את הלב (המדבר קצת פחות).

אחד הדברים החביבים עלי הוא לגלות פתאום מקום ירוק ושקט באמצע עיר סואנת. כמה דקות על ספסל במקום כזה הם הטענה משובחת של אנרגיה מבחינתי. ירוק זה צבע מרגיע ובשילוב על כל החמצן שצמחים פולטים – נוסחה מדוייקת לניקוי ראש. אולי זה לא מיקרי שיש לי עניים ירוקות?

דומם // שואפת לתרגל כל יום

דומם

דומם זה סטייט אוף מיינד. זה מצב של שקט של התבוננות של השתקת רעשים חיצוניים ופנימיים והתחברות לעצמי. דומם=מדיטציה. פעמיים בחיי מדיטציה היוותה לי גלגל הצלה-בשתי הפעמים זה היה בעקבות משבר תעסוקתי/אישי גדול ומשמעותי. בפעם הראשונה התפטרתי ועברו עלי חודשים ארוכים ללא עבודה. חברה שסיימה קורס היציעה לי לבוא "לשבת". הלכתי. חשבתי תומי שלשבת כולם יודעים אבל מה'כפת לי? אף אחד לא הכין אותי לרעש שיש לי בראש. הבנתי שלשבת זה לא מה שאני חושבת וגם דממה זה משהו אחר לגמרי. בפעם השנייה נסגרה החברה שבה עבדתי כמעט 8 שנים ושהייתה פסגת הקריירה שלי. עברו עלי חודשים קשים מבלבלים ומתישים. כשחשבתי מה אני יכולה לעשות כדי לא לאבד את שפיותי נזכרתי במדיטציה. הפעם הלכתי ללמוד את זה בצורה מסודרת ומעמיקה. אפילו קבלתי תעודת מדריך. שואפת לתרגל כל יום.

קצת על...ריבי לוי הולצמן

אחרי דוקטוראט ועשרים שנות מחקר החלפתי את חלוק המעבדה בסינר יצירה. אני מעצבת ויוצרת מוצרי טקסטיל יחודיים לילדים ומבוגרים. חוקרת כל הזמן איך לתרגם רגשות ואסוציאציות למילים צבעים ומרקמים ולתת למתבונן את התחושה שהיצירה נוצרה במיוחד בשבילו. בזוגיות רבת שנים עם עידו ואמא של שתי בנות (23 ו-18) שהן יצירות מוצלחות בפני עצמן. גרה ברחובות ומרגישה תל אביבית.

http://kalinkastudio.com/ את ריבי הכרתי בעולם הבלוגינג בתור בלוגרית ובעלת הבלוג

אחד הדברים הכי חזקים שזכורים לי במפגשים עם ריבי, זה התרשמותי הגדולה מהידע העצום שיש לה ומאהבתה לקריאת ספרים והיצירה שנובעת כמעין ריקוד בין הדוקטורט בתחום המדע שעשתה לבין היצירה שהיא תופרת ומחברת לנו מרקמים מעולמות שונים.

אשמח שתכתבי לי בתגובות מהי קריאה בשבילך?

שלך,

נתלי

כל הצילומים של ריבי בפוסט נעשו תוך כדי ואחרי סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף שהעברתי בחוף הים. מרגש אותי מאוד להראות את התוצרים שלה, תחת הבית שלי :).

ארץ // להתאהב בארץ חדשה אליה הגעתם // צילום מהנייד: נתלי תמיר

ארץ

לפעמים לא צריך יותר מיום כדי להתאהב בארץ חדשה אליה הגעתם. אבל כדי שמערכת היחסים החדשה הזו תחזיק מעמד, צריך להישאר שם קצת. אי אפשר לעזוב אותה אחרי כמה ימים וכמה מוזיאונים, הרים, אגמים וחנויות. אבל לא תמיד יש זמן. כי הטיולים שלנו לרוב לא נמשכים יותר משבועיים או אולי שלושה. פעמיים בחיים הייתה לי הזדמנות לחוות את המקום שבו אני נמצאת בצורה יותר אמיתית. פעם בניו-זילנד, אותה היכרתי דרך טיולים רגליים ארוכים עם נופים שבצדק הוגדרו מהיפים בעולם, וגם דרך האנשים שבביתם ישנו במהלך הטיול, ודרך עוד הרבה דברים, נופים ואנשים. בפעם השניה זה היה בקרוואן שלקח אותנו לסיבוב מדהים של אלפי מיילים בחלקה המערבי של ארה"ב, שם חיינו את היום יום, עם הילדות שלנו, עם הנופים והשופינג והחוויות שצברנו כל יום.

עיר // תל אביב // צילום מהנייד: נתלי תמיר

עיר

תל אביב. אני אוהבת כל כך הרבה דברים בה. אפילו חיפושי החניה האינסופיים אינם גורמים לי לאהוב אותה פחות. אני אוהבת בעיקר את החלקים הישנים שלה, העייפים. אני אוהבת להסתובב בלי מטרה, וגם אם אני נמצאת באיזור שאני מכירה, לגלות מקומות חדשים. יש מקומות בעיר שבהם הזמן עצר מלכת, ולפעמים אני רוצה לקפוץ אחורה בזמן לתקופה של הקמת העיר, להליכה בחולות לפני מאה שנים ולימים שבהם נפתחו אותן חנויות שקיימות גם היום.

כפר // זכרונות // צילום מהנייד: נתלי תמיר

כפר חיים אחרים, אבל לא שלי. זכרונות. של עגלות עם סוסים, ואנשים זקנים עם פנים מלאים קמטים ובגדים מרופטים שמצליפים בסוסים כדי שימשיכו לצעוד בשבילי עפר או סתם בצידי הכביש. זכרונות של כפרים קטנים שנראים קצת כמו האנשים הללו. כל זה קורה בדרך בין הערים ברומניה, שם יש את הכפרים שבזכרונות שלי. את הכל ראיתי רק מבחוץ כי אף פעם לא נכנסתי לבית בכפר. לא חוויתי את המסורת ההולכת ונעלמת הזו מעבר לצפייה מהצד.

חי // לחיות את החיים // צילום מהנייד: נתלי תמיר

חי לחיות את החיים זה לא אומר שעוזבים עכשיו הכל ונוסעים לטיול מסביב לעולם. זו כמובן אפשרות, ואפילו חלום אצל לא מעט אנשים, אבל לחיות את החיים זה גם לדעת מה אתה אוהב ולהצליח לשלב את זה איפשהו ביום יום. לא צריך לשמור הכל לעתיד, ההווה הרבה יותר מעניין.

דומם // חוף ים בשעות הבוקר // צילום מהנייד: נתלי תמיר

דומם

מה יותר דומם מחוף ים בשעות הבוקר, כשרק את נמצאת שם עם כוס המשקה האהוב עליך (סודה?) והכל שקט מסביב כי החלטת שהיום את לוקחת פסק זמן קטן מהחיים, וכל מה שאת רוצה זה להרגיש קצת רוח וששום דבר מסביבך לא יזוז כדי שתוכלי להתנתק מכל המחשבות שלך ופעם אחת להצליח לחשוב על... כלום.

צומח // להכניס את החוץ פנימה // צילום מהנייד: נתלי תמיר

צומח

אני חולמת להכניס את הטבע הביתה. שיהיו לי צמחים קטנים בכל מיני פינות בבית וגם כמה גדולים עומדים ליד איזו ספה או שידה. התחושה הזו של להכניס את החוץ פנימה היא מאוד נעימה ומרגיעה. בפועל, אין בי את מה שצריך כדי לתחזק את זה, ואני תמיד דוחה את זמן ההשקיה ליום אחר, ואת התוצאות רואים בשטח. כל מה שנותר לי הוא לצאת החוצה לראות את הירוק שיש בגינה, לנסוע לטייל במקום שיש בו מים וצמחיה ולחכות ליום הזה שכבר לא אדחה את ההשקייה והירוק ישאר גם בפנים.

קצת על...עמנואלה בינר

שמי עמנואלה בינר ומגזין 'מיס מנדלה' הוא המקום שבו בחרתי להראות לכן עולם שגיליתי ואני ממשיכה לגלות כל יום - עולם של נשים ושל מרחבי עבודה. בקריירה הקודמת שלי ראיתי מול עיניי בעיקר טבלאות אקסל, כבעלת תפקידים שונים במחלקות כלכליות של חברות גדולות. החלטתי לקחת הפסקה מכל החישובים ולחשוב על שינוי בחיי. להגשים כל מיני חלומות שאת חלקם אפילו לא ידעתי שיש לי (לפחות לא במודע). פניתי אל היצירה, שתמיד הייתה קיימת אצלי, ואל הכתיבה, ופתחתי בלוג.

את עמנואלה הכרתי ממעקב יומיומי אחרי פינות העבודה שהיא מעלה ברשת ובבלוג המקסים שלה. יש משהו בפינות עבודה שמספר על עולם ומלואו ואותי תמיד מסקרן לראות לפרטי פרטים את הפינה והאישה שעומדת מאחוריה.

אפילו בהשראתה יצרתי לי פינת עבודה משלי- ניתן לקרוא פה ואף לקבל פרינטבל של גלויות להדפסה.

בימים אילו עמנואלה עובדת על פרוייקט חייה בה היא מאגדת פינות עבודה מובחרות שליקטה לספר מעוצב ומיוחד. ניתן לראות ולהתרשם מהפרוייקט כאן https://www.headstart.co.il/projectsupporters.aspx?id=25141

אשמח שתכתבי לי בתגובות מהי הפינה שלך?

שלך,

נתלי

צילום פרופיל של עמנואלה: מאיה חבקין

כל שאר הצילומים נעשו על ידי נתלי תמיר בחופי הים של תל אביב, הצילומים צולמו בנייד: אייפון 7 ממש #מתחת_לאף

מעוניינת להרשם לסדנת צילום בנייד ממש #מתחת_לאף לחצי כאן

שאין רק אמת אחת//

ארץ

אחרי התואר הראשון התחלתי לחלום על מגורים בארצות אחרות ועד עכשיו זה עדיין לא קרה. החיים חד פעמיים מדי בשביל לחיות רק במקום אחד. אבא של הבנות שלי חי כבר עשר שנים בפראג, ואני רואה מה זה עושה להן כבנות אדם. יש להן שם בית ומשפחה צ'כית, והן היו שם עשרות פעמים. זה מרחיב להן את נקודת המבט, והופך אותן ליותר סובלניות. מגיל קטן הן מצליחות לראות את המורכבות של הדברים – שאין רק אמת אחת. בעיני זו סגולה לחיים עשירים ומיטיבים. אני מקווה שיגיע הזמן שבו אוכל לאפשר לעצמי מדי שנה במשך כמה חודשים לחיות בכל פעם בארץ אחרת. אבל גם בחלומות הכי פרועים שלי – אני תמיד חוזרת לכאן. אני ישראלית, מרכז החיים שלי הוא כאן, לטוב ולרע, השורשים שלי כאן וזה חלק בלתי נפרד מהזהות שלי, ממי שאני.

השכבות //

עיר

נולדתי בתל אביב, ורוב חיי אני גרה בהרצליה. אני עירונית שורשית. אוהבת במיוחד ערים גדולות: את הקצב שלהן, את המגוון האנושי והתרבותי, את השכבות – בעיקר את מה שישן ונשאר כדי לספר סיפור. השכונות האהובות עלי בארץ וגם בחו"ל הן הישנות והמרופטות, שהוחזרה להן עטרתן עם טוויסט עכשווי. העיר האהובה עלי בארץ היא תל-אביב ובחו"ל – ניו יורק. כשאני מגיעה אליה אני מרגישה שהגעתי הביתה, ואף פעם לא די לי ממנה. ואז כשאני חוזרת לתל אביב היא נראית לי כל-כך קטנה, ולוקח לי זמן להתרגל אליה בחזרה. בשנים האחרונות אני נהנית מזה שבן זוגי חי בתל אביב, ואני חולקת את חיי בין שתי ערים. אין לי ספק שכשהילדות שלי יגדלו ויסיימו את בתי-הספר נחזור לגור בתל אביב, כי למרות הצפיפות, הפקקים וזיהום האוויר – אני נושמת בה טוב יותר בכל המובנים.

מחייה את נשמתי //

כפר

בתרגיל שעשינו בתחילת קורס מאמנים הדבר הראשון שיצא שחשוב לי זה "להיות בטבע". לאור הפיסקה הקודמת, זה די הפתיע אותי. כשהילדות היו קטנות דווקא חשבתי שבאיזשהו שלב נעבור לגור במושב בבית עם חצר, מרחבים פתוחים להתרוצץ בהם ושמיים כחולים. כמו שהייתה הרצליה בילדותי. התגרשתי, זה לא קרה, וגם הרצון נעלם, אבל מאז אני מקפידה למצוא לי מדי יום פיסה של טבע בעיר. זה מחייה את נשמתי ופותח לי את הלב ואת המחשבה. זו יכולה להיות צעידה או ריצה בפארק או בים. אלו יכולים להיות גם רגעים של בהייה בירוק/כחול או קריאת ספר בחוץ. העיקר להרגיש את האוויר של החוץ.

שמירת חיים //

חי

כשהייתי ילדה רוב חברותיי הטובות אהבו מאד חיות, ואחת מהן אפילו הפכה לוטרינרית. אצלי זה בכלל לא היה עניין. לא אהבתי חיות ולא שנאתי אותן. מאז שנולדו הילדות גידלנו בבית דגים, אוגרים, תוכי, ואפילו חתולה איתה החזקנו מעמד שמונה ימים, ואירחנו בדרך קבע חיות מפינת החי בבית-הספר. אף אחת מהן לא נגעה לי בלב. מה רבה הייתה הפתעתי כשלפני שמונה שנים, באמצע ביס של מאכל בשרי טעים להפליא הבנתי שאני לא יכולה להמשיך לאכול בשר. מאז אני צמחונית אדוקה, וכרגע זה נראה בלתי הפיך. שנים של תירגול מדיטציה של תשומת לב (מיינדפולנס) תוך כדי הקפדה על שמירת חיים עשו את שלהם.

להצמיח אנשים //

צומח

אני נכדה של גנן. לפחות פעמיים בשנה אני הולכת למשתלה וחוזרת עם ארגזים מלאי צמחים עונתיים אותם אני שותלת באדניות ובעציצים שבמרפסת. הרגעים האלו הם רגעי אושר גדול בשבילי – הצבעוניות, ההתחדשות, הטבע הפרטי שלי והמגע של הידיים באדמה הרטובה. גם ההשקיה היא טקס של הירגעות בשבילי. עד היום לא התקנתי טפטפות, ואני ממלאת את המשפך מספר פעמים, הלוך-חזור, ונהנית מעצם ההשקיה. אני תמיד אומרת שבמובן מסויים הלכתי בדרכו של סבא שלי: הוא במקצועו הצמיח צמחים, ואני בחרתי להצמיח אנשים – לעזור להם לזרוע את מה שיניב להם את החיים שהם רוצים. כשזה מצליח – אין סיפוק גדול מזה.

זמן דמימה //

דומם

אנחנו חברה מופרעת קשב. משנה לשנה נהיה קשה יותר לדומם את "הדיסקוטק הפנימי" שרץ לנו בראש, להשקיט את המחשבות, להתרכז במשהו אחד או פשוט להיות בשקט. אני מתרגלת ומדריכה מדיטציה כבר עשר שנים. זהו זמן דמימה מבורך, וזה אחד השרירים העיקריים שכדאי לתרגל בעידן הנוכחי. מיקוד, שמחה, בריאות ושיפור ביצועים בכל התחומים מובטחים למתמידים. ובמובן אחר, כשלמדתי ציור לפני שנים, אמרה לי המורה לציור שאני חושבת בתמונות, כל הזמן מצלמת. היא צדקה. אחד הדברים האהובים עלי הוא לצלם את מה שאני רואה. זה מאפשר לי להתעמק במה שקורה ולהתרכז בו, להקפיא את הרגע ולהיות איתו בזמן שהוא קורה. זה גורם לי לראות יותר פרטים, ואחר כך גם מאפשר לי להיזכר.

להתעמק //

ים

הים הוא ה-מקום שלי. למעט שנתיים בין גיל שנתיים עד ארבע, גרתי כל חיי ליד הים. הוא המקור שלי לשקט, לנחמה, לפתיחת הראש, ליצירתיות, לאסוף את עצמי מחדש ולהמשיך. יש מתאם מלא בין מידת החיוניות שלי לבין ההגעה שלי לים. שבועות שבהם אני לא מגיעה לים – הם שבועות פחות טובים. ולעומת זאת, מספיקה פעם אחת בים כדי להפוך לי את ההרגשה על פיה, ולהעיר אותי בכל המובנים. הרבה יותר זול וזמין מפסיכולוג. בים אני משחררת הכל, את כל מה שצריך, את כל מה ש"נכון", את כל מה שידעתי עד עכשיו. אני נותנת לעצמי פשוט להיות מול הכחול הגדול הזה, לשמוע את רחשי הגלים, להרגיש את החול בכפות רגליי היחפות, תמיד יחפות – חוץ מאשר בחורף. זה פרדוקסאלי – כי אני תמיד חוזרת ממנו יותר ממוקדת, והכי חשוב – יותר שמחה. הוא הטבע העיקרי שלי בעיר, ומאפשר לי את הגם וגם. היו שנים שבהן את פגישות העבודה הכי חשובות שלי קיימתי בים, ואף אימנתי בים. כך המתאמנים שלי הרוויחו פעמיים: פגישת אימון/עבודה ואת הים באמצע היום. בעיני זו דוגמא מעולה ליעילות.

כי מה שיש בינינו//

שיר אהבה לים

טוב, ברור שהוא חיכה לי. רק שאני אחרת והוא אחר ושנינו לא ידענו להגיד מה נשתנה.

אז שתקנו ואני פשוט צעדתי והוא פשוט עשה את מה שים עושה. והשמש זרח מעל שנינו.

וחשבתי לעצמי שחזרתי. גם אם אתמול הייתי במקום אחר היום אני כאן וזה מה שחשוב.

וכנראה שאחזור שוב מחר כי מה שיש בינינו זה לתמיד.

וחייכתי כי זה מה שאני עושה והוא המשיך לעשות את מה שים עושה.

ועוד אנשים באו וחייכו ואמרו שטוב שבאתי "את נראית נהדר כבר מזמן רציתי לומר לך"

ואמרתי שכנראה אבוא שוב מחר

והלכתי והוא נשאר ונהיה יום חדש.

אהבת את המשחק, ארץ, עיר, כפר, חי, צומח.

אשמח שתכתבי לי בתגובות מהו צומח בשבילך?

שלך,

נתלי

קצת על...טל בר

טל היא יועצת ארגונית ומאמנת להפחתת לחצים ושחיקה. מרצה, מנחה סדנאות ומלווה תהליכים ארגוניים ופרטניים שמטרתם לתת כלים לוויסות הסטרס בעבודה ובחיים האישיים, ולנהל את משאבי הכוח האישיים והארגוניים בצורה אפקטיבית. במילים אחרות, להצליח "לתדלק" ולהטעין את עצמנו במהלך היומיום, כדי להוציא לפועל בצורה מיטבית את מה שאנחנו רוצים בחיים ובעבודה. ניתן לקרוא על זה עוד בבלוג שלה "זמן לנשום" באתר סלונה. היא בת 46, אמא לנועה (בת 17) ולשירה (בת 14), ובזוגיות פרק ב' עם קובי, שהביא איתו לחייה עוד שלוש בנות (נעם 23, הילה 19 ורוני 17).

את טל הכרתי במהלך לימודי הפרלמנט של יונית צוק, הכינוי שלי עבורה: ״ממציאות לדמיון״, אני אוהבת להכנס ביחד איתה לתאים במוח ולנטרל את הרעשים והלחצים בשביל להתמקד בצבעי הקשת בענן. כל הצילומים של טל בפוסט נעשו תוך כדי ואחרי סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף שהעברתי. וזה מרגש אותי מאוד להראות את התוצרים שלה, תחת הבית שלי :).

צולם בנייד במהלך סדנת סיאנוטייפ צילום: נתלי תמיר

לפני שנה בדיוק, כשהחלטתי להצטרף ללימודי הפרלמנט של יונית צוק, במטרה לפתוח בלוג על החוויות האישיות שלנו במעבר מן העיר אל הכפר, על הילדים, המשפחה וההתמודדות, נתקלתי פעם ראשונה בחסימה והטלת וטו, מצד אישי היקר לשגעונות שלי (והיו הרבה- תאמינו לי).

צולם בנייד במהלך סדנת סיאנוטייפ צילום: נתלי תמיר

חשיפת יתר

הוא לא רצה להחשף לאור השמש, וטען בפה מלא כי חשיפת יתר ממש מסוכנת ושמש חזקה מידי יכולה לגרום לקרינה מזיקה, ממכרת, רדודה, שטוחה ואף הרסנית ביותר.

"למה שיעניין מישהו מהו עולמך? למה הם צריכים לדעת מה את עושה, איפה ולמה? מה הקטע שלך לפרסם ולהעלות לרשת כל דבר? למה צריך לעניין את כל ׳העולם ואשתו׳, מה קורה בביתנו הקט?" הוא בשלו, המשיך להציף בפניי שאלות. ניסיתי להסביר לו, שאין פה ציר זמן, זה בעיקר להוות השראה עבור אחרים. די לי לתת השראה לבן אדם אחד, ואדע שאני את שלי עשיתי. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול, אז התחלתי לפעול.

צולם בנייד במהלך סדנת סיאנוטייפ צילום: נתלי תמיר

רקיחת תמיסה

נאלצתי להאפיל את התאים במוח שחוסמים, ולמצוא חדשים שיכולים להחשף לאור מבלי לפגוע באחרים. הייתי לגמרי בשלי, והתחלתי לרקוח נוסחה לתמיסה שונה שתוכל ליצור עולם תוכן שלם שממוקד אך ורק בי. הפסקתי לצלם את ילדיי בכל מקום אליו הגענו, לתייג חברות שאיתם נפגשתי, ולספר לכולם, איפה היינו ומה עשינו. צילמתי בנייד, טבע בעיר ובכפר ׳ללא אנשים ובניינים׳, והתמקדתי רק ביופי שמסביבנו ובעיקר במה ש #מתחת_לאף.

כתבתי על חוויות אישיות ושלי בלבד.

צולם בנייד במהלך סדנת סיאנוטייפ צילום: נתלי תמיר

מנגטיב-->לפוזיטיב

נתתי במה לדמותי אשר החלה להחשף לשמש עד הופעת בבואתי שלי. הפכתי מנגטיב לפוזיטיב וייצרתי תוכן מראיית המציאות שלי ולא דרך מציאות של אחרים. התחלתי להוציא את האמיתית שבי שהיתה קבורה שם שנים.

צולם בנייד במהלך סדנת סיאנוטייפ צילום: נתלי תמיר

זמן חשיפה

לאחר כמה נסיונות, ושינויים שהרשת הדיגיטלית מאפשרת, כי הרי הכול ניתן לתיקון, למחיקה, הוספה/הסרה, נסיון ותהייה בשונה מן המודפס. השקעה של שעות על גבי שעות בקריאת בלוגים, פוסטים ,למידת עולמות אחרים וכתיבת תגובות ענייניות ומעמיקות, אם זה בצילום בנייד, בכתיבה (שהיתה לי איתה חסימה גדולה כמעט 40 שנה) חזרה לנגינה בפסנתר, לעצב ולאהוב את מה שיוצא. ללמוד דברים חדשים ושונים בצילום ועריכת וידאו, לחקור דברים שמעוררים עבורי השראה בלי סיבה, למצוא מה מגביר לי את הפעימה, ללכת להרצאות וסדנאות, להפגש ולהתערות, ובעיקר לחשוב פוזיטיבי על החיים. ניטרלתי כל מידע חושפני ומזיק על חיי היום יומיים ברמה האישית והמשפחתית. למרות שכל יום המשכתי להיות מאוד פעילה תחת השמש והרשת, הפעילות שלי היתה מאוד ממוקדת, במטרה שלשמה עליתי לחשיפה - להפוך את העולם לטוב ויפה יותר. כמה שנשמע קלישאתי, ככה מאמינה בכך באמונה שלמה.

צילום בוידאו, עריכה וליווי ניגון בפסנתר: נתלי תמיר

כוח האנרגיה

הבנת יחסי הכוחות בחשיפה ברשת ובשמש, הובילה אותי למסקנה שאם מתמכרים לאנרגיה שהיא מייצרת, ללייקים ולתגובות שטחיות ולא רציניות, משתלטים כוחות של אנרגיות נגטיביות: צרות עין, צביעות, חוסר אמינות, זיוף, התחנפנות, אינטרסנטיות, ונסיונות להוריד אותך מהבמה. נשרפת התמונה במהרה, והמדיה הזאת שיכולה לתת במה ואפשרויות אין סוף יכולה באותה מידה להתהפך על יוצרה. צריכים מיד להאפיל את החדר, לאותה תמיסה שרגישה לתאורת השמש, לעשות חשיבה מדוייקת יותר, לתת לה לנוח, לנטרל רעשים וגונבי אנרגיות, להתייבש על מנת שיהיה אפשר לייצר ממנה שוב אנרגיה פוזיטיבית ופורה מההתחלה.

צולם בנייד במהלך סדנת סיאנוטייפ צילום: נתלי תמיר

להוציא לאור

בא לך להמשיך ולהוציא לאור, להעלות ולשתף מן היצירה שלך, כי אתה מבין שאתה לא לבד במערכת ובקוסמוס, כי יש רשת וקרניי אור של אנשים מאחורייך, שרוצים בטובתך, וצמאים למה שיש לך להציע באותה דקה. לפני כחודש וחצי העלתי בפייסבוק ובכל המדיות, שיש לי חלום: להצטרף לרות "מכנפי רוח- טיולי בוטיק לנשים ברומניה" ולהנחות שם סדנת צילום בנייד, בכפרים ובטבע #מתחת_לאף. לא ביקשתי מאף אחד להעביר זאת הלאה, רק כתבתי את אשר על ליבי ועל חלומי.

​

​ התגובות והשיתופים עד עכשיו מהדהדים בי באהבה ובחום בלתי מובנת מאליה. למעלה מ-60 שיתופים בכל המדיות השונות, והופ התגשם לו החלום במהירות האור. בלי ששמתי לב והספקתי לעכל את המהירות והיתרונות של הרשת, נפתח לי ספוט של אור מיוחד ומרגש מאוד, והשמש הוציאה אותי לאור.

צולם בנייד במהלך סדנת סיאנוטייפ צילום: נתלי תמיר

מה שיותר עמוק, יותר כחול

קרני השמש שנוגעות בנו מאפשרות לנו להחשף בדברים שביום יום הם לא באים לידי ביטוי, בעיקר לכאלו שחסרי בטחון בפנים מול פנים. ליצור קונטרסט מאוד חזק בין מה שמופיע על המסך לבין מה שמופיע באמת. רק יחידי סגולה שיודעים לזהות בין המרווחים, מגלים שאותה דמות שקטה ומופנמת, גם מוארת, יוצרת, ומוכשרת שלאט לאט מתפתחת ומקבלת את הגוון המדוייק עד ליצירת תמונה שלמה. כשיש הלימה בין הרשת הווירטואלית לבין המציאות. בין הנגטיב לפוזיטיב. הרגישות לאור מתפוגגת והופכת לכחולה ועמוקה.

צולם בנייד במהלך סדנת סיאנוטייפ צילום: נתלי תמיר

תודה שהיית איתי ביציאה לאור, אשמח שתכתבי לי בתגובות למטה, איך את נחשפת לשמש?

רוצה לקבל פוסטים חדשים וטיפים ישירות למייל, מוזמנת להרשם.

המשך יום זורח וכחול במיוחד.

שלך

נתלי

פינת המוזות והתודות:

רחל ארז - מנחה לסדנת סיאנוטייפ, צלמת ואומנית, אשר גילתה לי טכניקת דפוס עתיקת יומין, ועולם ומלואו, כיצד ניתן להחשף לשמש ולמצוא אוצרות, תמונה שלמה, כחולה ועמוקה.

מיכל מונטג - בלוגרית ומעצבת פנים, שותפה אמיתית לסדנאות וסיורים, מפגש עם אומנים מיוחדים, עליה המציאו את המשפט: ״מים שקטים חודרים עמוק וכחול״. יש לה את אחד הבלוגים היותר היפים בארץ, בו פוגשים אומנים וחומרים חדשים ומדליקים.

עיצוב ועריכת הוידאו נעשו על ידי.

כל הצילומים צולמו על ידי באייפון se במהלך סדנת סיאנוטייפ בהנחיית רחל ארז.

צולם ברומניה, במהלך סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף בהנחייתי, צילום: נתלי תמיר

ארץ*

בשבילי ארץ היא מילה רחוקה.

גאוגרפית עבורי "היא" נמצאת מעבר לים. יש בה ריח של בשמים ותבלינים, ערפילי בוקר, גשמים באמצע הקיץ, מפות שאת פורשת באמצע פריז או איזה ג'ונגל,

תרמילים כבדים שאת נושאת בגבורה על כפיים דקיקות.

יש לי מן דרך מאד רומנטית ונאיבית לחוות ארצות.

אולי כי אני בעיקר תיירת כורסא אמיצה. מתוך כורסת הכתיבה שלי אני מפליגה או ממריאה (לפי הצורך). הכתיבה מאפשרת לי לטייל בכל מקום.

היעדים המועדפים:

~ ארצות של השראה. עוצמת עיניים, פוקחת את החלומות שמתרוצצים לאורכו ולרוחבו של הלב, ואני כבר שם.

בארצות ההשראה אופניים הם טחנות רוח ענקיות, העצים הם סולמות, וגיגית של כביסה היא אוניית

מפרש ענקית. במובן הזה אני הכי תיירת. אני מצלמת וכותבת.

~ ארץ של אלוהים.

הכי רחוק שהגעתי זה קצת קרוב לאלוהים. זו ארץ פלאות. שבה הכל אפשרי (כמעט).

אני חוזרת מהביקורים אצלו מלאה בידע מרפא.

זו הסיבה שרציתי להיות מטפלת לפני עשרים שנה.

רציתי לצאת למסעות האלה על בסיס קבוע

וללמד א.נשים שזה אפשרי ושיש לנו נגישות לידע מרפא ומזין.

צולם ברומניה, במהלך סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף בהנחייתי, צילום: נתלי תמיר

עיר * כפר

נולדתי בראשון לציון. העיר של היום (פלנטה של שכונות מסועפות),

זו לא "רישון" של פעם שהיתה מוקפת פרדסים ושדות ושאת פעולות

הצופים שלנו העברנו ב"חולות" (דיונות זהובות של ממש).

הייתי ילדת עיר לכל דבר ועניין אבל במהות שלי, בגרעין, אני ילדת כפר.

כל חיי הייתי בטוחה שאגור בקיבוץ

ואגדל חמישה ילדים. החיים דווקא לקחו אותי רחוק לתוך לב ליבה של תל-אביב,

ובלי לשים לב גרתי שם כמעט עשור וחצי.

פיתחתי שם איזו הפרעה דו קוטבית קלה. מצד אחד חייתי את השעות הקטנות, את המסיבות, והעבודה האינטנסיבית, ומצד שני כמו כל איכרה ממוצעת השעון הביולוגי שלי (מאז ומתמיד) עבד על אפליקציית הטבע –

מתעוררת עם הציפורים ושוקעת עם השמש.

הייתי שוחה בגורדון עם הפנסיונרים, שותה תה קמומיל לפני השינה,

וחולמת על הבחור המיוחד שלי שיקח אותי לגור בכפר.

ובחיים (שלי) כמו בסיפורים, הוא הגיע עם אוברול,

רכוב על פיאסטה, התאהבנו, ועברנו לגור בבנימינה.

חייתי כל כולי בימי בנימינה של אהוד מנור:

הימים הכי יפים שלי

הימים היחפים של בנימינה -

כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,

השמש לא מיהר.

היום אנחנו גרים בחדרה. ואני ממשיכה להתגעגע לבנימינה.

צולם ברומניה, במהלך סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף בהנחייתי, צילום: נתלי תמיר

חי –

*חיים

"כשהנעל מתאימה לא מרגישים את הרגל".

החיים שלי היו כאלה שתמיד הרגשתי את הרגל, ולפעמים את כל הגוף.

החיים לא היו תמיד ב"מידה שלי" והיו תקופות של מאבקים

למצוא את המידות שנכונות לי.

היו תקופות שפרקטיקלי נדחסתי לתוך הבגד כדי להיות כמו כולם.

אחר כך הבנתי שאת החיים שלי עלי לתפור למידותי. עבודת יד.

ובמקום להיות כמו כולם, אני רק צריכה להיות כמוני.

זה עדיין "שיעור המלאכה" שאני הכי אוהבת להשתתף בו ולשתף אחרות.

צולם ברומניה, במהלך סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף בהנחייתי, צילום: נתלי תמיר

צומח -

*טבע.

הטבע בעיני הוא – "היא" - יישות עוצמתית וחכמה.

כילדה אהבתי לחבק עצים ושרתי לעציצים שלי.

היום אנחנו בעיקר מתכתבות.

**

שָׂדֶה

כָּל הבּוֹקר

חִיכיתי לָרוּחַ,

אֲבָל כשעברתי בַּשָּׂדֶה,

רָאִיתִי שְׁבִיל שֶׁל עֲשָׂבִים כְּפוּפִים.

הַשָּׂדֶה סיפר לִי רוּחַ.

**

יַעַר

כשהלכתי בַּיַּעַר אֶתְמוֹל,

עָצמתִי עיניים,

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַיַּעַר

לְהַקְשִׁיב לִי.

צולם ברומניה, במהלך סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף בהנחייתי, צילום: נתלי תמיר

דומם

* דממה – הבילוי המועדף עלי. !

מערכת החושים שלי מאד רגישה

(מה שעושה את הכתיבה מאד קלה כי הכל נוגע ומניע אותי,

מצד שני קצת לכי תחיי ככה ביום יום כשקניות בסוּפֶּר הן מבצע צבאי ).

ולכן תמיד אעדיף מקומות שקטים, עדיף דוממים (עדיף בחלל).

לא מזמן נתקלתי בביטוי "דיאטה סנסורית"

לא מרזים מזה אבל זה מעניק הרבה שקט ואיזון לגוף ולנפש.

במובן הזה, המדבר הדומם הוא המקום המאזן ביותר עבורי.

קצת על...דור גבע

אמא לשלושה, בת 48,

יוצרת במילה, כותבת, מתקשרת, מורה ל"תטא הילינג",

מנחה ומלמדת נשים וקבוצות בנושאי הגשמה ושפע.

עורכת טיוטות אחרונות לספר שירה ראשון.

אהבת את המשחק, ארץ, עיר, כפר, חי, צומח.

אשמח שתכתבי לי בתגובות מהו טבע בשבילך?

שלך,

נתלי

כל הצילומים צולמו באייפון SE, עיצוב ועריכה נעשו על ידי נתלי תמיר- במהלך סדנת צילום בנייד # מתחת_לאף שהעברתי בטיול התעוררות ברומניה בהפקת רות רונן.