התנחלות אדם הוקמה בראשית שנות ה-80 על אדמות שישראל בזזה מהכפר הפלסטיני ג'בע, באמצעות הכרזה עליהן כאדמות מדינה. במשך שנים ההתנחלות היתה מכונסת בתוך חלק מהשטח שנבזז באופן רשמי, אבל סביב שנת 2000 כל זה החל להשתנות במהירות וההתנחלות אדם הפכה בהדרגה למדגרת אלימות לאומנית/פונדמנטליסטית, שמתפשטת לאלפי דונם סביבה. זה החל עם כניסתה של אוכלוסייה חרדלית וחרדית להתנחלות ונמשך עם פריצות דרכים וגידורים פיראטיים. בשנת 2003  הוקם המאחז הלא חוקי שנקרא בתחילה "בני אדם" ולימים שמו שונה ל"סנה", עליו כתבנו כאן לפני כ-5 חודשים. כאן קישור לפוסט שאותו אנו ממליצים לקרוא שוב על מנת להבין מה מתרחש שם בשנה האחרונה.

מה שלא ידענו לפני חמישה חודשים, הוא שב-23.11.2023, כלומר 6 שבועות לאחר תחילת המלחמה, המנהל האזרחי הכריז על שטח גדול מאוד שנמצא בין המאחז ובין ההתנחלות כאדמת מדינה. על העובדה הזו למדנו בימים האחרונים מהמפה המצורפת להודעת המנהל האזרחי על הכוונה להרחיב את גבולות ההתנחלות אדם, שבה מצויין כי בכוונת המנהל האזרחי להוסיף 1,107 דונם לשטח השיפוט של ההתנחלות.

ההכרזה החדשה כוללת 500 דונם, כלומר קצת פחות מחצי מכלל השטח שהמנהל האזרחי מתכוון להוסיף לשטח השיפוט של ההתנחלות אדם. שאר השטח  שבכוונת המנהל להעביר עתה להתנחלות, הוכרז כאדמת מדינה כבר בשנת 1984. 

מבט על המפה המצורפת להודעת המנהל האזרחי מלמדת כי ההכרזה החדשה נועדה למעשה למלא את החוליה החסרה בין שתי הכרזות משנות ה-80. כיום שטח השיפוט של ההתנחלות אדם עומד על כ-3,260 דונם. זאת אומרת שלאחר הוספת השטח, שטח השיפוט של ההתנחלות הזו שחיים בה כיום פחות מ-6,000 תושבים, יעמוד על כ-4,370 דונם.

ההכרזה הסודית הזו עבור התנחלות אדם, היתה ההכרזה השניה בשנת 2023. הראשונה כללה שטח קטן יחסית של כ-14.5 דונם בלב המאחז המבודד והאולטרה אלים חוות גלעד.

הכרזות על אדמות מדינה נעשות באופן פומבי, תוך פרסום תעודת ומפת ההכרזה גם באתר המנהל האזרחי וגם בשטח באמצעות שלטים צהובים שנכתב עליהם "אדמות מדינה אין להסיג גבול". אלא שכל זה לא נעשה במקרה זה. כל זה לא צריך להפתיע, שכן זה ביטוי אחד נוסף של תרבות הביזה המקומית, שיש כך מסתבר עדיין כמה כאלו בתוך המערכת שמנסים להסתירה.

עו"ד ארליך, איש המחלקה המשפטית של ארגון הימין הקיצוני קהלת, שעומד מאחורי ההפיכה המשטרית, היה בעבר העוזר המשפטי של השופט נעם סולברג. לאחרונה הוא ניסה להתמנות לשופט בבית המשפט השלום. בינתיים המינוי לא צלח, אבל ארליך עוד צעיר. בחודש מרץ האחרון העלנו כאן פוסט שבו הסברנו מה הבעיה עם המועמד ארליך. אם לתקצר את מה שכתבנו שם, אז העניין הוא שארליך הוא פשוט בוזז אדמות סדרתי. פעם במאחז עמונה שפונה בשנת 2018 והיום בחלקה הדרומי של ההתנחלות עפרה, ארליך תמיד מקפיד לגור בבתים לא חוקיים שנבנים על אדמות בבעלות פרטית (טאבו) של פלסטינים. כאן קישור לפוסט שכבר כתבנו עליו.

כמה רחובות מארליך מתגורר הבוס שלו בארגון קהלת, עו"ד אביעד בקשי המשמש כ"ראש המחלקה המשפטית" בארגון. עו"ד בקשי הוא כבר פיגורה בקנה מידה של בית משפט העליון. לפחות לדעתו של שר משפטים בממשלת הימין המושחתת, יריב לוין. לוין כידוע מונע מינויים של שופטי בית משפט עליון ושל נשיא בית המשפט העליון, בניסיון לאנוס את הוועדה למינוי שופטים שהוא עומד על פי חוק בראשה, למנות את עו"ד בקשי כשופט בבית המשפט העליון. 

בינתיים זה לא עובד לו, אבל הנה פרט ביוגרפי קטן נוסף על עו"ד בקשי שוודאי יקפיץ עוד יותר את המניות שלו אצל שר המשפטים לוין: גם עו"ד בקשי מתגורר בבית לא חוקי שנבנה על אדמות פרטיות (טאבו) שנבזזו מפלסטינים. אכן, קשה להעלות על הדעת מועמד מתאים יותר לממשלת ישראל הגזענית והמושחתת, לכהונה בבית המשפט העליון.

לכתבה באתר הארץ לחצו כאן או על התמונה

התנחלות הר אדר הוקמה בשנת 1986 על אדמות שישראל בזזה מתושבי הכפר הפלסטיני קטנה, גם כן באמצעות הכרזה עליהן כאדמות מדינה. כפי שהסברנו כאן לא פעם, מנגנון ההכרזה על אדמות מדינה, הוא מנגנון הביזה היעיל ביותר שישראל פיתחה בגדה המערבית, שבאמצעותו היא השתלטה עד היום על למעלה מ-850 אלף דונם בשטחי C ועל בסיסו הקימה עשרות התנחלויות מאז ראשית שנות ה-80. 

ההכרזה הנוכחית של סגל כוללת שטח בן כ-55 דונם שנמצא ממערב להתנחלות הר אדר. זו ההכרזה השנייה באזור זה בשנים האחרונות: במאי 2021, סגל הכריז על כ-30 דונם באותו אזור בדיוק. ההכרזות יוצרות יחד גוש רציף של כ-85 דונם המיועדים להרחבת ההתנחלות. ביזת אדמות באזור זה, הצמוד לקו הירוק שווה הרבה מאוד כסף.

בסך הכל, במהלך שנת 2024 ישראל בזזה למעלה מ 24 אלף דונם באמצעות 8 הכרזות שונות על אדמות כאדמות מדינה. גם במובן זה, שנת 2024 תרשם כשנת שיא שלילי שכמוהו לא נראה עשרות שנים.

התנחלות הר אדר בנויה בתוך "מרחב התפר", דהיינו השטח שנמצא בין הקו הירוק וגדר ההפרדה. בצמוד לגדר ההתנחלות מתגוררת משפחה פלסטינית בודדת שנכלאה בין גדר ההתנחלות ובין גדר ההפרדה. כל נסיעה של בני המשפחה למתחם בו בנוי ביתם, אל הכפר קטנה מחייבת אותם לעבור דרך שער חשמלי שהצבא שולט עליו. בבית מצטופפות מספר משפחות גרעיניות של האחים שירשו את הבית מהוריהם שמתו בשנים האחרונות, על הרחבת הבית המשפחות יכולות רק לחלום. במקום זה מותר רק ליהודים לבנות וילות. ועוד איזה!

בתאריך ה-23.9.2024 אישרה מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי להפקיד להתנגדויות את תכנית מתאר 208/3/3. התכנית שכוללת שטח בן כ142 דונם, נועדה להרחיב את ההתנחלות הדתית/חרדית גני מודיעין, שהוקמה בראשית שנות ה-80 על אדמות הכפרים נעלין ואל מדיה. הפקדת תוכנית מתאר שנועדה להרחיב התנחלות כזו או אחרת, היא עניין שכיח שלרוב אנו לא כותבים כאן עליו. אבל תוכנית מתאר 208/3/3 אינה עוד תכנית.

בשנים 2008-2010 ישראל בנתה מצפון להתנחלות גני מודיעין את גדר ההפרדה. עם סיום בניית הגדר, התנחלות גני מודיעין נותרה ב"מרחב התפר" יחד עם ההתנחלות הצמודה חשמונאים. "מרחב התפר" הוא מושג שמתייחס לשטחי הגדה המערבית שנותרו כלואים בין הקו הירוק ובין גדר ההפרדה. מדובר במרחב שפלסטינים מנועים להיכנס אליו בלא היתר מיוחד, לאחר שהצבא הכריז עליו כ"שטח צבאי סגור".

בניית הגדר באזור זה התעכבה מספר שנים, בשל מספר עתירות שהוגשו לבג"צ נגד הכוונה לבנות את הגדר בתווואי שהצבא בזמנו אישר. אחת העתירות הוגשה בשנת 2008, על ידי חברה ישראלית בשם "פילדנדרום 12 בע"מ" (בג"ץ 1361/08). עילת העתירה היתה דומה לעתירות של בעלי אדמות פלסטינים שעתרו נגד הכוונה לבנות את גדר ההפרדה על אדמותיהם. החברה עתרה נגד התוכנית לבנות חלק מהגדר על אדמות בבעלותה. בנוסף לכך, החברה טענה שחלק ניכר מאדמות שנמצאות בבעלותה, יוותרו מצידה הצפוני של הגדר ובכך יגרם לה נזק כלכלי כבד. ב-10.8.2008 בג"ץ דחה את עתירתה של החברה והגדר נבנתה על התוואי שאושר. כאן פס"הד.

נחזור עתה לישיבה של מועצת התכנון העליונה שהתכנסה לדון בהפקדת התכנית להתנגדויות ב-26.6.2023. את הדיון בתכנית פתח מהנדס המועצה האזורית פורעת החוק מטה בנימין כך: "התכנית הראשונה ביו"ש אי פעם שפרצה את גדר המערכת." דברי המהנדס מתבהרים כאשר בוחנים את מיקומה של התוכנית ביחס לגדר ההפרדה: התכנית מתוכננת להיבנות בשטח שנמצא מצפון לגדר על אותן אדמות שבגינן חברת "פילדנדרום 12 בע"מ" עתרה לבג"צ בשנת 2008. באופן פורמלי התכנית נועדה להרחיב את התנחלות גני מודיעין לשטח שנמצא בין הכפרים נעלין ואל מדיה. בפועל, המשמעות היא שמצפון לגדר תיבנה התנחלות חדשה שתוקף במערכת חומות וכבישי בטחון נוספים. כאן קישור לפרוטוקול הדיון במועצת התכנון העליונה (ראו עמ' 39).

כאשר נבנתה גדר ההפרדה, ישראל טענה כי מדובר בצורך בטחוני זמני שנועד להגן על אזרחיה מפני טרור, אלא שהאמת בעניין זה היתה ונותרה טיפה יותר מורכבת. הגדר נועדה גם לכפות על הפלסטינים גבול שיאפשר לישראל לספח לשטחה חלק ניכר מההתנחלויות שבהן מתגוררים רוב המתנחלים. שלא במפתיע דווקא המתנחלים הקיצוניים המתגוררים בהתנחלויות המבודדות בלב הגדה, התנגדו בזמנו לבנייתה, מכיון שהיא הותירה אותם "בצד הפלסטיני". שנים ספורות מאוחר יותר התברר שחששם של המתנחלים הקיצוניים היה מוצדק. כל התוכניות המדיניות של הגוש שנקרא "המרכז-שמאל"  ב-20 השנים האחרונות, מבוססות על ההנחה שגדר ההפרדה או חלקים משמעותיים ממנה, יהוו גבול עתידי "בין ישראל והפלסטינים". 

אישורה הצפוי של תכנית מתאר 208/3/3 שתוביל להקמת התנחלות חדשה מצפון לגדר ההפרדה, בין הכפרים נעלין ואל מדיה, היא הוכחה אחת נוספת לכך שממשלת ישראל הנוכחית, הגזענית והמושחתת מכל קודמותיה, בוחרת להמשיך להעמיק ולבצר את משטר האפרטהייד האלים שישראל מקיימת בגדה המערבית מזה 57 שנה.

קישור לתשריט ולהוראות התכנית

בואו שמעו סיפור: בוקר אחד, לפני קצת למעלה מחודש, הופיעו מספר בולדוזרים על גבעה סמוכה ממערב לכפר הפלסטיני ברדלה. יחד עם הבולדוזרים הופיעו חיילים ששמרו על העבודות ועל הכלים. לאנשי הכפר לא נמסר באופן רשמי בשום שלב מה מטרת העבודות. גם לא מי אישר אותן וכמה זמן הן עשויות להימשך. לא הוצגו להם כל צו צבאי או תוכנית אשר מהם הם יכלו ללמוד מהו השטח שבו העבודות מתוכננות. נאדה. 

זה לקח כמה ימים ואז התברר לתושבים שהצבא החל לפרוץ דרך מצפון לדרום ולהניח לצידה סלעים. תוואי הדרך מתחיל בגדר ההפרדה, שסהל קאעון שעליו דברנו כאן לא פעם בשנים האחרונות נמצא מעברה השני, וממשיכה כ-6.5 קמ' דרומה עד שהיא מתחברת לכביש 90 מתחת למאגרי המים שמשרתים את ההתנחלות המבודדת והאלימה מחולה. 

הכפר ברדלה והכפר הקטן יותר כרדלה והכפר עין אל ביד'א מצידו השני של כביש 90, הם שלושה כפרים פלסטינים שנמצאים בפינה הצפון מזרחית של הגדה המערבית - אחד האזורים הפוריים ביותר של הגדה המערבית. האדמות באזור זה, הן חלק מאדמות הכפר הגדול טובאס שנמצא כ-10 קילומטרים דרום מערבה. אין פלא אפוא שלישראל היה דחוף להקים התנחלות דווקא באזור זה כבר בראשית שנת 1968, כחצי שנה לאחר כיבוש הגדה המערבית. 

בשנת 2016 הוקם ממערב להתנחלות מחולה, מאחז רועים מבודד ואלים בשם "שירת העשבים". היה זה אחד ממאחזי הרועים הראשונים שהוקמו באזור זה של הגדה המערבית. עם המאחז הגיעו כל התופעות המוכרות מכל מקום אחר שמתנחלים מסוג זה מגיעים אליו: איומים, הטרדות וכמובן אלפי דונם של שטחי מרעה שהפכו פתאום לשטחים של המתנחל שמתגורר במקום.

עוד לפני הקמת ההתנחלות, הצבא הכריז על עשרות אלפי דונם שבין ברדלה וטובאס כשטח אש 900. זהו אחד משטחי האש היחידים בגדה המערבית שהצבא אכן מקיים בהם אימונים באופן יחסית סדיר. ברוב שטחי האש בגדה ששטחם הכולל מגיע לקרוב למליון דונם, הצבא אינו מתאמן מזה עשרות שנים, אך הוא ממשיך להגדיר אותם כ"שטחי אש", כדי למנוע מפלסטינים מלעשות בהם כל שימוש ארוך טווח.

נחזור לכביש שהצבא פורץ ממערב לברדלה: אומנם לתושבים לא הוצגו כל צו צבאי או תוכנית שמהם ניתן ללמוד מה הסיפור מאחורי פריצתו, אבל החיילים במקום הבהירו לתושבים שמעתה והלאה אסור להם לחצות את הכביש. המשמעות היא שעשרות אלפי דונם של שטחי מרעה וחקלאות אבדו לתושבי הכפרים הללו. מדובר בשטחים שנמצאים בתוך שטח אש 900, שלתושבים עד היום התאפשר להגיע אליהם כאשר הצבא לא התאמן במקום.

בגדה כידוע אין ואקום. אזור שפלסטינים מגורשים ממנו נלקח במוקדם או במאוחר על ידי מתנחלים. ואכן, פלסטינים מספרים כי לאחרונה הגיע לאזור מאחז "שירת העשבים" עדר בקר של מתנחל נוסף. אנו נתפלא מאוד אם בקרוב מאוד לא נמצא את הפרות של אותו מתנחל רועות באלפי הדונם הנמצאים ממערב לכביש שהצבא פורץ בימים אלו ממערב לברדלה.

כדי להבין מה קורה שם, צריך לחזור כמה עשורים אחורה: התנחלות אריאל הוקמה בשלהי שנות -70 על רכס ארוך וצר יחסית שהולך לכיוון מזרח מערב. בשל כך ההתנחלות בנויה בצורה של נקניק ארוך וצר. בין השנים 2004-2006 ישראל בנתה גדר היקפית סביב ההתנחלות. הגדר היתה חלק מפרוייקט "גדר ההפרדה" שממשלת שרון החליטה לבנות בשנת 2002 – שנת השיא של האינתיפאד'ה השנייה. לימים חלק ניכר מפרוייקט "גדר ההפרדה" לא הושלם וכך קרה שסביב התנחלות אריאל ישנה עד היום גדר מסיבית שמפרידה אותה משאר הגדה המערבית משלושה כיוונים:  צפון, מזרח ודרום, אך היא נותרה פתוחה לכיוון מערב.

הגדר שנבנתה באותן שנים, לא נבנתה על גבולה הרשמי של ההתנחלות, כלומר על אותן אדמות שישראל בזזה באופן רשמי מתושבי הכפרים הפלסטינים סביב. היא נבנתה על פי תוואי שאנשי משרד הבטחון והצבא החליטו שהוא המתאים ביותר לשם הרחקת פלסטינים מההתנחלות. כך סופחו בפועל להתנחלות מאות דונמים של שטחים חקלאיים. רובם של תושבי העיירה סלפית שנמצאת מדרום להתנחלות, וחלק קטן מהם של תושבי הכפר אסככא שנמצא ממזרח להתנחלות אריאל. בדרך זו בין היתר השתלטה  "אוניברסיטת אריאל" על שטחים של תושבי אסככא והפכה אותם למגרשי חניה לסטודנטים שלה. כאן הפוסט האחרון שלנו בעניין.

בגדה המערבית כידוע אין ואקום: כל שטח שבעליו אינם יכולים להגיע אליו, אם בשל אלימות רשמית שהצבא עומד מאחוריה (כמו למשל במקרה זה), או בשל אלימות פיראטית שהמתנחלים יוזמים, במוקדם או במאוחר מסופח בפועל להתנחלות הקרובה. 

כמה מאות מטרים מדרום מערב ל"אוניברסיטה", בתוך כרמי הזיתים של תושבי סלפית, שכלואים בין ההתנחלות והגדר, אפשר למצוא סימון של שביל אינדורו ורכבי 4X4 שנפרץ שם בשנים האחרונות. די בסיור קצר במקום כדי לגלות שהשלטים מצביעים על מערכת פיראטית של שבילים ומקפצות, שנבנו חלקם בתוך כרמי זיתים וחלקם בחלקות שהתקיימה בהם במשך דורות חקלאות עונתית עד בניית הגדר.

האמת היא שאין צורך בסיור במקום -הכל נמצא ברשת. כי גם האנשים שעומדים מאחורי עמוד הפייסבוק   Ariel Enduro Trail מבינים היטב שמבחינת רשויות המדינה, אדמות של פלסטינים הן יעד לגיטימי, אם לא מומלץ, לביזה. 

זה אינו המקום היחיד בגדה המערבית שבו אדמות חקלאיות של פלסטינים נבזזו והפכו למסלול אופנועים. לפני קרוב ל-3 שנים פרסמנו כאן פוסט בו סיפרנו על מסלול האופנועים שנפרץ באדמות תושבי הכפר עקרבא שישראל בזזה בראשית שנות ה-70 ולאחר מכן העבירה להתנחלות המבודדת והאלימה גיתית. לאחר שנים שמתנחלי גיתית הפסיקו לעבד את האדמות שהועברו להם בזמנו בחינם, כמה מהם הגיעו למסקנה שניתן לעשות מהן כסף בדרך מקורית יותר. 

מזה מספר שנים שאנו כותבים על הקשר שבין התרבות העבריינית וההפקרות שפורחת בהתנחלויות ובין תרבות הפנאי של המעמד הבינוני הישראלי. כרמי הזיתים של תושבי סלפית הם מקום בו ניתן לראות זאת.

כאן הפוסט על מסלול האופנועים בגיתית.

ב-13 בספטמבר חתם סגן ראש המנהל האזרחי שמונה על ידי סמוטריץ, הלל רוט, על צו שמכריז על כוונת המדינה "ליטול חזקה" בשטחים שהופקעו בעבר. הכוונה היא לממש 7 צווי הפקעה שהוצאו בין השנים 1977-2007, לשם הרחבת כביש 505 בקטע שבין ההתנחלות המבודדת אריאל וצומת זעתרה (בעברית "צומת תפוח"). התכנית להכפיל את כביש 505 ולהופכו לכביש ארבעה מסלולי, מלמדת על כוונת ישראל לעבות את ההתנחלויות המבודדות והאלימות שממוקמות סביב שכם ואת ההתנחלויות במרכז ובצפון בקעת הירדן.

בשנה החולפת נפתח כביש עוקף חוארה, שנסלל בהשקעה של מאות מליוני שקלים. כביש זה יאפשר לתושבי ההתנחלויות סביב שכם (יצהר, ברכה, אתמר ואלון מורה), ארבעתן מהמבודדות והאלימות ביותר בגדה המערבית, לנסוע מבלי לעבור בתוך הכפר חוארה. כואב לכתוב זאת, אבל מבחינת תושבי חוארה, העובדה שרוב המתנחלים לא נוסעים כיום דרך הכפר (ישנם כאלו שמקפידים להמשיך לנסוע דרך הכפר כדי "להפגין נוכחות"), היא הקלה משמעותית, לאחר שנים מסויטות בהן טרור המתנחלים והצבא שהלך והסלים שיתק את חייהם.

צומת זעתרה ("צומת תפוח") היא הצומת המרכזית בצפון הגדה המערבית, אשר בה מצטלבים שני כבישים אשר ישראל השקיעה בבנייתם לאורך השנים הרבה מאוד כסף, על מנת שישרתו בראש ובראשונה את המתנחלים: כביש האורך 60 שסלול לאורך הגדה המערבית. וכביש הרוחב 505 הידוע גם בשמו העברי "כביש חוצה שומרון", שמחבר את מישור החוף עם בקעת הירדן.

הצו עליו חתום רוט, אף הוא כמובן מתנחל קנאי, מכריז על הכוונה ליטול חזקה בשטחים שהופקעו, שטרם נעשה בהם שימוש בפועל. צווים דומים נחתמו במקרים נוספים בהם הורחבו בשנים האחרונות כבישים ראשיים בגדה. מדובר בהליך שהמנהל האזרחי נוקט בו, במקרים שבהם ישנו פער זמנים גדול בין הוצאת צו ההפקעה ובין מימושו בפועל. זאת ככל הנראה על מנת להעניק למדינה הגנה משפטית נוספת במקרה ובעלי הקרקע יגישו עתירה נגד העבודות המתוכננות.

הצו השני עליו ברצוננו לדבר נחתם לפני מספר ימים על ידי מיודענו מיסטר יוסי סגל, הנושא בתואר הלא נכבד "הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור יהודה ושומרון". בתאריך ה-17 בנובמבר סגל הכריז על קצת למעלה מ-10 דונמים כאדמת מדינה עבור בית קברות של ההתנחלות יצהר שנמצא כמה מאות מטרים מגבול שטחה הרשמי של ההתנחלות. 10 הדונמים הללו הם באדמות הכפר בורין  שמתנחלי יצהר השתלטו בפועל על כ-3,000 דונם מתוכן, באמצעות אלימות שמשתוללת שם מזה עשרות שנים. 

ההכרזה הזו היא למעשה "הכשרה בדיעבד" של בית הקברות שמתנחלי יצהר הקימו לפני למעלה מ-25 שנה. כמו במקרים רבים נוספים בעבר, המדינה זורמת עם אלימות ועבריינות המתנחלים ומעניקה לה "גושפנקה חוקית", במקום לאכוף את החוק ולהעניש את העבריינים. סביב ההתנחלות יצהר ישנם עוד מספר מאחזים שבהם מאות מבנים פיראטים שמתנחלים בנו המתגוררים בהם בידיעה שאין שום כוונה לפנותם. אם חשקה נפשכם לראות ג'ונגל, אין צורך לקנות כרטיס טיסה לאפריקה. סעו ליצהר.

ממשלת ישראל המושחתת והגזענית, מטפחת לא רק את מפעל ההתנחלויות בכללו, אלא בעיקר את חלקיו המבודדים, הקיצונים והאלימים ביותר.

קישורים לצו המכריז על הכוונה לממש את ההפקעות עבור כביש 505 ולצו ההכרזה על אדמת מדינה עבור בית הקברות של ההתנחלות המבודדת והאלימה יצהר, בהערות. 

בשנת 1986 חתם המפקד הצבאי הישראלי של הגדה המערבית, על צו הפקעה מספר 1/86. הצו כלל שטח בן כ-280 דונם שבהם התגוררו במשך דורות רבים תושבי הכפר הפלסטיני סוסיא. הכפר סוסיא הוא אחד מעשרות כפרי הבת (ח'רבה בערבית) של הכפר, אשר לימים הפך להיות העיירה יטא בדרום הר חברון.

עילת ההפקעה הייתה חפירות ארכיאולוגיות שחשפו ישוב שבמרכזו בית כנסת קדום. לאחר הפקעת השטח, התושבים הפלסטינים גורשו מהמקום על ידי הצבא ומאז הם מתגוררים כמה מאות מטרים משם במבנים שישראל סירבה מאז גירושם להסדיר, מכיון שהם בשטח C.  לאחר גירוש התושבים הפלסטינים מהמקום השטח שהופקע הוקצא באופן רשמי להתנחלות סוסיה והוא מנוהל כיום על ידי החברה לפיתוח הר חברון שהיא חברת בת של המועצה האזורית פורעת החוק "הר חברון". כך בא לעולם האתר המכונה כיום "סוסיא הקדומה".

על אף שמדובר באתר ארכיאולוגי מוסדר, שבו מטבע הדברים לא ניתן לבנות בתי מגורים, החל מסוף שנות ה-90 הוקם בתוך האתר מאחז לא חוקי. המנהל האזרחי אמנם הוציא צווי הריסה נגד כמעט כל המבנים במאחז, אך כרגיל לא טרח להוציאם לפועל. 

הקמת מאחז לא חוקי בתוך אתר ארכיאולוגי אינה דבר של מה בכך. בעיקר לאור העובדה שמתנחלי הר חברון מנהלים כבר שנים קמפיין נבזי במיוחד, בו הם דורשים להרוס את כפר הרועים העתיק זנותא שנמצא לא רחוק משם. וזאת מכיון ש… תחזיקו טוב, "הכפר זנותא יושב בתוך אתר ארכיאולוגי". 

יעני את הכפר זנותא שקיים מאות שנים צריך להרוס כי הוא יושב בתוך המקום שבו אבות אבותיהם של תושביו הנוכחיים חיו, אבל אין בעיה להקים מאחז לא חוקי בתוך אתר שתושביו גורשו ממנו ב-1986 על מנת להפכו לאתר ארכיאולוגי שמנוהל על ידי המתנחלים. ברוכים הבאים לגיהנום של דרום הר חברון. 

בחזרה ל"סוסיא הקדומה": כיום מתגוררות במאחז הלא חוקי שנמצא בתוך "סוסיא הקדומה", מספר משפחות מתנחלים. אחת מהן היא משפחת לוסקי. הכירו את הלוסקיס: גדי האבא והבן המופרע בעל הפה המטונף שלמרבה האירוניה הוריו החליטו לקרוא לו שם-טוב, אשר תושבי הסביבה הפלסטינים למדו למגינת ליבם להכירו בשנים האחרונות.

לא מזמן החליטו הלוסקיס שגם להם בא להצטרף לטרנד גידול הבקר בגדה המערבית. אחרי הכל שטחי מרעה יש די והותר סביב המאחז הלא חוקי בו הם גרים, לאחר שבעלי האדמות הפלסטינים גורשו מהשטחים סביבו. כדי לקדם את העניין הלוסקיס הביאו למקום מספר פרות שרועות בתוך תחומי האתר הארכיאולוגי ובשטחים סביבו. הכל במטרה כפי שניתן לראות בסרטון שצולם באוגוסט האחרון, להציק, לאיים, להשפיל ולגזול אדמות. קישור לוידאו באתר בצלם.

יגאל אלון יכול אפוא בשלב זה לנוח על משכבו בשלום. ביקור קצר באתר הארכיאולוגי "סוסיא הקדומה" לא מותיר דבר "לוט בערפל". החרא של הפרות שצריך להיזהר שלא לדרוך עליו, מזכיר שהצביעות, האלימות והגזענות זועקות שם לשמים.

כך תיאר ותיק בעמוד הפייסבוק שלו את הביקור של סטרוק:

"בסיור היום אירחנו את השרה בשטח - בחירבת בית סלום, אתר ארכאולוגי קדום ממש בצמוד לקדומים, שעבר הרס נרחב ושיטתי לפני כשנה. נסענו בכפרים ג'ית וקוצ'ין וסיירנו באזור התעשייה הערבי בית ליד שבו מתבצעות פלישות לשטחי C ועבירות שפיכת פסולת. זהו אזור התעשייה שבו פעילות של מחלקת הקרקעות שלנו הביאה להרס של רצפה….שם גם ניתן ע"י מחלקת הקרקעות שלנו בשיתוף עם השוטר הקהילתי והמשטרה הירוקה הקנס הראשון שניתן בשטח B מאז הסכמי אוסלו. הקנס, בגובה 12,000 ש"ח ניתן על שריפת פסולת פירטית." 

כל המקומות הללו שותיק מציין, נמצאים כמובן הרחק מעבר לשטח השיפוט של התנחלות קדומים. הכפרים ג'ית, קוצ'ין ובית ליד הם בכלל בשטח B שעל פי  הסכמי אוסלו מנוהלים על ידי הרשות הפלסטינית. 

הנה עוד פוסט שראש מועצת קדומים העלה לפני יומיים (14.11.2024), ששופך אור על מערכת היחסים הרקובה המתקיימת בין המתנחלים ובין משטרת ישראל. בפוסט מתאר ותיק את ביקורו של המפקד החדש של מחוז ש"י במשטרה, משה פינצי, שקודם כזכור במהירות שיא בשנים האחרונות על ידי העבריין הסדרתי המכהן כשר לבטחון פנים. כך כותב ותיק: 

"סיכמתי עם מפקד המחוז על חידוש והמשכיות מבצעי המשילות בפונדוק אותם יזמתי. ניצב פינצי הנחה את אנשיו להיערך למבצעים נוספים כולל מתן דגש לנושא ההפרעות לתנועה והסכנה לביטחונם ולבטיחותם של התושבים בצירים."

"פונדוק" למי שלא מכיר, זה הכפר אל פונדוק שרבים ממתנחלי קדומים עוברים דרכו יום יום בדרכם לישראל, או להתנחלויות נוספות שנמצאות ממערב ומדרום לקדומים. הצטרכנו לקרוא כמה פעמים כדי להיות בטוחים שאנו קוראים נכון. ראש מועצה מקומית של התנחלות "יוזם" ו"מסכם" עם הקצין הכי בכיר במשטרה בגדה המערבית, על "מבצעי משילות" בכפר פלסטיני שנמצא מספר קילומטרים מחוץ להתנחלות. הנה עוד ראייה לכך שבן גביר יודע את מי לקדם במשטרה. 

שני הפוסטים הללו, מלמדים שהמתנחלים כבר לא מתעסקים בניהול ההתנחלויות. הם מינו את עצמם לנהל את ענייני הגדה המערבית. הם מסיירים בכפרים פלסטינים עם פוליטיקאית מגזרית שאחראית על חלוקת סכומי עתק של כספים קואליציוניים מושחתים, ויוצאים עם המשטרה ל"מבצעי אכיפה" על הפלסטינים.

משטר האפרטהייד הישראלי בגדה המערבית, נכנס לשלב אחר מזה שהכרנו עד כה. הגזענות והאלימות של המתנחלים ושל מוסדות המדינה עוברות סינרגיה, תוך שהן חודרות לעומק הקהילות הפלסטיניות. והכל נעשה לאור יום. מהמקפצה. בערבית קוראים לזה عالمكشوف.

ב-29 באוקטובר הגישה עורכת הדין כרמל פומרנץ ערעור לבית משפט המחוזי בירושלים נגד פסק הדין שהתקבל בבית משפט השלום בירושלים, שחייב את ארגון כרם נבות לשלם למתנחל האלים צבי בר יוסף, 30 אלף ₪  ועוד 10,000 ₪ הוצאות משפט (40 אלף ₪ בסך הכל). פסק הדין ניתן בעקבות תביעת דיבה שבר יוסף הגיש נגד כרם נבות, בשל פוסט שפרסמנו במאי 2020, בו תיארנו את המתרחש במאחז אותו הוא הקים.

בפסק הדין השופטת מציינת במפורש כי מרבית טענות ההגנה הוכחו כאמת, אך קבעה כי לא הוכח כי בר יוסף הוא "מתנחל אלים במיוחד" כפי שכתבנו בפוסט וכפי שאנחנו משוכנעים אף ביתר שאת כיום. על כך חוייבנו כאמור בתשלום של 40 אלף ש"ח. הנה מספר ציטוטים מפסק הדין שלטעמינו מצדיקים את הערעור נגד ההחלטה לחייב אותנו לפצות את בר יוסף: "התובע אינו חף מהתנהגות בריונית ומאיימת כלפי מי מתושבי האזור... הוכח כי הוא נוקט אלימות של הטלת אימה, כפייה, איומים, הפחדות וכד' על תושבים פלסטינאים" (ס' 238-242 לפסק הדין) וכן: "קיבלתי את טענות ההגנה לאלימות של התובע תוך הטלת אימה על תושבי האזור, הפחדה ושימוש בנשק לצורך הרתעה והפחדה... הושגה המסקנה כי הוא משליט טרור" (ס' 262-263 לפסק הדין). 

במהלך השנה החולפת בר יוסף הוכלל ברשימת הסנקציות של ארה"ב, בריטניה וקנדה, לאחר שממשלותיהן השתכנעו שהוא מעורב באלימות שיטתית וקשה כנגד פלסטינים. בחודש מרץ האחרון הממשל האמריקאי אף הטיל סנקציות על המאחז אותו הוא הקים, בנוסף על הסנקציות האישיות נגדו שהוטלו עליו עוד קודם.  

פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בירושלים, הוא לדעתנו שגוי מעיקרו ואנו מניחים ומקווים שהתוצאה בבית משפט המחוזי תהיה שונה בתכלית. קישורים לפסק הדין בבית המשפט השלום ולכתב הערעור שהגשנו לבית המשפט המחוזי בהערות.

אם אתם סבורים, כמונו, שאת אלימות המתנחלים יש לעצור, אם גם אתם סבורים שאת החוק צריכה לאכוף מדינת ישראל ולא ארה"ב, בריטניה וקנדה, אם אתם רוצים לעזור לנו להמשיך ולתעד את הפעילות האלימה והבלתי חוקית של המתנחלים ואת הסיוע שנותנת להם לשם כך המדינה, אתם יכולים להעביר לנו תרומה בפייבוקס, ב paypal או באמצעות העברה בנקאית.

דרך פייבוקס לחצו כאן מהנייד או סרקו את הקוד https://payboxapp.page.link/Cz9BCzDXiH25jBNS6

נא לשלוח שם מלא וכתובת דואל כדי לקבל קבלה.

 paypal https://www.paypal.com/paypalme/keremnavot

 להעברה בנקאית: חשבון על שם 'כרם נבות', מספר חשבון: 504303 בנק הפועלים, סניף 748

על התזמון של הקמת המאחז אין צורך להרחיב. מדובר באחד מבין כ-60 מאחזים שהוקמו במהלך השנה האחרונה, שבה התפוררות מוסדות השלטון הישראליים, ובעיקר אלו האמונים על אכיפת החוק בגדה המערבית, נעשית בקצב מואץ שטרם נראה כמותו.

על המיקום של המאחז לעומת זאת, שווה קצת להרחיב: המאחז הוקם על גבעה מבודדת שמוקפת בכרמי זיתים של תושבי הכפרים פרח'ה, ברקין וסלפית. הגבעה חולשת על כביש שנסלל על התוואי של דרך חקלאית קדומה בתוך הואדי מצפון לגבעה, שמחבר בין ברקין וסלפית. שיפוליה הדרומיים של הגבעה עליה הוקם המאחז נושקים לאזור B ואילו כל מה שנמצא מצפון לה הוגדר על פי הסכם אוסלו ב' (משנת 1995) כאזור C. לא קשה אם כן להבין מדוע המתנחלים בחרו להקים את המאחז על הגבעה הזו. שתאפשר להם להשתלט על כל השטח בין הכפרים פרח'ה וברקין ובין אזור התעשייה של ההתנחלות אריאל.

בראשית שנות ה-80 ישראל החלה לבזוז קרקעות באזור זה באמצעות הכרזה עליהן כ"אדמות מדינה". האדמות שנבזזו באזור זה, כ-11.5 אלף דונם בסך הכל, הועברו להתנחלות האלימה והמבודדת אריאל. אלא שכמו בעשרות מקרים נוספים בהם שיטת הביזה היתה הכרזה על "אדמות מדינה", השטחים שנבזזו אינם רציפים. המשמעות היא שעל מנת להגיע ממובלעת אחת שהוכרזה "אדמת מדינה" לשנייה, צריך לפרוץ דרכים באדמות חקלאיות של פלסטינים שלא נבזזו באופן רשמי. זה בדיוק מה שקרה שם. ואכן לאחרונה נפרצה דרך עפר שמובילה מאזור התעשייה של התנחלות אריאל (שנמצא מספר קילומטרים ממערב להתנחלות עצמה) למאחז החדש שנבנה בתוך מובלעת שסופחה לשטח השיפוט של התנחלות אריאל.

זה מאחז החווה השני שהוקם בשיטה זו בתוך שטח השיפוט של ההתנחלות אריאל, שרובו לא בנוי כיום. המאחז הראשון הוקם בשנת 2020, חוות נוף אב"י שמו, הוקם על ידי בני הזוג רפפורט שהגיעו מההתנחלות המבודדת והאלימה שילה, לאחר שנאלצו לפנות מאחז דומה שהקימו ממזרח לשילה, בתוך שטח שהצבא דרש מהם לפנות. החווה של רפפורט אמונה על השתלטות על שטח אשר להערכתנו נע סביב 2,500 דונם ממערב לסלפית.

קשה מאוד להאמין ששני המאחזים הללו, זה של רפפורט משנת 2020 וזה שהוקם בימים האחרונים, הוקמו בלא תיאום ובלא בסיוע של עיריית אריאל. בדיקה מהירה של התקציב השנתי של ההתנחלות אריאל מעלה כי בשנת 2024 ההתנחלות קיבלה מהממשלה (דרך תקציב משרד ההתיישבות) 1.17 מליון ₪ עבור סעיף "סייר קרקעות", שזה למעלה מפי ארבע מהתקציב בשנים 2023 או 2022, אז הוא עמד על 275 אלף ש"ח. גם סעיף המשכורת ל"סייר קרקעות" קפץ בתקציב שנת 2024 ל-350 אלף ש"ח לעומת 150 אלף ש"ח בשנתיים שקדמו לה, אולי מכיון שהעירייה גייסה עוד אדם או שניים לתפקיד.

אנחנו שעוקבים אחרי השיטות המאפיוזיות שבהן ישראל עושה שימוש על מנת להשתלט על קרקעות בגדה המערבית, איננו מופתעים מכלום. לציבור הרחב שהתפתה לחשוב שאריאל היא התנחלות "נורמטיבית" או שאולי היא בכלל לא התנחלות מכיון שהיא "בקונצנזוס", אנו ממליצים לזכור כי אריאל למרות מאמצי פרנסיה לנרמל את קיומה באמצעות "אוניברסיטה", אוכלוסייה חילונית וקניון, היא עוד התנחלות מבודדת ואלימה שעושה שימוש בכספי ציבור שמועברים לה, על מנת לבזוז קרקעות ולגרש פלסטינים משטחים נרחבים מאוד ובכללם כאלו שמעולם לא הוקצו לה באופן רשמי.

כאן תקציב עיריית אריאל

לאחר שנים של אלימות שהלכה וגברה, תושבי ג'ורת אל ח'יל לא עמדו עוד בפני אלימות מתנחלי אספר ופני קדם והמאחזים סביבם. ג'ורת אל ח'יל היא אחת מתוך עשרות קהילות ומקבצי רועים אשר גורשו מאז ה-7 באוקטובר 2023, על ידי מתנחלים אלימים, תוך סיוע של הרשויות הישראליות, במה שהוא לא פחות ממסע הגירוש הגדול ביותר מאז כיבוש הגדה המערבית ביוני 1967.

לפני כחודש העלנו כאן פוסט שהתריע מפני האפשרות שתושבי ג'ורת אל ח'יל יגורשו. את הפוסט חתמנו במילים הללו: "בשבת לפני כשבועיים (31.8) מתנחלים חמושים השתוללו עם טרקטורונים בין בתי התושבים במטרה להפחידם. תושבי ג'ורת אל ח'יל דיווחו כי למקום הגיעו עשרות מתנחלים, חלקם חמושים ולבושים מדי צבא. המתנחלים פגעו ברכוש ובמבנים ועל הדרך שדדו 300 כבשים, שגם זה דפוס שחוזר על עצמו בשנה האחרונה ומוכר ממקומות נוספים בגדה. המתנחלים באזור זה סימנו מטרה והם מבינים היטב מה ממשלת ישראל מצפה מהם לעשות. אם הם יצליחו הם לא יעצרו בג'ורת אל ח'יל".

והם אכן לא עוצרים שם. מזרחית לכפר אל-מניא כ-7 קילומטרים מצפון מזרח לג'ורת אל ח'יל, מתגוררות מספר משפחות רועים שמוצאן, כמו תושבי ג'ורת אל ח'יל, מהכפר סעיר. מאז ראשית המלחמה, המשפחות הללו נמצאות תחת התקפה מתמשכת של מתנחלים אלימים ביותר שמסתובבים במרחב שבין ההתנחלויות מעלה עמוס ותקוע, שתי התנחלויות שהפכו בשנים האחרונות למוקדי טרור מתנחלים קשים ביותר. ב-6 ביוני העלנו כאן פוסט שעסק במתרחש במרחב ממזרח להתנחלות תקוע. קישור לפוסט בהערות. 

בחודשים שחלפו מאז פרסום הפוסט, המתנחלים באזור זה, ביססו את אחיזתם בשטח, באמצעות הקמת מבנים ומאחזים, פריצת דרכים, סלילת קווי מים והשתלטויות חקלאיות בהיקפים של מאות דונם. התבססות המתנחלים האלימים במרחב שממזרח להתנחלות תקוע מאפשרת להם להתפשט דרומה ולאיים, להציק ומדי פעם לשדוד רכוש ממשפחות רועים באזור אל מניא. המטרה מאחורי המהלך הזה ברורה: לגרש פלסטינים בכלל ורועים פלסטינים בפרט, מהמרחב שבין תקוע, מעלה עמוס ואספר.

בחסות המלחמה עובר בהדרגה משטר האפרטהייד הישראלי להסתמך על הטרור שמשליטות כנופיות המתנחלים על האוכלוסייה הפלסטינית. פגיעתן של הכנופיות הללו בימים אלו קשה מתמיד.

מבין שבעת הגופים הללו, ארגון אמנה הוא בלא כל השוואה הגוף המשמעותי ביותר בכל הקשור לטרור המתנחלים, על אף שהוא מצטייר כגוף "ממסדי" יותר ביחס לשאר הגופים המופיעים ברשימה. נזכיר בהקשר זה כי ממשלת קנדה היתה הראשונה להטיל סנקציות על אמנה, כבר בסוף יוני השנה. 

בפרסום הרשמי של משרד האוצר הבריטי שבו הסבר מדוע הוטלו הסנקציות על הגופים הללו, נכתב כך ביחס לאמנה: "אמנה – בפועל מתפקדת כחברת בניין מסחרית. אמנה הובילה להקמת מאחזים בלתי חוקיים ומעניקה מימון ומשאבים כלכליים אחרים למתנחלים ישראל שמעורבים באיומים וביוזמות של פעולות תוקפניות ואלימות כלפי פלסטינים בגדה המערבית." קישור לפרסום (באנגלית) של משרד האוצר הבריטי כאן.

ביזת האדמות שאמנה מעורבת בה, פועלת בשני ערוצים מקבילים: בערוץ הרשמי שהמדינה עומדת מאחוריו, ובזה הפיראטי שהמתנחלים מפעילים, בגיבוי ובתמיכת המדינה. בשל כך, למעט ממשלת ישראל עצמה, קשה לחשוב על גוף ימין קיצוני אחר שיכול היה להרוויח יותר ביושר את הכללתו ברשימת הסנקציות, מאשר אמנה. 

מזה עשרות בשנים שאמנה היא הגוף העיקרי שמתכנן, מממן ומתכלל את מפעל ביזת האדמות בגדה המערבית, שהוא המנוע שמייצר אלימות בלתי פוסקת כנגד האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית. אלימות שהולכת ומסלימה בשנים האחרונות, בעיקר בגלל עשרות מאחזי הרועים, שרבים מתושביהם מעורבים יותר מכל גורם אחר באלימות.

בהקשר זה נביא שוב את דבריו של מזכ"ל אמנה, זאב חבר המכונה "זמביש" ביום עיון שקיים הארגון בעניין מאחזי הרועים בגדה המערבית בפברואר 2021: " היום ההתיישבות תופסת בפועל כחמישים עד מאה אלף דונם … בנייה תופסת מעט שטח כי הפיתוח הוא יקר ולכן הגענו למאה אלף דונם אחרי חמישים שנה. חוות הרועים, בשלוש השנים האחרונות … יש להם היום שטח של קרוב לפי שתיים משטח הישובים הבנויים. כבר היום, פי שתיים."

ה"פי שתיים שטח" שחבר דיבר עליו (שהיום הוא גדול בהרבה מ"פי שתיים"), לא עבר לשליטת המתנחלים ככה סתם. לשם ההשתלטות עליו הופעלה ומופעלת מערכת טרור מתנחלים בעידוד ובגיבוי המדינה, שנועד לגרש קהילות פלסטיניות שלמות ממקומות מגוריהן. בין היתר בשל כך אין גורם בימין הקיצוני הישראלי, שראוי להשית עליו סקנציות, יותר מאשר אמנה והעומדים בראשה. 

קישור לכתבה באתר 'שיחה מקומית' על הקהילות המגורשות במלאת שנה למלחמה שהחלה עם הטבח שערך חמאס ב-7 באוקטובר, כאן.

השנה החולפת הפכה את הסכסוך ישראלי-פלסטיני לרצחני יותר מכפי שהיה אי פעם. השנה שהחלה עם הטבח שערך חמאס ביישובי מערב הנגב, נמשכה עם הריגתם ופציעתם של עשרות אלפי עזתים, רבים מהם ילדים, נשים וישישים. אלא שבתוך אוקיינוס היגון והסבל המקומי ישנם אנשים רבים בימין הפונדמנטליסטי הישראלי ולצידם לא מעט מחבריהם ושותפיהם לדרך - פונדמנטליסטים בעולם המוסלמי, שחווים אופוריה. 

אין סוף ביטויים ניתנו לבוננזה האוטופית הזו במהלך השנה האחרונה: בראשית נובמבר תועד הרב של חטיבת הנח"ל עמיחי פרידמן, אומר שחודש אוקטובר 2023 היה "החודש הכי שמח בחיים שלי". חודשים ספורים לאחר מכן שרת "ההתיישבות והמשימות הלאומיות", אורית סטרוק, סיפרה לתושבים במאחז האלים והמבודד אביגיל, שהיא חיה "בתקופה של נס". הם מן הסתם הסכימו איתה.

מבין שלל חברי ארגוני הימין המתנחל האלים, שהשנה החולפת היתה מהנפלאות בחייהם, נראה שחברי הארגון הפונדמנטליסטי ופורע החוק 'נחלה' מכייפים במיוחד. ה-7 באוקטובר הוא הזדמנות שאלוהים העניק להם להקים מחדש התנחלויות ברצועת עזה. אלא שהפעם בניגוד לסיבוב הקודם, הם לא רוצים להתעסק עם אפרטהייד וכל מיני שטויות מהסוג הזה. הם רוצים פשוט לגרש מאות אלפי או עדיף מיליוני פלסטינים מרצועת עזה. סליחה, מי אמר לגרש? הם רוצים "לעודד הגירה".

מאז הקמתו צבר הארגון לא מעט ניסיון בתחום "עידוד ההגירה". בשלב זה מדובר ב"עידוד הגירה" נקודתי מאזורים בהם הוקמו מאחזים לא חוקיים, מהאלימים ביותר בגדה המערבית. הנה כמה דוגמאות שעל חלקן קראתם כאן בעבר:

המאחז הוותיק ביותר שהארגון הפונדמנטליסטי נוטל עליו קרדיט, הוא 'מעוז אסתר', הממוקם כחצי קילומטר מצפון להתנחלות המבודדת והאלימה 'כוכב השחר'. מהמאחז שיושב על קרקעות בבעלות פרטית של תושבי הכפר הפלסטיני כפר מאלכ, יצאו חלק מההתקפות הפראיות על קהילת הרועים עין סמיה אשר תושביה גורשו בקיץ 2023. אוייש, סליחה שוב, שתושביה עודדו להגר בקיץ 2023.

המאחז הגדול ביותר, שהוא גם ההצלחה הגדולה ביותר של הארגון פורע החוק הזה, הוא ללא ספק 'אביתר' - המאחז שהוקם על ג'בל סביח מדרום לכפר ביתא במאי 2021. המאחז שממשלת ישראל המושחתת והגזענית החליטה לאחרונה "להכשיר", עולה שוב ושוב לכותרות, בשל הריגתם הפושעת של מפגינים פלסטינים (ולאחרונה אף מפגינה אמריקאית ממוצא תורכי) על ידי הצבא, בעת שהפגינו נגד הקמתו. אף לא אחד מההרוגים במקום היה קרוב לסכן את חייו של אף חייל או מתנחל ולכן אפשר לראות את ההרג השיטתי הזה כעוד סוג של "עידוד הגירה". על הקמת מאחז אביתר אפשר לקרוא כאן. 

שני מאחזים נוספים שהארגון היה מעורב בהקמתם או במחאות על "ניסיונות" מגוחכים לפנותם, מככבים בראש ליגת אלימות המתנחלים בשנים האחרונות. מדובר במאחזים 'רמת מגרון' ו'עוז ציון', שהוקמו משני צידי הכפר הפלסטיני בורקא בנפת רמאללה. שני המאחזים הללו יושבים במכוון על עשרות חלקות בבעלות פלסטינים מהכפרים בורקא, דיר דבואן וביתין ומונעים גישה לאלפי דונם של אדמות חקלאות ומרעה (פוסט שלנו על האלימות היוצאת משני המאחזים הללו אפשר לקרוא כאן). 

מאחז נוסף באותו אזור שאת הקמתו יזמה 'נחלה', נקרא 'יחיש ציון'. המאחז הוקם למעשה בשנה החולפת, יושב גם הוא על אדמות בבעלות פרטית שנבזזו על ידי מתנחלים, ממזרח להתנחלות האלימה והמבודדת פסגות. במקרה זה מדובר באדמות השייכות לתושבי העיירה אל בירה.

עוד מאחז עליו טרם כתבנו כאן עד כה, שמאז הקמתו לפני כשנתיים הולך ומפלס את דרכו לצמרת מוקדי טרור המתנחלים, הוא 'נחלת צבי'. המאחז הוקם כקילומטר מדרום מערב להתנחלות המבודדת והאלימה מעלה מכמש. שיטת הפעולה שם היתה קצת שונה מאשר במאחזים אחרים של 'נחלה' באזור רמאללה: מבני המאחז בנויים במכוון על חלקה שנרשמה בטאבו כאדמת מדינה, אבל הדרך שנפרצה במקום לפני מספר חודשים על מנת לחבר ישירות את המאחז עם מעלה מכמש, חוצה שטחים חקלאיים בבעלות תושבי דיר דבואן שגורשו מהמקום. בשנה האחרונה, אלימות תושבי המאחז ממוקדת בניסיון לגרש את קהילת הרועים הבדואית שמתגוררת בסמוך לכפר מח'מאס, תוך השתלטות על אלפי דונם שנמצאים בין הכפר ובין ההתנחלות.

דניאלה וייס, מי שנחשבת ל"רוח החיה" מאחורי 'נחלה', אשר זכתה ביוני האחרון להיכלל ברשימת הסקנציות של ממשלת קנדה, מקפידה מזה שנים למקם את עצמה מימין לממסד המתנחלי. את גישתה לסוגיית ההתנחלויות היא שטחה לפני כשנתיים וחצי בעלון הימין הקיצוני, 'עולם קטן': "המציאות המדינית והערכית היום היא שהתכתיבים של ארצות הברית ושל האיחוד האירופי, של השמאל ושל הערבים מתקבלים בממשלת ישראל כנתון שאין לערער עליו. מטרת התוכנית היא לשנות את הגישה הבסיסית של ממשלת ישראל בלי קשר לשאלה מי יעמוד בראשה, ממדיניות שכפופה לתכתיבי גורמים זרים למדיניות שיוזמת התיישבות בכל חלקי הארץ".

עם כל הצער הכרוך בכך, יש להודות כי בזמן שחלף מאז, הפער שבין חזון העוועים של וויס ובין המציאות הפוליטית השוררת כאן, צומצם באופן ניכר.

מי שעוקב אחרי הפרסומים שלנו לא יופתע לקרוא את הדברים. מזה שנים אנו מתארים כיצד החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, קק"ל ועמותות כגון: 'השומר העברי' השומר יו"ש, 'עורי ארץ אהבתי', 'ארצנו' שמסתתרת מאחורי השם המפוצץ 'גאולה תתנו לארץ', ועמותת 'לעבדה ולשומרה' שמפעילה מאחז לא חוקי בשם 'חוות לכתחילה', הפכו להיות מקורות וצינורות מימון לפעילות לא חוקית ולעיתים קרובות אף אלימה מאוד.

המימון הוא ביטוי מזוקק של מדיניות כל ממשלות ישראל בעשורים האחרונים ובעיקר של אלו שכיהנו בעשור האחרון, כלומר לא רק ממשלות נתניהו. מדיניות שמטרתה הכמעט מוצהרת מאז הוקמה הממשלה הנוכחית, היא גירוש פלסטינים מכל מקום שבו ניתן לעשות זאת בגדה המערבית. 

משטר הטרור והאפרטהייד הישראלי בגדה המערבית זקוק לחיילים על מנת להוציא לפועל את מדיניותו. לשם מימוש מטרה זו גם נערים בני 13,14,15 ו 16 הם ברי גיוס. כמו כל צבא עממי הממשלה היא זו שממנת את "שירותם" 

לא לעיתים קרובות אנו ממליצים כאן לקרוא כתבה עיתונאית. ביום רביעי האחרון (18.9.24) התפרסמה ב Financial Times  הבריטי כתבה מופתית שמתארת את שמתרחש בפינה אחת פרועה ואלימה במיוחד של הגדה המערבית בשנים האחרונות ובעיקר מאז ה-7 באוקטובר: דרום מזרח הר חברון, אזור שמוכר גם בשם מסאפר יטא. הכתבה מתרכזת בעיקר במה שקורה סביב מאחז חוות מעון, שמאז הקמתו בשלהי שנות ה-90, הסתמן כמוקד טרור מתנחלים עיקש. 

מדובר בכתבה לא קצרה שמלווה בחומר גרפי עשיר ומגוון מאוד שמבסס את טענת הכותבים: אזור מסאפר יטא הפך לאזור שמתנחלים בגיבוי הצבא משליטים בו טרור לאומני על אוכלוסייה פלסטינית נטולת הגנה. טרור המתנחלים כאמור, לא החל ב-7 באוקטובר אבל הוא קפץ כמה מדרגות בשנה החולפת. 

מתנחלים אלימים מהסוג של בצלאל טליה למשל שעליו ועל אחיו כתבנו כאן בעבר, גויסו למליציות מתנחלים פרועות שמתנכלות לאוכלוסייה המקומית. כך מי שעד אתמול היה שכן אלים הפך בן לילה לחייל ושוטר אלים.

בחודשים האחרונים כתבנו כאן לא פעם, כי על הקהילה הבינ"ל להתערב באופן שיפקיע מידי ישראל את השליטה בגדה המערבית ובאוכלוסייתה הפלסטינית. הכתבה הזו היא הזדמנות נוספת להבין מדוע הצעד הזה הוא חיוני. קישור פתוח לכתבה תוכלו למצוא בטוויטר של Alison Kiling אחת מארבעת העיתונאים שעומדים מאחורי התחקיר החשוב הזה. 

סעיר הוא אחד הכפרים הפלסטינים הגדולים בהר חברון. בשל אוכלוסייתו הגדולה ושטחיו הנרחבים, התפתחו סביב הכפר לאורך הדורות (כמו סביב כפרים פלסטינים רבים נוספים בגדה המערבית), כפרי רועים קטנים שבהם מתגוררות מספר משפחות שמתפרנסות מעיבוד אדמות ומרעיית צאן. 

אחד מאותם כפרי רועים נקרא ג'ורת אל ח'יל. הוא ממוקם כ-3 קמ' מצפון מזרח למרכז סעיר, באזור שהוגדר על פי הסכם אוסלו כשטח C (כ-61% משטח הגדה המערבית). העובדה שמדובר בשטח C משמעה כמובן שתושבי המקום אינם מקבלים היתרי בנייה מהמנהל האזרחי, על אף שמדובר באדמותיהם הפרטיות. בין השנים 2014-2017 המנהל האזרחי הוציא צווי הריסה כנגד כמעט כל המבנים שנבנו בכפר שבו מתגוררים כ-100 תושבים. בנייה בשטח C, עם אישורים מהמנהל האזרחי או בלי, היא פריבילגיה השמורה לישראלים בלבד.

אדמות סעיר משתרעות על כ-95,000 דונם. בראשית שנות ה-80 ישראל הקימה באזור שמכונה "אל קנוב" היאחזות נח"ל שמאוחר יותר אוזרחה והפכה להיות התנחלות חרדית מבודדת ואלימה בשם אספר או בשמה השני מיצד. אגב, ההתנחלות הזו יושבת על אחת הנקודות הגבוהות בגדה המערבית, שגובהה 950 מטר מעל פני הים. בשלהי שנות ה-90 הוקם בסמוך להתנחלות אספר מאחז מבודד ואלים נוסף בשם פני קדם. במאחז הזה מתגורר כזכור בבית שכנגדו המנהל האזרחי הוציא צו הריסה, לא אחר מאשר אביר שלטון החוק, יו"ר "ועדת חוקה, חוק ומשפט" ח"כ שמחה רוטמן.

על תהליך הפיכתו של אזור אל קנוב למוקד אלימות מתנחלים פראית, כתבנו כאן באריכות לפני כשנתיים. אבל הרבה דברים רעים קרו שם בשנתיים האחרונות ובעיקר במהלך 11 החודשים האחרונים. ימים ספורים לאחר טבח ה-7 באוקטובר כנופיות מתנחלים גירשו בחסות הצבא (שמחזיק בסיס קבוע בכניסה להתנחלות אספר), את קהילת הרועים הפלסטינית שהתגוררה על שלוחה מדרום למאחז של רוטמן. אגב את המאחז הזה ממשלת ישראל הגזענית והמושחתת הספיקה "להכשיר" בינתיים.

גירוש קהילת אל קנוב שהיתה פזורה בין כעשרה מקבצי מגורים שונים שהתפרשו על מאות דונם, חיסל למעשה את הנוכחות הפלסטינית באזור זה. להערכתנו המתנחלים מונעים כיום מפלסטינים גישה לשטח עצום בן למעלה מ 10,000 דונם. גירוש תושבי קהילת אל קנוב שיחרר את כנופיית המתנחלים המקומית, להיטפל לתושבי ג'ורת אל ח'יל, הקהילה הפלסטינית הקרובה הבאה שנמצאת כק"מ מההתנחלות אספר.  

מה זה להיטפל? הנה דוגמה אחת: בשבת לפני כשבועיים (31.8) מתנחלים חמושים השתוללו עם טרקטורונים בין בתי התושבים במטרה להפחידם. תושבי ג'ורת אל ח'יל דיווחו כי למקום הגיעו עשרות מתנחלים, חלקם חמושים ולבושים מדי צבא. המתנחלים פגעו ברכוש ובמבנים ועל הדרך שדדו 300 כבשים, שגם זה דפוס שחוזר על עצמו בשנה האחרונה ומוכר ממקומות נוספים בגדה. המתנחלים באזור זה סימנו מטרה והם מבינים היטב מה ממשלת ישראל מצפה מהם לעשות ואם הם יצליחו הם לא יעצרו בג'ורת אל ח'יל. 

בשנת 2004 הוקם על חלק מהאדמות החקלאיות הנטושות שנבזזו והועברו במקור להתנחלות ייט"ב, מאחז מבודד ואלים שנקרא "נאות קדם". או בשמו המוכר יותר "החווה של עומר". על המאחז הזה כתבנו כאן לא פעם בעבר. מאחז "נאות קדם" מתפרש כיום על למעלה מ-800 דונם, אך תושביו מונעים את כניסתם של רועים בדואים, בין היתר גם מראס עין אל עוג'א, לעוד אלפי דונם נוספים סביבו.

נחזור עכשיו למה שקורה ממערב לראס עין אל עוג'א: אחד מאותם מאחזים שהוקמו על ידי מתנחלי כוכב השחר מכונה "הבלדים" (המילה בלד בערבית משמעותה ארץ או מקום - יעני המאחז של "המקומיים"). המאחז המופרע הזה ממוקם בתוך "שטח אש 906" שפרוש על המדרונות שבין התנחלות כוכב השחר ובקעת הירדן. זה אזור המרעה העיקרי שתושבי ראס עין אל עוג'א וקהילות רועים נוספות רעו בו במשך עשרות שנים. 

באפריל 2017 תקפו מתנחלים מהמאחז האלים הזה, קבוצת רועים פלסטינים מראס עין אל עוג'א ופעילי שמאל שליוו אותם, באמצעות אלות ואבנים. היתה זו אחת התקיפות שסימנה את המעבר לשלב חדש ואלים בהרבה של מפעל ההשתלטות על אדמות הגדה.

כשלוש שנים מאוחר יותר, תועדה תקיפה נוספת של עשרות מתנחלים חמושים בליווי כלבים. הפעם התקיפה היתה בתוך בתי תושבי קהילת ראס עין אל עוג'א. גם המתנחלים הללו הגיעו מכיוון מאחז "הבלדים" והתנחלות כוכב השחר.

סרטון שמתעד חלק קטן מהתקיפה שארכה כמה שעות

בשנת 2021 הוקם מדרום לראס עין אל עוג'א מאחז נוסף.  במקום מתגורר מתנחל שגם הוא הגיע מכוכב השחר, זהר סבח שמו. כמו כל מאחזי כוכב השחר גם המאחז הזה המכונה כיום "החווה של זהר" הפך למוקד טרור מתנחלים, שנועד להטיל אימה על שתי קהילות רועים במקביל: ראס עין אל עוג'א מצפון למאחז וקהילת "מערג'את מזרח" מדרום לו. על הדרך המתנחלים במקום תועדו בינואר 2023, תוקפים בשביל הכיף קבוצות מטיילים פלסטינים, שטיילו בואדי מצפון לכביש  אל מערג'את (כביש רמאללה-יריחו), שבתוכו המאחז הוקם.

במהלך שנת 2024 הגיעה קבוצת מתנחלים נוספת מכיוון התנחלות כוכב השחר והתמקמה מצפון לקהילת ראס עין אל עוג'א. המתנחלים במקום מתגוררים במחנה מאולתר מתחת להתנחלות ייט"ב,  אבל התפקיד שלהם ברור: לחסום את גישת הרועים הבדואים גם לשטחי מרעה מצפון. ולבדואים שלא מבינים בשביל מה המתנחלים נמצאים שם או פשוט מסרבים לקבל את הוראות המתנחלים, שודדים את העדר כולו. כפי שקרה לאחד מרועי ראס עין אל עוג'א ביום רביעי ה-14.8.

לסיכום: אזור העוג'א מהווה מזה עשרות שנים כיעד להתנחלות וביזת אדמות חקלאיות. בשנים האחרונות חל שינוי באופי המתנחלים שנמצאים באזור, עם הקמת מספר מאחזי רועים אלימים במיוחד שמטרתם היא למרר את חיי הרועים הפלסטינים ולאלץ אותם לעזוב את המקום. בנוסף לכך, בשנים האחרונות מגיעים לאזור העוג'א בתדירות הולכת וגדלה, קבוצות מטיילים ישראלים שמטרתם המוצהרת היא לצמצם ככל הניתן את מספר הפלסטינים הנופשים בו. כל זה, בנוסף לאלימות הקבועה שמפעיל הצבא כנגד פלסטינים בגדה על מנת לתחזק את משטר האפרטהייד, הפכו את העוג'א לאזור נוסף שמסוכן בו להיות פלסטיני.

העובדה שאזור העוג'א עשיר במים, משכה אליו לאורך הדורות קהילות רועים שנזקקו לגישה חופשית למים. כך בין היתר הגיעו בני מספר קהילות בדואיות שמקורן בנגב, לאחר שישראל גרשה אותם לשטחי גדה המערבית לאחר 1948. כמו קהילות בדואיות נוספות בגדה המערבית, גם ראס עין אל עוג'א נוצרה בהוראת הצבא שרצה לרכז את הבדואים וקהילות רועים חצי נוודיות במקום אחד. זו הסיבה שהיישוב בנוי ממספר ריכוזים נפרדים אשר בכל אחד מהם מתגוררת קבוצה נבדלת. על אף זאת, ראס עין אל עוג'א ממוקם בשטח C וכמו כמעט כל הישובים הפלסטינים בשטח C, מעמדו מעולם לא הוסדר על ידי משטר האפרטהייד. זה מה שהופך אותו למטרה להתנכלויות של המתנחלים שמשתוקקים להעיף פלסטינים מהאזור ובפרט את הבדואים שחיים שם לאורך כל השנה. 

על מנת להבין מי הם אותם מתנחלים באזור ראס עין אל עוג'א, עלינו לחזור 54 שנים אחורה: בשל חשיבות האזור כמקור מים, כבר בשנת 1970 הוקמה ממזרח למיפתח ואדי אל עוג'א היאחזות נח"ל. מספר שנים לאחר מכן אוזרחה ההיאחזות והיום היא מוכרת  כהתנחלות המבודדת ייט"ב. התנחלות ייט"ב הוקמה כקיבוץ ונקראה על שם יצחק טבנקין (ייט"ב = יד יצחק טבנקין), אחד ממנהיגי ההתנועה הקיבוצית, שתמך בהקמת התנחלויות בגדה המערבית אחרי 1967. 

ואם קיבוץ, אז צריך אדמות, לא? לשם כך ישראל בזזה מאות דונם של אדמות חקלאיות במישור שנמצא מדרום לקיבוץ והעבירה אותן לקיבוצניקים, המתנחלים החדשים. אגב, חלק מהאדמות שנבזזו הן בבעלות הוקף האיסלאמי (שככל הידוע לנו לא עשה דבר על מנת להגן על אדמותיו) וחלקן בבעלות פרטית של תושבי ח'רבת אל עוג'א, הישוב הפלסטיני שיושב מספר קילומטרים ממזרח להתנחלות ייט"ב (לא לבלבל עם ראס עין אל עוג'א). כאן כתבה בעיתון 'הארץ' על ביזת אדמות הוקף באזור זה.

בסוף שנות ה-80 הקיבוץ התפרק וננטש על ידי תושביו. שנים ספורות חלפו ובראשית שנות ה-90 ההתנחלות הוקמה מחדש, אבל הפעם כמושב שיתופי, שהתבסס על מהגרים מברית המועצות. גם בגלגולה החדש, החקלאות במקום לא היתה הצלחה גדולה. תצלומי אוויר מלמדים שכבר בסוף שנות ה-90 השטחים החקלאיים שנבזזו והועברו למתנחלים לא היו מעובדים. למעשה, מזה שנים שכבר אין חקלאים בהתנחלות ייט"ב.

בסוף שנות ה-70 קמה, כ-8 קילומטרים מערבה משם, ההתנחלות נוספת, מבודדת ואולטרה אלימה בשם כוכב השחר, אשר מזה עשרות שנים היא אחד ממוקדי טרור המתנחלים הקשים ביותר בגדה. מה שהפך את התנחלות כוכב השחר לפיגוע טרור מתמשך ומתפשט, הוא מערכת מאחזים שהוקמו החל משנות ה-90 ברדיוס הולך וגדל סביב ההתנחלות. מאחזים שכיום מגיעים עד למעלה מ-10 קילומטרים בקו אוויר מההתנחלות עצמה. 

לאחר עשורים שתושבי ההתנחלות והמאחזים הללו השמידו באופן שיטתי את החקלאות הפלסטינית סביב הכפרים כפר מלכ ודיר ג'ריר ממזרח לרמאללה, הם התפנו לפזר את האלימות הגזענית שלהם באזורים נוספים. אחד מהם הוא אזור העוג'א.

הנימוקים הרשמיים להשתת הסנקציות על השומר יו"ש, הם מינימליסטים ומנוסחים באופן מעודן למדי: דובר מחלקת המדינה האמריקאית הסביר שהארגון סיפק עזרה חומרית למאחז חוות מיתרים וכן למתנחלים ינון לוי, נריה בן פזי וצבי בר יוסף, כולם מצויים תחת סנקציות אמריקאיות בשל מעורבותם באלימות נגד פלסטינים בגדה המערבית. עוד נכתב בהודעה כי מתנדבי הארגון גידרו את אזור הכפר ח'רבת זנותא לאחר שכ-250 תושביו גורשו מהמקום והם סייעו למנוע את חזרתם למקום.

הנימוקים הללו הם נימוקים מצויינים ומספקים על מנת להשית על השומר יו"ש סנקציות משתקות ולדעתנו גם על מנת להעמיד חלק גדול מאנשיו לדין ולהכריז על פירוקו לאלתר, אבל אנחנו יודעים שהנימוקים הללו הם רק קצה הקרחון של פעילות טרור מאורגנת ומתמשכת שאנשי הארגון הזה מעורבים בה. למעשה, ספק אם ישנו מוקד טרור מתנחלים אחד בשנים האחרונות ברחבי הגדה המערבית, ששכירי או מתנדבי המליציה הזו, אינם נמצאים בו. בשביל זה הם קיימים וזה מה שהם עושים ביום יום.

על ההיסטוריה של הארגון האלים והמסוכן הזה שהוקם בשנת 2013 והאנשים שעומדים מאחוריו, תוכלו לקרוא בשני פוסטים שפרסמנו כאן לפני מספר שנים (הקישורים בהערות הראשונות). היום אנו רוצים להתמקד בנקודה אחת שבעינינו היא אחת הנקודות החשובות בסיפור הזה: מאיפה הכסף?

ובכן עיון מהיר בדוחות הכספיים של השומר יו"ש מלמד שחלק גדול מהכסף, תחזיקו טוב עכשיו, מגיע מכם. הנה הנתונים שנמצאים בעמוד המסכם את סך הכספים הממשלתיים שהועברו למליציה הזו בין השנים 2018-2023

כדי לחסוך לכם אנרגיה חישובית, עשינו לכם את החשבון: ב-6 השנים הללו המליציה קיבלה ממשרדי הממשלה קרוב ל-8 מליון ₪. כל זה בלא להביא בחשבון מאות אלפי שקלים שלהערכתנו הם קבלו מדי שנה מגופים ציבוריים נוספים (כמו למשל מועצות אזוריות ומקומיות בגדה), שמסתתרים בדוחות הכספיים שלהם תחת הגדרות סתומות כמו: "תמיכות" ו"הכנסות מפעילות ושונות". וכל זה בלא להביא בחשבון את הנשקים והתחמושת שרבים מאנשיה מקבלים מהצבא, שבאמצעותם הם מטילים טרור על סביבתם.

בקיצור: בלי כסף וציוד ממשלתי וציבורי המליציה לא היתה קיימת. ואם היא היתה קיימת, הנזק שהיא היתה גורמת, היה בהיקפים מצומצמים לאין ערוך. אז כאשר אתם הישראלים, קוראים על הסנקציות שהממשל האמריקאי הטיל על השומר יו"ש, תזכרו שהסנקציות הללו הן בעצם נגד כולכם, כי הכסף בא מכם.