"זעקה שיצאה מהרחם" - כך מגדירה השחקנית אורנה בנאי את המאבק להשבת החטופים. בראיון מיוחד ל"גם כן תרבות" בהגשת גואל פינטו וצליל אברהם, לציון השבת החטופים, דיברה בנאי על האימהות - עינב צנגאוקר, עידית אהל, רוחמה בוחבוט, יפעת הימן, רייצ'ל גולדברג-פולין, ועוד ועוד - שבמשך שנתיים היו הפנים והשגרירות של בניהם החטופים.
"ההזדהות שלי הייתה כמובן עם עינב צנגאוקר", אומרת אורנה בנאי. "היא פעלה כמו שאני הייתי פועלת. היא זעקה, היא לא ראתה בעיניים. אני חושבת שהילד שלה מאוד גאה בה. אתמול היא סרטון שלה כשהיא עושה כביסה לבגדים של מתן. כתבתי לה שהיא מערבבת לנו את הנשמה, אבל על מצב סחיטה. כולנו מטפטפות מהתרגשות."
האזינו לשיחה המלאה עם אשכול נבו ואורנה בנאי>
בנאי שממשיכה בכל השנתיים הללו, גם להיאבק וגם להצחיק, הסבירה בראיון את חשיבות השילוב בין השניים: "אבא שלי תמיד אמר שהשילוב האולטימטיבי הוא בין כאב והומור. משפחת בנאי היא כזאת. אנחנו מביאים הרבה כאב אבל גם הרבה הומור. רבקה מיכאלי פעם סיפרה לי סיפור מקסים על ליצן שרואים אותו מתייפח ובוכה. שואלים את הליצן: "למה אתה בוכה?", והוא עונה: "אני נח". "אז אנחנו בוכים ואנחנו צוחקים כדי לנוח מהכאב ומהסבל. והיום יהיה לנו קתרזיס, ובאמת מגיע לנו."
גם הסופר אשכול נבו התארח היום בתכנית 'גם כן תרבות' ואמר: "נוכל להתחיל מחדש. יש בנו את הכוחות לכך". נבו הסביר בראיון על מהות הישראליות החדשה, ואמר: "יש פשוט עצב עמוק, זה לא עצב שחולף, הטראומה והפוסט טראומה קיימת. אני מזהה את העצב בסדנאות הכתיבה שאני מעביר, בעיקר גברים מגיעים לסדנאות הכתיבה - גברים צעירים, שאתה רואה בעיניים שלהם כמה קשה להם." עוד אמר נבו: "אני גם שמח מאוד שהחטופים חוזרים והמלחמה נגמרת, אבל אני זוכר ביום הזה גם את החיילים שאיבדנו."
לגבי התקבלות הכתיבה שלו בחו"ל והחרם הבינלאומי: "אני מקווה שעכשיו, עם סיום המלחמה, אפשר יהיה להקשיב לנו שוב. היה באמת נדמה שבחודשים האחרונים הפסיקו להקשיב, הפסיקו לרצות להיפגש, הייתה תחושה מאוד קשה של חרם. לא מוצדק, אני חושב שלא צריך להחרים אמנים בשום צורה."
עוד אמר נבו: "אני לא תומך בממשלה הזאת, אני חושב שכדי שנוכל לכתוב פה סיפור חדש היא צריכה להתחלף, וזה דבר שידוע גם לישראלים וגם למי שלא חי בישראל. אבל אני כן מאוד אוהב את המדינה שלי ואני מדבר על זה ולפעמים יכולים להקשיב לי ולפעמים מתרגזים עליי ואני מקבל את זה."
