מכתב מאב שכול לשר הביטחון
שמענו אותך, אדוני שר הביטחון, מרום כהונתך, נותן שיעור במוסר אזרחי על מה ראוי ומה לא ראוי ביום הזיכרון. על פי משנתך המוסרית, שותפות ישראלית-פלסטינית של משפחות שכולות המבטאות ביחד רצון לפיוס ושלום הוא לא ראוי. משפחות שכולות פלסטיניות, המסוגלות להתגבר על תחושות הדיכוי של חמישים שנות כיבוש, על הזעם על מות יקיריהם הנובע מדיכוי וכיבוש זה ומבקשות להתאחד עם משפחות שכולות ישראליות בקריאה לשלום ופיוס, לא ראויות לברכה אלא להוקעה וזלזול.
אתה אדוני, לא מכיר אותי ולכן, לצורך הדיון, אציג את עצמי בקיצור נמרץ. הגעתי ארצה מארגנטינה לפני שישים שנה. השתחררתי ממילואים כרס"ן. שלושה ילדים הבאנו לעולם – בת ושני בנים. שניהם היו לוחמים ביחידת יהל"מ המהוללת. צעיר בננו – נועם, נהרג לרגלי הבופור בדרום לבנון חמישה ימים לפני שחרורו מצה"ל וערב יום השואה, כשהוא נושא על מדיו את קריאתו של ארגון "ארבע אימהות" – "לצאת בשלום מלבנון".
אני חבר גאה בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני למען שלום ופיוס, ואני גם רואה עצמי כאיש שמאל. אני לא מאמין שגורלנו הוא להמשיך להקריב את בנינו ובנותינו למולך המלחמה, וסבור שאתה וממשלות הימין בהן אתה שותף פעיל, לא עשיתם מאומה כדי לקדם את סיכויי השלום. להיפך, נכנעתם בצורה מחפירה לרוחות המשיחיות של המתנחלים ורבניהם כדי להמשיך את ההרפתקה המובילה את כולנו לאבדון ולקבורת הרעיון הציוני, שהביא את רובנו, אני מקווה שגם אותך, לארץ הזאת.
נמנעתי ככל שיכולתי לכנות תופעות שפשו בישראל בכינוי השנוא והכל כך טעון "פשיזם", אבל ריבוי הסימפטומים וחומרתם מחייב להסיר את המסכות ולהתמודד עם המציאות בכלים המתאימים. אזכיר את כל הנושאים שהוצגו לעייפה לאחרונה, שראויים להגדרה "פשיזם". אביא רק שתי דוגמאות הקשורות לפעילותי כחבר בפורום המשפחות השכולות.
מצגת נועם ברנע - דלגפעולתנו איננה פוליטית במובן המצומצם של המילה. אנחנו מפגישים ישראלים ופלסטינים עם חברים בפורום שלנו במטרה לאפשר היכרות הדדית, תנאי בסיסי לשיח בין העמים. אנו גם מאמינים מתוך ניסיוננו כי הפיוס בין העמים הוא אפשרי, ויתרה מכך -בלעדיו לא יכון שלום בר קיימא.
איש מארגון להבה, אב לתלמיד בבית ספר תיכון בנשר, הצליח על ידי פעילות אלימה לכופף את משרד החינוך ולבטל פעילות של הפורום בבית הספר, פעילות המתקיימת זה עשר שנים וזוכה תמיד לברכה גדולה של הנהלת בית הספר וצוות המורים והמחנכים, וגם של התלמידים.
דוגמה נוספת של כניעת מסגרת אזרחית עירונית לפעילות האלימה של גורמים ימניים קיצוניים התרחשה בביטול טקס יום הזיכרון המשותף, שאמור היה להתקיים בחולון, ובוטל בגלל "אופיו הפוליטי". אחרי מו"מ ממושך ולאחר שסוכם עקרונית על קיומו בהיכל החדש, החליט מי שהחליט לבטלו. ניחוש: המארגנים חוששים שגורמי ימין ישובו לנסות ולפוצץ את המפגש על ידי פעילות אלימה, כפי שניסו לפני שנה, ללא הצלחה.
השיטה אפוא מוכרת. כמה חוליגנים מגויסים או מתגייסים לפעילות אלימה, בתחילה מילולית (טוקבקים, פייסבוק, איומים טלפונים וכדומה ואחר כך הם עוברים לאמצעים קשים יותר (הפרעות קולניות להתכנסויות, הפעלת בריונים, שימוש במכות, יריקות, מקלות, אגרופנים, שרשראות וכדומה). השיטות מוכרות וזהות בכל רחבי העולם.
אתמול שמענו אותך מדבר בשמן של המשפחות השכולות וכבודן, שלמענו אתה אוסר את כניסתן של משפחות שכולות פלסטיניות לחלקה הדמוקרטי של הארץ, כדי להתאחד עם המשפחות הישראליות בקינה משותפת על השכול המשותף, לצד קריאה לשלום ופיוס. בוש לך.
פעמוני האזעקה מצלצלים בכל כוחם. האם יש מישהו שם למעלה שהתעורר משנתו או שכולכם נהנים שם משקיעת מדינת היהודים?
הכותב הוא אב שכול, שאיבד את בנו נועם בדרום לבנון ב-1999, וחבר בפורום המשפחות השכולות
הכתבות הנקראות היום באתר
שרה נתניהו זעמה על גילה גמליאל שהשתתפה בטקס עם הנשיא: "מה את עושה כאן? את יודעת שהוא נגדנו"
מתה הקונדיטורית רביבה אפל, ששינתה את פני הקונדיטוריה בארץ
השיטפון בנחל צפיתהמארגנים שינו את המסלול בגלל מזג האוויר, והבטיחו להורים מסלול בטוח
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר