סיכום אירוויזיון 2019: סטירה מצלצלת לענף התיירות
עם המראת מחירים שהסתיימה בקריסה, תל אביב נחשפה בחולשתה. התיירים לא מטומטמים — כאשר כל כך יקר כאן, אין סיבה להגיע. גם לא בשביל אירוויזיון
"אל תבואו לכאן במאי". כך אמרתי השנה כמה פעמים לחברים מחו"ל. הם קצת התפלאו כי בשנים קודמות דווקא הפצרתי בהם לבוא בדיוק במאי או באוקטובר, שאז לא חם מדי וכבר לא גשום והכל נהדר. השנה, הסברתי, מתחוללת כאן תחרות שירה, שבדיוק כמו הסירנות המפזמות באודיסאה — העבירה את האנשים על דעתם. הסירנות, כתב הומרוס, שרו נפלא. שירתן שבתה את הלב, אלא שהספנים שהאזינו להן איבדו את שפיות דעתם. לכל אלה התווספו בתחילת החודש גם הסירנות שצפרו באשדוד ובאשקלון כדי ליצור את הסערה המושלמת. אז בקיצור — אל תבואו במאי!
כפי שמסתמן כבר עכשיו — בכל מה שקשור לתיירות — האירוויזיון הוא סטירה שכדאי לזכור. מה שהחל עם ציפיות מרקיעות שחקים ועם תוכניות להקים עיר אוהלים ענקית עם 2,000 מקומות לינה בגני יהושע, הסתיים עם חדרים פנויים, קריסת מחירים וקבוצות עיתונאים שנסעו לים המלח והתמרחו בבוץ שחור.
לפי נתונים שפירסמה אתמול העירייה כ–10,000 תיירים מרחבי העולם הגיעו לאירוע. חצי מיליון מבקרים בילו בכפר האירוויזיון ועוד מיליון מבקרים בילו באירועי לילה לבן. הנתונים האלה נראים מוגזמים, בייחוד האחרון, אבל 10,000 מבקרים בעיר שבה יש 12 אלף חדרי מלון ועוד מספר דומה של חדרים להשכרה הוא נתון מאכזב ולא משמעותי. גם על פי נתון זה של העירייה מספר התיירים שהגיע לאירוויזיון לא משנה במאומה את תמונת המבקרים בעיר. בייחוד אם מבינים שרבים נמנעו להגיע בדיוק בגלל אירוע המוני שמתקיים כאן. תפוסת בתי המלון בעיר עמדה בשבוע שעבר על 90%. בכל שבוע שגרתי בשנה יש בעיר 60 אלף תיירים.
לזכות העירייה ייאמר שבסדרת פעולות ארוכה, חלקה אפילו מרשימה, הצליחה לחבר בין האירוע לקהילה המקומית. הרוב המוחלט של המבלים בכפר האירוויזיון ובטיילת היו ישראלים שרצו לחוות אירוע בינלאומי זוהר. זה מצוין וחשוב, אבל זה בשום אופן אינו מנוף לפיתוח תיירות.
הצטרפו לדיווחים חיים מגמר האירווזיון
למה לא הגיעו תיירים לאירוויזיון? כי הם עשו חישוב מהיר וגילו שהעסקה הזו לא משתלמת. הכרטיסים יקרים, בתי המלון השתגעו עם מחירים שהעידו על חוסר הבנה מוחלט של התחום וכל מי שיש לו שני מ"ר על הגג העמיד מחסן מפלסטיק, צילם אותו מזווית מחמיאה וקרא לו "חדר עם נוף". החברים הדמיוניים שלי בקופנהגן לא מטומטמים.
תל אביב גילתה החודש אמת חדשה על תחום התיירות. במשך עשרות שנים התרגלנו שאין כמונו, אין לנו תחליף וגם בתחום התיירות אנחנו עם סגולה. זה אגב נכון ומדויק לגבי לא מעט מקומות בישראל, רובם קשורים לצליינות. אין עוד אגם בעולם שבו ישו צעד על המים. אין עוד נהר בעולם מלבד הירדן שבו טבל המשיח הנוצרי. אין עוד מקום מלבד ירושלים, שבו ניצב בית המקדש היהודי. לעולי רגל אין ברירה. הם חייבים, כבר יותר מאלף שנה, לבוא לישראל. ביקור באיביזה לא נחשב כעלייה לרגל. תל אביב, כך התגלה, אינה שייכת לשוק הזה. יש לה המון תחליפים. היא אמנם עיר נהדרת, עם חוף ים וטיילת יפים להפליא, עם אוכל מצוין, אווירה טובה ולמרבה השמחה גם תושבים מכניסי אורחים ומסבירי פנים, אבל קצת תאבי בצע.
אז הנה האמת שכדאי ללמוד מהאירוויזיון — תל אביב בתחרות עם ברצלונה, קטניה, גנואה, מרסיי ועוד עשרות ערים ים־תיכוניות עם חוף יפה, שמש וטיילת, ובניגוד לברצלונה ומרסיי — בלי אטרקציה מושכת אחרת. אם כאן יקר, נוסעים לשם. ואם שם יקר ניסע למקום אחר. ואם המחירים יישארו יקרים — תל אביב כיעד בילוי על החוף תיעלם מהמפה.
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר