בעמק הסיליקון מתמכרים למים לא מסוננים כחלק מטרנד הבריאות, ומסכנים את עצמם

טבעי זה בריא - זאת האקסיומה שמושכת אחריה משוגעי בריאות מרחבי העולם, שהופכים להיות אוכלי בשר נא, ירקות לא מרוססים ודגנים ללא חשש GMO. למעשה, מאז הכרזת ארגון הבריאות העולמי מלחמה על הבשר המעובד (ואוכל מעובד בכלל) טרנד האוכל הגולמי הפך לנפוץ ורווחי למדי עבור היצרנים. כעת מגיע שיא חדש בטרנד  - מים נאים. מדובר במים לא מטופלים או מסוננים, שנאספים היישר ממקורות הנביעה שלהם אל הבקבוק. 

כדי להבין את עוצמת הטרנד כדאי להתחיל בשורה התחתונה, המחיר.  2.5 גלונים של מים נאים (כעשרה ליטרים בשפת בני אדם) נמכרים במחיר של בין 36-61 דולר. עשרות אחוזים יותר מבקבוק מים מינרלים. צרכני הבקבוקים הלא מסוננים הם חברי המועדון האקסקלוסיבי ביותר בארצות הברית של ימינו – תושבי עמק הסיליקון בסן פרנסיסקו.

המתעשרים החדשים, שידועים בחיבתם לאפנות בריאות מוזרות, צובאים על המרכולים ועל פי דיווחים בניו יורק טיימס היצרנים מתמודדים עם מחסור לעומת הביקוש ההולך וגובר.

הסיבה המרכזית לעליית הטרנד היא כאמור בריאותית. מי הברז או "מי בית השימוש עם קרח" כפי שהם מכונים בידי חלק מחובבי המים הנאים, משופעים בתוספות שחלקן נועדו להפוך אותם לבטוחים יותר וחלקן הגיעו לשם בטעות. כלור ופלואוריד מוספים למים בכוונה, כדי להקטין את מספר הבקטריות בהם. אך מתכות מסוכנות, כמו עופרת, מתמזגות במי הברז בעיקר "הודות" לצינורות החלודים המובילים אותם לבית הלקוחות.

הטעם הרע, התוספות הלא בריאות ותיאוריות הקונספירציות על מי הברז (למשל שפלואוריד נועד לשליטה במוחם של האזרחים) הביאה את אנשי עמק הסיליקון לשתות את המים שלהם הכי נקיים שאפשר.

אבל האם המים האלה באמת נקיים? מומחים רבים בארה"ב יוצאים כעת נגד הטרנד, וטוענים שלא רק שהוא אינו מועיל לבריאות אלא הוא עלול לסכן את בריאות השותים. זיהומים שונים, מבקטריות ואמבות ועד צואת בעלי חיים, יכולים להימצא במים שלא עוברים שום פיקוח וסינון. המים נשאבים ממקורות מים לא מאושרים, ויכולים להיות חשופים לכל מפגע סביבתי – כולל חדירת מתכות ומינרלים לא רצויים שמהם פוחדים חובבי המים האופנתיים. בורות ואמונה בתיאוריות קונספירציה, מסתבר, היא לא נחלתם של העניים והנחשלים בלבד.

דיזנטריה, קלקולי קיבה וזיהמום קשים הם הבעיות העיקריות שמהן מזהיר כעת משרד הבריאות. גולשים רבים ברשת יצאו נגד ההיי-טקיסטים ושיגעונותיהם, והזכירו שאלכוהול הומצא בדיוק כדי לחטא מים שהועברו בדרכים לא נקיות טרם הומצאו צינורות המתכת.

משרד הבריאות בישראל מתגאה באיכות המים המגיעה אל ברזי השתייה שלנו, זאת למרות העופרת שנמצאת בהם, ושאר מתכות שהגיעו אליהם בצינורות ישנים במיוחד – חלקם מלפני קום המדינה. ישראל גם הפלירה בעבר את המים שלה ואחרי שיעל גרמן הסירה את חובת ההפלרה, השר ליצמן העביר החלטה להחזיר את הפלואוריד למים למרות התנגדות גדולה של אנשים פרטיים וארגונים שונים (97% ממדינות המערב לא מפלירות את המים שלהן). המשרד גם הכריז מלחמה אמיתית על יצרני המים המינרליים בשל הטעיית הציבור לטענתם. גם המים המינרליים או מסוננים אינם חפים מזיהומים פוטנציאליים, לרוב בגלל השהות הממושכת שלהם בבקבוקי הפלסטיק שנמצאו כמעבירים אליהם כימיקלים מסוכנים. 

גם טעם המים הללו, אגב, לא מדהים לפי אנשים שטעמו אותו. ועכשיו כל מה שנותר הוא לבחור בין שליטה ממשלתית במוחות של כולנו לזיהום בקטריאלי חמור במערכת העיכול. אכן, בחירה קשה.