ז'רמי פיירסון נראה צעיר מ-30 שנותיו. קטן קומה, גופו רזה, שיערו קצר פניו חיוורים, הוא מקמץ בתנועותיו, עיניו מסתתרות מאחורי משקפיים עבי עדשות. אין דבר במראהו הרומז כי מדובר במפלצת. מאז תחילת השבוע עוקבת בלגיה אחרי משפטו שנפתח בעיר ארלון, בדרום מערב בלגיה, סמוך לגבול עם הדוכסות הגדולה של לוכסמבורג ועם צרפת.

גם פניה של הקרבן, ביאטריס ברלמון, בת 14, בעלת תווים עדינים, המפגינה בצילומיה שמחת חיים של נערה מאושרת, חזרו לככב בעיתונים ועל מסכי הטלוויזיה. היא הייתה שם ימים רבים, בסוף נובמבר, לפני שלוש שנים, כאשר המשטרה ומאות מתנדבים חיפשו אותה לאחר שנעלמה.

תסריט הזוועה המגולל בבית המשפט בימים אלה, אשר לגבי חלק גדול מפרטיו אין ויכוח בין התביעה לבין ההגנה, החל בבוקר ה-21 בנובמבר של שנת 2014, כאשר ז'רמי פיירסון ישב במכונית וולבו שגנב יום קודם וצפה בסרטוני וידאו במכשיר הטלפון הנייד שלו, באחד מהפרברים השקטים של ארלון, וילות פרטיות, מעט מאוד עוברים ושבים, אם בכלל.

הוא היה בן 27 אז, גרוש ואב לילד, עבריין עם שורה ארוכה של הרשעות בנושאי גניבה, תקיפה ושימוש בסמים. מאוחר יותר יתברר כי הוא מבוקש על ידי משטרות צרפת ולוקסמבורג.

ביאטריס ברלמון הייתה בדרכה לבית הספר, כשהתקרבה אל המכונית החונה. פיירסון טען בדבריו השבוע בבית המשפט כי היא הצטרפה אליו מרצונה לצפות בסרטונים ואחר כך לנסיעה שהציעה לה. אמה, בעדותה שללה את האפשרות: "ביאטריס חששה מזרים, היא לא הייתה מצטרפת אליו בשום תנאי מרצונה החופשי". זמן קצר אחר כך הוא אנס אותה בפעם הראשונה, מספר הנאשם. אחר כך, הוא נסע למקום עזוב מחוץ לעיר, וכלא אותה בקונטיינר ריק שהיה במקום. "היא ביקשה לחזור הביתה", הוא אומר בתשובה לשאלת השופטת המבקשת לדעת מה היה שם.

כעבור כמה ימים, הוא הכניס אותה שוב למכונית, עבר את הגבול בין בלגיה לצרפת, והשתכן בבקתת צייד עזובה באחד היערות בסביבה. שם, הוא מספר, המשיך לאנוס אותה. מאוחר יותר, השאיר אותה במקום, קשורה בחבלים, יצא חזרה לארלון, החליף את הוולבו במכונית גנובה אחרת מתוך חשש שאולי מחפשים אותה בקשר להיעלמותה של ביאטריס ברלמון, וחזר לבקתת הציד. שם, לטענתו, מצא את הנערה ללא רוח חיים. זה היה ב-29 בנובמבר.

היא נחנקה כאשר ניסתה להשתחרר, טוענת ההגנה. הוא חנק אותה למוות, אומרת התביעה. בימים הקרובים יעלו המומחים אל דוכן העדים על מנת להשמיע את דעותיהם המקצועיות בנושאי סימני האונס, ההתעללות והמוות.

כך או כך, הוסיף פיירסון השבוע בדבריו בבית המשפט, אחרי יומיים חזרתי למקום הגופה. "אם הייתי משאיר אותה שם ביער, לא היו מוצאים אותה לעולם. החלטתי להחזיר אותה לסביבת ארלון, על מנת שימצאו אותה… גם אני אבא, גם אני במקרה כזה הייתי רוצה אפשרות להתאבל ולקבל תשובות…". ב-1 בדצמבר נמצאה הגופה באזור עצי אורן בפאתי ארלון.

פיירסון נעצר על ידי המשטרה חודשים אחר כך, לאחר שתקף ואנס צעירה אחרת מארלון. בפעם הזאת הצליחה הקרבן לברוח לאחר המעשה. הדי-אן-אי שהותיר על גופה היה זהה לזה שנמצא אצל ביאטריס ברלמון. התיאור המדויק שהיא מסרה לחוקרים, הביא למעצרו.

המשפט, המעורר כאמור עניין רב בבלגיה, נפתח בין השאר על רקע דיון ציבורי ותקשורתי המתחולל בשבועות האחרונים במדינה - האם הגיע הזמן להעניק חנינה או לקצוב את עונשו של הרוצח והפדופיל מרק דוטרו (לדעת פרקליטיו), מי שבאמצע שנות ה-90 של המאה שעברה חטף 6 נערות, החזיק אותן במרתף ביתו ורצח ארבע מהן. הוא נלכד ב-1996, נשפט ב-2004, ונדון למאסר עולם. אשתו אז, מישל מרטין, שותפתו בידיעה ובסיוע למעשים, נדונה אז ל-30 שנות מאסר, אך שוחררה בינתיים.