1.לא לעשות חשבון:

המשורר הוא מאפיה של איש אחד. הוא לא זקוק לתפאורה, שחקנים, צלם או נערת מים. הוא זקוק לעט. זהו כוחו וזוהי, אולי, הסיבה שבניגוד לקולנוע או לתיאטרון השירה מוארת באור של פנס כיס ולא באור של פרוז'קטור. האור הזה מאפשר חירות, ולכן השירה היא מפת נפש, מפה שאינה תלויה בדבר. לא חלים עליה מחירי סוף עונה ולא מנכים לה שליש על התנהגות טובה.

2.לקרוא ולקרוא ולא לפחד מהשפעות:

במקרה שלי ההשפעות מתחילות מרבי שלמה איבן- גבירול שהראה לי שמש. ביאליק ב"הקיץ גווע" רמז על שקיעתה. אבידן השחיר אותה ואמר שהיא "רחוקה. נכונה לזינוק. כמו זן מסוים של פנתר./(באמת רק פנתר היא הזכירה)".עמיחי טייל איתה בסמטאות ירושלים. יונה וולך רצה איתה על הגשר. דליה רביקוביץ תלתה אותה על יד פנסי הנייר בהונג-קונג.
אלתרמן ידע שאפילו "החשיכה ברורה כשמש". יונתן רטוש מצא בה חטאים. אלכסנדר פן פתח לכבודה בקבוק יין כדי להסיח את דעתה מצבע השקיעה. אמיר גלבע מצא בה "כחולים ואדומים". ויש כמובן עוד. ומכל אלה ניסיתי לצייר את השמש השירית שלי.

3.לדמיין משורר שהיית רוצה להתכתב איתו:

במקרה שלי בחרתי בויסלבה שימבורסקה. באחד משיריה היא כתבה:"...שמחת הכתיבה,/יכולת ההנצחה,/ נקמת היד בת-התמותה". כמה יפה הרווח הזה, הרווח שבין "שמחה" ל"נקמה". גם כאן גרה השירה.

4.לדעת למחוק:

הצורך להתאהב בכל מילה הוא נפלא, אבל לפעמים אנו זקוקים לדיאטה. אני לא מתכוון לאנורקסיה פיוטית, אני מתכוון לאומץ להיפרד ממלים "מסבירות מדי". שירה היא לא הוראות ההרכבה של איקאה. לפעמים מסמר חסר יודע לשרוט שריטה שירית רבת כוח.

5.אירוניה:

האירוניה היא לא בת חורגת בממשלת השירה. היא שרת החיוך.
הנה, למשל, אלתרמן ב"שיר הערת שוליים":
"אל תתייגע, הקורא, לתהות על סוד שיחו
של סדר השירים הזה. מידה מוגזמת
של משמעות וכוונות-כביכול
אל תבקש. לא כל שורה רומזת רמז.
העיר היא עיר. הרחוב רחוב.
האור הוא אור. החשיכה ברורה כשמש…"

6.דימוי ומטאפורה:

אני חייל בצבא הדימויים והמטפורות. נכון, לא כל משורר אוהב אותם, אבל אני מרגיש שהם לא פעם תופרים לשיר כנפיים.
הנה, למשל, אנדריי ווז'ניסנקי, כותב על שחף ואומר עליו: "השחף הוא הביקיני של אלוהים"
ואני מודה שמאותו רגע כל שחף שאני רואה מזכיר לי את המטאפורה הנפלאה הזאת.

7. להביט על יצירות אמנות ועל יצירות קולנועיות:

הצייר וקולנוען יגידו שתמונה שווה אלף מילים. תוכיח להם שמילה שווה אלף תמונות.

8.מוסיקה:

לאחר הכתיבה קראו את השיר בקול רם והאזינו למוסיקה שלו. לפעמים קריאה כזו תעזור להגביר את הווליום.

9.אין נושא שאי אפשר לכתוב עליו:

ואל תשכחו שלא תמיד צריך לנגן באולמות קונצרטים. לפעמים תענוג להציב את הפסנתר השירי גם בבתי מרזח, כאלה שרואים בסרטי המערב הפרוע. השיר אוהב לנשום גם ריח של אבק שריפה. ליתר בטחון תנהגו כמו אחד הפסנתרנים שבאחד הסרטים הניח מעל ראשו שלט ועליו כתב "אל תירו בי אני רק הפסנתרן".

10.אנרכיה

אפשר גם למחוק את כל העצות שניתנו קודם ולזכור שהכלל הראשון של השירה הוא שאין חוקים.

בהצלחה

----------

לטעימת קריאה מתוך הספר "נקמת הילד המגמגם" לחצו כאן:
http://bit.ly/2lXGxz6

לקריאה מתוכו (להבין איך קפנס כותבת בגוף שני) לחצו על הקישור:
http://www.kinbooks.co.il/page_28838

על הספר: כשבֶּק, צעירה בעלת שאיפות ספרותיות, נכנסת לחנות הספרים של ג'ו, הוא נִשבה בקסמה בן רגע. בק היא כל מה שג'ו תמיד רצה: קשוחה, שנונה וסקסית. הוא מוכן להרוג כדי שתהיה שלו. בק נמשכת אליו, כאילו נתפר עבורה. כשסדרה של אירועים מקאבריים ממוטטים את עולמה, יש רק אדם אחד שתוכל לפנות אליו. אבל בק לא יודעת הכול על ג'ו, וגם היא מסתירה משהו מאחורי החזות המושלמת שלה. כך הופכת מערכת היחסים האובססיבית למערבולת קטלנית.

לחצו כאן לטעימת קריאה מתוך הספר החדש:
http://www.kinbooks.co.il/page_28814?bsp=24822
*********************************
מעוניינים לזכות בספר החדש? שתפו אותנו בתגובה לפוסט הזה ב"סיפור עם" מיוחד. הסיפור יכול להיות שלכם, או כזה ששמעתם, או כזה שאספתם ברשת. הסיפורים הייחודים ביותר יזכו את הכותבים בעותק מתנה מהספר "סיפור לשבת" של אלון גל.

הסיפורים הייחודים ביותר יזכו את הכותבים בעותק חתום במתנה מהספר "אחותי". התחרות תסתיים בתאריך: 14.6.16

-------

אחותי הוא רומן מענג על משפחה אחת העוברת מהצד הצפוני של תל אביב לצד הדרומי שלה, וקובעת את משכנה בקריית שלום.
את הזירה המרכזית בסיפור מאכלסים בני הדור השני: האחות הגדולה, המחליפה בני זוג כמו גרביים; האח האמצעי, הכרוך אחר אחותו וקשה להחליט מתי היא נגמרת והוא מתחיל; והאח הצעיר, דמות מוזרה וחידתית.
סיפורי האחים כרוכים זה בזה כפקעת, שמשה סקאל טווֶה ביד קלה ובטוחה, ומשלב בה אנקדוטות מושכות לב מעברם של האב והאם במצרים.
כוחו של אחותי נובע גם מלשון המספר שלו. סקאל עושה אהבה בלשון. הוא מצייר לנו עולם בשפה פלסטית להפליא, שאפשר כמעט למשש אותה; מערסל אותנו במילים ומוליך אותנו אחריו, כמו החלילן מהמלין, בנגינה מכשפת.

קישור לטעימת קריאה מתוך הספר:
http://www.kinbooks.co.il/page_28746

********************

"למרות שאיש לא חזה זאת, הספר "המתנה" הפך בין לילה לסיפור הצלחה ובמהרה הגיע לחמישייה הפותחת של רבי המכר בחנויות הספרים המובחרות. הוא הצליח לחדור לנימי הרגש של עשרות אלפי קוראים בשפה ישראלית כנה ובמבט ישר ולא מתחכם על המושג המעורפל הזה: נתינה.
מאחורי הפרוייקט הזה עומד בחור צעיר, שניאור כהן, בן 26 בסך הכל, ומלא תובנות מפתיעות לחיים שלמים. הסופר הצליח לפצח את הקוד המסובך של הנפש כשאדם נדרש לתת מעצמו והרצון הוא לפעמים הפוך. כהן מביא בשורה חדשה לחברה: נתינה היא לא מה שחשבתם".
- מגזין "עולמות"

"ספר שלמרבה ההפתעה מצליח להיות להיט במדינה, שנדמה כי המוטו העיקרי שלה הוא "לא לצאת פראיירים".
- מגזין "לאישה"

לקריאת פרק מתוך הספר:
http://bit.ly/HAMATANA

"קראתי את הספר מתחילתו עד סופו, מרתק! זה ספר עוצמתי שהשאיר אותי עם הרבה השראה על נתינה. הספר עוסק בנושא הנתינה, הוא מעמיד בצל את אלה שלוקחים לעצמם וחיים על חשבוננו, ומעמיד באור נכון את אלה שבאמת זקוקים לנו. הסופר מלהטט במעשה אמן שזור בהומור וברגש הוא דואג שניתן לאלה שבאמת זקוקים ולא נישאר פראיירים לרגע. ספר מדהים ומומלץ".
- ברכה טורנהיים

********************

איך משתתפים בתחרות?
1. עשו לנו לייק לסטטוס
2. שתפו אותנו בתגובות לסטטוס בסיפור "נתינה" מרגש. זה יכול להיות קשור לנתינה שאתם הענקתם, נתינה שקיבלתם, או סיפור לו נחשפתם.

בקרב המשתתפים בתחרות נחלק 10 עותקים של ספר "המתנה" (שיגיע אליכם במשלוח חינם) והזוכה הגדול בתחרות יקבל 3,000 ₪ שאותם יוכל לתרום לעמותה שקרובה לליבו.