האפיזודה ההיסטורית הזו מרתקת מהמון בחינות, וכן – גם מבחינה כלכלית. זהו אחד המקרים היחידים בהיסטוריה שבו כלכלה בגודל משמעותי עוברת ממצב של כמעט אוטרקיה למצב של כמעט סחר חופשי תוך תקופה קצרה מאד. ומה שחשוב במיוחד – אלו לא התפתחויות כלכליות שהלכו והגדילו לאורך זמן את הסחר היפני עם העולם (כמו למשל בסין המודרנית). הפתיחה לסחר הייתה מהלך שנכפה על הכלכלה היפנית מבחוץ, ושאפשר היה לצפות שלא ישתנה חזרה לאוטרקיה. והכי טוב - למרות שלא היה לחוקרים קל להשיג אותם, יש שפע של נתונים על הכלכלה היפנית גם לפני הפתיחה וגם אחרי.
אז, הנה. יש לנו ניסוי טבעי והזמדנות נדירה שבנדירות לבחון את הניבויים של המודלים הכלכליים של סחר. דניאל ברנהופן וג'ון בראון הלכו ובדקו את המפורסם מכולם - מודל היתרון היחסי. האם אכן לאחר פתיחה לסחר מערכת המחירים תוביל כלכלות להתמחות במוצרים שבהם יש להן יתרון יחסי? זה יפה שבספר הלימוד מסבירים לנו ש"כדאי" לכלכלות להמתחות בענפי היתרון היחסי שלהן, ומראים שאם הן יעשו את זה, ישתפר מצבן. אבל האם זה מה שקורה בפועל?

אחרי עבודה מרשימה באמת של איסוף נתונים, ברנהופן ובראון ניצבו בפני השאלה המתבקשת: המודל בספר הלימוד מכיל שני מוצרים, ושתי מדינות. המציאות, אפעס, מכילה יותר מוצרים, ויותר מדינות. מה הניבוי של המודל במצב הזה? למזלם, אלן דיירדורף ממישיגן כבר ענה על השאלה הזו. במאמר משנת 1980, דיירדורף ניסח את המקרה הכללי של יתרון יחסי (הרבה מדינות, הרבה מוצרים) והראה מה הניבוי האמפירי של המודל במקרה הכללי.
הניבוי הוא כזה (לצורך הפשטות, אני מסביר פה את הניבוי תחת הנחה של סחר מאוזן. זה לא מאד משנה):
1. ערכו של כלל הייצוא במחירים ששררו בפועל אחרי הפתיחה לסחר שווה לערכו של כלל הייבוא
2. אבל אם מחשבים את ערך הייבוא הזה לפי המחירים ששררו *לפני הפתיחה לסחר*, הניבוי הוא שערכו יהיה גבוה יותר מאשר ערך הייצוא לפי המחירים ששררו ביפן לפני הפתיחה לסחר.

במילים אחרות: המוצרים שיפן תתחיל לייבא ייטו להיות המוצרים שכאשר יפן ייצרה בעצמה מחירם המקומי היה גבוה יחסית לעולם, והמוצרים שיפן תתחיל לייצא ייטו להיות המוצרים שכאשר יפן ייצרה בעצמה מחירם המקומי היה נמוך יחסית לעולם. זו הכללה טבעית ואינטואיטיבית של עיקרון היתרון היחסי, ודיירדורף מראה איך אפשר לגזור את הניבוי הזה בצורה מדויקת מההנחות שעומדות בבסיס של המודל הפשוט של יתרון יחסי.

הנתונים מיפן מראים שזה בדיוק מה שקרה. הגרף בתמונה מדגים נפלא את הניבוי של עיקרון היתרון היחסי המוכלל: מוצרים שהייצוא נטו שלהם גדל יותר, כלומר ככל שהם ימינה יותר על הגרף, הם המוצרים שמחירם עלה עם הפתיחה לסחר, כלומר הם גבוה יותר בגרף. המוצרים שהייבוא נטו שלהם גדל (שמאלה על הגרף) הם המוצרים שמחירם ירד עם הפתיחה לסחר (נמוך על הגרף). בדיוק לפי הניבוי של התיאוריה.