צאו לי מהתפריט! חג שמח!
הספורט היהודי המתחדש במדינת העם היהודי כולל שני ענפים עיקריים - ענף הקורבנות (השמאל שולט, השמאל בתקשורת, הורגים לנו את הילדות וכו') זהו …ענף למיטיבי לכת, כזה שהשולטים בו הם אלה שיש להם מיקרופון או במה. אבל הענף האחר, המרגיז יותר, הוא דווקא עממי, שייך לכולם: אני יהודי/יה בזכות העובדה שאתם יהודים פחות טובים. אפשר להבין, אם איכות היהדות נמדדת על פי הכשלים של היהודים האחרים, זה מאד נחמד ומקל, כי פוטר מהצורך המאד מעצבן של לברר עם עצמנו מה אומרת היהדות שלנו, ובעיקר איך אנחנו מתמודדים עם הצד הזה בזהות שלנו. אלא שעצלות המחשבה והבריחה מחשבון הנפש העצמי מביאים לרידוד סולם הערכים לפיו אנחנו שופטים את האחרים. האם "חביב אדם נברא בצלם" או שאולי רק סממנים חיצוניים? אלא שהניצחון בענף הספורט הזה מגיע לא רק מהשפלת האחר (על כך שאינו יהודי מספיק טוב) אלא מזריעת זרעים של חוסר ביטחון. וכך לקראת החגים במקום לאחל פשוט חג שמח, כפי שהיה נהוג תמיד, השתשרש המנהג לאחל גם חג כשר בפסח (כאילו המקפידים שומרים על כשרות רק בפסח), וביום כיפור מאחלים צום קל ומועיל (ברכה המבהירה את חוסר ההבנה של משמעות הצום). מדובר באיחול שמטרתו לסמן שידוע שאתם לא עומדים בקריטריונים, שאולי אתם אפילו לא יודעים מהם הקריטריונים להיות יהודי טוב ולכן מזכירים לכם, בתחפושת של איחול, מה אתם צריכים לעשות. ביום כיפור אתם אמורים לצום, בפסח לשמור על כשרות. אז צאו לי מהתפריט, כי יום כיפור הוא יום של חשבון נפש, ופסח הוא חג של זכרון, הרהור ומחשבה ואם חשבתם אחרת, אולי אתם לא יהודים מספיק טובים?!
חג שמח.